אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן לט

סימן לח

סעיף א

א אין צריך לבדוק אחר שום טריפות. עפר"ת סק"א שכ' דאע"ג דקיי"ל דא"צ לבדוק אחר שאר טריפות מ"מ אי בעי להחמיר על עצמו ולבדוק אין בכך כלום ולא מקרי מוסיף על דברי חכמים שאין זה אלא כמוסיף גדרים וסייגים לטהרת נפשו וכן האוסר על עצמי כל ספק ספיקא דכל זה מקרי מקדש עצמו במותר לו והלא תמצא שהחסידים הראשונים היו מתרחקים נ' שערים שלא לכנוס לשער הנ' שיש בו חשש איסור וכל זה דוקא לעצמו אבל לאחרים אין להורות היפוך ממש כדברי הראשונים עכ"ד ועתב"ש להלן סי' מ"ח ס"ק י"ג שכ' באמצע הס"ק וז"ל וזה תימה דלמה הפסיד רבי ממון השואל בחנם וכו' הי' לו ליזהר שלא להפכה וכו' עכ"ל ומשמע מדבריו שצריך ליזהר שלא לאבד ממון השואל לבדוק במקום שא"צ בדיקה ומשמע ג"כ דדוקא ממון השואל אין רשאי לאבד ולהפסיד ולבדוק שלא לצורך אבל יכול האדם להחמיר על עצמו לבדוק שלא יבא לידי חשש איסור וכיוצא בזה כ' בפרת"ב סעי' כ"ד ורא"פ ס"ק כ"ד דמי שרוצה להחמיר ע"ע לבדוק אחר שאר טריפות אע"פ שלא נולד שום חשש וריעותא אפי' במקום שאינו מצוי טריפות ה"ז רשאי ואין זה כמוסיף על דברי חכמים אלא כמוסיף סייגים וגדרים לטהרת נפשו עיי"ש. ועי' במחזיק ברכה להלן סי' נ"ז מ"ש בענין זה וכ' דמי שמחמיר על עצמו ובודק במקום שא"צ בדיקה מדינא אינו בכלל פטור מן הדבר ועשאו נקרא הדיוט עיי"ש (ועי' בראש אפרים ס"ק ר"ב) ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ב' סי' ל"ד באמצע התשובה שרצה השואל לומר דגם בדבר שיש ריעותא לפנינו יעלים עין שלא לבדוק כיון שהתורה חסה על ממונם של ישראל והוא ז"ל דחה דבריו בשתי ידים מהא דאמרינן בחולין דף מ"ט איסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונם של ישראל עיי"ש:

ב לבדוק. כ' בד"ק ס"ק א' ובמק"מ ס"ק א' דאם אומר נכרי שראה איזה שינוי בפנים הבהמה צריך לכתחלה לבדוק שם אולי יש איזה טריפות דאף שאינו מחויב להאמין להנכרי מ"מ כשיש בידו לבדוק ולראות במה שאפשר חייב לבדוק ואסור לעשות עצמו כאינו יודע אבל יכול ליתן לנכרי המעיים לפרק השומן מעליהם אף אם הנכרי אינו יודע לשאול על השינוי אבל צריכים ליזהר שלא יאמרו לנכרי דאף כשראה איזה שינוי בפנים לא יגיד וגם אין ללמדו דרך כלל שלא ישגיח ולא יבחין על שינוי עיי"ש ועי' מנחת יוסף בלק"י ענף א' סק"ו מ"ש בזה בשם הגאון מבריסק אם יש להקל עכ"פ בטריפות דרבנן ליתן לנכרי באופן שלא ישגיח ויבחין עיי"ש:

ג אחר שום טריפות. עי' בשו"ת דבר שמואל סי' ר"ס ולחה"פ ריש סי' זה ובפרת"ב ורא"פ שם שכ' דאם לפי ראות עיני המורה מצוי הרבה במקום ההוא שנטרפים באיזה מין טריפות יש להורות שחייב לבדוק ע"ז לפי המקום והזמן עיי"ש וכ"כ בלב"ש סוף ס"ק ג' וכ' שם דאפי' בדיעבד אסור כשלא בדק עיי"ש. ועי' במק"מ סק"ב מ"ש בזה והעלה דאין לאסור בהפ"מ אלא אם המין טריפות הי' מצוי בזמן הזה ברוב בהמות או העופות של המקום ההוא ועכ"פ במחצה מהם ואז הוא שיש לאסור בדיעבד כשלא בדק אפי' בהפ"מ אבל אם הוא רק מיעוט המצוי ליטרף אין לאסור אלא שלא בהפ"מ אבל בהפ"מ אין לאסור בדיעבד אם לא בדק עיי"ש באורך (ועי' ש"ך לקמן סי' פ"ד ס"ק כ"ט ושפ"ד שם ובמ"ז לקמן סי' מ"ו סק"ז עיי"ש) ועי' במנהז"ב כלל כ"ח בקומץ סעי' ג' ועשרון סק"ו שכ' דמ"מ אין להחמיר בענין זה אלא אם נמצא כן בסביבה גדולה אבל אם לא נמצא הטריפות הזה כ"כ רק בבהמות שבעיר א' ובמקום א' לא מקרי מיעוט המצוי ומותר להשליך אותו האבר המצוי בו הטריפות לחוץ קודם שיראה בו הטריפות עיי"ש ועי' במנח"י ענף ב' בלק"י ס"ק ע"ט שהביא דברי המנהז"ב בזה וכ' דלמעשה צ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת משכנות יעקב סי' ט"ו שכתב דאם נמצא במקום ההוא שנטרף חלק א' מעשרה הנשחטים נקרא מיעוט המצוי וצריך לבדוק הכל עיי"ש ועי' בס' נחפה בכסף בקונטרס פרי מפרי בהל' שחיטה סי' י' באמצע סעי' ג' שכ' דהמנהג בירושלים עיה"ק לבדוק העופות מחיים קודם שחיטה מטריפות שבירת הגף והרגל במקום צוה"ג וכיוצא משאר טריפות ששכיח שם עיי"ש ועי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ו' שהרחיב הדיבור בענין זה והעלה לדינא דאף כשהטריפות הוא מיעוט המצוי אין להחמיר להצריך בדיקה אלא היכא דהמיעוט המצוי הוא טריפות ברור משא"כ אם הוא רק ספק טריפה ועיי"ש עוד בסי' פ"ח ועי' מענין זה בשו"ת פני יצחק הספרדי חיו"ד סי' ח' ובשו"ת רמ"צ חיו"ד סי' כ"ו ובשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קכ"ד ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא ח"ב סי' ל"ד ועי' בדעת תורה בפתיחה להל' טריפות אות מ"ג מ"ש ע"ד בזה ועבשו"ת מרן דברי חיים ח"ב ביו"ד סי' י' שנשאל במי שהוא במקום שמחמירים בבדיקת סירכות בחצה"כ להמסס אם מותר לאכול בשר ממקום שמקילין בבדיקה זו והשיב דפשיט הוא דמותר לו לאכול הבשר אף שבמקומו נוהגין לבדוק עיי"ש ועי' בס' דעת תורה בפתיחה להל' ט' אות מ"ה שהביאו והרבה להשיב ע"ד בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"א ס"ק ל"ג ובסי' מ"א ס"ק פ"ב וס"ק פ"ח ובסי' מ"ו ס"ק צ"ו) ועי' עוד בשו"ת מרן דברי חיים שם סי' ל"ז שנשאל אם יש להאשים הקצבים ולהעבירם על שלא שאלו שום שאלה על אברים הפנימיים כגון בטחול וכליות ולב וכיוצא זה כ"ט שנים שהרי א"א שברבות הימים לא אירע איזה שאלה וריעותא ובודאי הכשירו בפשיעה בקלות דעתם שלא כדין וכ' דאף דלכאורה הם כפושעים אך למנהג הקהילה ההיא שהקצב אינו מוכר האברים הפנימיים ליחידים אלא שמוכר הכל לקונה א' ובשעת ההפשט הוא נוטל כל הבני מעיים והדברים קטנים שבבהמה בבהלה וטרוד בעבודתו ואינו משגיח כלל ע"כ אין להקצבים אשמה בדבר זה אך הכל הוא לפי ראות עיני הב"ד ואם שכיח שם במקומם איזה מין טריפות ודאי צריך להזהיר הקצבים לבדוק עיי"ש ועי' בזבח שמואל בסוף דיני בדיקות שכ' אזהרה שמחויב לבדוק בכל בהמה בחצר הכבד אם אין נסרך לביה"כ עיי"ש ועי' מזה בשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' ט"ו וט"ז (ואי"ה יתבאר ענין זה לקמן סי' מ"א שם באורך) ועי' בס' שלחן גבוה ס"ק א' ולהלן סי' מ"א ס"ק כ"ה שכ' שבשאלוניקי גזרו בהחכמה שהשו"ב מחוייב לבדוק כל ראשי הכשבות משום מים וכן מחוייב לבדוק הטחול והכליות והטרפש בכל בהמה גסה אפי' ליכא בהם שום ריעותא מפני ששכיח בהם בועות על הרוב שהטבחים דשם כולם חשודים ואף כשרואים איזה ריעותא בשאר אברים אינם מראים לחכם ואם לא בדקה השו"ב נחשב לפושע עיי"ש:

ד שום טריפות. וכל הח"י טריפות שוים בדינם לענין זה. מק"מ סוף ס"ק ב'. ועבשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ו' שכ' באמצע התשו' וז"ל ומ"ש החכם דדוקא ח"י טריפות שטורח לברר משא"כ זה שדרך פתיחת הראש בעיניו יראה הריעותא והוי כמעלים עין מהאיסור הנה כמו כן יש הרבה טריפות שיכול לעמוד עליהם בקל ומ"מ כיון דא"א לבדוק אחר כולם לא אטרחוהו רבנן עכ"ל ומבואר מדבריו שדעתו דאף היכא דבלא"ה הוא עוסק וממשמש באותו אבר אפ"ה ס"ל דא"צ לבדוק ועי' בס' דעת תורה בפתיחה לה"ט אות מ"ד מ"ש בדברי הב"א בזה וכ' בדבר עיר א' שנקבע שם מנהג לחתום כל אבר ואבר בפ"ע בחותם כשר ע"י השו"ב שלא יוחלף ונסתפק השואל דכיון דהשו"ב הבקי ממשמש ביד כל אבר ואבר בפ"ע אם צריך להשגיח ג"כ אם אין בו איזה טריפות כיון דאין בו טירחא ונקל לפניו לעיין אם אין בו איזה ריעותא והעלה לדינא דהיכא דעוסק בכל האברים ונקל לפניו לבדוק על כל ח"י טריפות יש להחמיר ולבדוק אבל כשלא יעלה בידו לבדוק על כולן וישארו מקצת אברים שאינו עוסק וממשמש בהם א"צ לבדוק כלל וכמ"ש הבית אפרים הנ"ל עיי"ש ועבשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ע"ט שכ' ע"ד אשר גאון א' רצה לאסור להפשיט לסחורה עורות תרנגולים שעושים ממנה מצנפת וכובע משום שחותכין הגף קודם שמפשיטין העור ואינו יכול לראות אם נשבר או נשמט וכ' דאף שהיא טריפות שאינו שכיח רק לפעמים מ"מ קיי"ל דבתקנה צריך לחוש גם למיעוטא וכמ"ש בישועות יעקב סי' ט"ו ובכה"ג מוטל עלינו לעשות תקנה כדי שלא יבא לידי חשש טריפות והוא השיב על כל דבריו דאין להחמיר כלל כי הובא לפניו עוף כזה שנפשט עורו לסחורה הנ"ל והי' הגף נפשט ואפ"ה היו יכולין לראות היטב וכן בצואר דהא אף כשיש שם איזה ריעותא הנה בהעור אין שום ריעותא רק בפנים בעצם הגף או על הוושט או על צומת הגידין וזה אין משליכין רק העור ועוד הא בעוד העוף חי יכולין לראות אם נשמט או נשבר ואז השוחט מצוה לשאול שאלה קודם ההפשט וגם בצואר אם יהי' איזה ריעותא יטריף אותו או שיצוה לשאול להמו"צ ולמה נאסר להפשיט משום הא ועוד דבכה"ג לא שייך כלל לומר שנעשה תקנה לחוש למיעוט טריפות דטריפות שבעופות בודאי הוי מיעוט שאינו מצוי דאם נעשה גם בכה"ג א"כ נאסור לקנות ביצים ונצטרך לבדוק אחר ח"י טריפות הואיל והוא מיעוט שישנו בעולם ובע"כ דלא שייך לחוש כלל ואין לאסור רק יאמרו להשוחטים שיזהירו לבעלי התרנגולים שישגיחו אח"כ על הבשר אם יש בו איזה שאלה עיי"ש באריכות:

ה טריפות. עי' בפני יהושע בביצה דף כ"ה ע"ב ועי' בפרת"ב ורא"פ שם שכ' דאף שאין צריך לבדוק אחר שאר טריפות מ"מ עכ"פ אין לאדם למהר לאכול מבשר בהמה ועוף קודם הפשט וניתוח אע"פ שכבר בדק הריאה ואם מיהר ואכל ונתגלה טריפות נענש כשוגג ולא הוי כאונס עיי"ש וכ"כ בס' כנפי יונה עיי"ש ועי' כו"פ שלא כ' כן ודעתו דדוקא בנמצא אח"כ טריפות בריאה אז דינו כשוגג אבל בנמצא טריפות בשאר אברים הוי כאונס עיי"ש ועי' מזה בגה"ק אות א' ומק"מ סק"א וכ' שם דמ"ש הפרמ"ג בפתיחתו לסי' ל"ה בשם הפמ"א דבאכל ונמצא טריפה א"צ כפרה כשוגג דאנוס הוא י"ל דמיירי בטריפות שא"א למצוא דרך הניתוח עיי"ש ועי' מזה בס' בית מאיר סוף סי' זה ועי' בראש יוסף במקורי הדינים ובחידושים ריש סי' זה ועי' במק"מ בדיני חלב שבסוף סי' זה שכ' דאף דלענין הבשר יש להחמיר שלא לאכול קודם ההפשט אבל לענין החלב שבתוך ג' ימים לכ"ע מותר לאכול אחר שנבדקה הריאה מסירכות אף קודם ההפשט כיון דאפי' אם ימצא טריפות אינו אסור למפרע רק בסירכות עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק י"ט):

ו מן הסתם. עבאה"ט סק"ב דאי חזינן ריעותא שיש לחוש לאיזה טריפות צריך לבדוק ועי' בשמ"ח סעי' א' ובפרת"ב סעי' א' וסעי' כ"ז שכ' כגון בהמה שהכו אותה בגלגלתה מכה רבה שיש לחוש שנתרוצץ גלגלתה ונטרפה או במקום שמלעיטים האווזות וכל כיוצא בזה צריך לבדוק מדינא ועיי"ש ברא"פ ס"ק כ"ד ובפרי תואר ריש סי' זה ועי' בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ח שנשאל בדבר שו"ב א' שאמרו לפניו עדים שיש ריעותא בכוליא וקראו אותו שילך לבדוק הכוליא והשו"ב השיב שא"צ לבדוק זאת שהיא משאר טריפות ואין לו לבדוק רק הריאה וכיון שהוא עשה את שלו ובדק הריאה ולא מצא בה טריפות א"צ לבדוק יותר ואכלו הבהמה והשיב שאין להפוך בזכותו של הבודק ההוא כלל כיון דנראה ריעותא בהכוליא הי' מחויב לבדוק וכיון שלא עשה כן והכשיר הבהמה בלא בדיקה בכוליא האכיל טריפות לישראל עיי"ש ועש"ך סק"ה ולעיל סי' ל"ו ס"ק ל"ה ובסי' נ' ס"ק ג' ובט"ז לעיל סי' ל"ג סק"ג ובסוף סי' מ"ח ובמאירת עינים ש"א ע"א סעי' ד'.

ועיין מק"מ סק"ג שמבאר הענין זה דלא כל הריעותות שוות בענין זה דריעותא ששכיח טפי לאסור מלהתיר כמו ישב לו קוץ בוושט דזה חמיר טפי בודאי הבדיקה מעכבת בו מדינא וכן אפי' אי לא שכיח טפי לאסור מלהתיר רק שלא נתברר אי הרוב הוא להיתר או לאיסור כמי מים בראש שלא נתברר אי רובן שיש בהם מים בראש הן בדרך הכשר שהמוח מקיף המים או לאו וכדומה שא"א לעמוד בענין המקריים כיצד מזדמנים תמיד וזה היא הריעותא שהאריכו בה הש"ך סי' נ' ותב"ש סי' כ"ט בזה ג"כ צריך בדיקה וכן יש ריעותא שלא נתברר עדיין ענינה רק נוטה שיכול להיות שמורה על איזה טריפות כמ"ש התב"ש סוף סי' כ"ט ועי' מ"ז סי' ל"א ס"ק ג' וגם בזה צריך בדיקה מדינא אבל בריעותא שנתברר דשכיחא טפי להתיר מלאסור כגון בהמה שגוררת רגלי' דאמרינן לעיל סי' ל"ב שגרונא שכיח טפי מפסוקת החוט בכה"ג א"צ בדיקה כי הדר דינא לרוב כשרות וכדומה ועיי"ש בגה"ק לעיל סי' ל"ח אות ג':

ז הסתם. עבאה"ט מ"ש דרוב בהמות בחזקת כשרות הן ועי' מזה בס' ישועות יעקב או"ח סי' ח' סק"ה ובשו"ת השיב משה סי' י"ג ובפרמ"ג בפתיחה לסי' זה ובגה"ק אות א' ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ז' מ"ש ע"ד הגה"ק בזה:

ועיין שמ"ח סעי' א' שכ' דאף דחזינן האידנא דלפעמים הטריפות מצוי יותר מהכשרות אין לחוש לזה דזה הוא רק משום הספיקות והחומרות ושאין אנו בקיאים בכמה דברים בבדיקה אבל מעיקר הדין הרוב כשרים הם ורוב גמור הוא שאפי' לכתחלה סומכין עליו עיי"ש ועי' שפ"ד סק"א ובמ"ז סק"ג ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' י"ג ועי' בשו"ת סת"ם (להגאון מהרש"ק ז"ל) בקונטרס פרט ועוללות סי' ד' מה שהרעיש העולם בדבר השו"ב מבארדיטשוב במה שעבר עליו רוח כחא דהתירא והי' שכיח אצלו יותר כשרות מבשאר שוחטים המומחים דעלמא עד שהי' אצלו ג' חלקים כשרות וחלק א' טריפות דמזה מוכח שבודאי עושה מעשיו ברמי' ומנתק הסירכות בפנים ושאר רמיות כי בק"ק בראד שוחטים בכל שבוע לערך שבעים בהמות ולא שכיח ריאה בלא סירכא וברובן יש הרבה סירכות בכל ריאה ובקהילה הנ"ל הי' שכיח הרבה בלא סירכות ואף הנמצאים בסירכות אינם אלא סירכא א' בריאה ובודאי נתקן בפנים וכו' דאטו בק' בראד שכיח סירכות ובבארדיטשוב לא שכיח עיי"ש ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' א' ובשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' א' ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' נ"ד ונ"ה ובשו"ת יד אלעזר סי' כ' מ"ש ע"ד הגאון מהרש"ק ז"ל בזה וכ' שאין זה ברור שברמי' הכשיר השו"ב כ"כ כי לפעמים יארע גם במקום אחר שיתכשר כ"כ לפי הנ"ל ומ"ש שלא נמצא בהמה שלא יהי' בה שום סירכא אין זה ברור כי נמצא ונמצא הרבה בהמות בכל עת שלא נמצא עליהם שום סירכא עיי"ש והשוחטים דפה אמרו לו דבימות הקיץ כששוחטים רק בהמות שאינם זקנים כ"כ שאוכלין מרעה ועשב השדה יכול להיות שיהי' ה' חלקים כשרות וחלק ששי יהי' טריפה וע"פ הרוב הטריפות הוא רק בבהמות הזקנות ובפרט מאותן שאוכלים פסולת הנשאר משרפות היי"ש הנקרא מאשלי"ק ובריי"ע אז הטריפות שכיח בהם יותר (וע"ל ס"ק ס'):

ח חוץ מן הריאה. כ' בד"מ סי' ל"ה אות א' וז"ל מ"כ בשם הר"י חסיד שיש להעביר ולמשמש היד ע"ג הבהמה בעודה חי' ואם תשפיל לארץ תחת ידו כשרה ואם לאו טריפה וכו' עוד מצאתי ע"ז סימנים אחרים ולא רציתי להאריך אך אין לסמוך ע"ז לענין בדיקות טריפות הריאה עיי"ש ומ"ש שמ"כ בשם הרי"ח הוא בס' חסידים סי' תתל"ג עיי"ש ועי' בס' מטה יוסף הספרדי חלק ב' סי' ו' שכ' סי' לידע אם יש בבהמה סירכא שקודם שישחטנה יקשור חוט חזק ברגליו במקום צומת הגידין ממש באמצע ויהדקנה יפה בכל מאמצי כת ויהי' הקשר ברגלה השמאלית שהוא שמאל להבודק כשהבהמה תלוי' ובני מעי' כלפי הטבח והיא שמאל הטבח שם יקשור חוט ויתן לה מים בפני' אם תשתה היא בריאה ואם לא תוכל לשתות ניכר הדבר שהוא מחמת צער הסירכא ואם היא סירכא בת יומא תנתק ע"י המים שתשתה וגם שמעתי מרבותי שלפעמים ימצא בבהמה קצת מן הכבד דבוק בטרפש הכבד הוא הטרפש שפותח בידו לבדוק הבהמה וימצא מקצת מן הכבד דבוק בטרפש או כולו או סירכות יוצאות מן הכבד לטרפש וכשימצא כן על הרוב תמצא סירכות בריאה ואני הצעיר נסיתי כמה פעמים עיי"ש ועי' בס' תורת חיים בחדושיו לע"ז דף ו' שהביא ג"כ במה שהיו בקיאין בדורות הראשונים להכיר בחיי הבהמה אם טריפה היא או לאו עיי"ש ועי' בס' יד דוד על היו"ד בהגהת הטור אות ו' שכ' שהוא שמע מטבח א' אם תרצה לדעת בחיי הבהמה אם יש לה סירכא בריאה תראה ותעיין בעיני' של הבהמה אם יש לה כמו מראות בועא בעיני' אותה הבהמה בודאי סרוכה היא ואם העין של הבהמה הוא צלול וברור הבהמה טהורה מפני שכל חולאי הגוף הם ניכרים במראות העין ובדקתי ונסיתי זה כמה פעמים ומצאתי שהאמת כן הוא עכ"ל ועי' בס' דעת תורה בפתיחה לה"ט אות מ"ז מ"ש בענין זה והעלה דאף הראשונים לא סמכו על סימנים אלו כלל דבע"כ סימנים שאינם מובהקים הם עיי"ש:

ט מן הריאה. עי' לקמן סי' פ"ד סעי' ח' וש"ך ושפ"ד שם ס"ק כ"ח ובכו"פ ס"ק ז' ובתורת יקותיאל סק"ז ובטוש"ע לקמן סי' ס"ה סעי' ה' ובסי' ס"ו סעי' ח' ובמנחת יעקב כלל מ"ו ס"ק י"ד וי"ח ובמ"א באו"ח סי' תל"ז סק"ד ובמחצית השקל שם:

י הריאה צריך לבדוק. עבאה"ט סק"ב שכ' דבדיקה זו מדרבנן ועי' לב"ש ס"ק א' דר"ל מדרבנן גמורה היא ולא כדעת האומרים דבדיקת הריאה היא רק ממנהגא והי' המנהג ההוא עדיין בימי התנאים אבל לא שיהא איסור ממש מדרבנן עיי"ש ועי' מזה בפרמ"ג בפתיחתו ובשער המים סק"ג ובשו"ת משכנות יעקב סי' ט"ו ובשו"ת טוטו"ד קמא סי' נ' ובמנחת אהרן סק"ה ובס' שערי דעה ריש סי' זה ובתורת זבח סי' י"ז בהע"ש סק"א. ועי' בשער המים שם ולב"ש סק"ב וסק"י שכ' דכל זה הוא רק בבדיקה מסירכות אבל הבדיקה דריאה משאר טריפות לכ"ע לא הוי רק ממנהגא ואינה מתקנת חז"ל עיי"ש ועי' במחזיק ברכה ריש סי' זה שכ' דאף לדעת האומרים דבדיקת הריאה מסירכות מדינא הוא מדרבנן ממש הוא מ"מ לא הוי זה כעין שאר מצוה דרבנן דזה הוא רק שלא לאכול טריפה ואין הבדיקה עיקר המצוה דעיקר הוא הלאו דטריפה עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ג):

יא צריך לבדוק. עי' בכנה"ג ריש סו' כ"ט שכ' הטעם דאין מברכין על הבדיקה כמו על השחיטה משום דהבדיקה הוא סעיף מחלקי השחיטה ששחטה ע"מ לאכול אם ימצא כשרה וכבר בירך על שחיטתה עיי"ש והחזיקו בטעם זה לעיקר במאירת עינים שורש א' ענף ב' ס"ק י"ג עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם אות ב' שהקשה על טעם זה דלפ"ז לא יהי' רשאי להפסיק בין השחיטה לבדיקה כיון דהברכה קאי גם על הבדיקה והוא חלק ממנה וזה לא מצאנו בשום מקום וגם לא נהגו כן ובע"כ שאין טעם זה עיקר וכ' שם טעם אחר לזה עיי"ש באריכות ועי' בראש אפרים ס"ק י"ט ובמחזיק ברכה שם ועי' בשו"ת מור ואהלות באהל ברכות והודאות סי' ל"ח:

יב לבדוק. עי' בפרת"ב סעי' קס"ח שכ' דמ"ש חז"ל איזה חכם הרואה טריפות לעצמו יש מפרשים דהכוונה היא שיכול החכם לסמוך על עצמו להתיר בהמה שיש בה איזה ספק טריפות מתוך פלפולו וכ' שם אח"כ ובראש אפרים ס"ק ר"ב שצריך לזה זהירות גדולה שיהי' קולע אל השערה שלא יחטא ולא יטה מן הדרך עיי"ש ועי' עוד בברכי יוסף חלק חו"מ סי' ח' אות ג' שכ' וז"ל מי שאינו סומך על עיונו להוציא דינים מהתלמוד וגם לא קרא בתלמוד אבל הוא נתלה לדון ע"פ מה שראה תשובת איזה גאון הוא יותר משובח מאותם המדמים להורות מן התלמוד לפי שלפעמים רבות טועים בדמיונם מהר"י ן' מיגאש בתשו' כת"י סי' קי"ד ומתבאר מתוך השאלה והתשו' הנ"ל בשגם זימנין דמשכחת דהגאון גופי' הדר בי' מאשר כ' בתשו' שיסמוך זה הדיין עלי' וגם זימנין דפליגי עלי' עם כל זה שפיר קדמי' דדיין זה מדיין המוליד בעיונו דינים מהתלמוד ויש ללמוד מדברי קודש לזמנינו עכ"ל. וכ' שם בפרת"ב דבודקים שבזמנינו שעל הרוב לא הגיעו להוראה חלילה להם להורות במקום שיש איזה חשש וריעותא אלא חובה עליהם להביא את הכל לפני החכם המורה הקבוע וכן המורה כשנראה לו להתיר איזה דבר מתוך פלפולו ואין התירו דבר פשוט בפוסקים ויש עוד בקיאים בעיר יש לו לצרף אותם עמו כדי שיהי' הקולר תלוי על צואר כולם וגם על כי כיוצא בזה נאמר ותשועה ברוב יועץ עיי"ש ועי' בדבריו עוד בס"ק י"ז שכ' וכבר הזהירו בכל בדיקת אחרונים בכל מידי דאית בי' ריעותא אל יורה הבודק אלא צריך שאלת חכם עכ"ל ועי' בשו"ת מהרי"ט צהלי"ן סי' ס"ג באמצע התשובה שכתב דדבר שאין הכל רואים אותה אלא השוחטים אומרים שהם רואים ומבינים שכן הוא לאו כל כמינהו וכי עיני מלאכים להם אא"כ אם יאמרו כי קבלה בידם מרבם נאמנים דאינהו בקיאי בהני מילי טפי מינן ובלבד שיאמרו שברי להם ומסורת בידם שכן הוא אז אזלינן בזה בתר מנהגם ולית דימחה בידם אבל מה שהשוחטים אומרים שנראה בעיניהם כן ולכל העולם אינו נראה לאו כל כמינהו ומחינן להו שיתין עוכלי עד דצייתי עיי"ש. ועי' בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סוף תשובה הראשונה דשם שכ' כי ההוראה אינה תלוי' בפלפול אלא במסורת עדיות וקבלה איש מפי איש ובפרט בטריפות שלא לפי שכלו יהלל איש להבין דבר מתוך דבר ולדון בדדמי כאשר יעלה על הדעת וכשם שהחמיר במלתא דלא איפשטא ויכול להפסיד ולהטריף בחנם כן יכול להקל ולקלקל עיי"ש ועי' בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' חיו"ד סי' כ"ט שכ' חימה על השו"ב שמורים מתוך פלפול הבל שלהם שסוברים שהוא פלפול וזה בא מחמת שאין להם שכל לפלפל ולא הורגלו בפלפול ולפי שרואים בספרי הגדולים פלפול רוצים הם בשכלם הגס להוציא ג"כ פלפול בדוי מלב שאין לשמוע בשטותם כלל עיי"ש. ועי' בהשער של הספר ראש יוסף על טריפות הריאה שכ' שבס' זבחי רצון יצא מגדר ספרי הבודקים שקדמוהו שכתבו בכל דין אם צריך שאלת חכם או לאו והוא לא כ' כן מאומה ונתן בזה מכשול גדול לפני השוחטים שאינם בקיאים כ"כ כי לפעמים הענין עמוק וצריך שאלת חכם דוקא ואין להשו"ב לפסוק הדבר בפשיטות אם לא בעצת הרב מרא דאתרא ע"כ נתן הוא על לבו ותיקן זאת בספרו ובכל מקים שהענין עמוק ואינו פשוט כ"כ ציין שצריך שאלת חכם ואף אם השו"ב הוא מומחה אל יורה בעצמו אלא בצירוף דעת החכם וגם ציין באיזה מקום צריך לצרף כל החכמים שבעיר וכ' דבמקום שיש איזה פלוגתא בין האחרונים ובמקום שאין מתירין כ"א בהפ"מ נוהגין השו"ב בעצמם שלא להורות כ"א ע"פ דעת החכם שבעיר והיכא שהדין מרפיא וצריך לשפוט בצדק בשיקול דעתו אם לסמוך על איזה ספר שכ' להתיר בזה וכיוצא שגם המורים אין כולם ראוים לכך כ"א מי שיודע בנפשו שבר הכי הוא לידע ולהכריע בשכלו לכאן או לכאן ע"כ ציין בספרו בכל כיוצא בזה שצריך שאלה לחכם גדול עיי"ש:

יג בבהמה וחי'. בין זקנים ובין ילדים ואפי' היונקים שמ"ח סעי' א'. ועי' תב"ש ס"ק א' ולב"ש סק"ה ובפרת"ב סעי' ב' ובביאור הגר"א ס"ק ג' שכ' דאין חילוק בזה בין הגדילים בבית ובין הגדילים ביער עיי"ש ועי' במנחת אהרן ריש ס"ק ג' ובמאירת עינים שורש א' ענף א' ס"ק ב' ג' (יד) וחי'. אבל כל מין עוף אין צריך בדיקה כלל. רמב"ם פרק י"א מהלכות שחיטה. ועי' ברא"פ ריש סי' זה ובמנחת אהרן סק"ג וכ' בלב"ש סק"ג דמ"מ אם נמצא באיזה זמן ובאיזה מקום ששכיח איזה ריעותא בריאה של עוף צריך לבדוק כמו בבהמה משום דמסתבר דמה דשכיח בה ריעותא הוי כנולד בה חשש עיי"ש ועי' בס' זכרון משה הספרדי (מנכד הגאון חיד"א ז"ל) חיו"ד סי' מ"ו שכ' דבק"ק אנקונא נהגו לבדוק הריאה והצלעות בעופות ונשאל ממשכיל א' מעיר סוניגאליי"א אם בני ק"ק אנקונא יכול להתארח ולאכול אצל בני סיניגאלי"א כי שם אין נוהגין לבדוק אחר הריאה והצלעות דעופות והשיב שמותרים לאכול שם בלי שום פקפוק כיון דמה שנהגו בק"ק אנקונ"א לבדוק הוא רק משום חומרא בעלמא דמן הדין לא נמצא מעולם בדיקה לעוף אפי' בריאה עיי"ש ועי' בשו"ת זרע אמת הספרדי חלק ב' סי' י"ט (ועי' בדברינו לעיל סי' א' ס"ק ע"ג ולהלן סוף ס"ק כ"ה):

טו אם יש בה סירכא. הנה מלשון הש"ע משמע דאין החיוב לבדוק רק משום סירכא והרמ"א שכ' שיש נוהגין ג"כ לנפחה היינו מחשש נקבים שזה ג"כ שכיח אבל לשאר טריפות שבריאה חוץ מסירכות ונקבים אין החיוב לבדוק וכמ"ש בלחם חמודות פרק אלו טריפות סי' ס"ב דמה שנהגו השוחטים לבדוק אחר חסר ויתיר וכו' חומרא יתירה הוא עיי"ש (ועי' בתב"ש לעיל סי' ל"ו ס"ק כ"ב) וכ"כ בשער המים כאן סק"ב לדינא דמשום שאר טריפות שבריאה אפי' לכתחלה אין צריך בדיקה עיי"ש אך הש"ך סק"ב ובשמ"מ ריש סי' זה כ' דחז"ל גזרו לבדוק הריאה אחר כל טריפות שבה עיי"ש ועי' פרמ"ג בפתיחתו לסי' ל"ה מה שפלפל בזה ובפתיחתו לסי' זה הסכים לדינא להשמ"ח דצריך מדינא לבדוק אחר כל הטריפות שבריאה עיי"ש ועי' מה שהאריך בזה בשפ"ד סק"ב ולב"ש סק"ב וס"ק י"א ובמאירת עינים ריש שורש הראשין וברא"פ ס"ק י"ב ובשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ל"ב ובשלחן גבוה סק"ג ובס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ב' סי' ח' סעי' ג':

טז סירכא. עי' בהנהגות הגאון מהרש"ק ז"ל הנדפס בהספר תורת זבח ובשו"ת שנות חיים בקונטרס פרט ועוללות אות ג' שכ' שיזהרו שיהיו ב' שלחנות בבית המטבחיים א' על בדיקת הסירכות וא' על בדיקת שאר ריעותות למען יהי' הדבר במתינות ובישוב הלב כראוי למילי דשמיא בזה ולא במהירות ויהי' השלחן שבודקים עליו הסירכות עומד נגד החלון ממש והשלחן השני שבודקין עליו שאר ריעותות יהי' נגד החלון השני עיי"ש:

יז וכל הפורץ גדר. עי' תב"ש סק"ב ולב"ש ס"ק יו"ד דלאו דוקא בעובר ולא בדק מסירכות דזה הוי גזירה דרבנן ממש אלא אף בעבר ולא בדק משאר טריפות שאינו רק ממנהגא קאי גברא בלטותא דהקדמונים שאמרו על זה מאמר חז"ל כל הפורץ גדר וכו' עיי"ש ועי' ראש יוסף בחידושים סק"ח (יח) הפורץ גדר לאכול בלא בדיקה. עש"ך סק"ו ותב"ש סק"ב ושמ"ח ולב"ש ריש סי' זה ובביאור הלב"ש סקו"ז דאם עבר במזיד והאביד הריאה כדי לאכול הבשר בלא בדיקה דין הבשר כדין איסור דרבנן שנתבטל במזיד שנתבאר להלן סי' צ"ט דאסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו והכלים שנתבשל בהם ג"כ אסורים להמבטל ולהנתבטל בשבילו אבל לאחרים גם הבשר מותר אלא שאסור למכור בדמי כשרה רק בדמי טריפה כמו שמוכר לנכרי כדי שלא להני לי' מעשיו הרעים עיי"ש. אבל דעת הפרת"ב סעי' ג' וברא"פ ס"ק ג' הוא להחמיר בזה דאסור למוכרו לישראל אפי' בדמי טריפה אפי' בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בהגהת יד אברהם בגליון היו"ד כאן לדינא דאפי' בדמי טריפה אסור למכור עיי"ש וכ"כ במנח"י ענף ב' סעי' א' לדינא ועיי"ש בקו"א אות א' באורך מזה ועי' במק"מ סק"ו שכ' דאפשר דלבני עיר אחרת גם הרא"פ יודה להלב"ש להתיר למכור בדמי טריפה עיי"ש:

וכתב עוד ברא"פ שם ובראש יוסף בחידושים סק"ו דאפי' אם לא אבדה בשביל אדם מיוחד כ"א בסתם בשביל כל הקהל הו"ל כאלו אבדה בשביל כ"א ביחוד ואפי' אם הקונים לא ידעו מזה ולא ניחא להו אסיר לשום א' מהקהל לאכול מבהמה זו ואפי' אם אין מגיע להמאבד שום הנאה מאכילת זה שאבדה בשבילו עיי"ש:

ועיין במאירת עינים שורש א' ענף ב' סק"א שכ' דדין דכאן חמיר טפי מדין מבטל איסור בידים במזיד דעלמא דשם לא עבר רק על זה שבטל האיסור אבל כעת ליכא איסור כלל שהרי נתבטל משא"כ בנ"ד דעדיין לא פלט החשש איסור מיעוט המצוי שמא הי' בה טריפה א' מהמיעוט עיי"ש ועי' מזה במנהז"ב כלל כ"ח בעשרון ס"ק ז':

יט גדר. עש"ך ושפ"ד ותב"ש שם ועי' בלב"ש שם ובביאורו סק"ח דכל זה דוקא במי ששחט כדי למכור הבשר אבל אם אין דרכו למכור בשר, ושחט רק לאכילה ואיבד הריאה במזיד אז אף דלעצמו ולמי שנתבטל בשבילו אסור מ"מ מותר למוכרו לאחרים אפי' בדמי כשרה עיי"ש ועי' בראש יוסף בחידושים סק"ז שכ' דאין להקל בזה אלא בגדיים וטלאים וכדומה דבנאבד בשוגג מותר עכ"פ אפי' בלא הפ"מ אבל בבהמה גדולה דאסור אפילו בנאבדה בשוגג שלא בהפ"מ ואין מתירין אלא בהפ"מ ע"כ אין להתיר בשאבדה במזיד בכה"ג אפי' בהפ"מ וכמ"ש החגורת שמואל סק"ה דכיון דהוא לא חס על דברי רבנן שהוא כעין דאורייתא אין לנו לחוש על ממונו שירויח עוד במעשיו הרעים ועיי"ש שכ' דאף בגדיים וטלאים צ"ע אם להתיר משום דאם נתיר יוגמר האיסור בכוונת ביטולו עיי"ש:

ועיין במנהז"ב שם שכ' דאסור למי שנתבטל בשבילו אף אם הבעל חי אינו של המבטל ואף אם זה שנתבטל בשבילו לא ידע מהביטול ולא ניחא לי' עיי"ש אך במנח"י בק"א אות א' ובפנים הס' ענף ב' בלק"י סק"ו השיג עליו דלא אסור בלא ניחא לי' ואינו יודע ואינו אסור אלא אם הבעל חי הוא של המבטל אבל באינו שלו אם מי שנתבטל בשבילו לא ידע מזה וכ"ש היכא דידע ולא ניחא לי' אינו יכול לאסור עליו עייי"ש:

וכתב בפרת"ב שם ורא"פ סק"ד דכל זה הוא בבהמות אבל בחיות ובגדיים וטלאים שאין הסירכות מצוי בהם אין להחמיר אם אירע שהאביד הריאה פעם א' במזיד אם אינו רגיל לעשות כן ויש להתיר הבשר אף לעצמו אבל ברגיל לעשות כן יש לקנסו ולאסור הבשר אף בזה עיי"ש אבל דעת הלב"ש ס"ק ט"ו הוא דאף בגדיים וטלאים יש לאסור הבשר לדידי' אפי' באיבד רק פעם א' במזיד רק דהמקיל בהפ"מ להתיר הכלים לא הפסיד עיי"ש ועי' בראש יוסף בחידושים סק"ח שכ' דהעיקר כהלב"ש להחמיר בזה אף בהפ"מ וכ' שם דגם לענין הכלים יש להחמיר כי גם בדיקת גדיים וטלאים מסירכות היא גזירה ממש מדרבנן ולא ממנהגא בעלמא עיי"ש אך במק"מ סק"ה כ' דהעיקר כהרא"פ בזה עיי"ש ועי' במנהז"ב שם סעי' ז' ובמנח"י ענף ב' סעי' א' בביאורים ס"ק י"א שכ' דבהפ"מ יש לסמוך על הרא"פ להתיר בגדיים וטלאים אף הבשר לעצמו היכא שלא איבד רק פעם א' במזיד אבל לאחרים יש להתיר בזה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בפרת"ב סעי' ח' ובמאירת עינים שם סק"ח דאף עגלים הרכים דינם בזה כמו חיות וגדיים וטלאים עיי"ש וכ"כ במנח"י שם. ועי' ברא"פ ס"ק י"ב ובפרת"ב סעי' י"ב דאף בבהמה גדולה אם נבדקה מסירכות רק שלא נבדקה משאר טריפות כגון שאותו שהכניס ידו לפנים אינו בקי להרגיש רק אם אין שם סירכא ואבדה במזיד בטרם הוציאה לחוץ לבדוק משאר טריפות יש להקל אף [בלא[הפ"מ עיי"ש אבל בלב"ש שם החמיר לאסור הבשר לעצמו עיי"ש ועי' בראש יוסף שם שכ' דהסומך עצמו על הרא"פ בזה בהפ"מ להתיר גם הבשר עצמו צ"ע אם יש למחות בידו ועיי"ש בס"ק שאח"ז ובס"ק כ"ג ועיין במנהז"ב כלל כ"ח בעשרון ס"ק י"א ובמנחת יוסף בהגה שם ובמראה מקום אות י' שם שכ' דכל זה הוא רק כשלא קיבלו עליהם החומרא להוציא הריאה לבדוק מבחוץ מכל טריפות שבה אבל לדידן שקבלנו עלינו לבדוק גם משאר טריפות שבה דינו שוה כמו בלא בדקה מסירכות ואף בהפ"מ אסור עיי"ש (וכל זה הוא באבדה במזיד אבל אם נאבדה בשוגג או באונס ע"ל בסעי' שאח"ז) (כ) לאכול בלא בדיקה עבאה"ט מ"ש בהנהגת השו"ב בבדיקת הריאה בעודה בפנים ועי' שמ"ח סעי' ב' ותב"ש סק"ג שכ' דבדיקה זו היינו שיכניס הבודק ידו לפנים בנחת וימשמש בכל חלקי הריאה במתון וישוב הדעת להרגיש אם אין בה חסר או חליף או סירכות וכל שאר טריפות התלוי בריאה עיי"ש ועי' בפרת"ב סעי' ד' שכ' דכיון שיש סימנים להכיר בפנים אם יש בה איזה שינוי מראה כמש"ל סי' ל"ח (עי' בדברינו שם סק"ג) ע"כ צריך הבודק ליזהר להרגיש במשמוש ידו בפנים גם בסימנים אלו עיי"ש ועי' בראש יוסף בחידושים סק"ו ובמקור הדינים סק"ה ובמאירת עינים שורש א' ענף ב' סק"ה ועי' עוד בפרת"ב סעי' פ"ז שכ' דכשהבודק מכניס ידו במקום שחתך בחצר הכבד יבדק תחלה אם עוקצי האומות הכי נפרדות זו מזו וגם אם אינם מדובקים לסמפון שומן היורד בין הערוגות או לחצר הכבד עיי"ש ועי' בפרת"ב סעי' קע"ב שכ' אזהרה להבודק שצריך שיבטל מלבו כל המחשבות זרות שלא מענין הבדיקה ויתנהל לאט במתון ובישוב הדעת לחפש בכל מחבואי הריאה דכמו שגילו לנו חז"ל רז זה שהרבה יראת שמים צריך לבדיקת הסכין כ"כ צריך לבדיקת הריאה עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי (מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ב' סוף סי' ז' ובסי' ט' ובס' טוב לישראל סי' נ"א ובסי' ס"ג שכ' במנהג הבדיקה שיזהר שלא יבדוק במהירות כ"א ביראת ד' על פניו ויפשוט וישליך כל מחשבותיו ובעת ההיא יתן דעתו ולבו על הריאה ולא ידבר עם שום אדם אז ויהא במורא ופחד בשעת בדיקת הריאה שלא יטה אזנו לדבר אחר כי בנפשו דיבר וחטא הרבים תלוי בו עיי"ש:

כא בלא בדיקה. כ' בפרת"ב סעי' קכ"ה ורא"פ ס"ק קנ"ה שצריך לבדוק הריאה בהבהמה בעודה שוכבת על הארץ ולא לתלותה כי לפעמים רגילים הקצבים כשהם מושכים הבהמה למעלה בהרגלים הם מנענעים הבהמה ועי"ז מנתקים הסירכות עיי"ש ועי' בס' טוב לישראל סי' נ"א דבמה שהקצב מוציא הכרס מתוך הבהמה קודם בדיקת הריאה ליכא למיחש לפירוק סירכות בנענוע הבהמה בהוצאת הכרס כיון דאין הנענוע בגוף הבהמה עיי"ש (וע"ל ס"ק שנ"ח וס"ק שע"ח):

וכ' בשמ"ח סעי' ג' ובפרת"ב סעי' ד' שצריך ליזהר שכשבא לבדוק שיחתוך בנחת הטרפש לצד הצלעות דוקא ולא בהשטח שבתוך אויר החלל כדי שלא יבא לחתוך איזה סירכא עיי"ש וכ' בד"ק סק"ג ובמק"מ סק"ח דבדיעבד אם לא חתך בנחת אלא בקע בסכין בצלעות אין לחוש כל שאין לפנינו דלדול מסירכא ועיי"ש שצידד להקל בזה אפי' עשה כן במזיד ואפי' בלא הפ"מ עיי"ש:

וכ' עוד בשמ"ח ובפרת"ב שם שצריך ליזהר שלא יפתח הטרפש יותר מכדי כניסת ידו ג"כ מטעם הנ"ל ויש שאין חותכין הטרפש בסכין כ"א בצפורן משום חשש הנ"ל עיי"ש וכתב בבית אברהם בשפתי זהב סק"ב שצריך השו"ב ליזהר שקודם שחיתך הטרפש יעשה נקב קטן ויכניס בו אצבעו וימשמש באצבעו סביב לנקב ויראה שלא יהיה שום סירכא ואח"כ ירחיב הנקב ויכניס ידו ויבדוק עיי"ש ועי' בשו"ת דבר שמואל סי' רמ"ה ובפרת"ב סעי' כ"ה שכ' שיש בודקים שנכון לקרוע בתחלה כל החזה ולבדוק דרך החזה והוא מנהג מגונה ורע וצריך לבטלו כי יש חשש פירוק הסירכות עי"ז עיי"ש. ועי' בתורת זבח סי' מ' בהעלה שלמה סק"א שכ' הטעם דכיון דצריך בגסות לפתוח בקרדומות ע"כ חשש הדבר שמואל שתתפרק סירכא דבוקה ותראה כתלויה עיי"ש. ועי' במנח"י בקו"א סי' ל"ו אות ו' בהג"ה שכ' דמנהג בק"ק בריסק מתקנות הרבנים הקודמים לבקוע גם בגסות החזה ואולי מפני שכן ישר בעיניהם לראות בעינים בדיקת פנים ולא למשש כעור באפילה שקרוב לקרוע סירכות דקות או שורייקי סומקי המוציאים דם שהוא מצוי ביותר באונא העליונה ובפרט אם ימצא סירכות עבות מדובקים לשומן או לחזה שצריכים לחתוך אותם ממקום חיבורן בסכין עם מעט שומן או קרום החזה שבקל יוכל לקלקל שם בלי ראות בעינים ומ"ש בשו"ת דבר שמואל וברא"פ שם שהוא מנהג מגונה אני אומר שהוא רק השערה בעלמא לפי אומד הדעת ולא נסה באלה כי המנהג כן בהרבה מקומות וישראל קדושים הם ויודעים להזהר וח"ו לומר עליהם שנוהגין מנהג רע כי באמת בפתיחת החזה אנו רואין בחוש שנמצאים סירכות דקות ביותר מבדיקת פנים ומ"ש התורת זבת שיש חשש שע"י שפותחין בקרדומות בחזקה יכול לפרק סירכא ג"כ אין חשש כי אנו עושין כן שחותכין בסכין תחלה באורך כל אמצע חזה העור והבשר של החזה ואח"כ לוקח השו"ב או הקצב הבקי במשקל ידו במעמד השו"ב את הקרדום ומעמידו בחודו בעוקץ העליון של הקרדום על אמצעות החזה סמוך להבטן ואיש אחר מכה בקורנס על הקרדום בזהירות שלא ילך הקרדום למטה לחלל החזה והתופס הקרדום מגבי' יד הקרדום למעלה בחוזק באופן שאין עושה כ"א חריץ עמוק בחזה לכל ארכו מן הבטן עד הצואר והוא בעומק כ"כ עד סמוך לקרום הסובב את פנימיות החזה ואח"כ לוקח השו"ב הסכין בידו ומתחיל לחתוך הקרום הסובב בפנים סמוך לבטן במקום חצר הכבד בכדי כניסת ידו לבדוק שם במשמוש היד ובראות עינים וחותך במעט מעט את הקרום ההוא באופן זה עד שמגיע לסיום החזה לצד הצואר ואז מרחיב צדדי החזה ומכניס ידו לבדוק כל הריאה בפנים ועיי"ש עוד בפנים בסי' זה ענף א' בלק"י ס"ק כ"ב שכ' דהגאונים אשר ישבו כסאות למשפט בק"ק בריסק דליטא התקינו שהשו"ב בעצמו מחויב לפתוח החצר הכבד הוא ולא אחר דוקא וגם רק בבהמה אחת שבודקה תיכף ומיד משום מעשה שהי' וכן ראוי לנהוג בכ"מ עיי"ש (ולענין בדיקת עגלים ע"י בקיעת החזה: ע"ל בס"ק שאח"ז):

כב בדיקה. עי' במנהז"ב סוף כלל כ"ח שכתב דאף דבבהמות גסות מחמירים שלא לקרוע כל החזה ולבדוק דרך החזה מ"מ בעגלים הרכים שאין סירכות מצויות בהם מותר אף לכתחלה לבדוק דרך החזה עיי"ש ועי' בבית אברהם בלת"ב סק"ג שכ' שיש שו"ב במדינת רוסיא שהחזיקו במנהג זה בגדיים וטלאים ועגלים הרכים לקרוע תחלה כל החזה ולבדוק דרך החזה כנ"ל והראו בחוש שע"י בדיקה זו רובן נטרפו שנמצאו סרוכין וע"י בדיקה דהכנסת יד הבודק דרך הטרפש הוא להיפוך שרובן כשרות בלי סירכות אבל הגאון אבד"ק יאס ומעזיבוז (הוא רבן של ישראל מרן אברהם יהושע העשיל ז"ל) כעס עליהן ואמר שהן מפסידין ממון של ישראל בחנם משום דאפשר שמעולם לא הי' שם שום סירכא כלל רק עתה נתהוין ע"י בדיקה זו עצמה שמחמת קריעת החזה באה הרוח פתאום אל הריאה ומזה נקפאין הרירין ונתקשים ונעשים חזקות כמו סירכות (וע"ל ס"ק שנ"ד) ומ"מ לדינא סיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה בזבחי רצון סי' א' סק"ב שסיים שתלוי במנהג המקומות ונהרא נהרא ופשטא עיי"ש ועי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' יו"ד שכ' להשו"ב דק' רומאנוב (שהי' אז שו"ב בימי הגה"צ רבינו מ' מנחם מענדילי מפריסטיק זצלה"ה) וז"ל גם הלום חזות קשות ראיתי בדברי כ"ת שכ' שאנחנו דרכנו לפתוח החזה בעגלים ולבדוק הריאה וכו' ואני הבאתי בפרי תבואתי משו"ת דבר שמואל שהוא מנהג מגונה וראוי לבטלו וכו' עכ"ל. ועי' בתורת זבח סי' מ' בהעלה שלמה סק"א מ"ש בדברי הבית אפרים בזה וכ' דבמקומות שנהגו לבקוע העגלים אין תפיסה עליהם מדברי הדבר שמואל הנ"ל כי כפי הנראה לא מיירי השו"ת דבר שמואל אלא בגסות שצריכין לפתוח החזה בקרדומות בחוזק יד ובקצת משך זמן לכן יש לחוש פן תתפרק מחמת זה איזה סירכא דבוקה ותראה כס"ת אבל בעגלים הרכים שפותחין החזה בנחת כמעט בהרף עין י"ל דליכא למיחש בהא שתתפרק וכתב דבמקום שנהגו לבקוע אין להם לבטל מנהגם עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"י הכהן תניינא חיו"ד סי' ח' שנשאל בענין זה מעיר אחת בהיות שזה כחמשים שנה עוד מימי הרב הגאון רבינו ר' מענדילי מפריסעיק ז"ל נהגו השו"ב שם ובכל הסביבות לערך י"ב פרסאות לבקוע העגלים ולראות הריאה ולבדקה דרך החזה דוקא ומנהג זה מהשו"ב שהי' לפני הגאון מהר"מ הנ"ל והראה לו הבדיקה הנ"ל והוטב בעיניו ולא כמנהג השו"ב בכל גלילות הארץ לבדוק גם העגלים ע"י שישים השו"ב את ידו דרך הטרפש וטעמם לאשר שהעגלים הנשחטים אחר ח' ימים הם רכים מאד ויוכל להנתק בקל הסירכא בכניסת ידו דרך הטרפש ולא ידע ולא יבין כלל כי שכיח בהם סירכות דקות כאילו שאינם בחוש המישוש זולת בגדיים וטלאים שנשחטים לאחר חצי שנה שאין חוששין לזה ועתה באה עדה חדשה וקבלו שו"ב חדש ואינו בודק רק כמנהג כל תפוצות ישראל ושואל אם יש חשש בשינוי המנהג בזה אחרי שנהגו כן כחמשים שנה והשיב דבהסכמת כל הנוהגין בזה יכולים לבטל מנהג זה דבודאי אילו ראו המתחילים במנהג זה דברי הבית אפרים שכ' דהוא חומרא דאתא לידי קולא שע"י בקיעת החזה יש חשש פירוק סירכות לא היו נוהגין כן ע"כ בודאי מי שעשה נגד זה וסמך א"ע על דברי הבית אפרים הנ"ל אשר נחשב לפוסק גדול בזמנינו בודאי אין מזניחין אותו ואין דינו כעובר על מנהג עיי"ש. ונראה שלא ראה הרב מהרי"כ הנ"ל דברי תשו' בית אפרים שמבואר שם שהתשובה ההיא הי' לרומאנאב להשו"ב הנ"ל כדבריו שבפרי תבואה הנ"ל ואפ"ה הנהיגו כן שם ובהגלילות. ועי' בשו"ת מראה יחזקאל (מהגה"צ מ' יחזקאל פאנעט ז"ל) סי' מ"ג שכ' דנוהגין בגדיים וטלאים לקרוע הבטן כדי שתהא הריאה גלויה לפניו ובודקה כך כשהיא עדיין בפנים ולא יוציאנה לחוץ מחמת שיש שם סירכות דקות ויש לחוש שיתנתקו בהוצאתה עיי"ש ונראה שהוא גריר אחר מנהג רבו כידוע שהגאון הנ"ל הי' תלמיד מובהק להגאון מהר"מ זצ"ל מרומאנוב (והוא ז"ל כ' הס' מנחם ציון על התורה מה ששמע מפי רבו הגאון הנ"ל ועי' בתשו' מראה יחזקאל סי' ק"ד) אך ראיתי בשו"ת אדמו"ר זצלה"ה דברי חיים ח"ב תיו"ד סו' מ"ג שכ' לאחיו הרב ז"ל וז"ל דע לך אחי כי רוב גאונים לא ניחא להו בבקוע העגלים כידוע וגם שמעתי מחסיד ת"ח מופלג מתלמידי ח"ז הגאון מהר"מ מרומאנאב זצ"ל שאמר שידוע לו בפירוש שח"ז לא הורה דוקא לבקוע רק ששאלו למה מניח להשו"ב לבקוע ואמר שאין קלות לבקוע אך לא הקפיד דוקא לבקוע וכ' שם דודאי מותר לחכם לצוות לשנות המנהג מלבקוע ואדרבה מצוה שלא לבקוע וכ"כ החסיד מהר"ש אבוהב וגדול הי' חשיבתו בדורו כמו ששבחו החכ"צ בתורה ובחסידות וכו' ושאלו נא בכל מדינות ספרד וכל ארץ אשכח וכל מדינות ד"א רוסיא שאין בוקעין רק באיזה מקומות מיעוטא דמיעוטא וכל הצדיקים אכלו מבדיקה לא בקוע לכן בודאי ראוי שהשו"ב יבדוק כדרך כל העולם בלא בקוע עכ"ל ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא ח"ב סי' ל"ג שנשאל בזה מעיר א' שהיה המנהג שלא לבקוע וכעת צוה הרב להשו"ב לבקוע והקצבים צווחו עליו כי הוא מטריף הרבה עי"ז כי גם הגאון מסטריא לא צוה לבקוע והשו"ב אומר שיודע בבירור שע"י שאינם פותחים העגלים ע"כ אינם מרגישים כ"כ הסירכא והשיב באריכות וסיים שא"צ לפתוח ולבדוק ודי במה שהשו"ב מכניס ידו לפנים בלא בקוע עיי"ש ובפה"ק מונקאטש והגלילות מזמן היות מרן אא"ז הגאון רבן של ישראל מו"ה צבי אלימלך שפירא זצ"ל מדינאב בעהמח"ס בני יששכר אבדפ"ק וכן בק' דינאב ובכל הגלילות סביב נוהגין לבקוע העגלים ולבדוק דרך החזה דוקא ועי' בשו"ת שם אריה חיו"ד סי' ד' באמצע ד"ה ומה ששאל שכ' שבעירו ק"ק זסלאב המנהג שהשוחטים אינה מכניסים את ידם לפנים לבדוק בעגלים רק פותחים החזה מהעגל ורואים על כל חלקי הריאה אם לא נמצא איזה סירכא וכשרואים איזה סירכא מטריפים ואומרים כי מנהג זה נתיסד ע"פ הרב הגאון המנוח מ' יעקב שמשון זצ"ל שהיה מורה הוראות בעיר חדש דשם ונראה שהיה חושש שמא תנתק איזה סירכא בהכנסת יד הבודק ע"כ לא רצה לבטל זה המנהג כיון שנתיסד ע"פ צדיק וגאון עיי"ש באורך:

כג ישכנו נחש. עבאה"ט מ"ש דבדיקה זו מדרבנן היא ור"ל דעיקר הבדיקה שהצריכו לבדוק אם אין בה סירכא אבל כי אשכח שום ריעותא בין בריאה ובין בשאר אברים הוי מן התורה החיוב לבדוק אם אין זה ריעותא המטרפת כנודע ועי' בשלחן גבוה ריש סי' זה מ"ש בשם הרב מהר"ש יצחקי ובשו"ת תשב"ץ חלק א' סי' ס"ז ובס' ערך השלחן אות ב' ובס' תורת זבח הספרדי (להרחד"ח ז"ל) מערכת אות ב' סי' ח' סעי' ה':

כד ונהגו ג"כ לנפוח. עי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בהשמטות סי' נ"ג שכ' באמצע התשובה דהא ודאי דלא מהני לראות ע"י זכוכית המגדלת אם אין שם נקב בריאה ואף שרואה ע"י הזכוכית שאין שום נקב בריאה אין זה בדיקה דבדיקה לא שייך רק במה דאפשר הבדיקה לכל אדם אבל במה דאי אפשר רק בדרך רחוק ע"י הכלי זה לא נחשב בדיקה להחמיר ומכ"ש דלאו ראיה הוא להקל עי"ז ומבואר מדבריו שם דכל שניסה ע"י רוק ולא בצבצה אף שרואה אח"כ ע"י הזכוכית שיש נקב לא איכפת עיי"ש (ועי' בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב' סי' קכ"ד):

כה ג"כ. עי' בשלחן גבוה סוף סק"ג שכ' שכשנתקבל לשו"ב לעיר אדריאנ"י בשנת תפ"ז מצא המנהג בין השוחטים שלא היו בודקין הריאה מבחוץ ובחמלת ה' עליו ביטל המנהג הרע הזה בהסכמת הרבנים דשם אבל בטלאים לא עלתה ע"י לבטל המנהג ואי איישר חילי אבטלינהו כי גם בטלאים צריך לבדוק הריאה מבחוץ כמו בגסות דכמה מאורעות אירעו בטלאים בשביל שלא בדקו הריאה גם מבחוץ עיי"ש ועי' בס' זבחי רצון בתמידים סי' א' ס"ק ט"ז שכ' דנתפשט במדינתו המנהג בכמה קהילות להקל בעגלים לסמוך על בדיקת פנים לבד אבל הגאון מו"ה עקיבא אייגער ז"ל מפוזנא כתב עליהם בכתב ידו מפוזנא לבטל המנהג הזה עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ב' סי' ל"ג שצידד להקל בעגלים דסגי בדיקת פנים לבד משום דלא שכיח בהו סירכות עיי"ש אבל בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"ו כ' דאין לחלק לענין בדיקת חוץ בין גסות לדקות וגם בעגלים וגו"ט צריך להוציא הריאה לבודקה בחוץ כיון שבדיקת חוץ הוא משום מראה ועיי"ש בהשמטות סי' ל"ב שהוסיף בטעמו דבעגלים וגו"ט יותר חיוב על בדיקת חוץ מבגסות ועיי"ש עוד בדבריו בקו"א סי' ל"ב מ"ש בזה ועי' בדעת תורה סק"ו שכ' שכן עיקר לדינא דאין להקל לענין זה בעגלים יותר מבגסות ועיי"ש עוד במה שנשאל במקום שנהגו להקל לסמוך בעגלים על בדיקת פנים לבד והזובחים מוליכין משם בשר למקומות שמחמירים בזה אי נימא דהואיל ואשתרי אשתרי והשיב דכיון דמתחלה שחטוהו אדעתא דהכי להוליך לשם לא שייך לומר בזה הואיל ואשתרי אמנם לענין הכלים יש להקל בשהיי' מעל"ע עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ד ובסי' א' ס"ק ע"ג):

כו לנפוח. עי' בס' עולת יצחק דף כ"ה ע"ד סוף אות י' שכ' וז"ל ואשרי להם לאיתן קהילות שיש בית המטבחיים לשחיטה ואיש מיוחד להפשטה שאותו האיש ג"כ מנפח הריאה ואין בעל השור יודע מאומה וכו' הגם שישראל קדושים הם אעפ"כ לבם בכיסם תליא מחמת הפסד והיזק ממון פן ישגה ח"ו וכו' עכ"ל ועי' בפרת"ב סעי' קכ"ט שכ' ועיקר גדול בדבר שלא יבא בעל השור ויעמוד על שורו בעת נפיחת הריאה כי אפי' אם הוא אדם שיש בו יראת שמים הוא בהול על ממונו ויצרו תוקפו להיות מתהפך בתחבולות למעט בעסק הבדיקה כדי שיצא בהיתר ואצ"ל אלו הקצבים אשר לא אמון בם וממונם חביב עליהם מגופם ונשמתם וככפירים שואגים לטרף ופני להבים פניהם ומבלבלים דעת הנופח והבודק וכו' ובקצת קהילות נוהגים שיש בבית המטבחיים מקום מיוחד שנופחין שם הריאה והנופח עומד בחוץ אצל הכותל ומושיטין לו קנה הריאה דרך החור שבכותל ומצוין לו לנפוח ואינו רואה את פתגם המעשה אשר נעשה שם ואז בודאי אינו שליט ברוח לכלוא את הרוח כי אינו יודע איזה יכשר ונופח כראוי והוא מנהג טוב ויפה עכ"ל ועיי"ש בראש אפרים ס"ק קנ"ד ועי' עוד בדבריו בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ח' בסופו שמזהיר ג"כ מאד על זה עיי"ש ועי' בישועות יעקב בריש הל' שחיטה סי' א' בפי' הקצר סק"ד שכ' וז"ל וגם נעשה תקנות הציבור מכל חכמי זמנינו ואני הקטן עמהם שלא יעמוד הליווארנ"ט מבשר בעת בדיקת הריאה שלא ישא הבודק פניו חלילה עכ"ל ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' מ"ח שהרחיב הדיבור בענין זה בדבר אשר חכם א' קיבץ חתימות גאוני הדור המפורסמים שבעת שהשו"ב מוציא הריאה לחוץ לא יעמוד בעל השור על שורו היינו כל מי שיש לו מגע יד באותו שור כי יש לחוש שהבודק ישא פנים להזובחי זבח להקל שלא כדת והעלה בראיות שכן הוא מעיקר הדין דיש חשש לנשיאת פנים עם הבעל השור שם ובפרט בשו"ב שבעל השור הוא אדון שלו לפעמים ונותן לו מחייתו בודאי יש חשש גדול ובפרט בדברים התלוים בסברא ומחלוקת הפוסקים והסירכות נמסרו לבודקים כפי אומנתם והבנת לבם אם הוא סירכא עבה או דקה ובקל יכול האדם להטות לבבו שזו אינה סירכא גמורה ומתנתקת בגלגול בין האצבעות וכדומה וכל שאלות הריאה שהם כהררים התלוים בשערה ובנקל יוכל להטות הדין ולהאכיל טריפות לישראל ע"כ היא תקנה מבוארת ומאושרת ומי ומי לא יחוש לגזרתם שעלו למערתא דדייני וקבלו שעלו למערתא דחסידי וקבלו וכו' ואין לעבור על תקנתם ואין מקום לומר דאולי לא היתה התקנה עולמית שכבר נודע שכל תקנה שתקנו גאוני הדור על כל הדורות תקנו ובפרט דהטעם שתקנו לא נתבטל דאטו אכשיר דרי ואדרבה בזמנינו בודאי מהראוי לגדור שכמעט אין עיר שלא יהי' ריב בין השוחטים וכל א' אוסף כל מה שיכול דברי בוז על חברו וכל מה שיכול להשניאו בעיני החוכר והקצב עושה ובקל יש לחוש שרוצה להחניף לבעל השור ולהראות לו שהוא רוצה להכשיר וחבירו שאינו אומן מטריף ותפוג תורה ח"ו ותרבה המכשלה לכן מאד ראוי לגדור גדר ככל האמור עיי"ש וכיוצא בזה כ' גם בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"ז על דבר זה במה שנתעורר איש א' ואסף איש טהור הסכמות וחתימות וכולם באו בברית בחותמיהן ותקנו תקנות קבועות לבלתי תת לזובחי הזבח המה ומשרתיהן אשר לו יד ונגיעה בהזביחה לבלתי עמוד בבדיקת הריאה אך לבעבור כי נפרץ הדבר בהמשך הזמן ע"כ ראוי לחזק הדבר ולקיים מה שקבלו כבר והביא ראיות לזה שכן הוא מעיקר הדין וכ' שגם בשעה שהשו"ב נושאים ונותנים בדבר בינם לבין עצמם לא יהי' שם אצלם מי שיש לו שום צד נגיעה בזה ואם א' מהזובחים אינו רוצה לצאת לא יתחילו השו"ב לבדוק הריאה בשום אופן ואם השו"ב יעבור על זה שחיטתו אסורה כדין חשוד לאותו דבר עיי"ש. ועי' בס' ראש יוסף בהגהותיו סוף סעי' י"ח שכ' שראה קונטרס התעוררות אשר הדפיס הרה"צ ר' יצחק מווארקי זצ"ל שלא יעמוד בעל השור אצל הבדיקה רק יכניסו קנה הריאה דרך חור כנ"ל אשרי הדור ששמעו לו עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ע"א שכ' שהוא מצא כתב ההוא בין כתבי הגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל והיו חתומים עליו גדולי הדור דהיינו הישיע"ק ובעל תשו' גור ארי' יהודא ובעל בית אפרים ובעל משנת חכמים והגאון ר' יוזפא מזאלקווא והגה"ק אבד"ק אפטא והה"צ מזידיטשוב והגה"ק מהר"ש מבעלזא ועוד כמה וכמה גאונים וצדיקים עיי"ש ועי' במנח"י ענף י"ב בלק"י סוף ס"ק כ"ג מ"ש מהרבנים הגאונים דק"ק בריסק איך חזקו ואמצו תקנה זו שאם הקצב לא רצה לצאת מחוייב השו"ב לעזוב הריאה עד שיצא עיי"ש ויעי' בהנהגות הגאון מהרש"ק ז"ל שבס' תורת זבח אות י"ח בד"ה עוד אזכור ובקונטרס פרט ועוללות שבס' שו"ת סת"ם שלו סי' ה' ובמנח"י שם בפנים סעי' י"ב מ"ש שבדבר הנופח צריך זהירות גדול כי ע"פ הרוב פרנסתו הוא מהקצבים ונפל פחד הקצבים עליו ע"כ עושה רמי' ואינו נופח כראוי בעת הבדיקה ומראה לפני הבודק כמי שהדבר כבד עליו בנפיחתו ועושה צורתו אדומה ומראה פניו צהובין ומלא לוגמיו בקרבו ישים ארבו ומושך הרוח לתוכו וזאת ידוע דאפי' אם הריאה מנופחת כראוי אפ"ה אם אינו נופח בעת הבדיקה לא יבצבץ בנקב קטן את המים ועומד על עמדו רק כשיוסיף לנפוח בעת בחינתו אז הוי הבחנה אם יש נקב או לאו ע"כ צריך לשום עין עליו בזה עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי (למהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ד' סי' נ' סעי' ט' י' (ועי' בדברינו להלן ס"ק תי"ב):

כז כל ריאה. עי' לב"ש ס"ק י"א שכ' דטעם, הפשוט בדברי הבה"ג שמצריך נפיחה הוא משום חשש נקבים ועי' בשמ"ח סעי' ב' שפי' הטעם של הבה"ג דגם משום סירכות ובועות יותר טוב לנפחה שיותר ניכרות הן כשהריאה נפוחה ועי' בלב"ש שם מ"ש בזה לדינא ועי' במאירת עינים שורש א' ע"א סק"ה ובס' דברי יוסף סי' רנ"ח ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ה' ובס' מנחת אהרן סק"ו שכ' דאף דמש"ס משמע שלא היה מנהגם לבדוק בנפיחה דוקא אפשר שהבודקים שבימיהם היו מביני מדע ביותר להבין ולהבחין היטב במשמושם בפנים ובראות עינים בהוציאה לחוץ בלי נפיחה משא"כ עכשיו שאין הכרת הבודקים שבזמנינו חזק כ"כ להבחין בלי נפיחה ע"כ הוי עתה החיוב לבדוק כל ריאה דוקא ע"י נפיחה עיי"ש ועי' בשו"ת מראה יחזקאל סי' מ"ג בד"ה וזאת השנית ובשו"ת חקקי לב הספרדי סי' כ"א:

כח ריאה. עי' בס' תורת זבח הספרדי (להרחד"ח ז"ל) מערכת אות ב' סי' ט' סוף סעי' א' שכ' שמעולם לא הכשיר שום בהמה בבדיקה אחת כ"א בב' פעמים בכל צד ועיי"ש בערך אות ה' סי' נ"א סעי' ג' וד' שכ' שיש תקנה בק"ק איזמיר מהרבנים הקדמונים שהבדיקה הא' היא בעוד הריאה בפנים והבדיקה הב' הנקרא הגה"ה הוא לאחר שמוציאין אותה לחוץ רק לפעמים כשהמלאכה כבידה בהמקולין ששוחטין הרבה בהמות והיום קצר ואין פנאי להוציא כ ריאה לחוץ נוהגין שבודקין אותה פ"א ע"י פתיחת החזה ופעם ב' ע"י פתיחת כל הטרפש מלמעלה למטה ועושין הגה"ה להריאה בפנים במראית העין דכיון שהוא בודקה למראית עיניו שפותח הטרפש ורואה כל חלקי הריאה א"צ שוב להוציאה לחוץ עיי"ש וכ"כ בס' טוב לישראל סי' נ"א שכן הוא המנהג גם בירושלים עיי"ש ופשוט הוא דכל זה הוא רק להספרדים במקומות הנ"ל שאין המנהג קבוע אצלם להקפיד דוקא לבודקה בחוץ ע"י נפיחה אבל במדינתנו שהמנהג לבודקה ע"י נפיחה דוקא אין לסמוך אהגה"ה הזו במקום הנפיחה כמש"ל בס"ק הקודם:

כט אפי' לית בה ריעותא. עבאה"ט מ"ש בנאבדה הריאה בלי נפיחה ועי' שמ"ח שם ותב"ש סק"ה ובפרת"ב סעי' ד' שכ' דבאותן מקומות שנוהגין להחמיר להצריך בדיקת נפיחה דוקא אסור להם לשנות מנהגם ואם לא נפחו במזיד דינו כלא בדק הריאה כלל במזיד עיי"ש ועי' שפ"ד סק"ו ובפרת"ב סעי' ה' שכ' דבהפ"מ יש להקל בזה אפי' בבהמות גדולות עיי"ש וכ' בלב"ש ס"ק י"ב דאפי' להשו"ב עצמו המקיל בהפ"מ בשבילו לא הפסיד מ"מ ראוי לקנסו בשאר קנס במה שעבר על מנהגם עיי"ש ועי' ש"ך ס"ק כ"ח ושמ"ח סעי' ה' שכ' דכל זה הוא באיבר הריאה במזיד אבל אם לא נפחה באונס או בשוגג מותר בכל גוונא דמסתמא לא קבלו עליהם תוספת בדיקה זו לאסור אפי' בדיעבד ואפי' בשוגג עיי"ש (וע"ל סוף ס"ק ל"ב):

ל לית בה ריעותא עי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ה' סי' נ"א סעי' ד' שכ' שיש תקנה בעירו משנים קדמוניות ע"פ גאוני עולם לבדוק הריאה מבחוץ ע"י בודק אחר זולת הראשון שבדקה מבפנים עיי"ש ועי' בס' טוב לישראל שם ועי' מנח"י שם בלק"י ס"ק ל"ו שכ' שכן הוא המנהג בק"ק בריסק שאם אין שם ב' שוחטים בשעת הבדיקה שבפנים שעושים הבדיקה מבחוץ ע"י שו"ב אחר דוקא עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קי"א מ"ש בדבר התקנה שהיה בעיר א' שיהי' ב' שו"ב בבדיקת הריאה ועבר שו"ב א' על התקנה וקלף הסירכא בטרם בא השו"ב הב' ולבסוף קודם גמר הקליפה בא השני ופסק להטריף הבהמה דהוי כחשוד לאותו דבר וכ' שם דאם נעשה התקנה בהעיר מחמת איזה חשש חשד שהיה על שו"ב א' אין ביד שום אדם לבטל התקנה כל זמן שיהיה השו"ב הזה שם אבל אם באו לשם אח"כ שו"ב אחרים יכולים להתירה אבל אם נעשה התקנה בסתם אין ביד שום אדם לבטלה לעולם ועיי"ש עוד במהדורא תליתאי סי' ל"ה ועי' בדעת תורה ס"ק ע"א שהביא ממה שמצא כתב ישן על קלף וחתומים עליו הב"י ז"ל ועוד ק' רבנים שתקנו שבכל עיר שיש ב' שו"ב לא יבדוק א' הסכין או הריאה מבלעדי השני ונעשה בגזירת נח"ש וע"כ כתב בדעת תורה שמוטל על כל רב בעירו להשגיח ע"ז בעינא פקיחא ואם ימאן השו"ב בזה זהו לאות ברור כי דעתו קלה עליו וקשר רשעים בוגדים הוא להיות ידו עם הקצב להקל שלא כדת ואין לקבל עליו שום התנצלות ואמתלאות בענין זה וכו' וגם כתב שם שראה כתב א' בתקנה גדולה שעשו גדולי הדור וחתומים עליו הגאונים בעל הישיע"ק ובעל תשו' גור אריה יהודא ובעל ב"א ובעל משנת חכמים והג' מ' יוזפא מזאלקווא והגה"ק מאפטא והגה"ק מזידיטשוב והגה"ק מבעלזא ועוד כמה גאונים וצדיקים שבמקומות שיש ב' שוחטים או שו"ב א' וגם א' עומד ע"ג בעת הבדיקה טרם תצא הריאה מתח"י יוכלו להתווכח זה עם זה ולפלפל עד אשר יסכימו לדעת א' או ילכו לפני הרב שהוא יכריע ביניהם אבל אחר יציאת הריאה מתח"י אם לאיסור ואם להתיר חלילה לגלות סודו לשום אדם מי הוא שצידד להחמיר ומי הוא המיקל דמלבד שעובר בלאו כמ"ש בחו"מ סי' י"ט גם מצודת הגאונים הנ"ל פרוסה עליו והרב יתרה בהשו"ב ובכל העומדים שם בשעת בדיקה בזה ואם יעבור מי מהשו"ב ע"ז שחיטתו נבילה כדין מומר לאותו דבר עיי"ש:

לא מקומות. עשפ"ד ס"ק ל"ב ורא"פ ס"ק קס"א ובפרת"ב סעי' קל"ז שכ' שיש לנהוג כשאירע איזה שאלה בהריאה יש לעיין בה ולפסוק מיד ולא להמתין כמה שעות כי אז מתקשה הריאה ואם היה בה סירכא לא תעבור במיעוך וכן אם היה בה בועא בשיפולי הריאה א"א לעלות עליו חוט בשר מקיף ע"כ מיד בהוציאו הריאה מבטן הבהמה יבדקנה תיכף עיי"ש. ועי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ב' סי' ז' סעי' א' (וע"ל סי' ל"ח סק"ד): (לב) מקילין שלא לנפחה. כ' בשמ"ח שם סעי' ב' דאפי' במקומות דלא נהגו לנפוח כל ריאה מ"מ יש להוציא הריאה אחר הבדיקה שבפנים לבודקה גם מבחוץ במראית העין שכמה גאונים גזרו חרם שלא לסמוך על בדיקת פנים לבד כי מראות הנקבים א"א להכיר היטב מבפנים (ע"ל סי' ל"ח ס"ק ג') על כן אין לסמוך על בדיקת פנים לחוד כ"א בודק שהורגל היטב מכמה שנים בקהלה שהבדיקה שכיח שם יום יום עיי"ש. ועי' בשפ"ד סק"ד שכ' דכיון דא"א לסמוך ע"ז כ"א בשו"ב שהוא ירא ה' מרבים ורגיל היטב מכמה שנים להכיר מקום המראה והנקבים בבדיקת פנים שהבדיקה שכיח אצלו יום יום ע"כ עתה בעוה"ר בזמה"ז ראוי שלא לסמוך על שום שו"ב על בדיקת פנים לחוד עיי"ש וכיוצא בזה כתב גם בישועות יעקב סק"א וז"ל כפי מה שנהגו בקהלתנו לסמוך על מה שמכניס הבודק ידו לפנים והוא מרגיש ומכיר במשמוש היד כל הריעותות שבריאה אבל אני עמדתי על הענין שיש בדבר קלקול גדול ות"ל בטלתי המנהג הזה פה והיה הדבר קשה על מוכרי הבשר עד שאמרתי להם כיון שאין רצונכם לזה ע"כ שראיית העין מטרפת יותר ממשמוש היד א"כ היא בדיקה יותר טובה ומזה לא אזוז ות"ל דברי עשו פרי וכן ראוי ונכון לכל רב גדול לבטל בדיקת המשמוש רק למראה עיניו ישפוט עיי"ש ועי' בס' שלחן גבוה סק"ג מה שצעק ככרוכיא על בודק א' מק"ק באנ"י שהיה סומך עצמו רק על בדיקת פנים לבד וכ' דכיון דבעיר שאלוניקי נהגו להחמיר להצריך גם בדיקת חוץ ועיר הנ"ל נגררת אחר מנהגי שאלוניקי ע"כ צריך הבודק לקבל עליו דברי חברות שלא ישוב בדרך הזה עוד ואם עוד יחזיק במנהגו אל יאכלו משחיטתו וכ' שכן הסכימו עמו מורו הרב הגדול ואביו ז"ל עיי"ש ועי' מזה בס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ד' סי' נ"א באריכות ועי' בס' אהל ישראל אות רי"ג שהביא שהגאון מו"ה שעפטיל והגאון ליפטמאן אבד"ק ט"ג גזרו באיסור חרם ע"ז וכ' שכן צריך הרב הנותן קבלה לשו"ב ליזהר שהשו"ב ישבע לו שלא יעבור ע"ז והרב יכתוב כן בהקבלה עיי"ש וכ"כ בבל"י סק"ג ועי' במאירת עינים שורש א' סוף ענף א' שהביא דברי האהל ישראל הנ"ל וכ' דעתה בזמן הזה נתחדש הגזרה ע"פ רבני וגאוני הזמן ולכן יש להחמיר בזה בכ"מ עיי"ש ועי' מזה במנח"י ענף א' בלק"י ס"ק ל"ב ועי' בפרת"ב סעי' יו"ד וסעי' י"ב ורא"פ סק"י וס"ק י"ב שכ' דאף במקום דנוהגין להצריך בדיקה גם מבחוץ מ"מ בדיעבד אם אירע שבדקה רק מבפנים ונמצאת שלימה ונקיה אפי' לא הוציאה לחוץ כלל ונאבדה יש להתיר אפי' בלא הפסד ואף אם אותו שהכניס ידו אינו יודע להרגיש רק אם אין שם סירכא אבל בשאר טריפות אינו יודע להרגיש ג"כ מותר ודוקא כשאמר ברי לי שדקדקתי היטב בבדיקה שבפנים ומצאתיה נקיה ושלימה כראוי אבל בלא"ה אסור והמחמיר אפי' בבהמות גדולות כשלא הוציאו את הריאה לחוץ ונאבדה תע"ב דבמקומות הללו שנוהגין להוציאה לחוץ מסתמא אינו מדקדק היטב בבדיקה שבפנים ואין לסמוך עליו כ"כ אם לא כשאומר ברי לי שדקדקתי היטב בבדיקה שבפנים ומצאתי נקיה ושלימה כראוי א"צ להחמיר כלל עיי"ש ועי' מזה בראש יוסף בחידושים ס"ק כ"ו וכ"ז וכ"ח וס"ק ל"ג (וע"ל ס"ק כ"ט):

לג לנפחה. עי' בפרת"ב סעי' קל"ד שכ' מהס' חסידים שיש לנהוג שכשבא לפניו הריאה וצריך לנפחה יחתוך מקודם מה שבפי הקנה מן הדם ולרחוץ אותו המקום היטב וטעמא שאינו ראוי להכניס הדם בפיו וברא"פ סוף ס"ק קס"א כ' שיש עוד חשש דמחמת שירצה ליזהר שלא להכניס הדם לתוך פיו יעצור רוח שלא יכניס הדם לתוך פיו ומחמת זה לא תעלה בנפיחה כראוי עיי"ש ולפ"ז משמע דבכ"מ אין להקפיד בזה אלא אם הנופח הוא ישראל אבל אם הנופח הוא נכרי אין קפידא כיון דלא שייך גביה חשש איסור דם לא מימנע מלנפח ואולי י"ל דגם בנכרי יש חשש שיעצור רוח כי משום מיאוס לא ירצה להכניס הדם לתוך פיו:

לד רק. כ' בשו"ת בית שלמה חלק ב' ריש סי' א' דבודאי פשוט הוא דבכ"מ שיש איזה ריעותא בריאה דקיי"ל דצריך לבדוק המקום ההוא בנפיחה מהני אף אם חתך האונא ההיא שבה הריעותא ונפח לתוך סמפון של האונא ועלתה היטב בנפיחה וראה שאין שם שום ריעותא כשר דזה בדיקה מעליא היא וה"ה אם נקרעה הריאה לקרעים הרבה כל שלא נקרעה במקום הריעותא ושלימה היא שם ונופחין לתוך הסמפון ההוא ורואין שעלתה היטב בנפיחה במקום הזה ואינו מבצבץ מה איכפת לן עיי"ש:

לה אם היה בה סירכא עפת"ש מ"ש מתשו' גבעת שאול ועי' בשו"ת ברכ"י סי' ט"ו מ"ש בעובדא כזו של הגב"ש (ועי' מזה בדברינו להלן ס"ק תכ"ז ובסי' ל"ו ס"ק פ"ז וס"ק ק"ט):

לו סירכא עוברת עי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' כ"ד שכ' דמה שנוהגין לנפוח הריאה קודם הסרת הסירכא לראות אם תעלה בנפיחה אין צריך לעשות כן שאם תעלה בנפיחה בע"כ נקוב הוא שם ובודאי יבצבץ שם וגם אין חשש שלא יכיר המקום עמידת הסירכא ממש מחמת שנוהגין לקלוף הרבה כיון שבדיקת הבצבוץ הוא רק לחומרא ועיקר סומכין על המיעוך וגם לעולם המקום ידוע לבודק ויכול לכוון היטב באותו מקום אם מבצבץ או לאו ע"כ א"צ לזה רק במקום שנהגו כן יחזיקו בזה עיי"ש ועי' במנח"י ענף י"ב בלק"י ס"ק ט"ז שכ' שכל דברי הבית אפרים בזה אינם נאמרים רק אם אין בריאה רק סירכא א' או ב' אבל כשיש שם הרבה סירכות לא אמר שיקלוף כל הסירכות ואח"כ ינפח ויבדוק בכל המקומות ישתקע הדבר ולא יאמר כי קרוב להאכיל טריפות לישראל ח"ו כי ידמה שהסירכא עומדת במקום אחר שלא במקום הבחנה בפושרין ובכה"ג מוטב יותר לבדוק הריאה, קודם הסרת הסירכות וכ' שכן הוא המנהג בק"ק בריסק וסביבותי' עיי"ש: (לז) וכן עיקר. עבאה"ט מ"ש דה"ה כל שאר ריעותא והוא מהש"ך סק"ו והנה מדברי הש"ך שם נראה דדוקא בריעותות גמורות צריך מדינא בדיקת נפיחה עיי"ש אולם בשמ"ח סעי' ג' ותב"ש סק"ו כ' דל"ש בזה דאפי' אם נמצא רק קצת ריעותא שנראה להבודק שיש לחוש לאיזה ריעותא צריך נפיחה ואם לא עשה כן ולא נפחה מבואר כל א' במקומו באיזה ריעותא טריפה אפי' בדיעבד כשלא בדק בנפיחה ובאיזה ריעותא כשר בדיעבד עיי"ש ובשפ"ד סק"ו ובש"ך לעיל סי' ל"ו ס"ק ל"ה ועי' מק"מ ס"ק י"א שכ' דכל זה הוא רק בשאר ריעותות אבל ריעותא דבועא וכדומה כל שמרגיש שהוא רק כבועא הרגילה להיות יצא י"ח מדינא אף בבדיקת פנים לבד עיי"ש ועי' במנהז"ב כלל כ"ח בעשרון סק"ה שכ' דהסומך עצמו על בדיקת פנים אף אם מרגיש שהוא כבועא הרגילה להיות בכל עת הוא עתיד ליתן את הדין כי פעם א' אירע לו שהרגיש בריאה בפנים שהוא רק כעין בועא בולטת והיתה חלקה לגמרי ואחר שהוציאה לחוץ ראו שאין זה בועא כ"א, המקום מלא נקבים ועליו עלה קרום למעלה כעין בועא וכאשר קרעו הקרום מצאו ריקן בלי שום טפת מים ותחתיו מלא נקבים סמוכים זה לזה כנקבי הנפה והטריפוהו כי פשוט שעלה קרום מחמת מכת הנקבים עיי"ש ועי' בשלחן גבוה באמצע סק"ג שכ' ג"כ דאף בבועא א"א להרגיש בפנים אם אינו תרי בועי דסמיכי אהדדי: שאינם נראין כ"א למראית העין עיי"ש. ועי' מענין זה בשו"ת חקקי לב הספרדי סי' כ"א באורך:

סעיף ב

לח מי שקרע בטן הבהמה. כ' בד"ק סק"ג דאם בקע בסכין בצלעות קודם בדיקה קיל לכ"ע ואף בלא הפ"מ יש להקל לכ"ע אפי' בגסות הגדולים דשכיחי סירכות אפ"ה קיל אפי' לדידן כשידוע שלא חתך שום סירכא וניכר שאין שם שום דלדול עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ב שאינו מחליט דבר זה לדינא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת הגאון מהרי"מ פאדווא ז"ל אבד"ק בריסק סי' כ"ב מ"ש, אודות המנהג דשם שנוהגין לפתוח החזה בקרדום לבדוק הריאה בפנים ונשאר שם עוקצין בעצמות החזה הראוין לנקוב הריאה כשמוציאין אותה וגם כשחותכין בסכין השומן היורד בין הערוגות מהשדרה א"א ליזהר שלא תינקב הריאה בהסכין וכמעט אין ריאה שלא ימצא בתוכה נקבים מהסכין ומעצמות ונשאל אם יש לסמוך להקל ולתלות הנקבים באותן העוקצין עיי"ש מ"ש בזה והנה לא הזכיר שם כלל דיש חשש על מנהג זה דאף אם אין שם נקבים כאלו דיש חשש אם לא ניתק איזה סירכא ע"י הבקוע ומוכח דמשום זה אין לפקפק על המנהג הנ"ל כי היא חששא רחוקה ועי' בשו"ת מנחת עני חיו"ד סי' ל"ג שצווח על המורה שאינו מוחה בטבחים שמוציאים הריאה דרך צלעות החזה ואינם זהירים לבלתי ינקבו אותה בראשי העצמות ועי"ז א"א לבודקה תו מנקבים כי בלא"ה היא מנקבת ע"י העוקצין ויש חשש לדעת התב"ש והלב"ש דבדיקת נקבים הוא מדין התלמוד והו"ל כעובר במזיד והבשר והכלים אסורים ולשיטת האחרונים דס"ל דאינה אלא מתקנת הקדמונים יש להכשיר הכלים והבשר אסור עיי"ש ועי' מזה במנח"י בקונטרס אחרון לסי' ל"ו אות ו' (ובדברינו לעיל ס"ק כ"א). (לט) שקרע בטן הבהמה. עי' בפרת"ב סעי' ה' ורא"פ סק"ו שכ' דזה דוקא בשוגג אבל במזיד כגון שבמקום שנהגו להוציא כל הריאות לחוץ ולבדוק והשו"ב עבר במזיד על מנהגם וסמך עצמו על בדיקת פנים לבד והשליך הריאה במזיד אז אפי' בהפ"מ יש להחמיר ולאסור אף הכלים כיון שזה השו"ב הוא מקלי הדעת שעבר במזיד על אשר קיימו וקבלו עליהם א"כ אין לסמוך על הבחנתו בבדיקת פנים לבד עיי"ש ועי' מזה במנחת הזבח שם סעי' ב' ועשרון סק"ה ובראש יוסף בחידושים ס"ק י"ט עיי"ש:

מ בטן הבהמה. עי' בשו"ת דברי יעקב סי' כ"ג שנשאל ע"ד הקצב שפתח הטרפש של הכבש בסכין ושלא בכוונה עשה חתך באיזה מקום בריאה וחשש השו"ב לומר שמא הי' סירכא והסירה וכ' דלכאורה י"ל דלא כשר בזה כ"א בהפ"מ דוקא וכמ"ש בשמ"ח סעי' ו' דאם לא נפחה אין כשר כ"א בהפ"מ וה"נ כיון דמקום החתך א"א לבדוק בנפיחה הוי כלא נפחה וכשר דוקא בהפ"מ אבל לדינא העלה דבכה"ג אף לדברי התב"ש הנ"ל יש להקל אפי' שלא בהפסד מרובה והביא סברות וראיות לזה עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ח):

מא וקודם שתבדק הריאה. כ' בפרת"ב סעי' ט"ו ורא"פ ס"ק ט"ו דאם השוחט בעצמו אינו הבודק אסור לו לכתחלה לשחוט אם אין שם מי שיבדוק על סמך שיהא מותר לאכול אח"כ בלא בדיקה ואם עבר ושחט דינו כהשליך הריאה במזיד עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק י"ד שכ' דאם הי' צריך לשחוט תיכף מפני שהיא מסוכנת א"צ להמתין על הבודק דשמא תמות הבהמה עד שיבא הבודק עיי"ש ובנה"ק שם אות ב' אך בפרמ"ג או"ח סי' תצ"ח במ"ז סק"ד נסתפק בזה וסיים בצ"ע עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א כאן (וע"ל ס"ק נ"ו):

מב שתבדק הריאה. כ' בפרת"ב סעי' י"ד ורא"פ ס"ק י"ד דה"ה אם בדק מקצת הריאה ומקצתה לא בדק ה"ז כלא נבדקה כלל ואפי' אם כבר בדק רובה של הריאה ונאבדה קודם שבדק השאר ה"ז כנאבדה קודם שבדק כל הריאה ועיי"ש שכ' דאף כשבדקה כולה אלא שלא בדקה רק אם נסרכה לדופן ולא בדקה אם לא נמצא סירכא בריאה עצמה שלא כסדרן הרי זה כאלו לא נבדקה כלל דמה יושיענו זה שבדק הרוב ממנה או ממנה לדופן דשמא איתרמי לי' רוב המקום שאין בו סירכא ואותו המיעוט הנשאר חשבינן לי' כאלו היא מבהמה שהריאה שלה קטנה דחוששין לה עיי"ש ועי' בראש יוסף בחידושים ס"ק ל"ה והנה בד"ק סק"ג נוטה להקל אם רק חלק מיעוט מהריאה נאבד בלי בדיקה עיי"ש אבל במק"מ ס"ק י"ב ובמנח"י ענף ב' בלק"י ס"ק ל"ח כתבו דהעיקר לדינא כהראש אפרים בזה עיי"ש:

מג בא חי' או נכרי. עי' בספר פרדס הגדול לרש"י סוף סי' רכ"ח וז"ל ורוב פעמים נוהגין טבחי עירנו להושיט סכין לאחר שחיטה בלב הבהמה להוציא דמה ופעמים שהוליך הסכין על הריאה ואין כח בידינו למחות עכ"ד ומבואר מדבריו דאם אפשר בודאי למחות מחוייבים מדינא למחות ועי' בשנות חיים סק"ד שכ' כן בהחלט דפשוט הוא דכל שאפשר לו להציל הריאה מיד החי' או הנכרי כדי לבדוק הוא מחויב דאף דלא צריך שום בדיקה אודות נקבים ואף שנמצא נקבים תלינן בשיני הכלב מ"מ צריך להציל מידם כדי לבדוק משאר ריעותא שבה עיי"ש ועי' במנח"י ענף ב' בלק"י ס"ק י"ט שכ' שיש בזה נ"מ גם לדידן לענין גו"ט או בהפ"מ גם בגסות עיי"ש:

מד חי' או נכרי. או ישראל שאינו בקי. שמ"ח סעי' ו':

מה או נכרי. כ' בפרת"ב סעי' קס"ז ורא"פ ס"ק ר"א חרש שוטה וקטן שמסרו להם לבדוק את הריאה אע"פ שהן מומחין בהל' בדיקה אם אין הריאה לפנינו דינה כנאבדה הריאה במזיד בלא בדיקה ואם מסרו להם בשוגג או שמעצמם הלכו והוציאו הריאה ובדקוה ואין הריאה לפנינו לבודקה דינה כנאבדה הריאה בשוגג או באונס אבל אם הריאה לפנינו או שגדול א' עומד ע"ג ורואה שבודק כהוגן אע"פ שא"א לראות אם נהג כהוגן בבדיקת פנים דינו כדין אם הוציא נכרי או ישראל שאינו בקי את הריאה קודם שתבדוק ולענין אשה חבירה ומומחה בבדיקת הריאה כ' שם דלכתחלה אין למסור לה לבדוק ואם בדקה ומחזיקים בה שהיא אשה יראת ה' ומדקדקת במעשי' מותרין לאכול על פיה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ריש סי' א'):

מו ונטלה. או שנאבדה קודם בדיקה באונס או בשוגג. שמ"ח סעי' ד':

מז ה"ז מותרת. ואין חילוק בזה בין גסות או גו"ט דלהרמב"ם אף בבהמות גדולות ששכיח בהם סירכות מותר ולדידן אפי' בגדיים וטלאים אסור. ראש יוסף במקור הדינים ס"ק י"א עיי"ש:

מח מותרת. עי' בשפת אמת סק"ח דמבואר מדבריו שם דאפי' להמחבר וסייעתו שמקילין בזה לא אמרו אלא בנאבדה בשוגג גמור בלי שום פשיעות אבל אם נאבדה ע"י פשיעות כגון שהניחה במקום התורפה וכיוצא אע"פ דלא הוי מזיד גמור אפ"ה אין שום מ"ד מתיר בזה עיי"ש לדרכו:

מט ואין אומרים. עי' בפרת"ב סעי' כ"ג דכל זה מיירי שלא ראו שום ריעותא אבל אם ידעו שהי' להבהמה חולי השיעול שקורין הוס"ט או כדומה לזה שהוא סי' שנסרכה או שנמצא בצלעות מכה רבה שרגלים לדבר שסרוכה היתה הריאה יש להחמיר ולהטריף לכ"ע אפי' בהפ"מ דכיון דנמצא בהם ריעותא זו רגלים לדבר שנסרכה ריאה שלהם עיי"ש וכ"כ במאירת עינים ש"א ע"ב סק"ז עיי"ש:

נ אומרים. עי' בס' אמרי בינה (מהגאון מו"ה מאיר אורבאך ז"ל) בחלק יו"ד בדיני טריפות סי' ד' שכ' שיש לחקור אם נאבדה הריאה קודם בדיקה באופן שמכשירין והתחיל לאכול הבשר ונמצאה הריאה לכאורה י"ל דכיון דאשתרי אשתרי וא"צ לבדוק הריאה והאריך בפלפולו ומסיק להלכה דכיון שאפשר לברר מחויב לבדוק את הריאה בשעה שמצאה אע"פ שכבר התחיל לאכול ולא מהני מה שיצאה בהיתר עיי"ש:

נא שמא נקובה. עי' בבינת אדם שער איסור והיתר סי' י"א בנכרי שגנב הריאה ומצאה ישראל בביתו רק שהיא מנוקבת וכו' עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל סי' ל"ו ס"ק צ"ז):

גב או סרוכה היתה. עבאה"ט מ"ש דבנאבדה במזיד לכ"א אסור ועי' לב"ש בהג"ה סעי' א' ובביאורו סק"ט דהיכא דטעה בדין דסבר שמותר להשליך הריאה אז לא קנסינן לי' כלל ודינו כנאבדה הריאה בשוגג שיתבאר דינו בסמוך עיי"ש ועי' בשו"ת פנים מאירות חלק ב' סי' קס"ג ובשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' פ"ח וחלק חו"מ סי' כ"ב ועי' במג"א סי' ק"ד ובפרמ"ג או"ח בא"א שם ועי' בס' דעת תורה סק"ד מ"ש בענין זה וכ' כמה חילוקים בדינים אלו עיי"ש ועי' במנהז"ב כלל כ"ח בקומץ סעי' ה' ועשרון סק"ח שהפליא על הלב"ש בזה דאדרבה בזה יש להחמיר טפי דמה מהני האמתלא לדבריו שאומר שטעה בזה בדין דודאי משקר דאיזה שו"ב אינו יודע מזה ואם אמת הוא שא"י זאת א"כ אינו יודע הלכות בדיקה מקרי ואסור לאכול מבדיקתו וגם הכלים שנתבשל בהם הבשר אסור אף אם נטל קבלה דבודאי שכח לימודו שלא חזר עליהם עיי"ש ועי' במנח"י ענף ב' בלק"י ס"ק י"ד שכ' דשארי לי' מארי' להמנהז"ב שמתמה על הלב"ש בחנם דמבואר בשמ"ח לעיל סי' א' ותב"ש ס"ק מ"ו שם דאם אינו בקי בבדיקות אין לאסור בהפ"מ אף בלא נטל קבלה וכ"ש כאן דלא שכח רק דין א' עיי"ש:

נג סרוכה היתה. עבאה"ט ומ"ש שיכול להשליך הריאה לכתחלה כדי להתיר החלב קודם ג' ימים עי' מ"ז סק"א שמפקפק בזה אבל ברא"פ סק"כ ובלב"ש ס"ק כ"ג ובהגהותיו בפנים סעי' ו' כ' דהעיקר לדינא להקל בזה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דבתוך ג' ימים אסור אפי' בדיעבד עי' בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סי' נ"ח ועי' בפרת"ב סעי' כ' ורא"פ ס"ק כ' שהביא דברי השבו"י הנ"ל ויצא לחלק על הב"ח בזה וכ' שיש להתיר החלב בדיעבד אפי' של תוך ג' ימים אף באבדה במזיד אם לא שהורה לו חכם א' שאסור לעשות כן ועבר על דבריו דראוי לקנסו עיי"ש אבל בלב"ש שם ובביאורו ס"ק כ"ב כ' לדינא דאם איבד הריאה במזיד כדי להתיר החלב אזי אסור החלב של תוך ג' ימים לדידי' כמו מבטל איסור במזיד ואם עשה כן כדי להתיר הבשר ולא הי' בדעתו על החלב אע"ג שהבשר אסור לדידי' ולכל מי שנעשה בשבילו כמש"ל מ"מ החלב מותר להם משום דלא נתקיים מחשבתו שעשה בשביל הבשר והרי הבשר אסור לו ועל החלב לא חישב אבל אם איבדה בשביל שניהם בשביל הבשר ובשביל החלב אסור החלב כמו באיבדה רק בשביל החלב גרידא עיי"ש ועי' בראש יוסף בחידושים ס"ק מ"ו שכ' דהעיקר לדינא להחמיר כדעת הב"ח כמ"ש בלב"ש ודלא כהרא"פ עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' פ"ו שכ' דאף דמחמירים להצריך בדיקה בריאה גם בשביל החלב מ"מ אם נתערבה החלב של בהמה א' בחלב בהמות אחרות יכול לשחוט לכתחלה שלא לבדוק הריאה ולמכור הבשר לנכרי ולאכול החלב דאף שהב"ח מחמיר בלא בדק הריאה דגם החלב שלה אסור זה דוקא בחלב של אותה הבהמה לבדה אבל כשנתערבה באחרות כיון דמה"ת חד בתרי בטל א"כ האיסור הוא רק מדרבנן ועבור איסור דרבנן לא תיקנו לבדוק דתקנתא לתקנתא לא עבדינן וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת מראה יחזקאל סי' מ"ג עיי"ש ועי' בס' דעת תורה סק"ג מ"ש בזה וכ' עוד יותר דאף לכתחלה יכול לערב החלב ברוב כל שלא נודע שום איסור עיי"ש: ועיין בראש יוסף בחידושים ס"ק מ"ו שכ' דלדעת האומרים דתקנות חז"ל הי' גם בשביל החלב לפ"ז אפי' בפרה שמתה ויש לו חלב ממנה הי' צריך לבדוק הריאה וזה לא שמעתי מעולם ואפי' נתנבלה בשחיטה לא שמעתי לבדוק הריאה אודות החלב וגם הי' צריך להזהיר לבעל הבהמה שהחלב אסור ממנה וצע"ג דלפענ"ד לכ"ע צריך לבדוק כל פרה שנתנבלה בשחיטה מחמת החלב שיש ממנה של תוך ג"י דקודם שחיטה ויש להזהיר להשוחטים ע"ז עיי"ש ועי' בתורת זבח בהע"ש סוף סי' מ"ה שסיים ג"כ בצ"ע על מה שאין נוהגין לבדוק הריאה דבהמה מבהמה שמתה אם רוצה לאכול החלב שבתוך ג"י ולא שמענו מעולם שיהי' מי שיחוש לזה עיי"ש (ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' י"ג וגה"ק אות ב' ואות י"ד ובמק"מ סק"א ובדיני החלב שלו שבסוף סי' זה ובשו"ת מנחה בלולה סי' ה' ובס' אמרי בינה מהגאון מהר"מ מקאליש חיו"ד בהל' טריפות סי' ד') ועי' בדעת תורה ס"ק קי"ז מ"ש בענין זה וכ' שם טעם במה שאין נזהרים בזה עיי"ש:

ואם נאבדה הריאה בשוגג עי' כרו"פ סק"ג ובלב"ש ס"ק כ"א ובפרת"ב סעי' כ' ורא"פ סק"כ שכ' דאין לאסור החלב אפי' של תוך ג' ימים כלל דלא שייך הטעם שכ' הש"ך ס"ק ח' שכל א' ישליך הריאה ויאמר שוגג הייתי דהא שפיר הועילו שהבשר אסור ולעשות כן בשביל החלב לבד לא שכיח ובפרט כיון שכבר יצאה החלב בהיתר משעת החליבה אין לגזור עלי' איסור ואוקמינן אחזקתה עיי"ש. ועי' בשו"ת שאילת שמואל סי' נ"ד שהעלה ג"כ להתיר החלב בזה עיי"ש ועי' בלב"ש שם שסיים דמ"מ כל בעל נפש יש לו להחמיר שלא לאכול החלב אפי' בכה"ג כשאין הפ"מ עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דאם נמצא מכה בצלעות שנסרכה הריאה לצלעות אסור החלב אפי' מקודם ג' ימים עי' ראש אפרים ס"ק כ"א שהבין מדברי הב"ח דלא בעינן שרואין שנסרכה רק דאפי' בלא נודע אי היתה סרוכה כלל לדופן אפ"ה אסורה החלב דרגלים לדבר שנסרכה מחמת המכה עיי"ש אבל מלשון הלב"ש שם נראה דבעינן שראינו שם סירכא עיי"ש ועי' בראש יוסף בחידושים ס"ק מ"ז ובביאורים סק"ו, מ"ש בענין זה והעלה לדינא דבע"כ מיירי שרואין שבהמכה שבדופן יש סירכא תלוי' שאז אמרינן שבודאי נסרכה שם הריאה אבל כל שלא ראינו שנסרכה הריאה לשם דהיינו שלא ראינו שיש ס"ת בריאה ולא במכה שבדופן אין לחוש כלל ויש להתיר אפי' גוף הבהמה בהפ"מ עיי"ש באורך. אמנם בעיקר הדבר שכ' הבאה"ט דבנמצא מכה בצלעות יש לאסור למפרע החלב אפי' מקודם ג"י עי' בשו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' ב' ג' שכ' דאין לאסור החלב של קודם ג' ימים אפי' בכה"ג שנמצא מכה בצלעות עיי"ש אמנם יעיין מ"ז סק"א ובלב"ש שם דפשיטא להו לאסור החלב עד י"ב חודש בזה עיי"ש וכ"כ ברא"פ ס"ק כ"א ודלא כתשו' זכרון יוסף הנ"ל עיי"ש ועי' בראש יוסף בחידושים ס"ק מ"ח מ"ש בזה והעלה דהמקיל בזה כדעת הזכרון יוסף הנ"ל לא הפסיד עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה