דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא
סימן טו
סעיף א:
א אפרוח. עבאה"ט מ"ש דאסור משום שרץ השורץ ועי' בפר"ח לקמן סי' פ"ו ס"ק כ"א שהאריך בדברי הפוסקים בזה אי הוי אסור מן התורה עיי"ש ועי' בפרי תואר כאן ס"ק ג' שהשיג על הפר"ח ומסיק דהוי רק מדרבנן בין נגמרה צורתו ובין לא נגמרה עיי"ש ועי' בשמ"ח סעי' א' ותב"ש סק"א שכ' בלשונו אפרוח מעוף טהור כל זמן שהוא בביצתו משנתרקם ונעשה בשר אסור מן התורה משום נבילה עיי"ש. ואם התחילה להתרקם ועדיין לא נעשה בשר עי' לקמן סי' ס"ו סעי' ב' וסי' פ"ו סעי' ח' וכ' שם בתב"ש דלהפוסקים דס"ל דאסור משום שרץ השורץ אינו אסור כ"א מדרבנן דלא הוי אלא אסמכתא אבל העיקר כהפוסקים דס"ל דאסיר משום נבילה שהיא מדאורייתא עיי"ש באריכות ועשפ"ד ס"ק א' מ"ש בזה וכ' דהוי ספיקא דאורייתא ונ"מ לענין שתי קדירות א' של איסור וא' של היתר ונפל אפרוח כזה בא' מהם ולא ידעינן להי מיניהו נפל עיי"ש ועי' בס' רביד הזהב מה שהאריך בענין זה והכריע לדינא כך דאם שיבר הביצה והוציאו ושחטו ואינו יודע אם כבר כלה לו זמנו אסור משום נבילה דשמא לא כלה לו זמנו והוי כנפל וכמ"ש הב"ח אכן אם נראה לו בודאי שהגיע זמנו לצאת אז יצא מכלל נפל ואינו אסור כ"א מדרבנן משום שרץ השורץ עיי"ש באריכות ועי' בס' כנפי יונה שכ' דאף להמ"ד דס"ל דאסור מה"ת אינו אסור כ"א כשכבר נתרקם ויש לו צורת אפרוח אבל כשאין לו צורת אפרוח עדיין ליכא למ"ד דאסור מה"ת משום נבילה ולכ"ע אינו אסור כ"א מדרבנן משום שרץ עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק א':
ב כל זמן שלא יצא לאויר העולם. עי' תב"ש ושמ"ח שם שכ' דבעינן שיצא לאויר העולם מאליו בלי סיועת אדם אבל אם לא יצא מאליו לאויר העולם אסור מה"ת לאכלו משום נבילה ואפי' אם נראה לו שכבר הגיע זמנו לצאת וסייע ביציאתו יש לאסרו עד שיגדל אח"כ ויהי' ככל שאר עופות בני קיימא עיי"ש:
ג ולאחר שיצא. עבאה"ט מ"ש דאפי' לא נפתחו עיניו ועי' כנפי יונה שכ' דכל שאנו מסופקים אם כלה לו זמנו או לאו לא מהני פתיחת עינים כלל להוציא מידי ספק נפל עיי"ש וכ"כ בתב"ש ס"ק ב' ושמ"ח סעי' א' דאין נ"מ כלל אם נפתחו עיניו או לאו דכשנולד עם הנוצות שעל כל גופו מותר בשחיטה מיד אפי' לא נתפתחו עיניו עדיין ואם נולד ערום אפי' נתפתחו עיניו אסור עד שיגדלו הנוצות עיי"ש:
ד מותר מיד. עבאה"ט מ"ש דאין לאוכלה עד שיגדלו הכנפים שהיא הנוצה הגדולה שעל גופו ועי' פר"ח ס"ק ב' שכ' ג"כ דעיקר הקפידא הוא רק על הכנפים והנוצות שיש להם קנים עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק א' ועי' שמ"ח סעי' א' שכ' שצריך להמתין עד שיגדלו הנוצות שעל כל גופו דהיינו אותן שיש להם קנים באמצען ועיי"ש בתב"ש סוף ס"ק ב' שכ' דבעינן הנוצה גדולה שעל כל גופו עיי"ש ולא הזכיר כנפים כלל ועי' מנחת יוסף בביאורים ס"ק א' שהאריך בזה וכ' די"ל דגם התב"ש ס"ל דבעינן הנוצות שעל הכנפים וסיים בצ"ע עיי"ש וע' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' קט"ו ובס' דעת תורה ס"ק ג' מ"ש בענין זה באריכות ועד"ק ס"ק א' מ"ש בזה וכ' דמ"ש הפוסקים דצ"ל נוצות שיש בהם קנים אין הכוונה על הנוצות קטני הגידול רק על הנוצות הגדולות ואף דכל העופות יש להם נוצות קטנות כאלו שיש בהם קנים קטנים שיוצאים מלמעלה על שטח גופן כקנים מ"מ אין זה בכלל קנים שנזכר בפוסקים להא מילתא להצריכן בדיקה וא"צ רק להקפיד שיהא לו הקנים הגדולים על גופן ולאחורי סוף גופן כעין הכנפים ועיי"ש עוד מ"ש לענין מה שנוהגין לשחוט ולאכול היונים הקטנים אף שחסר בהם בכמה מקומות משטח גופן הנוצות מ"מ כיון שרוב הגוף מכוסה בנוצות אמרינן בזה דרובו ככלו ואף שלא נתבאר בספרים דאמרינן בזה דרוב הגוף הוי ככלו מ"מ כיון די"ל דגם אם יש נוצות ברוב הגוף אין בו משים מיאוס כפי דעת הבריות אין לחוש עיי"ש ובגה"ק באריכות מזה ועי' בשו"ת ספר יהושע סי' מ"ו בד"ה בנידון אפרוח (וע"ל בס"ק שאח"ז):
ה מיד. עבאה"ט מ"ש דאפי' נפתחו עיניו אם לא נגדלו הנוצות אסור משום שיקוץ ועי' שמ"ח סוף סעי' א' שכ' שאסור מדרבנן משום מיאוס ועשפ"ד ס"ק ב' שכ' דאפי' למ"ד דבל תשקצו הוי מן התורה מ"מ זה אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש אמנם בד"ק שם כ' די"ל דהוי מן התורה עיי"ש: ועיין בפרי תואר סוף ס"ק א' שהעלה דכ"ז הוא רק לכתחלה אכן בדיעבד אם כבר שחטו הלכה ככל הפוסקים דשרי' אף שעדיין לא גדלו הנוצות כל שעכ"פ נפתחו עיניו עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ה' מ"ש בזה באורך והעלה דהגם דאין לנו להקל נגד דעת המחמירים בזה מ"מ במקום צורך חולה אפי' כשאב"ס רק שציוו הרופאים לאכול עופות קטנים כאלו דהוי ג"כ כמו דיעבד אם נפתחו עיניו וגם עכ"פ גדלו הנוצות שעל הכנפים ואינו אוכל גוף הבשר רק הרוטב אין להחמיר עיי"ש:
ועיין עוד בד"ק שם לענין אם מותר ליתן לאחר עוף כזה וכ' דאפי' כשהעוף מבושל ואינו ניכר שלא הי' עליו הנוצות קודם הבישול אסור ליתנו לאחר ואין לומר דלא שייך מיאוס כיון דלא אסיק אדעתי' מ"מ אסור משום לא פלוג עיי"ש ועי' בגה"ק שם ועי' בדעת תורה ס"ק ד' מ"ש ע"ד הד"ק והגה"ק בזה:
סעיף ב
ו בהמה. עי' בס' דבר הלכה (מהה"ג מ' אלעזר הורוויץ ז"ל מראהטין) הלכה ס"ט שנשאל אם דין זה נוהג גם בחי' שילדה וא"י אם כלו לו חדשיו אי בעינן שהיי' ח' ימים כמו גבי בהמה וכן יש להסתפק עוד יותר כיון דימי עיבורה של חי' הם יותר משל בהמה כמבואר בש"ס בכורות דף ח' א"כ י"ל דבעינן שהיי' ל' יום כמו באדם או יותר והאריך והעלה בכמה ראיות דחי' שוה בזה לבהמה דבא"י אם כלו לו חדשיו בעינן ח' ימים ולא יותר עיי"ש וע"ל סי' י"ג (ס"ק י"ב) מ"ש מהס' ערוגות הבושם:
ז אם ידוע. דהיינו ששמרו אותה וברי לו שלא בא עליה זכר מן תחלת ט' חדשים לגסה ובדקה ה' חדשים כו"פ ושמ"ח סעיף ב' ותב"ש ס"ק ג' עיי"ש (ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ל"ד ובשו"ת הגרעק"א סי' פ"ט ובשו"ת הרי"מ (מהגה"צ מגיר ז"ל) חלק אהע"ז סי' מ"ג ובפת"ש אהע"ז סי' קנ"ו ס"ק ו'):
ח חדשיו. עשמ"ח סעיף ב' ותב"ש ס"ק ה' שכתב דאע"ג דאמרינן באהע"ז סי' קנ"ו באדם דיולדת למקוטעין הואיל ועכשיו נשתנה הטבע מ"מ לגבי בהמה כיון שלא מצינו מפורש בפוסקים דגם בבהמה נשתנה הטבע עכשיו ע"כ בעינן שכל חודש יהיה שלשים יום ואפי' חודש האחרון יהיה ל' יום ולמחרתו תלד וזה דוקא בגסה דמבואר להדיא בגמרא דבזמניהם אינה יולדת למקוטעין ע"כ אמרינן דגם עתה כך הוא אבל בדקה כיון דלא נזכר להדיא בגמ' דבזמניהם לא ילדה למקוטעין יש להקל היכא דילדה ולד ורואין שהוא בריא כשאר יולדת דאז לא בעינן כילוי חדשים כ"א מדרבנן ע"כ כל שיש ה' חדשים אפי' אינם מלאים רק שהם כפי שהם מסודרים כגון אם נתעברה בא' בניסן וילדה בא' באלול מקרי כלו לו חדשיו עיי"ש. והנה לא נתפרש מה הדין בחי' אי יולדת למקוטעין בזמה"ז והנה בס' ערוגות הבושם לעיל סי' י"ג אות ד' כ' בשם התוס' דגם חי' אינה יולדת למקוטעין ומשמע דבין בגסה ובין בדקה אמרו כן וכיון דלא נתבאר בפוסקים דחי' נשתנה בענין זה עכשיו בזמה"ז ממילא דגם בזמה"ז הדין כן דכל חי' בין גסה בין דקה אינה יולדת למקוטעין עיי"ש ועי' בשו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד סי' י"ט ובס' דעת תורה ס"ק ז' (ובדברינו להלן סי' נ"ז ס"ק קע"ח):
ט דהיינו. עכו"פ ס"ק ד' דבבהמה א"צ רע"ג יום כמו באשה דבעינן ג' לקליטה דבבהמה א"צ ג' ימי קליטה עיי"ש וכ"כ בשמ"ח שם דבבהמה הוי השיעור רע"א יום עם יום הלידה עיי"ש ועי' תב"ש ס"ק ט"ז ועי' בשו"ת הגאון רעק"א סי' צ' ובשו"ת דברי חיים למרן אדומו"ר זצ"ל חלק א' באהע"ז סי' צ"ה ובברכי יוסף אהע"ז סי' ד' אות ה' ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק חלק ג' סי' קמ"ט ובשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' שמ"ח ובס' דעת תורה ס"ק ח' באריכות:
י מותר מיד. עפת"ש מ"ש שבשו"ת ברית אברהם הצדיק דברי המהרש"ל ועי' שמ"ח סעי' ג' ותב"ש ס"ק ז' שכ' לדינא דבידוע שכלו לו חדשיו ושוחטין אותו ביום הלידה אין חוששין לריסוק אברים אפי' אין יכולין להעמידו ותלינן הריעותא בתשות כחו שעדיין רך הוא עי"ש וכ"כ בס' רביד הזהב עי"ש ועי' מזה בשו"ת משיבת נפש סי' י"ז ובתורת יקותיאל ס"ק א' (ועבשו"ת בשמים ראש מבן הגאון מסטאניסלוב סי' כ"ב שהאריך טובא בענין זה):
יא ולא חיישינן. עי' בשו"ת הריב"ש סי' ק"צ ובתב"ש ס"ק ח' ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סי' תתכ"ט ובשו"ת ארי' דבי עילאי באבני זכרון ליו"ד סי' ה' ובשו"ת משיבת נפש שם ועי' בס' דעת תורה ס"ק ט':
יב חיישינן. כ' בשמ"ח סעיף ג' ותב"ש ס"ק ט' דאם לא הפריס ע"ג הקרקע אע"פ דמכשירין בידוע שכלו לו חדשיו מ"מ יש להחמיר ולהצריך פירכוס כדין מסוכנת שבסי' י"ז עי"ש:
יג אבריו. עש"ך ועשמ"ח שם ותב"ש ס"ק י' שכ' דבכל הדינים שבסעיף זה אין חילוק בין מקשה לילד לאין מקשה לילד ועי"ש לעיל ס"ק ז' ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' ח' ועי' בס' דעת תורה ס"ק ט"ו באמצע הדיבור:
יד מחבלי הלידה. עבאה"ט מ"ש אפי' איכא ריעותא שאינו הולך ועי' בתורת יקותיאל ס"ק א' ועשמ"ח שם ותב"ש ס"ק ז' בד"ה ובספר שכ' דמ"מ את אינו יודע אם כלו לו חדשיו שצריך להמתין ז' ימים וכל אותן הימים עדיין לא הלך כיון דאיכא ריעותא גדולה כזה שיצא מדרך שאר ולדות שכלם כבר עמדו והלכו אין להתיר אפילו בדיעבד כ"א כשהלך ד"א הילוך יפה במשך הימים ששהה בין הלידה לשחיטה עי"ש ועי' בשו"ת משיבת נפש סי' י"ז שכ' דאפי' ידוע שכלו לו חדשיו וגם הוא בן ח' ימים מ"מ אם הפריס ע"ג הקרקע ולא הלך ד"א אסור עיי"ש ועי' בס' דרך החיים שהעלה דבדיעבד במקום הפ"מ יש להתיר אפילו לא הלך דתולין לומר דמה שאינו הולך הוא מפני חולי שלו עי"ש וכ"כ במנהז"ב כלל ז' בקומץ סעי' י"ג ועשרון ס"ק ה' לדינא עי"ש ובמנחת יוסף סעי' ג' וע' בשו"ת אגודות אזוב מדברי חיו"ד סי' א' מ"ש בענין זה וכ' דאם רואין שהצמיח קרנים לעגל זה וגם רואין שהשביח מיום הלידה עד היום י"ל דגם התב"ש מודה להקל אפי' לא עמד על רגליו אף בלא ידוע שכלו לו חדשיו וגם כ' די"ל דגם התב"ש לא החמיר באין ידוע שכלו לו חדשיו אלא בידוע שלא עמד על רגליו בכל משך הזמן מיום שנולד עד שעת שחיטה אבל היכא שאין ידוע בבירור שלא עמד רק שרואין שכשהוא לפנינו אינו יכול לעמוד אין להחמיר די"ל שמתחלה עמד ואח"כ נקטה ליה שיגרונא שאינו יכול לעמוד דמספק לא מחזקינן ריעותא עי"ש באריכות ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' ח' שנשאל בעגל בן שבועים שלא רצה לילך והתיר המורה ועירערו עליו הלומדים שהוא נגד דברי התב"ש והשיב אם כי דברי התב"ש מחויבים אנו לקבל באימה כיון שנתקבלו דבריו כא' מהראשונים מ"מ כיון דגוף הדין הוא דבר חדש שלא נמצא רמז בתלמוד ע"כ בנ"ד שכבר שחטו יש להקל בדיעבד בהפ"מ ע"י בדיקה באיברים הפנימים ולא נמצא בהם ריעותא כיון שכבר שחטו ולית ליה עוד היתר באופן אחר יש להקל ולומר דאין כאן מכשול בדיעבד עי"ש ועי' בדעת תורה מס"ק ט"ו עד ס"ק י"ח מה שהאריך בענין זה והעלה דהיכא דאינו יודע אם היה הולד יכול להלוך כגון שנשבר היד או הרגל במקום שאינו עושה טריפה ונשחט העגל יש להקל בדיעבד ובשעת הדחק שיש דוחק לבשר לצורך שבת יש להקל גם לכתחלה בזה אך בעובדא שלו שנודע הדבר להקצב שהעגל לא הלך ולא הודיע להשו"ב כ' שראוי לאסרו אפי' בדיעבד למגדר מילתא דבכה"ג הוי הדיעבד כלכתחלה כיון שפשע עי"ש באריכות ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' כ"ת בעגל ששהה ח' ימים ביד עכו"ם ואח"כ קנהו ישראל והיה בידו עוד ח' ימים שנית ולא הלך והתירו מכמה טעמים חדא כיון דגוף הדין שכתב השמ"ח דבלא הלך אסור אפי' שהה ח' ימים אינו מוחלט ובדיעבד יש להקל ועוד דכיון ששהה י"ד יום יש צד להקל בל"ז די"ל דבזה כ"ע מודים דלא בעינן הפריס ע"ג קרקע כלל דהא דמצריך הרא"ש הפריס עג"ק אף בששהה ז' ימים היינו משום דבעינן תרתי למעליותא וכאן ששהה ח' ימים בכפל דהוי ג"כ תרתי למעליותא הו"ל כמו ח' ימים והלך ובפרט בנ"ד שלא נודע שאינו הולך עד שבא ליד ישראל די"ל דכשהי' ביד העכו"ם הלך כדרכו ומכל הלין העלה דמותר לשוחטו אף לכתחלה עי"ש (ועי' בס"ק שאחר זה):
טו הלידה. עבאה"ט (ועי' בס"ק שלפ"ז) ועי' שמ"ח שם ותב"ש ס"ק י"א שכ' דאם בשעת הלידה היתה האם עומדת והולד נפל מבית הרחם ע"ג הקרקע אע"פ שאין המקום גבוה י"ט יש לחוש לריסוק אברים ע"כ אף בידוע שכלו לו חדשיו בעי מדינא הילוך יפה ד' אמות עי"ש ועי' מזה בד"ק לקמן סי' נ"ח סוף ס"ק ג' ועי' בס' דברי אברהם על הד"ק שם ס"ק ח' מ"ש ע"ד הד"ק שם והניח בצע"ג עי"ש ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת (מהגאון מלבוב ז"ל) בסי' זה בסוף ד"ה שם שכ' בעובדא שהיה בפרה שהיתה מקשה לילד ולא היתה יכולה להפליט הולד מבית הרחם עד אשר משכוהו בחבלים ממנה ואז הוציאוהו אך לא היה יכול לילך כהוגן הילוך יפה ד' אמות כי היד צולע מאד ומנוענע בהליכתו אנה ואנה בכל צעד וצעד ושחטוהו אחר ז' והובא לפני המורה וראה כי ע"י צירי ודוחק הלידה אשר במקום א' היה שבירה בשדרה ושבירה בצלע הי"ג והטריפו מכמה טעמים עי"ש באריכות:
טז ואם אין ידוע וכו' אסור עי' בשו"ת ארי' דבי עילאי באבני זכרון לחיו"ד סוף סי' ב' שכ' שיש לעיין לענין ממון כגון א' מכר לחבירו בשר מעגל הנשחט תוך ח' ימים וקבל הדמים אם צריך להחזיר הדמים וכו' ועי"ש מ"ש בזה לדינא ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"ח שהביאו וכ' דלדעתו פשוט הוא דהיכא דהבשר כבר נאכל כיון דמבואר בחו"מ סי' רל"ד דבאיסור דרבנן א"צ להחזיר דמים א"כ הרי הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים בדין זה אי הוי איסור תורה או מדרבנן (ע"ל ס"ק כ"ב) ולפ"ז ממילא דהמוחזק יכול לומר קים לי דלא הוי רק איסור דרבנן ואם עדיין לא, נאכל הבשר הדבר פשוט דצריך המוכר להחזיר המעות עי"ש באורך:
יז ידוע. עכו"פ ושמ"ח סעיף ד' ותב"ש ס"ק י"ב ועי' בשו"ת נו"ב תניינא חאהע"ז סי' י"ט ועי' בשו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד סי' ו' ובס' שערי דעה על היו"ד סי' ש"ו סעי' ז' ובשו"ת שבראש אפרים סי' ב' וג' ובשו"ת מהר"מ מרוטינבורג האחרונים סי' ג' ובשו"ת מאמר מרדכי בתשובת בן המחבר (שהוא כעת הגאון אבד"ק לבוב נ"י) ובס' דעת תורה ס"ק י' י"א וי"ב ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' כ"א ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ט' שנשאל בפרה שילדה תאומים א' נולד ביום והב' בלילה וטעו ושחטו את הנולד בלילה בליל ו' ללידתו שסברו שהוא העגל הב' והעלה דהבשר אסור דא"ל דכיון דחזינן שהב' בן קיימא הוא אף הא' כן הוא דכאן איכא ריעותא טפי כיון שתאומים הם חלושים יותר מהנולדים יחידים אך לענין הכלים שנתבשל בהם בשר זה העגל צדד להתיר עי"ש באורך ועי' בס' דברי יוסף סי' ס"ה מ"ש בעובדא זו ומחמיר טובא בענין זה וכ' דאף לענין הכלים אין להקל מחמת שרואין שהב' חי לאחר ח' ימים עי"ש באריכות ועי' בשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' שמ"ח מ"ש בעובדא זו והאריך טובא ועי"ש בתשו' הג' מ' עזרא באורך וע' בס' דעת תורה ס"ק כ"ג מ"ש ע"ד בזה: (יח) שכלו לו חדשיו. עי' בנקודות הכסף שכ' על דברי הט"ז ס"ק ד' דפשיטא דאם ידוע שלא כלו לו חדשיו לא מהני לו ח' ימים עיי"ש ועי' בתב"ש ס"ק ט"ו ושמ"ח סעי' ד' שכ' כן לדינא דאם נודע שלא כלו לו חדשיו ראוי להחמיר מדאורייתא אעפ"י ששהה ז' ימים וצריך להמתין עד שיגדל ויהי' כשאר בהמות שלא יסופק אם הוא בן קיימא עיי"ש אמנם בשער המלך פרק א' מהל' יו"ט הלכה ב' הביא ראי' מדברי התוס' דגם בידוע שלא כלו לו חדשיו מהני ח' ימים עיי"ש ועי' בשו"ת נטע שעשועים סוף סי' י"ב ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ז אות א' שהשיגו ג"כ על התב"ש בזה עיי"ש ועי' בשו"ת שבסוף הרא"פ סוף סי' ג' מ"ש בענין זה עיי"ש ועי' בס' דבר הלכה (מהה"ג מראהטין ז"ל) הלכה ע' ובס' דעת תורה לעיל סי' י"ג ס"ק י"א מ"ש בענין זה באורך ועי' בשו"ת בגדי כהונה חיו"ד סי' א' שהשיג על השער המלך הנ"ל וכתב דהעיקר לדינא כדעת הנקה"כ והתב"ש הנ"ל עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ע"ג ע"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ל"ד וסי' ל"ו מ"ש בענין זה וכ' דרך הכרעה דאם שמרו אותה שלא זזה ידו ממנה מתחלת ט' חדשים שפיר יש להורות כמ"ש הנקה"כ והתב"ש להחמיר בזה אכן אם לא הי' הכי רק שראו שמעת שעלה עלי' זכר ונזדקקה לו יש רק ז' חדשים אף דבכ"מ קיי"ל דבכה"ג מחזקינן לה דבודאי לא נתעברה מקודם דקיי"ל דבהמה שנתעברה שוב אינה מקבלת זכר מ"מ בנ"ד יש להקל בזה די"ל שהיתה באמת מעוברת כבר שני חדשים קודם שנזדקקה שנית רק הואיל ועוברה אינו ניכר עד שליש ימי' א"כ אינה מרגשת בהעיבור עד לאחר שליש ימי העיבור וי"ל דנזדקקת שפיר עיי"ש באריכות ועיי"ש עוד שכ' בדרך אפשר די"ל דבעינן שלא זז ממנה מקודם יב"ח כיון דקיי"ל כהמ"ד דאף, בבהמה אישתהי יותר מט' ע"כ בעינן שלא זזה ידו ממנה ד' חדשים היינו מתחלת יב"ח עד ארבעה חדשים רצופים עיי"ש באורך: (יט) לו חדשיו. עפת"ש מ"ש מהלב"ש לענין הכלים מעגלים כאלו וע' בספרו שו"ת נאות דשא סי' י"ד וסי' ט"ז וי"ז מ"ש בענין זה באריכות ועי' בשו"ת נטע שעשועים סי' י"ב ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סוף סי' ס"ח מ"ש בדין זה באריכות ועי' בשו"ת מהר"י אוסאד ז"ל חיו"ד סוף סי' כ' שכ' דפשוט שהכלים של חרס שנתבשל בהם מעגל זה אסורים ואין להם תקנה בהגעלה ג"פ ואפי' אינם ב"י ג"כ אין להם תקנה וזה לא דמי למ"ש בטוש"ע ובבאר הגולה לקמן סוף סי' קי"ג ובמ"א ובפרמ"ג באו"ח ריש סי' שי"ח דמהני הגעלה אף בכלי חרס באיסור דרבנן זה חמיר טפי דאפי' את"ל דלא אסור רק מדרבנן מ"מ עכ"פ הו"ל עיקרו מדאורייתא עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ט מה שהאריך בזה והעלה דבהפ"מ יש להתיר להשהות כ"ח מעל"ע ולהגעילן ג"פ עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' ס"ה ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ט' ובשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' ז' ועי' במנח"י בלק"י ס"ק י"א שהביא כמה תשו' אחרונים בדינים אלו עי' בשו"ת מהר"מ פאדווא ז"ל מבריסק סי' י"ג מ"ש בדין זה וסיים וז"ל כללו של דבר אם הי' שאלה כזו בא לפני על הכלים שנתוודע הספק לאחר שהי' מעל"ע הייתי מתיר בפשיטות כהסכמת הפוסקים להלכה שהבאתי למעלה ואם הי' נתוודע בתוך מעל"ע בהך ספק הייתי חוכך להחמיר אך אם מע"ל כבר הקיל בזה לא מהדרינן עובדא ויש לו על מה לסמוך עכ"ל וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' כ"א אות י"ג עיי"ש:
כ חדשיו עכו"פ שכ' דהא דמהני שהיי' ח' ימים בבהמה דוקא בנולד אבל ביוצא דופן לא מהני שהיי' ח' ימים עיי"ש ועי' מזה בשו"ת עדות ביהוסף חיו"ד סי' ד' ענף י' י"א וי"ב באריכות:
כא אסור. אפי' בדיעבד כשכבר נשחט. שמ"ח שם. ועי' תב"ש ס"ק י"ב ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ו שכ' דמ"מ אם אירע שנמלח בשר עגל שנשחט בשוגג תוך ז' ימים עם שאר בשר יש להקל בהפ"מ בקליפת שאר הבשר עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מגדל השן סי' ו' שנשאל בעובדא שע"א העיד שקרא אותו הנכרי זה ח' ימים לקנות אצלו עגל ביום שנולד ולא הלך אצלו ועתה כבר עברו ח' ימים ועל עדותו זה נשחט העגל ובשלוהו עם שאר בשר בקדירה ואח"כ בא עד א' ואמר ששמע מפי הנכרי שעדיין לא עברו ז' ימים וכשנשמע זאת השליכו בשר העגל מהקדירה לחוץ ודעת השואל להתיר הבשר שהי' עמו בקדירה בהפ"מ כיון דמה"ת מין במינו בטל ברוב והספק לא נודע רק לאחר שנתערב והוא ז"ל השיב דאין להקל כיון דבשעה שנודע האיסור עדיין הי' הבשר בקדירה ועוד מטעם אחר עיי"ש ועי' בס' דעת תורה שם מ"ש על דבריו בזה ומצדד להקל להתיר שאר הבשר זולת אם שאר הבשר הי' של מין אחר אז לכ"ע אין להקל ולענין הרוטב תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך לקמן סי' צ"ח עיי"ש באריכות:
כב משום. עפת"ש מ"ש דאינו אסור כ"א מדרבנן ועי' בבינת אדם שער או"ה כלל ה' מ"ש בענין זה ועי' בתב"ש ס"ק י"ב ושמ"ח סעי' ד' שכ' ג"כ דמדאורייתא שרי אפי' ביום לידתו ואינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש וכ"כ בס' מנורה הטהורה על הלכות שבת סי' של"א בקני המנורה סק"ג עיי"ש ובישועות יעקב חלק אהע"ז בתשו' לק"ק דובנא שבסוף סי' קנ"ו באמצע התשו' עיי"ש ועי' ביד אפרים שהעלה דהוי ספיקא דאורייתא ודלא כהאומרים דלא הוה רק גזירה דרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' סי' שט"ו שהעלה דכיון דהוי ספק שמא לא כלו לו חדשיו ע"כ הוי עי"ז איסור ודאי מה"ת ואפי' לדעת הפוסקים דס"ל בעלמא דכל ספק מותר מה"ת מ"מ בזה לכ"ע אסור בודאי מה"ת ע"י ספק זה עיי"ש באריכות ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז מ"ש בענין זה ועי' בברכ"י ובשו"ת זית רענן חלק א' חיו"ד סי' א' ועבשו"ת ברכת רצה סי' ו' מ"ש בזה וכ' דבע"כ לא הוי רק מדרבנן ואין בזה שום ספק ונדנוד חשש איסור תורה והאריך טובא בזה עיי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' י' ובשו"ת דבר משה קמא סי' נ"א ונ"ב ובשו"ת דעת חכמים (הנספח להס' תקוני זבח) סי' מ"ג מ"ד ומ"ה ובשו"ת מחנה חיים ח"ב ביו"ד סי' י' ובשו"ת משיבת נפש סי' ט"ז ובס' דעת תורה ס"ק י' וי"א וי"ב ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' כ"א (וע"ל סי' י"ט ס"ק ט"ו):
ודע דכ"ז כשהוא בריא במשך הימים עד ששחטוהו אולם כשחלה עי' בשמ"ח ותב"ש ס"ק י"ג דאם חלה בתוך ז' ושחטו בתוך חליו אעפ"י שפירכס ויצא מחשש מסוכנת חוששין לי' לנפל מדאורייתא עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע חלק אהע"ז סי' צ"ז מ"ש ע"ד התב"ש בזה ומסיק דהתב"ש מיירי במסוכנת בהחולי בגווני דמקרי חולי לענין פירכוס להלן סי' י"ז והוא כעין גוסס דקיי"ל דרוב גוססין למיתה בזה י"ל דאין אנו בקיאים דלמא הגיע קרוב למיתה משא"כ בחולי בעלמא עיי"ש ועי' בס' רביד הזהב מ"ש בענין זה (וע"ל ס"ק כ"ה):
כג ספק. עי' בפרי תואר ס"ק ד' שכ' היכא דנולד ביהש"מ של יום שבו ודאי כלו לו חדשיו יש להתירו משום ס"ס ספק כלו ואת"ל לא כלו דילמא אותו ביהש"מ הי' כבר לילה עיי"ש:
כד נפל. עי' בס' ערוגות הבושם אות ד' שנשאל באיש א' שקנה כמה עגלים שהי' ידוע שהם בני ח' ימים ואח"כ קנה עגל א' מן השוק שלא נודע אם הוא בן ח' ימים ונתערב עגל זה בין שאר עגלים ונצרך לשחוט כלם היום ואם יצטרך להשהותם עוד עד ז' ימים יהי' לו היזק גדול וטורח רב להלעיטם ולהאכילם כי הם גמולים מחלב אמם וגם יתקלקלו ומשמן בשרם ירזה וכ' שם דיש להקל מכמה טעמים לשחוט כולם היום ואע"ג דקיי"ל דברי' אפי' באלף לא בטיל מכ"ש בזה דהוי דבר שיש לו מתירין מ"מ בכה"ג כיון שצריך הוצאה גדולה להחזיק עוד איזה ימים וגם חשיבות של העגל הזה שנתערב אינו כ"כ כיון דהוא בכלל נפל וכיון דלא הוי רק איסור דרבנן יש להקל עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' ג' בעובדא כזו שנתערב עגל א' שלא עבר עליו:
ח' ימים מיום הולדו בין ששה עגלים אחרים אשר כבר עברו עליהם ח' ימים והורה המורה לכבשינהו עד דניידו כולהו וע"י נכרי ושלא בפני ישראל וימשיך חמשה מהם וישחוט ושנים האחרונים ימתין מלשוחטם עד כלות שמנה ימים גם להעגל שנתערב ויצא עליו עוררין ונשאל אם יפה הורה המורה והאריך טובא והעלה שיפה הורה בזה אך בפרט א' לא הרגיש המורה דהא מבואר בפוסקים שיש סימנים להכיר אם הוא בן ח' ימים ואם כי קיהו בהם קצת מהאחרונים אם יש לסמוך עליהם היינו לקולא אבל לחומרא בודאי יש לחוש להם לכן צריכין להחמיר בעובדא כזו לבדוק אם לא נמצא א' מהם שאין לו סימנים הללו ולחוש לחומרא דהוא העגל שלא כלו לו ח' ימים ויש להפרישו ביחוד ואח"ז יכבשינהו דניידו כולהו וימשוך מהם חמשה והששי ישאר עם העגל הזה והשאר מותרין עי"ש וע' במה שהאריך בענין כזה בשו"ת בית ישראל סי' כ"ה:
כה עד תחלת ליל הח. ע' שמ"ח סעי' ד' ותב"ש ס"ק י"ד שכ' דכל ששהה ז' ימים אעפ"י שחלה כל ז' יצא מחשש נפל אפי' בדרבנן עי"ש וע' בס' רביד הזהב שהשיג עליו בזה והעלה דכל שלא ידעינן בודאי שכלו לו חדשיו אם נחלה בתוך משך זמן זה אפי' שהה ח' ימים לא מהני להוציאו מחשש נפל דכיון דחלה איתרע לי' רובא דידי' וכעין מ"ש התב"ש בכבודו ובעצמו לעיל סי' י"ג ס"ק ה' עי"ש וע' בס' דעת תורה ס"ק י"ג שמדחה דבריו והעלה דהעיקר לדינא כדעת התב"ש דבשהה ז' ימים אין להחמיר עי"ש (וע"ל סוף ס"ק כ"ב):
כו עד תחלת ליל ח'. עפת"ש מ"ש לענין אי צריכין ז' ימים מעל"ע וע' עוד בדברי הפרמ"ג בתיבת גומא פ' במדבר ובפרמ"ג באו"ח בפתיחה להלכות יו"ט חלק ב' פרק א' אות י"ז וע' בפרמ"ג יו"ד שנדפס פעם שנית בק' פפד"א שהדפיס הפרמ"ג עצמו הוספות כמו ב' שורות במקום זה ועי' במנחת חינוך ריש מצוה רצ"ג ובשו"ת עדות ביהוסף (מהה"ג מטעלז) סי' ד' מענף א' עד ענף ו' ובשו"ת מחנה חיים חלק ב' חיו"ד סי' ט' מ"ש בזה והנה בס' תורת זבח במזבח העולה סי' ה' סעי' ד' ובהעלה שלמה שם ס"ק א' העלה בראיות דעיקר כדברי הפרמ"ג הראשונים קודם שחזר בו דבעינן ז' ימים שלמים מעל"ע דוקא עיי"ש אבל בשו"ת טוטו"ד קמא סי' כ"ה וכ"ו וכ"ז הביא דבריו בזה ודחה ראיותיו בשתי ידים והעלה לדינא דלא בעינן מעל"ע עי"ש באריכות וכן פסק במהדורא תליתאי סי' ע' וע"א עי"ש באריכות ועי' בס' נחל אשכול שעל ס' האשכול בהלכות מילה סוף סי' ל"ט ובס' מורה לזובחים בתוספת הלכה סי' ה' ס"ק ב' שמצאו כן להדיא בבדק הבית להר"א הלוי בית ז' שער ה' דלא בעינן מעל"ע שלימים עי"ש וכ"כ הגאון מלבוב בקונטרס נועם מגדים על הפרמ"ג יו"ד כאן ובישועות יעקב ובחידושי הגאון רעק"א ז"ל להלכה למעשה דא"צ מעל"ע עי"ש והנה בס' תואר משה פרק ל"ח אות ה' ובמנהז"ב כלל ז' בקומץ סעיף ב' ועשרון ס"ק ג' חוששין להחמיר שימלאו כל הז' ימים מעל"ע וכ' שכן צריך ליזהר להחמיר בזה בכל מה דאפשר כיון שהנוב"י לא רצה להחליט להקל עד הפרמ"ג עי"ש אבל אין טענתם טענה כי הנוב"י שחשש להחמיר הוא משום שלא ראה שהפרמ"ג בעצמו חזר בו אבל אנן דחזינן בכל אותן המקומות שהפרמ"ג חזר בו וכ' בעצמו שטעות נפל בדבריו בודאי אין לחוש כלל וכן ראיתי תשובה אחת כת"י שהשיב הגאון ר' מרדכי זאב ז"ל מלבוב לרב א' ששאל לו איך ינהג בזה אם יחוש לדברי המחמירים בזה כלל ובסוף התשובה כתב שלא יהא אף לבו נוקפו ופורש משום חומרא זו כי אין מקום חלות לחומרא זו כלל והביא כמה ראיות לדבריו ע"כ וכ"כ בס' מנחת אהרן סק"י ובס' דעת תורה ס"ק כ"ב ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' כ"ג לדינא עי"ש וכן נתפשט המנהג במדינתנו שאין חוששין להצריך ז' ימים מעל"ע:
אמנם זאת צריך לידע מ"ש בס' דברי חיים (להגאון מהר"י אורבאך ז"ל) חיו"ד סי' ה' ובס' אמרי בינה (מבנו הגאון מקאליש ז"ל) חיו"ד בה' שחיטה סי' ט"ו דאף דכן הוא העיקר ויש לזה כמה ראיות דלא בעינן ז' מעל"ע כל זה הוא דוקא לענין דמצטרפין מקצת היום הלידה ליום שלם דהיינו אף שלא נולד בתחלת היום רק בסופו אפ"ה נחשב מקצתו ככלו אבל ודאי דביום השביעי לא אמרינן מקצת היום ככלו וביום הז' אסור לשחוט עד הלילה וכ' שמוכרח לכתוב זאת אף שהוא דבר פשוט רק משום שראה שמורה א' טעה בזה והתיר בעגל שנולד בליל שבת ונשחט בעש"ק ותלה להקל על פי דברי המחברים שכ' דלא בעינן ז' ימים מעל"ע אבל חלילה לפסוק כן חס מלהזכיר הפוסקים לא התירו אלא לחשוב מקצת היום הלידה ליום שלם דאף דהלידה היה סמוך לערב מ"מ כיון דהוי ביום הוא כיום שלם אבל ביום הז' לא אמרינן מקצת היום ככלו וכ' ראי' לזה מדברי הש"ס עי"ש וע' בשו"ת עטרת חכמים חיו"ד סי' ד' שכתב ג"כ הכי בפשיטות דביום האחרון מן הז' לא אמרינן מקצת היום ככלו עי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד קמא סי' כ"ז ובמנהז"ב כלל ז' סעי' ג' ועשרון ס"ק ד' ובדעת תורה ס"ק ל"ט לדינא וכ' דמה"ט כ' כל הפוסקים בלשונם עד תחלת ליל שמיני סתם היינו משום דלעולם אין כלין כל הז' עד שיגיע תחלת ליל ח' עי"ש ועי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' ט' שהאריך ג"כ בענין זה והביא כמה ראיות שכן עיקר לדינא דבכל ענין אסור לשוחטו עד תחלת ליל ח' אך בנידון דידי' שנשאל שם לענין דיעבד שכבר נשחט העגל ולא הי' רק ספק בזה והיה עדות עכו"ם מסלפ"ת שהוא בן ח' שלימים והי' הפ"מ והתיר בצירוף כמה סניפים עי"ש באריכות ועי' בס' דעת תורה שם בעובדא שא' קנה עגל מנכרי ע"פ מה שא"ל יהודי א' שהיה שם וראה העגל בחצות ליל ג' ועפ"ז קנהו ושחטו ביום ג' בבוקר והבשר נמכר ונתבשל בכמה כלים ואח"כ חזר אותו היהודי ואמר שנזכר שראה העגל רק בליל ד' וא"כ נשלם בליל ג' ששה מעל"ע ויש עוד עודף חצי מעל"ע והשיב דאם כי לפי דברי העד לאחר החזרה פשוט דאין שום צד להתיר דהוי כעגל הנשחט בתוך ז' ימים מ"מ בנ"ד כיון דיש פלוגתת הפוסקים בדין אם העד נאמן לחזור במה שהעיד באיסורין חוץ לב"ד ודעת הרשב"א דבאיסורין א"י לחזור דאינו נאמן לאסור ובנ"ד כיון דשיטת רוב הפוסקים הוא דלא הוי רק איסור דרבנן נראה דבכה"ג יש להקל עי"ש באריכות. ועי' בבית אברהם בש"ז ס"ק ו' שכ' דאף דאמרינן ביום הלידה מקצת היום ככלו מ"מ בעינן עכ"פ שיהא נולד שעה א' קודם הלילה אז נחשב זה המקצת דיום הלידה ליום שלם משא"כ בזמן קצר פחות משעה לא נחשב לכלום עי"ש:
כז שמיני. עפת"ש מ"ש לענין בדיעבד אם שחטו תוך שמנה ומ"ש מהלב"ש ועי' במה שהאריכו בזה בשו"ת נאות דשא סי' ט"ו ט"ז וי"ז ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י' ועי' בשו"ת רח"כ ראפופורט ז"ל סי' ו' שנדפס שם תשו' הג' בעהמח"ס מים אדירים שהעלה להקל בדיעבד בהפ"מ ולצורך שבת בשר עגל שנשחט תוך ז' וכ"כ שם הגאון ר"ח כהן בתשו' עי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ס' שכ' להשואל שסמך עצמו ע"ד תשו' הר"ח כהן הנ"ל להקל שלא יפה עשה בזה כי הוא נגד משמעות הש"ע והאחרונים וגם הוא דבר התמוה לרבים ואף שבש"ך סי' רמ"ב כ' דאם מראה באיזה ספר מותר אף בדבר התמוה לרבים היינו בספר מפורסם מראשונים גם אינו נגד הש"ע והאחרונים אשר כל ישראל נשען עליהם ולדעתי לדינא נמי אסור בדיעבד לכן לא יפה עשה שהתיר בזה עי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ד מ"ש בענין זה והעלה ג"כ דאין לסמוך על צדדי היתר שכ' בתשו' רח"כ הנ"ל ואף התערובות אין להתיר רק לענין הכלים יש להקל ועי"ש להלן ס"ק כ"ט באריכות ועי' בס' דברי יוסף סי' ס"ה ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ט' ובשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' ד':
סעיף ג:
כח אין סומכים על נכרי. עפת"ש מ"ש מהתפארת למשה: שע"א ישראל נאמן בזה שהוא בן ח' ימים ועי' בברכי יוסף שכ' דאפילו אם מכחישין איתו נאמן העד המתיר עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שבגליון היו"ד דפוס ווילנא שהביא דברי הברכי יוסף בזה ושדי נרגא בצדדי היתר שלו עפ"ד השער המלך שהביא הפת"ש ס"ק ג' עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שנשאל בב' עדים המכחישים זא"ז א' אומר שהוא בן ח' וא' אומר שאינו בן ח' עדיין והשיב שזה תלוי אם המתיר בא תחלה עיי"ש באריכות ועי' בד"ק סק"ה מ"ש לענין ב' המכחישים זא"ז א' אומר שהוא בן ז' וא' אומר שעדיין אינו בן ז' דאין הכרע להקל בזה אפי' ע"י סימנים ומ"מ בדיעבד בהפ"מ אולי יש לצדד לסמוך על כל פנים על הסי' בכהאי גוונא עיי"ש ועי' בגה"ק ובס' דעת תורה ס"ק ל"ה בענין זה באורך ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק א' סי' פ"ח בא' שמכר עגל ואמר שהוא בן ח' ושחטו ואח"כ באתה אשה אחת ואמרה שעמדה בשעה שנולד העגל ולא הי' לו כ"א ששה ימים וכ' דבכה"ג כ"ע מודים דאין להאמין להאשה רק להמוכר שאמר שהוא בן ח' וכשר עיי"ש (וע"ל סוף ס"ק ל"ד):
כט סומכין על נכרי. עבאה"ט מ"ש דאפי' במסל"ת אין הנכרי נאמן ועי' בשו"ת עונג יו"ט סי' ס"ה מ"ש לענין נכרי מסל"ת שהוא בן ח' וגם מסל"ת שכלו לו חדשיו מיום שקבלה זכר אם יש להאמין לו ומתחלה צידד להקל דבכה"ג לא שייך להחמיר דלא ליהני מסל"ת היכא דמעיד גם על זמן עיבורה ומ"מ לדינא סיים להחמיר בזה עיי"ש ועי' בשו"ת דבר אלי' סי' כ"ח שנשאל בדבר העגלים הנקחים מנכרים והם ספק בני ח' ימים ואי אפשר לעמוד על הבירור על ידי ישראל ועי"ז יש כמה מכשולות אם יש עצה לזה והשיב שישאל לשני נכרים מסל"ת זה שלא בפני זה ואם יכוין השני להיום והשעה שנולד העגל כמו הראשון יש להקל שזה מהני כמו סי' מובהק עם מסל"ת ואין לחוש שמא הנכרי השני שמע מהראשון ואמר שיודע מעצמו דאין לחוש והביא ראי' לזה מש"ס וכ' שיש לסמוך ולהתיר בזה אפי' שלא בשעת הדחק כיון שהוא מוסכם מכל הפוסקים שהוא רק דרבנן וסיים כ"ז כותב אני להלכה ולא למעשה עכ"ל ולפמש"ל (ס"ק כ"ב) דלאו כ"ע מודים דהוי רק מדרבנן ודבר זה נפתח בגדולים בודאי דלמעשה אין לסמוך ע"ז להקל אם לא בצירוף היכר סימנים ועבמש"ל (ס"ק ל"ד) מהד"ק ואולי י"ל דבכה"ג יש לסמוך על הסי' אפי' שלא בהפ"מ וצ"ע:
ל על נכרי עי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' א' שנשאל בנכרי שאמר לישראל היום נולד לי עגל שיקנה אצלו ואחר שמנה ימים קנה הישראל אצלו העגל אם יוכל לסמוך ע"ז לשחטו תיכף ולומר דבודאי לא שיקר לו ביום שאמר לו היום נולד לי עגל דבודאי האמת כן הוא דהו"ל לחוש שמא ירצה הישראל לקנותו וילך אצלו ולא יהי' לו עגל ויתפוס על שקרותו וכ' דבזה נראה דיש לסמוך עליו דבודאי לא אמר שקר דכיון שרצה למכור לו העגל בודאי כבר הי' נולד לו העגל ולא שיקר בכזה עיי"ש באריכות אמנם בשו"ת שואל ומשיב קמא ח"א סי' רי"ב החמיר בענין זה והביא ראי' דאף דהוי מילתא דעבידא לגלוי' כנ"ל אפ"ה אין הנכרי נאמן בזה ואין לסמוך על מה שאמר הנכרי שהיום נולד לו עגל למנות הז' ימים מיום ההוא והלאה עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"ג שהאריך להשיג ע"ד השו"מ בזה ודחה ראיותיו והעלה דעכ"פ אם יש לו להעגל הסי' דקרנים ושיניים וליכא הוכחה ע"י קטנותו לאיסור יש לסמוך להקל בזה עיי"ש באורך ועי' בשו"ת מגדל השן סי' ג' וסי' ו' בעובדא כיוצא בזה בעגל שנשחט מחמת שהקצב סמך ע"ד נכרי שקרא אותו לבא לביתו שנולד לו עגל ורוצה למכרו והוא לא הלך לראותו ושחטו לח' ימים מיום שקרא אותו הנכרי ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' דעת תורה לעיל ס"ק כ"ז מ"ש ע"ד מגדל השן בזה עיי"ש:
לא עובד כוכבים. עבאה"ט ועי' בס' דעת תורה סוף ס"ק ל"א שכ' דמ"מ אם אמר נכרי המוכר שהוא רק בן ו' מים נאמן במסל"ת דאם להשביח מקחו מכוין טפי הו"ל לומר שהוא בן ח' עיי"ש ונסתייע מדברי הרש"ך שהובא באהע"ז בקונטרס עגונות שבסי' י"ז אות שס"ה שכ' כיוצא בזה דהיכא שהי' הנכרי יכול להגזים יותר להשביח המקח נאמן עיי"ש ולפענ"ד צ"ע בזה דבכה"ג יש לחוש דלפעמים שהנכרי אומר שהוא רק בן ו' משום שאם יאמר שהוא בן ח' יהי' מוכחש ע"י איזה ישראל שהי' אצלו לפני ז' ימים ולא הי' העגל נולד עדיין ויהי' נתפס על שקרנותו או דלפעמים ע"י קטנות העגל ירא להגזים יותר וכיוצא וזה לא דמי לנידון דתשו' רש"ך שבקונטרס עגונות שם שכ' דנאמן הנכרי דאם רוצה להגזים הי' אומר שרצו להרוג אותו דשם לא שייך זה דהלא לא היה שם איש אחר שיכחיש אותו על שקרותו ולא ירא להגזים וכמובן:
לב בגדיים קטנים. עתב"ש ס"ק י"ז שכ' דה"ה עגלים הרכים וטלאים והא דנקט המחבר גדיים קטנים הוא משום שהמעשה שנשאל עלי' הרשב"א שממנו מקור דין זה היה בגדיים עי"ש ועי' בשו"ת שבסוף ש"ע בעל התניא ז"ל סי' י"א מ"ש בזה:
לג קטנים. עפת"ש ס"ק ה' מ"ש מהבית אפרים שיש לסמוך על אומדן דעת במה שנראה מגדלותו למראית עין שהוא בן ח' ימים ועתב"ש שם שכ' דאין לסמוך על היכר דגדלות דאפי' נראה גדול אין סומכין על הנכרי דהגדלות לאו ראיה הוא דלפעמים נראה עגל רך כגדול ולפעמים להיפוך עי"ש ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ז אות ב' ובשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ס"ח וס"ט מה שתמהו ע"ד התב"ש במה שהחמיר בזה כ"כ והביאו ראיות דמהני היכר דגדלות עי"ש ועי' בשו"ת שבראש אפרים סי' ל"ח בהגה שבאמצע התשובה ועי' בפרי תואר ס"ק ד' שכ' וז"ל ונ"ל דהרשב"א מיירי בעגל שניכר לעין שנולד לימים מועטים וכגון דא לא מקרי ספק דהא דעגל זה נולד לימים מועטים וכו' עכ"ל ונראה מדבריו דדוקא בדאיכא הוכחה ע"י קטנו שאינו בן ח' אסור אבל בספק יש להקל ועי' בשו"ת שבסוף הש"ע של הרב ז"ל מה שהאריך בענין זה והעלה דהיכא דליכא הוכחה מגדלותו והוי ספק השקול אין להקל אבל בדאיכא הוכחה ע"י גדלותו אין להחמיר עי"ש באריכות וע' בשו"ת נאות דשא סי' ט"ז שהביא מתשו' התשב"ץ בחוט המשולש סי' ב' דדוקא בדאיכא אומדנא שהוא פחות מבן ח' ימים לא סמכינן אנכרי עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"א מה שפלפל בדברי האחרונים בזה באריכות ועי' בנימוקי הרי"ב שנדפסו בווילנא בסוף ח"א מיו"ד שכ' בזה לדינא כך דבאינו מסל"ת אין לסמוך אנכרי אף כשנראה גדול אבל כשהנכרי מסל"ת ונראה גדול בודאי יש להתיר אך אם לפי מראית עין נראה מקטנותו שאינו בן ח' ימים אין לסמוך אנכרי אפי' במסל"ת עיי"ש ועי' בשו"ת ברכת רצה סי' ו' מ"ש בענין זה וכ' דאף אם לפי אומדן, הדעת נראה שהוא יותר מח' ימים אין לסמוך להקל ועיי"ש עוד בד"ה אחר שכ' דאף כשהוא גדול קצת עד שיש להסתפק בו שהוא בן ג' שבועות אין להקל עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת נטע שעשועים סי' י"ב מ"ש בזה והעלה דיש להקל בהפ"מ לסמוך על היכר דגדלות עכ"פ בצירוף סי' עיי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' י' מענין זה באריכות:
לד הנקחים. עבאה"ט מ"ש דאפי' במסל"ת אין הנכרי נאמן וע' בס' מנורה הטהורה על הלכות שבת סי' של"א בקני המנורה ס"ק ג' שמתמה על הש"ך על שהחמיר כ"כ בזה וכ' דכיון דלא הוי רק מילתא דרבנן (ע"ל ס"ק כ"ב) וגם לא איתחזק איסורא בודאי דנאמן נכרי במסל"ת שהוא בן ח' ימים עיי"ש ועי' בשו"ת גור ארי' יהודא סי' ז' ועי' בשו"ת מהר"מ מרוטינבארג האחרונים חיו"ד סי' ב' מ"ש בזה וצידד דהרשב"א לא אמר דאין לסמוך על אמירת נכרי בזה אלא אם הגיד ע"י שאלה וע"ז כ' הרשב"א דאפי' אם אינו אומר כן כדי להשביח מקחו אינו נאמן אבל במסל"ת י"ל דמודה הרשב"א דמהני ולכן העלה דעכ"פ בצירוף סי' יש לסמוך אנכרי מסל"ת שהוא בן ז' ימים עיי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' ד' דבצירוף סי' יש לסמוך על אמירת נכרי במסל"ת היכא דאין העגל שלו עיי"ש אבל בשו"ת ספר יהושע סי' מ"ד ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ז כ' שאין שום צד להקל שיהא מהני בזה עדות נכרי במסל"ת ואף אם נימא דאיסור זה לא הוי רק מדרבנן אפ"ה לא מהני מסל"ת עיי"ש באריכות ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"א מה שהאריך בענין זה והעלה ג"כ בראיות דאפי' בדיעבד שכבר נשחט העגל ע"י אמירת נכרי במסל"ת אסור עי"ש וע' בד"ק ס"ק ו' שכ' דהיכא שמבינים דהיינו אותן שאינם עוסקים במו"מ בכך (וכ' הרב המסדר במוסגר שם אבל על הטבחים אין לסמוך כיון שכ' הרשב"א ששקר בימינה) אומרים שהם מכירים בטב"ע שהוא בן ח' ע"י השערות וגם יש היכר באכילת עשבים שאוכל כמו בן ח' ודכוותיה דא"א שיהא כן בעגל פחות מבן ח' והוא הפ"מ אז יש לסמוך על מסל"ת דנכרי בצירוף סי' דקרנים קטנים אף שהם נמוכים הרבה כשהן עכ"פ קשין שאין הצפורן נתחב בהם וגם יש לו שיניים הרבה ועי"ש עוד בד"ק ס"ק ה' שכ' דנכרי שמכר טלה ואמר במסל"ת שהוא בן י' ימים ואחר שמכרו אמר לפני יהודי אחר שהוא רק בן ששה ימים והי' סימן דקרנים ושיניים והבשר כבר נאכל ושאלו על הכלים והשיב דהכלים מותרים לאחר מעל"ע דאין להאמין להנכרי בזה כיון שבתחלה אמר שהוא בר עשרה ימים וניכר מדבריו האחרונים שאומר כן רק לצעורי כיון שיודע שאסור לישראל לשחוט תוך ז' עי"ש ועי' בשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' י"ד שנשאל בעגל שנשחט והשו"ב בדק רק בשיניים ולא בקרנים והבשר כבר נאכל ואחר כך באו עדים והעידו שהנכרי המוכר היה מסל"ת לפניהם לאחר שיצא העגל מתח"י שהעגל לא היה לו רק ד' ימים והבשר נאכל ושאלו על הכלים והשיב באריכות וסיים להכשיר הכלים עי"ש וע' בס' בית אברהם בא"ז ס"ק ח' שהביא דבריו בקצרה וכתב דהיכא דהו"ל ב' סימנים דהיינו שיניים וקרנים יש לצדד ולהכשיר גם הבשר לכתחלה והיכא שהי' רק סי' א' דשיניים אין להתיר הבשר אבל לענין הכלים אפי' בעל נפש שרוצה להחמיר יש לו להתיר הכלים אחר מעל"ע בלי שום הכשר עי"ש וע' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' יו"ד שנשאל בעגל שהי' נראה יותר מבן ח' ונשחט ונאכל ואח"כ הסיח הנכרי לפי תומו שהוא רק בן ה' ימים והאריך דהכלים יש להתיר עכ"פ לאחר מעל"ע ולסמוך אטב"ע שהי' העגל בן ח' ימים כיון דלא הוי רק ספק דרבנן עי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ע"ב ובס' דעת תורה ס"ק ל"ז דפשוט הדבר להתיר עפמש"ל סוף סי' ט"ז דאין נכרי מסל"ת נאמן לאסור עי"ש:
ועיין בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק א' סי' פ"ח שכתב דאם אשה אמרה שהוא בן ח' ימים וא' אמר שהנכרי המוכר אמר במסל"ת שאינו בן ח' אינו צריך לחוש דודאי האשה נאמנת עי"ש (ועי' בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד ס"ק ס"ג ובשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' נ"ק ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' כ"ח ועי' בדברינו להלן סי' מ"ב ס"ק ל"ו):
לה ממנו. ע' בס' דעת תורה סוף ס"ק ל"א שכ' מתשו' רש"ך סי' קמ"ט וק"נ דבנכרי שאינו שלו אין לחוש שמכוין להשביח מקחו של נכרי חבירו עי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק ד' שכ' דלאו דוקא נכרי המוכר הוא דאינו נאמן אלא אפי' נכרי אחר שאינו מוכר ג"כ לא מהימן עי"ש וע' בבית אברהם בא"ז ס"ק ז' מ"ש בזה וע' בשו"ת הרד"ס חיו"ד סי' א' שכ' דכל מה דאמרינן דלא מהני בזה אמירת נכרי במסל"ת דוקא במסל"ת להשביח המקח אבל במי שקנה עגל מנכרי א' ובא הנכרי הב' ואמר במסל"ת למה קנית אותו והלא היום ג' ימים משנולד והמתין היהודי עוד ה' ימים ושחטו יש להתיר הבשר דזה עדיף ממסל"ת דעלמא דהא הנכרי הב' נתכוין לקלקל המקח דאי ס"ד דגם ג' ימים לא עברו עליו מה לו להנכרי לשקר ולומר דעברו עליו ג' ימים עי"ש באריכות וע' בס' דעת תורה סס"ק ל"ג שמקיל ג"כ בעובדא כזה ובפרט בצירוף סניף שהי' העגל גדול קצת עי"ש:
לו ואומר. עבאה"ט ס"ק ה' ופת"ש ס"ק ג' מ"ש לענין אי הוי ס"ס וע' במה שהאריך בזה בשו"ת גור ארי' יהודא חיו"ד סי' ז' ובשו"ת ברכת רצה סי' ו' ובשו"ת בית שמואל אחרון חיו"ד סי' י"א. ומ"ש הפת"ש מהשער המלך ע' בשו"ת שבס' ראש אפרים סי' ב' מ"ש ע"ד השער המלך בזה וע' בס' ישועות יעקב כאן וע' בשו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד סי' ו' ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ז וע' בס' דעת תורה ס"ק ל' מה שפלפל בדברי האחרונים בזה:
לז שהם בני ח' ימים. עפת"ש מ"ש מהח"ס דבצירוף סי' יש לסמוך אנכרי מסל"ת והנה מהות הסי' שדברו בו לסמוך עליהם עם מסל"ת לא נתבאר בדבריהם שם ככל הצורך והנה בימין משה כ' ששמע מרבו הר"י מזרחי דכל שנפל טיבורו בידוע שעבר עליו ז' ימים ע"ש אמנם בזבח שמואל סי' י"ז אות ג' כתב דאין נוהגין לסמוך על סי' זה כלל עי"ש וכ"כ בתב"ש סוף סי' זה דמה שנסתלק הטבור אינו סי'. ועי"ש בימין משה שכ' עוד סי' דכל שאין שליחופיתו של מי רגלים אדומה רק שיש בו גידין דקים של דם הוי סי'. וע' בבל"י ס"ק ו' שכ' מהכנה"ג לבדוק בראש הגוי' אם היא אדומה היא פחות מח' ימים ואם היא לבנה היא יותר מח' עי"ש וע' בפרי תואר ס"ק ד' שהביא ג"כ דברי הכנה"ג בזה וכ' שאין לסמוך על סי' זה כצל עי"ש:
ועיין בפר"ח סוף סי' זה שכ' בשם מהריק"ש ששמע מפי בקיאים שכל שגדלו שיני' בידוע שעברו עלי' ז' ימים שלימים וכ' ע"ז וגם אני שמעתי מפי בקיאים כן ועוד שמעתי לבדוק בקרנים שכל שאינם רכים עדיין שיכול לתחוב בהם הצפורן אלא שהם קשים וחדודים סומכין עלייהו להתירם הא לאו הכי אין ראוי להתירם כלל עכ"ל וכן הסכים עמו השמ"ח והתב"ש סוף סי' זה שיש לסמוך בגדיים על ב' סי' הנ"ל דהיינו שיש שיניים וגם קרנים קשים שאינו יכול לתחוב בהם הצפורן אך כ' דזה דוקא בגדיים אבל בעגלים כיון דלא שכיח שיצמחו לו קרנים כ"א לאחר זמן רב הוי גם קרנים לבד סי' גבי' עי"ש וע' בפרי תואר שם שהשיג על הפר"ח בזה וכ' דגם על ב' סי' אלו דקרנים ושיניים אין לסמוך עי"ש וע' בשו"ת רשמי שאלה סי' י"ב מה שהאריך בענין זה וכ' דהמנהג בעירו מימים קדמונים דהיכא דיש לו סי' דגדלות שנראה מגדלותו שהוא לערך ג' שבועות סומכין אף על סי' דשיניים לבד דאם יש לו ח' שיניים שוחטין אותו אף בלא סי' קרנים כלל וכ' שכן הסכים עמו הגאון מ' דוד טעביל ז"ל מליסא והבד"צ שלו (ודע שבס' זבח שמואל הנדפס בדירנפורט יש שם הגהה מבן המחבר דרישת הזאב והביא שם דברי הרשמי שאלה הנזכר לסמוך על היכר דשיניים בלא סי' דקרנים ולא זכר כלל מסי' דגדלות הנ"ל ובמח"כ שנה בזה ונתן מכשול למעיין כי ברשמי שאלה שם כ' כמה פעמים רק ע"י היכר סי' דגדלות שהיא לערך ג' או ד' שבועות בזה סמך על צדדי היתר לסמוך על סי' דשיניים לבד כמבואר להמעיין שם):
ובענין סי' דשיניים ראיתי שבחכמת אדם כלל ד' סעיף ג' כ' שצ"ל ח' שיניים וכן כתב בספר בית אברהם בא"ז ס"ק ח' שצ"ל שמנה שיניים וכן ראיתי באהל יצחק שם ובזבחי רצון סימן ט"ו ובשערי קודש פרק ל"ח אות ל"ח אמנם בס' מורה לזובחים סי' ה' בתוספת הלכה ס"ק ג' הניח בצ"ע דמאין הוציאו האחרונים דצ"ל ח' שיניים דוקא עיי"ש והנה לכאורה הי' נראה שהוא עפ"ד המאירי שהביאו ביד שאול שכ' דהסי' דשיניים הוא שבכל יום נוסף שן א' אבל ז"א דלפ"ז הי' די לו בז' שיניים (ודוחק לומר שתיכף כשהגיע ליל ח' נוסף לו השן הח') שוב מצאתי בערך השלחן סוף סי' זה שכ' בשם המאירי וז"ל שמעתי שנותנין בזה הסי' וכו' כל שיש לו שבע שיניים יש לו ז' ימים דכל יום ניתוסף לו שן א' עכ"ל:
ועיין בשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' י"ב שנסתפק בענין הסי' של קרנים אי בעינן בעגלים צמיחת קרן מעל לעור דוקא או רק בצמיחת קרן מתחת לעור נמי סגי והביא בשם הגאון מפוזנן שצריך לבדוק אם הם קשים וחדים ובגובה יש להם כמו עוקץ עכ"פ מתחת לעור עיי"ש וע' במ"ש בזה עוד בסי' שאח"ז ועי' בד"ק ס"ק ו' שכ' דסי' דקרנים קשים שכ' התב"ש היינו שהם קשים כ"כ עד, שאין הצפורן נכנס בהם עיי"ש אמנם בישועות יעקב כ' דקרנים קשים לא שייך עד זמן רב וא"צ להחמיר שיהיו קשים דוקא וכ"כ במנהז"ב כלל ז' בעשרון ס"ק ו' עיי"ש וע' בשו"ת דעת חכמים תניינא (הנספח להס' תקוני זבח) סי' מ"ג שכ' שמעודו לא זכה להבין הסי' דקרנים בעגלים כי הוא עמד על המבחן וראה כי העגל בעודו במעי אמו ומשניכר צורת הולד יש לו על ראשו במקום הראוי להיות קרנים כעין גבשושית תחת העור וכן כשנולד עד ערך ה' שבועות ויש לו שם כעין הר וגבשושית תחת העור לפעמים הוא קטן ולפעמים הוא גדול מעט יותר ואחר איזה שבועות נצמח שם על העור כעין שומא שקורין ווארצי"ל ונראה במראה כעין קרן אבל אינו קרן כי הוא על העור ומתנענע בתנועת העור ואחר איזה ימים נפתח השומא וצומח קרן שם ומדברי התב"ש שכ' דבעגל לא שכיח שיצמחו קרניו עד אחר זמן רב מוכח דכוונתו על צמיחת הקרן ממש ביציאתו לחוץ ולא מה שהוא תחת העור כעין גבשושית דאולי על הגבשושית שתחת העור א"א להכיר מגודל שיעור הגבשושית שתחת העור לשער שיש שם קרן ממש ובזה תורת כל א' וא' בידו להכיר מגודל הגבשושית האלה ולסמוך ע"ז וזה יאמר שהוא מבין והב' מכחישו וא"כ נתת דבריך לשיעורין ובע"כ דר"ל דבעינן צמיחת קרן מעל לעור אבל לא לסמוך על הני גבשושית שמתחת לעור ועי' שם בסי' מ"ד ומ"ה בתשו' הגאונים מטארנא ומפיעטירקוב מ"ש ע"ד בענין זה באריכות ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"ד מה שפלפל בדבריהם באורך עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש מהבית אפרים שאין לסמוך על שום סי' מהסימנים עי' פרי תואר ס"ק ד' שכ' ג"כ שאין לסמוך על שום סי' כלל ואין לנו אלא דברי רבותינו בש"ס דבעינן ז' ימים ע"ש וע' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' מסי' שי"ג עד סי' שי"ז מה שהאריך בזה והעלה דבצירוף ב' סימנים יחד יש לסמוך להתיר עיי"ש וע' בס' שערי דעה ס"ק ב' שכ' דעכ"פ בצירוף כל הג' סימנים יחד דהיינו שיניים וקרנים וראש הגוי' יש לסמוך להקל אם לפי ראות עיני השוחט הוא גדול כבן ח' עיי"ש ועי' בשו"ת מצפה אריה סי' א' מזה ועי' בבית אברהם שכ' דבשום ענין אין לסמוך על הסי' בזמה"ז ועי' בס' אהל יצחק סי' ט"ז שכ' דאף אם רואין שהעגל הוא בריא וחזק אין לסמוך על הסי' רק לעת הצורך דוקא ואם אין רואין שהעגל הוא בריא כנ"ל לא מהני הסי' בשום ענין דאיתרע חזקתו עי"ש ועי' בשו"ת ברכת רצה סי' ו' מה שהאריך בזה והעלה דהעיקר לדינא דמהני סי' אלו לסמוך עליהם שהם בני ח' ימים כיון דבלא"ה רבו צדדי ההיתר אכן אם נראה בעיני השו"ב שהוא קטן ורך אין לסמוך על הסימנים עי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' גם כן בשו"ת משיבת נפש סי' ט"ז דהיכא דהעגל הוא בריא יש לסמוך על הסימנים דשיניים וקרנים ומה שמפקפקום השוחטים שפעמים נמצא שיניים וקרנים תוך שמנה לאו פקפוק הוא וכו' אך אם העגל הוא חילה ואינו יכול לילך אז אין לסמוך על הסי' עי"ש באריכות אך בישועות יעקב שפך תמרורים על המקילין לסמוך על הסי' כי כבר אסרו מלסמוך על הסי' בזה בצירוף כמה רבנים כי עמדו על המחקר באלו סי' ומצאו שאין לסמוך עליהם ואותן שמקילין בזה המה קלי הדעת עי"ש ועי' מנהז"ב בכלל ז' בקומץ סעיף ג' ועשרון ס"ק ו' מה שהאריך בענין זה והעלה שיש לנהוג בזה כך שצריך השו"ב לראות אם יש לו כל הסי' הללו דהיינו אם ניכר במשמוש היד צמיחת קרניו והגם שהן רכים עדיין שפיר וגם יראה מקום השתן והוא השלחופית של מי רגלים אם אינו עב ואדום כ"א דק ולבן שמזה ניכר שנפל טיבורו מעצמו ולא נתלש ביד וגם יש לו איזה שיניים וגם צריך לדקדק שלא יהי' הבשר שסביב שיניו אדום מאד ורך כ"א להיות אדום קצת עם לבנונית הרבה והבשר של השיניים הנ"ל יהי' קשה קצת במשמושו כי מתחלת הלידה הוי הבשר שם רך ותפוח ואדום וכמעט כל בליטת השינים מכוסים המה בבשר רק שאח"כ הולכים ומתגדלים מיום ליום ומתגלים מכיסוי הבשר עד שמתגלים היטב והבשר מתקשה קצת ונופל בו לבנונית וגם טלפי פרסותיו יהיו קשים כדבעי להם ואם רואה שיש לו כל הסי' אלו אז מותר לו לשחוט אבל על מספר השיניים כמה יש אין לדקדק כי אין בנמצא שיהי' לו כל שיניו או אפילו רק ח' או ט' כ"א לאחר שיגדל הרבה עי"ש ועי' במנחת יוסף בלק"י ס"ק ט"ז שכ' דרק בגלילות המנהז"ב הוא כך טבע העגלים בגידול השיניים אבל בסביבותיו ראה בעצמו להיפוך שהיו לו ח' שיניים קודם שנמלאו לו ז' ימים עי"ש באריכות:
ודע שכשהייתי דר במדינת גאליצען נו"נ בענין זה עם הרבה שוחטים מכמה עיירות מגלילות שונות ואמרו כלם בשפה אחת שעל כל הסימנים הנזכרים בספרי שו"ב הנ"ל אין סומכים כלל רק שהמציאו עתה זה קרוב לזמנינו סימן חדש ואומרים כלם שעל זה יכולים לסמוך כי הוא בדוק ומנוסה שלא יבא מכשול ע"י בשום פעם והוא כי בפנים בבטן העגל ממקום הטבור ולפנים יוצא גיד עב ויש בו חלל והוא כעין מעי והולך כן מהטבור עד חצר הכבד וכשהוא נולד הוא עב וחלל גדול בתוכו ממש כעין מעי (עי' בשו"ת דעת חכמים ודעת הזבח מהדורא תניינא סי' א' באמצע התשו') אמנם מיום הולדו ואילך מצטמק והולך ונעשה בכל יום ויום דק יותר והחלל שבתוכו נתקטן עד שנעשה ביום היותו בן ארבעה שבועות דקה מן הדקה ממש רק כחוט השערה. וע"י הבחינה זו יגדלו השוחטים הבקיאים לידע ע"פ אומדנא לפי ערך דקות הגיד הזה כמה ימים יש להעגל הזה אמנם אינם סומכים על בקיאתם בזה כ"כ להכשיר כשהבינו שהוא בן ח' דשמא הכרתם ואומדן הדעת הנ"ל אינו בדקדוק כ"כ ולא אמדו יפה כ"כ קי ע"י בריאות וחזקת העגל נתקטן ונצטמק הגיד במהירות יום או יומים יותר לשאר עגלים שאינם בריאים וטובים כ"כ ע"כ כדי לצאת גם מחשש זה אינם מכשירים העגל עד שיכירו ע"פ בקיאותם שיש לו לכהפ"ח עכ"פ ערך עשרה ימים ואז אומרים שבזה לא יארע בשום פעם אף לא בא' מאלף שישתנה מחמת חזקת ועוצם הבריאות והגדלות של העגל שאף שנראה לפי הבקיאות שלהם שהוא כבן עשרה ימים ולא יהיה לו אף ח' זאת לא היה עוד וכן נתפשט שם המנהג שההמון עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם במדינה הנ"ל אוכלים על היכר סי' זה. שוב מצאתי בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' כ"א אות י"ד שמביא ג"כ סי' זה שכן הגידו לו השו"ב דק' פרעמישלא וכ' שסי' זה נתפשט בגלילותינו והרבה גדולים הסכימו על זה וגם הוא מסכים לסמוך על סי' זה עי"ש:
אך זאת לדעת דאף שסי' זה נתפשט ברוב המקומות בכל זאת החסידים והיראים על דבר ה' נהגו למנוע מלאכול אף על היכר סי' זה כל שאינם יודעים בבירור שהעיד עליו איש נאמן שראה בעצמו העגל ז' ימים לפני שחיטתו:
לח בני ח' ימים. עבאה"ט של מהרי"ט (ועי' בדברינו בס"ק הקודם) ועי' בס' מנורה הטהורה על הלכות שבת סי' של"א בקני המנורה סוף ס"ק ג' שכ' דהיכא דיש סי' אמרינן דבודאי בר קיימא הוא ולכן אף אם נשחט בתוך ח' ימים כל שיש לו סימנים אלו כשרה עי"ש ועי' בס' אהל יצחק בזבחי תמים אות י"ז מ"ש בענין זה וכ' דאם כי לענין הבשר אין לסמוך על הסי' כל שלא שהה ז' ימים מ"מ לענין הכלים יש לסמוך להקל לאחר מעל"ע אם בדק וראה הסי' אף שנשחט בתוך ז"י דהסי' מעידים דעכ"פ כלו לו חדשיו ע"ש באורך אמנם בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י' כתב בפשיטות דאם ידוע שהוא בתוך ח' ימים אין הסימנים מועילים כלל עי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"ב שהביא סמוכין לזה מתשו' הרדב"ז חלק ב' סי' תשכ"ו דהסימנים לא מועילים רק להעיד ששהה ז' ימים ולא להעיד שכלו לו חדשיו אך בסוף הס"ק סיים בצ"ע בזה עי"ש באריכות ועיין בשו"ת רשמי שאלה סי' י"ד:
עוד ראיתי להזכיר במה שראיתי בשו"ת מחנה חיים חלק ב' ביו"ד סי' י' שתקע א"ע להלכה בעגל שנשחט ונודע שהיה רק בן ד' ימים להקל ע"י שראו שהי' בריא ועמד והלך והי' לו צפרנים ושערות כשאר עגלים בני ח' עי"ש ודבר זה צריך עדיין תלמוד לפמש"ל דלא מהני סי' להורות דכלו לו חדשיו ובפרט שגוף דבריו הוא דבר חדש ולא ראיתי לשום מחבר שיכנוס ראשו בעגל שנשחט בתוך ח' ימים להקל ע"י מה שעמד והלך ועל גידול הצפרנים והשערות וראיתי בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ל"א כ' באמצע התשובה דאין סומכין להתיר העגלים קודם ח"י אף שנגמרו שערו וצפרניו דאין זה סי' דכלו לו חדשיו עי"ש ועי' בשו"ת הנספח להרא"פ סי' ב' וג' שהוכיח כן מדברי הפוסקים דבבהמה לא שייך היכר דנגמרו שערו וצפרניו עי"ש וכן ראיתי בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון רמ"ז מלבוב ז"ל) סי' מ"ח בתשובת בן המחבר (שהוא כעת הגאון אבד"ק לבוב נ"י) שכ' ג"כ דבבהמה לא שייך דין נגמרו שערו וצפרניו כלל עי"ש באריכות שוב ראיתי בס' דעת תורה סוף ס"ק י' שהביא דגם בבהמה הוי סי' דגמרו שערו וצפרניו כמו באדם עי"ש אמנם עכ"פ לענין עיקר דינו שצירף זה לסניף להתיר הכלים שאינם ב"י הא בלא"ה כ' לעיל (ס"ק י"ט) מכמה אחרונים דלענין הכלים שאינם ב"י יש להקל בכ"מ א"כ פשוט הוא דעכ"פ בכה"ג יש להתיר הכלים שאינם ב"י אף שנתוודע האיסור בתוך המעל"ע:
לט ח' ימים. עבאה"ט ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' ט' שנשאל בא' שראה אצל נכרי פרה חולבת עם עגל שנולד ממנה ואחר ח' ימים שבא לקנותו אינו מכירו וחושש אולי אינו זה העגל והורה דבזה שפיר אמרינן כאן נמצא כאן הי' עי"ש ועי' בס' פרי הדר ענף ה' אות ב' מה שפלפל בענין כזה ונוטה להחמיר דבעינן דוקא שיכיר העגל בטב"ע בשעה שלקחו שזהו העגל שראה אצל הנכרי לפני ז' ימים עי"ש באריכות ועי' בס' דעת תורה ס"ק ל"ו מ"ש בענין זה וסיים דבנ"ד כיון דלשיטת רוב הפוסקים הוי רק מדרבנן אין להחמיר בכה"ג כלל עי"ש:
מ ימים. עבאה"ט ופת"ש ועי' בשו"ת מהר"מ מרוטינבורג האחרונים חיו"ד סי' ב' וג' ועי' בדעת תורה דבמקום שהממונה מהמלך כותב יום לידת העגל בהכפרים דמהני לשחטו ע"פ היום הנכתב בפנקסו עיי"ש. אך בקונטרס אחרון לה"ש שהדפיס אח"כ בסוף ספרו גילוי דעת חזר בו מעצמו וכ' שיש להחמיר דשמא החליף ע"ש: