אור ברסלב
דרכי שלום סימן נב

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן נב

סימן נא

לחכם אחד.

מכתבו עם ח"ת הגיעני ולמען תת אות כי העברתי עיני על דבריו אכתוב לו איזו הערות בענינים שהציע לפני ואבוא בקצרה:

[א] העיר על מ"ש המ"א באו"ח (סי' קפ"ד ס"ק ז') בשם הרש"ח דצריך לחזור ולברך כי היכי דלא אתי לזלזולי ביה עכ"ד מהא דמבואר בש"ע או"ח (סי' תס"ז) דאם נמצא וכו' ואותן החטין שורפין אותן. עיין בתשו' רמ"ץ חאו"ח (סי' י"א) מפלפל בזה הרבה. ועיין בש"ך יור"ד סי' צ"ת (ס"ק ח') ובש"ך סי' פ"ו (ס"ק י"א) ועיין ברמב"ם פי"ד מהל' אבות הטומאה (הלכה י"ח) ועיין פ"ת יור"ד סי' ק"י בדיני ס"ס (אות י"ט) מה שהביא בשם הגאון רע"א ז"ל. ועיין בספר יוסף דעת מבעל שו"מ ושם בסי' צ"ח העיר על הרש"ח ממה שכתב הש"ך דשא"מ אסור וכתב לחלק וע"ש בס"ב שהביא תשו' השיב משה חיור"ד (סי' ל"ב) בתרנגולת שנמצא מחט בחלל הגוף ותמה עליו ע"ש. ולפענ"ד נראה נכון מה שהעלה הגאון מהרש"ם ז"ל בספר גלוי דעת (סי' נ"ה ס"ק ס"ח) דבמידי דאכילה ליכא זלזול דרבנן דיש לומר שאינו רוצה לאכול כמ"ש הר"ן בנדרים (דף צ' ע"ב) אפשר דאכלה תולין דמימר אמרו תרומה הוא דלית לה. ובחולין פ"ו אמרו בישרא לא מביע"ל ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' ק"ו) בסוף התשובה ד"ה ומה שנסתפק ע"ש:

[ב] ובדין מי שיש לו חטין שאין בהן כדי ביטול אם מותר לערבן בחטין אחרות עד שיהיה כדי ביטול כבר האריכו האחרונים בדברי הט"ז (סי' תרכ"ו ובסי' תמ"ז) ובדברי המג"א (סי' תמ"ז ס"ק מ"ה) ורבו האוסרים. ועיין בשד"ח בכללים (מערכת האל"ף) ובאספ"ד מערכת חו"מ (סי' י' אות ד') והביא את דברי ר"א בכלל קכ"ה (אות ה') שפסק דבשעת הדחק מותר להוסיף לבטל המחומצים כיון דלפני הפסח עדיין היתר הוא. ובשד"ח מסכים לסמוך ע"ז בשעהד"ח. שוב ראיתי בספר ישועות יעקב הנדמ"ח חאו"ח (סי' ב') במי שיש לו שני מיני חטין אחד אין נמצאים בו מבוקעים והשני יש בו כ"כ עד שאין בהם ששים אמנם אם יערב את השני מיני חטים יהי' בהכשרות יותר מס' והעלה שם דאסור דחשוב מבטל איסור:

[ג] ובענין כזית מרור בשע"ת או"ח סי' תע"ה (ס"ק א') הביא בשם השאג"א דגם בכריכה צריך כזית מרור. ובשד"ח באספ"ד (מ' אכילה אות ד') הביא בשם מנחת משה דמי שקשה לו לאכול המרור יש לו לסמוך על הרא"ש במרור דכריכה בפחות מכזית ע"ש. ועיין שו"ת בית יצחק יור"ד ח"א בסוף הספר שהביא בשם הגאון מהר"ם ז"ל אבד"ק זיקוב דמי שאינו יכול לאכול כזית מרור מותר לו לברך על אכילת מרור אף על פחות מכזית ובבי"צ שם חולק עליו. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' ר"ס) בחולה שאמרו לו הרופאים באזהרה שלא יאכל מצה ומרור ואם יאכל יהא בסכנה והחולה רוצה להחמיר על עצמו ולאכול ע"ש שהעלה שאינו רשאי לברך:

[ד] ולענין לאכול שום בפסח. באו"ח סי' תס"ד בפמ"ג (ס"ק א') יש נוהגין שלא לאכול שום בפסח וא"י טעם למה. ומ"מ עתה אין להקל בפני ע"ה ובצינעא לתלמיד חכם אין להחמיר עכ"ל ועיין בשד"ח באספ"ד מערכת תו"מ (סי' נ' אות ט' ד"ה ובמה) ע"ש:

[ה] ובדין אם מותר לעשות נשואין ביום ב' בחודש סיון בשו"ת אר"ת (סי' ק"ט) כתוב דבסידור דרך החיים בדינים הנוהגים בין פסח לעצרת סותר א"ע דבאות א' כתב דבר"ח סיון ושלשה ימי הגבלה מותר לישא ובאות ד' מביא דמר"ח סיון ואילך מותר לישא והוא הראה דברי המג"א (סי' תקע"ג ס"ק א') שכתב לענין נשואין וכתב דמר"ח סיון עד שבועות מתענה יע"ש שמבואר מזה שמותר מר"ח סיון ואילך:

ובדין בצלים קטנים (ציבילקעס) הנמצאים בחטין אחר שיש ששים כנגדם אם יש איזה חשש. עיין בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ג סי' פ"ב) שכתב דדעת קצת אחרונים שאף ששים לא מהני בזה. ועיין בשו"ת שערי דיעה (סי' כ"ה) שמפלפל בזה. ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' ד' ד"ה ומה) שמבאר טעם המחמירים וכתב שם דבאיכא שתי פעמים ששים אין לחוש. ועיין בשו"ת רמ"ץ באו"ח (סי' ל"ה) שהעלה להקל על ידי ששים. ובשד"ח באסיפת דינים מערכת חו"מ (סי' י' אות ו') האריך בזה ע"ש:

[ו] ומ"ש שבבתי-מרזח מוכרים מאכל ומשתה לכל ובין האורחים הסועדים ישנם גם אנשים האוכלים בלי נטילת ידים ובלי ברכה אם יש על בעלי בתי-מרזח משום חשש לפני עור לא תתן מכשול וכ"ת הביא מש"ע או"ח (סי' קס"ג סעי' ב') בהגה ובסי' קס"ט במחבר:

שאסור ליתן לו פרוסת פת אא"כ יודע בו שנטל ידיו. - עיין בשד"ח בכללים מערכת ו' (כלל כ"ו אות י"ט) שהביא בשם ספר תורת חסד שכתב דזה רק כשנותן לו משלו במתנה אבל כשקונה ממנו במחיר כסף שבידו לקנות לו פת בכל מקום א"כ ליכא איסורא כלל וגם דיש לחלק בין היכא שיש תורת איסור על אותו דבר לבין היכא שגזרו חכמים רק חיוב על האדם כמו נט"י לאכילה ואין על הפת שם איסור כלל וגם מחמת שלא יברך ברהמ"ז דהוי מדאורייתא כבר כתבו כיון דבשעה שאוכל עדיין אינו עובר רק אח"כ אינו מקיים חובו ואין איסור על בעל המרזח המוכר להם עכ"ד. ועיין שו"ת בית יצחק חלק או"ח (סי' כ"ט) שהאריך בזה:

[ז] ומה שחקר בדין חייב אדם לטהר עצמו ברגל כבר ראה בשערי תשובה (סי' תקכ"ט ס"ק ב') שהביא תשו' שאג"א דאינו נוהג בזה"ז. וכן מבואר שם (סי' ס"ז וסי' ס"ח) והאחרונים הביאו דברי הב"ש באה"ע (סי' נ"ה ס"ק ו') שהביא את דברי רש"י יבמות (דף כ"ט) דחייב אדם לטהר עצמו ברגל בזה"ז. ובפ"ת שם ס"ק ד' הביא דברי הב"ש ודברי הקרבן נתנאל פרק בתרא דיומא שהשיג על הב"ש וכתב שם דחיוב לטהר א"ע ברגל היה ג"כ אחר החורבן בזמן התנאים והאמוראים שהיה להם עדיין אפר פרה ע"ש. ועיין בשד"ח בפאת השדה (מערכת האלף כללים אות חלק) מה שכתב בענין זה. ובשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"א סי' קכ"ג) כתב דגם בזה"ז חייב לטהר עצמו ברגל ואף ר"ה נקרא רגל לענין זה והביא דברי הרא"ש סוף ר"ה מהירושלמי רבי חייא מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולי שתא אכול ואי לא אכול ז' ימים בשתא וכתב אבי"ה קבלתי אלו הם שבעה ימים שבין ר"ה ליו"כ, וביאר הטור (או"ח סי' תר"ב) שעל ר"ה א"צ להזהיר שהרי חייב אדם לטהר את עצמו ברגל עכ"ד:

ומאז כתבתי בזה להרב הגאון רבי אריה ברודא ז"ל אבד"ק לבוב עמ"ש בספרו "מצפה אריה" תנינא (חאו"ח סי' ד') על תשו' שו"מ הנ"ל וז"ל:

ולפענ"ד שגג ולא ראה במחכת"ה מה שכתב הטור בסי' תר"ו בזה"ל ואי משום דר' יצחק דאמר בר"ה ט"ז חייב אדם לטהר עצמו ברגל היינו לטהר עצמו מכל טומאות והאידנא אין לנו טהרה וכיון שאין בעלי קריין טובלין כל השנה אין חוב לטבילה זו ואיך יתכן שהטור יהיה סותר א"ע מסי' תר"ב לסי' תר"ו עכ"ל:

וכתבתי לו שנעלם ממנו מה שכתב הב"ח וז"ל אף על גב דלקמן בסי' תר"ו כתב בשם הרא"ש דהא דר' יצחק היינו לטהר עצמו מכל טומאות והאידנא אין לנו טהרה אין זה אלא דחייה שלא לברך על הטבילה אבל מ"מ למדנו מדברי ר' יצחק דכיון שחייב אדם לטהר עצמו ברגל. א"כ מאי דאפשר לו לטהר צריך הוא לעשות ואע"ג דלא אפשר ליה לטהר עצמו בכל דבר לא משום זה נפטר במידי דאפשר עכ"ל. ועיין בב"ח (סי' תר"ו) מה שכתב על השגת הרא"ש והרי מפורש יוצא מפה קדוש הב"ח כדברי השו"מ והשיב לי הרב הגאון הנ"ל בזה"ל:

"אמת שנעלם ממני דברי הב"ח". כעת ראיתי בחכמת שלמה על או"ח סי' הנ"ל מהגאון מהרש"ק ז"ל שתמה על דברי הטור שסותר א"ע ולא הביא דברי הב"ח שכבר עמד ע"ז. וראיתי בשד"ח בכללים (מערכת ח' כלל מ"ז) שהאריך בזה והביא את דברי הצל"ח (ביצה י"ז) וספר בית השואבה שתמה עמ"ש הרב מהר"ד אופנהיים בתשו' שבסוף "חות יאיר" דצבור שרוצים לעשות מקוה חייבים כולם ליתן להוצאות לפי שישראל מוזהרים על הטומאה ברגל שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ותמה ע"ז. והביא שם תשו' שו"מ הנ"ל דלכך חייב אדם לטהר עצמו ברגל אף בזה"ז זכר לבית המקדש ושפיר חייבים מדינא. אמנם בשד"ח מסיק שדעת רבנן בתראי דאין חיוב זה נוהג בזה"ז ע"ש:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה