אור ברסלב
דרכי שלום סימן מד

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן מד

סימן מג

חיים ושלום לבני היקר הרב הגדול החה"ש מו"ה משה לייטער שליט"א בעה"ס "זוטו של ים"

מכתבך היקר עם חד"ת לנכון הגיענו ותחי רוחי בשמעי משלומכם הטוב. וע"ד שאלתך אם מותר להשכיר חנות לאיש שמחלל שבת והבאת את דברי התשב"ץ (ח"ג ענין מ"ז) מה שכתב בשם בעה"ע גם הראית לדברי הרמב"ן עה"ת (ויקרא כ"ג ע"פ כל מלאכת עבודה וכו') דמלאכת עבודה הוה במחובר לקרקע עכ"ד בקצור ואשוב בקצרה:

[א] בש"ע יור"ד (סי' קנ"א) הביא הרמ"א בהגה שתי דיעות י"א הא דאסור היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר. ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו ע"כ. ומ"ש הרמ"א ונהגו להקל לפימ"ש הש"ך (שם סק"ז) שמשתתפים שם שמים ודבר אחר ואין ב"נ מוזהרין על השותף ע"ש ולפ"ז אין ללמוד מזה לשאר עבירות ועיין בפ"ת (יור"ד סי' קמ"ז סק"ב) ודוק:

[ב] ובעבודה זרה דף ו' בתוס' (ד"ה מנין) ובהרא"ש (שם) כתבו בהא דלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר דאסור להושיט למומר דבר איסור במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה כדמסיק דקאי בתרי עברי דנהרא ומבואר דבלא תרי עברי דנהרא שרי. אמנם הר"ן ז"ל (שם) כתב וז"ל ומיהו משמע דהני מילי לענין איסור דאורייתא אבל מ"מ מדרבנן מיהא אסור שהרי מחויב להפרישו מאיסור והאיך יסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל. וכדבריו כתבו התוס' והרא"ש בפרק קמא דשבת (דף ג') בבא דרישא פטור ומותר דמ"מ אסור מדרבנן דאפילו קטן אוכל נבילות מצווין להפרישו כל שכן גדול שלא יסייע לו ע"ש:

[ג] ובטורי אבן חגיגה (דף י"ג) באבני מלואים (שם) כתב וז"ל מ"מ יש לעיין בכה"ג אם אפשר לעשות העבירה בלא"ה אי מיתסר מדרבנן או לא והביא הסתירה מהא דפ"ק דשבת להא דע"ז. והוא הוכיח מהא דעבודה זרה (דף ו') דאיבעיא להו משום הרווחא או משום לפני עור למאי נ"מ דאית ליה בהמה לדידיה. ומשמע דאפילו איסורא דרבנן ליכא עכ"ד בקיצור. אמנם כי אין ראיה זו מוכרחת לפמ"ש המ"א באו"ח (סי' שמ"ז סק"ד) לחלק בין ישראל לעכו"ם וע"ש שהביא דברי הרי"ף ז"ל דמ"מ איסורא דרבנן איכא וכתב וז"ל וי"ל דבעכו"ם ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו אם לא דוקא בענין שאינו יכול ליטלו עכ"ד ולפ"ז נסתרת הוכחת הטורי אבן, דלעולם אימא לך דאסור מדרבנן לסייע לישראל בכל אופן ושם הרי מיירי בעכו"ם אבל עכ"פ דעת הטורי אבן דמותר אף מדרבנן כאשר כתב וז"ל מכל מקום האי דפרק קמא דעבודה זרה נ"ל וכתב לחלק מהא דקטן, דיש חילוק בין אפשר להפרישו מאיסור ללא אפשר והיכא דיכול לעשות העבירה באין מוחה ומעכב אפילו איסור דרבנן ליכא ע"ש:

[ד] ובנ"ד יש לדון דבאו"ח (סי' קס"ג סעי' ב' בהגה) ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפ"ע לא תתן מכשול וכתב המ"א (סק"ב) נראה לי דוקא כשנותן לי משלו אבל אם הפרוסה של האוכל רק שהוא מושיט לו שרי דהא אם לא היה מושיט לו היה נוטל ממילא אלא אי א"כ קאי בתרי עברי דנהרא עכ"ל. ועיין שם במחצית השקל ואין דבריו מוכרחים:

[ה] ובסמ"ג (שם בא"א סק"ב) העלה דמסייע ידי עוברי עבירה דרבנן הוא ובעכו"ם לא גזרו לסייע ולפ"ז באיסור דרבנן אם בחרי עברי דנהרא כעין תורה תיקנו ועובר אלפ"ע לא תתן מכשול בדרבנן ואמנם מסייע ידי עוברי עבירה בדרבנן הוא גזירה לגזירה עכ"ד. ולמדנו מזה שלשה דינים דבעכו"ם אין בו משום מסייע ובאיסור דרבנן יש איסור דלפ"ע היכא דקאי בתרי עברי דנהרא ובאיסור דרבנן אין בו משום מסייע ידי עוברי עבירה דאיסור מסייע הוא דרבנן ובאיסור דרבנן לא גזרו דהוי גזירה לגזירה וע"ש שביאר בזה מה שהביא המ"א שם דברי הרמב"ם ז"ל (ספ"י דמעשר):

[ו] ובשד"ח בחלק הכללים (מערכת ו' כלל כ"ו) הביא שכן דעת בית יהודה (חיור"ד סי' טו"ב) דלא אסרו באיסורין דרבנן בדלא קאי בתרי עברי דנהרא וכתב הוא דדברי בית יהודה נכונים בטעמם דמיסתיין דאסרינן בדלא קאי בתרי עברי דנהרא באיסורי תורה ולא להוסיף גם באיסורי דרבנן והביא שם בשם ערוך השלחן ושכן דעת הרדב"ז והביא ממנחת ש"י שהביא מספר יהודה יעלה דבאיסורי דרבנן ליכא משום מסייע יע"ע ע"ש:

ולפ"ז יש מקום לדון בנ"ד דאיסור מקח וממכר בשבת אינו אסור רק מדרבנן (כאשר כתבת) ובאיסור דרבנן ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה במקום שיוכל למצוא במקום אחר. אמנם מבואר בש"ע (או"ח סי' שפ"ה) ישראל מומר לעכו"ם או לחלל שבח בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כע"א ועיין ביור"ד (סי' ב' סעי' ה' בבה"ט סקט"ו) מה שהביא בשם בה"י ובשם הפר"ח שחולק ועיין שם בפ"ת (ס"ק ח') בשם משנת חכמים ודוק:

[ז] אך מבואר בשו"ת חת"ס חאה"ע (סי' קע"ג) וז"ל אבל יש להסביר עפמ"ש הרמב"ן בנמוקי חומש (פ' אמור) דכל אושי מילתא אפילו אינו מלאכה כלל אסור מה"ת משום שביתה ולמען ינוח והנושא משא על כתיפו בעיר המוקף חומה כל היום או פותח חנותו ואינו עושה מל"ט מלאכות מ"מ עובר מה"ח על למען ינוח ושבות כי אין זה שביתה ומנוחה ע"ש. וצריך לומר הא דמקח וממכר אסור משום שמא יכתוב מדרבנן היינו באקראי ובצינעא אבל לפחות חנות וליקח ולמכור אסור מן התורה עכ"ל החת"ס. ולפ"ז נסתר ההיתר שזכרנו דאם נימא דהוי איסור תורה שוב אסור להיות מסייע אף שיוכל למצוא במקום אחר לדעת כמה פוסקים:

[ח] אמנם יש לדון לפי מה שהעלה הש"ך ביור"ד (סי' קנ"א סק"ו) דבעכו"ם וישראל מומר שאינו חייב להפרישו שרי. ובדגול מרבבה (שם) ביאר את דברי הש"ך הנ"ל דאף בישראל אין מצווין להפרישו כי אם כשעובר בשוגג ויש בידי אחר להפרישו אבל בישראל הרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אפילו אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצווה להפרישו ע"ש. ולפ"ז בנ"ד שהוא מומר לחלל שבת במזיד ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה לדעת הש"ך ואם כי האחרונים מפקפקים על דברי דגול מרבבה אלו מ"מ במחלל שבת שאני. וכן כתב בשו"ת מחזה אברהם מהגאון מבראדי (הנדמ"ח באו"ח סי' מ"ח) דבמומר ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה דאין אנו מצווין להפרישו ומומר לחלל שבת הוי כמומר לכל התורה. ואמת שהדגמ"ר כתב דאין לחלק בין ישראל למומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא מ"מ לענין לסייע דאסור רק משום דמצווין להפרישו י"ל דבמומר לא שייך זה דאין ישראל ערב לו וכנ"ל עכ"ל:

[ט] ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב הנדמ"ח סי' קט"ו) בדבר השאלה אם מותר לעשות לו חנות מבגדים הנתפרים בשעטנז מטעם לפ"ע לא תתן מכשול אחר שהביא דברי הדגמ"ר הנ"ל ותמה עליו מהא דגטין ס"א בחשודה על שביעית דלא תטחון עמה משום מסייע ידי עוברי עבירה סיים וכתב וז"ל אך עכ"ז להלכה המקיל בזה יש לו על מי לסמוך שהריטב"א בע"ז (דף ו') כתב דבלא קאי בחרי עברי דנהרא מותר לכתחילה אף בישראל כגון בנזיר והאיסור דמסייע ידי עוברי עבירה היינו בשעת מעשה. ועפי"ז פסק דביש נכרי אחד בעיר המוכר מותר למכור לכל אף לחשוד שלא יבדוק ולא יתקן ע"ש:

[י] ובתשו' משיב דבר מהגאון הנצי"ב ז"ל (סי' ל"א ול"ב) כתב וז"ל וכבר כתב הגאון המחבר שו"ת בנין ציון ליישב רומיא דפסקי התוס' והרא"ש במס' שבת ומס' ע"ז דאם הוא מסייע בשעה שעושה העבירה ודאי אסור בכל ענין ומחויב להפרישו אם יכול משא"כ שלא בשעת העבירה אלא שאח"כ חשוד לעשות העבירה בזה אינו אסור אלא בתרי עברי דנהרא וזה החילוק אמת וברור לדעת התוס' והרא"ש ז"ל עכ"ל:

[יא] ואין להתעקש ולומר דבנ"ד הוי מסייע בשעת מעשה דז"א דבתשו' הגאון הנ"ל הביא ראיה להחילוק מהא דגטין ס"א וכתב וז"ל והרי מבואר דלפני מעשה העבירה שרי ולא תקשה א"כ אמאי היה ראוי לאסור להשאיל נפה וכברה אם לא מפני דרכי שלום הרי הוא לפני מעשה העבירה. הא ל"ק. חדא, דאפשר דמיירי אפילו באין לה להשיג נפה וכברה וא"כ הוי כתרי עברי דנהרא דאסור בכל ענין. שנית דהשאלת כלים דומה לשעת מעשה דהרי יכולה בכל שעה לחזור וליקח ממנה א"כ דומה בכל שעה כאילו היא משאלת. ואע"ג דהשואל כלי מחבירו א"א לחזור בו עד שיעשה מלאכתו וא"כ שוב אינה יכולה לחזור וליקח ממנה הא ליתא דבשלמא אי הוי אמרה ששואלת הנפה לקמח לאפות ודאי אינה יכולה ליקח ממנה עד שתאפה וכו' וע"ש שמפורש דאם אינו יכול לחזור וליקח לא הוי מסייע בשעת מעשה וא"כ בנ"ד מותר דלא הוי מסייע בשעת מעשה של העבירה. ובכן ביארתי לך כמה צדדים להתיר ובפרט דלא דמי לכל הני דשם נעשה העבירה בזה שמושיט לו אבל כאן בנ"ד העבירה נעשית בתוך החנות לא בגוף החנות כמו מי שבא לביתו של אחד ואוכל שם דבר איסור של עצמו ולא אסרו בזה משום מסייע ידי ע"ע ודוק:

[יב] ואחר שכתבתי תשובה זו ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפ"ד) שנשאל אם מותר להשכיר ביתו ליהודי ספר שמגלח ביום שבת קודש בפרהסיא אם עובר משום מסייע לדבר עבירה והשיב וז"ל עד שהוא שואל להשכיר לספר הרי בכל השכרת בית ליהודים מחללי ש"ק בבישול ואפייה ורחיצת הרצפה וכדומה יהי' אסור בזה ופוק חזי מה עמא דבר והביא שם מתשו' כתב סופר ומשו"ת בנין ציון שהבאתי דליכא איסור אלא א"כ בשעת סייעו עושה האיסור מיד. ולא קשה מה שהקשה בתשו' מהרי"א מע"ז (דף כ"ב) ותיפוק ליה משום לפ"ע דגבי לפ"ע ממש בכל גווני אסור אבל משום מסייע ידי ע"ע בכה"ג ליכא משום מסייע. וכתב עוד דבכל גוונא דאיכא משום מסייע היינו דוקא אם בגוף הדבר שנותן לחבירו יעשה בו האיסור אבל הכא הרי לא יעשה האיסור אלא באויר שבתוך הבית עכ"ד ות"ל כוונתי בזה לדעתו הגדולה וכתב עוד טעמים להתיר ע"ש:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה