דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר
סימן סא
שוי"ר וגמ"ט לנ"א אהובי הרב הגאון בש"ת מו"ה זאב לייטער שליט"א אבד"ק פיטסבורג יע"א בהמ"ס "בית דוד":
מכתבך השגתי וע"ד שאלתך על אדות הגט ע"י שליח ששם האשה מעריסה היא בילא פרידא וכן נכתב שמה בכתובתה וכשמברכים אותה במי שבירך. אך היא נקראת בפי כל רק בשם בילא לבד והרב משם דורש לשלוח שמה שני גטין וכ"ת חששת לדעת הנו"ב (סי' צ') מחשש ברירה זה ת"ד שאלתך:
[א] בדין שם שנשתקע הביא בש"ע (סי' קכ"ט סעי' י"ח) שתי דיעות. הדיעה הראשונה דאינו כותב כלל השם שנשתקע. ויש מי שמצריך שני גטין. והב"ש (בס"ק ל"ה שם) מסכים להדיעה הראשונה. ועיין פ"ת שם (ס"ק נ"א) מה שהביא מתשו' ברית אברהם ומה שכתב הוא ע"ש (בס"ק נ"ד). והנה בשו"ת חת"ס אה"ע (ת"ב סי' כ"ז) כתב דהיש מי שמצריך ב' גטין לא אמרו אלא באיש שרוב פעמים לא נשתקע שם השני כיון שדרכו לעלות לתורה אבל בשם אשה שאינה עולה לתורה גם ר"פ מודה שאין צריך שני גטין עכ"ד:
וכבר הסכימו האחרונים דאין לכתוב כלל שם שנשתקע ולפ"ז בנ"ד באנו לדון אם זה חשוב נשתקע או לא. ובט"ג בלקוטי שמות (אות ל"ט) כתב דמה שנזכר בכתובה אין זה עושה רושם להזכירו בגט, ובספר חדושי אנשי שם פסק דשם שנכתב בכתובה לא חשוב נשתקע. אמנם בשו"ת בית יצחק אה"ע הלכות גטין (סי' כ"א אות ג') כתב וז"ל והנה מה שנכתב בכתובה שני שמות כבר ראו עיני כת"ה דברי הט"ג דאין משגיחין על זה. וגם הגאון מהרש"ק ז"ל לא כתב דשם שנכתב בכתובה לא חשוב נשתקע אך בדיעבד אבל לכתחילה אין משגיחין על הכתובה עכ"ל. וכן כתב הגאון מהרש"ם ז"ל בתשובותיו ח"ב (סי' רנ"א) וז"ל ובאמת שבחא"ש עצמו (סי' קמ"ט) פסק דלכתחילה אין לכתוב שם הנכתב בהכתובה אם אין קורין אותו כלל בשם זה כ"ל. וראיתי בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ג סי' ק"ו) כתב וז"ל וגם שם שנכתב בכתובה מהראוי לכותבו בגט. ומ"ש ש"ב בט"ג דדוקא לענין דקדוק בשם יש ללכת בתר הכתובה כמבואר בב"ש שם בשם שער אפרים (ס' קי"ח) מ"מ שם שנשתקע מיקרי אף שנכתב בהכתובה. לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת כיון דבכתובה נכתב השם א"כ אם תרצה לגבות כתובתה לא תוכל לגבות כי יאמרו שהכתובה אינה שלה והראי' שבגט לא נכתב ואף שתביא ראיה משם אביה ובעלה ואבי הבעל עכ"פ לכתחילה ראוי לכתוב כאשר הוא בכתובתה עכ"ל. אבל ראיתי בספר שד"ח באספ"ד מערכת גט (סי' מ"א או"ד) הביא משו"ת שו"מ מהד"ק (ת"א סי' ק') שכתב דלכתובה לא חיישינן דאין איש שם על לב עכ"ל. והנה בספר דברי חיים בשער התשובות בהשגות על הספר חא"ש (בסי' נ"ה וסי' קנ"ב) כתב דכל האחרונים מסכימים בזה דהשם הכתוב רק בכתובה מיחשב נשתקע. ואהלי שם (כלל ב' אות כ"ג) הביא את דבריו וכן פסק באה"ש וז"ל ולכן לפענ"ד ברור דשם שהוא רק בכתובה נחשב נשתקע עכ"ל. והשד"ח שם בסוף דבריו כתב וז"ל למדנו מכל האמור דשם שנשתקע אם מה שנכתב בהכתובה מהני להצילו מידי נשתקע במחלוקת הוא שנוי ולפי הנראה רובא דרובא סברי דחשוב נשתקע עכ"ל. והביא מספר דין אמת בשו"ת שבסוה"ס (סי' ו') שכתב ולפ"ז נראה דלכתחילה אין לכותבו ואם נכתב בגט אין לדון בו כדין כותב שם שנשתקע עכ"ל. ועיין בשו"ת מהרש"ם (חלק ה' סי' כ"ג בסוף התשובה ד"ה ואמנם) מה שכתב בזה. ולפענ"ד אחר שבספר אה"ש פסק דמיחשב נשתקע וכן דעת השד"ח שם אחר שראו את אשר לפניהם דעתם מכרעת. שוב ראיתי בשו"ת עין יצחק השני להגאון מקאוונא (סי' י"ז) וז"ל ובשם האשה דשם העריסה היה הענא נעשא וכן נכתב בהכתובה ונקראת בפי כל הענא לבדה וכתבו רק שם הענא לבד כי שם הענא נעשא הוי שם הנשתקע אף שנכתבת בשם זה בהכתובה וזה פשוט עכ"ל:
[ב] וכ"ז אדות מה שנכתב בהכתובה ונידון במה שנקראת בשם השני כשמברכים אותה במי שבירך. בספר אה"ש הביא מספר חא"ש בדבר מה שנוהגין ליתן פתקאות (קוויטליך) לרב שיתפלל בעבורם וכותבים שם העריסה שנשתקע שבאיזו מקומות כתב דמיחשב נשתקע ובסי' קי"ד חזר מדבריו ופסק דלא הוי נשתקע וצריך עיון בספר דברי חיים דבתשו' בית יצחק אה"ע הלכות גטין (סי' כ"ב) הביא מספר דברי חיים שכתב בשער שינוי השמות (ס"ק י"ז) דאף בנשתקע שמו ורק כשכותב לצדיק להתפלל עליו מזכיר שמו לא מיקרי שם שנשתקע. ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' ק"כ) כתב וז"ל ועיין בתשו' דברי חיים אה"ע (ת"ב סי' קס"א) שהחמיר בזה מאוד דאף שכתובה כן בכתובה ומזכירין כן במי שבירך הוי נשתקע עכ"ל. וכפי הנראה חושש בזה לחומרא. שוב ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' רנ"א) כתב כי הד"ח הניחו בצ"ע וע"ש באות ד' ואין אתי ספרי הגאון מסאנץ ז"ל. והנה בזה שמוזכר השם כשמברכים במי שבירך לפמ"ש בספר אה"ש שם על מה שפסק בחידושי אנ"ש דבזה שכותבים את השם בפתקאות (קוויטליך) לא הוי נשתקע וכתב באה"ש וז"ל ונראה לפענ"ד פשוט כי מה שהרב יודע וקורא בחשאי ביתידות לא שייך לכתוב ע"ז דמתקרי וגם אינו מעלהו משיקועו עכ"ל. ולפ"ז נראה דבזה שמוזכר במי שברך בקול רם בתוך קהל ועדה לא מיחשב נשתקע. ושוב ראיתי בשו"ת בית יצחק (שם אות א') כתב מפורש כן וז"ל ובשלמא כשעושה החזן מי שבירך ומברך בשם זה לאיש או לאשה לא הוי נשתקע כיון שעושה זאת בפומבי והכל שומעין זה עכ"ל. והוסיף "וכבר כתבתי דכיון דהקוויטל הזה לא ניתן לקריאה בפרסום רק להתפלל בחשאי או במחשבה לא מיקרי שם שקורין בו ואינו דומה לשם שקורין אותו בשעת הקריאה או בנדרים ונדבות דזה נקרא בגלוי ובפרסום עכ"ל. מבואר שדעתם דאף השמות המוזכרים רק בפתקאות לצדיקים מיחשב נשתקע ולא דמי להשמות המוזכרים במי שבירך אלימי ועדיפי יותר ומעלהו משיקועו ונשיה ודוק:
ולפ"ז יש לחוש ולהזכיר השם השני היות כי יש דיעה בש"ע המצריכה שני גטין אף בנשתקע ודעת הגאון מהרש"ק ז"ל באנ"ש (סי' קע"ג) דכל שנקראת מעריסה שני שמות יחד ואחד נשתקע לא מיקרי נשתקע אם כי בספר אהלי שם (כלל ד' אות י"ד) חולק עליו בזה. ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' רנ"א או"ד) שכתב וז"ל וגם בעיקר דבריו שזהו בכלל קצה"ש ואם כי שכ"ה דעת הט"ג אבל בשו"ת שם ארי' יור"ד (סי' ל"ט) השיג עליו וכ"ה בתשו' חסל"א (סי' ל"ו) ועיין בד"ח ש"נ (אות מ' סק"ה) בשער שינוי השמות (סקי"ז) ובס' יד"י בשו"ת שבסוף הלכות שחיטה (סי' ג') ותשו' רע"א מ"ת (סי' נ') עכ"ל. ועכ"פ דעת מהרש"ק ז"ל כן הוא. ועכ"ז מה שמוזכר שמה השני במי שבירך ועכ"פ ראוי לאצטרופי כ"ז שלא יהיה נחשב שם שנשתקע:
[ג] ואמנם יש לדון בזה דאפילו אם נימא דבנידון ב דידן לא חשוב נשתקע הרי עכ"פ לא הוי רק כשם טפל ועיין בתשו' אמרי יושר (סי' ק"כ) שכתב וז"ל לפמ"ש בד"ח לסי' ק"ם) וביותר (בסי' קס"א) דנהי דנימא דשם כזה לא חשוב נשתקע הרי עכ"פ הוי זה טפל לגבי עיקר השם שנקראת בו בפי כל עכ"ל. וע"ש באו"ב. והנה בספר אה"ש כלל א' (ס"ק כ"ז) העלה דבר חדש וז"ל כי בכל מקום שאנו מצריכין מספק שני גטין זהו רק אם הוא בגונא שגם בגט שניתן בתחילה יש ספק שמא אפילו בדיעבד אינו כשר אבל אם הגט הראשון דהיינו זה הגט אשר נראה לבית דין שהוא יותר כשר שאותו נותנים ראשונה אז אם הוא גם בענין שעכ"פ בדיעבד הוא כשר תו לא צריכין לגט שני כיון שעתה לאחר שנתגרשה בו הוי דיעבד וכו' אבל לדידן שנותנין שני הגיטין בזה אחר זה וזה שנראה יותר כשר בראשונה א"כ אם הוא בגונא דבדיעבד ודאי כשר הרי לאחר נתינתו הוי דיעבד ונראה לפענ"ד דאין צריכין עוד לגט שני עכ"ל. ובטוב גטין בלקוטי שמות (או"ב) אם יש לו שני שמות מעריסה אברהם יצחק ועולה לתורה וחותם בהם ובפי כל לא נקרא רק באחד וכו' ואם כתב שם זה שנקרא בו לבדו אעפ"י שקיצור הוא מ"מ כיון שהוא חניכא שהכל קורין בו יש להכשיר עכ"ל. הרי מפורש דבשם עריסה ועולה לתורה וחותם בו מ"מ אם לא כתב רק השם שנקרא בפי כל כשר בדיעבד מכש"כ בנ"ד דאף דלא הוי נשתקע מכל מקום הרי בדיעבד כשר בשם שנקראת בפי כל לבד ואם כן תו לא צריכין גט שני כאמור:
[ד] וכל זה כתבתי אף אם לא יהי' הגט על ידי שליח דהרמ"א כתב (סי' קכ"ט סעיף י"ט) דאין לתת שני גטין אלא מדוחק. ובנ"ד שהוא גט ע"י שליח דיש לפנינו דעת הנו"ב (סי' צ') דחשש מחשש ברירה וע"כ לפענ"ד היה נכון להסתפק רק בגט אחד ולכתוב בילא לבד. וראיתי בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ג סי' ב') בדבר השאלה דשם האשה מעריסה בלומא ריזל וכן נכתב בהכתובה ואין שום אחד קורא אותה בשני השמות רק ריזל לבד והמסדרים סדרו שני גטין ע"י שליח אחד בשם ריזל לבד והשני כתבו בו ריזל דאתקריא בלומא ריזל וכתב הגאון המשיב (שם) וע"ז חשש מעלתו למ"ש הנו"ב שע"י שליח יש חשש ברירה והנה באמת יש חשש בזה וכו' ע"ש ודוק. ובשו"ת בית יצחק הלכות גטין (סי' מ"ז) ע"ד השאלה בגט ע"י שליח וכתב בגט בשם האשה פיגא דשמה בפי כל כן ושם העריסה היה דבורה פיגא רק נשתקע שם דבורה והכל קוראין אותה רק פיגא אך אחות המגורשת תקרא אותה בשני שמותיה דבורה פיגא ואחר שנו"נ בזה כתב (שם באות ד') סוף דבר לדינא וכו' אמנם כעת שלא סידר הגט ונודע כעת שנקראה בשם עריסה מאחותה צריך חקירה ודרישה אם אחותה תקרא אותה תמיד בשם זה ואם יש עוד צדדים כגון שנכתב שם זה בהכתובה זו שכשעשה הבעל מי שבירך או קרוביו קורין בשני השמות אז סגי בגט אחד פיגא דמתקריא דבורה פיגא ואם אחותה תקרא רק לפעמים בשני שמות ורוב פעמים בשם אחד לא יכתוב שם השני ויסדר הרב הגט ששלח לשם עכ"ל. מדכתב אם אחותה תקרא אותה תמיד בשני השמות יש לראות אם נכתב בכתובה או אם מוזכר במי שבירך אז יש לכתוב גם שם השני ואם אחותה תקרא לה רק לפעמים בשני שמות לא יכתוב שם השני ויסדר הרב הגט ששלח לשם והיינו בשם פיגא לבד הרי דעתו דאז אין להשגיח על הכתובה ועל מי שבירך ודי בגט אחד בשם הנקראת בפי כל. וצ"ע בדברי חיים במה שכ' שם בבי"צ (אות ב') וז"ל ועיין בדברי חיים ח"ב (סי' קנ"ו) כתב כ"פ דפורתא אין שיעור לדבר ומ"מ מסיק דאם כתב בקוויטיל ובכתובה והוא ע"י שליח אין לכתוב כלל ואם קראוה במי שבירך בשני שמות יכתוב בשני שמות עכ"ל. ולא אדע במה קמיירי בד"ח שם במה שכתב ואם קראוה במי שבירך בשני שמות ואין אתי ספר דברי חיים ועכ"פ במה שמסיים בבי"צ (באות ד') לדינא נראה שדעתו כמו שכתבתי ודוק:
[ה] ואם ירצה הרב משם דוקא לשלוח שני גטין אין לחשוש כ"כ ובספר שד"ח באספ"ד מערכת גט (סי' י"ג אות ב') הביא מרבני הספרדים שחולקים ע"ז וכתב וז"ל וכן מצאתי מפורש יוצא מפי כהן גדול הגאון רבי חיים כהן ראפאפורט בשו"ת מים חיים (סי' מ"ו) שעמד מתמיה ע"ד הגאון נו"ב דלא שייך חשש ברירה בנותן שני גטין בזה אחר זה וכו' ע"ש והביא משו"ת שו"מ (ח"א ח"ג סי' פ"ד) שכתב שאם חשו למה שכתב נו"ב וכו' זה חומרא יתירה וכו'. וסיים בשד"ח נראה דמדינא אין חשש בזה. ועיין בשו"ת חת"ס אה"ע (ח"ב סי' כ"ו) מה שכתב בענין זה. גם הגאון בעל יד המלך חולק על זקנו הנו"ב. ועיין בשו"ת נוב"ת (סי' ק"כ קכ"א) ודוק:
[ו] ובענין שנותנים שני גטין עיין בשו"ת שערי דיעה (ח"א סי' פ"א) שחידש דצריכין להקפיד שיהיו העדים החתומים על הגט הראשון הם עצמם יהיו החתומים על הגט השני. כי אם יהי' שני כתי עדים בזה יהי' בכלל מ"ש ז"ל עפ"י ב' יקום דבר ולא חצי דבר עכ"ד ע"ש שהאריך בזה. וראיתי בשד"ח מערכת גט (סי' י"ג באספ"ד או"ה). כתב בהיפוך מזה וז"ל ראיתי בסה"ג מגדולים שכשצריך ליתן ב' גטין צריך לכל גט עדים מיוחדים והטעם משום שאם אנו כותבין ד"מ בגט אחד שרה ובגט שני בת שבע והעדים החותמים בגט שרה חותמים בגט בת שבע נמצא מכחישים עצמם שבגט אחד העידו ששמה שרה ובשני העידו ששמה בת שבע הא קמן שני כתובים מכחישים זה את זה ומבטלים זה את זה עכ"ל. אמנם בנ"ד אין כאן הכחשה כמבואר בשד"ח שם ע"ש ודוק היטב: