דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא
סימן לד
סעיף א:
א גרגרת. עי' במחזיק ברכה לקמן סי' נ"ב אות ל' שכ' דאם האדים הקנה טריפה אף דליכא חשש נפילה לאור ואם הוריק יש לדמותו למ"ש הרשב"א גבי טחול עי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק א' מ"ש בביאור דברי המחב"ר בזה ולדינא העלה דכל שלא נודע שנפלה לאור אין להטריף ואין להוסיף על הטריפות עי"ש:
ועיין בס' שלחן גבוה לקמן סוף סי' ל"ז שכ' דבקנה אווז זכר שכיח שיש בו כעין בועא גדולה מלא מים ויש כעין בועא בלי מים והוא קשה כעור הקנה וכשר דכן רביתייהו עי"ש וכדברים אלו כ' גם בכנה"ג בתשו' בעי יחי בעץ הדעת סי' קי"ח (ובמפתחות שבס' קול בן לוי בסי' הנ"ל) עי"ש ועי' בבאה"ט לעיל בסי' הקודם סק"ז שכ' כעין זה בבר אווזות הזכרים שיש להם ב' קנים שיש להם כפתור (כזה) ועי' בדברינו לעיל (שם ס"ק ס"ו) שכ' מהאחרונים דדוקא בבר אווזות הוי רביתייהו הכי ולא באווזות וע"פ הדברים האלה מבואר דדוקא ב' קנים הוא דלא שכיח באווזות אבל הני כפתורים היוצאים מהקנה כנ"ל שכיח גם באווזות (ופשוט הוא דלא שייך להכשיר בזה רק אם חזינן שהכפתור הנזכר הוא שלם ויפה וקשה במשמושו כעור הקנה אבל היכא שיש חשש דהוי נפיחה או נתמסמס ובא לכלל בשר שהרופא גוררו דבודאי הוי טריפה מדין ניקב דלקמן סעי' שאח"ז): (ב) שנפסק. פי' שיש כמין סדק ברחבו בלי שום חסרון. וכמש"ל סעי' ז'. ועי' בדברינו לקמן (ס"ק כ"ז) שכתבתי בנסדק דאפי' מנשב בו ואין הרוח יוצא ממנו טריפה וה"ה בנפסק וה"פ. ועי' תב"ש סק"א דכשנפסק בכמה מקומות מצטרפי לרובא ולא מיבעיא בהיקף אחד דזה פשוט מדין ניקבה נקבים שאין בהם חסרון דסעי' ג' אלא אפי' זה למעלה וזה למטה בצד אחר נמי מצטרפי מק"ו משחיטה דמצטרפי בכה"ג עי"ש [ודע דזה דוקא בנסדק לרחבו אבל בנסדק לארכו נשתנה דינו וכמ"ש הבאה"ט ס"ק ד' מהש"ך דבנסדק לארכו הנקבים שאין בהם חסרון לא מצטרפי לרוב]:
ג רוב חללה. עי' לעיל בסי' הקודם סעי' ה' בדין עוף שיש לו ב' קנים ועי' בס' כרם שלמה על היו"ד שכתב שהוא ספק עצום כשיש לו ב' קנים איך לשער הא דפסיקת הגרגרת ברובה דהיינו אם אירע שנפסק רוב מא' מהב' גרגרת הללו אם יש להטריף כיון שלא נפסק רוב שניהם או דילמא דמשערין רוב מא' בפ"ע וגם אם נפסקו שניהם רק החצי מכל א' אם יש להטריף וכ' ששאל לגאוני הזמן ולא השיב לו שום א' מהם דבר ברור בזה עי"ש (וע"ל סי' כ"א ס"ק ז'):
ד חללה. עבאה"ט מ"ש שהקנה עב מלמעלה עפת"ש ושפ"ד סק"א דר"ל דמצד העור הוא עב ולצד המפרקת הוא דק וליכא רוב עובי ור"ל דאף שנפסק רק לצד המפרקת ששם הקנה כ"א קרום בלי טבעת והצד העב שלצד מעלה ששם הטבעות נשאר שלם וא"כ הרי רוב עובי' קיים אפ"ה כיון דרוב חללה נפסק טריפה אבל אם נפסק רוב עובי' לבד כגון שנפסק רק למעלה כשר עי"ש ועי' מק"מ סק"א שסיים בזה דלפ"ז אפי' נפסק כל היקף הטבעות ולא נפסק רוב הקרום שבפנים הנקרא קנה כשר עי"ש ולפענ"ד הדבר צ"ע לפי הכלל שמסר לנו התב"ש לעיל סי' כ"א סק"ג דכל מקום שכ' גרגרת הוא קאי על הטבעות והקרום שתחתיו קרוי קנה ולשון סי' כולל הכל בין הטבעות ובין העור והקרום עי"ש ובנ"ד כיון דבש"ס ובכל הפוסקים לא נזכר רק הגרגרת שנפסק ברובו משמע דאפי' רק מקום הטבעות לבד כשנפסק אסור ואפי' בלא הקרום וצ"ע (ועי' בדברינו לעיל סי' כ"א סק"ו):
ה במקום הראוי לשחיטה, עי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ו' סי' נ"ב סעי' כ"ה וכ"ו שהביא עובדא שהי' לפניו בבהמה שהי' לה בצוארה מכה טרי' מלאה מוגלא סרוחה והמכה הי' למעלה מן הסימנים ע"ג השיפוי כובע והכשיר דאין כאן שום בית מיחוש לנקיבת הסימנים דשם באותו מקום כבר כלה הקנה והוושט ולא הי' נוגע המכה כ"א ע"ג שיפוי הכובע ובשיפוי כובע אין הנקב פוסל בו דאפי' בקנה במקום הראוי לשחיטה אין הנקב פוסל בו כ"א עד כאיסר וכ' דמ"מ אין להתיר בזה כ"א ע"י בדיקה ע"י הגבהת הראש מן הפה ובית השחיטה למטה לראות היטב דאין המכה מגעת עד מקום הסימנים שהיא למטה מחצי שיפוי כובע עי"ש:
ו ה"ו אסורה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש דהוי נבילה עי' בס' צמח צדק החדש בפסקי דינים שלו ביו"ד סוף סי' זה סק"א שכ' דר"ל דאפי' לא נפסק גם רוב עוביו רק רוב חללה לבד (כנ"ל ס"ק ד') אפ"ה ה"ז נבילה ממש כאלו נפסק רוב עוביו עם רוב חללה עי"ש ועי' תב"ש לעיל סי' ל"ג ס"ק ה' שכ' דבכ"מ יש ליתן עליו חומרי נבילות וחומרי טריפות עי"ש ור"ל אפי' נפסק רוב עובי' עם רוב חללה יש לתת עליו גם חומרי טריפות (ועשפ"ד בסי' הקודם סק"ד וכאן סק"ג). ומ"ש הפת"ש דהביצים אסורים מדאורייתא: עי' בס' דברי יוסף סי' קס"ב מ"ש בזה ועי' בערוגות הבושם אות א': (ז) אסורה. עבאה"ט ופת"ש ועי' תב"ש סק"א שכ' וז"ל ודע דכל השנויים כאן מסעי' א' עד סעי' ז' אין חילוק בין מקום שחיטה או למעלה כ"כ הב"ח ז"ל ושאר אחרונים עכ"ל ועי' שפ"ד סק"ב שהביא דבריו וסיים אמנם בנפסק הרוב למעלה בזה יש לעיין וכפי הנראה ספיקא הוי אם נבילה או טריפה הוא משא"כ בכאיסר או שאר פסולים ודאי למעלה טריפה ולא ספק נבילה עכ"ל ועמ"ז סק"א מזה ועי' מזה בס' צמח צדק החדש בפסקים בקיצור הש"ע שלו שבסוף סי' זה סק"ב:
סעיף ב:
ח כאיסר. עי' בס' באר מים חיים על דיני שו"ב סק"ג שצייר תמונת שיעור האיסר ע"פ מטבעות מדינות מצרים ותוגרמה עי"ש ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' רכ"ג באמצע התשו' בד"ה והנה לפ"ז שכ' שם אגב ארחי' דשיעור איסר שאמרו לשער בגרגרת פשוט שהוא של כסף ולפי חשבוננו הוא רק ערך מטבע רוסיא הנקרא קאפיק"ע ופחות מזה עי"ש אמנם לדידן אין נ"מ בזה כיון דקיי"ל דאין אנו בקיאין בשיעור איסר וכמ"ש המחבר: (ט) אסורה. עפת"ש סק"א ועי' בס' ערוגות הבושם אות ב' שהעלה דבחסרון כאיסר בגרגרת מהני אם חזר ונתרפא ועלה קרום מחמת מכה וכמ"ש התב"ש סי' ל"ה ס"ק מ"ז דכל מ"ש שהוא טריפה משום שסופו שיהי' ניטל ועדיין לא ניטל מהני סתימה (וע"ל סי' מ"א סעי' ח') וה"נ כיון דלא הוי רק משום שסופו לפסוק מהני קרום שעלה מחמ"כ עי"ש (וכ"ז כשלא נפסק אבל כשנפסק רוב חללה עי' בדברינו להלן ס"ק ל"ג):
י ואם ניטלה ממנה. עפת"ש מ"ש מהלב"ש דדין חסרון הגרגרת דסעי' זה הוי נבילה ועשפ"ד ס"ק ב' שכ' דהוי רק טריפה ולא ספק נבילה עי"ש ועי' מענין זה בס' ערוגות הבושם שם ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקים שבסוף סי' זה מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עי"ש:
יא יטריף בכל ענין. עבאה"ט ועי' פר"ח ובנקודת הכסף ובפרמ"ג מה שהאריכו בזה ועי' בס' אמרי דוד על חולין דף מ"ה ע"א בסוגיא דניקבה כנפה מ"ש בענין זה וכ' דאף שהט"ז והש"ך שניהם לדבר א' נתכוונו בישוב קושית הרמ"א מ"מ גם הם מחולקים בדבריהם ויש נ"מ לדינא גם בין תירוץ הט"ז לתירוץ הש"ך עיי"ש ולדינא עי' בס' כתית למאור (מהרב מהר"מ שפיטץ ז"ל) בקונטרס אחרון הנקרא שמן למאור דף ס"ד מה שכ' בדבריהם באורך והעלה דמשה אמת ותורתו אמת דבבהמה יש לשער לפי ערך רוב רוחב חלל הקנה דעוף שזה הוא שיעור מספיק לכל ירא שמים שלא יכשל בשיעור עיי"ש וכן ראיתי בס' פרי עץ הדעת כת"י מהגאון מ' משה מייזילס ז"ל אבד"ק ווייסליץ בחידושיו לסי' זה שמתרץ יפה דברי הרמ"א בזה שלא יקשה עליו קושיות האחרונים וכ"כ בתב"ש סק"ב וס"ק ז' לדינא שצריכין שער בבהמה אם אין בהנקב כשיעור רוחב חלל הקנה דעוף בינוני כגון אווז עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקים שבסוף סי' זה שהכריע בזה לדינא כך דשלא בהפ"מ יש להחמיר בשל תורה כחומרי שני הסברות שלא להכשיר אא"כ הוא פחות ממחצה רוב רוחב הקנה שלו ופחות ג"כ מרוב רוחב קנה דעוף אבל בהפ"מ יש להקל ככל א' משתי הדעות עיי"ש (וכ"ז הוא בבהמה אבל בעוף ע"ל ס"ק כ"ב):
סעיף ג:
יב לרוב חללה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבנקבים שאין בהם חסרון מיירי דוקא בניקב סביב הקיפה וכו' ודע דזה אין לו מציאות אם לא בניקב נקבים סמוכין ואין בין נקב לנקב כמלא נקב דאל"כ לא שייך צירוף לרובא דהא לא אפשר להיות יותר מפלגא ועי' בשנות חיים סק"ו שכ"כ לדרכו עיי"ש ועי' במק"מ סק"ד שעמד עוד בזה היאך הוא המציאות בנקבים שאין בהם חסרון שיהי' מצויר שאין בין נקב לנקב כמלא נקב דהא אינו תופס מקום וכ' דהכוונה בזה הוא ע"פ פירש"י שהובא בטוש"ע או"ח סי' תרמ"ח דמשכחת נקב רחב בלי חסרון כגון שתחב יתד עב וניקב בענין שלא חסר כלום וה"נ מיירי כאן וכו' עיי"ש:
יג עם השלם עי' תב"ש סי' ל' סק"ה וכאן סק"ו שכ' דהא דמצטרפין השלם שביניהם הוא חומרא מדרבנן עיי"ש ועי' שפ"ד סק"ג שמדחה דבריו די"ל דהוי דאורייתא ע"כ אין לצדד ולעשות ממנו ספק דרבנן וכדומה עיי"ש: (יד) אסורה. עבאה"ט דאם יש בו כאיסר אף שאין בו רוב היקף טריפה ועי' כו"פ שכ' אפי' הוא כאיסר מצומצם ג"כ אסור עיי"ש ועי' מזה לקמן סעי' ה' דשיעור כאיסר היינו שיכנוס ויצא בו איסר ועפר"ח שם שכ' שיכנוס ויצא היינו בדוחק עיי"ש ועי' שפ"ד סק"ו שכ' שהפר"ח יפה כתב בזה עיי"ש ועי' מה שפלפל בזה השער המים סק"ט וסיים דהמחמיר בזה תע"ב עיי"ש ועי' מזה בשנות חיים ס"ק י':
טו אין מה שביניהם מצטרף. עבאה"ט מ"ש דבאין בהם חסרון אין השלם שביניהם מצטרף אפילו אין בין נקב לנקב וכו' ועי' בכו"פ ובחכמת אדם שכ' כן לדינא עיי"ש אך הפר"ח והתב"ש סק"ז פסקו לדינא דבין בבהמה ובין בעוף אין להכשיר אפי' בנקבים שאין בהם חסרון כ"א כשאין בנקבים רוב ההיקף עם השלם שביניהם כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב משום דלענין נפסק אין חילוק בין בהמה לעוף ומשערין ברוב חללה ואם בבהמה מצטרף השלם שביניהם בנקבים שאין בהם חסרון דחיותן גדול כ"ש בעוף עיי"ש ועשפ"ד סוף ס"ק ד' שכ' שכן נראה דעת הט"ז:
להחמיר עיי"ש ועי' בס' מנחת הזבח בדיני שאר טריפות כלל ד' סעי' א' ועשרון סק"ב שכ' דמ"מ בהפ"מ יש לסמוך על הש"ך והכו"פ ושאר אחרונים להקל שלא לצרף השלם שביניהם עיי"ש:
טז מה שביניהם מצטרף. עבאה"ט מ"ש דאין חילוק בין בהמה לעוף וכו' ועתב"ש שם שהעלה שיש חילוק גדול ביניהם דבנקבים שיש בהם חסרון בבהמה מצטרפי להדדי עם השלם אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב ואם אין בהם רוב רוחב חלל עוף בינוני כשר (ואווזא וכיוצא בו עוף בינוני מיקרי ויש לשער בו) וכן הדין גם בנקב אחד עגול או ארוך כל שמצרפין אותו וליכא רוב חלל הקנה דעוף בינוני כשר ואם לאו טריפה וכ"ז הוא רק בבהמה אבל בעוף שנמצא בו נקב שיש בו חסרון עגול או ארוך או נקבים רבים אין להכשיר אם אינו כשיעור רוב החלל דדילמא יש בהנקבים בלא השלם כאיסר לפי ערך שלו לפי קטנו והוא פחות מרוב החלל ואיהו מיטרף בכאיסר שלו ואין להכשיר בעוף כ"א כשיש בו דק רביע החלל ומשהו בנקבים בלא השלם שביניהם דבכה"ג כשר לכ"ע אבל אי איכא רביע ושני משהויים בנקבים בלא השלם שביניהם איכא לספוקי בי' דטריפה להרא"ש ולכן המורה לשער שיעורים אלו צריך לדקדק ולהחמיר בשיעורים עד שברור לו דליכא בבהמה רוב חלל קנה דעוף בינוני ובעוף גדול מאווז ישער באווזא כדין עוף עיי"ש ועי' מק"מ סק"ו מ"ש בזה. ועי' במנהז"ב שם שכ' דבבהמה יש להקל בהפ"מ כשניקבה הגרגרת דאין לצרף השלם שבין הנקבים אא"כ הוא ברוב רוחב חלל הקנה של עצמה אבל כשהוא רק ברוב חלל פי קנה דעוף אין לצרף השלם שביניהם אא"כ הנקבים בעצמם מחזיקין רוב חללו של עוף בינוני עיי"ש:
יז מצטרף. עבאה"ט מ"ש דכשיש בהם חסרון אפילו בבהמה מצטרף לכאיסר כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב ועהב"ש סק"ב שכ' דבניקב לאורך הקנה כיון דרוב היקף הקנה קיים אלא שאם תמתח אותה לרחבה תהי' יותר מרוב היקף הקנה מ"מ כיון דאין כל הנקב ברוחב אלא באורך וחלק האורך אינו מזיקו כלל כ"א חלק הרוחב שבו לכן אם ניקבה נקב עגול נקב שיש בו חסרון או שניקב נקבים דקים שיש בהם חסרון זה אצל זה ואין בין נקב לנקב כמלא נקב והנקבים הם באורך הגרגרת או באמצע הגרגרת בכולהון משערין השתא שכשיכסה רוב חלל הקנה דעוף בינוני טריפה וכדעת הרמ"א עיי"ש ועי' במה שהאריך בזה בס' מנחת הזבח בדיני שאר טריפות שם ובעשרון סק"ג והעלה לדינא דאם יש חסרון בהנקבים אין שום נ"מ בעמידתן בין שעומדים בהיקף הקנה או באורך דלדידן שאין אנו בקיאין בשיעור האיסר צריך לשער בבהמה החסר ההוא אם יש בו כדי לחפות רוב רוחב חלל פי הקנה דעוף בינוני כנ"ל ואם אין בין נקב לנקב כמלא נקב גם השלם שביניהם מצטרף לשיעור זה ובעוף יש לשער ברבוע החלל שלו וב' משהויים כנ"ל רק דבנקבים שי"ב חסרון אין השלם מצטרף לשיעור הנ"ל עיי"ש: סעיף ד:
יח בעוף. ר"ל דליכא בגרגרת דילי' כאיסר ואם נשער לפי ערך איסר בבהמה יהי' קטן מאד שיעור חסרונו אם לא נצטרף השלם שביניהם ובאם נצטרף השלם יהי' בזה חומרא גדולה הלכך שיעורו באם חופה וכו'. ש"ך סק"ז. ועתב"ש סק"ה:
יט לחפות רוב הקנה. עי' בכנפי יונה שכ' שהוא מסופק בזה אם הפי' שצריך לחפות חצי עיגול הקנה שאין החופה שהוא חלק הניקב מתעגל אלא חופה אותו באמיתו שהוא כזה או אם לא צריך אלא חופיו בדרך עיגול כענין איסר בבהמה בענין שלא יהי' חופיו ברוב רוחב חלל הקנה ממש רק מצד קוטב העיגול המנוקב הזה ואינו מחפה רוב חללו באמיתיות שהוא כזה ועיי"ש מ"ש בזה לדינא:
כ רוב הקנה. עבאה"ט ועשפ"ד סק"ט שכ' דכל מה שמהני לשער בזה אם הוא רוב חלל הקנה או לאו הוא רק אם אין בהנקבים בלי צירוף השלם שביניהם לפי ערך כאיסר אבל אם יש בהנקבים לבדם לפ"ע כאיסר הוי כמו שיש בנקב א' בפ"ע כאיסר ואסור לפי הי"א בתרא שהביא הרמ"א וסיים בצ"ע בזה עיי"ש ועי' מק"מ סק"ה שכ' שאינו יודע שום צ"ע בזה דהוא פשוט מדברי הרא"ש ומהרי"ו כן וכ"מ בתב"ש סק"ז בד"ה לכן עיי"ש:
כא כאיסר. עבאה"ט ועי' בס' שנות חיים סק"ט שכ' דלפ"ז אסור בעוף אפי' בחסרון כ"ש דשמא הוא בו לפי ערך כאיסר ולא משכחת בעוף דין דניטל רצועה מהגרגרת עיי"ש אבל יעיין בדברינו לעיל (ס"ק ט"ז) מה שכ' בשם התב"ש לדינא דגם בעוף יש גבול אף לדידן:
סעיף ה:
כב ויצא בו איסר. עבאה"ט ועי' כו"פ שכ' דזה דוקא בבהמה אבל בעוף משערין אף אנן לפי ערך עיי"ש אבל בשפ"ד סק"י פסק כהש"ך שאנו צריכין להחמיר בכ"מ ולשער אם חופה וכו' עיי"ש וכ"כ במנהז"ב שם לדינא דכל שיש נקב וחסרון במקום א' אין נ"מ באיזה תמונה הוא בין שהוא כרצועה או אפי' כדלת דהיינו שלא ניטל הפחת וכו' לדידן דאין אנו בקיאין בשיעור האיסר ברחבו צריכין לשער בבהמה החסר ההוא אם יש בו כדי לחפות רוב רוחב חלל פי הקנה של עוף בינוני ובעוף יש לשער ברביע החלל שלו וב' משהויים עיי"ש:
כג דהיינו. עי' פרי תואר סק"ו שנסתפק באם הי' הפחת מופחת מכל סביביו ולא נשאר דבוק בגרגרת אם מצטרף זה הפחת שעומד באמצע ונחשב כאלו הוא חסר דכיון דפשטא לי' וגמדא לי' הפחת יוצא ממקומו והגם דחוזר אח"כ למקומו הרי כבר נחסר או נימא דלא מטריף כל דלא נחסרה ממש והניח בצ"ע עיי"ש אולם יעיין בתב"ש סק"ח שכ' שאין שום קולא במה שהפחת תלוי ועומד והי' כלא הי' ואין להקל מידי עי"ז ודינו כנפחתה סתם עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק ז' שהביאו וכתב דאף דמדברי הפרמ"ג נראה שדעתו נוטה להקל בזה אבל באמת לדינא עיקר כהתב"ש בזה עיי"ש: סעיף ו:
כד מפולש משני צדדים. עשפ"ד ס"ק י"א שכ' דדוקא כשניקב נקב מפולש זה נגד זה אבל אם אינו כנגדו אז דינו הוא כמש"ל בסעי' ג' דבקנה לא שייך לומר דזימנין דמיתרמי אהדדי כמו בוושט דקנה שאני עיי"ש: (כה) דהיינו בעובי איסר. עי' שפ"ד שם שכ' דמ"ש דכעובי איסר אסור היינו שיעור ב' עוביו עוביו מצד זה ועוביו מצד שכנגדו עיי"ש: (כו) בעובי איסר. עבאה"ט ועכו"פ ופר"ח סק"י ובערך השלחן ס"ק ב' שהעלו לדינא דבבהמה הוי השיעור יותר לפי ערך עובי האיסר בעוף עיי"ש ועי' שנות חיים ס"ק י"ב שנותן פנים להחמיר בזה עיי"ש ועי' מה שהאריך בזה השער המים ס"ק י' ועי' בשפ"ד שם שכ' דלדידן דאין אנו בקיאין בשיעור איסר לא ברחבו ולא בעביו ע"כ אין לזוז לשער רק באם חופה וכו' עיי"ש ועתב"ש סק"ט שהשיעור הוא כמש"ל בסעי' ג' וסעי' ד' בנמצא נקבים עיי"ש ועי' מק"מ סק"ח ובמנהז"ב שם ובבית יצחק בתבנית הבית אות ג':
סעיף ז:
כז אעפ"י שלא חסר ממנה כלום. עי' בט"ז או"ח סי' תקפ"ו סק"ח וס"ק י"א ובמ"ז שם והעולה מדבריהם דחילוק יש בין ניקב לנסדק דכל נקב יש בו חלל וכל נקב הוא עגול והנקב נראה ויש מקום להרוח לצאת דרך החלל ונסדק היינו שאין בו חסרון כלל רק סדק באורך ואפי' אין מקום לרוח לצאת דרך הסדק עיי"ש ופשוט דה"ה גם בנ"ד אפי' כשמנשבין בו אין הרוח יוצא דרך הסדק אפ"ה אם נסדקה כולה לארכה טריפה וה"פ:
כה אסורה. עשפ"ד לעיל סוף סי' כ"ט שכ' דנסדק הקנה לאורכה אפשר דהוי בכלל קריעה והוי טריפה ולא בכלל פסוקה דהוי נבילה והניח בצ"ע עיי"ש אבל מכותלי לשון רש"י חולין דף מ"ה ע"א בד"ה נסדקה משמע לפענ"ד דהיכי נסדק ולא נשתייר כלום חד מלתא הוא כמו נפסק לרחבו ולפ"ז ממילא פשוט לפענ"ד דלהמ"ד לעיל סעי' א' בנפסק לרחבו דהוי נבילה ה"נ בנסדק הוי נבילה ולפמש"ל (ס"ק ו') מהתב"ש שיש ליתן עליו חומרי נבילות וחומרי טריפות ה"נ בנסדק דינא הכי והמעיין ישפוט בזה: (כט) ואם נשאר וכו'. פשוט הוא דאם ראה שנסדק ונאבד אח"כ בלא בדיקה אם נשאר או לאו דהוי טריפה וכנודע מכמה דוכתי כה"ג:
ל כל שהוא. עש"ך ס"ק י"ב דהעיקר דסגי בכ"ש ודלא כהב"ח דמחמיר שצ"ל חוליא למעלה וחוליא למטה עיי"ש אך בספרו הארוך בסוף סי' זה החמיר בזה וכ' שאין להקל בזה כ"א בהפ"מ דוקא עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק י"א ובפרי תואר סק"ז שכ' להקל להדיא אפי' שלא בהפ"מ ועי' שפ"ד ס"ק י"ב שמקיל לגמרי בזה כמ"ש בש"ך ועי' בשער המים ס"ק י"א שכתב דהמחמיר בזה כהב"ח תע"ב עיי"ש ועתב"ש סק"י שהעלה דהעיקר לדינא כהב"ח להחמיר להצריך תליא למעלה וחוליא למטה וכל חוליא הוא ג' טבעות וכו' אמנם בהפסד גדול המקיל יש לו על מה לסמוך עכ"ל (וע"ל בס"ק שאח"ז): (לא) במקום הראוי לשחיטה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך בשם המהרש"ל ועי' פר"ח ס"ק י"ב שכ' בסופו דמ"ש המהרש"ל דלמעלה מטבעת הגדולה דהיינו משיפוי כובע ולמטה לא מהני שיעור זה הוא חומרא יתירתא דכיון דהוי במקום השחיטה סגי בהכי וכן עיקר עכ"ד עיי"ש ועשפ"ד ס"ק י"ג שכ' דבהפ"מ יש להקל אם נשאר משיפוי כובע ולמטה עיי"ש ועי' מק"מ סק"י שכ' ג"כ דבהפ"מ יש לסמוך על הפר"ח בזה [והנה ראיתי לחכם אחד שכתב שצ"ע אם לסמוך להקל בזה בהפ"מ כנזכר דהא הוי תרי קולי בהפ"מ כיון שכ' התב"ש (כמש"ל בס"ק הקודם) דשלא בהפ"מ יש להחמיר שצריך שישאר חוליא למעלה וחוליא למטה וכל חוליא הוא ג' טבעות וא"כ שלא בהפ"מ ממילא אין מקום להקל בנשאר מעט למעלה מטבעת הגדולה כי צ"ל נשאר ג' טבעות וא"כ הוי תרי קולי בהפ"מ א' לומר דא"צ חוליא שלימה וגם להקל ולומר דלא כהמהרש"ל אלא דגם למעלה מטבעת הגדולה מהני בנשאר משהו והניח בצ"ע אבל לפענ"ד אין ממש בדבריו דהא הכל ענין א' הוא ולא הוי רק קולא א' ואינו תרי (קולי] בהפ"מ וכעין מש"ל סי' מ"ה (ס"ק ח') מתשו' זכרון צבי מנחם סי' ט"ו וט"ז והבן ועי' במק"מ סק"י]:
לב שהצואר נמשך. הנה לפענ"ד יש לעיין אם צריך להיות שיהי' נסדק דוקא בקו היושר באורך מלמעלה למטה או דלא בא אלא לאפוקי בנסדק ברחבו דאסור אבל בנסדק באלכסון ג"כ כשר והנה אם נסדק באלכסון כ"כ עד שמהתחלת הסדק עד סופו מתלקט רוב רוחב בודאי מסתבר שהוא אסור כמו בנסדק לרחבו ממש דאף שיש אומדנא שכשנמשך הצואר למעלה הסדק סוגר מ"מ כיון דאם ימשך הצואר בעיקום לצדדין יתרחב הסדק אסור כמו בנפסק לרחבו אך יש לעיין מה יהי' היכא דנסדק רק קצת באלכסון באופן שאינו מתלקט רוב רחבו מהתחלת הסדק עד סופו רק באם מושך הצואר לארכו מתרחב קצת הסדק שאינו מעקם צוארו לפי ערך הסדק רק ביושר למעלה לגמרי אזי נתרחב קצת הסדק אם נימא כיון דכל מה דאמרינן בש"ס דף מ"ה ע"א דנסדק לארכו לא הוי ברובה כמו בנפסק הוא כמו שפירש"י שם בד"ה נסדקה ושם כ' רש"י בלשונו הזהב דהיכא דנסדקה לרחבו ברובא משום שהריאה מושכת למטה והצואר מושך למעלה ניתק והולך לגמרי ולא הדר חלים עכ"ל ומלשונו זה שכ' תיבת "לגמרי" נראה לכאורה דדוקא כשנפסק להדיא לרחבו שעי"ז ניתק לגמרי הוא דאסור אבל בנפסק באלכסון דאינו ניתק לגמרי לא אסיר אמנם לפמ"ש רש"י שם דהטעם דנסדק לארכו מותר משום דכל כמה שהוואר נמשך הסדק סוגר והולך הלכך הדר חלים עיי"ש נראה דבנ"ד חמיר דכיון דעכ"פ כשפושט צוארו ביושר מתרחב הסדק קצת לא הדר חלים וי"ל שדינו כמו נפסק דהוי כנפסק ברוב רחבו וצ"ע (לג) הלכך הדר חלים. עי' בשו"ת מחנה חיים חלק ב' חיו"ד סי' י"ח שנשאל באווזא שנמצא בה נקב קטן בגרגרת שאין בו שיעור להטריף כי הי' רק לערך חלק שמיני מהחופה פי הקנה אך לאחר אשר נבחן היטב ראו עוד שיש שם צלקת סמוך מזה הנקב ומהצלקת נראה בעליל שנפסק הקנה וחזר והבריא ונשאר רק נקב הזה והשואל רצה לצדד להתיר משום דמהני הדרא בריא בגרגרת כמ"ש המחבר כאן והשיב דחלילה להקל דכל שניכר שהי' בצירוף הצלקת כשיעור פסיקת הגרגרת ברובו ה"ז נבילה גמורה מחיים מכח פסיקת הגרגרת ולא מהני הדרא בריא ע"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק מ"ג מ"ש עוד בשמו מתשו' ההיא בענין זה) וכ"כ במק"מ ס"ק י"א דדוקא בנידון דהמחבר כאן דמיירי שנפסק לארכו הוא דמהני כשנתרפא כיון שעומד לכך להיות הדר חלים אבל בנפסק רוב חללה לרחבה אף שחזינן שחזרה ונתרפאה לא מהני ודלא כנראה מתשו' שבו"י ח"א חיו"ד סי' נ' עיי"ש ולפענ"ד נראה דאין להחמיר רק היכא דנפסק לרחבה לגמרי אבל אם לא נפסק לגמרי רק שע"י צירוף שנפסק בכמה מקומות מצטרף לרוב רחבה אף שכ"ל (ס"ק י"ז) מהתב"ש לאסור מ"מ בכה"ג בודאי אין לאסור דכיון דלא הוי טריפות בפ"ע רק משום שסופו לפסוק כמ"ש בפת"ש (וע"ל סק"ט מ"ש מהס' ערוגות הבושם) והרי קיי"ל לקמן סי' מ"א סעי' ח' דהיכא דהוי הטריפות משום שסופו לנקוב מהני קרום שעלה מחמת מכה וה"פ: סעיף ח:
לד למטה ממקום שחיטה. היינו אחר סיום מקום שחיטה עד כניסתו לריאה אבל משנכנס לריאה מבואר דינו לקמן סי' ל"ו. מק"מ ס"ק י"ב:
לה טריפה. עבאה"ט דמשם ואילך נידון כריאה ופשוט הוא דאינו ר"ל דכל הטריפות הפוסלין בריאה פוסלין בקנה שם דז"א דרק לענין זה דינו כריאה דנקיבתו במשהו וכן כ' הש"ך והשפ"ד להדיא דנידון כריאה לאסור בנקובה במשהו ושלא בדקדוק כתב הבאה"ט סתר דנידון כריאה:
סעיף ט:
לו ואינו ידוע אם נעשה מחיים. עי' פרי תואר סק"ח שכ' דדוקא ששהתה זמן מה אחר שחיטה שנוכל לתלות שנעשה לאח"ש אבל אם תיכף ומיד לאחר ששחט מצא שנפסק הגרגרת לא מצי למיתלי בשחיטה כלל ולא מהני דמיון לכ"ע עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק י"ד שהביאו וכ' דנ"מ גם דידן דהוי כודאי נבילה:
לז שמחמת השחיטה. עי' בתורת יקותיאל לעיל סי' כ"ד סק"ו שהאריך והוכיח דדין זה דקיי"ל דפסיקת הגרגרת ברובא הוא אפי' בנפסק בשעת שחיטה שאם נפסק בפחות מרובא כשר ואינו בכלל עיקור עיי"ש וכ"כ בדעת תורה סק"ח לדינא עיי"ש:
לח ואם לאו אסורה. עי' פרי תואר סק"י שנסתפק אי הוה ודאי אסור היכא דלא מדמי אהדדי או דהוי רק ספק דדלמא לא נפסק רק לאח"ש תיכף דאז עדיין הי' בבהמה חיות ועי"ז לא ידמה חתך זה לחתך שיהיה לאחר שתמות הבהמה לגמרי אלא דמספק הוא דאסרינן לה וסיים דזה נראה עיקר דלא הוי רק ספק טריפה עיי"ש ועי' בדעת:
תורה סק"ט מ"ש בדברי הפר"ת בזה ועיי"ש בפתיחתו אות ל"ד:
לט מבר חוליא. עבאה"ג שהביא ב' פירושים ועי' שפ"ד ס"ק י"ז דלנו אין נ"מ בהפירושים שכ' הש"ך על חוליא ובר חוליא כי א"א בקיאים בהקפה עיי"ש ועי' עוד בדבריו בס"ק שאח"ז אבל לפמש"ל (ס"ק ל"ו) מהמק"מ גם בזה יש נ"מ לדינא גם לדידן לענין אי הוי ודאי נבילה:
מ אין בקיאין, עבאה"ט ומ"ש שאין להקיף בכל ענין עמ"ש בזה במק"מ ס"ק ט"ז. (מא) חולי. עבאה"ט דה"ה כשתפס הקנה לבדו וכו' ועי' שנות חיים ס"ק י"ח דהש"ך ר"ל כשיודע שנעשה הנקב או החסרון בשעה שתפס בידו שאז יכול לידע שלא נגע בוושט כדלעיל ס"ס כ"א עכ"ל וכ"כ בעצי לבונה ובמנהז"ב בדיני שאר טריפות בעשרון סוף כלל ד' עיי"ש:
מב אם נעשה מחמת קוץ. עי' שפ"ד ס"ק י"ט שכתב דדוקא כשידוע שבא מחמת קוץ אבל מספק יש להכשיר מטעם ס"ס דבוושט שכיח קוצים ולא בגרגרת וכו' עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק י"ז ולעיל סי' ל"ג ס"ק ט"ו שהעלה דאין להכשיר מספק אלא דוקא כששחט הקנה לבדו ובדק כל הפנימי דוושט עיי"ש ועי' עוד בבית יצחק בעמודי זהב ס"ק י"ז שכ' דאין להתיר בזה בספק קוץ וס' חולי אלא כשהעור הוא לפנינו ואנו רואין שהעור הוא שלם מבחוץ אבל אם העור מבחוץ נקוב ג"כ או אפי' אינו לפנינו לבדוק אם הוא שלם יש להטריף דבכה"ג איכא למתלי טפי שניקב ע"י קוץ מע"י חולי זולת כשרואין שהעור שמבחוץ שלם אז יש לתלות בגרגרת יותר בחולי מבקוץ עיי"ש והעתיק הדברים הבית אברהם בש"ז ס"ק י"ט וסיים שהוא פשוט אמנם בס' דברי יוסף סי' קפ"ב כתב כמה השגות על דברי הבית יצחק בזה עיי"ש (מג) לדידן דלא בקיאין בבדיקת הוושט טריפה בכל ענין. עי' בשו"ת מחנה חיים ח"ב חיו"ד סי' י"ח שנשאל באווזא שנבדק הוושט כדין אך ראו שבגרגרת יש נקב קטן וגם הי' בו צלקת ומהצלקת נראה בעליל שנפסק הקנה אך לא הי' בו כשיעור פסוקה ונשאל אם יש לחוש שמא הי' הנקב ע"י קוץ ויש חשש שמא ניקב גם הוושט והבריא והאריך בזה וכ' דאם לא הי' הנקב בגרגרת באותו צד שהוושט מונח אצלו רק מצד השני אין שום מקום לחוש להוושט ובודאי תלינן שמבחוץ ניקב הגרגרת ולא פגע בוושט ולית דין צריך בושש אלא אפי' הי' הנקב באותו צד שהי' מונח אצל הוושט אין לחוש כלל לוושט דממה שמצאנו ריעותא בהקנה אין להחזיק עי"ז ריעותא להוושט עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ג מה שהעתקתי עוד מתשו' זו):
סעיף י:
מד מתפצל ומשם יפרד. עי' בשו"ת דעת הזבח מהדורא תניינא סי' כ"ג שמצייר סדר תהלוכות הסמפונות הללו על נכון עיי"ש:
מה הא' נוטה ללב. כ' הש"ך ס"ק כ' שהוא המזרק הגדול שיוצ"א ממנ"ו לריא"ה ועי' בב"א בש"ז ס"ק כ' שהוא ט"ס וצ"ל שיוצ"א מן הקנ"ה לל"ב וכ"כ הבי"צ בעמ"ז ס"ק י"ח:
מו וא' לכבד עבאה"ט וכ"כ השפ"ד ס"ק כ"א דר"ל קודם שיכנוס הקנה לבשר הכבד הא לאח"כ אין טריפות פוסל בו עי"ש ועי' בבית אברהם בש"ז ס"ק כ"א ולהלן סי' מ"א ס"ק י"ז שהפליא על הפרמ"ג בזה עיי"ש: (מז) ושלשתן נקיבתן במשהו. עי' פרי תואר ס"ק י"ב דשלשתן טריפתן רק מספק ולא הוי ודאי אסור אלא כשנקבו כולם והיכא דאתייליד ס' נקובה אצל א' מהסמפונות לבד יש להתיר משום ס"ס עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ט"ו שהביא דברי הפר"ת בזה וצידד לחלק בזה דשל לב וריאה הוי ודאי טריפה ודשל כבדא הוי ספק עיי"ש ועי' בשערי דעה סק"א מה שפלפל בדברי הפר"ת והפרמ"ג בזה ומפקפק שם במ"ש הפר"ת דאי איתרמי איזה ס' הו"ל ס"ס ושרי עפ"ד התוס' נדה דף כ"ז ע"א בד"ה חומר ובדף כ"ט ע"א בד"ה חשב דאין להתיר בס"ס כה"ג עיי"ש באריכות ועי' בדעת תורה סק"י:
מח נקבים קטנים דקים והיינו ריבתייהו. ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות ל"ב שכ' בשם הדמ"א וז"ל נלפענ"ד מה ששמעתי מפי רופאים שכל אדם ובהמה וחי' כל גופו וכל אבריו מלאים נקבים דקים קטנים עד שא"א לראותם לפיכך כשיש לו כאב בני מעיים ואיברים הפנימיים וכיוצא בו כשהוא מזיע הכאב יוצא ממנו היינו משום שאותו מוגלא וכאב ומיחוש שבפנים יוצא דרך אותן נקבים ומזיע ונתרפא וכו' והנה אותן נקבים שבשומן הלב הן הן הנקבים שכתבתי ולפיכך קוראן פיות שבסמפונות ונראין שם ביותר כדי שע"י כך יבא הליחה ומוגלא הסרוחה לכיס השתן ולכרכשתא ולצאת חוצה ע"י ההשתנה והצואה עכ"ל ועי' מזה בדעת תורה ס"ק י"א והנה הגיע לידי ש"ע יו"ד של הגאון מו"ה חיים צבי מאנהיימער ז"ל אבד"ק אונגוואר וראיתי בגליון שלו שהעתיק בכת"י דברי הכנה"ג הנ"ל וסיים ע"ז וז"ל ומעשה אירע פה שנמצא בבהמה ריאה שלמה ובין שתי ערוגות על קנה הלב הי' מכה גדולה מלא מוגלא וסרוחה הרבה מאד ותמהו השו"ב מאין בא כי קלפו המוגלא מהקנה שבין ערוגות הריאה ונמצא שלם תחתיו וברור שע"י נקבים קטנים שיש באותו קנה יצא ליחה ומוגלא רק מחמת איזה מכה לא יצא לבית השתן ונאסף שמה הרבה מוגלא עד שנעשה חתיכה גדולה וא"כ לפ"ז הי' מקום להכשיר כאן דתולין בנקבים הללו והסיבה שלא יצא לבית השתן לאו מכה המטרפת היא ואעפ"כ לא מלאני לבי להתיר כי אולי מחמת נקב אחר שבקנה נעשה זאת אף שלא נמצא דאטו מפני שמדמין נעשה מעשה ואעפ"י שנראין הדברים כמ"ש מ"מ באותו פעם הטרפתי ואם יבא עוד הפעם לידי אדבר עוד מדבר זה וצ"ע עכ"ל ולפענ"ד דאם לאחר שקולפין המכה מעל הקנה נשאר הקנה תחתיו שלם ויפה בלי שום רושם נקב או צלקת או קרום מחמ"כ אין לחוש כלל ואף דבריאה אשכחן לאסור בכה"ג בנמצא מכה שנקלפת מעל הריאה אף שאין תחתיו שום רושם נקב דחיישינן שנסתם הנקב מחמ"כ ואינו ניכר וכמ"ש בבאה"ט להלן סי' ל"ז סוף ס"ק א' מהכנה"ג (ועי' בדברינו להלן שם ס"ק מ') לדעתי אין ללמוד משה כיון שגוף דין זה אף בריאה חידוש הוא וכמ"ש בגה"ק שם אות ב' וא"כ די לן להחמיר בריאה כיון שחששו חז"ל כמה חומרות בבועא שבריאה משא"כ בשאר אברים דקיי"ל דלא שייך דין בועא בשאר אברים אין לנו להחמיר בזה וכן פשוט הוא לפענ"ד דה"ה בשאר אברים אם נמצא מכה או בועא הנקלפת על איזה אבר אף שנקיבתו במשהו מ"מ כל שלאחר שקולפין המכה נשאר תחתיו שלם ויפה כשר בפשיטות ובנ"ד יש בלא"ה עוד סניף להתיר כיון שדעת הפרי תואר דכל ספק שיש בנקיבת קנה הלב יש להקל ואף שכ"ל (ס"ק מ"ז) מהאחרונים שהשיגו על הפר"ת בזה מ"מ לסניף בודאי יכולין לצרפו ויש להקל בזה אפי' שלא בהפ"מ כן נלפענ"ד ברור לדינא:
מט ולא מקרי נקבים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועשפ"ד ס"ק כ"ב מ"ש בזה בדברי הב"י דשומן סותם דבע"כ כוונת הש"ך באין שם שומן או שניקב גם השומן שעליהם בפיות הסמפונות ג"כ כשר אבל בשאר נקבים אם אין שם שומן טריפה וביש שומן אפי' בשאר נקבים כשר ועי"ש בסוף שהביא דברי הבל"י שהקשה על השיך בזה וקלסי' והניח בצ"ע עי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ט מה שהאריך בזה והניח בצ"ע: