אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן מ

סימן לט

סעיף א

א ג' חללים. עי' בכנה"ג בהגהת הטור אות א' שכ' דר"ל דבההתחלה הם ג' רק אח"כ נכנס החלל הקטן של ימין תוך חלל האמצעי והוא הגדול עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק א' ובשלחן גבוה סק"א מ"ש ע"ד הכנה"ג בזה ועי' בשו"ת רמ"ע מפאנו ז"ל סי' צ"ב מ"ש בענין זה וכ' וז"ל הלב יש לו ב' חללים א' בימינו וא' בשמאלו וכל א' יש לו חדרים קטנים סביבו והם החדרים קטנים שפירש"י על חלל וג' חדרים שזכר הטור פירשם אבא מורי כי אחר שהקנה נכנס לחזה מתפצל לג' קנים והקנה הנכנס ללב יורד באמצע ומתקרב לחלל הימיני עד שאותו החלל ואויר של קנה הנכנס אצלו כשיקרעהו הטבח נראין כאחד לפיכך נקרא חלל זה גדול מחבירו וכו' ע"כ יוצדק לומר שהם ג' וכו' עיי"ש ועי' בדעת תורה סק"א מ"ש בזה וכתב שגם הוא בדק וראה כן שהקנה הנמשך ומתפצל ונכנס בהלב הוא באמצעו וגם נמשכים מהשומן היורד בין הערוגות ב' סמפונות עבים ורחבים ונכנסים בהלב משני צדדי קנה הלב א' בימינו וא' בשמאלו וסביבם שומן הדבוק גם בהלב ובמקום כניסת כל א' מהסמפונות להלב יש בו חלל אלא שהחלל שבמקום קנה הלב נכנס לחלל הימיני מהחללים הנ"ל וכמ"ש הרמ"ע הנ"ל וגם בעוף יש ב' סמפונות משני צדדי קנה הלב הנכנסים אל הלב וכל א' יש לו חלל בראש הלב הנכנס ללב כפי שנתבאר עיי"ש באורך ועי' בשו"ת בעי חיי חיו"ד סי' ס"ו ובס' יד דוד על היו"ד בהגהת הטור אות א':

ב חללים. וכן אם ניקב לשאר חללים הקטנים שבהלב שהם פתוחים לאלו הג' חללים ג"כ טריפה. תב"ש סק"א וכו"פ ופרי תואר סק"א. ועמ"ז סק"א שפקפק ע"ז וכ' אנו אין לנו אלא דברי המחבר דג' חללים יש והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בקונטרס התשובות הנספח להראש אפרים סי' ו' מ"ש בזה באריכות ועי' בגה"ק אות א' מ"ש בזה והעלה לדינא דהעיקר כדעת התב"ש והפר"ת וכו"פ דגם אם ניקב לשאר חללים הקטנים ג"כ טריפה עיי"ש ועי' בדעת תורה שם (ג) לא' מהם. אפי' במשהו. בל"י ולחה"פ סק"ח:

ד טריפה עי' פלתי ותב"ש ופרי תואר ומ"ז ריש סי' זה שפלפלו בפי' הגמ' אם הוא ספק או ודאי טריפה והעלו להלכה דהוא ודאי טריפה עיי"ש ועי' בחידושי הרי"מ (להגה"ק מגור ז"ל) שבסוף השו"ת בפא"ט מ"ש בזה ועי' בדעת תורה סק"ב מ"ש בזה וכתב דנראה דאם ניקב לא' משאר החללים הקטנים חוץ מן הג' חללים הגדולים הוי רק ספק טריפה כיון דלשיטת כמה פוסקים כשר לגמרי עיי"ש (וע"ל סק"ב):

ה ואפי'. עט"ז לקמן סי' מ"ג סק"ב שכ' דמ"ש במחבר כאן ניקב הלב טריפה פשיטא דאינו ר"ל שאינו טריפה אא"כ גם הקרום שעליו ניקב דז"א דבאמת אף אם הקרום שעל הלב לא ניקב שם טריפה דקרום הלב אינו בכלל לב אלא נקרא קרום הלב ובודאי מה שקרום הלב נשאר קיים אינו מועיל להכשיר עיי"ש אך בנקה"כ השיג שם על הט"ז וכ' דאדרבה משמע שצ"ל הנקב מפולש לגמרי גם בלב עיי"ש ועי' במ"ז שם שכ' דהט"ז לא כוון אל הקרום של הלב עצמו שזה בודאי נידון כחלק מבשר הלב אלא ר"ל על קרום הטרפש דכל שהלב ניקב אף שנשאר טרפש הלב טריפה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קי"ז שנשאל בעובדא דלב העוף שהי' נראה מבחוץ שהוא לב ממש אך כשלקחו אותו לראות היטב למראה עינים הי' נראה שהוא נחלק מבפנים לשנים ממש רק מלמעלה הי' עליו קרום שלם וכאשר קרעו הקרום ולקחו אותו מהקרום נתפרדו החלקים לשנים ממש רק שלא היו שני הצדדים שוה כי הי' נראה כעין קריעה שנקרע לשנים והכיס שלמעלה הי' שלם בכל צדדיו וכשחזרו ושמוהו בתוך הקרום הדר הוי כבראשונה ולא נראה מבחוץ שום השתנות מן לב של שאר עוף וכ' דפשוט הוא שהוא טריפה כיון שנקרע הלב וא"ל קרום זה סותם הנקב ולומר דדוקא טרפש הלב אינו סותם אבל עור הלב עצמו סותם דז"א דמנ"ל שהוא עור הלב עצמו דילמא הוא קרום אחר מעין בשר בלוי וכדומה דודאי אינו סותם ואף שיש מקום לצדד לאידך גיסא לתלות יותר שהוא עור הלב עצמו ואינו קרום זר וכן יש לצדד ולגבב עוד קולא ולתלות שמחיים הי' כל הלב שלם מבפנים רק שנקרע לאח"ש דהיינו שנתרסק מבפנים ע"י משמוש היד מ"מ לדינא אין לסמוך על אומדנות כאלו לתלות להקל באיסור דאורייתא דנקיבת הלב עיי"ש באורך ועי' בדעת תורה ס"ק י"א מ"ש בדברי הטוטו"ד בזה (וע"ל סק"ח):

ו טרפש הלב. עי' בדעת תורה סק"ג מ"ש לענין אם ניקב טרפש הלב ולפענ"ד נראה מסתימת כל הפוסקים שלא הזכירו שום טריפות בטרפש הלב בניטל או נימוק רובו או כולו או מיעוטו או ניקב או שיש לו שתים וכמו שכ' בדין טרפש הכבד להלן סי' מ"א סעי' ח' ובדין כיס הורדא לעיל סי' ל"ה סעי' ב' דבע"כ דבטרפש הלב אין שייך בו שום טריפות ואף שניטל כולו או ניקב או שיש לו שתים כשר בכל מקום דאין להוסיף על הטריפות וכן נראה לפענ"ד מדעת הטו"ז ע"פ הבנת המ"ז שהבאתי (בס"ק הקודם) דמ"ש דניקב הלב טריפה ר"ל אע"פ שהטרפש נשאר קיים ואם נימא דבניקב הטרפש לבדו טריפה מה למימרא דמה הי' הו"א לומר דניקב הלב לא אסור אלא בניקב גם הטרפש הלא כשניקב הטרפש טריפה אע"פ שהלב קיים ובע"כ דבניקב הטרפש לבד כשר כנזכר אך מ"ש הדעת תורה שם שאין להתיר בזה אלא כשידוע שהי' פירכוס כדינא או כשידוע שהיתה מהלכת קודם שחיטה עיי"ש בזה נכונים דבריו:

ז ויש לחוש לדבריהם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והט"ז להחמיר ועכו"פ שהאריך וסיים דלדינא נראה דבבהמה יש להחמיר אבל בעוף מסתבר להקל דשומן שלו רך הוא וסותם ומ"מ חוכך להחמיר גם בעוף והניח בצ"ע עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב שהשיג על הפלתי בזה וכתב דלדינא אין חילוק בין בהמה לעוף בזה עיי"ש ועי' בחכמת אדם שער או"ה כלל י"ז סעי' א' שמכריע דבהפ"מ יש להקל עיי"ש ומשמע מדבריו דאין חילוק בזה בין בהמה לעוף ועי' בדעת תורה ס"ק ג' (ועי' מזה להלן סי' מ"ו סעי' א'):

סעיף ב

ח ניקב. עבאה"ט סק"ד מ"ש מהדמש"א באם נמצא ב' לבבות ועי' מזה בשו"ת חכם צבי סי' ע"ד וע"ו ועי' בהגהות צבי לצדיק שעל היו"ד כאן שכ' שיש להחמיר בזה אפי' אין היתרת דבוק בו רק משולש בתואר והוא נמצא במקום הלב טריפה עיי"ש ועי' מק"מ סק"ג שכ' שהי' עובדא לפניו שנמצא בעוף כמו יתיר לב והי' מלא סירכות והלב האמיתי הי' בריא ושלם וחקר אה הי' הלב היתר דבוק במקום הלב והשיב השואל שמצאו כן מונח בחלל העוף והכשיר כי אין להחזיק ריעותא עיי"ש ועי' בבית אברהם בשפתי זהב ס"ק י' שכ' דאם היו שני לבבות גמורות רק שבתחלתן או בסופן הם כאחת יש להכשיר דיש לצרף לסניף דעת המ"ד דניטל הלב כשר לגמרי וכ' שם עוד דאף אם נמצאו ב' לבבות נפרדות זמ"ז וכשפתחו לאחת מצאו שהוא נאטם בתוכו ואין לו בפנים שום דמות לב לא חלל קטן ולא חלל גדול ואינו אלא גוש א' עב ורק מבחוץ לבד הי' נראה כדמות לב ג"כ יש להכשיר ומ"מ לדינא סיים בכ"ז בצ"ע עיי"ש. ולענין יתר לב אי הוי נבילה או טריפה עי' מק"מ סק"ה ובמה שצוה לעיין בדבריו לעיל סי' ל"ג סק"כ עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קט"ז. ועי' בדעת תורה ס"ק י"א שכ' דאם נמצא שנחלק הלב דעוף לב' ופתוח לגמרי וניכר שהי' הבקיעה מזמן רב כי רואין שאין הב' חלקים יכולים להתאחד זל"ז שזה עלה למעלה וזה למטה וכ' דאין להקל אא"כ יש מקום שנקרע לב' לאח"ש אבל אם רואין שהוא מחיים אין להקל אם לא כשנראה שהב' חלקים הם שלימים בעור סביב ושכן הוא מברייתן והקרום הסובב יש לו מראה הלב והוא שלם אז יש להכשיר ואין לחוש שמא הם ב' לבבות דכיון שעור א' מקיפן וכל מחצה אינו נשלם זולת בהשלמת חצי השני עיי"ש (וע"ל ס"ק ה'):

ט ולא הגיע לחלל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך אפי' אם נקיב נקב מפולש מצד לצד ועכו"פ שכ' דאפי' אם הנקב מפולש באמצע הלב רק שהוא למטה מן החללים כשרה עיי"ש ועי' בשו"ת עמק הלכה (לגדול א' ממדינת ליטא) חיו"ד סי' י"ב מה שהאריך בפלפול בענין זה והעלה דאין לסמוך להקל בזה כ"א בהפ"מ דוקא אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר בניקב מעבלע"ב במפולש אפי' שלא כנגד החלל ולא הגיע לחלל עיי"ש (וע"ל סי' מ"ט סק"ו):

והנה בס' יפה תואר על המד"ר בבראשית סדר לך לך פרשה מ"ו סי' ד' בד"ה מן הלב כ' די"ל דכל מ"ש דניקב הלב ולא הגיע לחלל כשרה הוא רק בנקב בעלמא אבל בנחתך ממנה חתיכה דא"א שיחי' אף שלא הגיע לחלל טריפה עיי"ש אמנם בערך השלחן אות ג' השיג עליו והביא ראי' מן הטחול דאפי' בסומכי' אם ניקב טריפה אם נחתך כשרה ולכ"ע במקום שניקב טריפה אם נחתך כשרה ואין להחמיר כלל דאין להוסיף על הטריפות עיי"ש וכ"כ בס' זבחים שלמים הספרדי אות ח' לדינא עיי"ש:

י הגיע לחלל. עד"ק סק"א שכ' דכשהי' לובן ע"ג הלב והי' ספק אם הוא שומן או מכה וגם הי' ספק אם הגיע לחללו יש להתיר מס"ס ואף דאינו מתהפך אפ"ה יש להקל דהו"ל כספק על דקיי"ל דא"צ להתהפך אך בסוף דבריו נוטה להחמיר מחשש דהוי ספק חסרון ידיעה עיי"ש ועי' בדעת תורה סוף ס"ק י"א שכ' שכמה פעמים בא לידו בעוף שנראה הלב בשינוי מראה וכאלו נרקב וקלפוהו מסביב ונשאר הלב שלם והכשיר עיי"ש:

יא לחלל. עי' במחזיק ברכה אות ו' שהביא בשם הרב בתי כהונה ז"ל בפסקים שלו כת"י דלב העוף שנמצא על חודו רושם דם או צרורות דם ולא נכנס בעובי הבשר אין לחוש עיי"ש והנה ראיתי בס' זכור לאברהם הספרדי (מהרב ר' אברהם אלקלעי ז"ל) ח"ג אות ט' סי' צ"ט שהעתיק תשו' חכם א' משאלוניקי על לב שנמצא בתוכו מבפנים בועא ומבחוץ לא הי' שום ריעותא דפשיטא דטריפה דהכל תלוי בפנים אם הגיע הלקותא לבית חללו טריפה דמה שהוא שלם לצד חוץ לא מעלה ולא מוריד כלל דהכל תלוי בחלל עיי"ש ודבריו תמוהין מאד לפענ"ד דהדבר פשוט מלשון הש"ס והפוסקים להכשיר בזה מדכתבו בלשונם ניקב הלב לבי"ת חללו משמע דוקא דבעינן ניקב כל הלב בפילוש עד לפנים לתוך בית חללו אבל אם לא ניקב בפילוש מעבלע"ב רק שיש מכה מבפנים באמצע הלב בתוך בית חללו לבד אין איסור דאל"כ הו"ל לכתוב בלשונם ניקב הלב בבי"ת חללו טריפה וחוץ מזה הנה מבואר בטו"ז לעיל סי' ל"ג ס"ק ג' מתוס' ורשב"א והר"ן דכל דבר הפוסל בנקיבה ויש לו חלל לא מפסלי עד שיונקב לחלל ואם אין חלל צריך נקב מפולש עיי"ש ומשמע להדיא דבלב שיש לו חלל צ"ל דעכ"פ שיפלש בו הנקב מצד החוץ עד לחללו ועי' בשנות חיים לעיל סי' ל"ג סק"י (ועי' בדברינו לעיל סי' כ"ט ס"ק יו"ד):

יב אם מחמת חולי, עש"ך שצוה לעיין לקמן סי' מ"ט ועשפ"ד סק"ד שכ' דר"ל דשם נאמר דאם הוא ספק אם הוא ע"י חולי הו"ל ס"ס וכשר אך הניחו בצ"ע די"ל דדוקא התם כיון דמתרמי בעוף שיש להם זפק וכו' ע"כ מקילינן אבל כאן דמיירי אף בבהמה י"ל דליכא ס"ס ואין להקל עיי"ש אבל במ"ז כ' בעצמו כן בפשיטות דגם בנ"ד כשר בספק אם הוא ע"י חולי משום ס"ס עיי"ש ועי' בבית אברהם בשפתי זהב סק"ה שהניח להפרמ"ג בצ"ע בזה:

יג ואם בקוץ. מט"ז סק"ג שכ' דלא מבעיא בפנים ר"ל דאם נמצא הקוץ או המחט בתוך הלב מבפנים דודאי טריפה היא דשמא ניקב הסמפון או הוושט וכדומה אלא אפי' אם תחב בחוץ ולא לחללו נמי טריפה דחיישינן שמא ניקב א' מאברים הפנימים עיי"ש וכ' בשנות חיים סק"ה דמ"מ הפרש יש דאם נמצא בפנים הוי ודאי טריפה ואם נמצא בחוץ לא הוי רק ספק טריפה וכדין מחט בחלל הגוף עיי"ש:

יד או במחט. עבאה"ט באמצע סק"ד מ"ש במחט שנמצא תקוע בלב ויש היכר שבאה מבחוץ בדופן הצלעות וכו' ועש"ך ושפ"ד ס"ק ה' שצוה לעיין בזה לקמן סי' נ"א דשם נאמר דדוקא בנתחבה המחט לפנינו דרך הצלעות בתוך הלב ועודנו שם ונשחטה מיד הוא דמכשירין בזה ולא זולת עיי"ש: (טו) טריפה. עי' בשמ"ח לעיל סי' ל"ט סעי' ע"א ותב"ש סק"כ שכ' דסירכא היוצא מן הלב כשר כיון שאין הנקב פוסל בו אלא כשהוא מפולש תלינן דהנקב לא עבר עד מקום המטריף ומ"מ אין להכשיר בנמצא סירכא עד שבדקה וראה שלא עבר הנקב או הריעותא שתחת הסירכא עד מקום המטריף ואפי' בדיעבד מעכב הבדיקה בזה עיי"ש ועי' לב"ש שם ס"ק רי"ט דאפי' במקום הפ"מ אין להקל כשלא נבדקה כנ"ל עיי"ש (ועי' מזה בדברינו להלן סי' מ"ג סק"ו וסי' מ"ו ס"ק ע"ז וע"ח):

סעיף ג:

טז נמצא מחט. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בנמצא עצם בתוך הלב ועי' פר"ח שכתב בשם הס' שער המים דכל מין בעה"ח אין להם עצם בלבותם מלבד הצבי ובמין א' מהשוורים וכ' דבכ"מ אין להכשיר אא"כ ידוע שהוא ממין זה שיש בהם העצם עיי"ש ועי' בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' מ"ד ועי' תב"ש סק"ד שכ' דאם נמצא עצם בחלל הלב אם הוא שחור או אדום י"ל דנעשה מדם הבהמה וכשר בכל הבהמות אף שיש לו עוקצין ולא אמרינן דסופו לנקוב אבל אם הוא לבן אין להתיר כ"א בצבי ואם נמצא העצם בעובי בשר הלב יש להקל אף כשהוא לבן ואפי' בשאר בהמות עיי"ש ועי' במ"ז סק"ד שסיים דמ"מ אם יש לו עוקצין יש להחמיר אף בכה"ג כי מראין הדברים שהעצם מעלמא הוא וטריפה עיי"ש ועי' בבית אברהם בא"ז סק"ח אות ב' שהגיה בדברי הפרמ"ג בזה דר"ל דאף בצבי אסור בזה ביש לו עוקצין עיי"ש ועי' מק"מ סק"ד שעמד ג"כ על לשון המ"ז בזה וכ' דנראה מדבריו דבמינח בחללו אסור כשהוא לבן אפי' אין לו שום עוקץ ולדינא ז"א דבאין לו שום עוקץ כשר בכל אופן ובע"כ אף כשהוא לבן והוא בחללו אין לאסור אלא אם יש לו עכ"פ עוקץ או חוד א' שיכול לנקוב עיי"ש ועי' עוד בתב"ש שם שכ' שיש מקום להכיר אם הוא עצם או צרורות דם שיטילו למים פושרין מעל"ע או יותר ואם נימוח ממנו קצת אז הוא צרורות דם וכשר ואם לאו יש להטריף עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע סי' מ"ט מה שהרבה להשיב על דברי התב"ש בזה והעלה שיש להקל בזה בכל גווני דמ"ש התב"ש לחלק בין עצם לעצם אם מראיתו לבן או אדום לא נהירא דאדרבה מסתברא דכל שהוא לבן הוא סי' שהוא מתולדה וכמו שאר עצמות שבגוף דנתהפך מדם לעצם וכשלג ילבינו ואם הוא אדום הוא סי' שהוא עצם נפרד וע"כ הוא נצבע מצבע הדם ואין בו כח להפכו ללובן וגם מ"ש התב"ש שהעצם צ"ל בלי עוקצין דוקא לא הבינותי דאטו בדפוס הוא שיעשנה כיון דתלינן שנתהוה מריבוי הדם שבלב שנתהפך לעצם א"כ י"ל דכיון שהדם מונח בלב כן נתקשה לעצם ונעשה כנדל עם עוקצין עיי"ש באריכות ועי' בדעת תורה סק"ז מ"ש בענין זה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' כרם שלמה על היו"ד בסי' זה שכ' שיש בחינה להכיר אם הוא עצם או צרורת דם לשרות העצם בחומץ חזק כ"ד שעות ואם נימוח הוא סי' שהוא רק צרורות דם וכשר עיי"ש (וע"ל סי' מ"ד ס"ק מ"א ומ"ב): (יז) מחט. עי' בשו"ת אור נעלם סי' י"ח בלב שהוא חתוך מלמעלה למטה ונמצא בו מחט מונח על הבשר לאורכו ולא ראו תיכף בשעת פתיחה ויש ספק שמא לאחר שנפתח נפל שם המחט כיון שהנשים משמשניות במחטין בבגדיהם וכ' שיש לתלות דמעלמא קאתי ואף אם ראו שהי' חודה של מחט תחוב קצת מ"מ כל שראו שהמחט היתה מאירה ונקי' וגם אין רושם בבשר שהמחט אוכלת שם יש להכשיר עיי"ש ועי' ביד אפרים כאן שהביא דבריו והשיג בזה וכ' שקשה להתיר בזה כשהיא תחובה קצת כי אין דרך כי יפול הנופל שיתחוב בבשר אפי' קצת וא"כ אין כאן מצוי להתיר ואף שהיתה המחט נקי' ומאירה אין ראי' די"ל דסמוך לשחיטה בלעתו והניח בצ"ע וכ' שם אח"כ דמ"מ אם יכולין לתלות שהמשרת של הבעה"ב עשה זאת כמתכוין להכעיס אין להחמיר לאחרים דלא מהימנא לה ומ"מ להבעה"ב של המשרת אסור וה"ה לכל אדם דמהימנא לה ועיי"ש מ"ש לענין אם המוכר מהימן לומר שנמצא המחט באופן: שהוא אסור דאם הוא צריך להחזיר הדמים הרי זה מהימן עיי"ש (וע"ל סי' מ"א ס"ק נ"ג):

יח טריפה. עיין בס' גנזי חיים (מהגאון מ' חיים פלאגו ז"ל) מערכת אות ט' ערך טריפה אות ל' בד"ה מעשה שכ' שהי' לפניו בבהמה גסה שמצאו בפנים בתוך הלב עלוקה אחת חי' ובדקו הלב ולא הי' בו שום ריעותא וגם הבני מעיים והוושט היו שלימים ויפים ועיי"ש במה שמצדד בזה לדינא: (יט) וה"ה אם נמצא בטרפשא דליבא. עשפ"ד סק"ו ובשערי דעה סק"ב שעמדו על דברי המחבר בזה שכ' כאן בסתמא דמחט בטרפשא דליבא טריפה דמשמע דהוי ודאי טריפה ומ"ש מטרפש הכבד דלקמן סי' מ"א סעי' ט' דלא הוי רק ספק טריפה והניחו בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת דעת הזבח במהדורא תניינא סי' כ"ג:

כ בסמפון הגדול. עבאה"ט דלדינא תרתי לטיבותא בעינן שיהא בסמפון הגדול וקופא לצד חלל הבהמה ועי' תב"ש סק"ד שהעלה דאף בסמפונא רבא ובקופא לצד חלל הבהמה ג"כ אין להכשיר אלא בנמצא בסמפון הגדול במקום שעדיין לא נכנס ללב אבל אם נמצא באותו סמפון במקום שכבר נכנס לתוך הלב והלב מקיף הסמפון עם המחט שבתוכו טריפה ששם דחוק הוא ואין סופה לצאת רק לנקוב וטריפה עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל סק"א מה שהאריך בענין זה והשיג על התב"ש בזה והעלה דכמו דקיי"ל לעיל בסי' ל"ו דאם נמצא מחט בסמפון הגדול שבריאה כשר כן גם בסמפון הגדול שבלב ואין לחוש שמא ניקב ואפי' בחדא לטיבותא סגי וכדעת הפר"ח ובפרט מה שהוסיף התב"ש להחמיר דגם בסמפון הגדול אין להקל רק קודם שנכנס בלב הוא חומרא יתירה ויש להקל בכל משך הסמפון הגדול וגם בנמצא מונח בסמפונות קטנות כיון דאינו תחוב יש צד להקל אבל צ"ע למעשה אכן בסמפון הגדול יש להקל למעשה עיי"ש באריכות:

כא כגרעין של תמרה. כ' בס' שאול בן הלוי על היו"ד בחידושיו לסי' זה וז"ל ולדעת השיעור כמה הוא גרעין של תמרה תדע משיעור סלע עי' בסי' מ"ח ס"ד תלתא גרעיני תמרה וקשייתא ואם נפרש התם דהשלשה גרעינים הם ברוחב לבד יהי' גרעין אחד פחות מחלק תשיעית הטפח ואם נפרש שם שתי גרעינין ואחת על גביהם מלמעלה יהי' פחות מששית הטפח והלשון זו בצד זו דשם קרוב יותר לפרש כל השלש ברוחב ועכ"ז אין הכרע עכ"ל: סעיף ד:

כב שיורד בין שתי ערוגות. עי' בשו"ת דעת הזבח מהדורא תניינא סי' כ"ג שמצייר תמונת הקנה והמזרק הנזכר דקנה הלב הוא רוכב על כתיפו של הריאה במקום שיש ריוח אצל האונא העליונה של שמאל ובא לבין הערוגות והולך באורך כל הריאה ועוד להלן דרך טרפש הכבד לצד השדרה עד תחת הכליות ומשם ולהלן ועד בין הפרשות ולהלן ומשם מתחלק בין הירכים וכו' ומתחת לכליות יוצא מזרק אחד גדול מן הקנה הזה לתוך הכבד והולך דרך הכבד עד הלב דרך גיד הכיס של הוורדא ע"ש לדרכו:

סעיף ה:

כג ניטל הלב. עבאה"ט סוף סק"ד מ"ש מהח"צ באמרה הריבה שלא מצאה הלב ועי' בכנה"ג בסוף הגהת הטור ועי' בכו"פ שצעק על הוראות הח"צ בזה והאריך בזה להשיג עליו והעלה לאסור דודאי מ"ש בפוסקים ניטל הלב טריפה גם הם ידעו דא"א לחיות בלי הלב כלל רק הם כוונו על אופן שידוע שיש בו נמי דלדול המשמש במקום הלב ואפ"ה טריפה ואין להתיר אא"כ יש מקום למיתלי בשום דבר מה ואף שהוא זר ורחוק לתלות בו מ"מ תלינן בי' עיי"ש וכ"כ במטה יהונתן שבגליון הש"ע ועי' בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' קכ"א מ"ש ע"ד אביו הח"צ ז"ל בזה ועי' במ"ז סק"ה ועי' מזה בשו"ת הגאון מהר"מ זיסקינד ז"ל סי' ל"ג ועי' בשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' קמ"ו וז"ל פעמים רבות נשאלתי על תרנגולת שנמצא בלי לב ונבהלתי שיש ברי' שיכולה לחיות בלי לב ואמרו לי שבודאי מצאו פעמים רבית עיי"ש (ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' ק"ח ובספרו דברי שאול ויוסף דעת בחידושיו לסי' זה ובשו"ת ברכת רצה סי' ה' בהגהות מלחמות ארי' ריש אות ח' ובשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' י"א) ועי' בדעת תורה ח' מ"ש בענין זה באורך ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קי"ח מ"ש בענין זה וכ' דאם אמרו אלו שפתחו העוף שתיכף כשנפתחה ראו שאין בה לב אם העדים שהעידו על חסרון הלב נאמנים לו כבי תרי כ"ע מודו דטריפה דלא גרע מנכרי עיי"ש דבודאי אינו נאמן מה"ת לאסור אפ"ה אי מהימן לי' אסור וה"נ בנ"ד ובכה"ג אפי' אם הורה המורה להתיר מהדרינן עובדא ואי לא מהימן לי' העד אזי אם הורה המורה כדעת הח"צ להתיר לא מהדרינן עובדא אבל לכתחלה יש להטריף בכל ענין היכא דליכא למיתלי במידי אחריני עיי"ש ועי' בד"ק מ"ש בענין זה וכ' שם בעובדא שהי' לפניו שלא מצאו הלב בעוף ואותה שפתחה העוף אומרת שאולי נשמט הלב מידה והיה שם תרנגולת שעמדה אצלה ואכלה הכבד מהעוף ההוא אולי אכלה גם הלב והתיר העוף דאף דלא הי' שם חתול כעובדא דהח"צ מכל מקום כל שיש לתלות יש להקל וכ' שהי' לפניו עובדא כזו:

שהטילו הבני מעיים לארץ ולא הבחינו כלל לראות הלב וחתול אכלה ממה שזרקה לארץ וכשהגביהו ראו שאין לב וכ' שזה פשוט להתיר לכ"ע בלי שום פתחון פה כלל ובשו"ת ח"צ ובכו"פ ושאר אחרונים שמפקפקין הוא רק בעובדא שלהם שהריבה שפתחה את העוף אמרה שלא היה לב בהתרנגולת ולא השליכה לחתול רק הטחול משא"כ בנ"ד שהשליכו הב"מ לארץ ולא השגיחו על הלב פשוט דתלינן בחתול כמו בזאב שנטל הב"מ עיי"ש:

כד הלב. עי' בס' יד דוד הספרדי על היו"ד בהגהת הטור אות ד' שכ' שהיה עובדא לפני רבו בעוף א' שהיה הלב שלו שלא במקומו והיה דבוק ואדוק בכבד ולא היה לו כיס אבל היה לו כל חללי הלב כדמותו ובצלמו והטריפוהו עיי"ש:

כה טריפה. עי' פלתי ס"ק ד' ומ"ז סוף סק"א שנסתפקו בניטל הלב אי הוי טריפה או נבילה ועי' במ"ז שכתב דלדינא אפשר ליתן עליו חומרות שתיהן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביאור הגר"א סק"ט, ועי' בדברי שאול ויוסף דעת בהשמטות לסי' מ"א:

סעיף ו:

כו שומן הלב. עט"ז ופר"ח ומ"ז בסוף סי' זה דר"ל דטרפש הלב שנקרא ג"כ שומן הלב הוא דבוק להלב דאל"כ אין לדברים אלו פי' דהא שומן הלב דבוק בתולדה ולמה הוצרך לחתוך אותה ומהיכי תיתי להחזיק ריעותא עיי"ש:

כז קורט דם. היינו כעין קורט דם הנזכר בכל מקום שהוא ממשות או דם צרור בעובי' אבל האדים הבשר לבד אינו מזיק כנודע מתשו' חוט השני. יד אפרים:

כח בחללו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאף דלא נתפשט לחללו טריפה ועפר"ח שחולק על הש"ך בזה וכ' דבעינן דוקא שיהא הרושם דצרורות דם מינכר בחללו עיי"ש ועי' שפ"ד סק"ח שכ' דאף שדברי הש"ך צ"ע מ"מ אין להקל עיי"ש ועי' בבל"ו סוף סי' זה שכ' דאם היה ניכר הק"ד בתוך החלל (כמ"ש הפר"ח) הוי ודאי טריפה עיי"ש:

כט נצרר הדם בעובי הבשר וכו'. עי' בדעת תורה סק"י שעמד על ביאור דברי הרמ"א בזה אי קאי על הדין של המחבר שהיה שומן הלב אדוק וקמ"ל דנצרר הדם דיני כקורט דם או שהוא דין בפ"ע ואוסר בנצרר הדם מעבלע"ב גם באין שומן דבוק ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דהעיקר שדינו של הרמ"א הוא רק אם גם השומן הלב דבוק עיי"ש באורך:

ל בעובי הבשר. עבאה"ט ופת"ש ועי' בחגורת שמואל סוף סי' זה שהחליט לאסור בזה כדעת הראב"י עיי"ש ועי' בפרי תואר סוף סי' זה שהכריע להקל בהפ"מ בזה וכ"כ בכו"פ עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע כאן סק"ו שכ' שצ"ע למעשה כיון שהתב"ש והחגורת שמואל ישבו דעת הראב"י עיי"ש ועי' מזה בגה"ק אות ב' באריכות ועי' בדעת תורה סק"ט שנשאל בבהמה שהיה הטרפש דבוק וסרוך מאד להלב וקלפוהו בסכין והיה תחתיו נצרר הדם בעומק עד רוב עובי הלב ואח"כ נשאר מעט בשר בריא סמוך לחללו והאריך בענין זה והעלה לדינא דבהפ"מ יש להקל גם אם הבשר שתחת הסירכא שלם ויש ק"ד באמצע ונשאר בשר שלם סמוך לחלל ואם הק"ד הוא תחת הסירכא כעובדא דנ"ד אף שנצרר הדם ברוב עובי הלב כיון שיש בשר שלם סמוך לחלל יש להקל גם בלא הפ"מ וכ' עוד שם ונראה עוד דאם גם בטרפש הלב יש מכה או ק"ד יש להקל גם בלא הפ"מ דכיון שיש לתלות התהוות הסירכות מן הטרפש אין להחמיר אבל אם הק"ד הוא בבשר הלב מעבלע"ב או שיש ק"ד בצד הסמוך לחלל צ"ע להקל גם בהפ"מ וכו' ועוד כ' שם דנראה דאם מקום הסירכא ודביקות הטרפש הוא מתפשט הרבה ורובו חוץ למקום הק"ד שכנגדו ומקום הק"ד הוא בקצה האחד ממקום הסירכא יש להקל אבל אם הוא באמצעו אין להקל ואם הסירכא היא בחוזק יותר שלא כנגד הק"ד יש להקל בכל גווני כיון דבלא"ה רבו החולקים על הראב"י ע"כ יש להקל עכ"פ בכה"ג. ואם קנה הלב שהוא שומן היורד לחלל אדוק בבשר הלב שסביב החלב ואין חלב טהור סותם עליו ויש ק"ד תחתיו יש להחמיר עיי"ש באריכות: (לא) כקורט דם. עי' בס' משחא דרבותא בנימוקי היו"ד סי' ל"ז מ"ש בענין בועא הנמצא בלב ועיי"ש מה שפלפל בזה באריכות ועי' בשלחן גבוה סוף סי' ל"ז שכ' וז"ל ומעשה אירע פה וכו' בלב בהמה גסה שנמצא שם בועא וניכר מעבלע"ב מן החלל לחוץ אלא שלצד חוץ היה קרום בשר ע"ג הבועא וכו' והכשרנוהו מטעם וכו' הא איכא בשר תחתיו שלם ועוד מעשה בא לידינו וכו' בלב בהמה גסה שהיה בה בועא גדולה רבוצה וניכרת מעבלע"ב ומצד חלב (ר"ל לצד חוץ) הלב היה כל הבועא טמונה בתוך בשר הלב רק שיעור זוז אחד היה לבן שהיה נראה שהוא קרום הבועא וחשבנו להטריף דבועא דהכא הוא כנקב ואח"כ קרענו הבועא וקלפנו קרום הבועא ונשארה תחתיה עור קרום דק של בשר הלב והכשרנוהו דכיון דנשאר תחת הבועא קרום דק של בשר הלב לא הגיע לחלל קרינן ביה עכ"ל:

לב וטריפה. עבאה"ט סוף ס"ק ה' מ"ש בשם המהריק"ש בנמצא הלב תוך כיס מלא מים ועשפ"ד סק"א שכ' דאין להתיר בזה כ"א בהפ"מ אחר בדיקה בכל האברים דשמא אלו המים דרך הוושט באו לה וכ' דאם לא היה שם רק כיס לחוד בלא מים כשר אם הלב שלם מכל צד כמו במעשה דבשר בלוי דסוף סי' ל"ט עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל מבראד על הפרמ"ג שדחה דברי הפרמ"ג במ"ש דאם היה שם מים בהכיס צריך בדיקה בכל האברים דהתם שאני דחיישינן שמא קלקלו המים א' מהאברים הפנימיים כדרך שהמים מקלקלין אבל לא דחיישינן שם שהמים באו דרך הוושט עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' רצ"א מ"ש ע"ד המהריק"ש והפרמ"ג באריכות והעלה דעיקר כדעת הראב"י להתיר להדיא בזה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י"ב שכ' שיש לעיין אם הלב שלם אלא שיש בו שינוי מראה או ריעותא אחרת שאינה מטרפת אם בכה"ג שיש כיס מלא מים מותר ואם כי מתשו' הב"ח נראה להחמיר שכ' דכל שיש איזה ריעותא אף שאינה מטרפת מצד עצמו יש לאסור מ"מ לדינא המקיל בזה לא הפסיד ובפרט במקום הפסד עיי"ש ועי' בד"ק סק"א בעובדא שהיה לפניו בעוף שהיה כיס מים סביב הלב ופתח הכיס והיה בצד אחד מהלב מכה דהיינו בשר משונה במשמוש ובמראה והיה רך ונתמסמס עד סמוך לחללו ונשאר רק בשר דק אצל החלל שהיה בלא שינוי מראה ולא רצה לסמוך להקל על מה שהיה שם בלי שינוי מראה כיון שהיה הבשר רך כשאר הבשר שלמעלה ממנו וגם לא הובא לפניו המעי שבראש הלב שהיה ג"כ בתוך הכיס עם המים הנ"ל ולא היה הפ"מ והטריף עיי"ש:

והנה בגוף דברי הפרמ"ג שכ' דאי לא היה רק כיס לחוד בלא מים כשר עי' בס' בית אברהם בשפ"ז סק"א שכ' שדבריו מחוסר הבנה דהא לכל בע"ח יש לו כיס והוא נקרא טרפש הלב ומה קמ"ל עיי"ש והנה ראיתי בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קי"ז שכ' אגב אורחי' דבעוף ליכא טרפשא דלבא וכ' שכן כ' בכו"פ ופרמ"ג כ' דאם נמצא קרום סביב הלב בע"כ שהוא בשר בלוי עיי"ש ושגגה יצאה מלפני השליט בזה דהכל רואין שגם בעוף יש טרפשא דלבא ומ"ש שכ"כ הכו"פ והפרמ"ג ליתא דלא נמצא כן בדבריהם כאשר יראה המעיין שם ותמהני על הרב הדעת תורה ס"ק י"א שהעתיק דברי הטוטו"ד בזה כהוייתן דלב עוף אין לו טרפש ולא הרגיש שז"א אמנם בגוף דברי הפרמ"ג הנ"ל נלפענ"ד פשוט דמ"ש המהריק"ש והפר"ח והפרמ"ג ושאר אחרונים בהעתקת עובדא זו שהיה הלב העוף מכוסה בכיס ע"פ כלו בע"כ ר"ל שהיה לו כיס יתר חוץ מהטרפש הלב שהוא רגיל להיות בכל עוף דאל"כ הו"ל לומר שהיה טרפש הלב מלא מים וגם למה כתבו בלשונם שהיה "מכוסה ע"פ כולו" וכי טרפש של שאר עוף אינו מכסה ע"פ כל הלב והא א"א שלא יהא הטרפש מכסה ע"פ כולו ובע"כ דר"ל שהיה כיס זר סביב הלב מה שאינו רגיל להיות בשום עוף (וע"ל סי' ל"ט ס"ק רל"ג) ועל כן מציירים איכותו שהיה מכוסה כל הלב ולפ"ז: שפיר יתכנו דברי הפרמ"ג שכ' דבהיה הכיס הזה בלא מים כשר וז"ב. שוב מצאתי בפסקים של הגאון מ' ליב בערלין ז"ל אבד"ק קאסיל כת"י סימן אלף של"ב שנשאל בעובדא כזו שאירע בלב עוף שנראה כמו עור דק שמקיפו אם יש בזה איזה חשש והשיב שהוא כשר שאין להוסיף על הטריפות עכ"ד וזהו כוונת הפרמ"ג וה"פ:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה