דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא
סימן יב
סעיף א:
א אין שוחטין לתוך הגומא. עי' בס' שושנים לדוד על המשניות (מהגאון מ' דוד פארדו ז"ל) בפרק ב' דחולין משנה ט' בתוס' יו"ט ד"ה אין שכ' די"ל דלא שייך לאסור בשוחט לתוך הגומא אלא אם הוא יושב חוץ לגומא ושוחט לתוך הגומא אבל אם האדם בעצמו יושב בתוך הגומא כגון שהיא גדולה שרי לשחוט דלא שייך חשדא ובזה אתי שפיר לשון המשנה דקתני אין שוחטין לגומא ולא קאמר אין שוחטין בגומא אלא ר"ל שהוא בחוץ ושוחט לתוכה ומ"מ לדינא סיים בצ"ע עיי"ש (ועי' לעיל בסי' שלפ"ז ס"ק כ"ג): (ב) שוחטין. עבאה"ט מ"ש אפי' אינה נקי' מעפר ועי' שמ"ח סעי' ג' שכ' דה"ה אם יש בו מים ג"כ אסור אמנם כ' שם דכל זה הוא רק כשהגומא אינה מלאה מהעפר או מהמים אבל אם היא מלאה עפר או מים שרי ועיי"ש לעיל בתב"ש סי' י"א ס"ק י"ד:
ג לתוך הגומא. כ' בדע"ק ס"ק א' דמלשון התב"ש נראה דאין שיעור להגומא ואף בכל שהוא נידון כגומא אך לדעתי נראה דהכל תלוי במה שהבריות קורין אותו גומא אבל כל שאין הבריות קורין אותו גומא אף אם מתאסף שם הדם ועומד אין לחוש וכ' דמ"מ מה שהארץ שקוע קצת אין לחוש למידי דלעולם א"א בלי מעלות ויורדות ועיי"ש עוד מה שמצדד לענין אם אין הגומא בגוף הקרקע רק שהוא מרוצף בעצים סביב סביב ובאמצע חסר הרצפה ומצדד דיש לחלק בין רצפת אבנים לרצפת עצים די"ל דרצפת אבנים חמור טפי כיון שהבריות קורין אותה גומא אבל ברצפת עצים קיל טפי ולדינא אינו מחליט עיי"ש:
ד אפי'. כ' בפרי תואר ס"ק א' דאפי' שוחט חי' ועוף שצ"ל למטה עפר תחוח אסור לעשות גומא ולהניח בתוכו עפר תחוח ולשחוט שם ולא אמרינן דכ"ע ידעי דלצורך מצוה קמכוין אלא יקח עפר ויניחהו שלא במקום גומא וישחוט עליו עיי"ש. ועי' כנפי יונה שפקפק על מה שנוהגין השוחטים לעשות גומא בתוך העפר תחוח שנוטלין לכסות בהם דם העופות דהא הוי כשוחט בתוך הגומא וכ' די"ל דס"ל דאין נקרא גומא אלא מה שהיא בחפירה בעומק בתוך הקרקע אבל מה שהוא על קופת העפר שמבחוץ לא איכפת ומ"מ סיים שנכון יותר להחמיר שלא לעשות גומא בתוך העפר דמדברי המרדכי משמע דבכל גווני אסור עיי"ש ועי' בהגהת הכתב סופר על היו"ד שהסכים להכנפי יונה בזה עיי"ש ועי' בס' כרם שלמה על היו"ד בסוף הל' שחיטה שמזהיר ג"כ ע"ז שלא לעשות גומא בהעפר תחוח שנותן למטה לשחוט עליו עיי"ש אבל בבית הילל לקמן סי' כ"ח ס"ק ד' כ' דנוהגין לעשות גומא בהעפר תיחוח שנותן למטה עיי"ש וע' בד"ק ס"ק ג': שהאריך ליתן טעם לזה דלא שייך איסור דשוחט לתוך גומא במה שעשה גומא בעפר תיחוח שנותן לצורך כיסוי בשחיטת עוף ואדרבה מוכרח לעשות שלא יזוב דם הנפש חוץ להעפר (וכמ"ש בהקדמת הס' ז"ש) ובכה"ג אין חשש משום גומא דאינו בגדר גומא אלא כשעושה בעצם הקרקע עולם שיעמוד כן לעולם משא"כ בזה אף שעומד ימים רבים ומכסה בעפר שבאמצע אין קפידא ושוב כ' שם עוד דבמקום שעפר הארץ תחוח ממילא ויש שם כעין גומא אין חשש דלא הוי גומא לאסור בזה אלא כשנעשה מארעא סמיכתא עכ"פ שיעמוד ברוח מצוי' דיבשה ומ"מ סיים דאם רוצה לעשות על צד היותר טוב לא יעשה שום גומא בהעפר תיחוח וכדי שיהי' בטוח שלא יזוב מדם הנפש חוץ לעפר תחוח יהדר שיהי' עפר תחוח על שטח רחב בשיפוי שתתפשט במקום מרחב באופן שיהי' העפר תחת כל זיבת דם הנפש עיי"ש ועי' דעת תורה ס"ק ב':
ה ואם לא הי' רוצה ללכלך ביתו. כ' בכו"פ דאף שיש שם מקום אשפה וא"כ יכול לשחוט שם מ"מ התירו חז"ל עכ"ל וכיוצא בזה כ' בשמ"ה סעי' א' ותב"ש ס"ק ב' דאף שאפשר לו לצאת מחצר זה ומבית זה למקום אחר שאינו חושש לטינוף אפ"ה מותר לעשות מדרון כיון דליכא מ"ע דהכל יודעין שאינו עושה זה כ"א כדי לנקות חצירו וביתו עיי"ש:
ו מקום מדרון. עד"ק ס"ק ג' דגומא שאמרו חז"ל לא אמרו אלא כשהוא מוקף מחיצות מכל צד אבל מה שאינו מוקף מכל צד בקערירות והוא רק כמדרון מצד א' או גם מב' צדדים ואולי גם מג' צדדים יש להתיר שאין זה בגדר גומא ואולי י"ל דכל שפרוץ קצת אינו בגדר גומא להאי מלתא ואף שנתעכב הדם ואינו ממהר לצאת משם מ"מ י"ל דכיון דהעיכוב אינו מצד הגומא וקערירותו רק מצד עיבוי הדם מתעכב ואינו ממהר לירד משם י"ל דאינו בגדר גומא לענין זה ואף שהבריות, קורין לזה לפעמים לשון גומא י"ל דאין להקפיד וסיים בצ"ע עיי"ש:
ז חוץ לגומא. כ' בכו"פ אבל לשחוט ע"ג אחורי הכלים ומשם ירד הדם לגומא אין להתיר דלא התירו אלא בספינה דא"א בענין אחר עיי"ש אבל בשמ"ח שם מתיר בזה עיי"ש ועי' תב"ש לעיל סי' י"א ס"ק י"ז:
ח ושוחט שם. עי' פרי תואר ס"ק ב' שכ' וז"ל ונראה דכל שאין הדם נופל מביה"ש לתוך הגומא שרי ולא בעינן שיהי' השחיטה רחוק מהגומא כ"כ אלא כל דהו שיעור שיצא הדם מביה"ש ויגע בארץ קודם שיגיע לגומא שפיר דמי עיי"ש וע' בס' כנפי יונה שהחמיר בזה וכ' דאף ששוחטין חוץ לגומא והדם שותת במדרון לגומא אסור עיי"ש ועי' בס' הפרדס לרש"י ז"ל סי' ר"ו שכ' בלשונו ואסור לשחוט שום בהמה עפ"י הגומא עד שירחק מפי הגומא אפי' טפח שנאמר על הארץ תשפכנו כמים ולא לתוך גומא עיי"ש (והביאו המנח"י בלק"י ס"ק ג') ומשמע דטפח בעינן עכ"פ וצ"ע אם יש לבנות ע"ז יסוד להלכה למעשה כיון דדברי ס' הפרדס אלו נפלאת בעינינו מאחר שלא מצינו דברים אלו בגמ' ולא בשום פוסק ורש"י בעצמו פי' בחולין דף מ"א במקור הדין דאין שוחטין לתוך הגומא משים שהוא חוק הצדוקים לע"ז וצ"ע שוב ראיתי בס' דעת תורה ס"ק א' שעמד ג"כ על דברי רש"י הנזכר וכ' שהוא צ"ע ואולי אסמכתא בעלמא נקט ואפשר דגם מ"ש רש"י אפי' טפח לאו דוקא הוא עיי"ש:
ט והדם שותת ויורד לגומא ואף אם ניתז ג"כ מדם הצואר להדיא לתוך הגומא לל"ב כיון דעיקר השחיטה היא במדרון. ד"ק ס"ק ב' ומנחת יוסף סעי' ב':
י ויורד לגומא. עי' בס' לב ארי' על חולין דף מ"א ע"א שכ' דזה ברור הוא דאף אם הגומא גופה הוא חוץ לחצרו אפ"ה שרי דכל שעושה כדי לנקות חצרו לא איכפת לן אם הדם שותת ויורד מחצרו דרך מדרון לגומא שבחוץ דאל"כ לא הוי תקנה הגונה דאטו בשביל שאינו רוצה ללכלך חצרו יעשה גומות וחפירות בחצרו אלא דבע"כ הכוונה שעושה מקום מדרון בחצרו והדם שותת ויורד דרך העוקה שתחת הכותל לגומא שמחוץ לחצר עיי"ש:
יא ובשוק. וה"ה בשדה. לבוש ושמ"ח שם ועי' בכו"פ שכ' דבמקום ששרי העיר מקפידים וקונסים אם עושין אשפה בשוק ודאי אף בשוק מותר כיון דליכא מ"ע כלל עכ"ד:
יב לא יעשה כן פי' אפי' לשחוט חוץ לגומא והדם יורד לגומא כדרך שהתרנו לו לעשות בבית אסור בשוק ודלא כמו שנראה מדעת הרמב"ם דלא אסור בשוק אלא בשוחט להדיא לתוך הגומא. פרי תואר ס"ק ג' עי"ש:
יג יעשה. כ' בשמ"ח שם ותב"ש ס"ק א' דאפי' הוא צריך עתה לזה המקום שבשוק ושבשדה ורוצה שלא לטנפו מ"מ אסור דכיון דאינו ניכר לכל כמו חצר ובית שכל אדם קפיד שם אטינוף איכא מ"ע עי"ש:
יד כן. עבאה"ט מ"ש הטעם מפני שא"צ לנקות השוק ועי' בכנפי יונה שהאריך שיש לחוש גם לטעם הירושלמי דבשוק אסור משום שיש מ"ע יותר וע"כ העלה ששלא כדין עושין הטבחים שעושין גומות בבית המטבחים לשחוט לשם דאף דלא שייך לומר הטעם שכ' דא"צ לנקות כי גם המטבחים צריך לנקות כמו חצרו וביתו מ"מ אסור משום מ"ע דהמטבחים הם בפרהסיא והוי כמו בשוחט בשוק ומ"מ סיים דבזמה"ז יש להקל כיון דבלא"ה כבר נשכח החוק הזה ודי לנו מה שמפורש בש"ס לאסור בשוק ממש אבל במטבחים שלא נזכר לאסור אין לחוש עיי"ש:
סעיף ב
טו שאם שחט בגומא בשוק. כ' בשמ"ח סעיף ב' ותב"ש ס"ק ג' דה"ה כשעבר ושחט בבית או בשדה לגומא או ברחוק מהגומא והדם יורד לגומא או בבית ובחצר לגומא בלא מדרון אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו עי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ג' שכ' דמ"מ בשוחט חוץ לגומא בשוק והדם שותת לגומא ע"י מדרון אין לאסור בדיעבד דזה קיל משוחט בגומא בבית עי"ש (וע"ל ס"ק ח') וכ"כ בס' שערי דעה עי"ש (ועי' בשנות חיים ס"ק ג'):
טז וי"א שמותר בדיעבד. עש"ך ס"ק ד' שכ' דדוקא בלא בדיקה מכשרינן למפרע אבל בנמצא שהוא אפיקורס אסרינן כל מה ששחט למפרע ועי' בכו"פ שהשיג ע"ז והעלה דאף בנמצא שהוא מין אין אוסרין שחיטתו למפרע רק מכאן ולהבא עי"ש אך בשמ"ח שם ותב"ש ס"ק ד' כתב דהעיקר כהש"ך דכשנמצא שהיה מין ואף שלא נמצא שהיה מין בשעת שחיטה רק שראו בו אח"כ דרכי מינות יש לאסור הכל בהנאה למפרע דאיגלאי מלתא למפרע ומסתבר ששחיטתו לתוך גומא שחיטת ע"ז היתה עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ב' שכ' דאם שחט בשוק במקום מדרון והדם שותת לתוך גומא ובדקו אחריו ונמצא שהוא מין ודאי דשחיטה אסורה למפרע וכל מה שנמצא משחיטתו דלמפרע אסור אבל אם שחט בבית לתוך גומא ואח"כ בדקוהו ונמצא מין צ"ע אם לאסור שחיטתו בדיעבד למפרע דאפשר לומר דלנקר ביתו היה צריך ולא שחט לע"ז עי"ש (וכל זה הוא לענין דינא אבל לדידן בזמה"ז עי' במ"ש בזה להלן ס"ק כ"א):
יז שמותר בדיעבד. עש"ך ס"ק ג' ועי' בפרי תואר ס"ק ג' שכ' דגם להרמב"ם בשחט בשוק חוץ לגומא ודם שותת לגומא מותר בדיעבד ודוקא בשחט בגומא להדיא ס"ל דאסור גם דיעבד עיי"ש:
יח בדיעבד. עי' פרי תואר לעיל סי' י"א ס"ק ג' ובסוף ס"ק ד' שם ובסי' זה סוף ס"ק ד' ועי' בשיורי ברכה אות א' מה שפקפק בדברי הפרי תואר בזה ועי' בס' דעת תורה אות ג' שהביא ראיה לדברי הפרי תואר עיי"ש:
יט וא"צ בדיקה. עבאה"ט ועי' בשמ"ח שם שכ' דאם בדקו ולא נמצא בו לא זכות ולא חובה א"נ א"א לבדוק מותר לאכול משחיטה זו ולא מחזקינן ליה כעובד ע"ז עד שיבורר ותלינן שחיטתו לגומא בטעם אחר עי"ש:
כ וא"צ בדיקה. עבאה"ט מ"ש דמכאן ולהבא לכ"ע צריך בדיקה ועשפ"ד ס"ק ד' דגם פתו ויינו לכ"ע אסיר עד שיבדקו אחריו עי"ש:
כא ובזמן הזה. עבאה"ט שכתב דהגה זו קאי גם אלעיל סי' י"א אבל בכו"פ כ' דבע"כ ההגה זו נאמרה רק אדין דסי' זה דשוחט לגומא ולא אהנך דלעיל סי' י"א עי"ש. ולדינא עי' בפרי תואר סוף סי' זה שכ' דבמקומות הללו אף דלא משכחת לה האי חששא אפ"ה אין להתיר בלא בדיקה אף בזמה"ז דכל דאסרו רבנן וגזרו בהם באיסורי' קאי לעולם עיי"ש ועי' בכו"פ סוף סי' זה שכ' לחלק בזה דהנך דינים שבסי' זה יש להקל בזמנינו אבל בהך דסי' הקודם אין להקל אף בזמנינו עיי"ש אך בפר"ח ס"ק ו' ובשמ"ח שם ותב"ש ס"ק ה' כתבו דבין בדין דסי' זה ובין בהא דלעיל סי' י"א האידנא דאין דרך עע"ז בכך אין צריך שום בדיקה כלל אם עבר ושחט רק דאי איתא קמן יש לשואלו קודם שיאכל מ"ט עשית כך ומתוך זה יבורר כוונתו אבל א"צ לטרוח ולבדוק אחריו ע"י בני אדם המכירים אותו עיי"ש וכ"כ בברכי יוסף ובס' פרי עץ הדעת כת"י בסוף סי' זה ועי' שפ"ד ס"ק ה' שהניח בצ"ע בזה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ד':
כב יש להתיר בדיעבד. וכ' בשמ"ח סעיף ב' ותב"ש ס"ק ו' דמ"מ אם נתברר שמין הוא יש לאסור הכל למפרע בהנאה אף בזמה"ז עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק ג':