אור ברסלב
דרכי שלום סימן מ

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן מ

סימן לט

שוכט"ס לכבוד הרב הגאון ספיר ויהלום כקש"ת מו"ה שלמה זלמן פינס שליט"א בעיר ציריך בהמ"ס "פנס שלמה":

תשורתו ספרו היקר תשעה פרקים להרמב"ם לנכון הגיעני ותש"ח לכת"ה. מדי עברי בין בתרי אמרותיו מצאתי את שאהבה נפשי הני מילי מעליותא בעומק ישר ולמען תת אות כי עיינתי בדבריו אכתוב לכת"ה בפרט אחד:

[א] בפרק ט' העלה ליישב הסתירה בפסקי הרשב"א ז"ל דפסק בהא דקדושין (דף ס') במעכשיו ולאחר שלושים יום דשיורא הוי כרבי יוחנן דרווחא שביק וכולן תופסין בה. והרי הר"ן (בפרק הכותב) והה"מ (פ"ט מהל"ג) הביאו בשם הרשב"א ז"ל גבי גט דבמעכשיו ולאחר שלושים יום ספיקא הוי אי תנאה אי חזרה וזה כרב. וכת"ה העלה ליישב ובנה יסודו דהסברא דאינש לא אמר מילי בכדי היא סברא קיימת ור"י ס"ל דס"ל לרבי דבגט מהיום ולאחר מיתה תנאה הוי דאי נימא חזרה הוי או שיורא הוי מילי דכדי ובגט מעכשיו ולאחר שלושים ס"ל לרבי דספיקא הוי דבין בתנאה בין בחזרה ליכא מילי דכדי ובשיורא איכא מילי דכדי ובקדושין במעכשיו ולאחר שלושים יום ס"ל דשיורא הוי אלו דבריו:

[ב] ואנו תמה דלפ"ז הא דמתיב רבי חנינא על הא דרבי יוחנן מהא דמהיום ולאחר מיתה למה לא תירצו בגמרא דרבי יוחנן ס"ל כרבי. ומ"ש בריש דבריו דלומר לרבי יוחנן תנאה הוי כרבי לא מיסתבר בשום אופן לרבי יוחנן עכ"ד. דבריו תמוהים דאם היה רבי יוחנן בעצמו מתרץ הא דמתיב רבי חנינא עליו יוכל לדחוק ולומר דר"י ידע בעצמו דלא ס"ל בהא דתנאה הוי לזאת היה מוכרח לתרץ בדוחק גזירה משום מהיום אם מתי אבל מאחר שהאמוראים נו"נ בזה הרי היה לפניהם דרך ישר ותירוץ מרווח דרבי יוחנן ס"ל כרבי ומה ראה על ככה לומר דר"י לא ס"ל מילתא דמיסתבר לרבי:

[ג] ובדרכו ירט הדרך לנגדו המהרש"א ז"ל שכתב דלא נראה לתלמודא לחלק מכח הני סברות לפי האמת אלא דסד"א לחלק אי לאו פלוגתיהו עכ"ל. וע"ז כתב כת"ה דלאו דוקא, דמצינו למימר דסתמא דתלמודא הכי שמיעא להו עכ"ל. דבריו צריכין תבלין וכהוויתן אינם כדאים לדחות את דברי המהרש"א ז"ל. והנה המהרש"א ז"ל סתם את דבריו ואני אפרש בהקדם דברי הרשב"א ז"ל שכתב בתשו' (סי' תש"ו) וז"ל ועוד דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואין הולכין אחר דעתו אלא אחר זה שיש במשמעות הלשון לדעת רבנן עכ"ל ע"ש:

והנה מעתה יתבארו הדברים דבענין הספק דמספקא ליה לרבי אי תנאה הוי אי חזרה הוי יש לפרש שני פירושים אם לומר דלשון זה משמע תנאה ומשמע חזרה והספק הוא בדעתו של זה המקדש אם כוון לתנאה או כוון לחזרה או לומר דמספקא לן בענין הלשון מה הוא אם לשון תנאי או לשון חזרה. והחילוק הוא, דאי נימא דהלשון אינו סובל רק ענין אחד או תנאה או חזרה רק דמספקא לן אם הוא לשון תנאי או לשון חזרה אז אין נ"מ לנו בזה שחשב זה המקדש כי אין דעתו מכרעת כלל שאי אפשר להתקיים נגד משמעות הלשון וכדברי הרשב"א ז"ל. אמנם אי נימא דהלשון כולל וסובל הן לתנאה והן לחזרה והספק הוא רק בדעתו של זה המקדש אז העיקר תלוי בדעתו. כי משמעותו כוללת וסובלת שני האופנים ודוק:

[ד] לפ"ז הא דאמרו בגמרא (שם) ובפלוגתא דהני תנאי ומקשה הש"ס ונימא רב הלכה כרבנן וכו' ומשני צריכא וכו' והיינו דלא חיישינן להני סברות דלרחוקה ולמילי דכדי בפשיטות נראה דשיטת הש"ס היא דענין הספק דמספקא לן אם הוא לשון תנאה או לשון חזרה ולזה לא חיישינן להני סברות כי אינו תלוי בדעתו כלל ולא שייך סברא ואומדן דעת לזה שאין דעתו מכרעת ולזה באו רב ושמואל לחלוק בדין הקדושין דאם לא היו חולקים בפירוש רק דהיו אומרים הלכה כפלוני היה מקום לומר דבאמת משמעות הלשון כוללת בין לתנאה ובין לחזרה ורק דהספק הוא בדעתו של הלה. ולפ"ז שפיר חיישינן להני סברות ובקדושין שאני. אבל אחר שחולקים רב ושמואל בפירוש בדין הקדושין וחזינן דלא חיישי להני סברות ממילא ידעינן הפירוש דמספקא לן ואין לנו לחוש לדברים שבלבו מה שהוא נגד משמעות לשונו. כן היתה פשטות שיטת הש"ס ורק שלא באה מפורשת ולזה אחר שאביי בא ופירש בהדיא ענין הספק ואמר לטעמיה דרב בא אחד וכו' מאמצעי אינה צריכה גט ממ"נ והיינו דמשמעות הלשון אינה אלא ענין אחד או תנאה או חזרה, ורק דמספקא לן איזה מהן ואין לנו לחוש לדעתו כלל מה שאינו במשמעות הלשון מקשה הש"ס פשיטא (דכן היתה שיטת הש"ס בפשיטות) ומשני, מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה והספק הוא בדעתו של זה ובאמת המשמעות כוללת שני הענינים ואעפ"כ אין הסברות האלו מספיקות להכריע דעתו קמ"ל דזה ליתא, דאם היתה המשמעות סובלת שני הענינים והספק היה רק על דעתו אפשר דהיינו מכריעים בסברות אלו ורק דבאמת מספקא לן בהאי לישנא אי תנאה הוי אי חזרה הוי ואין נ"מ לנו בדעתו של זה דאין קיום רק למה שיש במשמעות הלשון ודוק היטב. וכבר כתבתי מדמקשה הש"ס פשיטא מבואר דכן היתה שיטת הש"ס:

ולזה לא הומ"ל דרב הוא דאמר אנא דאמרי אפילו כרבי כי לפירוש זה אין מקום לסברות אלו. ונתבארו דברי המהרש"א ז"ל בביאור נכון מאד, ועיין ר"ן (נדרים דף ס"ז ד"ה נערה וכו') עד וכדסליק אדעתא מעיקרא אלא דהש"ס מפרש מילתא קימעא קימעא עכ"ל והבן:

[ה] ובשיטת הרשב"א ז"ל קשה לי לעמוד על דעתו כי אין אתי חידושי הרשב"א רק תשו' הרשב"א. ולפענ"ד נראה דדעתו ז"ל לפמ"ש בתשו' (סי' תש"ז) וז"ל ואע"ג דללישנא בתרא לרבי אבא אמרי ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה וכן בכמה דוכתי לא בכל דוכתי מקשינן הכי דא"כ ר' אבא בקמייתא במאי מספקא ליה וכן בפלוגתא דר"י ור"ל וצווח ריש לקיש ככרוכיא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה וליכא מאן דמשגח ביה עכ"ל. מבואר בדבריו דס"ל, דרבי יוחנן לא מקיש הויה ליציאה בהאי דינא דשיורא. ובקדושין הקדושין נתפסין אף בשיורא. והנה דעת הרשב"א ז"ל דבגטין במעכשיו ולאחר שלושים יום נמי הוי שיורא כפירש"י ז"ל ולא כסברת התוס' (קדושין דף ס' ד"ה כל) וכאשר העיד כ"ח שכתב הרשב"א כן בפ' המגרש:

ובפרק יש נוחלין (דף קל"ו) על הא דתנן הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. ושם בגמרא וכי כתב מהיום ולאחר מיתה מאי הוי הא תנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ומשני התם מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל הכא הכי קאמר ליה גופא קני מהיום פירא לאחר מיתה ע"ש ברשב"ם. והיינו היכא דאפשר לקיים את שתי הלשונות הן לשון מהיום והן לשון לאחר מיחה אז ליכא שום ספיקא כלל דמשמעות הדברים הוא שיתקיימו שתי הלשונות לא בתנאה ולא בחזרה. ויצא לנו מזה מפורש דגם רב דס"ל דספיקא הוי אי תנאה אי חזרה מודה הוא במקום שיש לקיים שתי הלשונות ליכא ספיקא כלל ורק דבקנין נכסים ס"ל לרב דסגי בקנין כל דהוא ובקדושין ס"ל דליתא בשיורא משום דמקשינן ויצאה והיתה. אמנם רבי יוחנן דהוא ס"ל דקדושין איתא בשיורא ולא מקשינן הויה ליציאה ס"ל בקדושין מה דס"ל לרב בקנין. ולפ"ז אין קושיא כלל על רבי יוחנן מהא דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט כמו שאין סתירה מזה להא דתנן ביש נוחלין הכותב נכסיו וכו' דהסוגיא שם כללא כיילא דהיכא דיש לפרש בשיורא אין ספק כלל דהיא לשיורא שנתקיימו שתי הלשונות. והיכא דליתא בשיורא ספיקא הוי אי לתנאה אי לחזרה. וכן מפרש בתשו' הרשב"א ז"ל (סי' תקס"ג) בדין מקדיש שדהו מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלושים יום לא אמר כלום לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה קיי"ל גופא קני מהיום ופרי לאחר מיתה ולהקדש אי אפשר לומר כן שהאילן של הדיוט יונק משדה הקדש וכיון שאתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מאריה. ואע"ג דבגט מגורשת ואינה מגורשת משום דמספקא לן אי תנאה אי חזרה הלכך אזלינן לחומרא עכ"ל. הרי מפורשת שיטתו דבכל מקום דאיתא בשיורא ליכא ספיקא ובמקום דליתא בשיורא הוי ספיקא אם לתנאה או לחזרה ובממונא לקולא ובאיסורא לחומרא. וכלל זה יצא לו להרשב"א ז"ל מההוא דפרק יש נוחלין:

[ו] ובכ"מ (פ"ז מהל"א הלכה י"א) העלה בדעת הרמב"ם ז"ל שם דפסק כרבי יוחנן ולא מטעם הנאמר שם בקדושין וכתב וז"ל:

ועוד הא סוגיין דעלמא מכרען הכי דבפרק יש נוחלין גבי הכותב נכסיו וכו' ע"ש שמפרש דהרמב"ם ז"ל הכריע מהסוגיא דפרק יש נוחלין שלא כסוגית הש"ס כאן בקדושין. וכן דעת הרשב"א ז"ל לפי שיטתו דלא ניחא ליה להרשב"א לפרש כאשר מפרש הכ"מ לדעת הרמב"ם, דפסק כרבי יוחנן ולא מטעמא דרווחא שביק דלפ"ז מוכרח לומר דאין לדייק מלשון תופסין כפירש"י ז"ל על הא דאסברא רב משרשיא ע"ש ותבין. והרשב"א ז"ל לא ניחא ליה בכך דס"ל כפירש"י ולכן פסק כרבי יוחנן ומטעם דרווחא שביק ודוק. אמנם גם הוא ז"ל הכריע מהסוגיא דפרק יש נוחלין מהא דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט לא משום גזירה משום מהיום אם מתי אלא משום דספיקא הוי. והא דלא תירצו כן בקדושין הא דמתיב ר' חנינא, משום דהסוגיא שם בקדושין היא למאי דמקשינן ויצאה והיתה ודוק היטב בכ"ז והרי נתבאר שיטת הרשב"א ז"ל:

[ז] ולמאי דפירשו טעמא דרבי יוחנן דשיורא הוי ופסק כן הרשב"א ז"ל קשה טובא מהא דקיי"ל בקדושין (דף ז') חצייך מקודשת לי אינה מקודשת וזוהי הערה גדולה. ולפענ"ד אפשר לומר לפי מה דאמרינן בגמרא נדרים (דף ס"ח ע"א) איבעיא להו בעל מיגז גייז או מיקלש קליש היכא קא מיבעיא לן כגון דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והפר לה ואכלתנון אי אמרינן מיגז גייז לקייא אי אמרינן מקלשן קליש איסורא בעלמא. וע"ש בר"ן. ולפ"ז אי אמרינן מיגז גייז חלק הנשאר נשאר חלק אלים וחזק עד שלוקה עליו. ואי אמרינן מקלש קליש הרי חלק הנשאר הוא חלק קלוש ולית ביה מלקות. ולפ"ז אפשר לומר דהענין חצייך מקודשת לי הוא כענין מיגז גייז דכל חציה הוא חלק חזק וענין רווחא שבק כהאי דרבי יוחנן הוא ענין מקלש קליש דזה שאמר מעכשיו ולאחר שלושים יום קדושי דיליה מתפשטין בכולה רק שהן קדושין קלושין והניח מקום להשני במה ששייר וזה לא הוי שיור בקדושין דעכ"פ קדושין חלושין מתפשטין בכולה והבן היטב:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה