אור ברסלב

דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא

סימן כב

סימן כא

א בעוף. עי' במ"ז ס"ק ח' שכ' שיש לחוש לדברי גדולי המורים שצריך לשחוט גם בבהמה הוורידין עי"ש ועי' בס' נחל אשכול שעל האשכול בה"ש סי' י' ובס' דעת תורה ס"ק ז' ועי' בטור שכ' דגם בגדיים וטלאים שרוצה לצלותן כא' צריך לחתוך וורידיהן כמו בעוף ועי' במהרשד"ם בקיצורי דינים שלו שפסק כן לדינא עי"ש ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה ריש סי' זה שכ' שיש לחוש לדברי המהרשד"ם להלכה ע"ש. וכ"כ בספר פרי עץ הדעת כת"י להלכה ודלא כהב"ח שמקיל באימרי רברבי דא"צ לשחוט הוורידין אפי' רוצה לצלותן שלימים עכ"ד (וע"ל ס"ק י"ח י"ט וכ'):

ב צריך לשחוט הוורידין. עי' בשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' ז' מ"ש בזה וכ' דמשמע מש"ס דהא דצריך לשחוט הוורידין מדאורייתא הוא ע"כ יש ליזהר הרבה בדבר עיי"ש:

ג לשחוט הוורידין. עבאה"ט מ"ש שצריך לחתוך ב' וורידין ועי' בדעת תורה ס"ק א' מ"ש בענין זה ועי' כו"פ שכתב שצריך לחתוך כל הוורידין אף דבאמת ליכא רק ב' וורידין מ"מ כיון דאנן אין בקיאים איזה הן הב' ע"כ צריך לחתוך כולן מספק עי"ש וכ"כ בשמ"ח ותב"ש ס"ק ב' שצריך לחתוך כל הוורידין וכל החוטין שבבשר הצואר עד שלא ישאר שלם אף א' מהם ואז מותר לכתחלה בין לצלי בין לבישול אבל אותן הנמצאים תוך העצם אינן בכלל זה עי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק א' וב' עי"ש:

ד יוצא הדם. עט"ז ס"ק א' ולהלן סי' ע"ו ס"ק ח' ובמ"ז כאן ס"ק א' שכ' דאם לא שחט כל הב' סי' בעוף אף ששחט הוורידין מ"מ צריך להסיר הראש ואם רוצה לבשל העוף שלם עם הראש כמו שעושין בסעודות גדולות צריך לנקוב הסי' בעוד הדם חם ולא יחתוך בדרך חיתוך דהוי שהיי' במיעוט בתרא אלא יקרע ביד או ינקוב בקוץ עי"ש ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה ובמנח"י בביאורים ובלק"י ס"ק י"ז מ"ש בזה עי"ש ועי' בתואר משה פרק נ"ז אות א' דגם בשחט כל הב' סי' אסור לנקוב הוורידין דרך חיתוך בסכין רק שצריך לנקבן ביד או בקוץ אבל לא ינקבן במסמר או בדבר אחר של ברזל שיש לחוש שמא לא שחט כל הב' סי' לגמרי ויגע בהסכין או בהמסמר בסי' עי"ש וכ"כ בד"ק ס"ק א' עי"ש ועי' עוד בד"ק שם ובמנח"י סעי' ג' ובביאורים ס"ק י"ז ובלק"י סוף ס"ק י"ב שכ' שצריך ליזהר דאם לא נשחטו כל הסי' לגמרי שלא יעשה עיקור כי גם בעיקור במיעוט בתרא יש קצת דעות האוסרין ואין מתירין רק בהפ"מ ע"כ אם אירע שלא נשחטו כל הסי' לגמרי נכון יותר שלא לעשות מאומה בעודו מפרכס רק להסיר הראש אח"כ קודם מליחה או צלי' עי"ש וכ"כ בשנות חיים ס"ק כ"ג עי"ש:

ה או לנקבן. עבאה"ט מ"ש מהפר"ח שצריך להטות הסכין לצדדים הנה שמעתי שאין העולם עושים כן ולפענ"ד נראה דהוא משום שצריך לזה זהירות יתירה דיש לחוש שלא יטה הסכין לצדדים קודם גמר שחיטת כל הסימנים ואח"כ יגמור השחיטה בסי' ויש איסור שהיי' כיון שחיתך בבשר הצואר ומפרקת באמצע (וכמש"ל סי' כ"א ס"ק כ"ח בשם המנהז"ב) ע"כ בזמה"ז נכון יותר שלא להטות הסכין לצדדים כלל שוב מצאתי כן מפורש בד"ק סי' כ"ג ס"ק א' שאין להטות הסכין לצדדים בשום נטי' כלל מחשש שהיי' עי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' כ"ג ס"ק י"א):

ו מפרכס. עד"ק סק"א דאם שוהה העוף למות ע"י שלא נשחטו הוורידין אין איסור משום צער בעה"ח לקרוע העור כדי לקרוע הוורידין שיצא מהר דם הנפש ולא ישהה בפירכוס כי יש יותר צער. בעה"ח כששוהה זמן רב בפירכוס ובפרט בנידון זה שיש בו גם צורך אדם עי"ש (וע"ל סי' כ"ד ס"ק נ"ט במקומות שציינתי שם וע"ל סי' כ"ה ס"ק י"ד) ועי' בדעת תורה סק"ט מ"ש בזה:

ז לא יצלנו שלם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' שפ"ד סק"ג שהניח להש"ך בתימה כי מהמחבר וש"פ משמע דלא מהני מה שיחתוך ויעקר הורידין כשנתקרר רק בעינן דוקא חיתוך אבר אבר בבהמה או הסרת הראש בעוף עי"ש וכ"כ בשמ"ח ותב"ש סק"ג לדינא דאם לא שחט הוורידין ולא נקבן כשהדם חם לא מהני אפי' מחטט הוורידין אח"כ עם כל הבשר שסביבותיו לאחר שנתקרר אלא בעינן חיתוך אבר אבר בבהמה ובעוף הסרת הראש עי"ש ועי' מנהז"ב כלל י"ד ס"ק י' מזה:

ח ישליך הוורידין. כ' בשמ"ח סעי' ג' וכל בעל נפש יזהר מוורידי כל הגוף כשנצלה שלם ולא נשחטו הוורידין ולא יאכל כ"א הבשר שאין בו שום גיד עי"ש:

ט כדי נטילה. עי' שפ"ד סק"י שכ' שיש לעיין בעוף שלא נשחטו הוורידין שנצלה מקודם ואח"כ נתבשל אי בעינן ס' נגד הנטילה או די בס' נגד הוורידין וסיים דגם שלא בהפ"מ יש לצדד להקל אך להלכה צ"ע עי"ש: (י) שהוא כעובי אצבע. עי' בפלתי ס"ק ג' דגם הוורידין מצטרפין לעובי נטילה דכל דהוי כרוחב אצבע אף בצירוף הוורידין עצמן סגי עי"ש: (יא) כעובי אצבע. היינו כרוחב אגודל. שמ"ח סעי' ג' ומ"ז ס"ק ג' (וע"ל ס' י"ט ס"ק כ"ז וסי' כ' ס"ק ה' וסי' נ"ג ס"ק ל"ב):

יב ואם נמלח כך וכו'. עי' בס' תפארת למשה על היו"ד כאן שכ' לדינא דאין נ"מ בזה אם נמלח כך או לאו דאפי' לא נמלח עדיין כל שלא חתכן בעוד הדם חם צריך קליפה משום דבשעת שחיטה מתפשט הדם בבשר שסביב הוורידין ואינו יוצא ע"י מליחה וצלי' והא דנקט המחבר ואם נמלח לאשמועינן רבותא דאפי' נמלח צריך קליפה דמליחה לא מהני עי"ש אך מדברי כל הפוסקים משמע דבדוקא נקטו ואם נמלח אבל אם לא נמלח א"צ קליפה כמבואר להמעיין:

יג מסירין אח"כ החוטין. ואם לא הסיר החוטין אח"כ ובשלו כך אחר מליחה אפי' הוסר הראש מהעוף אחר המליחה או ניתח לאברים הבהמה יש לאסור. שמ"ח סעי' ה':

יד סביב החוטין. עבאה"ט ועשמ"ח שם ותב"ש ס"ק ט' שהשיג על הש"ך בזה וכ' דבע"כ מדינא צריכין קליפה וכ' דאם נמלח שלם אף שלא בשלו כך נאסרו כל הוורידין שבגוף ושבצואר שבלעו ע"י מליחה דם בעין ממה שבתוכן ולא אמרינן בהו כבולעם כך פולטם דלגבי דם בעין לא אמרינן כן כמש"ל סי' ע' ואין לו תקנה כ"א שיסיר הראש וגם וורידי הצואר עם הבשר שסביבם באומד פחות מכדי נטילה ובבהמה ינתחה לאברים ויצלנו ויאכל רק הבשר בלי שום גידים ואם צלאו בלא הסרת הראש ג"כ דינו כן רק צריך להסיר סביב וורידי הצואר כמו נטילה עי"ש והנה בס' רביד הזהב האריך להשיג על התב"ש בזה והעלה דהעיקר כהש"ך דקליפה זו אינה מדינא ואין להחמיר במליחה כ"א להסיר הוורידין עם כדי קליפה עי"ש באריכות אך בס' פרי עץ הדעת כת"י מהגאון מ' משה מווייסליטץ ז"ל כתב ממשמעות הש"ע והפוסקים שצריך לחתוך מבשר שסביב הוורידין כדי עובי אצבע עכ"ד: (טו) כדי לבטל הדם. עפת"ש מ"ש בשם הס' תפארת למשה דהוורידין עצמן הן ממנין ס' אמנם המעיין בס' תפארת למשה יראה דלא ס"ל כן לדינא שסיים שם דלהב"ח דס"ל דנעשו הוורידין בעצמן נבילה במליחה צריך ס' מלבד הוורידין עי"ש וכן משמע דעת התב"ש סק"ו שכ' דאמרינן בזה דהעור של הוורידין עצמן נעשה נבילה וצריך ס' לבטל העור בעצמו עי"ש וכן משמע מדבריו בס"ק הקודם שם דאין עור הוורידין עצמו מצטרף לבטל הדם שבתוכו עי"ש ועי' בדעת תורה סק"ו:

טז בס' מותר. עבאה"ט ועשמ"ח סעי' ד' ותב"ש ס"ק ה' שפסק לדינא דאם נתבשל כך שלם בלא נקיבת הוורידין בשחיטה אפי' אם חטט וורידי הצואר אחר שנתקרר וקודם מליחה יש לאסור כולו כי בעינן ס' נגד הדם שבכל חוטי הגוף ומי יודע כמה הם והיכן הם לשער נגדם ומ"מ אם בישל עמו שאר דברים אין להחמיר לומר דהעוף או הבהמה נעשה כולו נבילה ולבעי ס' נגד כולו אלא דאם יש עכ"פ ס' בכל הקדירה נגד כל הוורידין וחוטין שבאותו עוף או הבהמה אז שאר הדברים שבקדירה מותר חוץ מאותו העוף או הבהמה ובלבד שיהא עכ"פ ס' נגד הוורידין שבצואר באותו העוף אם לא נפתחו וורידי הצואר כלל עי"ש ועי' ברביד הזהב שהאריך להשיג על התב"ש בזה והעלה לדינא דעכ"פ במקום הפ"מ יש להקל בזה שא"צ לשער רק נגד הוורידין וחוטי הצואר וא"צ לשער נגד כל הדם שבכל חוטי הגוף דכדאי הרא"ש והש"ך לסמוך עליהם עכ"פ בהפ"מ ובפרט בדם שבשלו דהוי רק מדרבנן עי"ש באורך. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך שא"צ שיהא בהעוף לבדו ס' נגד הוורידין עי' במנחת יעקב כלל ט"ו אות נ' שהשיג על הש"ך עי"ש ועי' בתב"ש ס"ק ז' ואם כי הוא דחה קושיות המנח"י שעל הש"ך אבל לדינא פסק כהט"ז להחמיר עי"ש וכ"כ בשו"ת זקיני הפני יהושע בסוף חלק הא' שהוא תשו' האחרונה מחלק אהע"ז בסוף התשו' שכ' דעוף שנתבשל בלא חתיכת וורידין הדבר פשוט דצריך ס' כנגד כל החתיכה דהוי איסור דבוק עי"ש אמנם בפלתי כ' דכיון דכל חשש וורידין הוא רק מספיקא ודם שבשלו הוא מדרבנן ע"כ יש להקל בענין זה כדעת הש"ך עי"ש ועשפ"ד סק"ח מה שהאריך בזה וכ' דהיכא דידוע שהי' פעם א' חוץ לרוטב מודה הש"ך דצריך ס' נגד כל העוף והעוף עצמו אסור אבל בסתמא לא מחזקינן איסורא שמא הי' פעם א' חוץ לרוטב עי"ש ועי' מ"ש בזה בס' דברי יוסף על היו"ד סי' ק"ב: (יז) ואם הסירו הראש. כ' במנהז"ב כלל י"ד בעשרון סק"ג דוקא בהסירו לגמרי אבל במה שחותכין הראש לארכו בעודו מחובר וגם במה שעושים בצואר כולו חתיכות בסכין אף שהן תכופות זה אצל זה אינו מועיל כלל דדוקא הסרת הראש עם חתיכת הצואר בעינן עי"ש אך בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' פ"ג העלה דלפי מנהג הנשים שלוקחין גידי הצואר מן העוף וחותכין את בשר הצואר לכמה חתיכות נחשב זה כנחתך הראש כיון שחותך בשר הצואר שבפנים לכמה וכמה חתיכות ודאי נחתכו כל הגידין לגמרי ומה בכך שהראש מחובר בעצם ובשר מבחוץ אם החוטין נחתכו לגמרי ודי להקל בזה במקום דבלא"ה יש מקילין עי"ש באורך וכ"כ בס' דעת תורה ס"ק ג' וד' ועי"ש במה שנשאל מעיר א' שהי' שם המנהג מלפנים שלא להסיר הראשים מהאווזות קודם מליחה רק לחתוך אותן לב' ולהוציא המוח וליטול מהצואר קידם מליחה כל החוטין הנמצאים שם ולחטט אחריהן וגם לחתוך באיזהו מקומות במפרקת וזה מקרוב הכריז שם חכם א' דבלא הסרת הראש הוא טריפה ונתפשט עי"ז המנהג להסיר הראש אבל נזדמן שאשה א' שכחה ולא הסירה הראש רק עשתה כפי הרגלה מכבר והאריך והעלה דבהפ"מ אין להחמיר ויש לסמוך על מה שחתכו כל גידי הצואר ושאר מקומות שנהגו לנקר הגידין בהם עי"ש באריכות:

יח נהגו להסירו. עי' במנח"י סעי' ב' שכ' ממשמעות השפ"ד ס"ק א' דמ"מ גם האידנא אף שנוהגין להסיר הראש אפ"ה ראוי לכל שו"ב ליזהר לשחוט הוורידין ולנקבן כי לפעמים בסעודות גדולות צולין שלם עם הראש עכ"ד (ועי' בט"ז סק"ז ובמ"ז שם) ועי"ש בביאורים סק"י ובמ"מ אות י"ב וי"ג (וכ"ז הוא בעוף אכן לענין בהמה וגו"ט ע"ל ס"ק כ'):

יט הוורידין. עבאה"ט סק"ו (והוא שייך כאן ובטעות נרשם בסעי' ב') ומ"ש דבבהמה צריך לחתוך הצואר לב' עי' מזה בתב"ש סק"א ובשנות חיים ס"ק י"ג ועי' שפ"ד ס"ק י"א דה"ה בגדיים וטלאים אין חילוק בזה וצריך לחתוך הצואר לב' עי"ש (וע"ל סק"א ובס"ק שאח"ז):

סעיף ב:

כ שלימה. עבאה"ט סק"ז (ובטעות נרשם על תיבת שלימה שאח"ז כי צ"ל נרשם על תיבת שלימה הא' שבמחבר שכ' מפני שאין דרך לצלותה שלימה ע"ז אמר דאין חילוק בין גסה לדקה דגם בגדיים וטלאים:

קטנים אין דרך לצלותו שלימה) ועי' כו"פ שכ' כן לדינא דאפי' בגו"ט שצולין לפעמים שלימים מ"מ כיון שאין דרכן בכך א"צ לחותכן עי"ש ועי' במ"ז סק"ח מ"ש בזה והנה בס' בית אברהם בשפ"ז סק"ח הביא על זה מדברי המ"ז שם בסוף הס"ק ומ"מ א"י מה היתר יש לעבור לכתחלה וגם בבהמה וגו"ט יש לחוש לחתוך הוורידין עכ"ד ונראה מדבריו שהבין דכוונת הפרמ"ג הוא דגם בבהמה וגו"ט יש לחוש לכתחלה לחתוך הוורידין אבל המעיין במ"ז שם יראה שאין הפי' במ"ז שם כמו שהבין הוא ז"ל אלא דהפי' הוא שיש לחוש לגדולי המורים שהביא שם במ"ז סק"א מסי' ע"ו ס"ג דשחיטת סימנין מעכבין בדיעבד כמו שיראה המעיין שם וכ"כ במנהז"ב שם לדינא דבבהמה אפי' בגו"ט הרכים אין מחויב מן הסתם לשחוט הוורידין או לנקבן אם לא שיודע בבירור שיצלנו שלם עי"ש:

כא אם רוצה לצלותה שלימה. עכו"פ שכ' דהא ודאי דאף אם האברים מחותכין לחתכים רבים מ"מ כל שהאברים תלוים כולן ביחד צריך לנקוב הוורידין דבלא"ה לא יזוב הדם דאל"כ איך אתה מוצא בהמה צלוי' שלימה הא צריך לחתוך ולנקר האחוריים ולהוציא גיד הנשה וגידין התלוים בו וגידי חלב וכל קרומות עד שממש צ"ל מנותח לנתחים רבים אלא ודאי דאף בחותך באברים חתיכות רבות ומפצל אותו לפצלים מ"מ כל שהם תלוים בבהמה ולא ניתק ממנה לגמרי מיקרי שלם עי"ש ועי' בס' דברי יוסף על היו"ד ס"ק ק"ג מ"ש בענין זה וכ' דאותן שחותכין בעופות הוורידין לכמה חתיכות בלא הסרת הראש בשעת מליחה שלא כדין הם עושים וגם לנקר ולהוציא הוורידין אחר שנתקררו לאו שפיר עבדי אלא או אבר אבר או הסרת הראש עי"ש:

כב וסתם עוף נשחטו הוורידין. עי' בדרכי משה שהוסיף בזה שא"צ לשאול כלל אם נשחטו הוורידין עי"ש ועי' תורת יקותיאל ס"ק א' וסק"ב מה שהאריך בזה והעלה דלדעת הר"ן דוקא היכא דליתא לפנינו לשאלו הוא דסמכינן ארובא אבל בדאיכא לברורי לשאלו צריך לברר עי"ש ועי' שמ"ח סעי' ו' ותב"ש סק"י וכו"פ שכ' דהרמ"א לא כתב דבריו רק על זמנו אבל האידנא אמרינן דבסתם הוי חזקה שלא נשחטו הורידין עי"ש ועד"ק סק"ב שכ' דבקהילתו התחילו איזה אנשים לאכול הראשים של התרנגולים ומולחים אותו במחובר לגוף וצוה להכריז שיחתכו אותן בפ"ע כי לפעמים אין השוחט חותך הורידין ואעפ"י שע"פ הרוב שוחטין הורידין אין לסמוך בזה על הרוב עי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ג' וד' ועשפ"ד סק"ב ומ"ז ס"ק ז' שכ' דמאן דבעי למטווינהו בהדי רישא כמו שעושין בסעודות גדולות צריך לשאול פי השוחט אם עשה כדעת השמ"ח שהחמיר לשחוט כל הורידין וכל החוטין שבצואר שלא ישאר גם א' שלא נשחט ואם ליתא להשוחט לא יצלנו שלם עם הראש עי"ש:

כג אם לא יצא דם. עי' במנהז"ב כלל י"ד ס"ק ג' שכ' שלא ראה מימיו שחיטה בלא דם דזה א"א אלא בלא נשחטו הוורידין כלל עי"ש:

כד נתעורר הדם לצאת. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועשפ"ד ס"ק י"ג שכ' דהרמ"א לא הקיל בזה רק בצלי' דהו"ל דם שלא פירש אבל בבישול גם הרמ"א וש"פ מודים דאף שלא יצא דם בעין חותך אבר אבר עי"ש ועשמ"ח סעי' ז' ותב"ש ס"ק י"א שכ' לדינא בזה כך. דלצלותו א"צ חיתוך אבר אבר אבל למליחה ולקדירה בעי ניתוח אבר אבר בבהמה והסרת הראש בעוף ואם נתבשל בלא ניתוח והסרת הראש יש לאסור אפי' בידוע ששחט הורידין דכיון דלא יצא הדם נשארו כל הורידין וכל החוטין שבגוף מלאים דם עי"ש. ועי' ברביד הזהב בהלכה ברורה ס"ק י' שהביא דברי התב"ש בזה וסיים לדינא דבעוף אין להחמיר בזה דלא גרע הוורידין וחוטין שבגוף משאר חוטי הדם שאין נוטלין לעולם מהעוף משום הם כמ"ש הרמ"א בסי' ס"ה רק שצריך לחתוך הוורידין קודם מליחה עי"ש ועי' מזה בשנות חיים ס"ק ט"ז:

כה הדם לצאת. עבאה"ט סוף הס"ק מ"ש מהמהרש"ל ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק א' מ"ש לבאר הטעם דאין העולם מדקדקין אם נחתכו הוורידין או לאו עי"ש ועי' מ"ז סק"ח (וע"ל ס"ק כ"ב) ועי' מנהז"ב שם ובכלל י"ג בעשרון ס"ק י"א שצווח על השוחטים שמראים חריפות ששוחטים מהר ואין שמים לב לשחוט הוורידין עי"ש באורך:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה