אור ברסלב

דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא

סימן ו

סימן ה

סעיף א':

א בסכין. ר"ל של מתכות. כ"כ הב"ח דלכתחלה צ"ל הסכין של מתכות דוקא וכ"כ בשמ"ח סעי' א' ותב"ש סק"א לדינא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה מ"ש בזה על התב"ש ועי' במ"ש בזה בס' דברי יוסף על היו"ד סי' ל"א באורך. וכ' בבית אברהם בא"ז ס"ק ב' והברזל יהי' ניקח מהיותר טוב שיכול לימצא כי בדוק ומנוסה הוא שכל מה שיהי' הברזל יותר טוב כך יהי' הסכין יותר חד ויותר חלק וגם יהי' חזק שלא יתקלקל בשחיטה שיכול לשחוט כמה בהמות בסכין א' בלי תיקון ואין חכם כבעל נסיון ואני יודע ועד וכותב זאת להזהיר לכל השוחטים עכ"ל ועי' באהל יצחק בזב"ת ס"ק י"ב שכ' שצריך שיהי' הסכין עשוי מברזל הטוב (שקורין ענגילישי"ן שטאה"ל) וכל המרבה לחזור אחר סכין הטוב ה"ז משובח ותע"ב עכ"ל ועי' בד"ק לקמן סי' י"ח ס"ק ג' באמצע הדיבור שכ' דהתיקון שנתפשט בדורותינו בסכיני ברזל מהותך ולא מעשה מקשה מחתיכות שונות זה ודאי תיקון טוב עיי"ש ועי' בפתיחת הס' מנחת הזבח פתיחה ג' שכ' פרטי דברים במה שהשו"ב צריך לידע ולהכיר מהות הברזל של הסכין שלא יהי' מברזל הרע ונותן סימנים להכיר אם הברזל הוא טוב ויפה דהסי' הוא אשר הברזל שהוא רך בטבעו מראיתו כהה אבל הברזל הטוב אינו ספוגיית רק עבה (שקורין גידעכ"ט אייזי"ן) ומראיתה לבן (שקורין קלאה"ר) עיי"ש: (ב) בין בצור. הנה הב"ח ושאר אחרונים האריכו לאיזה יש משפט הקדימה על חבירו ודעת הב"ח דלכתחלה יש להקדים צור לזכוכית וכו' כסדר שהם שנויים בברייתא בזה אחר זה עיי"ש ועי' בפרי חדש ופרי תואר ובבל"י ובתב"ש ובפרמ"ג ובברכ"י ובמחזיק ברכה חלוקי דעות בזה ובס' נחלת שבעה הקדמתו ולא העתקתי דבריהם כי כבר נהגו שאין שוחטין כ"א בסכין של מתכת שקורין חלף וכמ"ש הב"ח והכרתי והשפ"ד סק"ב עיי"ש:

ג בקרומית יבש של קנה. שמ"ח סעי' א':

ד של קנה. עי' בשמ"ח שם ותב"ש ס"ק ב' שכ' דלא כל הקנים שבאגמים כשרים לשחיטה רק אם הם מאותן הקנים הגדלים באגמי מים ויודע שהוא מאותן שאין קיסמין נבדלים מהם ע"י שדוחק אותם בסימנים אבל אם לא ברירא לי' אסור עיי"ש:

ה הנקרא אישפדני"א. ר"ל דוקא אותן שנקראים בשם זה כל א' לפי לשונו וע"כ אנן דלא ידעינן האי שמא אין לשחוט בקרומית כ"א מאן דברירא לי' מה הוא עכ"ל התב"ש ס"ק ב':

ו בשאר קנים. עט"ז סק"א שכ' ב' טעמים לאיסור קנה שאינה של אגם. א' טעם הירושלמי משום רוח רעה. ב' טעם רש"י משום נקיבת הסימנים ועמ"ז סק"א שכ' דהנ"מ בין הטעמים הוא דלטעם רש"י מותר לשחוט בן פקועה אף בשאר קנים למ"ד דסכין פגום אינו פוסל בבן פקועה ולטעם:

הירושלמי אסור לשחוט בו לכתחלה אף בן פקועה וכן יש נ"מ דלטעם הירושלמי אפי' בגמר השחיטה אסור לשחוט בו ולטעם רש"י מותר וכן יש נ"מ לענין בדיעבד דלטעם רש"י אסור אפי' בדיעבד ולטעם הירושלמי אפי' שחט בו תחלת השחיטה מותר בדיעבד עיי"ש ועי' בפרי חדש ותב"ש ובמחזיק ברכה שפסקו להחמיר לאסור אף בדיעבד כששחט בשאר קנים עיי"ש ועי' במנחת אהרן על ס' הארוך מש"ך מ"ש ע"ד הט"ז והפר"ח בזה ועי' עוד במ"ז שם שכ' דהא דאסור לכתחלה להירושלמי משום רוח רעה זה דוקא בשחיטה דחמימי אבל בצונן וכן קרבי דגים לא שייך טעם זה עיי"ש ועי' בשיורי הקרבן על הירושלמי סוף פרק ח' דשבת שכ' דגם להירושלמי ס"ל לאסור בדיעבד מטעמא דקסמים נבדלים ממנו ובעיקר הדין אין ב' התלמודים מחולקים כלל עיי"ש וע' בס' בגדי שש הספרדי חיו"ד ריש סי' זה מ"ש בענין זה באריכות:

ז זכוכית. עבאה"ט דזכוכית מותר ועי' כרתי שמחלק בהא שיש זכוכית שהוא קשה וחד ובו מותר לשחוט אף לכתחלה ויש זכוכית רך שקסמים נבדלים הימנו בזה אסור לשחוט עיי"ש וכ"כ בפרי תואר עיי"ש אבל בשפ"ד ס"ק ב' כ' שאין לחלק בין זכוכית רך לקשה דאף בזכוכית רך מותר וסיים דמ"מ האידנא אין לשחוט אלא בסכין עכ"ל:

ח שקיסמים נבדלים מהם. עי' בד"ק סי' י"ח ס"ק א' מ"ש לענין סכין של ברזל שהוא חד ביותר אם יש חשש שיבדל ממנו קיסם עיי"ש ועי' במנהז"ב בהקדמת הס' בפתיחה ג' שכ' דגם בברזל שיש חשש שיובדל ממנו ניצוצין שייך איסור זה ומה"ט יש ליזהר שיכיר בשעת קניית הסכין אם נעשה מעשת וגוש א' או אם הוא מחובר בטלאי מברזל אחר או שנשבר ונתחבר אח"כ דאין החיבור עולה יפה להיות כאחדים רק שנשאר במקום המחובר כמו פגימה דקה ואסור לשחוט בו דהגם דהוא רחוק מהחוד מכל מקום דמיא ממש לקרומית שקיסמין נבדלין ממנו ויש לחוש לנקיבת הסימנים ולכן צריך בשעת קניית הסכין לשום עינו ולבו לזה עיי"ש ובפנים כלל י"ד בקומץ סעי' ו' ועשרון ס"ק ז' ועי' בבל"י לקמן סי' ט' ס"ק ב' שכ' דאם רואין סמוך אצל החוד שיש כעין בקעים או שיש כמין חוט שחור שזה סי' שהברזל שוכב זה ע"ג זה ואינו דבוק בלא"ה אסור משום שיבא עי"ז לידי עיקור שנפגם הושט עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ט' ס"ק ד'):

ט ויש לחוש לנקיבת הסימנים. עט"ז סק"א ועי' בתוס' רע"ק על המשניות פ"ק דחולין אות ב':

י שצדה אחד מגל. עי' פרי תואר ס"ק ב' שכ' דה"ה סכין שיש לו שני פיות וצד אחד בדוק וא' אינו בדוק דג"כ אסור לכתחלה עיי"ש. ועי' ד"ק ס"ק א' שכ' דאם צד א' של הסכין הוא עב אין חוששין על הפגימה שבצד העב עיי"ש ועי' במנחת הזבח כלל ג' בקומץ ועשרון שם סעי' ט"ז בשם הס' זבח שמואל והס' מכתב אלי' דאסור לשחוט לכתחלה בסכין בעל ב' פיות וגם יש ליזהר לעשות הסכין שיהא צד א' עב קצת עד שלא יהי' ראוי לשחוט בו דאם יהי' לו ב' פיות יש לחוש שבשעת הדחק ישכח להעמיד ב' הצדדים בלי פגם ולא יעשה היכר איזה צד נפגם או שישכח ולא ישגיח על ההיכר ויבא לשחוט בצד הפגום ע"ש באורך ועד"ק שם ובמנחת יוסף סעי' א' שכ' דאם הצד הב' הוא עב אף שיש מאחוריו במקום א' חידוד קצת רק שאינו מחודד כ"כ כסגנון סכין של שחיטה לגבי שוחטים כשסכינם פגום אין זה בגדר חידוד וא"צ בדיקה מאחוריו לכ"ע עיי"ש:

יא מגל. עי' בס' ערוגות הבושם סוף סו' זה שהעלה דאסור לשחוט במגל אפי' היכא דהשיניים דבוקים זה בזה בחוזק באופן דבדקינן לי' בטופרא וחזינן לי' שאין בו שום פגימה אף דקה מן. הדקה דאף שהשיניים צמודים ואחד באחד יגשו מ"מ אסור דאף שעינינו רואות שאין בו פגימה מ"מ יש לחוש דכיון דחז"ל העידו דמגל הוא מלא פגימות בין שן לשן לא סמכינן אבדיקתנו דבודאי טעות הוא ולא עלה הרגשותינו יפה והביא ראי' לזה עיי"ש (ועי' מענין כזה בדברינו להלן סי' י"ח ס"ק ט"ו):

יב לכתחלה. ואפי' בשעת הדחק אסור לשחוט בה לכתחלה. שמ"ח סעי' ב': (יג) וה"ה בסכין ארובה. עי' בשו"ת דבר שמואל סי' שס"ח שנשאל בסכין שיש בסמוך לקתא כשיעור גודל עב וגס דומה להצד הגב דלא שייך בו חיתוך כלל אם מותר לשחוט בו והשיב דזה דומה להיכר מטלית כיון שאינו חותך כלל ומ"מ היכא דאפשר לתקוני שפיר דמי עיי"ש:

יד בסכין ארוכה. עי' פרי תואר לקמן סי' י"ח ס"ק ט"ו שכ' דמסתברא שאם הסכין ארוכה ביותר אשר יספיק לה לשחוט בחצי' והפגימה בראש הסכין יכול הוא לשחוט בחצי' האחר מבלי כריכת מטלית עכ"ל ועשפ"ד סי' י"ח ס"ק ט"ו שהשיג עליו בזה וכ' דאפי' הסכין ארוכה ביותר כמה אמות ויש שיעור שחיטה קודם שהגיע לפגימה אפ"ה אסור לשחוט לכתחלה ולא כשר רק בדיעבד כשאומר ברי לי עיי"ש וכ"כ בשנות חיים שם ס"ק כ' שדברי הפרי תואר תמוהים שהם נגד דעת הרמ"א כאן עיי"ש (ועי' בדברינו לקמן סי' י"ח ס"ק ס"ח):

טו ארוכה. עשמ"ח סעי' ד' שכ' שצריך ליזהר דגם צד הראש של הסכין לא יהי' בו פגימה לכתחלה דשמא יעבור הסכין שם וישחוט בפגימה עכ"ל. ועי' ד"ק ס"ק א' שכ' שצריך ליזהר לבדוק הסכין גם בראש על מקום העיגול במקום שמתעגל למעלה אך יתר החידוד שאח"ז שאינו בסגנון הראוי לשחיטה א"צ לבדקו עיי"ש:

טז שיש בה פנימה. עי' שפ"ד לקמן סי' ט' ס"ק א' שכ' דאפי' הפגימה הוא רק בהצד ולא בהחוד אפ"ה אין להתיר ע"י מטלית אם לא ביו"ט ובשעת הדחק ודלא כהפר"ח עיי"ש. ועד"ק ס"ק ב' דאף שאין שם פגימה הנרגשת ביד כלל רק במה שנוהגין להחמיר כשרואין ראי' משונה על החלוף מ"מ גם לענין זה יש לדונו כפגימה ממש בזה עיי"ש:

יז שיעור שחיטה בלא פגימה. עט"ז לקמן סי' י"ח ס"ק ד' שכ' דדוקא כשיש כמלא ב' צווארים ממקום הפגימה מהני בדיעבד כשאומר ברי לי עיי"ש ועי' בתב"ש כאן ס"ק ז' מ"ש בדברי הט"ז בזה ועי' במ"ז שם ושפ"ד שם ס"ק ה' מ"ש בדברי התב"ש בזה ועי' בדרך החיים כאן מ"ש בזה ועי' במנחת הזבח כלל ג' סעי' ג' ועשרון ס"ק ח' שכ' דהעיקר לדינא דכשהוליך והביא בהסכין מהני ברי לי אף כשאין באורך הסכין רק משהו יותר מכשיעור צואר אחד עיי"ש ועי' במנחת יוסף בביאורים ס"ק י"ט ובפנים סעי' ב' שהכריע דבהפ"מ יש להקל כן דאף שאין בו רק כשיעור צואר א' ומשהו חוץ לצואר ממקום הפגימה אם שחט בהולכה והבאה אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר כהט"ז והפרמ"ג עיי"ש:

יח דאסור לשחוט בה. עי' בערך השלחן אות ב' שכ' מהתשב"ץ דאפי' בקנה בעוף ואף דכששחט חציו בפגימה הוא כשר ואינו נפסל אא"כ פגעה הפגימה באותו מיעוט המשלים להרוב אפ"ה אסור לשחוט בסכין כזה משום גזירה עכ"ל (ועי' בדברינו להלן סי' י"ח ס"ק ע"ו):

יט אפי' אם כרך. עשמ"ח סעי' ג' דגם אם אחז הפגימה בידו לא מהני ועד"ק ס"ק ב' דלאו דוקא בפגימה מעליא הוא שיש לחוש בזה אלא אף במה שנוהגין ליזהר ולחוש אף בראי' משונה על החלוף אפי' בפגימה שאינה נרגשת בציפורן אינו מועיל מה שתופס שם באצבעותיו במקום ההוא רק יתקן או יחבר שם מטלית קבוע בסגנון קתא או סתם מטלית בשעת הדחק עיי"ש וע' בבל"י ס"ק ד' שכ' דבכ"מ מהני בדיעבד אחיזת הפגימה בידו וכ"ש ביו"ט מהני בדיעבד אליבא דכ"ע עכ"ל ועד"ק שם שהעלה דאף ביו"ט אסור לכתחלה לשחוט באוחז הפגימה בין אצבעותיו ודלא כדעת המקיל בזה אף לכתחלה עי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' י"ח ס"ק ל"ד מ"ש מהדעת תורה מענין זה): (כ) אם כרך מטלית. עי' ד"ק ס"ק ג' שכ' דכל החומרות בכריכת מטלית דחיישינן שמא יתיר המטלית הוא רק כשכרך בדרך מקרה וארעי אבל אם כרך במטלית וחוטין על מנת שלא ליטלן משם ושלא לנתקן ממקומן הו"ל ממש כעין הקתא ודינן כקתא ואין לחוש וזה דוקא בכריכת מטלית וחוטין כנ"ל אבל אם מכסה מקום הפגימה בשעוה אין להקל לכתחלה דאף שמכסה ע"מ שלא ליטלן משם מ"מ כיון שאינו קבוע כעין קתא דהא עשוי לנתק וליטול הו"ל ככריכת מטלית ע"מ ליטול ולנתק דאסור לכתחלה עי"ש (וע' מזה עוד להלן ס"ק ל"ה):

כא ואמר ברי לי. ואם לא אמר ברי לי אפילו בדיעבד אסור. מ"ז ס"ק ב' ועי' מזה בד"ק שם ובש"ך לקמן סי' י"ח ס"ק ט"ו:

כב במקום הפגימה. עט"ז לקמן סי' י"ח ס"ק ד' שכ' דדוקא בפגימה א' מהני ברי לי אבל בב' פגימות לא מהני ברי לי עי"ש אך בתב"ש כאן סוף ס"ק ז' ושמ"ח סעיף ג' כ' דגם בב' פגימות כשיש כשיעור ב' צווארים בין הפגימות מהני ברי לי אף כשלא כרך מטלית על הפגימות ואפילו שחט בהולכה לבד או הבאה לחוד עי"ש ועי' במנהז"ב כלל ג' בעשרון ס"ק ח' וי"א ועי' במ"ז סי' י"ח שם שהחמיר בזה עי"ש ועי' מנחת יוסף סעיף ב' שהכריע דבהפ"מ יש להקל אף בב' פגימות כשיש בינתים כשיעור ב' צווארים אף בלי מטלית אבל אם אין בינתים כשיעור ב"צ פסולה אף בדיעבד בלא מטלית אפי' אם שחט בהולכה והבאה עי"ש:

כג שחיטתו כשרה אפילו לא כרך מטלית. עי' בשלחן גבוה לקמן סי' י"ח ס"ק כ' שהשיג על הרמ"א בזה והעלה דאין לסמוך להקל בזה אפילו בדיעבד דכל שלא כרך מטלית על הפגימה קרוב לודאי שנגע בפגימה ולא מהני ברי לי עי"ש אבל בשמ"ח שם ושאר כל אחרונים נקטו לדינא כדעת הרמ"א דבסכין ארוך מהני ברי לי אף בלא כרך מטלית עי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' ע"ז שכ' שצ"ע בזמנינו אם יש לסמוך להקל בזה מאחר שידוע לכל שוחט שאסור לשחוט לכתחלה בסכין כזה אם עבר ושחט בו י"ל דאינו נאמן לומר ברי לי שלא נגעתי בפגימה מאחר עבר על הדין המבואר דאסור לעשות כן לכתחלה עי"ש ועתב"ש סי' י"ח ס"ק י' עי"ש:

כד אפילו לא כרך מטלית. עמ"ז שם שכ' מהב"ח דאפילו לא אחז הפגימה בידו ג"כ מהני בדיעבד כשאומר ברי לי שלא נגעתי בפגימה והשיג עליו והעלה דבע"כ בעינן עכ"פ אחז הפגימה בידו ואם לא אחז פסול אף בדיעבד עי"ש ועי' שערי דעה ס"ק א' שהאריך בזה והעלה דהעיקר לדינא כהב"ח להקל עי"ש ועי' מנהז"ב בקומץ ועשרון כלל ג' ס"ק ט' שכ' להחמיר כהפרמ"ג עי"ש ועי' מנחת יוסף סעיף ב' אות כ' ובקו"א שם אות ד' שהכריע דבהפ"מ יש להקל אף בלא אחז אבל באין הפ"מ יש להחמיר להצריך דוקא אחז עי"ש באורך ועי' מזה בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' י"ט: (כה) הפגימה. עבאה"ט דאם לא ידע מהפגימה לא מהני ברי לי ועש"ך לקמן סי' י"ח ס"ק ט"ו שכתב דאף כשהפגימה היא למעלה מחציו ואמר ברי לי מ"מ כל שלא ידע מהפגימה אסור דהו"ל מלתא דלא רמי' עלי' דאינש דלאו אדעתי' עי"ש וכ"כ בזבח שמואל סי' י"א בביאורו דרישת הזאב אות ג' לדינא ועי' בשאלות ותשובות טוטו"ד תליתאי סי' ס"ה מ"ש בענין זה באורך וכ' דבע"כ אין לחלק בזה בין שוחט לצורך עצמו או לצורך אחרים בכל גווני בלא ידע מהפגימה אסור אך כ' די"ל דכ"ז דווקא אם היה הפגם סמוך תיכף לחצי הסכין ששחט בה הוא דיש להחמיר דיש לחוש דדילמא השיב ידו מעט ולאו אדעתי' אבל אם היה הפגימה רחוק מהחצי והיה בסוף הסכין סמוך לקתא והשוחט אמר ברי לי שלא שחט רק בחצי הסכין של מעלה בזה מהני ברי לי אך אין לסמוך ע"ז למעשה רק היכא דיש הפ"מ וגם צורך שבת עי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ג' מ"ש בדברי הטוטו"ד בזה ולדינא הסכים וכ' דזה לא מיבעיא דאם הכיר בפגימה בעוד שהסכין לח מן השחיטה דבודאי יש להקל וכמ"ש הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח בהנהגת או"ה סדר ב' אות י"ג לענין תחיבת כף דבניכר ע"פ הרושם לא שייך לומר מלתא דלא רמיא וה"נ בסכין אם החצי השני של הסכין הוא נקי אין חשש כלל ואף שלא הכיר בהפגימה עד אחר שקינח הסכין ואפילו שלא קינח רק חציה ג"כ מהני כיון דהוי מעשה גדול בשעה שאינו טרוד בעבודתו כ"כ ושפיר יש להקל בהפ"מ אם הפגימה בקצה השני מחצי הסכין כשאומר ברי לי שלא שחט שם ועי"ש עוד בס"ק שאח"ז שכ' דכ"ז בבהמה אבל בשחט עוף ונשחט רק הקנה לבדו והוושט נשאר שלם ואח"כ נמצא פגם פחות מחגירת הציפורן בקצה הסכין בראשו ואומר ברי לי שלא שחט בצד זה של ראש הסכין בתחלתו יש להקל גם בלא הפ"מ כיון דבכה"ג לא הוי רק חששא מדרבנן ומדרבנן מהני אם אומר ברי לי עי"ש באורך:

ועיין בד"ק ס"ק ה' דאף כשאומר שאחז הפגימה בין אצבעותיו כי כן דרכו תמיד לאחוז הסכין שם תמיד בין אצבעותיו מ"מ אין להקל רק בנודע לו הפגם בעודו אוחז שם באצבעו עי"ש וכ"כ במנח"י סוף סעיף ד' לדינא עי"ש אמנם בספר דעת תורה שם השיג על זה והעלה דאם השו"ב רגיל לאחוז באצבעו בקצה הסכין של צד הקתא בשעת שחיטה יש להקל באומר ברי לי גם בלא ידע ונמצא שם פגם במקום ההוא והביא ראי' לדבריו עי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' י"ח ס"ק ל"ד מ"ש עוד מזה):

וכתב בס' מזמור לדוד (להגאון מ' דוד פארדו ז"ל) דמ"מ בסכין שצד א' מגל או אינו בדוק אפי' אם לא הי' ידע מעיקרא אלא שמצא כן אח"כ אם אומר ברי לי ששחטתי בצד זה והרי הוא בדוק שרי דהא לא שייך לומר דלמא עביד ולאו אדעתי' דודאי לא שחט אלא בצד א' עכ"ל. והנה לכאורה יש לתמוה עליו דכיון דלא ידע דהצד השני אינו בדוק י"ל דגם זה הוא בכלל מלתא דלא רמיא עלי' דאיניש דלמה לי' לדקדק באיזה צד שוחט דהא שניהם לפניו בחזקת בדוק דבודאי יש לחוש שמא שחט בצד שאינו בדוק אמנם י"ל דכיון דצריך לבדוק הסכין לאח"ש אף כשהי' בדוק קודם שחיטה וכמש"ל סי' י"ח סעי' י"ב א"כ רמיא אנפשי' לזכור באיזה צד שחט לבדוק לאח"ש וה"פ. ונמצא ממילא לפי דעת הא"ר באו"ח סי' תצ"ח הידוע דס"ל דכששוחט ביו"ט אין לבדוק הסכין לאח"ש עיי"ש ממילא דבזה אם שחט ביו"ט בסכין כזה לא מהני אף כשאומר ברי לי ששחטתי בצד זה כשלא ידע שצר א' אינו בדוק אך בלא"ה אין שוחטין בסכין כזה (כמש"ל ס"ק י') וגם כל האחרונים חולקים באו"ח שם על הא"ר וס"ל דאף ביו"ט צריך לבדוק הסכין לאח"ש:

כו וביו"ט. עבשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' י"ג שכ' דמה שמשפשף הסכין בבשר היד אינו בכלל השחזה ומותר לשפשף סכינו על ידו ביו"ט לאח"ש עיי"ש וכ"כ בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ט"ו עיי"ש (ועי' פת"ש להלן סי' י"ח סק"א) ועי' בד"ק ס"ק ד' שכ' אזהרה לשו"ב בזה דעכ"פ לא יחכך הסכין על בשרו ביו"ט אחר השחיטה כנהוג בחול רק שביו"ט יחכך ברפיון כ"כ עד שאין בו בגדר השחזה כל דהו כי נראה בחוש שע"י החיכוך בבשר נעשה הסכין חד יותר לפעמים ואף שעושה זאת רק כדי להעביר הלחלוחית אפ"ה צריך ליזהר שלא לחכך בכח כלל שלא יהי' בגדר פסיק רישא ובין שחיטה לשחיטה לא יחכך כלל רק ינגב כדי ההכרח לצורך בדיקת הסכין עיי"ש ועי' בדעת תורה סוף ס"ק ו' מ"ש בזה וכ' דאף שיש לייגלי"ך על הסכין מותר לשפשף קודם שחיטה להחליק הלייגלי"ך אף ביו"ט עיי"ש (יעי' בדברינו להלן סי' י"ח ס"ק ג') ועי' במנחת יוסף בסוף הלכות שחיטה בדיני שחיטה ביו"ט בלק"י ס"ק יו"ד באורך מזה:

כז שא"א להשחיז. עי' באו"ח ריש סי' תצ"ח דמבואר דגם בשו"ב הבודק סכינו בעצמו אסור לבדוק הסכין קודם שחיטה אם לא בשעת הדחק בלא בדקו מעיו"ט ועי' בפרמ"ג באו"ח שם ס"ק ב' שכ' עצה מחכם א' שרצה לשחוט בהמה ושחט עוף קטן ובדק הסכין לאח"ש ומצאו יפה ושוב שחט בה בהמה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ו' שכ' דעכשיו נהגו השוחטים להכין להם סכין בדוק מעיו"ט ומ"מ בודקין אותו ביו"ט קודם שחיטה והטעם הוא משום שיש להם כמה סכינים בדוקים מעיו"ט ולא שכיח כלל שיפגמו כולם וא"כ גם אם ימצא א' מהם פגום אין לגזור שמא ישחזנו דהא יש לו סכין בדוק אחרת וכ"כ בזבח שמואל בליקוטי דינים בדין סכין של שחיטה אות ד' דבשוחט לאחרים מותר לבדוק ביו"ט גם קודם שחיטה דלא שייך לגזור שמא ישחיזנו דאין אדם חוטא ולא לו עיי"ש:

ועד"ק שם ובמנחת יוסף סעי' ה' שכ' דכששוחט ביו"ט והניח מטלית על הפגימה אין להסיר המטלית לאח"ש ביו"ט כדי להציל הסכין מחלודה אלא אם אין בעיר סכין אחרת בדוק דאם יעשה חלודה בסכין זה לא ישאר לו לשחוט כשיצטרך לשחוט עוד ביו"ט אז הוא דיש להקל להסיר אם הניחו, על הסכין ע"מ להסירו ולא קשר ולא תחב סביב וכן אם הניח מטלית מבגד שצריך לו ביו"ט יכול להסירו אבל בלא"ה אסור להסירו ביו"ט דאף שיהי' לו טירחא יתירה לאחר יו"ט לתקן הפגם שע"י החלודה מ"מ כיון שא"צ זה ליו"ט אין לעשות ביו"ט שום טלטול לצורך אחר יו"ט עיי"ש. ופרטי דיני שחיטה ובדיקת הסכין ביו"ט עי' באו"ח שם באורך כי שם מקומו ועי' במנח"י בסוף הלכות שחיטה שעשה לדינים אלו מדור בפ"ע והביא כמה תשובות בענין זה באורך:

כח להשחיז הסכין. עבאה"ט מ"ש מהט"ז לענין סכין שיש עוקץ בראשו דשרי ביו"ט ע"י תחיבת קיסם בראש העוקץ ועי' שמ"ח להלן סי' ח' דכל זה דוקא בסכין גדול הוא דמהני תחיבת קיסם בראשו אבל בסכין קטן לא מהני עיי"ש. וע' בט"ז ס"ק ג' שכ' דבדיעבד כשר אפי' בלא תחב קיסם בראשו ועמ"ז שם שהניח בזה בצ"ע אי בעינן בכה"ג דוקא שיאמר ברי לי שלא החליד עיי"ש ועי' בשנות חיים ס"ק ה' שכ' דפשיטא דלא מכשיר אף בדיעבד אלא כשאומר ברי לי שלא החליד וכדין שכ' הרמ"א בסכין פגומה עיי"ש אך במנהז"ב כלל ג' בקומץ סעי' ד' ועשרון ס"ק י"ד כ' דבדיעבד כשר אפי' לא אמר ברי לי שלא עשיתי חלדה דאינו מצוי כ"כ להחליד עיי"ש וכ"כ במנחת יוסף סעי' ו' ובביאורים ס"ק ל"ה עיי"ש. וע' מ"ז שם שנסתפק בזה גם אי בעינן ב' צווארים מהעוקץ כמו דקיי"ל בפגימה וסיים בצ"ע עיי"ש אך במנחת יוסף בביאורים שם כ' דגם בזה אין להחמיר בדיעבד עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט לתחוב קוסם בראשו עי' שמ"ח סעי' ד' דה"ה שיכול לתחוב לפת או צנון בראשו עיי"ש ועי' במנחת יוסף בביאורים שם דמטלית לא מהני בזה אבל בשמ"ח לקמן סי' ח' כ' להדיא דבסכין גדול מהני כריכת מטלית לעוקץ שבראשו עיי"ש. וכ' בשמ"ח:

ותב"ש ס"ק ח' דא"צ לתחוב הקיסם בראשו בחוזק שלא ינתק בהגיע הסכין לשם הואיל ואין זה כ"א להכירא שלא יעבור הסכין עד שם ובכל דהו סגי וצריך ליזהר שלא יתחוב דבר הכבד בראשו שיכביד על הצואר ונעשה דרסה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ל"א ול"ב ולהלן סי' כ"ד ס"ק ל"ו). ובגוף הדין שכ' הט"ז שלכתחלה צריך ליזהר שלא יהי' עוקץ בראש הסכין עי' בדברינו להלן (סי' ח' ס"ק ד') באורך. ועד"ק סק"ב שכ' דאף בסוף הסכין למטה ממקום אחיזה באצבעותיו אם יש שם עוקץ לא מהני מה שאוחז באצבעותיו דזה לא הוי כמו תוחב קיסם עיי"ש אך במנהז"ב שם בעשרון ס"ק י"ז כ' דאם אוחז בידו שם במקום העוקץ שבסוף הלהב אין לחוש עיי"ש (ועי' במנחת יוסף שם ודעת תורה סק"ה):

כט בחול בשעת הדחק. כגון שאין לו פנאי והכנה להשחיזה כגון שהוא בדרך או בשביל חולה שא"א לו להמתין עד שישחיז הסכין. ספרי השו"ב. ועי' במחזיק ברכה שכ' ממהרא"ל מפראג שחולק ארמ"א בזה שמקיל גם בחול בשעהד"ח וכ' דאין להקל בזה לסמוך אכריכת מטלית כ"א ביו"ט דוקא אבל בחול אין להקל כלל עיי"ש. ופשוט דלרפואה לצורך חולה אפי' שאין בו סכנה גם המהרא"ל לא יחמיר דבודאי יש להקל דעדיף מיו"ט. ועי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' י"ט וסי' כ' שנשאל בסכין של שחיטה שנפגם סמוך לקתא ונשאר שיעור מורווח למעלה והבאים לשחוט נחפזו לדרכם מחמת עש"ק וא"א להחליפו באחר וגם אין פנאי ליקח מטלית ולכרוך והשואל רצה לחשוב זה כשעת הדחק דיכול לשחוט בסכין זה בלא כריכת מטלית ויהא מהני מה שאומר ברי לי שלא נגעתי בפגימה ועכ"פ יהא מהני אם אוחז הפגימה בידו וכ' דמ"ש ברמ"א להקל בשעת הדחק מיירי רק כגון שהוא בדרך ואין לו מטלית אבל כשהוא בעיר ודאי אין לשחוט לכתחלה בלי כריכת מטלית ולא מיבעיא אם אפשר להחליפו באחר שבודאי מחויב להחליף אלא אף כשא"א להחליף באחר שאין לו סכין בדוק אחר חלילה לשחוט בסכין שיש לו פגימה אף ע"י מטלית שאין זה נחשב לשעת הדחק מה שהבאים נחפזים לדרכם עיי"ש באריכות:

ל אם כורך מטלית. עד"ק ס"ק ה' ומנחת יוסף סעי' ח' שכ' דאף כשאין המטלית מהודק בהסכין מ"מ כל שמצאו לאח"ש כמו שהניחו על הסכין מכוסה כל מקום הפגם אין לחוש שמא בשעת שחיטה ניתק קצת ממקום הפגם דאמרינן כאן נמצא כאן הי' אבל עכ"פ הידוק קצת בעינן ואם אירע שלא הי' אף הידוק קצת ונוטה שניתק הנה והנה י"ל דלא שייך לומר כאן נמצא כאן הי' דהוי כמו חזקה העשוי להשתנות דאינה חזקה וכ' שם עוד דאף כשאינו זוכר אם כיסה קודם שחיטה מקום הפגימה בהמטלית מ"מ כל שאחר השחיטה מצא הפגם מכוסה יש להקל כל שאינו נוטה שניזוז ממקומו ואמרינן דבודאי הי' כן גם קודם שחיטה ע"י שהוא כיסה אותו כן דכאן נמצא כאן הי' אבל אם מצאו שניתק ממקומו במקצת ממקום שכרך קודם שחיטה אז אפי' כיסה יותר ממקום הפגם ורואין שמקום הפגם לא ניתק וניתק רק הכריכה שסביבות הפגם מ"מ יש לחוש בזה שמא ניתק גם במקום הפגם וחזר ע"י הולכה והבאה ואסור אף אם הוא מהודק הרבה וכן הדין באחז הסכין בין אצבעותיו והי' שם פגימה בסוף הסכין אצל הקתא כל שמצא לאח"ש שאצבעותיו מכסין הפגם ואינו רגיל לנתק אצבעותיו מתחלת השחיטה עד סופה אין לחוש שמא שינה מהרגילות שלו וניתק בשעת שחיטה. אך אם כשנזכר לאחר שחיטה להסתפק בזה לא אחז אז הסכין בין אצבעותיו אין לסמוך על הרגילות במה שדרכו לאחוז תמיד שם היד דשמא לא כיסה עתה מקום הפגימה ולאו אדעתי' עיי"ש (וע"ל סי' י"ח ס"ק ל"ד):

לא כורך מטלית. עשמ"ח ותב"ש לקמן סי' כ"ד סעי' י"ג שכ' דצריך ליזהר בעסק כריכת מטלית על הסכין שלא יהי' כרוך צד העב דסכין יותר מצד החוד דשמא ישחוט בחוד במקום שכנגדו כרוך המטלית למעלה והו"ל חלדה עיי"ש (וע' מזה להלן בדברינו שם ס"ק ס"ו) ועי' עוד שם בדברינו (בס"ק ל"ו) שכ' דבכ"מ אין להקל בכריכת מטלית אלא במטלית דק וקל דלא שייך בי' ענין הכבדה אבל אם המטלית הוא עב וכבד קצת יש לאסור מחשש דרסה (וע' בס"ק שאח"ז ולעיל ס"ק כ"ח):

לב מטלית עתב"ש ס"ק ה' שכ' דלא בעינן מטלית עב שלא יוכל לעבור עליו אלא אף קשר חוט א' להכיר שיהי' לעיניו שיזכור ע"י המטלית להזהר סגי עיי"ש וכ"כ בערך השלחן אות ג' בשם התשב"ץ וכ' שם דה"ה אם הדביק מעט שעוה לסימן שוחטים בו עיי"ש. ועי' במחזיק ברכה שכ' ממהרא"ל מפראג דאותן התוחבין חתיכת עץ על מקום הפגם הוא איסור גמור שהעץ נדחה על חוד הסכין ממקום הפגימה בהולכה והבאה עכ"ל ולפענ"ד בלא"ה אין להתיר לתחוב חתיכת עץ על הסכין כיון שיש בו חשש דרסה כמו במניח אצבע על הסכין דלקמן סי' כ"ד סעי' ו' (וע"ל בס"ק הקודם ולעיל ס"ק כ"ח):

לג על הפגימה. ואפי' יש בו ב' פגימות יוכל לכרוך ב' מטליתים וישחוט כשהוא שעת הדחק או ביו"ט והדין בזה כמו בפגימה אחת שמ"ח סעי' ג' וע' מנהז"ב שם ס"ק ח':

לד וע"ל סי' י"ח. עבאה"ט מ"ש דדוקא כשיש בסכין כשיעור ב' צווארים חוץ לפגימה. וע' בשנות חיים ס"ק ז' שכ' דכל שאין בו כשיעור ב' צווארים לא מהני מטלית אפי' אם אחז המטלית בידו שלא ינתק ממקומו דחיישינן שמא יטעה ויסיר המטלית כדי להרחיב חידוד הסכין וכ' שכן נוטה דעת הש"ך והפר"ח עיי"ש וע' בכו"פ ובישועות יעקב שכ' דפשיטא דצ"ל ב' צווארים חוץ ממקום המטלית עיי"ש אמנם השמ"ח סעי' ג' ובתב"ש ס"ק ו' כ' לחלק בכך דאם שחט בהולכה או בהבאה לחוד צריך ב' צווארים ממקום המטלית ואילך ולא מהני ממקום הפגימה ואף בדיעבד מעכב. ואם שחט בהולכה והובאה לא צריך ב' צווארים רק ממקום הפגימה עיי"ש וע' מנהז"ב בעשרון שם ס"ק ח' וע' שפ"ד ס"ק ה' שכ' שצ"ע אם ליכא שיעור ב' צווארים אם מהני ברי לי להתיר בדיעבד עכ"פ עיי"ש: (לה) ולכתחלה יש ליזהר. עי' בשו"ת דבר שמואל סי' שפ"ח שכ' בסכין שיש סמוך לקתא כשיעור אגודל עבה ודומה לגבו דלא שייך בו חיתוך כלל מותר לשחוט בו דהיכר חלק הסכין הגס הוא כמו היכר מטלית ואפי' אי מסתפקא לן בהאי מותר כי איכא תרי ספיקות מ"מ לכתחלה טוב לעשות גבול הנראה לעין בסכין תחלה וסופו לדעת עד היכן מגיע חובת בדיקת הצפורן ומה שרשום על הבית יד של הסכין תיבת כשר אין מעלה ומוריד כלל עכ"ד (והביאו היד אפרים) ועי' כו"פ שהעתיק דבריו בקצרה ומשמע דס"ל כותיה בהא אך בבל"י השיג על הד"ש בזה וכ' דלכתחלה בודאי אין להקל ובדיעבד צ"ע וכ' אבל זה נ"ל דמהני כאן אחיזת הסכין בידו עד אותו מקום עכ"ד עיי"ש ועי' שמ"ח סעיף ד' ותב"ש ס"ק י' שכ' דכיון שכתב הבה"י דרוב השו"ב אין נזהרים בזה ע"כ יש להקל בשעת הדחק לשחוט בסכין כזה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ב' שמחמיר בזה דלא סגי אחיזה בידו נגד חשש של הבל"י עיי"ש וע' בדבריו ס"ק ג' שכ' שהיה נוהג לכסות בשעוה במקום שאין הצפורן מגיע לשם ע"י הקתא וכן צוה להשו"ב דקהילתו שיכרוך בחוטין את תחתיות הסכין אצל הקתא שיהיה שם כעין בליטה אבל עכ"פ א"צ לבטל החוטין לשם שלא לנתק ממקומן לעולם כמו כל הקתא כיון שאין נקרא מוחזק בפגום עיי"ש (וע"ל ס"ק כ' מ"ש עוד מזה) ועי' עוד בד"ק להלן סי' י"ח סוף ס"ק ג' ובמנחת יוסף כאן סוף סעיף ח' שכ' דאין לסמוך בזה על מה שאוחז המקום העב באצבעותיו ואף שאין שם פגימה רק ע"י הרגש ראיית העין ואף שהוא רק מפני שהברזל הוא עב שם ועי"ז יש למקום ההוא שינוי במראיתו אפ"ה אין לשחוט בו ויכניס המקום ההוא בהקתא עיי"ש וכתב בישועות יעקב וז"ל השוחטים מומחים שלנו נוהגים להשחיז הסכין למטה לצד הקתא והוא עגול בסופו ונשחז יפה ולכאורה היה נראה דאין לעשות כן כיון שהוא ראוי לשחיטה מחמת שהוא נשחז יפה מ"מ אין לשחוט בו דהוי כנפגם שם ע"י תחיבת הסכין בקתא ומהראוי שלא יהיה נשתזה שם כלל מ"מ נראה דאין חשש בזה כיון שא"א לשחוט שם כלל משום עיגולו של הסכין במקום הזה אין חשש בדבר עכ"ד (ועי' במנחת יוסף סעיף ז' וח' מזה): (לו) פגימה רק בין הקתא לסכין. עתב"ש סק"י ושמ"ח שם בביאור דברי הרמ"א בזה דס"ל שלא ישחוט בסכין שהלהב חלוק מהקתא בענין שנראה שם כפגימה ובשעת הדחק יש להקל אם אין המקום ההוא חדוד וראוי לשחיטה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ז' מ"ש בביאור דברי הרמ"א והשמ"ח בזה עיי"ש ועי' במנחת יוסף בביאורים ס"ק מ"ו שהניח בצ"ע אם יש להתיר אף בדיעבד בזה אך אם אומר ברי לי שלא העביר כל הסכין למטה על הצוואר ולא הגיע מקום הקתא על מקום שחיטה יש: להתיר עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ב' ובמנחת יוסף סעיף ז' אות מ"ז שצריך ליזהר אף בפגימה כל שהוא בין הלהב והקתא דשמא יעביר הסכין על מקום שחיטה ויקרע בעוקצו התחתון עיי"ש:

לז הקתא. עד"ק ס"ק א' ובמנחת יוסף שם ובביאורים אות מ"ח דאף כשאין שם פגם ועוקץ יש ליזהר שלא יעביר הקתא בשעת שחיטה למקום שחיטה דשמא יקרע אך כשאינו מעביר אין חוששין שמא העבירו לפעמים והנכון שכל שו"ב ירגיל עצמו שיאחוז באצבעותיו מקום הלהב שאצל הקתא שכן הוא מנהג השו"ב המומחים רק שצריך ליזהר שיאחז ידו רק באלכסון דהיינו שכף ידו לא יגיע על הלהב מחשש חלדה ועיי"ש להלן סי' כ"ד ס"ק ד' וכאן ס"ק ב' (ובדברינו לעיל ס"ק ל"ה). ופשוט הוא דכל מ"ש בס"ק זה ובס"ק שלפ"ז לא שייך בסכינים שלנו שהלהב רחב מהקתא וכמובן (וע"ל בסי' שאח"ז ס"ק ה' מ"ש מהס' אמרי שפר):

סעיף ב

לח בדבר, המחובר לקרקע. עי' בס' אשל, אברהם מהגאון מ' אברהם ברודא ז"ל) בחולין סי' י"א:

לט כגון צפורן. עי' בס' יריעות שלמה שנסתפק אם שחט בצפורן העומד ליקצץ ובקנה העומד ליקצץ וליתלש אם כשר כיון דקיי"ל דכל העומד ליקצץ וליתלש כתלוש דמי א"כ י"ל דגם לענין שחיטה חשיב ג"כ כתלוש והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בתואר משה פרק כ"ד שהביאו וכתב שנראה לו לאסור דאף דהוא עומד ליקצץ וליתלש מ"מ כיון דילפינן מקרא דויקח את המאכלת דבעינן דבר הניקח מיד ליד אף שהוא עומד ליקח מ"מ כל שעדיין אינו ניקח מיד ליד אסור לשחוט בו עיי"ש:

מ המחוברים בבהמה. עפת"ש מ"ש מתשו' הגרעק"א שפקפק בדין זה ועי' בשער המלך בפרק ה' מהלכות טוען ונטען הלכה ב' ועי' בדעת תורה סק"ח מ"ש בזה:

מא שחיטתו פסולה. מדאורייתא. שמ"ח סעיף ה'. ובמ"ז ס"ק ד' כ' ע"ז והוי נבילה גמורה עכ"ל:

מב לא ישחוט. ואפי' לא בטלו אסור לכתחלה. עי' פרי תואר:

מג אם בטלו. עבאה"ט דהטו"ז והש"ך אוסרים אף בדיעבד אם בטלו ועי' פר"ח ופרי תואר וכו"פ שכ' דהעיקר לדינא כפסק הש"ע דבדיעבד מותר עיי"ש אך ברביד הזהב האריך טובא לחזק דברי הט"ז והש"ך לאסור אף בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בימין משה בשם המהרשד"ם עיי"ש ועי' בחדושי מהרא"ל צינץ סק"ה שהעלה דעכ"פ בהפ"מ יש לסמוך על פסק המחבר להכשיר אף כשביטלו עיי"ש אך בשמ"ח סעיף ה' פסק להחמיר בזה רק שכ' דלא אסור אלא כשביטלו להדיא מדעתו אבל כשלא ביטלו מדעתי' מותר ואם חברו מסתמא ולא אסיק אדעתי' אם להניחו או לעקרו יש לנו להבחין דעתו דאם חיברו בדבר שדרך עולם שלא להניחו שם במקום ההוא כגון נעץ סכין בכותל אין לאסור דמסתמא לא בטיל ואם הוא דבר שדרכו להניחו שם כגון ששתל קנה בארץ או צור בכותל סתמי' בטיל אא"כ כוון בפי' שלא להניחו שם ועיי"ש בתב"ש ס"ק י"ב. ועי' מזה בשער המלך פ"ג מהל' אישות הלכה ג' ובשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' נ"ח ובס' פני הבית על היו"ד הנספח להס' יושב אוהלים הספרדי סי' י"ז באורך מענין זה:

סעיף ג

מד הקבוע בלחי. כ' בשמ"ח סעיף ו' ותב"ש ס"ק י"ד דאם עדיין מחובר לדבר מסויים כגון שן המחובר לראש שלו וכ"ש לגוף שלם אע"ג דמת הו"ל מחובר ופסול בדיעבד מדאורייתא עיי"ש ובשפ"ד ס"ק ז':

מה שוחט בו לכתחלה. עי' פרי תואר שהביא ראיות לדעת הטור שפקפק בדין זה אם מותר לשחוט בשן א' עיי"ש באריכות ועי' בפלתי שכ' דאסור לכתחלה כמ"ש הטור משום דסתם שן יש בו עוקץ וא"כ דמי לאיזמל דלקמן סי' ח' עיי"ש:

סעיף ד

מו נעץ סכין בכותל. פי' ולא ביטלו להכותל וכמש"ל בסעיף הקודם:

מז ואין זה שחיטה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאף בסכין תלושה אסור לכתחלה אף בעוף בצואר למעלה ועי' בס' נופת צופים (מאבי הפרמ"ג) על התורה פרשת וירא שהביא ראיה מש"ס דמותר בתלוש אף בצואר הבהמה למעלה אפי' לכתחלה והניח בצ"ע עיי"ש וכן תמהו על הש"ך הרבה מהאחרונים ועי' בלב ארי' על חולין דף ט"ו ע"ב בד"ה אמר רב זביד מה שהאריך לתרץ דברי הש"ך ובסוף מסיים וז"ל ואולם מ"ש הש"ך דאף בעוף יש לחוש לכתחלה זה ודאי נראה דלאו מדינא דגמ' קאמר הכי אלא מחמת חומרא בעלמא עיי"ש ועי' שמ"ח סעיף ח' ותב"ש ס"ק ט"ו שכ' לדינא דלכתחלה אין לשחוט בין בהמה ובין עוף כ"א כשהצואר יהיה למטה והסכין למעלה או בצדדים ויעבירו הסכין על הצואר או שהבהמה וכ"ש העוף ראשם קשור למעלה באופן שלא יכבידו על הסכין והוא מעביר הסכין בידו על הצואר עיי"ש ועי' בס' דרך החיים שהחמיר ג"כ בזה עיי"ש ועי' במנחת הזבח כלל ג' בקומץ סעיף ו' ועשרון ס"ק כ' שהעלה דאף כשקשר הראש למעלה אין לשחוט כך כ"א בשעת הדחק כגון שא"א להפיל את הבעה"ח לאיזה סיבה ואפי' בעוף יש להחמיר שלא לשחוט כך כ"א בשעת הדחק דוקא עיי"ש ועי' במנחת יוסף בלק"י ס"ק נ"ג שכ' מהס' הדרת זקנים סי' כ"ד סעיף ו' דלא יפה עושים קצת שוחטים ששוחטים תיש גדול מלמטה למעלה כי בקל יבא לידי דרסה וחלילה לשחוט בהמה בלי סיוע אחר כי הסימנים נשמטים לכאן ולכאן ויבא לידי דרסה עכ"ל ועי' בבית אברהם בא"ז מזה ובמה שהשיג עליו המשיג בספרו זכור לאברהם בתיקונים וההגהות שם ובמנחת יוסף שם מזה ועי' בחידושי מהרא"ל צינץ ס"ק ה' מה שהאריך בענין זה וכתב דאין להוסיף חומרות וגזירות בענינים כאלו להפסיד ממונם של ישראל בדבר שאין בו דררא דאורייתא כלל וכ' דאין להחמיר בדיעבד אפי' העביר הצואר על הסכין כל שהסכין תלושה היכא דקים לן שלא דרס עיי"ש ועי' מנחת הזבח בעשרון שם שסיים שהיודע מהות הענין לא יקיל עצמו לשחוט כן דכשהבהמה עומדת וצוארה למעלה והסכין למטה מיד כשמתחילין לשחוט נרתעת וחולשות אחזתה ליפול על הארץ ומכבדת על הסכין ויש בה דרסה גמורה וגם בקל לעשות שהיי' ושאר קלקולים לכך המחמיר שלא לאכול בשר מהנשחט כן תע"ב עיי"ש:

מח ואפי' אמר ברי לי. עי' בישועות יעקב בפיה"א ס"ק א' ובס' בית אל חלק ב' חדר ל"ח ובס' דעת תורה ס"ק י"א מ"ש בענין זה:

מט שחיטתו פסולה. מדרבנן. מ"ז ס"ק ז'. וכתב שם ומיהו אם אינו אומר ברי לי שלא דרסתי אז שחיטתו פסולה מן התורה עיי"ש:

נ לפיכך. עד"ק סק"ו ובמנחת יוסף סעיף ט' שכ' דלשחוט כשאוחז הסכין בשיניו יש למנוע אף שלא נזכר בשום פוסק לאיסור ואף שאפשר להרגיש ולא יכבד מ"מ יש בו חשש דרסה עיי"ש:

נא עוף. עבאה"ט ועי' בס' מעשה רקח הספרדי על הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שחיטה הלכה ח' שכתב שיש קצת ספק מה דין החיה אם נדמה אותה לבהמה או לעוף וסיים דמדברי הב"י משמע דחיה היא בכלל בהמה לענין זה עיי"ש. ועי' שמ"ח סעי' ט' ותב"ש ס"ק ט"ז ובמנחת אהרן ס"ק כ"ב שכתב דחיה אעפ"י שהיא קלה בטבעה אפ"ה אינה בכלל עוף לענין זה רק בכלל בהמה עיי"ש:

נב שחיטתו כשרה. עבאה"ט מ"ש דבבהמה אין לחלק בין קל לכבד ועשמ"ח שם שכתב דה"ה דאין חילוק בזה בין גסה לדקה שבדקות עיי"ש ועשפ"ד שכתב דה"ה דאין חילוק בין טלאים וכדומה עיי"ש:

נג כשרה. עבאה"ט מ"ש דכל עוף שחיטתו כשרה ועי' פרי תואר סק"י שכתב דדוקא מתרנגולים ולמטה מהם אבל מתרנגולים ולמעלה אסיר ואם שחט צריך לומר ברי לי שלא דרסתי עכ"ל:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה