אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן מא

סימן מ

סעיף א

א ניטל הכבד. ואם נבראת חסר כבד ע"ל סי' נ' סעי' ב' ובשפ"ד בסי' זה ס"ק ט"ז בד"ה והנה ועי' בהגהת יד שאול ובספרו דברי שאול ויוסף דעת מ"ש בעובדא שאירע לפניו בעוף שהיה נחסר הכבד שלה ולא היה אפשר להכיר אם היא מתחלת ברייתה או שניטל אח"כ והמורה רצה להכשיר באמרו דכיון דנברא חסר יש פלוגתא בין הפוסקים אם הוא טריפה ובש"ע סי' נ' הכריע להקל בהפ"מ ולסמוך על המכשירין וכאן היה הפ"מ והשיב דבכאן יש להטריף לכ"ע דהא הב"י כ' להסתפק די"ל דא"א לבע"ח להבראות חסר הכבד כלל וא"כ בנ"ד מהראוי לתלות טפי שניטל אח"כ וניטל לכ"ע טריפה עיי"ש באריכות ועי' בס' טהרת המים הספרדי בחלק שיורי טהרה מערכת אות ט' סי' ט"ז שכ' ששמע ממגידי אמת שאירע עובדא לפני הג"מ אברהם קובי ז"ל שנמצא עוף חסר הכבד והיה ספק אם חסרה מחיים או שמא לאח"ש נאבד הכבד לאחר שפתחו אותו ומשמשו בידים ושקיל וטרי בזה דאף דיש סברא להחמיר כיון דהרבה פוסקים ס"ל דטריפות דחסר הכבד הוי טריפה לכ"ע מ"מ לדינא הכשיר מטעם ס"ס עיי"ש (ועי' בבאה"ט לעיל סי' הקדום סוף סק"ד ובדברינו שם ס"ק כ"ב):

ב הכבד. עפר"ח ריש סי' זה שכ' דניטל הכבד טריפה אפי' כשנשארה דבוקה בגידי הכבד והסמפונות עיי"ש:

ג טריפה. עבאה"ט לקמן סי' מ"ב סק"ח ופת"ש שם ס"ק ט' מ"ש בניטל הכבד מאותו המין שאין להם מרה ועי' בתוספות מרובה שבש"ע הקטנים כאן סק"ב ועי' בשו"ת מראה יחזקאל סוף סי' מ"ג מה שפלפל בביאור דברי התוספות מרובה בזה עיי"ש ועי' תב"ש ושפ"ד ריש סי' זה שכ' לדינא דאין חילוק בזה בין מין שיש להם מרה או לאו אלא אפי' באותן מינים שאין להם מרה ג"כ טריפה בניטלה הכבד מהם ואף הצבי שיש מרה בזנבו ג"כ טריפה בניטלה הכבד שלו עיי"ש ועי' מזה בגה"ק אות א' באורך ועי' בס' שנות חיים סק"ב שכ' דאף דמחמרינן לאסור בניטל הכבד גם במיני בע"ח שאין להם מרה מ"מ עכ"פ לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש:

ועי' בבאה"ט לקמן סי' מ"ב סק"ח שכ' דמינים שאין להם מרה צ"ל נשאר כזית במקום שראוי להיות המרה במינים אחרים עיי"ש ועי' בפת"ש בסוף סי' מ"ב מ"ש בזה מהס' תפארת למשה (ובדברינו שם ס"ק נ"ה) ועי' בתב"ש ושפ"ד ריש סי' זה שכ' לדינא דסגי בהו בב' זיתים דמקום חיותא לבדו ולא בעינן בהו כזית במקום מרה כלל עיי"ש וכ"פ במחזיק ברכה בסי' מ"ב אות מ"ד ובחי' הגרעק"א ז"ל עיי"ש ועי' ביד אפרים בסי' שאח"ז סעי' ח' ועי' בס' דברי יוסף סי' ש"ו מה שהאריך בזה והעלה לדינא להחמיר בזה דבעינן בהו כזית במקום מרה דאחרינא עיי"ש ועי' בס' רביד הזהב סק"ו מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת מראה יחזקאל שם בד"ה ועוד בה שלישית ועי' בדעת תורה סק"ה מ"ש בזה והעלה לדינא דסגי בב' זיתים במקום דבקותה בכליות ובטרפש ובהפ"מ יש להקל בכזית במקום א' מהם עיי"ש:

ד אלא אם כן נשתייר כזית. עתב"ש שכ' דאין הגידין והסמפונות מצטרפין לכזית עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ג אבל דעת הכו"פ הוא דמצטרפין עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' רצ"ו שהעלה שדברי הכו"פ הם עיקר לדינא עיי"ש וכ"כ בד"ק סוף סק"א ובמק"מ סק"ב ויותר מזה כ' שם דאפי' הקנוקנות החלולין משתערין כמלאים עיי"ש ועי' בחכמת אדם בשער או"ה כלל י"ז סעי' ט' שכ' דרך הכרעה דבהפ"מ יש להקל בזה עיי"ש וכ"כ בס' בית האוצר על היו"ד בחידושיו לסי' זה (בד"ה ובש"ך סק"א) דבהפ"מ יש לסמוך על הכו"פ עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע סק"ו (וע"ל סק"ל):

ה אם כן נשתייר כזית. כ' בכו"פ דלענין שיעור הכזית יש להחמיר לכל צד דבניטל הכבד ונשתיירו הג' זיתים לבד יש להחמיר שצ"ל הכזית כשיעור חצי ביצה ואם הכבד קיימת רק שניטלו הזיתים לבד יש להחמיר לאידך גיסא ולשערו כדעת הרמב"ם דס"ל דזית הוא רק שליש ביצה עיי"ש ועי' תב"ש סק"ה ושפ"ד סק"א ועי' בד"ק סק"א שכ' דלענין שיעור הזיתים בכבד י"ל דאין לחוש להחמיר כשיעור הזית שכ' הצל"ח בסוף פסחים וכן משמע מדעת התב"ש דאין צריך לשער רק לפי שיעור שליש ביצה או מחצה ביצה שלפנינו דבשיעור זיתים גדולים של הצל"ח פשיטא דלא נמצא בשום כבד של אווז עיי"ש:

ועי' בבית יצחק בתיקון הבית אות א' שכ' שצ"ע דאם נשאר מקום המרה ובהנך ב' זיתים דמקום חיותו לא נשאר רק כשליש ביצה אם יש להקל די"ל דהוי ס"ס עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע סק"ד:

ו נשתייר כזית במקום מרה. עי' בחידושי הגאון רעק"א ז"ל שנסתפק אם העובי של מקום מרה הוא ב' זיתים ובמקום דביקות המרה נתקלקל עובי הזית ומ"מ נשאר כעובי זית קיים מבחוץ אם נקרא נשתייר כזית במקום מרה הואיל וכל העובי דשם מקרי מקום מרה או דבעינן הכזית שסמוך למרה דוקא וכ' דמדברי הכו"פ נראה דאין כל העובי נקרא מקום מרה ומקום מרה הוא רק בסמוך לה ממש וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בד"ק סוף סק"ד ובס' דברי אברהם על הד"ק ס"ק ט"ו שנראה קצת דעתו להקל ועי' בדעת תורה סק"א מ"ש בזה והביא ראיה מלשון הפוסקים דבעינן שיהיה הבשר שאצל המרה ממש במקום שורשה ותלייתה בכבד שלם אבל אם במקום ההוא נתקלקל הבשר אף שבעובי הכבד כנגד מקום המרה או תחת מקום שהמרה תלויה ע"ג הכבד הבשר שלם יש לאסור עיי"ש:

ז כזית במקום מרה וכו'. עי' במק"מ סק"ה שכ' ממשמעות התה"א דהמרה תלויה בכבד בראשה העב ושם מקום חיותה וכן הוא בעוף עיי"ש ועי' בדעת תורה סק"ג מ"ש בזה וכ' דכוונת התה"א היא במ"ש בראשה העב כוונתו למקום העב שבכבד בראשה הא' והוא צד ימין של הכבד ובעוף שנתחלק הכבד לב' חלקים חלק א' גדול והב' קטן וגם בחלק הגדול עצמו יש למעלה חלק עב ולמטה סמוך לשיפולי הוא דק ושם בשיפולי אין שם מקום מרה וחיותא כלל וגם בחלק הקטן יש מקום עב למעלה ומקום דק סמוך לשיפולי אבל בבהמה צד ימין של הכבד הוא עב ושם סמוך לסוף הכבד לערך אצבע מצד קמא תלויה המרה ושם בצד קמא סמוך לראש הכבד בצד הסמוך לכליות והוא ג"כ חלק ימיני של הכבד והוא העב שבכבד יוצא משם הסמפון הדבוק לכליות ובתחלת הכבד בין מצד קמא ובין צד גבה של הכבד היא דבוקה בטרפש ברוחב הכבד וסמוך לשם מצד קמא יוצא הווריד שהוא הסמפון הגדול היוצא מקנה הריאה ונדבק לכבד דרך הטרפש במקום דבוקה לטרפש עיי"ש:

ח במקום מרה. פי' במקום תלייתה בכבד. רש"י (חולין דף מ"ו ע"ב בד"ה מטביל לה). ועי' מזה בגה"ק אות א' ובמק"מ סק"ג. ועי' בד"ק סוף סק"ד ובס' דברי אברהם על הד"ק ס"ק י"ז שכ' דאף דהכזית שכנגד המרה או חיותא מסתמא צ"ל כנגדם בשוה ממש ומ"מ אם יש הטיי' קצת ג"כ יש צד להכשיר עיי"ש:

ט מרה. ואם נמצא ב' מרות באופן שנתבאר להלן סי' מ"ב סעי' ד' להכשיר פשוט לפענ"ד דאם נשתייר כזית במקום יתיר המרה שההכשר הוא משום שדיינינן ליה שאין זה מרה רק בועא ומכה טריפה ואם הוא במקום דשפכי אהדדי דדיינינן ליה דחדא הוא ונראית כשתים כשרה וה"פ:

י במקום חיותו. עבאה"ט מ"ש שצריך ג' זיתים וציין לתשו' שבות יעקב ועי' בשבות יעקב שם שהעלה דבמקום הפסד גדול מאד ושכיח היזיקא כהאי מעשה שהיה בשנה ההיא שם דרוב בהמות היה נרקבת הכבד שלם ולא נשתייר כזית במקום שהיא דבוקה לכליות ואירע הדבר בימי תעניתם שאין הנכרים אוכלים בשר ויש הפסד מרובה אפשר להתיר דסגי בב' זיתים ולא בענין אחר עיי"ש ועי' בתב"ש ס"ק ג' שהביא דבר זה בשם תשו' משאת בנימין שנותן פנים להקל לצורך גדול דסגי בב' זיתים בבהמה ומדחה דבריו עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"א שאין להקל כלל עיי"ש ועי' מזה במחזיק ברכה אות ד' וה' ובשו"ת משכן בצלאל אות מ' סי' קפ"ז באורך:

וכל זה הוא בבהמה אבל בעוף עי' בשבו"י שם שכ' שיש להקל בנשתיירו רק הב' זיתים האחרים אף אם הזית שבמקום כליות לא נשתייר ואפי' לא הוי שעת הדחק כ"כ כי בעוף בלא"ה אין הכבד דבוק בכליות רק סרוך להכליות בסירכא מעט בחוטין דקין מחלק העב שבכבד עיי"ש ועי' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ב' סי' שכ"ב שהשיג על השבו"י בזה ועי' במק"מ סק"ד וסק"ה מ"ש בזה ועי' בדעת תורה סק"ב מ"ש בזה והעלה שאין להקל בזה כ"א בהפ"מ דוקא אכל שלא בהפ"מ גם בעוף יש להחמיר להצריך שחוץ מהכזית שבמקום מרה יהיה עוד כזית במקום דבקותה בכליות וגם כזית במקום דבקותה בטרפש אך בהפ"מ שפיר יש לסמוך על המקילין אפי' אם נשאר רק הכזית שבמקום מרה עם עוד א' מהזיתים הנ"ל עיי"ש:

יא בו. עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג בנפלו ג' זיתים מג' בהמות וכו' ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' קנ"ב ובמהדורא תליתאה חלק א' סי' קפ"ז באמצע התשו' מ"ש בדברי השפ"ד בזה באורך (יב) ויהיו. עבאה"ט ס"ק א' ומ"ש בכבד של אווזא לעוטה וכו' ומצא בתוכה שבולת שועל שלימים וכו' ע' בדברינו להלן סי' נ"א (ס"ק י"ט) ומ"ש הבאה"ט בנמצא אבן טמון בכבד ע' בדברינו להלן (ס"ק ל"ז):

יג זיתים הללו. ע' ש"ך סק"ג דאם ניטלו אלו הזיתים אע"פ שנשאר כל הכבד קיים טריפה ועתב"ש סק"ד וסק"ח ושפ"ד סק"ג ועי' בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' מ"ח מ"ש בזה באריכות (ועי' בדברינו להלן ס"ק ל"א): (יד) הללו עי' בפרי תואר סק"ז מה שהאריך בדברי הרמב"ם ועי' בתשו' מבי"ט ח"א סי' ל"ו אות ט"ז מ"ש ע"ד הרמב"ם בזה ועי' בס' מעשה רוקח הספרדי ח"ב על הרמב"ם פ"ח מה' שחיטה ובשו"ת מהרלב"ח סוף סי' פ"ג ובהגהות היו"ד להרב גור אריה הלוי ז"ל סק"א וע' בדעת תורה סק"ו: (טו) כל א' שלם במקומו. עד"ק סק"ג מה שמצדד באם בשר הכבד קיים רק שחסר מקרום הכבד במקום הזיתים וכ' די"ל דהו"ל בכלל מרודד עיי"ש ועי' מק"מ סק"ו שהוכיח בראיות מהפוסקים דאף שחסר כל העור מהג' זיתים הללו מ"מ אם נשאר מהבשר כשיעור כשר דנטילת וחסרון העור לבד לא מזיק בהכבד עיי"ש ועי' בס' דברי אברהם על הד"ק ס"ק ח' וט' שהבין מדברי הד"ק דמה שכתב דאם חסר עור הכבד במקום הזיתים הו"ל מרודד ר"ל אם אין שם עגול כזית בלתי העור (עיין לקמן ס"ק י"ט) אבל אם יש ג' זיתים במקום מרה וכליות וטרפש אף כשנחסר מהם העור העליון אין חשש עיי"ש [ובזה נדחים ממילא כל דברי המק"מ בתלונותיו על הד"ק בזה] ועי' בדע"ת ס"ק כ"א שכ' שכן עיקר לדינא דבכבד אין תלוי כלל בעור אלא בבשר ושכן הוא דעת התורת יקותיאל עיי"ש. וכל זה אם אין ריעותא דצרירת דם או בשר בלוי למעלה על העור המקולקל אבל כשיש שם איזה ריעותא על העור מלמעלה עי' בדבריו בס"ק כ"א והבאתי דבריו בקצרה להלן (ס"ק ל"ח):

טז שלם. כברייתו צ"צ החדש בפסקים ס"ק ה' מהרשב"א ועד"ק ס"ק ג' ובמק"מ ס"ק ט' שכ' שהוא שכיח בכבדים ובפרט בדאווזים כעין קרום רייני"ס ובשר בלוי שע"ג הריאה (הנזכר לעיל סי' ל"ה וסי' ל"ט) וכשמסירין נשאר תחתיו הכבד בקרום שלה בריא אף שעי"ז נשארה הכבד שם דקה יותר מכפי הרגיל אין לחוש אבל אם לאחר שהסירו הב"ב והקרום זר הנ"ל נמצא בהקרום דהכבד שיש בו שינוי מראה אף שהוא חלק כברייתו אפ"ה יש לחוש אא"כ אין השינוי מראה בכל הזתים וגם אם אין השינוי מראה עמוק רק שהוא למעלה בעור אז יש להקל עיי"ש. (יז) אבל אם הי' מתלקט. עכו"פ שמקיל אם א' מהג' זיתים של מקומות מקום חיותא מתלקט או מרודד משום ס"ס עיי"ש ועמ"ז ס"ק א' שחולק קצת על הכו"פ בזה וכ' דאם מקום טרפש מתלקט יש לאסור אבל אם מקום הכליות לבד מתלקט יש לסמוך להקל עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ז' מ"ש בדבריהם בזה והעלה דבין אם כזית שבכליות מרודד ודטרפש שלם ובין אם כזית דטרפש מרודד ושבכליות שלם יש להקל עיי"ש ועי' בס' רביד הזהב סק"ה שכ' ג"כ הכי וסיים שכן נראה לו להלכה אבל לא למעשה עיי"ש אבל בחכמת אדם שם ובבינת אדם שער או"ה סי' כ"א אות ט"ו חולק לגמרי על הכו"פ ומחמיר בכל ענין בזה ופסק דבעינן שיהיו כל הג' זיתים שלימים ולא מרודד כלל עיי"ש וכן נראה דעת הד"ק ס"ק ד' ד"ה ראי ועי' מק"מ סק"ז שמסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' מזה בס' בית האוצר בחידושיו לסי' זה בד"ה בש"ך ועי' בדעת תורה סק"ד מ"ש בזה וכ' לדינא דאם כזית במקום מרה שלם וכן כזית שבמקום חיותא שלם אף שהכזית הג' מתלקט או מרודד יש להקל גם בלא הפ"מ עיי"ש:

יח מתלקט. פירוש שהכזית הראוי להיות אינו במקום א' רק שהוא קצת כאן וקצת כאן ומרודד פי' שהזית הזה הוא רקוע ודק ואינו עב כראוי. כך פירש"י כחולין דף מ"ו ע"א עיי"ש וכ"כ בתב"ש סק"ה דלאו דוקא כשהוא בתמונת אלו אלא כל שאינו שלם כברייתו כשיעור זית באותן מקומות טריפה אף כשכל השאר שלם טריפה עיי"ש:

יט או ברצועה. עד"ק סק"א וב' ובמק"מ סק"ח שצריך שישאר מקום עגול ממש שצ"ל כשיעור כזית וכתמונת עיגול הזית דאל"כ הוא בכלל כרצועה וכ' שם שצ"ל עגול מעבלע"ב ואם חסר משהו מעגול מצד א' הו"ל בכלל מרודד אך כל זה הוא בהכזית דמקום מרה ומקום כליות אבל בכזית דמקום הטרפש יש להקל דאף אם הכזית הוא באורך קצת מהני עיי"ש:

כ או מרודד. עד"ק סק"ג שכ' דמתלקט או מרודך אוסר במשהו בעלמא כל שהוא בלשון הבריות בכלל כן עיי"ש:

כא מרודד. עשפ"ד סק"ג בד"ה ודע מ"ש בדין אם כל הכבד קיים וכזית דמקום מרה ומקום חיותא מרודד עיי"ש ועי' במחב"ר אות ט' בד"ה תו חזינא מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה:

כב טריפה. עי' כו"פ ומ"ז שם דמתלקט או כרצועה או מרודד לא הוי רק ספק טריפה שהם בעיות דלא איפשטו בגמ' ועי' במ"ז שם דמרודד י"ל דלא הוי בכלל ספק טריפה עיי"ש:

סעיף ב:

כג אפי' בשור הגדול. עכו"פ דכל בהמה וחי' הן דקה והן גסה שוים בזה וכ"כ בתב"ש דגם בבהמה דקה קטנה בעינן שיעור ג' זיתים ממש ומ"ש המחבר הכל לפי גדלו וקטנו לא קאי רק על עופות עיי"ש ועי' בדעת תורה סק"ז מ"ש בזה והכריע דאם יש בכבש או עגל או גם בשור קטן כזית שבמקום מרה ועוד כזית א' ממקום חיותא יש להקל לענין כזית הג' לשער לפי גדלו וקטנו גם בלא הפ"מ עיי"ש:

כד ובעוף. עבאה"ט סוף סי' זה מ"ש מהמ"ב דכבדא דאווזא נחלקה לב' חלקים ועי' בתשו' מ"ב שם דמבואר בדבריו דגם בתרנגולים הוא כן וכן נראה בחוש ועי' בדעת תורה סק"ג מ"ש בזה ומצייר דחלק הגדול של הכבד למעלה הוא דבוק לכוליא ומ"ש בתשו' מ"ב שם שהוא סמוך למרה ז"א אלא בראשו ממש דבוק בכוליא וגם אינו דבוק ממש אלא סרוך לכוליא ויותר דבוק הוא אל הלב וכמ"ש השבו"י ח"א סי' נ"א. ולמטה מן הצד דבוק הוא בטרפש הדק של העוף שהוא רק כקרום דק אבל חלק הקטן של הכבד אינו דבוק ולא סרוך לכוליא כלל אבל גם זה החלק דבוק הוא מן הצד בטרפש עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט שיש בחלק העב כל הג' זיתים עי' בד"ק שכ' דיש לחוש דאין בחלק העב דכבד של עוף להשלים שיעור הזית דמקום הטרפש עיי"ש אבל בשפ"ד סק"ד העתיק דברי המ"ב שהביא הבאה"ט לדינא דאם חלק העב שלם לא איכפת לן אם חסר חלק הדק אפי' בעוף עיי"ש ועי' במק"מ סק"ה שכ' שכן עיקר לדינא עיי"ש וכ"כ בדעת תורה שם לדינא להקל בזה דכל שנשאר עכ"פ בחלק הגדול לבד צד מעלה של החלק ההוא מראשו עד סוף מקום המרה אפי' נרקב השאר וגם כל חלק הקטן יש להקל וכ' שם הסי' איך לידע באיזה צד הוא החלק הגדול דכשפותחין העוף בצד השדרה והאדם עומד בצד זנב של העוף אזי מונח תמיד בצד ימין החלק הגדול של הכבד שיש בו המרה ומקום חיותא ואם פותחין בצד הבטן הוא בצד שמאל וכן כשאוחז הכבד בידו וצד גב הכבד נגד פניו אזי צד ימין הוא חלק הגדול ואם אוחז צד קמא נגד פניו אזי צד שמאל הוא חלק הגדול עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט אמנם אם ניטל חלק הגדול עי' תשו' מ"ב וכו' עי' בשפ"ד סק"ד שהעתיק מתשו' מ"ב דשם: שכ' דאם חסר חלק העב וחלק הדק נשאר יש לעיין ואם נשאר מחלק העב מקום המרה ומקום הכליות ומהדק יש מקום הטרפש כשרה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ה' מ"ש בזה ועי' בס' דברי אברהם על הד"ק ס"ק י"ח מ"ש בענין זה ועי' בדעת תורה שם שכ' דעכ"פ בהפ"מ וצורך שבת יש לסמוך על המקילין דכל שנשתייר כזית א' בחלק הגדול במקום מרה וגם בחלק הקטן בצד הדבוק בטרפש כשר עיי"ש:

כה הכל לפי גדלו וקטנו. עי' כו"פ שכ' דבין בעופות הקטנים כגון תרנגולים ובין בעופות הגדולים כמו אינדי"ק ואווזות אין צריך כזית ממש רק הכל לפי ערך גדלו דבהמה היותר קטנה ובזה שוה אווזא בת יומא לאווזא ואינדי"ק היותר גדולים וכן בתרנגולים משערין ג"כ במינן דהיינו דבתרנגול אף שהוא קטן ביותר צריך להיות נשאר לפי ערך השיעור דתרנגול גדול ובתרגול היותר גדול הוי השיעור לפי ערך כזית בבהמה היותר קטנה עיי"ש וכן נראה דעת הפר"ת סק"ד עיי"ש אבל התב"ש שיטה אחרת עמו בזה שכ' בסק"ה דבעופות הגדולים במינן כגון אווזות ואינדי"ק וכדומה אין להקל אלא אם יש בה מעט פחות מכזית ואין לשער בו לפי ערך גדלן וקטנן ובעופות הקטנים שאין בכל כבדם תמיד רק כזית או ב' זיתים סגי כשנשתייר בכבדם לפי ערך כזית דבהמה ובזה אין חילוק בין אווזות לתרנגולין דהכל משערין לפי ערך, גדלן וקטנן של העוף שיש בו הריעותא לפי קוטן גופם עיי"ש ועי' בד"ק סק"א שכ' דאף שהפרמ"ג לא העתיק דברי התב"ש מ"מ כיון שהפרמ"ג לא השיג עליו אין להקל נגד התב"ש עיי"ש ועי' בגה"ק אות ב' ובמק"מ סק"י שכ' דבכל זה העיקר לדינא כקולת התב"ש דבאווזות הקטנים שאין בכל כבדם רק כזית או ב' זיתים סגי בשיעור לפי ערך כזית דבהמה וכן הוא הדין בכל מין עוף בין אווזות בין תרנגולין לפי קטנן וגודלן של גוף העוף לפי ערך שיעור זית באווזות ולענין חומרת התב"ש שלא לשער באווז כפי קטנו וגדלו רק שצ"ל באווז מעט פחות מכזית הכריע לדינא דאם הב' זיתים שלימים רק בכזית א' אין בו רק כשיעור הנ"ל יש לסמוך על הכו"פ ודעימי' להקל דסגי לשער לפי ערך הכזית דבהמה ובמקום הפ"מ ושעהד"ח יש להקל בתרנגולין אף אם אין בכזית השלישי רק לפי ערך שור הגדול עיי"ש באורך. ועי' בתב"ש סוף ס"ק הנ"ל שכ' אזהרה להמורה שלא יהא לבו גס בהוראה להקל בשיעורא זוטא בענין זה עיי"ש וכ' בפרי תואר סק"ד וז"ל ונ"ל דבצפור כל דמינכר כל דהו חשיב שיעורי' עכ"ל:

כו גדלו וקטנו. עד"ק סק"ה ובכנפי יונה ריש סי' זה שנסתפקו אי משערין לפי ערך גודל וקוטן הכבדים לבד עיי"ש ועי' בכנפי יונה שם שסיים דיותר נראה דהשיעור הוא לפי ערך הכבדים כי לפעמים יש עוף גדול וכבדו קטן עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"א שכ' שכן נראה דעת התב"ש והכו"פ עיי"ש:

סעיף ג:

כז שנפרך בצפורן. עבאה"ט דה"ה כשמשרטט בצפורן ונשאר היכר ועשפ"ד ס"ק ב' דבין ביבש הנפרך ובין בשרטוט לא מיטרף אלא א"כ שליט היובש או השרטוט גם בבשר אבל אם לא יבש רק הקרום או שלא ניכר השרטוט רק בהקרום לל"ב דכל שיש לחלוחית בהבשר כשרה עיי"ש:

כח בצפורן. עבאה"ט. ועי' בפר"ח סק"ג ושפ"ד שם שיש חילוק בין נפרך ובין שירטוט דנפרך הוי ודאי איסור מדינא דגמ' ושרטוט הוי רק ספק איסור מחמת חומרא שא"א בקיאין בשיעור הפרכת צפורן אבל מעיקר הדין דגמ' לא נטרף כ"א בנפרך בצפורן ממש עיי"ש והנה בדברי חמודות על הרא"ש פרק א"ט אות נ"א השיג על גוף דין זה שהחמירו לאסור גם במשרטט בצפורן כי גם בריאה הוא רק חומרא ע"כ המקיל בזה בכבד לא הפסיד עיי"ש והביאו בבל"י סק"ב ועי' בדעת תורה סק"ח שנתן פנים מסבירות לדעת הדברי חמודות הנ"ל ופסק כן במי הדעת שלו דכל שאינו יובש גמור רק נפרך בצפורן ונשאר השרטוט יש להקל בהפ"מ עיי"ש ולפענ"ד אין לסמוך להקל כיון שהש"ך פסק לאיסור והפר"ח והפרמ"ג כ' דאין אנו בקיאין בזמה"ז בשיעור הפרכת הצפורן דיש לחוש דאולי גם בשרטוט בצפורן ונשאר השרטוט הוי בכלל הפרכת צפירן א"כ מי יקיל ראש נגדם:

כט ולא נשתייר כזית. עשפ"ד ס"ק ג' שכ' דכ"ע מודים דבעינן כזית מבשר הכבד דוקא ואין הגידין בכלל להצטרף לכזית עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סק"ה):

ל אלו הב' זיתים. עפת"ש מ"ש מהתב"ש דאף אם נלקה א' מהם אע"ג דכל הכבד קיימת טריפה וכן מ"ש בזה מהפמ"א ותשו' תולדות יצחק להקל בזה משום ס"ס ועי' במ"ז סק"א ומבואר מדבריו דרק ביבש מקום הכליות ונשאר מקום המרה ומקום הטרפש שייך להקל אבל ביבש מקום הטרפש אף שנשתייר מקום המרה ומקום הכליות אין להקל כלל עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"א ועי' בדעת תורה ס"ק ט' מ"ש בזה והעלה לדינא דאם כל הכבד שלם ויש כזית במקום מרה וכזית א' במקום חיותא דהיינו במקום דיבוק לכליות או לטרפש יש להקל אפי' בלא הפ"מ והיכא שיש הפ"מ וגם שעהד"ח יש להקל אפי' אם נחסרו כל הב' זיתים של מקום חיותא ונשתייר כזית דמקום המרה לבד עיי"ש ולמעשה צ"ע אם יש להקל בזה נגד דעת גדולי המחברים המחמירים הנ"ל:

לא זתים. עשפ"ד סק"ג שעמד על המחקר אם בעינן בזה שיבש כל הזית אבל כשנשתייר עכ"פ משהו ממנו שלא נתייבש כשר כל שנשאר שאר הכבד שלם עם משהו מהכזית הזה או דבעינן דוקא שזה הזית יהיה כולו קיים ואם נתייבש משהו ממנו טריפה ודבריו נוטין לדינא דאפי' נשאר כל הכבד שלימה רק שבא' מג' המקומות לא נשאר זית שלם אלא שנחסר משהו מהזית שם טריפה עיי"ש ועי' בחגורת שמואל סק"ז ובמחזיק ברכה אות ט' ועי' בחידושי הגאון רעק"א ז"ל שעמד ג"כ על המחקר בזה והביא ראיה מדברי התב"ש והכו"פ להקל בזה דבעינן דוקא שיבש כל הכזית ואם נשתייר עכ"פ משהו ממנו שלא נתייבש כשר עיי"ש ועי' בדעת תורה סוף ס"ק הנ"ל מ"ש בזה והעלה לדינא דאם חסר אף כ"ש מהכזית דינו כחסר כל הזית עיי"ש: (לב) נימוק הכבד. מצאתי בפסקים של הגאון מ' רב בערלין ז"ל אבד"ק קאסעל כת"י סי' ב' אלפים ק"ב שנשאל בכבד של עוף שהיה רך מאד והכשיר דאין זה דומה לנימוק הכבד ואין להוסיף על הטריפות עכ"ד ועי' בדעת תורה ס"ק י"ח שכ' להשואל במה שרצה לאסור בכבד שהיה נימוח כעיסה רכה אף שבמקום תלויות המרה היה שלם אלא ששאר כל חלק העב נתמסמס דיש לחוש דשמא הוי נתמסמס כל מקום חיותא וכ' דאין להחמיר בזה כ"כ כי כמה פעמים מזדמן כשמוציאין הכבד מן העוף ואוחזין באצבעותיו בחוזק עי"ז מתמסמס שם הכבד ובפרט אם היא שמנה ותולין במשמוש היד אך בנ"ד שהיה עליו צרורות דם וכו' א"כ אין לתלות במשמוש ומ"מ יש לנסות לדחוק ביד בצד הדק שהוא בריא ואם גם שם נתמסמס כן יש להקל ואף שאא"ב בהקפה מ"מ הרי נודע דכל בשר הכבד בטבעו רך ומתמסמס בדוחק בין האצבעות ואם יש בו עוד ממש ואינו נימס לגמרי כרוטב עבה אין לאסור ואין להחזיק ריעותא וסיים שא"א לצייר זה בכתב רק שהוא ידוע לבקיאים (וע"ל ס"ק ל"ד) אך בנידון דידיה שנשאל שהיה בכבד של אווזא שמינה בצד העב שלה חתיכת דם קרוש מתפשט על חצי הכבד ועבר בנקל מהכבד ותחתיו וגם תחת המרה היה בשר הכבד נימוח כעיסה רכה עד שחלק הדק של הכבד היה גדול מחלק הגדול והעב וגם הי' סירכא וחוט עב קצת יוצא מן המרה ונסרך לדקין ולא היה יכול לנתק משם אלא בחוזק ונעשה נקב וכ' דמלבד שיש דעות האוסרין סירכא בשאר אברים יש בזה לאסור בלא"ה דאף דאם לא היה שם ריעותא אחרת לא היה לנו לאסור משום נתמסמס כנ"ל מ"מ בנ"ד כיון שהיה שם למעלה צרורות דם יש להחמיר בזה עפ"ד הד"ק סק"ג וסק"ה וסק"י דכל שינוי שתחת צרורות דם יש לאסור וכל ספק שבזה הוי ספק חסרון ידיעה עיי"ש (לג) הכבד עפת"ש סוף ס"ק ד' ועי' בשו"ת מהר"מ זכות ז"ל סי' ג' שכ' דאם יש בועות בכבד או טינרי במקום מרה או במקום חיותא יש להכשיר ומה גם דהוא הפ"מ דרבו כמו רבו הכבדים המלאים בועות ומה שנהגו להטריף בחשבם שזה איסור אין זה מנהג וכ' שכן הסכים מהר"ש אבוהב ז"ל וכל רבני ישיבה עיי"ש אך בתשובה שאח"ז הביא תשו' הרב גור אריה הלוי ז"ל שמסתפק בטינרי במקום מרה וחיותא עיי"ש וראיתי בהגהות הרב גור אריה הלוי ז"ל הנ"ל על הש"ע סק"ו שכ' שבא:

עובדא לפניו בכבד שהיה בה מלא בועות והחמיר עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ד' שכ' לפעמים בא הכבד מלאה בועות ונימוק במשמוש היד ודאי דכשלא נשארו הזיתים שלימים טריפה דאין אנו בקיאים בבשר שהרופא גוררו עיי"ש ונראה מדבריו דאם לא נימק במשמוש היד אין לאסור משום האבעבועות אף שהם במקום הזיתים ועי' מזה במק"מ סק"ז שהביא ראיה מלשון הרמ"ז ז"ל דבועא אינה בגדר נתמסמס כלל עיי"ש. אבל בשו"ת זרע אמת הספרדי חיו"ד סי' ו' האריך להשיג על הרב הרמ"ז הנ"ל והעלה בראיות דכל שיש בועא או טינרי במקום מרה וחיותא באופן שלא נשאר בשר טוב תחתיו כשיעור הצריך טריפה ועיי"ש בסוף הס' בקיצור ה' טריפות סי' זה אות קט"ו שסיים וכן אני מורה בזה עיי"ש ועי' מזה במחזיק ברכה אות כ"א ועי' בד"ק סק"צ שכתב ג"כ דבועות הוי בגדר חסרון דבמקום הבועא נידון כחסר ועי' במק"מ שם שהביא ראיות וסברות מוכיחות לזה דבע"כ מקום מסמוס של הבועא וכן מקום הטינרי הוי כחסר המקום ההוא וממילא דאם הוא כן במקום הזתים דהוי כניטל שם ואף שנשאר הבשר שבין הבועות שלם אפ"ה הוי כמרודד או כמהלקט ואין להקל עיי"ש וכן שמעתי מפה קדוש אדמו"ר הגה"ק רשכבה"ג מצאנז זצללה"ה בעהמח"ס דברי חיים שאין להקל בזה כלל וכ"כ בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' צ"ד עיי"ש ועי' עוד בד"ק סק"ד ובמק"מ שם שכ' דאף אם נמצא בועות קטנות במקום הזיתים אף שהם רחוקים קצת זה מזה אפ"ה יש לחוש משום דהוי כנתקלקל קצת מהזיתים ואף שנשאר השיעור הזיתים מ"מ הוי כמרודד ואין להקל אף בהפ"מ אך בדיעבד מי שכבר התיר יש עליו צד זכות עיי"ש ועי' בספר דעת תורה סק"כ שהאריך בזה והעלה לדינא כך דאם יש בועות בכבד ולא נשארו הזיתים כשיעור בלא צירוף מקום הבועות אם נשאר סביבות הבועות אפי' שלא במקום הזיתים בשר כבד בריא סופן להרפא ולהתמלא בשר ויש להקל בהפ"מ או לצורך שבת אבל אם גם שאר בשר שבסביבותיהם נימוק במשמוש יש לאסור גם בהפ"מ ואם הבועות הם כטינרות קשים והן נקלפות מבשר הכבד בנקל ואין להם דביקות בבשר הכבד כלל והם כעומדות בפ"ע אין מצטרפות לכשיעור הזיתים ודוקא אם אין להם דביקות ואחיזה בבשר הכבד ונקלפות בקינוח בעלמא אבל אם הם אחוזים בבשר הכבד אף דאפשר לקלפן משם יש להקל לצרפן לשיעור הזיתים עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' קצ"א שנשאל בכבד שנמצאה מליאה ליחה ובועות ובא חולדה וחטפה טרם שנבדקה אם לא נימוחה וכ' שדעתו נוטה להקל בזה כיון דרובא כבדים שנמצא בהם בועות הבשר שתחת הבועות חזק ויפה כאשר ראיתי בעיני רבות פעמים מהבאים לפנינו בעיר הגדולה לאלהים כעירנו וכיון דשכיח יותר להיתר מלאיסור יש להקל אף דנולד ריעותא מחיים דבכה"ג אמרינן נשחטה הותרה עכת"ד אבל בד"ק סק"ד בד"ה ראו החמיר לדינא בעובדא כזו שהיה ג' או ד' בועות בכבד ונאבדה הכבד קודם ההבחנה אם הגיעו הבועות להג' זיתים וכתב שאין להקל לומר דהוי ס"ס ס' שלא הגיעו הבועות להזיתים ואף אם ת"ל שהגיעו שמא לא היה בכלל בשר שהרופא גוררו דאין זה ס"ס מעליא וכ' דאפי' אם הג' בועות שראו הי' בחוד הכבד אפ"ה כיון שלא ראו מקום הזיתים ולא היה לעינים לראות ולבדוק שהם נקיים אין להקל עיי"ש:

לד שנימוק והיה לדם. עי' בקונטרס זכרון לראשונים (להגאון מ' משה גלאנטי ז"ל) הספרדי שבסוף תשו' ברך משה בהגהותיו ליו"ד בסי' זה שכ' דנראה דדוקא שנימוק ונימוח לדם משקה אבל אם נעשה כחתיכת דם קרוש ולא נימוק לכ"ע לא אסור וסיים בצ"ע עיי"ש (וע"ל סקל"ב). (לה) טריפה. ע"ל סי' נ"ב סעי' ד' בענין שינוי מראה בבשר הכבד ועי' בד"ק כאן ס"ק ו' ובמק"מ ס"ק י"ג ועי' במשמרת הקודש בהשמטות הד"ק סק"ו שכ' דלפעמים מחמירין ברואין מראה משונה בכבד וסוברים שהיא ריעותא ובאמת אין זה ריעותא שהוא רק משום שהגיע אליו מלח וע"י המלח נשתנה מראיתה ונעשית כן ומטריפים בחנם עיי"ש ועי' מ"ז סק"ב שכתב דאם נפלה ממקום גבוה ונשתנה צורת הכבד אף הג' זיתים קיימים טריפה לכ"ע משום ריסוק אברים כדלקמן סי' נ"ח עיי"ש:

לו דסופו לרקב הכל. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש לעיין בתשובת פנים מאירות עיי"ש בתשובה ההיא שתירץ דברי הרמ"א בזה ומ"מ סיים שאין בידו לאסור לאחרים רק שכל בעל נפש יחוש להחמיר לעצמו עיי"ש ומ"ש הפת"ש לעיין בתשו' גאונים בתראי עי' בשו"ת ב"ח החדשות סי' ט"ז בתשו' מבן הב"ח ז"ל מ"ש עוד ע"ד התשו' שבתשו' גאוני בתראי ועי' במחזיק ברכה אות י"א וי"ב שמנה דעת הפוסקים המקילין שרבו על מנין הפוסקים שמחמירים בזה וסיים דהכי נקטינן להתיר עיי"ש ועי' כו"פ שהכריע דבמקום שאין הפ"מ יש לחוש לדברי הרמ"א אבל בהפ"מ יש להקל עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב ושפ"ד סק"ד מזה ומצאתי בגליון היו"ד כת"י של הגאון המובהק מ' חיים צבי מאנהיימער ז"ל אבד"ק אונגוואהר שכ' שהוא מקובל מרבו הגאון הח"ס ז"ל שכשבא לפניו שאלה כזו לא הורה בה לא איסור משום גדולת הרב הש"ך והט"ז וגם להתיר לא רצה ע"כ שלח לבעל הוראה אחר ולנפשו החמיר כי העיקר כדברי הרמ"א וכמ"ש בתשו' שלו עכת"ד ועי' בדעת תורה סק"י מ"ש בזה והעלה לדינא דאף כשנימק כל הכבד ונעשית דם אם הזיתים שלימים יש להקל אך כל בעל נפש יחמיר לעצמו עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש דאם בשר הכבד קיים אין כאן בית מיחוש עי' בדעת תורה שם שכ' דאפילו לעצמו אין צד להחמיר כלל עיי"ש (ועי' פרמ"ג שם) ועי' בס' גנזי חיים (מהגאון מהר"ח פלאגו ז"ל) מערכת אות ט' טריפה בד"ה כבד שכ' שבא לפניו עובדא בכבד שנמצא בצדו א' בועא דבוקה ופתחה והי' הכל דם ויותר אדום ממראה הכבד אבל הכבד עצמו היה בריא וחזק והכשיר דכל שנשאר כשיעור בשר הצריך בכבד אינו מטריף בועא כזו עיי"ש ועי' בד"ק סק"ג דאם נמצא על הכבד קרום בלוי ולפעמים מוגלא וצרורות דם תחתיו ואחר שקולפין אותו נשאר הכבד שלם דאם גם קרום הכבד שלם יש להקל ואם נראה בקרום אפילו רק שינוי מראה קצת יש לאסור עיי"ש ועיין בדע"ת ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הד"ק בזה והעלה לדינא כך דאם יש כבשר בלוי ונרקב על הכבד ונקלף בנקל אף אם לא נשאר עור הכבד תחתיו שלם יש להקל גם במקום הזיתים ואם יש שינוי מראה בבשר הכבד תחתיו אם נשאר עור הכבד שלם אף שיש בו ג"כ שינוי מראה יש להקל ואם לא נשאר עור הכבד שלם אם נשאר עכ"פ כזית במקום מרה וגם כזית א' דבמקום חיותא כגון במקום הדבוק בטרפש או בכליות יפה בלי שינוי מראה יש להקל גם בלא הפ"מ ואם נשאר רק כזית במקום מרה יפה והב' זיתים דמקום חיותא יש בהם שינוי מראה תחת הב"ב הנ"ל אין להקל רק בהפ"מ עיי"ש:

לז יש אומרים בבד שקשה כאבן. עבאה"ט ס"ק א' מ"ש בנמצא אבן טמון בהכבד כשר וע' שלחן גבוה מחודש ח' מ"ש בזה ועשפ"ד ס"ק ד' שמביא זה וסיים שצ"ל שאין ניכר אם הוא מעלמא אבל כשניכר דאתי מעלמא טריפה ופשוט הוא עיי"ש וכ"כ בס' בית האוצר על היו"ד בחידושיו לסי' זה בד"ה אפס וע' ביד אפרים שכ' בשם הס' סולת למנחה שמצוי להיות בעוף אינדי"ק בכבד שלו כמו אבנים קטנות ולבנות תוך הכבד ומרה ואומרים שבא להם ע"י שמתרגזים מאוד ונוהגין להכשיר עיי"ש ועי' בס' בית יצחק בעמודי זהב סק"ח ובס' בית אברהם בא"ז סק"ט שכ' שהמורה והשו"ב יזהירו בכבד של כבשים וגם לפעמים בכבד של בהמות גסות וכן בכבד של עופות ובפרט בעוף אינדי"ק שנמצא בתוך הכבד כעין עגולים לבנים ועבים עד סמוך למקום המרה וצ"ע אם לא הי' כבשר שרופא גוררו והוי כניטל א' מהג' זיתים וצריך לזה מתינות בהוראה עיי"ש:

לח בבד שקשה כאבן. עפת"ש מ"ש מהיעב"ץ בכבד נפוחה ועי' בשאלות ותשובות מים חיים חיו"ד סוף סי' יו"ד שהביא ראי' לדברי היעב"ץ הנזכר דאף אם הכבד גס ונפוח כשר עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות י"ג שהעתיק ג"כ דברי היעב"ץ הנזכר לדינא. ועי' בלחם הפנים ס"ק י"ח שכ' דכבד שהיא נפוחה ועבה ונרקב יש לעיין בריאה אם היא לבנה כצמר גפן טריפה ואם היא אדומה כשרה דהדר בריא עיי"ש ועי' בבל"י סק"ה שהביא דבריו בזה וכ' דמ"ש אם היא לבנה או אדומה כשרה אינו ר"ל שהריאה היא אדומה או לבנה אלא ר"ל שתלוי במראה הכבד דאם הכבד היא לבנה טריפה ואם היא אדומה כשרה ומ"מ סיים דמאחר שכל האחרונים לא הביאו דין זה לכן יש להקל בהפ"מ אף כשהכבד היא לבנה עיי"ש אבל בתב"ש סק"ז החמיר בכבד דעובי' ומראה שלה כצמר גפן עיי"ש ונראה דעתו דאפי' בהפ"מ אוסר ועי' שפ"ד סק"ה שסיים ולכן המורה צריך ליזהר בשינוי הבשר ונשתנה המראה עיי"ש ועי' בבית אפרים בפרת"ב לעיל ל"ח סעי' י' וי"א ורא"פ ס"ק כ"ב וכ'): שכ' בזה לדינא כך דאם נמצאת הכבד נפוחה אע"פ שאינה לבנה יש ליזהר לכתחלה לבדוק בריאה אם אין בהם מראה לבן בין בבהמה ובין בעוף ובדיעבד אם לא בדק הריאה בזה יש להכשיר ואם נמצא שהכבד נפוחה ומראיתה כצמר גפן אזי אעפ"י שהריאה היא כתיקונה אין להקל כ"א בהפ"מ כשבדק הריאה אבל אם לא בדק בריאה יש לאסור אפי' בהפ"מ ובמה דמכשרינן בהפ"מ אם הכבד נפוחה ולבנה זה דוקא כשהריאה היא כתיקונה אבל אם נמצא שיש בהריאה מראה לבן אזי אף שע"י הנפיחה ומשמוש בידים חוזר למראה ריאה טריפה כל שקודם הנפיחה היתה הריאה לבנה אבל אם היתה הכבד רק נפוחה ואינה לבנה אז מהני מה שחוזרת הריאה ע"י נפיחה למראה ריאה וכשרה ועיי"ש בקונטרס הראיות אות ס"א מ"ש בדברי היעב"ץ בזה ועי' בס' ראש יוסף על דיני ריאה סי' ל"ח בחידושים ס"ק ט' ועי' בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' מ"ח שפסק להחמיר בכבד נפוחה משום דהוי כחסר הכבד עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קכ"א שכ' בדין כבד נפוחה אני מורה להטריף ואין בזה שום צד להכשיר דזה הוי כמו חסרה הכבד והוי ניטל הכבד וטריפה וע"פ הרוב בכבד נפוחה יראה אם יקרע הכבד ימצא בתוכה הבשר רע והוא גישוואלי"ן וקיי"ל בכ"מ שהבשר רע ונרקב דינו כניקב ונימוק וכדברים אלו כ' עוד בסוף סי' קפ"ה שהוא נהג להטריף בנפוחה הכבד אפי' לא השתנה מראיתה עיי"ש ועי' במק"מ לעיל סי' ל"ח סק"ז שסיים בזה בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בס' דברי אברהם על הד"ק ס"ק כ"ד מ"ש ע"ד הטוטו"ד בזה והשיג עליו והביא ראיות דבע"כ תרווייהו בעינן שתהי' נפוחה וגם נשתנה מראיתה אז טריפה אבל בחדא מינייהו גרידא אין לאסור עיי"ש. ועי' בריש הס' שם בהסכמת הג' בעל משפט שלום נ"י אות ב' מ"ש בזה ולדינא צידד גם הוא להחמיר עיי"ש ועי' בספרו דעת תורה כאן ס"ק י"ט שהרחיב הדיבור בזה והעלה לדינא כך דאף שהכבד נפוחה וגדולה הרבה כל שאינה לבנה כצמר גפן אפי' אם הנפיחה היא גם במקום הזיתים והוא קשה במשמוש רק שאינה קשה כאבן יש להקל אפי' אם יש בה גם נקודות דמראה רוק גע"ל וכדומה וגם אם נוטה קצת ללובן יש להקל אך אם היא לבנה כצמר גפן אין להקל רק במקום הפסד גדול וכ"ז אם אין בה חשש נתמסמס אבל אם יש בה חשש נתמסמס ונרגש במשמוש שהבשר נימוס אף בהפ"מ טריפה עיי"ש ולמעשה לענ"ד אין להקל בכבד נפוחה ונשתנה מראיתה אע"פ שאינה לבנה כצמר גפן וראוי להיות מיראי ההוראה בזה כיון שדעת כמה גדולים להחמיר בזה ועי' מזה בעצי לבונה בדיני תרלרי"ע שבסוף סי' ל"ט אות ק"ס ובמאירת עינים שורש ה' ענף א' ס"ק י"ד ובמנהז"ב בדיני בדיקות הריאה כלל כ"ו בקומץ סעי' ח' ועשרון ס"ק ט"ז (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ח ס"ק כ"ז) ועי' במשמרת הקודש בהשמטות הד"ק סק"ו שכ' שהי' לפניו עובדא בכבד שהי' נפיחה אך הי' מחמת שהגיע אלי' מלח ועי"ז נראית שהיא כנפוחה ולאחר שפסק כח המלח חזרה לאיתנה כמו שהיתה בתחלה בריא ושלם והכשיר עיי"ש (ע"ל ס"ק ל"ו):

ומ"ש הפת"ש בכבד שהי' בה צמחים לבנים וגוף הכבד הי' כטבע מראה שאר כבדים וכו' עשפ"ד לקמן סוף סי' נ"א שכ' דאם נשתנה מראית הכבד ונהפך ללובן והוא לקוי וכשצולין אותה נפלה תילחי תילחי אחר צלייתה אסור עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' פ"ד שהאריך בביאור דברי הפרמ"ג בזה וכ' דהא ודאי דאם אין ריעותא כלל בכבד אף שלאחר הצלי' תתמסמם ע"י האש לא איכפת לן ולא נסתפק בזה אדם מעולם אך אם מראית הכבד נהפך ללובן בזה כתב הפרמ"ג דאף שי"ל דגם התב"ש שאוסר שינוי מראה בשאר אברים מודה בכבד שנשתנה מראיתה ונהפכה ללובן שהיא כשרה כיון שיש לתלות שנתלבו מחמת השומן כמו שהוא מצוי באווזות לרוב כמ"ש האחרונים מ"מ אם בעת הצלי' נפלה תילחי תילחי יש לאסור כשהיא לבנה אפי' אם האווזא שמינה דבכה"ג יש לחוש דהלובן לקותא הוא ואא"ב בבשר שהרופא גוררו עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ג (ס"ק קל"ב) מ"ש בשם האגרא דכלה למרן אא"ז הגה"ק זצלה"ה סוף פ' וארא אודות אותן הכבדין של האווזות הלעוטות שיש בהם טריפות דאורייתא כי הכבד שלהן משונה ומתלבנת כולה וגם היא ניתכת ע"י האור ומתגדלת שלא בטבע הנהוג בכבד והוא כי ע"י ההלעטה שמעמיסין עליו לבשל יתר על כחו נחלש הכבד וימות כחו ונתבטל ממלאכתו ויתהוה נימוק הכבד וישוב ללובן כמו המת כי יתהפך הדם ללובן וע"כ אם לא ימהרו לשחטה במשך ימי ההלעטה דהיינו ג' שבועות או יותר תמות כרגע כי נימוק הכבד והיא טריפה גמורה עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש בצמחים לבנים שבעוף השמן מאד עד"ק סק"ו שכ' ג"כ שכן הוא דרך העופות השמנים שמתלבן בהם הכבד ויש לתלות שהלבנונית של הכבד היא מחמת השומן שלא נתלבן כל הכבד אף שיש שם כמו בהרות בהרות גם במקום הזיתים אפ"ה כשר דתלינן דגם בם התחיל להתלבן ועיי"ש בס"ק הקודם שהחמיר בנקודות לבנות שבכבד וכ' בעובדא שהיו נקודות לבנות שבכבד אף שהי' מועטים אין להקל דאף דלכאורה י"ל דהוי ג' ספיקות להקל ס' שיש ג' זיתים לפי ערך גדלו וקטנו בלא כמתלקט וס' שהנקודות אינם כבשר שרופא גוררו וספק שא"צ ג' זיתים וב' זיתים הצריכים אולי אין בהם נקודות מ"מ לדינא אין להקל כי הספק אם הוא בשר שרופא גוררו הוא ספק חסרון ידיעה וגם הספק שיש כשיעור לפי ערך הוא ג"כ ס' חסרון ידיעה עיי"ש ולהלן בד"ה ספק שמנונית כ' שם בעובדא שהי' כעין מכה בכבד של אווזא יהי' ספק אם היא מכה או שהיא שמנונית ונקרע וא"א להבחין עוד ולא הי' תחת העור רקבון ומוגלא רק אודם ולובן כעין בועא והי' לכבוד שבת ולעני והכשיר משום שיש כמה ספיקות ולא הוי ס' חסרון ידיעה כיון שנקרע הכבד ועיי"ש עוד בסק"ו מה שכ' בענין זה וכ' שם לענין כבד שקצתה לבנה אך לא הי' הלבנונית כנגד כל הג' זיתים שיש להקל משום ס"ס עיי"ש ועי' בס' דברי אברהם על הד"ק ס"ק כ"ה וכ"ו מ"ש ע"ד הד"ק בזה באורך:

לט שקשה. עפת"ש מ"ש מהשאילת יעב"ץ להכשיר אף כשהי' בכבד של עוף צמחים קשים הנה המעיין בגוף התשו' שם יראה שהכשיר אף בהני צמחים קשים הנקראים טינרי בלשון הפוסקים וכבר כתבתי לעיל (ס"ק ל"ג) בדין בועא וטינרא ובמקום הזיתים ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' נ"ו שנשאל בדבר התרנגולים שהוא שכיח כמה פעמים שכל התרנגולים שבבית א' או בשכונה אחת כל הכבדים שלהם מלאים צמחים לבנים וקשים וברוב הימים לא נשאר שום מקום בריא מן הכבד שלהם שאינו לקוי מצמחים כאלו ונטרפו כולן ומסתפק השואל אם נשחטה התרנגולת בעודה קטנה ועדיין לא נמצא כ"כ הרבה בועות בהכבד רק איזה צמחים אם לא נאסור גם זו התרנגולת אף שאין בה כ"כ צמחים עד שתטריף מ"מ הא הנסיון מעיד שסופו לכלות לגמרי וכמו שמטריפים בכמה מיני טריפות משום סופן דשדי תכלי בכולו והוא ז"ל השיב דאין לחוש לזה כלל ואין לנו להוסיף על הטריפות וכל שאין לפנינו ריעותא בהכבד בכדי שתטרוף בשביל זה אין לנו לאסור משום סופו עיי"ש:

מ כאבן. עבאה"ט מ"ש להקל בהפ"מ ועתב"ש סק"ז ובמ"ז סק"ב שכ' לדינא להחמיר בזה בכל ענין אם לא נשתיירו הזתים וסיים דמ"מ אם אינו קשה כ"כ ולא נשתנה מראית הכבד ללובן כשרה וכ"פ הב"ח עכ"ל ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע ס"ק י"ג ועי' בקונטרס הראיות להרא"פ לסי' ל"ו אות ס"א ועי' בדעת תורה ס"ק י"א מ"ש בזה ופסק דבמקום הפ"מ יש להקל אפי' כשהוא קשה כאבן במקום הזיתים וכמ"ש הש"ך עיי"ש:

סעיף ד

מא התליע הכבד, אפי' התליעו וניקבו גם הסמפונות. מהריק"ש וימין משה סק"ב. ועי' מזה בשנות חיים סק"ח ועי' בדברי יוסף סי' רצ"ז:

מב הכבד. עד"ק סק"ז שכ' דאם ראו שהי' הבשר נפוח וי"ל שחסר מהשיעור ע"י שהבשר נתקלקל מחמת החולי והנפוח יש להחמיר וכ' דבבהמות ששכיח בהם תולעים ומוחזקים בתולעים בכבד שלהם אם לא ראו ולא בדקו הכבד אם אינה נפוחה ומתקלקל במקום הזיתים אין להקל אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ט' שנשאל בענין כזה שהי'. מקומות שלא ידעו מקודם שהכבד דבהמות דשם מלאה תולעים ולא בדקו אח"ז ואח"כ נודע הדבר שהיו כל הצאן מלאים תולעים בכבד וטרפו הרבה ונשאל אם יש לחוש לאסור גם הבשר והכלים דלמפרע שלא ידעו לבדוק והביא דברי הד"ק הנ"ל וכ' דהד"ק הפריז על המדה בזה וכ' דאף לדעת הד"ק שהחמיר בדיעבד כשלא בדק כנ"ל י"ל דבנ"ד אין לחוש דהד"ק י"ל דמיירי כשידעו שהיא מוחזקת בתולעים ולא בדקו בזה הוא שהחמיר אף בדיעבד אבל בנ"ד שלא ידעו כלל שהכבד צריכה בדיקה י"ל דגם הוא מודה שאין להחמיר בדיעבד והמחמיר יחמיר לעצמו אבו לא לאחרים וכ' שנשאל בענין זה מכמה מקומות ומכמה לומדים שאירע אצלם כן שנודע אח"כ שהכבדים מלאים תולעים ולא ידעו לבדוק כנ"ל והורה להם להכשיר בדיעבד למפרע אף אם יש מהבשר הזה בעין עיי"ש באורך אמנם יעיין בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' פ"ה שנשאל ג"כ אודות זה וכ' להחמיר בזה בדיעבד אף כשלא ידעו מהטריפות ולא ידעו אם צריך לבדוק כלל מ"מ כיון דעכשיו נתברר ששכיח טריפות זה ולא בדקו יש להטריף הכל למפרע עיי"ש באריכות:

מג אפי' במקום. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש שהתב"ש החמיר יותר ר"ל דבתב"ש סק"ח כ' דלא אמרינן להכשיר בתולעים שבכבד אא"כ כל הכבד שלם ולא חסר ממנה רק שהיא מתולעת אז מכשרינן אפי' אם גם מקום הזיתים הוא מתולע דהדרי בריא אבל אם כל הכבד חסרה ונשתיירו רק הג' זיתים והם מתולעים אז אפי' יהי' ע"י צירוף ג' זתים במילואם לא מהני דהא חזינן שהוא מקולקל מאד וטריפה עיי"ש והביאו במ"ז סק"ג ועי' בס' צמח צדק, החדש בביאורו לש"ע ס"ק י"ד שכ' דבהפ"מ יש להקל אפי' בניטל כל הכבד ולא נשארו רק הזיתים הנ"ל והם מתולעים עיי"ש. ועי' בשנות חיים סק"ח מ"ש בזה וכתב דאם עכ"פ ע"י הנקבים של התולעים לא חסר השיעור אין להחמיר עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ז' שכ' דכבד שהוחזקה בתולעים ולא ראו אם נשאר לצרף הזיתים כדת אין להקל עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ט"ו ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' פ"ו באמצע התשובה ועי' בהגהת חתם סופר מהד"ק (הנדפס ביו"ד דפוס לבוב) בש"ך סק"ו שכ' דאף דאנן מחמרינן עכשיו להצריך ג' זיתים (ע"ל סק"י) מ"מ בכבד שהתליע סגי גם לדידן דלשתייר ב' זיתים דכולי האי לא מחמרינן עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י"ב מ"ש בזה והעלה לדינא דהיכא דלא ניטלה שאר הכבד ולא התליע רק מקום הזיתים לבד אז אף שע"י נקבי התולעים נחסר מהזיתים יש להקל בהפ"מ אבל בניטלה שאר הכבד והזיתים שנשארו התליעו ועי"ז נחסר משיעור הזתים יש לאסור גם בהפ"מ עיי"ש:

מד ובמקום. עפת"ש ועד"ק סק"ו שכ' דאם נשתנה מראה הבשר ע"י התולעים כגון ע"י מאטיליצי"ס הנמצאים בכבד כבשים שעל ידיהם נשתנה מראה בשר הכבד לכ"ע א"א להקל בזה שהרי נראה להדיא ששלט חולי ומכה בבשר הכבד ונתקלקל עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק י"ג ועי' בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' חיו"ד סי' מ"ד שנשאל בדבר מה ששכיח בגליל א' בין הכבשים שהכבד שלהם לקוי כולה והיינו שהיא נפוחה ונשתנה קצת ללובן וכשצולין אותה נפלה ממנה תילחי תילחי וגם מלאה תולעים הנקרא מאטיליצע"ס וכאשר גברה החולי ונתיישן נמצא גם המרה נפוחה עבה והבקיאים אימרים שנתהוה מחמת שאוכלין עשב כזה ואותן הכבשים ניכרין מחיים לבקיאים ורובא דרובא ממין הזה א"א להם לחיות, יב"ח ומקצת בקיאים אימרים שאף מיעוטא דמיעוטא ליכא דחיין יב"ח והשיב דאם לא נשתנה מראית הכבד ואינה נפוחה אין לאסור אבל אם רואין שנשתנה מראיתה או שהיא נפוחה יש להחמיר ולהטריף עיי"ש באורך והנה בס' דברי יוסף סי' רצ"ז וסי' שמ"ו העלה להקל בזה עיי"ש אכן יעיין בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ח' מ"ש בענין זה והעלה דהעיקר לדינא כדעת מרן הדברי חיים להחמיר בזה וכ' שם בתשו' שאח"ז שמשמעות לשון רבינו הד"ח הוא דאם יש תולעים עם שינוי מראה או תולעים עם נפוחת הכבד אפי' בלא שינוי מראה טריפה אפי' כשלא נפלה תילחי תילחי וכ' שכן צוה הוא בגלילות שלו להורות כדברי מרן הד"ח עיי"ש (ולענין אם מותר לאכול הכבד בעצמה בנמצא תולעים בתוכה עי' שלחן גבוה ס"ק י"א מחודש ב' ותשו' בית שלמה סי' פ"א ופ"ב ובה' תולעים לקמן סי' פ"ד יתבאר אי"ה):

סעיף ה:

מה ומעורה בטרפישיהון. אבל נעקר לגמרי הו"ל כניטל. ס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע ס"ק ט"ו. וראיתי בפסקים של הגאון מ' ליב בערלין ז"ל אבד"ק קאסעל (אחי הגאון בעל עצי ארזים) סי' תשמ"א שכ' שהי' לפניו עובדא בתרנגולת שנעקרה הכבד שלה באופן המטריף אך הי' לתלות שנעקרה ע"י אשה שפתחה התרנגולת והכשיר דבכה"ג שפיר יכולין לתלות במשמוש ידא דטבחא עכ"ד:

מו בטרפשיהון. עמ"ז סק"א שנסתפק להפוסקים דס"ל דמקום חיותא הוא מקים הטרפש איך דינו בנעקרה לגמרי מהטרפש ודבוקה רק בכליות עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק ט"ז שהעלה בראיות להכשיר בזה עיי"ש:

מז כאן מעט וכאן מעט. כ' בשפ"ד סוף סק"ג אם לא חסר מבשר הכבד כלום רק שנעקרה כולה ממקום הכליות ומעורה עדיין בטרפש זה איפשטא בגמ' דכשרה עיי"ש:

סעיף ו:

מח מחט שנמצא בכבד. עי' בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' מ"א בדברי השואל שם בכבד עוף שיצא ממנה חתיכה א' ארוך כאצבע קטן עב וקשה כברזל ולא יצא דבר חוץ מהקנה החלול ולא הי' בתוכו שום מחט ודעת הרב השואל להקל כיון שלא נמצא שם מחט ממש והוא העלה להחמיר עיי"ש ונראה מכותלי דבריו דחשיב לי' כמו מחט ממש ועי' בעיקרי הד"ט חיו"ד סי' ד' אות ו' שהביא דבריו ז"ל וכ' דהעיקר לדינא כדעת השואל כיון שלא הי' מחט ממש רק דבר קשה כברזל מי לא משכחת דבמקומו ממש נתהוה זה החומר העב והקשה כברזל ותו ליכא לספוקי אי דרך הוושט או דרך סמפונא נקט ואתי ואטו גרע הכבד מריאה דאם נמצאו בה טינרי דהיינו קשה כאבן דכשרה אם לא כשהטינרא הוא במקום חיותא או במקום מרה עיי"ש:

מט אם צד העב וכו' טריפה. עבאה"ט מ"ש מהצ"צ ועיי"ש בתשו' ההיא דמבואר מדבריו דכל מה דאסרינן בזה לא הוי רק ספק טריפה ספק דרך הוושט נכנסה ספק דרך הקנה עיי"ש ועי' בתב"ש סק"י שהשיג עליו וכ' דהטריפות שבסעי' זה בע"כ ודאי טריפה הוא כיון דקיי"ל דרוב הנבלעים דרך הוושט הוא עיי"ש אבל במ"ז סק"ה ושפ"ד סק"י כ' לדינא כהצ"צ דהמחט שבכבד בכל ענין שאוסרין אותה בין בקופא לבר ובין בקופא לגו או במונחת בעובי הכבד בכל אופן שיהי' לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקים שבסוף סי' זה סעי' ו' ס"ק א' ובקו"א שם סק"א שכ' לדינא כהתב"ש דהוי ודאי טריפה עיי"ש:

נ אפי' כולו טמון. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בעובדא דהצ"ל ועי' בכו"פ שכ' דרך הכרעה לדינא בזה כך דמחט שנמצא בחתיכה בכבד לאחר הבישול אם האשה לא התעסקה בה מזמן השחיטה סמוך להבישול או בעת הבישול טריפה דאין לתלות שנתחבה לאח"ש אבל אם התעסקה שם ויש לתלות שנתחבה המחט לאח"ש יש להכשיר:

עיי"ש ועשפ"ד סק"י שכ' בעובדא דהצ"צ דאם דלענין גוף הבשר אין לתלות להקל מ"מ לענין הכלים לאחר מעל"ע אין לנו ראי' לאסור והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קי"ט מ"ש בענין זה (וע"ל סי' מ' ס"ק ט"ז) ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' פ"ט באמצע התשו' מ"ש בענין זה וכ' דאם הי' לפניו עובדא כזה הי' סומך עכ"פ להתיר הכלים לאחר מעל"ע עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' י"ב ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ה מ"ש בזה והעלה לדינא כך דאם מצאו מחט בחתיכת כבד אחר הבישול ולא הי' בה שום חלודה ולא בבשר ולא שינוי מראה וצרורות דם כלל אם הוא מין מחט שקורין שפילק"ע שמצוי' היא להנשים להשתמש בהן והמחט בולטת אלא שקצתה תחובה בכבד יש להקל ואם יש חלודה במחט אבל אין שום רושם בבשר הכבד אין להקל רק בהפ"מ וצורך שבת ואם המחט תחובה כולה בחתיכת הכבד אם החתיכה אין עליו עור הכבד מסביב או אף שיש עלי' עור הכבד אלא שהמחט תחובה בצד החתיכה שאין עלי' עור הכבד ואין שום חלודה במחט ולא רושם בבשר הכבד יש להקל בהפ"מ אבל אם יש חלודה במחט אין להקל בכה"ג אפי' בהפ"מ ואם תחוב מסמר שהוא עב בראשו האחד יש להקל אף כשיש חלודה בהמסמר כל שאין שום רושם בבשר עיי"ש. ועי' בס' יריעות שלמה בסי' זה אות ב' שכתב שהמורים צריכים לידע דעובדא של הצ"צ מיירי בנמצא בחתיכת כבד של בהמה אבל אם אירע עובדא בכבד של עוף גם הצ"צ מודה לאסור כיון דחלל של קנה הכבד שלה צר וקטן מאד ויש לחוש אף בנכנס דרך הקנה שמא ניקבה קנה הכבד עיי"ש ועי' בספר דברי יוסף סי' רצ"ח שהסכים עמו לדינא (וע"ל ס"ק נ"ח ובסי' ל"ו ס"ק תכ"א ובסי' מ"ט בבאה"ט סק"ב ובדברינו שם):

ומ"ש הבאה"ט בסוף הס"ק דבנמצא גרעיני תמרה בכבד כשר משום דגם הוא עי' במק"מ ס"ק י"ז מ"ש בזה עיי"ש:

נא כלפי חוץ. עי' באה"ט מ"ש מהש"ך דאם חודה יוצא לתוך חלל הבהמה וכו' טריפה עי' בס' צמח צדק החדש שם סק"ח וס"ק ד' וה' שנראה דעתו להקל בזה בהפ"מ כדעת המקילין עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ב מ"ש בזה והעלה לדינא דאם המחט נכנסה בנחת ובולט קצת לחלל דאין חשש אלא משום מחט בחלל הגוף אז אם הוא בשעהד"ח והפ"מ ויש שם עוד סניף וצד להקל יש לסמוך על המקילין בזה עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך וגדולה מזו כ' הרשב"א עי' בס' הארוך מש"ך ועי' בפרי תואר סק"ז ועי' בדעת תורה ס"ק כ"ג:

נב בכל ענין טריפה. עבאה"ט מ"ש מהכנה"ג דמחטין שלנו כולן דין מחט דקה יש להן וטריפה ועי' כו"פ ותב"ש סק"ט שכתבו ג"כ לדינא שאסור בכל גווני במחטין דידן עיי"ש ועי' בס' לב אריה על חולין דף מ"ט מ"ש בדברי התב"ש בזה עיי"ש ועי' בבית אברהם בשפ"ז ס"ק ט"ז דיש עכ"פ נ"מ גם לדידן דאף מחט גסה טריפה מ"מ אינו רק ספק טריפה ומחט דקה הוי ודאי טריפה עיי"ש. ובגוף הדין דמחט דקה עי' בתורת יקותיאל שהעלה דהיכא דהכבד היא שלימה אם יש עוד צדדים להקל יש לצרף דעת המקילין אף במחט דקה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק כ"ד שפסק כן לדינא עיי"ש ועי' בס' צמח צדק שם אות ב' מ"ש בזה וכ' דלמעשה יש להחמיר במחט ולאו דוקא במחט הנקובה בראשה שאין ראשה חלקה אלא אף במחט שאינה נקובה שראשה עגול וחלק אפי' אין גסה כגרעין תמרה מ"מ כל שיש לה אורך יש להחמיר די"ל דאף שראשה עגולה יכולה לנקוב ע"י כובד האורך שמכביד עליו עיי"ש (נג) ושיעור גסה וכו'. דאין אנו בקיאים איזו היא גסה ובשיעור הזה ודאי אי אפשר לנקוב. ביאור הגר"א ס"ק י"ג:

סעיף ז:

נד מחט שנמצא. ובזה אין חילוק בין גדולה לקטנה ובין עבה לגסה ובין קופה לגו או לבר דבכ"מ כשירה אפי' לדידן. פר"ח ס"ק י"ב ותב"ש סוף ס"ק ט':

נה בסמפון גדול. עמ"ז סק"ז שכתב דלאו דוקא בנמצאת מונח בחלל הסמפון דה"ה נתחבה בה קצת ולא מעבלע"ב ג"כ כשר עיי"ש ועי' בס' בית אברהם בשפ"ז ס"ק י"ז במוסגר מ"ש ע"ד המ"ז בזה ועי' במק"מ ס"ק י"ח ועי' בפרי תואר סק"י שכתב דאם נמצאת המחט תחובה בבשר הכבד למטה אם חודה למטה לתוך הבשר כשרה אבל אם חודה היא למעלה טריפה דאי דרך הסמפון עייל לא יצוייר שיהא חודה למעלה ומ"מ כ' שעכ"פ יש לצדד להקל בכה"ג לענין שיעור קטינתא דכל דלא הוי הצד העב כשיעור גרעין של תמרה יש לצדד להקל בזה אף שצד הדק שבה היא למעלה זולת היכא שיש אומדנא שצד העב ודאי לא היה יכול לנקוב אז יש להטריף כשחודה למעלה לצד הקנה עיי"ש ועי' בס' דעת הורה ס"ק כ"ו שהרחיב הדיבור בזה והעלה דהעיקר תלוי אם המקום דחוק וכל שאין המקום דחוק יש להקל אף שמונח במקום שכבר נכנס לבשר הכבד אפי' בלא הפ"מ וגם בעוף יש להקל אם לפי ראות העין אין המקום דחוק ועיי"ש עוד בסי' מ"ב ס"ק י"ח:

נו גדול. עי' בס' שנות חיים ס"ק ט"ו מ"ש בענין זה וכ' דלדעת הטוהמ"ח י"ל דאפי' נמצא בסמפונות הקטנים יש להכשיר ולא בעינן דוקא סמפון גדול עיי"ש וחלילה לסמוך על דבריו להקל בזה נגד רבותינו הפוסקים שכתבו להדיא דוקא סמפונא רבא ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקים שבסוף סי' זה סעיף ו' ס"ק ז' שכ' דאם נמצאת מחט בסמפונות הקטנים שבכבד אם יש דרך לסמפונות אלו לסמפון הגדול כשרה ואם לאו טריפה ובקטינתא בכל ענין טריפה וכל זה אם יש דרך לסמפונות אלו לסמפון הגדול אבל אם אין דרך להם אליו או אם הסמפון הקטן הזה עומד באופן ששייך לומר שקופה לגו לצד הסמפון הגדול כשרה ובקופה לבר טריפה ואם אינו עומד בדרך זה אלא הוא בעובי הכבד ביושר בכל ענין טריפה עיי"ש: (נז) שבכבד. עפת"ש מ"ש לעיין בשו"ת שמש צדקה סי' מ"א ר"ל כי שם מבואר דכ"ז הוא רק בכבד של בהמה כי סמפון הכבד שלה רחב הרבה מאד והמחט יורד בנקל דרך הקנה ונמשך בלי שום דוחק ונטי' עד סמפונא רבא דכבדא אבל בנמצא כן בכבד של עוף בכ"מ:

טריפה כי בעוף שסמפונותיו דחוקים מ"מ המחט יצא לחוץ וכו' ועכ"פ מידי ספק דאורייתא לא יצאנו עיי"ש וכ"כ בס' יריעות שלמה אות ב' ובעיקרי הד"ט אות ו' ועי' בס' דברי יוסף סי' רצ"ח (וע"ל סוף ס"ק נ"א): סעיף ח:

נח ניקב טרפש הכבד. עפת"ש מ"ש מהנוב"י להכשיר בנברא כך בנקב ועי' מק"מ ס"ק י"ט שכ' דהנו"ב לשיטתו בזה שמכשיר בנברא בנקב בעצם הגלגולת אבל לפמש"ל סי' ל"ד דלא קיי"ל כן ממילא דגם בזה אין להכשיר עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ס"ת שכ' באמצע התשו' דאפי' להט"ז דס"ל להתיר נקב שבתולדה בטחול אפ"ה בניקב הטרפש ס"ל דטריפה אפי' היא מתולדה דדוקא בדבר שהוא טריפה מחמת עצמו יש חילוק בין אם ניקב מתולדה או לאו משא"כ בטרפש שאין פסול הנקב מחמת עצמו רק משום שעי"ז מזיק לדבר אחר בזה אין חילוק בין אם הנקב הוא מתולדה או לאו סוף כל סוף כל שעכ"פ יש אויר יזיק לאבר השני עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ט שהשיג על הטוטו"ד בזה והעלה דהעיקר לדינא דכשניקב וחסר מתולדה ורואין שסביבות החסרון הוא שלם ויפה בבשר וקרום יש להקל וכתב דאפילו חסר כל הטרפש מתולדה יש להקל אם רואין שאין שם שום רקבון בשר וכדומה שניכר שכן הוא מתולדה עיי"ש:

נט טרפש הכבד. עד"ק סוף ס"ק י' שנסתפק אי שייך טריפות זה גם בעוף עיי"ש ועי' בס' דברי אברהם ס"ק ל"ט שכ' דטרפש דעוף הוא הקרום הדק המפסיק בין הריאה ובין הבני מעיים שהוא במקום טרפש בבהמה עיי"ש ועי' במק"מ סוף ס"ק י"ט שסיים ע"ז ומעולם לא שמענו לחוש בזה עיי"ש: (ס) הכבד. עי' בדברי זקיני הלבוש סעיף ט' שכתב לחלק דדוקא כשניקב ע"י חולי טריפה אבל ע"י קוץ כשרה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ח שהשיג עליו בזה וכתב דגם בניקב בקוץ לפנינו כל שניקב נקב מפולש טריפה עיי"ש ועי' בשו"ת דברי ריבות סי' קנ"ג ועי' בדעת תורה ס"ק כ"ח וכ"ט שכ' לדינא להקל בזה וכ' דאף ניקב הבשר שבין הצלעות ע"י רחב ועב או ע"י נגיחה ועי"ז ניקב הטרפש אפי' אין שם קרום סותם כלל אם רואין שהבשר שסביב הנקב הוא בריא ושלם בלי שום שינוי יש להקל בשעהד"ח עיי"ש ותמהני שלא הביא המ"ז הנ"ל שהחמיר וצ"ע:

סא נקב מפולש. עט"ז וש"ך שכ' דוקא מפולש אבל אם נמצא קרום מחמת מכה שסותם הנקב כשר דבזה מהני קרום מחמ"כ ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' מ' שכ' דכל זה הוא דוקא אם עכ"פ זה הקרום שעלה מרמ"כ הוא בשוה עם שאר שטח הטרפש אבל אם אין זה הקרום שוה בשטח יותר עם שאר הטרפש רק שהוא כמו כיס זה לא נחשב סתימה דמה לי אויר כיס זה ומה לי אויר כל גוף הבהמה הרי כל גוף של הבהמה הוא סתום והנקב פתוח לתוכו טריפה וה"נ מה שהוא פתוח להכיס הדבוק להטרפש לא מהני וטריפה כל שאין עור הסתימה שוה כמו בשר הכבד עצמו עיי"ש באורך וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' צ"ז שנשאל בניקב טרפש הכבד ב' נקבים והי' כמו אצבע בין נקב לנקב והנקבים היו מפולשים לתוך כיסים ובתוך כיס א' נמצא מוגלא והכיס הב' היה ריקן ופסק השואל להטריף דהכיסים לא מקרי סתימה והשיב שיפה הורה בזה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ל' שהביא דבריהם והשיג עליהם והעלה דדוקא בפתוח לגוף ואין הפרש בין כלי הנשימה ובין כלי המזון ע"י נקב אז טריפה משא"כ בזה דאין להחמיר עיי"ש:

סב מפולש. עי' מ"ז להלן סי' נ"ה סק"י שכ' דלאו דוקא נקב מפולש אלא ה"ה אם נתמסמס טרפש הכבד טריפה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ס"ח) ועי' בדעת תורה ס"ק ל' מ"ש בזה:

סג מצר הכבד. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט דהאי מצד הכבד הוא ט"ס עי' בספר תיקוני זבח במחזיק הבדק סי' ט"ז סק"א ועי' בפרי תואר ס"ק י"א ומ"ש הבאה"ט אם ניקב באותו חלק שפרוס על הדופן עי' בשו"ת מהרי"ט בשניות סי' ח' (שרמז עליו הפת"ש סק"י) שכ' דמה שנזכר לפעמים בפוסקים טרפשא דלבא וכן מה שנזכר בדבריהם לפעמים טרפש המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון קבלה הוא בידו מזובחי הזבח דהכל אחד הוא אלא שהשמות מחולקים לפי מקומן שהטרפש הפרוס על הכבד נקרא טרפש דכבדא וכו' עיי"ש ומ"ש הבאה"ט שדברי הט"ז דחוקים עי' בשפ"ד ס"ק י"ג ומ"ז סק"ח שהסכים להט"ז לדינא דדוקא בחלק הפרוס באויר מטריף הנקב אבל לא בחלק הפרוס ודבוק לדופן כי שם הדופן סותם עיי"ש ועד"ק סק"ט שכ' דאם ניקב שם הדופן טריפה ועיי"ש במק"מ ס"ק כ"א ועי' בשו"ת דברי ריבות סי' קנ"ג שנשאל בנמצא בטרפש דבהמה הנקב עגול כמו רוחב חצי דינר ומקום נקיבתו הוא למעלה במקום שמתחילין לקרוע הטרפש כשרוצים לבדוק הבהמה שהוא רחוק הרבה ממקום הכבד ונמצא בבשר שבין צלע לצלע ג"כ נקב כשיעור רוחב דינר שנראה ודאי שבא מנגיחת שור או מקל שנכנס בכח וניקב הטרפש וסביב הנקב שבין צלע לצלע נעשה כחתיכת שומן שהיה סותם את הנקב וגם את נקב הטרפש וניכר מענינו שלא היה מתמת חולי רק מחמת קרן או מקל והשיב דבהמה זו בודאי טריפה דאף די"ל דכיון שהיה הנקב רחוק מאד ממקום חיבור הכבד אין חשש משום ניקב טרפש הכבד ובפרט כיון שנסתם הנקב בשומן מ"מ בודאי יש להטריף משום דחיישינן לנקיבת שאר הב"מ הפנימיים ע"י הנגיחה ובמקל ואין להם בדיקה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' מ"א שנשאל במה שנתחדש מקרוב שרגילות למצוא נקבים בחצה"כ שלא במקום הדבוק על הדופן וגם אינו סמוך רק במקום שמתחיל לשפע ולמשוך מן הדופן לירד בחלל הבהמה ויש אויר הפסק בין הדופן להנקב שבטרפש כרוחב שלשה או ארבעה אצבעות ונפל מחלוקת בין הלומדים דשם שיש אומרים שראוי להקל ושכן שמעו מאיזה מורים שהורו להקל והשואל דעתו לאסור. והאריך בפלפול והעלה דעכ"פ בהפ"מ יש להקל כשהנקב בצד שמאל עיי"ש ועי' בס' זבח שמואל סי' ט"ז שכ' בשם הע"י דכשניקב בחצה"כ למעלה תחת הכליות לשדרה במקום שאין הכבד מונח יש להקל אף שיש מים בחלל הבהמה דכשהבהמה מונחת מונחים המים למטה בכרס וא"י לירד בכרס ואין חשש יהוא ז"ל השיג דגם בכה"ג יש לחוש דכשתתהפך הבהמה ומתגלגלת על פרקדין יבואו המים לריאה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק כ"ח שהשיג על הזב"ש בזה והעלה דהעיקר כדעת הע"י להקל בזה עיי"ש אמנם בד"ק ס"ק ח' כ' להחמיר בדין זה עיי"ש וצ"ע:

ומ"ש הפת"ש מתשו' גבעת שאול עי' בס' צעיר רדם הספרדי בחידושיו לסי' זה אות ב' שנשאל ג"כ בעובדא כעין זה והעלה ג"כ להכשיר משום ס"ס עיי"ש באריכות אמנם בד"ק סוף סק"ח כ' להחמיר בעובדא כזו וכ' דאין לתלות במשמוש ידא דטבחא כיון דחזינן שמחיים התחיל מעשה הטורף דניכר ע"י השפה שהתחיל מקצת הנקב מחיים יש לאסור דכיון שבודאי התחיל מקצת הנקב מחיים שוב אין לתלות השאר במשמוש ידא דטבחא עיי"ש ובדברי אברהם ס"ק ל"ו ובמק"מ סק"כ:

סד הכבד. עבאה"ט ס"ק י"ג מ"ש דמהני בזה סתימה בדבר אחר ועי' תב"ש ס"ק י"ב שכ' בשם הדרישה דאם נסתם נקב שבטרפש בטחול בדרך הנחתה כשר אבל אם נסתמה שלא כדרך הנחתה אע"פ שנסרכה שם היטב טריפה לכ"ע דסופה לפרוק וסיים התב"ש דיפה כ' הדרישה בזה וכן יש ללמוד מזה לשאר סתימה דניקב הטרפש שאם הוא שלא כדרך הנחתה לא מהני וטריפה עיי"ש ועי' מזה בגה"ק אות ד' ובמק"מ ס"ק כ"ג ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סוף סי' מ"א שכ' שבא מעשה לידו שניקב טרפש הכבד שלא מצד הכבד וצד הדק של הטחול היה כנוס לתוך הנקב וסותמו ומוחזק בו היטב בענין שאינו יוצא מתוך הנקב והכשיר בפשיטות דבנ"ד י"ל דהוי כדרך הנחתם כיון שצד הגס של הטחול וצד הדק עומדים כדרך הנחתם ומה שצד הדק נכנס בתוך הקרע והנקב ועובר לפנים מהטרפש י"ל דבזה אין סופו להתפרק ואף את"ל דא"א להחליט דזה הוי כדרך הנחתה מ"מ זה דוקא אם נתפוס דעיקר כדעת הש"ך דגם כשניקב שלא בצד הכבד טריפה אז בודאי אין להקל ולסמוך על סתימה זו כנ"ל אבל לפמש"ל שיש צדדים להקל בכה"ג אף בלא סתימה כשניקב שלא בצד הכבד כלל דהיינו שהכבד הוא מימין וזה הנקב הוא בצד שאצל הטחול יש להכשיר א"כ עכ"פ לסניף יש לצרף גם זה דמה שצד הדק של הטחול נכנס לתוך הנקב וסותמו היטב וכשר עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי: מהרחד"ח ז"ל מאיזמיר) מערכת אות כ' סי' ס"ה סעי' כ"ז שכ' שהיה לפניו עובדא בבהמה אחת שהי' יתרת בכבד כשיעור ב' טפחים שלא במקום מרה ושלא במקום חיותא ואצלה היה ניקב הטרפש נקב מפולש ונכנס דרך שם היתרת וכ' דאם כי מצד היתרת היה מקום להכשיר מכח ס"ס שמא הלכה כהמהרש"ל דביתרת כבד שלא במקום מרה וחיותא כשר ואת"ל כסברת החולקים עליו ואוסרין אף שלא במקום מרה וחיותא י"ל דאין זה יתרת אלא מחמת כי צר מקום הנקב שנכנס חתיכת הכבד שם בתוך הטרפש ושוב נתגדל שם אח"כ ונעשה גדול מצד הנקב ונראה כיתרת אבל באמת אין זה ב' כבדים אמנם מצד נקב שבטרפש הטריף הבהמה אף שהיה הפ"מ ולכבוד שמחת יו"ט עיי"ש והנה ראיתי בשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' י' בעובדא כזו ממש דניקב טרפש הכבד והיה עובר מקצתו דרך הנקב שהיה בטרפש ועלה לצד השני שבטרפש סמוך להריאה ולא היה נסרך להריאה והחתיכה שהיה סמוך להריאה הי' גדולה הרבה מהנקב שבחצר הכבד ונראה מענינו שבעת הכנסתה לתוך הנקב היתה אותה חתיכה כבד קטנה שתוכל ליכנס תוך הנקב ואחר שעברה דרך הנקב גדלה עד שנעשית גדולה יותר מהנקב או אפשר שחתיכת הכבד הי' גדולה כמו עכשיו רק שהנקב שבחצה"כ הי' מקודם גדולה כ"כ עד שיכלה החתיכה ההוא לעבור בה בריווח ואח"כ נתרפא הנקב והנה הטרפש שסביב חתיכת הכבד ההוא היה כמעט כל היקיפו סביב דבוק לחתיכת הכבד וסבוך בו רק מעט מצד א' ומעט מצד השני לא היה דבוק בהכבד ממש אבל מ"מ היה סמוך לו בדוחק ונראה כמו דבוק ממש רק כשאחזו בו ביד ראו שלא נדבק בו רק מונח אצלו דחוק וכ' שיש להכשיר הבהמה והביא ראיה מתשו' הרשב"א סי' כ"א דמבואר מדבריו דמהני סתימת הכבד עצמה עיי"ש באריכות אכן בחכמת אדם כלל י"ז סעי' י"ד כ' שאם אין שם סתימה בדבר אחר רק מה שהכבד בעצמה סותמת י"ל דלא מהני וסיים בצ"ע עיי"ש ועד"ק סק"ח ובמק"מ ס"ק י"ט שכ' בהחלט לדינא דלא מהני סתימת הכבד עצמה עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב רביעאה חלק ג' סי' קל"ח שנשאל ע"ז וכ' שם הרב השואל שאירע לו עובדא כזו והכשיר דסתימת הכבד מהני והוא השיב על דבריו והעלה לאסור דלא מהני סתימת הכבד עצמה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ס"ח שכ' דכמה פעמים קרה שנמצא נקב בחצה"כ ובתוך הנקב נכנס מבשר הכבד ונעשה כמין כפתור בבשר הכבד וכפתור הזה נכנס בהנקב וסותמו היטב מכל הצדדים ועל הכפתור הזה נמצא ג"כ כמו קרום פרוס והקרום הזה הולך על פני כל הנקב אלא שבחצי השטח היה דבוק הקרום לשפתו וחצי הקרום היה מנותק מהצדדים וכתב דיש להטריף דזה הכפתור אינו סותם כיון שהוא מהכבד עצמו והקרום הפרוס כיון שאינו דבוק על כל שטת הנקב א"א לחשבו כסתום דאין תולין הניתוק שניתק הקרום מהצדדים במשמוש יד הטבח כיון דהנקב הוא ודאי לפנינו וא"א להוציאו מהריעותא שלפנינו אם לא בבירור גמור ולא ספק עיי"ש באורך ועי' בדעת תורה ס"ק כ"ט שהשיג על דברי הטוטו"ד בזה והעלה להקל בדיעבד דכל שיש לתלות שמה שנקרע הקרום קצת הוא ע"י משמוש יד הטבח יש להקל עיי"ש ועי' עוד בטוטו"ד במהדורא תניינא סי' קכ"ב שכ' דאף אם הכבד סותם הנקב שבטרפש מכל צד ונסרך לו לא מהני להכשיר אלא אם אינו מהשני זיתים אבל אם השני זיתים סותמין הנקב לא מהני הסתימה וטריפה דסופו שינטלו אלו הב' זיתים עיי"ש ועי' בדעת תורה שם שהביאו וכ' שדבריו צ"ע ואינם עולים יפה לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת בית ישראל סוף סי' נ"ח ובשו"ת אלף המגן סי' כ"ז מ"ש בענין זה:

ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דגם חלב טמא סותם עי' בלחה"פ ס"ק י"ד ובבל"י סק"י שהיה מעשה שנמצא נקב בחצה"כ והיה נכנס חלב טמא בהנקב כמו החוט בתוך המחט והיה נמשך החלב בתוך הנקב לכאן ולכאן כחוט שבתוך המחט והכשירו גאוני עולם עיי"ש, ועתב"ש שם ומ"ז סק"ט שכ' להחמיר דאין חלב טמא סותם אא"כ נסרך החלב להטרפש ומדובק בו ע"י ליחה אז דוקא סותם עיי"ש ועד"ק סוף סק"ח ובמק"מ ס"ק כ"ב שכ' דאין דבריהם מוכרחים כי י"ל דלהט"ז מהני בזה אף כשאינו מהודק ולכן כ' דהוי ספיקא דדינא עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות ב' שהעלה להקל בזה עיי"ש וכ"כ בדעת תורה ס"ק כ"ח דכל שרואין שהנקב סתום היטב ואין שם אויר אפי' כ"ש פתוח מהני כשהסתימה של חלב מונח שם בדוחק ואדוק היטב יש להקל עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ק"ז מ"ש בענין זה באמצע התשובה ועי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ח' סי' נ"ח סעי' י"ג שכ' שבא לידו עובדא כזו בטרפש שהיה בו נקב מפולש ונכנס דרך הנזכר חלב המכסה את הכרס ונסרך בפנים בצלעות ולא נגע כלל בריאה וכ' דאין מקום להתיר כיון דאין החלב סותם הנקב כדרך סירכא המסובך בנקב בדרך סתימה להגין על הנקב שלא יעבור בו רוח ומים דהא חלב זה נשאר רפוי תוך הנקב ורוח ומים יעבור בו ומה הועלנו בחלב זה שעובר בתוך הנקב דמתנודר הוא אנה ואנה ואדרבה עתיד להתרחב עוד הנקב ועי"ז יש לחוש שעתיד להתפרק וכדחיישינן באומא הנסרכת לדופן דלא הוי מקום רביתא דסופו להתפרק כמש"ל סי' ל"ט וה"נ גם חלב זה עתיד להתפרק ונשאר הנקב פתוח כיון דלא סביך ולא סריך ע"כ הטריף הבהמה וכ' דמ"ש הלחה"פ בשם הע"י להקל כשהחלב עובר בתוך הנקב הוא תמוה ואין לסמוך על הוראה זו דכיון דאינו נסרך החלב בנקב מה יושיענו חלב זה דכיון דהמים והרוח יבא בו הו"ל כמאן דליתא דעכ"פ נשאר בו הנקב ומה לי נקב גדול או נקב קטן דהא חז"ל לא נתנו שיעור בנקב שהוא מפולש ואפי' במשהו אסור עיי"ש:

סה טריפה. עי' פרי תואר ס"ק י"א שכ' דכיון דהרמב"ם וש"פ לא הזכירו דין זה ש"מ דלא ס"ל כבה"ג ע"כ כל ספק שבטריפות זה יש להקל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ס"ח שרצה השואל לסמוך ע"ד הפרי תואר להקל בזה והוא השיב דאין לסמוך ע"ד הפרי תואר אלא שיש לחשבו כודאי טריפה ואין להקל בספיקו כלל עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ט וס"ק כ"ז באמצע הדיבור שכ' דהעיקר לדינא דהוי רק ספק טריפה וכל צד ספק שיש בזה יש להקל כיון דאין לו שורש בש"ס עיי"ש אמנם במ"ז להלן סי' נ"ה סק"י כ' להדיא דחצר הכבד שניקב הוי ודאי עריפה עיי"ש ועי' בדרישה סוף סי' זה שכ' ג"כ בלשונו דאם ניקב הטרפש ולא נסרך כראוי הוי לכ"ע ודאי טריפה עיי"ש שוב ראיתי בס' צעיר רדם הספרדי על היו"ד בחידושיו לסי' זה שהרחיב הדיבור בענין זה והעלה דכיון שיש כמה מקילין בדין זה ע"כ לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש באריכות:

סו אבל אם נסרכה. עפת"ש מה שצוה לעיין בשו"ת מהרי"ט ועי' במהרי"ט שהמלה שם דדוקא בסירכא בלא נקב מפולש אבל אם יש שם נקב מפולש לא מהני מה שנסרך ונסתם עיי"ש והביאו בשער המים ס"ק י"ז אבל יעיין בלב"ש בחידושי דינים להלכות טריפות ס"ק ט"ז וי"ז שהעלה לדינא דאפי' רואין שיש שם נקב מפולש בחצה"כ אפ"ה אם הסירכא סותמת מהני עיי"ש ועי' מזה בתב"ש לעיל סי' ל"ה ס"ק מ"ז וגה"ק כאן אות ד' ובמק"מ ס"ק כ"ג ובשנות חיים ס"ק י"ח ועי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ק"ז שנשאל בניקב חצר הכבד שלא כנגד הכבד ועלה בו סירכא אך לא נסתם הנקב לגמרי ועוד נשאר נקב כמחט סדקית והכשירה הרב ונמצא מערערין עליו וכ' שהמורה חף מעון ויפה הורה בזה דכיון דכל עיקר הטעם דניקב טרפש הכבד טריפה הוא משום דסוף הכבד לינטל א"כ בנ"ד ממ"נ אין לאסור אם אתה דן כמו שהוא עתה אין לאסור דהא הכבד לפנינו שלימה ובריאה ואם אתה דן על שם העתיד הרי אנו רואין שהתחיל להתקרם וליעבד סירכא שיסתום ונעשה הענין המכשרת אלא שלא נגמר סתימת הנקב מכל וכל ודאי עכ"פ יש להסתפק דבעוד זמן מה היה נסתם לגמרי וכיון שיש ספק בדבר תו אין עתידה להנטל ובפרט בנ"ד שהיה הנקב שלא כנגד הכבד שיש לצרף דעת האומרים דשלא כנגד הכבד אין הנקב אוסר וגם היה הפ"מ ע"כ יפה הורה המורה להכשיר בזה עיי"ש באורך. ועי' בפת"ש לקמן סי' פ"א סק"ו מ"ש עוד מהלב"ש לענין החלב מפרה זו ועי' בדברינו שם מ"ש מהרבה אחרונים מ"ש על דבריו בזה ואכ"מ:

סז בסירכא בצלע. עי' בס' בית יצחק סי' מ"ח חלק ג' בעמ"ז סק"ה ובבית אברהם בש"ז סק"כ שכ' בשם הס' ע"י דבהפ"מ יש להקל דאפי' נסתם הנקב שבטרפש במכה או בשחין מהני הסתימה עיי"ש ועי' בס' תיקוני זבח סי' ט"ז בתיקון הבדק סק"א אות ב' שכ' וז"ל אפי' נסתמה מחמת מכה או שצמח עליה גלד כמו שחין או גרב הו"ל סתימה מעליא ואין הנקב מטריף וכו' עכ"ל ועי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ד' אות א' שכ' וז"ל ועיין ג"כ ברט"ז דלכ"ע אם נסתם בכל איזה מיני סתימה מהני דטריפות נקב הטרפש אינה אלא משום שעי"כ סוף הכבד שתנטל משום שהרוח עובר וכיון שנסתם הרי אין הרוח עובר עכ"ל ומדבריו נראה ג"כ דאין נ"מ באיזה דבר נסתם והנה בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"כ כ' דדוקא אם נסרכה בסירכא אבל אם הבשר רע ונרקב שם:

מעבלע"ב או שהיה שם מכה מלאה מוגלא מעבלע"ב בזה נראה דטריפה אף שהוא סתום כעת כיון דקיי"ל כל מקום שהבשר רע ונרקב דינו כניקב והטעם כיון שנתמסמס כל כך סופו לינקב א"כ ה"נ מה בכך דאינו טריפה מצד עצמו מ"מ כיון דסופו לינקב הוי כניקב עכשיו ואינו דומה לסירכא וכן למ"ש בש"ע דקרום מחמת מכה מהני בזה דדוקא סירכא וקרום מחמ"כ הוא דמהני כיון דהוא חזק ואינו נרקב רק דניכר דנעשה מחמת מכה אבל עכ"פ אינו רקבון משא"כ ברקבון בשר סופו להתקלקל כולו וטריפה לכ"ע עיי"ש אמנם לא הביא דברי הגאון מהר"מ מברונשווייג הנ"ל שכתב להדיא להקל בזה. ועי' בדעת תורה ס"ק כ"ח שכ' כן לדינא להקל בזה ועיי"ש עוד בס"ק ל'. ועי' בשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' ז' באמצע התשו' שכ' דאם נסתם הנקב שבטרפש ע"י שומא שקורין ווארצי"ל מהני ואע"ג דקיי"ל דווארצי"ל הוי קרום מחמ"כ מ"מ פשוט הוא דמהני בנקב שבטרפש לסתום עיי"ש וכ"כ בשו"ת מגדל השן סי' ט"ז בשם הגאון הנ"ל עיי"ש:

סח בצלע. עי' בגה"ק ומק"מ שם שכ' דאפי' אין הסירכא מכסה הנקב רק שהצלע והדופן סותם הנקב והסירכא אינה על הנקב רק סביב להנקב ודבוקה אל הדופן וסותמו מכל סביביו ג"כ מהני עיי"ש:

סט כשרה. עבאה"ט מ"ש מתשו' חב"י במעשה שנחסר הבשר שבין הקרומים ועי' בבל"י ס"ק י' שכ' להתיר בזה בפשיטות עיי"ש ועי' בס' בית האוצר על היו"ד בחידושיו לסי' זה שהביא דברי החב"י בזה והאריך להשיג עליו וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת זרע אמת הספרדי בקיצור הל' טריפות שבסוף חלק ב' וחלק ג' סי' ק' שהביא ג"כ דברי החב"י הנ"ל והשיג עליו והעלה דדוקא בניקבו גם הקרומים נקב מפולש הוא שחידש הבה"ג להטריף משא"כ בנ"ד דליכא נקב מפולש בטרפש אין לחוש לסוף הכבד ליטול ואין להוסיף על הטריפות עיי"ש וכ"כ במק"מ ס"ק כ' ובדעת תורה ס"ק כ"ח לדינא דכל שהעורות קיים אין לחוש כלל עיי"ש:

ע ואם נסרך. עבאה"ט מ"ש מהצ"צ והפר"ח בנמצא מחט תחוב ועי' בס' מים רבים על היו"ד בסי' זה בהג"ה בד"ה ואם נסרך מה שמתמה על לשון הבאה"ט בסתירת דברי עצמו בענין זה:

עא ואם נסרך. עפת"ש ומ"ש לעיין בתשו' צ"צ סי' מ"ט ובתשו' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ט ר"ל כי בתשו' צמח צדק כ' שם דדוקא היכא דנמצא המחט תחוב בכרס אז אסור אבל היכא דאינו תחוב רק שנמצא מונח בכרס אין להטריף עיי"ש (וכמ"ש הפת"ש בריש הס"ק בשם הנו"ב) אכן בשו"ת פנים מאירות השיג שם ע"ד הצ"צ והעלה דאף בנמצא מונח בהפרש יש להטריף ויותר מזה כ' דאף אם אירע שעירו הפרש ולא בדקו אחר המחט טריפה דבלא בדיקה בכל חדרי הבטן א"א להכשיר וסיים דכל מי שאינו נוהג כן הרי הוא כאילו מאכיל טריפות לישראל עיי"ש ועי' במה שהאריך בזה בשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' י"א והרבה להשיב על דברי הפנים מאירות הנ"ל וכ' דהעיקר לדינא כדעת הצ"צ להקל באינה תחובה עיי"ש (ועי' מזה בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ט"ו) ועי' ביד אפרים כאן שכ' וז"ל ועי' בספרי בקונטרס התשו' סי' ל' ול"א הארכתי בדין סירכא מטרפש לביה"כ ונמצא מחט והעליתי דאם אין המחט תקועה בתוך הדופן רק היא מונחת [לארכה בין קמטי ההמסס ואין חוד המחט מול הדופן ויש סירכא מבחוץ במקום שכלה פי המחט קשה בעיני להתיר אך הואיל והוי דבר הרגיל ושכיח טובא ומתרמי טובא שהוא הפ"מ וכבוד שבת היה נלפע"ד להקל אם תעבור הסירכא ע"י מיעוך ומשמוש ממש לא בדרך קליפה בצפורן רק לגלגל בין האצבעות ולמשמש הסירכא בנחת וכך נראה להקל כשרואין שהבשר שבטרפש הכבד במקום הסירכא הוא מקולקל כעין מכה אז תולין הקלקלה במקולקל דהיינו שהסירכא באה מן הטרפש ובהמסס אין לקותא וכו' עיי"ש ועי' עוד מזה בדבריו בפרי תבואה לעיל סי' ל"ט סעי' קס"ו ורא"פ שם ס"ק ר' וכיוצא בזה כ' בד"ק לקמן סי' מ"ח ס"ק י"ב עיי"ש ובמק"מ ס"ק כ"ה ועי' עוד ביד אפרים שם שכ' דאם המחט תחובה בדופני ההמסס וביה"כ לארכן והיא טמונה כולה בתוך עובי הדופן יש להטריף אף אם אין הסירכא מכוון כנגדה ואפי' בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קכ"ו עיי"ש ועי' בבית יצחק סי' מ"ח חלק ג' סעי' ד' ובבית אברהם בשפתי זהב ס"ק כ"א ובמק"מ ס"ק כ"ה שכ' מנהגים שונים בענינים אלו ועי' בשו"ת מים חיים חיו"ד סי' י"א בהגהת בן המחבר שהביא בשם אביו הגאון ז"ל שהורה להתיר בנמצא המחט תחוב רק בהקמטים באופן כשאין חוד המחט נכנס ראשו לתוך עובי הדופן עיי"ש. וכ"כ בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' רע"א בעובדא שנמצא מסמר תחוב בהקמטים וכנגדה סירכא וכ' דאם כי הבית אפרים מחמיר בזה שצריך להעביר הסירכא ע"י מיעומ"ש דוקא אבל כבר כ' העצי לבונה דרבים מכשירין בזה וכן נוטה שדעת המכשירין עיקר לכן אם עכ"פ אזלא הסירכא ע"י קליפה יש להכשיר עיי"ש אבל בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' ס"ג כ' להחמיר בזה דכשהסירכא היא כנגד מקום שהמחט תחובה אף שאינה תחובה בתוך גוף הדופן טריפה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' ס"ח שכ' שהוא נהג להורות שאם בא עובדא כזו לפניו שהי' המחט תחובה רק בהפלידערלי"ך שלא כנגד הסירכא אזי אם הי' שם בועא או כפתור בביה"כ אפי' קטן אפי' שלא כנגד הסירכא היה מטריף אבל אם לא היה שם בועא או כפתור רק שמחט נמצא על הפרש או תחוב בפלידערלי"ך אזי בודקים ומפרידים שני העורות של הביה"כ לאט לאט על רוב השטח אם לא נראה ולא נרגש בה לא נקב ולא כפתור מכשירין בלי פקפוק עיי"ש ועי' בשו"ת ציוני חלק ב' ביו"ד סי' מ"ב באריכות ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"ג מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא להקל בזה דאם אין המחט תחוב רק בחדרים הקטנים שיש בו (שקורין פלידערלי"ך) ולא בגוף ההמסס אפי' אם יש כנגדו איזו שינוי בבשר ההמסס בצד פנים מ"מ כל שאין השינוי מעבלע"ב ונשאר בין המקום ההוא ובין מקום הסירכא בשר שלם ויפה יש להקל עיי"ש:

וכתב שם עוד בבית יצחק ובבית אברהם דיש מקומות שנוהגין להחמיר בענין זה אף כשפי המחט שתחובה בביה"כ אינה מכוון כנגד הסירכא ואף שיש שביל מהמחט והשביל אינה הולכת לכנגד הסירכא אפ"ה מטריפין וכ' דעכ"פ אין להחמיר רק כשהמחט סמוך להסירכא באופן שי"ל שנעשה הסירכא ע"י מחט זה רק שהמחט נסוגה לאחור אבל כשהוא רחוק באופן שא"א לתלות כנ"ל דינו כנמצא על הפרש למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וכ' שזהו דעת רוב גדולי זמנינו עיי"ש ועי' בבית אברהם שם שסיים דמ"מ במקום הפ"מ יש להקל בזה לאחר הבדיקה שאין המחט או השביל מפולש מעבלע"ב עיי"ש ועי' בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' י"ד שכ' לחלק בזה דאם אין הסירכא נגד המחט רק ברחוק קצת יש חילוק בין מקום העב למקום הדק דבמקום העב יש להקל אבל במקום הדק אפי' אם אין הסירכא מכוון כנגדו יש להחמיר עיי"ש (והביאו היד אפרים לקמן סי' מ"ח עיי"ש) ועי' בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון מדילסדארף ז"ל) סי' ל' מ"ש בענין זה וכ' שם בשם חכם א' דאף אם פי המחט הוא כנגד הסירכא אין לאסור אלא אם רואין שהסירכא שהוא כעד פי המחט הוא דבוק שם בחזקה:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה