דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא
סימן לא
סעיף א
א המוח יש לו ב' קרומים. עי' בש"ע התניא ס"ק ט"ו שכ' בשם הפוסקים ומהס' שבילי אמונה דקרום התחתון מקיף המוח גם במקום נקבי החוטם וקרום העליון הוא פתוח שם עיי"ש ועי' בתפארת למשה שכ' דגם נגד הפולין אין בו רק קרום התחתון וקרום העליון אין שם דאין שם רק הקרום שבכל חוט השדרה שהוא אחד עם קרום התחתון דמוח עיי"ש ועי' מק"מ סק"א שהביא דבריהם בזה וכ' דלפ"ז פשוט הוא דבמקומות הללו אפי' כשלא ניקב רק הקרום התחתון לבדו כמו שהוא דטריפה לכ"ע כיון דליתא שם קרום העליון להגן עיי"ש ועי' ביד אברהם שבגליון היו"ד מ"ש בענין זה (וע"ל ס"ק נ"ט):
ב יש לו ב' קרומים. העליון מחובר בעצם הגלגולת מבפנים והוא חזק ועב וקשה והתחתון הוא שהמוח מונח בתוכו והוא רך ודק מאד ונראה כמוח עצמו. כנה"ג בהגהות הטור אות א' בשם פירש"י ורבינו ירוחם. ועי' בשלחן גבוה ס"ק ב':
ג ב' קרומים. הנה יש לעיין מה דינו כשיש לו ג' קרומים אם יש להטריף מטעם כל יתר כנטול (ועי' לעיל בסי' הקודם ס"ק ל"ו) וכן יש לעיין עוד ביש ג' קרומים וניקב העליון לבדו אם יש לומר דאף שניקב העליון מ"מ הא עכ"פ עוד נשאר ב' קרומים שלמים וצ"ע והמעיין ישפוט בזה (וע"ל סי' ל"ג ס"ק כ"ד):
ד ניקב התחתון. עי' בתפארת למשה שכ' דכשנפסק רוב היקפו דקרום התחתון לכ"ע טריפה דלא עדיף מחוט השדרה עיי"ש ועי' במק"מ סק"א שהביאו ודחה דבריו מכמה טעמים ועיי"ש עוד שכ' דהא ודאי הוא דאם לקוי רוב שטח דקרום התחתון לכ"ע טריפה עיי"ש:
ה נקב מפולש. עפת"ש מ"ש מתשו' ב"א בנמצא עצם בתוך המוח שיש להתיר ע"י בדיקה בקרום התחתון ועי' במק"מ בסי' הקודם ס"ק י"ג דשדי בי' נרגא דכיון דכבר נקרע הקרום העליון אין אנו בקיאים שוב בבדיקת קרום התחתון לכ"ע עיי"ש. ומ"ש הפת"ש בשם הב"א עוד טעם להקל משום דדרך גדולתו הוא כך אין לחוש שניקב עי' במק"מ שם שכ' דאין נכון דכיון שהעצם דוחק בהמוח הוא כמעט מן הנמנע שלא ינקב והניחו בצ"ע עיי"ש. ומ"ש הפת"ש לעיין בשו"ת משכנות יעקב הנה בתשו' ההיא העלה דבדיקה במראית העין לבדוק בעוד שהקרום דבוק עדיין להגלגולת אם אין בו נקב לא מהני בזה אם לא שבדקיהו לאחר שקלפו הקרומים יפה יפה עיי"ש ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' י"ד מה שהאריך בדין זה ופלפל על דברי המשכנות יעקב הנ"ל והעלה דאם כי דלכתחלה צריך לבדוק לאחר קליפות הקרומים כמ"ש במשכנות יעקב מ"מ בדיעבד אם נאבד בלא בדיקה יש להקל בהפ"מ עכ"פ מכמה טעמים עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' י"ט מ"ש בדין זה וכ' כמה סברות וראיות להקל בזה עיי"ש באריכות:
ו טריפה. עמ"ז סק"א שכ' דטריפה מספק דהוי ספק פלוגתא דרבוותא כיון דהרבה פוסקים כתבו עד שינקבו שניהם ועכ"פ מידי ס' לא נפקא אבל אם נקבו שניהם אפי' כשנקבו זה שלא כנגד זה מחשב לודאי טריפה עיי"ש ועי' בפר"ח וכו"פ ובישועות יעקב בפי' הארוך ס"ק א' ובס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע כאן ס"ק ב' ועי' עוד במ"ז שם שכ' דאם נפלו ב' זיתים מב' בהמות א' מבהמה שניקב קרום העליון וא' מבהמה שניקב קרום התחתון א"צ לבטל רק כזית א' דממ"נ א' כשרה עיי"ש (וע"ל סי' ל' ס"ק ח'): (ז) אם ניקב דעליון לבדו. עי' בחגורת שמואל ס"ק א' ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' כ"א ובשו"ת משפטי שמואל סי' ט"ז ובשלחן גבוה סק"א והנה יש לעיין בזה לפענ"ד היכא שיש ב' כתי עדים המכחישים זה את זה ב' אומרים שבדקו וראו שהקרום העליון הוא לקוי ברובו והתחתון הוא שלם וב' אומרים שבדקו וראו שהקרום העליון הוא שלם והתחתון הוא לקוי ברובו דהנה לפי דברי כל תרי מינייהו הוי טריפה ממ"נ וכמש"ל (ס"ק ט') דבלקוי רוב הקרום אפי' בקרום העליון לבד הוי טריפה אולם כיון דמכחשי אהדדי י"ל דהו"ל כמו עדות המכחשת בדרישה וחקירה דזה אומר חבית יין הלוהו וזה אומר חבית שמן דמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ל' סעי' ב' דעדותן בטלה או דלמא י"ל דבכה"ג הוי רק כעדות המכחשת בבדיקה כמו זה אומר בדיוטא עליונה וזה אומר בדיוטא תחתונה דאם המקומות קרובים עדותן קיימת משום דהעדים לא דייקו כ"כ וכמ"ש בנה"מ שם במשה"א ס"ק ג' בשם הר"ן וש"פ וה"נ י"ל כיון שראו שניהם דהוי טריפה לא דייקי כ"כ וטעו באיזה קרום הי' הלקותא ולכן אף כשלא ניקב העצם וליכא ריעותא יש לאסור (ועי' באבן העזר סי' י"ז סעי' ט' ובחו"מ סי' כ"ה סעי' ב' ברמ"א שם) ועי' בדברינו לעיל סי' י"ח (ס"ק קע"ג) שהבאתי מהס' תוספת ירושלים שנסתפק בכה"ג בהכחשת עדים לענין פגימת הסכין:
ח והכי נהוג. עי' בשלחן גבוה ס"ק ה' שהפליא על הרמ"א בזה במ"ש והכי נהוג דהא מלתא דלא שכיחי הוא ודבר שאינו מצוי רק בפעם א' ביובל לא שייך מנהג (ועי' מזה במקומות שציינתי לעיל סי' א' ס"ק ח') וכתב שם שזה ששה ועשרים שנים שהוא תחת עבודה זו ולא בא טריפות זה לידו עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ג' שהביא דבריו והביא מהאורח מישור דמ"ש והכי נהוג אין פירושו דכן נוהגין אלא דר"ל דכן ינהגו דרך ציווי עיי"ש וכדבריהם מבואר בפרמ"ג בהקדמתו להיו"ד בכללים בהוראות או"ה אות ז' שכ' וז"ל ותראה שהרב ז"ל כותב והכי נהוג משמע שהוא ז"ל כותב לנהוג כן מכאן ואילך עכ"ל וכן ראיתי לרב א' שכ' דזה הכלל בכ"מ שכ' הרמ"א 'וכן נוהגין' פירושו שכן המנהג אבל במקום שכ' 'והכי נהוג' פירושו הוא ציווי שכן תתנהג ודקדוק המלה הוא נהוג על משקל זכור שמור עכ"ד (וע"ל סימן י"ח ס"ק ח'):
ט אם לא במקום הפ"מ. עבאה"ט מ"ש מהפר"ח (ועי' בחגורת שמואל סק"ז) ועי' בשלחן גבוה ס"ק א' מה שהאריך בזה והעלה שהעיקר לדינא כדעת המחבר להתיר בניקב רק העליון לבד אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בתב"ש ס"ק א' מ"ש בזה והביא כמה ראיות לדעת הרמ"א והפר"ח להקל בהפ"מ וכ' דהמחמיר יחמיר והמקיל בהפ"מ כדעת הרמ"א לא הפסיד אולם זה דוקא אם אין שם רק נקב בעלמא אבל אם העליון כולו או רובו לקוי אע"ג דהתחתון אין בו ריעותא כלל יש להטריף אפי' בהפ"מ עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"ו אך בס' פרי עץ הדעת כת"י בחידושיו לסי' זה העלה בראיות שיש להחמיר בזה אף בנקב בעלמא וכמ"ש הש"ך מהמהרש"ל והב"ח ואפי' בהפ"מ אין להקל וכ"כ בס' מנחת אהרן ס"ק ד' שיש להחמיר כהמהרש"ל והב"ח אפי' בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות מ' סי' ס"ט ס"ק א' דהעיקר כדעת האוסרין בזה ואין לסמוך להקל אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ב' מ"ש בזה ולדינא הכריע דבניקב העליון לבד ע"י חולי יש להקל בהפ"מ ואם ספק ע"י קוץ טריפה גם בהפ"מ ואם ניקב תתאה לבד ה"ז ספק טריפה עיי"ש:
י במקום הפ"מ. עבאה"ט ועי' בתוס' יו"ט בחולין בפ' אלו טריפות משנה ג' שכ' דבעוף לכ"ע טריפה אפי' בנקיבת קרום העליון לבד עיי"ש ולפ"ז פשוט דאפי' בהפ"מ אין להקל בעוף ועי' ביד אברהם שבגליון היו"ד כאן שהניח להתוס' יו"ט בצ"ע בזה וכ' דמש"ס ופוסקים משמע דלהמ"ד דס"ל דאינה טריפה בנקיבת קרום העליון לבד ה"ה אפי' בעוף עיי"ש. אולם לדינא חלילה לנו להקל נגד דברי התוס' יו"ט הנ"ל וכן ראיתי בשלחן גבוה סוף ס"ק ד' שכ' מדעת עצמו דכל זה הוא רק בבהמה או חי' גסה או דקה אבל בעוף בכל מקום טריפה אפי' בקרמא עילאה וכמ"ש הרמ"א לעיל בסוף הסי' הקודם עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ח):
יא הפסד מרובה. עפת"ש מ"ש בכללי הפ"מ ועבאה"ט לקמן סי' ל"ה סק"ד והנה מ"ש מהנחלת שבעה דשיעור הפ"מ לעני הוא כל מה שהוא יותר מכבד של תרנגול או של יונה ולעשיר כל שמפסיד יותר משתות מן הקרן ומ"ש הפת"ש ע"ז מההר הכרמל עי' ברא"פ להלן סי' ל"ט ס"ק קס"ג ופרת"ב סעי' קל"ו מ"ש מהסלת למנחה שהשיג ג"כ על הנ"ש בזה וכ' ג"כ כמ"ש ההר הכרמל דאין לזה שיעור אלא דהכל תלוי לפי ראות עיני המורה לפי עשרו ועניו של הבעל דבר וגם לפי עין הרואה אם יש בו הרבה צדדים אם לאו ולפי דבריו י"ל דאין להקל אף לעני ובחול בהפסד מועט ככבד ועי' בקהלת יעקב בלשון חכמים סי' קצ"ז עיי"ש ועי' בפרמ"ג בהקדמתו להיו"ד בכללים בהוראות איסור אות ז' דהפ"מ הוא שיפסיד שתות מהקרן או לעני בדבר חשוב או ע"ש ועיו"ט לעשיר וה"ה לכבוד אורחים והכל הוא לפי ראות עיני המורה. ועי' בדעת תורה בפתיחה לה' טריפות אות ל"ז מ"ש בענין זה באורך ובסוף הס"ק מביא סמוכין למ"ש בפוסקים לחשוב בזמה"ז להפ"מ כפי הענין ולפי מה שהוא אדם מפני כובד העניות הגובר בעוה"ר בזמה"ז עיי"ש ועי' בשו"ת שבו"י ח"ב סוף סי' ס"ד שכ' דע"פ הרוב סתם בהמה גסה הוי הפ"מ אפי' אם לא נודע להמורה שהוא הפ"מ עיי"ש והביאו בבל"י לקמן סי' ל"ה סק"ה וסי' מ"ת ס"ק ט"ז לדינא עיי"ש וכ"כ בד"ק בכללי הפ"מ שבראש הל' טריפות אות ה' ובשו"ת ספר יהושע סי' כ"ג עיי"ש ועי' במ"א או"ח סי':
רס"א סוף סק"ו שכ' דלצורך גדול דינו כהפ"מ עיי"ש ועי' בפרת"ב שם סעי' קל"ז ורא"פ ס"ק קס"ד דבכ"מ שנזכר בפוסקים שאין להקל כ"א בהפ"מ אין להקל אא"כ יש הפסד דוקא אבל אם אין הפסד אע"פ שהוא בשעת הדחק כגון שהציבור יש להם דחק לבשר מחמת זה אין להקל אא"כ כשנזכר בפי' בפוסקים להקל גם בשעהד"ח וכ' שם עוד בסעי' וס"ק שאח"ז דמ"מ להפסד מועט נחשב זה ע"כ במקום שנזכר להקל בהפסד קצת יש להקל בזה ואם הי' שם גם הפסד מועט יש לצרף שניהם להיות נחשב להפ"מ עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש בשם הגאון רעק"א ז"ל שיהי' הפסד מרובה לכל א' וא' בפ"ע עי' בס' תוספות ירושלים שהביא ראי' מירושלמי דע"ז פרק ה' הלכה ט' דמבואר שם דשל רבים קיל טפי משל יחיד ומצטרפין ההפסד דרבים אם בצירוף כולן הוי הפסד מרובה אף דלכאו"א בפ"ע לא הוי הפ"מ יש לחשבו הפ"מ עיי"ש אך בשו"ת ספר יהושע סי' ס' סוף היתר הו' כתב דלא נוכל לצרף כל כלי העיר ביחד למצוא חשבון לעשות מהם הפסד מרובה משום דהפ"מ אנו צריכין שיהי' לכאו"א בפ"ע הפ"מ עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ ביד אפרים לעיל סי' א' סוף סעי' י"א במוסגר ועיין בשו"ת השיב משה סי' ל"ג ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' פ' ועי' מזה בד"ק ריש סי' מ"ה שכ' לענין ביצים קרושים דמקילין גם בלא הפ"מ משום דשכיח הרבה בכל יום לפני המורה הוי הפ"מ דלפעמים נשאלין על כמה בני אדם כא' ולפעמים יחד עשיר ואביון ועיי"ש עוד בסי' מ"ז סק"ג שכ' בפשיטות דאם אירע כן בכמה עופות אצל הרבה בע"ב כגון ששאלו בבת אחת הוי הפ"מ גם בעשירים עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קפ"ו וסי' קפ"ח שהעלה ג"כ דבמלתא דתלי' בפלוגתא ומקילין בהפ"מ גם אם ההפ"מ הוא בצירוף כלים הרבה וכדומה הוי הפ"מ עיי"ש ועי' עוד בד"ק בכללי הפ"מ שבריש הל' טריפות אות ב' ועי' במק"מ שם אות ב' מ"ש בזה והניח בצ"ע לדינא ועי' בס' דעת תורה בפתיחה להל' טריפות אות ל"ח שהביא ראיות מתשו' המהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ז ותשובות פנים מאירות חלק ב' סוף סי' קנ"ז דבדבר שהוא מצוי ושכיח מאד הוי הפ"מ אף שכל או"א בפ"ע אינו הפ"מ מ"מ הואיל וכולן הוי הפ"מ ה"ז כאילו הי' של אדם א' עיי"ש באריכות:
ומ"ש הפת"ש לענין אם הוא הפ"מ להטבח שמתירין למכור הבשר לבני העיר עי' בד"ק בריש הל' טריפות שם אות י' שעמד על חקירה זו וכתב שהוא צ"ע דאיך מתירין לכמה דברים בהפ"מ בעניני טריפות מה שיהי' הפ"מ להטבח דמ"מ איך מותר להקונים לקנות הא לגבי דידהו לאו הפ"מ הוא וכ' דצ"ל דהוא משום דאם נטריף להטבח יתייקר שער הבשר וגם יהי' דוחק להקונים לבשר ועוד י"ל שהטבח הוא כשלוחן של הקונים לשחוט ומתכוין בשבילם עיי"ש ועי' בדעת תורה בפתיחה שם שהביא דברי הח"ס שהביא הפת"ש כאן וגם דברי הד"ק הנזכר וכ' שדבריו צ"ע דמ"ש הד"ק דאם נטריף לטבח יתייקר השער ויהי' דוחק להקונים הא כמה פעמים יש בשר לרוב ואין דחק עי"ז כלל ומ"ש הד"ק שהטבח הוא כשלוחם ומתכוין בשבילם ג"כ צ"ע דמי שמוהו לשליח ואף שי"ל דהרגיל לקנות אצלו יש לו זכי' והוי כאתא לידי' וכמ"ש הט"ז בסי' שכ"ו סק"ב אבל לפ"ז קשה עדיין דלמה יהי' מותר לאנשים שאין רגילין לקנות אצלו וקונים מבשר זה ולכן כתב דבע"כ עיקר הטעם הוא כיון דבכ"מ דמקילינן בהפ"מ הוא משום דאמרינן דדעת המתירין הם העיקר רק דשלא בהפ"מ מחמירים לחומרא בעלמא ע"כ לא החמירו בכה"ג למכור הבשר כיון דבלא"ה אין מוכרין בשר כזה רק לאותן שאוכלים מבשר סירכא ולהם שפיר יכולים ליתן מזה הבשר וא"צ להודיע להם שהי' עליו שאלה כזו דהא נודע שכל היתר מיעוך הסירכות בזמה"ז הוא רק בהפ"מ כשר וכיון שרואין שהם אין מקפידין ע"ז ממילא דא"צ להודיע להם אף כשאירע שאלה אחרת שמותר רק בהפ"מ וסיים ופוק חזי מה עמא דבר שאין מודיעין בשום פעם ורק הדבר מוטל על המורה להזהיר שלא ימכרו למקפידים על בשר בלא סירכא שהותר רק משום הפ"מ עיי"ש ועי' עוד בב"ח וש"ך להלן סי' רמ"ב שכ' דהיכא שהשעה דחוקה לבשר לצורך שבת ויו"ט או לעשיר לכבוד אורחים או לסעודת מצוה הו"ל כהפ"מ עיי"ש ועי' במנהז"ב בהמודעה רבה שבתחלת ה"ש אות ה' שכ' דפשוט דבכ"מ שנזכר בפוסקים הפ"מ וצורך גדול הכוונה צורך בשר לשבת ויו"ט עם הפ"מ עיי"ש ועי' עוד בד"ק ובמק"מ ובדעת תורה שם כמה כללים חדשים ופרטי דינים בעניני הפ"מ ושעהד"ח ולכבוד שבת ויו"ט ולכבוד אורחים ויען כי עיקר מקומו הוא להלן סי' רמ"ב ע"כ לא העתקתי דבריהם כאן ושם יבואר אי"ה:
יב מרובה. עבאה"ט ועי' ברביד הזהב בהלכה ברורה ס"ק א' שכ' דאף הרמ"א ודעימי' המקילין בניקב קרום העליון בהפ"מ לא התירו רק בניקב ע"י חולי ובתחתון לא ניכר שום חולי אבל אם ניקב ע"י קוץ וכיוצא בענין שיש חשש דגם התחתון ניקב בודאי יש לאסור אף בהפ"מ דאין אנו בקיאין בבדיקה עיי"ש והנה בס' שנות חיים ס"ק ב' מדחה דבריו בשתי ידים וכ' שאין הלכה זו ברורה דבע"כ בכ"מ מתיר הרמ"א בהפ"מ עיי"ש אולם יעיין בשפ"ד סק"ח שכ' כן בפשיטות דהרמ"א מיירי בניקב ע"י חולי דוקא עיי"ש וכ"כ בהגהות הגרעק"א ז"ל ובמק"מ ס"ק ב' דבניקב ע"י קוץ טריפה אפי' בבהמה לכ"ע עיי"ש ועיין בגה"ק אות א':
סעיף ב:
יג המוח עצמו שנרקב. עי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' י"ג שנשאל בעובדא שנמצא במוח שבראש הבהמה שנתקשה שם מהמוח ונעשה כאבן מה דינו אם הוי כנתמסמס או כנמצא מים והאריך טובא ומצדד להחמיר עיי"ש באריכות:
יד שנרקב. עבאה"ט ועפר"ח סק"ג שנמשך אחר דברי הש"ך בזה ועד"ק ס"ק ב' שמבאר שיטת הש"ך בזה שהשיעור הוא לפי מהות החוט של הבע"ח שבו הוא הריעותא בהמוח. ומשערין במקום החוט שבשדרה הסמוך להראש. והשיעור הוא שיאחז רק המקום שבו הריעותא ויכפוף רק זה המקצת אבל א"צ לשער כפי אם היה למעלה גם מעט מחוט הבריא ע"ג מקום הנמעך עיי"ש אולם הכו"פ והתב"ש ס"ק ב' השיגו על הש"ך בזה והעלו לדינא דנתמסמס ונמעך אין האיסור משום חסרון כלל דאפי' כשחסר הרבה אין איסור אא"כ כשחסר ונתרוקן רובו ומ"ש המחבר וחסר מעט ממנו בא לאפוקי חסר רובו דאסור עיי"ש וכ"כ הכנפי יונה והתפארת למשה עי"ש ועי' במק"מ ס"ק ד' שכ' דלדינא אין לסמוך עליהם כ"א במקום הפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר כדעת הש"ך והפר"ח עיי"ש ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' י"ב מה שפלפל בדין זה באריכות:
טו מעט ממנו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבנתמסמס ונתמעך כשיעור עד שבחוט היה נופל וכו' ועי' מזה בחגורת שמואל סק"ב ועתב"ש שם דפסק לדינא דכשנתמעך ונתרכך קצת אע"פ שכולו קיים בלא חסרון ואפי' משהו ממנו נתמעך רק שאותו קצת משהו הוא מגולה להקרום יש להטריף דאין אנו בקיאים להבחין בין מיעוך ומסמוס וכ"ש הומרך או נתמסמס ממש אצל הקרום עי"ש וכ"כ הגרעק"א בגליון בשם הב"ח עיי"ש ועי' בשו"ת בנין עולם שם שהעלה ג"כ להחמיר בזה עיי"ש וראיתי בשו"ת ריב"ם שנייטוך סי' צ"ב שתמה על הפוסקים המחמירים במסמוס משהו ונוטה להקל כל שלא הגיע לשיעור מסמוס דחוט השדרה והרחיב הביאור בזה עיי"ש ועי' במקדש מעט שם שפסק דבהפ"מ וצו"ג אם נתרכך רק משהו ורואה שבשום פנים אף זה המשהו לא הגיע בריכוך לכדונג יש לסמוך אבדיקותינו דכדאי המה כל הפוסקים והש"ך לסמוך עליהם בהפ"מ וצורך גדול עכ"פ בכה"ג עי"ש:
טז ממנו. עד"ק סק"א שכ' דכשיש בהמות שינוי מראה לחוד בלי שום ריכוך ובמשמוש היד אינו רק יותר מכפי שאר המוח יש להקל ועיי"ש במוסגר ועי' במק"מ סוף סק"ד שכ' דאין להתיר בזה רק דוקא כשהשינוי מראה אינו בהקרום כלל עיי"ש (ועי' להלן ס"ק כ"ו ובסי' שלפ"ז ס"ק כ"ד ובסי' שאח"ז ס"ק ו') ולפמש"ל בסי' שאח"ז (ס"ק ט"ז) נראה דאף שיש שינוי מראה גם בהקרום אין חשש כל שאין ריכוך ושום קלקול במוח רק שיטי מראה וצ"ע:
יז או נתמעך. עבאה"ט ועתב"ש ופרי תואר וכו"פ שכ' דאם אירע שנתרוקן רוב המוח בפנים אפי' אינו מגולה לקרום כלל והקרום קיים אפ"ה טריפה עיי"ש ועי' במק"מ סק"ד ועיי"ש עוד במק"מ בס"ק שאח"ז שכ' ממשמעות התב"ש סק"ב דזה דוקא בנתרוקו רוב המוח משום דכיון שנאבד רובו מן העולם לא הדר בריא שלא ישוב עוד ליברא מחדש אבל אם לא נתרוקן רק שנמס מבפנים אפי' נמס רוב המות כשר דכיון שאינו חסר לגמרי כל שאינו מגולה לקרום הדר בריא עיי"ש (וע"ל ס"ק כ') אמנם יעיין בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' י"ב מה שהאריך בזה והעלה דבין חסר ובין נתמסמס כל שחסר ונתמסמס יותר ממחצה מהמות אע"פ שאינו מגולה לקרום יש להטריף בכ"מ עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ה':
יח נתמעך. היינו ג"כ ענין רקבון אלא שהוא פחות מנרקב שהנרקב הוא שנעשה בשר המוח רך מאד כדם נקרש. ונתמעך היינו יותר קשה מאד. שלחן גבוה ס"ק ח'. ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' כ"ב ועי' בס' שער המים לקמן ס' ל"ג:
ס"ק ה' בד"ה אם:
יט נשפך כמים או כדונג. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והנה הש"ך לשיטתו ממ"ש בס"ק הקודם אך לפי דעת הפוסקים שהבאתי לעיל (ס"ק ט"ו) כשנתמעך ונתמסמס אפי' משהו אם הגיע לקרום טריפה ממילא גם בזה אם הוא מגולה להקרום לא הוי השיעור כ"כ ואפי' בפחות מזה הוי טריפה ועי' שנות חיים ס"ק ד':
כ כמים. עי' פרי תואר ס"ק ד' שכתב דכשנמס ממוח עצמו טריפה אפי' אם המוח מקיפו מכל צדדיו עיי"ש אולם הט"ז ס"ק ב' והכנה"ג בהגהת ב"י אות ט"ו והפר"ח סוף ס"ק ב' והתב"ש ס"ק ב' והכו"פ ס"ק ד' והשלחן גבוה סק"ז כתבו כולם כאחד דאף שנתמרך מן המוח עצמו אין איסור אא"כ כשמגולה להקרום עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ב' שכן בא להם בקבלה להראב"ן ושאר גאונים דאין לאסור רק כשהוא מגולה להקרום אבל כשאינו מגולה להקרום בין שנמס כמים או כדונג או שנתרוקן ונתנדנד באמצע והמוח מקיפו מכל צד כשירה עיי"ש ועי' במק"מ סק"ה וגה"ק אות ב' (וע"ל ס"ק י"ז):
כא מים בתוך הקרום. עבאה"ט ס"ק ד' ופת"ש ס"ק ג' ועי' במחזיק ברכה שפסק לדינא כהט"ז ודלא כהפר"ח וכתב שכן עשו מעשה כמה גדולי הדור עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות כ"א שהעתיק דברי הט"ז בלי שום חולק עיי"ש ועי' בשלחן גבוה מחודש א' שכתב שכן בא לידו כמה פעמים עובדא כזו והכשיר כדעת הט"ז עיי"ש אך בתב"ש סק"ג פסק דהעיקר לדינא להחמיר כדעת הש"ך והפר"ח ודלא כהט"ז עיי"ש וכן כתב בחגורת שמואל ס"ק ד' לדינא עיי"ש ועי' בבית יצחק בעקרת הבית סעי' ג' ובתוה"ב אות קטן ג' שהכריע דאם המים נוגע לקרום אפי' הי' רק משהו מים ואפי' לא חסר מהמוח כלום אין להתיר כ"א בהפ"מ דוקא ושלא בהפ"מ יש לאסור עיי"ש וכ"כ בס' תורת זבח (להרב מהרחד"ח ז"ל מאיזמיר) מערכת אות מ' סי' ס"ט ס"ק י"ד דבמקום הפ"מ או לכבוד שבת יש לסמוך על המקילין בזה עיי"ש וכ"כ במק"מ סק"ו ובמנהז"ב בדיני שאר טריפות כלל ב' ס"ק ג' לדינא עיי"ש (ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' י"ב) ועי' בעצי לבונה מה שהאריך בענין זה והביא דברי הלב"ש שהביא הפת"ש וכ' דלדינא אין להקל נגד דעת התב"ש והפרמ"ג בנמצא המים בין מוח לקרום ואף שאין ניכר שום חסרון במוח יש לאסור עי"ש ומשמע דאפי' בהפ"מ יש לאסור ועי' מזה בס' דברי שאול ויוסף דעת (להגאון מלבוב ז"ל) על היו"ד בסי' זה ובד"ק ס"ק ג' ובדברי הרב המסדר מ"ש שם במוסגר ובמק"מ שם ובגה"ק סק"ב באורך מזה ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' פ"ו שהאריך ג"כ להשיג על הלב"ש הנ"ל וכ' דאפי' בהפ"מ וצורך גדול קשה לסמוך על הלב"ש בזה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' מ"א שנשאל ג"כ אודות זה שהורה המורה כדעת הלב"ש להקל בהפ"מ וקמו עליו עוררין והשיב דאם כי הלב"ש מקיל אף בנמצא המים בין המוח לקרום אם לא חסר מהמוח כדעת הכו"פ מ"מ למעשה קשה להקל ונכונים דברי התב"ש והפרמ"ג לאסור בזה אפי' בהפ"מ אף אם לא חסר מהמוח כלל למראית העין אמנם בנ"ד שלא היו המים בין קרום למוח רק בין קרום המוח לגלגולת בזה אין מקום לערער על המורה כי העיקר כדעת המקילין בזה כי אמרו כמה בקיאים בזה שהוא מצוי להיות בין הפרקים מעט מים כאשר רואין בין פרקי הרגלים וכן נמצא לפעמים בין פרקי העצמות של הראש ובפרט במקום המחובר לשדרה והכי רביתייהו (ע"ל ס"ק כ"ח מ"ש מזה) אך כ"ז הוא רק אם נמצא רק מעט מים ובדקו היטב וראו שהמוח הוא שלם ויפה באין שום חסרון אפי' משהו גם כ' שם דדוקא כשבודאי היו המים בין מוח לקרום אז אסור אבל מספיקא אין לחוש שמא היו המים בין קרום למוח ויצאו דרך הקרע שכקרום לחוץ ואמרינן שבודאי היו בין קרום לגלגולת עיי"ש באריכות:
כב בתוך הקרום. עפת"ש ס"ק ג' מ"ש מהלב"ש דכשנמצא המים בשלחופית בכל גווני אסיר ועמ"ז סק"ב ושפ"ד ס"ק ד' ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סוף סי' י"ג מ"ש בדברי הט"ז שמחמיר בנמצא בשלחופית והרבה לתמוה עליו והניח בצ"ע עיי"ש ועי' במק"מ סק"ט ובד"ק ס"ק ב' שכ' דגם בשלחופית יש להקל בהפ"מ ושעת הדחק עכ"פ עיי"ש ועי' בס' דעת תורה סק"ו ובמי הדעת שם שכ' דאם לא נחסר מהמוח יש להקל עיי"ש אבל יעיין בשו"ת בית שלמה שם שכ' דהעיקר כהט"ז בזה דכל שנמצאו בשלחופית ודאי מהמוח הם ואסור בכ"מ עיי"ש ועי' במנהז"ב בדיני שאר טריפות כלל כ' בעשרון סק"ה שכ' שלא יטעה הרואה בדברי הלב"ש להטריף בנמצא בתוך השלחופית אף בנמצא באמצע המוח דז"א דהלב"ש לא קאמר לאסור בשלחופית רק בנמצא סמוך לקרום עליו או תחתיו אבל בנמצא באמצע המוח ומוקף ממוח ודאי גם בשלחופית כשר וכמ"ש בש"ע ותב"ש עיי"ש וה"פ:
כג ונחסר מהמוח. עי' במחזיק ברכה אות ל' שכ' בשם שו"ת בית יהודא שיש היכר אם יש חסרון בהמוח אם היה חלל וגומא בתוך המוח או שנראה לעין שהמוח הוא קטן הכמות הרבה עיי"ש ועי' בדעת תורה סק"ו שהביאו והשיג ע"ז והעלה דהיכא שרואין שהמוח עגול והקרום דבוק סביב ולא ניכר שום חלל ומקום ריק (ואף שכבר נחתך הראש והקרומים לשנים ניכר אם מתאימים זה לזה לא הי' מקום חלל וריקן) אף שהוא קטן הכמות הרבה אין להחזיק ריעותא ותולין שבת ולדתו הוא כן ואין להחמיר כלל עיי"ש ועי' בשו"ת שם אריה בההוספות סי' ט"ו שנשאל בנמצא מים בראש בין קרום לגלגולת והיו המים עכורים או שמראה המים כמראה הדבש אבל המוח גופי' רואין שהוא שלם ויפה ולא חסר ממנו מאומה אם נימא דאף שאין רואין שום חסרון במוח גופי' מ"מ י"ל שזה גופי' במה שהמים הם עכורים הוי סי' שהי' מסמוס בהמוח ונחסר מהמוח ונתערב מיחוי המוח בהמים והשיב דאין להחמיר בזה דכל שעינינו רואות שהמוח שלם ויפה אין לחוש כלל לא בעכורין ולא במראה דבש דזה לא דמי לדין דמים בכליות דלקמן סי' מ"ד עי"ש באריכות:
כד כשיעור המים. עתב"ש ס"ק ג' שכ' דמש"ה צריך שיהי' נחסר מהמוח כשיעור המים משום דדוקא בכה"ג הוא דיש להכשיר כשנפתח המוח ויצאו המים ממנו ואח"כ רואין שהקיף המוח להמים דלא מחזקינן ריעותא שמא במקום אחר הי' המים מגולה לקרום דכיון שרואין שנחסר מהמוח כשיעור המים הזה וחסרון זה כלו מוקף מהמוח מסתמא מחסרון הזה באו המים אבל אם הי' המים מרובים מכפי החסרון שבמוח בזה גם להט"ז טריפה עי"ש ועי' בש"ע התניא ס"ק ה' מזה ועי' במק"מ סק"ו ובגה"ק שם מ"ש בזה באריכות (וע"ל סוף ס"ק ל"א):
כה אם המוח מקיף. עתב"ש סק"ה שכ' שצריך שיהי' המוח המקיף שלם ומראהו כמראה המוח הבריא בלי שום שינוי עי"ש ועי' מזה בד"ק ס"ק א' ובמוסגר שם ובמק"מ סק"ח ובמנחת אהרן סק"ט ובשו"ת שם ארי' בההוספות סי' ט"ז באורך (וע"ל ס"ק ט"ז ובסי' שלפ"ז ס"ק כ"ד):
כו אפי' לקרום. עפר"ח ס"ק ד' שכ' שתיבת אפי' שכתב המחבר אינו מדוקדק דאין כאן לא מיבעיא עי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ה' שכ' שדברי המחבר הוא מדוקדק היטב במ"ש אפי' דר"ל לא מיבעיא אם היו המים מגולין לגלגולת וכגון שנמצאו המים בין קרום לגלגולת דבודאי טריפה אלא אפי' אם היו המים תחת הקרום לא תימא דהוי הקרום כמוח מקיף וכו' עי"ש ועי' בשער המים ס"ק ו' מ"ש בביאור ענין זה ועי"ש במ"ש בזה לדינא: (כז) כשרה. עי' בבית לחם יהודא ס"ק ז' שכ' בשם תשו' בית יעקב דכל מ"ש בש"ע כאן להתיר בנמצא מים בראש ע"י בדיקת הראש והמוח כאמור הוא רק בבהמה אבל בנמצא כן בראש העוף אין להקל בשום גוונא דאין אנו בקיאין בבדיקה בעוף עי"ש (וע"ל ס"ק יו"ד) וראיתי בס' א' שכ' ממשמעות הבל"י הנ"ל וש"פ דלעולם אין אנו בקיאין בבדיקת מים בראש דעוף אף שנמצא המים בין קרום לגלגולת ונמצא לפ"ז כשרואין ריעותא שמנענעת בראשה שקורין (שווינדי"ק) בעוף אז היא טריפה ואין לה שום תקנה כי הבדיקה לא מהני בה כלל וכ' שיש לעיין אם אירע שבדק הראש ולא מצא שם מים כלל אם תולין השווינדי"ל בענין אחר ומותרת או אפשר דגם בזה אא"ב וסיים בצ"ע עכ"ד ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ה' שהורה כן המורה בעוף שנענע להטריף משום דצריך בדיקה בראש אם אין שם מים ובעוף אא"ב בבדיקה עי"ש אמנם יעיין בס' דעת תורה ס"ק י"ז שהשיג עליו במה שהחליט שאין אנו בקיאין בבדיקה זו בעוף והעלה שאין להוסיף חומרות בענין זה ואם רואין שאין שם מים והמוח שלם כשר אף בעוף:
וכ' שם דאפי' אם יש מים בראש מהני הבדיקה ואם רואין גלוי וניכר שהמוח מקיף כשר עי"ש (וע"ל ס"ק ל"ז):
כח ואם לאו טריפה. עי' בשו"ת ריב"ם שנייטוך סי' צ"ב באמצע התשובה שהרחיב הדיבור בביאור ענין זה שכ' הפוסקים לאסור כשאין המוח מקיף המים שלא מוזכר בשום פוסק כמה שיעור המים שימצאו שיטריף דלכאורה נראה דאם נמצא רק לחלוחית קצת אין להטריף דאל"כ תאסור כל הבהמות כי כן תמצא ממש בכל הגלגולת של הבהמות אפי' הבריאים ימצא בהם לחלוחית קצת ואין זה שום חולי רק הוא בא מחמת הקרום ושמנונית המוח המונח בה ובכל הבהמות אי אפשר שלא יהא יבש בפנים כ"כ שלא ימצא אף קצת משקה זב בגלגולת וסיים בצ"ע עי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' מ"א באמצע התשובה שכ' שאמרו הבקיאים דלפעמים אף בראש בריא ושלם אם מהפכין אותו זב בין הגלגולת להקרום מעט מים כאשר רואים בין פרקי הרגלים שמצוי להיות בין הפרקים מעט מים כן יש מעט מים בין הפרקים הללו דהיינו בין פרק עצמות של הגלגולת ובפרט במקום המחובר לשדרה אבל אין להקל אלא בנמצא רק מעט מים עי"ש וכ"כ בד"ק ריש ס"ק י"ג עי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בדעת תורה ס"ק ז' באמצע הס"ק שידוע למו"צ זקנים שנמצא לפעמים מעט מים בראש ונקרא גלי"ד וואס"ר והוא תמצית אבר המות והמים נמשכים ועבים מעט כעין מים חלוקים ורוק ולובן ביצה ואין בזה ריעותא כלל וכ' שם דהיכא דנמצא רק מעט מזעיר מים כעין איזה טיפות בערך חצי לוז שנראה שכיוצא בזה בחוט השדרה לא הי' נכפף ונופל ויש גם ספק שמא הי' המוח מקיף יש להקל אף במים ממש משום ס"ס עי"ש:
כט טריפה. עי' בש"ע התניא ס"ק ד' שהעתיק תשו' הרדב"ז דלהרי"ף והרמב"ם טריפות דנתמסמס אינו מצד הקרום רק משום חסרון המוח עצמו עי"ש ועי' בדעת תורה סוף סק"ה שהביאו וכ' דהמעיין ברדב"ז עצמו יראה דלא עלה. על דעתו שיהי' טריפותו מצד המוח עצמו ואדרבה דחה סברא זו עי"ש:
ל אם השלחופית מונחת. ואפי' אין השלחופית מחוברת ודבוקה בקרום טריפה וכ"ש אם היא דבוקה ומחוברת בו דאיכא למימר שניקב הקרום והשלחופית הוא מעין קרום שעלה מחמת מכה ואינה סתימה ש"ע התניא ס"ק ט' (ועי' תב"ש סק"ג) (לא) הקרום והגולגולת עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהלב"ש דאף אם נמצא המים תוך הקרום אם לא נחסר מהמוח כשר עי' בגה"ק אות ב' ובמק"מ סק"ו שהשיג על הלב"ש בזה והעלה דכל שהמים הם בתוך הקרום יש להטריף דבע"כ נחסר ממוח ואף שנראה כשלם ועגול אין ראי' די"ל דאא"ב להכיר עי"ש אמנם יעיין בדעת תורה סק"ו שהחזיק במעוז דעת הלב"ש להקל בזה וכ' דכל שלא ניכר שום חסרון וחלל ומקום ריק אין להחמיר כלל וכ' דאף שכבר נחתך הראש והקרום לשנים מ"מ אם מתאימים החתוכים זל"ז יכולים להכיר שלא הי' מקום חלל וריקן אף אם המוח קטן הכמות הרבה אין להחמיר כלל עי"ש (וע"ל ס"ק כ"ג). ומ"ש הפת"ש מהלב"ש דאם חסר מהמות אפי אם המוח מקיף החסרון אם נמצאו המים בין קרום לגלגולת אין להקל משום דאמרינן דהמים בודאי באו מהמעט מוח שנחסר וא"כ כבר נתגלה לקרום עי' בדעת תורה שם שסיים דלשיטת הרדב"ז דס"ל דמ"ז וצלולים אינם באים ממיחוי הדם (ע"ל בס"ק שאח"ז) נהי דאין להקל אם חסר מהמוח ונמצא בו מים אפי' בזכים מ"מ עכ"פ אם נמצא המ"ז בין קרום לגלגולת או בין קרום לקרום והמות מקיף החסרון יש להקל דאין המ"ז מעידים על החסרון שהוא ע"י המים וכן בספק אם חסר מהמוח או לאו אם המ"ז וצלולים יש להקל דכיון דאינם מעידים על מיחוי הדם אין להחמיר כלל ועי"ש במי הדעת סק"ו שסיים דאף במים עכורים צ"ע אם יש להטריף בזה שמהד"ק משמע להקל גם בכה"ג עי"ש:
לב הי' ספק. עפת"ש סק"ד ועי' במחזיק ברכה אות ה' שהביא מתשו' הרדב"ז סי' ב' אלפים רס"ה שכ' דאם נמצאו מים במוח הוא פלוגתא דרבוותא ע"כ אם הוא ספק אם המוח מקיף המים או לאו יש להקל משום ס"ס וכ"ש בהפ"מ ועי"ש במ"ש ע"ז ועי' בפר"ח סוף ס"ק ג' שהביא כן בשם מהריק"ש בשם הרדב"ז והשיג עליו דאין לחשבו לספק טריפה וכ"כ בש"ע התניא ס"ק ד' עי"ש ועי' בדעת תורה סק"ה שהעתיק לשון תשו' הרדב"ז הנזכר דמבואר מלשונו דגם הוא אינו מקיל רק בנמצא מים זכים וצלולים או דם צלול או כמה גוונים מעורבים דאין לחוש למיחוי המוח אבל אם המים עבים ועכורים או שהם מעורבים עם מיחוי עב ורקבון או כמו שנמצא ע"פ רוב בהמים עגולים קטנים של רקבון כעין גרעוני דוחן לבנים שקורין הורזלי"ך וניכר שהוא ממיחוי המוח וניכר חסרון המוח במקום המים גם הרדב"ז מודה דגם בספק מוח מקיף שטריפה עי"ש באריכות. ועי' בד"ק ס"ק ג' ובס' צמח צדק החדש בביאורו ש"ע כאן ס"ק ט' ובמק"מ ס"ק י' שכ' דכל זה הוא רק כשנמצא חסרון גם במוח במקום המסופק אם הי' המוח מקיף אבל אם לא נחסר מהמוח כלל יש להקל משום ס"ס עי"ש, ועי' עוד בד"ק ובמק"מ שם שכתב דאם אין נראה חסרון לפנינו במוח כלל ולא ראו שיצאו עתה לפנינו מים מהמוח רק שאותן שפתחו הגלגולת אמרו שראו שנשפך ממנו מים ואינו יודע מאיזה מקום יש להתיר משום ס"ס שמא היו המים בגלגולת חוץ להקרום דמותר כשהמוח שלם ואת"ל מהמות יצאו שמא לא הי' מגולה להקרום ועי"ש עוד במק"מ ס"ק ז' שכ' דאם ראו שהי' המוח מקיף המים רק שהספק הוא אם היו המים כשיעור מוח החסר (דטריפה אפי' בהפ"מ כמש"ל ס"ק כ"ה) כי לא נתנו אל לבם לראות זאת צ"ע אם נסמוך להקל ולומר דמסתמא מחסרון זה הם עי"ש:
ועיין עוד במחזיק ברכה שם שהעתיק מתשו' מטה יוסף ח"ב ביו"ד סי' ו' דכשהיו ב' בהמות א' כשרה וא' שנמצאו מים במוח ואינו יודע מאיזה לקח דכשר לכ"ע משום ס"ס ודחה דבריו דאין לעשות זאת לספק פלוגתא דרבוותא ולא הוי ס"ס עי"ש וכ"כ בדעת תורה שם דאין לחשבו לס"ס עי"ש: ומ"ש הפת"ש מתשו' קהלת יעקב להקל בספק זה יותר מבשאר ספק טריפות במקום שיש בלא"ה צדדים להקל עי' במטה יהונתן שנדפס בגליון היו"ד (המיוחס לכו"פ) שכ' דלא שייך להקל בס' זה דשמא הי' המוח מקיפו משום דכל בהמה שיש בה מים במוח שכיח יותר שהמים מקיף להמוח ולא שהמוח מקיף להמים עי"ש ועי' בחגורת שמואל ס"ק ד' ובס' מסגרת השלחן הספרדי בסי' זה בד"ה עוד שם ועי' בשער המים ס"ק ה' מיש בזה וכ' שחלילה:
להקל כיון דהוי ודאי טריפה עי"ש ועי' במנחת אהרן ס"ק ט' שכ' שצריך ליזהר בענין זה שלא לתלות אף בנדנוד ספק משהו אם הי' מגולה להקרום עד שידע בודאי שנתכסה הכל והכיסוי יהי' שלם עי"ש ועד"ק סק"ה: ועיין עוד בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ל"ב מ"ש בענין זה בדין חצי כבש שנמלח עם עוד ב' כבשים וחצי הנשאר נשלח למקום אחר עם הראש ונמצא בו מים והבשר שנמלח כאן נתערב עם שאר הבשר יחדו וגם נמלח יחד עם אווזות והמורה רצה לגבב קולות מטעם דהוי ספק טריפה דשמא הי' המוח מקיף המים והשיב דאין דברי המורה נהירין כי מאחר שכל הפוסקים מטריפין והרמ"א והש"ך ומהר"מ לובלין והפר"ח והתב"ש כל א' אוסר מטעם אחר ועכ"פ אין שום א' מתיר ע"כ חלילה להקל וכ' דגם א"ל דאינו אלא ספק איסור דרבנן כיון דהי' רוב דרואין את שאינו מינו כאלו אינו כיון שבשעה שנודע הספק איסור במקום האחר שנשלח שם הראש הי' אז בפ"ע בלא התערובות וגם במליחה קשה לומר כן דשמא לא נגע החצי כבש הטריפה רק בהאווזות לבד ע"כ העיקר לדינא שכל הבשר והעופות והכלים שנתבשלו בהם אסורים עי"ש ועי' ביד אפרים שהביא דבריו וסיים וז"ל ומשמע שם דאף שהי' הפ"מ וכבוד יו"ט החמיר עכ"ל. ועי' בדעת תורה סק"ח מה שפלפל בדברי הנוב"י בזה והעלה לדינא כך דאם מלחו בשר מכמה כבשים ביחד ואח"כ נמצא מים בראש כבש א' וספק מוח מקיף או לא ונודע הספק אחר המליחה יש להקל גם בהפסד קצת בקליפה ואם לא קלפו ובשלו כך כשר אם לא נודע מקום הקליפה וגם בנודע הספק קודם שנתערב ברוב יש להקל ואם נמלח עם בשר שאינו מינו יש להקל בהפ"מ וסעודת מצוה וגם הבשר שאינו מינו מותר ע"י קליפה ואם לא קלפו ובשלו יש להקל ג"כ ואם נמלח עם בשר שאינו מינו ומינו יחד יש להתיר מינו גם בלא הפ"מ והמקיל להתיר גם שאינו מינו בהפ"מ לבד יש לו על מה לסמוך ואם ספק שמא לא נגע בהבשר שנמלח עמו בכל גווני יש להקל בקליפה גם בלא הפ"מ עי"ש:
ועיין בשפ"ד סק"ו מ"ש לענין אם נתערב כבש שמים בראשה עם ב' כבשים אחרים חד בתרי אי שייך לאסור משום חהר"ל או דבר שבמנין כשלא נודע האיסור קודם שנתערב עי"ש ועי' בדעת תורה מס"ק י' עד ס"ק י"ד שנשאל בענין כזה שנשחטו הרבה צאן במקולין ונמכר הבשר כמעט לרוב בני העיר בצירוף בשר שור ואח"ז נמצא מים בראש כבש א' ולא הי' המוח מקיף והקצב אומר שאם הי' הבשר שלם הי' מכירו איזהו בשר מהכבש שבו המים משא"כ עתה ובכן בא הקצב ושאל אם מחויב להודיע לקוני בשר שלו מזה וכ' דאם הי' נודע הטריפות במקולין בעוד הכבש שלם והי' אז התערובות יש להקל בהפ"מ ע"י ביטול ברוב דכבש שלם לא הוי חהר"ל בהפ"מ אבל אם נודע הטריפות לאחר שנחתכה אין להקל דחתיכה חי' אפי' גדולה או בתרנגולת שלימה הוי חהר"ל אפי' בהפ"מ אך בנ"ד שלא נודע מקודם כלל ועתה התערובות בכל בתי העיר י"ל דמהני ביטול ברוב אפי' בשל כמה ב"א ואף דמדרבנן לא בטל משום דהוי חהר"ל מ"מ בכה"ג יש להקל משום דכל דפריש קודם שנודע התערובות מרובא פריש ואף דשנים האחרונים יש לאסור בכה"ג שלא הי' תערובות כלל במקולין קודם שפירשו מ"מ כיון דגם בכה"ג יש מקילין ובפרט דלא נודע מי מהם לקח באחרונה ובצירוף דעת הרדב"ז דס"ל דכל שלא נימוח כל המוח יש להקל ובצירוף דעת המקילין דחתיכה חי' לא מקרי חהר"ל מכל הלין יש להכשיר גם מה שנתבשל ברוטב והקדירות עי"ש: ועיין בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' ג' שכ' באמצע התשובה בנמצא מים בכבש אחד וע"א אומר שהמים הי' שם במוח באופן המטריף בודאי והעד השני מכחישו ואומר אמת שהי' המים במוח אבל לא הי' באופן שהוא בודאי טריפה רק שהי' ספק טריפה ונמלח הכבש הזה עם שאר בשר וכ' דהא דחד לגבי חד מוקמינן הבהמה בחזקת היתר היינו כשהעד המכחיש אומר שהיא כשרה משא"כ בנ"ד שהשני אומר שהוא עכ"פ ספק טריפה נאמן האומר שהוא ודאי טריפה יותר דאין ספק מוציא מידי ודאי ולא שייך בזה לומר שיש להכבש חזקת היתר ועוד דמים בראש וכדומה שאני כיון שהתחיל מעשה, המטריף איתרע בזה חזקת כשרות ולא מוקמינן אחזקת היתר ע"כ כ' שיש לאסור שאר הבשר שנמלח עמו עד ששים עי"ש וראיתי בס' א' שכ' דאף אם הבהמה חולבת וגם עבר עלי' יב"ח דיש לה חזקת היתר אפ"ה טריפה מטעם הראשון שכ' הגאון הנז"ל דהעד שאומר טריפה ודאי נאמן יותר מהעד שאומר שהוא רק ספק טריפה דאין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ד ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' פ"ב שהביא עובדא באיש א' שהי' לו עדר כבשים ושחט ומכר מהם לאחדים ע"י משרתו לאחר זמן יצא קול כי הוא בורר החולים שבעדר שנראה שיש להם מים בראש ושוחטן ומוכרן ועי"ז בדק השו"ב ומצא כן ושאלו להמשרת אם מצא מים בראש גם מקודם ואמר שמצא רק שלא ידעו הוא ואדוניו אם יש בזה טריפות ונמכר הבשר לכמה אנשים והאריך ג"כ בדין נאמנות ע"א בכה"ג שלא נמסר לזה המשרת רק להפשיט אבל אין בידו למכור והביא מכמה מקומות וסיים דכיון דיצא הקול מקודם שבירר החולים בכוונה שוב אין, זה כמעיד נגד הרוב אך בנ"ד דהבשר כבר נאכל ונשאל רק לענין הכלים שאינם ב"י קיל טפי עי"ש ועי' בדעת תורה מ"ש ע"ד בזה:
ועיין עוד בדעת תורה בפתיחתו מאות ה' עד סוף אות י"ז ובפנים הספר אות ז' שכתב דאף שהחליטו הפוסקים דאין להקל בספק אם הי' המוח מקיף את המים מ"מ אם ילדה הבהמה קודם או חיתה יב"ח יש להקל בהפ"מ ושעת הדחק והיכא דנמצא מים בראש וספק אם חסר מן המוח וגם יש ספק אם המוח מקיף יש להקל אפי' בלא הפ"מ עיי"ש:
לג ע"כ יש ליזהר וכו' עשפ"ד סק"ה שכ' דהרמ"א כ' זאת בדרך עצה טובה דאעפ"י שאינו יודע שיש שם מים וגם אינו רואה שום ריעותא אפ"ה צריך ליזהר שיחתוך בדרך שיוכל לראות עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ט"ז שכ' דאין נזהרים בזה עיי"ש אמנם בשו"ת דבר שמואל סי' ר"ס כתב דבמדינת קאנדיא ועוד מקומות בודקין כל ראשי הבהמות אם לא נמצא בהם שלחופית מים עיי"ש ובס' תורת זבח (להרב מהרתד"ח ז"ל מאיזמיר) מערכת אות מ' סי' ס"ט סעי' י' כ' דהמנהג בשאלונוקי לפתוח ראשי הכבשים בנחת עיי"ש ועי' בספר בית אברהם בשפ"ז ס"ק י' שכ' שיש קבלה בידו מזקינו הגאון ז"ל שהי' מורה שלא לפתוח שום ראש כשאין בו ריעותא רק ע"י נכרי ולא ע"י ישראל וגם לא יהי' ישראל רואה בעת פתיחתו כלל עיי"ש. (לד) ומ"מ א"צ לבדוק. עבאה"ט מ"ש מהבה"י דנוהגין לבדוק חוץ מחודש תמוז ועי' תב"ש סק"ה ובל"י ס"ק ז' שכ' להיפוך דהרוצה להחמיר יבדוק בחודש תמוז אבל בשאר ימות השנה אין צריך לחוש כל זמן שלא פתח הראש אמנם כשפתח הראש אסיר לו להעלים עין מלראות אם אין בו מים עיי"ש ועי' בש"ע התניא ס"ק י' שכ' דכל ירא שמים יחמיר לעצמו לכתחלה לפתוח הראש בחודש תמוז ולבדוק אך בדיעבד כשלא בדק אין לחוש עיי"ש וכ"כ בדעת תורה ס"ק ט"ז (ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות מהגה"ק מליבאוויטש ז"ל חיו"ד סי' ל"ט) ועי' בשנות חיים סק"ו ובמנחת אהרן סק"י ועי' בס' תורת זבח הספרדי הנ"ל שם סעי' י"ב שכ' דפשוט שם המנהג בזמן שחיטת גו"ט הדקות שהוא בין פסח עצרת שמוכרים הראש ליהודים מבלי שום בדיקה משום דאז אין נמצא מים במוח שלהם עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"א שכ' שצ"ע דכיון שכתבו האחרונים דבחודש תמוז שכיח בהם מים א"כ מדוע לא יצטרך שוב לבדוק אח"כ בכל השנה דאיך נפקע מהם האיסור אח"כ וכ' דאולי י"ל דמ"ש המחברים דאחר ר"ח תמוז א"צ לבדוק ר"ל דאלו שנולדו לאחר חודש תמוז אותן א"צ לבדוק עיי"ש (וע"ל סי' ל"ט ס"ק ג'). (לה) א"צ לבדוק. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכשיש ריעותא לפנינו צריך לבדוק ועיין בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ט ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ז שהעלה דבדיעבד יש להקל אף כשלא בדק אף שהי' בה ריעותא שמסבבת בראשה עיי"ש ועי' בהגהות הגאון רעק"א ז"ל שכ' דעכ"פ בהפ"מ יש להקל בלא בדק עיי"ש אבל במ"ז ס"ק ג' כ' דאף בהפ"מ אין להתיר כשלא בדק דכיון שהי' בה ריעותא שהיתה מנענעת בראשה ויצאה זו הבהמה מהרוב עיי"ש ועיין שפ"ד ס"ק ה': (לו) לבדוק עבאה"ט ועי' בדברינו להלן בסי' שאח"ז (ס"ק כ') שהבאתי מהס' שער המים דה"ה כשנמצא מים בחוט השדרה הוי ריעותא וצריך לפתוח הראש ולבדוק אם אין בו מים ובדיעבד כשלא בדק המוח טריפה בכל ענין עיי"ש ועי' בס' זכור לאברהם (מהשו"ב מלאנדאן) בקונטרס יוסף לסי' זה שכ' בשם הה"ג מהרא"ן חנניא וז"ל סי' לידע בחיי הבהמה אם יש בראשה מים או שלחופית ע"י שיתנו מעט עפר על הצמר או על העצם במקום המוח ואם תשליכנו סימן שיש מים בראש ולכן לא תוכל לסבול העפר ותשליכנו לארץ והקצבים מריצים את הבהמה ואם יש מים בראשה לא תוכל להלוך כדרכה אלא היא תסבב בסיבוב ונכשלת ונופלת כרחיים שטוחנין בה קמח שסובב בעיגול עכ"ל ולפ"ז ממילא הוא כשרואין בה סי' הללו צריך לפתוח הראש לבדוק אחר מים ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ז שכ' שיש כבשים וטלאים שליחה יורד מנחיריו והוא מעטש תמיד וזה בא להם לפעמים ממים שיש במוח או תולעים וע"כ הוא מעטש תמיד וצריך לפתוח את מוחו בענין שיכול לבדוק ואם מכרו לגוי הראש שלם נראה להכשיר מכח ס"ס עכ"ד (וע"ל ס"ק ל"ט) (לז) אחר זה. עבאה"ט מ"ש דכשיש לה ריעותא שמנענעת בראשה אסור עד שיתברר ההיתר וכו' ועי' בס' בית אברהם בסי' שאח"ז בשפ"א:
ס"ק ט"ז שכ' בשם הס' ז"ש שיש מיני עופות שאין יכולים לעמוד על רגליהם וכשעומד מסבב בראשו ונופל יש לאוסרן דחיישינן למים בראשן עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ה' שנשאל בתרנגול שהי' דרכו להיות סובב והולך בעיגול במרוצה כמה פעמים והי' חשש שמא הוא מחולי שנקרא שווינדי"ל והשו"ב דשם התיר העוף באמרו דאין חשש למים בראש אלא כשמנענעת בראשה אבל לא כשמקפת א"ע וכמו שיש כמה כבשים שאינם מנענעים רק שמקיפים במקומם ולא רצים במרוצה וכ' דלדעתו אין הדבר ברור כ"כ להתיר בזה דאף שבספרים איתא שהסי' שיש לה מים בראשה היא כשהיא מנענעת בראשה ולא נזכר סי' זה שהיא מקפת את עצמה מ"מ יש לחוש אולי כעת נשתנו הטבעיים ואין דרכם של הבע"ח שיש להם חולי זה להיות מנענעים בראשם רק להקיף ועכ"פ מידי ספק טריפה לא נפקא וסיים שצריך לשאול זאת לאנשים הבקיאים בדבר הזה אם כעת דרכם לנענע או להקיף עיי"ש באורך (וע"ל בסי' שאח"ז ס"ק נ"ג) וראיתי בספר א' שנסתפק בכוונת הגאון הטוטו"ד שם אם כוונתו דוקא בנידון דידי' שנאבד הראש ולא הי' עוד באפשרי לבדוק אם יש שם מים וע"כ כ' בזה לשאול לבקיאים דאם הי' הראש לפניו הי' יכול לראות אם יש שם מים ואם אין שם מים הי' מכשיר אף בלא שאלת בקיאים דאין זה מקרי שווימי"ל אך מדבריו שם אין הכרע כן דלפי הנראה מדבריו שם משמע דאף שהי' הראש לפניו אפ"ה לא הי' בודק לראות אם יש שם מים ואפשר כיון דזה מקרי ריעותא אין אנו בקיאים בבדיקה בעוף (כנ"ל ס"ק כ"ז) וסיים בצ"ע עכ"ד אמנם בגוף דברי הטוטו"ד הנ"ל עי' בס' דעת תורה ס"ק י"ז שהביאו וכ' דמ"ש שלא נמצא בפוסקים רק כשמנענעת בראשה ולא נזכר בדבריהם דגם כשמקפת א"ע הוי סי' למים בראש ז"א כי הדבר מבואר בדמש"א פרק א"ט סי' י"א שכ' כן להדיא וז"ל אבל היכא דאיכא ריעותא דבחיי' היתה מנענעת בראשה או הולכת סביב סביב כדרך הבהמות שמים בראשה צריכין לבדוק הראש ואם לאו טריפה עכ"ל הרי דגם הסיבוב מעיד על מים שבראש וגם הביא מדברי הזכור לאברהם שהבאתי לעיל (בס"ק הקודם) שכ' ג"כ דכשמסבבת א"ע סביב סביב הוי סי' למים בראש וצריך לבדוק בין בבהמה ובין בעוף ועיי"ש עוד בס"ק שאח"ז שכ' דלפעמים מזדמן שהעוף מחזיק ראשו לאחוריו בעיקום והולך ואוכל כן ואין מחזירו כלל ויש כמה סיבות שאומרים שעי"ז מזדמן כן ובדקתי כמה פעמים ולא נמצא מים בראש ולא שום ריעותא והכשרתי ולכן אף שנכון לבדוק לכתחלה מ"מ אם נאבד בלא בדיקה יש להתיר עכ"ל:
לח וה. עבאה"ט מ"ש מהב"ח בנמצא מים ולא נודע מאיזה כבש יש לבדוק בחוט השדרה וכו' ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות כ"ב ועי' בשלחן גבוה מחודש ב' שכ' שכן המנהג בשאלינוק"י לפני הרבנים דשם וכן נמצא בס' ישן כת"י להורות כן עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ד' שהביא ג"כ עדות גאון א' המעיד מרבני שאלינוק"י שעבדו עובדא ע"פ הוראה זו וסמכו על סי' זה להתיר וסיים המח"ב דכיון דכן פשטה ההוראה בכל הארץ ע"כ המקיל לא הפסיד עיין שם. ועי' בחכמת אדם כלל ט"ו סעי' י"א שכ' דבמקום הפ"מ אם הוא גברא שמכיר בעצמו שלא יטעה בדמיונות יש להתיר וכן אם הקיף הראש לצואר של א' מהכבשים ונמצא החתיכה דומה ממש ומכוונת יפה זל"ז יש לסמוך ע"ז להתיר האחרות ובלבד שיהי' מתון בדבר ויכנוף כל הבקיאים שלא יבא לידי טעות ח"ו עיי"ש ועשפ"ד סק"ו שכ' דאין לסמוך להתיר ע"י הבדיקה שכ' הב"ח אלא בנתערב חד בתרי ולא נודע האיסור אלא לאחר התערובות אז יש לצרף סברת הב"ח להתיר כיון דמה"ת בלא"ה הוא בטל אבל בנתערב רק חד בחד אין לסמוך על הב"ח להתיר עיי"ש:
לט דסמכינן ארובא. עבאה"ט מ"ש במקום שאין ריעותא וכו' ולענין אם נמצא מים בראש ולא נבדק אם הי' באופן האיסור עי' בעקרי הד"ט שכ' בשם תשו' אהל יעקב סי' קי"ח שכ' דהיכא דנמצא מים בראש ונאבד ולא נבדק אם הי' המוח מקיף יש להקל משום דהוי ס"ס והמחמיר מאבד ממונם של ישראל ועיי"ש עוד שכתב בשם תשו' אוהל יוסף בעובדא שלקח ראש כבש במקולין והביאו לביתו והכה עליו בגרזן להוציא המוח ואח"כ הביא המוח לפני בודקים ולא ראו בו ריעותא ואמר הקונה שבשעה שהכה בגרזן ראה מעט מים בערך כף וכבר הכינו מהבשר לשבת ושמחת נשואין והפ"מ והסכימו כמה רבנים להכשיר עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ז' שהביא דבריהם וכ' דבנמצא רק מעט מים כעין איזה טיפות והמים כעין לובן ביצה או כמים חלוקים ורוק צלול יש להקל בפשיטות היכא דהי' ספק שמא לא חסר מהמוח עיי"ש באורך (וע"ל ס"ק כ"א וס"ק כ"ח) ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' מ"ו בעובדא שהי' במקולין שנשחטו עז וכבש ונמכר הבשר ובשעת ההפשט וחתיכת האברים הכה בקרדום כמה פעמים לפתוח הראש ונפתח הראש ולא נודע שום ריעותא ואח"כ ביום השלישי הוציא הלשון מן הראש וחלקו לשנים ונמצא העץ שקצב עליו הראש מלוכלך כמו במעט מים ואמר שלפי דעתו לא הי' העץ מלוכלך במים מקודם ובודאי יצאו המים מן הראש אך אמר שלא ראה להדיא שיצא מהראש והורה המורה להכשיר וקמו עליו עוררים והשיב שיפה הורה להכשיר בזה וכ' דאפי' אומר הקצב שברי לו שלא הי' מים מקודם על העץ יש להכשיר דמה שאמר הקצב ברי לי שלא הי' שם מים מקודם הוי מלתא דלא רמיא עלי' דאיניש ולאו ארעתי' וכו' דכל דלא חזינן ריעותא בבהמה אמרינן דנשחטה הותרה ותלינן שהי' שם מים על העץ ולאו אדעתי' או מאיזה ענין אחר באו המים שם על העץ וכיון דלא חזינן להדיא שהמים יוצאים מגוף הראש אין לחוש ועוד דרחוק לומר שבאו המים ממנו דאיך לא ירגישו בהמים בשעת נטילת הקרניים ופתיחת הראש ובודאי ממקום אחר באו המים על העץ ומלתא דלא רמיא עלי' דאיניש לאו אדעתי' עיי"ש ועי' בדעת תורה שם שהביאו וכ' דאין נ"מ בדבריו במ"ש דתולין שהי' המים על העץ כי אפי' נודע שבאו מהראש מ"מ במעט מים כזה (ע"ל ס"ק כ"א וס"ק כ"ח) והי' ספק אם חסר מהמוח וא"א לבדוק בלא"ה אין להחמיר דהוי ס"ס ואם רואין שחסר מהמוח בודאי תולין להחמיר שהמים מהמוח בא ואסור עיי"ש: (מ) ויכול להשליך הראש. עבאה"ט מ"ש דכשמנענעת בראשה אסורה עד שיתברר וכו' ועי' בחידושי הגאון מהרא"ל צינץ ז"ל בחידושיו להלכות טריפות בסי' זה שכ' דאם ראו מקודם שהבהמה מנענעת בראשה רק שאח"כ חזרה לבריאותה והרי היא ככל הבהמות ואינה מנענעת עוד אין להחמיר דלא חיישינן עוד שמא יש לה מים בראשה כיון דעתה אינה מתנענעת נתרפאה אך לכתחלה נכון לבדוק עיי"ש:
ועיין בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סוף סי' נ"ח שכ' דאם נראה ריעותא דנענוע הראש גם החלב בחיי' אסורה עיי"ש ועי' בהגהות הגרעק"א ז"ל שכ' דאם חי' הבהמה אחר שנענעה בראשה יב"ח י"ל דמותר בלא בדיקה ואם מצא אחר השחיטה שאין המוח מקיף המים אם לא שהתה י"ב חודש בודאי אסור החלב מזמן הנענוע ואילך ואם שהתה י"ב חודש נראה דהחלב שקודם יב"ח שרי ושלאחר יב"ח צ"ע עיי"ש ועי' במק"מ סק"י מ"ש בענין זה וכ' דאין לסמוך בזה על שהיי' יב"ח כ"א בשעהד"ח והפ"מ עיי"ש ועי' בדעת תורה בפתיחתו לה"ט מן אות ה' עד סוף אות י"ז מ"ש בענין זה ועי' בגליון מהרש"א על הפרמ"ג במ"ז ס"ק ג' שכ' דבנמצא שאין המוח מקיף המים אפי' שהתה יב"ח יש לאסור החלב למפרע משעת ריעותא ואילך עיי"ש ועשפ"ד לקמן סי' פ"א סק"ד. (מא) להשליך הראש או למכרו. עי' בס' תורת זבח (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות מ' סי' ס"ט סעי' י"ב שכ' דמדקדוק לשון הרמ"א והפר"ח והכנה"ג משמע דדוקא בכה"ג דלא אתי לידי תקלה שיתגלה הדבר שהי' מים וכו' הוא דשרינן להשליכה בלי פתיחה אבל למוכרה לישראל אסור דאפשר לבא לידי תקלה דאפשר שימצא בה מים באופן המטריף והבשר כבר נמכר ונתבשל ונאכל ויהי' תערובות גדול ע"כ אם בא למוכרה לישראל צריך לבודקה תחלה קודם מכירת הבשר וכ' שכן תקנו שם בעירו הרבנים הקדמונים עיי"ש וכיוצא בזה כ' גם בכנפי יונה סוף סי' זה בד"ה אלא וז"ל והנלפע"ד דכל שעתיד לעמוד עליו על טריפותו דבר מאוס הוא שיאכל שיוודע לו הדבר וכו' אבל בדבר שלא יוודע לו מותר לאכול כך דלאו איסור הוא וכו' עיי"ש:
מב או למכרו לא"י עי' בס' בית אברהם בשפ"ז סק"י שכ' שיש לו בקבלה מזקינו הגאון ז"ל דאם אירע שבא נכרי ואמר שהי' מים בראש הי' מורה להתיר דאין נאמנות לנכרי עיי"ש ולפענ"ד פשוט הוא דלאו כללא הוא דהא קיי"ל דלאו בכ"מ אין עדותו מהני וכמש"ל סי' ט"ז סעי' י"א דהיכא דמהימן לי' מהני עדות הנכרי אפי' אינו מסלפ"ת שוב ראיתי בדעת תורה סוף ס"ק ט"ז שכ' בדין אם אמר הרועה אחר שחיטה להישראל בעל הצאן על כבש א' שהיתה מנענע בראשה דלכאורה נראה דאין הנכרי נאמן אפי' להחמיר ומ"מ לדינא כ' דכיון דהוי מילתא דעל"ג ע"י בדיקה אם יש מים בראש דנודע שזה גורם הנענוע דקיי"ל דנאמן במסלפ"ת אף להקל וכמ"ש הש"ך סי' צ"ח סוף ס"ק ב' ומכ"ש דלהחמיר דנאמן ובפרט במלתא דאיכא לברורי עיי"ש (וע"ל בסי' שאח"ז בפת"ש בסוף הסי' ובדברינו שם ס"ק נ"ו):
מג בלא פתיחה. עבאה"ט מ"ש מהכנה"ג בנמצא ליחה יוצאה מהקרן והעצם הי' שלם ועי' מזה בדברינו לעיל בסי' הקודם (ס"ק כ"ז) ובסי' זה (ס"ק נ"ב) ועי' בדעת תורה ס"ק ט"ז מ"ש לענין אם נמצא ליחה יוצא מהקרן אם צריך בדיקה מדינא ואם הבדיקה מעכבת:
בדיעבד וכ' שרק לכתחלה צריך לבדוק בראש ובמוט אבל בדיעבד בלא בדק יש להקל עיי"ש:
סעיף ג:
מד נמצא תולעת בקרום המוח. עי' פרי תואר ס"ק ז' שנסתפק כשגיבל תולע ממוח עצמו אי הוי כחסר וכשר או כנתמסמס או כא"י לעמוד מחמת כובדו וטריפה עיי"ש ועתב"ש סק"ו שכ' דאין חשש כשגבלו התולעים מהמוח דאין להוסיף על הטריפות דבש"ס לא אמרו רק המרכה והמסמסה ועיי"ש עוד שכ' דמ"ש הש"ד דבנמצא תולע בתוך המות טריפה אפי' לא נמצא ריעותא בקרומים לא קאמר רק כשאין המוח מקיפו אבל אם המוח מקיפו מכל צד יש להתיר בהפ"מ אם אין התולע מגולה לקרום עיי"ש ועמ"ז בסוף סי' זה שהביא דבריו והניחו בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק י"ב מ"ש בזה ועי' בש"ע התניא סוף סי' זה שפסק לאסור אף בנמצא בתוך המוח ודלא כהתב"ש שמקיל והביא ראי' מש"ס עיי"ש ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' כ"א מ"ש בענין זה והעלה לדינא דהסומך להקל בכ"מ שנמצא התולע במוח ואף בנמצא התולע סמוך לקרום ממש וכן בין הקרומים ואין שום חשש ריעותא בקרום לא הפסיד עיי"ש באריכות וכ"כ הגאון מהרא"ל צינץ ז"ל בחידושיו ליו"ד בסי' זה עיי"ש:
מה והמוח קיים. עי' מק"מ ס"ק י"ב שהניח בצ"ע לשון המחבר במ"ש והמוח קיים דמה נ"מ בהמוח דהא דנין כאן רק לענין הקרומים וכ' די"ל דאם יש ריעותא במוח גופי' מעיד שתולע ניקב הקרום מפולש וכו' וגם לדידן י"ל דהוי ודאי טריפה וסיים בצ"ע עיי"ש:
מו ואין בקרום התחתון עי' חגורת שמואל ס"ק ז' שמתמה על זקיני הלבוש ז"ל בזה דפסק לעיל סעיף א' דשלא בהפ"מ יש לאסור אפי' בניקב קרום העליון לבד וכאן כתב בלשונו ואין בקרום התחתון רושם וכו' משמע דבקרום העליון לא איכפת לן וכ' שדבריו הם שלא בדקדוק עיי"ש ולפענ"ד פשוט הוא דהרמ"א שלא הגיה כאן כלום אף דבודאי לפי מש"ל בסעיף א' להחמיר בניקב אף העליון לבד שלא במקום הפ"מ גם כאן אסור שלא בהפ"מ בניקב העליון אף שהתחתון שלם י"ל משום שסמך עצמו על מש"ל בסעיף א' ופשוט הוא דלהרמ"א צריכין לבדוק באין הפ"מ גם בקרום העליון אם לא ניקב (ועש"ך ושפ"ד סק"ח ובש"ע מהרש"ז ז"ל ס"ק י"ב ובפלתי ס"ק ה' ובשנות חיים ס"ק ט') ולפמש"ל (ס"ק ט') מהס' פרי עץ הדעת כת"י ומהרב מנחת אהרן להחמיר בניקב העליון אף בהפ"מ גם בזה חמיר אף בהפ"מ: (מז) רושם. וה"ה אם יש שם כעין צלקת טריפה. מק"מ ס"ק י"ג (ועי' בסי' שאח"ז ס"ק ד'):
מח ולא קורט דם. עי' פלתי סוף הסי' שכ' דבנמצא נקב בלי קורט דם פשיטא שהוא כשר דאמרי' לאח"ש פירש עיי"ש אולם יעיין בב"ח ובדרישה ובפר"ח ס"ק ח' ובתב"ש ס"ק ז' ובשפ"ד ס"ק ז' ובשער המים ס"ק ח' שכ' דלכולי עלמא אף אם לא נמצא שום קורט דם צריך לבדוק אם אין שם נקב וכשיש נקב אפילו בלי שום קורט דם טריפה עיי"ש ונראה מדבריהם דאף אם בדקו הקרומים וראו שאין שם רושם ולא קורט דם כל שלא בדקו אם לא ניקב משהו טריפה דהוי כלא נבדק כלל ועי' בשו"ת עולת יצחק סי' ק"ו שנשאל בעובדא שאשה א' קצבה ראש של כבש ולאחר שטלטלה הראש ממקום למקום וגם נשתהה הדבר ערך ד' או ה' שעות מצאה בהמוח תולעת מתה וכ' דיש להקל דכיון שטלטלה הראש ממקום למקום ונשתהה הרבה יש לתלות דנפל ממקום אחר ובפרט כיון שבימי קיץ שכיח זבובים במקולין שדרכם לפרוח על הבשר ועוקצין הבשר ובמקום עקיצתן נתהוה תיכף תולע דבודאי יש לתלות בזה עיי"ש באריכות:
מט וטריפה. עי' ב"ח סוף סי' זה שכ' דאין חילוק בדין זה בין בהמה לעוף עי"ש ועי' בחגורת שמואל ס"ק א':
ג והכי נהוג. עבאה"ט ועיין בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ו שכתב מהדמש"א דבהפ"מ יש לסמוך על המהרש"ל להקל עיי"ש ועיין בשלחן גבוה ס"ק כ"א שכ' וז"ל ואי לא מסתפינא דלא ליקרי לי יוסף שרייא אני הייתי מסכים והולך למעשה כדברי המהרש"ל דדבריו טובים ונכונים וראויים לאומרם וכו' אלא שכן נהגו להטריף ואין בי כח לחלוק על המנהג אע"פ שהוא חומרא בלתי טעם עכ"ל ועי' בל"י ותב"ש סק"ז דאוסרים אפי' בהפ"מ אפי' לא נמצא כלל שום רושם לא בקרום העליון ולא בקרום התחתון עיי"ש ועי' פר"ח סוף סק"ח שכתב דבנמצא התולע בין קרום לגלגולת ואין רושם בקרומים לא בעליון ולא בתחתון כשרה דכולי האי לא מחזקינן ריעותא כיון דגם בניקב העליון לחוד כשר להמחבר עיי"ש אולם דעת הפרי תואר ס"ק ז' הוא דאפילו נמצא התולע בין קרום העליון לגלגולת טריפה בכ"מ עיי"ש ולפמש"ל (סק"ט) להחמיר בניקב קרום העליון אפי' בהפ"מ בודאי ברור דהעיקר כהפרי תואר להחמיר והנה בדעת תורה ס"ק י"ט מצדד להקל בזה משום דמצא בס' דמש"א שפסק לדינא כדעת היש"ש וכ' דהמקיל בהפ"מ יש לו על מה לסמוך עיי"ש אמנם הנה דברי הדמש"א הביא הכנה"ג הנ"ל אבל כיון שאנו רואין להתב"ש והפר"ח שבכ"מ הביאו דברי הכנה"ג וכאן השמיטו דבריו וכתב להחמיר בזה כנ"ל משמע מדבריהם דלא ס"ל כותיה ועי' במק"מ ס"ק ט"ו שכ' דכן משמע מהפוסקים כדברי הפרי תואר עיי"ש וצ"ע: (בא) נהוג. עי' בבית יצחק בעמודי זהב ס"ק י"א שכ' דלענין בדיקה דינו שוה למים בראש שא"צ לפתוח הראש לבדוק אחר התולעים ואפי' בחודש תמוז ואב ששכיחי תולעים בראש הכבשים אפ"ה מוכרין הראש שלם לנכרי וסומכין על הרוב ואין חוששין (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ג ול"ד):
גב אבל אם נמצא. עי' בבית יצחק שם שכ' דלפעמים כשחותכין הקרניים נמצא בשורשם תולעים יש להכשיר בבדיקה דהיינו לבדוק העצם אם אינו נקוב במקום התולע וגם אם אין שם תולעים בקדירה סמוך לקרום ויש להכשיר אפילו בלא בדיקת הקרום כיון דמראין הדברים שלא היה התולע על המוח כלל דכיון דהעצם הוא שלם ולא ניקב לחלל אמרינן דהתולע בא מן הליחה שבקרן אבל אם נמצא שהעצם שבקדירה שם תחת הקרן נקוב יש להטריף דכיון דנקוב שם העצם וקרום המוח סמוך להעצם יש לחוש להקרום ואין אנו בקיאין בבדיקת הקרום עיי"ש (וע"ל בסי' הקודם ס"ק כ"ז):
נג אם נמצא. עי' בשו"ת תורת חסד הספרדי סי' י"ג בעובדא שאירע לפניו בראש הכבש שנמצא לאחר הבישול בהמרק שהיה בה תולעת והדבר ידוע שיצא דרך נחיריו ויש חשש שמא ניקב קרום של מוח והכשיר דאפילו להמטריפים בתולעת הנמצא במוח לא אמרו אלא כשהוא ממש במוח משא"כ בנ"ד שנמצא כעת חוץ מהמוח אין מי שהחמיר להטריף וכעין מ"ש התה"ד להכשיר בנמצא בחוטם עיי"ש והביאו בשלחן גבוה ס"ק כ"ב מחודש ה' וכ' שלפניו היה ג"כ עובדא כזו בראש עז מבושלת ותחת העין נמצא תולעת א' והכשיר הכל עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"א מ"ש לענין היכא דבשלו כבש עם חוטם נמצא תולעת ברוטב וכ' דאם אין ידוע שבא מהראש ויש לתלות שהיה בקדירה או במים אין להטריף דאמרינן כאן נמצא כאן היה אכן אם ידוע שבא מהראש רק שיש ספק אם היה במוח או בחוטם אם בדקו הקרומים ואין בהם רושם וריעותא כלל יש להקל גם בלא הפ"מ ואם לא בדקו הקרומים או שא"א לבדוק טריפה ואם נמצא התולע בראש ונקבו הקרומים הוי ודאי טריפה ואין לתלות דלאח"ש ניקב אף דליכא קורט דם והתולע תחוב עדיין בשעת בישול אך אם נתערב בתערובות הרבה כבשים שלמים יש להקל בהפ"מ דכבש שלם לא:
הוי חהר"ל עיי"ש באורך:
גד בחוטם. אפילו סמוך ממש להמוח. ש"ע התניא ס"ק י"ד. ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ב בד"ה נשאל:
נה למוח עבאה"ט מ"ש מהט"ז שצריך לבדוק עכ"פ ועי' פר"ח ס"ק ט' שכ' ממשמעות הפוסקים דאם אין רואין שום ריעותא בקרום ולא שום קורט דם א"צ לבדוק בקרום כלל עיי"ש אך בפרי תואר ס"ק י' השיג עליו והעלה דאפילו אין רואין שום ריעותא וק"ד צריך בדיקת הקרום אם הוא שלם ואין בו שום ריעותא או ק"ד עיי"ש ועי' בשער המים ס"ק ט' ובמ"ז ס"ק ד' שכ' דרך הכרעה דאם נאבד קודם הבדיקה יש להכשיר ורק בדאיתא לפנינו ראוי להחמיר להצריך בדיקה אבל כשא"א לבדוק יש להכשיר עיי"ש ועי' בס' תורת זבח (הספרדי) מערכת אות מ' סי' ס"ט סעיף כ"ג שכ' דהכי נקטינן עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק כ' מ"ש בענין זה והעלה לדינא דאם נמצא התולע בפיו לצד חוץ צריך לבדוק הקרומים אבל אם נמצא שפיו הוא לצד פנים א"צ לבדוק כלל עיי"ש:
נו מעולם. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק ח' ובס' רביד הזהב בהלכה ברורה ס"ק ט' ובמק"מ ס"ק ט"ז שכתבו דאם בדקו הקרומים ונמצא ריעותא כגון קורט דם וכיוצא אפילו בקרום העליון לבד אפי' נמצא התולע חוץ לקדירה אם פי התולע הוא לצד חוץ טריפה עיי"ש:
סעיף ד:
נז כמו ב' פולין. כ' בס' ערך השלחן הקטן הנדפס מחדש בחידושיו ליו"ד בסעיף זה דהב' פולין הם הב' עוקצים הצומחים והיוצאים מהמוח שבאחורי הראש סמוך להעורף וכו' ומשם יוצא ועובר דרך הנקבים שבחוליות השדרה המוח שבשדרה עיי"ש:
נח ב' פולין. עבאה"ג ובאה"ט דגם בעוף יש פולין הללו ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ד מ"ש בזה ועי', בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה בסעיף זה שהביא בשם הא"ז דדוקא בעוף הם גדולים רק כפולין אבל בבהמה הם גדולים יותר מפולין עיי"ש:
נט מה שיש מהמוח בתוך הקדירה וכו'. עבאה"ט ועשפ"ד סק"ט דר"ל דהמוח שיש שם במקום ההוא יש לו דין מוח שבהראש שנקיבת הקרום שם אפי' במשהו טריפה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק א') שהבאתי דברי התפארת למשה דבמקום ההוא אין על המוח ב' קרומים כמו על המוח שבכל הראש כי אין שם רק קרום התחתון לבד ובזה אפי' לא ניקב רק זה התחתון לבד לכ"ע טריפה במשהו עיי"ש (ועי' בדברינו בסי' שאח"ז ס"ק ז'). (ס) ונקיבתו במשהו. עש"ך ושפ"ד סק"י דר"ל דנקיבת הקרום שבפולין היא במשהו:
סא כחוט השדרה. עבאה"ט ור"ל אבל לא בהמוח עצמו דאין פוסל בזה בחסר כ"ש כמו במוח רק בחסר רובו שפ"ד ס"ק י':