אור ברסלב

דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא

סימן י

סימן ט

א סבין. עש"ך מ"ש לענין טבילת הסכין ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סי' כ"א שכ' דאסור לשחוט בו בלא טבילה דשחיטה בכלל צרכי סעודה הוא והוי כלי סעודה דבעי טבילה עיי"ש. ועי' ברמ"א לקמן סי' ק"כ סעיף ה' שכ' שטוב לטבלו בלא ברכה עיי"ש ועשפ"ד כאן ס"ק ג' וע' חם הפנים סי' ק"כ ס"ק ט' ובמנחת יוסף סעי' ב' ובביאורים ס"ק ט"ו שכ' שטוב ליזהר בזה שיטבול הסכין עם כלי אחר ביחד ויברך על טבילת כלים או שיחתוך בו דבר מאכל מקודם שישחוט בו ויברך על טבילת סכין עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ח' מ"ק ג' מ"ש בשם הס' פרי עץ הדעת כת"י עיי"ש):

ב של משמשי עכו"ם. עבאה"ט מ"ש שלא שימש בחמין ועי' מ"ז ס"ק א' שכ' דמשמע מהט"ז דכל שלא שימש בחמין אף שחתכו בה כמה פעמים בצוק בשר של תקרובת ע"ז די לה בנעיצה י"פ עיי"ש. (ג) משמשי עכו"ם. עבאה"ט ובאה"ג מ"ש דהיינו שחתך בה בקעת דמשמשי ע"ז ועי' שמ"ח סעי' ב' שכ' דכל זה דוקא כשחתכו בו עצים שיקריבו, עליהם לע"ז, וכ"ש אם העצים הם תקרובת ע"ז או איזה עבודה לע"ז (כמש"ל סי' קי"ט) וכל כיוצא בזה משימושי ע"י אבל אם חתך בסכין עץ שאח"כ יתקן לאותו עץ להיות ע"ז לא נאסר הסכין כיון דבשעה שחתך עדיין לא הי' ע"ז ואם בחתיכה זו גמרה לע"ז דהיינו שנעשה העץ ע"ז נאסר הסכין בחתיכה זו דהשימוש והע"ז באים כא' והו"ל משמש לע"ז עכ"ד ועיי"ש בתב"ש ס"ק ג' וד' (ד) מותר לשחוט עבשו"ת טוטו"ד קמא סי' י"ח באמצע התשו' שכ' דכל זה דוקא אם ידע מתחלה בשעת שחיטה שהוא של ע"ז אבל אם לא ידע בשעת שחיטה דהסכין הוא של ע"ז ואח"כ נודע לו שהוא של ע"ז אפי' שחט בהמה בריאה אסורה הבהמה עיי"ש הטעם:

ה בהמה בריאה. עשמ"ח סעיף א' ותב"ש ס"ק א' דה"ה דמותר לשחוט עוף דאע"ג דאינו עומד למלאכה מ"מ כיון דתרתי מיהו איכא שעומד לגדל ולדות ולבשר עיי"ש ועי' מ"ז ס"ק ג' שכ' מהכנה"ג דבעוף לא שייך לגדל ולדות דיכול להושיב עוף אחר עי"ש ועי' בפרי תואר מ"ש בזה וכ' דאף תרנגול זכר מותר משום דעומד להוליד דתרנגולת דספנא מארעא לא מרקמא אפרוח מהביצים שלה ועיי"ש מ"ש לענין תרנגול עקר ועי' בס' ערך השלחן שכ' להחמיר לכתחלה שלא לשחוט תרנגול כ"א תרנגולת נקבה אבל בדיעבד כשר אף כששחט עוף זכר וא"צ להוליך הנאה לים המלח עיי"ש:

ו מפני שהוא מקלקל. עי' בנחלת צבי מ"ש מהכו"פ ומ"ש ע"ד הכו"פ בזה ועי' בשו"ת עונג יו"ט סי' ס"א מ"ש בזה באורך ועיי"ש בהגה"ה שבגליון. והנה יש לעין לפענ"ד אם מותר לשחוט בסכין כזה בהמה בריאה בשעה שעני עומד לפניו דכיון דפטור מלמיתב פרוטה לעני בשעת שחיטה כדקיי"ל בכ"מ דהעוסק במצוה פטור מן המצות (ועבמש"ל סי' י"ח ס"ק כ"א) א"כ משתרשי ליה בשחיטה זו פרוטה דר"י והנה היכא דהוי קלקולו יותר מתיקונו דהיינו כשהוא מפסיד בהבהמה יותר ממה שמרויח בפרוטה דר"י בודאי דאין לחוש אמנם יש לעיין מה יהיה אם הוא בגוונא שאין הקלקול של השחיטה יותר מכשיעור צדקה שהיה מחויב ליתן ולכאורה היה נראה דאסור לשחוט כשעומד עני לפניו וכמ"ש התוס' בשבועות דף מ"ה במודר הנאה משופר דאסור לתקוע בו בשעה שעני עומד לפניו ועש"ך בחו"מ סי' רס"ז ס"ק י"ד שכ' דהעיקר כהתוס' בזה ודלא כהמהרש"ל עי"ש ואף שהש"ך כ' דהוי ספיקא דדינא ולהמ"ד דפרוטה דר"י לא שכיח לא חשוב הנאה מ"מ עכ"פ לכתחלה י"ל דאסור לעשות ספיקא דדינא ואסור לשחוט וצ"ע ואכ"מ ועי' במלא הרועים ערך מצות אי ליהנות ניתנו אות ח':

ז ואסור לשחוט בו מסוכנת. עי' בנחלת צבי מ"ש בשם התשו' זכרון יצחק ותשו' הגרעק"א לענין כ"מ דאמר רחמנא ל"ת א"ע לא מהני עי' בחידושי הגאון רעק"א ז"ל מה שהאריך בזה ועי' בחוות דעת בריש הספר סי' א' ועי' בס' בית יהודא על היו"ד בסי' א' מ"ש ע"ד החו"ד בזה ועבשו"ת באר יצחק (מהגאון מקאוונא) חיו"ד סי' א' ענף ד' ובשו"ת חקרי לב הספרדי חלק א' מיו"ד סי' ט"ז באמצע הסי' מ"ש בענין זה:

ח מסוכנת. עשמ"ח סעיף ג' שכ' דר"ל דהוי איסור דאורייתא ועי' בנחלת צבי מ"ש בזה בשם תשו' זכרון יצחק והנה בישועות יעקב ריש סי' זה כ' דשוחט מסוכנת לא הוי רק ספק אם נהנה מע"ז דדלמא לא תמות עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה (מהרב מסטרעליסק) במערכת אות שי"ן בה' שחיטה דין ד' שכ' שדברי הישועות יעקב תמוהין בזה עיי"ש ועי' בשו"ת יהודא יעלה חיו"ד סוף סי' כ"ח ובסי' כ"ט ובדעת תורה ס"ק ב':

ט מפני שהוא מתקן. וכ' בשמ"ח סעיף א' דה"ה לכל דבר שהוא מתקן כגון שהוא נגחן או שטיפולו מרובה משכרו וגידולו או דאייקר בישרא טפי מדמי רדיא וכל כה"ג ששוה לאחר שחיטה טפי מבחייו שמתקן הוא ואסור עכ"ד: (י) שהוא מתקן. עבאה"ט מ"ש דמהני הולכת הנאה לים המלח ועי' מזה בס' אשל אברהם (מהגאון מו"ה אברהם ברודא ז"ל) בחולין דף ח' סי' ה' אות ב' ועשמ"ח סעיף ג' שם שכתב דדוקא כשהיה אפשר לו ליקח סכין אחר ולקח את זה שאז לא נהנה יותר מכדי שכר סכין אבל אם לא היה לו סכין אחר אלא זה א"כ הנאתו מרובה וצריך להשליך מה ששוה עתה הבהמה לאחר שחיטה יותר מבחי' בהיותה מסוכנת שזו היא הנאת הסכין עי"ש:

יא מתקן. עבאה"ט מ"ש דמ"מ הולכת הנאה לים המלח מהני ועי' שמ"ח שם שכ' דכל היכא דשרי ע"י הולכת הנאה לים המלח ה"נ שרי למוכרה לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו עיי"ש ועי' בס' חקרי לב הספרדי חלק א' מיו"ד סי' ט"ז שנסתפק בשחט מסוכנת בסכין של ע"ז אי שרי להאכיל לכלבים או למכור בחזקת נבילה שהרי עיקר האיסור הוא משום הנאת שחיטה וכי האכיל לכלבים או מכר בחזקת נבילה הרי לא נהנה כלל דיכול היה להמיתה בכל דבר או שהיה מניחה למסוכנת עד שתמות מאליה וכ' דאף דמלשון הרמב"ם והש"ע נראה להחמיר בזה מ"מ לדינא יש להקל דעכ"פ לענין זה יש לסמוך על שיטת הרא"ש שכ' הטור בשמו דגם הולכת הנאה לא בעי עיי"ש:

יב סכין של עכו"ם. עי' בש"ע להלן סי' קכ"א סעיף ז' דכל זה הוא רק בסכין ישן הניקח מעכו"ם אבל סכין חדש אף שניקח מעכו"ם א"צ הכשר וכ"כ במנהז"ב כלל ד' בקומץ סעי' א' ובמנחת יוסף סעיף ג' בלק"י שם דבסכין חדש הניקח מפאברי"ק של עכו"ם א"צ הכשר דמסתמא לא נשתמש ביה העכו"ם כדי שלא יקלקל תארם עיי"ש:

יג שהשחיזה. כ' בשמ"ח סעיף ד' דה"ה אם הגעילה כדין הגעלה המבואר באו"ח סי' תנ"א וכו' ואם יש בו גומות חין מועיל לו הגעלה וצריך ליבון במקום הגומות כמ"ש באו"ח שם ומ"מ הגומות שבקתא אין מזיק לזה כלום כיון דאין השחיטה מגיע לשם והוא רק משתמש לפי שעה עיי"ש ועי' במנהז"ב שם בקומץ סעיף א' ועשרון ס"ק ד' מ"ש בזה והעלה לדינא דהגם דלפי האמת הגעלה טובה מהשחזה וכמ"ש בתב"ש עפ"ד הרמ"א להלן סי' קכ"א סעיף ז' מ"מ כאן בסכין של שחיטה יותר טוב להשחיזו מלהגעילו דיש לחוש שלא יגעילו כראוי דחיים עלי' שלא יתקלקל קישוי של הברזל שע"י רתיחת המים היטב מתרכך הברזל כנודע ומוטב יותר להשחיזו ע"י שליי"ף שטיי"ן דזה הוי כקליפת הסכין מב' צדדיו עיי"ש:

יד שלה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ס"ק ו' דבסכין לא מהני אינו ב"י משום ששמנונית טוח על פניו ועי' בס' תוספת ירושלים שכ' שיש לחקור בסכין ישן יב"ח אם מהני וכ' די"ל דיב"ח מהני לכ"ע ואף דכ' בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' כ"ג דכלי שנשתמש בחמין אף. לאחר יב"ח אסור י"ל דוקא בכלי לפי שמשמר מה שבלוע בתוכו אבל שמנונית הטוח על גביו כלה לאחר יב"ח עיי"ש. ומ"ש הש"ך שם להשיג על הב"ח במ"ש דלהרשב"א אם הוא נקי אפי' הוא ב"י מותר עי' בס' בת עיני בחידושיו ליו"ד בסי' זה ע"ד הש"ך ס"ק י"ז מ"ש בענין זה:

טו שאין בה פגימות. עי' בערך השלחן אות ד' שהביא דברי הרב בית דוד שכ' דהיכא שיש גומות בסכין לא מהני השחזה והשיג עליו וכ' דמדברי הש"ע כאן משמע דבכל ענין מהני השחזה אפי' היה בה גומות עיי"ש. אבל בלא"ה אין לשחוט בסכין כזה וכמש"ל בסי' הקדום:

טז פגימות. עי' שנות חיים ס"ק ז' שכ' דכשהסכין עולה ויורד לא מהני נעיצה דהמקום הנמוך שבחוד הסכין לא יגיע לקרקע ולא יתקנח והעמיס זה בדברי המחבר עיי"ש:

יז ונעצה בקרקע קשה. עי' לקמן סי' קכ"א סעיף ז' דשם מבואר כל דיני נעיצה ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ג' בד"ה ובנידון זה ובד"ה ואם מועיל נעיצה באורך. ועי' בס' כרם שלמה (להגה"צ מ' עזריאל מייזילס ז"ל) על מס' ביצה בחידושיו לסוגיא דסכין של ע"ז בחולין דף ח': (יח) בקרקע קשה. עתב"ש ס"ק י"א ושמ"ח סעיף ה' שכ' בשם התוס' דקרקע קשה דקאמר הכא לא תהיה רכה ולא קשה יותר מדאי ולא אבן ולא עפר וכ' דלפ"ז כמעט נפל הך נעיצה בבירא דלא ידעינן שיעורא היכי תהי' הקרקע קשה ולכך פסק בשמ"ח שם דכל בעל נפש יזהר דאפי' כשהסכין חלקה שאין בה גומות ונעץ הסכין י"פ בקרקע קשה וגם הוא אינו ב"י אפ"ה יזהר שיקלוף הביה"ש דחום ביה"ש עם דוחקא דסכינא מפליט מקליפת הסכין ומבליע בביה"ש וכל זה כשהסכין אינו חלק ויש בו גומות אבל אם היתה חלקה שאין בה גומות ונעצה י"פ בקרקע קשה ככל דיני נעיצה ושחט בה א"צ קליפת ביה"ש ובשעת הדחק שוחט בה אף לכתחלה ע"י נעיצה כשאינה ב"י או שאינו ידוע אם הוא ב"י וכל בעל נפש יחוש לעצמו להחמיר אף בדיעבד: לקלוף ביה"ש כששחט בה היכא דאפשר אף באינה ב"י ונעץ י"פ בקרקע כדת עי"ש ועי' שפ"ד סוף סימן זה:

יט ואח"כ שחט בה. עשמ"ח סעיף ט' ותב"ש ס"ק י"ח שכ' דכ"מ שנתבאר בזה דצריך נעיצה אין מועיל בה הדחת הסכין אף בדיעבד משום דנתדבק בו השמנונית ע"י דוחקא דסכינא באיסור שחתך בו ואינו יוצא כ"א ע"י נעיצה עיי"ש:

ב ואם שחט בה. עי' בשו"ת גן המלך סי' נ"ט שעמד מדוע לא חילקו בין אם נזהר ליגע בהצדדים או לאו כמש"ל סי' הקודם וכ' דבנ"ד אפי' נזהר אין להקל דחיישינן שמא לא היה נזהר כראוי דדוקא בשוחט בסכין מלובן דאם לא היה נזהר השחיטה פסולה ע"כ אמרינן דבודאי היה נזהר כראוי אבל בשוחט בסכין שע"ז חיישינן שמא לא נזהר כראוי כיון דאפי' נגע אינו מפסיד השחיטה בדיעבד דהא א"צ כ"א הדחה עי"ש ועי' בערך השלחן אות ב' שהביאו ודחה דבריו ע"פ דברי הרשב"ג שכ' להדיא דכל מ"ש בשוחט בסכין של עכו"ם צריך קליפה או הדחה זה דוקא כשלא ידע שהוא של עכו"ם ולא ידע ליזהר ונגע בסכין בצדדי ביה"ש אבל אם שחט ונזהר שלא נגע בצדדי ביה"ש א"צ הדחה וכמו בשוחט בסכין מלובן דביה"ש מירווח רווח וכן הדין בשוחט בסכין ששחט בה טריפה ואין חוששין לשמא לא הי' נזהר כראוי עיי"ש:

כא ואם קלף. עי' בביאור הגר"א באו"ח סי' ע' ס"ק ט':

כב ה"ז משובח. עפת"ש ועי' בשערי דעה ס"ק ב' שהעלה דבדיעבד אם אירע כן יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דמהני הדחת ביה"ש וא"צ קליפה עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ו' שכ' כן לדינא דכל שנתקנח הסכין היטב מהני בדיעבד וא"צ קליפה עיי"ש באריכות אכן בשמ"ח סעי' ה' ותב"ש ס"ק ט' וס"ק י"א וס"ק י"ג י"ד העלה דאפי' הי' הסכין נקי אפ"ה אם הסכין ב"י צריך מדאורייתא קליפת ביה"ש ולא מהני הדחה לביה"ש ואפי' אם אין הסכין ב"י מ"מ כל שלא ידע שהי' הסכין נקי מכל שומן צריך קליפת ביה"ש מדאורייתא דסתמא אינו נקי ובלע השמנונית הקרוש ע"פ הסכין וכל דבר העומד בעין אינו נפגם ע"י שהיי' עיי"ש. ועי' בתורת יקותיאל ס"ק ד' שכ' דכ"ז בא"י אם הי' הסכין נקי אבל אם יודע שהי' הסכין נקי אז כל שהוא אינו ב"י אף שלא נעצה בקרקע כלל כל שראה שאין עליו שום לחלוחית שמנונית הו"ל כנעיצה דכיון דהסכין נקי למ"ל הנעיצה עיי"ש אבל בשמ"ח סעי' ז' ותב"ש ס"ק ט"ו כ' דאפי' הי' נראה לעין שנקי הוא מכל שומן יקלוף לכתחלה דיש לחוש שהי' שמנונית קרוש עליו ואינו ניכר עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ד' ועי' בדרך החיים על היו"ד מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק ו':

כג יש לקלפו. עבאה"ט מ"ש לענין בדיעבד אם לא קלף ונתבשל כך דצריך ס' נגד הקליפה ועי' בשמ"ח סעי' ו' וז' ותב"ש מס"ק י"ב עד ס"ק ט"ז שכ' דאפי' הי' הסכין נקי הו"ל קליפת ביה"ש איסור דאורייתא ואם נתבשל או נצלה כך צריך ס' נגד הקליפה וקולף אח"כ וזה דוקא כשיודע שהסכין הי' ב"י היינו שנשתמש באיסור תוך מעל"ע אבל בשאינו ב"י או שאינו יודע אם הוא ב"י דקיי"ל סתם כלים אינם ב"י והו"ל נטל"פ וגם יודע בבירור שהסכין נקי כגון שראה קודם שהסכין נקי מכל שמנונית מותר אף כשאין ס' נגד הקליפה עיי"ש ועי' בדרך החיים ס"ק א' באורך מזה:

כד ובמקום הדחק. כ' בשמ"ח סעי' יו"ד ותב"ש ס"ק י"ט דהעכו"ם החותכין הקנוקנות שבבית השחיטה בסכיניהם תיכף לאח"ש א"צ למחות בידם דסמכו בזה ע"ד המתירין ובהדחה סגי מאחר שקשה להזהר וגם די"ל שתיכף לאח"ש נתקרר ולא הוי כרותח קצת רק בגמר שחיטה ממש ועכ"פ צריך לשפשף ולהדיח שם היטב בידים עיי"ש ועי' במנחת יוסף סעי' ו' שכ' דבלא"ה יש לזהר אף במפשיטי ישראל להצריך שפשוף והדחה היטב כיון שבסכיניהם חותכין תדיר גם חלבים וטריפות עיי"ש:

כה כה"ג לבתחלה. עראה"ט מ"ש דבסכין ב"י לא ישחוט בה לכתחלה עי' בשמ"ח סעי' ז' ותב"ש ס"ק ט"ו שכ' דאף שאינו ב"י ואף שראה שהסכין נקי לא ישחוט בה לכתחלה עד שיכשירוהו ולא מיבעיא סתם סכין דקיי"ל דסתם סכין שמנונית קרוש על פניו והו"ל חשש איסור דאורייתא אלא אפי' ניקהו מתחלה משמנונית הקרוש על פניו לא ישחוט בה לכתחלה משום פליטת הסכין דאף דהוי נטל"פ מ"מ מדרבנן גם נטל"פ אסור לכתחלה עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ד' ושפ"ד ס"ק יו"ד ובדרך החיים סוף סעי' א' ובשו"ת אגודת אזוב חיו"ד סי' א' מ"ש ע"ד התב"ש בזה באריכות:

כו) ע"מ לקלוף אח"כ. עבאה"ט מ"ש דאפי' בסכין שאינו ב"י והוא נקי וכו ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ע"א אות ד' ובשו"ת כתר כהונה סי' ל"ז מ"ש בענין זה ועי' בשמ"ח סעי' ח' ותב"ש ס"ק י"ז שכ' דלא בכל מקום אסיר לשחוט ע"מ לקלוף אח"כ רק במקום שנתבאר שצריך קליפה מדינא דבהא הוא דחיישינן שמא ישכח ולא יקלוף אבל במקום שא"צ קליפה כ"א לזהירות ולחומרא מותר אף בלא דחק לכתחלה לשחוט ע"מ לקלוף וקולף אח"כ דהא אפי' ישכח ולא יקלוף לאו איסורא קאכיל בדיעבד עכ"ד וע' שפ"ד ס"ק י"א שכ' דאם הי' להסכין נעיצה י"פ אף בב"י מותר לשחוט בו לכתחלה ע"מ לקלוף אח"כ עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל ס"ק ד' מ"ש בענין זה ועי' בהגרעק"א ז"ל ועי' במנהז"ב כלל ד' בקומץ ס"ד ועשרון ס"ק י"א שכ' דמאחר שיש הרבה פוסקים דס"ל דאפי' לאחר נעיצה צריך קליפה ע"כ אין להקל בזה כ"א בהפ"מ דוקא אבל שלא בהפ"מ יש לחוש לדבריהם שלא לשחוט ע"מ לקלוף דשמא הקליפה מדינא היא ואם ישכח יאכל איסור עיי"ש:

סעיף ב'

כז ששחט בה כשרה. אפי' הרבה כשרות. ש"ך ושפ"ד ושמ"ח סעי' י"ד וכ"כ בתורת יקותיאל ס"ק ח':

כח מותר לשחוט בה כ' בשמ"ח סעי' ט"ו ותב"ש ס"ק כ"ד זה דוקא כששחט ויצא דם אבל השוחט כשרה ולא קנח הסכין ושחט אח"כ ולא יצא דם יש לחוש לדם שעל הסכין שנבלע בביה"ש כיון דלא טרוד להוציא דם ע"כ צריך לכתחלה לקלוף ביה"ש היכא דאפשר אבל בדיעבד מותר דאמרינן כיון דלא נתעורר הדם לצאת לא נתחמם הביה"ש ולא בלע הסכין עיי"ש:

כט לשחוט בה פעם אחרת. עי' בתורת יקותיאל ס"ק ה' שכ' דמ"מ כל בעל נפש יחוש לדעת התוס' ויחמיר לעצמו שלא ישחוט עד שיודח הסכין קודם עיי"ש ועשמ"ח סעי' י"ד ותב"ש ס"ק כ"ג דמנהג השוחטים דבין בהמה לבהמה מקנחים הסכין אבל לא בין עוף לעוף עיי"ש ועי' במנחת יוסף בביאורים ס"ק נ"א (וע"ל ס"ק נ"ג) ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' כ"ו שנשאל דלפ"ז דגם בכשרה מחמרינן להדיח בין שחיטה לשחיטה א"כ איך אנו רשאין למכור לעכו"ם בשר ממקום שחיטה בלי קליפה או הדחה הא כשגומר השחיטה פולט הסכין אבמה"ח שבלע קודם כשמגיע לרוב וליכא למימר מי איכא מידי דהא לישראל ג"כ לא שרי ועיי"ש מה שכתב בזה באורך (ל) פעם אחרת. עבאה"ט מ"ש דמותר אפי' בלא הדחה ועשמ"ח סעי' י"ד ותב"ש ס"ק כ"ג שכ' דאפ"ה המשכילים יזהירו לבני ביתם ולכל אדם שידיחו היטב הביה"ש אפי' לצלי הדחה מעליא שידעו באומד הדעת שסר כל הדבוק עליו בין דם ובין שמנונית וכ"ש בעוף עיי"ש:

לא אבל אסור לחתוך בה רותח. עי' בשמ"ח סעי' י"ז ותב"ש ס"ק ל' דאפי' כשהסכין אינו ב"י אסיר לחתוך בה לכתחלה עכ"פ אם לא כשיחתוך ע"מ לקלוף מקום החתך. ומ"מ בדיעבד אם הסכין אינו ב"י והודח כשר בדיעבד אף כשלא נקלף מקום החתך ואם אינו יודע אם הוא ב"י או לאו יש לדונו כבן יומו מספיקא עיי"ש ועי' במנהז"ב בעשרון ס"ק כ"ו ומנחת יוסף סוף סעי' י' שכ' לדינא דאף כשיודע ודאי שהוא אינו ב"י לא יחתוך לכתחלה ע"מ לקלוף מקום החתך רק שלכתחלה צריך הגעלה דנטל"פ אסור לכתחלה עיי"ש:

לב אסור לחתוך בה רותח. עי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ג' מ"ש בדבר השאלה שחתכו בסכין חלב בשר של בהמה מיד לאחר ההפשט בעוד שהבהמה חמה מה דין הסכין ואם מהני לו נעיצה עיי"ש באריכות:

לג לחתוך בה רותח. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבדיעבד בחתך רותח בלא הגעלה רק בהדחה סגי בקליפה ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ה' בלשונות הרמב"ם סי' אלף תר"ד ואלף תר"ז מ"ש בזה ועי' פר"ח ס"ק י"ג מה שהשיג על הש"ך בזה ועי' בתב"ש ס"ק כ"ז מ"ש בדברי הש"ך והפר"ח בזה וכ' שם ובשמ"ח סעי' ט"ז לדינא דאפי' לא הדיחו כלל סגי לי' בקליפה וכ"ז הוא רק בהפ"מ דוקא אבל שלא בהפ"מ יש להצריך נטילת מקום וכ"ש בלא קינח הסכין תיכף לאחר שחיטה ולא הדיח עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק י"ג מ"ש ע"ד התב"ש בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

לד רותח. עכו"פ שכ' דדברים חריפים כגון צנון וכיוצא אין לו דין רותח ומותר לחתוך אף בלא הגעלה ובהדחה סגי לי' וכ"כ הפר"ח אך בשמ"ח סוף סי' זה ובתב"ש ס"ק ל"ה כ' דאף דמדינא יש לדון שצנון ושומים ובצלים דינו כדין שאר צונן לענין דם הטוח על הסכין שדי בהדחת הסכין ואם לא הדיחו או קנחו אין די בהדחת צונן רק בעינן קליפה או נטילה כרותח אבל לענין שמנונית בעי נעיצה אפי' בפעם א' ומ"מ כל בעל נפש יחמיר לדונו כרותח לכל דבר ותע"ב עיי"ש ועי' במנהז"ב כלל ד' בעשרון ס"ק כ"ד שכ' שכן ראוי להחמיר מדינא אם לא בהפ"מ אז יש לסמוך על הכו"פ והפר"ח המקילין שדבר חריף דינו כצונן ולא כרותח עיי"ש וכ"כ במנחת יוסף סעי' י"א לדינא:

לה ומותר לחתוך בה צונן. עבאה"ט ס"ק י"ג מ"ש מהש"ך דאפי' שחט בה הרבה פעמים מותר לחתוך בו צונן ע"י הדחה וכ"כ בשמ"ח סעי' י"ח ושפ"ד ס"ק ט"ו ועי' בתורת יקותיאל ס"ק ח' שכ' דאף שמשמע כן מסתימת לשון המחבר דאף בשוחט תדיר סגי בהדחה אבל לדינא צ"ע כי אין הדין ברור כ"כ דסגי בהדחה בשוחט תדיר בלא נעיצה ועכ"פ לכתחלה בודאי צ"ע אם מותר לחתוך צונן בסכין ששוחט בו תדיר בלא נעיצה עיי"ש:

לו לחתוך בה צונן. היינו כשפסק מלשחוט עוד בסכין זה אבל כל שבדעתו לשחוט בו עוד הא בלא זה אסור להשתמש בו ולחתוך בו כלום כמ"ש הרמ"א לקמן סי' י"ח סעי' י"ד. מנהז"ב שם בעשרון ס"ק כ"ב:

לז ע"י הדחה. עי' בס' כרם שלמה על מס' ביצה (מהגה"ק מו"ה עזיאל מייזעלס ז"ל) בסוגיא דסכין של ע"ז בהגהת זר זהב אות ל"ב:

לח הדחה. כ' בשמ"ח סעי' י"ח דכל הדחה בזה שהוא מהדם א"צ לנסותו אם אין עליו עוד טוח דם כלל רק משיצחצחו היטב באומד הדעת שסר ממנו הדם סגי ועיי"ש בתב"ש ס"ק כ' וס"ק ל"ג:

לט שידיחנו תחלה. עבאה"ט מ"ש דדוקא הדחה מהני אבל קינוח לא מהני ועי' בתורת יקותיאל ס"ק ט' שפסק דמהני בליתא דפרסי כאן כמו בסכין ששחט בה טריפה ודלא כהש"ך והפר"ת עיי"ש ועי' שמ"ח סעי' י"ח ותב"ש ס"ק ל"ב שמקיל ג"כ בזה וכ' דהיכא דלא שכיח לו מים להדיחו בקל יכול לקנחו היטב בבגד קשה או בשער הבהמה ויכול לחתוך בו צונן וכ' דכל זה הוא דוקא כשמקנחו תיכף לאח"ש דעדיין לא נתייבש הדם על הסכין אבל אם כבר נתייבש בעי הדחה דוקא או נעיצה מפני שנקרש הדם עיי"ש: (מ) סגי לי' בהגעלה ע"י עירוי. אבל נעיצה לא מהני לחתוך בה רותח. תב"ש כאן ובבכור שור בחידושיו לחולין דף קי"א. ועי' בס' תואר משה פרק כ"ח שנשאל באיוזא שנסתכנה וחתכו לה בצווארה מה משפט הסכין והשיב דאף שכ' הרמ"א דצריך הגעלה ע"י עירוי מ"מ בנ"ד י"ל דגם נעיצה י"פ בקרקע קשה ג"כ מהני ומה שהחמיר השמ"ח דנעיצה לא מהני לרותח הוא חומרא יתירה ועכ"פ בנ"ד שלא שחטו בה רק פעם א' יש להקל דגם נעיצה סגי עיי"ש באריכות:

מא סגי לי' בהגעלה ע"י עירוי. עשמ"ח סעי' י"ט ותב"ש ס"ק ל"ד דהא דמהני הגעלה ע"י עירוי דוקא בסכין ששחט בו כשרה כנ"ל אבל בסכין ששחט בו טריפה ורוצה לחתוך בו רותח או בבא לחתוך מאכל חלב רותח אפי' אחר שחיטת כשרה בכל זה לא מהני הגעלה ע"י עירוי רק שצריך הגעלה כדינו דוקא ואי לא עביד הכי קולף הרותח דכל שיש בו איסור משום השמנונית אין מועיל הגעלה שע"י עירוי עיי"ש אך בשפ"ד סוף סי' זה מתיר גם בזה בהגעלה שע"י עירוי עיי"ש ועי' בשו"ת אגודת אזוב (מהגאון מ' משה זאב מטוקטין ז"ל) חיו"ד סי' א' ועי' בקו' פרי מפרי הנספח לס' שו"ת נחפה בכסף חלק ב' שכ' דלכתחלה יש להחמיר להצריך הגעלה בכלי ראשון כדינו אף ששחט בה כשרה עיי"ש וצ"ע:

מב בהגעלה. וה"ה בהשחזה על אבן המשחזת בודאי ג"כ דמהני בזה כמו הגעלה ממש מנהז"ב שם בעשרון ס"ק ל"א. ועי' בש"ע לקמן סי' קכ"א סעי' ז' ובאה"ט שם ס"ק י' ובשנות חיים ס"ק ט' (ובדברינו לעיל ס"ק י"ג): (מג) אע"ג. ואי לא עביד הכי ולא הגעילו קולף הרותח והיכא שתחבו לרוטב רותת צריך ס' נגד קליפת הסכין והטית שעלי' ואסור לחתוך בה בלא הגעלה ע"מ לקלוף אח"כ דכיון דבעי קליפה מדינא חיישינן דלמא אשתלי. שמ"ח ושאר אחרונים. ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ד' מ"ש בענין זה וכ' שם בעובדא דידי' ששחט עכו"ם תרנגול בסכין כשר ואח"כ קנחו הסכין וחתכו בו בצלים דק דק ובשלו באותם בצלים דגים ולא הי' בהם ס' נגד הבצלים רק נגד הסכין והשיב דאם יש ס' בהדגים נגד הסכין אף שאין ס' נגד הבצלים יש להכשיר מכמה טעמים עי"ש באריכות:

מד שאינו ככ"ר. עי' בפרי תואר שכ' דהא דסגי כאן בהגעלה ע"י עירוי דוקא אחר שקנח הסכין מהטיח שעל פניו אבל בלא"ה לא מהני הגעלה כזו דהעירוי מבליע השמנונית שעל פניו בהסכין וצריך הגעלה דכלי ראשון דוקא ועוד כ' שם דצריך ליזהר שיהיו המים יד סולדת בהם דוקא עיי"ש [ולענין שיעור יד סולדת עי' בדברינו לעיל סי' ט' ס"ק א' מ"ש בשם הבכור שור וא"כ בדין זה נמצא שיש להחמיר שיהי' היד סולדת של אדם שאין טבעו להיות מכווה בחום קל וק"ל]:

סעיף ג:

מה סכין ששחט בה טריפה. עי' בס' תורת זבת בהעלה שלמה סי' ב' ס"ק ב' שכ' דבשוחט אווזות שמלעיטין יש לזהר ולהחמיר כאלו ידע שהן טריפה כיון דשכיח בו ריעותות ביותר ע"כ יש להחזיק על יריכו סמרטוט שבין כל שחיטה ושחיטה יקנח הסכין היטב היטב עיי"ש:

מו ששחט בה טריפה. עי' בס' תוספת ירושלים בסי' זה בקיצור הוראת איסור שכתב דלכאורה י"ל דדוקא היכא דשחט רוב סי' בטריפה הוא דצריך הדחת הסכין אבל אם בדק וראה שלא נשחט הרוב י"ל דא"צ להדחת הסכין לפמ"ש בגמ' אימת קא חיימא בגמר שחיטה אבל לדינא כ' דאפי' לא שחט רוב חמיר בזה וצריך הדחת הסכין בטריפה אפי' בתחלת שחיטה עיי"ש: (מז) טריפה. עי' בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה חלק א' סי' ע"ט שנשאל על שנהגו השוחטים להעביר חלב ע"ג הסכינים שלא יחלידו אם יאות עבדי כי יש לחוש שמא לא יקנח יפה וישחוט בו והשיב דאין לחוש דבודאי יקנחנו קודם שישחוט בו כדי להעמיד הסכין היטב ולבדקו עיי"ש ועי' במנח"י בלק"י ס"ק ל"ה מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק י"ז מ"ש בדבר המנהג דנהגו השו"ב בזמה"ז כשנותנים ללטוש הסכינים מושחים את הסכין בעוד שהוא רותח מההשחזה ולאחר ג' ימים נגמר הסכין דאיך מותר לשחוט בו דהא אף באינו ב"י אין להקל לכתחלה כמ"ש הש"ך ס"ק י"א וכ' די"ל דהיא משום שסומכין על כא שמשחיזין הסכין אח"כ והרי כתב הש"ך ס"ק ח' והתב"ש דלגבי שחיטה יש להקל בהשחזה ואף שאין משחיזין רק מקום החוד בלבד מ"מ הרי קיי"ל דלענין הצדדים אמרינן דבית השחיטה מירווח רווח ואף לדעת האומרים לעיל סי' ט' דוקא בנזהר שלא ליגע בהצרדים היינו בהצדדים הסמוכים לחוד ממש אבל מה שהוא למעלה מהחוד לכ"ע אין חשש והרי השו"ב משחיזין גם צדדי הסכין הסמוכים לחוד לצורך שחיטה ובכה"ג כיון שהוא אינו ב"י אם הוא נקי אין להחמיר עיי"ש:

מח אסור לשחוט בה עד שידיחנה ר"ל אפי' על מנת שיקלוף אח"כ הביה"ש. שמ"ח סעיף י"ב. ועיי"ש בסעי' ח' ותב"ש ס"ק י"ז:

מט עד שידיחנה בצונן. עי' ט"ז ס"ק ט"ו מ"ש לחלק בין זה לדין דסכין של עכו"ם ועי' בנקודות הכסף מה שהשיג עליו ועי' בס' מלא: הרועים אות ש' ערך שחיטה בסכין של ע"ז סוף ס"ק ו' מ"ש בזה ועי' בחידושי בת עיני מ"ש לתרץ דברי הט"ז מהשגת הנקה"כ עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק י"ד מ"ש בזה ועי' מזה בתב"ש ס"ק י"ח. ועי' בשמ"ח סעיף י"א ותב"ש ס"ק כ' שכ' דעכ"פ צריך שידיחנו כ"כ יפה עד שלא ישאר עליו שמנונית וינסה כשיתן מים על הסכין אם יזובו מראשו לסופו ומסופו לראשו באין עיכוב שאז נודע שסר השמנונית עיי"ש:

נ בצונן. עי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות ב' שכ' בשם הדמ"א שהדחה זו א"צ שיהא דוקא במים אלא ה"ה בשאר משקאות ג"כ מהני והשיב עליו ממשמעות כל הפוסקים דמשמע דבעינן דוקא מים עיי"ש באורך ועי' בס' ערך השלחן אות י"ג שכ' דהעיקר לדינא כדעת הדמ"א דה"ה בשאר משקאות ג"כ מהני ודלא כהכנה"ג והביא ראיות לדבריו עיי"ש:

נא או יקנהנה עשמ"ח שם שכ' שצריך לקנח תיכף אחר השחיטה בעודו לח קנוח יפה עד שישער באומד הדעת שנתקנח היטב וסר חלאתו ממנו עיי"ש וכ"כ בתורת יקותיאל ס"ק י' ועי' בתב"ש ס"ק כ':

נב לקנחה יפה בשער הבהמה. עי' בס' דעת תורה ס"ק ט"ו שכ' שצריך לזהר דלאחר שקנחו בשער הבהמה יקנח הסכין אח"כ יפה בידו סביב שלא יהיו עליו שערות הבהמה וכעין מ"ש התוס' זבחים דף כ"ה ע"א בד"ה בשפת עיי"ש:

נג ושפיר דמי. עבאה"ט מ"ש בדבר המנהג שאין מקנחין בעופות ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ד שקרא תגר על מנהג זה וכ' דהירא את דבר ה' יקנח אף בעופות בבגד ולא בנוצות עיי"ש ועי' תב"ש ס"ק כ"ב באמצע הדיבור שכ' מנהג זה דאין מקנחין בעופות רק בבהמות עיי"ש וכ"כ בשמ"ח סעי' י"ב וסוף סעי' י"ד ועי' בשפ"ד סי' י"ח ס"ק י"ד שכ' דלא ראה עתה מי שיקנח או ידיח הסכין לאחר הבדיקה עיי"ש ומשמע מדבריו דגם בבהמות אין מקנחין ועי' בשנות חיים ס"ק כ"ג ובס' מנחת אהרן ס"ק כ"ו מ"ש בזה (וע"ל ס"ק כ"ט):

גד ידיח בית השחיטה. עבאה"ט מ"ש שהט"ז והש"ך חולקים וס"ל דצריך קליפה ועי' בס' אמרי דוד על חולין דף ח' בסוגיא דסכין אות י"א ועי' בשנות חיים ס"ק כ"ד מ"ש בזה וכ' דכ"ז כשידעינן בודאי שהיא טריפה אבל אם לא נודע בודאי שהיתה טריפה יש להקל בפשיטות דלסגי בהדחת ביה"ש עיי"ש:

נה בית השחיטה. עבאה"ט דבדיעבד צריך קליפה ועי' שפ"ד ס"ק כ"ב בסוף ד"ה שלשה שכ' דה"ה סכין שניתר בו הגוי בהמות תדיר ג"כ די בקליפה ואף שיש לחלק בין בלע דם לבלע שמנונית טריפה מ"מ כיון דלא הוזכר זה אין להחמיר כ"כ עכ"ל:

נו ואם רגיל לשחוט בו טריפות. עבאה"ט ס"ק ט"ז מ"ש כגון ששחט הרבה ונמצא כמה בהמות מהם טריפה ועשמ"ח סעי' י"ג ותב"ש ס"ק כ"ב שכ' דזה דוקא כשלא קינח הסכין ביניהם אבל אם קינח הסכין ביניהם אפי' היו הרבה טריפות רצופות כיון שקינח הסכין בין כל או"א סגי ואם לא היו רצופות לכתחלה צריך לנעוץ כדינא ובדיעבד אם לא נעץ רק הדיח או קינח הסכין אחר כל הטריפות ידיח הביה"ש בשיפשוף היטב וכשר עיי"ש ועשפ"ד ס"ק כ"א ובמנחת אהרן ס"ק כ"ז:

נז רגיל לשחוט בו טריפות. עבאה"ט שכ' דבג' שחיטות טריפות מקרי רגיל וכ"כ בשמ"ח שם וע' מנחת יעקב כלל מ"ו ס"ק כ"ט ובשו"ת נוב"י קמא מיו"ד סי' נ"ה ובס' דברי שאול בהשמטות להלכות שחיטה ובס' מקור חיים על הלכות פסח סי' תס"ז בביאורים ס"ק ה' ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' ז' באמצע התשובה ובמחזיק ברכה ובתורת יקותיאל ס"ק י"ב ובדעת תורה ס"ק ט"ז בענין זה באורך:

נח לשחוט בו טריפות. עבאה"ט מ"ש כגון ששחט הרבה בהמות ונמצא כמה מהם טריפה ששוב לא ישחוט והא ודאי דאותן הבהמות הכשרות ששחט כבר בין הטריפות שלא קינח הסכין בינתיים צריך קליפת ביה"ש מנהז"ב סעי' ז' ועשרון ס"ק י"ט ופשוט הוא:

נט בקרקע קשה. עיין באר היטב מ"ש דאם לא נעץ צריך קליפה ועשמ"ח שם שכ' דאף על פי כשקנח והדיח אחר כולם כל שלא הדיח או קנח בינתיים יקלוף הביה"ש עיי"ש

סעיף א

תוכן העניינים

דרכי תשובה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה