אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן ל

סימן כט

סעיף א:

א בהמה או חיה. וה"ה עוף. כרתי סק"א וחגורת שמואל סק"א. ועי' מקדש מעט ס"ק א' ודעת תורה ס"ק א':

ב שנתרוצץ. עבאה"ט ועי' דו"פ וכו"פ סק"ב ותב"ש ס"ק א' שיש בזה כמה פירושים דלדעת הרד"ק הוי נתרוצץ לשון ריעותא וקרוב לשבירה ועדיין לא נשברה וי"מ שהוא לשון סדק ושבירה שהוא שנסדק העצם לשנים דהיינו שנעשה בו סדק א' והוא ארוך מהתחלת הגלגולת עד רוב ולא חסר מהגלגולת כלל ולדעת רש"י היינו ר"ל שנתרועע ונתמעך העצם בשביל שהוכה הכאות רבות בכח אבל אין בו נקב או סדק מפולש ועיי"ש בתב"ש דאף שמצדד להחמיר ככל הפירושים מ"מ במסקנתו נראה דעתו להקל בנסדק לפעמים במקום דהוי פלוגתא אי הוי רוב גובהה או רוב הקיפה והוא הפ"מ עיי"ש אבל בכו"פ כתב דבכ"מ יש להחמיר בזה לכל הדעות עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע כאן ס"ק א' מה שהאריך בביאור דברי התב"ש והכו"פ ומצדד דעיקר לדינא כדעת התב"ש עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ב' ובדעת תורה ס"ק ב':

ג רוב. כתב בפרי תואר סק"א בד"ה ואם וז"ל ולענין שיעור מהו נקרא רוב הוא כל שיצא מכלל חצי בכל שהוא עכ"ל והנה מדברי הפוסקים משמע דעכ"פ בעינן שיהיה נראה שהוא יותר מחצי בכל שהוא אבל אם אין ניכר שהוא יותר מחצי אף בכ"ש אין לאסור. אמנם לפ"מ דקיי"ל לקמן סי' שי"ח סק"א לענין בכור בב' זכרים שיצאו ב' ראשיהם כא' דשניהם הוי ספק בכור משום דא"א לצמצם וכחכמים עיי"ש והרי בש"ס בכורות שם דף י"ז ע"ב מבואר דלהמ"ד דס"ל שם א"א לצמצם ה"ה בכל דבר שצ"ל רוב או מיעוט היכא דהוי מחצה על מחצה א"א לצמצם וכמבואר להמעיין שם וא"כ ממילא משמע לפ"ז דבנ"ד י"ל דאף בנראה שהוא כמחצה על מחצה יש להחמיר דשמא הוי הנחבס משהו יותר מחצי רק דא"א לצמצם והנה לפמ"ש בתוס' עירובין דף ו' בד"ה (בדף ה' ע"ב) וספק דהיכא דיש ב' צדדים להיתר אמרינן דאפשר לצמצם עיי"ש י"ל לכאורה דגם בנ"ד יש להקל דהא יש ב' צדדים להיתר שמא הוי רק מחצה על מחצה ושמא הוי הרוב שלם והמיעוט נחבס אמנם לדינא אין להקל בזה כיון שהש"ך פסק שם בס"ק א' דגם מה שהכהן נוטל הוי ספק בכור עיי"ש הרי אף דיש ב' צדדים מחמרינן דהא יש שם ב' צדדים דהוא בכור א' שמא זה יצא ראשון ושמא יצאו שניהם כאחד וה"נ בנ"ד אע"ג שיש ב' צדדים להיתר אין להקל אמנם בלא זה נראה שיש להחמיר אף בנראה שהוא מחצה על מחצה בענין זה דהנה הרמב"ם פרק ז' מהל' קרבן פסח הלכה ב' פסק דמחצה על מחצה הוי כרוב ועיי"ש בפרק יו"ד מה' טומאת אוכלין הלכה י"ב (ועי' בתוס' יו"ט פרק ה' דתרומות משנה ז') והנה אף שהתוס' כתבו בחולין דף כ"ט ע"א בד"ה דכ"ע דבדבר התלוי בחיות לא הוי מחצה על מחצה כרוב עי"ש י"ל דכל זה לחומרא אבל היכא דהוי לחומרא לומר דהוי כרוב שפיר יש להחמיר דהוי כרוב מה"ט כנ"ל סי' כ"א לענין רוב הסי' דשחיטה דמחצה על מחצה לא הוי כרוב (ועי' בדברינו לעיל סי' כ"א ס"ק י"ז וסי' כ"ג ס"ק כ') וצריך להיות נשחט בהכשר רוב הסי' דוקא ובפרט די"ל דמשם אין ראיה דשם אתי קרא ע"ז וכמ"ש הרשב"א בחידושיו לחולין שם ובר"ן שם ועט"ז סי' כ"א סק"ב (ועי' בס' בגד ללבוש אות ס"ג ובס' אות הוא לעולם מערכת אות מ' בד"ה מחצה ובס' אמרי דוד על חולין דף כ"ח ע"ב בסוגיא דמחצה על מחצה כרוב באריכות):

ד גולגלתה. עי' באו"ה כלל נ"ד סוף סי' ד' שכ' דגלגולת הוא עצם הרחב שבראש שבו מונח המוח עיי"ש והביאו הכנה"ג בהגהות הטור ריש סי' זה (ובס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע ס"ק ג') ועתב"ש באמצע ס"ק א' שלאחר שהביא דעת הפוסקים בזה כ' ומדברי כולם נראה לדינא דאין נקרא גלגולת כ"א מה שכנגד המוח עיי"ש ועי' ביד אברהם שבגליון שכ' דלמטה מן העינים שהתחיל כבר לשפע וכן אצל הצדעין שקורין שלעפי"ן והוא נגד העינים ממש ששם מתחילין הלחיים העליונים במקום ההוא אין טריפה בנחבסה כלל אפי' להרמב"ם שאוסר בניטל לחי העליונה היינו כולו או רובו משא"כ בנחבסה עיי"ש:

ה בין ברוב גבהה. עבאה"ט ס"ק ב' ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות ב' מ"ש בזה ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו לטוש"ע שבריש סי' זה מה שפלפל בענין זה ועתב"ש שם שסיים דאין להכשיר בנתרוצץ העצה ונמעך כ"א שלא במקום הגובה שהוא מהעינים ולמעלה באורך עד אמצע גלגולת למענה וכו' וגם שיהיה מקום החבורה קטן שיהיה עכ"פ מיעוט נגד אותו חלק הגלגולת המכוסה בעור לבד והוא ערך חצי גלגולת שלצד מעלה להקרנים וכו' ואם המיעוך באחורי הגלגולת מן העורף ולמעלה צריך שיהיה מיעוט מן כל גובהה שלפני' ושל אחרי' ואם נמעך כרצועה ארוכה אם מקפת רוב רוחב הגלגולת נגד המות או לאורך הגלגולת מלפניו למעלה מהעינים עד מעט יותר מאמצע גלגולת למעלה טריפה ומכ"ש בנסדק כן טריפה עכ"ד ועשפ"ד ס"ק א' מזה ועי' בחגורת שמואל על הלבוש סק"ה מה שהאריך בזה (ועי' בב"א בא"ז סק"ב) ועי' מנהז"ב בדיני שארי טריפות כלל א' בקומץ סעיף ב' ועשרון סק"ג מה שהאריך בזה והעלה בזה לדינא כך דשיעור מקום ההיקף הוא מתחיל מעבר השני של העין שהוא לצד גוף הבהמה והולך דרך חוץ על גובה החוטם עד עבר השני של העין הב'. ושיעור גובה מתחיל מצד מעלה של העינים שהוא לצד הקרנים והולך עד סוף חיבור הקרנים אותו צד מהם שהוא לצד העורף שבדוק ומנוסה שזהו המקום שסיכך ומגין על המוח עיי"ש. והנה במטה יהונתן הנדפס מחדש על גליון היו"ד (המיוחס להגאון בעל הכו"פ) כ' בזה דמ"ש ברוב גובהו או ברוב היקפו היינו רוב הכמות של הגובה או מן ההיקף אבל אם נחבס רק:

רצועה אחת ארוכה אע"פ שעלה רוב גובהה או רוב היקפה כשר ועיי"ש בדבריו אח"כ בסעיף ב' שבנה חומה ע"ז היסוד לדחות דברי מרן הב"י ע"י זה עיי"ש ולפענ"ד כל דבריו תמוהין מעיקרן וחלילה לסמוך ע"ז כיון דלא משמע כן בכל הפוסקים וכמ"ש הוא בעצמו שאין כן דעת הב"י וקשה להאמין שזה יצא מפי הכו"פ דהא אדרבה מדברי הכרתי ס"ק ג' משמע להדיא להיפוך מדברים אלו וכן משמע מדבריו בס"ק ז' במה שכ' שם בדברי הב"י לענין נקבים שאין בהם חסרון דדמיא לגרגרת שהוא להדיא להיפוך מדברי המטה יהונתן בסעיף ב' שמדחה דברי הב"י בזה שכתב דדמיא לפסיקת הגרגרת ולית דין צריך בושש לפענ"ד ובודאי איזה תלמיד טועה כתבו ואין זה מדברי הכו"פ ואין לסמוך ע"ז כלל להקל אפילו לסניף בעלמא שאין זה משנה כלל: (ו) ברוב גבהה. עבאה"ט שם מ"ש דאם בשטח גובהה לחוד ליכא רוב רק בצירוף מה שנחבס גם בהיקפה וכן אם בשטח היקפה לחוד ליכא רוב כ"א בצירוף גם מה שנחבס בגובהה אסיר. ועי' בס' מנחת הזבח שם בקומץ סעיף א' ועשרון סק"ב שכ' דמדברי הש"ס והפוסקים משמע דמצטרפי מדקאמר ברובו משמע איזה רוב שיהיה עיי"ש אבל בפרי תואר סק"א כ' להדיא דאין לאסור כשיש רוב ע"י צירוף עיי"ש וכ"כ בס' הלכה פסוקה במקור דין סק"א דמשמעות הש"ס והפוסקים הוא דלא מצטרפי עיי"ש (ומ"ש מהפר"ח שמצטרפין חפשתי ולא מצאתי). וכן משמע מדברי השער המים סק"ב עיי"ש וכן ראיתי בס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע סק"ה שכ' דגם מדברי התב"ש נראה דס"ל כדעת הפרי תואר להקל דלא מצטרפי וסיים שכן עיקר עיי"ש וכן משמע לפענ"ד מלשון הרמב"ם בפ"י מהל' שחיטה הלכה ו' שכ' שנחבס רוב גובהה והרי רוב היקפה קיים או שנחבס רוב היקפה ורוב גובהה קיים ה"ז ס' טריפה עיי"ש ומשמע דאף כשנפחת מיעוט בהיקפה אפ"ה לא מיתסר עד שיש בגובהה לבד רוב וכן אף שנפסק קצת מגובהה אפ"ה לא מיתסר עד שיש בהיקפה לבד רוב ולא מצטרף מיעוט הגובה עם מיעוט ההיקף לאסור דאל"כ למה אמר בלשון והרי רוב היקפה והרי רוב גובהה קיים דאם נחסר גם קצת מהגובה או קצת מן ההיקף למה לי' עוד רוב מההיקף או מן הגובה הו"ל ליצטרף החצי של הגובה או החצי של ההיקף להמיעוט של ההיקף או של הגובהה וליטרוף אלא ודאי דע"כ דלא מצטרפי וק"ל:

ז בין ברוב. עתב"ש ס"ק ה' שכ' דאם נסדק בפילוש ע"י הכאה כאן מעט וכו' ויש כדי צירוף רוב יש להחמיר אפי' אין בהם חסרון ואם נעשה ע"י חולי יש להקל עיי"ש ועי' במק"מ סק"ו שהניחו בצ"ע דהא מדבריו ס"ק א' משמע להדיא דאין אוסר בנסדק ע"י חולי אפי' בנסדק רוב ביחד ודוקא כשנסדק ע"י הכאה דכאיב טפי וכ"ז הוא רק בבהמה אבל בעוף כשנסדק בפילוש אפי' בכל שהוא שלא ע"י חולי טריפה כמש"ל בסוף הסי' עיי"ש ועי' בדעת תורה סק"ו מ"ש בדברי התב"ש בזה ומתרץ קושיות המק"מ בזה ועיי"ש עוד לעיל סק"ב (וע"ל ס"ק י"ח וס"ק כ"ב):

ח טריפה. ר"ל ספק טריפה. דהוא בעיא בגמ' אי רוב גובהה לחוד או רוב היקפה לחוד ולא איפשטא ולחומרא ועי' תב"ש סק"א שכ' דכיון דהוי בעיא דלא איפשטא אי רוב גובהה אי רוב היקפה לכן אם נולד ספק אי הוי רוב אם ידוע שרוב א' בודאי לא נחבס והס' הוא על רוב הב' הו"ל ס"ס ומותר. אבל אם הס' שמא רוב שניהם נתבס לא שייך ס"ס להתיר דהא יש גם ס"ס להחמיר דלא שייך ס"ס דלמא לירא רוב ואת"ל שנחבס רוב א' שמא רוב הב' שלא נחבס הוא העיקר דהא אין הספק הב' מתיר לגמרי דהא יש חשש שמא באמת שני רובא נחבסו עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ב ובפרי תואר סק"א ובשער המים ובערך השלחן ובדעת תורה סק"ד מ"ש באורך בזה. ועי' מק"מ סק"ז שכ' דמ"ש התב"ש דכשהספק הוא רק על הרוב הב' יש להתיר מיירי דוקא באופן דהספק אינו מחסרון ידיעה וה"פ. ועי' בדברי שאול בההשמטות להל' טריפות ובהגהת יד שאול שכ' דאף אם בא לפנינו ב' בהמות א' חסר ברוב גובהה וא' חסר ברוב היקפה וא"כ הו"ל תרתי ס' בתרי גופי דסתרי אהדדי דממ"נ חד כשרה היא אפ"ה אוסרים שניהם עי"ש אמנם פשוט הוא לפענ"ד לפי דברי התב"ש הנ"ל דאם נפל ב' זיתים מב' בהמות א' שחסר רוב גובהה וא' שחסר רוב היקפה דלא צריכין ב' פעמים ס' לבטל כל כזית בפ"ע וסגי בפעם א' ס' לבטל כזית א' לבד דממ"נ א' כשר וכמש"ל (וע"ל בסי' שאח"ז ס"ק ו'):

ט אע"פ שהקרום קיים. עתב"ש סק"ח שכ' דהוי טריפות מחמת עצמו לא משום דסוף הקרום לינקב ועשפ"ד סק"ב ובמק"מ סק"ח מזה ועי' בכנה"ג בהגהת הטור אות ו' ועי' בשו"ת חקרי לב הספרדי חלק א' מיו"ד סי' כ' מה שהאריך בפרט זה והעלה ג"כ שכן עיקר לדינא דהוא טריפות מחמת עצמו עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ג' ובס' צמח צדק החדש בביאורו לש"ע סק"ו מ"ש בזה (ועי' בס"ק שאח"ז ובס"ק י"ב):

י שהקרום קיים. עי' בישועות יעקב שעמד על המחקר אם מהני שהייה י"ב חודש דכיון דלא הוי טריפה ודאי דלא ידעינן אי רוב היקפה אי רוב גובהה ועיי"ש בפי' הקצר סק"א ועי' בשנות חיים סק"ג שכ' בפשיטות דלא מהני בזה שהייה יב"ח עיי"ש וכ"כ בדעת תורה ס"ק ג' ובמי הדעת סוף סק"ד ובפתיחתו לה' טריפות אות כ"ו עיי"ש ונראה שכן הוא דעת הפר"ח סוף ס"ק ב' שכ' שם דכשיש תרי ותלת ס"ס אי היה רוב או לאו ליכא להתיר כ"א ע"י שהייה יב"ח עיי"ש ומשמע דדעתו דכשאין שם עוד שאר הס' הנזכרים אין התיר אפי' ע"י שהיי' יב"ח (ועי' בדברינו לקמן ס"ק ט"ז): (יא) קיים. עד"ק ס"ק א' שכ' דכשלא נתרוצץ רוב אע"פ שהוכה בראשה הכאות רבות בכח חזק ואף שנפוח העור החיצון עי"ז כל שהולך ואוכל כראוי אין לחוש להצטרך בדיקה ויש להתיר אפי' בלא בדיקת הקרום עיי"ש ועי' בגה"ק אות א' ומקדש מעט ס"ק ג' שכ' דזה דוקא כשלא חלתה אבל אם הכה בראשה כ"כ עד שחלתה איזה ימים אפי' בבהמה אין להתיר אא"כ הלכה הילוך יפה ד' אמות ולכתחלה צריך גם בדיקת הקרום ויש לסמוך בזה על בדיקתנו אבל אם לא הלכה הילוך יפה אזי צריך מדינא בדיקת הקרום ואין לסמוך אבדיקה כ"א בבהמה אבל בעוף אין לסמוך אבדיקתנו וטריפה כי אין אנו בקיאים בבדיקת הקרום בעוף עיי"ש ועי' בהגהת יד שאול שכ' בדין דהכתה חולדה על ראשה דדוקא בהכתה חולדה הוא דלא חיישינן לנקיבת הקרום אבל בהוכתה במקל על הגלגולת בודאי יש לחוש לנקיבת הקרום וסיים וז"ב ופשוט עיי"ש ולדבריו נראה דאפי' הלכה ד"א ולא חלתה חיישינן לנקיבת הקרום וטריפה אמנם בשו"ת בית שלמה ח"א מיו"ד סי' נ"ד האריך בענין זה והעלה דלא חיישינן לנקיבת הקרום על ידי הכאה אף בהכה נגד המוח והביא דברי הד"ק והגה"ק הנ"ל שכ' לחוש בזה לנקיבת הקרום וגם מחשש ריסוק אברים והשיג עליהם וסיים אמנם למעשה איני רוצה להקל נגד דברי הד"ק שכתב דבעינן הילוך דוקא עי"ש שוב ראיתי שבדבר זה נחלקו גם גדולי הספרדים ז"ל דהנה בשו"ת תורת חסד הספרדי סי' ו' כ' בעובדא דבהמה שהכו אותה על ראשה ורבצה במקומה ולא עמדה ולא המתינו כ"ד שעות ושחטוה מיד דהוה דינה כדין בהמה שהוכתה על גבה בחוטרא על השדרה דלקמן סי' ל"ב סעיף ו' דלדעת החולקין על הרמב"ם אין מועיל בדיקה אלא לאחר שהיי' מעל"ע או אחר שעמדה והלכה וי"א דאם בדקו הגלגולת ולא נתרוצץ ברוב גובהה או ברוב הקיפה כשירה עיי"ש ועי' בשלחו גבוה סק"א ולקמן סי' נ"ח ס"ק ט"ו ובמחזיק ברכה לקמן סי' ל"ב אות ט' שהביאו דבריו לדינא עי"ש אמנם בשו"ת חקרי לב הספרדי חלק א' מיו"ד סי' כ"א עשה מערכה גדולה בנידון זה והביא דברי הרב תורת חסד הנ"ל והרבה להשיב עליו והעלה שכל שרואין שהעצם קיים לא חיישינן לריסוק שאר אברים וכשר עי"ש וכן ראיתי בס' מעשה רקת הספרדי על הרמב"ם פרק ט' מהל' שחיטה הלכה י"ט שהשיג ג"כ על דברי התורת חסד הנ"ל והעלה ג"כ בראיות דכל שלא הכה רק באבר א' אין חוששין לריסוק כל האברים וא"צ לבדוק רק אותו מקום שהכה ע"כ בהכה בראשה א"צ עמדה והלכה כלל רק בדיקת הקרום לבד עיי"ש ולאחר שכתבתי זה ראיתי: בס' דעת תורה ס"ק ו' וז' שהרחיב הדיבור בענין זה והעלה לדינא כך דבהכתה בראשה ולא נתרוצץ העצם א"צ הילוך רק דצריך בדיקה בקרום של מוח במראית עין. ואם נתרוצץ העצם יש להחמיר שלא להקל רק בהילוך ד"א ובהפ"מ ושעהד"ח יש להקל גם בנחבסה גם בלא הילוך ע"י בדיקת הקרום בראיית עין אך כל זה הוא בבהמה אבל בעוף אין להקל בלא הילוך בשום אופן עיי"ש ועי' בדבריו עוד להלן סי' ל"ב אות י"ד מ"ש עוד מענין זה בעובדא שנשאל בעגל שקנו מנכרי והיה מונח בארץ ולא היה יכול לעמוד ברגליו כלל ושאל להנכרי ע"ז ואמר שהכהו ביום הקודם בעץ על ראשו ולא שאלוהו אם נפל ע"י ההכאה והשיב להתיר מכמה טעמים עיי"ש:

סעיף ב

יב נפחתה. עתב"ש שם דטריפות דנפחתה הוא פלוגתא בין הפוסקים אי הוי טריפה מחמת עצמו או משום דסוף הקרום לנקוב עיי"ש ועש"ך ס"ק ד' ופר"ח סק"ח ושפ"ד סק"ה וס"ק ז' ובשו"ת נודע ביהודא קמא חיו"ד סי' ה' ועי' בס' לוית חן על התורה פ' תבוא ובשנות חיים סק"ד ובשו"ת ספר יהושע סי' כ"ח ובשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קס"ד ובשו"ת שואל ומשיב קמא חלק א' סי' צ"ח ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ו' ובשו"ת דעת חכמים (הנספח להס' תקוני זבח) סי' ל"ח ובס' דעת תורה ס"ק י"ד ובס' דברי יוסף סי' קי"ב מענין זה (וע"ל ס"ק ט'):

יג וחסר ממנה כסלע. עבאה"ט דכי הוי כסלע מצומצם טריפה ועי' בתב"ש סק"ד ובפרי תואר סק"ד ועי' נקודות הכסף על דברי הש"ך סק"ה עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ג וסק"ה ובישועות יעקב בפיה"ק סק"ב (ועי' בפר"ח ס"ק ו') ועי' בס' צמח צדק החדש סק"ז שעמד על המחקר על גוף השיעור דכסלע ששיערו חז"ל בזה אם ר"ל סלע מצומצם או סלע שוחק עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ב שכתב דבעינן שידע בודאי שלא הגיע החסרון לסלע ובלא"ה אסור דאין זה אלא ס' חסרון ידיעה ודעת טועים לא הוי דעה ואסור עד שידע בודאי שלא הגיע לכסלע עיי"ש. ועי' בס' דעת תורה ס"ק י"ב שעמד על המחקר בדין נפחתה ולא בדק תיכף אם הוא כשיעור סלע ועבר זמן רב ובדקו ונמצא פחות מכסלע אם יש לחוש שמא היה כסלע ונתרפא וכתב דאפי' להמחמירים להלן סי' ל"ג בוושט ובסי' נ"ה בטריפות עצמות דחיישינן שמא היה כשיעור ונתרפא מ"מ בנ"ד לכ"ע קיל טפי דכל שלא נתברר שהיה מתחלה יותר ממה שהוא לפנינו אין להחזיק ריעותא עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דבבריה קטנה משערין לפי ערך עכו"פ מ"ש בזה ועי' תב"ש סק"ו שהחמיר וכתב מי יודע באיזה שור הגדול שיערו חז"ל כסלע לומר דקטנות ממנו הם פחות מזה לכן צריך המורה לשים עינו ולבו בדקדוק שיעור זה לבל יכשל ואין לסמוך על המדידה בזה עיי"ש ועי' גידולי הקדש סק"ה ובמקדש מעט ס"ק י"א ועי' בס' צמח צדק החדש בביאורו להש"ע סק"ז מ"ש בזה והעלה בראיות דאין לחלק בענין שיעור זה בין בהמה גסה לדקה רק בעוף משערין לפי קטנו וגדלו לפי ערך ועיי"ש בקיצור דיני טריפות שלו שבסוף סי' ל"א בקיצור דינים מסי' ל' אות ז' שכ' כן בהחלט דחסרה כסלע היא בין בבהמה דקה ובין בגסה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י"א מ"ש בענין זה והכריע דהמיקל בהפ"מ לסמוך על המקילין דגם בדקה בעינן סלע לא הפסיד עיי"ש. ולענין עוף דהוי השיעור כפי ערך סלע בבהמה עי' בכו"פ ובחי' הרז"ה ז"ל שהעלו מהא דלקמן סי' ל"ד דאם אין בנקב רק כשיעור רובע פי הקנה שלו בודאי אין בו כפי ערך סלע ע"ש ועי' בגה"ק שפקפק בדבריהם עפ"ד התב"ש ס"ק ג' אמנם יעיין בדעת תורה ס"ק י"א שכ' דהעיקר כדברי הכו"פ והרז"ה בזה עיי"ש:

יד ממנה. עי' בד"ק סוף ס"ק ט"ז שכתב דהיכא דנפחתה וחסר כשיעור סלע ונפחת רק עובי העצם ונשאר עוד מיעוטו לצד המוח שלם יש לעיין אם נימא בזה לענין רוב עובי העצם דהוי ככולו ויש לעיין בזה לשיטת הסוברים דהוי טריפות מצד עצמו והובא ראיה מסתימת הפוסקים דלא אסור רק במפולש מעבלע"ב דוקא עיי"ש (וע"ל ס"ק מ"ג) מ"ש עוד משמו בענין זה:

טו כסלע. עבאה"ט מ"ש שהוא פחות מרוחב שליש טפח ועי' מזה בס' אפריון שלמה בחלק שיעורין דאורייתא סעי' ק"ו ס"ק קס"ג ובקו"א שם אות י"ב ועי' בס' צמח צדק החדש שם בס"ק שאח"ז מה שהרחיב הדיבור בזה עיי"ש:

טו טריפה ר"ל אעפ"י ששני הקרומים קיימים. צמח צדק החדש שם סק"ח ועי' תב"ש סק"ח ובערך השלחן או ג' שכ' דבנפחתה הגלגולת כשיעור אפי' שהה י"ב חודש טריפה ודלא כהיש"ש שכ' להתיר בשהה יב"ח עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ה ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' כ' ובס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ג' סי' ל"ו ס"ק ז' ובזכור לאברהם הספרדי חלק א' מיו"ד בדיני טריפות בסי' זה ובשו"ת עמק הלכה חיו"ד סי' ח' דבניקב כשיעור לפי ערך סלע אז אפי' בעוף היבשה לא מהני שהיי' יב"ח והטילה ביצים עיי"ש ועי' בפלתי סוף סק"ה ושפ"ד שם ועי בס' דברי יוסף סי' קנ"ב מה שפלפל בזה והעלה דעיקר לדינא כדעת המקילין דעכ"פ כל ששהה יב"ח יש לסמוך אבדיקתנו ואם רואין שהקרום שלם יש להקל עיי"ש אבל בס' שנות חיים ס"ק ד' העלה, דהעיקר לדינא דלא מהני שהיי' יב"ח אפי' לענין לסמוך אבדיקת הקרום דאפי' אם ידוע שהקרום קיים לא מהני י"ב חודש עיי"ש ועי' בשו"ת מגדל השן סי' ע"ד מ"ש בזה ועי' בדעת תורה ס"ק ט' מ"ש בענין זה והעלה לדינא דבספק אם נפחתה או נחבסה כשיעור שפיר מהני יב"ח אבל אם היה ודאי כשיעור סלע בין בנפחתה ובין בנחבסה אפי שהה יב"ח טריפה ועיי"ש עוד בפתיחתו לה"ט אות י"ט (וע"ל סק"י ולהלן סוף ס"ק כ"ד וס"ק מ"ד):

יז ואם. עמ"ז סק"ב שכתב דלא מהני בזה סתימה בעור דאעפ"י שהעור שלמעלה הוא שלם ויפה אפ"ה לא מהני דהעיקר תלוי בעצם עיי"ש ועד"ק ס"ק ד' שהעלה דה"ה סתימה דבשר ג"כ לא מהני דאין כח אף לבשר להשלים במקום כח העצם עיי"ש (ועי' לקמן ס"ק כ"ח) ועי' מק"מ סק"י מזה (וע"ל ס"ק ל"ב מדין סתימה בעצם):

יח שיש בהם חסרון עבאה"ט סק"ה מ"ש מהפר"ח דאם בין נקב לנקב וכו' ועי' שפ"ד סק"ד שסיים בזה דחומרא הוי עיי"ש ועתב"ש סק"ה שכ' שיש להחמיר בזה אף בעוף שהשלם שבין הנקבים יצטרפו לרוב כשאין בין נקב וכו' עיי"ש (ועי' בשער המים ס"ק ה') ועי' בשו"ת עדות ביהוסף (להה"ג מטעלז) סי' ל"ה מ"ש בענין זה (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ב ובסי' ל"ד סעי' ג'):

יט כסלע שהוא שליש טפח. הנה ת"ח א' העירני שהבאה"ט טעה במ"ש בסק"ה וז"ל ופי' הש"ך דצריך להיות יותר מסלע דסלע לא הוי שליש טפח עיי"ש עכ"ל והוא טעות גדול דהא בש"ך כתב להיפוך דאסור אפי' בפחות משליש טפח דרוחב הסלע הוי פחות משליש טפח אבל חלילה לומר דאין אסור עד שיהיה יותר מסלע עכ"ד ואמרתי לו שבודאי הבאה"ט בעצמו לא טעה רק שהוא טעות איזה מעתיק דהא הבאה"ט כתב בעצמו מקודם ס"ק ג' וז"ל ורוחב סלע הוא פחות משליש טפח עש"ך ועפר"ח עכ"ל. וא"כ איך הוא חוזר וכופל הדברים ומהפכן כאן ממה שעדיין לא יבשה לחות הדיו ממ"ש קודם להיפוך ובע"כ שדברי הבאה"ט האחרונים הוא טעות המעתיק וה"ב:

כ שהוא שליש טפח. ע"ל סי' מ"ח סעי' ד' ועי' בקונטרס שלום בפמליא של מעלה (מהגה"צ מ' אלי' זצ"ל מגרידיץ) סי' ט' מה שהאריך בענין זה:

כא שליש טפח. עכו"פ דטפח הוא ד' אצבעות אגודלים וא"כ שליש טפח הוא אצבע ושליש אצבע. האצבע הוא כפי מ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' ס"ת ה"ט שהוא באורך ב' שעורות בריוח ורוחב ז' שעורות בינונים בדוחק עכ"ד וכ"כ בישועות יעקב בפה"ק ועי' באו"ח סי' י"א סעי' ה' במ"א ובשע"ת שם ובשו"ת בית אפרים הנספח להס' רא"פ סי' י"ז:

והנה כדי לידע שיעור זה ע"פ המדות שבמדינתנו עמדתי על חשבונו וראיתי דלפי מה שכ"ל (סי' י"ט ס"ק כ"ז) בחשבון מידת המעטע"ר שלנו שכל אמה תלמודיית היא בת נ"ח צענט"י מעטע"ר יוצא לנו שכל טפח הוא מחזיק תשעה צענט"י מעטע"ר ושבעה מיל"י מעטע"ר בקרוב ואצבע תלמודיית מחזיק שני צענט"י מעטע"ר וארבעה מיל"י מעטע"ר דהיינו לפי המבואר ברמב"ם פרק י"ז מהל' שבת הלכה ל"ו שכל אמה היא ששה טפחים וכל טפח הוא ד' אצבעות עיי"ש] ולפ"ז צא וחשוב דשיעור שליש טפח הוא שלשה צענט"י מעטע"ר עם שלשה מיל"י מעטע"ר ולפמש"ל שם שיש דעה שאמה תלמודיית מחזיק נ"ר ענט"י מעטע"ר וחצי נמצא שכל טפח מחזיק תשעה צענט"י מעטע"ר ושבעה וחצי מיל"י מעטע"ר וכל אצבע תלמודיית מחזיק שני צענט"י מעטע"ר וארבעה וחצי מיל"י מעטע"ר אמנם לפמ"ש שם בשם הח"ס שכל אמה של תורה היא כ"ד צאה"ל וחז"ל הוסיפו עליה עוד חצי צאה"ל שהיא ס"ה שלשה וששים צענט"י מעטע"ר ושמונה מיל"י מעטע"ר צא וחשוב ותמצא שהטפח הוא עשרה צענט"י מעטע"ר וחמשה מיל"י מעטע"ר ושיעור שליש טפח הוא שלשה צענט"י מעטע"ר וחמשה מיל"י מעטע"ר בקירוב מאד אמנם לדינא עדיין צ"ע עפ"ד הס' אפריון שלמה בקונטרס שיעורין דאורייתא סעי' א' שהבאתי שם במה שהתפלא על הח"ס במה שהגדיל השיעור עד צא"ל משום שמדד באצבע דאדם בעל אברים בדחיקה על הדף בכח הלא קיי"ל שא"צ לשער רק באדם בינוני ובלי דחיקה עיי"ש וכאשר מדדתי כמה פעמים עפמ"ש הרב אפריון שלמה הנ"ל מצאתי השיעור אצבע אגודל שהוא רק ג' רבע צא"ל וכן ראיתי בס' מסגרת השלחן הספרדי סי' נ"ג שמצייר השיעור אצבע אגודל וראיתי ג"כ שהוא רק כשיעור ג' רבע צא"ל כאשר יראה המעיין שם ולפ"ז הוי הטפח כשיעור ג' צא"ל וכשיעור תשעה ושבעים מיל"י מעטע"ר ופשוט לפענ"ד דמי שאין דעתו יפה לחשוב חשבונות אלו ולהכריע אין לו להקל בספק איסור דאורייתא ויש לו להחמיר בזה לשער כשיעור הקטן מכל השיעורים הנ"ל וכיוצא בזה כ' להלן (בריש סי' נ"ח ס"ק פ') ועי' עוד בדברינו לקמן (סי' נ"ג ס"ק ל"ב וסי' ל"ה ס"ק צ"ה):

כב טריפה. עבאה"ט ופת"ש מה שכ' לענין נקבים שאין בהם חסרון צמ"ש הבאה"ט שהפר"ח מכשיר בכל גווני הנה גם בח"א כלל ט"ו סעי' א' כ' וכן בשם הפר"ח להכשיר אולם המעיין בפר"ח סק"ה יראה שהפר"ח אינו חולק רק אנקבים שאין בהם חסרון אבל ביש בהם חסרון כתב בעצמו בריש הס"ק שמצטרף עיי"ש וכבר עמד ע"ז בדרך החיים עיי"ש (ועשפ"ד ס"ק ד') ועי' ביד אברהם שבגליון היו"ד מ"ש בזה ועתב"ש סק"ה שהעלה שיש להבחין אם נעשו ע"י הכאה מצטרפין לרובא ואם נראה שנעשו ע"י חולי יש להקל עיי"ש ועי' בשער המים סק"ה בד"ה וכ' וברביד הזהב ס"ק ב' ועי' בדעת תורה ס"ק י' מ"ש בזה והעלה לדינא כך דבנפחתה במקומות הרבה בנקבים שאין בהם חסרון אז אפי' בלא הפ"מ יש להקל ולומר דאין השלם שביניהם מצטרף לרוב אכן אם יש בהם חסרון אין להקל רק בהפ"מ דוקא עיי"ש ועי' בבית יצחק בעמודי זהב סק"ז ובס' בית אברהם בא"ז ס"ק ה' אות א' שכ' דכל זה הוא דוקא כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב (עי' להלן סי' ל"ד ס"ק י"ב) אבל כשיש בין כל סדק וסדק כמלא הסדק כשרה לכ"ע דהא אפי' נקבים שיש בהם חסרון אין מצטרפין לרובא עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ז' מ"ש עוד לענין הסדקים שאין בהם חסרון וע"ל ס"ק י"ח):

כג אבל פחות מזה יש להכשיר. עי' בשפ"ד ס"ק ז' שכ' דאפי' שהיי' יב"ח א"צ בזה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' קנ"ב בד"ה ובפרמ"ג מ"ש בזה. (כד) יש להכשיר. עי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות י"ב ועי' בביאור הגר"א ס"ק ז' שהביא ראיה מהש"ס דבכה"ג לא צריך בבהמה בדיקת הקרום עיי"ש ועי' יד אברהם בגליון היו"ד מ"ש בענין זה ועי' בדעת תורה ס"ק י"ג. אולם בתב"ש ס"ק ז' ובשער המים ס"ק ו' כ' דמ"ש דלא חיישינן בבהמה לנקיבת הקרום ר"ל דבבהמה אף אנן בקיאין בבדיקה והיכא דבדקינן וראינו שהקרום שלם לא חיישינן שוב שמא ניקב אבל באמת אין להתיר כ"א ע"י בדיקת הקרום אם לא ניקב ועיי"ש בתב"ש שכ' דאפי' נפחת הגלגולת ע"י חולי או מאיזה צד שיהיה צריך בדיקת ראיי' להקרום ואע"פ דקיי"ל דבכ"מ שצריך בדיקה מדינא אין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ בזה יש לסמוך על הראיה כיון דא"א שינקוב הגלגולת כ"א בדבר עב ואם ניקב גם הקרום אפשר להכיר במראית העין היטב רק שצריך לעיין היטב במראה וסיים שם דאי לא עביד הכי הו"ל ספק טריפה עיי"ש ועי' בשער המים שם שהסכים עמו לדינא בזה עיי"ש וכ"כ בהגרע"א ובישועות יעקב בפה"ק סק"ה ובהלכה פסוקה במקור דין סק"ב ועי' במנהז"ב בדיני שאר טריפות כלל ח' בעשרון סק"ה וקומץ ס"ק ג' ועי' בס' צמח צדק החדש ס"ק י"ב (וע"ל ס"ק מ') ופשוט הוא לפענ"ד שצריך לעיין היטב גם אם אין בהקרום שום שינוי מראה דאם יש שינוי מראה יש לאסור וכמ"ש בד"ק לקמן בסי' שאח"ז סק"א במוסגר שם ובמק"מ שם סוף ס"ק ד' (ועי' בדברינו בסי' שאח"ז ס"ק ט"ז)

ועיין עוד במק"מ שם ס"ק י"ג שכ' דאפי' לא ראה נקב ממש בהעצם אלא ראה איזה ריעותא שמורה על נקב שבעצם צריך לפתוח הגלגולת ואם ראה שבפנים הוא שלם שוב אין צריך לעיין בקרום עיי"ש ועי' עוד במק"מ שם שכתב דאם נודע שהנקב שבגלגולת הבהמה נעשה ע"י דבר דק כמסמר ומחט תלוי בפלוגתת הפוסקים האחרונים דלהתו"ח כל שרואין שלא ניקב כשר ולהתב"ש ולהשפ"ד יש לאסור דאף בבהמה אין אנו בקיאין בזה בבדיקת הקרום ואם נקרע קרום העליון ולא עיינו בו שוב לא מהני לכ"ע לבדוק בקרום תחתון עיי"ש ועי' בדברינו להלן (סוף ס"ק מ"ב) מ"ש עוד מזה ופשוט הוא מדברי כל האחרונים דבדיעבד אם לא בדק הקרום דכשרה עכ"פ בשהה י"ב חוד כמו בעוף היבשה (דלקמן ס"ק מ"ד) כיון דלא הוי טריפה רק מספק ועי' בשלחן גבוה סוף ס"ק י"א ובזכור לאברהם הספרדי חלק א' ביו"ד ערך טרף דה"ה אם נתעברה וילדה אחר דאיתיליד בה הריעותא דמהני וכשירה דטריפה אינה יולדת כדלקמן סי' נ"ז עיי"ש:

כה להכשיר. נראה לפענ"ד דאם נפחת הגלגולת דבהמה וב' אומרים שלא ניקב הקרום וב' אומרים שניקב הקרום שיש לאסור וכמ"ש הפרמ"ג בפתיחה לה"ט (בד"ה ודע דהא) בשם תשו' המהרשד"ם בכוליא שהיה בה מים עכורים וב' אומרים שהגיע לחריץ וב' אומרים שלא הגיע שיש לאסור בודאי שאין לומר אוקי אחזקה כיון דבהמה זו יצאה מהרוב עיי"ש וה"ה הכא וה"פ:

כו דלא חיישינן וכו'. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ב מ"ש בביאור דברי הרמ"א בזה:

כז בבהמה. עי' ביד אברהם שבגליון סוף סי' זה שהעלה דפשוט הוא דאפי' נעקרו הקרנים מן השורש ונעשה גומא הראש אם עצם הראש שתחת הקרנים הוא שלם כשר דמשום השורש של הקרן לא מיטרפא והביא ראיה לזה מדלקמן סי' ש"ט עיי"ש (וע"ל בסי' שאח"ז בבאה"ט ס"ק ה' מ"ש מהכנה"ג ובדברינו שם ס"ק נ"ב) ופשוט הוא דמ"מ אין להכשיר בזה אא"כ בדקו עצם הגלגולת שתחת הקרן בתוך ג"י אבל לאחר ג"י לא מהני בדיקה דחיישינן שמא הבריא (וכמש"ל ס"ק מ"א):

כח ובעוף המים. עתב"ש ס"ק ח' דפשוט הוא דאף נקב שאין בו חסרון מטריף בעוף המים עיי"ש ועבד"ק סק"ד ובמק"מ ס"ק י"ד שכ' דבעוף המים כשניקב במשהו דינו לענין סתימה הן מבשר ועור והן מעצם כמו בעוף היבשה שיש בנקב ודאי כשיעור המטריף עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ז ולהלן ס"ק ל"ב):

כט כגון אווזא. הנה בכל הפוסקים מבואר בפשיטות דאווזות דידן עוף המים המה וכמ"ש בתב"ש ס"ק ח'. אך בפלתי ס"ק ה' הטיל ספק בזה עיי"ש אולם יעיין במ"ז ס"ק ב' שכתב דאין לצרף זאת לספק דשמא אווזות דידן לאו עוף המים הם דואי עוף המים המה עיי"ש ועי' בשערי דעה ס"ק א' בד"ה ועוד כתב מ"ש בזה באריכות ועי' ד"ק סק"ה ובמק"מ ס"ק ט"ו דלפעמים יש לצרף דברי הכו"פ הנזכר לסניף להקל עיי"ש:

ל אפי' לא ניקב העצם אלא ב"ש. עד"ק סק"ד וס"ק ה' ובמקדש מעט ס"ק ד' שכ' דכל הגלגולת שוה לענין זה שהנקב פוסל בו דגם נגד הפולין יש לה דין עצם הגלגולת וכן בגלגולת שסמוך לעורף יש קדירה קטנה אצל קדירה הגדולה וגם שם יש מוח וקרומים ויש שם דין גלגולת כי גלגולת משמע שהוא עד חוליות השדרה ועד החוליות חמור לענין זה וע"כ גם שם יש לו דין נקב בעצם שסביב המוח עיי"ש:

לא כל שהוא עבאה"ט ופת"ש לענין האווזות והתרנגולים שיש חטוטרות ונוצות גבוהין בראשן ועשפ"ד סוף סי' זה מ"ש בזה ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' כ"ח (והביאו בס' קול בן לוי במפתחות הכנה"ג שבסוף הס' הנ"ל) שכ' להקל בזה עיי"ש וכ"כ בס' שלחן גבוה ס"ק י"א לדינא עיי"ש ועי' בס' דברי קהלת בחידושיו לה"ט ובס' חידושי מהרא"ל צינץ ובכנפי יונה ובס' ערוגות הבושם ועי' בחידושי הרז"ה שכ' ג"כ שיש להקל בזה בכ"מ וכתב שכן הסכימו עמו כמה גדולים עיי"ש וכ"כ בשו"ת ספר יהושע סי' כ"ח ועי' במחזיק ברכה ובעקרי הד"ט שהביאו כמה רבנים גדולי הדור שהסכימו להתיר בזה עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק א' סי' צ"ח שכ' שכן כתבו לו ממגענצא דכמעט כל האווזות שאוכלים שם יש להם נקב בעצם גלגלתם ועפ"ז כ' דגם במדינתנו יש להתיר מטעם דהכי רביתייהו עיי"ש ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' כ' מה שהאריך בדין זה בפלפול בדברי הצ"צ והתב"ש הנ"ל והעלה דהעיקר דעת המקילין בזה אך לכתחלה אין לקנותם עיי"ש ועי' בס' בית יצחק בעקרת הבית סעי' ה' ובתוה"ב אות ז' שמאסף כמה חלוקי דעות שבין האחרונים בזה וסיים וז"ל ועכ"ז הואיל דאיכא חלוקי דעות וחילוקי מנהגים בעופות שיש להם טשופי"ס בגלגלותם אין לסמוך להקל כ"א אחר העיון וע"י מורה הוראה גדול ומופלג בתורה שדעתו רחבה להסכים עם המקילין וכו' עיי"ש ועי' בדעת תורה מס"ק י"ט ואילך עד סוף הסי' שהרחיב הדיבור בזה ובסוף ס"ק כ"ג מסיק דהעיקר לדינא שיש להקל בכל המקומות וא"צ לבדוק כלל ובמי הדעת ס"ק כ"ז כ' בזה לדינא כך דאותן העופות שיש להם נוצות זקופות בראשן אם אין העצם גבוה רק שהנוצות זקופות דרובן ככולם אין בהם נקב יותר מבשאר עופות אין בהם שום צד חומרא כלל ואם גם העצם גבוה אם העור שע"ג הראש דבוק לעצם היטב כמו בשאר עופות וגם אין שם שינוי של צרורות דם ורקבון או בועא וכדומה יש להתיר בלי בדיקה בין בעוף היבשה ובין באווזות ובר אווזות וגם אם ראה אח"כ שניקב העצם אפי' נקב גדול מכפי ערך שיעור המיקל לא הפסיד אבל אם החטוטרות היא בשינוי מכפי הרגיל או שהעור נפרד מן העצם ויש שם צרורות דם או ליחה או מים וכדומה אין להתיר גם בעוף דיבשה בלא בדיקת העצם ואם ניקב העצם אפי' כ"ש אין להתיר כלל דכל ההיתר הוא משום דהכי רבותייהו ובכה"ג לא שייך לומר כן אך אם הוא בעוף דיבשה ואפשר לתלות שנעשה ע"י חולי בעינן שיהיה הנקב כשיעור עיי"ש ועי' בד"ק סק"ג ובמק"מ ס"ק ט"ו שכ' דהמנהג במדינות אלו שאין מצריכין לבדוק התרנגולים בעלי חטוטרות כי סומכים על רוב שאין בהם נקב אבל אם רואים חטוטרת גבוה ומשונה מהרגילות של בעלי חטוטרות צריך לבדוק וכ"ז בתרנגולים או שאר עופות היבשה אבל אווזות ובר אווזות שבראשן חטוטרות או נוצות זקופות וטשיבו"ס כיון שהתב"ש וכמה אחרונים משוו להו ודאי טריפה ואוסרין בכל אופן וכן נוהגין אנן לכן נוהגין לבודקו ועיי"ש בד"ק סק"ד בד"ה אודות מ"ש לענין דיעבד אם נאבד בלא בדיקה דאין הכרע לאסור בזה ועי' עוד במק"מ סוף ס"ק הנ"ל שסיים וז"ל ובחיי הגאון זצ"ל היו בני העיר מוזהרים שלא לקנות עופות עם טשיבו"ס עכ"ל. ומ"ש הפת"ש מתשו' פרי תבואה דמקובל מרבותיו דנקב דק שאין נכנס בו רק חוט השערה של אדם אין לחוש דבודאי אין בו כפי ערך השיעור וכו'. עי' בד"ק ס"ק ד' שכ' לענין שיעור גדלות הנקב באווז שהוא נוהג ע"פ חמיו (הוא הגאון בעל שו"ת נטע שעשועים ז"ל) דכל ששער עובר מעלע"ב כשתוחבין במקום הנראה כעין נקב הטריף והוא מחמיר עוד דאע"ג דאין השער עובר מעלע"ב מ"מ כשניכר שהעיכוב הוא ע"י שיש ליחה כל שהוא נקרש בתוך הנקב וזה מעכב להעברת השער ה"ז טריפה עיי"ש (ובמק"מ שם) ועי' בשו"ת נודע בשערים תניינא סי' יו"ד מ"ש בזה והעלה דהכל תלוי במנהג המקומות ובמקום שנהגו להקל בכל גווני בזה אפי' בנקב גדול אין לשנות מנהגם עיי"ש ועי' בס' שערי דעה ס"ק א' מה שהאריך בענין זה וסיים דודאי אותן המקומות אשר נהגו בהם איסור אין לשנות מנהגם וגם במקומות שנהגו בהן היתר עכ"פ לכתחלה טוב שלא לקנותן כי מה לנו להכניס עצמנו לידי חששא וכמ"ש בתשו' חב"י ששמע שרבנים גדולים הזהירו ע"ז וסיים וז"ל ואני רגיל להזהיר להשוחטים לבל ישחטו אווזות כאלה כדי שההמון עם ישמעו ולא יקנו מאווזות כאלה עכ"ל וכ"כ בשו"ת אמרי אש חיו"ד סוף סי' כ"ד שהוא פירסם בעירו לאסור אלו העופות וצוה על השוחטים לבלי לשחטם עיי"ש ועי' מה שהאריך בזה בשו"ת חסד לאברהם (להגאון מביטשאטש) חיו"ד סי' י"ג ופלפל בדברי הצמח צדק ותשו' נו"ב בזה והעלה דאם רואין שניקב העצם וגם העור שע"ג הגלגולת לכ"ע אסור אך נתפשט המנהג בהגליל שלו שלא לבדוק כלל ומתירין אותן בלי בדיקה וסיים שבכ"ז הוא מחמיר לעצמו שלא לקנות אותן העופות בביתו בשום אופן עיי"ש ועי' מזה בשו"ת ספר יהושע סוף סי' כ"ח שכ' שהוא נוהג שבבא לפניו אווזא שהוא מבין שהוא הפ"מ או בערב שבת אינו בודק כלל ומכשיר בלא בדיקה דיותר טוב שלא לבודקן ולסמוך ארובא ממה שנבדוק ונסמוך אח"כ אהפ"מ ומה לי לבדוק כיון שסוף סוף הנוב"י מתירה עיי"ש באורך. ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ד' שכ' בדין עצם הגלגולת שיש חטוטרת בראשו דקיי"ל שצריך מדינא לבודקו אם יש נקב בעצם ואף אם לא נמצא נקב בהעצם בעודו לח רק לאחר היבשות ג"כ יש להטריף רק שהחיוב לבודקן הוא בעודן לחים אבל לא לאחר היבשות וכ"ז ביש בהם חטוטרות אבל באין להם חטוטרות אז אין להטריף אלא אם נמצא נקב בהעצם בעודו לח אבל אם בעודו לח לא נראה הנקב רק לאחר שנתייבש כשר עיי"ש ועי' עוד בדבריו שם בקונטרס אחרון סי' ט' שכ' וז"ל ומה ששאל על עופות שיש להם חטוטרות בעצם הגלגולת הנה אנו מטריפים תמיד ואני רגיל להבחין כך אם החטוטרת גבוה מעצם הגלגולת והעור דבוק לבשר אני מטריפו אף בלי בדיקה כי כבר עשיתי בזה כמה פעמים נסיון כי אם העור דבוק אז יש כמה נקבים בעצם והמראה שם הוא בלאה והנקבים הוי לפי ערך שיעור איסור בבהמה וטריפה מן הדין אפי' בלי חשש נקיבת העור אבל אם אין החטוטרות גבוה מגוף העצם רק הנוצות שלמעלה גבוהין והעצם הוא שוה וגם אין העור דבוק להעצם בזה אני מכשירו כ"ל ומה שסיים בזה אני מכשירו פשוט דבודאי ר"ל אפי' בלא בדיקה דאי בבדיקה הא אפי' אם העצם הוא גבוה מהיכי תיתי דלא מהני בדיקה להעצם וה"פ:

ומ"ש הפת"ש בענין הפלוגתא שבין הנו"ב והח"ס בהחילוק שבין עוף המים לעוף היבשה עי' בשו"ת הגאון ר' עקיבא אייגר ז"ל תניינא סי' ל"א מ"ש בזה ועי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סוף סי' ק"ח שכתב שהוא נוהג להטריף אף בעוף דיבשה אם לא שעברו עליו יב"ח או הטילה ביצים וכדברי התב"ש והפרמ"ג וכ' שכן ראה לזקינו הגאון ז"ל בעהמ"ח תשו' תועפת ראם שנהג כן וכ' שם בעובדא שנשאל שנמצא בגלגולת דתרנגולת שהי' לה טשי"פ והיו שם שני נקבים וסירכא תחתיו שיש להטריף דבנ"ד דנמצא סירכא תחתיו טריפה לכ"ע דאף דאין סירכא פוסלת בשאר אברים עכ"פ הסירכא מורה ומעידה על הנקבים שלקותא הם ואינם מתולדה וכה"ג גם הצ"צ והמחזיקים בשיטתו יודו בזה דטריפה ע"ש ומ"ש שיש סירכא נראה דר"ל כמש"ל בשם הטוטו"ד שהעור שעל החטוטרת דבוק ונסרך להעצם דאל"כ לא אוכל להבין איך הוא מציאות לראות שם סירכא וה"פ שוב ראיתי בשו"ת ש"ב הרה"ג מ' אייזיק שור נ"י אבד"ק באקארעשט הנספח להס' קרני ראם עה"ת סי' כ"ה שהאריך להחמיר ולאסור העופות שיש להם טשיפי"ס בכ"מ דאף שהצ"צ ודעימי' הקילו בניקב עצם הראש מתולדה באווזות אין לצרף דעתם לס"ס משום דהצ"צ ודעיתי לא מיירי:

רק בזמניהם שהי' בראש רוב האווזות כן וכמו שנראה מדברי התב"ש אבל בזמנינו שאין רוב האווזות כך שיהי' להם טשיפי"ס או נקב בגלגלותם ואפילו מיעוט דשכיחי לא הוי ע"כ אין לחשבו אפי' לספק בזמנינו עיי"ש: (לב) בראשה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין אם עלה עצם בנקב וכו' ועפר"ח סק"ח ושפ"ד סוף ס"ק ז' בד"ה כתב שכ' שם דאם הי' הפחת כשיעור סלע ולא הספיק לבודקה ואח"כ נתחבר ונקשר יפה כבראשונה אין להכשיר ולומר דמן הסתם כשנתרפאה בודאי לא הי' חסרון כשיעור סלע דז"א דחיישינן שמא הי' כשיעור סלע והא שחזר ונסתם הוא משום שאז לא הי' ניקב הקרום עדיין ואפ"ה טריפה משום בסוף הקרום לנקוב אח"כ אעפ"י שעדיין לא ניקב עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' מ"ח סמוך לתחלת התשובה מ"ש בזה ועי' בד"ק סק"ה ובמק"מ סק"י שכ' לדינא דאפי' שהה יב"ח לאחר שחזר ונקשר לא מהני וטריפה עיי"ש ועי' בשנות חיים ס"ק ד' ובס' דברי יוסף על היו"ד סי' קנ"ב ועי' בישועות יעקב בפי' הקצר סק"ו דמשורת הדין יש להתיר מכח ס"ס מ"מ למעשה לא רצה לסמוך להקל והחמיר כמה פעמים כשניכר בגלגולת של בהמה שהי' שבר וחזר ונקשר והטריף עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מגדל השן סי' ע"ד ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקים ס"ק י"א מ"ש בזה וכ' ג"כ בשם זקינו הגה"ק מרן מהרש"ז ז"ל בעל התניא דאעפ"י שחזר ונקשר שבר אל שבר י"י לא מהני וטריפה עיי"ש ועי' בס' תוספות ירושלים בקיצור הוראות איסור שכ' דבחיבורו העלה דבספק אם נפחתה כסלע מהני אם חזר ונקשר ולא ביאר טעמו ועי' בדעת תורה סק"ח שהרחיב הדיבור בזה והביא גם דברי תוי"ר הנ"ל וכ' שדבריו נכונים לדינא דבספק אם הי' כשיעור וחזר ונקשר יפה יש להקל וכ"ז הוא בבהמה אבל בעוף אין להקל וכ"מ שניקב או נשבר עצם הראש בעוף אפי' דיבשה אעפ"י שחזר ונקשר יפה טריפה עיי"ש ועד"ק ס"ק ה' מ"ש לענין אם כשגדל סתימה מעצם על הנקב שבעצם הגלגולת אי הוי כקרום שעלה מחמת מכה וכ' שם בהעובדא שהי' לפניו שהי' נמצא בהגלגולת של אווזא בליטה מן הצד שלא כהרגילות הטשיבי"ס ובאמצע העצם הי' ניכר נקודה שי"ל שהוא ממה שהי' שם נקב דק וחזר ונקשר העצם והעלה להחמיר בכל ענין בזה דהא כל מה שיש מקילין בטשיבי"ס שבאווז הוא משום שכן הוא בתולדה וכאן כיון שאינו כהרגיל להיות אין להקל עיי"ש ועבמק"מ שם ובנה"ק אות ג':

לג או שנגפה. עתב"ש סוף סי' זה ומדברי הד"מ שהביא שם משמע דכשראה ריעותא בהעצם שמוציא ליחה אעפ"י שאינו יודע אם הוכתה בראשה צריך בדיקה עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ג וס"ק י"ז מ"ש בזה (ועי' בדברינו להלן סוף ס"ק מ"ב):

לד שנגפה. ע"ל בדברינו (ס"ק י"א) מ"ש בשם היד שאול (לה) מניח אצבעו וכו'. עי' בישועות יעקב בסי' שאח"ז ס"ק א' ובכו"פ סק"א ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' נ"ד באמצע התשובה:

לו טריפה. עי' תוס' מנחות דף ל"ז בד"ה שומע בסוף הדיבור ובב"ק דף י"א ע"ב בד"ה בכור דכשנולדה בהמה בשני ראשין טריפה משום דכל יתר כנטול דמי עיי"ש ויש לעיין לפענ"ד אם נולדה בשני עצמות הגלגולת זו למעלה מזו אם יש לאסור מטעם חסר עצם הגלגולת והנה לפי שיטת הפוסקים דס"ל דחסר עצם הגלגולת לא הוי טריפה מחמת עצמו רק מחמת הקרום כמבואר בתב"ש ושאר אחרונים (ע"ל ס"ק י"ב) י"ל דהיא כשרה דהא נודע מ"ש בתשו' משאת בנימין סי' ס"א דכל אבר שאין הטריפות מחמת עצמו לא אמרינן בי' יתר כנטול דתרי רואין לא אמרינן עיי"ש וה"נ פשיטא דכשרה היא דהא בודאי בזה אין לחוש להקרום אולם לפי דעת הפוסקים דס"ל דנפחתה וחסר כשיעור הוי טריפה מחמת עצמו יש לעיין וכן צ"ע לפי דברי הפרמ"ג לקמן סי' נ' בשפ"ד ס"ק ד' שהשיג על המשאת בנימין הנ"ל והוכיח מכמה מקומות דגם בכה"ג אמרינן כל יתר כנטול עיי"ש (וע"ל בדברינו שם ס"ק י"ד) וא"כ י"ל דאף דלא הוי טריפה מחמת עצמו אסור משום יתר כנטול והנה לפמש"ל סי' מ"א בדין דשני כבדים טריפה משום יתר כנטול דמי דהיה כניטלו שניהם יש לומר דגם כאן טריפה דהוי כניטל עצם הגלגולת אולם לשיטת הרמב"ן והרשב"א בתוה"ב הידוע דס"ל דלא אמרו יתר כנטול עם המחובר לו אלא כנטול הוא לבד ממקומו הדבוק ולפ"ז אם היתר אינו דבוק לעצם הב' בכל משך הגלגולת כשיעור סלע י"ל דמותר אבל לפמ"ש הרמ"א לקמן סי' י"ג סעיף ה' דבענין יתר כנטול יש להחמיר לכל הפירושים שלא בהפ"מ נראה שיש להחמיר גם כאן שלא בהפ"מ וצ"ע בכל זה (וע"ל בסי' שאח"ז סק"ג) (לז) ואנן אין בקיאין. עבאה"ט ס"ק ז' ועשפ"ד ס"ק י' דלדידן אף אם הוכתה בשיני' אין אנו בקיאין בבדיקה וטריפה מספק עיי"ש:

לח אין בקיאין עתב"ש סק"ז ובשפ"ד סק"ז דדוקא בעוף הוא דאסרינן בנשכתה חולדה דלא בקיאין בבדיקת הקרום בעוף אבל בבהמה שנשכתה חולדה מהני בדיקה דבבהמה בקיאין אנו בבדיקה, עיי"ש ועי' בגה"ק סק"ו מ"ש בזה ועי' שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ו' מזה:

לט יש להטריף אם ניקב. עי' בשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מזיטיל ז"ל) חיו"ד סי' ז' שהעלה דעוף היבשה שניקב או שנשבר עצם הגלגולת שלה ע"י עץ או אבן באופן שאין חשש שמא ניקב הקרום ע"י ההכאה דהיינו שלא נתחב שום דבר שיגע בקרום המקיל לסמוך בזה אבדיקתנו לא הפסיד וכ"ז בעוף דיבשה אבל בעוף המים הוי ודאי טריפה אפי' בכה"ג עיי"ש אמנם בגה"ק ובמק"מ ס"ק ט"ז כ' דבכל עוף יש להחמיר כשניקב העצם אף בדבר עב קצת כעץ ואבן ואסור דלרוב דקות הקרום דידי' חיישינן דפקע כ"ש וצריך בדיקה וממילא דלא מהני בדיקה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' נ"ד שהביא דבריו ועיי"ש במ"ש בזה:

מ אם ניקב עצם הגולגולת. עתב"ש סק"ג ושפ"ד סק"ז ומבואר מדבריהם דכל זה אם ניקב ע"י קוץ אבל ע"י חולי אין לאסור רק בכשיעור עיי"ש ובחידושי הגרעק"א ז"ל ובגה"ק סוף ס"ק א' ועי' בדעת תורה ס"ק ט"ו ובמי הדעת שם וסיים ואם הוא ספק אם הוא ע"י קוץ או ע"י חולי ע"ל סי' מ"ט סעיף ד' וכ"ז הוא בעוף דיבשה אבל בעוף המים גם ע"י חולי טריפה בכל גווני עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ט"ז שכ' דפשוט הוא דבכ"מ דמכשרינן בענין זה דצריך עכ"פ בדיקת הקרום בראיית העין דלא עדיף עוף מבהמה דפסקינן דאף ע"י חולי צריך בדיקת ראי' להקרום עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ד):

מא עצם הגולגולת. עבאה"ט ס"ק ח' דאם יש בגלגולת רק נפוח והעצם הגלגולת שלם כשר ועי' בישועות יעקב בפירוש הקצר סק"ו שכ' דאף אם נראה רק נפוח בעצם ולאחר שחתכו הנפוח נשאר העצם שלם אף שיש צדדי היתר בזה אפ"ה לא רצה לסמוך להקל דשמא הי' נקב בהעצם וחזר ונקשר ולא מהני בעצם סתימה עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ג' שמקיל בזה וכ' ואף אם גוף העצם נפוח מ"מ כל שאינו ניקב אין לחוש לנקיבת הקרום עיי"ש ועי' בס' דרך החיים בתורה אור בסעי' זה שהביא דבריו וסיים דזה דוקא בדליכא חשש דנחבסה עיי"ש וכן נראה מדברי המ"ב שהביא היד אפרים עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקים ס"ק י"א שכ' בשם זקינו הגה"ק בעל התניא ז"ל דמה שנמצא בעצם רק נפוח ולאחר שחתכו הנפוח רואין שהעצם הוא שלם ויפה תחתיו אין להחמיר כלל עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' קנ"ב ועמ"ז ס"ק ג' שכ' דאפי' ידעינן שהכתה חולדה בודאי ונמצא העצם בלתי נקוב רק נפוח כשר עיי"ש. והנה בשנות חיים ס"ק י"ג השיג על הפרמ"ג בזה וכ' דמ"מ אין להתיר בזה דיש לחוש כיון שיש ריעותא דנפוח שמא הי' ניקב העצם רק שחזר ונקשר ואינו ניכר מחמת הנפוח עיי"ש ולפמ"ש במק"מ שם דלא מקילינן כשיש שום ריעותא בהעצם רק כשבדקו העצם תוך ג' ימים להכאתה דליכא למיחש להבריא כיון שלא הי' עדיין זמן אבל אם עברו ג"י ולא בדקו חיישינן שמא ניקב והבריא וטריפה עיי"ש י"ל דהפרמ"ג מיירי שבדקו בתוך ג"י דאם עברו ג"י בלא בדיקה י"ל דגם הפרמ"ג מודה דחיישינן שמא הבריא וטריפה ועיי"ש עוד במק"מ שכ' דכל זה דוקא כשידעינן בודאי שהנפוח והשינוי שיש בעצם הי' ע"י קוץ או שיני החולדה אז הוא דחיישינן לאחר ג"י שמא הבריא ונתרפא אבל אי לא ידעינן בודאי רק שבא לפנינו: סתם וחזינן שהעצם נפוח תלינן לקולא שנעשה ע"י חולי ולא חיישינן שמא ניקב הקרום רק שהעצם חזר ונתרפא בתוך ג"י דבעצם לא שכיח שיתרפא במהרה כ"כ אחר שניקב עיי"ש ועד"ק סוף ס"ק ה' ובמוסגר שבד"ק סק"ו (ועי' עוד בשנות חיים בסי' שאח"ז ס"ק א'):

מב הגולגולת. עבאה"ט ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"א שכ' שטועים הם אותן השוחטים שמטריפים עוף שיש נגע בראשם אפי' כשהעצם הגלגולת הוא שלם משום דסברי דאין אנו בקיאין בבדיקה זאת שאין להחמיר בזה כ"כ אלא כל עוף שיש נגע בראשו יש להוציא החטיטה או הקליפה שיש בראש נגעו ואם העצם שתחתיו שלם כשרה ואם לאו טריפה מספק שמא ניקב הקרום של מוח ואם קודם שבדק העצם נאבד הראש כשר משום ס"ס עיי"ש והביאו המחזיק ברכה והיד אפרים ועי' בס' דעת תורה ס"ק י"ז בענין זה וכ' לחלק בזה לדינא כך דאם הוא ספק אם לא התחיל הריעותא והרקבון לשלוט ולנקוב בעצם כלל יש להקל אפי' בנאבד בפשיעה וגם בעוף המים. אבל אם רואה שגם העצם התחיל לנקוב והספק הוא רק אם ניקב מעבלע"ב אין להקל רק בעוף היבשה אבל בעוף המים טריפה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ד מ"ש עוד מזה):

מג בכל שהוא. עבאה"ט מ"ש דכשנקרע העור והעצם קיים כשר ועד"ק סק"י דכשרואין שנקרע העור בפילוש צריך בדיקה אם לא נשבר העצם עיי"ש ועמ"ז ס"ק ג' שכ' דכל שהעצם שלם יש להכשיר אף שנקרע העור בין בעוף המים ובין עוף היבשה עיי"ש ועי' מזה בדעת תורה ס"ק ט"ז שכ' דגם בניקב קצת גם מהעצם כמו שהוא שכיח ע"י נשיכת תרנגולים מ"מ אם העצם לא ניקב מעשלע"ב ונשאר אפי' רק קצת חלק דק מן העצם שלם כשר כיון דכל החשש בנקב כ"ש הוא רק שמא ניקב הקרום א"כ בכה"ג אין חשש רק שצריך לבדוק במיא או בשמשא דהיינו ששופכין מים בעצם הגלגולת או לעין השמש ורואים שנשאר העצם שלם שלא ניקב מעבלע"ב יש להתיר וכ' שם עוד דלפעמים כשבודקין העצם הנשוך כשדוחקין מלמטה באצבע את המוח יוצאים מלמעלה קצת טפות דם מעצם הראש ואין מזה הוכחה שניקב מעבלע"ב כי ידוע שיש תמיד נקבים דקים בעצם הגלגולת והם נקבי הטבע (וכמ"ש בתשו' נוב"י קמא חיו"ד סי' ה') וע"פ רוב הוא באמצעותו במקום שיש קצת כעין גומא ולפעמים גם בשאר מקומות יוצאים מעט טפות קטנות של דם דרך נקבי הטבע ע"י שדוחקים באצבע מלמטה וכדומה ואין בזה חשש וכשבודקין ע"י ששופכין מים בעצם הגלגולת או לעין השמש ורואים שנשאר העצם שלם שלא ניקב מעבלע"ב יש להתיר עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ד מ"ש עוד משמו בענין זה) (מד) אפי' בעוף דיבשה, עי' כנה"ג בהגהות ב"י אות ט"ו ותב"ש סק"ח ובשלחן גבוה סוף סי' זה שכ' דאף דאנו מטריפין בעוף בניקב כ"ש דאין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ אי ליכא כפי ערך שיעור סלע מהני שהיי' י"ב חודש או הטילה ביצים כ"א יום דבזה יצא מכלל הספק וכשרה עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן שהעלה להחמיר בזה דלא מהני בזה שהיי' יב"ח עיי"ש אבל בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ג' סי' ל"ז ס"ק ב' השיג עליו והעלה דהעיקר כדעת הכנה"ג הנ"ל דמהני שהיי' י"ב חודש עיי"ש ועי' בפלתי סוף סק"ה ובשפ"ד ס"ק ה' שכ' לחלק בזה בין עוף היבשה לעוף המים דבעוף היבשה מהני שהיי' יב"ח או הטילה ביצים אבל בעוף המים אפי' יחי' ויטיל ביצים אלף שנה טרפה וכ' שם הפרמ"ג דמנינן הי"ב חודש מיום שנפחתה ונולד הספק בעצם ולא אמרינן דסוף הקרום לנקוב תוך יב"ח וא"כ צריכין למנות יב"ח משם ואילך ונמצא שיש להצריך כ"ד חודש דז"א די"ב חודש מיום שנפחתה לבד מהני ולא צריך יותר עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ד ועי' בדעת תורה ס"ק ט"ו מה שכ' בזה דאם ניקב עצם ראש עוף דיבשה אם הנקב הוא עד כדי רבע פי קנה של עוף הוי פחות מכשיעור וטריפה רק מספק ע"כ אם שהה י"ב חודש כשר אך אם הוא יותר מכפי שיעור הנ"ל הוי ודאי טרפה דבכה"ג איכא כפי ערך שיעור סלע בבהמה ולא מהני בה י"ב חודש עיי"ש (וע"ל ס"ק ט"ז):

מה דיבשה. עבאה"ט בסוף הסי' מ"ש מהש"ך דבנחבסה אין חילוק בין בהמה לעוף אפי' לדידן (ועי' שפ"ד סק"ז מ"ש בזה וסיים ומיהו רוב גובהה או רוב היקפה יש לעיין בי' עיי"ש ועי' מקדש מעט ס"ק א' שכ' שלא ידע מה שיש לעיין בזה דפשוט הוא דשוה לבהמה לכל דיניו וכמ"ש בהגהת אשר"י עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק א' שהביא דברי המק"מ בזה וכ' שהמק"מ לא הבין כוונת הפרמ"ג בזה דכוונתו הוא שיש לעיין בשיעורו איך הוא כיון שלא נתבאר שיעורו בפוסקים עיי"ש) ועי' בשנות חיים ס"ק א' ובס' צמח צדק החדש בפסקים סק"א ועי' בשו"ת עמק הלכה חיו"ד סי' ח' מ"ש בזה ועי' תב"ש ס"ק ב' ושפ"ד שכ' דבנחבסה רק מיעוט כשר אפי' בעוף המים אף לדוד דכיון דלא ניקב כלל א"צ בדיקת קרום עיי"ש ועי' ביד אברהם שבגליון היו"ד מ"ש בזה:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה