אור ברסלב
דרכי שלום סימן כג

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן כג

סימן כב

כוח"ט לב"א היקר הרב הגאון וכו' מו"ה נתן נטע לייטער שליט"א חד מבי דינא רבא דק"ק לבוב יצ"ו:

אחדשה"ט שכתבו הגיעני. ומה שהקשה במשנה דפרה או נחש לדברי ר"ג למה לא יפסול לדברי הכל מטעם שמטיל ארס לטעם הרמב"ם משום תערובות דבר אחר והראה דברי רש"י (בסוכה מ"ח) שכתב שהם פסולין לגבי מזבח דשמא שחה מהן נחש והארס מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן ע"כ. וא"ל דלארס תהני מסננת חדא דבמים של מי חטאת א"א דמים חיים אל כלי בעינן והורק מכלי לכלי הוא פסול עכ"ל:

[א] מפורש ברמב"ם (פ"י מהל' פרה הלכה א') וז"ל וכן ממלא אדם בכלי ומערה מכלי לכלי ומקדש בכלי אחר ומערה המים המוקדשין מכלי לכלי ומזה מכלי אחר עכ"ל. אמנם דרש"י ז"ל כתב בפסחים (דף ל"ד) שתהא חיותן בכלי באותו כלי עצמו שהוא מקדש בו מי חטאת באפרן צריך למלאותם מן המעיין ולא ימלאום בכלי אחר ויערם לתוך זה עכ"ל. ועיין ר"ש פ"ט מפרה (משנה ג') מה שכתב על פירש"י ועכ"פ ברמב"ם מפורש כאמור. וגם לפירש"י מה זה ענין לכאן. רש"י פירש שבאותו כלי שהוא מקדש בו מי חטאת באפרן צריך למלאותן מן המעיין היינו שצריך למלאות בכלי מים מן המעיין ובתוך כלי זה יתן האפר על המים. ואנו דנין על המים המוקדשין שכבר נתן עליהם את אפר הפרה במשנה אמרו צלוחית (פ"ט מ"א) ועיין פיה"מ להרמב"ם בפירוש צלוחות ודוק. וברמב"ם (פ"ט מהלכות פרה הלכה י"ב) כתב מים המוקדשין ששתה מהן וכו' והיינו שכבר נתקדשו באפר הפרה ואנה מצא דהורק מכלי אל כלי פסול בכהאי גוונא:

[ב] ובגוף ההערה נלפע"ד במיעוט העיון דהנה הרמב"ם (פ"י מהל' פרה הלכה ח') כתב וז"ל ומזה הזייה אחת על כמה בני אדם אפילו מאה כל שנוגע בו מן המים כל שהוא טהור עכ"ל הרי מפורש דאין להזייה שיעור ובנגיעה כל שהיא טהור. ועיין בגמרא יומא (דף י"ד) שאפילו למ"ד הזאה אין צריכה שיעור ה"מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור". ועיין בכ"מ (פ"ט הלכה ח') מה שכתב בשם הר"י קורקוס מה שכתב בזה דבמנא צריכה שיעור כפי דרכו בשם. והמעיין ברמב"ם (פט"ו מהל' פרה הלכה א') יראה הדברים כפשטן דבמנא צריכה שיעור ודוק:

ולהרמב"ם ז"ל אם כי אין להזייה שיעור ובכל שהוא סגי. זה רק שאין בו תערובות מים אחרים אבל אם יש בהם תערובות מים אחרים הרי גם הכל שהוא הרי הוא בתערובות ואנו צריכין כל שהוא נקי של מי חטאת כמבואר. אמנם אם נפל על הטמא טיפה ממי חטאת וגם טיפה אחרת ממים אחרים לא איכפת לן הטיפה האחרת מאחר שכבר נגעה בהטמא טיפה נקיה של מי חטאת ודי בכל שהוא. והנה בענין ארס הנחש בתרומות (פ"ח משנה ז') איתא המשמרת של יין אסורה משום גלוי. רבי נחמיה מתיר וכתב בפיה"מ להרמב"ם ז"ל וז"ל כי הארס במשמרת ישאר ולא ירד לכלי לפי שחלקיה מתדבקין ומסתבכין קצתם עם קצתם ולא יצאו אותם חלקים על נקבי המשמרת כי הארס היוצא מן הנחש זה דרכו עכ"ל:

ולשון הרמב"ם ז"ל (פי"א מהל' רוצח ושמירת הנפש הלכה י"ד) מעשה היה ואמרו ששתה עשירי ומת מפני הארס שקע למטה ויש סם חמת זוחלי עפר שעולה וצופה למעלה ויש סם שהוא נתלית באמצע המשקה לפיכך הכל אסור ואפילו סננו במסננת עכ"ל. ועיין בגמרא עבודה זרה (דף ל' ע"ב) שלשה מיני ארס הן של בחור שוקע של בינוני מפעפע ושל זקן צף ועיין פירש"י:

היוצא לנו מזה דאין בין ר"נ לחכמים פלוגתא רחוקה במציאות דגם חכמים סוברים דענין ארם אינו כשאר דבר לח המתערב. רק דחכמים חוששים שהארס יעבור בנקבי המשמרת ורבי נחמיה לא חייש. אבל עכ"פ הכל מודים דאין ענינו כשאר התערובות והראי' דלפעמים שקע למטה או נתלה באמצע אף שבע"כ מקודם עבר דרך משקה העליונה אעפי"כ לא נשאר ממנו דבר עד שעומד לפעמים באמצע לא למעלה ולא למטה וכמו שכתב הרמב"ם שחלקיה מתדבקין ומסתבכין ועושים לעצמם מקום מיוחד:

נמצא לפי"ז אם שתה מהן הנחש והטיל ארס אפילו תימא שהוא הארס למעלה והגבעולין מהאזוב קלטו מהארס עכ"ז עומד לעצמו וכל שהוא ממי חטאת אין בו תערובות מזה הארס שטבעו לעמוד בפני עצמו ולטהר הטמא די בכל שהוא ולא איכפת לן בטפה האחרת שבאה עליו ג"כ. אמנם שם בסוכה שצריך לנסך מים כשיעור ואף אם יפול דבר יבש הרי נחסר מהשיעור של מים. והבן:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה