אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן לו

סימן לה

סעיף א

א הריאה. עט"ז ס"ק ט' ובלב"ש בהגה סעי' י"ז ובמנהז"ב בעשרון כלל י"ב ס"ק ב' דבתחלת כניסת הקנה להריאה עוד קודם שמתפצל לסימפונות וקודם שמכוסה בבשר יש כיסוי על הקנה מעור הריאה לחוד בלא בשר עיי"ש ויש בזה נ"מ לדינא דכשמתחיל השטח של כיסוי עור הריאה על הקנה משם ואילך יש לו דין ריאה ולא דין קנה ושייך בו דין נגלד וכן יש נ"מ לענין מש"ל (סי' ל"ז ס"ק שי"ד) דאין הקנה בכלל ריאה לענין בועא דסמיכי מ"מ זה השטח יש לו דין ריאה גם לענין בועא דסמיכי (וע"ל סי' ל"ד סעי' ח') וכן יש נ"מ לענין תרי בועי דסמיכי וכמש"ל סי' ל"ז (ס"ק ס"ח):

ב יש לה ב' קרומים וכו'. עי' בדעת תורה ס"ק נ"ד שכ' דבשיפולי האונות במקום שאין שם בשר בין קרומי הריאה כלל יש ספק אם יש שם ב' קרומים ואולי יש ב' קרומים רק שהם דבוקים זה בזה בחוזק ואין הרוח נכנס לשם עיי"ש לדרכו:

ג לה. עי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ה אות ח' שכ' דכיון דלא נמצא בפוסקים דעוף אף בניקב רק קרום א' לבד טריפה ע"כ אין לחלק ואין להוסיף על הטריפות ולפ"ז היה נראה דגם בעוף כשר בנגלד פורתא אם רואין שהקרום שני קיים אך צ"ע אם בקיאין אנו בעוף לראות שהקרום השני קיים ע"כ יש להחמיר ולאסור בנגלד פורתא בעוף עיי"ש:

ד ב' קרומים וכו'. עד"ק ס"ק א' ובמק"מ ס"ק ה' שכ' דבניקב התחתון יש להתיר אפי' כשהקרום העליון מוגבה ורפה ואינו מתוח ע"ג הריאה נגד הקרום התחתון ומחמת זה הקרום הולך למעלה ולמטה בלא נפיחה מ"מ כשר בבדיקה כשאר נגלד עיי"ש ועי' בדעת תורה לעיל סי' ל"ה ס"ק ק"כ:

ה קרומים. עי' רא"פ לקמן סי' ל"ט ס"ק קנ"ג שכ' ששמע מבודקים מומחים שיש בידם לקלוף מן הריאה הרבה קרומים ואעפ"כ לא יבצבץ עיי"ש ועי' בערוגות הבושם לעיל סי' ל"ה אות ז' שכ' ג"כ דבכל מקום בריאה דרך להמצא קרומים דקים הנקלפים מעל הריאה וממש אין ריאה אשר לא נמצא עליה קרומים אלה בשטחה והם קרומים זרים שמתקרמים על הריאה ונקלפים מעליה בקלות עיי"ש ומבואר מדבריו דאלו הקרומים שנתקלפים מעל הריאה הם קרומים זרים ואינם מקרומי הריאה ועי' בדבריו בשו"ת שם אריה חיו"ד סי' ט' שרצה השו"ב לומר דגוף הקרום נתקלף ואף אם קלף עור העליון יש לומר שעדיין נשאר מעור העליון כי אחר קליפת עור הדק נקלף עוד עור דק ואין אנו מבחינים אם הוא עור העליון דבעור העליון לבד יכולין לקלוף ב' או ג' עורות וכו' והשיב דהבל יפצה השו"ב שיהא העור נחלק לשנים אינו מצוי כלל ומה שנתפצל הוא רק קרום זר עיי"ש אך בד"ק ס"ק ד' וס"ק ו' וז' כ' דרבים אומרים שכשמפצלים קרומי הריאה נתפצלים לעורות הרבה זה תחת זה כגלדי בצלים ורק דהעיקר הוא רק ב' קרומים ויתר הקרומים הם טפלים ועיי"ש שכ' דבין הקרום העליון ובין הקרום התחתון נתקלף להרבה קרומים ובס"ק א' כ' עוד דאם הקרום העליון דשם נראה קרום זר צריך להבחין בו היטב עיי"ש ועבמק"מ ס"ק ה' וס"ק ז' ובתרלרי"ע אות נ"ג ס"ק ז' מ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ע"כ צריך הבודק לדעת דמ"ש המחבר וש"פ דב' קרומים אית לריאה אין הכוונה על הקרומים הנקלפים כנ"ל אלא הקרומים העיקריים והבודק צריך לדעת ולהבחין עד כמה שייך מהקרומים הללו להעליון ואימתי מתחיל הקרום התחתון. ולפענד"נ שכל עיקר השערה והכרעה לידע איעתי מתחיל הקרום התחתון הוא רק במראה דקרום התחתון הוא אדום וכמ"ש התב"ש סי' ל"ח ס"ק י"ט ובבית אפרים בקונה"ר סי' זה סעי' ה' ועי' בערוגות הבושם ריש סי' ל"ח ועי' ד"ק ס"ק ו' וס"ק ז' ובמק"מ בדיני תרלרי"ע שם שהניח בצ"ע אם נגלד א' מקליפת קרום העליון וא"א לעמוד ע"ז אם נגלד כל הקרום העליון או רק קצת עוביה אי הוה ספק ריעותא כיון דהוי ספק חסרון ידיעה וחוץ מזה צ"ע אם יש לחוש כיון שנתפשטה החולי עד שנגלד קצת עובי העליון ניחוש שנתפשטה החולי בפילוש ביתר עובי קרום העליון וגם בהתחתון עיי"ש ועי' במנח"י בתרלרי"ע אות נ' בלק"י ס"ק י"ז מ"ש באורך בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

ו ניקבו זה בלא זה. רע שכל הדינים של ניקב זה בלא זה ה"ה ג"כ נגלד קצת זה בל"ז וכמ"ש בפרת"ב סוף סעי' ג' ועי' בלב"ש סעי' ד' בהגה ובביאורו ס"ק ט"ו ובשמ"ח סי' ל"ז סעי' י"ח ובמנהז"ב כלל ז' בעשרון ס"ק י"ב שכ' דדין א' לנגלד במקצת עם ניקב קרום א' לבד עיי"ש וכ"כ בתורת זבח ריש סי' כ"א והוא פשוט. ועשמ"ח סעי' ב' ותב"ש ס"ק ה' דבניקב זה בלא זה מותר אפילו בנקב שיש בו חסרון עיי"ש:

ז זה בלא זה. עבאה"ט ס"ק ב' דבזה אין צריך בדיקה ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות ג' ועשמ"ח סעי' א' ותב"ש ס"ק א' ולב"ש ס"ק ג' ורא"פ ס"ק א' ב' ובפרת"ב סעי' א' שכ' דאף בניקב זה שלא כנגד זה צריך לכתחלה להוציא הריאה ולנפחה ולשום רוק או פושרין במקום נקב לראות אם אינו מבצבץ כדי שיוודע בבירור שלא ניקב הב' דכל מה דאפשר לברורי מבררין ולא נסמוך על בקיאותינו ומ"מ בדיעבד יש להקל אפי' בלא נפיחה כלל דלא מחזקינן ריעותא מקרום א' לב' רק שעכ"פ צריך שידע במראה ובמשמוש שא' שלימה עיי"ש (ועי' לב"ש ס"ק ג' מזה) ועי' רא"פ בקונטרס הראיות סי' ד' מה שהאריך בזה ועי' בס' זבחים שלמים הספרדי בחידושיו לסי' זה אות ג' שהביא חלוקי מנהגים במקומות הספרדים בסדר ואופן הבדיקה בזה ועי' מק"מ ס"ק ו' ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תט"ז מ"ש בזה והעלה בראיות דבע"כ גם בניקב או נגלד רק מקצת מעור העליון צריך הקרום התחתון בדיקה מדינא עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' מ' מה שכ' בענין זה וכ' דאף בנקב דק מאד שאינו ניכר כלל אם לא ניקב הקרום הב' יש להכשיר בבדיקה ואין לחוש שמא ניקב גם הב' רק מחמת דקותו אינו ניכר ואין אנו בקיאים בבדיקה דז"א עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' ל"א מ"ש במה שאירע כמה פעמים שניקב הקרום העליון והשו"ב נהגו לבדוק בנפיחה דוקא באומרם שאין בקיאות לראות בעין ובמשמוש אם התחתון שלם לפי שהנקב דק ונשאל מהרב השואל דכיון דצריך בדיקה בע"כ דבעינן בדיקה בראיית העין ובמשמוש היד ולא סגי בבדיקת נפיחה וכיון דאין אנו בקיאין בבדיקה שבראיית העין ובמשמוש הוי כאלו א"א בקיאין בבדיקה החיובית ולפ"ז הו"ל להחמיר ולאסור בכ"מ והשיב דאין לחוש לזה דמעיקר הדין העיקר כהש"ך דא"צ בדיקה כלל ורק כל דאיכא לברורי עכ"פ ע"י נפיחה מבררין וכל דלא אפשר אין מעכב ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז שחיזק דבריו וכתב דגם התב"ש לא מצריך בדיקה בראיה ובמשמוש היכא דהוי בדיקת נפיחה ובפושרין עיי"ש ועי' מזה בברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער א' נתיב א' אות ב' באורך ועי' בשו"ת דעת חכמים סי' ט"ו אות י"ז שנסתפק בנידון זה אי מהני בדיקת פושרין לחוד לראות שאינו מבצבץ בצירוף הבדיקה שבמראית העין לאחר הנפיחה שאין בו נקב או שצריך דוקא לקלוף הקרומים ולראות נגד השמש אם לא ניקב הקרום השני ובסי' י"ט העתיק שם תשו' הגאון מהר"א תאומים ז"ל (בעהמ"ח תשו' חסד לאברהם) שכ' דפשוט שיש לסמוך על בדיקת פושרין לראות אם אינו מבצבץ בצירוף בדיקת דמראית עין שאין בו נקב וא"צ לקלוף הקרומים כי דבר זה דקליפות א"א לעמוד על הבירור ובדיקה זו קשה מאד ואין צריך לה עיי"ש:

ח זה. הנה באופן ההכרה שניקב התחתון ולא העליון עי' זבחי רצון סי' ה' תמידים ס"ק ג' שכ' דאף כשלא ניקב העליון רק התחתון לבד ניכר למעלה דרך הקרום העליון שהתחתון ניקב עיי"ש אך לא ביאר איך מכירין זאת ועד"ק ס"ק ב' וס"ק ד' ובמק"מ ס"ק ז' שכ' דנגלד הקרום התחתון פורתא ניכר בקרום העליון שיש כמו שפה גבוה סביב וע"פ רוב לא ניכר אם הנגלד הוא בעליון או בתחתון וכ' שם דמה שנראה שבאמצעיתו הוא כעין קמט אין לחוש לתרלרי"ע דהכל הוא מכח הנגלד כיון שאין שם חסרון בבשר הריאה וכ' עוד דאם אין השפה סובב בכל היקפו י"ל דאינו לא קמט ולא נגלד רק שנתקפל והוגבה העור העליון כגוד אך צריך להיות בזה הבחנה ע"י בקיאים וכ' שם עוד דאם נראה בקרום העליון כמו שפה גבוה סביב בב' מקומות לא חיישינן שמא במקום הא' נגלד העליון ובמקום הב' נגלד התחתון והוי כניקב זה שלא כנגד זה משום דהוי ס"ס שמא יש ב' עורות בעליון או בתחתון ואולי כן הוא מתולדה דכך גידול הריאה בשקועה קצת באמצע וכ' שם עוד דאם יש ב' סימני נקב דהיינו שיש כמו שפה גבוה כנ"ל ורואין שבנקב א' דבמקום א' בצבץ הרוח לתוך ב' הקרומים דמוכח מזה שנגלד התחתון ובמקום הב' לא בצבץ דמוכח שנגלד העליון אין להתיר אא"כ קלף העור העליון וראה שהעור שוה ע"ג ב' הנקבים דמזה מוכח דשניהם בתחתון ויש לסמוך על בדיקה להכשיר בצירוף הסי' הנ"ל וגם יש סברא להכשיר בזה כיון דקרומי הריאה נפצלים הרבה זה תחת זה ע"כ י"ל שלא הוגלד אלא מקצת עובי הקרום הא' עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ז' שהתיר בזה אפי' לא קלף עיי"ש ועי' עוד בד"ק שם שכ' דמ"מ לאו כללא הוא דכל שיש שפה סביב הוי חשש אם הוא נגלד דלפעמים נמצא שפה על בועא ואינו כנגלד דמחמת הבועא נעשה השפה שע"פ הרוב נתקלקל קרום התחתון ונעשה שפה ואין זה ריעותא דנגלד ועיי"ש להלן סי' ל"ז ס"ק ג' שכ' דאם יש בה בליטה משונה במראה ונראה כעין שפה סביב יש משמעות שחסר שם באמצע קרום העליון והו"ל פילוש ואף אם אין נראה שפה כל שמשונה ועורה דק במקום הזה הו"ל ספק דאורייתא ואין להקל אף בהפ"מ ועיי"ש במוסגר ועד"ק כאן שכ' דאם נמצא קרום כעין ריינו"ס ע"ג נגלד בשפה כנ"ל וקלפו ולא בצבץ כשר בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בהשמטות סי' נ"ח בעובדא שהיה קרום פרוס על מקצת הריאה וראו על מקום א' מעט הכמות לקותא של שחור קצת לא כמראה דיו וזפת רק שהיה שינוי מראה שחור וקלפו הקרום בנחת ובצבץ במקום השחור ועיינו היטב במקום השחור וראו כעין שפה במקום קטן כעין נקב ואמרו הבודקים שהוא נגלד וכ' שהוא טריפה מצדי צדדים כי אף אם לא מבצבץ וגם היה בבירור רק נגלד קרום העליון לבד נמי היה טריפה מטעם תרלר"ע מראה כשרה עם נגלד פורתא ובפרט דבכאן הוי ספק אי נגלד העליון לבד או גם התחתון עמו דאסור משום ספק חסרון ידיעה ובפרט כיון שהיה שפה וכמו שהשפה מורה שמחיים נעשה כן מורה ג"כ דגם התחתון נגלד דבנגלד העליון לבדו לא הוי נעשה שפה ובפרט שבצבץ במקום הזה על כן אין לך טריפות גדול מזה והמכשירו עתיד ליתן את הדין עיי"ש:

ט בשרה. עי' בס' מנחת אהרן ס"ק א' שכ' ממשמעות הפוסקים דלאו דוקא בניקב ע"י חולי הדין כך אלא אף בניקב ע"י קוץ כך הדין דניקב זה בלא זה כשר עיי"ש באריכות אכן יעיין ברא"פ ס"ק ב' ובפרת"ב שם שכ' דאין מתירין בניקב זה בלא זה אלא בניקב ע"י חולי אבל בניקב ע"י קוץ או מחט חוששין שמא ניקב גם הקרום הב' במקום הזה ואין אנו בקיאים בבדיקה וטריפה עיי"ש וכ"כ בלב"ש ס"ק ד' ובהג"ה סעיף א' ועיי"ש בלב"ש שהחמיר עוד יותר דלאו דוקא כשידעינן בודאי שניקב ע"י מחט הוא דאסור אלא כל דלא ידעינן בבירור שניקב ע"י חולי יש להסתפק שמא ניקב ע"י מחט וי"ל דלא מהני הבדיקה ועכ"פ זה ברור הוא דבעי בדיקה בזה מדינא ואי לא בדקו אפי' בדיעבד אסור עיי"ש אך בבית אפרים בקוה"ר סי' י"ח בתשו' הגאון מו"ה סענדר ז"ל כ' דבסתמא אין להחמיר וכל שלא ידעינן שניקב ע"י קוץ יש להקל עיי"ש וברא"פ ס"ק ב' ועד"ק ריש ס"ק ג' ובמק"מ ס"ק ד' שכ' שכן עיקר לדינא ודלא כהלב"ש דמחט וקוץ לא שכיחי בריאה לכן מסתמא תלינן בחולי ואין חילוק בזה בין אם הנקב הוא בעור עליון או בתחתון ולא חיישינן אף בנקב שבעור התחתון דלמא בלע קוץ או מחט דרך הקנה דכל זה לא שכיחי עיי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' י"ד שהשיג ג"כ על הלב"ש בזה עיי"ש באורך ועי' במאירת עינים שורש ד' ענף א' ס"ק ד' שכ' דהמקיל בהפ"מ בספק מחט לא הפסיד עיי"ש ועי' בגה"ק אות ב' ובמק"מ ס"ק ג' שכ' דבהפ"מ ושעת הדחק גדול יש להקל גם בניקב עור א' ע"י קוץ היכא שהקוץ תחוב לפנינו עדיין בתחתון לבד ע"י בדיקת פושרין בקרום העליון נגד הקוץ ועיי"ש בסוף הסי' בדיני החלב שכ' שיש להכשיר החלב בזה עד שעת השחיטה כי ממ"נ אף כי ניקב העליון הרי לא נגלד ואמרינן שסמוך לשחיטה ניקב עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' ר"ט ובס' צ"צ החדש בביאורו לש"ע ריש סי' זה:

י עד שניקבו שניהם. עי' בפרת"ב סעיף ב' שכ' דאפי' אם ניכר לעין שנקב זה הוא מתחלת בריית הבהמה טריפה עיי"ש ועי' בנו"ב תניינא חיו"ד סי' י"ט שכ' ע"ד נקב מפולש באונא וכו' יפה הורה להטריף כי מאן מפיס בבירור שנעשה מברייתו ואפי' אם נעשה מברייתו אין ההיתר ברור עיי"ש ועי' בדבריו בנו"ב קמא חיו"ד סי' ה' וסי' י"ד וכ"כ ברא"פ ס"ק ג' מתשו' פ"י דנקב מתולדה נמי טריפה עיי"ש. אך אם הנקב הוא מוקף מבפנים מקרום הריאה כגון שנמצא באונא נקב מפולש מעבלע"ב כ' ברא"פ ס"ק קי"ח ובפרת"ב סעיף צ"ד ובקונטרס הראיות סי' מ"ח דכל שאין בנקב שיעור אגודל דכ"ף כפופה והוא בתוך שיעור רוחב אגודל מהשיפול שהוא שלא במקום הסימפונות אע"פ שהוא מעכלע"כ מ"מ כשניכר לעין כל שהוא מתחלת ברייתו יש להקל ודלא כהנו"ב ועיי"ש עוד שכ' ראף אם הנקב הוא באמצע הריאה במקום הסימפונות מ"מ אם אירע שמין א' מן הבהמות נמצא ברוב מין זה נקב מפולש כזה באמצע הריאה והקרום קיים ומקיף מכל צד את הנקב אע"פ שהוא רחוק מהשיפולי הרבה יש להכשיר שהרי עינינו ראו שזה דרך גידולם ואם אינו בקי להכיר אם הוא מתולדה או לאו יש להטריף עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ט' שכ' דבהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך על הרא"פ להקל בזה אך במה שמודה הרא"פ דהיכא דאין רוב מין הבהמות כן יש לאסור כשניקב במקום הסימפונות אפי' כשהוא מתולדה מתמה במק"מ שם דכיון שכן הוא מתולדה הו"ל כמו נברא חסר סמפון ומה איכפת לן בזה עיי"ש ועי' מנהז"ב כלל ז' בעשרון ס"ק ג' ד' וקומץ סעיף מ' ועי' במנח"י בקו"א סי' ט"ז מ"ש בענין זה וסיים בכל זה בצ"ע לדינא (וע"ל סי' מ"ג ס"ק ט' וריש סי' מ"ו) ועי' בשו"ת ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ה' (ועי' בדברינו להלן ס"ק ר"מ מ"ש בדבר חסרון כ"ף כפופ"ה וכ"ף פשוט"ה ובדבר ההעקלי"ך שנמצא בסוף השיפולי שניכר שהוא מתולדה) ועי' במנח"י בקו"א אות ט"ז מ"ש בענין זה:

יא שניקבו שניהם. עשמ"ח סעיף ב' ותב"ש סק"ה דאפי' נקב משהו ולית ביה חסרון אסור וכ"כ ברא"פ ס"ק ג' ובפרת"ב סעיף ג' והנה בלב"ש לקמן סי' ל"ט ס"ק ר"ג צדד לומר דנקב קטן שאינו מבצבץ ואין הרוח יוצא אין להחמיר אך הוא בעצמו כ' שם שהוא דבר חדש עיי"ש ועי' בקונטרס התשו' שבסוף הס' נחלת יעקב (מנכדו הגאון בעל חסד לאברהם ז"ל) סי' ה' שהתפלא על הלב"ש והגאון מהרש"ק ז"ל שכ' דעיקר טריפות הנקב הוא מפני שהרוח יוצא וכו' דלא נמצא כן בשום פוסק עיי"ש ולדבריו מפורש יוצא דכל שיש נקב אפי' אין הרוח יוצא טריפה ועד"ק ס"ק ט' ולקמן סי' ל"ב ס"ק ד' במוסגר ובמק"מ ס"ק ט' דאם נראה בקרום הריאה כמו נקב עמוק אין שום סמיכה במה שאינו מבצבץ ואפי' בחנו בפושרין ואינו מבצבץ כלל טריפה ודלא כהלב"ש הנ"ל עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם שהאריך ג"כ להשיג על הלב"ש הנ"ל וכ' דאין לצדד אפי' לסניף להקל עיי"ש וכ"כ בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' עיי"ש באורך אמנם יעוין בס' דעת תורה לעיל ריש סי' ל"ה מ"ש בענין זה והביא כמה ראיות מלשון חז"ל ומלשונות הפוסקים דטריפות דנקב בריאה הוא רק היכא שהרוח יוצא דרך הנקב ואם לאו זה לאות כי הוא מנקבי הטבע שקורין פארע"ן (ע"ל סוף סי' ל"ד מ"ש מכנה"ג) שדרכם לכלוא את הרוח בקרבם מצד פלאי הבורא יתב"ש ואין נקב כזה פוסל כלל עיי"ש ונלפענ"ד דאם רואין שהנקב הוא מתולדה יש לסמוך להקל דכ"ז שאינו מוציא רוח בודאי הוא מנקבי הטבע ואינו ריעותא כלל [אך גם בזה צריך המורה לשום לב אם כן הוא וכמ"ש הד"ת בעצמו שם להלן אות ד' שהוא בחן בעצמו שעשה נקב במחט בקרומים וע"י קישוי הבשר שתחתיו ע"י בועא וכדומה לא בצבץ ולפעמים מבצבץ והכל תלוי כפי ראות העין ונסיון אם הרוח שולט שם תחת הקרומים עיי"ש לדרכו] אכן אם רואין שהנקב אינו מתולדה ונעשה ע"י חולי או לקותא אף שאינו מוציא רוח אין להקל נגד דעת המחמירים הנ"ל. ועי' במנח"י ענף א' ובלק"י ס"ק ט"ז שכ' דבין השרטוטין לפעמים אף בקרע גדול לא יבצבץ ומ"מ טריפה גמורה הוא עיי"ש ועי' בשו"ת עונג יו"ט סי' ע"ב מ"ש בענין זה וכ' שם בסוף התשו' מיהו לפעמים נראה בריאה כמו שניקב הקרום: ואינו מפיק זיקא ויכול להיות שבאמת לא ניקב כלל והוא נראה כן מחמת המוגלא שתחת הקרום שדוחק את הקרום ונראה כמו שניקב הקרום ובאמת אין שם נקב רק מחמת קושי המוגלא ודחיקת הקרום נראה כמו נקב ובזה מהני להסיר את המוגלא ואם נראה שהקרום לא ניקב לעיני השמש אז יש להתיר דבזה אנו רואין שמה שהיה נראה כמו נקב הוא מחמת דחיקת המוגלא בקרום עיי"ש:

יב שניהם. כ' במנהז"ב כלל ז' בעשרון ס"ק א' שיש היכר שניקבו שניהם כשהנקב הולך בעומק קצת או לפעמים כשיש סירכא ונמצא בה חוט א' הולך לעומק הריאה או רק תחת קרום העליון ואם מושכין אותה ניכר ששרשה בריחוק קצת מנקב העליון מכל זה מוכח שניקב שם הקרום הב' ג"כ ונסתם ואם אין שם שום חוט של סירכא י"ל דהוא מפני שמקרוב ניקבה ועדיין לא צמחה וכשהוא מג' ימים או יותר שלחה פארות הסירכא לצאת עיי"ש ועד"ק ס"ק ט' ובמק"מ ס"ק ט' שכ' דאף אם נראה מבחוץ כנקב עמוק אם קלפו הקרום העליון ונמצא קרום התחתון שלם כשר ועיי"ש עוד דאם נראה נקב עמוק בריאה אין להכשיר ע"י בדיקת בצבוץ רק אם קלפו הקרום העליון וראו שהתחתון הוא שלם בבירור אז יש להקל אך קשה להבחין וצריכין לדקדק מאד עד היכן התפשטות הנקב ועיי"ש בד"ק בסוף הס"ק שכ' שנראה דגם בנראה הקרום הב' שלם מ"מ אם הולך בשיקוע בבשר אסיר ממ"נ או משום דנקבו ב' העורות ומה שאינו מבצבץ הוא משום שנסתם בקרוב מחמת מכה או אף שלא ניקב רק קרום א' אפ"ה טריפה משום דהו"ל נגלד מקמנו עיי"ש ובד"ק לקמן סי' ל"ז ס"ק ד' במוסגר:

יג זה כנגד זה. עי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מהר"ז ז"ל מזיטל) חיו"ד סי' י' (בד"ה אך זה נ"ל) שהעלה דלא בכ"מ מטריף הנקב בריאה דאם נמצא הנקב בין אונא לאונא למטה מחציין באופן שאם היה שם סירכא לא היה נראה שם הסירכא אפי' כשמפרידין האונות שם במקום ההוא אין הנקב אוסר אפי' אין שם סירכא כלל ומ"ש הרמ"א ברי' ל"ט סעיף ד' ואם בדקו ומצאו נקוב טריפה היינו שלא במקום שהאונות שוכבות זו על זו אבל במקום ששוכבות זע"ז כשר מידי דהוי אחלחולת שניקבה במקום שהירכים מעמידין אותה דכשר עיי"ש ועי' במנחת יוסף בקונטרס אחרון לסי' ל"ט סעיף ז' שהפליא עליו דשרי ליה מארי' שהתיר איסור דאורייתא נגד כל האחרונים ומשמעות הראשונים בלי ראיות מוכרחות וכו' וסיים כללו של דבר דאין לזוז מפסקן של האחרונים ומשמעות הראשונים דבנקב בפועל טריפה לכ"ע בכל מקום שהוא עיי"ש ועי' בשו"ת אגודת אזוב מדברי חיו"ד סי' ה' מ"ש בענין זה וכ' דהיכא שיש שאר צדדי היתר בלא"ה יש לצרף זה לסניף עיי"ש ולפענ"ד נראה דאפי' לסניף אין לצרפו ועבשו"ת הר' משה מרוטונבורג החדשות חיו"ד סי' ד' מ"ש בענין זה וכתב ג"כ (בד"ה ע"כ) דבזה כ"ע מודים דכל שיש נקב בריאה אף כשהוא בין החתוכים בכל מקום שהוא טריפה עיי"ש לדרכו שוב ראיתי ברא"פ לקמן סי' ל"ט ס"ק ל"ז שכ' כן בפשיטות דהיכא דנקבו הב' קרומים אין מועיל סתימת בשר הריאה דאפי' אם הנקב הוא בין החתוכים למטה מחציה טריפה עיי"ש:

יד ויש מטריפים וכו'. עבאה"ט ועשמ"ח סעיף ב' ותב"ש סק"ד דהי"א אלו ס"ל דאפי' נבדקה הריאה ולא יצא רוח מנקב החיצון אין להכשיר עיי"ש ועי' ברא"פ ס"ק ד' וה' מ"ש בזה:

טו מטריפים וכו' והכי נהוג. עי' בס' זבחים שלמים הספרדי בפרק ז' מה"ש בכסף אח' הלכה א' מ"ש בענין זה ומ"ש שם בשם הס' ז"ר כת"י להמר"ש אבן צור ז"ל ועמ"ז ס"ק א' ולב"ש ס"ק ח' שכ' דאי חזינן שמבצבץ ושבא הרוח בין הקרומים הוי ודאי טריפה אבל אם אינו מבצבץ הוי רק ספק טריפה עיי"ש ועי' בדרך החיים באור תורה ס"ק א' שהשיג על הלב"ש בזה והעלה דכל שניקב זה שלא כנגד זה אפי' בצבצה לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ב מ"ש בזה (ועי' בבית אפרים בקוה"ר סי' ו' וסי' י"ג ובשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ח'):

ועיין בד"ק ס"ק י' שמצדד לצרף לסניף להקל בניקב זה שלא כנגד זה ועלה קרום מחמת מכה עפ"ד המ"ז לעיל סי' ל"ג בוושט שנקבו העורות זה שלא כנגד זה ועלה קרום מחמת מכה הוי רק ספק טריפה דשמא עלה הקרום בעוד שלא איתרמי הנקבים זה כנגד זה ולא נטרף מעולם וה"נ יש לצרף סברא זו לסניף להכשיר מה"ט עיי"ש אך במק"מ ס"ק י"א השיב על דבריו דכאן גרע מוושט עיי"ש ועי' מזה בשו"ת נחלת אבות (מהגאון בעל שער המשפט ז"ל) סי' ו' ובס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער ב' נתיב א' אות א' באורך ועי' בשאלות ותשובות עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"א:

טז בניקבו זה שלא כנגד זה. עי' בשמ"ח שם שכ' דאפי' אם ניקב קרום באונא א' או באומא מגבה והקרום הב' נקוב באונא אחרת מקמא יש להטריף עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק ב' שהמנהג לאסור בכ"מ בזה עיי"ש אך ברא"פ ס"ק ה' ובפרת"ב סעי' ב' ובקונה"ר סי' י"ג כ' דכשאין הנקבים מרוח א' או שהם בשני אונות יש להקל בהפ"מ ע"י בדיקה בנפיחה ובפושרין במקום נקב שבקרום העליון לראות אם אינו מבצבץ עיי"ש וכ"כ בס' שערי דעה ריש סי' זה ובמאירת עינים שורש ד' סעי' ג' וס"ק ז' עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ב שכ' דבמקום הפ"מ ושעת הדחק יחדיו יש לסמוך על הרא"פ להקל בזה עיי"ש ועי' מזה בחידושי מהרא"ל צינץ על היו"ד ריש סי' זה ובמה שכ' עליו בס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שם סוף אות י':

יז זה שלא כנגד זה. כ' בתב"ש ס"ק ג' ובלב"ש בהגה בפנים דאם ניקב קרום א' בערוגה דימין וקרום א' ניקב בערוגה דשמאל כשר דבכה"ג ליכא למיחש למידי עיי"ש (ובשפ"ד ס"ק א') ועי' בדרך החיים סוף ד"ה אמנם ובתורה אור ס"ק א' שהעלה דאין לסמוך על זה ויש להחמיר ולאסור גם בכה"ג כדין ספק טריפה עיי"ש והנה במנהז"ב כלל ז' בקומץ סעי' ב' ועשרון סוף ס"ק ו' מדחה דבריו וכ' דעיקר לדינא כהתב"ש והלב"ש להכשיר בזה ע"י בדיקה אפי' בלא הפ"מ עיי"ש אכן בס' מנחת אהרן סוף ס"ק ג' כ' שיש להתיישב בזה לדינא ואין לסמוך להקל בזה ולא לחנם השמיטו התב"ש מלהעתיקו בשמ"ח לדינא ולא כ' זאת רק בתב"ש לבד עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק א' שכ' דיהי' איך שיהי' אי מפקא זיקא בכל גווני טריפה עיי"ש ופשוט ועי' בשער המים ס"ק א' מזה (יח) שלא כנגד זה. עי' בס' בת עיני (מהגה"צ מזלאטשוב זצ"ל) בחידושי דינים ביו"ד סוף סי' זה שכ' דלכאורה נראה דלא ידעינן דניקב זה שלא כנגד זה אלא אם חזינן דאוושא ולא מפקא זיקא ובמקום א' רואין נקב בקרום העליון אך לדעת השמ"ח דאוסר באוושא בכ"מ ואין לסמוך על בדיקותינו א"כ בלא"ה טריפה ואין לצייר זה רק במציאות רחוק כגון שראינו נקב בקרום העליון ואח"כ נזדמן שקלפו הקרום העליון במקום אחר והי' נקוב הקרום התחתון עיי"ש אבל כבר נתבאר בסק"ח שיכולין להכיר דרך הקרום העליון שניקב התחתון אף כשלא קלפו העליון במה שיש שם כמו שפה ולפ"ז לא צריכין לכל זה:

יט והכי. כ' בלב"ש בהגה סוף סעי' ב' ובביאורו ס"ק ט' דכל שנטרפה מחמת נקב ולא התחיל עדיין להגליד ולהתרפאות החלב שלה מותר אפי' אם ראינו שבלעה מחט ואחר כמה ימים מצאו מחט זו בריאה או בשאר אברים ונקב מפולש החלב מותר דאמרינן סמוך לשחיטה נגמר הנקב מפולש דכל זמן דאפשר להעמידה על חזקת כשרות דרוב בהמות כשרות הן מעמידין על החזקה ואמרינן השתא הוא דאיתרע עיי"ש ועי' מזה לקמן סי' פ"א:

סעיף ב

כ אפי' נגלר. עמ"ז כאן ס"ק ב' ולעיל סי' ל"ג ס"ק ט' שכ' שיש להסתפק אם יש לקותא בעור העליון לבד אי דינו כנגלד עור העליון לבד עיי"ש ועלב"ש ס"ק י' שפסק לדינא דאף שיש לקותא בעור העליון אם קלף העור העליון ובדק בבדיקת נגלד וראה שבתחתון אין שום לקותא וגם אינה מבצבצה יש להכשיר בהפ"מ עיי"ש וכ"כ במאירת עינים שורש ד' ענף א' ס"ק י"ד ובתורת זבח סי' כ"ג סעי' ב' וביסהמ"ז ס"ק י' ועיי"ש במאירת עינים שכ' דאין חילוק בין אם יש בו לקותא בכלו ובין ברובו עיי"ש ועי' מק"מ סוף ס"ק י"ד שכ' דלדעת השמ"ח משמע דכשבשר הריאה נשפכה כקיתון יש להטריף כשנגלד או נלקה רוב הקרום א' עיי"ש וכ"כ בש"ע התניא סי' ל"ג סוף ס"ק ט"ו עיי"ש אמנם בגוף דברי הלב"ש הנ"ל שהקיל בהפ"מ בנלקה עור העליון לבד עי' בדברי יוסף סי' ר"י שהאריך להשיג על הלב"ש בזה והעלה דלא מהני בדיקה כשנלקה רוב עור א' ואף אם קלף הקרום הא' הלקוי ובדק הב' ולא בצבץ טריפה עיי"ש:

כא נגלד. עד"ק ס"ק ב' ובמק"מ ס"ק ה' שכ' דאם קרום הריאה נראה מוגבה במקום א' ויש שקורין גם לזה נגלד אם אין שם נקב בהתחתון וכשפושטין העור במקום המוגבה נעשה שוה בלי שום רושם ולא כעין שפה רק כשאר שטח כל הריאה אין בזה חשש נגלד ומ"מ צריך לדקדק כי לפעמים הוי העור שם כאבעבועות רבות ולפעמים כשקולפין זה העור מוצאין נקבים בהעור עיי"ש:

כב קרום העליון. עי' בס' דמש"א על חולין דף צ"ה ע"א סי' י"ג אות א' ובכנה"ג בהגהות הטור אות א' ובשו"ת בעי חיי חיו"ד סי' נ"ט ועי' בשער המים ס"ק ג':

כג העליון. עי' בפרי תואר לקמן סי' ל"ח ס"ק ו' דמשמע מדבריו שם דאין חילוק בזה בין עור הפנימי לעור החיצון וכל שאחד מהם נשאר שלם כשר עיי"ש אך בס' חידושי מהרא"ל צינץ כ' דדוקא בניטל עור העליון לבד כשר אבל אם נגלד או ניטל קרום התחתון אע"פ שהעליון נשאר קיים טריפה עיי"ש ועבשו"ת דעת הזבח סי' ה' אות ב' שהאריך להביא ראיות דגם בנגלד או ניטל התחתון לבד והעליון נשאר שלם כשר ודלא כהמהר"ל צינץ הנ"ל עיי"ש ועד"ק ס"ק ג' ומק"מ ריש ס"ק י"ג שכ' ג"כ לדינא דלאו דוקא נגלד העליון דה"ה אם נגלד או ניקב התחתון לבדו כשר דאין חילוק בזה בין תחתון לעליון עיי"ש (כד) כולו. ורובו הוי ככולו לכל דבריו בין לקולא ובין לחומרא תב"ש ס"ק י' ושמ"ח סוף סעי' ג' ושפ"ד ס"ק ב' ופרת"ב סעי' ג' (ואם נגלד רק מיעוטו דינו כנקב כמש"ל סעי' א'). (כה) כשרה. עשמ"ף סעי' ד' וסי' ל"ז סעי' י"ח ותב"ש כאן ס"ק י"א ובשו"ת גבעת שאול סי' מ"א ובלב"ש סוף ס"ק ט"ו ובסוף סי' זה ובסי' ל"ט ס"ק מ"א שכ' דקרום עליון של ריאה שניקב או נגלד מעט או רובו הוי ריעותא ומצטרף לתרלרי"ע עיי"ש וכ"כ בפרמ"ג בסי' ל"ז במ"ז ס"ק ב' בתרלרי"ע אות ג' ובסי' ל"ט ס"ק י"ח עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שברא"פ סי' ט' וסי' י"א ועי' בשו"ת מים חיים חיו"ד סי' ז' שכ' דנגלד פורתא לא חשוב ריעותא ודחה דברי השמ"ח ודעימי' שכ' דהוה ריעותא עיי"ש באורך אך כל ספרי שו"ב האחרונים כ' דהוי ריעותא ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ד אות ב'. ועי' בד"ק בתרלרי"ע סוף אות ב"ש שכ' בנגלד או ניקב קרום התחתון יש להקל בהפ"מ דלא מצטרף להריעותא שע"ג עור העליון דקרום העליון מפסיק בין הריעותות ועיי"ש במק"מ שמיישב דבריו שלא יסתור למ"ש באות ח"ס דאף כשב' קרומים מפסיקין לא חשוב הפסק ועיי"ש בד"ק אות א"ד ד"ה בשר בלוי ועי' במה שהאריך בענין זה בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' י"ח בד"ה הנה:

כו אלא שצריכה בדיקה. עחב"ש ס"ק ה' דבנגלד כלו או רובו הבדיקה לעיכובא הוא ואם אירע שלא בדקוהו טריפה עיי"ש ועי' לב"ש ס"ק י"ב שכ' דכשלא בדקוהו לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש ועד"ק ס"ק ו' שכ' דכל נגלד קרום העליון צריך להיות הבחנה אם הקרום התחתון הנשאר הוא קרום הריאה ממש ואינו קרום מחמ"כ או צלקת עיי"ש ועי' מזה במנח"י בתרלרי"ע אות נ' בלק"י סוף ס"ק י"ז שסיים בצ"ע אם לחוש לזה ולהחזיק איסור מקרום לקרום עיי"ש:

כז שצריכה בדיקה עבאה"ט מ"ש ר"ל בנפיחה ועי' בס' מנחת אהרן ס"ק ד' מ"ש בדין זה באורך ועי' בשמ"ח סעי' ג' ותב"ש ס"ק ו' ז' ח' דהבדיקה בזה כך הוא שינפחנה תחלה כראוי לראות ששלימה היא ועולה בנפיחה בכל מקומותי' ואח"כ ישימה במים פושרין דוקא שאם הי' בה נקב משהו יבצבצו המים עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ב' שכ' שדינו של התב"ש שצריך בזה בדיקת פושרין צ"ע עיי"ש (ועי' בפרי תואר ס"ק ב') ועי' בלב"ש ס"ק י"א מ"ש בזה והכריע דלכתחלה מצוה לשמוע לדברי התב"ש לבדוק בפושרין אך בדיעבד אם בדק בנפיחה בלחוד אע"פ שלא בדק בפושרין כשר עיי"ש וכ"כ בדרך החיים בתורה אור ס"ק ב' לדינא עיי"ש ועי' בפרת"ב סעי' ג' ורא"פ ס"ק ו' שכ' דאם לא בדק בפושרין רק בנפיחה לבד אין להקל רק בהפ"מ אם לא אפשר לבודקה עוד כגון שנקרעה או שנאבדה עיי"ש וכ"כ במאירת עינים שורש ד' ענף א' סעי' ג' ובתורת זבח בהע"ש סי' כ"ג ס"ק ה' עיי"ש ועי' בבית אפרים בקוה"ר ט"ז (וסדר הפושרין ושיעור החמימות עי' לקמן סעי' ד' בבאה"ט ובדברינו שם):

וכתב בשמלה חדשה שם דאם הישמה פעם א' במים חמים או קרים שוב אין מועיל לה בדיקת פושרין עיי"ש והנה במאירת עינים שורש ד' סעי' ז' ס"ק כ"ה כ' דפשוט הוא דאם שמוה פעם א' קודם למים חמים או קרים מהני אח"כ לשומה בפושרין כיון דאין הבדיקה בפושרין חיוב מדינא עיי"ש (וע"ל ס"ק פ"ה) אמנם יעיין בלב"ש ס"ק י"ד שהסכים להשמ"ח דהיכא דהושמה פעם א' לחמין אסור בכל גווני אבל כשהושמה פעם א' בצונן יש להקל היכא שיש עוד צד קולא עיי"ש אכן בפרת"ב שם ורא"פ ס"ק ז' פסק דלעת הצורך יש להקל אף אם הושמה פעם א' בין במים קרים או בחמים לחזור ולבדוק אותה בפושרין ואם לא תבצבץ אח"כ בפושרין יש להכשיר עיי"ש אמנם להלן סעיף ה' ורא"פ ס"ק י"א כ' דאם הושם הריאה פעם א' בחמים או קרים קודם בדיקת נפיחה לא מהני לה שום בדיקה בפושרין ואסור עיי"ש ועי' במנח"י במראה מקום ציון מ"א שעמד על סתירת לשון הרא"פ בזה וכ' דמ"ש הפרת"ב לעיל דלעת הצורך יש להקל אף אם הושמה פעם א' בחמין לבדוק אח"כ בפושרין היינו ר"ל אם בדקה עכ"פ בנפיחה קודם ששמוה בחמין ומ"ש אח"כ דלא מהני לה שוב בדיקת פושרין מיירי דלא בדקה מקודם אף בנפיחה וכמבואר ברא"פ ס"ק י"ג או שט"ס בפרת"ב וצ"ל אם הושמה פעם א' במים קרים לחזור ולבדוק וכו' ובהפ"מ יש עוד צד להקל ויעשה שאלת חכם עיי"ש ועי' במאירת עינים שם ס"ק י"ב ובתו"ז שם סק"ו ובמנהז"ב שם בקומץ סעי' ה' ועשרון ס"ק י"א ובמנח"י שם בלק"י ס"ק מ"א:

ועי' עוד בפרת"ב בסעי' שאח"ז ורא"פ ס"ק י"ב שכ' דאין לבדוק כ"א במים ולא בשאר משקים ואם שמוה פעם א' בשאר משקים יש להסתפק אם מועיל אח"כ בדיקת פושרין ואם שמוה פ"א בחומץ או ביין שרף או בשאר משקים חריפים ודאי הוא דשוב לא מועיל לה בדיקה אח"כ אף ששמוה אח"כ במים פושרין עיי"ש:

ועי' במנח"י בזבחי שלמה סוף ענף מ' שכ' מהר"א דכן אין מועיל הבדיקות אחר שמלחוהו לפי שהמלח מעביר הדם שבריאה ממקומו ומושכה לצאת ועי"ז אין מועיל הבדיקה אח"כ עיי"ש ועי' לקמן סעי' ד' מזה:

כח בדיקה עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין אם אנו בקיאים בבדיקה בזה ועבשו"ת גבעת שאול סי' מ"א ועי' בס' מאורי אור (מהגאון מ' אהרן וירמיש ממיץ ז"ל) בחלק קן טהור בחידושיו לחולין ולש"ע בסי' זה ובשמ"ח סעי' ג' ותב"ש ס"ק ט' שכ' דאף דקיי"ל דבכל דבר שצריך מדינא בדיקה אין אנו בקיאים בבדיקה מ"מ בנ"ד כיון דנראה מהפוסקים דלא איתפרש בגמ' שתהא בדיקה זו מעכבת וי"א שא"צ בדיקה כלל אף דאנן לא קיי"ל ומצרכינן בדיקה מ"מ יש לסמוך עליהם דגם לדידן יש לסמוך על בדיקותינו אף בזמן הזה עיי"ש ועי' מזה בלב"ש ס"ק י"א ובס' מנחת אהרן סוף ס"ק ד' ובשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' ל"א באורך: (כט) מיהו אם נמצא. עי' בפרת"ב סעי' י"ג וראש אפרים ס"ק כ"ג ובקוה"ר סי' י"ח שכ' דכל נגלד או נקב שנמצא בריאה יש להחמיר לעיין בצלעות כנגדו אם אין שם שבר באופן המטריף ובדיעבד אם לא בדק יש להכשיר עיי"ש וכ' שם עוד דכשנגלד או ניקב מקצת עור העליון דריאה ובדק בצלעות כנגד מקום הנגלד ונמצא שם מכה בדופן יש להכשיר אבל אם נמצא שם שנשבר הצלע כנגדו אע"פ שחזר ונקשר ואין עוקץ בשבירה אם הנגלד או הנקב הוא כנגד השבירה שמראין הדברים שמחמת השבר נגלד או ניקב יש להטריף שאנו חוששין שמא ניקב גם העור הב' אלא שאין ניכר ואצ"ל אם מאומד הדעת נראה שהנגלד הוא מהשבר כגון שנראה לעין שנקרע בחוזק ואין הקצוות שוה שטריפה עיי"ש ועי' במנח"י ענף א' בלק"י ס"ק י"ב שהביא מהס' אדרת אליהו תרלרי"ע ס"ק מ"ב שכ' דנראה דבהפ"מ וכבוד שבת ובצירוף עוד צדדים יש לסמוך להקל היכא שאין אומדנא דמוכח שהנגלד בא מחמת השבירה שניקב בכח ויכול להיות שהנגלד הי' בלא"ה עיי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' י"ד שכ' ג"כ להכשיר בנשבר הצלע כנגד נגלד פורתא אפי' יש עוקץ בשבירה בהפ"מ עכ"פ וכתב שהבית אפרים בשם דודו הגאון מו"ה סענדר מסאטנוב הפריז על המדה מה שהחמיר כ"כ בזה אך כ' שם דמ"מ אם הי' שם ג"כ בשר בלוי על מקום הנגלד יש להטריף דאף דבשר בלוי על נגלד לבד יש להכשיר בהפ"מ וכן נשבר הצלע נגד נגלד פורתא יש להכשיר בהפ"מ מ"מ בהסתפח אלו הג' ריעותות יחד אין מקום להכשיר בשום ענין עיי"ש באורך ועבשו"ת מגדל השן סי' ל"א שכ' להקל בנשבר הצלע נגד נגלד בנקשר בשוה ואין עוקץ בהפ"מ והי' ג"כ כבוד שבת עיי"ש ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קצ"ג שהעלה ג' חלוקים בזה דאם יש עוקץ בשבירה טריפה אף בהפ"מ ובאין עוקץ אך עכ"פ ניכר שהי' שבר ממש ראוי לאסור באין הפ"מ ובהפ"מ יש להתיר והיכא דבודקין העצם מצד הב' מבחוץ ולא נראה שם שבר כלל רק העצם גבוה מצד זה ומצד זה ויכול להיות שהוא דרך גידולו כמו שהוא:

שכיח גם באדם כן ע"י ביקוע לבד שאולי נתבקע באמצע ועי"ז נפוח וכדומה בענין שלא נשבר לחצאין ממש כל כה"ג יש להקל אף באין הפ"מ עיי"ש (ועי' מ"ש מזה להלן בשם הד"ק) ועבשו"ת נחלת אבות (מהגאון בעל שער המשפט) סי' ה' ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה חלק ג' סי' נ"ה שמקיל ג"כ בהפ"מ כשאין עוקץ בהשבירה עיי"ש עי' מזה בס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער ב' נתיב ב' באורך (ועי' בשו"ת אפריון דוד סי' י') ועבשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מזיטל) חיו"ד סי' יו"ד שכתב דמה שמרגלא בפומי' דהשו"ב לקרוא נגלד נגד שבר הצלע כל שנראה עמוק קצת הוא טעות דאינו נגלד אלא דנראה כך משום שנשבר הצלע והריאה שואבת הלחלוחית מהשבירה ונתעבה סביב מקום השבר על הריאה ובמקום השבר מתוך שמתחכך מהשבר אינו מניחו להליחה שיסבך שם ע"כ נראה כעין נגלד אבל באמת אינו כן אלא כל שלא נראה פירוד הקרומים אינו בכלל נגלד עיי"ש ועי' מנהז"ב בדיני תרלר"ע אות נ' סעי' ק"א ועשרון ס"ק ו' שכ' דמ"מ אם ידוע בבירור שנשבר הצלע בתוך ג' ימים לשחיטה כגון שראינו שנפלה באופן שגרם לה השבירה להיות נגלד וגם לאחר השחיטה הכירו ששבר חדש הוא שלא עלתה עדיין ארוכת בשר על מקום השבירה וגם מקום הנגלד הוא אדום קצת במקומו מפני שעדיין לא נבלע בו דמו מחמת ההכאה כדרך כל מכה חדשה שבתחלתו מאודמת אז יש להתיר בהפ"מ ע"י נפיחה ופושרין דאם אינו מבצבץ כשרה עיי"ש ועד"ק ס"ק ג' ובמק"מ ס"ק ג' מ"ש לענין אם אין עוקץ בשבירה אם יש להחמיר בזה ונוטה לכאן ולכאן ועיי"ש בד"ה נשבר ובמק"מ שם והעולה משם דאם לא נשבר העצם לב' חתיכות רק שבור קצת בעובי' ולא יוכל להתפרד לגמרי ולנקוב למרחוק מעט אז יש לסמוך על מה שרואין שהבשר החופה השבר הוא שלם אבל בנשבר לגמרי אין קולא במה שהעור שלם כברייתו ועיי"ש שהביא תשו' ב"א דאם אין הנגלד מכוון נגד השבר אלא רחוק מכנגדו טפי מד' אצבעות יש להכשיר ע"י בדיקה והיינו שמשערין שאחר הנפיחה תהי' רחוק טפי מד' אצבעות ועיי"ש עוד בד"ק מ"ש בדין ספק נגלד או ספק אם הנגלד מכוון כנגד השבר וכ' שם דאף בספק מכוון יש להחמיר אך אם אין שם רק נקודות קטנות כמו נגלד שקורין השו"ב י"ל דהוי ס"ס לקולא ובספק אם יש כאן שבר כלל וספק שאינו מכוון יש להקל מצד ס"ס אף שי"ל דהוי ספק חסרון ידיעה וכן אם יש ספק שאינו נשבר וגם ספק נגלד יש להקל אם אינו חסרון ידיעה ואם ב' אומרים שאינו שבור אף שרבים אומרים ששבור יש להקל ואינו בכלל ספק חסרון ידיעה עיי"ש: ועיין עוד בד"ק ומק"מ שם שכ' דלא דוקא נשבר הצלע אלא ה"ה אם יש קרע בבשר שבין הצלעות נגד נגלד קצת ונעשה ע"י נגיחת קרן דחברתה אף כשהעור החיצון דבעה"ח שלם יש להחמיר כמו בנשבר צלע נגד נגלד ואם יש ספק חולי ספק נגיחה אין להקל דהוי ספק חסרון ידיעה אך אם רואין שהגובה שבין הצלעות לא נקרע ותחתיו נקרע נוטה מסברא שאינו מנגיחה עיי"ש:

ועיין במנהז"ב בדיני תרלרי"ע שם סעי' ק' שכ' דאם נמצא על הגלד קרום דבוק מאוד ע"פ כלו וחוצה לו וסימנו שהוא עב ולבן קצת באיזה מקום ומהוח מאד אף שאין שום חלון תחתיו הוי חיוב גמור לבדוק אחר נשבר הצלע ואם מצאו מכוון אף שאינו מסופק בשברו ולדעתו לא הי' שם שבר כלל כ"א מכה אין שום בדיקה מועיל אף אם קולף הקרום בנחת ואינו מבצבץ משום דקרוב לודאי הוא שזה משך זמן גדול נשבר שם הצלע וניקב לב' קרומי הריאה וחזר ונקשר שבר אל שבר עד שאין ניכר כלל כ"א מכה לבד וזה הקרום הו"ל קרום מחמת מכה דאינו קרום ומה שאינו מבצבץ הוא מחמת, שבמקום הנקב עצמו נשארו שם קרומים הסותמין אותן ואינן ניכרים או שמא אין אנו בקיאים בבדיקה כ"כ עד שיוודע בבירור שלא נשבר הצלע ואז יש להתיר אם להקרום ההוא בנחת ולא נשאר ממנו כלום ובדק בנפיחה ובפושרין וראה שאיני מבצבץ כשרה אבל אם רואין שהקרומים נאחזין ונסבכין אנה ואנה בחיזוק היטב בקרום הריאה אסור עיי"ש:

ועיין בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ט"ו וביד אפרים כאן בשאלה שהי' על הריאה נגלד מקרום העליון מעט ונמצא בדופן מכה דהיינו שהי' שבר בצלע ונקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו רק שהשבר לא הי' מכוון נגד הנגלד רק רחוק ממנו כמו ג' או ד' אצבעות וגם אחר נפיחת הריאה הי' רחוק כנ"ל וכאשר בדקו בנפיחה כדינה ראה השו"ב שהי' על מקום הנגלד כמו קרום ואמר שזה הקרום שקורין השוחטים שלאפרא"ק שמבואר שצריך להסיר הקרום ולבדוק אח"כ בנפיחה ועשה כן וקלף מעט בנחת ונמצא יפה אחר הבדיקה רק שבמקום א' עשה בנו של השוחט נקב בצפרנו ע"י שפרק בחזקה והמורה חשש שמא בחיי' הי' נפוחה יותר והי' הנגלד מכוון כנגד הבשר נגד הקרום והו"ל הרלרי"ק אך השוחט אמר שזהו שקורין שלאפרא"ק והעיד שאין מחזיקין זה לריעותא ולכן בהיות שהי' הפ"מ וכבוד יו"ט הכשיר הבהמה וכתב שיש לחוש לאסור מחמת שנגלד הקרום שם ומה שאמר השו"ב שהוא שלופרי"ק אין לסמוך עליו בזה דשלופרי"ק הוא ענינו כמו דבר לח ונמס כמים אבל קרום הנאחז בסבך בקרום הריאה וצריך לקלפו נראה מענינו שהוא סירכא ממקום למקום ועב הנגלד ביחד הו"ל תרלרי"ע ואף שנקלף בנחת צ"ע אם מהני וכו' אבל יש צדדים להקל בזה ומכ"ש אם הקליפה הי' בנחת עד שעבר מעל פני הנגלד והפירוק הי' קצת רחוק ממקום זה והואיל שיצא בהיתר יצא ואין לחוש לאוסרה שוב ובפרט שהי' הפ"מ וכבוד יו"ט וכו' ובסוף מסיים בצ"ע כי משמע מלשונות ספרי הבדיקות שאף בשלופרי"ק אין להקל אם לא נבדק דריעותא עכ"פ מיהו הוי ובצירוף עוד ריעותא הו"ל תרלרי"ע עיי"ש ועי' במנח"י בתרלרי"ע אות נ' בלק"י ס"ק י"ב מ"ש בדברי הב"א בזה באריכות:

וכל זה בנשבר הצלע נגד נגלד קרום העליון. ואם נשבר הצלע נגד הנגלד קרום התחתון עד"ק ס"ק ג' שהחמיר בזה ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' נ"ב שכ' כמה ראיות להקל בזה אך כ' דכיון שמרן הדעת קדושים החמיר בזה א"א להקל נגד דעתו הגדולה וכ' דזה קרוב לחמשים שנה הי' שאלה זו בק"ק זבריזא והרב דשם התירה והיו עוררים עליו והציעו לפני חכמי הדור והי' רב בזה בין הרבנים הגדולים ע"כ אין להקל למעשה רק ביש עוד איזה צד להקל לפי ראות עיני המורה ועיי"ש עוד בסי' נ"ד מה שפלפל עוד בזה ועי' במה שכתב בזה בברכת משה בסוף נתיב הנ"ל והכריע דבאין עוקץ בהשבירה יש להקל אפי' שלא בהפ"מ וביש עוקץ יש להקל בהפ"מ עכ"פ עיי"ש ועי' בשו"ת תועפות ראם בהשמטות לחלק יו"ד דף ל' ול"א בתשו' מנכד המחבר שהעלה ג"כ להקל בזה בהפ"מ אף ביש עוקץ בשבירה עיי"ש באריכות ועי' בדעת תורה ס"ק ט' מ"ש בדינים אלו (ל) אם נמצא בועא וכו'. עבאה"ט מ"ש דאפי' בועא במים זכים יש לאסור ועי' מזה בתב"ש ס"ק י"א ובשפת אמת ס"ק ג' ועשפ"ד ס"ק ב' ולב"ש בהגה סעי' ד' ובביאורו ס"ק י"ז שכ' דבזה יש לחלק בין נגלד כלו או נגלד פורתא דבנגלד רק פורתא יש להכשיר עכ"פ בהפ"מ ושעת הדחק אם לא הי' בבועה רק מים זכים מיהו בנגלד כלו או רובו יש להטריף אף בהפ"מ עיי"ש ועי' מזה בשו"ת אורי וישעי סי' ו' באורך אך בדרך החיים בתורה אור ס"ק ג' כ' דאף רק ניקב קרום עליון ויש בועא אפי' במים זכים אסור אף בהפ"מ ודלא כהלב"ש עיי"ש ועי' בפרת"ב סעי' ז' ורא"פ ס"ק י"ד וס"ק ט"ו שכ' לחלק בדי זה כך דהיכא דנגלד כל הקרום העליון או רובו יש להטריף בכ"מ כנזכר אבל היכא שלא נגלד רק מקצת הקרום העליון ותחת הקרום התחתון יש בועא דמים זכים ואינם בכיס בפ"ע יש להטריף בכ"מ דהא הקרום המכסה את המים אין זה קרום הריאה רק קרום מחמת מכה, וחסר שם גם הקרום התחתון והוי נגלד ב' קרומי הריאה ואין להתיר בזה אא"כ כשרואין שהקרום התחתון האדום של הריאה הוא שלם ויפה ונשאר קיים בפ"ע והבועא של מים זכים הוא בכיס בפ"ע אמנם במקומות שנוהגין להטריף סירכא תלוי' מבועא דמים זכים גם בזה יש להטריף אבל במקום דנוהגין להכשיר סירכא תלוי' מבועא דמים זכים גם בזה יש להכשיר וכ' שם עוד בפרת"ב בסעי' שאח"ז וברא"פ ס"ק י"ז דאם לא נגלד כלל רק שניקב קרום העליון בלבד ויש תחתיו בועא דמים זכים יש להכשיר בהפ"מ אף במקומות שנוהגין להחמיר בסירכא תלוי' מבועא דמים זכים עיי"ש:

ועיין בשו"ת שם ארי' חיו"ד ס' ט' בשו"ב שקלף עור דק מב' בועות דמ"ז שהיו בריאה והיו נראין כשני עינים ולאחר קליפת העור הדק הנ"ל נמצאו הבועות בולטים לחוץ ואין אנו יודעים אם העור דק שקלפו הוא מעור העליון והנקבים בתחתון או שהוא מלבוש והנקבים הוא בב' עורות הריאה דאחר קליפת העור הדק נקלף עוד עור. דק ואין אנו מבחינים אם הוא העור העליון דבעור עליון לבד יכולים לקלוף ב' או' ג': קרומים (ע"ל ס"ק ד') וכתב דנשתומם איך ששו"ב ירצה להכשיר טריפות גמורה בדברי הבל כאלה דאף בספק אם הוא עור עליון או קרום זר טריפה מספק ובפרט דתולין במצוי והא זה ידוע שהוא מצוי יותר שיהי' קרומים זרים על הריאה ושיהי' נחלק גוף עור הריאה לשנים אינו מצוי כלל ואפשר שאינו במציאות ולכן הוא ודאי טריפה והשו"ב ראוי לקנסו ושיקבל עליו ד"ח והבשר והכלים אסורים כדין טריפה ודאי וכל אוכליו יאשמו וצריכין תשובה וכפרה כי דברי השו"ב הבור הם בטלים עיי"ש באורך ועי' במנח"י בתרלרי"ע אות נ' בלק"י ס"ק ז' שהביא דבריו בזה וכ' שצריך להתיישב בדבר אם להחמיר כ"כ בזה כי לפ"ד הדעת קדושים שדרך קרומי הריאה להתפצל להרבה קרומים אין לדחות דברי השו"ב כ"כ והיטב דיבר בזה דתולין בחזקת היתר ואין מחזיקין ריעותא בכה"ג מעור לעור ואין בזה משום תרל"ר עיי"ש באורך:

ועיין ד"ק ס"ק ז' ובמק"מ סוף ס"ק י"ט שכ' דאם נמצא ווארצי"ל ע"ג הריאה וקלפוהו והי' כנגלד תחתיו יש להקל ולפסוק בו כמו בנגלד בבועא דמ"ז עיי"ש ועי' במנח"י שם ס"ק י"ג שכ' דדוקא בנידון דידי' שלא הי' נגלד ברור רק הי' נראה כמו נגלד הוא שהיקל משא"כ בנגלד ממש דחמיר עיי"ש. (לא) נמצא בועא. עי' בפרת"ב סעי' ז' ורא"פ ס"ק ט"ז שכ' דאף אם אין שם בועא רק טינרי או מורסא יש להחמיר ולהטריף עיי"ש וכ"כ בתורת זבח סי' כ"ג ביסוד המזבח ס"ק י"א וס"ק י"ג עיי"ש ועי' מזה בעצי לבונה אולם בגה"ק אות ה' האריך לסתור דברי הרא"פ בזה והעלה שם ובמק"מ ס"ק י"ח דאם נמצא טינרי או מורסא כשר אלא דבנגלד רובו דקיי"ל דבדיקת נפיחה מעכבת ע"כ צריך להשגיח שיעלה רוח הנפיחה תחת הקרום ויעבור ג"כ ע"ג הטינרי או המורסא בין ע"י נפיחתו או ע"י משמושו עיי"ש וכ"כ בס' פרי הדר בדיני תרלרי"ע ענף י"ג אות קי"ד לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת זית רענן בהשמטת עלה זית שכ' ג"כ דנגלד ע"ג מורשא יש להכשיר דדוקא בבועא אוסר הרב עיי"ש ועי' במנח"י בתרלרי"ע אות נ' סעי' ב' ובביאורים ס"ק י"א שכ' דכיון שקשה ההבחנה בזה, ע"כ אין להתיר בכה"ג אלא בהפ"מ דוקא עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ו' שכ' דאם אין ריוח בין המוגלא להעור יש חשש שקרום התחתון בלוי אף במורסא וטינרי כמו בבועא עיי"ש:

לב בועא. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' נ"ח שנשאל בנמצא בועא ובמשך הבועא יש מקומות קטנים שבמקומות הללו הוא כמין כווים קטנים דהיינו שכל הבועא הי' הקרום שעלי' עכור ובמקומות הללו הי' הקרום זך והעור קלוש ודק ובמשמוש היד בקל נפתחים ודעת השואל להטריף כי נראה לעין שבזה המקום נגלד עור התחתון ונגלד עור התחתון של הבועא הו"ל תרלרי"ע והשיב שיש להכשיר דכיון דאינו ודאי לו שנגלד עור התחתון רק ספק לו ואף דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ נחשב ספק בתרלרי"ע דאפי' אם ידוע דנגלד התחתון מ"מ לא הוי רק חומרא דתרלרי"ע אינו אסור מעיקר הדין ע"כ יש להכשיר בספיקו וכ' דכל זה אם ידוע עכ"פ שלא נקלף עור העליון אבל אם נקלף עור העליון וספק אם נגלד גם התחתון הוי טריפה אפי' בהפ"מ עיי"ש:

לג על מקום שנקלף העור. עי' בעצי לבונה שכ' דאף כשחזינן ששאר הריאה הוא בשלימות ואין ניכר שום נגלד רק שעור העליון של הבועא לבד נקלף אסור דזה גרע טפי מנגלד קרום א' של הריאה במקום אחר דבכה"ג אמרינן שב' הקרומים חלפו והלכו להם וזהו רק עור הבועא לבד והוא הכיס שהבועא בתוכה עיי"ש וכ"כ בד"ק ס"ק ה' דנגלד שבבועא חמיר דאמרינן שעור הפנימי נרקב בודאי והחיצון נגלד עיי"ש ועי' מזה בשו"ת גבעת שאול סי' נ' ובמ"ז סי' ל"ז ס"ק א' ועי' מנח"י שם בלק"י ס"ק ג' שכ' דיש נ"מ בזה לענין מ"ש הרבה מחברים להקל בנגלד אף בצירוף ריעותא אחרת דלפ"ז זה דוקא בשאר ריעותות אבל לענין ריעותא דבועא יש להחמיר עיי"ש במוסגר:

לד מקום שנקלף העור. עד"ק שם ובמק"מ ס"ק י"ט שכ' דאם נמצא בועא בריאה ורואין שבאמצע הבועא יש כמו עגול קטן וכפף תחת היד יותר מכל הבועא י"ל שמורה שנגלד עור א' או העליון או התחתון (ע"ל ס"ק ח') ואם אין גבהות מקיף מבחוץ כעין גיד שפה סביב י"ל דנגלד פנימי ואם נמצא כן עוד בבועא זו או בבועא אחרת בצד זה שעל הריאה שיש עוד בועא כזה ונכפף שם בעגול כמו בהא יש להחמיר דדלמא נגלד בא' העליון והב' בתחתון והוי זה שלא כנגד זה בצד א' אך מצדד שם להקל בזה כיון שיש לתלות להקל בזה ע"י שיש הרבה קרומים אלו אמצעיים בריאה וי"ל שלא ניקב התחתון כלל רק א' מהקרומים האמצעיים עיי"ש:

לה שנקלף העור. עד"ק ס"ק י"ג שכתב דזה דוקא היכא שידוע שנגלד מחיים אבל היכא שבא לפנינו נגלד מבועא ויש לתלות במשמוש ידא דטבחא בכח שמשמשו קודם שראו השינוי תולין במשמוש ידא דטבחא אף שיש שם מקום עגול בהבועא (כנ"ל בס"ק הקודם) ובפרט אם משמשו הרבה לעשות חוט בשר מקיף עיי"ש:

לו העור עשמ"ח סעי' ד' ולקמן סי' ל"ז סעי' י"ח ולב"ש בהגה כאן ובס"ק ט"ו דאפי' לא נגלד רק פורתא וה"ה ניקב קרום א' לבד בלי חסרון ונמצא בועא או שאר ריעותא במקום זה טריפה עיי"ש וכ"כ הרא"פ ס"ק י"ז ובמ"ז סי' ל"ז ס"ק ב' וס"ק ח' בתרלר"ע אות ג' ובחוות דעת בחידושיו לסי' זה סק"א עיי"ש ועי' בגה"ק אות ד' ושנות חיים סי' ל"ז ס"ק י"א (וע"ל ס"ק ה'):

לז העליון עשמ"ח סעי' ד' ולב"ש ס"ק י"ז דה"ה שאר ריעותא הנמצא במקום הגלד או ע"ג ניקב קרום א' טריפה ואפי' איכא עלי' מידי דלא מיחשב ריעותא רק שמעכב הבדיקה כגון סירכא מאינא לאונא למטה מחציין יש להטריף ועיי"ש בלב"ש בס"ק שאח"ז שכ' דה"ה אם נגלד או ניקב קרום העליון מן הריאה ויש שם סירכא מאונא לאונא למטה מחציין טריפה כיון שמעכב הבדיקה עיי"ש ועי' במנח"י בתרלר"ע אות נ' בביאורים ס"ק כ"א שכ' בשם הגאון מהרי"ל אבד"ק בריסק שצ"ע למעשה אם לאסור בזה כיון שגם בנגלד כלו יש מחלוקת הפוסקים אי צריך בדיקה וי"א שאין צריך וכיון דלשיטת רש"י הרי הסירכא סותמת אין להחמיר ע"כ צריך להתיישב בזה עיי"ש (ועי' ברא"פ ס"ק נ"ט ובפת"ש לקמן סי' ל"ז סוף ס"ק א' מ"ש מתשו' גבעת שאול עיי"ש). ועי' בפרת"ב סעי' ט' ורא"פ ס"ק י"ח ולב"ש ס"ק י"ח שכ' דכל מ"ש בשמ"ח לאסור בסירכא על נגלד הוא רק בנגלד כולו או רובו כיון דצריך בדיקה מדינא אבל בנגלד פורתא או ניקב קרום א' לא שייך דין זה דהא כשר בדיעבד בלי בדיקה ע"כ יש להכשיר אף אם יש שם סירכא עיי"ש ועבשו"ת פרי הארץ חיו"ד סי' ג':

וכתב עוד בפרח יב סעי' יו"ד ורא"פ ס"ק כ' דאף שכ' להכשיר בסירכא היוצא מנגלד פורתא מ"מ צריך להסיר הסירכא משם בנחת או בכח ולבדוק שם אם מבצבץ ואם אינה עוברת בנחת וכשיבא להעבירה בחוזק בסכין קרוב הדבר שיעשה נקב בריאה ויקלקל בידים א"צ להסיר הסירכא אלא יבדוק ברוק או בפושרין על מקום הגלד סביב הסירכא כמות שהוא ודיו וכן אם עבר ולא בדק ע"י הסרת הסירכא ונקרעה הריאה שא"א לבדוק עוד כשר כיון שאין הגלד ברובה של ריאה עיי"ש וכן נראה דעת הלב"ש שם עיי"ש והנה במק"מ ס"ק ב' כ' שצ"ע בענין הנ"ל דהא אף בנגלד פורתא עכ"פ הבדיקה בראיית עין מעכבת ובזה א"א לבדוק עיי"ש אמנם יעיין מזה בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' נ"ג מ"ש בישוב דברי הרא"פ בזה ונתן פנים מסבירות לדבריו להקל בזה עיי"ש ועי' מזה במנח"י בתרלר"ע אות נ' בלק"י ס"ק כ"ד ובקו"א שם סי' ל"ז והנה במנהז"ב בתרלר"ע אות נ' בקומץ סעי' ק"ה ועשרון ס"ק י"א כתב להחמיר עוד יותר בסירכא היוצא מנגלד פורתא שאין להתיר כ"א ע"י מיעומ"ש בנחת ולראות שאין הסירכא נאחזת בקרום הב' שאל"כ קרוב הדבר שניקב גם השני עיי"ש אך במנח"י שם בביאורים ס"ק כ"ב השיג עליו וכ' דאין דבריו מוכרחים ואין לבדות חומרא ועיי"ש עוד להלן בסי' ל"ט ס"ק ד' בלק"י ס"ק י"ח מ"ש עוד מזה:

והנה היכא דהוי סירכא כסדרן על נגלד באופן שנתבאר לעיל להטריף אם מהני מיעומ"ש עי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים באמצע סי' תט"ז שמצדד להחמיר דלא מהני מיעומ"ש בסירכא מנגלד עיי"ש אמנם בפרח"ב סעי' ט' ורא"פ ס"ק י"ט כ' דאם הסירכא הנ"ל עוברת ע"י מיעומ"ש בנחת ובדק אח"כ בפושרין כראוי ולא בצבץ יש להכשיר אף בנגלד כולו או רובו ואפי' לא הלכה ע"י מיעומ"ש בנחת עד שהסיר הסירכא ביד או בסכין והלכה לה מכל וכל ובדק אח"כ ולא בצבץ יש להכשיר בהפ"מ עיי"ש והנה במנהז"ב בתרלר"ע שם כ' דכ"ז דוקא כשהסירכא הוא בין אונא לאונא למטה מחציין ובלא חלון אבל כשיש חלון או כשהסירכא הוא בין אונא לאומא ואף בלא חלון אין מועיל מיעומ"ש עיי"ש אולם במנח"י בביאורים בתרלר"ע שם השיג עליו ומצדד להקל כשעברה ע"י מיעומ"ש אף בכה"ג דאין עדות החלון מתנגד להמיעוך עיי"ש:

וכ"ז הוא בסירכא כסדרן כנ"ל אבל בהיה סירכא שלכ"ס על נגלד עי' במ"ז לקמן סי' ל"ט ס"ק י"ח שכ' דאם ניקב קרום העליון ויש סירכא שלכ"ס אע"פ שעוברת ע"י מיעומ"ש אסיר עיי"ש ועי' בפרת"ב כאן סעי' י"א ורא"פ ס"ק כ"א שכ' דה"ה אם יש סירכא דבוקה ממקום למקום הדין כן ועיי"ש עוד ובלב"ש סי' ל"ט סעי' ל"ח שכ' דאף אם הסירכא עוברת מ"י מיעומ"ש ביד בנחת אע"פ שבדק שם ולא בצבצה איו להכשיר ויש להחמיר בזה בין בנגלד פורתא ובין בניקב עור העליון עיי"ש וכ"כ בדרך החיים ובחידושי הגאון רעק"א ז"ל לדינא עיי"ש ועי' בלב"ש שם ובביאורו ס"ק קנ"א שכ' דאף שניכר להבודק שלא היה הנקב או הנגלד ההוא מתחלה אלא שהסירכא הדבוקה אלי' את הקרום העליון ועי"ז נעשה הנקב או הנגלד יש להטריף דאף דלא שייך בזה תרלר"ע מ"מ יש לאסור בזה דכיון דכל ההיתר דמהני מיעומ"ש בסירכא שלכ"ס הוא משום שאמרינן כיון שעברה הסירכא ע"י מיעומ"ש אינה רק ריר ואין לה קישור כלל בקרומים שבריאה וזו הואיל וקלטה את הקרום נראה מזה דהיא סירכא ולא ריר ומה שעברה ע"י מיעומ"ש הוא משום שלא עשה המיעומ"ש בנחת כראוי עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אור חיו"ד סי' מ"ז שנשאל בסירכא לבשר שבין הצלעות ותחתי' נגלד אם יש להתיר עכ"פ בעברה ע"י מיעומ"ש מאחר דמדינא דגמ' אין הסירכא אוסר שם והשיב דאין שום קולא בזה כיון שכל הפוסקים אוסרים עיי"ש. והנה בס' ערוגות הבושם בקונט' התשו' סי' ז' מצדד להתיר בכל מיני סירכא שעברה ע"י מיעומ"ש מנגלד עיי"ש אך במנח"י בקו"א לתרלר"ע אות ל"א הרבה להשיב עליו עיי"ש באריכות ועי' מזה בגה"ק סי' ל"ט אית י"ב ובמק"מ שם ס"ק קי"ח באורך ועי' במ"ש בענין זה בס' דברי יוסף סי' רפ"ד באורך (ועי' מזה להלן בדברינו סי' ל"ט ס"ק ת"ט) ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' צ"א מ"ש בענין זה והעלה דהיכא שיש ספק בגוף הקילוף והמיעוך אם קלטה עמה הקרום יש להקל בהפ"מ בסירכא דבוקה למקום אתר אך כשדבוקה הסירכא לריאה גופא שלכ"ס יש להחמיר אף בספק הנ"ל עיי"ש וכ"כ שם בסי', ק"ב ועיי"ש בסי' י"ט ובהשמטות סי' כ"ב ועי' בשו"ת עולת יצחק סי' קס"א ובשו"ת דברי יעקב סי' י"ט ועי' בס' דעת תורה ס"ק ח' ולהלן סי' ל"ט ס"ק י"ב וס"ק ע"ב מ"ש בענין זה והעולה מדבריו לדינא דבנגלד קצת עור העליון תחת הסירכא אם הוא שלכ"ס ממש מאונא א' לשלישית וכדומה יש לאסור בין אם ידוע שנגלד מקודם בין כשנגלד ע"י קליפת הסירכא ואם הסירכא אינו שלכ"ס ממש רק מחיתוך לגב אם ידוע שהיה נגלד מקודם יש לאסור ואם יש לתלות שנעשה ע"י הקליפה יש להקל בהפ"מ ואם היה הסירכא לשומן ולדופן וכדומה אף בידוע שהיה הנגלד מקודם יש להקל ואם היה מחיתוך לחיתוך למעלה מחציין רחוק כאצבע ואצבעיים מן הראש יש להקל בכל גווני ואם עור העליון שלם והתחתון נגלד אזי אם היה הסירכא שלכ"ס ממש שאסור מדינו דגמ' אין להקל אך אם היה הסירכא מריאה לדופן במיצר החזה במקום שהוא כשר מדינא דש"ס אלא שהמנהג לאסור אין להחמיר במקום הפ"מ עיי"ש:

ולענין ס"ת מנגלד עי' בשער המים ס"ק ה' שכ' דאם יש ס"ת על מקום שנקלף עור העליון טריפה עיי"ש ועי' מ"ז לקמן סי' ל"ט ס"ק י"ח ובחידושי הגרעק"א ז"ל כאן שכ' דאף כשעברה ע"י מיעומ"ש לא מהני בזה עיי"ש אך בפרת"ב סעי' י"ב ורא"פ ס"ק כ"ב כ' דאם הס"ת עברה ע"י מיעומ"ש בנחת ובדק תחתיו ולא בצבץ יש להכשיר רק כשאינה עוברת ע"י מיעומ"ש ונראה לעין שהסירכא תלוי' יוצאה מקרום התחתון אז יש להטריף ואם רואין שאחיזתה היא רק בקרום העליון אצל מקום הנגלד יש להכשיר בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בקונט' הראיות סי' כ' ובשו"ת שבראש אפרים סי' י' עיי"ש וכ"כ העצי לבונה לדינא עיי"ש והנה בדרך החיים ס"ק ב' כ' שנשאל שאלה כזו והשיב דלא מהני מיעומ"ש בשום ענין בזה עיי"ש ועי' מנהז"ב בתרלר"ע אות נ' סעי' ק"ד ועשרון סק"י שהשיג עליו קצת אך כ' דבהא עכ"פ יש להחמיר לדינא כדבריו שאין להכשיר אלא אם רואין שאינה נאחזת רק בקרום העליון לחוד והולכת ע"י מיעומ"ש או קלפה בנחת שלא תשאר שום דלדול ואינה מבצבצה אז כשר כדברי הרא"פ הנ"ל אבל אם רואין שהסירכא היא עבה וכעין חוטין יוצאין ממנה ונאחזים גם בקרום התחתון יש לאסור בכ"מ אף כשעברה ע"י מיעומ"ש ושום בדיקה לא מהני בזה דודאי קרום מחמ"כ הוא עיי"ש אך במנח"י בתרלר"ע בקו"א סי' ל"ז השיב על דברי הדרך החיים והמנהז"ב והעלה דהעיקר כהרא"פ הנ"ל בכל דבריו דבהפסד מרובה יש להקל כשעברה ע"י מיעומ"ש אף אם הסירכא נאחז בקרום התחתון עיי"ש ועי' בד"ק בתרלר"ע אות נ"ג בד"ה תלוי' מנגלד ובמק"מ שם ס"ק ג' שכ' דתלוי' מנגלד שעברה ע"י מיעומ"ש כנ"ל יש להתיר אף אם רואין שיש בדופן תלוי' נגד התלוי' זו שבריאה שנגלד מתחתיו עיי"ש והנה בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' כ"ב כ' דכל ההיתר שעברה ע"י מיעומ"ש בזה לא שייך רק במיעומ"ש דזמנים הקודמים אבל במיעומ"ש הנהוג בזמנינו אין להקל וטריפה עיי"ש אך במנח"י שם העלה להקל בזה אף במיעומ"ש דקילוף הנהוג עתה בזמנינו עיי"ש וכ"כ בד"ק סי' ל"ט ס"ק ס"א ובתרלר"ע שם ועיי"ש באות מר"ס בסופו שכ' דאף לפי המנהג דקליפה יש להכשיר בזה בהפ"מ וצו"ג עיי"ש (ועי' בס' ברית יעקב סי' נ"ה שהביאו בשו"ת עולת יצחק סי' קס"א) ועיי"ש עוד בד"ק באות מר"ס ובמק"מ שם ס"ק ב' שכ' דאף כשיש שם מורסא תחת הנגלד דעור עליון דינו שוה בזה כאלו אין שם מורסא כלל רק סירכא תלוי' מנגלד דאין המורסא מוסיף ריעותא בזה עיי"ש והנה בערוגת הבושם בקונטרס התשו' סי' ז' העלה דמשורת הדין יש להתיר בהפ"מ ושעת הדחק בין בסירכא תלוי' ובין בסירכא דבוקה ממקום למקום מנגלד קרום העליון אף בלא מיעוך עיי"ש ועי' בדבריו בשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' ט"ו שהקשה לו א' על דבריו בזה והוא משיב לחזק דבריו בזה עי"ש אך במנח"י בקו"א לתרלר"ע סי' ל"ח הרבה להשיב עליו והעלה בפלפול וראיות דהעיקר לדינא כדברי הרא"פ והלב"ש הנ"ל דאין להתיר בזה כ"א ע"י מיעומ"ש כנ"ל עיי"ש ועי' בס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער ג' נתיב י' שהשיג ג"כ על השם ארי' הנ"ל עיי"ש ועי' בד"ק סק"ז שכ' דאם לא נמצא סירכא תלוי' על הנגלד רק שהי' בדופן כנגד המקום שנגלד עור עליון בריאה תלוי' והוא ספק אם התלוי הוא מהריאה שם או שהוא רק דלדול המצוי יש להכשיר בבדיקה כשאר נגלד עיי"ש ועי' מזה במשמרת הקודש בהשמטות הדעת קדושים שם שכ' דאם נוטה שהתלוי' שבדופן ניתק מהריאה ואינו ספק השקול אין מועיל מיעומ"ש ולא התיר הדעת קדושים רק בספק השקול אולי דלדול הוא ואם יש הרבה דלדולים בדופן יש להתיר התלוי' שע"ג הנגלד ע"י מיעומ"ש מצד ספק תרלר"ע ועיי"ש בד"ק שכ' דאם המיעומ"ש של התלוי' הי' עד חוד שבשיפולי יש לצדד דהדלדולים דשכיחי תמיד בשיפולי הם שנסרכו ע"ג הנגלד ודי במיעומ"ש עד השיפולי עיי"ש. וכל זה בנמצא סירכא ממש אבל אם נמצא קרום פרוס בריאה על מקום שנגלד שם קרום העליון או התחתון ישתנה דינו ועי' מזה להלן (ס"ק מ"א):

לח יש להטריף. עי' בשו"ת אור נעלם סי' ט"ו שנשאל בבועא שבריאה וכשנפחו הריאה עלתה הבועא בנפיחה ודעת השואל להטריף והמורה הכשיר עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ב' סי' י"ח שכ' בביאור דברי המורה שבתשו' אור נעלם שם דמש"ה הכשיר דאף דבודאי רואין שיש נקב בהבועא לתוך בשר הריאה שעי"ז עלתה בו הרוח ועלה בנפיחה משום דהו"ל תתאה אינקיב ועילאה לא אינקב דכשרה עיי"ש ומבואר מדבריו דפשוט לי' דנגלד עור התחתון על הבועא כשרה אמנם במ"ז בתרלר"ע שם סי' ל"ז ס"ק ב' אות ג' ובלב"ש ס"ק ט"ו כתב דאין חילוק בין נגלד או ניקב עור התחתון להעליון דגם נגלד עור התחתון שנמצא על הבועא טריפה עיי"ש ולפ"ז בע"כ לומר דמש"ה מכשרינן בבועא שעולה בנפיחה משום דאמרינן דהרוח בא תחת הב' קרומים ולא אינקב שום קרום (ועי' בגה"ק סוף ס"ק ה' ובשו"ת גבעת שאול סי' נ' ובמ"ז סי' ל"ז ס"ק א' ובד"ק ס"ק ה' בד"ה קולא בנגלד ובד"ה בועא ובס"ק ז' ובגה"ק ס"ק ד' ובשלחן גבוה ס"ק ח' ובס' תורת זבח הספרדי הנ"ל מערכת אות ג' סי' ל"ג סעי' ח') ועי' בנימוקי רי"ב (שביו"ד דפוס ווילנא) בהשמטות שכ' בעובדא שהי' סירכא תלוי' על ריאה ועברה ע"י מיעומ"ש וכשעברה הסירכא נראה מתחתי' שיש נגלד פורתא בעור התחתון לפי הבנת השו"ב והעלה להכשיר בשעהד"ח דלא עדיף מס"ת מבועא ואף דלדעת הרשב"א דס"ת בא מנקיבת עור העליון א"כ בנ"ד הוי כניקבו שניהם אך כיון דכל האחרונים לא ס"ל כן ע"כ יש להכשיר כשעברה ע"י מיעומ"ש עיי"ש:

לט להטריף. עי' בשער המים ס"ק ו' מ"ש באם נגלד קרום העליון ונמצא שם תולעים או לקחה זאב והחזירה נקובה עיי"ש ועי' מזה בשמ"ח סעי' י"א ובלב"ש ס"ק ל"ה ובמנהז"ב בדיני תרלר"ע אות מ' סעי' ע"ג וע"ד (ועי' מזה בדברינו להלן ס"ק קנ"ט):

מ כי הוא. עי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' צ"ג שהעלה דנגלד פורתא לא הוי רק ריעותא כ"ד עיי"ש אך בשו"ת בית שלמה חלק יו"ד סי' נ"ג השיג עליו וכ' דהעיקר כהשמ"ח וכל האחרונים שהסכימו דהוי סתם ריעותא עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ד' ולב"ש ס"ק ט"ו ובשו"ת גבעת שאול סי' מ"א:

מא הוא כקרום שעלה מחמת מכה. עי' בקונטרס הנהגות שו"ב מהגאון מהרש"ק ז"ל (שנדפס אצל הס' תורת זבח) אות י"ח שכ' דאם נמצא קרום פרוס על מקים שנגלד פורתא אין להחמיר דאין לחשבו לתרלר"ע דאין זה שום ריעותא עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"א דבקרומים המצויים על הנגלד יש להקל בזה דאינם כסירכא מינה ובה על נגלד ואין צריך בדיקה כלל עיי"ש אולם להלן בתשובה סי' קי"ג חזר מעצמו והטריף אם הקרום רחב ונקלף על הנגלד ולא סר רק בחוזק יד ובצבץ תחתיו דקרום זה דין סירכא תלוי' עליו וכיון שנגלד תחתיו הוי כסירכא דבוקה ובעי מיעוך ע"כ יש להטריף אף אם אינו מבצבץ ומכ"ש אם הוא מבצבץ דברור הוא שהוא טריפה ועיי"ש עוד בקו"א סי' י"ט בעובדא שהי' על הנגלד קרום פרוס על הריאה והכה השו"ב בידו על הריאה כדי שתעלה בנפיחה היטב כנהוג ואחר קליפת הקרום בצבץ הנגלד והעלה להטריף דמה שמכה בידו ברוחב היד אין יכולין לתלות שיעשה נקב בזה ודוקא בצפורן יש לתלות ובפרט שהכה בחוץ על העור הפרוס וגם מן הדין הבדיקה בראות העין מעכבת בנגלד ובפרט אם יש עליו קרום פרוס עיי"ש אמנם בס' ערוגות הבושם לקמן סי' ל"ט סעי' ח' כ' דקרום פרוס הנמצא על מקום שנגלד אין לחשבו לריעותא כלל ואין צריך להסיר הקרום ולבדוק תחתיו את מקום הנגלד כי קרוב הדבר שיבצבץ ויהי' צריך לתלות בידא דטבחא בקליפת הקרום לכן יותר טוב שלא לקלפו כלל דהוי כדיעבד וכעין שכ' הבית אפרים בסי' זה דכה"ג שקרוב לקלקל הוי כדיעבד ואין הבדיקה מעכבת בנגלד פורתא עיי"ש ועי' מזה במנח"י בקו"א סי' ל"ז שכ' בשם הגאון אבד"ק בריסק שהורה שצריך לקלפם אך אם אירע שלאחר שקלפם מבצבץ אם יש לתלות בידא דטבחא צריך שאלת חכם ועיי"ש בפנים בתרלר"ע אות נ' בלק"י ס"ק י"ב באריכות מזה (ועי' בקונטרס התשובות שבס' משמרת הקודש סי' ט' ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ט"ו) ועי' במשמרת הקודש בהשמטות הד"ק שכ' בענין קרום שע"ג נגלד פורתא דאף שאין הבדיקה מעכב מ"מ לכתחלה יש לקלוף אם לא שהשו"ב יודע בעצמו שאין לו אומנות בזה וקרוב להפסיד עי"ז שיקרע ועיי"ש במוסגר שכ' שצ"ע דהא בדיקת ראי' מעכבת עיי"ש ועבשו"ת מים חיים חיו"ד סי' ט' מ"ש בענין זה ועבשו"ת שאילת שלום תניינא סי' נ"ו שנשאל ג"כ בענין זה וכ' דאף שיש הרבה מקילין בזה מ"מ רואה הוא את דברי המטריפין בזה יותר ומדחה את דברי הגאון מהרש"ק שמקיל לפעמים בזה וכ' שכן נוהגין במקומו להחמיר בזה ועיי"ש בתשו' שאח"ז באריכות והנה מדבריו נראה שלא החמיר אלא כשבצבץ תחתיו ע"י משמוש היד אמנם בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' נ"ג כ' שיש להחמיר אף כשלא בצבץ משום דהוי תרלר"ע דהקרום הפרוס הוי כסירכא מינה ובה ובצירוף הנגלד הוי תרלר"ע עיי"ש וכן ראיתי בס' דברי שאול ויוסף דעת בחידושיו לסי' זה שכ' כן דאם נמצא בריאה קרום פרוס במקום א' ותחת הקרום הזה יש נגלד פורתא יש להחמיר דהוי כקרום שעלה מחמת מכה על נגלד עיי"ש והשו"ב המובהקים דפה"ק אמרו לי שבכאן שכיח טובא דבר זה שיהא קרום פרוס על נגלד פורתא והם נהגו כן דאם הקרום הזה חלף והלך בנקל מעל הריאה ואינו אחוז בחזקה בקרומי הריאה בזה מתירין ע"י בדיקה בפושרין במקום הנגלד ואם נקרע עור הריאה במקום הנגלד מטריפים אף שנקרע ע"י משמושם במקום זה ואם הקרום אחוז היטב בקרומי הריאה ואינו סר ע"י תנועה קלה בנחת בזה מחמירים אף שאינו מבצבץ תחתיו משום שחוששין שהוא סירכא ממקום למקום ע"י נגלד פורתא. שוב ראיתי בד"ק בתרלר"ע ערך נגלד ועל גבי קרום שכ' כן לדינא עיי"ש:

מב כקרום. עי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' י"א וסי' י"ט ובעצי לבונה ובמנח"י בתרלרי"ע אות נ' סעי' ה' שכ' דאם נמצא קמט על נגלד הו"ל תרלר"ע ודוקא בקמט שיש לחוש שהוא ע"י חולי אבל במקום שהוא ניכר שמתולדה הוא יש להקל דאינו מצטרף לתרלר"ע עיי"ש ועי' בד"ק בתרלר"ע ריש אות נ"ג שכ' דאם הקמט קטן וי"ל שמחמת שנגלד וחסרון העור שם והתעבות העור סביב הנגלד נעשה הקמט יש להקל ואף בספק יש להקל בזה כ"כ במשמרת הקודש בהשמטות הד"ק שם בעובדא שהי' נגלד ובאמצעו כעין קמט אך שהבקיאים אמרו שאין הקמט מחמת חסרון הבשר מבפנים רק מצד שבנגלד רגיל הבשר להגביה עצמו שם סביב הנגלד כעין קיפול והכשיר בהפ"מ כיון שאין שם חסרון בשר ואף שהי' שם על הקמט והנגלד הנ"ל גם כעין קרום רייני"ס מ"מ כיון שקלפו ולא בצבץ הכשיר בהפ"מ עיי"ש כיוצא בזה כ' גם בשו"ת טוטו"ד קמא סוף תשו' ס"ז דמ"ש לאסור בנגלד על קמט הוא רק בקמט ממש שנחסר מגוף הריאה אבל מה שנראה נמוך מעט העורות זה מזה לא נקרא קמט ואין להחמיר ובפרט דנגלד פורתא ג"כ אינו ריעותא גדולה כ"כ לכן אין להחמיר וכל זה תלוי בראות עיני הבודק עיי"ש ועבשו"ת יד יוסף סי' ה':

מג שעלה מחמת מכה. מיהו אם נתכסה הבועא בבשר ריאה ואין ניכר מהבועא כלל מהני בדיקת נגלד ולא הוי תרלר"ע. עצי לבונה בתרלר"ע אות קל"ג עיי"ש:

מד מחמת מכה. עי' לב"ש סעי' א' דאם ניקב או נגלד קרום העליון ונמצא קורט דם בקרום הב' כנגדו טריפה עיי"ש ועי' במאירת עינים שורש ד' ענף א' ס"ק ב' שכ' מהכנה"ג דלא מיבעיא אם ניקב קרום התחתון והקורט דם הוא בקרום העליון או כנגדו בדופן דבודאי טריפה כיון שיש לו כח לעשות ק"ד מבחוץ ודאי דניקב ג"כ הקרום העליון אלא אף כשניקב הקרום העליון לחוד ובהב' יש ק"ד טריפה דאם לא ניקב התחתון ג"כ מהיכא בא הדם דבקרום העליון לבד אין שם דם ורק שצריך לידע שאותו דם הוא מעופש מחמת מכה דאל"כ אין ראי' דהא י"ל שנפל שם הדם מהחלל עיי"ש. ועי' בד"ק סוף ס"ק א' שכ' דאם נגלד קרום התחתון ונתאדם שם העליון טריפה עיי"ש ועי' בגה"ק אות א' ובמק"מ ס"ק ב' דר"ל שנתאדם העור העליון בעצמותו אף במקצת עוביו אסור דכיון דיש שם מראה פסולה אף בלי פילוש הו"ל תרלר"ע עם הנגלד אבל אם אין שם רק ק"ד וסר משם ע"י שפשוף וכדומה אין חשש בנמצא על צד פנימי של עור העליון וכן כשדבוק ע"ג קרום התחתון ואינו טריפה רק בנמצא על צד החיצון של העור העליון וכן בדינו של הלב"ש בניקב העור העליון וק"ד בתחתון ג"כ אינו אסור רק כשהוא בדרך הנ"ל אך אם הקורט דם הוא כדם מעופש בכ"מ טריפה עיי"ש ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' נ"ג שכ' דמה שהטריף הלב"ש בקו"ד בתחתון ונגלד העליון לא אסור אלא כשהקורט דם הוא נגד הקרום הב' על בשר הריאה דעל הקרום הו"ל תרלר"ע מחמת המראה ובלא"ה טריפה ובע"כ דמיירי דאפי' כשאין בהקרום שום מראה רק שיש דם תחת הקרום על הבשר ואז מחמת המראה כשרה ומצד נגלד טריפה ואף ששכיח שיהא דם בבשר הריאה מ"מ כאן חמיר דהנגלד מוכיח עליו ואף שאין הדם דבוק שם טריפה עיי"ש אך במנח"י בתרלר"ע אות נ' בלק"י ס"ק ח' השיג עליו בזה דכל שאין המראה קבוע בעור מחמתו אין לאסור ואי משום דהוה כמכה בדופן עם נגלד ג"כ אין לאסור וכו' עיי"ש ועי' במ"ש בזה בס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער ב' נתיב א' אות ה' ובס' דעת תורה ס"ק א' ועבשו"ת שואל ומשיב תליתאה חלק א' סי' רמ"ו מ"ש בדבר הריאה שנמצא נגלד פורתא מקרום העליון והי' מראה אדומה בקרום התחתון ולאחר שמיעך ומשמש הרבה עבר המראה והשואל הביא דברי הנו"ב תניינא חיו"ד סי' ט"ו והוא כ' דאם עבר האדמומית ע"י הדחה במים ודאי מהני אבל אם ע"י מיעומ"ש חלף והלך האדמימות יש לומר דלא מהני ובפרט במה שרצו להתיר ע"י מה שקלפו הקרום וגררו הבשר ממנו וראו שעברה המראה זה בודאי לא מהני עיי"ש ועי' מענין זה עוד בדברינו להלן (סי' ל"ח ס"ק קכ"ג) באריכות:

מה מכה עבאה"ט מ"ש פי' קרום התחתון וכו' ור"ל דחיישינן דגם הקרום הב' חלף והלך לו והקרום הנמצא הוא מחמת מכה. שמ"ח סעי' ד' ותב"ש סוף ס"ק י"א ושפ"ד ס"ק ד'. ועי' מזה בשו"ת גבעת שאול סי' מ"א ולב"ש ס"ק ט"ז באורך:

מו יש אומרים. עבאה"ט ופת"ש מ"ש אם יש שם ריעותא וכו' ועי' לב"ש ס"ק כ"א שכ' דנשבר הקרום מחמת הנפיחה אף כשמכשירין מ"מ הוי ריעותא עיי"ש אך בדרך החיים משיג על הלב"ש במה שקורא לה בשם ריעותא וכ' דאין זה ריעותא כלל זולת במקום שהבדיקה מעכבת בו עיי"ש ועי' בזבחי רצון סי' ה' בתמידים ס"ק כ"ד שכ' ג"כ שדברי הלב"ש תמוהין בזה עיי"ש ועי' במנח"י בקו"א לסי' זה ענף ב' סעי' ב' שכ' שכן עיקר להלכה וכ' שגם הלב"ש ס"ל כן לדינא ועיי"ש עוד בקו"א לתרלר"ע סי' מ"א באמצע הדיבור ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' מ' ועי' במנהז"ב בתרלר"ע אות נ' בקומץ סעי' ק"ז ועשרון ס"ק ט"ז שכ' דשלא בהפ"מ יש להחמיר כהלב"ש אבל בהפ"מ יש להקל דנקרע הקרום מחמת חוזק הנפיחה לא הוי ריעותא כלל זולת במקום שהבדיקה מעכבת בו ועדיין לא בדק ובתוך כך נשבר הקרום כגון נגלד כולו או רובו וכו' בכל זה אין להקל אף בהפ"מ וכ' שכן הוא דעת הרא"פ עיי"ש:

מז אומרים. עבאה"ט סק"ד מ"ש מהט"ז דכל הבודקים מכשירין בנשבר מחמת חוזק הנפיחה ועי' בס' מאורי אור (להה"ג מהר"א ווירמיש ז"ל ממיץ) בחלק קן טהור בחידושיו לחולין בביאורו לש"ע בסי' זה שכ' שאין לסמוך על הט"ז להקל בזה כיון דהרמ"א סתם להטריף ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וסד"א לחומרא עיי"ש אכן כל האחרונים הסכימו להקל בזה כדעת הט"ז ועשמ"ח סעי' ה' ותב"ש ס"ק י"ג ובכו"פ ובפרת"ב סעי' י"ד שכ' דאם נפחו הריאה:

מחמת איזה ריעותא או חשש הנולד בה כגון מראה אדום וכדומה שנמצא בה קודם הנפיחה ואחר שנפחוה נתברר הדבר שאין כאן מראה פסולה אבל הנפיחה גרמה שנקרע קרום הריאה עי"ז אם במקום הריעותא או סמוך לה נקרע יש להטריף שאני אומר דמחמת ריעותא וחולי שבמקום זה נקרע אבל אם נקרע במקום אחר שלא הי' שם ריעותא כלל יש להכשיר כשנפחוה יותר מדאי עיי"ש והנה בשפ"ד ס"ק ה' כ' שיש לאסור בזה אפי' כשנקרעה רחוק מהריעותא עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל י' סוף סעי' ג' אך בפרת"ב שם ורא"פ ס"ק כ"ד ובקוה"ר סי' כ"ב ובלב"ש ס"ק כ' השיגו על הפרמ"ג בזה וכ' דכשנקרעה ברחוק מהריעותא אין לחוש וכדעת התב"ש והכו"פ עיי"ש וכ"כ במאירת עינים שורש ד' ענף ה' ובעצי לבונה לדינא. ועי' בפרת"ב ורא"פ שם שכ' דאם נקרע רחוק כרוחב קש דק ממקום הריעותא יש להכשיר אפי' שלא בהפ"מ ובהפ"מ יש להקל אף אם אינו רחוק משם רק כרוחב שני שערות עיי"ש ועי' מנהז"ב כלל ח' בקומץ סעי' ב' ובשו"ת השיב משה חלק יו"ד סי' כ"ז ובשו"ת מקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד בסי' זה ועי' בד"ק ס"ק ח' ובמק"מ ס"ק ל' שכ' דאף כשנקרע פחות מכשיעור הנ"ל ממקום הריעותא כל שיש משהו בשר בריא מפסיק בין הריעותא למקום הקרע אין להחמיר עיי"ש: ועיין לב"א בהגה שם ובביאורו ס"ק כ"א שכ' דכל מש"ל להחמיר בנקרע במקום ריעותא לאו דוקא בריעותא המטרפת אלא אף בריעותא שאינה מטרפת כשנקרע במקום הריעותא או סמוך לה אף ע"י נפיחה יותר מדאי טריפה אך זה דוקא כשהריעותא שאינה מטרפת עומדת עדיין בעת שנקרע אבל אם הריעותא עברה ונקרע יש להכשיר וזה דוקא בריעותא שאינה מטרפת אבל בריעותא המטרפת אף כשחלפה הריעותא בעת שנקרע מ"מ כל שנקרע במקום הריעותא או סמוך לה טריפה עיי"ש. ועי' בס' צמח צדק החדש בהגהותיו לשמ"ח סוף סי' זה שכ' שזה פשוט דבכ"מ אין להחמיר בזה אלא אם מיד כשהלכה לה הריעותא נקרע הקרום דאז שפיר מסתבר לאסור אבל אם לא נקרע תיכף לאחר שהלכה הריעותא אלא שלאחר שכבר הלכה הריעותא נפח עוד קצת ואז נקרע הקרום כשר עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ח' שכ' דבקמט מתולדה וקודם שנקרע עלה בנפיחה ושלם בלי חסרון אולי גם הלב"ש יודה להקל אף בלא בדק בפושרין אבל בספק מתולדה אף שהנפיחה הי' בכח מ"מ כל שנקרע במקום הקמט אין להקל רק אם מתחלה בדק בפושרין עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' רי"א (וע"ל בס"ק שאח"ז):

ועיין בפרת"ב סעי' ט"ו ורא"פ ס"ק כ"ה שכ' דאם נפחו לריאה לברר איזה מראה אם כשרה היא ולא עיין בריאה לידע ולהבחין אם סרה המראה והלכה לה עד אחר שנפחוה יותר מדאי ואז ראו שיש בה מראה ריאה רק שנקרע הקרום במקום ההוא או סמוך לה יש להקל בהפ"מ שאנו תולין שהמראה סרה והלכה בעוד שהיתה נפוחה כדרך שאר הריאות ותוספת הנפיחה בחוזק שאח"כ גרם לה שנקרעה עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק כ"ט שהשיב על דברי הרא"פ בזה והעלה שאין לסמוך להתיר בזה דהוה כמו נאבדה הריאה בלי נפיחה ואין להתיר אא"כ ראה בעוד שלא נקרעה שסרה המראה הפסולה עיי"ש ועי' במנהז"ב כלל ח' שכ' ג"כ שקשה להקל כדברי הרא"פ בזה עיי"ש ועי' בשו"ת בית דוד (מהגאון מו"ה דוד טעביל ז"ל ממינסק) סי' י"ב שהשיג ג"כ על הרא"פ בזה והעלה לדינא כך דאם יש לתלות שנעשה הנקב שם ע"י משמוש ידא דטבחא שפיר יכולין לתלות ומכשירין אף שלא עברה המראה כ"א ע"י חוזק הנפיחה יותר מדאי אבל אם א"א לתלות הקרע במשמוש ידא דטבחא כ"א בחוזק הנפיחה בזה יש להטריף עיי"ש באריכות ועי' בהגהות יד שאול שנסתפק אם לאחר שנפחוה חזרה למראה כשרה אבל לא הגיע עדיין למראה ריאה ובתוך כך נקרעה שם ע"י נפיחה יותר מדאי עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ל"א מ"ש על דבריו בזה ועי' במנח"י בקו"א סי' ב' מ"ש על דברי המק"מ בזה עיי"ש: (מח) אם עבאה"ט מ"ש בנשבר הקרום סביב היובש ר"ל שהי' בריאה חשש ייבש ונפחה כדי לבדוק בשירטוט הציפורן אם יבש הוא ונקרע שם או בסמוך רוחב קש דק ודאי יובש הוא וא"צ לבדוק עוד בצפורן ואף כשנקרע בנפיחה יותר מדאי טריפה מנהז"ב כלל ח' בקומץ סעי' ג' ועשרון ס"ק ד' (וע"ל ס"ק ש"ן):

ועשמ"ח סעי' כ"ח שכ' דה"ה אם הי' שם קמט ונקרע הקמט ע"י הנפיחה טריפה עיי"ש ועי' בזבחי רצון סי' ה' סעי' ג' ובתמידים ס"ק כ"ז דר"ל אף שהלך לו הקמט ע"י הנפיחה רק שנקרע הקרום ע"י הנפיחה דיותר מדאי טריפה דקמט אף כשחלף ע"י נפיחה יש בו חשש יובש (ור"ל בקמט שניכר שהוא מחמת חולי אבל בקמט שבתולדה אין חשש כמש"ל בס"ק רכ"ב וה"פ) ועיי"ש במוספים ס"ק ז' שכ' דמ"מ אם נמצא מים בחלל הגוף אף דקיי"ל דחיישינן בזה ליובש וכו' אפי' אם נקרעו הקרומים ע"י נפיחה יותר מדאי כשר כל שאין ניכר במקום הקריעה שום יבשת דמספק לא מחזקינן ריעותא לומר שהי' במקום זה יבש קצת עד שאי אפשר להכיר עיי"ש:

מט נפחו הריאה ונקרע הקרום. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם נשבר ע"י שנפחוה יותר מדאי כשרה ועבשו"ת השיב משה חיו"ד סי' כ"ז שכ' שאין להכשיר כ"א כשראו שנקרע הקרום מחמת הנפיחה אבל בסתמא אין לתלות כגון היכא שנמצא נקב בריאה במקום א' ולא ידעינן אם לא הי' שם מקודם נקב אין לתלות הנקב בחוזק הנפיחה כדרך שתולין בזאב עיי"ש אך בד"ק ס"ק ח' הקיל בזה וכ' שאם ידוע שהי' הנפיחה בכח ונמצא שם נקב אף שלא ראו בעיניהם כשנקרע אפ"ה יש לתלות בו כמו במשמוש ידא דטבחא עיי"ש ובמק"מ ס"ק כ"ח ועי' בס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער ב' נתיב ג' מה שהאריך בזה וכ' דבהפ"מ יש לסמוך על הד"ק בזה עיי"ש ועי' במנח"י ענף ב' במראה מקום אות י"א שהביא ג"כ דברי השיב משה הנ"ל וכ' שאין דבריו מוכרחים והעיקר כמנהג השוחטים שנהגו להקל אף בנמצא נקב ויש לתלות בנפיחה יתרה כי הוא דבר המצוי ושכיח טובא להקרע בנפיחה מרובה ועיי"ש בלק"י ס"ק י"א מ"ש בזה דרך פשר שאין דברי השיב משה סותר למנהג השו"ב בזה דמנהג השו"ב הוא רק ביודע לפי הבחנה שאפשר להקרע להיות נעשה מנפיחה זו עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה