דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא
סימן לב
סעיף א:
א חוט השדרה. דין בהמה שנולדה בשני גבין או בב' שדרות ע"ל סוף סי' י"ג. ועי' מק"מ סק"ה שכ' דכשנולד בפסוקת החוט טריפה והביא לזה ראי' מש"ס חולין דף י"א עי"ש:
ב רוב היקף. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והפר"ח ועכו"פ שכ' לדינא כהפר"ח דלא כהב"ח והש"ך עי"ש וכ"כ התב"ש ס"ק א' והפרי תואר ס"ק א' דאם אין בין נקב לנקב כמלא נקב גם השלם שביניהם מצטרף לרוב ועי"ש בתב"ש שכ' דאף כשיש נקב אחד למעלה ונקב א' למטה כל שהם בהיקף שזה לפנים וזה לאחור מצטרפין לרוב עי"ש ועי' בד"ק ס"ק א' שכתב שצ"ע בכה"ג אי הוי טריפה ודאי או רק ספק טריפה עי"ש (ועשפ"ד ס"ק א') ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ך ס"ק ב' מ"ש בטעם של זקינו הרב זצ"ל שהשמיט בש"ע שלו דברי התב"ש הנ"ל כי דברי התב"ש צ"ע והעיקר להקל בזה עי"ש ועי' בהגהת צבי לצדיק בגליון היו"ד מ"ש ע"ד התב"ש בזה וכ' די"ל דגם התב"ש לא קאמר כאן להחמיר בזה כ"כ רק כשהוא באותו הטבעת ובאותו חוליא אבל מחוליא לחוליא י"ל דגם התב"ש מודה דלא מצטרף והניח בצ"ע עי"ש ועי' עוד מזה בד"ק שם שכ' דכשמצוי בחוט בליטות קטנות מנוקבים אין לחוש להו לצירוף לרוב היקפו כי כן רביתייהו עי"ש:
ג עור החופה את המוח. עי' שפ"ד סק"ב שכ' וז"ל ודע דנפסק העור היינו מפולש לרוב חללו הוא דטריפה עכ"ל ועי' בס' דרך החיים לקמן סי' נ"ו באמצע אות א' שכ' דדוקא כשנפסק לגמרי עד המוח שבפנים אבל אם לא נפסק לגמרי ולא נתפלש לפנים לתוך המוח ונשאר עוד קרום דק מהעור עוד מחובר אעפ"י שנקרע רוב עוביו של העור כשר עי"ש (ד) טריפה. עד"ק שם מ"ש בנמצא כעין גבשושית בחוט אם יש לחוש שהי' קרע והוא כעין קרום שעלה מחמת מכה ומצדד להקל כי כן הוא רגיל להיות בחוט בדוכתי טובא עי"ש ופשוט דכשנראה לעיני המורה שהוא כעין צלקת בודאי דיש להטריף (ועי' בסי' הקודם ס"ק מ"ז):
סעיף ב:
ה נסדק העור. וכ"ש ניקב לרחבו עד חציו שהוא כשר. שלחן גבוה ס"ק ב'. ועי' בד"ק ס"ק ב' ובמק"מ ס"ק ג' באמצע הדיבור שכ' דאם נמצא קלקול או פיסוק בהחוט אף שאינו ברוב היקפו יש להחמיר דיש לחוש שהי' נפסק יותר והבריא אא"כ יש לתלות הריעותא לאח"ש או שע"י משמוש הבדיקה לפרק החוליות זה מזה נפסק קצת החוט בכה"ג יש להקל עי"ש:
ו העור. עבאה"ט מ"ש מהבה"י והפר"ח בק"א בנמצא חוט השדרה שחור ועי' בפר"ח לקמן סי' מ"ד ס"ק י"ז מענין זה ועי' בתב"ש לקמן סי' מ"ג ס"ק ד' שהביא דברי הבה"י והפר"ח בזה והשיג עליהם והעלה לדינא דאפי' אין שום ריעותא ואין שום לקותא לא בעור החוט ולא בהמוח כלל אפ"ה אסור דשינוי מראה גרידא נחשב בכה"ג ללקותא וטריפה עי"ש ועמ"ז ס"ק ג' שהביא דבריהם בזה ועי' בדבריו להלן סי' מ"ג במ"ז ס"ק ה' שכ' בזה לדינא דבשינוי מראה עם קצת לקותא אף דמשום הלקותא לבד בלתי השינוי מראה היינו מתירין מ"מ בצירוף המראה אוסרין והיכא שיש שינוי מראה גרידא בלי שום לקותא המנהג להכשיר ואם יש מראה שחור דלקותא הוא אינו אומר לא איסור ולא היתר עי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' כ"ד שמכשיר אף בחוט שחור עי"ש ועי' בנו"ב קמא חיו"ד סי' י"ג ועי' במחזיק ברכה כאן אות א' שכ' דרוב האחרונים מקילין וכן המנהג עי"ח אמנם בשו"ת שברא"פ בקוה"ר לסי' ל"ח אות כ"א כ' שהנו"ב בעצמו חזר בו ומסיק להחמיר בזה עי"ש ועי' בלבושי שרד סי' ט"ו סוף דין ג' ובשער המים ס"ק ג' ועי' בס' ערוגות הבושם אות ג' מ"ש בענין זה והכריע להקל בזה וכ' דכשאין שם רק שינוי מראה גרידא אפי' כשהוא מראה שחור אין לאסור עי"ש (ועי' ד"ק לעיל סי ל"א סק"א ובדברינו לעיל שם ס"ק ט"ז ובסי' זה להלן ס"ק ט"ז):
ז לארכו. עבאה"ט שם בפלוגתת הש"ך והפר"ח בדלא נשתייר לא למעלה ולא למטה ועי' בפרי תואר ס"ק ב' שפסק לדינא כהש"ך להקל וכן הסכים התב"ש ס"ק ב' ודלא כהפר"ח עי"ש ועי' בחגורת שמואל ס"ק א' דלאחר שהביא דברי הפר"ח הנזכר כ' שאין בידו להכריע לדינא והבוחר יבחר עי"ש ועי' בס' מזמור לדוד (מהגאון:
ר' דוד פארדא ז"ל) שכ' לדינא דהעיקר כהפר"ח עי"ש ועי' כו"פ דמהפך בזכותי' דהפר"ח עי"ש ועי' בדעת תורה ובמי הדעת ס"ק ב' שכ' דבהפ"מ יש להקל עי"ש ועי' במסגרת השלחן הספרדי שכ' דלמעשה טוב להחמיר ואין לנו להקל בזה כ"א בהפ"מ ושעת הדחק עי"ש ועי' במק"מ סק"ב שסיים דהמחמיר תע"ב עי"ש. ועי' שפ"ד ס"ק ג' שמתמה על עיקר הדין דלא נשתייר למעלה משהו איך משכחת לה שיהי' כשר והא בין הפולין קי"ל דנקיבתו במשהו (וכמש"ל סוף סי' הקודם) וכ' די"ל דמשכחת לה כשנסדק בצמצום עד הפולין ובסוף מסיים דמ"מ אינו יודע איך אפשר לצמצם כולי האי וכ' שנראה להחמיר דלמעלה צריך להשתייר משהו סמוך לפולין ולמטה אין צריך להשתייר כלל עי"ש (ועי' בדברינו לעיל בסי' הקודם ס"ק נ"ט): (ח) וכן אם נשברה השדרה. עי' בדברינו לעיל סי' כ"ז (ס"ק י"ב) שכ' מהב"א שיש סי' לידע מקום כלות המפרקת והתחלת השדרה שהוא שיש ז' חוליות מהראש עד אותו החוליא שתקוע בהשני צלעות הקטנות הנחשבות עם החזה שכן נחשבות לאותן י"ב חוליות המבוארין להלן סי' ל"ד ומאותן הב' צלעות קטנות ואילך וגם הצלעות עצמן בכלל נחשב לשדרה והז' חוליות שקודם הצלעות הללו נחשב למפרקת:
ט אם נשברה השדרה. עי' בדברינו לעיל סי' כ"ז שם שכ' מדין נשבר המפרקת באורך ודע כי מבואר מדברי הפוסקים שיש חילוק בין נשבר המפרקת ובין נשברה השדרה והחילוק הוא כך דבנשבר המפרקת צריך להיות ג"כ רוב בשר עמו אבל בשדרה הכל תלוי בחוט וכל שהחוט נפסק אפי' בלא הבשר שעמו טריפה ועוד חילוק יש דכשנשבר המפרקת ורוב בשר עמו הו"ל נבילה ובנשברה השדרה אפי' נפסק ג"כ רוב בשר עמו אינו נבילה רק טריפה וכ"ה בכל הפוסקים הראשונים והאחרונים ועי' בשו"ת שבות יעקב חיו"ד סי' ג' ובלב"ש סי' ט"ו בביאורו ס"ק ו' ובס' בית יצחק כאן חלק ב' ס"ק ז' בעמ"ז ובד"ק ס"ק ה' ובמק"מ סק"ה:
י נשברה השררה. עפת"ש מ"ש מהדגמ"ר דבעוף לא מהני הילוך יפה לענין פסיקת החוט ועי' בשו"ת בר ליואי חיו"ד סי' י"א ובשו"ת עמק הלכה (לגדול א' ממדינת ליטא) חיו"ד סי' י"ז ובדעת תורה ס"ק ד' מ"ש לדחות את דברי הדגמ"ר בזה עי"ש באריכות ועי' בגה"ק ס"ק ד' ועי' בשו"ת הרי בשמים סי' קי"ג שהביא ראי' לדברי הדגמ"ר ועי"ש במה שנשאל שם בעוף שהכו אותו במקל לרוחב השדרה עד שמסיבת ההכאה נפל לארץ ואחר שעה ושתים עמד והלך הילוך יפה ד"א כמקדם ואח"כ שחטו אותו ולא ראו אם פרח קודם שחיטה והשואל רצה להטריף ע"פ דברי הדגמ"ר הנ"ל דבעוף לא מהני הילוך יפה וכ' דיהי' איך שיהי' עכ"פ בדיקת החוט מהני בזה ואף דקיי"ל דאין אנו בקיאין בבדיקה בכ"מ שצריך בדיקה מדינא מ"מ בכה"ג יש לסמוך אבדיקת החוט אפי' לדידן עי"ש באריכות ועי' בס' לב ארי' על חולין דף נ"א ובס' תוספות ירושלים בקיצור הוראות איסור סי' נ"ח סעי' ו' ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' מ"ד ובשו"ת בנין עולם חיו"ד סוף סי' כ"ו שכ' דגם הדגמ"ר בעצמו לא כתב לחלק בין בהמה לעוף לומר דבעוף לא מהני הילוך רק היכא שיש חשש פסיקת החוט כיון דבלא"ה יש הרבה פוסקים דבכה"ג לא מהני הילוך ע"כ כ' הדגמ"ר דעכ"פ אין להקל לסמוך אהילוך רק בבהמה אבל בנפילה דהחשש היא על כל האברים גם הדגמ"ר מודה דמהני הילוך גם בעוף כיון שע"י ההילוך נתברר דאינך אברים לא נתרסקו עי"ש וכדברים אלו כ' ג"כ בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ו' עי"ש באריכות: (יא) השדרה. כ' בכו"פ לעיל סי' כ"ז ס"ק ג' וז"ל עוף הבא לפנינו וצוארו עקום כאלו היתה המפרקת נשברה ונתרפאה בודקין אותו ואם החוט שבתוכו שלם ואין בו ריעותא או רקבון וכדומה כשר ואם יש בו ריעותא טריפה משום דחיישינן לשבירת המפרקת או לפסיקת החוט עי"ש ועי' בשו"ת זרע אמת חלק ב' ביו"ד סי' ג' שנשאל בעובדא כזו בתרנגולת שהי' לה צואר עקום והעצם הי' עולה ויורד באופן דנראה קצת שהיו בו שברים ונקשרים אבל לא שבר אל שבר י"י והאריך טובא בדין זה והעלה דכיון דדבר קשה הוא לבדוק החוט יש להטריף ולא לסמוך אבדיקת החוט ובפרט דלא הי' הפ"מ וסיים וז"ל אמנם אילו הי' בא לפנינו בצואר עקום באופן דלא הי' הוכחה דנשברה המפרקת והיינו יכולים לתלות דהי' כך מתחלת ברייתו הייתי נוטה להכשיר אף בלא הפ"מ וכן מצאתי פסק א' כת"י וכו' עכ"ל: וכדברי הכו"פ הנזכר בצואר עקום כ' המ"ז כאן ס"ק ג' גם בנמצא השדרה עקומה עי"ש וכ"כ בש"ע התניא ס"ק ג' וז"ל וזה דבר המצוי לפעמים בתרנגולת ששדרתה עקומה ע"י שבר ולא בתולדה ואף שנקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו לא מהני בלא בדיקה וצריך בדיקה בחוט עי"ש ומזה נראה להדיא דמהני בדיקה אף בעוף. אמנם בגוף הדין אי מהני בדיקה בעוף בזה עי' בדגול מרבבה שכ' דדוקא בבהמה מהני לדידן בדיקת החוט אבל בעוף אא"ב לענין חשש פסוקה עי"ש ועי' בס' יריעות שלמה על היו"ד בסי' זה שהסכים עמו לדינא והביא ראיות לדבריו בזה עי"ש באורך ועי' בדעת תורה ס"ק ג' מ"ש בזה אך בס"ק שאח"ז כ' דאפי' לא הלכה יש להקל בהפ"מ ולסמוך אבדיקתנו עי"ש באריכות. ועי' בלבושי שרד סי' ט"ו אות ח' שהאריך והעלה לדינא שזה תלוי לפי ראות עיני המורה דאם העקמומית הוא רב מאוד דניכר מזה שהי' השבר בכח רב עד שנטה השבר האחד מהשני נטי' רבה מחמת העקמומית הגדול דאז שכיח טובא שנפסק חוט השדרה לא מהני בדיקת החוט דאף שרואין אותו שלם ויפה חיישינן שנפסק רק שנתרפא היטב ואינו ניכר וכ"ז כשעקמומית הוא גדול אבל אם אין שם עקמומית רק מעט וניכר שלא הי' השבירה בכח ובנטי' גדולה אז קרוב שלא נפסק החוט ומהני בדיקת החוט אם הוא שלם ויפה כשר ואם יש בו ריעותא כל דהו אף בקצתו טריפה דחיישינן שנפסק או נתמסמס כולו ונתרפא השאר ואם לא נבדק ה"ז ספק טריפה וצריך לבדוק אחר זה בבקיאות שיראה החוט בשלימות ואם כשפתחו השדרה או המפרקת נפסק החוט ולא ראה החוט שלם שוב אין לו בדיקה עכ"ד ונראה שדעתו להתיר ע"י בדיקה זו אפי' בעוף היכא דניכר שלא נשברה השדרה בכח גדול כ"כ דאף דמכירין מהעקמומית שהי' שבר בהשדרה דכל דלא הי' בכח גדול מהני לה בדיקה ולא מחלקינן בין בהמה לעוף ועי' בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' ס"ו שכ' דלדינא העיקר דמהני בדיקה גם בעוף ודלא כדעת הדגמ"ר והיריעות שלמה הנ"ל עי"ש באריכות ועי' בד"ק ס"ק ב' שכ' שהוא מיראי ההוראה בענין זה ועי"ש במה שפלפל בדברי הדגמ"ר בזה והעלה די"ל דגם הדגמ"ר לא כ' זאת רק בנשברה השדרה ע"י הכאה במקל בכח אבל היכא דלא ידעינן זאת גם הדגמ"ר מודה דמהני בדיקה עי"ש ועי' מזה בגה"ק ס"ק ב' ועי' בשו"ת בר ליואי חיו"ד סי' י' שהאריך לסתור דברי הלב"ש שכ' לאסור בעיקום ביותר וגם סותר דברי הדגמ"ר דבעוף לא מהני בדיקה בנשברה השדרה וכ' דמנהגו הוא שכשבא עוף ששדרה שלה עקומה למעלה מאגפים כאשר הוא מצוי להתיר ע"י בדיקה ולא מחלקינן בין עיקום לעיקום וכיון שקשה לנתק החוט מהעצם ולבדוק ע"כ דרכו מעולם לצוות לבשל חתיכת העצם העקום עם החוט בכלי חרס שבור ואחר הבישול בקל הוא לנתקו מהעצם ובודק את החוט אם נפסק או נלקה במקום ההוא במראה שחור וכדומה טריפה עי"ש באריכות ועי' מק"מ סק"ג שהעלה ג"כ להתיר ע"י בדיקה בזה רק שקרא תגר ע"י מה שהתחכמו קצת לבשל הגרגרת מקודם בדיקה כדי שיומשך החוט בנקל שיש גמגום בזה די"ל דע"י חמימי מתכויץ החוט ואין ניכר כ"כ פסוקה וריעותא עי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ט' שהביאו וכ' דאין לחוש כלל לדבריו ושפיר יכול לבדוק לאחר הבישול וכ' שם דאם התחיל לחתוך החוליות ונחתך החוט ויש לתלות בסכין אם הלכה מקודם יש להקל ואפי' נפלה ע"י ההכאה יש להקל בזה עי"ש: אולם דע דכ"ז הוא רק כשניכר שנתעקם אחר הלידה או שנסתפק בזה אבל כשידעינן ויש היכר ששדרתו עקומה מתולדה עי' בשו"ת מטה יוסף ח"ב ביו"ד סי' ו' שכתב שבא מעשה כזה לפניו והכשיר כי הוא ע"י שלא יכלה הביצה להפיל האפרוח הנרקם בתוכו ולכן הוא מתעקם כדי שתפיל אותה וזקן:
א' הורה לפרק החוליות כלם חוליא בתר חוליא בנחת לראות אם חוט השדרה קיים ואין בו שום ריעותא עיי"ש ועי' בס' תורת זבח (למהרחד"ח ז"ל מאיזמיר) מערכת אות ח' סי' נ"ד סעיף ט' שכתב שכן היה מעשה לפניו בבהמה שהיה ניכר שהעקמומות הוא מתולדה מקטנותה שנפלה ונכפלה שדרתה ונתגדל כך והכשיר ע"י בדיקת החוט עיי"ש ועי' ביד אפרים כאן שהביא דברי המטה יוסף הנ"ל וסיים בסוף בשם המ"ב דבכה"ג דניכר שנעשה מקטנותה א"צ בדיקה בחוט כלל וכשר אפי' בלא בדיקה עיי"ש וכ"כ בד"ק סק"ב בד"ה אם נולד דרשנוטה שהעקמומית הוא מתולדה הן במפרקת והן בשדרה אין הבדיקה מעכב וכן אם יש בצלעות גובה מצד א' שבולטים לגובה יותר מבצד הב' נראה שנעשה כן מתולדה ואין בהשדרה והמפרקת שום שימוט ושבר וכל האברים מבפנים הם בלי שום שינוי יש להכשיר אפי' בלי בדיקת החוט עיי"ש ובמק"מ ס"ק ד' ועי' מזה בשו"ת דבר משה תניינא סי' ל"ז באריכות:
יב ולא נפסק החוט. עמ"ז ס"ק ג' ובש"ע הרב זצ"ל סק"ג דצריך בדיקה בחוט וכ' דאפי' חזר ונקשר בעי בדיקה כי שמא קודם שנקשר נפסק החוט עיי"ש (ועי' בגה"ק סק"ב ובמק"מ ס"ק ג') ועי' בלב"ש שם ס"ק ח' שכ' דהיכא דידעינן שנשברה השדרה להדיא שבר גדול לא מהני בדיקה בחוט רק כשבודק בתוך ג' ימים מהשבירה אבל אם אינו בודק בתוך ג' ימים דאיכא שהות שיתרפא בינתיים חיישינן שמא נתרפא ולא מהני בדיקה עיי"ש והנה במק"מ שם כ' לסתור דברי הלב"ש בזה וכ' דמשמע מכל האחרונים בדין דעוף שבא בצואר עקום שכתבו כולם דמהני בדיקה והא זה העיקום הוא מזמן רב ואפ"ה מהני בדיקה וע"כ כ' לדינא דאפי' כשנשבר שבר גדול מהני בדיקה לאחר ג' ימים עיי"ש ולא ידעתי מה זה תפיסה עליו הלא הלב"ש בעצמו עמד בכל דברי האחרונים האלו והעלה דכל האחרונים מיירי בע"כ בלא נשבר שבר גדול ומבאר כל דברי האחרונים על דרך זה עיי"ש באריכות ואיך מלאו לבו להקל לדינא נגד הלב"ש בזה בלא ראייה חדשה ולכן חלילה להקל בזה לפענ"ד (ועי' במ"ש הוא בעצמו לעיל במק"מ סי' ל' ס"ק י"ג ובגה"ק סי' ל"א ס"ק א'). ואם נשברה השדרה דרך הכאה בכח חזק ע"ל סעיף ו' (ובדברינו שם). ואם נעקרה חוליא לגמרי ע"ל סי' נ"ד:
יג נפסק החוט דע דכל מ"ש דבנשברה השדרה או שנמצא השדרה עקומה דצריך בדיקת החוט הוא בבהמה עד פי פרשה ג' ובעוף עד בין האגפים אבל אם נשבר למטה מהשיעור הזה או שהשדרה עקומה למטה משיעור זה ולמעלה משיעור זה אין שם ריעותא ולא עקמומית פשוט הוא דאפי' נשברה ונתעקמה בכל אופן שיהיה א"צ בדיקה בחוט כלל דהא למטה משיעור זה אין שום טריפות בחוט וכמש"ל סעיף ה' (ועי' מק"מ סק"ה) ועי' בס' ערוגות הבושם אות ב' שנשאל בעוף שנשברה השדרה למטה מאגפים במקום שאין עוד טריפות בחוט אם צריך עכ"פ בדיקה בחוט למעלה במקום המטריף דע"י השבירה יש לחוש שנפסק החוט למעלה וכעין מ"ש הש"ך סי' נ"ה ס"ק א' דבנשבר הערקום יש להטריף מחמת צומות הגידין דאף דנגד הערקום אין שם צ"ה מ"מ חיישינן שמא מחמת חוזק השבירה נפסקו הגידים למעלה מהערקום וה"נ בנשברה השדרה יש לחוש דמחמת חוזק השבירה נפסק החוט גם למעלה מהשבירה והשיב דא"צ לבדוק למעלה ואין להחזיק ריעותא למעלה ולא דמי לנשבר הערקום דברגל כיון דהולכת ומתנדנדה בו שפיר יש לחוש דע"י השבירה נתקלקלו הגידין אבל בשדרה דמינח נייחי אין לחוש עיי"ש באריכות ועי' בד"ק סק"ב ומק"מ ס"ק ד' שכ' דכשהיה שבר למטה מכנגד חיבור הכנף לגוף (דבמקום הפ"מ כשר אפי' אין החוט שלם) וכשבדק החוט לראות אם הוא שלם (ולהתיר אף שלא בהפ"מ) וקודם שהבחין היטב אם החוט שלם נה החוט בסכין בשעת בדיקה אך היה ניכר שנחתך ע"י סכין יש להכשיר אפילו שלא בה"מ עיי"ש:
יד החוט. עי' בד"ק שם שכ' דדוקא בנשברה השדרה הוא דמחזקינן ריעותא בחוט וחיישינן שמא נפסק החוט אבל אם אין ריעותא בהשדרה רק בבשר השדרה אין מחזיקין ריעותא וכ"ש היכא שי"ל שגם ההפסק שיש בבשר הוא נעשה לאח"ש ע"י החתיכה שבסוף השחיטה שהוליך והביא כמה פעמים שיש להקל וכ' שהיה לפניו עובדא כזו שנמצא בבשר המפרקת במקום שחיטה ב' חתוכים והיה ספק א' שמא היה מכבר ונפסק שם גם החוט דאי מחמת השחיטה לא צ"ל רק חתך א' ואפ"ה הכשיר כיון שהיה ניכר שנעשה בסוף השחיטה כיון שהוא נחתך בשוה כמו חתך שבסכין ולא כנפסק מאליה ע"י בדיקת החוט עיי"ש ובמק"מ ס"ק ד':
טו או שנתמעך המוח. עי' בש"ע התניא בסי' הקודם ס"ק ד' (ועי' שם בדברינו ס"ק י"ח):
טז הואיל ועורו קיים. עמ"ז ס"ק ג' שכ' דכשנתמעך המוח שבתוך החוט יש להחמיר שלא להתיר אא"כ אין שום שינוי מראה בעור החוט אבל אם יש איזה שינוי מראה בעורו ה"ז מצטרף הלקותא של המוח להשינוי מראה שבעוף ואסור עיי"ש וכ"כ בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' י"ג וי"ד דכשנתמעך המוח בתוך החוט יש לאסור כשיש שינוי מראה בעור החוט עיי"ש ובמסגרת השלחן כאן בד"ה הואיל ולעיל בריש הסי' בד"ה חוט השדרה. ופשוט דזה מיירי כשיש שינוי באיכות המוח עצמו שמרגישין במשמוש שהמוח נתקלקל ונתמרך אבל אם אין שם לקותא בגוף המוח רק שגם המוח נשתנה מראיתו ע"ל (ס"ק ו') שכ' בשמו דשינוי מראה גרידא אין לדונו ללקותא ולכן בכה"ג אף שנשתנה מראה העור ג"כ כשר וע"ל סי' ל"א (ס"ק ט"ז) שכ' שדברי המק"מ שם שהחמיר בזה צ"ע:
יז ה"ו מותרת. עמ"ז ס"ק ג' שכ' דיש להכשיר בנשברה השדרה והחוט קיים אפילו לא נקשר עדיין וכדלעיל סי' כ"ז ע"ש:
יח מותרת. עי' בחגורת שמואל ס"ק ז' שכ' דאין אנו בקיאים בנתמעך בין נמס לגמרי ובין לא נמס לגמרי ואין להקל באיסור דאורייתא ויש לאסור בכל ענין באם ימצא ריעותא בחוט השדרה עיי"ש ולפ"ז גם בנתמעך ונתנדנד יש לנו להחמיר אף כשהעור קיים שמא הוא בכלל הומרך ונשפך כמים דקיי"ל בסעיף שאח"ז להחמיר אמנם בתב"ש לעיל סי' ל"א ס"ק ב' כתב דא"צ בקיאים לזה אלא אוחז החוט בידו ואם היוצא למעלה מידו עומד כשאר בריא ולא נכפף כשר עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):
סעיף ג:
יט ונשפך כמים. עי' בשפ"ד ס"ק ד' ועי' שנות חיים ס"ק ד' שכ' וז"ל ע"ל סי' ל"א ס"ק ד' דנשפך כמים אפי' בכ"ש טריפה עכ"ל ועי' בתב"ש לעיל סי' ל"א סוף ס"ק ב' שכ' שיש לאסור בחוט השדרה כשהומרך או נתמסמס אפי' רק ממש משהו כמו במוח שבראש רק דאם אינו יודע בחוט אם הגיע המוח למסמוס יכול לבדוק ולאחוז בידו אם היוצא אינו נכפף כשר וגם בהא יש חילוק דמסמוס והמרכה שבחוט צריך להיות עכ"פ נוגע לרוב רחבו עכ"ל [ודע דבס' בית יצחק לא העתיק כראוי בדינים אלו כלל ועי' בש"ע התניא ז"ל לעיל שם סק"ד ובמק"מ כאן סק"ז:
כ כמים. עבאה"ט סוף ס"ק ד' בשם הדמש"א דכשנמצא מים בחוט ליכא היתר במה שהמוח מקיף ועי' בדעת תורה סק"ה מ"ש בזה וכ' דמשמעות הדמש"א דגם אם היה מעט מים כפחות משיעור שהיה שוחה היוצא מידו טריפה אך כ' שצ"ע דאיך אפשר לידע אם המוח הומרך למים או שנמצא מים בתוכו עי"ש ועד"ק ס"ק ג' ובדברי הרב המסדר במוסגר שם שפקפקו בגוף דברי הדמש"א כי מדברי כל הפוסקים ובפרט מהתב"ש משמע להדיא דגם בחוט השדרה אין חשש כשאינו מגולה לצד הקרום וכ' דבע"כ צ"ל דכוונת הדמש"א דכיון דהחוט דק ונתמסמס ברוב היקף קרוב לודאי שאין המוח מקיף אבל אם אירע שמקיף אה"נ דכשר עיי"ש ועי' בשער המים ס"ק ד' מ"ש בדברי הדמש"א בזה וכ' שכ"ז היכא דבדקו המות שבראש וראו שלא היה בו מים אבל אם לא בדקו המוח שבראש יש לאסור בכל גווני דכשיש מים בחוט השדרה יש ראיה שהיה מים בראש עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל בסי' הקודם ס"ק ל"ו):
כא המעט שחוץ לידו. פי' אותו המקצת שלמעלה מידו. ט"ז ס"ק ב'. ועד"ק לעיל בסי' הקודם סק"ב שאין צריך שיאחז רק מקום שבו השינוי ויכפוף וא"צ להניח למעלה גם מעט חוט בריא שע"ג מקום הריעותא כי בזה יכפוף יותר מאלו אין למעלה רק מקום זה שנשתנה מברייתו כי זה המעט חוט בריא מכביד עליו שיכפוף וכמובן וא"צ לשער רק שהמקום שנשתנה ונתקלקל יכפוף מחמת הקלקול עי"ש (ובדברינו לעיל שם ס"ק י"ד): (כב) שהוא עב וכבד. עי' בס' מעשה רקח הספרדי על הרמב"ם בקונטרס יין הרקח בלקוטים ליו"ד שכ' וז"ל הנה הגיד לי הרב ר' אלי' חאקו נר"ו במעשה שהיה בימי הרב ר' אלכסנדר ז"ל ששחטו בהמה ומצאו בתוך השדרה [ר"ל בחוט השדרה] בין הצלעות אבן אחת קטנה כאצבע ולא היו יודעים לא השוחטים ולא החכמים מה לעשות [ונראה שהיו חוששים להטריף שמא נעשה האבן מחמת מוגלא שנתקשה בה וחששו להמוגלא משום הומרך המוח (עתב"ש סי' מ"ד סק"ט) או אולי הוא אבן ממש שבא מבחוץ ונפסק רוב היקף עור החופה את המוח דאל"כ א"א לבא אל תוך החוט פנימה אבן גדול כזה כמו: אצבע אם לא שנפסק ברובו] עד שנמצא בס' ראומ"ה ז"ל מעשה כזה ושאלו להרופאים והשיבו שדרך הזרע להלוך באותן המקומות בצינורות דרך שם עד החדר ולפעמים יקרה שבא בעל הבהמה או ד"א והפליגן מתשמיש ואותו הזרע נשאר קפוי שם עד שנתקשה כאבן ולא תמות עי"ז והכשיר הבהמה עכ"ל: (כג) טריפה. עי' מ"ז ס"ק ב' דלא הוי טריפה מחמת עצמו רק משום דסוף הקרום לפסוק עיי"ש והג"מ ידוע ונשנית כמה פעמים בהלכות אלו: סעיף ד:
כד נחסר קצת מהמוח. עי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' מ"ג שכ' דהנה בש"ע ובפוסקים לא כתבו רק בחסר מהמוח שבתוך חוט השדרה אבל אם נחסר קצת מגוף חוט השדרה אינו מבואר בפוסקים מה דינו ולדעתי נראה דאם חסר קצת מחוט השדרה כשר ויש בזה ג' טעמים וכו' עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' ע"ב אות ג' שנשאל ג"כ בענין זה וכ' דצ"ל דשאלת השואל הוא רק על חסרון העור של חוט השדרה דר"ל דהחוט והמוח כולו קיים אלא שחסר מן העור ובזה הוא השאלה שיעורו בכמה והשיב דזה ברור להלכה ולמעשה דאין חילוק בין אם חסר המות בפנים והעור קיים בין חסר גם העור מבחוץ במקום זה ע"כ בנ"ד אם חסר כ"כ שאלו הי' העור קיים וחסר רק המוח אם הי' מעמידו בידו הי' שוחה ונכפף הוא טריפה אבל אם החסרון הוא פחות מעט משיעור זה הוא כשר לכ"ע עיי"ש באריכות ועי' בדעת תורה ובמי הדעת סק"א שהביא דבריהם בזה וכ' לדינא כך דאם חסר קצת מהעור של חוט השדרה אם החסרון הוא מתולדה יש להקל בהפ"מ ואם נחסר אח"כ יש להחמיר כדעת המהר"י אוסאד הנ"ל וכן אם ספק מתולדה יש להחמיר כנ"ל עיי"ש:
כה ונתרוקן. עי' שנות חיים סק"ו שכ' דבנתרוקן פחות מכשיעור כשר אפי' בלא בדיקה עיי"ש:
כו כשר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועכו"פ לעיל בסי' הקודם סעי' ב' ובתב"ש שם סק"ב מה שהאריכו לחלוק על הש"ך בזה והעלו לדינא דבנתרוקו אפי' הרבה ואעפ"י שיכפוף החוט כשר ולא אסור אלא בחסר רובו עיי"ש ועי' במק"מ סק"ז שכ' דלדינא טוב לחוש לש"ך ופר"ח דאוסרין עיי"ש ועי' בש"ע הרב התניא ז"ל לעיל סי' ל"א סוף סק"ד ובס' צמח צדק החדש שם שכ' לדינא דבע"ל יחמיר לעצמו בנתרוקן וחסר מקצת המוח שבחוט השדרה שהוא ברוב עוביו והיקפו במקום אחד אבל אין להחמיר לאחרים עיי"ש (ומ"ש הבאה"ט לענין מים בחוט עי' בדברינו לעיל ס"ק כ'):
סעיף ה:
כז טריפות זה של חוט השדרה. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק ז' שכ' דר"ל דבין נפסק העור ובין המרכה אינו אוסר רק עד פי פרשה שלישית ועד בכלל ומשם ואילך כשר:
כח הוא עד פי פרשה שלישית. הנה יש להסתפק לפענ"ד לפי דעת הכו"פ והתב"ש (שהבאתי לעיל ס"ק כ"ו) דס"ל דבנתרוקו לא אסיר אלא כשנתרוקן ברובו מה יהיה אם רואין שנימוח המוח ונעשה כמים למטה מפי פרשה באופן שאם הי' למעלה מפי פרשה הי' טריפה ולמעלה מהמרכה רואין שנחסר מעט מהמוח והחסרון הוא פחות מרוב אם י"ל דמה מועיל שחזינן הריעותא דההמרכה והנימוס למים הוא לאחר פי פרשה ג' הא י"ל שהי' קודם למעלה מפ"פ שלישית והחסרון הי' למטה מפי פרשה ג' רק שכשנימוח המוח למעלה מפי פרשה ונעשה כמים נשפך למטה ובא ההמרכה למטה והחסרון נעשה למעלה ובאמת הי' מקודם להיפוך והנה אף שכ' המ"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה דלא מחזקינן איסור ממקום למקום אפי' כשהספק הוא בגוף אחד (ועיי"ש במחצית השקל) וה"נ לכאורה י"ל דאין להחזיק ריעותא לחוש שמא הי' ההמרכה למעלה דהוי ממל"מ מ"מ הנה י"ל דזה תלוי בהב' תירוצים של הטו"ז לעיל סוף סי' הקודם בהא דמחט בחלל הגוף דמחזקינן איסור ממל"מ וזה לא יתכן רק לתירוץ הב' דלא מחזקינן ממקום למקום רק היכא דבע"כ לומר שעשתה איזה נקב אבל היכא די"ל דלא עשה שום נקב לא מחזקינן ה"נ י"ל דלא מחזקינן דהא י"ל דלא ניתק ממקומו כלל אבל לתירוץ הא' של הטו"ז דס"ל דכשלא בדקו הקרום יש לאסור אפי' בנמצא התולע חוץ לקדירה דמחזקינן איסור ממקום למקום אפי' כשלא נראה ריעותא עיי"ש גם בנ"ד י"ל דאסור ובפרט לפמ"ש במ"א סי' מח"ז ס"ק ט"ז דהכל תולין במצוי ועיי"ש במ"א ובמחצית השקל להלן ס"ק י"ח שכ' שם דדבר המצוי לא הוי בכלל ספק עיי"ש וה"נ בודאי מסתבר שכאשר נדנדה הבהמה בחיי' למעלה ולמטה כן נדנוד ההמרכה והמסמוס בתוך החוט למעלה מפ"פ ולמטה וא"כ י"ל דאף שלא נולד ההמרכה והמסמוס למעלה מפ"פ ג' רק למטה מ"מ כיון שבא לפעמים ההמרכה למעלה סופו לנקוב שם עור החוט ואסור ודו"ק:
כט פי פרשה. עי' בטור בביאור דבר זה דהוא דכשמגיע החוט עד הירכיים מתפצל פיצול א' לצד הימין וא' לצד שמאל ואמצעיתו יורד עד למטה נגד הזנב ולאחר שיורד כג' אצבעות מתפצל עוד לב' פצולים א' לימין וא' לשמאל וכן בהרבה מקומות עד שיכלה והחוט הישר שבשדרה שבין פיצול לפיצול נקרא בין הפרשות והחוט שבין שני הפצלים בהתחלתן כשמושכין אילך ואילך נקרא פי פרשות והחוטין שבפצולין עצמן נקרא פרשות עיי"ש אמנם רש"י בחולין דף מ"ה ע"ב בד"ה עד בין הפרשות נתן מדה ושיעור למרחק פרשה שני' מהתחלת הירכיים אורך שני אצבעות עיי"ש וכ"כ הר"ן שם עיי"ש ועי' בשו"ת כח שור (מהגאון מהר"צ שור ז"ל מגוואזדין) חלק א' סי' י"ז מה שהאריך בזה והעלה דבין שיעורו של רש"י והר"ן שכ' ב' אצבעות ובין שיעורו של הטור שכ' ג' אצבעות אין זה שיעור קצוב לכל הבהמות אלא שכ' דרך אומדנא ובאמת שהגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו דא"א ליתן ע"ז שיעור קצוב בהחלט דמי יודע זאת דאפשר שאף באלו שהשוו בקומתן ובמהותן אפ"ה אפשר שלא ישתוו במהות כל א' מהאברים הפנימיים ובמרחק שבין העורקים והגידים בין זה לזה וכמו כן לא ישתוו בהפסק שבין פרשה לפרשה דאל"כ איך נפרנס דברי רש"י והר"ן והטור הנ"ל שנחלקו בשיעור של המרחק בין הפרשות הנ"ל וכי יתכן לומר שנחלקו אבות העולם במציאות שכל עין ראתה ותעידנו ובע"כ דכל א' לא העיד על הכלל כל הבהמות ולא באו לדין על הכלל כולו לתת גבול שלא יפחות ולא יותיר דלא צמצמו השיעור לומר דבמרחק זה השיעור המצומצם הוא הפיצול הב' דבאמת למי שעיניו פקוחות למראה עיניו ישפוט ויחפש וימצא לפעמים סמוך משיעור זה ולפעמים נמצאת רחוקה משיעור זה עד כדי תפיסת יד ורק לדמיון בעלמא בדרך אמצעי נקטו וציירו כל א' השיעור כפי מה שמצא אחר חיפושו אבל אין לסמוך ע"ז למעשה וע"כ כ' בעובדא שלו שהי' הבשר נתקלקל ובלוי שם עד שבשום אופן לא הי' ביכולת לבדוק אחר מקום הפצולים דבודאי יש להחמיר מספק עד מקום שבודאי אי אפשר שיהי' שם חוט פוצל ועיי"ש בסוף התשובה שכ' שאחר שהשיב תשובה זו בא לפניו מנקר מומחה ובקי היטב והראה לפניו מקומן של ג' חוטין המתפצלים והמה אחר סיום הנחת הכליות בתחלת החלק השני ועצם ההנקא מתפצל מהשדרה חוט עב בתמונת חוט השדרה ונדבקת בפנים על העצם וחוט השני מתפצל ממנו לפעמים פחות מב' גודלין ולפעמים קצת יותר ולדידי חזי לי האי אתרא של חוט פיצול הג' שהוא דק בכמותו מב' פיצולין הראשונים והוא רחוק מפיצול השני לערך ג' אצבעות ומצד השני רחוק מכנגד התחלת יציאות הזנב ג"כ לערך ג' אצבעות וכו' עכ"ל ועי' בדעת תורה סק"ו מ"ש בענין זה והעלה לדינא דפי פרשות הם אחר כלות גה"נ שבירך והם תוך העצמות קטנות הבולטות מהשדרה סמוך לזנב ואין להטריף גם בנחתך כל בשר הירך אלא בפרשה ג' הסמוך לאלי' עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ה' מה שהאריך בענין זה והעלה דלא ידעינן כלל מקום הפצולים ההם איה הן וגם שאל לטבחים אם יכולים לעמוד על הדבר ואמרו שמעולם לא ראו פיצול יוצא מחוט השדרה וכ' דמזה יש ראיה דבע"כ הוי הפי' בגמ' כמ"ש הרמב"ם פרשה ג' סמוכה לתחת האלי' וג' פרשות הם השלשה עצמות הדבוקים יחד זה בזה בסוף השדרה למטה מהחוליות והש"ס לא מיירי כלל מאותן הפצולין שכתב בטור ע"פ פירש"י והרשב"א וש"פ ולכן צריך להטריף פסיקת החוט בבהמה עד עצם הג' הסמוך לאלי' עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ח' שהביא דברי הפר"ת בזה וכ' שהוא ראה כעין פיצולין יוצאין מהחוט השדרה רק שא"י אולי הם גידין הדקין שהביא הד"ק לעיל ס"ק א' שבהחוט יש כעין גידין קטנים דקין המוליכין ליחה מחוט להאברים ומאברים לחוט עיי"ש. ועיי"ש עוד בפר"ת שכ' דלהטור וש"ע אם נחתך כל בשר הירך טריפה דמסתמא נחתכו ב' הפצולין אבל להרמב"ם ודעימי' כשר בזה עיי"ש באריכות ובודאי צריך המורה להחמיר: לכל הדעות כיון שאין אתנו יודע להבחין בין הדעות בזה (ועי' בס"ק שאח"ז):
ל ועד בכלל. עבאה"ט ומתב"ש ס"ק א' וברביד הזהב ס"ק א' מ"ש בזה ועשפ"ד ס"ק ה' שכתב וז"ל הנה פי פרשה שלישית גופיה ודאי כשרה ופרשה ראשונה ודאי טריפה מפי פרשה ראשונה עד פי פרשה שלישית ועד בכלל הוי ספק טריפה ועי' בש"ע התניא סק"ו שכ' דרק בהפ"מ יש לסמוך על הרש"ל והש"ך להכשיר בפי פרשה ג' עצמה כהרמב"ם עיי"ש ולפמש"ל (בס"ק הקודם) מהפר"ת פשוט הוא דממ"נ צריכין להחמיר אם כדעת הרמב"ם הא אפי' לאחר כל הפצולים שחשבו רש"י וש"פ אין כשר להרמב"ם דלדידי' הוא עד העצם הג' הסמוך לאלי' וכנזכר ואף מי שרוצה להקל ולחשוב רק כפי מ"ש הטור עפ"י פירש"י דקאי על הפצולים ולא על העצמות הא הם ס"ל לענין פי הפרשה דעד בכלל ובודאי צריך להחמיר ולאסור גם פי פיצול הג' דאי להרמב"ם דס"ל דלא עד בכלל הא שיעורא דידיה הוא רחוק יותר ואם ניקל באיכות השיעור עפ"י פרש"י ובכמות השיעור ע"פ הרמב"ם א"כ כמאן נסבור ונזכה שטרי אליבא דתרווייהו ודו"ק ועי' בשו"ת כח שור שם מה שהאריך בביאור שיטת פירש"י והרמב"ם ז"ל והעלה דבע"כ לפירש"י וסייעתו הולך טריפות חוט הישר עד סמוך להאלי' ודוקא בסמוך ממש להאלי' הוא דכשר והעיקר לדינא להלכה ולמעשה להחמיר כדעת רש"י כי כן הוא הסכמת הב"י וכל הבאים אחריו לשער עפ"י השיעור של דעת רש"י וכתב שם דמה"ט הורה פעם אחת בעובדא שאירע לפניו בשור שנגח את הפרה בקרניו בירכה ונכנס נגיחת הקרן בעומק בשרה והחמיר לאסור חלבה מחיים מספק דשמא במקום נגיחת, הקרן הוא חוט הפרשה ונפסק כיון שבחיי' א"א לעמוד על הבירור עיי"ש:
לא ואם נפסק א' משני חוטי פיצולים. עי' בשו"ת כח שור שם שנשאל בא' שחטב עצים ונדחה ידו בגרזן ונשל הברזל וחבלה ירכה של בהמה סמוך לשדרתה רחוק מן העוקץ במשך כמה אצבעות ונכנס החבלה בעומק הבשר לערך שתי אצבעות ובמקום א' נשבר חוליא שם ג"כ והחוט שבתוכו נמצא שלם וכ' שיש להטריף דשמא נפסקה הפרשה עצמה הראשונה או השניה וא"ל דלא אסור בנפסק פרשה עצמה אלא בנפסק במקום יציאתו ממש מחוט הישר ההולך על פני השדרה משא"כ בנ"ד שפסיקת חוט הפרשה ע"י הגרזן הי' בריחוק מקום קצת במקום התחברותו ודיבוקו בחוט הישר דז"א דלתי' הב' של התוס' מבואר דגם בנפסק ברחוק ממקום חיבורו ראוי להחמיר עכ"פ מספק ומלשון הטור אין הכרע אם כוונתו דלא אסור אלא בנפסק במקום יציאתו ממש מחוט ההולך ביושר כתי' הא' של התוס' או כוונתו שיש להטריף אף בנפסק ברחוק ממקום יציאתו כתי' השני של התוס' אך באמת אם נחוש לתירוץ הב' של התוס' כאמור יש לעיין עוד דלפ"ז לא נודע עד כמה יגיע שיעור רחוק מקום התחברותו שיטריף בו אם נפסק אף במקום שרחוק יותר בדרך משל כשיעור טפת או יותר ותמיה על הפוסקים הראשונים והאחרונים שלא ביארו דין זה ככל הצורך עיי"ש:
לב העצם המחובר לגוף. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהיינו העצמות מבפנים הגוף ועי' בהליכות עולם בנתיבות ההוראה שכ' שהבאה"ט לא העתיק יפה כי הש"ך כתב כן רק על ההגהות אשר"י אבל בהגהת רמ"א זו קאי על למטה מכלות העצמות שנכפלות ויושבות שם מבחוץ וכן הסכים הש"ך לדינא רק שבנקה"כ כ' דבהפ"מ יש להקל (ועי' בדברינו בס"ק שאח"ז מ"ש בזה לדינא) ועי' בבית יצחק בתיקון הבית ס"ק ב' דאפילו לדעת המחמיר כהמ"ד דמטריף עד סוף אורך העצם המחובר להגוף וס"ל דעד שם יש טריפות בחוט השדרה מ"מ עכ"פ אינה רק ספק טריפה והעמיס זה בכוונת הפרמ"ג עיי"ש:
לג בהפסד מרובה. עבאה"ט ס"ק ז' וס"ק ח' מ"ש מהט"ז והש"ך בנקודת הכסף שכ' דרמ"א מתיר בהפ"מ אף עד תחילת חיבור העצם הכנף המחובר לגוף ועי' בתב"ש ס"ק ה' שהאריך בזה מסיק להחמיר אפי' במקום הפ"מ כמ"ש הט"ז בשם הב"ח עיי"ש ועי' בס' אשל אברהם (מהגאון מ' אברהם ברודא ז"ל) בחולין בחידושי הפוסקים סי' כ"ג מ"ש בענין זה והעלה דהעיקר לדינא כדעת הב"ח והמהרש"ל ואפי' בהפ"מ יש להחמיר עד כלות שכיבת עצם המחובר לגוף ושלא בהפ"מ יש להחמיר עד כלות כל העצם אפי' עצמות הקטנים שבסוף הכנף עיי"ש וכ"כ בתורת יקותיאל ס"ק א' ועי' בדעת תורה ס"ק ז' מ"ש ע"ד התורת יקותיאל בזה והעלה לדינא דעד כלות מקום שכיבת העצם שהחמיר לאסור אפי' בהפ"מ בזה צדקו דבריו אכן מה שהחמיר שלא בהפ"מ לאסור גם לאחר כלות השכיבה זה לא יתכן ויש להכשיר שם אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש אולם בס' מעשה רקח הספרדי על הרמב"ם בפרק ט' מהל' שחיטה הלכה ד' הביא ראיה מלשון הרמב"ם דהשיעור הוא רק במקום חיבורו בגוף דוקא עיי"ש ועי' מה שהאריכו בזה בשער המים ס"ק ח' ובחגורת שמואל ס"ק ט' ובפר"ח ובפרי תואר ועי' בס' מסגרת השלחן הספרדי מ"ש בזה ועי' כו"פ שכ' שהש"ך בקש להשיא חדשות ואין לחדש דבר נגד רוב הפוסקים עיי"ש ועשפ"ד סק"ט שכ' דלדינא יש לסמוך על הרמ"א וכמ"ש הט"ז ועי' בערוגות הבושם אות א' שמתמה על הפרמ"ג בזה למה נטה מדברי התב"ש ובכ"מ הוא מחבב דבריו עיי"ש ועיין בש"ע הרב ז"ל סק"ו שהכריע לדינא כך דכנגד מקום חיבורו אין להקל בשום גווני רק בסוף מקום חיבורו הוא שיש להתיר בהפ"מ אבל אין להחמיר בהפ"מ עד מקום כלות שכיבת העצם וכ"ז הוא לאחרים אבל כל בעל נפש יחמיר לעצמו לחוש לדעת המהרש"ל וב"ח עיי"ש ועי' ד"ק ס"ק ד' ומק"מ ס"ק ד' שכ' דאין לחוש להחמיר לדעת הש"ך בזה וא"צ להשגיח בעצמות קטנות שבפנים נגד הריאה ואפי' שלא במקום הפ"מ א"צ למדוד רק עד זוית הקצר של העצם הכנף שבכלות שכיבתו וכן יכול לדחוף ולהטות העצם לצד מעלה למדוד כך עד עלות שכיבתו כיון דבהפ"מ בלא"ה קיל הוא עיי"ש:
סעיף ו:
לד על פני כל אורך השדרה. עי' בס' תוספות ירושלים בקיצור הוראת איסור בסי' זה שכ' דלאו דוקא נקיט כל אורך השדרה דמשמע דהעיקר הוא רק אורך השדרה ותו לא וז"א דהא בעינן שתעבור גם הראש עיי"ש: (לה) כשרה. עי' בס' תוספות ירושלים שם שהביא לשון הא"ז די"א דמ"מ צריכה פירכוס בשחיטה כמסוכנת ורבי' שב"ט נסתפק די"ל דכיון דלא חיישינן לריסוק אברים הרי אנו מחזיקים אותה בחזקת בריאה עיי"ש ועי' במק"מ סק"י שהביא ג"כ דברי הא"ז בזה ומתמה על שלא הביאו הפוסקים דבריו עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק נ"ד ובסי' נ"ח ס"ק ס"ב וס"ק פ"ו):
לו ולא חיישינן שמא נפסק החוט. כ' בתב"ש סוף ס"ק ו' וז"ל מיהו כ"ז בדלא נפלה אבל אם נפלה לארץ מחמת הכאה אפי' בפחות מי' טפחים אפי' הכה על ראשה והלכה כלפי זנבה או איפכא בכל ענין שהכהו עד שנפלה מחמת ההכאה דינה ככל נפולה דלקמן סי' נ"ח עיי"ש ועשפ"ד ס"ק י' וס"ק י"ב ועי' בפרי תואר ס"ק ח' שכ' ע"ד הפר"ח בזה דכ"ז דוקא כשנפלה הבהמה ונחבטה מחמת ההכאה אבל אם רק שלאחר שהכה נכאבה ונפלה לא חיישינן עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' מ"ז באמצע התשו' מ"ש בביאור דברי הפרי תואר בזה וכ' דהפר"ת לא אתי למעוטי רק אם לא נפלה בשעת ההכאה רק אח"כ מחמת הכאב אבל אם נפלה בשעת ההכאה אף שלא הפילוה אחרים רק שנפלה מעצמה מ"מ כיון שנפלה מחמת ההכאה זו הוי כהפילוה אחרים וכ' שם בעובדא שעמד עגלה עם ב' שוורים תחת ההר ונפל מן ההר: אבן גדול ושבר העגלה לכמה חתיכות ומחמת חוזק השבירה נדלג עץ מן העול למעלה וחזר ונתחב בשור ועשתה לו נקב מפולש בהלחי שלו תחת העין ומחמת זה נפל השור לארץ ונתגלגל על הארץ ג"פ ושוב לא היה יכול לעמוד על רגליו עד שהעמידוהו הנכרים ולא היה יכול לילך הילוך יפה והתירו השו"ב לשחוט אותו תיכף וכ' שהשו"ב הכשיל את הרבים כי השור הזה הוא ספק טריפה מכמה טעמים עיי"ש באריכות (לז) חיישינן. עש"ך סק"י ועי' בב"ח סעי' ח' בד"ה בהמה שהעלה לדינא דלכתחלה אין לקנות בהמה מנכרי שהכו אותה על השדרה בכח אא"כ כשהכה במקל דרך כפיפה דהיינו שדיבק ב' ראשי המטה ביחד וכשרצה להכות התיר ראש א' דבזה אינו מכה בכח אלא במקום שכלה והרי כלה בצוארה או במתניה אבל על השדרה ממש לא שלט הכאה כ"כ ורק בדיעבד כשקנאו מנכרי אין לחוש למידי עיי"ש אולם בפר"ח סק"ז כ' דמשמע מכל הפוסקים דאף כשמכה בהמקל בכח ולא כפף המטה רק שההכאה הלכה על פני אורך כל השדרה אפ"ה אין כח באותה ההכאה לפסוק החוט ואין להשגיח במה דמפשטות דברי הש"ס משמע להחמיר בזה עיי"ש והנראה מדבריו דאין לחוש אפי' בבהמת נכרי בזה עיי"ש ועי' פרי תואר ס"ק ז' מה שהאריך בזה והביא דברי הפר"ח והב"ח עיי"ש באריכות ועי' בשער המים סק"ט:
לח שמא נפסק החוט. עתב"ש ס"ק ו' ושפ"ד ס"ק י' וס"ק י"ב דר"ל אפי' בדיקת החוט בלא שהיי' א"צ עיי"ש ועי' פר"ח ס"ק ח' אמנם בפרי תואר סק"ט כ' דגם בהכו אותה מראשה לזנבה דכשר אפ"ה בגוררת רגלי' צריכה בדיקה בחוט לכתחלה אכן בדיעבד אין הבדיקה מעכב בה ואף אם לא בדק כשר וכ"ז בגוררת רגליה אבל אם אינה יכולה לילך כלל קיל טפי דאפי' לכתחלה א"צ בדיקה בחוט עיי"ש וכ"כ בדעת תורה ס"ק י"ג לדינא עיי"ש באורך: (לט) ואם יש במקל קשרים חוששין וכו'. היינו אפי' לא חזינן שבר בהשדרה. מק"מ ס"ק י"ג ועיי"ש לעיל ס"ק ג':
מ קשרים. הנה לא נמצא בהפוסקים שיעור באיכות הקשרים שכמה יהי' שיעור גדלות הקשר שבמקל שיאסר ואולי נכון להחמיר אפי' בכל שהוא דאין אנו בקיאים בזה וכמ"ש התב"ש ס"ק ב' לענין שיעור כח ההכאה וצ"ע: (מא) חוששין למקום הקשרים. עבאה"ט שא"צ לבדוק כ"א במקום שהכה בו ועי' בס' ערוגות הבושם אות ב' שכ' דר"ל שצריך לבדוק רק במקום עיקר ההכאה והכאב כגון בהכה לרחבה במקום ההכאה וכן במקום הקשרים וכדומה ואין לחוש שמא נפסק החוט למעלה או למטה מחמת ההכאה דאם אנו בודקין במקום ההכאה די בזה דממ"נ אם נפסק שם הוא טריפה ואם לא נפסק שם במקום ההכאה מכ"ש דאין לחוש לשמא נפסק במקום אחר כיון דיותר מצוי ליפסק במקום עיקר ההכאה מבמקום אחר וכיון דחזינן דמקום עיקר ההכאה לא נפסק אין עוד לחוש שמא נפסק במקום אחר עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ח שכ' דבכל מקום שנזכר בסי' זה שצריך בדיקה א"צ לבדוק רק בחוט אבל א"צ לחוש בזה לבדוק גם שאר אברים שבחלל הגוף עיי"ש ובמ"ז סק"ד ובגה"ק אות א' ואות ה' ובמק"מ ס"ק י"א ועד"ק סק"ה מ"ש לענין אם הכה במקל באופן שצריך בדיקת החוט במקום ההכאה רק ששכח באיזה מקום הכה עיי"ש: (מב) למקום הקשרים. עי' בס' ערוגות הבושם שם ומבואר בדבריו דפשוט הוא דכל זה לא מיירי רק בהכה בשדרה במקום דפסיקת החוט אוסר (הנ"ל בסעיף הקודם) אבל בהכה למטה ממקום זה אין אוסר אף אם הכה במקל שיש בו קשרים ונפסק שם המקל בכ"מ שיהיה ונפסק החוט עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ט ל') אמנם פשוט הוא לפענ"ד דבכה"ג לא מהני אא"כ אמר המכה ברי לי שלא נגעתי הקשר של המקל או בקצה המקל או בשבירת המקל למעלה במקום האוסר וכעין מש"ל סי' ו' סעיף א' בהג"ה שצ"ל ברי לי ואם לא אמר ברי לי אפי' בדיעבד אסור כמ"ש במ"ז שם סק"י (ועיי"ש בד"ק סק"ג ובש"ך סי' י"ח ס"ק ט"ו) וכן צריך לידע בבירור שהיה שם קשר בהמקל רק שנזהר שלא יגיע לשם וכן ידע שנשתבר המקל באמצע ויודע שהשבירה לא היה במקום האוסר וכן צריך המעיד בזה לידע שיש בזה נ"מ לענין איסור והיתר אם הגיע למעלה או למטה אבל אם אינו יודע א' מכל הנזכר בודאי אסור דמלתא דלא רמיא עלי' דאיניש לאו אדעתי' כמ"ש הש"ך שם והפרמ"ג שם והוא פשוט וברור דינא:
מג הקשרים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאף דאא"ב בבדיקה מ"מ משום שבירת השדרה אנו בקיאים ועי' בס' בינת אדם שער או"ה סי' י"ב שהבין מדברי הש"ך ס"ק י"ב דסבירא ליה דאף לענין שבירת השדרה ובדיקת חוט השדרה אין אנו בקיאים דלא כהט"ז ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מק"מ ס"ק י"ב שכ' דאם הלכה לכ"ע נוכל לסמוך אבדיקתנו אך אם לא הלכה רק עמדה או שהתה מעל"ע תלוי בפלוגתת הש"ך והט"ז הנ"ל והתב"ש והכרתי ס"ל כהטו"ז לסמוך אבדיקתנו ודעת הש"ך צ"ע וגם התורת יקותיאל לקמן סוף סי' נ"ח הניח בצ"ע וסיים דבהפ"מ יש לסמוך אטו"ז וסייעתו לסמוך אבדיקתנו כשבודק תוך ג' ימים מהמעשה ורואה שהחוט נקי בלי שום חשש ריסוק ועיי"ש בגה"ק אות ב' ואות ו' ובד"ק ס"ק ב' וס"ק ו' ובמק"מ ס"ק י"ב וגה"ק סק"ד כ' דכל מ"ש להחמיר שצריך שלא יהיה בהחוט חשש ריסוק הוא רק היכא דלא הלכה הילוך יפה אבל אם הלכה הילוך יפה אף אם נמצא לאחר הבדיקה בחוט איזה שינוי או ריסוק מ"מ אם בלא ההכאה לא היה שינוי כזה מטריף גם בזה אין לאסור ואפילו בעוף מהני הבדיקה בזה עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז) ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ה בד"ה ועוד יש לפקפק מ"ש בענין זה וכ' דלדעתו אין כאן מחלוקת כלל בין הט"ז והש"ך דהט"ז מיירי בלא נודע שנפלה רק שהריעותא הוא במה שהכו אותה על השדרה ובזה גם הש"ך מודה שיש לסמוך אבדיקתנו עיי"ש:
מד וכן אם וכו' חוששין. עבאה"ט דצריך בדיקת החוט ועיין במ"ז לקמן סי' נ"ח סק"ג שכ' מהר"ן דאפי' לא נמצא בחוט רק שינוי מראה לבד טריפה רק שנסתפק שם בכוונת הר"ן בזה אי ר"ל כפשוטו או ר"ל שינוי צורה שנתמעך וכדומה עיי"ש ועי' מק"מ כאן ס"ק י"א שעמד בזה וכ' וז"ל ול"נ דשניהם אמת עכ"ל ועוד כ' שצל"ע אם השינוי בפחות מרוב הניקף נמי מטריף וגם כתב דלא מהני לבדוק אלא בתוך ג' ימים מהמעשה דאם לא כן יש לחוש שהבריא והלכה המראה המטריף עיי"ש:
מה חוששין. עפת"ש מ"ש מהדגמ"ר דבהלכה הילוך יפה א"צ בדיקה ועי' בדעת תורה ס"ק ח' ט' ועי' בש"ע התניא ס"ק ז' שנראה דמיקל ג"כ בזה עיי"ש אולם במ"ז סק"ד החמיר בזה וכ' דתרתי בעינן או שהיי' ובדיקה או הילוך ובדיקה רק דאם הלכה א"צ שהיי' ואם היה שהייה א"צ הילוך עיי"ש ועי' בגה"ק ס"ק ד' ובמק"מ ס"ק י"ב שכ' דבצירוף סניף כל דהו יש להקל בנאבד בלי בדיקה היכא דהלכה הילוך יפה עיי"ש:
מו במקום שהוא כלה מכה בכח. עי' בהליכות עולם בנתיבות ההוראה שהביא דברי המהרש"א והלחם משנה דה"ה אם הכה על קצת מהצלעות חיישינן עי"ש אבל הוא להיפוך ממשמעות כל הפוסקים ומבואר בכסף משנה פ"ט מה"ש ובב"ח ובשאר פוסקים ובאחרונים דהכה רק בצלעות אין שום חשש לפסיקת החוט ועי' בשער המים ס"ק ט' מ"ש ע"ד המהרש"א בזה וכ' ג"כ שאין דבריו מוכרחים עיי"ש:
מז אם הכה לרוחב השדרה. עפת"ש מ"ש מהתב"ש ועד"ק ס"ק ז' ובדרך החיים סעיף ז' ובתורה אור שם ששניהם לדבר א' נתכוונו ללמוד זכות בזה על מה שנוהגין העולם להקל ואין חוששין בהכאה כ"ש לרוחב השדרה להצריך לבדוק החוט בכל בהמה דהא לא ימלט שלא הכה אותה כ"ש לרוחב השדרה וכ' דכיון דהלכה הילוך יפה יש לסמוך ולהקל שלא להצריך בדיקה וכל א' כ' טעם אחר בזה עיי"ש:
מח חוששין. עי' בש"ע התניא באמצע ס"ק ח' שכ' ע"פ לשון הט"ז דלא צריך בדיקה רק בהשדרה ואם רואה שהשדרה היא שלימה לא צריך תו בדיקת החוט כלל עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ג שהביאו וכ' דז"א רק שצריך בדיקה בחוט דוקא עיי"ש:
מט שמא נפסק החוט. עפת"ש מ"ש מתשו' תולדות יצחק לענין: החלב ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ו' בפרה חולבת שהכו אותה במקל על רוחב השדרה הכאה רבה עד כי נחלתה ונפלה ואחר איזה ימים חזרה לאיתנה אם מותר לשתות החלב לכתחלה אם יש לחוש לדעת המחמירים דלא מהני הילוך יפה לבד רק הילוך ובדיקה וכ' דלענין החלב סגי בהילוך יפה ד"א ומותר לשתות החלב לכתחלה עיי"ש:
סעיף ז
נ שגוררת רגליה. עי' בבינת אדם אות י"ח ס"ק ל' שנסתפק בדין זה דבהמה שגוררת רגליה אם ר"ל דוקא כשגוררת רגליה לגמרי אבל כשצולעת על רגליה אין תולין בשגרונא ועיי"ש במה שכתב בזה לדינא
אכן בשו"ת מהר"י אוסאד ז"ל חיו"ד סי' ע"ה כ' בפשיטות דאין חילוק בין צולעת ובין גוררת דהיינו צולעת והיינו גוררת רגליה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י' שהביא דבריהם והביא מהש"ך דלקמן סי' נ"ח ס"ק ח' שכ' להדיא דגם בצולעת ולא נודע שנפלה תלינן בשגרונא ושכ"כ בס' האשכול והעלה כן לדינא דאין חילוק לענין זה בין גוררת רגליה ובין צולעת על רגליה ועיי"ש עוד בס"ק י"ד שרצה השואל לומר דהיכא שגוררת כל ד' רגליה לא שייך שגרונא נקטה כי בש"ם לא מבואר רק בגוררת רגליה האחרונים והוא מדחה דבריו והעלה דאין חילוק בזה דכמו דתולין בשגרונא בב' רגלים האחרונים כן ה"נ בכל ד' רגלים עיי"ש:
נא אין חוששין. עי' בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון מדולסדארף) סוף סי' ל"ה שרצה השואל לומר דהכל הוא לפי המקום והמצוי ביותר ובמדינות שהם מלאים הרים וגבעות שיש לתלות ביותר דרוע ההילוך הוא מחמת נפילה שהיא שכיח שם ומצוי לא תלינן בשגרונא ואסור והוא ז"ל מדחה דבריו בשתי ידים דבגמ' לא משמע לחלק בכך מדקאמר בסתם כשר דשגרונא נקטה. דלדבריו הו"ל למימר בד"א במישור אבל בהרים וגבעות דשכיח נפילה תולין בנפילה דשכיח ואסור ובע"כ דל"ש דאפילו בהרים וגבעות תולין יותר בשגרונא עיי"ש:
נב אלא אמרינן שגרונא. עי' בס' מים רבים על היו"ד בציץ הזהב סק"ו שהוכיח בראיות דאפי' פירכוס לא בעי כדין מסוכנת דכל דתלינן הריעותא בשום דבר כגון בשגרונא לא בעי פירכוס וכמ"ש במ"ז סוף סי' ס' עיי"ש באורך ועי' מזה בס' אם לבינה על דיני טריפות עצמות סי' נ"ח סעיף ו' סק"ח ועי' בס' דעת תורה ס"ק י"א שנשאל ג"כ בענין זה וכ' לחלק בזה דכשגוררת רק רגליה האחרונים ופושטת ידיה לעמוד וכשמעמידין אותה בידים עומדת ובפרט כשעקרה לילך אף שלא הלכה א"צ פירכוס כלל אבל היכא שאינה יכולה לזוז כלל גם בידי' פשוט הוא דצריכה פירכוס כמש"ל סי' י"ז עיי"ש ועי' מזה בשו"ת עדות ביהוסף חיו"ד סי' י"ג ענף א' ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' כ"ה שכ' דבעוף שאינו יכול לעמוד אף שידוע שהוא רק שגרונא צ"ע אם יש להכשירה בלא פירכוס עיי"ש באריכות (וע"ל ס"ק ל"ה ולהלן סי' נ"ח ס"ק ס"ב וס"ק פ"ו):
נג והוא כאב הרגלים. והוא החולי שקורין קראמ"פ או גיכ"ט. מרפא לשון על ש"ס חולין דף נ"א. ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' כ"ה אות ב':
נד בעוף נמי דינא הכי. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דבקנה אווז מהשוק וכו' ועי' במ"ז סק"ו שכ' דאפי' בדיקה א"צ דשגרונא שכיח הוא ומותר לשוחטה מיד עיי"ש ועי' בס' באר מים חיים הספרדי על הלכות שו"ב בסי' זה סק"י ועד"ק סק"ח שכ' דמ"מ באותן העופות שמוליכין אותן ע"ג עגלה וא"י לילך ויש חשש שישבו עליהם בשעת הנסיעה כמו שהוא שכיח יש להחמיר אך אם מצוי טפי שלא ישבו עליהם רק שהוא ע"י טלטול העגלה או קישור רגלי' כשר עיי"ש ועי' בבית אברהם בא"ז ס"ק ט"ו ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ה בד"ה ועוד יש לפקפק. ועי' בשו"ת זרע אמת הספרדי ח"ג בקיצור הלכות טריפות שבסוף הס' סי' ט' שכ' שזה דוקא בסתם עוף אבל בעוף שרואין בו ג"כ שסובב בראשו ואינו יכול לעמוד על רגליו אסור לשחטו דחיישינן שמא יש לו מים במוח עיי"ש (ועי' מזה לעיל סי' ל"א ס"ק ל"ז):
סעיף ח
נה בד"א כשלא נודע שנפלה עי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ק"ט שנשאל בשור שהיה בלילה בדיר עם הרבה שוורים ובבקר מצאו השור שוכב לארץ ולא יוכל קום והסוחרים ושאר אנשי מקנה שפטו כי בודאי נעשה זאת ע"י נגיחה שנגחו שור חבירו עד שהפילהו או כי החליק בעצמו עד שנפל והמורה התירהו והרב דמתא הטריף הבהמה ושפך חימה על השו"ב ונשאל עם מי הצדק והשיב שלא יפה הורה הרב בזה כי אין לסמוך על הסוחרים במה שלא ראו הם בעיניהם כ"א מה ששפטו בסברתם ואין לחוש לדבריהם בזה ויותר יש לתלות בשגרונא דשכיח ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז בבהמה שחלתה והגיד א' שהיא מחמת הכאת הסוס ורצה המורה לדון בזה דין נפילה וכ' דאין ממש בדברי השואל דמה שהגיד זה מאומדנא שלו אינו כלום עיי"ש:
נו כשלא נודע שנפלה. עפת"ש מ"ש מהנו"ב דאף שאמר הנכרי שנפלה אינו נאמן עי' מזה בשו"ת שברא"פ סי' ל"ח ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' מ"ב ומ"ג וסי' ק"ו ובשו"ת שואל ומשיב קמא ח"א סי' ש"א ובשו"ת אורי וישעי סוף סי' ל"ח וסי' ל"ט ובשו"ת דברי יעקב סי' מ"ג מ"ש בענין זה ועי' בשו"ת פרשת מרדכי (מהגאון מ' מרדכי בנעט ז"ל) חיו"ד סי' ג' שנשאל בשור שאמר נכרי מנהלו שנפל מהגשר והוא צולע ודעת השואל להקל משום דנכרי אינו נאמן אף במסלפ"ת וכתב דכיון דאמר הנכרי במסל"ת בודאי אין להקל מכמה טעמים ולקנותו לכתחלה אין ספק שיש לאסור דאין להכניס עצמנו בפלוגתא דרבוותא אמנם היכא שיש רגלים לדבר או אומדנא יש לאסור אף בדיעבד וכ"ז היכא דלא היה בידו אבל בנ"ד כיון שהיה בידו דהא מנהל השוורים הוא פועל ומסורים בידו שמירתן פשוט הדבר דנאמן הנכרי לאסור לכ"ע דהו"ל כבעלים ממש עיי"ש:
ולענין היכא דאמר הנכרי דהנפילה היתה בפירסום בפני כמה נכרים דהוי מלתא דעבידא לגלוי' אם נאמן לאסור עי' בשו"ת בית שלמה ח"ב סו' מ"ז באמצע התשובה שכ' דאף היכא שי"ל דלהשביח מקחו אומר כן וכבר יצא מתח"י מ"מ היכא דהנכרי אומר שהענין נעשה בפירסום והוי מילתא דעבידא לגלוי' נאמן הנכרי להחמיר עיי"ש באריכות אמנם בדעת תורה ס"ק ט"ז האריך להשיג עליו והעלה בראיות דאפי' הי' הנפילה בפירסום בפני נכרים הרבה אין הנכרי נאמן יותר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ל"א:
ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' צ' שנשאל בבהמה שלקחוה מנכרי ובעת הלקיחה היתה שוכבת לארץ וכנגד חוט השדרה הי' מכה מרותחת בדם ולא היתה יכולה לעמוד ואמר הנכרי שהוכתה בשדה ע"י נגיחת השוורים ונפלה לארץ ואח"כ עמדה והלכה כמה אמות הילוך יפה וכעת כי הכאב של המכה גבר עלי' אינה יכולה לעמוד וע"פ הדברים הללו לקחה היהודי ושהתה אצלו ג' ימים מעל"ע ואכלה ושתתה כדרך הבהמות הבריאים אך היא שוכבת לארץ וכעת נשחטה מה דינה והשיב דכיון דלולי דברי הנכרי לא הי' לנו לחוש לנפילה כלל כל שלא ידענו מנפילתה ואין אנו דנין אלא מפאת אמירת הנכרי והרי הוא אומר שהלכה הילוך יפה והפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם אנו מאמינים לו שנפלה נאמין לו ג"כ שהלכה הילוך יפה ובודאי יכולים לסמוך בזה אהגדת הנכרי בזה עכ"פ לענין זה שנסמוך אבדיקתנו ולכן יעיינו בכל האברים הפנימיים אם לא נמצא שם איזה ריסוק והפסד צורה וגם לבדוק חוט השדרה ואם ימצא הכל שלם בלי ריעותא יש להכשירה עיי"ש וכעין זה כ' עוד במהדורא תניינא שלו סי' כ"ו עיי"ש (ועי' בשו"ת מהר"מ מלובלין סי' ס"ו ובנקה"כ לקמן סי' מ"ט ובמ"ז ריש סי' נ"ז) ועי' בשו"ת בית שלמה שם באמצע התשובה שכ' ג"כ דכה"ג שייך לומר הפה שאסר הוא הפה שהתיר עיי"ש. ועי' עוד בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' כ"ז ובשו"ת בית שלמה שם שכ' דהא דקיי"ל דאין סומכין על אמירת נכרי שאמר שנפלה אפי' במסלפ"ת הוא רק אם אין רגלים לדבר אבל אם יש רגלים לדבר בודאי מהני אמירת הנכרי כמ"ש הנו"ב חלק אה"ע סוף סי' ל"א דרגלים לדבר בלי מסלפ"ת עדיף ומהני יותר מבמסלפ"ת בלי רגל"ד ומכ"ש היכא שיש רגלים לדבר וגם מסלפ"ת בודאי מהני ונאמן הנכרי לכ"ע בעודו בידו אף היכא שיש חשש דלהשביח מקחו אומר כן ועיי"ש עוד בשו"ת שאילת שלום הנ"ל בסי' נ"ט שכ' בעובדא שאירע בבהמת ישראל שהיתה צולעת על רגלה ונכרי הגיד לו שראה שכאשר הלכה אצל הנהר לשתות מים באו בהמות אחרות ונגחוה עד שנפלה לארץ מחמת חלוקת הקרח והכפור והישראל מאמין לדברי הנכרי כי לא ידבר כזב ואח"כ חקר הישראל עוד הפעם אצל הנכרי ואמר שהוא בעצמו לא ראה זאת רק אשתו אמרה לו כן והיא הגידה שלא נפלה בשעת נגיחה רק אחר שברחה הוחלקה על הקרח ונפלה והשיב דאף דקיי"ל דהיכא דמאמין לדברי הנכרי מהני אמירת הנכרי להחמיר מ"מ בנ"ד כיון שהי' על הנהר במקום קרח דאפשר שלא נפלה מחמת הנגיחה רק מחמת הקרח דבדחיפה כל שהוא תחלוק ותפול ובזה בודאי אין לחוש לחשש נפילה ולכן גם במה שאמר הישראל שהוא מאמין לדברי הנכרי אין לדין בזה דין שויא אנפשי' חד"א כיון דעדיין לא עמדנו על כוונת הנכרי אופן הנפילה איך היתה ובפרט בנ"ד שהנכרי חוזר מדבריו ואמר שהוא לא ראה בעצמו יכול גם הישראל לחזור מאמונתו דהרי אמונתו בטעות הי' דסבר שאיש אמונים הוא והוי אמתלא טובה ע"כ בודאי יש לסמוך להקל אף בלי בדיקה ואף מי שרוצה להחמיר בזה מ"מ עכ"פ בדיקה סגי דבזה אנו בקיאין עיי"ש ועי' בשו"ת אבני צדק (להגה"צ ז"ל מסיגוט) חיו"ד סי' כ' שנשאל ג"כ על שאלה זו ועיי"ש מה שהשיב בענין זה באריכות ועיין בס' יוסף דעת (להגאון מלבוב ז"ל) על היו"ד סי' נ"ח בד"ה והנה שנשאל בענין כזה בא' שמסר עז לרועה נכרי לרעות בשדה וכשהובא לבית היתה גוררת רגליה התחתונים ולא היתה יכולה להלוך הילוך יפה כדרך שאר בהמות ושאל הבעה"ב את הרועה מה זאת והשיב שבשדה לקחה פרה את העז על קרני' והגביהה ואח"כ הפילה אותה למרחוק ומפני זה אינה יכולה להלוך ודעת השואל להטריף העז דכשהפילוהו אחרים חוששין לכ"ע אף בפחות מי"ט ואין תולין בשגרונא דבכה"ג יש נאמנות להנכרי כיון שהוא רועה הו"ל כשומר דהו"ל כמו בעלים והוא ז"ל הסכים עם השואל וכ' שדבר גדול דיבר בזה והביא ראיות לדברי השואל דנאמן הרועה לאסור בזה דהו"ל כמו שהוא ידוע לנו שהוא מאמינו כיון שמסר העז לידו והי' יכול לעשות בו כל מה שירצה להטריף א"כ הרי מאמינו עליו עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' מ"ב ובשו"ת בית ישראל סי' ל"ג מ"ש עוד מענין זה באריכות ועי' בדעת תורה ס"ק י"ז מ"ש בענין נאמנות הרועה דלכאורה י"ל דהיכא שהוא במקום שאין ישראל מצוי יהי' גם הנכרי נאמן וכהא דחו"מ סוף סי' ל"ה אבל ז"א דכבר כ' בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' קי"ב דדוקא פסילי עדות ישראל נאמנים בכה"ג ולא נכרים עיי"ש:
נז נודע. עי' בס' דעת תורה ס"ק י' שנשאל בדין בהמה הצולעת או שגוררת רגלי' אם מחוייבים לחקור ולברר אם נפלה והאריך והעלה בראיות דא"צ לשאול כלל אם נפלה ולכן אין מקום כלל לערער על הרב שהורה להקל ולא חקר כלל אם נפלה וגם א"צ בדיקה כלל לאח"ש רק מהיות טוב וכו' עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ח' שכ' דהיכא דאפשר לברר ולשאול ממה זה בא שא"י לילך ולעמוד צריך לברר דשמא ע"י הכאה על השדרה בא וכ' דאם אמר נכרי שבא ע"י הכאה אם אמר כן קודם שקנה הישראל ממנו הבהמה או העוף נאמן עיי"ש:
נח שנפלה. עפר"ח ותב"ש ס"ק ז' ושפ"ד ס"ק י"ב דה"ה בהכה על גבה וגוררת רגלי' אף שהכה לאורך השדרה צריך בדיקת החוט כיון שיש ריעותא שגוררת רגלי' עיי"ש ועי' כרתי סק"ה שהעתיק בזה דברי הט"ז דבכה"ג דצריך בדיקת החוט אין אנו בקיאים בבדיקה עיי"ש ועי' בגה"ק אות ב' מ"ש בענין זה ובמק"מ ס"ק ט"ו כ' דבהכה על כל אורך השדרה גם אנו בקיאין בבדיקת החוט עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' מ"ב ופשוט הוא לפענ"ד דכל זה דוקא כשהכה על כל השדרה דעכ"פ נגע במקל גם למעלה במקום המטריף שם פסיקת החוט וחיישינן שמא נפסק שם החוט אבל בהכה למטה במקום שפסיקת החוט א"צ בדיקה בחוט כלל די"ל דמה שגוררת רגלי' הוא ע"י שנפסק החוט שם למטה ואינו אוסר וכמש"ל (ס"ק מ"א) מהערוגות הבושם דאין לחוש מההכאה דלמטה לפסיקת החוט דלמעלה וה"פ:
נט אבל אם נודע שנפלה עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך והדגמ"ר והתב"ש בביאור דברי הטור שכ' דבנפלה חוששין לפסיקת החוט דהא בנפילה בלא"ה חוששין לריסוק כל האברים כדלקמן סי' נ"ח ועיין בשלחן גבוה סוף סי' זה שכ' בביאור דברי הטור בזה דאה"נ דבעינן בדיקה מכף רגל ועד ראש אלא משום דבדין זה אנו עסוקין בגרירת רגלי' דכשרה אתא למימר דבנפלה אעפ"י שעמדה והלכה מ"מ אם גוררת רגלי' עדיין חיישינן שמא נפסק החוט אבל אה"נ דגם שאר אברים נמי צריכין בדיקה כדין נפילה עיי"ש ועי' בגה"ק אות ו' ובשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ' בריש הסי' ועי' בדעת תורה ס"ק י"ב שכ' דהיכא דנפלה מי"ט אף שיש לתלות שקפצה מדעתה ואמדה נפשה אם גוררת רגלי' אין תולין בשגרונא ובעי בדיקה בחוט ועיי"ש עוד בס"ק שאח"ז שכ' דהא ודאי הוא דעכ"פ א"צ בכה"ג רק בדיקת החוט לבד וא"צ בדיקת כל הגוף עיי"ש:
ס אם נודע שנפלה. עבאה"ט מה שכ' בפלוגתת הש"ך והט"ז דהש"ך כ' דבנפלה כיון שצריך בדיקה לדידן דאא"ב אסור והט"ז כ' דהיכא דליכא אלא חשש שבירת השדרה אנו בקיאין בבדיקה ועי' כו"פ ופר"ח שכ' כדברי הש"ך להחמיר עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות ד' שכ' דלדינא העיקר כהט"ז עיי"ש ועי' בתב"ש סוף סי' זה שכ' לחלק בזה דהיכא דנפלה נפילה גמורה דצריכה בדיקת כל החלל אאב"ב אמנם בנפלה בפחות מי"ט או הוכה על כל אורך השדרה דאין חשש רק להחוט אף אנו בקיאין בבדיקתו עיי"ש ועי' בגה"ק ובמק"מ סוף סי' זה שכ' דמודה התב"ש דהיכא דנפלה בפחות מי"ט דא"צ שהיי' מעל"ע כיון דאין חשש לריסוק שאר אברים כלל רק לפסיקת החוט עיי"ש:
סא נודע שנפלה. עי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' כ"ו שנשאל בשור שהי' גורר רגליו ואח"כ נפל מי' טפחים ואחר נפילתו הלך ד"א בצליעה כמקדם והשואל צידד להכשיר דהילוך בצליעה שלו הוא כמו הילוך יפה של שאר בהמות והוא ז"ל האריך והעלה שיש להטריף הבהמה עיי"ש באריכות ועי' בפת"ש לקמן סי' נ"ח ס"ק ז' (ובדברינו שם ס"ק נ"ז):
סב שנפלה. עפת"ש מ"ש מהדגמ"ר דאפי' בנפלה בפחות מגבוה עשרה מ"מ כשגוררת רגלי' חוששין לפסיקת החוט הנה כדברים אלו כ' ג"כ בתב"ש סק"ז וכ' שכן הוא עיקר לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת שנדפס בסיף הדגמ"ר קמא סי' א' אמנם בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' ק"א האריך בדבריהם בזה והרבה להשיב על דבריהם והעלה לדינא דכל דנפלה בפחות מי"ט אין לחוש אף בגוררת רגלי' עיי"ש וכ"כ בס' דרך החיים סוף סי' זה עיי"ש באריכות ועיין בשו"ת בית דוד (מהגאון מ' דוד טעביל ממינסק ז"ל) סי' י"א מ"ש בדברי התב"ש הדרך חיים בזה באורך ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ל"א מ"ש בענין זה והעלה דהסומך על דברי המכשירים להתיר בנפלה בפחות מי"ט אין לתפוס עליו עיי"ש ועי' בשו"ת משיבת נפש סי' מ"ח מה שהאריך בדברי התב"ש בזה ובדברי הנו"ב שהביא הפת"ש והעלה ג"כ להקל בזה כדעת האחרונים הנ"ל אך לרווחא דמילתא יש לעיין בחוליות אם לא נפסקו ולא נעקרו ממקומם דאז ליכא למיחש למידי דודאי גם החוט לא נפסק עיי"ש ועי' מזה בס' בית אל חלק ב' חדר נ"ז ובשו"ת אבני צדק (מהגה"צ מסיגוט ז"ל) חיו"ד סי' כ' בתחלת התשו' ובס' דעת תורה ס"ק י"ב ועי' במה שפלפל בזה בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ה ונותן פנים מסבירות לדינא דהיכא צולעת בב' רגלי' יש לבדוק בחוט השדרה אף בנפלה מעצמה בפחות מי"ט עיי"ש (ועי' במה שהבאתי להלן סי' נ"ח ס"ק ו'). ודע דכל זה הוא בנפלה מעצמה אבל בהפילוה אחרים לכ"ע לא מהני בדיקת החוט אפי' בנפלה בפחות מי"ט וכמש"ל ר"ס נ"ח וה"פ:
ועי' עוד בדעת תורה ס"ק י"ד שכ' דבכ"מ דמקילין בענין נפלה בפחות מי"ט ותולין בשגרונא זה דוקא בידוע בודאי שנפלה בפחות מי"ט אבל אם נודע שנפלה רק שספק אם נפלה מי"ט או פחות מי"ט יש לאסור כיון דאיכא ריעותא לפנינו עיי"ש:
סג חוששין. עפת"ש מ"ש מהנו"ב דבנפלה בפחות מעשרה וצולעת רק רגל א' אין חוששין לחוט השדרה ועיין בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"א בדברי השואל שם ובמ"ש הוא ז"ל בסוף התשו' ועבשו"ת אבני צדק שם בד"ה אופן הג' ובשו"ת בנין עולם שם ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סימן כ"ו: באמצע התשובה ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' מ"ז באמצע התשובה מ"ש בדברי הנו"ב בזה וכ' שדברי הנו"ב לא נהירין לדינא והרבה להשיב עליו וכ' דנראה דהנו"ב לא כ' זה רק לסניף בעלמא אבל לא סמך עצמו על היתר זה במה שצולעת רק על רגל א' וכ' שם בתחלת התשובה דהיכא שנפלה מחמת מכה מעץ שנפל עלי' לכ"ע יש לאסור אפי' לא צולעת רק על רגל א' עיי"ש באריכות ועי' בדעת תורה ס"ק י"ח שהסכים עמו להלכה אך כ' דלדידן דקיי"ל דבנפלה בפחות מי"ט אף שגוררת רגלי' אין לחוש (ע"ל ס"ק הקודם) אין נ"מ בזה כלל עיי"ש ועי' בשו"ת בנין עולם שם מ"ש בענין זה וכ' דמעשים בכל יום דבהמה שנפלה מעצמה לארץ וצולעת דאין בודקין כל חוט השדרה רק הבוקא דאטמא ומנהגן של ישראל תורה היא דהוא משום דעל הרוב אינה צולעת רק ברגל א' לבד ובזה לכ"ע אין חשש פסיקת החוט עיי"ש: