אור ברסלב

דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא

סימן ז

סימן ו

סעיף א:

א יכול אדם לקבוע הכין בגלגל וכו'. עי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק א' סוף סי' מ"ה מ"ש בזה:

ב בגלגל של אבן. עבאה"ט מ"ש דבתלוש מן הקרקע מיירי ור"ל דאע"ג דהגלגל מתנענע אילך ואילך ולא דמי למחובר וי"ל דאע"ג דהוא קבוע אפ"ה מותר קמ"ל דגם בכה"ג גזרינן גביה אטו מחובר. מ"ז ס"ק א':

ג ומסבב הגלגל. עשמ"ח סעי' א' ותב"ש ס"ק א' שכתב דאפי' אם אחר שהתחיל לגלגל סר ידו והרי היא מתגלגלת מאליה מכח התחלתו ושחטה ואפי' מתגלגלת מכחו זה כמה פעמים והוא כבד סר ידו והשחיטה נעשה בסיבוב האחרון מ"מ הכל מכחו בא וכשרה עיי"ש ועי' בכרתי שכתב דהא דכשר בסביבה הראשונה דוקא במקום שאין הרוח נושב בו אבל במקום שהרוח נושב בו אסור כי הרוח מסייעתו ולא מכח אדם בא רק מכח הרוח ואסור עכ"ד וכ"כ בתב"ש שם ושפ"ד ס"ק ג' עיי"ש ועי' בשנות חיים ס"ק ג' שכתב דלדעתו נראה להקל בזה דאף כשעומדת ברוח וכשאדם מגלגל מעט שוב הולך הגלגל ע"י הרוח כשר ולא חיישינן שסיבוב שני ע"י הרוח הוא בא דכל שאם מעכב הגלגל ואח"כ יסור העיכוב לא יסוב עוד עד שיתחיל האדם לסבב אמרינן דגם הליכות הרוח ע"י אדם הוא בא ותערובת כח הרוח אינו פוסל כי הו"ל אדם יכול והרוח אינו יכול והרוח הו"ל מסייע שאין בו ממש ומ"מ לדינא סיים בצ"ע עיי"ש ועי' בחידושי מהרא"ל צינץ ז"ל על היו"ד בסי' זה ס"ק ב' שהעלה ג"כ להקל בזה לדינא עיי"ש:

ד או ברגלו. עי' בשו"ת מור ואהלות באוהל ברכות והודאות באמצע סי' מ"ח מ"ש בענין מקור ההיתר שיהא מותר לשחוט בגלגל ע"י רגלו כי ברשב"א ששם המקור לא כתב כלל ברגלו רק בידו וכן ברא"ש ועיי"ש מ"ש בזה. ועי' בס' מנחת אהרן סק"ג שכתב שגוף הדין צ"ע איך יהיה מותר לשחוט ע"י סיבוב ברגליו לכתחלה מ"ש ממה דאמרינן לקמן סי' כ"ח סעיף ו' לענין כיסוי הדם דאסור לכתחלה לכסות ברגל שלא יהיו המצות בזויות עליו וה"נ דכוותיה ואם כי על הסוברים דשחיטה לא הוי מ"ע רק תיקון הלאו לא קשה מידי (וע"ל סי' א' ס"ק א') אבל הרשב"א דס"ל דהוה מ"ע דוזבחת ואינו לתיקון הלאו קשה ועיי"ש מ"ש בזה:

ה ברגלו. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל וב"ח ועי' בפר"ח ס"ק א' שכתב דלדינא העיקר כדעת המחבר דמותר אף לכתחלה עיי"ש אבל בפרי תואר ס"ק א' הביא ראיה להחמיר לכתחלה עיי"ש וכ"כ בכרתי ס"ק א' ותב"ש ס"ק ב' לדינא עיי"ש באריכות ועי' בס' לב אריה על חולין דף ט"ז מ"ש בזה וכתב ליישב דברי הפר"ח מתמיהת הכו"פ והתב"ש ומ"מ לדינא מסיק ג"כ להחמיר ולאסור לכתחלה עיי"ש:

ו שישחוט בסביבת הגלגל. עשמ"ח שם ותב"ש ס"ק ב' דכל מ"ש בש"ע ובפוסקים להתיר לשחוט בסביבת הגלגל היה רק בזמניהם אבל בשוחטי זמנינו דלא אומן בם כראוי יש לאסור האידנא לכל אדם לשחוט לכתחלה ואין להקל בכ"ז רק בדיעבד אבל לכתחלה אין לשחוט בגלגל כלל דיש לחוש שמא יקלקל השחיטה יען שא"א לאמן ידיו בטוב ועוד שיש לגזור אטו גלגל הבא שלא מכח אדם עיי"ש ועמ"ז ס"ק א':

ז הרי זו פסולה. עשפ"ד סק"א מ"ש אי הוה פסולה מה"ת עיי"ש ועי' שנות חיים ס"ק ב' ולעיל סי' ב' שכתב דגם להרמב"ם הוא פסול מן התורה עיי"ש ועי' בשמ"ח סעיף ב' שכתב בפשיטות דהוי פסול מה"ת עיי"ש: (ח) פטר אדם. עשמ"ח שם שכתב וז"ל ונ"ל דאפי' בסביבה הראשונה דוקא שהגלגל סמוך לדף המעכב המים שכשהסיר הדף מיד באו המים וגלגלו ושחטו אבל אם הגלגל רחוק קצת מהדף כבר פסק כח האדם בבא המים לגלגל אפי' בסביבה ראשונה השחיטה פסולה מדאורייתא עכ"ל ועי' בתב"ש ס"ק ג' ושפ"ד ס"ק ג' ועי' מחזיק ברכה מה שהביא בזה בשם התשב"ץ ומה שהאריך הוא בפלפול בזה עיי"ש:

ט בד"א בסביבה ראשונה. עי' שנות חיים ס"ק ג' שכתב דהא דמחלקינן בין סביבה הראשונה לסביבה שניה דוקא כשעומדת מאליה מחמת סתימת המים אבל מוכני שעומדת רק מחמת שקושרין המוכני וכשמתיר הקשר היא הולכת אפי' בסביבה הראשונה פסולה דמניעת העיכוב לא מקרי כחו עיי"ש: (י) מסביבה שניה. עבאה"ט ור"ל דשניה בכלל פסולה היא ודוקא סיבוב ראשון כשר עשפ"ד ס"ק ג':

יא אינה מכח האדם. נסתפקתי אדם הנולד ע"י ספר יצירה ששחט באחרים עע"ג אם שחיטתו כשרה דהנה ידוע דברי הח"צ בתשובה צ"ג והברכ"י או"ח סי' נ"ה אות ד' שפלפלו באדם כזה אם יכולין לצרפו לעשרה לכל דבר שבקדושה והחכם צבי העלה לדינא דאין מצטרף לעשרה לדבר שבקדושה והברכ"י העלה ג"כ דאינו מצטרף משום דהוי כמי שאינו שומע ואינו מדבר וא"כ בנ"ד כיון דעכ"פ חזינן שלא נדחה מתורת אדם לגמרי ממילא דלענין שחיטה לא גרע מאדם שאינו שומע ואינו מדבר דקיי"ל לעיל סי' א' סעיף ה' דשומע ואינו מדבר ששחט באעע"ג שחיטתו כשרה ה"נ בנ"ד י"ל דמהני ג"כ אעע"ג וכן משמע ג"כ מדברי החכם צבי שהוא הראש המדברים בענין אדם הנולד ע"י ספר יצירה שכתב בתשובה ההיא בהא דר': זירא שהעביר להאדם הנולד ע"י ס"י מן העולם וא"ל חזור לעפרך (כמבואר ש"ס סנהדרין דף ס"ה) ולא חש דהו"ל שפיכת דמים אצלו אע"ג דהוא בכלל אדם משום דלא שייך איסור שפיכת דמים רק באדם הנולד מאדם דרך עיבור ולידה משא"כ באדם הנולד ע"י ס"י משום דהכי דייק קרא שופך דם האדם באדם דמו ישפך דוקא אדם הנוצר תוך אדם דהיינו ע"י עיבור שנוצר במעי אמו הוא דחייב עליו משום שפיכת דמים אבל האי גברא שנברא שלא ע"י עיבור במעי אדם לא שייך ביה איסור שפיכת דמים עיי"ש. הרי משמע להדיא מדבריו דאית ליה להאי גברא עכ"פ תורת אדם ולולי הקרא דשופך וגו' היה שייך ביה איסור שפיכות דמים כשאר אדם דעלמא ולפ"ז ממילא אתיא לדינא בנ"ד דהו"ל ג"כ בתורת שחיטה היכא דשחט באעע"ג כיון דהו"ל כח גברא אולם מדברי השל"ה פ' וישב נראה דאין לאדם כזה תורת אדם כלל וגרע לענין זה מאדם שאינו שומע ואינו מדבר שכתב לפרש דמה שא"ל יוסף לאביו שהשבטים חשודים בעריות הוא משום שהשבטים בראו נקבה ע"י ספר יצירה והיו מטיילים עמה ויוסף לא ידע מזה והיה סובר שהיא נקבה מאב ואם עיי"ש לדרכו ואם נאמר דאדם הנולד ע"י ספר יצירה יש לו עכ"פ תורת אדם שאינו שומע ואינו מדבר עדיין לא מתיישב הך דטיילי השבטים עמה ובע"כ לומר דאין לו תורת אדם כלל לשום דבר שבעולם ומש"ה שפיר דלא חששו לה לאיסור ערוה והוא מובן ותמהני על הגאונים הנ"ל שלא עמדו ע"ד השל"ה בזה. ולפ"ד המהרש"א בח"א בסנהדרין הובא בברכ"י דא"ל הדר לעפרך משום שלא היה בו כח הנשמה שהוא הדיבור שהוא הרוח העולה למעלה רק רוח החיוני של הבהמה היורדת למטה נראה ודאי דשחיטתו פסולה דהוה כח בהמה ולא כח אדם ופשיטא דגרע מאדם שאינו שומע ואינו מדבר ועי' פתחי תשובה לקמן סי' ס"ב ס"ק ב' ובעקרי הד"ט חלק או"ח סי' ג' אות ט"ו ובחלק יו"ד סי' א' אות כ"ב ובס' טור ברקת ה' יו"ט עיי"ש ועי' בס' ברכות המים הספרדי חיו"ד סי' רס"ז מ"ש בדברי החכם צבי הנ"ל ועי' בס' ויקרא אברהם עה"ת פ' ויקרא פיסקא י"ב עיי"ש שוב ראיתי בשו"ת שדה הארץ חיו"ד סי' א' שעלה ונסתפק בדין בהמה שנבראה ע"י ספר יצירה לענין שחיטה ונראה שם דמדינא אינו חייב בשחיטה רק עכ"פ משום מראית עין צריך לשחטה ולאסור חלבה ודמה עיי"ש ועי' בס' רוח חיים (להג' מהר"ח פלאגי) חיו"ד סי' א' ס"ק י"ח עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה