אור ברסלב

דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא

סימן יח

סימן יז

סעיף א:

א השוחט בסכין בדוקה. כ' בשמ"ח סעי' א' וסתם סכין אינו בחזקת יפה שהפגימות מצויות בו עכ"ד:

ב בסכין בדוקה. עי' לחה"פ ס"ק ז' שכ' בשם עו"י הטעם דאין מברכין על בדיקה זו משום דאינה גמר מצוה שצריך לשחוט אח"כ והוי כמו עשיית סוכה עי"ש ועי' בזבחי רצון סי' יו"ד במוספין ס"ק א' ובמנחת יוסף בלק"י ס"ק ג' מזה:

ג בדוקה ונמצאת פגומה. עפת"ש מ"ש מהברית אברהם והח"ס ועי' בס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל מאיזמיר) מערכת דיני שחיטה סי' פ"ט ס"ק מ"ג שכ' שמשנים קדמוניות נוהגין להקל בזה ומזקנים אתבונן דאם נמצא בסכין שום פגם אחר השחיטה מעבירו השוחט עם רוק מפיו בכף ידו לכאן ולכאן ואם מקיל הפגם בכך מכשירין וכ' דאף דבתשו' ברית אברהם נטה דעתו להחמיר הוא לא כתב רק למנהג בני אשכנזים שמקילין ביותר שנהגו לשפשפו בכח בזרוע במקום כריכות התפילין אבל למנהג הספרדים שמעבירין בנחת ברוק על כף היד י"ל הטעם משום שתולין הרגשת הפגימה שנתייבש או נקרש הדם שם ונרגש כעין פגם וע"י שפשוף זה מתרכך והולך לו ולכך נוהגין להקל אלא שצריך שיהא בנחת ולא בכח כנ"ל עי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ג' אות י"א שצעק ככרוכיא על מנהג זה שמשפשף הסכין ביד לאח"ש וכ' שבמקומו ביטל שם מנהג זה ושכן ב' לו הגאון בעל בית מאיר לאסור וכ' שם דאפי' כשאין בהסכין לאח"ש רק רוי"ך אין להתיר כשנסתלק הרוי"ך ע"י שפשוף בבשר היד כי אין אנו בקיאים בשיעור הפגימה כמ"ש הרמ"א סעי' ו' עי"ש ועי' בשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' ג' מה שהאריך בענין זה וכ' דאף אם קנח הסכין לאח"ש במטלית עבה מאד דיש לתלות דהפגימה נעשה ע"י הקנוח במטלית ההוא ואח"כ שיפשף הסכין ע"ג ידו ועברה הפגימה אין להקל ולסמוך שהפגימה נעשית מן המטלית וחלילה להקל כי תלינן שנעשה בשעת שחיטה עי"ש ועי' מזה בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא תניינא בקו"א סי' ס"ה ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה חלק א' סי' קמ"ב ועי' במנהז"ב כלל י' בקומץ סעי' י"ח ועשרון ס"ק ל"ג שכ' תוכחת מגולה להשוחטים שבזמנינו שהוציאו זאת מלבם ועושין נבלה בישראל ובמה שטענו השוחטים דא"א להכשיר שום בהמה אם לא ישפשף הסכין על ידו כי הסכין נתקלקל כמעט לאחר כל שחיטה כ' דז"א דהכל תלוי בהשוחט וע"פ הרוב השוחט עצמו פושע בזה כי הנזהר להעמיד הסכין על תכונתו כדבעי שלא יהא בו שום מראה לבנונית בחודו רק שהחוד תהי' שחור מראשו לסופו ולנקות הצואר קודם שחיטה מכל דבר המזיק להסכין כשתעבור שם כמו גרר וחול וכדומה וגם למרוט השער שם ולא ישחוט בבהלה ובחפזון וברוגזא ואכזריות רק שיזהר לשחוט מתון מתון ולא יגע במפרקת אז יהי' סכינו תמיד חד וחלק ודלא כהשוחטים שמראים חריפות לשחוט שור גדול בהולכה והבאה לחוד ושוחט בחפזון וברוגזא שקרוב להיות דרסה וגם שעי"ז יש פגימות הרבה בהסכין עי"ש ועי' בבית אברהם בש"ז ס"ק ה' שכ' שיש ליזהר לקנח הצואר יפה במקום השחיטה משום שמץ חול או טיט וכדומה שלא יהי' מלוכלך ואז לא יופגם הסכין וכ"ש באווזות הלעוטות בקמח שצוואריהם מלוכלכים בקמח שנעשה יבש כמו טיט שבודאי יופגם הסכין ואנשי מעשה בפוילין מגלחין השערות בתער מצואר הגסות וכן בעגלים ורוחצין אח"כ במים שם היטב במקום שרוצים לשחוט עי"ש ועי' באהל יצחק בלקי"צ סי' י"ב אות ז' מזה ועי' בשו"ת דבר משה תניינא סי' ד' שנשאל במה שרצו במקום א' לנהוג כן ללמד לשו"ב מלאכת הגילוח באומרם שהיא תקנה להנצל מלייגלי"ך והשואל קרא תגר ע"ז מחשש צער בעה"ח וחשש פגיעה בסימנים דהבהמה מתנענע בכח וכאשר קרה לו כמה פעמים שקלט השער מהעור וכו' והשיב שזה תלוי רק לפי ראות עיני המורה אם יורה להם הנסיון שהגילוח הוא עצה להנצל מפגימות הלייגלי"ך המצוי הרי נראה בחוש שהשערות הם הגורמים אז אין להשגיח על החששות הנ"ל אבל אם לא יועיל לענין הלייגלי"ך אין לעשות חדשות כיון שיש חשש דצבעה"ח וחשש נקיבת הוושט עי"ש באריכות ועי' במנחת יוסף בלק"י ס"ק קכ"ו ועי' בס' זבחי רצון ובמוספים סוף סי' ו' שכ' דכדי להנצל מחשש פגימה לאח"ש נכון ליזהר לעשות הסכין שלא תהי' דק ביותר סמוך להחוד דאז לא יתקלקל במהרה ע"י העור או עצם המפרקת עיי"ש וכבר קדמו בזה בס' נחפה בכסף ח"ב בקונטרס פרי מפרי בסי' זה וכ' שכן הוא תקנת הגאונים רבני ירושלים עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת שם ארי' שם שכתב ג"כ דמה"ט ראוי לתקן שלא יעשו הסכינים בחוד דקה וגובה לה כמנהג קצת שוחטים שהם חושבין זה לשבח לחדד הסכין בחוד גבוה ודקה מן הדקה כי זה א"א שלא יהי' נכפף החוד בשחיטה ולא ימלט לאח"ש מלייגלי"ך אפי' בבהמה אחת ושיבח את הסכינים העבים שהם טובים ויפים לאח"ש רק שקשה להעמידם לכן צריך ליזהר לעשות החוד באופן הנ"ל שלא יתקלקל במהרה כ"כ עיי"ש וכ"כ בבית אברהם שם דעיקר תלוי בהשחזת הסכין באופן העמדתו וכ' לסדר סדר השחזת הסכין שיעשנה באופן כזה שתהא חד וחלק ושלא תתקלקל ע"י השחיטה רק שא"א לבאר בספר ולכן צריך ללמוד ממומחה עיי"ש ומ"ש הפת"ש מהח"ס עי' בס' שבילי דוד אות י' מ"ש בדברי הח"ס בזה ועי' בתורת זבח בהעלה שלמה סי' ב' ס"ק א' שהביא יתר דברי הח"ס בזה שכ' דמ"מ אם אפשר להחליקו בנקל על ידו יש להקל וסיים ע"ז שכן המנהג פשוט במדינתנו והשוחטים אומרים שאין זה פגימה כ"א לחלוחית שבסכין מחמת השחיטה עכ"ל ועי' בס' מורה לזובחים בתוספות הלכה סי' ג' ס"ק ה' שצווח על התו"ז בזה דבמח"כ נתן מקום לטעות דכוונת הח"ס איננה רק אם מונח עליו דבר מה אבל זולת זה פשוט דגם הוא מחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד ריש סי' ל"ח שכ' ג"כ שהתי"ז לא הבין דברי הח"ס שאין להוכיח מדברי הח"ס כמ"ש התו"ז ולא הקיל רק אם נדבק דבר מה על הסכין עיי"ש (ותמהני על השואל שבשו"ת טוטו"ד שם סי' ס"ד והגאון מהרש"ק ז"ל שהבינו כוונת הח"ס כמ"ש התורת זבח דגם בחשש פגימה יש להקל בשיפשף, מעט על היד בנקל עיי"ש) ועי' בשו"ת בית יצחק שם שהכריע לדינא דהיכא שלא היה פגם ממש כדינא רק פגם משהו אף שאנו מחמירים דכל שהוא נפגם מעט הוא בכלל פגימה מ"מ לענין זה אולי יש להקל באם נחלק היטב ביד ואינו נרגש כלל מטעם ס"ס עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בס' דעת תורה ס"ק י' דכל שאין שם רק לייגי"ל יש להקל כשעובר ע"י השפשוף על היד וחוזר לקדמותו עיי"ש באריכות אמנם בשו"ת טוטו"ד תניינא שם כ' דכל שיש לייגי"ל ממש יש להחמיר אך כ' דליכא איסור בזה אלא אם יש לייגי"ל ממש או רוי"ך אבל אם אין שם לייגי"ל ממש רק שהסכין אינו חלק היטב בזה שפיר מהני השיפשוף בידו אפי' הרבה וכ' דמ"מ אין להקל בזה אלא אם בדק הסכין תיכף לאחר שחיטת הראשונה אבל אם שחט הרבה ולא בדק רק בסוף ומצא שהסכין אינו חלק לא מהני כלל השפשוף ביד אפי' מעט דחיישינן שמא הי' בה פגימה במקום זה וע"י שחיטות הרבה נתפשטה ואין להתיר כ"א הראשונה לבד עיי"ש ועי' במנהז"ב שם בקומץ סעי' י"ט ועשרון ס"ק ל"ד שכ' להתיר לשפשף על ידו קודם בדיקת הסכין לאח"ש ואח"כ אם ירגיש בפגימה כל דהו יטריף דשמא הי' מקודם יותר ואפי' אם נגע במפרקת יש להחמיר בזה זולת אם חתך להדיא במפרקת אז יש להקל עיי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' י"א שהאריך ג"כ בענין זה להתיר לשפשף הסכין קודם שיראה אם יש פגימה וכ' על זה וגם זה אוי לי אם אומר וכו' מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואוי לדור שכך עלתה בימיו עיי"ש. וכן נראה דעת הד"ק: ס"ק י"ד וט"ז שהחמיר ג"כ בזה וכ' דמה שאומרים שאחר שחיטה א"א לבדוק הסכין שיהא חלק בדותא הוא וגם החמיר דאם הי' פגימה אף שעברה ע"י שפשוף ביד יש לאסור שגם הבני מעיים לא ימכור לגוי ונראה שם מדבריו שלא החמיר רק כשהסכין נפגם בפגימה ממש יותר מכסאסאה או שיש בו ביי"ג או לייגי"ל וכיוצא אבל כשאין פגימה כנ"ל רק שאינו חלק היטב אף שאין אנו בקיאים בכסאסאה מ"מ אין להחמיר וכן נראה מלשונו ס"ק ו' עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' פ' ובשו"ת אורי וישעי סי' צ"ב ועי' בשו"ת שם ארי' שם שכ' דרך עצה לפני השו"ב שישחטו שחיטה גמורה וקרוב הדבר שיגיעו למפרקת ויהי' מותר בזה לשפשף בידו בפגימה דקה כל שהוא עיי"ש אולם למעשה לא נהירא לסמוך ע"ז ליגע במפרקת לכתחלה ולתלות אח"ש בפגימה דקה כדברי השם ארי' ונאמנו מאד דברי המנהז"ב שהבאתי לעיל דאין ליגע במפרקת לכתחלה עיי"ש ועי' במנחת יוסף שם שסיים בשם הגאון אבד"ק מבריסק שאמר כן גם בשם אביו הגאון ז"ל שאם חתך במפרקת וגם לא הי' הפגימה בתג"צ יש להקל ע"י שפשוף ביד לצרף סברת השוחטים הנ"ל וגם כי השיעור דחג"צ בעצמו הוא דבר שא"א לעמוד בו כ"כ וכ' דבזה כ"ע מודים שיש להתיר ע"י שפשוף על היד עיי"ש:

ועיין עוד בדעת תורה שם שכ' דבכ"מ שמקילין בענין זה כאמור מ"מ אין צד להקל אלא אם עברה הפגימה ע"י שפשוף על היד אבל מה שהוסיף השו"ב שאינם אומנים כ"כ שאם אירע להם שהשפשוף שעל היד אין מועיל לתקן היטב לוקחים גם מעט עפר וכדומה לסייע השפשוף שלא ברצון חכמים ח"ו להקל כ"כ והבו דלא להוסיף עלה עיי"ש וכ"כ בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ק"ו בדבר שו"ב שהרגיש פגימה בסכין לאח"ש ושיפשף על ידו ולא עברה עד שנטל עפר משחיקת אבן המשחזת על ידו ונתנו על היד ושפשפו עליו ועברה הפגימה ואמר שקבלה בידו שפגימה שתעבור בשפשוף על היד בעפר אבן המשחזת לאו פגימה וכ' דחלילה לסמוך על קבלתו בזה כי גם בעברה בשיפשוף על היד לבד צווחו בה האחרונים מכ"ש בנ"ד עיי"ש באורך (וע"ל סי' ו' ס"ק כ"ו):

ד ונמצאת פגומה. בין אוגרת ובין מסיכסכת. שמ"ח סעי' י':

ה אפי' מן הצד. עבאה"ט מ"ש דהרשומים שעושים האומנין אין חשש כיון שהם רחוק מן החוד (ועי' בדברינו לעיל סי' ט' ס"ק ד' בשם השמ"ח) וע' בשו"ת בית יעקב סי' כ"ז שכ' בזה דכשנמצא פגימה מן הצד של סכין אפי' ברחוק קצת מן החוד יש לאסור עיי"ש ועי' בכנפי יונה שהביא דבריו והשיג עליו והעלה דכל שיש הפרש נראה בין החוד לבין אותו הפגם שבצדו יש להקל וכ' דכ"ז כשהפגם שקוע אבל כשהוא בולט יש להחמיר מיהו כשהוא רחוק להלן מעיבוי החוד יש להקל והכל לפי הענין ובסכין שאין עובי החוד רחבין או שמשתפעין מגבו עד חודו יש להחמיר אף ברחוק עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק י"א ובדעת תורה ס"ק א':

ו מן הצד. עי' בערך השלחן שכ' דאף להמ"ד לעיל סי' ט' דבה"ש מירווח רווח אפ"ה ס"ל כאן דאסור כיון שלא נזהר מלהטות עיי"ש ועי' בשפ"ד ובמ"ז ריש סי' זה שכ' ג"כ שאין להקל בזה דאין לסמוך על ס"ס שמא הלכה כמ"ד דבה"ש מרווח רווח עיי"ש ועי' בשפ"ד לעיל סי' ט' ס"ק א' שכ' דבשחט בסכין בדוק בפי' והיא חלקה רק שיש בה פגימה מן הצדדין ותפס הקנה לבדו בידו ושחט יש להכשיר אף בלא הפ"מ וסיים דמ"מ למעשה צ"ע עיי"ש ועי' בדבריו להלן סי' כ"ד ס"ק כ"ג שכ' דלתירוץ הבי של הש"ך שם גם בסכין פגום מן הצד ותפס הקנה לבדו בעוף ג"כ טריפה דהוה עיקור במיעוט בתרא אך לתירוץ הא' כשר ובהפ"מ יש לסמוך להקל אתירוץ הא' של הש"ך עיי"ש ועי' בש"ע בעל התניא ז"ל בק"א ריש סי' זה דמבואר מדבריו דאפי' כשידעינן שא' מן הצדדים הוא פגום וכוון להטות לאותו צד שאינו פגום באופן שלא יגע בפגימה בהס' אפ"ה אין להקל עיי"ש ועי' במה שהאריך בענין זה בתורת זבח בהעלה שלמה סי' י"א עיי"ש ועי' בחידושי מהרא"ל צינץ ריש סי' זה שכ' דאף דיש להחמיר בשל תורה גם בנמצא פגימה מן הצר ואין לסמוך אס"ס שמא כהמ"ד דבה"ש מרווח רווח מ"מ היכא שיש עוד כמה צדדים להקל י"ל שיש לצרף זה לס"ס וסיים בצ"ע עיי"ש באריכות ועי' בדעת תורה ס"ק א שחקר ג"כ היכא דנמצא פגום מן הצד ואין הפגימה מגיע עד החוד מצא אבל אינו כחגירת צפורן דתליא בפלוגתא אם יש להקל מכח ס"ס וסיים בצ"ע עיי"ש:

ז ה"ז נבילה. עבאה"ט שכ' דלא הוי רק ספק נבילה ועי' בס' בני חיי שכ' דאי איכא ספיקא אחרינא הוי ספק ספיקא ומותר עיי"ש ועי' בס' מעשה רקח הספרדי על הרמב"ם פ"א מה' שחיטה הלכה י"ב שכ' שהוא צ"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד ריש סי' זה מה שהאריך בזה ועי' עוד בדבריו בפתיחתו להלכות טריפות מ"ש בשם הפנים מאירות ח"א סי' ט"ו ומ"ש עליו בזה ועי' בס' שב שמעתתא שמעתתא ג' פרק ט"ו ובס' לב ארי' על חולין דף י' ועי' בקונטרס פתח הבית שבסוף הרא"פ סי' א' ובקונטרס התשו' שם סוף סי' ב' ובשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' נ"ג מה שפלפלו בענין זה ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' מ"ו שנשאל בשו"ב שמצא הסכין פגום לאח"ש והגיד להנער שהביא את העוף לשחוט שהעוף טריפה והנער לא הגיד דבר ונמלח העוף עם שאר בשר ובשלו מהבשר אשר לא נגע בעוף רק נגע בבשר אשר נגע בעוף ההוא ובבוקר נודע הדבר לבעל העוף ונשאל על הכלים והשיב דאם לא היה הפגימה בכדי חגירת ציפורן יש להתיר כל הכלים לאחר מעל"ע דהא גם הבשר יש מקום להתיר בהפ"מ ועכ"פ הכלים בודאי יש להתיר לאחר מעל"ע כיון שיש כמה ספיקות עיי"ש ועי' בחידושי מהרא"ל צינץ ז"ל ריש סי' זה:

ח אפי' נגע בעצם המפרקת. ר"ל אפי' חתך לעצם המפרקת ואפי' שברה דרך שבירה אין תולין בו כדלקמן סעי' ט"ו דבעצם המפרקת אפי' שבר דרך שבירה אין תולין בו. מנחת אהרן ס"ק ד'. ועי' בשו"ת חוט המשולש בתשו' הגאון ר' חיים מוואלאזין ז"ל סי' כ':

ט נגע בעצם המפרקת. עי' מנחת יוסף בלק"י ס"ק קי"ז שהביא בשם הס' תשו' שמואל דהא דמבואר כאן דאפי' בעצם המפרקת אין תולין בו מיירי רק בסכין קצר אבל בסכין ארוך ב' צווארים וספק אם הלכה הפגימה על הסי' ונמצא פגום יש להקל בהפ"מ כשנגע במפרקת מכח ס"ס עיי"ש אך לקמן בסעי' ט"ו בחידושי הגרעק"א ז"ל משמע להדיא דאפי' בסכין ארוך ב"צ אוסר המחבר בנגע במפרקת אף בדרך שבירה עיי"ש (ועי' בדברינו לקמן ס"ק קי"ג וס"ק ק"ל):

י המפרקת. הוא העצם שלאחר הסימנים שהוא הקשה שבצואר. שו"ת פאר הדור סי' כ"ו:

יא אין תולין שנפגמה בו. עי' בס' אשל אברהם (מהגאון מו"ה אברהם ברודא) בחולין סי' ז' באריכות:

יב שחט בסכין פגומה. פי' לחם הפנים ס"ק ד' שמביא טעם לאיסור הפגימה עפ"י סוד ועי' בט' החינוך מצוה תנ"א שכ' הטעם משום צער בעה"ח עיי"ש ועי' בס' דבר המלך על המצות שער כ"ו פרק כ"ח באריכות ועי' ברמב"ן עה"ת פ' בראשית בפסוק הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' ועי' בשו"ת ח"ס חאו"ח סוף סי' נ"ד ועי' בר"ן סוף פ"ק דחולין במשנה דשוחט מן הצדדים ועי' בכו"פ ס"ק ה' שכ' ח"ו ליתן טעם למצות ה' כי הוא הללמ"מ ואין בה טעם כי בטעמים נותן מכשול בעוה"ר ותפוג תורה ח"ו להקל עי"ז בדינים אלו עיי"ש וכ"כ בפרמ"ג בסוף הפתיחה לה' שחיטה ועתב"ש ריש סי' כ"ג (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ה וכ"ו ובסי' כ' ס"ק ב' ובסי' כ"ג ס"ק ה'):

יג ואפי' בעוף. עבאה"ט מ"ש דחיישינן שמא בעור נפגמה וכו' ועי' שפ"ד ס"ק ג' שכ' דאפי' קרע העור ושחט כך ונמצא פגום אין תולין שבמפרקת נפגמה ואפי' נגע במפרקת אסורה מספק עיי"ש ועי' בכו"פ ס"ק ג' שכ' דאפי' לא שחט בעוף רק הקנה לבדו דיש כאן ספיקי טובא אפ"ה אסור עיי"ש ועי' במנחת אהרן ס"ק ו' שכ' דאפי' היה חצי קנה פגום מ"מ כיון שצריך עכ"פ להוסיף כל שהוא יש לאסור עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ע"ו):

סעיף ב

יד שיעור הפגימה. עי' שמ"ח סעי' ב' ותב"ש ס"ק ז' שכ' דאף שאין כאן פגם כ"א כמו תלם ועוקץ יוצא מהחוד כל שהוא ומסתבך בו אפי' כחוט השערה פשוט דהו"ל כפגם עי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק כ"ד שכ' דאף אם נרגש קצת חלודה שעלתה על החוד הו"ל כפגם אע"ג דחוד הסכין לא נפגם ואין העוקץ מגוף הסכין מ"מ אותה בליטה שבחוד הסכין שע"י החלודה ג"כ אוסר דכעוקץ חשיב עי"ש וכ' במנח"י במראה מקום ציון קל"ה דאף אם החלודה הוא בצדדים הרחבים יש לאסור עי"ש וע"ל (ס"ק ה') מ"ש מהכנפי יונה דיש לחלק בזה לפי ערך עובי הסכין וע' ד"ק ס"ק נ"ד שכ' מהכו"פ דאין לחלק בין אם יש חסרון בהברזל בין נטי' בהחוד להצד כ"ש עי"ש:

טו הפגימה. עשמ"ח שם ותב"ש ס"ק ו' שכ' דאם יש סדק בחודה בעומק קצת יותר מחוט השערה אעפ"י שאין נכנס בו אפי' חוט השערה מפני שאין כאן פגם חסרון שהעוקצין נתקרבו זה אל זה והם ממש זה אצל זה עד שאין הבשר והציפורן נסתבך שם אפ"ה אסור דיש לחוש שע"י דחקותו על הסימנים נפתח הסדק קצת ונסתבך בסי' ואפי' בדיעבד אסור עי"ש ועי' בחידושי מהרא"ל צינץ ריש סי' זה ובס' דברי יוסף על היו"ד סי' ע"ו שפקפקו באיסור זה דאין לחוש שיגרום פתיחת סדקים בברזל המחודד כל שבודק לאחר שחיטה ואינו מרגיש הסדק דמי חיברו אח"כ ואם אינו נסדק לאח"ש בודאי שלא נתרחב בתוך השחיטה עי"ש ועי' במנחת יוסף סעי' ד' ובביאורים שם ס"ק ה' שכ' לדינא דלדידן דאסרינן פגימה אפי' בפחות מחוט השערה יש לאסור בזה אף בסדק כל שהוא אפי' בפחות מכחוט השערה דאף די"ל דאין לחוש לחשש זה שיפתח הסדק באמצע השחיטה כל שהסכין לפנינו ורואין שלא נפתח מ"מ יש טעם אחר לאסור דכל שנסדק במקום ההוא בודאי נראה לעין השמש פגימה במקום ההוא ואף שאינו נרגש מ"מ לדידן דמחמרינן לאסור כל פגימה שנראה לעין השמש אף כשאין מרגישין בפגימה אסור אף בדיעבד וכמ"ש הכו"פ על דבדקו בשמשא עי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק י"ח) ועי' בחידושי מהרא"ל צינץ שם שכ' ששמע משו"ב מובהק שכל שיש בו סדק לא יוכשר עוד לתקנו אם לא להשחיז כל החוד עי"ש וע' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' כ' בשוחט א' שהי' מוחזק למומחה ובדק סכין לשחוט הכפרות קודם יוה"כ ולא הרגיש ואח"כ נמצא שהי' סדק בהסכין ושחט בהרבה בתים והעלה דאותן העופות ששחט קודם שנתנו להאומן לשחוז מותרין דתלינן במצוי שנסדק אז בשעת מלאכת האומן שדחקו על האבן להשחיזו אבל אותן העופות ששחט אח"כ אעפ"י ששחט גם בסכין אחרת אפ"ה חיישינן לכל העופות וכל התערובות אסור אפי' בהפ"מ אך הכלים שאינם ב"י יש לסמוך להקל בזה הואיל והוא הפ"מ וכל זה בדין התערובות אבל בדין השוחט בעצמו שלא הרגיש בהסדק תלוי לפי ראות עינם אם לא הרגיש מחמת פשיעה עי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ט' שהביא דברי המהר"מ שיק בזה והאריך בדבריו והעלה דאם כי לכתחלה אסור לשחוט בסכין כזה מ"מ בדיעבד אם רואין לאח"ש שהסדקים מחוברות זה לזה עד שא"א להכניס חוט השערה כלל אין לאסור הבשר במקום הפ"מ ובפרט בתערובות וספיקות וכ' די"ל דגם התב"ש לא כ' לאסור בדיעבד רק בלא בדקו הסכין לאח"ש או דידע השו"ב מן הסדק קודם שחיטה ועבר ושחט בו בפשיעה בדיעבד דינו כלכתחלה אבל היכא שנראה שהשו"ב שגג בדבר יש להקל בדיעבד ובפרט בהפ"מ וסיים ואולי גם המהר"מ שיק לא כ"כ רק לפי שדן שם את השו"ב לפושע וכו' אבל היכא שהוא אדם כשר ויר"ש ובשגגה אירע לו ובדקוהו עתה שלא אבד כח הרגשתו יש להתיר בדיעבד עי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ו' ס"ק י"א מ"ש מהס' ערוגות הבושם):

טז כל שהוא. בין בעומקה בין ברחבה ובמשכה. שמ"ח שם ותב"ש סק"ד:

יז שהאגור בה וכו'. עבאה"ג מ"ש והוא פחות מאגירת צפורן ועתב"ש ס"ק ה' ובד"ק בכמה מקומות בסי' זה ובשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ו' ובשו"ת בשמים ראש סי' ר' ובכסא דהרסנא סוף סי' רצ"ט ועי' בשו"ת נדיב לב הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל מאיזמיר) חיו"ד סי' ה' ובספרו תורת זבח מערכת אות שי"ן סי' פ"ט ס"ק ה' ועי' בשו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' נ"ג ועי' בס' לב ארי' על חולין דף י"ז ע"ב ובס' יריעות שלמה על היו"ד סי' זה אות ד' מ"ש בענין זה וכ' דאף דאנן קיי"ל דשיעור פגימה היא אף בפחות מכדי הרגש הציפורן היינו מדרבנן אבל מדאורייתא בודאי בעינן כדי חגירת ציפורן עיי"ש ועי' בס' חידושי מהרא"ל צינץ על היו"ד ריש סי' זה ובאות ב' מ"ש בענין זה באריכות ועי' בס' דעת תורה מה שפלפל בענין זה (ועי' בדברינו להלן ס"ק קע"ב):

יח אפי' חוט השערה. עבאה"ט ועי' שמ"ח סעיף ב' ותב"ש ס"ק ה' שכ' דסכין שבדקוהו אבישרא וטופרא ולא הרגיש שום עיכוב ושחט בה ואח"כ מצא בה פגם משהו ע"י ראי' נגד השמש וכדומה צריך לבדוק אם נכנס לשם חוט השערה אז אף בדיעבד שחיטתו אסורה ואם אינו נכנס בו חוט השערה אין לחוש עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות ל"ח ובמ"ז ס"ק ב' שכתב מהדמשק אליעזר דא' שחט תרנגול וראה בהסכין פגימה לעין השמש והטריפו התרנגול והעבירו השוחט וכ' במ"ז ע"ז דבודאי רק למגדר מילתא הוא דעבדי הכי דמן הדין אין להאשים אותו במה שלא ראה וסיים ומ"מ ראה איך הבודק צ"ל שלם בחוש המישוש להבין כ"כ ובעוה"ר רבו המתפרצים עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק י"ג שהעלה בזה דכל פגימה שהיא נראית לעין השמש אפי' דקה מן הדקה אסור ככל פגימה הנרגשת דכל פגימה הנראית לעין השמש יכולין להרגישה בציפורן עיי"ש וכ"כ בפלתי שלא יבצר לשום פגימה הנראית לעין שלא תהיה נרגשת ביד ולכן אף בפגימה קטנה שבקטנות כל שנראית לעין שמשא אסורה מדברי תורה דמה שאינו נרגש בציפורן הוה החסרון מפאת הבודק עיי"ש ועד"ק ס"ק ב' שהרבה להשיב ע"ז וכ' דישתקע הדבר מלומר דכל פגימה הנראית נרגשת כי השו"ב אומרים שהחוש מעיד להיפוך שרואים מה שאינם מרגישים וכן מעשים בכל יום ושיעור זה ניתן לרוב השו"ב ולא ניתן למה"ש עי"ש אך להלן בס"ק ד' חזר בו והחמיר לאסור בנראה בחוש הראות אף כשאינה נרגשת בציפורן כלל ועי' בשו"ת שבסוף ש"ע התניא שכ' לדינא להחמיר בזה כדעת הפרי תואר ועיי"ש בקו"א שבהש"ע שלו מ"ש בביאור דין זה באריכות ועי' במנהז"ב כלל י' בעשרון ס"ק ה' וקומץ סעיף ג' מ"ש בזה וכ' דלבתחלה יש להחמיר ובדיעבד כשמצא לאח"ש פגימה כזו שנראית ואינה נרגשת כלל יש להקל וגם כ' לחלק בזה בין בהמה לעוף עיי"ש ועי' מזה במנחת יוסף סעיף ג' שהניח בצ"ע לדינא לענין דיעבד אם נמצא לאח"ש בהסכין פגימה כזו שלא נרגש בבדיקת הציפורן רק בבדיקת הראי' אם יש להקל בהפ"מ עיי"ש ועי' במנחת יוסף בלק"י ס"ק כ"א מה שהשיג ע"ד המנהז"ב בזה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ח' מ"ש בזה ועי"ל ס"ק פ"ד:

יט חוט השערה. עד"ק סוף ס"ק ג' שכ' דכנראה שהשיעור הוא כחוט השערה דאדם שאינו דק כ"כ כחוט שער משי המנופץ ועיי"ש במוסגר:

סעיף ג

ב צריך לבדוק הסכין. עבאה"ט ס"ק ה' בשם הט"ז והש"ך דלכתחלה א"צ לבדוק בראי' רק אבישרא וטופרא לבד ועבשמ"ח שם שכ' דאם ראה נגד השמש למטה פגימה שלא הרגיש בה ובדק בחוט השערה ולא נכנס בה מותר לשחוט בה אף לכתחלה עיי"ש ועד"ק ס"ק ג' שכ' דעתה נתפשט המנהג לבדוק קודם שחיטה בראיית עין לאחר בדיקת הציפורן כדת והאריך בטעם הדבר כי בדיקת הציפורן תלוי רק בכוונת הלב וכל שיש במחשבתו איזה טירדא או היסח הדעת כל דהו לא יוכל להרגיש וכמ"ש ה"ר יונה וא"כ מי יוכל לשער בעצמו ולומר זכיתי לבי וברור שכוון דעתו בבדיקת הציפורן היטב וע"כ בודקים במראית עין ואז לא שייך חשש טירדא כ"כ ועכ"פ חזי לאיצטרופי לבדיקת הציפורן לשמירה מעולה משום היסח הדעת בכל מה דאפשר עיי"ש באורך ועיי"ש עוד בס"ק ד' שכ' דבסכינים שלנו שנתברר שיש פגימות שניכרין בראיי' ואינם נרגשין בציפורן הוי הבדיקה בראי' חיוב מדינא ולא ממילי דחסידות עיי"ש באריכות ועי' בס' אהל יצחק בזבחי תמים אות י"ג דבמדינת פולין החזיקו הבדיקה הזאת שאחר שיבדקו י"ב בדיקות כדינא אבישרא וטופרא יבדקו במראית עין לעין השמש שיהא שוה כל חוד הסכין מראשו לסופו בלי שום הפסק בעולם ואם יש איזה הפסק על חודו אפי' כמו נקודה לבנה או שחורה וכדומה לא מקרי סכין יפה וכל הנוהג כן תע"ב עכ"ל וכ"כ גם במנהז"ב כלל י' בקומץ סעיף ג' שצריך להקפיד שיהא חידוד הסכין שחור למראה עיניו מראשו לסופו בלי נקודה לבנה וכ' שם דהוא בדוק ומנוסה שכשימצא שם איזה נקודה דקצת לבנונית אע"פ שאין זה פגימה מ"מ ע"י השחיטה בקל יופגם במקום ההוא וכל הנוהג ליזהר בזה תע"ב עיי"ש ועי' עוד בד"ק ס"ק ח' שכתב דאף דמחמירים לבדוק בראי' אבל עכ"פ א"צ להחמיר שיהא ביום נגד השמש דוקא דזה ודאי דאף ביום המעונן ובתוך הבית יכול לבדוק וכן יכול לבדוק בלילה שאור הנר יפה לבדיקה כאור היום ועיי"ש עוד בס"ק ג' שכ' שטוב ונכון להחמיר שגם בבדיקה דמן הצד אודות הקריצלי"ך שנוהגין להחמיר מחשש פגימה דמן הצד שיבדוק גם לענין זה בראיית העין עיי"ש:

אמנם זה ודאי פשוט הוא לפענ"ד דחלילה לסמוך על בדיקת הראי' לבד בלא בדיקת הציפורן דמלבד שעובר על דברי חז"ל דמצרכי ציפורן דוקא חוץ לזה הנה אמרו לי שוחטים מומחים שיש כמה פגימות שאינן נראין בראי' ונרגשין בבדיקת הציפורן והסומך בבדיקת הסכין על בדיקת ראיית העין לבד הוא בכלל מאכיל נבילות. שוב ראיתי בשו"ת דעת הזבח (הנספח להס' תקוני הזבח) במהדורא תניינא סי' ח' שכ' כן שחלילה לסמוך על בדיקת הראי' בלי בדיקת הציפורן כי אין זה בדיקה כל עיקר ואינה אלא לצרף לשאר בדיקות שכ' הפוסקים ועיי"ש עוד שכ' שעמד על המחקר והראה לכמה שוחטים דכשעומד בחוץ לאויר השמים ומחזיק הסכין לאויר העולם אין בדיקת הראי' טובה כלל וא"א לבדוק בראי' כ"א כשעומד עם הסכין בבית וכנגד החלון שאינו פתוח רק כנגד הזכוכית ואם יש חלונות כפולים בחלון אחד הוא יותר טוב לראות ובחלון שאינו מאיר כ"כ כגון מצד מערב הבדיקה בדוק ומנוסה עיי"ש:

ועיין בשו"ת טוטו"ד תניינא בהשמטות סי' נ"ג שכ' באמצע התשובה דהא ודאי דאין צריך לבדוק הסכין בראי' ע"י כלי זכוכית המגדיל חוש הראות דאם נביט בסכין של שחיטה בכלי זה נראה בכל סכין פגימות וראי' בכלי זה לאו ראי' היא להחמיר דלא שייך בדיקה אלא במה דאפשר לכל אדם אבל במה דאי אפשר רק בדרך רחוק ע"י כלי זה לא נחשב בדיקה לא להתיר ולא לאיסור עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת מור ואהלות באוהל ברכות והודאות סי' ל' בד"ה אציג דשו"ב שבודק הסכין ע"י כלי הבטה הנקראת מקראשקאפי"ע המגדיל הראות הוא דבר זר ואף אם בודק ג"כ אבשרא וטופרא כדת מקודם אין לנו לחדש דבר יותר ממה שגבלו הראשונים ואף אם יש פגימה הנראה ע"י הכלי מקראשקאפי"ע כל שאין נראה לעין בלא הכלי ואינו נרגש בציפורן לית מאן דחש לה וטובה צפורנן של ראשונים עיי"ש: (כא) לבדוק הסכין. עי' בשו"ת מור ואהלות שם שנשאל מקהלה א' שרצו לפסול שו"ב שלהם שמשנה ממנהג השו"ב שהוא בעצמו אינו משחיז הסכין רק שאשתו או בתו משחזת לו הסכין של שחיטה והשיב דלהשחיז הסכין ע"י אשה אין שום קפידא אף לכתחלה ואף ע"י עכו"ם אין איסור דלא עדיף מעשיית סוכה ובפרט אשה דמן הדין היתה כשרה לשחוט ובלבד שלא יסמוך על מה שתבדוק היא הסכין עיי"ש ועד"ק סוף ס"ק י"ד שכ' שנסתפק אם אמרינן שכל המרבה לבדוק עדיף והו"ל עוסק במצוה עיי"ש [ובחידושי הארכתי כזה לענין אי השו"ב שעוסק בהשחזת הסכין הוא בכלל עוסק במצוה פטור מן המצוה לפוטרו מפרוטה דר"י ואין כאן מקומו:

כב הסכין קודם שחיטה. הנה בספרי שו"ב כ' שכל שוחט יבדוק סכינו מדי יום ביומו בבוקר קודם תפלת שחרית כי אז יהיה לו הרגשה מעליא ועי' בס' פרי הדר ענף א' פרח ו' שהניח זה בצ"ע אי ואית למיעבד כך כי עי"ז יטרוד תפלתו אח"כ וגם אסור לעשות חפציו קודם התפלה עיי"ש ואני העני אומר דלדעתי אין שום חשש בזה דלו יהי' שאין זה בכלל עוסק במצות ה' רק דהוי כמו שעושה צרכיו מ"מ פשוט הוא דאם השו"ב מרגיש בעצמו שבבוקר קודם התפלה דעתו והרגשתו יותר צלולה בודאי מותר להשחיז ולבדוק סכינו קודם התפלה ואין בזה שום קפידא משוה דעושה חפציו קודם התפלה וכמ"ש המ"א סי' פ"ט ס"ק י' דהיכא דהשיירא אינה רוצה להמתין מותר לילך לצרכיו קידם התפלה ועי"ש במחה"ש ובלבושי שרד בגליון שם ובנ"ד הוי כ"ש כיון שי"ל שינצל עי"ז מחשש אכילת איסור אם יש לחוש שאחר התפלה לא ירגיש כ"כ להעמיד הסכין בלי חשש פגימה כ"ש ע"כ המהדרין מן המהדרין אם מרגישין שקודם התפלה הוא זמן מוכשר יותר להשחזת הסכין להעמידו היטב על עמדו חלילה להם להמתין עי"ז לאחר התפלה ובפרט לפמש"ל בס"ק הקודם מהד"ק די"ל דכל המרבה לבדוק הסכין הוא בכלל עוסק במצוה ולית דין צריך בושש:

כג קודם שחיטה. היינו קודם וסמוך מיד לשחיטה שמ"ח סעיף א' ושאר ספרי שו"ב (ועי' בדברינו להלן ס"ק צ"ה):

כד שחיטה. עי' כרתי ס"ק ז' שכ' דאפי' יש לו סכין שהוא מיוחד לשחיטה והוא בחזקת בדוק ומצניעו לשחיטה אפ"ה לא ישחוט אא"כ יבדקנו תחלה עיי"ש ועי' בשמ"ח שם ותב"ש ס"ק א' וב' שכ' ג"כ דאפי' הסכין בדוק לא ישחוט כ"א ע"י בדיקה קודם וסמוך לשחיטה כיון דבדבר קל הסכין נפגם אך כ' דמ"מ בשעת הדחק יכול לשחוט בסכין המיוחד שהוא בחזקת בדוק שהצניעו לשחיטה כנ"ל על סמך הבדיקה של אח"ש אבל בסתם סכין אסור לסמוך על סמך בדיקה שלאחר שחיטה אפילו בשעת הדחק עיי"ש. ושיעור משך הזמן שהסכין חשוב בחזקת בדוק ע"ל (ס"ק ק"ו) שהוא לערך ב' או ג' ימים וה"ה הכא ופשוט ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' ק"ח בשו"ב שהזהירו אותו כמה פעמים שלא יסמוך על הסכין שהוא בדוק אע"פ שהצניעו רק לבדקו בשעת מעשה והוא לא שמע לזה כיון שנעשה בשגגה ובשכחה אין לקנסו עיי"ש ונראה דכ"ז הוא כשלא היה מונח במקום שדרכו לקבל חלדה ומיירי כשבדקו עכ"פ בתוך ב' או ג' ימים כנ"ל אבל אם לא בדקו בתוך הזמן הנ"ל ושחט בה דאז אינו בחזקת בדוק אם הזהירו אותו ולא נזהר בודאי יש לקנסו וה"פ (וע"ל סי' ב' ס"ק מ"ג):

כה ואם לא בדק. עבאה"ט הטעם לבדיקת הסכין קודם שחיטה שמא ישכח אח"כ מלבדוק ועש"ך לעיל סי' ב' ס"ק י' בשם הב"ח ועי' שמ"ח ותב"ש כאן שכתבו עוד טעם ב' שיש חשש ברכה לבטלה ועוד טעם ג' דאסור לנבל בחנם דעובר על בל תשחית עיי"ש ועי' שפ"ד ס"ק ה' דיש נ"מ בין הג' טעמים הללו דלטעם חשש ברכה לבטלה אם שמע הברכה מאחר השוחט מותר ולטעם בל תשחית אם נבילה נמכרת בשוק בדמי השחוטה לא שייך חשש בל תשחית ולטעם שמא ישכח אם היה הסכין מוצנע לא שייך לאסור דהא בדיעבד כשר אפילו לא בדק וע"כ אם היו כל הג' מעלות ביחד א"צ לבודקו קודם שחיטה ויש לסמוך על סמך שיבדקנו לאח"ש עי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ד' ועי' מזה בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון מהרמ"ז ז"ל מלבוב) סי' י"ב באמצע התשובה מ"ש בזה עיי"ש ועי' במחזיק ברכה מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה וכ' דלדעתו אף שיש כל הג' אופנים הנ"ל אסור דאף אם נבילה שוה כמו כשרה אסור לגרום טריפות הן מצד דשייך בזה איסור צער בעה"ח כששוחט בסכין פגום ואסור בכל ענין לשחוט עד שיבדוק מקודם שלא יבא לידי איסור צער בע"ח והן ממה שיש לחוש ע"ד הקבלה לתיקון ניצוצי הקדושה או המגולגלין כידוע עיי"ש ועי' במסגרת השלחן הספרדי שכ' ג"כ שיש להחמיר בזה בכל גווני עיי"ש באורך:

כו לא ישחוט. הנה יש לעיין לפענ"ד אם מותר לשחוט בסכין שאינו בדוק לצורך נכרי דהנה אף שכתבתי לקמן (ס"ק ס"ז) בשם הרב הגור ארי' הלוי שאסור לשחוט בסכין פגומה לצורך נכרי מ"מ י"ל דזה דוקא בסכין שהיא בודאי פגומה משא"כ בסכין שאין ידוע שנפגמה רק שלא נבדקה כדת י"ל דלצורך אין להחמיר כ"כ כיון דאף בודאי פגומה הבאתי שם בשם הרב ימין משה שהיא חששא רחוקה ואף שלא רצה לסמוך ע"ז להתיר לכתחלה מ"מ י"ל דעכ"פ הבו דלא להוסיף עלה ודי להחמיר בודאי פגומה אבל לפמש"ל (בס"ק הקודם) מהמחזיק ברכה דבשוחט בסכין פגומה יש בלא"ה איסור משום צער בעה"ח מסתבר להחמיר אף באינו ידוע שנפגם שלא ישחוט בה אף לצורך עכו"ם כל שלא נבדקה כראוי כדי שלא להכניס עצמו בחשש איסור דצער בעה"ח והבן:

כז ואם עבר ולא בדקה וכו' שחיטתו כשרה. עי' בס' מנחת אהרן ס"ק י' שהעלה דדוקא היכא דעבר ושחט לכתחלה בנא בדיקה על סמך שיבדוק לאח"ש ובדקו אח"ש ונמצא יפה אז אמרינן שחיטתו כשרה ולא קנסינן ליה כיון דהא דאסור לשחוט לכתחלה בלא בדיקה ע"ס שיבדקנו לאח"ש הוא רק איסור דרבנן דגזרו דלמא אשתלי ועל מה שעבר על איסור דרבנן אין לקנסו לאסור השחיטה אבל היכא דעבר ושחט לכתחלה בלא בדיקה על דעת שלא לבדוק: כלל גם אח"כ ובאמת הוא לא בדקו גם אחר שחיטה רק אחרים לקחו הסכין לאחר שחיטה ובדקוהו ונמצא יפה אז יש לאסור שחיטתו מטעם קנס כי אז עבר על איסור דאורייתא דסכין בודאי בעי בדיקה מדאורייתא ועל זה שעבר אדאורייתא בודאי קנסינן וכו' עיי"ש באריכות:

כח ואח"כ בדקה. עתב"ש ס"ק ג' שכ' דאע"ג דמלשון הטור והמחבר שכ' שלא בדרך תקנה ואם עבר ושחט בלא בדיקה יבדקנו אח"כ ואם ימצא יפה כשר וכ' רק בלשון דיעבד ואח"כ בדקה דמשמע לכאורה דלכתחלה לא מורינן לו שיבדקנו אבל ז"א דבאמת אף לכתחלה מורינן לי' אנן שיבדקנו אח"כ ומ"ש בלשון דיעבד ואח"כ בדקה וכו' הוא משום דאם יכתוב בלשון יבדקנו הוי משמע דדוקא בכה"ג דלא בדק תחלה בעינן בדיקה בסוף והאמת אינו כן כמש"ל סעיף י"ב דלעולם בעינן בדיקה בסוף ע"כ כ' ואח"כ בדקו כדינו עיי"ש:

כט שחיטתו כשרה. עי' בס' לב ארי' על מס' חולין דף י"ז ע"ב באמצע ד"ה ועוד שכ' לתמוה על הפוסקים והטוש"ע דמסתימת דבריהם משמע דאפי' אם ידעינן שלא בדק קודם שחיטה ובא לאח"ש ואומר שבדק אח"כ בינו לבין עצמו ונמצא יפה שחיטתו כשרה והא זה מקרי אתחזק איסורא ואין ע"א נאמן על הסכין כשבודק לאח"ש כיון שאין בידו שוב לתקנו להכשירה למפרע והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק י"ב שהביאו וסיים דכ"ז בסתם סכין שהוא בחזקת פגום משא"כ בסכין מוצנע לשחיטה ע"ש וה"פ (וע"ל ס"ק כ"ד):

סעיף ד

ל שתבדק בהולכה. עבאה"ט דעכשיו נהגו להוליך האצבע על הסכין ועי' שמ"ח סעי' ז' שכ' כן לדינא דבין שיעביר הסכין על האצבע או האצבע על הסכין שפיר דמי וכל אדם לפי מה שמרגיש ביותר עי"ש ועי' מעדני יו"ט פ"א דחולין סי' כ' אות כ' שנתעורר מדוע משנין כעת ממ"ש בש"ס שיעביר הסכין על האצבע והוא כדרך שמוליך ומביא הסכין על הצואר עי"ש ועי' במנחת אהרן סוף ס"ק כ"ז ועי' בד"ק ס"ק ב' ומנחת יוסף סעי' ט' כ' הטעם להוליך היד על הסכין בכדי לעורר כח החיוני עי"ש:

לא מסוכסכת עי' בערוך אות מ' בהגה שם שפי' מלשון בלבול כמו וסכסכתי כו' כן היא הפגימה שהיא מצד א' מבלבלת הנוגע בה כי מצד האחר אינו מרגישה עי"ש (לב) ואמר ברי לי. עי' פרי תואר ס"ק ו' שכ' דאם יש עדים שראו ששחט בהולכה כשרה עי"ש ועי' שפ"ד ס"ק ח' שהביא דבריו ונסתפק אי בעינן דוקא ב' עדים כי ע"א י"ל שאומר בדדמי משא"כ ב' עדים או דילמא אפי' ע"א מהני רק דהוא בעצמו הוא דאינו מהימן הואיל וטרוד בעבודתו לאו אדעתי' אבל אחר אפי' א' מהימן והניח בצ"ע עי"ש ועי' ברא"פ סי' ל"ו סוף ס"ק רכ"ז ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' ל"ז מ"ש בענין זה ועי' בדעת תורה ס"ק ט"ו מ"ש ע"ד תשו' חסל"א בזה ועי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשנות חיים ס"ק י' מ"ש בענין זה וכ' דשוחט שאינו יודע ה"ש ושוחט באעע"ג מהני אף ע"א משום דאז זה העע"ג מדקדק היטב בכדי שלא יפסול בשאר פסולי שחיטה ע"כ נאמן לומר שראה שלא הביא רק הוליך לבד עי"ש וכיוצא בזה נמצא ג"כ בשו"ת מהרי"ט בשניות חאהע"ז סוף סי' ל"ג דהיכא דיש הוכחה שחזר לדקדק על הדבר לצורך דבר אחר אמרינן דהו"ל מילתא דרמיא עלי' דלא אמרינן מילתא דלא רמי' וכו' אלא היכא דלא רמי' לי' לשום דבר כלום עי"ש (והביא דבריו בקונטרס עגונות באהע"ז סוף סי' י"ז אות ש"פ) ועי' בתואר משה אות ו' שהביא ראי' מש"ס דהיכא דמתחלה נתן אחר דעתו לכך וע"מ כן ראה כדי שידע להעיד אז מהני אף ע"א דלא שייך לומר מילתא דלא רמי' עלי' וכו' משא"כ היכא דבתחלה לא כוון לכך רק דאתרומי איתרמי לי' שראה ששחט בהולכה לבד צריך שנים דוקא עי"ש:

לג שחיטתו פסולה עבאה"ט שכ' הטעם דכל מילתא דלא רמי' עלי' וכו' ועי' שפ"ד ס"ק ח' שכ' דיש לראות במילתא דלא רמיא עלי' דקיי"ל דאינו נאמן אי מן התורה שחיטתו פסולה ודאי או מספיקא או משום חומרא בעלמא עי"ש ועי' בדבריו להלן סי' צ"ד ס"ק כ"ח בשם המבי"ט בקרית ספר דהא דאמרינן דמילתא דלא רמיא עלי' וכו' לא הוי רק מדרבנן ומצדד עפ"ז דבאיסור דרבנן י"ל דנאמן לומר ברי לי עי"ש ועי' בדבריו באו"ח סי' תמ"ז בא"א ס"ק כ"א דכ' בפשיטות דגם בדרבנן אמרינן מילתא דלא רמיא וכו' ועי' בס' סדרי טהרה על הלכות נדה סי' קצ"ו ס"ק מ"ב וברא"פ סי' ל"ו ס"ק רכ"ז ובשו"ת כתב סופר חיו"ד באמצע התשובה ובדעת תורה ס"ק י"ד מ"ש בענין זה:

לד אם שחט בהבאה. עי' תב"ש ס"ק י' דבע"כ השוחט צריך לידע מהפגימה דאל"כ אסורה מדינא דשמא יוליך ויביא ולאו אדעתי' עי"ש ועי' מ"ש בזה במנחת יוסף בביאורים ס"ק כ"ת ועי' בד"ק סוף ס"ק י"ט שכ' דאף שכ' לקמן סי' ק"י ובנקה"כ לעיל סי' א' דספק לא שחט במקום הפגם אינו בגדר ספק מ"מ אם יש עוד סניפים וספיקות כגון שהפגם הוא פחות מכדי חגירת צפורן וספק אימת נפגם אם במפרקת או אח"כ אז יש להקל בספק שלא שחט במקום ההוא וסיים בצ"ע עי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"ב בעובדא שבא לפניו בשו"ב ששחט ג' עופות וקודם שחיטה ראה שהעוף נגע בכנף בקצה הסכין, הסמוך לקתא למטה ואחז שם באצבע ושחט עוף א' ועתה כמדומה לו ששכח לאחוז שם בשעת שחיטת עוף הב' ועוף הג' אבל זאת יודע שמנהגו מעולם לאחוז באצבעו בקצה הסכין שם במקום ההוא ואח"כ נמצא פגימה פחות מכדי חגירת צפורן במקום ההיא והתיר העופות דכיון דרגיל בכך הוי ספק נוטה יותר להקל ולתלות שלא בכוונה אמרינן דמסתמא גם בשחיטת שאר העופות אחז כן עי"ש (וע"ל סי' ו' ס"ק כ"ה וסוף ס"ק ל' מ"ש עוד מענין זה):

לה יש להטריף הכל. עבאה"ט ועי' שמ"ח סעי' ד' ותב"ש ס"ק ח' וס"ק י' שכ' דאפי' אינה נרגשת ירידה מהעוקץ כ"א בפגעו בהעוקץ ושחט דרך ירידה ועומד בראש הסכין יש להטריף וכן יש לנהוג עכ"ד וע' בפרי תואר ס"ק ה' שהאריך לדחות דברי הב"י שהחמיר בזה ומסיק דגם באוגרת שהיא פגם גמור ונרגשת בירידת האצבע לתוכה אם נמצאת בראש הסכין ממש והוליך ולא הביא מותר בהפ"מ ושיעור ראש הסכין היינו שאין הצפורן יכול לתפוס בו לבדקו בהולכה והובאה זה מקרי ראש אכן בלי הפ"מ אין להקל אף באינה נרגשת בירידת האצבע אמנם במסוכסכת שאין לה אלא עוקץ א' אם הוא בראש ממש והוליך ולא הביא שרי לכ"ע ואין בזה שום פקפוק להחמיר ועי"ש עוד בס"ק ח' שכ' ע"ד הרמ"א לפי שאין אנו בקיאים וכו' יש להטריף הכל דמ"מ אם עומדת בראש הסכין ממש שאין הצפורן יכול לתפוס להולכה ולהבאה בבדיקה זה מקרי ראש הסכין ושרי עי"ש וע' בשפ"ד ס"ק י' שהניח בצ"ע אם עמד בראש הסכין ממש כנ"ל עי"ש וע' בשנות חיים ס"ק י"ב ובס' דעת תורה ס"ק י"ג שהביאו דברי הפרי תואר בזה וכ' דאף שאין לסמוך ע"ד מ"מ היכא דאיכא בלא"ה צד להקל כגון במסוכסכת בראש הסכין ממש מן הצד ולא בחוד ממש יש לסמוך על הפרי תואר להתיר עי"ש וכ"כ בס' דעת תורה ס"ק י"ג עי"ש:

לו להטריף הכל. עבאה"ט מ"ש דאפי' מסוכסכת מן הצד יש להטריף עד"ק ס"ק י"א שכ' שבהצדדים הקצרים שסמוך לחוד יש להחמיר שיהי' הבדיקה גם במראית העין אודות הקריצלי"ך אף שאין נרגשים ביד משא"כ בהצדדים הרחבים א"צ להחמיר כ"כ וע' בדבריו לעיל סי' ט' ס"ק א' (ובדברינו שם ס"ק ד' באריכות):

סעיף ה

לז סכין שיש בה וכו'. כ' בפר"ח סוף ס"ק י"א וז"ל ודע דבין מגל יד ובין מגל קציר אם החליקו שניהם שוחטין בהם לכתחלה ולא גזרינן הוחלקו אטו לא הוחלקו וכדתנן ואם החליקו שיני' הרי הוא כסכין עכ"ל. (לח) הרבה. כ' בפרי תואר סוף ס"ק ט' וז"ל ושיעור הפגימות שיקרא להם הרבה מסתברא דהוי מג' ולמעלה ומפוזרין בסכין אבל בלא הי' רק ב' לא. דב' לא מקרי הרבה עי"ש וע' תב"ש לעיל סי' א' ס"ק ב' וע' ט"ז להלן סי' ק"צ ס"ק ה' וע' בשו"ת בית אפרים חלק חו"מ סי' רע"ה ובס' משפט שלום על החו"מ ריש סי' רי"ב ובספרו דעת תורה כאן ס"ק ט"ז. ולדינא ראיתי בס' מחצית השקל כת"י על הל' שחיטה שכ' בסעי' זה וז"ל ודע דמ"ש המחבר בס"ה סכין שיש בה פגימות הרבה וכו' הוא דאזיל לטעמי' שכ' בס"ד בפגימה אחת מסוכסכת אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא כשר אבל לדעת הרב אפי' בפגימה אחת מסוכסכת אסורה ומה שלא הגיה הרב כאן משום שסמך אדלעיל בס"ד עכ"ל:

לט ולא הרגיש. עבאה"ט ומ"ש מהא דסכין ארוך שיש בו פגימות ע"ל סי' ו' (ס"ק כ"ב). ומה שכתב הבאה"ט דפגימה אין לה שיעור ע"ל סעי' ב' ובדברינו שם:

סעיף ו:

מ סכין חדה. ע' בזבח שמואל בדרישת הזאב סי' י"ב סוף אות ה' שכ' דאסור לשחוט בסכין שהוא חריף מאד ואין הצפורן יכול לעבור עליו מחמת חידודו והעמיס דבריו בדעת הרמ"א עי"ש ועד"ק ס"ק ו' מה שכ' בדבר מה שכעת נתפשט המנהג בסכינים חדים המלוטשים והם דקין מאד ואומרים שעושין כן בכוונה כדי להיות בטוחים מחשש שהיי' כ"ש שאם אינה חדה כ"כ י"ל הולכה והבאה בלי חיתוך כל דהו שאין זה מנהג היותר טוב כ"כ דסכינים כאלו אינם מצוה מן המובחר כי יש בהם חשש מפני שאינו יכול לבודקה היטב כ"כ וגם יש חשש שנכפפים תחת העור והסי' מחמת דקות חידודם ועי"ז יש חשש כעין פגם וחגירת צפורן במקום התחלת שטח הכפיפה ואף שיש להם אומדנות ברורות בזה שאינם נכפפות מ"מ יש בזה עוד ריעותא שא"א לבדוק הסכין לאח"ש מחשש פגימה ומוכרחין לתקן ע"י חיכוך ביד ובסכין דק כזה מסתלק הפגימה ע"י החיכוך שעל היד וא"כ אין לסכין כזה בדיקה לאח"ש כיון שא"א לבדקו כ"א ע"י חיכוך ולאחר החיכוך אין בירור אם לא הי' פגימה ונשחזה על היד ע"כ טוב יותר לבחור בהסכינים שאינם דקים כ"כ ויהי' ממוצע בחידודו ולא יהי' מחודד הרבה כדי שלא יהי' דק כ"כ הרבה לצאת מחשש הנ"ל ואודות החשש שהיי' שבסכין שאינה דק כ"כ יש לסמוך על ס"ס עי"ש באורך וע' בס' נחפה בכסף חלק ב' בקונטרס פרי מפרי בסעי' שאח"ז שכ' שפעה"ק ירושלים תו"ב הי' נוהגים השוחטים הקודמים לשחוט בסכין חד והיו בקיאים היטב לבדוק הסכין היטב שאין בו פגם אעפ"י שהי' חד הרבה ועתה מקרוב בזמנינו הי' ערעור בסכין החד שהיו אומרים השו"ב המומחים שמחו"ל שיש בו פגם ואינו נבדק מחמת שהוא חד ביותר ולכן נתקבצו כל החכמים עם השו"ב המומחים שבפעה"ק והסכימו בהסכמה שלא יורשה שום שו"ב לשחוט בסכין חד ביותר אלא דוקא בסכין חד וחלק דהיינו מחודד בינוני כדי שיהא חלק ביותר ולא יהי' מחודד ביותר כי אינו נרגש הפגימה לסיבת החידוד וכן נוהגין היום וכתבתי שלא תשכח ההסכמה הנ"ל עי"ש וע' בס' תורת זבח (להרב מהרחד"ח ז"ל מאיזמיר) מערכת אות שי"ן סי' פ"ט ס"ק ט' וע' בשו"ת שבסוף הש"ע בעל התניא סי' ז' שהאריך טובא בנידון הסכינים המלוטשין שנוהגין בהם כמה שוחטים דהיינו שמשחיזין הסכין להיות חדה הרבה ואז אינה חלקה כ"כ וטעמם ונימוקם שאם תהי' חלקה הרבה לא תהא חדה כ"כ וקרוב לבא לידי דרסה (עי' לקמן סי' כ"ד ס"ק ג') לכן בחרו המומחים לעצמם דרך ישרה יותר להשחיזה עד שתהי' מחודדת הרבה אף שאינה חלקה כ"כ כמו הסכין שאינו מחודד כ"כ ויש מקומות שממאנים בהשחזה זו ומקפידים דוקא שיהא הסכין חלק הרבה כדי להנצל מחשש פגימה כ"ש כי אין אנו בקיאים בכסאסאה ואף שימצאו אומנים שיוכלו להשחיז הסכין שתהא חדה וגם חלקה הרבה אך לא כ"ע גמירי אומנות וגם להשחיז הסכין כך צריך שהות הרבה ואין כל העתים שוים וכו' והעלה דחלילה להוציא דיבה על שום א' מהמנהגים כי אותן הנוהגים להקפיד בעיקר שיהא הסכין חלק היטב כדי להנצל מאיסור פגימה כל שהוא יש להם פוסקים על מה שיסמכו בזה אף שעי"ז אינם משגיחים כ"כ על חשש שהיי' כ"ש וגם הנוהגין בסכין מלוטשת שחוששים בעיקר לחשש דרסה ושהיי' כל שהוא ולא מקפידים במה שלא יוכל הסכין להיות חלקה כ"כ עי"ז יש להם על מה שיסמוכו וכה"ג מצינו כמה דברים שבדורות הראשונים שנהגו אבותינו כדעת פוסקים המקילין ובדורות הללו נוהגין כהמחמירים ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד עי"ש באריכות ועי' במנהז"ב כלל י' בעשרון ס"ק ט' ובקומץ סעי' ז' שכ' לדינא שאסור לשחוט בסכין שהוא חד ביותר כיון שאינו יכול לעבור באצבעו מפני יראת החידוד שבו ואף בדיעבד יש לאסור כששחט בסכין כזה שיש לחוש שהי' פגימה דקה ולא הי' יכול להרגיש מפני חידודו של הסכין עי"ש:

ודע דכשהייתי דר במדינת גאליציע"ן ראיתי כמה סכינים מכמה שוחטים מובהקים ממקומות שונים וכן בעתים הללו שהנני דר במדינת אונגארין והנני רואה ג"כ הסכינים של השוחטים המובהקים דפה"ק ועוד מכמה וכמה מקומות וכלם הם חד וחלק עד למאד וכן הוא שגור בפי השוחטים המובהקים שבזמנינו שיכולין לשחוט כמה בהמות שלא יהי' עליו לאח"ש שום לייגי"ל ואף לא נקודה לבנה על החוד כי עיקר הדבר תלוי רק באומנות ההשחזה דמי שאומנתו עולה יפה ויודע להשחיזו ולהעמידו על כנו היטב לא יתקלקל אף בשחיטות הרבה בהמות וגם הוא תלוי במהות הברזל אם טוב הוא או לאו שכל מה שנמצא בספרי קדמונינו להזהיר שלא תהא הסכין מחודד כ"כ הוא משום הסכינים שאינם מהותכים כ"כ שהיה בימיהם שהיו עושים הסכינים מברזל שאינו מהותך ולא הי' מהשטאה"ל המובחר כמו שהוא כעת והי' מברזל פשוט שהוא ספוגיית שיש אויר הרבה בתוכו והוא רך מאד וע"כ נתקלקל הסכין טובא ע"י השחיטה ולא היה חלק יפה כשהיה מחודד הרבה אבל עתה שהמציאו לעשותו מברזל ההיתוך שטאה"ל מובחר והוא מעשה מקשה כידוע כעת שעושין הסכינים באומנות גדול מברזל היוקר והמובחר שבנמצא שאז אף כשהוא מחודד הרבה יכול להיות חלק היטב היטב וגם יש לו חיזוק דאף החוד הדק לא תתקלקל ע"י השחיטה וגם המציאו כעת אופן ההשחזה באומנות יתירה שתהי' כפלים לתושי' שיהי' קודם שחיטה מחודד היטב וחלק היטב וגם לא יתקלקל ע"י השחיטה ובכן נתפשט המנהג בכל המקומות שאין מקבלים שום שו"ב עד שהוא מלומד להשחיז הסכין באופן הזה. ועי' בבית אברהם בש"ז ס"ק ה' שכתב שהוא יודע מהות ענין השחזה זו ולא כתבו על הספר יען א"א לצייר ולבאר אותו על הספר אלא צריך ללמוד האומנות מן השו"ב המומחה דוקא עיי"ש ועי' במכתב קדשו של הגאון הקדוש רבן של ישראל מ' אברהם יהושע העשיל זצ"ל אבד"ק אפטא המובא בס' דעת תורה לעיל סוף סי' א' ששפך חימה על גליל א' על שעושים לקפח פרנסת השוחטים המובהקים אשר נתמנו ונתקבלו מכבר מפי צדיקי גדולי עולם ומעולם לא נשמע מהם שמץ דופי אך מפני שבדו מלבם שכל שוחט שאינו בקי בהשחזה של שו"ב מובהק א' שהי' שם בגליל ההוא הם מעבירים אותו וכ' דע"ז תסמר שערת ראשינו כיון שלא נמצא בדברי חז"ל אך החיוב עלינו לבדוק כל שו"ב אם הוא בקי ומומחה בשו"ב ואומן בהשחזת סכינו להרגיש אף בפגימה דקה ועוד מה יעשו כמה עיירות וכרכים גדולים שהם רחוקים מהשו"ב האומן הנ"ל עיי"ש בכל דבריו כגחלי אש באורך:

מא אינה חלקה. עי' כו"פ ס"ק ו' וחכמת אדם כלל ג' סעי' י"א וד"ק ס"ק א' ושאר ספרי שו"ב שכ' כולם דאותן המקילין ואומרים על סכין שאין בה פגימה ממש רק הנקרא בל"א רוי"ך ושאר"ט ולייגי"ל שהוא כשר הוא לחסרון הרגשתם וידיעתם ומי ששוחט בסכין כזה נקרא רשע ומאכיל טריפות לישראל ויש לגזור באיסור ח' שזה השם רוי"ך ואינך לא יזכר ולא יפקד כי היא פגימה גמורה וא"ל שזה דומה לסאסאה דהרי אין בקיאים בזה כמ"ש הרמ"א ומי הוא הבקי שיאמר שהוא כן ועכ"פ יש לדונו לספק פגימה ואין להתיר בדיעבד רק ביודע בבירור שאין בו פגם רק שאינו חלק כ"כ ובאופן שלא יפול בו חשש פגימה עיי"ש ועי' ד"ק שם שכ' דעכשיו ת"ל אכשיר דרא שבוחרין בסכינים המהותכין חלקים ויפים וחדים ונראה לעין כל דהוא יצא מחשש לייגי"ל או שאר"ט או רוי"ך אף שהוא בתכלית הדקות והקטנות ומתקנים אותו על נכון ועיי"ש עוד שכ' דכיון שהבחינו חכמי מדינות אלו שבע"כ לעשות תקנה זו להחמיר דגם שאר"ט ולייגי"ל ורוי"ך אסור כמו פגימה ע"כ אין להקל בשום מקום אף בשאר מדינות דאף דקיי"ל דאין חלות לתקנה ממדינה: למדינה מ"מ בנ"ד כיון שהבחינו כן חכמי הדור במדינה זו וכן כתבו גם הרבה ספרי שו"ב אין להקל בשום מקום בזה עיי"ש:

מב שהוא מסתבך. עמ"ז ס"ק ב' מ"ש בפלוגתא שבין הרא"ה והרשב"א בענין החוט העולה ע"י חידוד ביותר ועי' במנהז"ב כלל י' בקומץ סעי' ז' ח' ועשרון ס"ק ח' וי' שכ' דבדיעבד כשר כשהוא חוט דק מאד ועומד בשוה על חידודו אף שלא החליקו שוב על המשחזת להעביר את החוט ההוא בטוב אכן אם החוט החידוד הוא מן הצד שקורין איבע"ר גילייג"ט הוא גרע טפי ואסור אפי' בדיעבד עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בס' דעת תורה ס"ק י' דיש חילוק בין הלייגלי"ך דמה שנמצא ע"פ הרוב על הסכין מה שקורין איבע"ר לייג"ט ומסכסך באצבע שאם הוא דבוק בחוזק ואינו נופל מעצמו בשום פעם לכ"ע אסור דהוי פגם גמור אכן אם דבוק ברפיון עד שנופל לפעמים מאליו תלי' בפלוגתת הפוסקים ולכתחלה אין להקל לשחוט בו אכן בדיעבד אם כבר שחט בו אם ראינו שנפל באמת מן הסכין ע"י משמוש ושפשוף ביד וכדומה מותר בדיעבד בהפ"מ אף אם שחט בו קודם שנפל עיי"ש באורך אמנם כל האחרונים העלו דכל לייגי"ל הוי כפגימה ממש ולא חילקו כלל בין לייגי"ל ללייגי"ל (ועי' בהתשו' שציינתי לעיל ס"ק ג') וכן ראיתי בס' מנחת יוסף סעי' ז' ובביאורים ס"ק מ"א שהשיג ע"ד המנהז"ב הנ"ל והעלה דאין להקל בשום צד קולא בענין החוט העולה על הסכין אחר ההשחזה כי הוא בכלל רוי"ך המבואר בפוסקים ועוד הוא גרוע ממנו בין שעומד על החוד ביושר בין שעומד מן הצד שקורין איבע"ר לייג"ט אסור בכל מקום אף בדיעבד עיי"ש ועי' במנהז"ב שם שכ' שענין החוט של החידוד הנ"ל בא ע"י העדר בקיאות של השו"ב שמי שאינו בקי בטוב ההשחזה ודוחק הסכין במשחזת צד א' יותר מחבירו ממילא נעשה החוט הזה ומי שהוא בקי ואומן מעביר אותו במשחזת לאט לאט ואין נעשה חוט כזה ועיי"ש בהקדמה שלו בפתיחה רביעית מ"ש עוד בזה וכ' שצריך להדר בזה שיהי' חידודו עומד באמצע עיי"ש:

מג ואין אנו נוהגין. עי' בימין משה ס"ק ב' שכ' דרק באשכנז הוא דנוהגין להחמיר בזה אבל בשאר מקומות נוהגין להתיר עיי"ש ועי' שמ"ח סעי' ה' ותב"ש ס"ק י"ג דגם במדינות אלו כשר בדיעבד אם שחט בה ודלא כמו שנדפס בשו"ת מהרי"ו לאסור אף בדיעבד דליתא עיי"ש אמנם בפרי תואר ס"ק י' כ' וז"ל ודבר פשוט אצלי כי בזמן הזה אין בקי בדבר זה ויבא להתיר נבילה ומה גם כי רוב קלי דעת נוטלים קבלה בימים אלו ושוחטים ישתקע הדבר אפי' אם יהי' בקי בדבר אצל עצמו והמורה בזה להקל ה"ז גס רוח בהוראה אם הוא חכם ואם אינו חכם ה"ז שוטה רשע שיאכיל נבילות לישראל עכ"ד ועי' בס' זבחי רצון סי' י"ד בתמידין ס"ק כ"א שכ' דבזמנינו המנהג בזה לאסור אפי' בדיעבד עיי"ש ועי' מזה בדברי יוסף סי' ע"ח ועי' במנחת יוסף סעי' ז' שכ' דאם בדקו והרגיש שאין בו שום פגם בהרגשה וגם בדקו בשמשא בראיית העין קודם ששחט ולא הי' בו שום פגם משהו ולא רוי"ך ולא שאר"ט ולא לייגי"ל אז אף שאינה חלקה כ"כ יש להכשיר בדיעבד עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י"ז שכ' דגם התב"ש לא הקיל רק באירע כן פעם א' או ב' דרך מקרה אבל היכא דהשו"ב רגיל לשחוט בסכין שאינה חלקה גם בדיעבד דינו כלכתחלה וכמ"ש באו"ח תקי"ז דהיכא דרגיל לעשות כן הוי דיעבד דינו כלכתחלה וגם התב"ש מודה בזה ולכן צריך לדקדק בזה הרבה עיי"ש:

סעיף ז

מד שוחטין בה. עבאה"ט ועי' פרי תואר ס"ק י"א שכ' דדוקא כשיכולה לחתוך עכ"פ ע"י דחיקה קצת אבל בלא"ה חיישינן לדרסה ולשהיי' עיי"ש וע"ל סי' כ"ג סעי' ד' כמה חילוקים מענין זה לדינא (ועיי"ש בדברינו ס"ק ס"ג וס"ד):

סעיף ח

מה שהיא עולה ויורדת וכו' שוחטין בה וכו'. עי' בשו"ת ברכת רצה סי' כ"ג שכ' דפשוט הוא דאין חילוק בין היא עולה ויורד בחודו בין שהיא עולה ויורד בצדדי החוד במה שנעשה לפעמים במקום א' מצדדי החוד דק ועמוק יותר משאר שטח צדדי החוד ע"י ההשחזה שמשחיז במקום ההוא בכח יותר עד שנראה לעין שינוי מראה בצדו במקום ההוא מכח ההשחזה היתירה דאין זה שום ריעותא מדינא דלא גרע מחודו של הסכין דקיי"ל דעולה ויורדת שוחטין בו לכתחלה ואדרבה זה עדיף טפי ואף להבה"י שהביא מנהג דאין לשחוט בעולה ויורד כ"א בשעת הדחק ובשני עולה ויורד אף בשעת הדחק אין שוחטין מ"מ בנ"ד גם להבה"י אין לחוש וכל שאין חשש פגימה אין מקום להחמיר כלל מדינא עיי"ש לדרכו:

מו עולה ויורדת כנחש. עבאה"ט ועי' בס' חסד לאברהם מעין החמישי נהר ל"ב בד"ה עולה ויורד. ועד"ק ס"ק ה' שכ' דאף לדעת מי שהחמיר לאסור בעולה ויורד זה דוקא כשבכל א' מהעולים ויורדים יש עומק בין הגובה שמכאן ומכאן גובה אבל כשגבוה באמצע ומכאן ומכאן נמוך בודאי לכולי עלמא לא איכפת מידי דהרי כל סכין צ"ל עגול בראשו כדי שלא ינקוב בעוקץ וכן אצל הקתא צ"ל ג"כ כעיגול אם הקתא רחוק מהלהב ונימא דהוי כעולה ויורד א"ו דזה לא נחשב בכלל עולה ויורד עד שיש במקום א' שקועה ועולה מב' צדדיו מכאן ומכאן לגבוה עיי"ש:

מז שוחטים בה לכתחלה. עפת"ש מ"ש מהמכתב אלי' ועי' בבית אברהם בש"ז ס"ק י"ז ובזר"צ סי' י"א ס"ק ו' ובמנחת יוסף סעי' ו' שכ' דמ"מ בדיעבד אם כבר שחט בה לכ"ע כשר אף בזמה"ז כיון דאין בה פגם עיי"ש:

סעיף ט

מח בדיקת הסכין. עשמ"ח סעי' ז' ותב"ש ס"ק ט"ז דאין קפידא אם מקדים א' מהי"ב בדיקות לחבירו עיי"ש ועי' במנחת יוסף בלק"י ס"ק כ"ז שכ' מהס' הדרת זקנים דאם בדק בצד א' בהולכה וקודם שבדק אותו בהבאה הלך לבדוק צד האחרת או שבדק צד א' אבישרא ואח"כ בדק צד א' אטופרא לאו שפיר עביד דשמא יתבלבל דעתו ולא יבדוק כל הצורך רק יבדוק צד א' בהולכה והבאה וכן צד הב' וכן בטופרא עיי"ש:

מט צריכה אבישרא ואטופרא. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש בשם המאיר נתיבים עי' בשלחן גבוה ס"ק י"ז שהשיג ג"כ על דברי הגה"מ בזה והעלה דאין לסמוך על דבריו כלל בזה עיי"ש ועי' ד"ק ס"ק י' ומנחת יוסף בלק"י ס"ק מ"ז שכ' כן לדינא דזה הטעם לא נאמר ללמוד ממנו שום ענין קולא ואין לצרף טעם זה לשום סניף להקל בשום ענין עיי"ש באורך וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ע"ז עיי"ש באריכות:

נ שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו. עי' בקרבן עדה ובפני משה על הירושלמי פרק ז' דפסחים הלכה י"א ובגליון הש"ס שם אות ב' מ"ש בענין בדיקת אבישרא ועי' בערך השלחן (להמהריק"ש) ובימין משה שכ' דהאידנא אין בדיקת בשרא עיקר כ"כ דהעיקר הוא בדיקת הטופרא עיי"ש (ועי' במ"ז ס"ק ב') ועי' בפרי תואר ס"ק י"ג מ"ש בענין בדיקת אבישרא שבזמנינו דבזמה"ז אין בדיקת בשרא נחשב לבדיקה כלל כיון שאין לנו הרגשה אבשרא כ"א אטופרא וכן העיד דהאידנא לא ראינו מעולם מי שבודק אבישרא כי אין אדם מרגיש אבישרא כל עיקר וכ' לבאר מדוע כתבוהו בש"ס ופוסקים לבדיקה זו כיון שאנו רואין שאין זה בדיקה וכ' דהענין הא קלקי דבש"ס ופוסקים שכתבו בדיקת אבישרא הוא משום שהם היו מרגישין כולם כל פגימה דקה אף אבישרא כי הראשונים שלא האריכו כ"כ בגלות ולא שבעו מי רוש היגוטת והצרות והי' בשרם מפונק היו מרגישים אבישרא משא"כ אנן וכו' אך סיים דמ"מ לא נכון הוא כיון דבגמ' מבואר לבדוק גם אבישרא אין לנו לזוז ולשנות מדברי הש"ס עיי"ש (והנה בישועות יעקב בפה"ק ס"ק ב' כ' בשם הפרי תואר דמ"ש בש"ס ופוסקים וש"ע שיבדוק בבישרא הכוונה הוא שיבדוק בצפורן שהוא נגד הבשר דבצפורן שכנגד הבשר נרגשת הפגימה ומסיים הישיע"ק על זה דאין משמע כן מדברי הש"ס והקדמונים עיי"ש ועל דבריו אלו סמך הבית אברהם שהעתיק בבאר יוסף בסעי' זה בשם הפרי תואר שא"צ לבדוק אבשרא כ"א אטופרא כנגד הבשר וצוה לעיין בישיע"ק עיי"ש ואחריו העתיקו ג"כ הזבחי רצון בתמידין ס"ק כ"ג ובחקי דעת אות רי"א בשם הפרי תואר דא"צ לבדוק אבישרא כ"א אטופרא נגד הבישרא כנ"ל אבל לאחר המחילה מכבודם המעיין בפר"ת יראה שאף שהביא הדברים שהעתיק הישועות יעקב כנ"ל מ"מ דחה בעצמו זאת וכ' דמפשטות דברי הגמ' והפוסקים לא משמע כן ובסוף מסיים כמש"ל) ועי' במ"ז ס"ק ו' שכ' דבדיקת בישרא היא חיובית ושכן משמע בש"ע וש"פ ובס"ק ב' מתמה על שוחטי זמנינו למה השליכו בדיקה זו אחר גיוום כיון דהוא מבואר בש"ס ופוסקים והרשב"א במשמרת הבית כ' דבדיקה זו היא עיקר וכ' דהחרדים והיראים בודקין גם אבישרא כדת וכהלכה עיי"ש וכ"כ בתורת יקותיאל ס"ק ד' דכל דלא בדק גם אבישרא לא עביד כתקנת חז"ל והאריך בראיות שמחויב לקיים בדיקה זו ע"פ תקנת חז"ל גם בזמה"ז עיי"ש באריכות ועי' במ"ז ס"ק ב' שכ' שצריך להעביר הסכין על אצבע שעור שלו רך ומרגיש עיי"ש ועי' בתואר משה פרק מ"ו ס"ק ג' שכ' דמה"ט יזהרו השוחטים השואפים עשן טאבא"ק שלא יניחו את האצבע על האש של הטאבא"ק כאשר רגילין כן הרבה מהשואפין טאבא"ק כי עי"ז נתקשה העור של האצבע ולא יוכלו להרגיש עי"ז כי האצבע צריך להיות רך כמ"ש הפרמ"ג עיי"ש ועי' במחזיק ברכה שכ' בשם מהר"א ן' חנינא שצריך לחתוך הצפורן ולא יניח הצפורן הגדול כלום אלא הלבן שעל הבשר וגם יחתוך סביבו הבשר דאותו הבשר שאם יחתכנו לא יכאוב ויחתוך עד שיגיע למקום כאבו ואז ירגיש בבשר עכ"ל ועי' בס' תורת זבח (להרב מהרחד"ח ז"ל מאיזמיר) בערך שחיטה סי' פ"ט ס"ק י"ב ועי' בס' נחל אשכול שעל ס' האשכול סי' ח' שכ' בשם שו"ב מופלג א' שקבלה בידו דאבישרא היינו ג"כ בצפורן אלא שהוא בצד הפנימי של הצפורן שהיא לצד הבשר ואטופרא היינו מצד חיצון של הצפורן עיי"ש ועי' באהל יצחק סי' י"ב בלקי"צ ס"ק א' ובתורת זבח (למהר"ש ג"פ) סי' ב' ביסהמ"ז ס"ק י"ד שכ' דמצוה לבדוק אבישרא דוקא כדי שלא ישתכחו דברי חז"ל עיי"ש ועי' במנהז"ב כלל י' בקומץ סעי' ט' שכ' וז"ל ושלא נהי' ח"ו מבטלין תקנת חז"ל שהעובר על דבריהם ה"ה עבריין נ"ל שכן ראוי לנו לעשות תחלה יבדוק בבשרא השש בדיקות שלו דהיינו הולכה והבאה פעם א' בכל צד וזה יועיל ג"כ לידע בה חלקת הסכין בטוב ואח"כ יבדוק בצפורן ועיי"ש בעשרון ס"ק י"ב ועי' ד"ק ס"ק ט' שהאריך טובא לעורר לב השוחטים שלא לזוז מדברי חז"ל בשום אופן כי אף אם נראה לו שאינו מרגיש אבישרא בשום פעם מ"מ לא יעמוד על דעתו בזה ואולי בשום פעם מאיזה פעמים יהיה לו איזה הרגשה גם בבישרא דמה דמפקדנא מחז"ל איבעי לן למיעבד וכתב שם דמ"מ כל שאינו מרגיש אבישרא כלל אז אף שבודק ו' בדיקות אבישרא צריך לבדוק אטופרא י"ב בדיקות וכ"ז כשיש לו פנאי אבל אם אין לו פנאי אם בדק אבישרא ו' בדיקות א"צ לבדוק אטופרא רק ו' בדיקות אף שלא הרגיש אבישרא כלל אך שיהדר הבודק שישים כל כוונתו רק אטופרא ולא יסמוך אבדיקת בישרא עיי"ש ועי' בס' נחפה בכסף חלק ב' בקונטרס פרי מפרי מה שהאריך בענין זה וכתב דהדבר פשוט בכל ישראל שנוהגין שלא לבדוק אבישרא כלל וגם להרב פרי תואר שכתב בספרו להחמיר היה ביודעו ומכירו שהיה אוכל בירושלים בשר ועופות ולא דקדק לראות אם בודקין הסכין בצפורן וע"כ צ"ל שחזר בו ממ"ש בספרו להחמיר וסמך על מ"ש בתחלת דבריו דבבדיקת הצפורן נרגש הכל והנח להם לישראל דכיון דשאנו רואין ישראל אוכלין ואין מדקדקין בודאי און הקב"ה מביא תקלה לכל ישראל ונוכל לסמוך על אבותינו הקדושים אשר בארץ המה דבודאי אשכחו טעמא להתיר אף לכתחלה בלא בדיקת בישרא ולסמוך על בדיקת הצפורן לבד עיי"ש ועי' בס' מעשה רוקח הספרדי על הרמב"ם בפרק א' מהלכות שחיטה הלכה כ"ג שכתב וז"ל אין מנהגינו לבדוק אבישרא כלל דאין אנו מרגישין בבשר האצבע כלל ואולי דבזמנם היו מקלפים העור הראשון של האצבע כדי להרגיש אך אין נראה כן אלא שאומנות יתירה היתה בהם כמו שמצינו שהיו בודקין במים ובשמש שהוא דבר בלתי אפשרי בזמנינו עכ"ל ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' ו' שהאריך ג"כ ליתן טעם במה שאין שום שוחט משים לב לבדוק אבישרא עיי"ש וכן שמעתי מכמה וכמה שוחטים ממקומות הרבה וכולם אמרו פה א' שאין שום שו"ב נוהג בחומרא זו אף השוחטים המופלגים ביראה ומהדריו מן המהדרין אין נוהגין כלל לבדוק אבישרא ולפענ"ד נראה דהד"ק והמנהז"ב שנראה מכותלי דבריהם שהם החמירו בזה ובדקו גם בבישרא כדי לצאת ידי מצוה מן המובחר הוא משום דהם היו להם הסכינים המחודדים בחידוד בינוני (וכמש"ל ס"ק מ') בשמם ע"כ היה באפשרי לקיים דבר זה אבל במדינתנו שבחרו דוקא בסכינים המלוטשים שהם מחודדים הרבה מאד דא"א שלא יחבול בבשר אצבעו דלא ימלט דבנגיעתו בבשר אצבעו נגיעה שיש בה ממש כדי להרגיש אם היא חלקה שלא יחתוך הסכין באצבעו לרוב חריפותו וחידודו אף בנגיפה קלה וממילא א"א להרגיש מאומה ע"כ נמנעו מזה השוחטים בזמנינו. שוב ראיתי בש"ע בעל התניא ז"ל בק"א מ"ק ג' שלמד זכות על שאין בודקין כעת בבשרא עיי"ש באריכות וכן ראיתי במנחת יוסף בלק"י ס"ק נ"ג ובס' דעת תורה ס"ק י"ט שהביאו דברי הפרדס לרש"י ז"ל שכתב להדיא דענין הבדיקה בטופרא הוא לחשש פגימה והבדיקה על בישרא הוא רק לראות אם הסכין חדה כדת ולא משום פגימה עיי"ש ואף דכל הפוסקים לא ס"ל כן מ"מ עכ"פ יש אילן גדול לסמוך עליו (ועי' בס"ק שאח"ז):

נא) על בשר אצבעו. ע"ל (בס"ק הקודם) ועד"ק ס"ק ח' שכתב דאף דאנן אין מרגישין כעת בבדיקת בישרא כמו שהיו מרגישין חז"ל ואין לסמוך כעת אבדיקת בישרא מ"מ אם בדק גם בראיה כמו שנתפשט כעת המנהג לבדוק גם בראיה סגי בבדיקת בישרא אף בלא צפורן עיי"ש ופשוט לפענ"ד דלפמ"ש בס"ק הקודם בשם המ"ז דכדי להרגיש בבדיקת בישרא צריך להעביר הסכין על האצבע שעור שלו רך ומרגיש ממילא דאין לסמוך אבדיקת בישרא אף בצירוף בדיקת ראיה אא"כ בדק, עכ"פ בבישרא במקום שהעור של האצבע רך כנ"ל וכן לפמש"ל בשם הס' תואר משה שאותן השוחטים השואפין טאבא"ק ומניחים ידם על האש של הטאבא"ק נתקשה העור של האצבע ולא יוכלו להרגיש על ידי זה כי האצבע צריך להיות רך כמ"ש הפרמ"ג ממילא דכל זה לא נאמר רק בשאר שוחטים אבל באותן השוחטים שנתקשה עור אצבע שלהם כנ"ל אין לסמוך כלל אבדיקת בישרא בשום גווני אף בצירוף בדיקת ראיה וה"פ:

גב ואח"כ מוליכה ומביאה על צפרנו. וככה יעשה יבדוק בדרך הולכה והבאה קצרה על מקצת הסכין ובתנועה דהרגשה קלה ותמיד יחזור למעלה ממקום שפסק שם בדיקתו וכן יעשה עד גמירא ושוב יחזור לעשות באותו צד עצמו הולכה והבאה ארוכה קצת ובכבדות ומהירות קצת יותר מבתחלה וכן יעשה בכל צד ב' הולכות וב' הבאות עד שיעלה מכולם י"ב בדיקות בטופרא מנהז"ב שם בקומץ שם סעיף ט':

בג מוליכה ומביאה. עבאה"ט סוף ס"ק ט"ו ועד"ק ס"ק ב' ומנחת יוסף סעיף ט' שכתב דאין חילוק בין אם מוליך האצבע לבד או שמוליך היד ובאצבע אינו מנענע כפי שטוב לו ההרגשה יעשה עיי"ש:

גד על צפרנו. עד"ק ומנח"י שם שכתב דהמנהג הוא שהבודק בעצמו מחזיק הסכין בעת בדיקתו ולא אחר דעל ידי התנועה ביד שמחזיק בה הסכין מתחזק כח החיוני וההרגשה ביד הב' שעובר באצבעו על הסכין עיי"ש:

נה ושני צדדיה. עבאה"ט ס"ק ט"ו מ"ש מהדמ"א דכשלא בדק אצדדים ונאבד הסכין וכו' ועמ"ז ס"ק א' וס"ק ז' ושפ"ד ס"ק ט"ו וס"ק ל' שחולק על הדמ"א בזה ואוסר אף בדיעבד עיי"ש:

נו שלא יהיה בה פגם. עבאה"ט שם מ"ש שיש לרחוץ הסכין עתב"ש ס"ק י"ט ושפ"ד ס"ק י"ד שכתב שאין נוהגין עתה לרחוץ הסכין קודם שחיטה רק שבבדיקה דלאח"ש נוהגין לרוחצו דאז בודאי נקרש הדם בתוך הפגימה וזה דוקא כששוהה בין השחיטה לבדיקה אבל אם בודק תיכף ומיד שאין בו חשש שיקרוש הדם ויכסה הפגימה בתוך זמן זה יכול לבדקו בעודו לח מדם עיי"ש אך בש"ע בעל התניא ס"ק י"ד כתב שצריך דוקא לרחוץ הסכין לאח"ש אף כשבדקו בעוד הדם תם עיי"ש ועי' במנהז"ב בעשרון ס"ק ט"ו שהכריע דכשיש לו פנאי יחוש להחמיר אבל כשאין לו פנאי די במה שמנגבו בשער הבהמה עיי"ש באורך וכ"כ בד"ק ס"ק י"ג שיש ראיה מש"ס שדי בקינוח בשער לאח"ש לענין זה עיי"ש אכן במנחת יוסף בביאורים ס"ק ע"ג ע ע"ג העלה דכל בע"נ יזהר לרוחצו היטב לאח"ש ולנגבו קודם הבדיקה עיי"ש וכן הוא המנהג ועי' בשו"ת דעת חכמים ודעת הזבח מהדורא תניינא סי' ב' שכתב דבמקומות ששוחטין הרבה ואי אפשר לנגב את הסכין היטב בין כל שחיטה לשחיטה ולבדוק כדינא י"ב בדיקות אין דנין אפשר בדלא אפשר ועכ"פ בתוך השחיטות צריך לנגב את הסכין היטב ולבדוק כדינא עיי"ש ועי' בבית אברהם בש"ז ס"ק ה' שכתב שצריכין ליזהר שלא יבדוק הסכין לאחר השחזה עד שירחוץ הסכין מיד דיש לחוש שתתייבש העפרורית של האבן על הסכין ויסתום את הפגימה ולא ירגישה וגם צריכין ליזהר שלא יבדוק לאחר ההשחזה בעודו לח כי אף שיש בו איזה פגימה לא ירגיש מחמת העפרורית והלחלוחית מאבן המשחזת ע"כ יזהר דלאחר שיוסר הסכין מההשחזה ירחץ הסכין יפה ואח"כ יקנחנו יפה יפה עד שנעשה יבש ואח"כ יבדקנו עיי"ש:

גז פגם כלל. עבאה"ט שם מ"ש מהלחה"פ דאין לבדוק אלא באמה שהוא הארוך ועי' תב"ש ס"ק ט"ו ושמ"ח סעיף ז' שכתב דאין לחוש לזה ואין נוהגין כן דאין קפידא באיזה אצבע בודק עיי"ש וכ"כ כל ספרי שו"ב ועי' בבית אברהם בא"ז ס"ק י"ת שכתב שהוא חקר והשגיח בחוש המישוש שלו שטוב יותר לדבק שני אצבעות יחד למשל יסמוך הזרת תחת הקמיצה על אצבע האמה או תחתיו ובודק באמה או שיתן האצבע אמה תחת אצבע גרידא או עליו ויבדוק באמה וכתב שהוא יש לו הרגשה ביותר שבכולן כשיסמוך את האגודל להאצבע הסמוכה לה שוה בשוה מעט למטה מראש האצבע גרידא ובודק באצבע גרידא וכתב שהראה זאת לשוחטים והודו לדבריו עיי"ש ועי' ד"ק ס"ק ז' שכתב להיפוך דאין לסמוך אצבע שבודק בו על איזה אצבע שאצלו כדי שיהא ההרגשה שבאצבע תקועה רק לגבי הרגשת הסכין עיי"ש ועי' במנהז"ב שם בקומץ סעיף ט' ובעשרון ס"ק י"ג שכתב שמהראוי לכל הבא למלאכה זו ליתן הבחנה לכל מין פגימה ופגימה לידע באיזה אופן היא נרגשת יותר כי לא כולם שוות הנה שיש פגימה שנרגשת דוקא ע"י תנועה קלה ובהולכה והבאה קצרה ולפעמים להיפך ובכל זה צריך כל אדם לבחון בעצמו עד שיטבע ע"פ ההרגל עיי"ש ונראה מדבריהם דשוחט שהוא יודע בעצמו שאינו מרגיש בטוב רק באופן זה ובאצבע זה ובאופן אחר או באצבע אחר אינו מרגיש כ"כ ושכח או טעה ובדק באופן אחר או באצבע אחר הו"ל כלא בדק ועי' בשו"ת מחנה חיים חלק ג' חיו"ד סי' ז' שנשאל בשו"ב שהוא רגיל לבדוק סכינו באצבע האמה ואח"כ נתקלקל לו ההרגשה באצבע זה ע"י מכה שהיה לו באצבעו ואינו בכי טוב לבדיקת הסכין אם מותר לבדוק סכינו בא' משארי אצבעות שאינו רגיל לבדוק בהם סכינו דיש לחוש שאין לו הרגשה בטוב ביתר אצבעותיו ויבא לידי מכשול והשיב שיעמוד השו"ב ההוא בנסיון לפני שו"ב מומחה וינסה אותו בב' סכינים בפגימות דקות ואם ירגיש בהם אין לחוש עליו כלל עיי"ש באריכות ועד"ק מ"ש לענין אם צריך להוליך היד כולה על הסכין והאצבע שמניח על הסכין לא ינענע כלום או שיתנענע בהאצבע לבד וביד לא יתנענע כלום וכתב שכל א' יעשה כפי מה שהוא מרגיש בעצמו חיך טוב לו יותר להרגיש היטב עיי"ש:

נח ויבדוק. עי' פת"ש לעיל סי' א' ס"ק ט"ו מ"ש מהח"ס ועי' בס' פרי האדמה הספרדי חלק ג' דף מ"ג ע"ד שכתב דבירושלים נעשה הסכמה שבדיקת הסכין בין קודם שחיטה ובין לאח"ש יהיה ע"י שני שוחטים מומחים דוקא ואפי' בשחיטת כבש א' למוכרו לציבור ידקדקו שיבדקו שני שוחטים הסכין דוקא עיי"ש ועי' בס' תורת זבת הספרדי בערך אות ב' סי' ו' ס"ק ד' ובערך שחיטה סי' פ"ט ס"ק ב' שכתב דגם בק"ק איזמיר קבלו הסכמה זו בגזירת נחש לבדוק הסכין בין קודם שחיטה בין לאחר שחיטה ע"י ב' שוחטים אבל לא קבלו גזירה זו רק בבהמה גסה אבל בדקה מקילין קצת בזה עיי"ש ועי' פת"ש לעיל שם שהביא מהח"ס שכן הוא המנהג בק"ק פ"ב שבודקים שנים הסכין בגסה ולא בדקה ועופות ותמה על זה דהא לענין בדיקת הסכין אין חילוק בין גסה לדקה עיי"ש (ועי' מזה בדברינו סי' א' ס"ק רט"ו מה שהבאתי עוד מזה):

גט לאט. כתב בבית אברהם שם דמי שאינו נזהר בזה ובודק במהירות נקרא מומר לתיאבון כמ"ש בחולין דף ד' מטרח לא טרח עיי"ש ועי' מנח"י בלק"י ס"ק ס"ג שכתב דכן הוא בכל מילי דאיכא תקנתא דהשו"ב המועיל לתקנת הכשר ע"צ היותר טוב והשו"ב מתעצל מחמת הטורח יש לחוש שנכלל בכלל זה עיי"ש:

ם ובכוונת הלב. שלא יפנה להו לדברים אחרים וכשיש חשש היסח הדעת כל שהוא או טירדא כל דהו באמצע הבדיקה צריך לחזור ולבדוק אפי' כמה פעמים וצריך לזה משקל הנכון דיראת חטא בלי נטי' כ"ד בפחד אכילת סם המות וכו'. ד"ק סק"ג באמצע הס"ק עיי"ש. ועי' במנח"י בלק"י ס"ק כ"א שדברי הד"ק מרעיד לב השו"ב ותסמר שערות ראשו בשומו על לבו דברים אלו כי מי יוכל לשער בנפשו ולומר זכיתי לבי עיי"ש:

סא וצריך. עבאה"ט מ"ש שילחלח הצפורן וכו' ועי' פרי תואר ס"ק י"ד שהשיג בזה על הפר"ח והעלה דאם מרגיש יותר בצפורן בלי לחלוחית יבדקנו בלא לחלוחית היד דוקא עיי"ש ועי' בבית אברהם בש"ז ס"ק י"ז שכתב ואנחנו שוחטים נוהגין לבדוק מתחלה בצפורן נגוב ואח"כ בצפורן מטופח וכו' ודוקא לכתחלה הוא דיש ליזהר בזה אבל בדיעבד אפי' לא בדק בצפורן מטופח כלל אין לאסור כיון שאינו מוזכר לא בגמ' ולא בפוסקים הראשונים עיי"ש ועי' בס' זבח שמואל ובד"ק מ"ש שם בשם הרבה שוחטים מובהקים שאינם מלחלחים היד כלל כיון שעי"ז מתמעט כח ההרגשה עיי"ש ועי' בס' פלא יועץ אות ש' ד"ה שוחט שכתב שיש ליזהר שלא לבדוק הסכין לאחר שבודק הריאה שאז הצפורן רכה ואינו יכול לבדוק יפה וראה שהשוחטים יראי ה' נזהרים בכך עיי"ש והביאו גם בס' יפה ללב חלק ג' סי' י"ח אות א' ועי' בשו"ת מור ואהלות באוהל ברכות והודאות סי' ל' בד"ה אציג שכתב דאם רחץ השו"ב אצבעו ברותחין עד שנתרכך לא יוכל להרגיש ע"כ לא יבדוק אז הסכין ויתן ידו למים קרים שישרה בו הצפורן עד שיהא עזה קצת וכתב שניסה זאת כמה פעמים וראה שכן הוא עיי"ש:

סב שמא נפגם הצפורן. עי' שלחן גבוה ס"ק י"ט שכתב דמנהגו להשחיז הצפורן במשחזת או לתקנה בתער הסופר דכשנעשה בצפורן פגימה אי אפשר לבדוק דשמא יעביר פגימת הסכין בתוך פגימת הצפורן ואינו מרגיש לכן נכון לעשות כן עכ"ד. ועי' בספר תורת זבח (להרב מהרחד"ה ז"ל) מערכת שחיטה סי' פ"ט ס"ק י"א שכתב שכן הוא ג"כ מנהג השוחטים דק"ק איזמיר עיי"ש וכ"כ במנהז"ב כלל י' בקומץ סעיף י' שהוא נהג שהחליק הצפורן קודם הבדיקה על המשחזת מחשש פגימה בצפורן שלא יעכב ההרגשה בפגימה שבחוד עיי"ש ועד"ק שם ובמנח"י סעיף ט' וי"ב שכ' דעיקרו של דבר שהצפורן צ"ל תמיד חלק ופעמים טוב שיהיה הצפורן ארוך קצת ופעמים טוב שיהיה קצר כללו של דבר בכל אופן שיבין שבזה מרגיש יותר כן יעשה עיי"ש:

סג נפגם הצפורן. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ס"ד שנשאל בשו"ב שנתקבל זה כמה שנים במקום ההוא והיה כל ימיו כשר וירא ה' ובקי מאד בבדיקת הסכין אך זה זמן לא כביר נתקלקלו טופרי שלו שבדק בהם הסכין והקלקול הוא שטופרו רחוק מבשר האצבע ואיזה שוחטים אחרים אמרו שקשה מאד להרגיש בפגימה בצפורן כזה אכן בכל זמן שהראה סכינו לפני שו"ב מומחים היה הסכין טוב מאד אך השוחטים אומרים שאין מזה ראיה שהוא מרגיש בטוב די"ל דמה שאנו רואין שסכינו הוא בכל עת טוב ויפה הוא משום שהוא אומן בההשחזה החדשה עד שכאשר יגמר הסכין מאבן המשחזת הוא טוב בלא פגימה. וגם אירע שפ"א הראה לו שו"ב סכין שנפגם קצת במקום א' בפגימה דקה לידע אם הוא מרגיש והראה לו במקום א' הסכין שאינו טוב אך השו"ב אמר שבמקום שהראה לו הוא טוב והקלקול הוא במקום אחר והשיב דהשוחט ההוא קשה להכשירו כיון שיצא מהרוב שנתקלקלו טופרי' ושוחטים אחרים מעידים שא"י להרגיש בטוב בצפרנים כאלו וגם בצירוף דברי השו"ב שהעיד שלא הרגיש בפגימה ואף דהוי רק ע"א מ"מ יש לפקפק אך יען שלפי דברי השואל הוא איש כשר וירא ה' יכול להיות נשאר שו"ב אך באופן זה שכל בוקר השכם טרם יתחיל לשחוט יראה סכינו להרב או לאיש המבין הן של גסות ושל דקות ושל עופות ואם יאמר לו הרב או איש אחר המבין שטובים הם ישחוט בהם כל היום ולאחר בדיקת זה המבין לא יניחם לתערן כל היום רק יהיו מונחים כך בלי החזרה לתערן ואז הם בחזקת כשרות כל היום וכן יעשה מדי יום ביומו בבוקר בבוקר כי לזמן מועט לא חיישינן לקלקול כיון דנבדקו בבוקר והיו טובים ואז יכולין לסמוך על בדיקת השו"ב אח"כ בו ביום עיי"ש:

סד ואולי יש פגימה בצדדים. לאו דוקא בצדדים דגם בחוד חיישינן שמא לא ירגיש. תב"ש ס"ק י"ח ועי' במנחת אהרן ס"ק ל"א שכ' מהדמש"א דלהכי כ' אולי יש פגימה בצדדים ולא כ' סתם אולי יש פגימה ואפי' באמצע הסכין כי ר"ל דלפעמים כשיש לאדם צפורן קשה מאד והברזל דהסכין רך מאד אז ע"י בדיקתו לסכין הוא נוטה בצפרנו החריפות של הסכין לצד אחר והצפורן נפגם וגם הסכין נפגם ולא באמצעו רק מן הצד למקום שנטה החריפות עיי"ש:

סה פגימת הצפורן. עפת"ש מ"ש מהס' מכתב אלי' שלא יבדוק ביד מצונן שמעכב ההרגשה והנה אם מעכב בדיעבד לא מצאתי בדברי האחרונים ונראה דהכל לפי ראות עיני המורה לפי הענין והקור והאדם אם היה יכול לעכב הרגשתו וה"פ ועי' בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון רמ"ז ז"ל מלבוב) סי' מ"ב שנשאל בשו"ב שהעידו עליו שבדרך הי' מריב עם חבירו אודות עגל שרצה לקנותו וכהרף עין ראה שהעגל היה נשחט על הארץ ולא ראהו בודק סכינו כראוי והיה בחורף שהקור היה גדול וכ' דכיון שהוא קלות הדעת דהא ידוע ומנוסה דא"א לבדוק הסכין ולהרגיש בפגימה דקה כשהיד קרה וגם א"א לבדוק בחוץ בעת שהאויר קר ורוח מנשבת וגם נראה שהיה שוחט העגל בהחבא ובחפזון ובדיקת הסכין צ"ל במתינות ובכוונת הלב ואף שי"ל שהיה הסכין בדוק מביתו מ"מ אין לסמוך על זה רק בשעת הדחק וכו' ובפרט בשוחט ע"פ השדה שעלולה לפגום בנקל וגם יש קלות הדעת בברכת השחיטה שבירך ולא שת לבו אם המקום נקי סביבותיו וגם היה עליו עדות שהי' מדבר ניבול פה באמצע שחיטת עופות ומכל הלין טעמי יש להעביר השו"ב ההוא ואין להאמינו יותר עיי"ש:

סו שני צדדי הסכין. פי' שיכניס החוד בין ב' אצבעותיו ויבדוק כך השני צדדים של הסכין בפעם א' בהולכות והבאות שיהא ב' אצבעותיו על ב' צדדי הסכין. ועי' זבחי רצון סי' י' בתמידים ס"ק ל"ד. ועי' שמ"ח סעיף ח' שכ' דה"ה שלא יבדוק אבשרא ואטופרא כאחד דא"א להרגיש בטוב בדרך בדיקה זו ואם עשה כך אפי' לבדיקה א' אין עולה לו וצריך לחזור ולבדוק אבישרא לחוד ואטופרא לחוד עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"א):

סעיף י

סז סכין שיש לה פגימה אסור לשחוט בה. עי' בפי' גור רי' הלוי ס"ק ה' שכ' בשם המהרשד"ם שיש להסתפק בשוחט לצורך נכרי אם מותר לשחוט בסכין פגום ובס"ק ט"ז כ' בהחלט דאין לשחוט בסכין פגום אפי' לצורך נכרי אפי' עוף עיי"ש וכ"כ בימין משה סעיף י"ד ס"ק ד' בשם המהרשד"ם וכ' דאף דחששא רחוקה היא מ"מ יש לחוש לה לכתחלה עיי"ש (ועיין בדברינו לעיל ס"ק כ"ו מ"ש עוד בענין זה וע"ל סי' כ"ח ס"ק קל"ג ולעיל סי' י"ז ס"ק מ"ג):

סח אסור לשחוט בה. עי' ברמ"א לעיל סי' ו' סעיף א' שכ' דאפי' היה הסכין ארוכה והי' יכול לשחוט בסכין עד שהגיע לפגימה אסור לשחוט בה עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ט"ו לחלק בין סכין ארוכה ביותר או לאו עיי"ש ולדינא עי' בדברינו לעיל (סי' ו' שם ס"ק י"ד) מ"ש בזה בשם הפרמ"ג והשנות חיים שתמהו עליו בזה עיי"ש ועי' בדעת תורה כאן ס"ק כ"א שסיים בצ"ע לדינא (ועי' עוד בדברינו לקמן סי' כ"ד ס"ק ס"ו):

סט שני הצדדים. גזירה שמא ישחוט בצד הב' כדלעיל סי' ו' סעיף א' ועי' באהל יצחק בהל"מ סי' י"ב סעיף י"ג שכ' דאם שחט בו ונמצא פגום בצד א' ואינו יודע באיזה צד שחט שחיטתו פסולה והוא פשוט:

סעיף יא

ע בהמות רבות או עופות הרבה. עי' פרמ"ג או"ח סי' תצ"ח בא"א ס"ק ב' שנסתפק בראובן ששחט הרבה בע"ח ובדק בין כל או"א ונתייגע ואמר לשמעון חבירו שישחוט השאר ושחט ולא בדק בין כל או"א ואמר ראובן לשמעון למה עושה כן והשיב שמעון שמש"ה אינו חושש לבדוק משום שאף אם ימצא הסכין פגום אח"כ מ"מ יתבטלו ברוב הנשחטים כבר מהן והראה מקום לדלקמן סי' ק"א סעיף ג' דמבואר דכה"ג בטיל וזה לא הוי כמבטל איסור לכתחלה עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה