דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא
סימן ח
סעיף א (א) כל שהוא. עבאה"ט מ"ש בלבד שיוליך ויביא בו ועי' מזה בדברינו להלן סי' כ"ד (ס"ק י"ב וס"ק י"ז) מ"ש בזה לדינא כי שם מקומו:
ב דבר דק שנוקב. עי' בס' פני הבית הספרדי על היו"ד הנספח להס' יושב אוהלים סוף סי' כ' מ"ש בזה ועי' תב"ש ס"ק ח' וט' דהאיסור דעקב הוא משום דרסה עיי"ש:
ג כמו ראש האיזמל. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין סייף של תליון ועי' בבית לחם יהודא ובכרתי ס"ק ג' ובשפ"ד ס"ק ב' מ"ש להפליא ע"ד הלחה"פ בזה ועי' בשו"ת מור ואהלות באוהל בית הרואה סי' ט' מ"ש בביאור דברי הלחה"פ בזה שוב מצאתי בס' פרי עץ הדעת כת"י שהאריך בביאור דברי הלחה"פ בזה וכ' שם דאין שום חומר בסכין זה מבשאר סכינים ואף לענין מ"ש ברמ"א לקמן סי' ק"כ סעי' ה' דכל סכין של שחיטה יטבול בלא ברכה לא נשתנה דין סכין זה להחמיר לברך על הטבילה דאף סכין כזה יטבילוהו בלא ברכה עכת"ד ועשפ"ד שם שכ' דצריך להגעילו מקודם הואיל ובלע בשר אדם שאסור מה"ת להרמב"ם והו"ל כמו סכין ששחט בה טריפות תדיר שהרי בלע אגב דוחקא ועור הצואר באדם הוא חם כמו בבהמה וכ"ש אם רוצה לעשות ממנו סכין אבל אם בא באש א"צ עכ"ד ועי' מזה במחזיק ברכה אות ב' ובס' מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' ו' באורך. ומ"ש הפת"ש בשם היעב"ץ דיש חשש בסכין כזה משום איסור הנאה עי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ג אות י'. ועי' בשו"ת פני ארי' סי' ס"ד שכתב דמותר לשחוט וליקח הבשר שנשחט בסכין שאסר עליו חבירו בהנאה עיי"ש:
ד ראש האיזמל. עבאה"ט מ"ש בסכין שיש בו עוקץ ועי' בבאה"ג מ"ש ממהרש"ל דאפי' בסכין גדול אין לשחוט כשיש בו עוקץ ועי' בכרתי שכ' וז"ל ויש להחמיר על כל עוקץ עיי"ש ונראה דר"ל אפי' אם העוקץ נוטה לצד ראשו מאחוריו (ועי' ש"ס חולין דף ל"א ע"א ברש"י בד"ה שאין לו קרנים וברע"ב שם פרק ב' משנה ג' ובתפארת ישראל שם אות י"ז ותבין וע"ל ס"ק ה' מ"ש מתשו' טוטו"ד) ועי' שמ"ח סעי' ו' שכ' בזה וז"ל וסכין קטן שהכשרנו ע"י הולכה והובאה דוקא כשאין לו עוקץ בראשו דאם יש לו עוקץ פסולה שחיטתו דשמא מתוך קטנותו נשמט מהצואר וינקוב להסימנים ואפילו אמר ברי לי שלא נשמט פסולה מדרבנן מגזירה שלא ישחוט בו זימנא אחריתא ולא מהני כריכת מטלית או תחיבת קיסם כדמהני לעיל סי' ו' גבי סכין גדול עכ"ד ועמ"ז ס"ק א' מ"ש בזה. ועי' בס' הפרדס מרש"י ז"ל שכ' וז"ל אבל צריך להיות ראש הסכין עגול שאם יהי' מרובע או חד חיישינן שמא יכניס ראש הסכין או קוץ המרובע של הסכין ועושין חלדה עכ"ל והביאו המנחת יוסף לעיל סי' ו' בלק"י ס"ק ל"ו. ועי' בדע"ק סי' ו' ס"ק א' וב' ובסי' י"ח ס"ק ה' שכ' דבין ראש הסכין ובין בסופו צ"ל הראש של צד החידוד עגול קצת שלא יהיה שם שום עוקץ ועי' שם בסי' יו"ד ס"ק ב' שכ' דאף בסוף הסכין למטה ממקום אחיזה באצבעותיו צריך לזהר לעגל העוקץ ואין לסמוך אהא שאוחז העוקץ באצבעותיו עי"ש אך במנהז"ב כלל ג' בעשרון ס"ק י"ז כתב דאם אוחז בידו שם מקום העוקץ שבסוף הלהב אין לחוש עי"ש ועי' בס' מנחת יוסף לעיל סי' ו' (ועי' בדברינו לעיל סי' ו' ס"ק כ"ח) ועי' בספר דברי יוסף על היו"ד סי' ל"ה מ"ש בענין זה וכ' שהיה עובדא לפניו שנכנס העוקץ של סוף הסכין שאצל הקתא לפנים הצוואר בשעת שחיטה והשו"ב אמר שהרגיש שבשעה שעשה ההבאה הסתבך שם העוקץ ונראה שהיה קורע ואינו יודע אם הסתבך שם בעור או בסימנים והטריף מטעם חשש עיקור וכ' שם ששאלו שאלה זו להרב הגה"צ מ' יקותיאל יהודא זצ"ל מסיגוט והטריף בזה מטעם שהיי' עי"ש באורך ועי' בס' אמרי שפר (להה"צ ר' שמואל פרענקיל אבד"ק דאראג ז"ל) דף ל"ו ול"ז מה שהאריך בענין זה וכ' דבסכינים של שחיטה שלנו אשר הלהב הוא רחב יותר מהקתא אם השו"ב שוחט בהולכה ומושך כל הסכין עד הקתא קורע הסי' בירידתו מסוף הלהב והוי כמו פגימה מסוכסכת וכן אם בההבאה הוא מושך כל הסכין מבית השחיטה יש לחוש שקורע בירידת ראש סוף הסכין דרך בית השחיטה והוי המו פגימה גדולה מסוכסכת שקורעת גם בירידה כנ"ל אם לא שהסכין עשוי עגול שם וכ' שהוא היה נזהר בכל מה דאפשר שלא יבא ראש הסכין בתוך בית השחיטה ממש כנ"ל וכן היה מזהיר לכל השוחטים עי"ש באריכות (וע"ל סי' כ"ד ס"ק ל"ז):
ה וכיוצא בו. עבאה"ט ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' נ"ז מ"ש בנידון סכין השו"ב הנעשים כעין תער הרופאים שיש בו עיגול ואח"כ נשחז גם בראשו ונשאר דק שם ובולט מן החוד כמו עוקץ רק שהעוקץ נוטה לאחוריו דודאי אסור לשחוט בו לכתחלה משום חשש חלדה ומשום חשש מסוכסכת עי"ש ועי' מנחת יוסף שם ובס' דעת תורה להלן סי' י"ח סוף ס"ק י"ג מזה (ועי' בדברינו לעיל סי' ו' ס"ק כ"ח ובסי' זה ס"ק ד'):
ו לפי אומד דעתו ויביא. עשמ"ח סעיף ה' שכ' דאם נתכוין לשחוט בהולכה ובהבאה בסכין קטן אע"ג דנשחט בהולכה או בהבאה לבד כשר דלמה ידרוס כיון דרצונו היה להוליך ולהביא עד שישחוט עכ"ד (ועי' בדברינו להלן סי' כ"ד ס"ק י"ז) ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ז' אות ו' שעמד על המחקר מה יהי' בחש"ו ששחטו ואחרים רואין אותו ונתכוונו
(חסר עמוד):
לשחוט בהולכה ובהבאה ושחטו בהולכה לבד בסכין שאין בו ב' צווארים אם כשר או לא די"ל כיון דקטן אין לו כוונה הוי כשחט בהולכה לבד ופסול ולדינא כ' דיש להכשיר דלענין זה יש לקטן כוונה ועוד דכיון שעיקר הפסול הוא הואיל ונתכוין לשחוט בהולכה לבד ודאי דרס א"כ בקטן ניהו שאין לו כוונה מ"מ כוונה להיפוך לא היה לו לשחוט בהולכה לבד ולכן בודאי לא דרס עי"ש:
ז שכשיוליך ויביא ולכתחלה יכוין השוחט לשחוט בהולכה ובהבאה אע"פ שסכין ארוך בידו בין בבהמה ובין בעוף (ועי' בדברינו להלן סי' כ"ד ס"ק ח') ובדיעבד אם שחט בהולכה או בהבאה לבד אם יש בסכין מלא אורך ב' צווארים עם העור ועם המפרקת דהנשחט בין בהמה בין חי' או עוף שחיטתו כשרה (וע' בדברינו להלן שם ס"ק ט' וס"ק י"א) ואם לאו שחיטתו פסולה דאורייתא דקים להו לרבנן דסכין כזה מסתמא דורס הוא כשישחוט ע"י הולכה או הבאה לחוד ולכן אפילו אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה דאורייתא דקים להו לחז"ל דכה"ג דורס הוא ולאו אדעתי'. שמ"ח סעיף ג' ותב"ש ס"ק ה' ו' ועי' בדברינו עוד שם ס"ק י"ב י"ג וי"ד וס"ק י"ז): (ח) שלא ידרוס. ואם שחט ע"י הולכה והבאה בסכין קטן מנהג מדינות אלו בבהמה אם הוא כמלא צואר עם העור והמפרקת דהנשחט וחוץ לצואר משהו כשרה ואם לאו פסולה דאורייתא וכן יש לפסוק לדינא בכל מקום ואפילו בעוף שאם אינו כמלא צואר ומשהו דהנשחט פסולה דכל שאין בו כ"כ מסתמא דורס הוא רק בהפ"מ יש לסמוך בדיעבד באווזים ותרנגולים אפוסקים דס"ל להכשיר אפי' בפחות מכדי צוואר קצת רק שלא יהא דק ביותר שאז ניקב הוא ולא שוחט ואין זה נכנס לגדר סכין כלל ובעופות הקטנים כתורים ובני יונה אע"פ שהסכין הוא כמלא צווארו יש לחוש שאינו בגדר סכין ונוקב הוא על כן אף בדיעבד אין להכשיר כ"א במלא ב' צוארים דהנשחט הדק ולא מהני בכל זה אף כשאמר ברי לי שלא דרסתי. שמ"ח סעיף ד' ותב"ש ס"ק ז' ח' ט' (ועי' בדברינו שם ס"ק י"ב):
ט בקטנה יותר מדאי. עי' בישועות יעקב ס"ק א' שצעק ככרוכיא על שנתחדש בזמנו במקומות רבים שמחמת שרוצים שיהיה הסכין חד וחלק ביותר לוקחים סכין קטן מאד באורך ורוחב ופעמים שיניחו אצלו חתיכת ברזל שקורין גיליי"ט והוא מחמת שא"א לשחוט בו ואם כי באמת הוא חד מאד מ"מ מי התיר להם בשאט נפש לעבור על דברי רבותינו בשיעור ב' צווארים האם המה לא היו בקיאים לשער ועכשיו אנו בקיאים יותר לשער עי"ש ות"ל עכשיו בזמנינו אין מקילין בזה כי בנמצא כעת להשיג בנקל סכינים מברזל מהותך המיוחדים לצורך שחיטה והם ארוכים ורחבים ככל הצורך ואין משתמשים כלל בסכין שאינו נעשה באורך ורוחב ככל הצורך:
י כמלא אורך ב' צווארים. ואפילו רוצה לשחוט בהולכה והבאה שאז יכול לשחוט הסימנים היטב ע"י משיכה אפ"ה צ"ל כמלא ב' צוארים. רמ"א לקמן סימן כ"ד סעי' א' ושמ"ח כאן סעיף ב' (ועי' בדברינו להלן סי' כ"ד ס"ק ח'):
יא אורך ב' צווארים. של הנשחט עם העור והמפרקת רמ"א ושמ"ח שם ועי' בישועות יעקב שכ' הטעם דצריך כשיעור הנ"ל עם העור והמפרקת משום דאף שאינו שוחט המפרקת מ"מ הסי' נשחטים פעם בצד זה של המפרקת ופעם בצד הב' ולכן משערין בכל אורך המפרקת והעור עי"ש:
יב של אותו דבר. עשמ"ח סעיף ב' שכ' דמנהג מדינות אלו שאפילו עוף אין שוחטין לכתחלה בסכין קטן כ"א במלא ב' צווארים דנשחט ואפילו רוצה לשחוט בהולכה והבאה עי"ש (וע"ל סי' כ"ד ס"ק י"ד):
יג אותו דבר. עבאה"ט לקמן סי' כ"ד ס"ק ג' דאין לשחוט עוף בסכין בהמה משום דרסה ועי' בשמ"ח שם שכ' ג"כ שצריך ליזהר שלא לשחוט לכתחלה עוף בסכין גדול ששוחט בה בהמות שקרוב לעשות דרסה מפני כובדו ומ"מ אם אומר ברי לי שנזהר מדרסה כשרה ולצורך גדול יש להתיר אף לכתחלה ובלבד שיזהר היטב עי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח באשל אברהם סי' תצ"ח ס"ק ב' מזה ועשפ"ד ס"ק ב' שמזהיר ג"כ שלא יקח הסכין גדול לעוף עי"ש ועד"ק ס"ק ב' שכ' השיעור דסכין גדול שלא ישחוט בו עופות הוא דאם כובד הסכין גורם חיתוך בסימן של הבעה"ח בלי הולכה והבאה רק בהגעה אז יש לחוש לדרסה וכ' שם דהגבול לזה י"ל שכל שאין הסכין כבד יותר מכובד ראש העוף הנשחט דאז לא ישחוט בהגעה לבד בלי הולכה והבאה עי"ש והנה לפי הבנתי שיעור זה לאו דבר ברור הוא דהא בודאי הכל הוא לפי ערך חידוד הסכין דהא מובן הוא שיש חילוק בזה בין אם הסכין חד היטב או לאו דבסכין שאינו חד היטב שצריך להוליך ולהביא איזה פעמים כדלקמן סי' י"ח סעיף ז' הוי קולא גדולה אם נשער כשיעור זה שיחתוך בסי' בלי הולכה והבאה דבזה צ"ל הסכין ארוך וכבד יותר לפי ערך שהי' צריך להוליך ולהביא כמה פעמים עד שיגמור השחיטה אמנם מכותלי דברי הד"ק נראה שחשש להחמיר ולשער בזה בסכין חד וכמובן וכ' שם עוד בד"ק דכל הקפידא בזה הוא רק בסכין בת י"ד אצבעות המיוחד לבהמות גסות כיון שדרכו להיות עב ורחב אבל בסכין המיוחד לבהמות דקות שאינו גדול כ"כ ובפרט עכשיו כפי הרגילות בסכינים הנעשים מברזל מהותך שהדקות הם קצרים ואינם רחבים כ"כ מצד יוקר הברזל אין שום קפידא כששוחט בו אווזות ואונדי"ק וכ' שם דאף כשהסכין של הדקות הוא רחב קצת אין קפידא באווזות ואינדי"ק מצד הדין ומ"מ המנהג הפשיט דלכל מין עוף יש סכין מיוחד וליונים ועופות הדקים לוקחין סכין קטן יותר מהסכין שלוקחין לעופות הגדולים עי"ש (ועי' במנחת יוסף סי' כ"ד בלק"י ס"ק י') ועי' במנהז"ב כלל ט"ז בקומץ סעי' ב' שכ' להתיר לשחוט עוף בסכין של בהמה באופן זה דהיינו שיאחז הלהב באצבעותיו למעלה סמוך לראש הסכין ולא יהי' במקצת הנשאר מאחיזתו בראש הסכין רק כשיעור ב' צווארים של העוף הנשחט ושאר הלהב לצד מטה עם הקתא יתלה לו למטה מתח"י ועי"ז ימנע מלהכביד הסכין על הצואר וישחט באותו מקצת הנשאר למעלה בראשו ואין חשש וכ' שגם הוא נוהג כך לעת הצורך עי"ש ועי' במנחת יוסף סי' כ"ד בלק"י ס"ק י' שהביא דבריו והשיג עליו דלא אריך למיעבד הכי דיש בו חשש חלדה שיביא הסכין מתחת אצבעותיו שאוחז שם למעלה ובפרט בסכין דגסה דע"פ הרוב רחב הוא וא"א להחזיק בו היד עד החוד וכ' דמ"מ אם עביד הכי מהני עכ"פ אם אומר ברי לי שלא החליד עי"ש ועי' בשו"ת מור ואהלות באוהל ברכות והודאות סי' כ"ט באמצע התשובה במוסגר מ"ש בענין זה וכ' דבסכין שמחזיק י"ד אצבעות אין שום היתר לשחוט עוף בשום אופן ובשום גוונא ואפילו בשעהד"ח צריך להיות הסכין פחות מעט מי"ד אצבעות דוקא עי"ש באורך:
יד וי"א לשער בי"ד אצבעות. עי' בשנות חיים ס"ק ד' ובמורה לזובחים סי' ד' סעיף י"ז דכל השיעור לשער בי"ד אצבעות לא בא להקל אלא להחמיר שלא לשחוט גסה אלא בסכין בת י"ד אצבעות אבל אם הבהמה גסה מאד ויש לה צואר עב ששיעור ב' צווארים שלה הוא יותר מי"ד אצבעות אסור לשחוט בה לכתחלה אלא כשיש בו כשיעור ב' צווארים של הנשחט אפי' הוא יותר מי"ד אצבעות עי"ש וכ"כ במנחת יוסף שם בלק"י ס"ק ז' בשם הס' מכתב אלי' עי"ש:
טו לשער בי"ד אצבעות. כ' בס' שערי דעה ס"ק א' וז"ל ופשוט הוא דשיעור אורך הסכין הנ"ל הוא דוקא לבהמה גסה אבל לדקה א"צ שיעור זה עכ"ל ועי' בבית אברהם סי' כ"ד בש"ז ס"ק ג' שכ' דאין לשחוט בהמה דקה בסכין דגסה מחשש דרסה עי"ש אבל בשו"ת מור ואהלות באוהל ברכות והודאות שם כ' דהעיקר לדינא דגם בהמות דקות צריך לשחוט לכתחלה בסכין בת י"ד אצבעות שהרי הקרא דושחטתם בזה קאי על דקות עי"ש לדרכו ועי' במנחת יוסף שם שכ' מהס' מכתב אלי' שכתב תוכחה להשוחטים שמתפארים באומנתם שיכולים לשחוט עגלים בסכין של עופות דלא יפה הם עושים כי כשהסכין קצר נשמט באמצע השחיטה לתוך בית השחיטה ויבא לפסולי שחיטה על ידי זה לדרסה ושהייה ועיקור לכן צריך ליזהר לשער גם בעגלים כשיעור ב' צווארים של העגל עם העור והמפרקת עיי"ש:
טז בי"ד אצבעות. עי' בערך השלחן אות ב' שכ' מהמהרש"ל והב"ח דשיעור די"ד אצבעות הוא רק להידור מצוה אבל בודאי שיכול לשחוט לכתחלה כשיש בו ב' צוארים של הבהמה אף כשאין בו כשיעור י"ד אצבעות וה"פ: (יז) אצבעות. היינו רוחב אגודל. שמ"ח שם. ועי' בשו"ת חתם סופר חאי"ח סי' קפ"א דכל רוחב אגודל הוא כשיעור צא"ל א' עיי"ש וממילא דע"פ המעטע"ר מא"ס שלנו עכשיו הוי שיעור י"ד אצבעות שבעה ושלשים צענט"י מעט"ר פחות:
מיל"י מעט"ר א' (ועי' בדברינו להלן סי' י"ט ס"ק כ"ז וסי' נ"ג ס"ק ל"ב):
יח ורמז לוה. עבאה"ט מ"ש לענין שוחט שאינו יודע הרמז ועי' שמ"ח לעיל סי' א' שפוסק כהבה"י דעכשיו שגם הרמז מסודר לפניו ואם אינו זוכר הרמז רואין שאין למודו עולה יפה וכ"כ בשפ"ד כאן ועי' בשערי דעה סק"א שכ' שיש קצת משמעות מן המדרש שצריך השו"ב שיזכור הרמז דשיעור סכין עיי"ש ועי' במחזיק ברכה וביד אפרים שכ' שהתב"ש שהחמיר בזה אפשר דלהטיל אימה על השוחטים קא עביד להעבירו ולא מן הדין וכ"ש אי טעין שסבר שאין קפידא ברמזים אם רואין שהוא בקי בעקרי הדינים אין להעבירו עיי"ש ועי' בשנות חיים סי' א' ס"ק ט"ז דהבה"י והתב"ש מיירי רק כשלמד הרמז ואח"כ שכח דמזה נראה שאין לימודו עולה יפה אבל כשנתברר שלא למד הרמז כלל פשוט דאין לפסלו עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק א' מ"ש בזה ומבואר מדבריו הקדושים דהספר שהוא קבוע לפני השו"ב שלא ימוש מפיו וחוזר לימודו בו תמיד אם אינו זוכר שום דבר ממנו יש קפידא אף כשאינו מעיקרי דינים המעכבים בשחיטה עיי"ש: