דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר
סימן מה
שוכ"ט לנ"א הרב הגאון מו"ה זאב לייטער שליט"א אבד"ק פיטסבורג בה"ס "בית דוד":
מכתבך היקר הגיעני וע"ד שאלתך באחד שעשה יי"ש לפסח בהכלי שנעשה בו יי"ש חמץ אחר שהגעיל את הכלי ונשאלת אם היי"ש כשר לפסח ואם מותר לעשות היי"ש של פסת להבא בהכלי הנ"ל:
[א] לפי הצעת השאלה הרי מבואר בסי' תנ"א ודעת המ"א (ס"ק מ"ב) שאינו מועיל הגעלה לכלי של יי"ש וכן דעת האחרונים. אמנם הט"ז (ס"ק כ"ז) כתב שאם בישל אותו מקודם במים ואפר עד שנסתלק הריח לגמרי אין אחר כך איסור להגעילו ע"ש. ועכ"פ בהגעלה לחודא לא מהני. ולענין דיעבד בזה שכבר נעשה יש מקום להתיר לפמ"ש הפמ"ג (סי' תנ"א במש"ז סק"ז) וז"ל ואפשר בדיעבד אפילו הגעילו בלא מים ואפר תחילה אין לאסור בדיעבד עכ"ל. אם שכתב בלשון "ואפשר" נראה דכן דעתו כ"ז כתבתי לפי הצעת השאלה. ועיין שד"ח באספ"ד מערכת חמץ ומצה (סי' ז' אות ו') ואף שכתב בלשון ואפשר הוא דרך ענוה ע"ש:
[ב] אבל באמת עיקר חסר דלא נעשה הגעלה כלל כי בהכלי שעושין יי"ש יש קני חלולים והיא הלכה פסוקה שאינו מועילה הגעלה כלל לקנה חלול כמבואר במ"א (סי' תנ"ב ס"ק י"א ובסי' תנ"א). ולכאורה יש מקום לצדד להתיר מכח ביטול ואין צריך לשער נגד כל הכלי אם כי המ"א ובסי' תנ"א ס"ק מ') לא ס"ל סברא זו ועיין בח"י (סקנ"ח) שהשיג על זה ואין חילוק בין היתרא בלע לאיסורא בלע ע"ש. עכ"ז לפי מה שביאר שם במחצית השקל יש לומר דאינו נבלע בהכלי רק לפי ערך החמץ באופן אשר כנגד חלק החמץ יש ששים. ואך היתר זה אינו מוסכם וקשה להקל בדבר שיש כמה חששות וצדדי חומרא. ובעיקר היתרו של הט"ז הביא בשד"ח מ' חו"מ (סי' ז' או"ט) מספר צ"צ החדש שהביא בשם הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל שהחמיר מאד וע"ש שכתב לחלק לענין בית שאור בין נבלע בצונן לנבלע בחמין ע"י רותחים דאם נבלע ע"י רותחים יש לומר דגם הט"ז מודה ע"ש שהאריך ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם (ת"א סי' נ"ט ד"ה ומה ששאל):
[ג] ועוד יש צד חומרא בנ"ד לפמ"ש הפמ"ג (סי' תנ"א במש"ז ס"ק כ"ז) דיי"ש לטעמיה עביד ולא בטל ונסתייע מתשו' ח"ץ (סי' כ') דהוי כתבלין דבאלף לא בטל ע"ש. ונסתפק שם בפמ"ג בדבר דלטעמיה עביד דלא בטל אם נתערב במינו אם יש לגזור אטו אינו מינו ותלי ליה האי דינא בהא דלטעמיה עביד אם הוא מדאורייתא או מדרבנן דאם הוא מה"ת יש לגזור אטו אינו מינו ואם דרבנן אפשר דלא גזרינן ע"ש. ובסי' תמ"ה (במש"ז סק"ד) כתב דיי"ש חמץ עם יי"ש פסח הוי מבשא"מ. ועיין בשו"ת בית יצחק יור"ד (ח"ב בקו"א סי' ט"ו) הביא דברי הפמ"ג הנ"ל להלכה דהוי מין בשאינו מינו. והנה לדעתו אם נימא דהוי מבשא"מ לכולי עלמא יש לומר דלא בטל לשיטת הפמ"ג. ואף אם נימא דהוי מין במינו עכ"פ להסוברים דלטעמיה עביד מה"ת א"כ בנ"ד לא בטל ועיין בתשו' נוב"ת (חאו"ת סי' ס"ו) מה שכתב על דברי השואל והפרי תואר. אמנם הדין זה אינו מוסכם ובספר יד יהודה להל' שחיטה (בהשמטות לסי' צ"ח) כתב שם דיין שנתערב בו יי"ש חמץ מותר להוציא מהיין יי"ש לפסח לפי מה שהעלה בספרו לתערובות בנתערב תבלין דאיסור עם תבלין דהיתר שבטלין בששים כיון דאין נותנין טעם בהם עכ"ד. הובא בשד"ח מערכת (חו"מ סי' ג' אוכ"ד) ובכן מבואר דלא כהפמ"ג וגם בשו"ת בית שלמה או"ת (סי' פ"ז) כתב לחלק בין יי"ש עצמו לטעם שבכלי. אולם הרי איכא הפמ"ג שמחמיר:
[ד] וגם יש צד חומרא מדין חוזר וניעור אם כי הרמ"א כתב (בסי' תמ"ז סעי' ד') דנוהגין כסברא הראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח עיין במ"א (סי' תמ"ז ס"ק ל"ת ס"ה) וז"ל ועוד דהא בלא"ה יש אומרים חוזר וניעור עכ"ד. וכתב הפמ"ג שם בא"א (ס"ק הנ"ל) וז"ל ותראה דמחלוקת חוזר וניעור מדי ספיקא לא נפקא ואם יש עוד חומרא מצטרפין אף בדרבנן. וממ"ש (באות ז' וי"ג) דטעם לכולי עלמא אינו חוזר וניעור היינו לכ"ע שתי דיעות שהביא הש"ע שם הא י"א אף בטעם חוזר וניעור עכ"ל ודוק היטב בדברים אלו ועיין שערי תשובה (אות ט"ז) מה שכתב בשם תשו' מקים שמואל:
[ה] ועיין עוד בשד"ח באספ"ד (מ' חו"מ סי' ז' אות ט') מה שהביא משו"ת חת"ס (סי' ק"כ) ומשו"ת שו"מ ת"ג (סי' קנ"ג) ומ"ש הוא באות הנ"ל, ועיין עוד בשד"ח (סי' ד' אות י"ב) מה שהביא משו"ת בית שלמה (או"ח סי' פ"ז) בדבר שנעשה יי"ש ביורה שבשלו בה יי"ש חמץ ולבנו היורה והכובע כדין רק השופפרת ההולכת בעיגול לא נתלבן ואחר שמצדד בכחא דהיתרא לא מלאו לבו להתיר עד שיסכים אחד מהמפורסמים. ובנ"ד גרע טובא דשם עכ"פ נתלבן היורה. ולפענ"ד נראה שאסור למכור היי"ש לפסח ובפרט כי עשה מדעת עצמו בלי שאלה כלל והרי זה כמבטל איסור לכתחילה. ועיין בט"ז יור"ד (סי' קל"ז) ועיין בשו"ת בי"צ או"ת (סי' ס"ז) שהביא דברי המחצה"ש בסי' תנ"א וכתב שקשה להקל בזה. ומ"ש שם בדבר שאלתו שבדיעבד בהפ"מ המיקל יש לו על מה לסמוך שם היתה השאלה בכבוש ע"י צונן ובזה מצא צדדים להקל דלא הוי כבוש בדבר יבש וכהנה צדדי קולא כמבואר שם באות ב' ואות ג' והנראה לפע"ד כתבתי: