אור ברסלב
דרכי שלום סימן מח

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן מח

סימן מז

לרב אחד.

[א] מה שנסתפק לפי מה שהעלה הט"ז ביור"ד (סי' צ"ב ס"ק כ"ד) דאין הקדירה אלא לפי שיעור המדומע במים וכו' איך הדין אם שמשו בכף חלב ואח"כ שמשו בתוך מעל"ע חלב עם מים ולאחר מעל"ע משמוש הראשון שמשו בו בשר אם צריך לשער נגד כל הכף או רק כפי שמוש השני כפי המדומע ע"כ:

[ב] הנה דין זה מבואר בספר "יוסף דעת" (סי' צ"ב) שנחלקו בזה שני רבנים והביא שמש"כ (בסי' צ"ג ס"ק א') משמע שנגד חלב הראשון אין צריך לשער דהוי אינו ב"י ופסק כן והביא ראיה מספר הישר (סי' תקצ"ג) שהשיב ר"ת דכל שבא ע"י ההיתר לא שייך נו"ט לשבח ע"ש ותבין:

[ג] ובדין זה דבהיתר לא משערינן רק לפי שיעור המדומע איך הדין ברוטב של בשר. בחוו"ד (סי' צ"ג ס"ק א') כתב ואם נשתמש בו כזית בשר עם מים אין צריך לשער נגד כל הכזית רק לפי שיעור המדומע במים עכ"ל. ובספר יוסף דעת להגאון רי"ש נתנזן ז"ל בעל שו"מ הביא דברי החוו"ד ומפלפל בזה וכתב דלא נתבאר היטב החילוק בין בשר לחלב. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ד סי' י"ב) שהביא את דברי או"ה שכתב בהדיא דברוטב של בשר שנפלה לחלב ודאי יצטרך ששים נגד כולה דהוה שם בשר על כל המים עכ"ד. ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ר"ד) שמפלפל בזה והביא מכתבי הגה"ק בעל דעת קדושים שכתב דאין להתיר ברוטב לשער לפי המדומע דהשומן צף למעלה ושמא נגע הכף בשומן ונבלע בו וכן מה שנשפך אולי נשפך השומן ומסיק דלדינא אין להקל וע"ש עוד (בסי' קצ"א). ועיין בשו"ת בית יצחק יור"ד ח"א (סי' קכ"א) שכתב לחלק דברוטב צריך ששים כאילו כולו בשר דהמים אין ו טעם של עצמו ונתהפך להיות כאילו כולו בשר ואם מבשל חמיץ (בארשט) עם בשר או גריסין פולין ונתנו מעט בשר אין צריך לשער רק כפי חשבון ע"ש:

[ד] מה שהביא דברי הפמ"ג באו"ח (סי' שי"ק ס"ק ג') שנסתפק בחתיכה שנתבשלה בשבת שנתערבה אם הוי חהר"ל. עיין יור"ד (סי' פ"ז) בפמ"ג בש"ד (ס"ק ל"ה) שכתב בפשיטות דשבח וטומאה חשוב איסור מגופו ע"ש. וזה דרכו של הפמ"ג בכ"מ מה דמספקא ליה במקום אחד פשיטא ליה במקום אחר:

[ה] ובדין שבישלו ב' ביצים בקדירה ונמצא טפת דם באחת ובתוך מעל"ע בישלו בהקדירה בשר. הנה בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' צ') העלה להתיר מטעם דעכ"פ הקליפה מביצת האיסור אינה מצטרפת לאיסור והקליפה מביצת ההיתר מצטרפת להיתר. וא"כ יש רוב בביצת ההיתר ומותר בהפ"מ ע"ש. ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קל"ז שמפלפל בדברי הש"ך סי' ס"ו בתערובות חד בחד. ובשו"ת אמרי יושר שם הביא בשם ספר יד"י (סי' ס"ו ס"ק ז') שהקשה אמאי חד בחד אסור דליכא רוב הא יש מים בקדירה ומתפשט הטעם גם למים ואיכא תמיד רוב. ותירץ כיון דהמים מבשא"מ והיה ראוי לאסור הכל אלא מטעם סלק וכיון דאמרינן סלק ממילא הוי כאילו אין שם מים רק הביצה הכשרה והטריפה וליכא רוב עכ"ל. ובשו"ת מהרש"ם שם הביא סברא זו וכתב דז"א דאף דלהלכה אמרינן סלק מ"מ הרי זה דומה כאילו בא אליהו ואמר לנו שנכנס מפליטת ביצת האסורה רק חציה וכדומה להביצה השניה הכשרה עכ"ד ע"ש. ובגוף סברת היד יהודה לפענ"ד יש להעיר מהא שחקר הגאון בעל "תורת חסד" בדין ביטול חד בתרי אי הוי זה כמו ביטול המציאות כמי שאינו בעילם ואז אינו משלים לשיעורו של המבטל או דנימא דאין זה ביטול המציאות רק אבד ממנו שם איסור אבל ישנו במציאות ויכול להשלים שיעורו של המבטל הובאו דבריו בשד"ח פאת השדה בכללים מערכת הבית (סי' מ"ט) ע"ש באריכות. וכן הענין בנידון זה דאמרינן סלק ודוק. ועיין שם בשו"ת מהרש"ם במפתחות שהעלה בדין שכמה פעמים מזדמן בביצה שנתבשלה שמוציאין מהקדירה רותחת ושוברין הקליפה ומערין הביצה רכה לחוך קערה ואם נמצא בה טפת דם אוסרין הקערה והעלה להתיר הקערה דהוי עירוי שנפסק הקילוח ותתאה צונן ואינו אלא חומרא והביצה אינה אסורה רק מספק ע"ש. והביא שם מספר "יד יהודה" שהתיר בכלי שבשלו בו בילה שיש בה דם להשהותה מעל"ע בצירוף הי"א דדם ביצים דרבנן. והגאון מהרש"ם ז"ל חולק עליו וכתב דמאחר שנודעה לנו השאלה תוך מעל"ע אין להורות להשהות מעל"ע ולעשותו דרבנן ויש להורות עכשיו שהכלי אסור עכ"ד. ובכבוש כה"ג עיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שנ"ח) בביצה שנמצאה בה טפת דם ושהה בכלי מעל"ע העלה להתיר ע"י שישהה הכלי מעל"ע וע"ש הטעם:

[ו] ומה שחוכך במה שהביא הפ"ת יור"ד (סי' צ"ד ס"ק ו') בשם תשו' חת"ס (סי' צ"ח) שהעלה דלמכור לעו"כ קדירה הבלועה מבשר בחלב אין בו מיחוש כלל אפילו ביומיה. עיין בהגהת מהרש"ק (לסי' פ"ז) שהביא דברי החת"ס והשיג עליו דבכ"ח גוף הכלי נעשה נבילה והו"ל כבשר בחלב עצמו. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ד סי' קפ"ט) שנו"נ בדין זה שוב ראיתי בשד"ח באס"ד (מערכת בשר בחלב אות ו') הביא כל הנ"ל גם הביא מספר פורת יוסף שכתב בפשיטות דאסור למכרו לנכרי ותמה על החת"ס שנעלם ממנו דברי המג"א (סי' ת"נ ס"ק י"ב) ע"ש:

[ז] ובדבר שאלתו שנפל חלב על ריאה בתוך שיעור מליחה. הנה בסוף ספר "גלוי דעת" כתב שנשאל שנפל נר חלב על מעיים המונחים במליחתן וכתב דהוי טהור מליח וטמא תפל ובנוגעים זה בזה פסק רמ"א לאסור בלא הפס"מ ובמעיים לא שייך הפס"מ כמ"ש הפמ"ג בש"ד (סי' ע"ב ס"כ כ' ובמש"ז סי' ע"ה ס"ק ו') עכ"ד ע"ש. אמנם בנ"ד יש לדון לפמ"ש בספר "יוסף דעת" (סי' כ"ו) במה שכתב בשו"ת ח"ץ (סי' פ"ו) דחצי שיעור אסור משום דאחשביה והביא שם דעת האחרונים דדבר דלאו בר אכילה לכל העולם לא שייך אחשביה ובטלה דעתו אצל כל אדם. ועפי"ז יצא לחלק דגבי ב"מ דאוכליהון לאו בר אינש לא שייך חצי שיעור דלא שייך אחשביה אבל ריאה דאמרו (חולין מ"ט) דלכך נקרא ריאה שמאירה את העינים א"כ הוי מאכל חשוב ושוב שייך אחשביה עכ"ל ולפ"ז גם בנ"ד יש לחלק בין מעיים לריאה. ובעיקר דברי הח"צ דחצי שיעור אסור מטעם דאחשביה ראיתי בשו"ת שערי דיעה (סי' ו') שהקשה עליו מגמ' יבמות (דף קי"ד) לענין קטן אוכל נבילות אי בי"ד מצווין להפרישו ומייתי הש"ס מהא דיונק תינוק מנכרית ובהמה טמאה ולפי"מ דמוכח בש"ם כריתות וברמב"ם הלכות אבות הטומאה דתינוק היונק מן הטמאה סתמא דמילתא אין בו שיעור כדי אכילת פרס עיין במשנה למלך (פ"ג מהל' ברכות) וא"כ הוי כשאר חצי שיעור ואם הטעם בחצי שיעור הוא משום דאחשביה מאי פריך מיונק תינוק הא קיי"ל בפ"ק דחולין קטן אין לו מחשבה ויש לומר דמש"ה קולא משאר איסורין עכ"ד:

ולפענ"ד ענין זה אי בי"ד מצווין להפרישו הוא מחששא דילמא אתי למסרך כמו שאמרו בגמרא עירובין (דף מ' ע"ב) ליתיבה לינוקא לית הלכתא כרב אחא דילמא אתי למסרך דבאמת הקטן בפני עצמו אינו בר חיובא כלל והחשש הוא שירגיל בזה כשיהיה גדול ואז יהי' לו מחשבה וגם יהי' בו כדי אכילת פרס ודוק. ועיין בשד"ח בכללים (מערכת ח' כלל ח') מה שהביא משו"ת דברי מרדכי (סי' י"ח) שהשיג על הח"צ ועיין בשו"ת בי"צ חאו"ח (סי' י' אות י' וי"א):

והנה בזה שהביא המשנה למלך שם ראי' מדברי הרמב"ם ז"ל (ספ"ח מהלכות אבות הטומאה) לענין שתיית הקאווי (הקפה) שאין מברכין אחריה אף שדרך שתייתו בכך ואפילו הכי אינו מצטרף ע"ש וכבר האריכו בזה בבה"ט או"ח (סי' ר"ד ס"ק י"ב) ובשערי תשובה שם (ס"ק ה'). ובספר מנחת חינוך (מצוה שי"ג) הביא דברי המשנה למלך הנ"ל וכתב דהדין עם הגדולים שהביא המל"מ ואין ראי' מהנקת התינוק דמשערין באדם בינוני. אם כן אדם בינוני בודאי בכדי הנקת התינוק כזית או רביעית יכול גדול לשתות יותר מפרס אם כן גבי קטן אינו מצרף כי אנחנו משערין באדם בינוני אבל גבי קאווי דאדם בינוני שוהה הרבה בהפרס מחמת חומו ואם כן ממילא שוהה הרביעית בתוך אכילת פרס לבינוני באותו המין עצמו והרביעית נשתה בתוך אכילת פרס שלה עכ"ד. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' פ"ה) שהאריך בזה ועיין בשו"ת חתן סופר (סי' ד') מה שכ':

[ח] בדין שכתב הפמ"ג (יור"ד סי' ס"ט ס"ק כ"א) עובדא בא לידי באחד שחתך בסכין חולב מלח קשה שקורין טאלפין ומלח במלח זה בשר ולא היה ששים נגד הלהב של הסכין והעלה להתיר בהפ"מ די"א דבר חריף לא הוי כ"א קורט של חלתות ויש דיעות דיש ששים בחתיכה נגד כל המלח שעליו עכ"ד. הנה בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל שם כתב דמה דס"ל דלא הוי דבר חריף רק קורט של חלתות היינו רק בפירות אבל מלח דאינו פרי אינו בכלל זה והוי דבר חריף לכולי עלמא וזה ברור עכ"ל. ובמה שכתב הפמ"ג דיש דיעות דיש ששים בחתיכה נגד כל המלח שעליו בשו"ת בית שלמה חיור"ד (סי' קכ"ד) כתב חלילה לסמוך ע"ז דדבר זה מן הנמנע שיהי' בבשר ששים נגד המלח, ומה שיש דיעות שיש ששים נגד דם ומלח זה לענין חתיכה שנתבשלה בלא הדחה האחרונה הוא נגד הלחלוחית הנשארת על הבשר לאחר שנטף ממנה הדם והמלח בכל שיעור המליחה אבל נגד כל המלח שמלחו בו לא יהי' אפילו ל' פעמים בחתיכה ע"כ אין זה ספק כלל עכ"ד:

[ט] מה שהביא כ"ת דברי הב"י ביור"ד (סי' צ"ב) בשם האגור וז"ל ונ"ד בין למר ובין למר שרי לדעת או"ז משום דדבר לח הוא ולהרא"ש משום שאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב עכ"ל. עיין בדרכי משה (סי' נ"ד) וז"ל דקיי"ל כהרמב"ם דחסר אינו כניטל ואף לדברי הב"י דמחמיר כרשב"א שחסר כניטל דמי מכל מקום לרשב"א מותר מטעם אחר ואם כן לכולי עלמא שרי בכל ענין עכ"ל. ועיין בש"ך יור"ד (סוף סימן רמ"ב) שהביא דברי הב"י בשם האגור וכתב אלמא אי הוי דאורייתא לא הוי שרי כיון שאין מסכימים מטעם אחד עכ"ל ועיין בט"ז יור"ד (סי' ס"ד ס"ק ח') ובמה שכתב הפמ"ג שם הנה תראה שהט"ז ורש"ל מחולקין המה ע"ש ודוק היטב. שוב ראיתי בספר "גילוי דעת" (סי' נ"ד אות י"ד) שציין בענין זה בקיאות גדולה ע"ש ועיין בשו"ת מהרש"ם חלק חמישי (סי' מ"ט) מה שדן בזה הכלל דממ"נ ע"ש:

[י] בדין שפסק הט"ז ביורה דעה (סי' צ"א ס"ק י"ב) דתרי קולי לא מקילינן בשביל הפס"מ. עיין בספר "גילוי דעת" בפתיחה "ראשית דעת" (אות מ') שהעלה דלאו כללא הוא ומביא שם אופנים שיש להקל גם בתרי קולי בהפס"מ. והביא דברי הלב"ש דהמנהג דגם בתרי קולי אי איכא הפס"מ וגם צורך שבת או כבוד אורחים מקילינן וכתב דיש להקל כדעת הלב"ש. ובאות מ"א הביא משו"ת עט"ח חיור"ד (סי' ה') דאם כבר הורה מורה להקל שקול כבוד ת"ח כהפס"מ והיכי דהפס"מ שרי הכי נמי בזה. והביא ראי' לזה מחמ"ח א"ע (סי' קכ"ו ס"ק כ"ד) בדין גט שכתבו אייר בחד יו"ד דאם עברו כמה ימים ויהי' זילותא לבי"ד לכתוב גט אחר דמי לשעה"ד ויש להכשירו. והביא שם שו"ת מהר"י אסאד חיור"ד (סי' קט"ו) שהוכיח לחכם אחד שערער על הוראת מורה אחד שפסק להקל באיסור דרבנן דכבוד ת"ח הוי מה"ת ואיסור זה מדרבנן וכבוד תלמיד חכם עדיף עכ"ל ע"ש:

[יא] ובדבר שאלתו אם מותר לראות דם בלילה, בספר יוסף דעת בהשמטות (לסי' קפ"ז ס"ח) הביא בשם המנח"י דבזמן הזה שאין אנו בקיאין במראות דם וכל דם טמא לבד מירוק ולכן אין צריך בקיאות כל כך ומותר ע"ש:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה