אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן לז

סימן לו

סעיף א:

א ריאה שנמצאו בה אבעבועות. עי' בשו"ת חינוך בית יהודא סי' ל' שכ' דבדיני בועא בריאה שוה עוף לבהמה ולכן אם נמצא בועא בריאה של אווזא טריפה בכ"מ כי הן בודאי נראין מעבר לעבר כי הריאות מן האווזות דקים מאד עיי"ש (והביאו הפת"ש להלן סוף סי' מ"ג) ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ס"ז שנשאל אודות זה והחמיר ג"כ טובא בזה וכ' דאף דאנן קיי"ל להכשיר בבועא יחידית אפי' בעכורין וסרוחין היינו בבהמה אבל בעוף יש להחמיר וכ' דאף אם הי' הבועא בצד שבתוך הצלעות טריפה ולא מבעיא לדידן דמטריפין גם בריאה דבהמה בנסרך לדופן אלא דבעוף גם להמחבר וסייעתו טריפה ואף אותן הבועות שאינן בעומק רק הם על הריאה ונקלפים מן העור והעור שלם תחתיהן ג"כ טריפה דהא זה דומה לבועא הנקלפת מן הריאה דקיי"ל להטריף אף בבהמה (ע"ל סק"מ) אך אם נמצאו הבועות בצלעות ולא בריאה כלל בזה ודאי כשר ולא מחזקינן ריעותא ממקום למקום לומר שעל הריאה היתה ונקלף עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' ה' מ"ש בדבר הבועות הנמצאות בריאות של עוף שיש מהם מושרשים בגוף הריאה סמוכים זה לזה ומעבר לעבר וגם בשיפולי ויש מהם שנקלפים ביד בנחת והבשר תחתיו שלם ויפה וכמה בועות יש שכשפותחין אותן אין בהם מוגלא רק שיש בתוכם תולעים ודבר זה שכיח מאד בהרבה גלילות במדינתו ולאלפים עופות נטרפים בזה וע"פ הרוב נמצאים הרבה בועות בצלעות ג"כ והאריך בזה והעתיק תשובת הגאון בעל שו"מ ז"ל שהשיב לו ע"ז שנוטה לכל צד וכ' דא"א לומר בזה איסור מבורר אבל גם להקל א"א וכן לא רצה להקל להעלים עין שלא לבדוק כלל כיון שלפי הראות הוא מיעוט המצוי ובק"ק לבוב נטרפים הרבה עופות בזה ע"כ קשה להעלים עין בזה והבעהמ"ח מנחת משה הנ"ל האריך שם לגבב קולות בזה וסיים דעכ"פ לצורך גדול כיון שיש כמה צדדים להיתירא גם בעיקר הדין אפי' כשראה רועות כאלו ע"כ י"ל דעכ"פ מותר להעלים עין מזה עיי"ש ועי' בד"ק סק"א שכתב דכמו דקיי"ל להקל בנמצא בריאה דבהמה בועא יחידית ה"ה דיש להקל בריאה דעוף כשיש רק בועא אחת ורואין שאינה בשיפולי ולא מעבר לעבר ועיי"ש מ"ש בנמצא בועא בריאה דעוף והוא ספק אם היא בשיפולי או לאו וגם יש ספק אם הבועא היא בריאה גופה ויש לתלות שרק חוט או קרום כסגנון סירכא הי' מחבר הבועא להריאה ונתערב שומן מאווזא זו בין שומן דז' אווזות כאחד וכו' שיש להקל בזה ע"י תערובות בצירוף כמה צדדים שיש סניפים להקל בזה ועיי"ש עוד במ"ש לענין אם נמצא בועא בריאה דעוף וספק אם הוא בועא כלל ואולי היא שמנונית וגם ספק אם היא בשיפולי וספק אם יש חוט בשר מקיף וכ' שיש להקל לצורך בצירוף כמה טעמים. וכ' שם עוד דאם הי' בריאה דאווזא בועא למעלה אצל הצואר אין לחוש משום טריפות הריאה שלה ולא לבועא דמעבלע"ב ולא לבועא בשיפולי רק שהוושט צריך בדיקה אם לא הגיע המכה לפנים. ועיי"ש עוד שכ' דכ"ז הוא רק בבועא אחת אבל אם נמצאו הרבה בועות קטנות בריאה דעוף אף שנראה עתה שאינן סמוכות יש לחוש שהיו סמוכות וע"י משמוש היד נתפרדו כי שכיח שהם סמוכות ולכן אם אחר שהסירו ריאה דעוף מבין הצלעות נמצא שם בצלעות קרום מלבד הקרום דצלעות ובו בועות רצופות יש לחוש שקרום זה מן הריאה הוא ובו היו בועי דסמיכי ומ"ז אינו שכיח כלל בעופות. וכ"ז הוא רק בהרבה בועות אבל אם לא נמצא רק בועא אחת ואינה מעבר לעבר וגם אינה בשיפולי אין לחוש שמא במשמוש היד ניתקה ממקומה והיתה בשיפולי ואין להחמיר בכך ובפרט שיש בזה כמה ספיקות וכו'. ועיי"ש עוד מ"ש בעובדא שהי' מכה באווזא והיתה דבוקה הרבה להריאה והמכה היתה מליאה מים ומוגלא וכשהתחיל להוציאה משם נקרע מהריאה עם המכה במקום שהמכה היתה דבוקה להחתיכה ההיא וכתב דא"א להכשיר בזה כלל מכמה טעמים עיי"ש ועוד כ' שם דמכה גדולה הנמצא בריאה של עוף או אצל הריאה והיא נסרכה לריאה יש להחמיר. ועיי"ש עוד הרבה פרטי דינים בזה. ועי' עוד בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' כ"א שכ' להטריף בבועא של עוף אפי' אחת דע"פ הרוב הוא מראה לבן ממש וניכר שהוא מחמת מוגלא וגם לא ידענו מקום הסמפונות בריאה דעוף וכמה סמפונות יש לה ואולי ניקב א' מהן ע"י הבועא ועיי"ש עוד בקו"א סי' נ"ז בריאה של אווזא שהי' בועא של מוגלא והבשר נלקה מעבר לעבר ואף שהי' שוה מצד א' הא עכ"פ הו"ל מצד א' בועא ומורסא מצד הב' דטריפה (ע"ל ס"ק רצ"ז) והשו"ב שרצה למרס שיעלה מראה ריאה אין דבריו נכונים דלא מהני משמוש רק בריאה של בהמה דקה או גסה דשייך בי' נפיחה אבל בעוף דלא שייך בי' נפיחה לא מהני מה שחוזר למראה ריאה ע"י המירוס וגם כיון דהבועא נתפשטה בעומק חיישינן לסמפונות בעוף דחלש ודק כל דהוי שם מוגלא הרבה חיישינן לסמפונות עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' ס"ז שהביא דברי הטוטו"ד הנ"ל ודברי הד"ק הנ"ל וסיים דחוות דעתו הוא כדברי הד"ק שאין להטריף בבועא יחידית כל שהוא יודע:

שאינה מעבר לעבר ואינה בשיפולי זולת אם הי' מכה גדולה אז יש להחמיר וכמו שכ' בד"ק. ועיי"ש עוד בתשו' בית שלמה סי' ע"ב שנשאל בדבר בועות קטנות הנמצאות בריאה של עוף ואומרים שהם תולעים וכ' שם דאילו הי' תולעים בלא בועות יש פנים לכאן ולכאן אמנם אם התולעים הם בתוך הבועות בודאי טריפה דהא בלא"ה טריפה מחמת הבועות בלא צירוף התולעים וכ"ש כשיש תולעים בתוכם וכן אנו מטריפים בכל גלילותינו בהחלט עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' קי"ז שהשיג ג"כ על הטוטו"ד הנ"ל שהחמיר אף בבועא יחידית ולענין בועא שיש בתוכה תולע כ' ג"כ כדברי הבית שלמה הנ"ל עיי"ש באריכות. ועיין עוד בשו"ת מנחת משה שם בתשו' שאח"ז ובספרו ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער ג' נתיב ב' אות א' ב' מ"ש בזה ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ה מ"ש בענין זה והביא דברי המנחת משה הנ"ל ודחה דבריו וכ' שם בשם הגאון מהרש"ק בתשו' שנראה מדבריו דבעוף שקורין אינדי"ק גם הוא מודה להקל והוא סיים לדעתו אם אין שם רק בועא יחידית אף בעוף קטן ואינה מעבלע"ב ולא בשיפולה המקיל בהפ"מ לצורך שבת לא הפסיד והעיקר תלוי בראות עיני המורה דכמה פעמים לא הוי רק מורסא או טינרא דבזה יש הכשיר בפשיטות ועיי"ש בסוף התשובה שסיים דכ"ז הוא רק בבועא קטנה אבל אם יש מכה גדולה בריאה דעוף יש להטריף בכל ענין דיש חשש לסמפונות ועוד משום עור הריאה עיי"ש באריכות. ועי' בס' דעת תורה ס"ק ג' וד' מ"ש בענין בועות בריאה של עוף והעלה לדינא כך. דאם אינה בשיפולה ואינה מעבלע"ב כשר אבל כשהיא בשפולי טריפה כמו בבהמה וכן אם הם סמוכים זה לזה טריפה אבל אם אינם סמוכים זל"ז אפי' אם יש הרבה רק שהם מרוחקים קצת זה מזה אין להחזיק ריעותא לחוש שמא היו סמיכי או בשיפולי ויש להקל. ואם יש נקודה לבנה בהבועא והיא תולע אם הבועא היא תחת העור ונראה שהעור שע"ג הבועא הוא עור הריאה יש להקל אבל אם היא נקלפת טריפה אפי' במקום שמקילין בבהמה בבועא ונקלפת כיון שיש בה גם תולע. ואם יש בועות בצלעות ולא על הריאה כשר אבל אם יש בועות בריאה בהצד שבין הצלעות טריפה ואם יש כמה בועות בריאה של עוף סמוכים זה לזה ונראה שהם כעין שמנונית ונקלפים כולם ביחד מהריאה יש להקל אפי' אם נראין כעין תרי בועי דסמיכי או בשיפולי יש להקל בזה ואם יש מכה או בועא בחלל העוף סמוך להריאה ונסרך אל הריאה טריפה ואם אינה סרוכה לפנינו אל הריאה וספק אולי נתלש משם במשמוש היד יש להקל עיי"ש באריכות ועי' בס' עושה שלום (להרב מ' שלום מאורגינטו) הספרדי בחידושי היו"ד ערך אות ר' בד"ה ריאה שכתב דריאה של עוף שנמצאת כולה כמעט כטינרי כשר אף שאין לה חוט בשר מקיף עיי"ש אמנם לדינא קשה לפענ"ד לסמוך על דבריו להקל שלא כ' שם שום טעם לדבריו ואדרבה נלפע"ד להחמיר בזה כיון דאף בבהמה יש הרבה דעות לאסור בטינרי מעבלע"ב ואף המקילין לא אמרו להקל רק היכא דבדק ולא מצא בה שום טיפת ליחה (וכמש"ל ס"ק רצ"ח) ובעוף דחמיר טפי לענין חשש קלקול הסמפונות (כמש"ל סי' ל"ו ס"ק קפ"ח) י"ל דאף המכשירין בבהמה טינרי מעבלע"ב מחמירים בעוף ובפרט כשכל הריאה כך הוא. וכן יש עוד חשש עפמש"ל (ס"ק כ"ג) שלא להכשיר שום טינרי אלא א"כ יש לה מראה מוגלא בכל מקום ואם יש לה מראה ריאה אף במשהו ממנה טריפה משום ריאה שקשה כעץ ובכה"ג שכל הריאה דעוף כן בודאי שקשה לעמוד על המבחן בזה ויש בה חשש ריאה שקשה כעץ ע"כ מכל הלין קשה לפענ"ד להקל בזה: (ב) שנמצאו בה אבעבועות. היינו שאינם במקומות שנזכר להלן בסעיפים הבאים דאפי' בועא יחידית פוסלת אותן. ור"ל מלבד המקומות הנ"ל אין הבועא יחידית פוסלת בריאה בכל מקום שהוא בין מקמא ובין מגבה בין על האונות בין על הורדא ובין על האומות ואפי' על האונא העליונה השמאלית. שמ"ח סעי' ט"ז ופרת"ב סעי' ל"ז ורא"פ ס"ק נ"ה ושאר אחרונים עיי"ש:

ג בה. עי' לב"ש סוף סי' ל"ו ס"ק קל"ה ובסוף סי' זה ס"ק קי"ג דדוקא בגוף הריאה שייך דין זה אבל בכיס הורדא לא שייך דין דבועא ממוגלא ולא דין דתרי בועי דסמיכי עיי"ש (וע"ל סי' ל"ה ס"ק קט"ז ולהלן ס"ק קפ"ד וס"ק רפ"ו):

ד אבעבועות. עי' בס' טוב לישראל סי' מ"ב שכ' דלפעמים נמצא בועא ובאמת אין זה בועא רק קרום מחמת מכה שניקבו ב' קרומי הריאה ונראה למי שלא ידע שהריאה היא שלימה ובאמת מי שיודע ומבין יכיר שקרומי הריאה שניקבו ועלה עלי' זה השלחופית ונראה שהוא קרום הריאה וזה לכ"ע אסור בפשיטות אפי' לדידן ועיי"ש במ"ש חילוקי מנהגים בין מנהג שאלוניק"י ובין ק"ק איזמיר בענין הבדיקה בזה ובכ"מ יש להם אומנות לבדוק באופן אחר בענין זה עיי"ש (ועי' ברא"פ ס"ק ס') ועי' מזה בלב"ש ס"ק ב' שכ' דבועא כזו שניכר שנעשה מחמת נקב שבריאה הוא ודאי טריפה והחלב אסור עד ג' ימים למפרע כדין הגליד פי המכה עיי"ש:

ה אפי'. הנה זקיני הלבוש סעי' א' כ' שמראה הבועא צ"ל משונה ממראה שאר הריאה דאל"כ הו"ל אטום עיי"ש אבל בתב"ש סק"א ובלב"ש סק"ד דחו דבריו דאין ענין זה לאטום כלל עיי"ש (ועי' בבית אברהם בשפ"ז ס"ק ה') ועי' במנהז"ב בתרלרי"ע אות א' סעי' ד' ובעשרון שם סק"ד שכ' דכל מה דמכשרינן בועא יחידית באיזה אופן שיהי' אין להכשיר אלא אם רואין שהבועא עולה בנפיחה אבל אם נמצא בועא בריאה שאינה עולה לזוז אף כל שהוא ממנה להיות עולה ע"י נפיחה ה"ז חושש לה משום אטום וטריפה וצריך לראות אם היא מלאה רוח ואעפ"כ לא עלתה בנפיחה אז בודאי אטומה היא במקום הזה ובדיקת הבצבוץ לא יועיל כאן ואם היא מלאה מים זכים אין להתיר כ"א בהפ"מ דוקא וע"י בדיקה דוקא דהיינו להסיר את הכיס שבתוכה המ"ז ולבדוק שם ואם הוא מבצבץ כשרה ואם לאו טריפה ואם הבועא מלאה מוגלא זהו גופא מציל את האטום שתולין לומר שמחמת המוגלא לא עלתה בנפיחה וכל זה כשאין שם עוד אטום כ"ש חוץ להבועא אבל אם הבועא היא באמצע האטום באיזה צד סביב לו וסמוך ממש להאטום אף אם בדק את האטום ומבצבץ והבועא עולה בנפיחה אין להכשיר כ"א במלאה רוח אבל במלאה מוגלא יש לאסור אפי' בהפ"מ דהוי תרלרי"ע עיי"ש. ועי' במנח"י בתרלרי"ע אות א' בלק"י ס"ק כ"ו שהביא דברי המנהז"ב בזה וכ' דמ"ש דכל בועא חושש לה משום אטום לא שמענו ולא ראינו מי שחשש לזה וגם הציע הדברים לפני הגאון מהרי"ל אבד"ק בריסק ותמה ע"ז וכן נשא ונתן עם השו"ב בעל המחבר זבחי שלמה ועלתה ההסכמה ביניהם שזה חומרא יתירה וסיים ומ"מ באין הפ"מ יעשה ש"ח ואם הבועא עומד בצד האטום בלא"ה אין בהם כדי צירוף לתרלרי"ע עיי"ש (וע"ל סי' ל"ו ס"ק ש'):

ו הם גדולים. כ' בלב"ש בהג"ה סוף סעי' כ"ו וביאורו ס"ק ק"י ודע שדרך הבועות הגדולות לפעמים שאין הליחה שבתוכם ממלאים כל הבועא ונשפכים כקיתון הנה והנה בתוך הבועא וכשר אף אם יש ריקן בתוכו יותר מרביעית ואין לחוש בזה כלל ועיי"ש בדבריו לעיל סי' ל"ו ס"ק כ"ו (ובדברינו לעיל סי' ל"ו ס"ק קצ"ב) ועי' ד"ק סק"ב שכ' דבועא דמוגלא שאין המיגלא ממלאת את כל הבועא אולי י"ל שהמקום הריקן יש לו דין בועא מלאה רוח ואפשר דקיל ממנה ונ"מ לענין תרתי בועי דסמיכי שהמקום הפנוי יהי' הפסק בין שתי הבועות ואע"ג דטינרי או מורסא אינה מפסקת בין שתי ריעותות מ"מ מקום הפנוי של בועא זו אף שהכיסים נוגעים י"ל דמפסיק עיי"ש (וע"ל ס"ק ק"ל):

ז גדולים עש"ך ושפ"ד ס"ק י"ב ורא"פ ס"ק נ"ו ובפרת"ב סעי' ל"ז שכ' דאפי' היא גדולה ובולטת מן הריאה יותר משיעור עלה של הדם שהוא שיעור יתרת אונא אין בכך כלום ועיי"ח ברא"פ ס"ק נ"ז שכ' דאפי' אם חדה בראשה ככובע שהוא צורת אונא אין חוששין לה עיי"ש ועי' מזה בס' בית יהודה (מהגאון מו"ה יהודא לנדא ז"ל בן הגאון מו"ה יוסף מפוזנא ז"ל) בחידושיו ליו"ד סי' זה בד"ה והנה ראיתי מ"ש בדברי הרא"פ בזה ועי' בד"ק בדיני תרלרי"ע אות ק"ו ובמק"מ שם סק"ו שכ' דכל שהיא גדולה כטד"א עכ"פ לא נפקא מכלל ריעותא דגבשושית ויש חשש חיכוך בצלעות עיי"ש (ועי' בפרת"ב לעיל סי' ל"ה סעי' נ' ורא"פ ס"ק כ"ו ובדברינו לעיל סי' ל"ה ס"ק רע"ג) ודע שכל זה הוא בבועא שהיא כמו שאר בועות שהיא תחת הקרומים של הריאה והיא מושרשת היטב בהריאה אבל אם אינה מושרשת היטב בהריאה והיא משונה משאר בועות יתבאר דינו לקמן (ס"ק ל"ט וס"ק מ'):

ח הרבה. עבאה"ט סק"א במוסגר מ"ש ולא נגע המוגלא בסמפון ועשמ"ח סעי' א' ובתב"ש סק"ד וס"ק ל"ט ובשפ"ד סק"א וס"ק כ"ח ובפרת"ב סעי' ב' ורא"פ סק"ב שכ' לדינא דאם הבועות הם יחידים ורחוקים מן השפולי אפי' אם הם גדולים ומלאים עכורים וסרוחים יש להכשיר לדידן דמקילינן בעכורים וסרוחים אפי' אם נמצא בועא גדולה מלא עכורים וסרוחים דבוקה בסמפון ואינה יכולה להפרד ממנו כשר אפי' בלי בדיקת הסמפון אך בדיעבד אם אירע שבדק ומצא הסמפון שתחתיו נקוב אז יש לאסור כדלעיל סי' ל"ו סעי' ו' אבל א"צ לחוש לבדוק אח"ז עיי"ש ועי' לב"ש סק"א שכ' דיש להוכיח כן מלשון הש"ע שכ' אפי' הם גדולים הרבה דבע"כ ר"ל שהם גדולים בעומק ונכנסים בעומק עד שמגיעים לסמפונות וכ"כ בהג"ה בפנים סוף סעי' א' עיי"ש וכ"כ בס' מנחת אהרן סק"ב עיי"ש ועי' ד"ק סק"א ובגה"ק אות א' שעמדו על המחקר איך יהי' אם הבועא עומדת: בין הסמפון לקרום במקום שדרך הסמפון להיות דבוק להקרום ואין בשר מפסיק בין הקרום להסמפון (עי' בדברינו לעיל סי' ל"ו סוף ס"ק ק"פ) אך הבועא מפסקת ביניהם אי חוששין בזה שקלקלה הבועא את הסמפון ויש עכ"פ להצריך בדיקה בסמפון אם לא הגיע הקלקול לתוכו לפנים כיון שרואין שיצא מהרגילות שבכ"מ הסמפון דבוק לקרום ואין דבר חוצץ ביניהם וכאן הבועא חוצצת בינתיים ועיי"ש בגה"ק ובמק"מ סק"ג שכ' דמדינא אפי' בכה"ג אין לחוש להצריך לבדוק הסמפון כלל אך טוב ליזהר בזה שעכ"פ יבדוק הסמפון במראית העין אם הוא שלם מעבר הב' ולא שלטה בו הלקותא עיי"ש אך במאירת עינים שורש ד' ענף ה' סק"ג האריכו להשיג על דברי הפרת"ב והלב"ש הנ"ל והעלו לדינא כך דכשהגיע הבועא בעומק עד הסמפונות אז צריך מדינא בדיקה בבועא וגם בדיקה בסמפונות ואין להתיר עד שראה שהבועא הוא ממ"ז וגם ראה שהסמפונות שלימות אבל אם הבועא הוא ממוגלא או מים עכורים וכיוצא בו אפי' ראה שהסמפונות הם שלימים טריפה דבועא שאינה ממים זכים כשנוגעת בהסמפון חוששין שקלקלה הסמפון שאצלה ולא מהני בדיקה בהסמפון עיי"ש (ועי' באוצרות שלמה בכח שור סק"א באורך מזה) ועי' בתורת זבח בהע"ש בריש סי' ל"א שהאריך לסתור דברי המאירת עינים בזה והעלה דהעיקר כדעת הלב"ש והפרת"ב הנ"ל שאין צריך לבדוק לא בבועא ולא בסמפון בשום גוונא עיי"ש ועי' בזבחי רצון סי' י' בתמידים סק"ט שהניח כל זה בצ"ע לדינא עיי"ש אך במנהז"ב כלל כ"א בקומץ סעי' א' ועשרון סק"ב ובמנח"י ענף א' בזבחי שלמה סעי' א' ובקו"א אות א' כ' דהעיקר לדינא כהלב"ש והפרת"ב וכ' שכן פשוט המנהג שלא לבדוק בבועות כלל דלא דמי זה לריאה שנשפכה כקיתון דבנשפכה גוף בשר הריאה נתקלקל ונחסר ממנה ובועא אינה כך דלאו מיחוי בשר היא רק דבר הנגלד מחמת מכה והבשר נדחק לצדדים וכמ"ש הפוסקים ולכן אין להחמיר ולשנות מהמנהג נגד כל הפוסקים וכבר כ' התב"ש בסי' מ"ח ס"ק נ"ג דצריך ליזהר שלא לאבד ממונם של ישראל לבדוק במקום שא"צ בדיקה אך זאת כ' במנהז"ב שם דאם אירע דבדק וראה שהסמפון עובר בתוך מיחוי הבועא אז אפי' הבועא במ"ז טריפה ואינו מועיל לבדוק בסמפונות אבל אם אין הבועא מסבבת את הסמפון רק שהיא נוגעת בהסמפון מצד א' אפי' הוא דבוק ואדוק בהסמפון מהני בדיקה כשהוא במ"ז עיי"ש והודה לו במנח"י בקו"א שם עיי"ש:

ט אם היו מלאים רוח. עשמ"ח סעי' ט' ותב"ש סק"כ ולקמן סי' ל"ט סעי' מ"ג שכ' דבועא מלאה רוח הוי ריעותא ור"ל סתם ריעותא עיי"ש אך בשפ"ד סק"ט כ' דלא הוי רק ריעותא כל דהו כטינרי ומורסא עיי"ש ועי' לב"ש סק"ז וס"ק ל"א ולקמן סי' ל"ט ס"ק קנ"ז שכתב דאפי' שלא בהפ"מ לא נחשב רק לריעותא כ"ד עיי"ש ועי' בפרת"ב בתרלרי"ע סעי' ד' שכ' דבמקום שנהגו להקל בסמיכי ושיפולי במלאה רוח אז יש להקל דגם בועא יחידית המלאה רוח לא הוי רק ריעותא קטנה אבל במקום שמחמירים בזה יש להחמיר דהוי סתם ריעותא אך במקום הפ"מ י"ל דאף במקומות המחמירים בזה בסמיכי ושיפולי מ"מ בבועא יחידית י"ל דלא הוי רק ריעותא קטנה עיי"ש ועי' באוצרות שלמה בקונטרס הריעותות בכח שור ס"ק כ"ד בביאור דין זה ועי' במנהז"ב בדיני תרלרי"ע אות ג' סק"ג שהעלה דהעיקר לדינא כהלב"ש ודעימי' דריעותא דבועא המלאה רוח קיל מריעותא דבועא דמ"ז ע"כ אפי' שלא בהפ"מ יש להקל בזה בכל מקום דלא הוי רק ריעותא כ"ד עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק כ"ט שכ' דלפעמים יש לצרף דעת המקילין לסניף דמלאה רות לא הוי ריעותא כ"כ כמו בועא דמים זכים עיי"ש:

י היו מלאים רוח. כ' בפרת"ב סעי' ט"ז ורא"פ ס"ק י"ט דכל החומרות דמחמירים במלאה רוח הוא רק כשהוא בין העור לבשר אבל אם נמצא שלחופית מלאה, רוח דבוק על הריאה מבחוץ וסי' לדבר שכשנוקבין הבועא אין הרוח יוצא מהריאה ואינו מבצבץ שם אז אם היא נקלפת מן הריאה והרוח נשארה תחתי' שלימה ויפה אין עלי' תורת בועא כלל עיי"ש (ועי' מזה לקמן סק"מ):

יא מלאים רוח. עד"ק סק"ב ולהלן סי' ל"ט סעי' מ"ג מ"ש בביאור הענין דבועא מלאה רוח אם ר"ל שאף כשאין הריאה נפוחה הוי הבועא מלאה רוח ואז נקרא מלאה רוח אבל אם כשהריאה אינה נפוחה הוי הבועא ריקנית אין עלי' שם בועא כלל וכן לענין מה דקיי"ל לקמן סי' ל"ט דבועא מלאה רוח הוי ריעותא כבועא דמים זכים יש לעיין אם נימא דזה דוקא כשהיא מלאה רוח אף כשאין הריאה נפוחה אבל זו שהיא ריקנית כשאין הריאה נפוחה אפי' ריעותא לא הוי או שהפירוש הוא שבכל מקום שאמרו בועא מלאה רוח היינו דאף כשאין הריאה נפוחה אין רות בהבועא והכיס של הבועא הוא ריק לגמרי מ"מ כשעכ"פ שכשהריאה היא נפוחה בא הרוח גם בהבועא הוי עלה שם בועא מלאה רוח ועיי"ש במוסגר ועי' במק"מ סק"ב שכ' דהעיקר לדינא כהפי' הא דהיינו שמלאה רוח אף כשאין הריאה נפוחה כנזכר אך לדינא יש לומר דאף כשהוא באופן הב' דהיינו שמלאה רוח רק כשהיא נפוחה וכשאינה נפוחה אין רוח בהבועא מ"מ אם יש לה כיס הראוי להבועא ומתמלא הכיס רוח ע"י נפיחת הריאה והיא גבוה משאר הריאה י"ל דיש לה דין בועא מלאה רוח דשוה לכל דיניו לבועא דמ"ז וכ' דאף דלדידן אין נ"מ בזה כ"כ דהא במקומותינו מתירין בועא אפי' במ"ז ובועא מלאה רוח לא גרע ממ"ז מ"מ צריכין לידע כל זה כי יש נ"מ לענין סמיכי ולענין תרתי לריעותא עיי"ש ועי' בד"ק בדיני תרתי לריעותא אות ב"ו שכ' דכשרואין בהריאה מקום נפוח זהו בועא מלאה רוח וכ' שם אם קודם שנפחוה לא ראה כלום רק שלאחר שנפחוה ראו שמקום א' בריאה היא נפוחה אם יש שם עוד איזה ריעותא ה"ז ספק תרתי לריעותא דאולי הי' המקום הזה נפוח גם טרם שנפחוה עיי"ש ועי' מק"מ שם ס"ק ה' שכ' דמיירי דלאחר שפסק מלנפוח נשאר המקום נפוח אבל בלא"ה אין לנו להחזיק ריעותא מספק וקיל יותר מספק תרלרי"ע עיי"ש (יב) רוח. עד"ק סק"ב מ"ש בנמצא בועא וספק אם הוא במ"ז או רוח דהיינו שנמצא עתה לפנינו הכיס דהבועא ריק ויש להסתפק אם היתה מלאה מים זכים רק שנבלע בהסמפונות או אם באמת לא הי' בה מים לעולם ולא הי' בה רק רוח ויש נ"מ לענין תרלרי"ע להסוברים דריעותא דמלאה רוח קיל מריעותא דמ"ז וכ' שצריך לטעום הכיס והבשר דשם ואם לא ירגיש שם שום מרירות וגם לראות אם אין שם סרחון וריח רע בהבשר ואז יכולין לידע אם הי' שם מ"ז כי אם היו המ"ז נבלעו בהסמפונות הי' ניכר היטב ע"י הטעימה עיי"ש:

יג או מים זכים. עט"ז סק"ג וש"ך סק"ג ונקה"כ מ"ש בבועא יחידית במ"ז אי הוי ריעותא עכ"פ להצטרף לריעותא אחרת. ועי' תב"ש לקמן סי' ל"ט ס"ק ס"ב ושמ"ח סעי' מ"ג שכ' דבועא יחידית במ"ז הוי עכ"פ ריעותא אפי' להמכשירין סמיכי במ"ז עיי"ש (ועי' שפ"ד סק"ג) ועי' לב"ש סק"ז שכ' דבהפ"מ יש לסמוך על הש"ך והנקה"כ שמקילין עיי"ש ועשפ"ד סק"ט שכ' דבועא במ"ז מקרי לקותא עיי"ש (ועי' במ"ז בתרלרי"ע שבסק"ב בתנאי הג' ולהלן שם בסק"ד) ועי' בפרת"ב בדיני תרלרי"ע סעי' א' ורא"פ סק"ב שכ' דבמקומות שנהגו להקל בבועא בשיפולי במים זכים או בתרי בועי דסמיכי במ"ז הוי מ"ז רק ריעותא קטנה ובמקום הפ"מ י"ל דגם במקומות המחמירים לא הוי רק ריעותא קטנה עיי"ש ועי' במאירת עינים שורש ד' ענף ה' ס"ק כ"ג ובס' זבח שמואל בדרישת הזאב סי' כ' סק"ג במוסגר ועי' במנהז"ב בדיני תרלרי"ע אות ב' שם ובמנח"י בתרלרי"ע אות ב' סעי' ב' שכ' לדינא דאף במקומות שמקילין בסמיכי ובשיפולי במ"ז מ"מ אין לסמוך להקל ולחשבו לריעותא קטנה אלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת טור האבן סי' יו"ד (וע"ל ס"ק קי"ד):

יד מים זכים. עי' ד"ק סק"ג שכ' ששמע משו"ב שלו שכל מ"ז של בועא יש להם טעם מלוח קצת ולכן כל שאינו מלוח ממש ושאר סי' כראוי אין לחוש לחשבו למים מלוחים אף שאינם מתוקים ממש עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק כ"ה שהביא ע"ז מהרא"פ לעיל סי' ל"ו ס"ק צ"ז דלא הוי בכלל מים מלוחים אא"כ מים שכה"ג אינם ראוים לשתיית אדם עיי"ש אבל המעיין ברא"פ שם יראה דעתו דלחומרא י"ל דכל שהם מלוחים קצת יצאו מכלל מ"ז שכתב שם ע"ד המהרי"ל שהביאו הפוסקים שלא ינקוב בסכין שממליח המים ולא יטעום ביד שהיד ממרים אף שבודאי לא עשאו הסכין והיד מליח או מר ממש רק פורתא אפ"ה יצאו מכלל מ"ז ומה"ט העלה שם דכל שאינם זבים לגמרי אף שהם ראוים לשתיית אדם ע"י הדחק אפ"ה הו"ל בכלל עכורים עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ל') ועי' בדעת תורה ס"ק י"ח מ"ש בענין זה והעלה לדינא כך דאם המים זכים רק שהם מלוחים קצת עד שאין ראוים לשתיית אדם רק ע"י הדחק הוי בכלל עכורים ומ"מ אם המים צלולים עד שבמים כמוהם בבואה של תינוק ניכר בהם יש להקל לענין שיפולי ולענין בועא מעבלע"ב לחשבם כמים זכים אבל לענין בועי דסמיכי צ"ע להקל בזה וכ' דבכל מדינות וואלי"ן וליט"א המנהג להחמיר בזה ואין להתיר רק בהפ"מ ושעהד"ח ובמדינות רוסיא המנהג להקל עיי"ש:

טו ליחה הנמשכת כדבש. עי' מנהז"ב בתרלרי"ע אות ב' סעי' ח' ועשרון סק"ב שכ' דבועא יחידית מלוחה הנמשכת כדבש אף שאין לה מראה דבש רק כמ"ז ואינה סרוחה ואינה בכלל מוגלא אף שאנו מתירין אותה אם אינה בשיפולה מ"מ עכ"פ סתם ריעותא הוי עיי"ש:

טז הנמשכת כדבש. כ' בפרת"ב סעי' ה' ורא"פ סק"ה דזה דוקא כשאין מראיהן כדבש רק שהן נמשכים כדבש אבל אם נשתנה מראיהן ונתכרכמו פניהם ומראיהם כרכומי כמראה הדבש יש לו דין עכורים וסרוחים ובמקום שנהגו לאסור בבועא יחידית בעכורין וסרוחין גם זה אסור אף אם המים אינם עכורים ועבים עיי"ש ועי' בדבריו לעיל סי' ל"ו ברא"פ ס"ק צ"ו וכאן סק"ה ובמנהז"ב שם סק"ב שכ' דאף דא"א דאם הם עבים ונמשכים שלא יהיו עכורין קצת דכולהו הכי אורחייהו מ"מ בעינן עכ"פ שתהא כמו שאר ליחה צלולה הנודע בצבע שלה ולא תהא כרכומי יותר משאר ליחות שבמינה ועיי"ש במנהז"ב סק"א שהעלה דאפי' לדידן דמכשירין בבועא יחידית גם במראה דבש וכרכומי מ"מ עכ"פ ריעותא גדולה מקרי ובמקום הפ"מ יש לסמוך להקל דלא הוי רק סתם ריעותא עיי"ש ועי' מ"ש בזה במנח"י בתרלרי"ע אות ב' בביאורים סק"א:

יז וכיוצא בו. עי' בפרי תואר סוף סק"א שנסתפק בבועא מלאה דם דהיינו בועא אדומה עיי"ש ועי' בדבריו עוד להלן סי' ל"ח סק"ה ועשמ"ח סעי' א' ותב"ש סק"א שכ' דאם יש בה מראה דם כשר אף להמטריפין עכורין וסרוחין דאף שהוא עכור לל"ב עיי"ש אך בפרת"ב סעי' ה' ורא"פ סק"ה פסק דבמקום שנהגו להחמיר בעכורין וסרוחין יש להטריף גם בדם כיון דמ"מ עכור הוא ומבואר שם מדבריו דאף בדם צלול יש לאסור עיי"ש ועי' בדבריו בקוה"ר לסי' זה אות ב' ועי' בראש יוסף להלן סי' ל"ח בביאורים ס"ק ז' מ"ש בדברי הפרי תואר בזה ועי' בדעת תורה כאן סק"א ובס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) ערך אות ב' סי' י' סעי' ה' ועי' מק"מ סק"ד ועי' מנהז"ב שם שכ' דשלא בהפ"מ יש להחמיר לחשבו לריעותא גדולה ובמקום הפ"מ יש להקל ולומר דלא הוי רק סתם ריעותא עיי"ש וכל זה הוא אם אין אדמימות בהקרומים לאחר שהוריקו הדם מהבועא אבל אם נשאר בהם מראה אודם עי' בדברינו להלן סי' ל"ח (ס"ק קי"ט):

יח או ליחה יבשה וקשה. והם הנקראים טינרי. שמ"ח שם. ועי' מזה בשו"ת הרמ"א סי' ה' ו' באורך ועי' במחזיק ברכה סוף אות ב' ובפרת"ב בדיני תרלרי"ע סעי' י"ט ורא"פ שם ס"ק כ"ה שכ' דכל טינרי אף שנמצא לה כיס אין לדונה כבועא בשביל זה רק שדינה כטינרי לכל דברי' דיש טינרות שבאו מבועא דיש לה כיס עיי"ש ועי' בס' נחפה בכסף בקונטרס פרי מפרי בסי' זה ובמנח"י בתרלרי"ע אות ב' בלק"י סק"ד:

יט ליחה יבשה וקשה. עשמ"ח שם ולהלן סעי' ד' ולב"ש סוף סי' זה ס"ק קכ"ח וס"ק ק"מ דטינרי הוי ריעותא כ"ד ומצטרף לריעותא גדולה לתרלרי"ע אבל לא עם סתם ריעותא עיי"ש ועי' לב"ש ס"ק קמ"ט שכ' דכל מה דמקילינן דטינרי לא הוי רק ריעותא כל דהו זה דוקא היכא שבודקה ואין בה טפת ליחה אבל היכא שלא בדקה ונאבדה בשוגג אז במקומות שאוסרין סמיכי במ"ז הו"ל סתם ריעותא ואם הי' עלי' או סמוך לה עוד ריעותא אחרת הו"ל תרלרי"ע אבל במקומות שמכשירין סמיכי במ"ז יש להכשיר בזה אף באין הפ"מ אך אם קרעה במזיד אסור לדידי' כדין מבטל איסור דרבנן במזיד אך כתב שם דהא דדיינינן בזה כשנקרעה בשוגג כדין בועא במים זכים זה דוקא היכא שהרגיש עכ"פ במשמוש היד שהיא קשה כטינרי רק שלי פתחה לראות אם אין בה טפת ליחה כדינא אבל אם לא בדקה במשמוש היד כלל רק בראי' בעלמא לאו כלום הוא ואף שמראיתו כמראה טינרי לא יצא מחזקת בועא ויש לדונה כבועא של מוגלא משום דלפעמים שוה טינרי לבועא של מוגלא במראיתה עיי"ש והנה בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ס"א השיג על הלב"ש בזה עיי"ש אך במנח"י בקו"א לתרלרי"ע אות כ"ב השיב על דברי הטוטו"ד הנ"ל בטוב טעם והעלה דהעיקר כדעת הלב"ש בזה עיי"ש וכ"כ במנהז"ב בתרלרי"ע אות ט' סעי' נ"ז סק"ב לדינא עיי"ש:

כ יבשה. עי' מק"מ בתרלרי"ע שם סוף סק"ה דאף אם נמצא איזה שינוי מראה מבחוץ על הטינרי לא הוי תרלרי"ע דריעותא חדא הוא דדרך הטינרי לגרום לפעמים איזה שינוי מראה מבחוץ ע"כ אף שיש לה איזה שינוי מראה אין לה רק דין ריעותא כ"ד כדין הטינרי בעצמה ועיי"ש עוד שכ' דדרך הטינרי לגרום לפעמים קמט סביבה ושלא בהפ"מ יש להחמיר ולחשוב הקמט שסביבה כריעותא בינונית אבל בהפ"מ יש להקל ולחשבה רק כריעותא כ"ד כיון דחדא ריעותא הוא עם הטינרי כיון דמהטינרי נעשית עיי"ש: (כא) וקשה. עי' בד"ק בתרלרי"ע אות ט"נ מה שמצדד בטינרי שהיא כמורסא ששוה לבשר הריאה אי הוי ריעותא כלל די"ל דאפי' ריעותא כ"ד לא הוי עיי"ש ועי' במק"מ שם סק"ד שכ' דבשעהד"ח והפ"מ יש להקל דאפי' ריעותא כ"ד לא הוי ואף כשיצא ממנה סירכא שלכ"ס יש להתיר במיעוך עיי"ש ועי' בדעת תורה להלן סי' ל"ט ס"ק ק"ז שנשאל בדבר המצוי בגליל א' בכבשים שנמצא על הריאה כעין טינרות רק שאינם גבוהים מבשר הריאה כלל ובשרשם נראה כעין דם ונראה מזה שבא טפת ליחה יבשה ואין הולכת מהריאה בנקל אלא שצריך לקולפם בכח קצת והקרום שתחתיהם נשאר שלם ויפה אך בשעה מועטת אח"כ מתחיל להזיע קצת מתוך הריאה והקרום שע"ג הבועות הוא קרום הריאה וכשהתחילו להתרפאות מתייבשים וטפלים והבשר נרפא תחתיהן קודם נפילתה וכ' שיש להתיר בזה בפשיטות מכמה טעמים עיי"ש:

כב אפי' כאבן. עי' מק"מ בתרלרי"ע שם סק"ב מה שמצדד בטינרא הגבוה כטד"א ועומדת מגבה אם יש להתיר לדידן כיון דעל כל פנים שייך בו חשש חיכוך בצלעות וסיים בצ"ע עיי"ש:

כג כאבן. עי' בדברינו לעיל סי' ל"ו (ס"ק ש"ך) מ"ש מהשמ"ח החילוק שבין טינרא לריאה שקשה כעץ האמור במחבר שם סעי' י' הוא דטינרא יש לה מראה מוגלא ואם אין לה מראה מוגלא הו"ל בסוג ריאה שקשה כעץ דטריפה בכ"מ אפי' במשהו עיי"ש ולכן צריך השו"ב ליתן לב דבכ"מ דמכשיר בטינרי בין יחידית בין בסמיכי שלא להכשיר אא"כ יש להטינרא בכ"מ מראה מוגלא אבל אם במקום א' ממנה חסר ממנה מראה מוגלא אפי' במשהו ויש שם משהו מראה ריאה טריפה דיש משהו ריאה קשה כעץ וקיי"ל דריאה שקשה כעץ אוסר אפי' במשהו (כמש"ל סי' ל"ו ס"ק שי"ט) ודע דכל זה הוא רק לענין מראה הטינרא שמבחוץ אבל לענין מראה הליחה הקשה שמבפנים אין חילוק בין אם היא לבנה או שיש לה שאר מראה דעל הליחה שמבפנים אין קפידא איזה מראה שיהי' דכל שיש על העור מבחוץ מראה מוגלא ה"ז טינרא וכמ"ש כ"ז בשמ"ח סעי' ז' ותב"ש ס"ק ט"ו ובפרת"ב סעי' כ"א ורא"פ ס"ק ל':

כד ה"ז מותרת. עי' בס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ח' סי' נ"ז סעי' ג' ובס' טוב לישראל סי' מ"ד שכ' שהוא שכיח כמה פעמים כשנמצא טינרא בריאה שנתקשה המוגלא שבתוכה והי' לאבן ונעשה בה עוקץ ומחמת קשיותה מנקבת עור הריאה ע"י העוקץ ונטרפת ע"כ צריך לעיין כשמוצא טינרא בריאה שיעביר ידו עלי' להרגיש אם אין שם כמו עוקץ ולבדוק בראיית עין אם לא ניקב העור שעל גבה ואי ליכא חשש נקב כשרה ואם יש איזה חשש נקב טריפה ואם מסתפק בו וא"א להכיר ע"י ראיית עין יבדוק אותה ע"י שיחתוך המקום שהטינרא בו וחותך הבשר שמאחורי המקום ההוא ומוציא כל המוגלא מתוכה בנחת עד שנתרוקן כיס הטינרא ואז יביט נגד השמש דרך אחוריו ויראה אם יש בו נקב וכן הוא המנהג בירושלים עה"ק ומעשים בכל יום שעושים כן ומנה לא תזוע עיי"ש וכ"כ בד"ק ס"ק ג' ד' שצריך לעיין בטינרא אם לא ניקב החידוד שבאבן לעורות הריאה עיי"ש ועי' במנח"י בתרלרי"ע אות ט' סעי' ח' שסיים בזה דמכל מקום בדיעבד אם לא בדק כלל יש להתיר ע"י שאלת חכם עיי"ש ועי' עוד בד"ק שם מ"ש מהספר בני חיי בעובדא שמצא בין עורות הריאה כמו טינרי ארוכה כמו חוט וקצה א' ניקב בעור הפנימי וקצה הב' בעור החיצון ע"כ צריך בדיקה היטב כשאירע זאת אם לא ניקב העור עיי"ש:

כה זו מותרת. עי' לב"ש סק"ד וס"ק י"ב וס"ק ל"ו דאם יש להבועא מראה ריאה אינה ריעותא דלא הוי רק חסרון מבפנים וכמ"ש הש"ך סק"ה ואף שהיה לה מראה מוגלא רק שחזרה ע"י הנפיחה למראה ריאה אע"פ שעדיין גבוה מבשר הריאה לא הוי ריעותא עיי"ש ועי' בדבריו להלן ס"ק קל"ח ולקמן סי' ל"ט ס"ק קע"ט שכ' דעכ"פ ריעותא כל דהו הוי ומצטרף עם ריעותא גדולה עיי"ש וכ"כ בפרת"ב בתרלרי"ע סעי' כ"א ורא"פ שם ס"ק כ"ט עיי"ש ועי' במ"ז בתרלרי"ע אות ג' ועי' במ"ז ובלב"ש שם. שכ' דאפי' הוא בגובה כטד"א ועומדת מגבה מ"מ כל שנתכסה לגמרי בבשר ריאה לא הוי רק ריעותא כל דהו עיי"ש ועי' במנהז"ב בתרלרי"ע אות ג' סעי' ל"ב ועשרון סק"ב ועי' במק"מ בתרלרי"ע ערך בועא סק"ז שכ' דאם היה על בועא כזו ריעותא שמעידה שנתחככה בצלעות וניקבה צ"ע אם יש להתיר דהא לטעם איסור דגבשושית משום חיכוך בצלעות גם בזה יש לחוש אך אם הריעותא הב' מעידה שעתיד לנקוב כגון מראה כשרה וכיוצא יש להכשיר דבכה"ג י"ל דתקדים הרפואה והסרת המוגלא מתחתיו להחיכוך עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ה ס"ק רס"ד ובסי' זה לקמן ס"ק מ"ה וס"ק נ"ז וס"ק נ"ט וס'):

כו מותרת. אפי' עומדת במקום מהריאה שסמוכה לשדרה ולא אמרינן דכיון שנדחקת שם סופה להתפרק אלא אמרינן שדרכה להכפף ולכנוס לפנים. שמ"ח סעי' ט"ז ותב"ש ס"ק כ"ח ולב"ש ס"ק ע"ז ופרת"ב סעי' ל"ז. וכ' שם ברא"פ ס"ק נ"ו דאף שאנו רואין שכשמניחין היד עליה אינה נכפפת לפנים לשמור שלא תתקרב אל השדרה מותרת דאמרינן דבחיי' הי' נכפפת עיי"ש: (כז) ואם נמצאת בהם ליחה סרוחה וכו'. כ' בשמ"ח סעי' א' ותב"ש ס"ק ג' ובפרת"ב סעי' ג' דבמקום שמטריפים בזה יש: לפתוח כל בועא שנמצא בריאה ולבודקה שמא יש א' מאלו הפוסלים בה ובפרת"ב שם הוסיף עוד דאף אם מצא שהם צלולים צריך לטעום אם הם מתוקים ואינם מרים ומלוחים ומ"מ אף במקומות המחמירים כנ"ל יש להקל בדיעבד אם נאבדה ולא בדקה אם צלולים או עכורים הם ולהתיר בהפ"מ או בשעת הדחק אבל אם ראה שהמים צלולים ולא הספיק לטעום המים אם הם מתוקים עד שנאבדה יש להקל אף שלא בהפ"מ עיי"ש. וכ' שם עוד בפרת"ב בסעי' שאח"ז ורא"פ בס"ק שאח"ז דבאותן מקומות שמחמירים כנ"ל אף אם היו הרבה בועות בריאה צריך לפתוח כולם ולבודקם ואין סומכין על הרוב שנבדקו ונמצאו צלולים ואם פתח כולם ומצאם צלולים וטעם רובם ומצאם מתוקים די בכך וא"צ לטעום יותר ואם פתח הרוב ומצאם צלולים ולא הספיק לפתוח כולם עד שנאבדה הריאה ולא בדק יותר יש להקל עיי"ש (וע"ל ס"ק קל"ט ולהלן סי' מ"ו ס"ק פ"ה):

כח נמצאת בהם ליחה סרוחה. כ' בפרת"ב שם ורא"פ ס"ק ג' דבמקומות המחמירים בבועא יחידית בעכורים וסרוחים יש להחמיר אף אם אין הבועא בולטת לחוץ רק כמורסא שהוא שוה לשאר מקום שבריאה ונמצא שם עכורין וסרותין יש, להחמיר באין הפ"מ עיי"ש ועי' ברא"פ ס"ק ל"ג:

כט בהם ליחה. עי' לב"ש סק"ג מ"ש בבועא שמראי' כמראה קריי"ט שטיי"ן או כעין עין וכ' שצ"ע במקומות שאוסרין בבועא יחידית במים עכורים אם יש להטריף גם בזה עיי"ש ועי' רא"פ סק"ו ובפרת"ב סעי' ו' שהעלה לדינא דבועא שיש בה מוגלא אפי' מראות הבועא מבחוץ הוא כעין עין או כמראה צב שקורין קריי"ט שי"ן או שאר מראות עכורין ואין המראה קבוע בקרום הריאה עצמה רק שמחמת שהליחה מונח בתוכה נראה למעלה כמראה הליחה אשר בפנים וכשמוציאין הליחה מבפנים אז מראה הקרום כשאר קרום הריאה יש להקל אף במקומות שנוהגין להחמיר במים עכורים וכל זה אם המוגלא אינה סרוחה אבל אם המוגלא סרוחה אז במקומות שמטריפים בועא יחידית במים עכורים וסרוחים גם בכה"ג יש להטריף עיי"ש:

ל ליחה סרוחה. וה"ה אם נמצא שם מים מלוחים או מרים שדינם כמו עכורים וסרוחים. ושיעור לדבר אימת הם נקראים מלוחים או מרים עי' בפרת"ב לעיל סי' ל"ו סעי' פ"ג ובסי' זה סעי' ג' שהוא עד שלא יהיו ראויין לשתיית אדם מחמת זה רק ע"י הדחק עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ד ובסי' ל"ו ס"ק רט"ז) ועי' בס' צמח צדק החדש שכ' בחידושיו לש"ע ריש סי' זה דלדינא מים מלוחים ומרים קיל טפי מסרוחים ועכורים ולכן אף שכ' השמ"ח דבמקום שאין מנהג להקל בבועא יחידית יש להחמיר במלאה עכורים וסרוחים מ"מ במלוחים ועכורים אין להחמיר במקומות הנ"ל עיי"ש:

לא עכורים. עי' מ"ז ס"ק א' (ורא"פ סק"א) שכ' דממשמעות המחבר שכ' במים להטריף גם בעכורים ובליחה לא כ' רק סרוחים משמע דבליחה לא מפסיד מה שהיא עכורה רק במים לבד פוסל עכורים עיי"ש אבל בלב"ש בהג"ה סעי' א' וביאורו סק"ה כ' לדינא דאין חילוק בזה בין מים לליחה דליחה עכורה דמי לליחה סרותה ולמים עכורים ואין הפרש ביניהם עיי"ש אך ברא"פ סק"ו ובפרת"ב סעי' ו' כ' לדינא שיש חילוק ביניהם ואין עכורים פוסלין רק במים דבמים בעינן זכים דוקא אבל בליחה אין הפרש במראה הליחה מה שהוא דדוקא במים שדרכו להיות צלול בטבעו יש ריעותא כשהוא עכור אבל בליחה דהוי עכור בטבעו אין לחוש אף כשהיא עכורה יותר מהרגילות אף במקומות דנהגו להחמיר במים עכורים עיי"ש:

לב הרי זו טריפה. עי' באר הגולה לעיל סי' ל"ו סעי' ז' ציון ט"ו שכ' הטעם שאוסרים הרי"ף והרמב"ם בבועא כזו לא הוי הטעם משום הסמפונות רק משום דסוף הקרום לפסוק ועי' בחגורת שמואל כאן סק"ב שכ' כן בפשיטות הטעם משום נקיבת הקרום ולא הזכיר הטעם דנקיבת הסמפונות עיי"ש ועי' באוצרות שלמה בכח שור סק"א מ"ש בזה באורך ויש נ"מ לדינא במקומות המחמירים בבועא דעכורים וסרוחים אם נמצא כזו בסוף השיפולי במקום שבודאי לא הגיע הריעותא להסמפונות כלל ויש חוט בשר מקיף באופן שלא אסור משום בועא בשיפולי דלטעם קלקול הסמפונות אין לאסור בזה אבל משום טעם דנקיבת הקרום יש לאסור במקומות המחמירים אף בכה"ג:

לג טריפה. עי' בס' זבח שמואל סי' י"ז בדרישת הזאב סוף סק"א בבועא שיש לה תמונת עין ע"י שנתחכך בצלעות עד שנתמעט הקרום העליון ונשאר רק קרום התחתון והוא העור של הבועא עצמה וקרום העליון מונח למטה סביב הבועא כמו שפה להבועא ומתחזי כעין דוק שבעין והוא שכיח בדקות משום שמרקדין והבועות מתחככין בצלעות ונקלף הקרום ולא נשאר רק קרום מחמת מכה וטריפה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ג' שכ' דאפי' בהפ"מ אין להקל בזה ועיי"ש עוד בס"ק קי"ט (בד"ה בועא כעין) מ"ש בדין זה דבועא הנראה כעין וכ' דגם אם היא מלאה מ"ז ואפי' במקומות שמקילין בבועא דמ"ז מ"מ בכה"ג שנראה כעין חמור ועיי"ש במוסגר ועיי"ש עוד בד"ק בד"ה במקום ועי' עוד שם בס"ק ד' מ"ש לענין טינרי הנראה כעין עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק נ"ה מ"ש בזה:

לד ורבים מכשירים. עי' בבית אברהם בפרטי תרלרי"ע שלו ובמנהז"ב בתרלרי"ע ריש אות ב' שכ' דאף דאנן מכשירין כל בועא יחידית אבל עכ"פ גם לדידן כל בועא מלוחה וסרוחה או מים עכורים או סרוחין או מרים או מלוחים או שהמים כרכומי כדבש או בועא בדם כל אלו נקראים ריעותא גדולה ובצירוף שאר ריעותא כ"ד הוי תרלרי"ע עיי"ש אך בלב"ש סעי' ל' בריש דיני תרלר"ע השייכים לסי' זה ובמאירת עינים בכללי תרלרי"ע ס"ק י"ח כ' דכל בועא יחידית לא הוי רק סתם ריעותא עיי"ש ומשמע דאפי' של עכורים וסרוחים ועי' עוד בלב"ש סי' ל"ט ס"ק ע"ח וס"ק קע"ט ועי' בתורת זבח סי' מ"ג בהע"ש ס"ק ט' שהעלה כן להדיא לדינא דאפי' במים עכורים וסרוחים לא הוי ריעותא גדולה רק ריעותא בינונית עיי"ש ועי' במנח"י בתרלר"ע אות ב' בביאורים סק"ח מ"ש בזה וכ' דאם יש עוד איזה צד היתר יש להקל ולחשבו רק לסתם ריעותא עיי"ש. והנה באהל יצחק בז"ת אות מ"ד ובעצי לבונה בסעי' זה בד"ה שם בהג"ה קראו לכל בועא של מוגלא בשם ריעותא גדולה להצטרף עם ריעותא כ"ד לתרלרי"ע עיי"ש אך במנהז"ב שם השיג עליהם במה שהפריזו על המדה דדוקא כשהיא במוגלא סרוחה י"ל שיש לה דין ריעותא גדולה כנ"ל אבל כשאין המוגלא סרוחה בודאי פשוט הוא דאינה רק סתם ריעותא עיי"ש וכ"כ במנח"י שם לדינא ועי' בפרת"ב בתרלרי"ע סעי' נ"ז:

לה מכשירים. עי' בשו"ת גבעת שאול סי' מ"א באמצע התשו' שכ' דזה פשוט דבבועא יחידית שמכשירין א"צ לבודקה אפי' בנפיחה לראות אם לא יבצבץ שם עיי"ש וכ"כ בפרת"ב סוף סעי' א' ורא"פ סק"א דבמקומות שאין נוהגין לנפוח כל ריאות רק אותן שנולד בהם חשש וריעותא גם זו אין צריך נפיחה עיי"ש אך בלב"ש לעיל סי' ל"ו ס"ק ט"ו (באמצע הס"ק) השיג על הגבעת שאול בזה וכ' דפשיטא דגם בבועא יחידית צריך לנפוח הריאה ולבודקה עיי"ש ועי' בגה"ק לעיל סי' ל"ו אות ו' ובמק"מ כאן סק"א שפסק לדינא כהגבעת שאול וכ' דבמקומות הללו שמכשירים כל בועא יחידית כמ"ש ברמ"א אפי' בדיקה במראית העין ע"ג הבועא א"צ אפילו במלאה מים עכורים עיי"ש אך במנח"י בקו"א אות ב' העלה דלכתחלה יש להחמיר להצריך בדיקת ראי' עכ"פ אבל לענין בדיעבד נכונים דברי המק"מ עיי"ש (ועיין בדברינו לקמן ס"ק פ"ה) ועי' בשו"ת דעת הזבח במהד"ת סי' כ' באמצע התשובה שכ' שבדוק ומנוסה אצלו שאם יש בועא ממים זכים בריאה שכיח טובא שהקרום שעל הבועא הוא קרום זר ואינו מקרומי הריאה. וכשקולף את הקרום הזה נמצא תחתיו נקב גדול ונראה שהוא מחיים ואין שם רק הכיס של הבועא. ודבר זה שכיח הוא רק בבועא ממ"ז ולא במוגלא ע"כ צריך לדקדק בזה שבכל בועא ממ"ז יקלוף את הקרום לראות אם הוא קרום הריאה ואינו קרום זר עיי"ש לדרכו:

לו וכן המנהג להכשיר. כ' בשמ"ח שם ותב"ש סק"ד שבארץ ישראל נהגו לאסור ואם שינו את מנהגם ע"י מי מהאחרונים ידעו שמנהג חדש הוא ואבותיהם נהגו בו איסור וראוי להם לחזור לאיתנם הראשון דלאו מנהג טעות הי' עיי"ש (ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ח' ובשו"ת בעי חיי חיו"ד סי' ל"ח) ועי' בשלחן גבוה סק"ג שכ' דבכל מלכות תוגרמה נוהגין להקל כדעת הרמ"א זולת בעיר הקודש ירושלים שנוהגין להחמיר ובודקים בועות הריאה כבועות הכוליא אם אין בה עכורין או סרוחין משום דקבלו עליהם הוראת מרן הב"י עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ב' סי' יו"ד סעי' ב' מ"ש בזה. ועי' עוד בתב"ש סק"ג ובפרת"ב סעי' ג' שיש עוד מקומות שנהגו להטריף ואין להם לשנות מנהגם ואפי' במקומות שאין להם מנהג קבוע בזה יש להם לנהוג להטריף ואין להקל בזה כ"א במקום שהמנהג ידוע להכשיר עיי"ש ועי' תב"ש לעיל סי' ל"ו ס"ק נ':

לז המנהג להכשיר. עי' בשו"ת משפטי שמואל סי' ט"ז שכ' דאף במקומות שנוהגין להכשיר מ"מ אין להם להקל כ"א בבהמות ישראל אבל בבהמות נכרי ראוי להחמיר עיי"ש ועי' בשלחן גבוה שם שהביא דבריו בזה וכ' דבמקום שהשו"ב נוטל שכר או שנוטלין הגאבעל"ע מקרי ממונם של ישראל ויש להקל בזה אף אם הבהמה היא של הנכרי עיי"ש אולם לפמ"ש בפרת"ב להלן סי' ל"ט סעי' קל"ה דמה שהשו"ב נוטל השכר לא הוי ממון ישראל עיי"ש אין להקל בזה:

לח להכשיר בועות. עבאה"ט מ"ש דבבועא ישנה טריפה וכו' ועמ"ז סק"ח מ"ש בזה ועי' לב"ש בהגה סעי' א' ובביאורו סק"ב שכ' דאם נמצא בועא על הריאה ונתמסמסה ביד הבודק טריפה אפי' כשהיא במים זכים ואם הגיעה לגדר בשר שהרופא גוררו הוי ודאי טריפה רק שאין לאסור החלב למפרע כלל דאמרינן דברגע קודם שחיטה נתמסמסה ואם לא הגיעה לגדר בשר שהרופא גוררו הוי רק ספק טריפה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ש"ו בד"ה ודע):

לט בועות עבאה"ט סק"ג במוסגר מ"ש בשם הש"א והפר"ח בבועא גדולה הבולטת לחוץ ואין לה דיבוק בריאה אלא השורש וכו' ועי' בשו"ת חינוך בית יהודא סי' ל"ד שכ' להקל בעובדא כזו עיי"ש באורך אך בשמ"ח סעי' ט"ז כ' דאם נמצא בועא ע"ג הריאה ונראה לעינים שאין ממנה כלל בתוך הריאה רק כולה בחוץ כאילו רק דבוקה לריאה כיון שאין לה מקום ליכפף לתוכה יש לאסור בכל מקום שעומדת על גב הריאה דסופה להתפרק בצלעות עכ"ל וע' בבל"י סק"ד ובשפ"ד ס"ק י"ב שכ' דאין לאסור בזה אא"כ הבועא הוא כטד"א דוקא עיי"ש ועי' לב"ש ס"ק ע"א שכ' דכן מסתבר לדינא עיי"ש אך בפרת"ב סעי' ל"ח ורא"פ ס"ק נ"ח העלה דבכ"מ יש להחמיר בזה דאפי' כשהבליטה היא פחותה מטד"א ואינה חדודה כלל אסור עיי"ש ועי' ד"ק ס"ק כ' ומק"מ ס"ק נ"ד דעכ"פ בעינן שיהא בהבועא כטד"א הקטן עיי"ש אך במאירת עינים שורש ד' ענף ה' ובמנהז"ב שם בקומץ סעי' ב' ועשרון סק"ג כ' להלכה ולמעשה דאפי' היא קטנה ופחותה מכטד"א יש לאסור אפי' בהפ"מ ואין שום צד להקל בזה עיי"ש:

וכתב עוד בפרת"ב שם ורא"פ ס"ק נ"ט דאפי' היא מלאה מים זכים ובמקום שנהגו להקל בסמיכי במ"ז אפ"ה בזה יש להטריף ואצ"ל אם נמצא בועא כזו באונא העליונה של ימין מחצי' לצד החוד אפי' של מ"ז שיש להטריף אפי' בהפ"מ עיי"ש ועד"ק ס"ק י"ט ובמק"מ ס"ק נ"ג שכ' דה"ה טינרי דינו כמ"ז עיי"ש וכ"כ בזבחי רצון בתמידים ס"ק י"ד וכ' שם דה"ה מלאה רוח דינא הכי עיי"ש ועי' לב"ש שם שכ' די"ל דאם הבועא מכוסה במראה בשר ריאה אף שנראה שאין ממנה בתוך הריאה כשר דכשהוא מכוסה בבשר הריאה למעלה אז בודאי היא מושרשת יפה ולא תתפרק וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק נ"ד שכ' דלדעתו פשוט הוא להכשיר ואין כאן צ"ע דכיון שהיא מכוסה בבשר ריאה לא גרע מגבשושית עיי"ש ועי' מ"ש בזה במנח"י בביאורים ענף ד' ס"ק ל"ה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' פ"ח ובס' משמרת הקודש בקונטרס התשו' סי' ל"ו אות ב':

ועיין במק"מ ס"ק נ"ג שכ' דעובדא זו מיירי שהוא רק לפי הנראה לפום רהיטא שאין ממנה בתוך הריאה כלל אבל לפי האמת מושרשת היא בשורשה בריאה כשאר בועא שהיא תחת הקרום של הריאה רק שהבועא זו נתרחבה למעלה וקצרה למטה ועי"כ לא תוכל להכנף ולכפוף עצמה לתוך הריאה אבל אם באמת אין ממנה בתוך הריאה כלל והבועא אינה כשאר בועא שבריאה והיא למעלה מן הקרומים אין איסור בזה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק י"ט שכ' דההבחנה בזה בבועא כזו שע"ג הריאה צ"ל באומדנא ברורה שמושרשת יפה בעומק ואינה עומדת להתפרק והיא תחת הקרום ולא ע"ג הקרום וכ' שם דאם א' אומר שהיא מושרשת יפה יש להקל אף נגד א' שאומר שאינה מושרשת ועיי"ש עוד כמה פרטים בזה באריכות אך במנהז"ב כלל כ"א בעשרון סק"ג וקומץ סעי' ב' ובמנח"י בקו"א אות י"ב כ' דבע"כ הפירוש הוא דבאמת אינה מושרשת יפה ואין מהבועא כלום בתוך הריאה רק שורש קטן ואינה כשאר בועות אפ"ה אסור דחיישינן בזה דכיון דאין לה דיבוק חזק רק שהיא מדובקת קצת בקרומים הדקים מאד הרי השורש רעוע ואין לה מקום לנוס מפני דחיקת הצלעות ועתידה להתפרק עיי"ש:

וכתב בפרת"ב סעי' ל"ט ורא"פ ס"ק ס' יראה לי שאף אם נמצא בועא כזו מלאה מ"ז מקמא של ריאה לעומת הלב אף שאין חשש מחמת חיכוך בצלעות מ"מ יש להטריף אם אינה יכולה להקלף מן הריאה ביד בנחת לבדוק תחתי' אם הקרום הוא שלם ויפה שם במקום שנקלף ממנו הבועא אך במקום שנהגו להקל בבועא כזו במ"ז מקמא של ריאה בהפ"מ יש להם על מה שיסמוכו עיי"ש ועי' בזבחי רצון סי' י' סק"ד שכ' דכ"ז במ"ז אבל במלאה רוח יש להכשיר בזה בכ"מ עיי"ש אך במנח"י בקו"א אות י"ג כ' שאין דבריו מחוורין ושכן כ' בד"ק שאין צד קולא בענין זה במלאה רוח יותר מבמ"ז עיי"ש וכן במ"ח בזבחי רצון שם דאם נמצא בועא כזו בין אונא לאונא למטה מחציין יש להכשיר בכל גוונא עיי"ש השיג עליו במנח"י שם וכ' דאדרבה בהא יש להחמיר יותר מבקמא דשם ליכא חיכוך כלל משא"כ בין אונא לאונא דאונא השוכבת עלי' דוחקת אותה עיי"ש והנה במאירת עינים שם סעי' י' סק"ל כ' דמ"ש הרא"פ להקל בהפ"מ במלאה מ"ז לא מחוור ואין להקל כלל אפי' בהפ"מ עיי"ש וכ"כ במנהז"ב שם בקומץ ובעשרון ס"ק ד' עיי"ש אך במק"מ ס"ק נ"ה כ' דאין להחמיר בזה ועכ"פ בהפ"מ יש להקל אפי' במלאה מוגלא כשאין חשש חיכוך בצלעות עיי"ש ועי' בתורת זבח (למהר"ש ג"פ) סי' ל"א ביסוד המזבח ס"ק ד' שהכריע שהדבר תלוי בראות עיני המורה דאם נראה לעיני המורה שיש חשש שזה בא מחמת נקיבת הקרום כהאי דסירכא שתלוי בה כפתור (הנזכר להלן סי' ל"ט בבאה"ט ס"ק ל"ח ובדברינו שם ס"ק תקצ"ד) יש לאסור בכל גווני עיי"ש (וע"ל ס"ק ד') ועי' בס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ב' סעי' ב'. ודע דכל הדינים שהעתקתי עד כאן מענין בועא הבולטת כזו באיזה אופן שיהי' מיירי רק באופן שרואין שאינה נקלפת מן הריאה וכשקולפין אותה מן הריאה לא הוי הריאה תחתי' שלם ויפה דאל"כ הו"ל בועא הנקלפת שנשתנה דינה (כמו שאבאר בס"ק שאח"ז) ועי' רא"פ ס"ק נ"ט ובזבחי רצון סי' ו' בתמידים ס"ק י"ד: (מ) בכל ענין. עבאה"ט סוף סק"א מה שכ' מהכנה"ג בבועא הנקלפת ועי' בשער המים סק"ב ובמ"ז סק"ח ובשפ"ד ס"ק י"ב שהביאו דברי הכנה"ג בזה לדינא ועי' בס' שלחן גבוה מחודש י"א מ"ש ממנהג מקומו בבדיקות בועא כזו ועי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ב' סי' י"א סעי' ב' שהביא דברי השלחן גבוה בזה והאריך להשיג על מנהג זה עיי"ש ועי' בלב"ש סק"ב שכ' דבועא כזו שקורין אותה שלחופית הוי ודאי טריפה והחלב אסור ג' ימים למפרע כדין הוגלד פי המכה עיי"ש ועי' בדרך החיים סק"א מ"ש בדברי הלב"ש בזה ועי' רא"פ ס"ק י"ד וס"ק נ"ג ונ"ד ובפרת"ב סעי' ל"ה שכ' דאין לאסור בזה כ"א במלאה מוגלא או עכורים וסרוחים אבל במ"ז יש להכשיר אם היא שלימה ויפה תחת הבועא לפי שזה. מורה שאין הבועא בגופה אלא שנעשית כמין שלחופית בחלל הגוף מחמת מים שבחלל הגוף ונדבק בריאה ולא בא מחמת נקב שבריאה והו"ל כמו שלופרי"ק ושוי"ם דקיי"ל להכשיר כשהריאה תחתיו שלימה לאחר הנפיחה עיי"ש ועי' מזה בתורת זבח הספרדי הנ"ל שם סעי' ז' ובתורת זבח (להרב מהר"ש ג"פ) סי' ל"א בהע"ש סק"ב שהשיגו על הרא"ש בזה והעלו דאף כשהיא מלאה מים זכים ונקלפת יפה והריאה נשארה שלימה ויפה תחת הבועא יש לאסור עיי"ש ועי' בזבחי רצון שם בתמידים ס"ק י"ג ובדרך החיים שם ובעצי לבונה שסיימו בצ"ע בזה לדינא עיי"ש ועי' בס' ליקוטי צבי בהשגותיו על התו"ז מ"ש לחזק דברי זקינו הרא"פ בזה ומדחה דברי התו"ז עיי"ש ועי' במנהז"ב כלל כ"א בעשרון סק"י שהאריך ג"כ בזה והעלה שיש לחוש להחמיר לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ס"ב שהעלה ג"כ דלא כהרא"פ הנ"ל וכ' לאסור אף במ"ז וכ' דחילוק גדול יש בין אם נעשה קרום פשוט או אם נעשה כמין כיס מלאה מים די"ל דזה שכיח דיהא נעשה מלחלוחית הריאה שלחופית מקרום מתוח מלא מים אבל שיהא נעשה ממנה כמין בועא מלאה מים זה א"א להיות מלחלוחית הריאה מש"ה טריפה עיי"ש ועי' בגה"ק אות ב' ובמק"מ ס"ק נ"ה מה שהאריך בענין זה והעלה דעכ"פ בהפ"מ יש לסמוך על הרא"פ בזה להקל בבועא כזו במים זכים וכ' שם דכל החומרות בזה הוא רק אם הבועא היא גדולה קצת אבל אם הבועא הנקלפת היא קטנה מאד אפי' היא מלאה מוגלא יש להתיר לצורך גדול עיי"ש ועי' בדבריו במשמרת הקודש בהשמטות הד"ק שכ' שכן הוא דעת הד"ק עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' כ"ה מ"ש בנידון בועא קטנה דמוגלא שעומדת ובולטת על הקרומים רק בקצה א' דק כחוט השערה נדבק על הקרומים ונקלפת בקל מקרום העליון ותחתיו שלם ויפה ויש שנקלפת מעל:

הריאה הריאה בקליפות החיצונים ויש שנקלפת לבדה בלי שום קליפה וצידד המורה להכשיר והוא השיב דאם לא היתה נוגעת בריאה רק בקליפות יש להכשיר אבל כאן כיון דקצה א' נוגע בריאה אפי' מעט אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ומן הריאה הוא בא וטריפה עיי"ש ועי' מזה בד"ק סק"ד וס"ק י"ט ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ס"ו שהביא דברי הד"ק והתו"ז והמק"מ הנ"ל וכ' שאין הכרעת המק"מ נכונים כלל בזה דאין נוהגין כהרא"פ להקל בזה כלל רק שיש לאסור בבועא הנקלפת אפי' במ"ז וגם במ"ש בעק"מ להקל בבועא קטנה אינו נכון דאפי' הוא במ"ז והיא קטנה מאד יש להחמיר עיי"ש באריכות (וע"ל ס"ק ע"ו ולהלן ס"ק קס"ה) ועי' בדעת תורה סק"ב מ"ש בענין זה ומקיל טובא בדינים אלו ועיי"ש במי הדעת: וכתב ברא"פ ס"ק י"ט ובפרת"ב סעי' ט"ז דכל זה הוא רק בבועא דמוגלא או עכ"פ דמ"ז אבל בנמצא בועא מלאה רוח הנקלפת מן הריאה והריאה תחתי' שלימה ויפה, אין כאן בית מיחוש דאמרינן שמחמת הליחות שמבחוץ נעשה המין שלחופית דמלאה רוח הזה ואין חשש אבל אם אינה נקלפת וכשנוקבין הבועא אינה מבצבץ שם אז במקום הפ"מ יש להקל ותולין דבאה מחמת התפשטות ליחה ונתעגל ונעשה כמין כיס ואינו רק כסירכא תלוי' אבל שלא במקום הפ"מ יש להחמיר ולדונו כמו ווארצלי"ץ, האמור להלן סי' ל"ח דטריפה כיון שא"א לקלוף עיי"ש אך בתו"ז (למהר"ש ג"פ) שם החמיר בכל זה וכתב דאף בהפ"מ יש להחמיר במליאה רוח ואינה נקלפת כמו במ"ז דלא עדיף מווארצלי"ן עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק צ"ה):

ועיין בד"ק סק"ט מ"ש לענין טינרי הנקלפת ונוטה להקל אך להלן ס"ק י"ט תפס כוח דאיסורא וכתב דטינרי הנקלפת אף שתחתיה שלם ויפה הוי ודאי טריפה עיי"ש ועי' בערוגות הבושם בחידושיו לסי' זה שמצדד להקל בטינרי הנקלפת כשנשאר מקומה יפה אך בסוף הס"ק סיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה שם שנשאל בנידון טינרי הנקלפת מהריאה ונשאר מקומה שלם ויפה ועמד בסתירת הד"ק הנ"ל וכתב דמ"ש הד"ק בס"ק י"ט לאסור מיירי בטינרי גמורה ולדינא העלה דאין להקל בזה אפי' בטינרי קטנה מאד עיי"ש ועי' במ"ש בזה בקונ' יפה לבדיקה שבס' ברכת משה שער ג' נתיב ב' והעלה בסוף אות ב' דעכ"פ בהפ"מ יש מקום להקל אם תחתיו שלם ויפה עיי"ש. ועי' עוד בערוגות הבושם שכ' דכל החומרות דמחמירים בבועא הנקלפת לא שייך אלא אם הבועא היא על הריאה ודבוקה לקרומי הריאה אבל אם הי' קרום זר פרוס על הריאה והבועא היא על קרום הזר ההוא וכשמקלפים הקרום הזר ההוא נקלפת הבועא עם הקרום ההוא אין להחמיר דכל שיש הפסק בין הבועא לקרומי הריאה בקרום זר ואין הבועא נוגעת בגוף הריאה אמרינן דהבועא היא רק על קרום הזר ולא מגופי' דריאה קאתי עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א שם עיי"ש:

ועי' עוד במנהז"ב שם בעשרון וקומץ סעי' ה' שכ' דכל מ"ש להחמיר בבועא הנקלפת הוא רק כשהבועא היא כשאר בועות הנמצאות בריאה אבל אם נמצא כעין הרגילות למצוא על השומן והלב בהרבה בהמות גסות ודקות שנעשו בהם בועות כאלו שהבהמה הי' שמן מתחלה והולך להכחיש וקורין אותם בלשונם וואמיינקע"ס וסימנם שהם לבנים ובתוכם מ"ז ואין להם כיס בפ"ע יש להכשיר ע"י קליפה ובדיקה תחת הבועא אם רואה היטב שהמקום שתחתיו הוא שלם ויפה ונקי בלי שום רושם איזה נקודה דאל"כ יש לחוש שמא יש שם נקב והעלה את הבועא ההוא עיי"ש (וע"ל סף ס"ק ע"ו). וכ"ז שהבועא דבוק להריאה כנ"ל בכל הס"ק הזה אכן אם אין הבועא דבוק בגוף הריאה רק שיש ס"ת היוצאה מהריאה ובסוף הס"ת יוצא ממנה כמין כפתור והוא בועא מלא מוגלא ע"ל סי' ל"ט בבאה"ט ס"ק ל"ח ובדברינו שם (ס"ק תקצ"ד וע"ל סי' זה ס"ק קצ"ח):

סעיף ב:

מא אם ס"ת יוצאה. עמ"ז סק"ג בכללי תרלר"ע אות א' שכ' דכ"ש הוא כשיוצאה ממנה סירכא מינה ובה דגרע טפי מסירכא תלויה עיי"ש ועי' בלב"ש לקמן סי' ל"ט ס"ק ר"א שכ' דאם ב' סירכות יוצאים מחיתוך לחיתוך ושניהם למטה מחציין ותחת א' מהם יש בועא בפ"ע ושני הסירכות דבוקים, בחיתוך שכנגדו רק שראשי הסירכות דבוקות שם זה בזה ואין ניכר שם ראשי הסירכות אין לחוש ולומר דמתחלה היה הסירכא ממקום למקום, על הבועא ואח"כ נדבקו לחיתוך שכנגדם וטריפה משום תרלרי"ע כדין דסירכא ממקום למקום באונא או באומא עצמה ובועא תחת ראש א' מהסירכא דז"א דאמרינן שכל א' בפ"ע נסרך לחיתוך שכנגדו ואין זה סירכא ממקום למקום ובכה"ג לא הוי תרלרי"ע וכ"כ במפתח כללי התרלרי"ע שלו אות י"ז עיי"ש ועי' בבית אברהם בלבת"ב סי' ל"ט ס"ק נ"ט דמתמה על זה דהא דין זה אין לו מציאות כ"א בחלון ובחלון גם בכה"ג הוי תרלרי"ע וכמ"ש בתב"ש בסי' ל"ט וברא"פ בתרלרי"ע סק"י וכ' דבע"כ אין מציאות לדין זה כ"א לשיטת הבית אפרים דמתיר אף בחלון דמתוך הבועא ע"י מיעוך ועיי"ש בסוף סי' ל"ט בקונטרס חזקת הבית שכ' עוד תירוץ לזה דמיירי שהסירכא עומדת בצדדי הרוחב של החיתוך ובאמצע הוא פרוד עיי"ש ועי' במנח"י בתרלרי"ע אות ב' בלק"י ס"ק ע"ה מ"ש בזה וכ' די"ל דמיירי דלא היה חלון כגון שיש קרום הסותם החלון שיהיה בלי פילוש רק שניכר ראשי הסירכות העיקריות ובזה לא הוי תרלרי"ע די"ל דהר"ח האוסר בחלון מודה בזה אף שניכר שנעשה הסתימה אח"כ עיי"ש:

ועיין עוד במ"ז שם שנסתפק בסירכא מינה ובה היוצא מתוך הבועא אם מהני בה מיעומ"ש להכשיר כשעברה המינה ובה ע"י מיעוך והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בלב"ש סי' ל"ט ס"ק קל"א דמשמע שהחמיר בזה עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"מ מרוטינבורג החדשות חיו"ד סי' ו' מ"ש בזה והעלה לדינא דמהני מיעומ"ש לסירכא דמינה ובה אם הצד הב' של הסירכא אינה דבוקה בהבועא, רק במקום בריא שבריאה עיי"ש ועי' בתשו' שבסוף הרא"פ סי' ט' שהעלה דלא מהני מיעומ"ש לסירכא מינה ובה מבועא עיי"ש ומבואר מדבריו דאין חילוק בזה אפי' אם הראש הב' של הסירכא אינה דבוקה בהבועא חמור לפי הטעמים שכ' בזה. ועיי"ש עוד בדיני תרלרי"ע שלו סעיף כ' וברא"פ סי' ל"ט ס"ק קל"ו ועי' בס' תורת זבח (להרב מהר"ש ג"פ ז"ל) סי' מ"ג בהע"ש ס"ק י"ב ובלב"ש סוף סי' ל"ו שכ' כן לדינא דאין חילוק בזה בין אם שני הראשין של הסירכא יוצאים מן הבועא או אם רק צד א' מהסורכא דבוק בהבועא והראש הב' הוא במקום בריא שבריאה לעולם תולין הקלקלה במקולקל דמהבועא נעשה הסירכא עיי"ש ועי' בד"ק בדיני תרלרי"ע אות ס"ר שהראה פנים דסירכא מינה ובה לא חמיר כ"כ כשיוצאה מבועא כמו ס"ת עיי"ש אך במק"מ כאן סק"ו כ' דהעיקר לדינא כהפרמ"ג להחמיר ולא מהני בזה מיעומ"ש ועיי"ש בד"ק בתרלרי"ע אות ס"ר שהוא בעצמו כ' להחמיר וכ' דאין להקל בספק דאורייתא כשיוצא סירכא מו"ב מבועא ע"י מיעומ"ש ועיי"ש עוד בד"ה מל"מ שכ' דאם הבחינו אחר הסרת הסירכא וראו שהיא מושרשת במקום הבריא רק שאח"כ נדבק הראש הב' להבועא יש להקל בזה אף בבועא דמוגלא עיי"ש ובמק"מ שם ס"ק י"א ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ע"ג מ"ש בענין זה וכ' דסירכא ממקום למקום אף שיצאה מבועא דמ"ז לא מהני מיעומ"ש עיי"ש ועי' בדברי חתנו בתשו' רב טובך ח"ב יו"ד סי' ד' וה' וסי' מ"ה שהאריך טובא בענין זה ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קי"ג שהעלה ג"כ להחמיר וכתב דלא מיבעי' כשעברה ע"י קילוף דידן דבודאי טריפה אלא אף אם עברה ע"י מיעוך ממש של הראשונים יש להחמיר עיי"ש אך בסוף סי' צ"א ובסי' צ' פלפל בזה וסיים הדבר בספק עיי"ש ועי' בדבריו בקנאת סופרים בהשמטות לטוטו"ד סי' ח' ועי' מזה בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' יו"ד ובשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' מ"ח ובמנהז"ב בתרלרי"ע אות ס' בקומץ סעיף קי"ג ועשרון סק"ו וז' באריכות:: ועיין עוד בפרת"ב בתרלרי"ע סעיף כ"ג ורא"פ ס"ק ל"א שכ' דאם יוצא מתוך המורסא סירכא ממקום למקום יש להכשיר כשעברה ע"י מיעומ"ש דאף שהמוגלא שבמורסא מעידה על הסירכא שבאה מנקב מ"מ כיון שיש מקומות שמקילין ג"כ בתלויה מבועא ע"כ אין להחמיר במו"ב כ"כ דלא להני בה מיעומ"ש עיי"ש ועי' בעצי לבונה בתרלרי"ע אות מ"ג ובמנח"י בתרלרי"ע אות מ"ג ובמנח"י בתרלרי"ע אות מ' בביאורים ס"ק ל"ו (ועי' בדברינו להלן סי' ל"ט ס"ק שט"ו):

ועיין בס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ס' סי' ע"ח סעיף י"ד שכ' שמצא כתוב מכת"י הרב מהר"ש יצחקי ז"ל בריאה א' שהיה בה בועא גדולה והיה סירכא יוצאת מן הריאה רחוק מהבועא כמו, אצבע ונסרכה ע"ג הבועא אך שכל אורך הסירכא היתה דבוקה בהריאה מהתחלתה עד סופה ולא היה בה שום פילוש ולא יכול לעבור אף ראש המחט תחת הסירכא והסירכא היתה רחבה כמו אצבע ופתוחה מצד א' ומצד הב' היה כמו כיס אך שלא היה מפולש ונפרד מעבלע"ב והכשיר דאין לזה דין מינה ובה מבועא והוא ז"ל השיג עליו וכ' דאין לסמוך ע"ז להקל כי מעשים בכל יום שמטריפים בסירכות כאלו אף שאינם מפולשים: ונחשבים כדין שאר סירכא ולא מחלקין כלל בין סירכא כזו לשאר סירכא דעלמא דבודאי גם זה מין סירכא היא דאם אינה סירכא מה היא ואיזה שם תכנה לה ואין צד לחשבה לבשר בלוי דזה ניכר מענינו שהיא סירכא גמורה עיי"ש באורך:

ועיין בשו"ת טוטו"ד תניינא בהשמטות סי' ס"ח שנשאל דאם יש בועא וברחוק ממקום הבועא נצמח סירכא ועוברת ממקום למקום ומתפשטת על גבי, הבועא והשיב דיש להכשיר דכיון דבמקום שרשי הסירכא מכאן ומכאן הוא רחוק מן הבועא והבועא הוא רק באמצע וכיון דאם היה התחלת הסירכא רק מצד א' הוי הסירכא רחוק מן הבועא ע"כ אף אם כן הוא בב' הצדדים לא הוי תרלרי"ע כיון דאין סמוכים ומה שנתפשטה על הבועא זה אינו מזיק ואין לנו לדון ולחוש רק כשמתחלת ממקום הבועא ואף שיש לחוש ג"כ שמא ממקום הבועא התחיל הסירכא ונתפשטה לצדדים לכאן ולכאן מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והו"ל ספק תרלרי"ע וכשר אך דעכ"פ אין להכשיר בזה אלא כשעברה ע"י מיעומ"ש ולראות אם אינו מבצבץ שם כדין סירכא שלא כסדרן עיי"ש ועי' בס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער ג' נתיב ו' אות ב' שכ' שדברי הטוטו"ד הנ"ל נכונים להלכה ובפרט בהפ"מ עיי"ש באורך ועי' בשו"ת מהר"מ מרוטינבורג החדשות חיו"ד סי' ד' וסי' ה' מענין זה באורך וכ' שם דאם הסירכא שממקום למקום רוב ממנה על חלוקת הריאה והמיעוט מתפשטת על הבועא נראה דאינו תרלרי"ע דאזלינן בתר רובא עיי"ש ועי' במנח"י בתרלרי"ע אות ס' בלק"י ס"ק ל"ז מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

מב ס"ת יוצאה מן הבועה. עי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' נ"ג שכ' עובדא שאירע בריאה שהיה כעין בועא והיה על הבועא כעין קרום והיה נראה כתבנית סירכא תלוי' היוצא מבועא וחלקו בזה הבודקים מהם אמרו שהוא ס"ת היוצא מבועא ומהם אמרו שאין זה ס"ת כלל רק שהיא קרום הריאה עד שבא שו"ב זקן וצוה לנפח הריאה ועלה בנפיחה ונראה שהוא קרום הריאה והכשיר עיי"ש ועי' בס' שער המים לקמן סי' ל"ט ס"ק כ"ח שהשתומם על המראה דאיך הכשיר כשעלה בנפיחה דהא איכא למיחש דהוי ס"ת שעולה בנפיחה דטריפה אפי' בלא שום בועא כמ"ש ברמ"א לקמן סי' ל"ט סעי' ט' עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ב' סי' ט"ו סעי' ד' וה' מ"ש בזה ומתרץ דברי הכנה"ג דר"ל שלא היה שם קרום ארוך כתמונת ס"ת אלא שהיה כשיעור חצי שעורה רוחב הבועא כמו חלב בלוי הנמצא בריאה וחששו מקצת שוחטים שמא היא ס"ת ע"ג הבועא ואחרים סברו דהוי קרום הריאה עצמה דמחמת שהבועא נתכווץ באותו מקום נעשה הקרום של הריאה רפוי שם ונראה שהוא קרום נוסף על הריאה וע"כ צוה לנפח אותה ויש הבחנה דאם הוא באמת קרום הריאה יעלה בנפיחה כמו שאר מקומות שבריאה ואם לאו ידעו שהיא סירכא עיי"ש ועי' בשו"ת דעת הזבח במהד"ת סי' כ' שנשאל ג"כ שאלה כזו והביא דברי הכנה"ג הנ"ל ועיי"ש במ"ש בביאור דבריו בזה וכ' דאף שבשו"ת בעי חיי כ' רק נפיחה מ"מ נראה דה"ה אם לא עלתה בנפיחה גרידא עד שמשמש ומירס שם עד שעלה בנפיחה ג"כ מהני אך מ"מ אין לסמוך להקל בזה אא"כ ניכר היטב שהקרום שעל הבועא הוא קרום הריאה אבל אם אין נראה היטב מענינו שהוא בבירור קרום הריאה אין לסמוך על הסי' שעולה בנפיחה שבודאי הוא קרום הריאה די"ל שהיא סירכא תלויה שעולה בנפיחה וצריך לזה אסיפת בקיאים עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת אור נעלם סי' ט"ו:

מג תלויה יוצאה מן הבועה. עבאה"ט ועשמ"ח סעי' ב' ותב"ש סק"ה שכ' דס"ת היוצא מן הבועא אף דאזלא ע"י מיעוך ומשמוש אין להכשיר כ"א בהפ"מ דוקא והמחמיר לאסור אף בהפ"מ תע"ב עיי"ש והנה במ"ז סק"ב דעתו דמשורת הדין יש לאסור בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש אך בנו"ב קמא חיו"ד סי' י"ב ובפרת"ב בתרלרי"ע סעי' א' ובלב"ש סי' ל"ט ס"ק כ"ח אות ב' וס"ק קנ"ו ובהג"ה בפנים שם סעי' מ"ג כ' דהעיקר כהתב"ש בזה דבהפ"מ אין לאסור בזה מדינא והלב"ש סיים שם דהמתיר בזה אפי' באין הפ"מ אין מזחיחין אותו עיי"ש ועי' במק"מ בתרלרי"ע ערך ס"ר אות ב' ס"ק ב' שהכריע דהיכא דהס"ת אינו ממש על הבועא רק בצדו יש להקל אפי' שלא בהפ"מ כמ"ש הלב"ש עיי"ש (ועי' בנו"ב תניינא חיו"ד סי' כ"ו ובלב"ש כאן סק"ט ובשו"ת יד יוסף סי' ה') ועי' בס' אוצרות שלמה ברב תבואות סק"ג שכ' דכיון דהפרמ"ג כ' דאין לעשות מעשה להקל בזה אפי' בהפ"מ אין לסמוך על המקילין להקל בהפ"מ לבד נגד הפרמ"ג אא"כ יש הפ"מ וגם צורך גדול ולא זולת עיי"ש. ועי' ד"ק בתרלרי"ע אות ב"ו ובמק"מ שם ס"ק י"ג שכ' דכשיש הפ"מ וגם צורך גדול יש להקל כשעוברת הס"ת ע"י מיעומ"ש אף אם יש עוד איזה ריעותא קטנה אחרת נוסף על הבועא עם הס"ת עיי"ש ועי' מנהז"ב בתרלרי"ע אות ב' סעי' י' ובעשרון ס"ק ז' שכ' דאף בהפ"מ אין להקל אלא אם הבועא של מוגלא אבל אם מליאה ליחה סרוחה אין מועיל לה המיעוך בשום ענין וחייב לבדוק אח"ז ולפתוח את הבועא אולי יש שם ליחה סרוחה עיי"ש ועי' מ"ש בזה במנח"י בתרלרי"ע אות ב' בלק"י ס"ק ט"ז וסיים שנכונים דברי המנהז"ב דעכ"פ בעכורים וסרוחים קשה להקל אפי' בהפ"מ וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ד"ק בתרלרי"ע אות ב"ו בד"ה כיון ובמק"מ שם ס"ק י"ג שכ' דכל מה שצריכין הפ"מ להתיר כשעברה הס"ת ע"י מיעומ"ש זה דוקא כשיודעין בודאי שהתלויה היא סירכא אבל אם התלויה היא ספק ריר יש להקל אפי' רק בהפסד קצת עיי"ש:

ועיין בפרת"ב שם סעי' ב' וסעי' ל"ב ורא"פ סק"ה שכ' דכל החומרות בזה שלא להכשיר כשעוברת ע"י מיעומ"ש כ"א בהפ"מ הוא רק כשהס"ת יוצאה מתוך הבועא ממש אבל אם הסירכא אינה ממש על הבועא רק אצל הבועא אע"פ שהיא סמוך לה ממש מ"מ כל שהיא בצדו מהני מה שעוברת ע"י מיעומ"ש אע"פ שהבועא הוא של מוגלא ויש להקל אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' במק"מ בתרלרי"ע ערך ס"ר אות ב' סק"ב ובכללי תרלר"ע שלו כלל ט' שכ' דבכל זה אין להקל אף אם הס"ת אינה על הבועא ממש אא"כ יש הפסק עכ"פ כשערה בין הס"ת להבועא אבל אם היא אצלו ממש בלי שום הפסק אפי' כשערה ה"ז כאלו היא על הבועא ממש ולא מהני שלא בהפ"מ מה שעוברת ע"י מיעומ"ש עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ה':

ועיין ד"ק ובמק"מ שם וגה"ק סי' ל"ו אות ה' שכ' דבכ"מ אין להתיר אף בהפ"מ כשעברה ע"י מיעומ"ש אלא בנפיחה ובבדיקת פושרין דלאחר המיעומ"ש וצריך להשגיח בבדיקת הפושרין דלאחר המיעומ"ש שתעלה הנפיחה בין הבועא לבין הקרום של הריאה שעל גבי הבועא דאל"כ א"א לידע אי מבצבץ או לאו עיי"ש. ועי' עוד ברא"פ בתרלרי"ע ס"ק כ"ח שהביא דברי הזבח שמואל שכ' דהא דמועיל מיעומ"ש אפי' בהפ"מ בס"ת היוצא מבועא דוקא כשס"ת יוצא מעל הבועא ולא מתוכה דכשהס"ת יוצא מתוך הבועא לא מהני מיעומ"ש והוא ז"ל השיג עליו וכ' דאפי' אם הס"ת יוצא מתוך הבועא מהני מיעומ"ש ופסק כן לדינא בפרת"ב שם סעי' כ"א עיי"ש ועי' במנהז"ב בתרלרי"ע סעי' ט' ועשרון סק"ו שהאריך להשיג על הרא"פ בזה ולהצדיק דברי הזבח שמואל דהעיקר לדינא דכשהס"ת יוצא מתוך עומק הבועא קצת לא מהני מיעומ"ש מפני ששורש הסירכא נכנסת לפנים עיי"ש באורך:

וכתב עוד בפרת"ב בתרלרי"ע סעי' כ"ט ורא"פ ס"ק ל"ד דכל מ"ש שמהני מיעומ"ש בהפ"מ בזה הוא רק בס"ת היוצא מריעותא דבועא אבל כשנמצא ריעותא שיש בה מחלוקת הפוסקים וסירכא שלכ"ס יוצא ממנה אין מועיל אפי' בהפ"מ בשום ענין מה שעוברת ע"י מיעומ"ש לפי שזה גרוע מס"ת. וזה דוקא בסירכא שלכ"ס אבל בס"ת היוצא מריעותא דמחלוקת הפוסקים י"ל דלכ"ע מהני מה שעוברת ע"י מיעומ"ש עיי"ש:

וכתב עוד בפרת"ב סעי' ל"ח ורא"פ ס"ק מ"ג דכל מ"ש דסירכא שלכ"ס שעומדת על ריעותא אחרת לא מהני מיעומ"ש לא נאמרו הדברים אלא אם שני הריעותות מעידין שיש כאן נקב שסופו לנקוב אז הוא דאמרינן שאין לסמוך על המיעומ"ש אבל אם עיקר החשש הוא לפי שסופו להתפרק כגון בסירכא מאונא לאונא מהני כשעברה ע"י מיעומ"ש שהרי אין העדות של הריעותות מתנגדים לענין המיעוך שהוא מורה שאינה סירכא כלל ואינו שום ריעותא ע"כ יש להכשיר בכ"מ עיי"ש:

מד יוצאה מן הבועה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בסירכא היוצאה מבועא דמ"ז ועשמ"ח לקמן סי' ל"ט סעי' מ"ג שכ' שיש לאסור בבועא דמ"ז בזה אפי' להמכשירין סמיכי במ"ז ומ"מ במקום שנהגו להכשיר ס"ת מבועא דמ"ז אין לסתור מנהגם דיש להם על מה שיסמוכו ועיי"ש בתב"ש ס"ק ס"ב ועי' לב"ש כאן סעי' ב' וביאורו סק"ז שכ' לדינא דבמקומות שנהגו להכשיר סמיכי במ"ז יש להם להכשיר גם בס"ת מבועא דמ"ז בהפ"מ עכ"פ עיי"ש ועי' רא"פ ריש דיני תרלרי"ע ס"ק ב' וסק"ג ובפרת"ב סעי' א' שכ' דבמקום שאין שם מנהג ידוע בזה אלא שידוע מנהגם להקל בסמיכי במ"ז יכולין להקל גם בתלוי' מבועא דמ"ז אבל אם נהגו באותו מקום להחמיר בסמיכי במ"ז צריכים לנהוג להחמיר גם בס"ת מבועא דמ"ז ואפי' ידוע שמנהגם להחמיר בסמיכי דמ"ז ולהקל בפ"ת מבועא דמ"ז יש להם לבטל מנהגם ולנהוג בשניהם להחמיר אך אפי' במקום שנוהגין להחמיר בס"ת מבועא דמ"ז אם נוהגין שם להקל בסמיכי דמ"ז יש להם להקל בס"ת מבועא דמ"ז לענין זה דאם הס"ת עוברת ע"י מיעומ"ש מותר אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועד"ק בדיני תרלרי"ע אות ב"ו ובמק"מ שם סק"ג שכ' דלדידן דאסרינן תלוי' מבועא דמ"ז יש להחמיר אף בספק אי הוי תלוי' מבועא דמ"ז דהוי כס"ס להחמיר עיי"ש ועי' עוד בד"ק סק"ג שנסתפק להמקילין בס"ת היוצאה מבועא דמ"ז אם אירע שמקצת הבועא הוא של מוגלא והשאר הוא מ"ז והתלוי' יוצאה ממקום שיש שם רק מ"ז מה דינו ועיי"ש מ"ש בזה והביאו במק"מ שם אות ב"ו סק"ט וכ' דבודאי יש לאסור בזה כיון דמ"ז הוי עכ"פ ריעותא כ"ד כטינרי ומורסא א"כ הרי אין הפסק בין הריעותא דבועא של מוגלא ובין הריעותא דס"ת ועיי"ש עוד בד"ק בד"ה תלויה שכ' דאם הוא ספק מ"ז וס"ת עליו אין להקל דהוי כס"ס להחמיר ועיי"ש במק"מ ועי' בזבחי רצון בגליון התרלרי"ע סק"ו וסק"י מענין זה):

ואם ס"ת יוצא מבועא מלאה רוח. עשמ"ח לקמן סי' ל"ט סעי' מ"ג ושפ"ד סק"ט ובפרת"ב בדיני תרלרי"ע סעי' ז' ורא"פ סק"ז שכ' שדין מלאה רוח שוה לדין מ"ז לענין זה עיי"ש אך דעת הלב"ש כאן סעי' ב' בהג"ה ובביאורו סק"ז דבמלאה רוח יש להקל אפי' שלא בהפ"מ דמלאה רוח קיל טפי ממ"ז לענין זה דלא מצינו דמלאה רוח יהא נקרא לקותא עיי"ש ועי' מק"מ סי' ל"ט ס"ק קל"ח שכ' דכל מ"ש להקל בס"ת היוצא מבועא דמלאה רוח מיירי כשניכר שאין הרוח נכנס בכל שהוא מגוף הריאה לתוך הס"ת שכשמסיר הסירכא נראה שנשאר הבועא מלאה רוח בשלימות כמקדם או שיש היכר אחר לזה אבל בלא זה אין להקל כלל עיי"ש:

מה מן הבועה. עתב"ש סק"ט ומ"ז ס"ק ב' בתרלרי"ע אות ב' ובלב"ש סק"ו שכ' לדינא דאף שכל הפוסקים כ' בלשונם ס"ת היוצאת מן הבועא מ"מ לא בעינן שהס"ת יוצא ממש מן הבועא דוקא אלא ה"ה כשהס"ת עומדת אצל הבועא בלי הפסק דינא הכי ולא בעינן שיהי' עלי' ממש עיי"ש ועי' מ"ז שם שכ' דאם הוא סמוך פחות מכדי רוחב קש הוי כמו עלי' ממש עיי"ש ועי' בדעת תורה סק"ה ועי' בלב"ש ס"ק ט"ז שכ' דעכ"פ בהפרש כל דהו סגי עיי"ש ועי' ברא"פ בדיני תרלרי"ע סק"א ובפרת"ב שם סעי' נ"ג שכ' לדינא דשלא לצורך יש להחמיר בזה ולומר דשיעור הסמיכות הוא כל שאין הפרש ביניהם מבשר הריאה ברוחק קש אבל לצורך גדול יש להקל אף כשיש ביניהם הפסק עכ"פ רק כרוחב ב' שערות עיי"ש ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ל"ז (בד"ה והנה) ונראה מדבריו שמקיל בזה טובא וכדברי הלב"ש עיי"ש ועי' ד"ק בתרלרי"ע אות ב"ו בד"ה בועא בחיתוך ובמק"מ שם ס"ק י"ג שכ' דאם קודם הנפיחה הי' הפסק בין הבועא להס"ת כשיעור הראוי רק שע"י הנפיחה נתקרבו זה לזה אם הי' הנפיחה בחוזק קצת באופן שיש לתלות שהנפיחה שבחוזק גרמה להתקרב יש להתיר ועיי"ש עוד במק"מ אות ס"ר חלק א' סק"א ועי' ברא"פ ס"ק כ"ח. ועד"ק לעיל סי' ל"ו סק"א שנסתפק אם הקרום דריאה רפוי מעל הבשר וניתוק ממקום למקום ולכל אשר יחפוץ יטנו ושם יש ע"ג ס"ת ותחתיו בועא די"ל שאין התלוי' מבועא כלל כי כשמנתקין הקרום מכאן אין התלוי' נגד הבועא וא"כ יש להקל עיי"ש אך המעיין בדבריו להלן סי' ל"ט ס"ק מ"ג יראה שמחמיר בכה"ג אף כשאין בועא תחתיו כלל עיי"ש ועי' במק"מ בתרלרי"ע בערך ס"ר אות ב' סק"א שסיים בזה בצ"ע עיי"ש.

ועיין עוד בפרת"ב שם סעי' שאח"ז ורא"פ ס"ק מ"א שכ' דכל מה שמקילין כשיש הפסק כשיעור בין הבועא להס"ת לא אמרן אלא כשכשר הריאה המפסיק הוא בשר בריא שלם ויפה אבל אם אין הבשר שלם ויפה במקום ההפסק שבין הבועא להס"ת אעפ"י שאין עליו שם ריעותא כגון טינרא או מורסא בענין שאינו מצטרף לתרלרי"ע אפ"ה לא הוי הפסק בין הריעותות והוי כאילו הס"ת הוא סמוך ממש להבועא עיי"ש אך בלב"ש בתנאי התרלדי"ע שבסוף סי' זה כ' לחלק בזה דכשההפסק שבין הריעותות אינו בריא רק שיש על ההפסק שם ריעותא קטנה אז יש חילוק דאם ליכא למתלי שאותה הריעותא קטנה היא חלק וסוף מאחת מהריעותות שבצדו הוי הפסק אבל אם רואין שהריעותא הקטנה היא חלק וסוף מא' מהריעותות שבצדו ויש שייכות לא' מהם לא הוי הפסק עיי"ש ועי' במק"מ בדיני הרלרי"ע אות ב"ו סק"י שהחליט כן לדינא עיי"ש (ועיי"ש בכללי תרלרי"ע שלו כלל י') ועי' בתו"ז סי' מ"ב שכ' דאם יש ס"ת אצל בועא רק שיש ביניהם קמט מתחלת ברייתו הוי הקמט הפסק למי שאין לו שייכות לא עם הסירכא ולא עם הבועא עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סוף סי' ר"ח שהשיג עליו בזה והעלה דכיון דהעיקר הוא כדעת התב"ש דאפי' קמט שמתחלת ברייתו הוי ריעותא א"כ בל"ז אסור משום הריעותא דקמט עיי"ש ועי' עוד בפרת"ב סעי' ל"ד שכ' עוד לחלק בענין זה שאם א' מהריעותות אין בו חשש לקותא רק שהריעותא הוא משום שיש אוסרין אותה אז אפילו אם יש על ההפסק שבין הב' ריעותות ריעותא קטנה כמו טינרא או מורסא הוי הפסק עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית אפרים הנספח להס' רא"פ סי' ל"ה ועי' במק"מ בכללי התרלרי"ע כלל י' ובתרלרי"ע שם אות ב"ו מ"ש בדברי הרא"פ בזה ומפקפק בענין זה לדינא עיי"ש ועי' מזה במנח"י בכללי התרלרי"ע סעי' ו' וביאורים שם ס"ק כ"ה שכ' דבכ"ז אין להקל אלא אם אין להריעותא שעומד על מקום ההפסק שום שייכות לא' מהריעותות שבצדו עיי"ש ועי' בשו"ת הר המור (להגאון מ' מרדכי בנעט ז"ל) סי' ט':

ועי' בלב"ש ס"ק קל"ט שכ' דבועא שיש עלי' סירכא וחצי שטח הבועא ששם הסירכא נתכסה בבשר הריאה ועדיין גבוה אין זה הפסק בין חצי בועא המגולה שאין עלי' סירכא כיון שמקום המכוסה שהוא גבוה הוי עכ"פ ריעותא כ"ד ולא הוי הפסק בין הריעותות עיי"ש אך בשו"ת הר. המור שם השיג על הלב"ש בזה והעלה דכל שהסירכא אינה על מקים המגולה מהבועא רק במקום שהבועא נתכסת בבשר הריאה אין לאסור עיי"ש וכ"כ בד"ק סק"י (בד"ה ובמק"מ בתרלרי"ע אות ב"ו ס"ק ט' ועי' עוד בד"ק שם ובמק"מ שכ', דאף שכן משמע מדברי השמ"ח דכל שבמקום יציאת הסירכא או שאר ריעותא שעל הבועא מתכסה בבשר סגי לה כיון דעכ"פ במקום יציאת הסירכא לאו בועא היא אלא חסרון מבפנים אבל הא ודאי דעכ"פ בעינן שיכסה כשיעור ב' שערות גם מצדדי הסירכא או שאר ריעותא שע"ג הבועא מסביב עיי"ש. ועי' בפרי הדר בדיני תרלרי"ע ענף י"ג אות ס' שכ' דרך הכרעה דאם יש עוד סניף וצירו סברא להתיר יש לסמוך על סברת החכם שהביא הלב"ש דמקצת הבועא שנתלבנה הוא מפסיק בין הריעותות עיי"ש: (מו) הבועה. עשמ"ח סי' ל"ט סעי' מ"ז דדוקא כשהס"ת יוצאה מן הבועא אבל כשהס"ת יוצאה מן המורסא אעפ"י שאין להמורסא מראה ריאה כשרה עיי"ש ועי' בד"ק בתרלר"ע אות מר"ס ובמק"מ שם סק"א שכ' דבהפ"מ יש להקל בס"ת היוצא ממורסא אף אם יש בצד המורסא ג"כ קמט קטן כשעברה הס"ת ע"י מיעומ"ש דאף דקיי"ל דאין המורסא הפסק בין הקמט להס"ת מ"מ גם בס"ת מקמט ממש מהני בהפ"מ מה שעברה ע"י מיעומ"ש כמו בס"ת מבועא אך כ' שם דאם לאחר שהסיר הס"ת במיעומ"ש מצא מראה אודם במקום ההוא יש להטריף דהוי כאילו הוא מבצבץ שם שאין מקום לתלות האודם במידי אחרינא רק בקלקול הקרום שם במקום זה. ועיי"ש עוד בדבריו (בד"ה מינה ובה) שכ' שם דה"ה סירכא מינה ובה שיצא ממורסא שוה לדין ס"ת שיצא ממורסא שא"צ מיעומ"ש כלל עיי"ש ועי' בפרת"ב בדיני תרצרי"ע סעי' כ"ג ורא"פ ס"ק ל"א וס"ק כ"ט כ' שאין להכשיר בזה אא"כ עברה ע"י מיעומ"ש עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"א שכ' דאם יש מורסא בריאה ונמצא על המורסא קרום דק ואם יקלוף את הקרום יש לחוש מא יפתח את המורסא א"צ לקלוף את הקרום כיון דקרומים כאלו שכיחים הם על הריאה ואפי' ס"ת ממש ממורסא הוא רק חומרא בעלמא להצריך קליפה ובפרט דהוי קרומים דקילי טפי כנ"ל פשיטא דא"צ קליפה עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה