אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן לה

סימן לד

סעיף א:

א ריאה. כ' בשמ"ח סעי' א' כל טריפות הריאה שיתבאר בסימנים אלו כולן מדאורייתא הם עי"ש ועי' לב"ש סק"ב שכ' דהא ודאי אפי' אותן הטריפות שלא נכללו בכלל נקובה הם ג"כ אסורין מדאורייתא מהלמ"מ אך מ"מ איכא כמה טריפות בריאה שאינם רק מנהגא ולית בהו לתא דאורייתא ומש"ה מקילינן בהם בכמה דברים עי"ש ועי' מק"מ סק"ה שהביא דבריו וכ' שצ"ע כי משמע מהרשב"א והתב"ש ס"ק מ"ז דאף מה שקבלו עליהם לאסור משום מנהגא הוי איסור תורה וסיים אך מ"מ כשיש צדדים או ספיקות להקל יש לומר דאדעתא דהכי לא קבלו עלייהו להחמיר כולי האי עי"ש (ועי' בדברינו לעיל סוף סי' כ"ט):

ב שניקבה. עיקר דיני טריפות דנקיבת הריאה יתבאר לקמן סי' ל"ו והטעם שכ' המחבר כאן דין זה עי' שפ"ד ושפת אמת סק"א (ג) טריפה. עי' שמ"ח סעי' א' שכתב דכל טריפות הריאה שיתבארו בסימנים אלו כולם מחמת נקובה הם וכו' עיי"ש וכ"כ בפרי תואר סק"א ובפרמ"ג בפתיחה לסי' זה ושפ"ד סק"א ולהלן סי' ל"ז במ"ז סק"ג בד"ה התנאי הז' והבית אפרים בשפת אמת סק"א ובפרי תבואה סעי' א' ובתשו' בית אפרים חיו"ד סי' כ' ובשמ"ח לקמן סי' ל"ז סעי' ה' ותב"ש סי' זה ס"ק מ"ז אך הלב"ש האריך מאד בריש סי' זה והביא כמה ראיות דלכ"ע חסר ויתיר וחליף מסיג חסר הם ולא מסוג נקב כלל וכן צמקה הריאה לכ"ע לאו מחמת סופה לנקוב הוא ויש בזה נ"מ לענין תרתי לריעותא דקיי"ל דאין אסור בתרלרי"ע אלא כששניהם הם מסוג א' עי"ש מאות א' עד סוף אות י"ג (וע"ל סי' ל"ז ס"ק נ' בתנאי הב') ועי' בס' אוצרות שלמה בכח שור אות א' וגדולי הקדש סק"א ובס' דברי יוסף סי' קפ"ד שהאריכו טובא בענין זה והעלו דהעיקר לדינא כהתב"ש והרא"פ דכולן משום ניקב הוא חוץ מצמקה הריאה דאף התב"ש בעצמו לא כיון לכלול צמקה בכלל זה עי"ש ועי' בנו"ב קמא חיו"ד סי' ה' ובס' מאירת עינים בפתיחת הס' ובמנהז"ב ריש כלל א' ועי' בס' דעת תורה מסק"ו עד סק"י מה שהאריך בענין זה והעלה דגם להסוברים דחסר אינו מטעם נקב מ"מ כיון דהוי כ"ש מנקב דבכלל מאתים מנה י"ל דמצטרפים ריעותא דחסר עם ריעותא דנקב אך בחסר ויתיר מברייתו י"ל דאין מצטרפין לריעותא דנקב עיי"ש:

סעיף ב:

ד חמשה אוני. ר"ל חוץ ממה שיש לה ב' אומות גדולות א' בימין וא' בשמאל יש לה עוד חמשה אוני:

ה אוני. וכל אינא יש לה סמפון א' ולכל אומא יש לה יותר מסמפון א'. פרי תבואה סעי' י"ג. וכ' בס' זכור לאברהם (מהבעהמ"ח ס' בית אברהם) בקונטרס יוסף סי' ל"ה סק"ט אות א' צורות האונות מברייתן המה נבראים על תבנית משולשים ור"ל העובי שלהם המה על שלשה צדדים ולכן יש בהם רק שלשה חודים בכל צד חוד א' אמנם האונא העליונה דימין ושני האומות המה נבראים על נורה אחרת ואעפ"כ יותר שייך לומר שהמה נכללים לתמונת שאר האונות מלומר שהם נכללים לתמונות אחרות. והטעם כי לפעמים הרבה נמצא שהחיתוך שבין האומות להאונות הוא כמו שנחתך בשוה זו מזו מעבר לעבר ואז כשאירע כך יהא נראה שם בהאומא ג"כ שני חודים כמו בהאונא וכן באונא עליונה דימין למעלה מהחריץ שם נראה נמי כל אותה האונא כמו תמונות שאר האונות בשלשה חודים עיי"ש:

ו אית לריאה. כתב במ"ז סק"א כל הריאה הוא בכלל ריאה ויש בה אברים פרטיים אונות ואומות ועינוניתא דוורדא וב' ערוגות כל אלו בכלל ריאה הן עי"ש:

ז תלתא מימינא ותרי משמאלא. ר"ל דהריאה הוא ב' ערוגות ומערוגה דימין נפרדו ג' אונות ואומא א' (ונקראת אומה מפני שנראית עיקר הריאה מחמת גדלותה וממנה יונקים ויוצאים האונות) ומערוגה דשמאל יפרדו שני אונות ואומא א'. שמ"ח סעי' א' וראש אפרים ס"ק מ"ב. (ועי' בדברינו להלן ס"ק נ"א) ועי' רא"פ סק"ל ופרת"ב סעי' י"ט שכ' שדרך כל הריאות להיות החיתוך של ימין שבין האונא והאומא גבוה יותר מן החיתוך שבשמאל שבין האונא והאומא כשהבהמה תלוי' ברגלי' לפי שבצד שמאל אין שם רק ב' אונות לפיכך האומא שלה רחבה ביותר וחיתוך האונא שלה מתחיל להלן ממקום שמתחיל חיתוך האונות בצד ימין לפי ששם יש ג' חתוכי אונות והאומא קצרה משל שמאל ולכך מתחיל החיתוך שלה גבוה יותר משל שמאל עי"ש. וכ' בזכל"א שם אות ז' דהאומא של ימין העוקץ שלה נראה חדודה יותר מעוקץ האומא השמאלית כי שם בשמאל נראה העוקץ שלה עגולה. ולפעמים יארע בימין דהעוקץ שלה יהי' בולט ביותר ונראה שהוא כמו איזה ראש מאונא ועיי"ש באות ו' שכתב עוד דהאומא השמאלית הערוגה שעל גבה דהיינו גגה אינה עבה כ"כ כמו הגג של האומא הימנית וגם העוקץ במקום הסמוכה להאונא משוכה כחץ שאצלה משונה קצת מהעוקץ הימנית במקום שסמוכה לאונא ארו"ע עי"ש:

ח מימינא. האונא הא' הסמוכה לאומא שבצד ימין נקראת אונא ארוכ"ה ועב"ה לפי שהיא ארוכה ועבה יותר מכל האונות גם נקראת לפעמים אונ"א התחתונ"ה לפי שאם הריאה תלוי לצד מטה אז היא התחתונה שבחברותי' וגם נקראת אונא הסמוכ"ה לאומ"א. שמ"ח ופרת"ב שם. וכ' עוד בשמ"ח סעי' ג' ורא"פ ס"ק כ"ט שדרך האונא הסמוכה לאומא שבימין שבצד סמיכתה לאומא בולט בה הגבוה יותר למעלה מן האונא השמאלית הסמוכה להאומא עי"ש וברא"פ ס"ק ר"ב כ' דרכה להיות לה על גבה כמו הר לצד קמא ובולט ע"י נפיחה ועיי"ש עוד בשמ"ח ורא"פ ס"ק כ"ג שכ' שהאומא דרכה להיות חדודה ולא רחבה ואין לה למעלה רק חוד א' ככל שטח דק שאין לו רק חוד א' והאונא שאצלה הנקראת ארו"ע שוכבת עלי' והיא עבה למעלה ועי"ז יש לה ב' חודים מזה ומזה בכל שטח עב שיש לו שתי זויות ושניהם חדודים ושיעור העובי' של הארו"ע במקום ההוא הוא לערך ב' אצבעות בכבש בינוני עיי"ש ועי' בגה"ק אות ג' שכ' דכל האונות והאומות דרכן להיות משפעות ודקות בשיפולי' משא"כ הארוכה ועבה עי"ש וכ' בס' זכל"א שם אות ו' דהאונא הארוכה ועבה בצד סמיכתה להאומא החוד שלה שוכבת ומתפשטת על האומא שאצלה והחיתוך דשם שבינה לבין האומא לפעמים הולך גבוה על גבה ומפריד בין העיקר שלה לבין הבשר השלם שלה שעל גבה כל רחבה עד שמגיע להחיתוך שבינה לבין אונא האמצעית ומשם החיתוך עולה באלכסון עד גג הערוגה ובכבשים לפעמים הרבה נמצא שם שהערוגה וגגה שם לא נתחלקה רק שהאונא הארו"ע נפרדה בהעיקר שלה מבשר השלם שעל גבה ונראה כמו שהיא נופלת משם רק שהיא מחוברת שם בהסמפון שלה אמנם כשמביטין בה בעינא פקיחא במקום שכלה החיתוך שבינה לבין האונא האמצעית עד למעלה בגג הערוגה אז נראה שם בבשר השלם כמו סדק ושרטוט בכל אותו האורך עיי"ש וע' מנהז"ב שם בקומץ סעי' י"ג שכ' דהחיתוך שבין הארו"ע ובין האומא הוא הולך באלכסון והחיתוך שבצד הב' שבין הארו"ע והאונא האמצעית אינו הולך באלכסון כמו הצד הא' עיי"ש:

והאונא הב' דימין היא האונא שאצל האונא הנ"ל הנקראת אונ"א אמצעי"ת גם נקראת אונ"א קטנ"ה לפי שהיא קטנה שבימנית. שמ"ח ופרת"ב. ועיי"ש בפרת"ב ורא"פ ס"ק כ"ה שכתב דכל האונות יש בהם אורך טפי מהאונא האמצעית עיי"ש ועי' מנהז"ב כלל א' בעשרון ס"ק כ"ב שכ' שדרכה של האמצעית שבשרשה היא רחבה לכן החיתוכים שלה שמכאן ומכאן רחוקים המה זה מזה במקום יציאתן מהערוגה אך משם הולכים ומתקצרים באלכסון מכאן ומכאן עד שבשיפולי' ע"פ הרוב היא דקה מאד וכל אונות האחרונות דהיינו העליונה והארו"ע הם להיפוך שבשרשן הם קצרים ברחבן והולכים ומתרחבים לצד השיפול כ"כ עד שהאמצעית בשיפולי' מובלעת בין חיתוכי שתיהן ולא נראה ממנה בשיפול כ"א חוד קצר ברחבו. ובכבשים ועזים ע"פ הריב כלה לה לגמרי בין החיתוכים הנ"ל שאינה מגעת לשיפול כלל רק עומדת לה מרחוק איזה משך מה שמתקרבין ב' האונות הנ"ל שמכאן ומכאן זה סמוך לזה ממש בחיתוך א' עיי"ש. וכ' בזכל"א שם אות ג' ד' ה' דהאונא האמצעית דבימין היא מונחת ברחבה בצד א' על האונא העליונה שאצלה (ולפעמים הוא בהיפוך) ובצדה השנית היא מונחת על אונא הארו"ע שאצלה וחוד האמצעי שלה היא מונחת בצד קמא דהריאה כנגד הלב והחוד הזה אינו הולך שם עד ראש האונא זו ממש רק כמו שתי אצבעות סמוך לראש אונא זו כלה שם החוד והטעם כי האונא העליונה והאונא הארו"ע נסמכו ונתקרבו שם זו אצל זו ממש מצד קמא וראש האונא האמצעי זו היא מונחת שם על שניהם ולכן אין שם להחוד זה רווח להתפשט כמו שיש לו רווח להתפשט משם ולהלן לצד העיקר שלה כי שם רחוקים:

המה האונות הנזכרים זו מזו והחיתוך שבינה לבין הארו"ע הוא הולך יותר גבוה ונחתך בתוך בשר השלם שבין האונות טפי מאותו החיתוך שבין ארו"ע להאומא ולפעמים החיתוך שלה הולך כ"כ גבוה עד שיתחלק ג"כ אפי' גג הערוגה שעל גבה ג"כ לשנים וכשאירע זאת אז יהא נראה שם העוקץ מגג הערוגה דאונא האמצעית עגולה בראשה כי לעולם לא תתחלק החיתוך בשוה רק באלכסון ויהא יוצא מגג הערוגה דארו"ע כמו ראש ומונח על הערוגה דהאונא האמצעית ואותה אונא האמצעית בצדה המונחת על אונא העליונה לפעמים בין החיתוכים במקום העיקרים נפרדה שם האונא האמצעית לרחבה מבשר השלם שעל גבה שטח רב וגדול כמו שטח שהיא מונחת שם על האונא זו ולפעמים החיתוך והפרדה הולך כ"כ גבוה עד שיתחלק ג"כ הגג הערוגה שעל גבה ועל הרוב נמצא בתוך ההפרדה הזאת סירכות דקות מחיתוך לחיתוך או מינה ובה וגם נמצא בזה הצד עצמה סמוך לראש האונא זו שהבשר שם מרוטש ודק ונראה בו כמו שאין שם בשר כלל באמצע עובי הריאה רק עורות הריאה לבד בלא בשר עיי"ש ועי' בשו"ת דעת הזבח במהדורא תניינא סי' כ"ד בד"ה ועתה אציגה מ"ש בענין צורת חיתוך זה וסירכות הללו וכ' דהאונא האמצעית בצד האונא העליונה שאצלה ע"פ רוב היא רחוקה ממנה בסופה וקרוב לשורשם לפעמים הם מחוברים ולפעמים הם מחולקים ע"י חיתוך שלצד הגב שהולך לפעמים החיתוך לצד הגב יותר מבצד קמא שאין החיתוך עולה בב' הצדדים שוה רק שהוא מעקם קצת ומתעגל ונראה כעין פיצול מגבה מונח על האונא העליונה ולפעמים החיתוך כלה קודם העיגול ויש משך מה דבוק ואח"כ נסדק כעין העיגול הזה אשר תמונתו כמו פיצול מגבה של ריאה וכ' שם עוד דבהחיתוך שבין האונא העליונה להאמצעית שכיח לפעמים שהחיתוך הוא רק עד שורש האונא מקמא וכן מגבה אין החיתוך יותר רק שכלה החתך קודם שיתחיל להתעגל עיי"ש:

והאונא הג' דימין שאצל האונא האמצעי הנ"ל היא הנקראת אונ"א העליונ"ה שבצד ימין ולפעמים נקראת אונא המתפצלת לפי שהיא מונחת במצר החזה ודרכה להתפצל שם מדוחק הצלעות וגם נקראת רג"ל חמו"ר וגם אונא הסמוכ"ה לגרגר"ת. שמ"ח ופרי תבואה שם ושאר ספרי שו"ב. וכ' בזכל"א שם אות ב' האונא העליונה הימנית במיצר החזה יש לה דוחק ועי"ז נדחק בגרגרת ונעשה בה חריץ ומראה החריץ שם הוא לבן יותר משאר מראות הריאה ונראית בה נמי כמו גידין בכל אורך החריץ ההוא ואין החריץ ההוא מסבב כל הגרגרת בסביביו סביב סביב אלא שהוא מסבב רק רבע רחבו ובכבשים שכיח להיות באונא זו על הערוגה שלה כמו בליטה גדולה ולעתים יארע כעין חתך או יארע שנחלקה אונא עליונה זו לגמרי לשנים מראשה ועד סופה ואז יהא אונא האמצעי מחוברת לה עיי"ש ועי' במנהז"ב כלל ב' בעשרון סק"ז שמצייר היטב תמונת אונא זו עם החריץ שלה:

ט ותרי משמאלא. הא' היא האונא הסמוכה לאומא שבצד שמאל ונקראת משוכה כחץ לפי שהיא משוכה כחץ ואינה עבה. שמ"ח ופרת"ב שם. וכ' בזכל"א שם אות ט' דהאונא יורה כחץ בצד סמיכתה להאומא החוד שלה מתפשטת ושוכבת על האומא שאצלה והחיתוך דשם שבינה ובין האומא הולך גבוה יותר בתוך הבשר השלם שעל גבה ממה שלצד האונא העליונה ובזאת הצד השנית מאונא זו יש לה שם שני חודים ואינם הולכים המודים עד הראש כי טרם בואם שמה המה כלים ולפעמים הרבה בסוף החיתוך שבין האונא זו להאומא נפרדה שם או שיש שם אות להכיר כמו שרטוט עד גג הערוגה וכן יארע כזה כמה פעמים נמי בימין בין אונא העליונה להאמצעית ובפרט בין האמצעית לאונא ארו"ע שיש שם כזה לרוב. ודע דזאת האונא יורה כחץ אע"פ שהיא ארוכה הרבה יותר מארו"ע הימנית וגם היא אינה רחבה כמותה אפ"ה היא דומה בתוארה בקרוב לתמונת ארו"ע שבימין אולם זאת ההפרש הברור שבארוכה ועבה הימנית שם סמוך לשרשה יש בליטה משא"כ בזה יורה כחץ שאין שם בליטה זו ע"ש:

והאונא השמאלית הב' היא האונא הנקראת אונא העליונה של שמאל ואינה ארוכה ועבה כאונא העליונה של צד ימין כי האונא העליונה שבצד ימין היא ארוכה ועבה יותר ממנה. שמ"ח ופת"ב שם. וכ' בזכל"א שם אות ח' דהאונא העליונה השמאלית בשני חודים היא מגבה וחוד א' היא למטה מקמא כנגד הקנה ולפעמים הרבה יש קרוב לראשה בהחוד שלה מקמא מקום גבוה כהר ונראה כמו יתרת אבל אין לחשבו ליתרת מקמא כי היא נתהווה ע"י דוחק הגרגרת שנעשה שם חריץ ועי"ז נראה הבשר שם שסביב לו בולט כמו יתרת מקמא ולפעמים יארע שנחסר כל הראש מאונא זו ונמצא מקמא בהחור שלה כעין יתרת וכשמצטרפין זאת היתרת לראש האונא זו אזי נראית האונא שלימה וכתקונה ממש ולעתים רחוקות נמצא לאונא זו שהוא ממש כתבנית תואר אונא העליונה הימנית אך תמיד היא קטנה מהימנית גם לפעמים הרבה אותו צד האונא שכנגד השדרה חדוד כ"כ כמו אותו הצד שהוא כנגד החזה ובעיקרה של אותו הצד שכנגד החזה במקום שסמוכה לאונא שאצלה יש שם לפעמים היכר ומבדיל ביניהם עיי"ש ועי' להלן (ס"ק רי"ח) שכ' בשמו דלפעמים נמצא בהאונא העליונה השמאלית חריץ כעין חריץ דאונא העליונה הימנית עיי"ש:

ועי' במנהז"ב כלל ב' בעשרון סק"ז שכ' שיש עוד שינוי בתמונת אונא העליונה השמאלית כי כל האונות הם משוכים וחדודים ואורכן חלוק לצד הלב חוץ מהאונא העליונה השמאלית שאין ארכה הולכת לצד הלב כמו כל האונות כ"א רחבה לצד הלב ומשך היותר שהוא האורך הולך לצד הראש של הבהמה עד שיוצאת מן הצואר יותר מהעליונה דימין ונמצא לפ"ז שבאונא העליונה של ימין צד הארוך שבה הוא הפונה לסבב את הגרגרת שהיא לצד הלב וצד הקצר שבה הולך לפנות לצד צואר הבהמה ובשמאלית היא להיפוך דצד הארוך שבה הוא לצד הצואר והקצר הוא לצד הלב עיי"ש:

י משמאלא. כ' במנהז"ב כלל ד' בעשרון ס"ק כ"ח דב' אונות השמאליות והאונא האמצעית דימין דרכם שבמקום יציאתן מהערוגה הם רחבים והולכים ומושפעים מכאן ומכאן עד שבשיפוליהם הם חדות משא"כ בהארוכה ועבה והאונא העליונה של ימין. והורדא הוא להיפוך שבתחלתן הם קצרים ברחבן והולכים ומתרחבים עד שיפוליהם עיי"ש. (יא) כשהבהמה. עי' בס' זכור לאברהם שם שהביא צורת ריאה החדשה שנמצא בעירו לאנדאן ברוב השורים הבאים ממדינת ספרד שהיא משונה בתמונתה מתמונות שאר ריאות דעלמא כי בריאות אלו כל א' נצבת לבדנה דהאונא הארו"ע והאונא יורה כחץ אינם מחוברים כלל בהריאה במקום השלם כי אם במקמא בהסמפונות שלהם לבד וכן הוא ברוב העגלים שבלונדאן שרובם המה נפרדים והמה ג"כ על זאת התמונה דהיינו וכו' ונמצא לפי התמונה שהארו"ע מתחלת הרבה נמוך מחיתוך האמצעית שאצלה וע"כ יוצאת ארוכה מסדר האונות אבל היא בעצמה אינה ארוכה כלל דהשלם שעל גבה הוא שייך להאומא וגם מגבה אינה מחוברת כלל להריאה בצד קמא שלה. וכן תמונת המשוכה כחץ ג"כ ע"ד זה דהשלם שעל גבה שייך להאונא העליונה השמאלית והביא שם נ"מ בזה בהרבה חלוקי דינים עיי"ש באריכות ולא העתקתי כל דבריו כי במדינותינו לא נמצא תמונה זו ועי' מזה במנח"י בליקוטי יוסף ס"ק ו' ועי' בשו"ת דעת הזבח במהד"ת בסוף הספר מ"ש ע"ד הזכור לאברהם בזה עיי"ש:

יב אונה א' קטנה. כ' בשמ"ח סעי' ל"ו ובפרת"ב סעי' צ"ה דצורת הורדא אינה כשאר אונות אלא דרכה להיות עגולה ויש לה חריץ שהוא מכוון נגד החיתוך שבין אונא לאומא ופני' נגד הכליות וגבה נגד הלב ובראשה יש לה כעין עוקץ קטן ודרכה להיות קטנה מכל האונות עכ"ד (יג) ונקראת עינוניתא דוורדא. (ונקראת ג"כ גנב על שם שמונחת בכיס. ספרי שו"ב ועי' מנח"י בלק"י אות כ') עש"ך שכ' שהיא על שם קלישותה ואדומה ועי' שפ"ד סק"ב שכ' דר"ל שהיא דקה ואפשר שהיא אדומה קצת יותר מצבע שאר הריאה עיי"ש ועי' שפת אמת סק"ב וכ' בתורת זבת סי' י"ח בהעלה שלמה ס"ק ב' דלפ"ז הי' מקום לומר דכיון דידוע לנו שכן תוארה יש לנו לפסול גבה שינוי מראה אף במראה כשרה אך לדינא אין לחוש להחמיר בזה כלל כי ברבינו ירוחם משמע שאינה אדומה יותר משאר הריאה וכן עינינו רואות שאינה אדומה יותר עיי"ש:

יד לצד פנים. ר"ל שעומד בימין מקמא נגד החיתוך שבין אונא לאומא. שמ"ח סעי' ל' ופרת"ב סעי' צ"ה:

טו ואם חסרה. עי' שמ"ח סעי' כ"ו ופרת"ב סעי' ל"ד ורא"פ ס"ק מ"ה שכ' דדוקא חסרה ממש אבל כשיש כל המנין בשלימות רק שהאונות חלפו צורתן לצורת וורדא או שאר צורה זרה כשר כי אין שינוי צורה מעכב באונות כלל אא"כ היא כגבשושית אז הוי כחסרה עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ד מזה):

טז חסרה. בין אם חסרה מתולדה או שחסרה ונתקמץ לאחר הלידה. (טמק"מ סק"ו ועי' בדברינו להלן ס"ק שי"ד) וכ"ז הוא בחסר ממש אבל מה שהוא שכיח לפעמים בימין שהעליונה והארו"ע מכסים מגבה את האמצעית ואינה נראית מגבה כלל רק מצד קמא וכן נמצא לפעמים שהאמצעית מכסה הארו"ע: בכה"ג אין בזה חשש כלל. דעת תורה סוף ס"ק כ"א (וע"ל ס"ק קס"ג):

יז אחת. עי' לב"ש סק"ח שכ' דכל חסר אונא הוי טריפה ודאי ולא ספק דאין לתלות ולומר שהי' מתולדה ב' אונות במקום זה ונסרכו ונדבקו זל"ז כ"כ עד שאין ניכר אפי' רושם ולא הי' רק ס' טריפה דז"א עיי"ש:

יח מימין. כ' תב"ש סק"ב ומ"ז סק"ב ופרת"ב סעי' ג' דפשוט הוא דה"ה אם חסרה אומא טריפה והא דלא הוזכר בש"ס ופוסקים הוא לרוב פשיטותו וגם לא שכיח למיחסר עיי"ש ועי' מזה במאירת עינים שורש ב' ענף א' סק"ח ובתו"ז שם בהע"ש ס"ק ג':

יט או מהשמאל. עבאה"ט ועתב"ש ס"ק כ"ט ועי' לב"ש סק"מ שכ' שדין זה דחסרה הריאה הוי ודאי טריפה ואפי' חייתה כמה שנים אסור החלב מעולם דטריפות זה בא מהבטן עיי"ש ועי' מ"ז ס"ק ב' שכ' דלאו דוקא חסרה כולה אלא גם אם חסרה רק מצד א' הוי טריפה ודאי עיי"ש:

כ מהשמאל. עבאה"ט ועי' רמ"א לקמן סעי' ה' ועפר"ח לקמן ס"ק ה' שהשיג על הרמ"א ועל הש"ך שבכאן והעלה לדינא דהמקיל בזה לא הפסיד עיי"ש ועי' בשער המים ס"ק ל"ה מ"ש בזה אך בשמ"ח סעי' כ"ג ותב"ש סק"ו הסכים לאסור ודחה דברי הפר"ח בזה עיי"ש ועי' שפ"ד סק"ה שכ' דעכ"פ לא הוי רק ספק טריפה ויש לצרף דעת הפר"ח לס"ס עיי"ש ועי' מזה במנהז"ב כלל ד' בעשרון ס"ק ב' ורא"פ ס"ק פ"ז ובפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ה ובמנח"י בביאורים ענף ה' וכ"כ בלב"ש ס"ק מ"א וסיים דאפי' אם עבר על הבהמה י"ב חודש אני מסתפק אם להכשיר הבהמה כדין כל ספק טריפה הבא מבטן מאחר שהרמ"א והתב"ש אסרו ושכן הוא המנהג משמע אפי' בבהמה זקנה וכו' ומ"מ החלב של קודם י"ב חודש פשוט להתיר בהפ"מ עכ"פ אבל של תוך י"ב חודש אין להקל עיי"ש:

כא שהיו. עי' בערוגות הבושם אות ד' שכתב בדין זה דאם נמצא בשמאל אונות יתירות יותר מבימין דטריפה מטעם חלוף אין להחמיר רק כשיש להאונא היתירה עכ"פ כשיעור פרק אמצעי של אגודל אבל בפחות מזה אף שיש כשיעור צפורן אגודל אין להחמיר ואף שכתב התב"ש והאחרונים להחמיר ביתיר אונא אף באין בהיתרת רק כצפירן אגודל זה דוקא לענין יתרת מגבה אבל בחליף זה שאין לו יסוד בגמ' אין להחמיר בפחות מפרק אמצעי של אגודל עיי"ש אך במ"ז ס"ק י"ג נראה להחמיר גם בזה אפי' בכצפורן אגודל עיי"ש ועי' במנח"י בליקוטי יוסף באמצע ס"ק ד' שכתב דמ"מ בנמצא ד' בשמאל וג' בימין וא' מהד' שבשמאל רק כצפורן יש להקל כיון דהפר"ח והאחרונים מתירין חילוף כזה הו"ל ס"ס אך אם הי' בריאה א' יתרת כצפורן וגם הורדא אינה רק כצפורן יש להטריף ממ"נ דאם אינו חשוב שיעור טד"א לגבי יתרת ה"ה גבי וורדא עיי"ש ועי' בתורת זבח בהעלה שלמה סי' כ"א ס"ק י"ג מזה:

כב ב' מימין וכו'. עי' בס' מנח"י בלק"י ענף ה' ס"ק א' שהביא מהס' הדרת זקנים בשם הגאון אבד"ק בריסק שבהיותו שם הביאו לו הרבה ריאות שהיו ב' בימין וג' בשמאל והכשיר מטעם שאפשר יש משפחה שיש להם כן ושכ"כ בס' ברכת אברהם שלפעמים נשתנו המזגים וכו' ואדרבה אם הי' במשפחה זו להיפוך הי' נראה שהיא טריפה רק משום שא"א להכיר המשפחה ע"כ כשר בכל ענין והוא השיג עליו עפ"ד התב"ש ס"ק מ"ב גבי יתיר וורד שהשיג על הר"ץ וכ' דלא אלים חזקת כפר זה להתיר כ"ש הכא דהוא איסור מדינא דגמ' ומוסכם מכל הפוסקים בודאי אין להתיר עיי"ש ועי' מנהז"ב בעשרון כלל ד' ס"ק ב' (וע"ל ס"ק ע"ב). (כג) ב' מימין. עבאה"ט מ"ש אפי' איכא ד' בימין וכו' ועי' מזה בשמ"ח סעי' כ"ג ותב"ש ס"ק כ"ט ומ"ז ס"ק ב':

כד וג' משמאל. עי' לב"ש ס"ק מ' ופרת"ב ס"ק קי"ט שכ' דבזה אף החלב שקודם יב"ח מזמן שחיטתה אסור דהיא ודאי טריפה הבא מבטן עיי"ש (כה) משמאל. עי' ש"ך סק"ד ועתב"ש ס"ק א' שכ' הטעם דחליף טריפה הואיל וחסר מקומו הראוי עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק מ"ז שכ' דלפ"ז כמו שחסר טריפה, אף בנחסר אח"כ ה"ה נמי בחליף כה"ג כגון אם הי' בימין ד' וכן בשמאל ואח"כ הקטינה או שנתפצלה א' מימין עד שלא נשארה כטד"א טריפה מטעם חליף וזה דוקא בחליף זה אבל חליף דגדלות אונות או אומות אינו פוסל אלא מתולדה עיי"ש (ועי' לקמן ס"ק ל"ה):

כו טריפה. אף אם השלישית היתירה שמצד שמאל יש לה צורת אונא של צד ימין אף שי"ל שזה מעיד שהיתר שבשמאל בא להשלים החסרון דימין דהא צורתו מוכחת עליו שהוא של ימין אפ"ה טריפה ישועות יעקב ס"ק ג' עיי"ש לדרכו והוא פשוט:

כז צורות האונות. עבאה"ט מ"ש אודות החנופים האלו ועי' בשלחן גבוה ס"ק ו' שכ' דהארבעה חלופים אלו שמנה הרב כאן לא נהגו כן במקומם דבני ספרד דכל זה הוא רק מנהג בני אשנז עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ג' שכ' להלכה ולמעשה להקל בזה בכ"מ כדעת המהרש"ל להתיר להדיא בכל אלו החלופות עיי"ש ועפר"ח ס"ק ה' מ"ש בענין זה וכ' ג"כ דבמקומו נהוגין להתיר בכ"ז וכ' דאפי' במקום שנהגו להחמיר כדעת הרמ"א ולאסור גם אלו החלופים יש להם לבטל מנהגם כי הוא מנהג בטעות שאין לחוש אליו כלל עיי"ש ועי' בכו"פ שכ' דחלילה לפרוץ גדר בחומרא שקבלה בידינו מהגאונים הראשונים דבשלמא אם יכולין לחשוב שהוא מנהג בטעות שחשבו שהפי' בגמ' כך הוא ואח"כ חזינן שטעות הוא בהבנתם זה הוי מנהג בטעות אבל זה לא יעלה על הלב שגדולי הדור אשר מהם יצא התורה באשכנז ואגפי' יטעו בדברים פשוטים ובע"כ אין זה רק שהי' כן מסורת בידם מהקדמונים וקבלו לעשות כן וא"כ הרי הוא איסור גמור לשנות מנהג זה ומה נדע אשר הם לא ידעו ויש עוד הרבה דברים שיש מסורת בידינו מה שלא נזכר בדברי חז"ל כמו בשר ששהה ג"י בלא מליחה וכדומה ואל תטוש תורת אמך עיי"ש וכדבריו ממש כתב ג"כ בתב"ש ס"ק מ"ז והחזיק בטעם מנהג זה והעלה דבמקום דנהגו כן א"א לבטלו ואפי' בהפ"מ אין להקל וכ"כ עוד בשמ"ח סעי' כ"ו ותב"ש ס"ק ל"ה דהעיקר כדעת הרמ"א לאסור בכל החלופים של הרמ"א אפי' בהפ"מ ודלא כדעת המקילין בזה עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע ס"ק ג' שכ' דבהפ"מ יש לסמוך על המקילין בחלופים אלו ועיי"ש בביאורו להשמ"ח סעי' כ"ו אמנם בלב"ש ס"ק מ"ט העיד שהמנהג במדינותינו להחמיר בכ"מ בזה אפי' בהת"מ עיי"ש והנה במנהז"ב כלל ד' בעשרון ס"ק ט' האריך בענין זה ועשה פשרה דאין להחמיר בכל אלו החלופים שזכר הרמ"א רק במקצתן עי"ש ולפענ"ד דבמקום שאין המנהג ידוע להקל בזה אין להקל ראש נגד רבותינו הכו"פ ושמ"ח ולב"ש שהעידו דמנהג שלנו בני מדינת אשכנז לאסור בכל אלו החלופים אם לא שיש שם מנהג להקל. והנה יש לעיין לפענ"ד אם מביאים בשר ממדינה א' שידוע שהמנהג שם להקל בחלופים אלו למקום א' שבמדינותינו שידוע המנהג להחמיר או שאנשי מדינות אלו באים למקום שמקילין בזה אם יכולין לאכול הבשר שם דהנה להלן סי' קט"ו סעי' ג' מבואר ברמ"א וש"ך שם ס"ק כ"ט לענין חמאה של נכרי דאם הולך ממקום שאין אוכלין אותה למקום שאוכלין אותה אוכל עמהם אע"פ שדעתו לחזור כיון שהוא רק ממנהגא עיי"ש ולכאורה י"ל ה"נ בנ"ד אמנם לפמ"ש בט"ז שם ס"ק י"ג מהאו"ה דדוקא בחמאה הקילו בזה משום דתלינן דבמקום שנהוגין להקל הוא משום שידוע דשם עושין אותה בהכשר בלא חשש בעולם ואלו היו עושין כן גם במקום האיסור לא היו נוהגין בו איסור מעולם עיי"ש (ובביאור הגר"א שם ס"ק כ"א ובשו"ת דברי חיים לאדומו"ר ח"ב ביו"ד סי' י' ובדעת תורה בפתיחה לה"ט אות מ"ה) יש להחמיר בנ"ד דלא שייך לומר דבמקומות המקילין לא שייך זה הטעם של מקומות שמחמירים וה"פ:

כח האונות. עי' במנהז"ב שם בעשרון ס"ק ח' וקומץ סעי' ז' דהפמ"א והפוסקים שכ' ב' מיני חליף חילוף צורות וחילוף גדלות הוא כדי להורות דחילוף צורה פוסל אף בלא חילוף גידול וכן חילוף גידול פוסל אפי' בלא חילוף צורה דתרי מילי נינהו דאלת"ה אלא דתרתי בעינן חילוף צורה וגם חילוף גדלות וא' אינו פוסל בלא הב' כל כי האי הו"ל להפוסקים להשמיענו זה עיי"ש אך ברא"פ ס"ק ק"ה ובמק"מ ס"ק צ"ג כ' דחילוף גדלות היינו חילוף צורה עיי"ש ולדבריהם י"ל דחילוף גדלות אינו פוסל בלא חילוף צורה ועי' במשמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' כ"ז שהאריך טובא בענין זה והעלה כן בראיות דאין להחמיר לאסור בחילוף צורה גרידא בלא חילוף גדלות דהכל ענין א' הוא ואין א' פוסל בלא הב' ודלא כדברי השואל שם שהבין דתרי מילי נינהו עיי"ש ועי' מזה במנח"י בקו"א סי' י"ח באורך (וע"ל ס"ק ל"ו מ"ש בענין זה):

כט של ימין אינן דומות לשל שמאל. ערא"פ ס"ק ק' ובמאירת עינים שורש ב' ענף ב' ס"ק י"ג ובמנהז"ב שם בקומץ סעי' ה' ועשרון ס"ק ו' שכ' דלא מטריף אלא אם נשתנו לצד שכנגדן לאפוקי אם איזה אונא חלפה צורתה עם חברתה שבאותו צד עצמו אינו מזיק לה זולת בגודל האמצעית דפוסל נמי בצדה כמש"ל דהיינו שהאמצעית גדולה מהארו"ע שנתבאר להלן שהיא טריפה משום דזו נקראת קטנה וזו גדולה עיי"ש:

ל אינן דומות לשל שמאל. כ' בשמ"ח סעי' כ"ז ותב"ש ס"ק ל"ט ולב"ש ס"ק נ"א ונ"ב ופרת"ב סעי' פ"ד ורא"פ ס"ק ק"ג דאם יש יתרת בדרי דאונא וצורתה כצורת אונא של צד שכנגדה יש להכשיר אפי' שלא בהפ"מ כיון דרק היתרת הוא שהחליף צורתו ורק מצד א' הוא דאישתני אין להחמיר כלל אבל אם א' מהאונות שכנגדה החליפה צורתה עם זאת היתרת אין להקל כ"א בהפ"מ דוקא דתולין דהאונות הראויות בצד א' לא נשתנו צורתן אבל שלא בהפ"מ יש לאסור דשמא לאו יתרת הוא אלא אונא ממש והו"ל חליף ממש עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק ק"ג וגה"ק ס"ק כ"ב מ"ש בביאור דברי השמ"ח בזה דר"ל דאם יש בימין ד' אונות וג' התחתונים הם כראוי והעליונה דימין שוה להעליונה דשמאל אז לא תלינן להחמיר שהעליונה דימין הוא העיקר והא יש חילוף צורה אלא אמרינן דהעליונה דימין היא היתרת וג' שלמטה ממנה הם כראוי ככל ג' אונות דבימין אבל אם יש בימין יתרת והעליונה קטנה משמאל שכנגדה וג' אונות אחרי' בימין הם כדרכן אז אין להתיר כ"א בהפ"מ דוקא ועיי"ש עוד בגה"ק ובמק"מ ס"ק ק"ה שכ' דמדברי השמ"ח משמע דדוקא כשאותה היתרת לא חילפה צורתה רק עם אונא א' אז תולין בהפ"מ להקל דאותה היתרת היא שחלכה אבל אם החליפו שנים צורתן עם ב' שכנגדם לא מהני מה שיש א' יתירה דהא עכ"פ הב' העיקרית חילפה ג"כ עם שכנגדה והלב"ש ס"ק נ"ג לא ס"ל כן ומקיל גם בכה"ג והוא מפלפל טובא בזה והעלה דהעיקר כדעת השמ"ח וחלילה להקל בזה עיי"ש ועי' בפרת"ב שם ורא"פ ס"ק ק"ד שכ' דאף אם החליפה היתרת צורתה עם האונא שכנגדה מ"מ אם ידוע שאותה שהחליפה צורתה עם הצד שכנגדה זו היתרת כגון שאין לה סמפון וכדומה יש להקל אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ק"ד שכ' דאם הי' להיפוך שבא' מהמתוקנים חסר סמפון באופן שניכר שאותה שהחליפה היא העיקרית אין להקל כ"א בהפ"מ עיי"ש:

וכל זה הוא ביתרת בדרי אבל ביתרת מקמא בכה"ג ר"ל שחילפה צורתה עם צורת אונא אחרת דצד שכנגדה. עבשמ"ח שם ולב"ש ס"ק נ"ו שכ' דבזה יש לאסור אפי' בהפ"מ כיון דבמקמא בלא"ה רבו האוסרין הו"ל ס"ס להחמיר עיי"ש. וכ' שם בלב"ש ומ"מ לענין החלב אם עבר עלי' יב"ח יש להכשיר החלב דקודם ג' ימים עיי"ש אמנם בפרת"ב סעי' פ"ה ורא"פ ס"ק ק"ה השיג על השמ"ח בזה והעלה דהמקיל בהפ"מ אף ביתמ"ק בכה"ג להתיר הבהמה לא הפסיד עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ק"ו שכ' שכן עיקר לדינא עיי"ש ובד"ק ס"ק כ"א ובמוסגר שם:

לא דומות לשל שמאל. כ' בשמ"ח סעי' כ"ז יתמ"ק שחלפה צורתה עם אונא אחרת מצד שכנגדה טריפה אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ק"ג שכתב דהציור בזה הוא כגון שהיתמ"ק עומד על איזה אונא ימנית או אצלה ויש לה צורת אונא שמאלית והאונא שמאלית יש לה צורה של ימין הראוי להיות להיתמ"ק כפי מקום עמידתו שם מש"ה אסור משום דקיי"ל דיתמ"ק בהצטרף אלי' ריעותא כל דהו אסור עיי"ש. ועלב"ש ס"ק נ"ג שכ' דמ"מ אם עבר עלי' יב"ח יש להכשיר החלב קודם ג"י עיי"ש ועי' בפרי תבואה סעי' פ"ה ורא"פ ס"ק ק"ה שכ' דהמקיל בדין זה להתיר גם הבהמה בהפ"מ לא הפסיד עיי"ש ועמק"מ שם שכתב דהרא"פ לא הקיל רק אם א' שכנגדה שינתה צורתה לצורה זרה דלא כאחד מצורות אונות הריאה אבל כששינתה צורתה לצורת אונא שכנגדה לכ"ע אין להכשיר הבהמה אפי' בהפ"מ ועיי"ש עוד בס"ק ק"ו ובד"ק ס"ק כ"א ובמוסגר שם:

לב ואם נתחלף צורתן. עשמ"ח סעי' כ"ו ותב"ש ס"ק ל"ו ובפרת"ב סעי' ע"ח שכ' דאפי' אם רק אחת דימין חלפה צורתה עם א' דשמאל יש להטריף אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק צ"ג ובמנח"י ענף ה' בלק"י ס"ק נ"ג שכ' דע"כ כוונת השמ"ח הוא על הארו"ע שחלפה צורתה עם התחתונה השמאלית הנקראת משוכה כחץ דבאונא האמצעית לא שייך לומר שחלפה צורתה עם המשוכה כחץ דהא אינה משונה בתארה כלל רק שקצרה ממנה וכשנתארכה אין קפידא עיי"ש ועד"ק ס"ק כ"ו שכ' כעין זה דחלוף ארו"ע למשוכה כחץ דכל שיש שינוי משהו ואינה ככל התמונה ממש יש להקל עיי"ש ובמק"מ שם באורך:

לג נתחלף. עשמ"ח שם ותב"ש ס"ק ל"ח ובפרת"ב סעי' פ"ב שכ' דוקא נתחלף ממש (כמו החליף פרה בחמור) דהיינו ששניהם נתחלפו ונשתנו א' מצורתה לצורת חברתה וחברתה לצורתה אבל אם שניהם שוים בצורה א' או במדה א' כדימין או כולן כדשמאל א"נ אותן האונות או האומות הם שוים לחברתן יש להתיר בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש לחוש לאסור אף בכה"ג עיי"ש ועי' ד"ק ס"ק כ"ז שכתב להתיר בזה אף שלא בהפ"מ ועיי"ש במוסגר ובמק"מ ס"ק ק"ב שכ' לחלק דהיכא ששניהם שוים בקטנותן דהיינו שהארו"ע לפי ערך ריאה זו הי' צריך להיות גדול יותר והיא לפנינו קטנה כמו האמצעית אז יש לאסור שלא בהפ"מ אבל כששוין בגדלות דהיינו שגם האמצעית גדולה כהארו"ע לפי ערך ריאה זו בזה י"ל דאף שלא בהפ"מ כשר וסיים בצ"ע עיי"ש ובגה"ק אות ט"ז ועי' בס' הליכות עולם בסעי' זה ובמנח"י בביאורים ס"ק ע"ו ובלק"י ס"ק ס"ט מה שכתבו בזה ועי' באוצרות שלמה ברב תבואות סק"ז שכ' דהא ודאי פשוט הוא דאם עבר עלי' יב"ח כשר בזה אפי' שלא בהפ"מ ככל ספק טריפה דעלמא וזה קיל יותר משאר ספק טריפה דהא בהפ"מ מכשירין בלא"ה בזה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בהשמטות סי' ט"ז שכ' דאם הארו"ע היתה כמו בשאר בהמות והשינוי הי' באונא האמצעית שהיתה גדולה מהארו"ע והריאה כולה הי' כסדר כל הבהמות הדבר פשוט דטריפה ולא כמו שרצו קצת מורים לומר כי מה דחליף טריפה היינו אי הוי השינוי בשניהם אבל אם השינוי הוא רק באחת כשרה וכאן הא הוי השינוי רק בהאמצעית דזה אינו דלשון הרמ"א מורה להדיא דאף אם רק אחת נשתנה דנתגדלה ביותר אף דהשניי' לא נתקטנה מדרכה להיות אפ"ה הוי חליף וטריפה ועוד טעו בזה המורים הללו דזה גופא נקרא חליף בתרתי דדרך הארו"ע היות גדולה מהאמצעית והאמצעית דרכה להיות קטנה מהארו"ע והשתא דהוי האמצעית גדולה מהארו"ע הוי שינוי בשתיהן דמה שהארו"ע קטנה מהאמצעית הוי שינוי בה ומה דהאמצעית הוי גדולה מהארו"ע הוי ג"כ שינוי בה ואין הדבר תלוי כלל אם אחת היא כשאר בהמות או לאו רק כל שהם מהופכין כנ"ל הוי שינוי בשניהם וטריפה וכן מורה להדיא לשון הרמ"א עיי"ש ועי' בס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער א' נתיב ח' אות ב' שהכריע להקל בזה בהפ"מ עיי"ש אך בס' משמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' כ"ח אות ו' העלה שיש להחמיר בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' מזה בשו"ת דעת הזבח סי' ט"ו אות ז' וכ' שם ממשמעות האחרונים שיש חילוק בזה בין חילוף צורה לחילוף גדלות דבחילוף גידל יש להחמיר אף שאין השינוי בשניהם ואם הקטנה היא גדולה מהתחתונה אף שהתחתונה היא כשיעורה וכדרכה ה"ז חליף וטריפה אבל בחילוף צורה אינה טריפה רק בחילוף אמיתי כמחליף פרה בחמור ששניהם נשתנו מצורתן מזה לזה ועיי"ש הטעם לזה באורך ועי' מזה בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' מ"ו בד"ה בשמ"ח ובפרת"ב בתרלרי"ע סעי' נ"ז:

ועיין בלב"ש סוף ס"ק ד' שכ' דאף דמכשרינן כשהאמצעית והארו"ע שוים אבל מ"מ עכ"פ ריעותא הוי עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' כ"ח בעובדא שהאמצעית היתה שוה להארו"ע והי' בה סירכא בכסדרן למטה מחצי' בחלון והשיב שיש להטריף אף כשעברה על ידי מיעוך ומשמוש כמ"ש הט"ז סק"ב בשם המהרש"ל והש"ך ס"ק כ"ב מטעם תרלר"ע עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת דעת הזבח שם באורך ועי' מזה בס' ברכת משה שם שער השלישי נתיב ז' אות א' באורך ועי' ביד אפרים לקמן סי' ל"ט סעי' ל' מ"ש בשה תשו' הר הכרמל סי' ב' ומה שכתב עליו בזה ועי' בעצי לבונה בתרלר"ע אות קמ"ד מ"ש בדברי הר הכרמל בזה ועי' בשו"ת בית ישראל סי' כ"ו בעובדא הנ"ל שהאמצעית היתה שוה להארו"ע ומתחתונה יצא סירכא דבוקה שעברה ע"י מיעוך ומשמוש וכ' להכשיר דלא הוי רק ספק תרלרי"ע ועוד דיש לומר דאונא התחתונה היא בצורתה ותארה רק שהאמצעית נשתנה ואין כאן תרלר"ע עיי"ש אך בבית אברהם בחזקת הבית סי' ל"ו כתב שזה לא נוכל לצרף לספק ולומר דהאמצעית נתגדלה ואין ריעותא בארו"ע דזה נוכל להבחין בסגנון האונות איך הי' צריך להיות בבהמה זו עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד סי' כ"ד שכ' ג"כ להטריף אף בב' אונות שוות ומא' יוצא ריעותא מטעם דהוי על שניהם שם ריעותא זו דחליף מחמת שאינה גדולה מב' וזו מחמת שאינה קטנה מהארו"ע עיי"ש ובמנח"י בדיני תרלרי"ע אות ח' בלק"י ס"ק א' באורך מזה אבל במשמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' כ"ב כ' להתיר כשאין הריעותא רק על א' מהאונות די"ל דהריעותא דחילוף הוא באחרת שנתגדלה או שנתקטנה עיי"ש ועי' בשו"ת דעת הזבח סי' ג' שנשאל בריאה שהי' כל האונות רק כטד"א והאונא הסמוכה לאומא דימין היתה ג"כ גדולה רק כטד"א והי' שם עוד ריעותא דהיינו שאותו השיעור טד"א שהי' להארו"ע לא הי' מעצם האונא רק שע"י שהי' שם בועא על הארו"ע וחוט בשר מקיף הי' משלים להשיעור אם זה נחשב לתרלרי"ע והשיב דגוף דברי הלב"ש והבא"פ הנ"ל שהחליטו דבשוים נחשב לריעותא צ"ע ואם כי מי ירים ראש נגד הלב"ש בזה מ"מ בנ"ד כיון שיש עוד סניפים אפשר להקל עיי"ש באריכות:

לד צורתן. עשמ"ח שם שכ' דדוקא שינוי כה"ג פוסל אבל שינוי לצורה אחרת שאינה כצורה שכנגדה כגון שדרך האונות להיות משוכים וחדודים ועתה הם עגולים אפי' כוורדא או בענין אחר אין זה פוסל בה כיון דאין בה משום חליף אונות או אומות עיי"ש ובמאירת עינים שורש ב' ענף ד' אות י"ג ובמנהז"ב שם סק"ו (וע"ל ס"ק ט"ז):

לה טריפה. עמק"מ ס"ק ע"ז דחילוף כזה שהארו"ע קטנה מהאמצעית או שהאונא העליונה דימין קטנה מהאונא העליונה השמאלית או שהאומא השמאלית קטנה מהימנית אינו פוסל אלא מתולדה אבל כשהקטינה או נתגדלה אח"כ עד שנעשה החילוף כשר ויש בזה כמה נ"מ לדינא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת דעת הזבח, סי' ט"ז אות ז' (וע"ל ס"ק כ"ה):

לו וכן כשהאונא האמצעית. ע"ל (ס"ק כ"ח) מ"ש בענין חילוף צורה בלא חילוף גדלות ועי' רא"פ ס"ק ק"ה שנסתפק בחילוף זה דהאמצעית עם הארו"ע אי בעינן תרווייהו חילוף צורה, וחילוף גדלות או דסגי בחדא ונסתפק היכא שהאמצעית של ימין חלפה רק צורתה עם הארו"ע ובגודל הם כדרכן שהאמצעית קטנה, מהארו"ע מה דינו ובפרת"ב סעי' ע"ח פסק לדינא דגם בחילוף צורה לבד אף שאין שם גם חילוף גדלות נקרא חילוף וטריפה עיי"ש ועי' מנהז"ב כלל ד' בקומץ סעי' ח' ועשרון ס"ק י' שכ' לחלק בזה לדינא כך דאם לא חלפו צורתן בגדלות כגון שבגדוליהן הן כדרכן שהאמצעית היא קטנה מהארו"ע ורק בצורתן לבד הוא שהוחלפו יש להכשיר בהפ"מ והיכא שבצורתן הן כדרכן ובגדוליהם נתחלפו יש להחמיר אפי' בהפ"מ ועיי"ש עוד בקומץ ס"ט ועשרון ס"ק י"א שהוסיף עוד בזה דאם האמצעית אינה גדולה מהארו"ע כ"א באותו צד של צד האונא העליונה אבל בחלק של צד הארו"ע היא קצרה ממנה אז אפי' אם גם חלפה צורתה עם הארו"ע יש לבדוק אם נמצא בהאמצעית ב' סמפונות שמזה מוכח ששתים הם אז אמרינן דאותה של צד העליונה דיינינן לה ליתרת בדרי ואריכתה מהארו"ע אינו מזיק לה וחלק הב' שהוא לצד הארו"ע היא קטנה מהארו"ע ושפיר דמי ויש להתיר בהפ"מ עכ"פ אבל אם אין שם ב' סמפונות אסור אפי' בהפ"מ ואם הם שוים בגדוליהם יש להחמיר דלא מהני בדיקה הנ"ל אפילו בהפ"מ ע"ש ועי' מזה במשמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' כ"ז ובנח"י בקו"א סי' נ"ח: (לז) כשהאונה האמצעית. עי' בשו"ת בית אפרים הנספח להראש אפרים סי' מ"ו וביד אפרים שבגליון היו"ד שכ' בשם דודו הגאון מ' סענדר מסאטינוב ז"ל דאם האונא האמצעית דימין נראה בכמותה גדולה מהארו"ע רק שצמקה באופן שמחמת הצימוק אינה נטרפת כגון שעולה בנפיחה קצת וע"י הצימוק נראית שהיא קטנה מהארו"ע אז אפי' להמכשירין בחילוף זה יש להטריף מטעם תרלרי"ע אך בהפ"מ יש להקל בזה עיי"ש ועי' מזה בעצי לבונה בתרלרי"ע אות קמ"ד ובבית אברהם בלבת"ב סי' ל"ו ס"ק ו' ובשו"ת טוטו"ד קמא סי' נ"ו ובתניינא בקונטרס אחרון סי' י"ב ובד"ק ס"ק מ"ח ולקמן סי' ל"ו ס"ק כ"ז ובס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער א' נתיב ח' אות ג' ובשו"ת שאילת שלום תניינא סי' קנ"ה באורך ועי' בס' בית אברהם לקמן סי' ל"ו בלבת"ב ס"ק ל"א אות ג' שכ' שבא עובדא לפניו שהי' האונא האמצעית גדולה יותר מהארו"ע ע"י שהארו"ע צמקה החצי ממנה ועי"ז נתקטנה והי' ניכר לבקיאים שכאשר תתרפא מהצימוק תחזור לקדמותה ולא יהי' חילוף כי אז הי' הארו"ע גדולה יותר מהאמצעית ואפ"ה הטריף עיי"ש ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת בחידושיו לסי' זה שהביא דבריו וכ' דבע"כ מה שיש בזה להטריף הוא רק בעובדא דידי' שהי' צימוק החצי ממנה אבל אם לא נצטמק רק מקצתה אין לאסור כלל עיי"ש ועי' בשו"ת דעת הזבח סי' י"ג שנשאל בעובדא כזו שהיתה הארו"ע צמקה ועי"ז היתה קטנה מהאמצעית אך הי' ג"כ ספק אחר שהי' צמקה חלק גדול והי' הספק אם לא היתה צמקה רוב האונא וצמקה רובו ככולו ודעת גאון א' להטריף דהא אפי' צמקה חצי' הוי כרוב כיון שקודם שנצטמקה הי' רוב אונא והוא העלה דאפשר שאין להחמיר בדין זה אף בצירוף ספק זה כי יש כמה ספיקות להכשיר עיי"ש ועי' בדבריו עוד שם בסי' ט"ו אות ז' כמה פרטי דינים בענין זה באורך. ועי' מק"מ ס"ק צ"ד שכתב בשם הזבח שמואל דכשהאמצעית גדולה מהארו"ע כשר לפעמים היכא שהארו"ע נתקטנה מחמת איזה, חולי דכשיבריא תתפשט האונא כשיעור ולא יהי' חליף וסיים במק"מ שהוא צ"ע לדינא כי מאיזה חולי ידעינן שיחזור ועיי"ש מזה עוד להלן סי' ל"ו ס"ק ק"נ ובגה"ק אות כ"ט ועי' מזה במנהז"ב שם בקומץ סעי' י' ובעשרון ס"ק י"ב שכ' לדינא דכשניכר לפעמים שהארו"ע נתקטנה ע"י איזה חולשה הכשרה שבה כגון שנצמקה וע"י הנפיחה הרוח עולה בכולה ומ"מ אינה מתמלאת היטב כשאר אונות יש להכשיר בהפ"מ כיון שמעשים בכל יום שנמצא באונא בפנים כמו מוגלא רכה וגם קשה כמו טינרא ומלאה מזה ועי"ז אינה עולה בנפיחה כדבעי ואין בזה שום חשש לא משום אטום ולא משום צמקה אם איו רואין שהרוח עולה בכל מקום בלי שיור כלל ואין בזה קלקול ביצירה דנבראת היא כדרכה רק שאח"כ ע"י איזה סיבה נעשית כך ועתידה היא להתרפא והגע עצמך אם האמצעית נתגדלה מהארו"ע מפאת בועות הרבה הנמצאות באופן שאין מטריפים בשבילם וכי נאמר דסוף כל סוף טריפה משום חליף וה"ה בנ"ד עיי"ש באורך ועי' מזה במנח"י בקו"א לדיני תרלרי"ע סי' י"ט באריכות ועיי"ש בפנים הספר בדיני תרלרי"ע אות ח' סעי' ב' ובלק"י שם (וע"ל ס"ק פ"ב):

לח האמצעית. עד"ק ס"ק כ"ז שכ' דאם האמצעית גדולה מהארו"ע ויש סדק כטד"א בהעליונה אפי' במקום שדרכה ליפצל אפ"ה הסדק משלים האמצעית ושאחריו היא התחתונה והאונא של צד מטה היא יתרת ועיי"ש במוסגר ובמק"מ ס"ק צ"ה שכ' דאין להתיר בזה רק באופן שלא יהי עי"ז שינוי מקום הוורדא עיי"ש ועי' במנח"י בלק"י ענף ה' ס"ק נ"ה מ"ש בזה: (לט) של ימין. עד"ק ובמק"מ שם שכ' דאם כפי התחלת חיתוך שבין האמצעית להעליונה נראה שהאמצעית קטנה מהארו"ע ואם נחשוב כל אורך החיתוך שבין האמצעית להארו"ע נראית גדולה מהארו"ע תלינן לקולא וכן ריאה שנכשרת ע"י סדקים בימין אם נחשוב כל אורך סדק כפירוד תהי' האמצעית גדולה מהארו"ע תלינן לקולא וחשבינן הסדק שבין האמצעית להארו"ע ככולו פרוד ושבין האמצעית להארו"ע לא חשבינן כפרוד רק כטד"א ועי"ז הארו"ע גדולה מהאמצעית עיי"ש:

מ גדולה מהתחתונה. עי' בשמ"ח סעי' ל"ט ובפרת"ב סעי' קי"ז במעשה דהר"צ שנמצא בימין ארבע אונות והאונא הסמוכה לצואר הי' כדרכה ואצלה הי' אונא קטנה ואצלה הי' אונא גדולה ואצלה הי' האונא הסמוכה לאומא והיתה קטנה ונסתפקו איזה היתרת שאם הקטנה הסמוכה לאונא העליונה היא היתרת והשאר הם האונות הראויות נמצא שהאמצעית היא גדולה מהסמוכה לאומא והרי זה חליף ויש שרצו להכשיר לפי שתולין לומר שזו הקטנה הסמוכה לאומא היא היתרת והשלשה של מעלה הם האונות הראויות להיותו נמצא שהם כתקונם ואח"כ עלתה הסכמתם להטריף לפי שעיינו בריאה זו וראו שהאונא הסמוכה לאומא השמאלית החיתוך שבינה לבין האונא שעל גבה הוא נמוך מהחיתוך הימין שבין העליונה הימנית א"כ נראה מזה שהרביעית הסמוכה להאימא היא כתיקונה מאחר שהחיתוך שעל גבה הוא נמוך מהחיתוך שבין ב' אונות שבצד שמאלית א"כ כיון שהסמוכה לאומא היא קטנה משלמעלה ממנה ה"ז חליף וטריפה עיי"ש וכ' בתו"ז סי' כ"ב בהעלה שלמה ס"ק י"ז ובפנים סעי' י"ג דר"ל דכיון שכן הוא הדרך שהחיתוך שבין האומא השמאלית להאונא הסמוכה לה היא יותר גדולה לצד הלב מהחיתוך שבין האומא הימנית לאונא הסמוכה לה וכן הי' גם כאן ואם נאמר דהסמוכה לאומא היא היתרת שנפרדה מהאומא הנה כשתחברה להאומא ותאמר ששייכה לה א"כ יהי' החיתוך שבצד ימין גבוה יותר משל שמאל ואין הדרך כן שע"כ צ"ל דהסמוכה להאומא היא אונא בפ"ע וכיון שהיא קטנה מאונא שלמעלה הימנה הו"ל חליף וטריפה עכ"ד ועי' במנהז"ב כלל ד' בעשרון ס"ק י"ד מ"ש בביאור מעשה זו וכתב דה"ה אם נמצא חיתוך מול חיתוך טריפה בעובדא זו עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת ברכת יעקב חיו"ד סי' ד' ועי' בס' צמח צדק החדש ביו"ד בהגהותיו להשמ"ח סוף סי' זה שהרבה להשיב על דברי הר"ל ושמ"ח בענין זה והעלה בכמה ראיות דאין טעם לאסור בזה עיי"ש: וכתב עוד שם בשמ"ח ובפרת"ב ועוד אמרו דכיון שהוורדא עומדת למטה מכולן א"כ אם נחשוב הרביעית ליתרת הרי שינתה הוורדא מקומה שהרי הוורדא צריכה לעמוד עם הסמפון שלה בין סמפון אונא הסמוכה לאומא ובין סמפון אונא כתבנית שי"ן או סגו"ל והרי עתה היא רחוקה מהאונא הגדולה השלישית ועוד חתכו האונות וראו שכל אונא הי' לה סמפון בפ"ע כדרכה ואונא הסמוכה לאונא העליונה שאצל הצואר לא הי' לה סמפון כלל ונראה מזה שהיא היתרת ושאר האונות הם האונות הראויות להיות וא"כ האמצעית גדולה מהסמוכה לאומא והוי חליף לכן הטריפוה ומעיקר הדין הי' די בהוכחה אחת מהוכחות אלו שזה היתרת והשאר הם האונות הראויות רק כדי לברר ההוראה בדקו כל מה שהי' אפשר לבדוק בזה עיי"ש ועשפ"ד סוף סי' זה ובחכמת אדם כלל ט' סעי' י"ד ולב"ש ס"ק פ"ד וברא"פ ס"ק ל"ז ובמק"מ ס"ק קס"ה מ"ש בזה:

וכתב בלב"ש ס"ק צ' ובהג"ה בפנים סוף סעי' מ"ה דממעשה הנ"ל יש ללמוד דהיכא שיש יתרת בדרי דאונא בימין שיש שם ד' אונות אם מקום הוורדא למעלה מאונא הסמוכה לאומא ר"ל בין ג' לד' טריפה לעולם ממ"נ דאם הראשונה הסמוכה לצואר היא היתרת א"כ הו"ל חליף משום שהאמצעית גדולה מאונא הסמוכה לאומא ועוד שהוורדא שינתה מקומה ג"כ מחמת שהיא רחוקה מהאומא דבאמת צ"ל קרובה להאומא כדי שתהא עומדת בין האונא והאומא כתבנית שי"ן או סגו"ל ומשמע דכי היכי דכשהוורדא רחוקה מאונא: הו"ל שינתה מקומה ה"נ כשהיא רחוקה מהאומא הו"ל שינתה מקומה דבתרווייהו חד טעמא הוא שצריכה להיות קרובה לשניהם כדי שתהא להם תבנית הנ"ל כי הוורדא צריך להיות סמוך לאונא הארו"ע וסמוך לאומא כדרכה לעמוד ביניהם והרביעית צ"ל עבה וארוכה מהאונא השלישית. וכל זה הוא היכא שאין שם שינוי לגריעותא באחת מהאונות להכיר עי"ז איזה היא היתרת אבל אם יש איזה שינוי כגון שאין סמפון לא' מהם שזה סי' שהיא היא היתרת אז הדין כך. אם א' מג' העליונים היא היתרת כשר רק שצריכין לראות שלא יהא חליף דהיינו אם שהא' או הב' היא היתרת צריך שהרביעית תהי' גדולה מהג' ואם הג' היא היתרת צריך שתהי' הד' גדולה מהשני' אבל שתהי' הד' גדולה מהשלישית א"צ להקפיד כיון דהג' היא היתרת אבל אם הד' היא היתרת אז טריפה בכל ענין עיי"ש באריכות:

ועיין בס' אהל ישראל אות י"ז שכ' דאם נמצא יתרת בין אונא לאומא והיתרת קטנה מהארו"ע וגדולה כטד"א אפי' עומדת בדרי דאונא טריפה עיי"ש ועי' בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' כ"ד שהביא דבריו והשיג עליו וכתב דיש להכשיר בזה ואין בזה משום חשש חליף כיון דהאמצעית גדולה מהתחתונה של ימין דחליף כזה לא שייך רק בעיקר האונות שנשתנו צורתן ממה שהן רגילים משא"כ הכא דעיקר האונות הן כדרכן והאי תחתונה לאו מעיקר האונות היא רק יתרת ואין בזה משום חליף והאריך עוד בזה וסיים דכן נראה ברור להלכה ולמעשה בלי שום פקפוק עיי"ש ועי' בס' ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה נתיב ח' אות א' מ"ש בזה וכתב דגם מדברי התב"ש ולב"ש במעשה דר"צ הנ"ל משמע כדברי ההשיב משה הנ"ל אך למעשה כ' שצ"ע ואין להקל כ"א בהפ"מ דוקא עיי"ש:

מא גדולה מהתחתונה. עי' מק"מ ס"ק צ"ד ובגה"ק אות כ' שנסתפק במה תלי' לחשוב גדולה או באורך או ברוחב או בעובי' וכ' דמדברי הלב"ש נראה דדעתו דכשהיא גדולה אפי' רק במעלה א' לבד כגון ברוחב לבד או באורך לבד או בעובי לבד הו"ל חליף אעפ"י שאין שם בשר יותר בכמות לפי ערך ממה שצריך להיות כגון אם הוא נמשך לארכו יותר מהראוי וחסר מעובי' או מרחבה וכיוצא עד שאין בשר יותר מכפי הראוי להיות אפ"ה טריפה אבל דעת השמ"ח נראה דס"ל דצ"ל שיהי' יותר בשר ממה שצ"ל בה ואז אסור אם הוא ארוך או רחב או עב יותר והעלה שכן עיקר לדינא עיי"ש ועי' במנח"י בקונטרס אחרון אות י"ט ועי' בשו"ת בית ישראל סי' כ"ז מ"ש בשם הגאון מו"ה יוזפא ז"ל בעל היד יוסף ומ"ש עליו:

מב מהתחתונה. הנקראת ארוכה ועבה. ועי' בפרת"ב סעי' ע"ט ורא"פ ס"ק צ"ו שכ' מהמ"ב דשינוי גדלות אינו פוסל רק באותו צד דוקא ולכן אינו פוסל בזה אלא כשהיא גדולה מהארו"ע שבצדה אבל כשהאמצעית קטנה מהארו"ע שבצדה אע"פ שהיא גדולה מהאונא הסמוכה להאומא שבצד שמאל כשר עיי"ש:

מג טריפה. עי' בס' תוספת ירושלים סי' ל"ט שחקר באונא האמצעית שנמצא עלי' בשר בלוי עד שמחמת זה נתגדלה מהארו"ע אם יש להטריף אם נחשב הבשר בלוי לגוף האונא וא"כ הוי חליף עיי"ש ועי' במנח"י בקו"א לסי' ל"ט סעי' כ"ח שהביאו ודחה דבריו והעלה דפשוט הוא להכשיר בזה דכל דאין הגדלות מצד עצמה רק מהבשר בלוי שניתוסף על האונא אין חשש בזה כלל עיי"ש ודבריו נכונים (ועי' בדברינו לעיל סוף ס"ק ל"ז מ"ש מהמנהז"ב):

מד ואם. עי' תב"ש ס"ק ל"ח ובפרת"ב סעי' פ"ג ורא"פ ס"ק ק"ב שיש עוד חילופים אחרים כגון שהאונא שאצל האומא משמאל גדולה משל מעלה ממנה הנקרא אונא הסמוכה לגרגרת או אם האמצעית שבימין גדולה מהאונא המתפצלת הנקרא אונא העליונה דימין וכן אם האונא העליונה דימין נפרדת מהקנה יותר מהשמאלית וכן אם האונא העליונה השמאלית יש לה חריץ ואונא העליונה הימנית שכנגדה אין לה חריץ באלו החילופים אין לחוש כ"א במקום שנהנו להחמיר עיי"ש ועי' בבית אברהם ס"ק ז' שכ' מהאוהל ישראל שיש עוד חליף כה"ג אם האונא התחתונה דומה להעליונה אבל לפי דעת התב"ש הנ"ל גם בזה אין לחוש כ"א במקום דנהוג להחמיר עיי"ש ועי' בפרת"ב שם שסיים דמ"מ אף במדינות אלו דלא נהגו לחוש לחילופים אלו אין להכשיר בשום חשש מחששות אלו אלא כשאין שם עוד חשש אבל אם יש שם עוד חשש אחר הנקרא ריעותא אעפ"י שאינו מטריף בשבילו מ"מ מצטרף עם חשש זה לתרלרי"ע וטריפה עיי"ש:

מה האונא של שמאל העליונה. עי' בשו"ת דעת הזבח סי' ד' וה' שנשאל בענין אונא העליונה של שמאל עד כמה הוא השיעור דנחשב לאונא וכמה נחשב להערוגה ויש אומרים דלא שייך לאונא העליונה של שמאל רק כפי מה שיש חתך בינה לבין המשוכה כחץ וכל הגב כולה עד חודה נגד השדרה ערוגה מתקריא ולא אונא והשואל הביא ראי' דבע"כ כל מה שנפרד מהקנה הוי בכלל אונא העליונה השמאלית ושו"ב א' רוצה לומר שלא נחשב לאונא רק כפי שיעור החתך שבינה לבין חברתה על פני אורך האונא עד הקצה שמתפשטת אל הצואר ולפ"ז נתקטן שיעור זה עד מאד ויש בזה נ"מ להקל ולהחמיר והוא האריך והעלה דהעיקר הוא דכל מקום העליונה השמאלית מה שנפרד מהקנה נקרא אונא מלבד חלק א' שיש באותה אונא ששייך להאומא וניכרת מקמא סמוך להשורש כעין שרטוט שיוצא מעיקרה עד החוד נגד השדרה ולמטה מזה השרטוט שייך להאומא וחשיב שם כמה נ"מ יש לדינא בענין זה לענין כמה מיני טריפות שבריאה עיי"ש באריכות וכ"כ בס' זכור לאברהם (מהשו"ב מלונדן) בקונטרס יוסף בצורת הריאה החדשה שבריש סי' ל"ה עיי"ש:

מו של שמאל. כתב בשמ"ח סעי' כ"ו ותב"ש ס"ק ל"ז אם נמצא אומות או אפי' רק אומא אחת למעלה ואונות או אונא א' למטה הו"ל חליף וטריפה עיי"ש ועי' מנחת הזבח כלל ו' בעשרון ס"ק י"ד שכתב דר"ל כגון דמהג' אונות הצריכים להיות בימין אין שם כ"א ב' אונות מצד זה של האומא הפונה אל ראש הבהמה והשלישית היא למטה מהאומה עיי"ש ועיין במנח"י בביאורים ענף ה' ס"ק ס"ח מזה ועי' לב"ש ס"ק מ"ח. והנה במ"ז ס"ק ב' פקפק בדין זה וכ' שאין ראיות התב"ש מוכרחים עיי"ש אמנם בלב"ש ס"ק מ"ז ובזר זהב ס"ק ב' כ' שבחנם השיג על התב"ש בזה והעיקר כהתב"ש לדינא עיי"ש ועי' פרת"ב סעי' פ"א ורא"פ ס"ק צ"ט שכתב שיש לאסור בזה אפי' אם הוורדא עומדת בסוף כל האונות לפי שאין דרך הוורדא לעמוד כ"א למעלה מהאומא וא"כ הרי שינתה הוורדא מקומה וטריפה ועיי"ש עוד בסעי' צ"ז מזה:

וכתב בלב"ש ס"ק מ"ט דאף שכתבתי לעיל דבכל החילופים הנזכרים בהג"ה זו יש להתיר החלב עד ג' ימים מקודם שחיטה מ"מ בדין אונות למטה ואומות למעלה יש לאסור החלב מעולם וזה דוקא ששניהם למעלה מהאונות אבל באומא א' למעלה יש להקל לענין החלב כמו בשאר החילופים הנ"ל ועיי"ש עוד בס"ק י"ב שכ' דבאם אין שם רק אונא א' למטה לא הוי רק ספק טריפה ואפשר י"ל דכששהה יב"ח שרי אם ניכר שהי' מתולדתו כן עיי"ש ועי' בטוטו"ד סי' כ"א ובתורת זבח סי' י"ט בהעלה שלמה סק"י ובספר אוצרות שלמה ברת"ב ס"ק ו' שהשיגו על הלב"ש בהיתר זה וכ' דלדינא אין להתיר בזה אפי' כשחי יב"ח כיון שהרמ"א לקמן סעי' ט' כ' מנהגא שאין משלים כה"ג ומשמע אפי' בבהמה זקינה ואף החלב יש לאסור בזה לעולם אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' במנח"י בלק"י ענף ב' ס"ק ק"י ובמק"מ ס"ק ק"א מ"ש בדברי הלב"ש הנ"ל

ועיין בס' משמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' ל"א בעובדא שהי' הארו"ע כראוי רק שהאומא שאצלה היתה קטנה ונשאל אם יש לאסור בזה מטעם חליף דדרך האומא להיות גדולה מאונא והעלה להקל כיון דרק האומא שינתה מדרכה והאונא היא כתיקונה ובמקומה הראוי לא הוי חליף ומטעם חילוף דהאומא למעלה והאונא למטה אין לפסול רק כשהחליפו גודלם וגם תוארם משא"כ בנ"ד שאין רק חילוף גודל לבד עיי"ש ועי' מנח"י בלק"י סוף ס"ק ס"ו שסיים בזה דבע"כ צ"ל שהי' הוורדא על מקומה עיי"ש:

מז העליונה עי' מנהז"ב בקומץ סעי' ו' כלל ד' ובעשרון סק"ז שכתב דר"ל משום דדרכה של האונא העליונה השמאלית שאין ארכה הולכת לצד הלב כ"א רחבה לצד הלב ומשך היוקר שהוא האורך הולך לצד ראש הבהמה עד שיוצאת מן הצואר יותר מהעליונה דימין והראי' לזה דעד מקום שמגיע חוד העליונית של שמאלית בגרגרת הוא מקום שחיטה ולא עד חוד העליונה דימין ונמצא לפ"ז שבאונא העליונה של ימין צד הארוך שבה הוא הפונה לסבב את הגרגרת שהיא לצד הלב וצד הקצר שבה הולך לפנות לצד צואר הבהמה ובשמאלית היא להיפוך דצד הארוך שבה פונה לצד הצואר והקצר לצד הלב ואם נמצאת להיפוך שהשמאלית ארכה לצד הלב יותר מלצד הצואר והימנית ארכה לצד הצואר יותר מלצד הלב אע"פ שכל א' צורתה עלי' שלא החליפה צורת זאת לזאת אפ"ה מקרי חליף גודל וטריפה עיי"ש ועי' מנח"י בק"א סי' כ' שכ' שיפה כ' בזה המנהז"ב עיי"ש לדרכו:

מח גדולה מאונא עליונה של ימין. כ' בפרת"ב סעי' פ' ורא"פ ס"ק צ"ח דאפי' אין השמאלית גדולה מהימנית רק ע"י הפיצולים העומדים עמה בשוה טריפה ודוקא כשיש להם שורש א' עם האונא כעא"צ אבל כשאין להם שורש א' עם האונא כעובי אצבע אין מצטרפין לה ודינם כיתרת בפ"ע עיי"ש והנה בפרת"ב שם יש ט"ס ועירבוב לשון בענין הפ"מ ועי' בזבחי שלמה ענף ה' ס"ט שהבין דר"ל דבהפ"מ בכל ענין מותר עיי"ש אך במנהז"ב כלל ד' בקומץ סעי' ו' כ' לאסור בזה אפי' בהפ"מ וכנראה שהבין כן מהפרת"ב ועי' מק"מ ס"ק צ"ז שכ' בזה דכ"ש הוא דפיצולי אונא העליונה דימין או יתרת בשורש א' כעובי אצבע מסייעין להגדולה להתיר ובשם הד"ק ס"ק כ"ו כ' דלענין חילוף זה יש להקל אף כשאין השורש א' מוכרע כ"כ ואם יביט בשיפוט י"ל דליכא כאצבע ורק ע"צ השיווי נראה שהוא כאצבע אפ"ה מהני עיי"ש:

ועיין בס' אהל יצחק בז"ת אות י"ב שכ' דאם האונא עליונה השמאלית היא שוה בגודלה כשל ימין ויש בה פצולים דאף דמכשירים בשוים וכן יכולים להכשיר בה גם פיצול מטעם דדרכה להתפצל מצד דוחקה שם מ"מ יש להחמיר שלא בהפ"מ כיון דלא מותר בשוים רק בהפ"מ מצטרף הוא לתרלרי"ע עם פיצול או יתרת אך במקום הפ"מ ושעת הדחק צ"ע די"ל דבמקום שדרכו להתפצל לא הוי שום ריעותא עיי"ש והביאו בעצי לבונה בהרלרי"ע אות קט"ו. (מט) וכן אם האומא של ימין גדולה. עד"ק ס"ק כ"ט שכתב שהבחנה לזה צריך לידע ששיעור האומא היא מהחיתוכים שבין האומות להאונות וכפי התחלת החתוכים משערין כי למעלה מהחתוכים נקרא ערוגה ולא אומא עיי"ש ועי' מנהז"ב שם בעשרון סק"ז שכ' דאין ר"ל דהאומא של ימין גדולה במשך ארכה משל שמאל דמה בכך דכיון שכן דרכה לפעמים אלא דר"ל שנתגדלה ברחבה יותר עד שהחיתוך שבינה לבין הארו"ע נתקרב לצד צואר הבהמה יותר מהחיתוך שבין אונא המשוכה כחץ לאומא השמאלית ודרכה להיות להיפוך שהחיתוך שבין המשוכה כחץ לאומא השמאלית הוא משוך יותר ועיי"ש לעיל כלל א' סעי' י"ז ועי' בשו"ת דעת הזבח מהדורא תניינא סי' י"ז מה שפלפל בענין זה דחילוף האומות אם הימנית גבוה יותר וקרובה אל הקנה יותר אם זה מקרי חילוף ועי"ש בסוף הסי' בד"ה ואפשר שכ' דאף להמחמירים בחילוף זה אין לאסור אלא אם האומא הימנית היא גדולה מהשמאלית מכל צד מקמא ומגבה אבל במה ששכיח לפעמים בריאות של עגלים שנראה ונדמה שגדולה האומא של ימין משל שמאל אין זה אלא דמיון כי אם מסתכלין בה מצד קמא של הריאה ניכר היטב שאינה גדולה שכל שיעורי דאונות ודאומות ניכר דוקא מצד קמא ולכן אם מקמא נראה שאינה גדולה אף אם מגבה נראה שהיא גדולה אין כאן בית מיחוש עיי"ש:

נ האומא של ימין גדולה משל שמאל. עי' בשו"ת אגודות אזוב מדברי חיו"ד סי' ב' מ"ש בענין זה וכ' דכל הריאות שהובאו לפניו לא מצא אחת שיהי' האומא השמאלית גדולה משל ימין דבכולן של ימין גדולה ותמה על כל האחרונים שלא העירו בזה דעתה נשתנה הטבע והכי רביתייהו עיי"ש ועי' בשו"ת דעת הזבח שם שנשאל ג"כ אודות זה במה ששכיח טובא דהאומא של ימין גדולה משל שמאל וכ' ג"כ דכיון דבגלילות אלו שכיח מאד י"ל דהכי רביתייהו ובפרט לפמש"ל שיש באומה של שמאל עוד חלק גדול ששייך להאומא יתר על החיתוך שבינה לבין האונא שאצלה וניכר היטב אצל הריאות של עגלים דהיינו שיש כעין סדק למעלה והחיתוך הולך באלכסון לצד הצואר עוד יותר מכנגד החיתוך שבין האונא העליונה של שמאל לבין האונא שאצל האומא וסובב והולך עד לבין הערוגות ולפעמים הוא נפרד בסדק עמוק אף בגסות ובודאי בחומרא דחליף זו שאין כ"כ חמור דבלא"ה יש מתירין (כמש"ל ס"ק נ"ב) פשוט שיש להצטרף חלק זה להאומא של שמאל כי מינה הוא ולא יהא נמצא שיגיע קורבת האומא של ימין אל הצואר יותר מזה השיעור עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו בס"ק הקודם) ועי' בדעת תורה ס"ק פ"ה: (נא) של ימין גדולה. ואם יש יתרת בשורש א' בעא"צ עם האומא דימין ויש לה תואר ורדא ואם נחשבה לחלק אומה תהי' גדולה מהשמאלית וכשנחשבה בפ"ע יהי' יתיר ורדא חשבינן לי' א' עם האומא וכשר דמ"מ אינו חילוף כיון דאינו בתואר אונא רק בתואר וורד. דע"ק סוף ס"ק כ"ז ומק"מ ס"ק ק' עיי"ש:

נב ימין גדולה משול שמאל. עי' בשמ"ח ובלב"ש ס"ק מ"ט ובמאירת עינים שורש ב' ע"ד ס"ק י"א שכ' לאסור בחילוף אומות אפי' בהפ"מ עיי"ש אך במ"ז סק"ב בד"ה והנה כ' דכיון דחילוף אומות לא הוזכר בתוס' ע"כ אין לאסור אלא אם חסר א' מהם או שיש ב' אומות בימין ובשמאל ליתא כלל אבל אם האומא הימנית גדולה משמאל יש להקל בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל ט' סעי' ז' ועי' בתורת זבח סי' כ"א בהע"ש סק"י שהביא שכן דעת הזבח שמואל והזבחי שלמים והעלה דמי שיסכים להקל בחילוף דגדלות האומות בהפ"מ מצטריפנא בהדי' ומכ"ש בגלילות אלו דשכיח טובא די"ל דהיינו רביתייהו עיי"ש ועי' טוטו"ד תניינא סוף סי' כ"א דמשמע שם ג"כ שדעתו להתיר בהפ"מ בזה ואף בצירוף חסר אונא ונכשרת ע"י היכר סדק כטד"א וכ' דאם יש כטד"א בסדק לא הוי תרלרי"ע עם החלוף הנ"ל אלא א"כ כשהסדק פחות מכטד"א אז הוי תרלרי"ע עיי"ש ועי' במנח"י שם בלק"י ס"ק ס"ו ועי' מנהז"ב שם שמתיר בזה להדי' לעני בהפ"מ עיי"ש ועי' ד"ק ס"ק כ"ו שכ' דהא ודאי דאם בצד מה אין חילוף ויש משהו שינוי ואינה בכל התמונה ממש כמו האומה שכנגדה קיל היטב עיי"ש ובמנת"י שם ס"ק נ"ג ועי' במשמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' כ"ב שמקיל ג"כ בזה אף שיש איזה ריעותא על א' מהם עיי"ש (ועי' בדברינו בס"ק שאח"ז):

נג גדולה משל שמאל. עי' תב"ש ס"ק ל"ח דדוקא כשהיא גדולה מהשמאלית אבל כששני האומות שוים כשר בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' נ"ג ודעת תורה ס"ק פ"ו ועי' לב"ש ס"ק מ"ח שכ' דריאה שיש לה ג' אונות בימין וג' בשמאל ויש בה עוד ריעותא אחרת שהאומא של ימין ושל שמאל שוים כשר אף באין הפ"מ מטעם דכיון דמה דאורחי' דהאומה השמאלית להיות גדולה מהימנית היינו משום דמצד ימין נפרדים מהאומה הימין ג' אונות וחסר ממנה הרבה משא"כ בשמאל שאין נפרד ממנה רק ב' אונות ולא חסר ממנה כ"כ לכן לא מקרי חליף כששניהם שוים אלא כשהיא כדרכה ג' מימין וב' משמאל אבל אם יש בשמאל ג"כ ג' אין כאן חילוף כלל וכשר אפי' באין הפ"מ עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק צ"ט שפקפק בזה וכ' שאין לסמוך על זה דהולכין אחר סדר הריאות דעלמא ובשל עולם שמין עיי"ש אך במנח"י בקו"א סי' כ"א מדחה דברי המק"מ והעלה דכנים דברי הלב"ש בזה עיי"ש ועי' במנהז"ב בעשרון שם ס"ק ט"ו שהסביר דברי הלב"ש בזה בתוספת נופך והעלה דהעיקר כוותי' לדינא עיי"ש ועי' במנח"י במראה מקום ציון ע"א שכ' דמטעם הלב"ש יש להכשיר אף אם האומא של ימין גדולה משל שמאל רק שיש בשמאל ג"כ ג' אונות די"ל דכשר מה"ט אך צ"ע בזה משום דהוי כתרלרי"ע ועיי"ש בקו"א בסי' כ"א שכתב דמסתבר דאף בלא תרררי"ע יש לאסור בזה ואין להקל בזה כ"א כששניהם שוים עיי"ש:

ועיין בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' כ"ד שכתב דאם היו שתי האומות שוות והי' על אומא אחת איזה ריעותא לכאורה הי' נראה להקל דכיון די"ל שמא אומא זו היא כתיקונה רק שהאומא אחרת חילפה גודלה וא"כ לא הוי תרלרי"ע אך י"ל דכיון דבעינן שתהי' א' גדולה מחברתה ואין שיעור לגדלותם א"כ אם שתיהם שוות הוי על כל אומא שם ריעותא ומאי אולמא דהאחת מחברתה דזו יש לה ריעותא שאינה גדולה מחברתה וזו יש לה ריעותא שאינה קטנה מחברתה ויש להחמיר עיי"ש אך במשמרת הקודש בקונטרס התשובות שם כ' דאף כשהאומא הימנית גדולה משל שמאלית ויש ריעותא על א' מהם אין להחמיר דדוקא בנמצא על ב' אומות ריעותות טריפה ממ"נ אבל כשעומדת על א' מהם י"ל דהריעותא דחילוף הוא בהב' שנתגדלה או שנתקטנה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק פ"ה שהחמיר בדין זה עיי"ש (וע"ל סי' ל"ז ס"ק נ' בתנאי הא'):

נד כל זה מיקרי חליף. עי' בשמ"ח סעי' כ"ב ותב"ש ס"ק כ"ח ולב"ש ס"ק ל"ו ול"ז שכ' דאם הארו"ע נתפצלה לב' בעובי' ואין להם שורש א' כעא"צ צריך לדקדק שתהי' א' מהם ארוכה ועבה מהאמצעית אבל אם אין א' מהם גדולה מהאמצעית כ"א ע"י צירוף שניהם יחד אין להכשיר כ"א בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש לאסור מטעם חליף וכל זה הוא כשאין להם שורש א' כעא"צ אבל אם יש להם שורש א' כעא"ל מצטרפין תמיד זה עם זה שאם שניהם בצירוף הם עבים מהאונא האמצעית כשר ואפי' יש שם גם בליטה מגבה כטד"א משום דכל שיש להם שורש א' כאע"צ נחשבים לא' וכ' שם בלב"ש דמשמע מדברי השמ"ח דכשהתחתונה עבה יותר כשר בכל ענין אבל זה דוקא אם שניהם אינם בולטים אבל אם התחתונה שהיא לצד קמא בולטת בשרשה לפנים שנידונית ליתמ"ק הוי חליף דעליונה העיקרית קטנה מהאמצעית וצריך שהעליונה תהי' עבה מהאמצעית דהא הפנימיות מחזיקין ליתמ"ק ואינו כשר כ"א בהפ"מ דוקא דאז אמרינן דמצטרף להו כחדא עיי"ש ועי' ד"ק ס"ק כ"א דמכשיר בזה אפי' אם התחתונה בולטת קצת כשהיא עבה טפי מהאמצעית אם לא כשרוב שורשה בולט לקמא ועיי"ש במוסגר ובגה"ק אות ט"ו מ"ש ע"ד הד"ק בזה ועי' במנח"י בקו"א סי' ט"ו ובלק"י ענף ד' ס"ק פ"א מה שהשיב עליו בזה ועי' מק"מ ס"ק ע"ו שכתב דכל הקולות בזה הוא רק כשהא' עבה אבל כשהיא ארוכה טפי לא סגי אפי' בהפ"מ עיי"ש:

וכ' שם בתב"ש ולב"ש דכל מ"ש להכשיר ע"י צירוף כשאין להם שורש א' כעא"צ דלא להוי חליף זה דוקא כשהכפולים שוכבים זה על זה אבל אם הכפולים נפרדין זה מזה למעלה אז אף אם אין שורשן בולט הו"ל יתרת בדרי ולא חשבינן אותם כחדא לענין החילוף כיון שאין להם שורש א' כעא"צ. וכל זה כשאין להם: שורש א' כעא"צ אבל כשיש להם שורש א' כעא"צ מצטרפים תמיד יחד אפי' בכה"ג עיי"ש ובמנח"י בזבחי שלמה סוף ענף ד' ועי' בזבחי רצון במוספים סוף סי' ד' שכתב די"ל דה"ה בנתפצלה ברחבה ואין להם שורש א' כעא"צ והחלק הקטן הוא לצד האומא אלא שבצירוף שניהם יחד היא גדולה מהאמצעית אפשר דכשר בהפ"מ והניח בצ"ע לדינא עיי"ש:

נה זה מקרי חליף. עבאה"ט סוף ס"ק י"ח מה שכתב דגם החלופים שלא הוזכרו בש"ס מצטרפים לתרלרי"ע ועי' מ"ז בדיני תרלרי"ע שבסי' ל"ז ס"ק ב' אות י"א שכתב דאפי' אותן החלופים המוזכרים בסי' זה להכשיר אם יש שם עוד ריעותא אחרת כגון סירכא תלוי' או בועא או מראה כשרה יש להטריף מטעם תרררי"ע ועי' בביאור דבריו ברא"פ בדיני תרלר"ע ס"ק ס"ב וכ"כ בפרת"ב בסי' זה סעי' פ"ג וברא"פ ס"ק ק"ב לדינא עיי"ש אולם להלן בדיני תרלר"ע בפרת"ב סעי' נ"ז וברא"פ שם ס"ק ס"ב כתב דדוקא באותן התילופים שנתבארו בסי' ל"ה שאין להכשירם כ"א בהפ"מ אז בצירוף ריעותא אחרת אעפ"י שהריעותא לבדה אינה טריפה לשום דעה כגון מראה כשרה וכה"ג מ"מ מצטרף לחליף מהחילופים הנזכרים להכשיר אפי' בהפ"מ אבל באותן החילופים הנזכרים להכשיר אפי' שלא בהפ"מ בזה יש לחלק דאם הריעותא האחרת היא טריפה עכ"פ לדעת אחד מהפוסקים כגון בועא של מים עכורים או סרוחים או סירכא תלוי' מצטרפות לא' מהחילופים הנ"ל אע"פ שהחילוף ההוא כשר לגמרי אפ"ה הוי תרלרי"ע ואסור אפי' בהפ"מ אבל אם הריעותא האחרת היא מאותן שכשרים לכל הדעות אז יש להקל עכ"פ בהפ"מ עיי"ש ועי' לב"ש סק"א אות כ"ו שדעת אחרת עמו בזה שכ' דבכ"מ שהחילוף כשר לדעת הרמ"א והשמ"ח וכל דעימיהם אז אף שיש מי שאוסר אותו והוי ריעותא דחליף אפ"ה אינו מצטרף לריעותא אחרת לתרלרי"ע אלא דבמקום שנוהגין להקל בהחילופים שאוסר הרמ"א וס"ל כדעת המהרש"ל אז יש להם לפסוק דעכ"פ הוי החילופים הללו ריעותא גדולה להצטרף עם ריעותא כ"ד לתרלרי"ע ובזה לא בעינן שיהא סמוכין הריעותות להדדי אלא אף אם הריעותא האחרת היא שלא במקום החילוף יש לאסרו עיי"ש ועי' במנחת הזבח בדיני תרתי לריעותא אות ח' סעיף נ"ב ובעשרון שם סק"ג שכ' דאם נמצא בועא של מים זכים בצירוף ריעותא דחילוף הכשר בהפסד מרובה יש להקל גם בזה בהפ"מ ואם יש שם סתם ריעותא כגון בועא של מוגלא או מראה כשרה וכדומה דהוי סתם ריעותא וכ"ש ס"ת או בועא מלאה מוגלא או סרוחה או מים עכורים או סרוחים יש לאסור אפי' בהפ"מ ועיי"ש עוד בדבריו בכלל ד' בעשרון ס"ק י"ז ובדיני תרלר"ע שם שכתב דאם נמצא סירכא דבוקה אף שהוא שלם במקום החליף מ"מ טריפה אפי' בהפ"מ ואסור למעכה דמפני צירוף חומרת הריעותא דחליף יש לאסור אפי' ברחוק ממש וכ"ז הוא בהחילופים שנתבארו להכשיר רק בהפ"מ אבל בהחילופים שנתבארו להכשיר לגמרי אפי' שלא בהפ"מ אין מצטרפין לשום ריעותא זולת בועא מליחה וסרוחה או עכורים או סרוחים או ס"ת וכ"ש דבוקה דבזה יש להחמיר דאף בהפ"מ הוי תרלרי"ע עיי"ש ועי' בשו"ת בית ישראל סי' כ"ו ובתורת זבח בהע"ש סי' כ"א ס"ק ט' שכתב להקל בחילופים אלו שאינם מצטרפין לשום ריעותא עיי"ש ועי' במשמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' כ"ב שמקיל ג"כ כשהאמצעית גדולה מהעליונה עם ריעותא דבועא אף במים עכורים וסרוחים עיי"ש באורך ועי' בשו"ת משכנות יעקב סי' י"ז שנשאל בדבר הנקבים ממורנא שנמצא בריאה שהי' בה החילופים הכשרים הנ"ל ויצאו לחום השמש וכתב דאם הם בריאה ההיא במקום אחר שלא במקום החילוף ודאי יש להכשיר דסמוכים בעינן בתרלרי"ע אך אף אם הי' באונא דהחילופים יש לדון בדבר ואפשר לצדד גם בזה להכשיר עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"ז):

נו מקרי חליף וטריפה. עבאה"ט ועי' בדברינו לעיל (ס"ק כ"ז) שכ' מהאחרונים שהחמירו בזה וכ' דחלילה לפרוץ גדר בחומרא שקבלה בידינו מהגאונים הראשונים ועי' לב"ש ס"ק מ"ט שכ' דאע"ג דכל החילופים הנזכרים ברמ"א כולם אינם ודאי טריפה והם רק מנהגא מ"מ יש לאסור בזה אפי' בבהמה בת יב"ח כי כן המנהג שלא לחלק בין זקינה לילדה ובכ"מ אסרינן אבל לענין החלב יש להקל בזה דכיון דאינו אסור מדינא כ"כ א"א לומר שמצד מנהגא יהא דינו כודאי טריפה לכן יש להתיר החלב עד ג' ימים סמוך לשחיטה דשמא אז נעשה החילוף רק באונות למטה ואומא למעלה יש לאסור חלבה כל ימי' עיי"ש (ויתר דיני חליף יתבאר להלן סעי' ג' בס"ד):

נז חליף וטריפה. עבאה"ט ועי' שפ"ד סוף סי' זה ולב"ש ס"ק צ' שכ' דאף דאנן קיי"ל כרמ"א לאסור בחילופים אלו מ"מ מקילינן בספיקן כיון שלא נזכרו בש"ס עיי"ש ועי' תב"ש ס"ק ל"ט. ומ"ש הבאה"ט לענין השיעור הפ"מ ע"ל בפת"ש סי' כ"ט ועי' ד"ק ריש סי' כ"ט ובדברינו לעיל (סי' ל"א ס"ק י"א) ואי"ה להלן סי' רמ"ו יתבאר ענין זה כי שם מקומו:

נח וטריפה. עבאה"ט מ"ש דהיכא דאיכא עוד ריעותא אע"ג דלא מטריף בשבילה מצטרף בהדי ריעותא וכו' (עמש"ל ס"ק ל"ג) ועי' בבית לחם יהודא סק"ה ובבית אברהם בש"ז סק"ו וס"ק כ"ד שכתב דר"ל דכשיש ריעותא באותה הריאה אפי' רחוק הרבה מהריעותא דחליף אסור עיי"ש ועי' בחכמת אדם ריש כלל ט' מה שהניח בצ"ע בענין זה עיי"ש ועי' בלב"ש סק"א אות כ"ו מ"ש בזה באורך ועי' מזה בש"ך עוד להלן ס"ק כ"ב וברא"פ בדיני תרלרי"ע סעי' ס"ב ובד"ק סוף ס"ק ל"ד אולם דעת השפ"ד ס"ק כ"ב דליכא איסור בזה כ"א כששני הריעותות הם במקום א' כדין תרלרי"ע דעלמא ועי' מזה במק"מ ס"ק קנ"ו (ועי' בדברינו לעיל ס"ק נ"ה מ"ש בשם המנהז"ב בענין זה):

נט והוורדא. עבאה"ט ס"ק י"ח מ"ש אם ניקבה הוורדא ועי' מ"ז סק"ג מ"ש בזה ועי' בערך השלחן אות ה' ובפרת"ב סי' ל"ט סעי' ס"ב ורא"פ ס"ק ע"ב:

ס אם חסרה וכו' כשרה. עי' שמ"ח סעי' כ"ח ותב"ש ס"ק מ"ב דבמדינות שאין שם מנהג ידוע להטריף חסר וורדא יש להכשיר אפי' אם ידוע דכל הבהמות יש להם וורדות ולא שכיח חסר וורדא כלל וכ"ש אם ידוע דשכיחי שם טובא חסר וורדא עיי"ש ולענין אי הוי במקומות הנ"ל עכ"פ ריעותא להצטרף לתרלרי"ע עי' תב"ש סי' ל"ו סק"ו וברא"פ סי' ל"ז ס"ק קכ"ה ובשו"ת נאות דשא סי' קכ"ב ובלב"ש בסי' זה סק"א אות י"ג ובס"ק ק"ב וקל"ב ובסי' ל"ו ס"ק קמ"ט:

סא אם יש לה שתים. עבאה"ט ועשמ"ח ותב"ש שם שכתב דבמקומות שאין שם מנהג ידוע שמכשירין שם בחסר וורדא (כנ"ל בס"ק הקודם) מ"מ בנמצא שם ב' וורדות יש להם לאסור כיון דאיכא רבוותא טובא דאסרו בתרי וורדות מטעם יתמ"ק עיי"ש אך בלב"ש ס"ק ס"ג העלה דבאותן המקומות יש להם להכשיר גם בב' וורדות בהפ"מ עכ"פ היכא ששניהם עומדים בימין כיון שיש ג' ספיקות אכן אם יש שם וורדא יתירה בשמאל יטריפו שם אפי' בהפ"מ כיון שאין בזה רק ספק א' עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק קי"א שכ' דמ"ש השמ"ח לאסור בב' וורדות במקום שאין שם מנהג ידוע בזה מיירי אפי' במקומות דס"ל תרתי קולי דהיינו שמתירין בחסר וורדא וגם מתירין יתמ"ק אפ"ה יש להם לאסור ב' וורדות משום דהוי תרי קולי ביחד בהפ"מ ותרי קולי ביחד לא מקילינן עיי"ש:

סב יש לה שתים. עי' שלחן גבוה ס"ק ח' שכתב דלהמכשירין ב' וורדות לאו דוקא שתים דה"ה טובא נמי כשר עיי"ש וכיוצא בזה כ' בלב"ש ס"ק ע"ט ובפנים סוף סעי' ל"ב דבכל דיני ב' וורדות שנתבאר בסי' זה הן ביש להם שורש א' והן באין להם שורש א' כל א' לפי דינו אין חילוק בין ב' ובין ג' בכל גווני דינם כמו שנתבאר בב' וורדות עיי"ש (ועשמ"ח סעי' כ"ה ותב"ש ס"ק נ"ב ועי' בפרת"ב סעי' ק"ב):

סג או שנמצאת בצד שמאל. עשמ"ח ותב"ש שם שכתב דגם בשינתה מקומה אין להקל עד שיוודע המנהג בפירוש להקל בזה אבל בלא"ה אף שידוע שהמנהג שם להקל בחסר וורדא אין להקל בשינתה מקומה עיי"ש והנה בלב"ש ס"ק ס"ה השיג ע"ז והעלה שיכולין להקל גם בזה בהפ"מ עכ"פ עיי"ש אבל בפרת"ב סעי' קט"ו ורא"פ ס"ק קל"ה כתב לדינא כהשמ"ח אך כ' דמ"מ אם נהגו באותן המקומות להתיר יתמ"ק יכולים להקל גם בשינתה הוורדא מקומה מעט בצד ימין אבל בשינתה מקומה לגמרי יש להחמיר עיי"ש:

סד ובמדינות אלו. דין חפר וורדא נוהג גם בחי' כמו בבהמה. פרת"ב סעי' פ"ח ורא"פ ס"ק ק"ז. וכ' במנח"י שם במ"מ ציון נ"ה דבמקומות שנהגו להתיר בבהמה בחסר וורדא גם בחי' כן וה"פ ועי' לחם הפנים ס"ק כ' דגם לתואר ולהפוכה ולשינתה מקומה ולסירכות ולבועות דינה כבהמה עיי"ש (ועי' בס"ק שאח"ז):

מה אלו גרגו להטריף בין נמצאו ב' וורדות. עבאה"ט מ"ש מהכנה"ג דבחיות יש להתיר ביתרת וורדו ועי' שמ"ח שכ' דדוקא במקום דליכא מנהג להטריף אז יש להקל עיי"ש ועי' מ"ז סוף סק"ד שסיים ע"ד השמ"ח בזה אם קבלה הוא נקבר עיי"ש ועי' לב"ש ס"ק ס"ד ובפרת"ב סעי' פ"ח ורא"פ ס"ק ק"ז שכ' דלאו דוקא במקום דליכא מנהג כנ"ל אלא אף לדידן יש להתיר בחיות וכן בבופ"ל אקסי"ן כשיש להם ב' וורדות עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק קי"ב מ"ש בזה ועי' עוד בפרת"ב ורא"פ שם שכ' שאין להכשיר בנמצא בחי' ב' וורדות כ"א כשהוא מקובל מרבותיו שזאת היא החיה ממין החיות הנזכרות שרובן הוא בב' וורדות או שיהי' הדבר ידוע ומפורסם במדינה שם שכן הוא אבל בלא"ה לא ואם הוא מסופק יש לאסור ועיי"ש שכ' דהא ודאי דאף במקומות שרגילות שימצא שם בחיות ב' וורדות מ"מ אם לא נמצא שם רק וורדא א' כשר עיי"ש ועי' במנהז"ב כלל ה' בקומץ סעי' ל"ב ועשרון סק"ו דבמקומות ששכיח ב' וורדות אפי' אם א' עומד בימין וא' בשמאל ג"כ כשר עיי"ש ועי' במנח"י בלק"י ענף ו' ס"ק נ"ו שהניח זה בצ"ע דמשמע מהפיסקים, דדוקא כשעומדים שניהם בימין כרגילותם התירו ולא כשא' עומד בשמאל דלאו אורחי' עיי"ש ועי' במק"מ סק"ו שכ' מהזבח שמואל שיש להכשיר בחיות שיש להם ב' וורדות א אם א' מהם גדול מהארו"ע וכ' במק"מ על זה דמה שמשמע מדברי, הזב"ש להכשיר גבי חיות אף כשיש לה רק א' והיא גדולה מהארו"ע זה צ"ע ואולי יש לסמוך עליו בהפ"מ עיי"ש אך בננהז"ב שה בעשרון שק"ה העלה דאין לסמוך על דברי הזבח שמואל הנ"ל ולהתיר בזה כלל והעלה דבין בב' וורדות ובין בוורדא א' צ"ל שלא יהא א' מהם שוה בגודלה כהארו"ע ומכ"ש שלא תהי' גדולה מינה ואם לא היתה קטנה מהארו"ע טריפה אף בחי' כי רק לענין יחר וורדא לחוד יצא חי' מכלל בהמה עיי"ש:

ועיין ברא"פ סי' ל"ט ס"ק ע"ו שכ' דב' וורדות שנמצא בחיות במקום דנהגו להכשיר לא הוי שום ריעותא כלל ואף שנסרכו זל"ז שלכ"ס מהני מיעומ"ש וכשר דלא הוי תרלרי"ע עיי"ש (ועי' בדברינו לקמן סי' ל"ט ס"ק קצ"ב) והשו"ב דפה"ק מונקאטש א"ל שפה"ק והגלילות שכיח הרבה בופ"ל אקסי"ן ומעולם לא נמצא בהם ב' וורדות לכן פשוט הוא דאם אירע בגלילות אלו שיש בהם ב' וורדות דינם שוה לבהמה ולית דין צריך בושש: (סו) נהגו להטריף בין נמצאו ב' וודדוה או אם הסרה. עי' מ"ז ס"ק ד' מ"ש בשם הב"ח דאף דנוהגין לאסור בין ביתיר וורדא בין בחסרה הוורדא מ"מ הא ודאי דאיסור דחסרה הוורדא ויתר וורדא הוא רק ספיקא דדינא וממ"נ א' כשר ואי חסרה כשר הוי יתר טריפה ואי חסרה טריפה הוי יחר כשר ולפ"ז י"ל דאם נפלו ב' זיתים מב' בהמות לתבשיל א' מחסר וורדא וא' מיתר וורדא א"צ לבטל אלא זית א' דממ"נ א' ודאי כשר וכן כשנתערבו ג' בהמות א' יתר וורדא וא' חסר וורדא וא' הי' כשרה שהי' לה רק וורדא א' כתיקונה אם אין חהר"ל י"ל דכולן כשרות וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה בלב"ש ס"ק נ"ד אות ז' באורך (וע"ל ס"ק ע"ג):

סז להטריף. עי' לב"ש ס"ק נ"ה שכתב דהאוסרין ב' וורדות יש להם לאסור אפי' אם א' מהב' וורדות קטנה אפי' בהפ"מ אך אם חיתה הבהמה יב"ח אז שא' מהם קטנה המקיל בהפ"מ להתיר הבהמה לא הפסיד ועיי"ש לעיל סק"א אות ב' וס"ק ק"ד אך בפרת"ב סעי' קי"ח וסעי' כ' ורא"פ ס"ק קל"ח וס"ק ק"מ כתב שאין הפרש בזה בין חיתה הבהמה יותר מיב"ח וילדה או לאו שבכל ענין יש לאסור הבהמה עצמה עיי"ש ובשפת אמת ס"ק י"ב ובעצי לבונה ע"ד הש"ך ס"ק י"ב ועי' בד"ק ס"ק ל"א שהשיג ג"כ על הלב"ש הנ"ל עיי"ש ועי' בגה"ק שם שהאריך לחזק דברי הד"ק עיי"ש ועי' בס' דרך החיים ס"ק ב' שפליג ג"כ על הלב"ש הנ"ל עיי"ש והנה בס' תורת זבח סי' כ"ב בהע"ש ס"ק ב' השיג ג"כ על הלב"ש בזה והפריז על המדה וכ' דאף אם היתר וורדא היא פחותה מכטר"א יש להחמיר שלא יהני יב"ח כשעומדת במקום הוורדא ממש עיי"ש אכן שחה במנח"י בלק"י ענף ו' ס"ק י"א השיג עליו וכ' דאין להחמיר בזה כ"כ כיון דאיכא ספיקי טובא ועיי"ש בקונטרס אחרון אות כי ועי' בס' דברי יוסף ס' קפ"ז מה שהשיג על הת"ז בזה והעלה דהמקיל בהפ"מ בחי' יב"ח כדעת הלב"ש לא הפסיד ועיי"ש עוד להן סי' קפ"ט (וע"ל ס"ק ע"ד):

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה