אור ברסלב

דרכי תשובה - א· רבי צבי הירש שפירא

סימן ב

סימן א

א שחיטת עכו"ם נבילה. עבאה"ט מ"ש דמותר בהנאה ועי' שמ"ח סעיף א' ותב"ש ס"ק ג' וס"ק ד' שכ' דשחיטת מין דהיינו כומר לעבודת כוכבים ומזלות הואיל ואדוק בה יש להחמיר ולאסור סתם שחיטתו בהנאה ואפי' עורה יש לאסור ומ"מ בדיעבד היכא דאתא ליד ישראל יש להקל בהנאה במקום הפסד בסתם שחיטתו ששחט לשלחנו ולא שמענו ששחט לע"ז דבזה"ז אינם אדוקין בע"א כ"כ כי מעשה אבותיהם בידיהם ואפי' בשחיטת כומר היכא דבאה הבהמה לישראל אין לחוש. וכל זה בשחיטה אבל בהריגה אין לחוש כלל למחשבת ע"ז אפי' לא באה ליד ישראל אבל במקומות שדרכם לנחור ולהרוג למאכלן וראינו דשחטה הכומר אז בכ"מ יש לאסור אף בהנאה כיון דמוכחא מילתא דלע"ז קעביד עיי"ש ועי' בס' תוספת ירושלים בסעיף זה ומבואר מדבריו בנ"ד לענין ספיקא דאם היה במקום א' ישראל וכומר לע"ז באופן שאם היה ידוע שהכומר שחטה היתה אסורה בהנאה והבהמה נמצאת שחוטה וא"י מי שחטה והעלה דהא ודאי דאין לה חזקת היתר והיא אסורה באכילה אך לענין איסור הנאה יש לה חזקה דאינה תקרובת ומותרת בהנאה עיי"ש באורך:

ב נבילה. עפת"ש ועי' בשו"ת בית הלוי סי' ט"ו שהאריך ג"כ בזה:

ג אפי' הוא קטן. עשפ"ד סק"א שכ' דמדעת הש"ך משמע דאפי' בקטן שאינו עובד ע"ז מיירי אבל לדעת הב"י מיירי דין זה בקטן שעובד ע"ז עיי"ש ועי' בס' מים רבים על היו"ד בפתוחי חותם בהגה ריש סי' זה מ"ש בזה וכ' די"ל דגם להב"י אפי' בקטן שאינו עובד ע"ז אסור מן התורה עיי"ש:

ד ואפי' אינו עובד ע"ו. עש"ך ס"ק ב' שכ' דשחיטת נכרי אפי' אינו עובד ע"ז אסירה מדאורייתא ועי' בכו"פ שהשיג על הש"ך בזה והעלה דאינו אסור כ"א מדרבנן ועי' בפר"ח ובפרי תואר ריש סי' זה מה שהאריכו בענין זה ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' א' ועי' בס' דברי יוסף על היו"ד סי' ט"ו מ"ש באריכות בענין זה ועי' בס' שנות חיים ס"ק ג' שהעלה דהעיקר להחמיר בזה דנכרי שאינו עובד ע"ז אסור מה"ת אף להרמב"ם עיי"ש ועי' בשו"ת בן יהודא סי' ס"ב שנשאל בנכרי א' שהיה משמש כמה שנים אצל טבח ישראל במקולין עד שנסתפקו אם הוא ישראל או נכרי ופעם א' שחט שם השוחט ב' תרנגולים והלך גם הנכרי הזה בשאט נפש להראות יכולתו ושחט ג"כ בפני השוחט תרנגולת א' כדינה וכהלכתה בסכין בדוק של השוחט והסכים הטבח למכור התרנגולת הזאת לנכרי אחר אחר שהסירו הנוצות מהתרנגולים נתערבו שלשתם יחד ואין מכירין מי הוא שנשחט ע"י הנכרי ושוב בא נכרי אחד אשר עמד אצל הא"י המשמש בעת ששחט והסיח לפי תומו שזאת התרנגולת ששחט הנכרי היא היותר גדולה והוא מכירה ונתן הטבח התרנגולת הזאת לנכרי הזה ונשאל מה משפט הב' תרנגולות הנותרים והאריך טובא בענין זה והעלה דכיון דעיקר כהש"ך דשחיטת א"י אסור מה"ת ע"כ אין נכרי מסל"ת נאמן לומר שזהו ששחט הא"י אך מי שרוצה לסמוך אהנהו גאונים דסברי שחיטת מומר או נכרי שאינו עובד ע"נ לא הוי רק מדרבנן יש לו מקום להתיר אכן בתנאי שכ' בסי' ק"י סעיף ז' לאכלן שתים שתים ואין לאדם א' לאכול את כלן עיי"ש באריכות (ועי' בס' מנחת כהן בס' התערובות חלק א' פרק ח') (ה) כגון גר תושב. עבאה"ט ועי' ש"ך ושפ"ד ס"ק ג' שכ' דה"ה כשקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז לבד דמן התורה ה"ה כנכרי. ועי' כו"פ שכ' דהעיקר לדינא כדעת הכסף משנה דבאינו עובד ע"ז שחיטתו מותר מן התורה עיי"ש ועי' בלחם משנה פרק ד' מהלכות שחיטה הלכה י"ב ועי' שפ"ד שהעלה דה"ה גר שמל ולא טבל או שלא טבל כדינו הרי הוא כנכרי שאינו עובד ע"ז דכלן אסור מן התורה לדעת הש"ך עיי"ש ועי' שנות חיים פ"ק ג' מ"ש בזה והעלה דהש"ך לא ס"ל כן אלא דגר תושב אינו אסור כ"א מדרבנן וכ' שכן נראה לדינא עיי"ש:

ו גר. עי' בגליון מהרש"א לקמן סי' רס"ח סעיף ב' מ"ש לענין גר צדק שהוא מומר רק לא' משאר עבירות עיי"ש ועי' מזה בס' זכות משה הספרדי סי' פ"ח בד"ה ודין מ"ש בזה:

ז ואפי' אחרים רואין אותו. עשמ"ח שם שכ' דאפי' כשישראל בדק לו סכין ועע"ג וראה ששחט יפה אפ"ה אין זביחתו זביחה דהוי רק כהריגה ונבילה עיי"ש:

סעיף ב

ח מומר אוכל נבילות. עי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ב' אות י"ג ובשו"ת עמודי אור סי' מ"ג ובשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ל"ג ועי' בשו"ת זקני הפני יהושע חיו"ד סי' י"ד מה שהאריך בדיני מומר לתיאבון וכ' שם כמה חלוקי דינים עיי"ש ואי"ה לקמן סי' קי"ט יבואר:

ט אוכל נבילות. עי' שמ"ח סעיף א' ותב"ש סק"ה דמי שהעידו עליו עדים שאכל נבילה אפילו פעם אחד ה"ז מומר אוכל נבילה עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ד' שכ' דדוקא בנבילות אמרינן כן אבל בטריפות לא הוי מומר בפעם א' להצריך בדיקת סכין עיי"ש:

י נבילות לתיאבון. עשמ"ח סעיף י"א ותב"ש ס"ק ט"ז שכ' דהא דתלינן שאוכל רק לתיאבון היינו דוקא שנתנבלה בשחיטה אבל באוכל מבהמה שמתה מאלי' או שאוכל שקצים ורמשים שהם דברים המאוסים וכה"ג תלינן מסתמא שאוכל להכעיס ולא תלינן במילתא דלא שכיחא לומר שיש לו רעבון גדול ואין לו דבר לאכול כ"א זה או דבעי למטעם טעמא דאיסורא אא"כ פירש להדיא שעושה משום טעם זה אפילו אוכל נבילות שנשחטה אם אוכל אותם משום טירחא מועטת לילך אחר בשר כשר הו"ל בכלל להכעיס עיי"ש ועי' מזה בס' שערי תורה חלק ב' כלל מ"א פרט ו' ז' ה' ס' י' באריכות: (יא) ישראל בודק סכין. עש"ך ס"ק ח' מ"ש דסגי אם אומר בפני הרואים בדקתי לו סכין זה ועפר"ח שהשיג על הש"ך והעלה דלא סגי מה שאומר בדקתי סכין זה אכן צריך לבדקו ממש בפני הרואים שנותן לו לשחוט ועי' שמ"ח סעיף ד' ותב"ש ס"ק ט' שפסק כדעת הש"ך דבאומר בפני רבים שבדק לו הסכין די עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ח' מש"כ בזה:

יב בודק סכין. עבאה"ט מ"ש דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ועי' בס' דעת תורה ס"ק א' שעמד על המחקר היכא דנשבע המומר שלא לשחוט ועבר ושחט דנהי דלא שייך לפסול משום כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ לשיטת רוב הפוסקים וכו' מ"מ גבי מומר כה"ג י"ל דעכ"פ לא שייך בזה חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא כיון דגם השתא עביד איסור וכן אם עשה איסור אחר בשחיטה זו כגון שעבר ושחט או"ב וכדומה והאריך בפלפול והעלה בכמה ראיות דגם בכה"ג מהני ישראל בודק סכין ונותן לו עיי"ש באריכות: (יג) סכין. עבאה"ט מ"ש מהבה"י ועשמ"ח שם שהביא דברי הבה"י כהווייתן ומסיים בזה שידון המורה בזה לפי ענין המומר ההוא ולפי פרצת הגדר עכ"ל ועי' בחק יעקב בהלכות פסח סי' תמ"ח ס"ק י"ד ובבאה"ט באו"ח שם ס"ק י"א שכ' דהאידנא לא שייך מומר לתיאבון דכלן עבדי להכעיס עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"ז וסוף ס"ק ע"ט):

יד ונותן לו עי' בפליתי שכ' וז"ל מסופק אני אם שוחט בחנם בלי טובת הנאה והחזקת טובה כלל אם לא יש להתיר אף בלא בדק לו סכין דמה"ת יעבור על לפני עור לשחוט בסכין פגום מה דלית לי' הנאה כלל מיני' ואינו אוכל מיני' ואין אדם חוטא ולא לו ומכ"ש בזה שכל קלקולו הוא בשביל תאות נפשו ובהא ליכא תאוה ולכן צ"ע כי לא מצאתי למחברים בזה כלל עכ"ל ועי' בכרתי שסתם להחמיר בזה עיי"ש ומצאתי בס' פרי עץ הדעת כת"י מהגאון מו"ה משה מייזילס ז"ל אבד"ק ווייסליץ על ה' שחיטה וטריפות שכ' בסי' זה בכמה ראיות להחמיר בזה מדינא בפשיטות אפי' אם נשבע ששחט כהוגן ובסכין יפה אסור לאכול משחיטתו זה כיון שהוא חשוד לאותו דבר והאריך בראיות וטענות בזה ע"כ וכ"כ בערך השלחן אות ג' לדינא עיי"ש ועי' פרמ"ג לעיל ס"א משבצות סק"א שכ' כיון דאף נשים אינם נאמנות רק כשבדקו להם סכין דבדיקת הסכין טורח רב הוא עיי"ש לדרכו א"כ כ"ש לענין מומר, דאסור לפ"ז בלא בדקו לו סכין כיון דטורח רב הוא וה"פ:

טו ומותר לאכול משחיטתו עשמ"ח סעיף ב' שכ' ולא חיישינן שמא תתקלקל השחיטה ממילא והוא יעלים כדי לאכול בשר דלא חיישינן לקלקול שחיטה במומחה וסכין בדוק דרוב שחיטות עשויות כהוגן עכ"ל ועי' מ"ז סק"ב דזה דוקא באינו רגיל להתעלף אבל ברגיל להתעלף שחיטתו אסורה בכ"מ דאין סומכין על אמירתו שאמר שלא נתעלף עיי"ש ועי' ברביד הזהב מ"ש בזה: (טז) לאכול שחיטתו. עבאה"ט מ"ש לענין בדיקת הסכין לאח"ש ועי' בתורת יקותיאל ס"ק א' שהאריך טובא בענין זה לדינא עיי"ש ועי' בשמ"ח סעיף ה' ותב"ש סק"י לדינא בזה דלכתחלה יש להחמיר לבדוק הסכין לאח"ש דשמא לא טרח לבדוק וסמך עצמו אחזקת הסכין אבל בדיעבד בדליתא לסכין כשר דקיי"ל דמוקמינן הסכין בדיעבד אחזקה עיי"ש:

יז שיודעין בו. עבאה"ט ס"ק ח' דדוקא כשיודעין בבירור שיודע ה"ש אבל אם אין יודעין בבירור אסור ועי' שמ"ח סעיף ג' וסעיף ד' שכ' דאפי' יש בידו כתב קבלה כמו שנותנין האידנא ג"כ אסור כשאין יודעין בבירור דלא טרח לחזור על למודו ואם אין יודעין בבירור אסור אף בדיעבד שלא בהפ"מ אבל בדיעבד במקום הפ"מ יש להקל היכא דליתא קמן למיבדקונהו ויודעין שיש בידו כתב קבלה יש להקל עיי"ש:

יח שיודע הלכות שחיטה עשמ"ח סעיף ה' ותב"ש ס"ק י' שכ' דצריך לבדוק לכתחלה הסימנים לאח"ש אם נשחטו כהוגן דשמא לא טרח לבדוק ובדיעבד בנחתך הראש בלא בדיקה כשרה דאמרינן מסתמא בדקו ואם מצאן שלא נשחטו רובן ממהר הוא לגמור קודם שיעור שהיי' דלא תהיה נבילה דאורייתא ואע"ג דלדידן לית לן שיעור בשהיי' ואסירה במשהו מ"מ היינו מדרבנן ואע"ג דבעוף איכא מ"ד דשיעור שהיי' מועטת מאד כמש"ל סי' כ"ב מ"מ על הרוב הוא שוחט הקנה תחלה וממ"נ אם רואה שהוא רוב כשר ואם עדיין לא שחט רוב הקנה אין שהיי' פוסלת בו מדאורייתא לרוב הפוסקים עיי"ש ועי' בהגהות רעק"א שכ' ג"כ להקל כיון דע"פ רוב נשחטו הסימנים כהוגן ואם נחוש למיעוט שמא בדק ולא נמצאו שחוטין כראוי וגמר הרוב כולי האי לא חיישינן בשהיי' כל שהוא עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ב' מה שפלפל בדברי התב"ש אלו וחורך להחמיר בזה כיון דבעוף שיעור שהיי' מועטת דאורייתא ואין לומר דמן הסתם אין מסלק ידו עד שישחוט הרוב דלפעמים בית השחיטה מלא דם וא"א לראות עד שיבדוק עיי"ש. ועי' בהגהות הגאון ח"ש על היו"ד הנדפס בס' ליקוטי חבר בן חיים חלק ששי שכ' להחמיר בזה דיש לחוש לשהי' משהו ואין להתיר אא"כ עומד הישראל ע"ג בסוף השחיטה וראה תיכף לאחר השחיטה בסי' שנשחטו רובן אבל בלא"ה איכא למיחש שמא המומר בדק הסי' ומצא שלא נשחטו רובן ותיקן וגמר הרוב כנ"ל ואין לומר דאזלינן בתר רוב השוחטים שחותכים כל הסי' דז"א דהא קיי"ל דבמלתא דתלי' במעשה לא אזלינן בתר רובא עיי"ש ועי' בס' רביד הזהב שהעלה דכל זה בשוחט לאחרים אבל בשוחט לעצמו אף דקיי"ל לענין בדיקת הסכין דמותר בדיעבד כשלא בדק הסכין מ"מ בבדיקת הסימנים יש להחמיר אף בדיעבד עיי"ש: (יט) לאכול משחיטתו. עפת"ש מ"ש מהרדב"ז החדשות סי' כ"ד וראיתי בס' פרי עץ הדעת כת"י מהגאון מהרמ"מ ז"ל אבד"ק ווייסליץ על ה' שחיטה וטריפות בסעי' ו' שהרבה להשיב על דברי הרדב"ז בזה והאריך בזה בפלפול ואינו כעת לפני ולדינא עי' בערך השלחן אות ב' שהביא דברי הרדב"ז בזה והביא עליו מתשו' הרא"ש והרשב"א דלא טרח לתקן הסכין אפי' ביש משחזת לפניו והניח להרדב"ז בתימה עיי"ש ועי' בשו"ת זקני הפני יהושע חלק א' ביו"ד סי' י"ד באורך:

כ עד שיבדקנו בסוף. עי' בערך השלחן אות ד' שכ' בשם הס' בית דוד דדוקא הסכין והסי' והשחיטה הוא דצריך לבדוק אבל א"צ לבדוק הבהמה, אם אינה טריפה דאוקמה אחזקת כשרות עיי"ש (כא) שיבדקנו בסוף. עבאה"ט ס"ק ח' ועי' שמ"ח ותב"ש סעי' ח' באורך ועי' מזה בתורת יקותיאל ס"ק ב' וכ' בס' שנות חיים סק"י וז"ל ופשוט דהיכא דליכא למיחש לסכין אחרת לא חיישינן שמא השחיז הסכין לאחר שחיטה או שלא הי' לו משחזת קודם שחיטה מיהו יש להסתפק היכא דאיכא למיחש שלא הי' לו פנאי להשחיזו קודם שחיטה או שלא הי' לו משחזת קודם שחיטה או ענין אחר המעכב מלהשחיזו קודם:

השחיטה אם ניחוש שמא אחר שחיטה השחיזו או נימא דאפי' לקולא אמרינן מיטרח לא קטרח להשחיז הסכין וכשר אם נמצא יפה וצ"ע עכ"ל:

כב ואין ליתן לו לכתחלה לשחוט וכו'. ראיתי בס' פרי עץ הדעת כת"י מהגאון מוהר"מ מייזיל ז"ל אבד"ק ווייסליץ על ה' שחיטה וטריפות שכ' בסי' זה וז"ל נסתפקתי באומר למומר לתיאבון שישחוט ושיבדקו הסכין אחריו אחר שחיטה אם לא יהי' מותר לשחוט בלא בדקו לו הסכין מקודם מטעם דמירתת כיון שרואה שאין מחזיקין אותו לכשר ואף דכ' הרשב"א ומביאו הטור ופסקו הב"י בש"ע ושאר פוסקים דלא ליתן לו לשחוט על סמך שיבדקנו אחר השחיטה דמשמע דאסור ולא מירתת אף על סמך שיבדקנו אי משום הא נ"ל דאינו ראי' די"ל דהא דכ' דאין ליתן לו בלי בדיקה ע"ס שיבדקנו היינו באינו אומר למומר שיבדוק אחריו אחר השחיטה רק שגומר כך בדעתו שיבדוק אחר המומר אחר שישחוט זה אסור דהמומר אינו יודע מזה ואינו מירתת ושמא אישתלי ואסור שפיר משא"כ במודיע לו שיבדוק אחריו אפשר דיהא מותר מטעם מירתת כמו גבי כותי וצ"ע לענ"ד עכ"ל:

כג לשחוט. כ' בשפ"ד ס"ק ד' דאם שחט הרבה בהמות ונגע בראשונה במפרקת והלך לו ודאי דהאחרים אסורים דשמא נפגם במפרקת והוא לא יגיד עיי"ש וראיתי בס' פרי עץ הדעת כת"י הנ"ל בההשמטות שבסוף הס' שכ' שדברי הפרמ"ג תמוהים בזה דלמה נקיט ישראל מומר הא גם ישראל כשר נמי דינא הכי דנגע בהראשונה במפרקת ולא בדק הסכין כל הבהמות אסורים מה שנשחטו אח"ז כמש"ל סי' י"ח עכת"ד:

כד בלי שיבדוק לו כשר את הסכין תחלה. כ' בס' פרי עץ הדעת כת"י הנ"ל שם דכוונת הש"ע בזה הוא דר"ל דעל בדיקת המומר לא סמכינן אפי' על סמך שיבדקנו ישראל כשר לאחר שחיטה ואפי' חזינן למומר זה שבודק הסכין וטרח בבדיקתו אפ"ה אסור לתת לו לשחוט ע"ס שיבדקנו ישראל כשר לאח"ש דחיישינן שמא לא הי' המומר יכול להוציא הפגימה והניחו כמות שהוא פגום ושחט בי' ואח"כ ישכח הכשר לבדקו לאח"ש עכ"ד:

כה שיבדקנו בסוף. עבאה"ט ס"ק ט' וס"ק י' ומ"ש בס"ק ט' מהט"ז דכיון דבדיעבד שרי לא חיישינן שמא ישכח עי' בס' לב ארי' על חולין דף ג' שהוכיח מהתוס' דלא ס"ל כן עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת נחלת אבות (מהגאון בעל שער המשפט ז"ל) עיי"ש באריכות וע' בט"ז לקמן סי' צ"א ס"ק א' ובס' אבני מלואים על האבן עזר סי' נ' סק"א ובס' דעת תורה סק"ב. ומ"ש הבאה"ט סק"י מהש"ך שכ' מהב"ח שהביא הש"ך דה"ה אם אומר בפני הרואין בדקתי סכין זה ע' בשו"ת רב טובך ח"ב סי' ל"ט מ"ש בזה: (כו) מי ששחט והוציא טריפה. עפת"ש סק"ד מ"ש מהנוב"י דשו"ב שנחשד שאינו בודק הריאה כהוגן רשאי לשחוט עופות וע' בשו"ת גנת וורדים הספרדי חיו"ד ריש כלל א' שכ' דחשוד על הטריפות לא חשוד על נבילות עיי"ש וע' בס' גנזי חיים (מהגאון מהר"ח פלאגי הספרדי ז"ל) מערכת אות ט' סי' כ"ט מ"ש ע"ד הגנת וורדים בזה וכ' דז"א דמי שהוא חשוד אטריפות חשוד נמי אנבילות דתרווייהו כחדא הם לענין זה עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בס' יריעות שלמה בקונטרס בית יד הלכה ה' אות י"ח דאם א' נחשד על איסור טריפה הוא נחשד גם על השחיטה אע"ג דאיסור נבילה חמור מטריפה והרי אנן קיי"ל דהחשוד על הקל לא חשוד על החמור ז"א דלא אמרינן דמקל לחמור לא חשדינן אלא בב' איסורים אבל באיסור א' כל ששניהם מדאורייתא אפי' א' קל מחבירו שפיר חשדינן אפי' מקל לחמור וע"כ כשהוא נחשד על איסור טריפה נחשד גם על איסור נבילה כיון דנבילה וטריפה איסור א' הוא וכמ"ש הרמב"ם דטריפה תחלת נבילה היא ומה"ט מצטרפין חצי זית נבילה וחצי זית טריפה בהדדי כיון דהוי איסור א' ובאיסור א' חשדינן אפי' מקל לחמור עיי"ש באורך וע' בשו"ת מטה יוסף חלק ב' סי' ג' בשו"ב שיצא טריפות מתח"י וסלקוהו מאומנתו מ"מ מותר לשחוט עופות אפי' בלא עע"ג דדוקא בבהמה חיישינן שזלזל בבדיקה משא"כ בעוף לא חיישינן שלא יטריח להשחיז הסכין ולתקנו כיון דאומן בקי הוא וגם ליכא למיחש שיזלזל בבדיקת הסכין שלאחר שחיטה דהא אף אם ימצא פגום פטור מלשלם דהא אינו אלא ספק שמא בעור נפגם ופטור עיי"ש. ומ"ש הפת"ש בשם הבית אפרים שמתמה על הנוב"י עי' בדבריו ביד אפרים לעיל סי' א' שהביא דברי הנוב"י וגם קושיתו הנ"ל כמ"ש בבית אפרים וצידד ליישב קצת דאולי משום שהוא רק איסור דרבנן וחשד בעלמא ע"כ הקיל הנוב"י בזה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק פ"ג) ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ח' ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' א' שכ' לדינא דהחשוד על הטריפה אינו חשוד על הנבילה כמ"ש הפר"ח ותב"ש סי' קי"ט ע"כ אם הכשיל בטריפות אין להעבירו משחיטת עופות דא"צ בדיקה וכמ"ש הנוב"י ודלא כהב"א עיי"ש באורך (ועיין בדברינו לקמן ס"ק כ"ט בשם ס' יריעות שלמה) אך בס' מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' ז' האריך טובא לדחות דברי הנוב"י בזה והביא כמה ראיות מש"ס ופוסקים להחמיר והעלה להלכה דהחשוד על בדיקת הריאה גם שחיטתו פסולה וכ' שכן ראה מעשה באיזמיר שהעבירו שו"ב ופסלוהו גם לשחיטת עופות על שיצא טריפה מתח"י בבדיקת הריאה בהסכמות הגדולים דשם עיי"ש באורך וע' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ג שהעלה ג"כ להחמיר בזה דאם הוא חשוד על בדיקת הריאה אין להאמינו על שחיטת עופות וכ' שכן הוא משמעות השמ"ח סעי' י"ח עיי"ש וע' בשו"ת חקרי לב ח"א מיו"ד סי' י"ב באורך ועבשו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד סי' ב' שהאריך בזה וכ' דאדרבה אף במקום שמתירין לו לשחוט בהמות אין להאמינו על שחיטת עופות כיון שכ' המהרש"ל דבתרנגולים צריך אומנות ביותר וא"כ אין לו נאמנות על תרנגולים עיי"ש באמצע התשובה:

כז ששחט והוציא טריפה פ"א מתח"י וכו'. עש"ך וע' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ה' שכ' דהיכא דהוציא טריפה אפי' בפ"א מידו במזיד או שמעשיו מוכיחים שעשה במזיד מעבירין אותו עד שילך למקום שאין מכירין ויעשה תשובה דפרק ז"ב וכמש"ל סי' קי"ט סעי' ט"ו וברמ"א שם סעי' י"ח רק דהכא מיירי הרמ"א שהעיד עליו רק ע"א דקיי"ל דע"א אינו נאמן לפסול השו"ב אלא ביש רגלים לדבר וע"ז אמר הרמ"א דהיכא דנכשל כבר פעם א' אפי' רק בשוגג הוי רגל"ד והגי' ברמ"א כאן שצ"ל שהוציא טריפה מתח"י ע"פ עד א' וכמבואר במקור הדין בתשו' מהרי"ק עיי"ש באורך אמנם בשו"ת גור ארי' יהודא חיו"ד סי' ס"א ובשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ח' תירצו דברי הרמ"א באופן שאין ט"ס בדבריו כלל דכאן מיירי ששחט של אחרים דאין מעבירין אותו בפ"א ותלינן שבטעות ושוגג נעשה אבל היכא דמוכח שעשה במזיד אז גם בפ"א מעבירין אותו עיי"ש ועי' בס' דעת תורה סק"ד שכ' שדבריהם נהורין יותר בביאור לשון הרמ"א מדברי הבית אפרים עיי"ש וע' בשו"ת שארית יוסף סי' כ"ב ובשו"ת צ"צ סי' ע"ג ועשמ"ח כאן סעי' י"ח ותב"ש ס"ק ל"א ל"ב שכ' דטבח שהוציא טריפות מתח"י בחזקת כשרה ונתברר שעשה זאת במרד ובמזיד אפי' בפעם א' אין לסמוך עליו עוד ויש לאסור למפרע כל הבשר משחיטתו ולהכשיר הכלים. ומ"מ הכלי חרס שא"א להכשירן יש להקל להשתמש בהם אחר שימתין שלא יהיו בני יומן דכיון דאינו ב"י אינו אוסר כ"א מדרבנן בזה יש לסמוך על המקילין למפרע עיי"ש וע' מזה בשו"ת שבס' בת עיני סי' ו' ועי' בשו"ת אהלי יעקב (להמהריק"ש ז"ל) סי' נ"ד ובשו"ת כתר כהונה סי' נ"ה ובשו"ת שבסוף הס' אור לשמים (מהגאון הק' מסטאבניץ ז"ל) ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ל"א אות ד' ובשו"ת מהר"מ מרוטינבערג האחרונים חיו"ד סי' ח':

(:

כח) והוציא טריפה. ע' בשמ"ח שם דשו"ב שהוציא טריפה מתח"י ועשה: תשובה ורצה לחזור לכשרותו אין לסמוך עליו עוד מכאן ולהבא עד שיעשה תשובה שניכר שאינו חס על ממונו בלא הערמה רק מחמת מורא שמים לבד ואם נתברר שרצה לעשות תשובה ולא עלתה בידו דינו כאלו עשה עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"י וויי"ל סי' קע"ח מזה ועי' פר"ח לקמן סי' קי"ט ס"ק כ"ת והעלה שיש ג' דינים בטבח שהוציא טריפות מתח"י. א' טבת שיש בו חשש חימוד ממון כמו שוחט לעצמו ומוכר לאחרים או שנוטל הכרכשות מהכשרות אז גם בפעם א' שהוציא טריפה מתח"י מעבירין אותו ואין לו תקנה אלא דפרק ז"ב דהיינו שילבש שחורים וכו'. ב' טבח שאין לו שום חימוד ממון שנוטל שכרו מהקהל וכדומה אז בפעם א' ופעם ב' די שיקבל עליו ד"ח דהיינו שיהא דואג ומיצר ויאמר בפני ג' לומדים שלא יעשה כן עוד ובפעם הג' צריך תקנה דפרק ז"ב. הג' בודק ירקות מתולעים וכדומה עד ג"פ כאונסים דמי דיש לסמוך על בדיקתם ומכאן ואילך צריכין קבלת ד"ח וגם אין לחלק בין איסורי דאורייתא לאיסורי דרבנן בכל זה עיי"ש ועי' בפרי תואר שם ס"ק כ' שהשיג עליו וכ' דאם הוא מוחזק באדם כשר והגון בפעם א' או בפעם ב' יש לדונו כשוגג אם נראין הדברים כך ואם הדבר שקול וגם אינו מוחזק בכשרות אם יש בו חשש חימוד ממון יש לדונו כמזיד וצריך שילבש שחורים וילך וכו' ובזמה"ז דא"א להעמיד הדת על תילה די שיקבל עליו סיגופין ותענית בעירו ואם אין חשש חימוד ממון בפעם א' וב' די בקבלת ד"ח ובפעם ג' צריך תשובה גמורה עכ"פ ואיש הגון וכשר אף בחשש חימוד ממון יש לדונו כשוגג אבל עכ"פ קבלת ד"ח בעינן כל זה נראה להלכה ולא למעשה וצ"ע עכת"ד בקצרה וע' בשפ"ד ס"ק י"א שהביא דברי הפר"ח והפר"ת ועיי"ש במ"ש בזה לדינא וע' מזה בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' קס"ה (ועי' בחכמת אדם כלל ב' סעי' ה') ועי' בשו"ת כתר כהונה סי' כ"ח מ"ש בענין זה ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ל"ט מ"ש ע"ד תשו' הכתר כהונה הנ"ל ועי' בשו"ת תועפות ראם בהשמטות לחלק יו"ד בתשו' מבן המחבר דף כ"ט ובשו"ת ריב"א (מהרב מפאקש ז"ל) סי' פ"ז ובתשו' צפיחת בדבש הספרדי סי' מ"ה מ"ש בענין זה ועי' בשו"ת ב"ח החדשות סי' י"ג בשוחט שנמצא שלא שחט רק סי' א' בבהמה וגזרו עליו שלא ישחוט כשהוא שיכור ועבר ע"ז כמה פעמים וחזרו ומצאו אחריו בהמה שלא שחט אלא סי' א' ובדקה והכשירה וכשהוכיחו ע"פ אמר חטאתי ואני רוצה לקבל ד"ח והעבירוהו לפי שעה וחזרו וקבלוהו וכ' דבנ"ד זה שנמצא קלקול בשחיטה אחריו ב"פ נעשה מוחזק בכך ודעתו ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאין בו יראת שמים שהרי שחט בעת שהוא שיכור ליכא למ"ד דשוחט כזה יתכשר בתשו' גרידא אף בבודק לאחרים אא"כ ילך למקום שאין מכירין וכו' עי"ש, ועי' בתשו' שבס' בת עיני (להגה"ק מזלאטשוב) סי' ו' בשו"ב שבדק הריאה ואמר שהיא כשרה ואח"כ נמצא בה סירכא ארוכה מאונא לאומא והראו לו והשיב שאין זה סירכא כלל רק דלדול בעלמא והסיר הדלדול הנ"ל ולא בדק הריאה אם מבצבצת באמרו שיש לו קבלה מרבו שראה כמה פעמים בק' בראד שהשו"ב הסיר דלדול כזה ולא בדק הריאה כלל וכו' ואח"כ שחט השוחט בהמה בלא עע"ג ונשאל מה משפט השו"ב ההוא וגם משפט הבשר והכלים ממה ששחט אח"כ וכ' דהן אמת דמה שמתנצל שיש לו קבלה שדלדול כזה אינו סירכא וא"צ להסירו וכשר אף בלא בדיקת הריאה תחתיו הוא צריך לפנים ולהתיישב בדבר זה למעשה מ"מ לענין לפסול השו"ב עי"ז אי אפשר כיון דלפי דעתו שקיבל כך מרבו בודאי אין לדונו כמזיד בשביל זה אלא לשוגג ע"כ אין לאסרו לא להבא ולא למפרע רק שצריך לקבל עליו בפני שלשה חכמים שבעיר דברי חברות בחומר שבועה שמהיום והלאה ידקדק וכו' אך למגדר מלתא יש להעבירו על שלשים יום שלא ישחוט כלל וכו' וימנו עליו איש הגון שיהא עע"ג וידקדק אחריו עי"ש באריכות ועי' עוד בשו"ת צפיחת בדבש הספרדי הנ"ל בסי' מ"ג שעמד על מנהג מקומו שנוהגין מעולם בשו"ב שיצא טריפה מתח"י שאין מעבירין אותו לגמרי אם לא שיצאה טריפה מתח"י ג' פעמים דקשה דכיון שנוטלין שכרן מן הכשרות הו"ל חשש חימוד ממון דקי"ל דצריך תשובה דפרק ז"ב אפי' בפעם א' והאריך טובא ליישב המנהג מכח ד' טעמים עי"ש באריכות גדול. ועי' בדברי שאול ויוסיף דעת על היו"ד בסעיף זה מ"ש בענין זה וכ' דאף דמבואר בזהר חדש פ' בראשית דטבח שהוציא טריפה מתח"י אפי' בפעם א' מעבירין אותו ומשמתינן לי' ומכריזין על בשרי אך כיון שדברי הזהר הם דברים חדשים שלא נזכר בפוסקים ע"כ אין להחמיר אלא אם עשה כן במזיד ובמקום שיש חשש חימוד ממון אז בודאי נכון להעבירו אף בפעם א' אבל אם אין חשש חימוד ממון די שיקבל עליו ד"ח עי"ש ועי' בישועות יעקב בפירוש הקצר ס"ק ב' מ"ש בזה לדינא וע' בשו"ת גאוני בתראי סי' י"ד תשו' מהב"ח בנידון שו"ב שבדק והכשיר ונמצא אחריו סירכות תלויות בשיפולי הריאה רחוק ד' אצבעות והודה שעשה במזיד אבל אמר שלא עשה כן מעולם אז אם מוכר בשר לרבים כל הכלים של הקהל אסורים מספק ויש להכריז עליו ברבים ומ"מ הכל לפי ראות עיני הב"ד דאי איכא רגלים לדבר שלא עשה כן רק עכשיו כגון שהי' הפ"מ לכן עשה עכשיו יש להקל ומכ"ש כשהי בודק לאחרים שלא היה בו הנאת ממון תלינן דעכשיו הוא דאיתרע וכו' עי"ש והביאו היד אפרים לעיל סי' א' עי"ש וע' בשו"ת שער אשר הספרדי חלק א' חיו"ד סי' ב' וע' בשו"ת אחי וראש הספרדי חיו"ד סי' ג' תשובה ארוכה מענינים אלו: ובענין חימוד ממון שכ"ל דאף בפעם א' מעבירין אותו עי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ב' שיצא לידון בדבר החדש דשוחט שאינו בודק הוי לעולם חימוד ממון דהא אם קלקל בשחיטה חייב לשלם ומרויח באמרו כשר שלא יהי' חייב לשלם וא"כ בהוציא טריפה שנתנבל בשחיטה מתח"י לעולם אית בי' חימוד ממון ובשלמא אם בודק הריאה יכול לשית עצה בנפשו ולהעלים ולומר שנטרפה בבדיקה משא"כ באינו בודק או בעוף דליכא בדיקה או שעומדים ומשגיחים עליו בשעת בדיקה הוי חימוד ממון עי"ש וע' בשו"ת רבינו חיים כהן סי' ב' שרצה השואל לומר כן והוא מדחה דבריו דהא גם באינו בודק או בעוף יכול לומר שהסכין נפגם עי"ש אמנם בתשו' ברית אברהם שם אות ט' העיר בזה ומדחה זה עי"ש ועי' בס' דעת תורה סק"ו מ"ש בענין זה וסיים דכיון דנהגו שאין השו"ב משלם להקצב אם מקלקל בשחיטה ע"כ יש להקל ואף שאין המנהג מן הדין מ"מ עכ"פ לענין לחשבו לחימוד ממון יש לצדד להקל עי"ש:

כט טריפה. עבאה"ט לעיל סי' א' ס"ק י"ז מ"ש מתשו' בית יעקב בשו"ב שמקיל בדין א' וכו' ועי' בתשו' בי"ע שם סי' צ"ו שכ' דשו"ב שיצא מכשול מתח"י שהקיל בדין א' שלא כדין מפני שנראה בעיניו בראיות להקל אף דבאמת ראיותיו דחויים ושגגה בידו אם מקבל עליו שלא לעשות יותר כן אין מעבירין אותו אפילו בשל תורה וסיים דמ"מ אינו חשוד להקל באיסורין אלא שתולה דעתו במו"מ של הלכה אע"פ שנמצא דעתו בטלה מתרין בו שישמע לדברי חבירו ואם ישמע חוזר לכשרותו ואם לאו מסלקין אותו עי"ש וכ"כ בשו"ת שבסוף הראש אפרים סי' ל"ד והביא סמוכין לפסק זה מתשו' הרשב"א עי"ש באריכות וע' בס' דעת תורה ס"ק י"ז ועבשו"ת דברי חיים למרן אדומו"ר זצ"ל ח"א ביו"ד סי' כ"ב מ"ש בשו"ב שרצה הרב להעבירו על שהקיל בדין א' מענין טרפות הכרס נגד דעת הפרמ"ג שמחמיר והורה להכשיר כי סמך עצמו על דברי הש"ך שמקיל וכ' מאד אתפלא מה קיל הרעש הזה הן אמת שדברי הפרמ"ג בכל מקום קלורין לעינים ודבריו מתלהבים בקדושה נפלאה וכו' אך עכ"ז אם הורה שלא כדבריו בזה רק כדברי הש"ך וסייעתו אין מזניחין אותו ובפרט לחוש להכלים להגעילן עי"ש ועי' בשו"ת ר"מ מינץ סג"ל סי' כ"ה באמצע התשובה מהגאון מ' מנחם ז"ל שהביא עובדא שאירע בשו"ב ששחט ונמצא אח"כ שהגרים למעלה ממקום שחיטה והראו להרב ולשו"ב הב' ואמרו שהיא טריפה והוא התווכח עמהם בדרך מו"מ של הלכה ואמר שהיא כשרה ואח"כ בא השו"ב בעצמו והודה שהיא טריפה אלא שע"י הבהלה שנבהל טעה בההלכה ופסק שיצום מ' יום בה"ב ויחזור לאומנתו וכ' שהסכים עמו הגאון מהר"ש שפירא ז"ל עי"ש באריכות:

ל פעם א'. עבאה"ט ועי' בדרך החיים שכ' דאפי' לא עשה מעשה רק שרצה לעשות ולא עלתה בידו דינו כאילו עשה דחזינן שאין לו חזקת: כשרות עי"ש ועי' בד"ק ס"ק ד' אך בשפ"ד להלן סי' י"ח ס"ק ל"ב נראה קצת להקל בזה ממ"ש שם בשם המהרשד"ם דמש"ה לא קנסו גם לשמעון משום שיכול להתנצל ולומר אלו הייתי רואה שרוצה לשחוט לא הייתי מניחו ע"ש ועי' בשלחן גבוה שם ס"ק מ"ט ועי' בס' דבר הלכה (מהה"ג מראהטין ז"ל) הלכה כ"א בד"ה ונראה שכ' דכ"ז הוא דוקא כשהגיד בפיו על טריפה שהיא כשרה וכבר יצאה מתח"י אבל בנידון דידי' בשו"ב שהעידו עליו שבדק הריאה מסירכות והניח במקום א' שורש סירכא א' והלך לבדוק סירכות אחרים במקום אחר שבריאה זו חלילה לאסרו דלו יהי' כדברי העדים מ"מ כיון דאף לדבריהם לא אמר בפיו לא איסור ולא היתר ולא שמעו מפיו שיאמר כשר רק שמחמת שהניח שורש סירכא זו והלך לסירכא אחרת דימו בנפשם שיצאה סירכא זו מידו בחזקת כשרות חלילה לן לדונו על כוונתו ומחשבתו לומר שמכירים בדעתו שיצא הדבר בהיתר מתח"י דמנ"ל דלא היה בדעתו לבדוק אח"כ עוד פעם שנית ולראות איך שהשאיר השורש בסירכא ואף שעשה כן כמה פעמים אין להעבירו עבור זה עי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' ג"כ אדומו"ר בתשו' דברי חיים חלק א' ביו"ד סי' ו' באמצע התשובה וסי' ח' באמצע התשובה עי"ש:

עי' בשו"ת מהר"מ מלובלין סי' ט"ו שנשאל בשו"ב שלא יצא טריפות מתח"י לעולם רק שנמצא פ"א סכינו פגום שלא בשעת שחיטה והעבירו אותו ונשאל אם יכול לחזור לכשרות והשיב וז"ל די בזה שהעברתם אותו לזמן מה ועתה שרוצה לחזור לכשרות תושיבו ב"ד בעירכם דהיינו שתשב מע"ל עם ב' חכמים הלומדים החשובים שבעירך ויבא השוחט לפניכם ויקבל לפניכם דברי חברות בחומר שבועה שמהיום והלאה ידקדק בבדיקת הסכין ובכל דיני השחיטה והבדיקה וכו' וגם תזהירו אותו שמהיום אם ימצא עוד פקפוק אחד וכו' אחת דתו להעבירו וכו' ומ"מ תמנו איש הגון אשר תמיד ידקדק אחריו וישגיח על מעשיו עכ"ל והביאו בשמ"ח סעי' י"ט וכיוצא בזה כ' גם בשו"ת אור נעלם סי' י"ד בשוחט ששחט בהמה ואמר כשרה ונמצא אחריו סירכות קטנות דבאמת הם כשרים שנתמעכו במשמוש היד רק דהפשיעה הי' שלא השגיח עליהם והעלה דכיון דפשע ולא השגיח על הסירכות אעפ"י שבאלו לא נכשל מ"מ הרי הי' יכול להאכיל טריפות לישראל ע"י הקלות שנהג בבדיקה בשאט נפש ובמזיד דלא חש לבדיקת הריאה שהיא עלולה מליחות ורירים וסירכות וע"כ אף שלא נכשל עתה מקרי עבריין ופשיטא דמעבירין אותו עיי"ש באורך ועבשו"ת צפיחת בדבש הספרדי סי' מ"ד מה שהאריך בדברי האור נעלם בזה וכ' שהפריז על המדה במה שצוה להעבירו לגמרי דכיון דלא נמצא באמת קלקול ולא נעשה מכשול על ידו להאכיל טריפות אין להצריכו העברה חלוטיית רק שיכולין להחזירו אחר קבלת דברי חברות עיי"ש באריכות גדול. ועי' בשו"ת קול אלי' הספרדי חיו"ד סי' א' ב' ג' ובשו"ת חיים ביד הספרדי סי' ה' וע' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' ז' בשו"ב שבדק הריאה ונמצא אחריו סירכא המטרפת שלא הרגיש בה אכן השו"ב ההוא ידע דלאו אדידי' סמכינן כי ידע שהשו"ב הב' יחזור לבדוק אחריו ונשאל מה הדין של השו"ב ההוא ועיי"ש מה שהשיב בזה לדינא:

לא אחת. עפר"ח לקמן סי' קי"ט ס"ק כ"ח שכ' דכל זה דוקא בסתם טבח שאינו ממונה מהקהל אז צריך ג"פ אבל בשו"ב שהוא ממונה על הצבור אעפ"י שאין בו חימוד ממון ואף שאין ידוע שעשה במזיד יש להעבירו אפי' בפעם א' דכמותרה ועומד הוא עיי"ש ועי' בפרי תואר שם ס"ק כ' שהודה לו בזה אך לענין מ"ש הפר"ח שמעבירין אותו לגמרי בזה השיג עליו עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב קמא ח"ב סי' ד' ובשו"ת כתר כהונה סי' נ"ה באמצע התשו' ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד מסי' קנ"א ואילך ובס' תורת זבח (מבנו של הגאון החקרי לב הנ"ל) מערכת אות ב' סי' ו' סעי' ו' ובשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ד' ובס' דעת תורה ס"ק י"ב ובס' יריעות שלמה על היו"ד בקונטרס בית יד הלכה א' אות כ"ד ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ל"א אות ג' ועי' בשו"ת רבינו חיים כהן סי' ט"ו ומבואר מדבריו דכל זה דוקא בנכשל בדבר שנוגע ושייך לאומנתו דבכה"ג שגגתו עולה זדון מאחר שסומכין עליו בזה אבל אם אירע לו מכשול דרך מקרה שנתחלף לו טרפה בכשרה וכדומה מוקמינן לי' בחזקת כשרות עיי"ש באריכות:

לב מתחת ידו. עי' בס' דעת תורה ס"ק ט"ו באמצע הדיבור שכ' דנראה דהא דמחמרינן בג"פ היינו אם חזר ועבר לאחר שכבר קיבל עליו ד"ח אבל אם עבר כמה פעמים בלא הפסק קבלת ד"ח בנתיים יש להקל ולחשבו רק לפעם א' עיי"ש לדרכו וע' בשו"ת צפיחת בדבש הספרדי סי' מ"ה מ"ש בענין זה לענין שו"ב שהעידו עליו כמה בני אדם שיצא טריפות מתח"י ג"פ ולא הי' העברה וקבלת ד"ח בנתיים אי שלשתן חשיבו פ"א או ג' פעמים ובעי תשובה דפרק ז"ב וכן למ"ד דגם בב' פעמים בעי תשובה חמורה מה הדין אם הועד עליו על ב' פעמים בבת אחת וכ' דאם הי' בג' זמנים מחולפים נראה להחמיר טפי ואם יש לתלות בשוגג וטפלי תלוי בי' ומוחזק בכשרות וירא שמים המקיל לא הפסיד ואם הג' פעמים אירע לו ביום א' יש להקל בפשיטות ואם לא הי' ג' פעמים רק ב' פעמים אז אפי' הי' בזמנים שונים יש להקל בפשיטות עיי"ש באריכות גדול ועי' בשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' ח' ועבשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' ז' באמצע התשובה שהביא ראיות דבעינן שיהי' כל פעם ביום בפ"ע ואם עבר ב"פ ביום א' נחשב רק לפעם א' עיי"ש ועי' בס' דעת תורה סוף ס"ק י"א שמדחה ראיותיו וכ' שהוא צ"ע עיי"ש:

לג ידו. עי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ב' בשו"ב שהעידו עליו ב' עדים שהוא רגיל לשחוט ולא לבדוק בסימנים לאח"ש לא בראי' ולא במשמוש היד וכאשר שאלו אותו מדוע הוא עושה כן השיב שהוא מרגיש בשעת שחיטה אם הסימנים שחוטין והעבירו הרב וגם הטריף את הכלים וכ' שיפה עשה הרב השואל בזה שהעבירו וגם הכלים אסורין שהמקילין ואומרים דתלינן דהשתא הוא דאיתרע היינו במקום דלא שייך לומר איגלאי מילתא למפרע משא"כ בנ"ד דהעידו עליו שמימים רבים ראו ששחט ולא בדק הסי' ובפה מלא אמר כי הוא סומך על בינתו והרגשתו ואינו בודק וכו' עיי"ש ועי' בשו"ת עטרת חכמים חיו"ד סי' א' ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' כ"ד ובשו"ת בית יצחק (מהגאון מפרעמישלא) חיו"ד סי' כ"ח ובשו"ת ריב"א (מהרב מפאקש) סי' פ"ט שוב הגיע לידי שו"ת פרשת מרדכי (מהגאון מו"ה מרדכי בנעט ז"ל) שנדפס מחדש וראיתי שם בריש חיו"ד שהחמיר טובא בנידון כזה שאירע שנתן השו"ב מידו עוף בתורת שחוט ונמצא שלא נשחטו הסי' כהוגן והתנצל שהי' משגה וגם הביא כתב מרב וב"ד שהוא אדם כשר והשיב דכיון דקיי"ל דאם לא בדק השוחט הסי' לאח"ש יש להעוף חזקת איסור ואנו רואין שלא בדקן דאם הי' בודק איך אפשר שטעה על סי' בלתי שחוט להחזיקו בשחוט וכיון דאיגלאי מילתא דלא בדק הסי' לאח"ש א"כ הוא פושע וחוטא ושחיטתו נבילה ואפי' אם לא היינו מוצאים אח"כ שאינם שחוטין היינו אוסרים אותו ומכ"ש בנ"ד שמצאו באמת שלא היו הסי' שחוטין ואין לתלות זאת בשום משגה שהשגיאה גופה היא העון והפשע ומוכח שהוא קל ונמהר בדעתו וסמך א"ע על הרגילות שחיטתו מבלי לבדוק בסי' ובזה גופא הוא מזיד ופושע וחוטא ושחיטתו נבילה ויש להטריף גם הכלים למפרע ואין לתרץ אותו דרק בפעם הזאת הי' משגה דמעשיו מוכיחין דכמו שלא בדק עכשיו כן לא בדק כמה פעמים וא"א לצדד בו זכות כלל וכ' שם דאף לאחר שיעשה תשובה כהוגן ע"פ המורים אשר יורו לו דרכי תשובה וכמה זמן ימשך בה ויעשנה כהוגן ויהא ניכר שאין בה רמאות מ"מ אין להתירו רק שיכול להיות ש"צ וסופר אבל להיות שו"ב אין לו תקנה בשום אופן עיי"ש:

לד אם לא הוחזק בכך. כ' בשמ"ח סעי' י"ט ותב"ש מס"ק ל"ג עד ס"ק ל"ז דאם נראין הדברים ששגגה היתה לו בזה ומוחזק בשאר ענינים לאדם כשר אין לאוסרו לא למפרע ולא להבא ובפרט שיקבל עליו בפני ג' חכמים שבעיר שיזהר מעתה בזריזות נמרץ והכל לפי ראות עיני המורה וראוי להעבירו על חודש או שתים ולהחזירו אח"כ עפ"י קבלת זהירות ואם הדבר שקול באין מבין אם עשאו במזיד או בשוגג בזה יש לחלק אם שוחט לעצמו ומוכר לאחרים נמצא שיש לו הנאה מעשותו זאת יש לדונו כמזיד ואם שוחט לאחרים ואין מגיע לו הנאה מעשותו זאת יש לדונו כשוגג ואם חזר וקלקל הרי הוחזק זה בעוקר או בטועה ודינו כעושה במזיד עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ג שכ' בענין שו"ב שקלקל באיזה דברים ומצי להתנצל דאין לאסור למפרע ולענין להבא הוא לפי ראות עיני המורה עיי"ש ועבשו"ת ברית. אברהם חיו"ד סי' ג' אות ז' שכ' דבכ"מ דמקילין ותלינן ששגגה היתה היא רק אם הוא אומר כן שוגג הייתי אבל היכא דעדים מעידים על השו"ב שהוציא טריפה מתח"י והוא הכחישם ולא התנצל לומר שוגג הייתי בכל גווני אין לנו לטעון בעבורו ששוגג הי' וא"כ כיון דמוכרחין להאמין להעדים ע"כ אף בלא חימוד ממון מעבירין אותו עיי"ש באורך ועי' בס' דעת תורה סק"י ובשו"ת גדולת מרדכי סי' ד' ה' ו' ועי' בס' גמי חיים מערכת אות ה' סי' מ"ו בעובדא שבא לפניו בשו"ב שיצא בהמה מתח"י בחזקת כשר ואח"כ ראו שלא שחטו הסי' כראוי והשו"ב מתנצל כי שני אנשים היו עמו שם בשעת שחיטה ואמר לא' שעמד שם שיבדוק וזה השיב לו שנשחטה כדת והוא לא הי' יכול להשגיח אם כנים דברי האיש הזה יען הי' שור גדול ותיכף לאח"ש התיז דם הרבה בפני השוחט עד שלא הי' רואה בעיניו והעלה דמהני האמתלא של השו"ב בזה שלא להעבירו כלל אך מהיום והלאה יזהר שלא לסמוך על הגדת אחר שנשחטו הסי' כראוי אם לא שישגיח בעצמו לאח"ש ויבדוק כדת עיי"ש באורך ועי' מענין זה ברביד הזהב ועי' בשו"ת ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' י"ג ובשו"ת דברי חיים חלק א' חיו"ד סי' ח' ובשו"ת צפיחת בדבש הספרדי סי' מ"ה ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' כ"ד בעובדא ששו"ב אחד שחט עוף א' אצל בעה"ב בכפר בערב ש"ק והניח אותו בחזקת כשרות ואח"כ בדק הבעה"ב לאח"ש ומצא שלא נשחטו הסי' כלל אלא בשר המפרקת ושאלו להשוחט ואמר אמתלא שמחמת נחיצת ערב שבת שהי' נחוץ לדרכו לחזור הפרשה שכח לבדוק הסי' לאח"ש ונשאל מה משפט השוחט וגם יש שומן הרבה משחיטתו והעלה דמשורת הדין יש להקל בזה דכיון די"ל דמחמת טירדות ובהילות עש"ק עשה זאת יש לסמוך להתיר השומן בהפ"מ אלא שאני תמה על גוף הענין שאם הי' השוחט בקי בדינים והוא אומן לשחוט איך יארע לו כזה שתקף אגודל לאח"ש ולא ראה שהסי' לא נשחטו ונראה מזה שאין לו אומנות ידיעה בענין שחיטה כלל וצריכין לחקור אחר זה שאם לא הי' אומן ודאי יש לאסור השומן מכל מה ששחט למפרע עיי"ש ועי' בשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' א' בשוחט ששחט ב' כבשים וכאשר נלקח הבשר להמקולין ראה שו"ב הב' כי השחיטה הי' סמוך להתזה והשוחט מתנצל כי משגה היא יען הי' להכבשים קרניים גדולים והיו מסובכים בצמר הרבה ונשאל מה משפט השו"ב הזה והשיב דאין להעבירו דכיון דחזינן שהי' מושגה וליכא חימוד ממון ובפרט לפי דברי השו"ב דפה שהוא דבר שא"א לעשות הגרמה למטה מהחזה כי הי' צריך לחתוך מקודם הכתפים והעצמות קודם הסי' במקום שהי' הגרמה מדינא ועל כל זה ליתר עוז יצוה על השו"ב לנסוע לאיזה קהילה גדולה לעמוד על הבחינה באומנתו אצל השו"ב והרב וישאר בחזקת כשרות כמקדם עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת כתר כהונה סי' כ"ז שנשאל בעיר שיש שם בודקים ממונים מהקהל והשו"ב שחט ובדק כבשים ונתן להראות להממונים ונמצא כבש א' שהי' בה סירכא המטרפת באופן שיש חשש על השוחט עי"ז מכאן ולהבא אמנם באותו היום שחט עוד כבשים ולא נודע איזה שחט קודם ונשאל על השוחט וגם על הכבשים כי כל כבש יש ספק שמא שחטה לאחר שכבר איתרע חזקת השו"ב והצ"צ סי' ע"ג מטריף מספק כזה והשיב דבכה"ג שיש רגלים לדבר שהוא שוגג אין לחוש כלל עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת בית יצחק חי"ד סי' ל"א ועי' בשו"ת שבו"י חלק ב' סי' נ"ב בעובדא דשוחט שבא לכלל כעס ושחט מתוך הכעס ואח"כ תפס הסימנים והלך לדרכו ושוחט השני הראהו שלא נשחט הושט וכשחזר השו"ב הא' שאלוהו למה ניבל' הבהמה השיב שאינו יודע מזה שהי' סבור שנשחטה כראוי וכשתפס הסימנים וראה שהושט הוא שלם הי' סבור שהוא הגיד מהצואר ולא הושט והשיב שהדבר פשוט להעבירו כיון שאין אמתלא לדבריו והוי פשיעה גמורה וא"ל כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות שגם הכעס הוי קצת פשיעה כי כל הכועס וכו' ובפרט כפי הנשמע אינו מוחזק בכשרות ע"פ מהדורי מילי ולישנא בישא למיחש מיבעי אם יש ריעותא לפנינו עד שיחזור בתשובה גמורה וגם צריך לשלם מה שניבל עיי"ש ועי' ביד אפרים לעיל סי' א' סעי' א' מ"ש בזה ועי' בשו"ת נו"ב תניינא סי' ב' בשו"ב מומחה וירא שמים שאירע ששחט רק הקנה בעוף וכאשר הובא העוף לבית הי' חי עדיין והחזירו הבעה"ב להשוחט ושחט השוחט העוף והשיב דלא טוב עשה השו"ב בזה במה שהכשיר העוף ע"י שחזר ושחטו דהעוף הוא אסור ואף הכלים שנתבשל בו אסורים ואין מועיל בהם שהיי' מעל"ע והשוחט אף שיש לדונו לכף זכות שהי' סובר שאין זה שהיי' בשחיטה כיון שכבר הלך השליח עם העוף והסיח דעתו מהשחיטה אבל באמת אין זה מועיל וראוי להעביר השוחט הזה על חודש א' או ב' חדשים לפי ראות עיני המורה ולפי חזקתו ביר"ש עיי"ש ועי' בשיורי ברכה סי' א' אות ד' שכ' וז"ל שוחט ששאל ממנו אדם ריאה ואמר קח לך וכתבתי עליו שהיא כשרה לפי שיש שם אחרת טריפה והלך ולקח הריאה הנזכר והיא טריפה גמורה והשוחט התנצל כי הגוי החליף הטריפה בכשרה וכו' יש להאמין להשוחט והוא בחזקתו עיי"ש ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ג' שנשאל בשו"ב שנמצא אחר שחיטתו באיזה אווזות שנשחטו בב' מקומות ובמקום א' לא נשחט רק מקצת הושט ולמעלה נשחט הקנה והשו"ב אמר שהוא יודע ששחט כהוגן רק שיוכל להיות שקרה לו כן על כי הוא מקנח סכינו שם אצל התורבץ וכו' ושוחטים אחרים אומרים כי רחוק הוא שיקרה לו עי"ז כי בשעת הקינוח הוי גב הסכין לצד הצואר וא"א לו לחתוך ע"י הקינוח את כל הקנה והשואל כ' לאסרו דכיון שמתרץ עצמו בדבר שאינו מצוי איתרע חזקה ולא מהני ע"א לעומת דבר שאינו מצוי ועיי"ש במה שהשיב ע"ז באריכות ועי' בס' דעת תורה ס"ק ח' ט' י' מה שהאריך בדין שו"ב שמתרץ עצמו ששוגג הי' וכ' שם כמה חילוקי דעות וכמה חילוקי דינים עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת ריב"א (מהרב מפאקש ז"ל) סי' פ"ח שנשאל ע"ד שו"ב א' ששחט עופות ונתן מכתב ביד השפחה שכולן כשרות ואח"ז נמצא שבעוף א' הגף שבור ונשמט באופן שהיא טריפה אך לולא דברי השו"ב היינו תולין שנשבר לאח"ש רק שהשו"ב עצמו אמר לאיש א' שבבית בעה"ב הנ"ל, יש היום טריפות וכ' דאין לתרץ שלא הי' מזיד בדבר כי לא ראה הקלקול עד אחר שנתן הכתב ליד השפחה דאין זה משגה דהא הי' מוטל עליו ליטול מן השפחה מכתבו או לשלוח לשם שיעשו שאלה באותו עוף שגפו נשבר וגם אין לתרץ לומר ששגיאתו הי' יען כי סבר דהלא הבעלת הבית תראה בעיני' הקלקול ותשאל להרב דז"א דהא ע"י מכתבו שכ' דכולם כשרים אם ישאלו להרב יכשירם הרב ויתלה שבודאי נשמט ונשתבר לאח"ש ושו"ב זה יצא עי"ז מחזקת כשרותו ואין להקל בו כלל עיי"ש:

לה לא הוחזק בכך. עי' בדברינו (לעיל ס"ק כ"ח) דבשוגג בעינן ג"פ דוקא ולא סגי בב' פעמים ועי' בבכור שור בחידושיו לחולין דף נ"ח ועבשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ט"ו ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ל"ז ובכו"פ סי' ק' ובס' ישרש יעקב על מס' יבמות דף ס"ה ובשו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד סי' ב' ובשו"ת בית שלמה ח"ב סי' ר' בהגהות בן המחבר ובשו"ת ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ג' ובשו"ת שבס' בת עיני סי' ו' ובשו"ת חקרי לב חיו"ד סי' קנ"א ובברכי יוסף באו"ח סי' נ"ח אות ו' ובשו"ת ישמח לב הספרדי חיו"ד סי' כ"ד ובשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ו' אות ג' ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' ז' ובס' דעת תורה ס"ק י"א:

לו הוחזק בכך. עבשו"ת אהלי יעקב (להמהריק"ש) סי' נ"ד שכ' דאם מצד פחזותו ומהירתו יצא המכשול מתח"י יש להקל בהעברה על איזה ימים וקבלת ד"ח לבד עיי"ש והביאו בעקרי הד"ט סי' ד' אות ח' וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' א' דשו"ב שהעבירו אותו מחמת שנהג קלות גדול בבדיקת הריאה ורואין שהוא רק מפני המהירות או מפני השיבושים ששבשו ההרגל לומר שכך נכון לעשות וא"צ יותר מהני קבד"ח אם מקבל ע"ע באלה ובשבועה שיהי' מהיום מתון ולאט יתנהל בבדיקת הריאה עיי"ש ועי' בשו"ת אהל אברהם (מהגאון מהר"א מקובלסדארף ז"ל) סי' כ"א:

לז בכך. עבאה"ט ס"ק י"א ועי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ב' שנשאל בשו"ב שהעידו עליו ב' עדים שהכשיר ריאה א' ואח"כ הראה הקצב הריאה להשו"ב הב' והטריף אותה מחמת שהיו בה תולעים והעדים הנ"ל ראו התולעים עוד העיד ע"א ששחט השו"ב הנ"ל כבש א' ולא שחט הושט והודה השו"ב הנ"ל ונתן אמתלא לדבריו ואין טעם באמתלאותו לסמוך עליו כלל ועוד העידו כמה כתי עדים בפני הב"ד שהטריף כמה ריאות ושוחטים אחרים הי' רואין הענין והכשירו אותה ובמקצת מהם הי' מודה והשיב דבודאי יש להעבירו בלי שום פקפוק דבענין פיסול השו"ב שיצאה טריפות מתח"י יש ב' מינים. יש מי שנפסל מחמת רשעות שבמזיד או בפשיעה הכשיר את הטריפה ויש מי שנפסל מחמת חסרון ידיעה שע"י שא"י הדין הכשיר הטריפה וזה השו"ב תרווייהו איתנייהו בי' ולא לבד מחמת שהכשיר את האסור הוא נפסל אלא גם משום שאסר את המותר הוא נפסל כיון דחזינן מזה שאינו בקי יש חשש שיבא גם להכשיר את האיסור מחמת חסרון ידיעה וכן לענין שיחזור לכשרותו חמור הוא ג"כ משאר שו"ב שהוציא טריפות מתח"י דהנה שו"ב שהוציא טריפות מתח"י הנזכר בש"ע משונה זו מזו שהנפסל מחמת רשעות צריך תשובה מעליא דפרק ז"ב או קבלת דברי חברות לפי מה שהוא הענין כמו שיבא והנפסל מחמת חסרון ידיעה תקנתו הוא בתלמוד שילך אצל בקי וילמוד כראוי וא"צ יותר ופשוט הוא שהתקנה של זה אינה מועילה לזה ולא של זה לזה והנה השו"ב הזה כיון דכלהו איתנייהו בי' כנ"ל צריך הוא לעשות תקנות תשובה דפרק ז"ב או קבלת ד"ת וגם לילך אצל בקי ללמוד כראוי וכו' וכ' שם דאף שיש עמו עוד: שו"ב אחר אין להכשירו דאיכא למיחש שמא יטעה את חבירו בסברא כוזבת ויתיר את האסור עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת דבר משה הספרדי (להגאון מהר"מ אמאריליי"ו ז"ל) חלק א' חיו"ד סי' א' שנשאל ג"כ שאלה כזו על שו"ב כזה ועיי"ש מ"ש בזה לדינא באריכות ועי' מזה עוד בש"ת אור נעלם סי' י"ד ובשו"ת השיב ר' אליעזר ושיח השדה סי' ט"ו באריכות:

לה מותר לאכול אח"כ. עבאה"ט ועי' בחידושי הגאון רעק"א ז"ל שבגליון היו"ד שכ' דאם בעוד שלא הוציא הבהמה מתח"י בחזקת כשרות באו ב' עדים ואמרו ששחט שלא כהוגן והוא מכחיש אותם ואמר ששחט כהוגן בזה לא נפסל די"ל דלא רצה להאכיל טריפות אלא כיון שיודע שאין מתירין ע"פ דיבורו כיון שהעדים מכחישים אותו מש"ה הכחיש הוא אותם כדי להחזיק עצמו לאומן שלא קלקל בשחיטתו ואלו לא באו העדים באמת לא הי' אומר על הבהמה שהיא כשרה ובפרט אם מתחלה בא ע"א ששחט שלא כהוגן והכחיש את העד ואמר ששחט כהוגן ואח"כ בא ע"א ומצטרף עם הראשון שמעיד ששחט שלא כהוגן וכו' עכ"ל ועי' מענין כזה בס' גנזי חיים אות ה' סי' מ"ו מערכת העברה בעובדא כיוצא בזה מ"ש בזה ועי' בשו"ת גדולת מרדכי סוף סי' ו' ועי' בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון ר' מרדכי זאב ז"ל מלבוב) סי' מ"ב:

לט לאכול אח"כ משחיטתו עבאה"ט. ועי' בשו"ת אדומו"ר דברי חיים חלק א' ביו"ד סוף סי' י"ג בענין שו"ב שאיתרע חזקתו שכ' ותמה אני על המתירין כי נראה שחפשו בחיפוש יתירה לחזק השו"ב ואולי כוונתם לרחם על נפש ישראל ועל, טפיו ואף שכן ראוי לעשות אך אני אימר שעי"ז יתפרצו כל שו"ב שבעוה"ר אנו רואין פירצת הדור וכו' ולפי דעתי שזה בא מחמת שגדולי דורינו מרחמים ביותר על השו"ב המקולקלים ומחזיקים בפלפולם את הראוי לרחק ולפי דעתי שיותר טוב לדחות שו"ב אחד עם טפיו מלדחות כמה נפשות מישראל ולכן הגם שאינו ראוי להתאכזר ח"ו עם שו"ב אך מ"מ צריכין לראות להוכיחם במישור ולהעמידם על קו יושר ועיי"ש בסי' י"ז שכ' ג"כ בענין זה שאין להקל להתיר השו"ב בשביל פרנסתו וטפלי דתלוי בי' דזה לא נאמר בגמ' רק כשעבר על כבוד חכמים אבל אם הכשיר את האיסור מוטב וכו' ואל יכשיל א' מבני ישראל בבשר פיגול ובעוה"ר קלקול הדור בא מזה ממה שהשוחטים המה לא טובים והבעלי הוראות הם מקולקלים עיי"ש וכ"כ בשו"ת משיב כהלכה חיו"ד סי' א' בד"ה ובפרט עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ל"ג שכ' דלא כימים הראשונים אנחנו עתה בזמה"ז דבימים הראשונים שהיו רוב העולם יראי ה' ומבקשים האמת הי' מקום להקל בשו"ב ע"י תשובה וקבלת ד"ח אף שיתכן שעושה כן כדי שלא יקופח פרנסתו מ"מ הי' מועיל כיון שהי' עליו גם מורא בשר וד אולי ימצאו עוד בו רעה ולא יבא לו עזר להועיל אכן עתה כי בעוה"ר פשעה הארץ ר"ל וה' הטוב יכפר וכל שוחט אפי' קל שבקלים מוציא לו עזרה ממשפחתו או שאר אנשים אוהבי שקר שעומדים לימינו וע"כ אין להשו"ב מורא בשר ודם כי הוא בבטחון תמיד שכמה דרכים ימצא לו לעזרה לכך בזמן הזה צריכין לראות שיהא השו"ב ירא ה' מרבים יותר מכל אשר לפנינו ובאיזה דבר קל שיהי' עליו יהי' מה שיהי' ראוי לדחותו מאומנתו ומה שחוששים לאשתו ובניו התלויים בו יותר יש לחשוש להרבה אנשים שיאכלו משחיטתו אנשים ונשים וטף שיכשלו באכילת איסור ומה לנו לאשה ובנים התלויים בו הנה דמים מידו יבוקש שהיה לו להיות ירא שמים ולעשות כמשפט התורה ואנחנו נקיים עי"ש באורך ועי' בשו"ת שארית יעקב סי' ל"א:

מ אח"כ משחיטתו עבאה"ט ועי' בשו"ת אהל אברהם (מהגאון מהר"א ז"ל מקובעלסדארף) סי' כ' שנשאל בשו"ב שמצא אחריו השו"ב הב' ג' אווזות שחוטות בהגרמה שנשחט הושט למעלה ממקום שחיטה אך הגרגרת היתה נשחטה במקום שחיטה והשוחט ברח לו ואיננו לשאול אותו אם יוכל להצדיק עצמו על התקלה שהוציא מתח"י ונשאל על השומן שיש ביד הבעלי בתים משחיטת זה השו"ב ששחט קודם האווזות הללו כי הוא הפסד גדול והשו"ב הזה היה מוחזק ע"ע בחזקת ירא שמים וצורבא מרבנן והשיב שאין מקום להתיר השומן למפרע דהא חזינן שעכ"פ שהמכשלה נעשה בחסרון זריזות לבדוק אחר הושט אם לא נשחט בהגרמה אך סיים דמ"מ השומן שנתערב ברוב שומן משחיטת השו"ב הב' והשומן הכשר הוא רוב נגד הטריפה יש לצדד להקל במקום הפ"מ בלא נודע הספק רק אחר שנתערב מטעם ס"ס עי"ש באריכות:

מא מ"מ דנין בזה וכו'. עי' בשלחן גבוה לקמן סי' י"ח ס"ק נ' אות ט' שכ' ממהרשד"ם והכנה"ג דלאו דוקא אם הוציא טריפות מתח"י ממה שהוא עצמו שחט הוא דאסרינן אותו אלא אף אם שוחט א' ראה שחבירו שחט בסכין פגומה והניחו וגם הניח לאכול הבשר וכ"ש אם הי' שלוחו מעבירין אותו עי"ש וע' בשו"ת צפיחת בדבש סי' מ"א בתלמיד שוחט שהגרים בשחיטתו ורבו שהיה עומד ע"ג לא הרגיש בהגרמת התלמיד ונשאל אם ראוי להעבירו לרבו יען פשע ולא השגיח יפה והשיב שיש להעביר השוחט המוסמך הזה דזה ממש הדין דמי שהוציא טריפות מתח"י כיון שאין הציבור סומכים על התלמיד כלל כיון דלאו בר סמכא הוא ואין היתר בשחיטה כ"א ע"י עע"ג ומשגיח מתחלה ועד סוף נמצא דעיקר הכשר השחיטה תלי' בדידי' ויש לחוש כיון דחזינן מיעוט זהירתו שמא גם כששחט ע"י עצמו אירע לו כן והגם דאין לאסור למפרע דאמרי' השתא הוא דאיתרע אבל מכאן ולהבא יש להעבירו עד שיקבל עליו ד"ח ועי"ש בהגה' במוסגר שכ' דאף אם היה ההגרמה במיעוט בתרא יש להחמיר בזה עי"ש באורך:

מב דנין בזה. עי' בשו"ת חקרי לב הספרדי חלק א' מיו"ד סי' ג' באמצע התשובה מ"ש בענין פיסול החשוד אי הוי ד"ת או רק מדרבנן עי"ש באורך ועי' בשו"ת כתר כהונה סי' נ"ה מ"ש בענין זה והעלה לחלק דהשוחט לעצמו ומוכר לאחרים נפסל מן התורה אבל השוחט לאחרים שיצא טריפות מתח"י ואין בו חמדת ממון אין מעבירין אותו מן התורה רק מדרבנן משום קנסא עי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' א' אות ה' ו' מ"ש בענין זה:

מג לפי ראות עיני הדיין. עפת"ש ס"ק ד' מ"ש מהנוב"י דחשוד על איסור דרבנן אינו חשוד לאיסור תורה ועי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ט"ו שכ' דהיכא דנכשל רק בטריפות דרבנן אפי' היכא דאיכא חימוד ממון אין מעבירין אותו עי"ש ועבשו"ת נטע שעשועים סי' י"ז שתמה עליו ממ"ש הוא בעצמו להלן סי' נ"ד בבודק שנמצא אחריו סירכא דעכ"פ פושע מקרי ומה שבדק אח"כ אסור והביא מדברי הצ"צ סי' ע"ג והלא בדיקת הריאה הוא רק מדרבנן הרי דאף בדרבנן מעבירין אותו עי"ש ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ה' אות ד' שהשיג ג"כ ע"ד תשו' העבודת הגרשוני הנ"ל והעלה דהיכא דאיכא חימוד ממון מעבירין אותו גם בדרבנן ומצדד שי"ל דאפי' קבלת ד"ח לא מהני אלא שצריך תשובה דפרק ז"ב עי"ש באריכות ועי' בס' דעת תורה ס"ק י"ג מ"ש בזה וכתב דהעיקר לדינא כדעת המקילין דאע"פ שיש בו חימוד ממון מ"מ עכ"פ סגי בקבלת ד"ח וא"צ תשובה דפרק ז"ב ועי"ש עוד בסי' ט"ו שכ' דכל מ"ש דבדאיכא חימוד ממון גם בדרבנן מעבירין אותו היינו דוקא בידוע שהיה במזיד אבל היכא שיש מקום לדונו בשוגג שהוא טוען כן ששכח או שטעה וסבר שהוא מותר נהי דבדאורייתא אינו נאמן לומר שוגג הייתי משום דאין אנו מאמינים אותו והו"ל עכ"פ ספיקא דאורייתא ולחומרא אבל בדרבנן שפיר נאמן דלא הוי רק ס' דרבנן אך כל זה דוקא באינו ממונה מהקהל אבל בשו"ב הממונה מהקהל היכא דעבר ג"פ לא מהני לומר שוגג הייתי אפי' בדרבנן דהוי פושע ובמזיד וצריך קבלת ד"ח עי"ש ועי' בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון רמ"ז מלבוב ז"ל) סי' מ"ב שנשאל בשו"ב שהעידו עליו בכמה דברים שראו ממנו קלות וזלזול בענין השחיטה וגם ראו ממנו דברים מכוערים והשיב דאף אם לא העידו עליו שהאכיל טריפות ונבילות רק כיון שראו שזלזל בענין שחיטות ובדיקות והוא מקלי הדעת אין להאמינו עי"ש ועבשו"ת מרן דברי חיים חלק א' ביו"ד סי' ב' אמנם בשו"ת ברית אברהם סי' ה' העלה דשו"ב שעבר על שהיי' במיעוט בתרא ובפרט בשהיי' משהו דהוא רק מנהג דיש להקל עי"ש ועי' בשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' א' שכ' ג"כ דאם זלזל הטבח בדבר שאינו מצד הדין רק ממנהג לכ"ע אין דינו כמוצא טריפה מתח"י אבל כ' דכ"ז בשו"ב שאינו ממונה מהציבור אבל בשו"ב הממונה לציבור חמור טפי ואף כשזלזל כמה פעמים בדבר שהוא רק ממנהג יש לקנסו ולהעבירו עד שיקבל עליו ד"ח עי"ש ועד"ק סק"ג שכ' דאם העידו על השו"ב שעבר על מנהג חומרא כגון מרוטת נוצות ויצא דם וכיוצא אינו בגדר הוציא טריפה מתח"י ולא איתרע חזקת כשרות שלו עי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ט"ז שכ' דמשמעות דברי הד"ק נראה דאפילו בדאיכא חימוד ממון אין לקנסו בכה"ג והאריך בזה והעלה דגם הד"ק לא הקיל בזה רק בעבר על מנהג קל דמרוטת נוצות וכיוצא דהוי חומרא גדולה בלא טעם והפוסקים התירו בהפ"מ ולכן לא אבד בזה חזקת כשרות שלו אבל אם הקיל במנהג ברור דינו כעובר על שאר איסור דרבנן דקי"ל להחמיר עי"ש ועי' בשו"ת חוט השני סי' ל"ד שכ' דשו"ב שעבר רק על דבר האסור רק לכתחלה ובדיעבד מותר י"ל דלא נעשה חשוד ואח"כ פקפק בזה וכ' דאף בכה"ג יש חשש די"ל דבאותו דבר ממש חשוד גם לחמור עי"ש (וע"ל סי' כ"ד ס"ק נ"ג):

ואם השו"ב הכשיל את הרבים בדבר שהוא מותר לפי דעתו רק שבני העיר החמירו בזה ע' בהגהת יד אברהם שבגליון היו"ד סוף סי' ס"ב שכ' והמאכיל לחבירו מה שמותר לפי דעתו של המאכיל אין בזה משום לפני עור אע"פ שיודע דלפי דעת חבירו אסור אם המאכיל הוא בעל הוראה. והביא ראי' לזה וסיים מיהו יש שחולק דדוקא כשהדבר ניכר לחבירו הא כשאינו ניכר אף בכה"ג עובר וכל זה היכא דלא איפסקא הילכתא אבל היכא דאיפסקא הלכתא דלא כוותי' בין לנפשי' ובין לאחריני אסור עיי"ש ובשו"ב פשוט לפענ"ד דבכ"מ עובר בלפ"ע כיון דאין הבעה"ב מכיר בהבשר מה שנעשה בו במקולין להקל או להחמיר ואפי' אם לדעת השו"ב היא חומרא יתירה מ"מ כיון שבני העיר נוהגין בו חומרא והוא הכשילן והאכיל להם דבר שאסור לפי דעתם עבר בלפ"ע ונקרא חשוד וה"פ:

מד באדם השוחט. עי' בשו"ת חקרי לב הספרדי חלק א' מיו"ד סי' קס"ח שכ' דגם לפי מנהג המקום דבדיקה הב' של הריאה שהיא נקרא הגהה היא נעשית ע"י בודק אחר מ"מ אם יצאה טריפה מתח"י הבודק הראשון שנמצא אחריו סירכא המטרפת אין לו לומר התנצלות דהוא לא הכשיל כיון דלא נכשרת אלא בבדיקה שני' כיון דאפשר דמנתק הטבח דרך הוצאות הריאה כיון דלית לי' ידיעה דאיכא שם סירכא עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי (מבנו של החק"ל הנ"ל) מערכת אות ב' סי' ו' אות ח' שהביא דבריו וכ' שכן הוא המנהג באיזמיר להעביר לבודק הראשון אף דאית לן בדיקה שני' שהיא ההגהה מטעם הנ"ל וכ' שם דזה דוקא בסירכות הסרוכות מן הריאה אל מקום אחר דשייך ה"ט דמנתקה הטבח כנ"ל אבל בנמצא אחריו טריפות אחרות דהם נמצאים בודאי בהגהה כגון אודם בריאה ומכה בדופן וכו' אין להעביר להשוחט על העלם דבר כזה כיון דהוא נמצא בהגהה וליכא שום חשש שתאבד מן העולם ע"י טבח וכ' שכן המנהג ועיי"ש עוד בסעי' יו"ד מ"ש עוד בענין זה באורך:

מה כבר נכשל. עי' בשו"ת נאמן שמואל סי' י"ג שכ' בשו"ב שנמצא שלא הרגיש בבדיקת הריאה ובשחיטת התרנגול צריכים כפרה על מה שאכלו ממנו עד עתה אעפ"י שהי' בשגגה עיי"ש. הנה לכאורה נראה שדבריו לא יתייחדו עם דברי תשו' הפנים מאירות ח"ב סי' מ"א וח"ג סי' קי"ט בא' שאכל עוף ומצא א' מי"ח טריפות דא"צ כפרה כיון דסמך ארוב כשרות והי' אונס א"כ ה"נ בזה דסמכו הקהל על רוב מצויין אשמ"ה אף שנמצא שאינו מומחה א"צ כפרה (ועי' פת"ש לקמן סי' כ"ט ס"ק א' ובדברינו שם ולעיל סי' א' ס"ק ל"ט) אמנם שוב עיינתי בשו"ת נאמן שמואל שם ראיתי מכותלי דבריו שהעובדא שלו הי' שהי' ניכר לאנשי הקהל שהשו"ב ההוא אין יראת אלהים בלבו ולא הי' מוחזק בעיניהם ליהודי כשר אף קודם שנודע להם שאינו מרגיש בסכין ובטריפות הריאה עיי"ש ע"כ שפיר י"ל דבכה"ג גם הפנים מאירות מודה דצריכין כפרה דלא שייך לומר שהם אנוסים דכיון שידעו שאינו ירא שמים כראוי ואינו מנהג א"ע כשורה ואינו מוחזק בעיניהם ליהודי כשר לא הי' להם לסמוך על בדיקתו וה"ב:

מו ורגלים לדבר. עי' בשו"ת מטה יוסף ח"ב ביו"ד סי' ג' בד"ה אך את זה ראיתי שכ' דאם לפעמים מקילין בשו"ב שיצא טריפות מתח"י בצירוף קולות וסניפים מחמת שהם עטופים ברעב ואין להם לילך למקום שאין מכירין כי רחיים על צוארם וכו' עכ"פ אין להתיר לחזור לאומנותו כ"א לעשות תקנה שלא יהא רשאי אחד מהם לשחוט אצל הבעה"ב או בהמקולין כ"א בהצטרפות עוד אחד מהכשרים ויבדוק אחריו הסכין בתחלה וסוף גם יבדקו הריאה כל א' משניהם עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שער אשר הספרדי ח"א חיו"ד סעיף ג (נ) מומר. עבאה"ט לקמן סי' ב' בסוף דברי הרב השואל עיי"ש ועי' בשו"ת דבר משה הספרדי (להרב הגאון מהר"מ אמארילייו ז"ל) חלק א' חיו"ד סי' א' בד"ה וסברא שכ' דבע"כ אין להקל להתירו לשחוט בצירוף חבירו השו"ב אלא במקום שאין שם תקנה שלא ישחוט אלא ב' אבל במקום שיש תקנה כזו שלא ישחוט א' אלא ב' שוחטים ביחד דוקא אין לעשות תקנה כזו דע"פ התקנה בע"כ בעינן שיהיו שניהם כשרים משא"כ כשא' הוא חשוד אינו נחשב כלל לשו"ב ב' כפי התקנה עיי"ש:

מז לדבר. עי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' קס"ה ובשו"ת סמיכה לחיים חלק חו"מ סי' י"א ועי' בשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' א' בד"ה ובגוף הדבר ובשו"ת שבסוף הס' נחלת יעקב מנכדו הגאון (בעל תשו' חסד לאברהם ז"ל) סי' ג' שנתווכחו בדין אם יש לאסור שו"ב בעדות ידיעה בלא ראי' עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ח' מה שפלפל בענין זה באריכות ועי' בשו"ת ס' סת"ם מהגאון מהרש"ק ז"ל בקונטרס פרט ועוללות סי' ד' מ"ש באמצע התשו' בענין זה וכ' דבכה"ג הוי ידיעה בלא ראי' עדות מועלת עיי"ש ועי' בשו"ת מהרי"א ענזיל ז"ל סי' נ"ד באמצע התשובה ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' א' באמצע התשו' מ"ש ע"ד בזה: (מח) מעבירין אותו. עפת"ש מ"ש מהחו"י ועי' בבל"י לקמן סי' כ"ח ס"ק כ"ד שהביא דברי החו"י בזה והשיג עליו והעלה דאף שהוא יודע בעצמו ששקר ענו בו אינו רשאי לשחוט משום ב' טעמים א' כיון שפסלוהו הקהל הוי כמו שאסרוהו שחיטתו דלעיל סי' א' סעי' י"א ב' כיון דעיקר בזמה"ז הוא הקבלה וכיון שפסלוהו הקהל הוי כמו שאין לו קבלה עיי"ש וכ"כ במ"ז סוף סי' כ"ח לדינא עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה (מהרב מסטרעליסק) מערכת אות נ' בענין נאמנות דין י"ד מ"ש בענין זה ועי' בס' דעת תורה לעיל סי' א' ס"ק ע"ט מה שהאריך בענין והעלה דהעיקר לדינא כמ"ש במ"ז מהבל"י שם ותימה על הפת"ש שהעתיק דברי החו"י ולא העתיק דברי הפרמ"ג עיי"ש באורך:

מט אותו. עי' בשו"ת שבות יעקב ח"ב חיו"ד סי' ב' שכ' דבכ"מ שכ' הפוסקים בענין זה שמעבירים אותו על זמן מה ומקבל עליו דברי חברות צ"ל שההעברה יהי' קודם ואח"כ יקבל עליו ד"ח ואם עשה להיפוך שקיבל עליו ד"ח קודם ההעברה צריך להעבירו עוד הפעם התם על חודש ימים ואח"כ יקבל עליו ד"ח כיון שההעברה הוא ענין תשובה על לשעבר ואם יקבל עליו ד"ח קודם ההעברה הרי יודע שע"מ כן העבירוהו ואין זה תשובה אמיתיית עיי"ש ועי' בהליכות עולם בנתיבות ההוראה סי' ב' ובפאר הלכה ס"ק י"א ועי' בשו"ת יכין ובועז חלק א' סי' ה' ובשו"ת גבעת עולם סי' ב' ובס' משכנות הרועים הספרדי מערכת אות ט' סי' ה' ערך טבח עיי"ש ובס' תורת זבח הספרדי (מבן הגאון בעל תק"ל) מערכת אות ב' סי' ו' סעי' ז': סי' י"ח ס"ק כ"ה שכ' וז"ל מי שהמיר דתו ושב בתשובה שלימה יכול להיות שו"ב כנה"ג בשם הרש"ך עכ"ל ועי' מזה בשו"ת לחם רב סי' ג' באורך ועי' בשו"ת מהרי"ט בשניות חיו"ד סוף סי' מ"ט ועי' בדעת תורה ס"ק ל"א ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' י"ב מ"ש בביאור דין זה ומבאר פרטי אופנים מאופני התשובה בזה ועיי"ש מ"ש לענין שו"ב שהי' איזה זמן בעל מלחמה וגם הי' קאנדיקטעה"ר אצל האייזענבאה"ן ומסתמא אכל טריפות וחילל שבת ועתה הוא הולך בדרך הישר והטוב איך הוא האופן שיוכל לחזור לחזקת כשרותו עיי"ש באריכות ועי' בס' אמרי בינה (מהגאון מ' מאיר אבד"ק קאליש) ח"א מיו"ד סי' ט':

נא אינו נאמן. עבאה"ט מ"ש מהט"ז שהקשה על זה מחו"מ סי' ל"ד ועתב"ש ס"ק י"ב ובשו"ת חכם צבי סי' ל"א ובס' מקור מים חיים על היו"ד לקמן סי' קי"ט סעי' ה' ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' א' ובשו"ת יהודא יעלה (למהרי"א) חיו"ד סי' נ"א ובס' דעת תורה ס"ק כ"א ועבשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' צ"ז מה שהאריך בענין זה באריכות. ומ"ש הבאה"ט אחר שאוכל נבילה הוי כחשוד לאותו דבר עפרמ"נ בפתיחה לה"ש דאף שחשוד לאכול:

לאכול עוף שלא נשחט כהוגן ג"כ אינו נאמן בשבועה דשחיטת עוף הוא ג"כ מה"ת עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל רס"א) ועתב"ש ס"ק י"ב ושפ"ד ס"ק י"ב שכ' דאף אם ראינו שאוכל נבילה רק חצי שיעור הוא חשוד על השבועה ואפי' נשבע שיפה שחט לא מהימן עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ב ובס' בגדי שש הספרדי חיו"ד סי' ב' אות ה' מ"ש בענין זה ופשוט לפענ"ד דאפי' אם אכל ח"ש ע"י תערובות אבד נאמנותו ואף לפמ"ש בס' מנחת כהן ח"א פ"י דח"ש ע"י תערובות אינו אסור רק מדרבנן אפ"ה אבד חזקתו וכמש"ל (ס"ק פ"ג) דאפי' לא עבר רק אדרבנן יש להעבירו כיון שאבד חזקת נאמנותו לענין כמה דברים שבשחיטה דאינם רק מדרבנן וכמה חומרות ומנהגים שלא נזכר בש"ס וראשונים כלל וה"פ ועיי"ש עוד בשפ"ד דלאו דוקא בעבר על איסור נבילות דהוי חשוד לאותו דבר אלא אף במומר לשאר עבירות הדין כן דאינו נאמן בשבועה עיי"ש וכ"כ בפר"ת עיי"ש ועי' מזה בערך השלחן ובד"ק סק"א באמצע התשו' מ"ש בענין זה:

סעיף ד:

גב יפה ושאינו יפה. עי' בדרך החיים בסעי' זה שכ' דדוקא בנמצא כן לאח"ש שיש עמו סכין יפה ושאינו יפה ולא ידעינן אם גם קודם הי' לפניו זה הסכין שאינו יפה הוא דנאמן לומר שביפה שחט אבל כשידעינן שקודם השחיטה היו שני הסכינים בדוקים יפה ואחר השחיטה נמצאת א' פגומה ודאי דאינו נאמן לומר שביפה שחט וזו נפגם מעצמו עיי"ש:

נג ואומר שביפה שחט נאמן. עבאה"ט ועשמ"ח סעי' ט' ותב"ש ס"ק י"ג שכ' דדוקא שאומר בזה היפה שחטתי דכיון שיודע איזה הוא היפה מסתמא ידע מעיקרא וביפה שחט אבל אם אמר סתם ביפה שחטתי יש לחוש שמא שניהם הם יפים בעיניו ולא בדק כלל והא דאמר ביפה שחטתי לאשתמוטי קאמר עכ"ד וכ"כ בפרי תואר ובמ"ז ס"ק ז' ועי' מזה בשו"ת מגדל השן סי' כ"ג באריכות ועי' בס' ערך השלחן חלק ב' הנדפס מחדש (מהה"ג מ' זאב נ"י מבוטשאטש בעהמ"ח ס' שארית יהודא עה"ת) בחידושיו ליו"ד בסעי' זה שכ' דבע"כ בעינן ג"כ למידע שהסכין השני לא הי' יפה מקודם דאל"כ ניחוש דלמא שניהם טובים היו ויפים בלי שום פגימה והוא שחט בשני ובעור נפגם בשעת שחיטה ואחרי רואו דנפגם מחמת השחיטה אומר שביפה עתה שחט והביא עוד ראי' לדבריו מדברי הפרישה עיי"ש:

נד שביפה שחט. כ' בכו"פ דאם אומר שבסכין אחר שחט והוא יפה לא מהימן במיגו דהי' אומר בסכין זה היפה שחט דלא מהני מיגו כזה הואיל והוא לפנינו וצ"ל ביפה שחט עכ"ד ודבריו צריכין ביאור ולפענ"ד דכוונתו עפמ"ש הפוסקים דהטעם דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן משום דכל מ"ש חז"ל דמהני מיגו הוא רק כדי להשאיר הממון ביד בעליו דקשה על חז"ל להוציא ממון אבל לאפטורי משבועה מכח מיגו לא תקנו חז"ל וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' רצ"ו ס"ק א' עיי"ש (והנה, אף דהרא"ש פליג שם וס"ל דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה והש"ך סי' צ"ג ס"ק נ' כ' דהעיקר לדינא כהרא"ש עיי"ש התם היינו טעמא משום דגם שבועה אתיא לכלל ממון דאם לא ישבע נמצא מתחייב ממון ועיי"ש בסמ"ע ס"ק ז' אבל היכא דבודאי לא יבא לכלל ממון גם הרא"ש מודה דלא אמרינן מיגו) וכ' הש"ך ריש סי' צ"ו בשם זקינו הלבוש דהטעם הוא משום דלא מהני מיגו לפוטרו מלברר האמת עיי"ש וה"נ י"ל בנ"ד דכיון דמחויבין לברר דבסכין יפה שחט לא מהני מיגו שלא יצטרך לברר וק"ל:

נה נמצא בשר בידו. עבאה"ט סוף ס"ק י"ד מ"ש גבי בשר בהמה אם יש מקולין של ישראל וכו' ועי' בהגהות רעק"א ז"ל שמחמיר בזה וכ' דאינו מותר רק כשהבהמה שחוטה בידו ואמר פלוני מומחה שחט לי זה דבזה שייך מירתת אולי ישאלו לפלוני ויראה לו אותה הבהמה ויכיר בטב"ע שאינה אותה ששחט אבל כשלא נמצא בידו רק חתיכת בשר אינו נאמן לומר שזו מבהמה ששחט פלוני מומחה דלא שייך מירתת דא"א להתברר אם זהו מהבהמה ששחט אותו פלוני עכ"ד ועי' שמ"ח סעי' י' שכ' דאם יש מקולין קבועים ואמר שקנה מהמקולין הכשרה אע"ג דהמקולין הכשרה רחוקה קצת ממקולין טריפה לא חשדינן לי' שבשביל טירחתו מעט לישבק היתרא ויאכל איסורא אבל אם בשר כשר אינו מצוי כ"כ אעפ"י שבאותו יום הי' כשרות בזול כמו הטריפות חיישינן דאיהו סמיך ארוב פעמים והלך כפעם בפעם אצל הטריפות ולא מהני אמירתו שלקח מהכשרות ואם נמצא בידו עוף שחוט או בהמה שחוטה שאין קונין במקולין רק שקונין חיים ונותנין אותו לשחוט אם יש בעיר שו"ב קבוע לכל הצריך אמרינן נמי מסתמא הלך אליו לשחוט אבל בהא איכא למיחש שמא לא מצאו בביתו או לא הלך לו מספיקא ולא דמי למקולין הקבועים במקומות ידועים ע"כ בעינן בזה שיאמר פלוני שחט לי דאז מירתת שמא יוודע שקרותו ע"י פלוני דהא איכא תרתי לטיבותא לא שבק היתרא ומירתת סמכינן עליו עכ"ד וכ"כ בשפ"ד ס"ק י"ד עיי"ש ועי' במנחת אהרן ס"ק י"ד וט"ו:

נו בידו. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' מ"ה שנשאל בכפר רחוק מהעיר כמו ב' פרסאות שבא לשם איש עני ומחזר על הפתחים והי' בידו עוף שחוט ונתן העוף ליד המשרתת למלחו ולבשלו בשבילו וכאשר השגיחה על העוף צעקה מרה על השחיטה כי לא הי' שום היכר שחיטת הסימנים באמצע הצואר כ"א למעלה תחת הראש הי' חור קטן כמו נחירה והמשרתת הראתה את העוף לכל ב"ב וכולם ראו שהעוף לא הי' שחוט משוחט מומחה ובודאי שהעני הזה שחט בעצמו את העוף ושאלו את העני מי שחט לו והשיב ששחט אצל ר' אייזיק שו"ב שבעיר ונשאל מה דין הכלים ועיי"ש שהעלה להקל לענין הכלים אכן המעיין שם יראה כי קשה לסמוך על צדדי היתר שלו למעשה שכתב בראיותיו להיתר ממה דפסקינן בסי' א' דהחשוד על הגניבה אינו חשיד על השחיטה ובמחכת"ה דבריו תמוהין דהא כ' הש"ך סי' זה ס"ק י"ח דהחשוד על הגניבה חשוד על השחיטה וחילק שה בין חשוד להאי דסי' א' בנגנבו גדייו ותרנגוליו עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' א' ס"ק קל"א):

נז נאמן לומר עי' בדרך החיים בתורה אור סוף סעי' זה שסיים דכל זה הוא מדינא אבל האידנא יש להחמיר שלא לאכול שום דבר מאכל מאוכל דבר איסור אפי' לתיאבון עכ"ל וכ"כ בשמ"ח סעי' י"ב מהבה"י עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ג ולהלן סוף ס"ק ע"ט):

נח מומחה שחט לי. עבאה"ט מ"ש שצ"ל מומחה פלוני שחט לי ועי' מזה בתוס' י"ט בבכורות פרק ה' משנה ה' ובש"ך להלן סי' שי"ד ס"ק ז' ועבשו"ת מהר"ם שיק חלק יו"ד סי' ח' ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ע"ו ועי' בס' תפארת למשה על היו"ד שכ' דאפי' אומר מומחה פלוני שחט וידוע שיש מומחין בעיר אפ"ה אינו נאמן אלא אם הוא אינו יודע הלכות שחיטה ואין דרכו לשחוט בעצמו אבל אם הוא יודע ה' שחיטה ורגיל לשחוט בעצמו אינו נאמן לומר מומחה פלוני שחט לי דאינו הולך כלל אצל מומחה כיון דאינו חושש לבדוק הסכין עיי"ש:

סעיף ה:

נט מומר להכעיס עי' בס' רביד הזהב בהלכה ברורה ס"ק ט' שכ' דפשוט מלשון הש"ס והפוסקים דדין מומר להכעיס מיירי אפי' כשהוא בצינעא עיי"ש וכ"כ בערך השלחן אות י"ב בשם הרדב"ז ובפרמ"ג בפתיחה הכוללת לאו"ח חלק ד' אות א' עיי"ש אכן יעיין בשו"ת חכם צבי סי' מ"ג דיש חילוק בזה בין מ"ע לל"ת דבפקר במ"ע להכעיס לא הוי דינו כמומר אלא דוקא בפרהסיא עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ה באמצע הדיבור שכ' שכן עיקר לדינא דבכ"מ אין להחמיר במומר להכעיס במ"ע לחשבו כמומר אלא בעבר בפרהסיא בפני עשרה מישראל עיי"ש (וע"ל ס"ק ס"ב מ"ש עוד מענין מומר למ"ע להכעיס):

ס להכעיס. עשמ"ח סעי' י"ג שכ' דר"ל שיש היתר ואיסור לפניו ויש הנאה בהיתר כמו באיסור והוא דוחה ממנו ההיתר בידים ופושט ידיו דוקא אל האיסור שמזה נראה שכוונתו להכעיס בודאי או נזרקה בו מינות אבל אם אינו מקפיד בין איסור להיתר שלא להכעיס ושלא לתיאבון כגון שהרגיל ללבוש שעטנז ונעשית לו כהיתר או שדימה בדעתו שא"א לו לעמוד במצוה זו: ועובר עלי' בין לצורך בין שלא לצורך וכ"ש לתיאבון בהא אמרינן מומר לד"א אינו מומר לכל התורה שאם מצוה א' הוקלה בעיניו עדיין הוא בחזקת לקיים מצות שחיטה רק דבזה יש חילוק אם הורגל בעבירה אחרת אפי' לתיאבון בהא חיישינן שמא לא יקיים שום מצוה כהלכתה היכא דצריכה טירחא ואין אוכלין משחיטתו כ"א כשבדקו לו סכין תחלה או בסוף ואפי' נשבע לא מהני אבל אם עבר על עבירה אחת באקראי שלא להכעיס ושלא לתיאבון אז אפי' בדיקת סכין לא בעינן עכ"ד אבל בדרך החיים ס"ק ה' ותורה אור. כתב דדוקא שידעינן בודאי שהוא לתיאבון אז לא בעינן עע"ג ובדיקת סכין אבל כשאינו ברור שהוא לתיאבון אף שאינו להכעיס ממש בעינן עע"ג ובדיקת סכין עיי"ש באורך ועי' בס' שערי תורה חלק ב' כלל מ"א פרט ו' וז' מ"ש בענין זה באריכות ועבשו"ת טוטו"ד קמא סי' ט"ז באמצע התשובה:

סא אפי' לדבר א'. עשמ"ח סעי' ב' שכ' דמ"מ ע"י בדיקת סכין ואעע"ג יכולין ליתן לו לשחוט אף לכתחלה במומר להכעיס לדבר א' עיי"ש וכ"כ בימין משה בשם מהריק"ש אך כ' שצריך לזהר שיעמוד ע"ג מתחלה ועד סוף ואם לא עמד ע"ג מתחלה ועד סוף שחיטתו פסולה עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ח שכ' לחלק בזה דמי שאינו מומר להכעיס את קונו ר"ל ואינו כופר בעיקר ואז אפי' רואין ששביק היתרא ואכל איסורא ואפי' אוכל דבר שנפשו של אדם ממאסו דבודאי נראה שעושה להכעיס אפ"ה מהני עע"ג ובדיקת סכין אבל במומר להכעיס את קונו ר"ל מסתבר דהוי ככופר בעיקר ר"ל דממילא כופר בכל התורה כלה ולא מהני עע"ג ולא סכין בדוק עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק כ"ד מ"ש בזה באורך:

סב אחד. עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג לענין עובר על מ"ע להכעיס ועי' בפרמ"ג שם בפתיחה הכוללת חלק ד' מ"ש עוד מזה ועשמ"ח שם ותב"ש ס"ק י"ח שכ' דאין חילוק בין מ"ע לל"ת ואפי' בעובר על מ"ע להכעיס נקרא מומר להכעיס והיינו דוקא במ"ע דליכא בקיומה טורח קצת אבל בדאיכא טירחא קצת לא הוי רק מומר לתיאבון עיי"ש וע' בשו"ת חכם צבי סי' מ"ג וע' בשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סוף סי' ו' ובס' דעת תורה ס"ק כ"ה מ"ש בזה באורך. ועשפ"ד סוף סי' זה דכשביטל מ"ע באונס כשר הוא עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חלק חו"מ סי' ס"א אות י"א מ"ש בענין זה (וע"ל ס"ק נ"ט ולהלן ס"ק פ'):

סג או שהוא מומר לעכו"ם ובזה אין חילוק בין לתיאבון או לאו דמה לתיאבון שייך בעבודת כוכבים ומזלות דלא שייך לתיאבון אלא בגזל ועריות, תב"ש ס"ק כ"ט בשם הב"י עיי"ש:

סד שהוא מומר לעכו"ם או לחלל שבת. עבאה"ט שכ' מהש"ך דלא נאסר בפעם א' ועי' בשפ"ד ס"ק י"ז שהתפלא על הש"ך וכ' וז"ל ואיני יודע בשלמא שחיטת שבת מישתרי למ"ש הא שחיטת מומר למאי נ"מ הא אסור משום תקרובת ע"ז ודוחק לומר לענין איסורין מבטלין זא"ז ועיי"ש מה שתירץ וראיתי בס' פרי עץ הדעת כת"י מהגאון מ' משה מייזילס ז"ל אבד"ק ווייסליץ במהדורא בתרא שבחלק ב' שכ' דיש נ"מ למש"ל סי' ד' סעי' ד' דישראל ששחט בהמת חבירו לעכו"ם לא אסרה ואלו ישראל מומר ששחט בהמת חבירו אוסרה כמש"ל סי' קמ"ה סעי' ח' והשתא איכא נ"מ טובא במ"ש הש"ך דלא מקרי מומר בשחיטה הראשונה ששחט לעכו"ם כ"א בשחיטה שני' וא"כ אינה אסורה שחיטה הראשונה אלא משום שוחט לעכו"ם ואז באין לו שותפות בגוה מותרת באכילה עכ"ד. ולדינא עי' בבית שמואל באבן העזר סי' קכ"ג ס"ק ח' שכ' בפשיטות דקיי"ל דבפעם א' לא הוי מומר עיי"ש וכ"כ המ"א באו"ח סי' שפ"ה סק"ב ועי' במחצית השקל שם אבל בס' תפארת למשה כאן ושמ"ח סעי' ט"ז ושפ"ד ס"ק י"ז כ' דלע"ז ושבת אפי' בפעם א' הוי מומר עיי"ש ועי' ברביד הזהב ובערך השלחן ועי' במשנה למלך פ"ג מהלכות שגגות הלכה ז' ובסמ"ע בחו"מ סי' רס"ו ס"ק ו' ובברכי יוסף או"ח סי' נ"ח אות ו' ובאהע"ז סי' ד' אות י"ד ובס' דעת תורה ס"ק כ"ו ועי' בס' זכות משה הספרדי סי' פ"ט מה שהאריך בזה והעלה דהוי ספיקא דדינא ויש לילך בכל מקום לחומרא ויש לאסור שחיטתו כדין מומר לכל התורה וגם השחיטה דאותו הפעם אסורה דפסולו ופיסול שחיטתו באים כא' אך לענין איסור אותו ואת בנו יש להחמיר להיפוך ולומר דלא הוי נבילה בפעם א' עיי"ש ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ב ובשו"ת מהר"מ שיק חלק חו"מ סי' ס"א אות ג' ועשפ"ד שם מ"ש בענין זה אם נעשה מומר בשחיטה הא' בשבת או רק דע"י השחיטה הא' נעשה מומר ולא נאסר על ידו רק שחיטה הב' והעלה לדינא בזה כך דאם שחט בשבת שחיטה גמורה מכי שחט בה פורתא חילל שבת ונעשה מומר ובגמר שחיטתו הרי הוא כשחיטת מומר ואם שחט בשבת חצי קנה בעוף שהי' פגום ע"י חולי וגמר השחיטה יש לעיין וספיקא הוי ואף להמ"ד דבפעם הא' לא נחשב מומר או למאן דסובר דבאותה שחיטה לא נעשה מומר מ"מ חשוד נקרא לכ"ע והחשוד לשבת חשוד לכל התורה כולה ולכך בעינן אחרים רואין אותו היכא דאית לי' הנאה מהשחיטה וכגון ששחט לעצמו עיי"ש ועי' במה שהאריך בפלפולים בענין זה בס' עדות ביהוסף (להרה"ג מטעלז) סי' ג' מענף ב' ולהלאה עיי"ש:

סה מומר לעכו"ם. עשמ"ח סעי' ט"ז שכ' דהיינו דוקא שעבד ע"ז באיסור דאורייתא כגון ניסך לה יין וכדומה עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חלק חו"מ סי' ס"א אות ב' מ"ש בזה:

סו לעכו"ם. עש"ך ס"ק ט"ו שכ' דבע"ז נעשה מומר לכל התורה אפי' עבד ע"ז בצינעא דדוקא בשבת בעינן בפרהסיא ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ח ובס' זכות משה הספרדי סי' פ"ט מ"ש בענין זה באריכות:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה