אור ברסלב
דרכי שלום סימן ז

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן ז

סימן ו

מה שכתבתי להגאון מאוה"ג מהרש"ם זצללה"ה:

ספרו היקר של הד"ג "דעת תורה" לנכון הגיעני וראיתי בפתיחה להלכ' שחיטה (אות ל"ו) העלה היכא דהחיוב לכתחילה הוא מדאורייתא אף דבדיעבד שרי מ"מ מספיקא צריך ליזהר לכתחלה דהוי ספיקא דאורייתא אף דבדיעבד שרי. והנה הד"ג הביא ראי' מנדרים (דף י"ט) על ספיקו לא מצי מגלח והקשה הר"ן וכו' ותירץ דה"מ בדיעבד אבל לכתחילה אסור וקשה הרי הוא ספיקא דאם אינו נזיר הרי הוא נדבה ושרי ובע"כ כמ"ש. ושוב הקשה דר"י ס"ל דחב"ע לאו דאורייתא וא"כ ספקו שרי. ואני תמה דלכאורה נדרים ונזירות אפשר בשאלה והוי דשיל"מ ואפילו ספק איסור דרבנן אסור ועיין בטו"ז יור"ד (סי' ק"ב ס"ק ג') ואף דמבואר בגמרא נדרים (נ"ט) דקונמות הוי מצוה לאיתשולי עליהן משום דר' נתן ולכן הוי דשיל"מ ובכאן קאי לר"י ור"י ס"ל בנדרים (דף ו') דאיכא נזירות נדבה וא"כ לא הוי חוטא וליכא מצוה ולא הוי דשיל"מ זה ליתא דהרי הטעם לר"י מבואר שם בגמרא "חסידים הראשונים היו מתאווין להביא קרבן חטאת" ובכאן עיקר חסר כי לא מצי לאתויי חטאת ואם הוא מהחסידים לא היה לו לעשות תנאי כמבואר ברמב"ם (בפ"י מהל' נזירות) אם אעשה או לא אעשה הרי זה רשע ואם רצה להביא חטאת היה לו לנדור בהחלט ועיין בר"ן במשנה נדרים (דף ט') "אבל הכשרים מתוך שכוונתם רצויה ושלימה ואין בנזירתם שום נידנוד עבירה קרי נזירתם נדבה" עכ"ל. והרי בכאן עובר בבל תאחר ועיין בש"ס נדרים (דף ד') דסד"א הואיל אם גילח על אחת משלשתן יצא לא לעבור עליה בבל תאחר קמ"ל וא"כ איכא מצוה לאיתשולי והוי דשיל"מ ולא מקילין בספיקא ולפ"ז אין ראי' משם דלעולם יש לומר היכא דבדיעבד שרי מספיקא מותר לכתחלה ושאני התם דהוי דשיל"מ וממילא אין מקום לקושיתו שהקשה דר"י ס"ל דחב"ע לאו דאורייתא היא וא"כ ספיקא שרי דז"א דבדבר שיל"מ גם ספק דרבנן אסור:

[ב] ובגוף הראי' יש להעיר לפימ"ש הצל"ח ובנוב"ת (חאה"ע סי' ל"ח) דלא אמרינן דדשיל"מ אפילו בדרבנן ספיקו אסור אלא בדבר שלא היה לו חזקת היתר אבל בדבר שהיה לו חזקת היתר ונולד בו ספק איסור דרבנן גם בדבר שיל"מ ספיקו מותר ועיין פ"ת יור"ד (סי' ק"י ס"ק י"א) ולפ"ז ראיית הר"ג נכונה דבנדרים היה לו חזקת היתר. ועפי"ז יש ליישב קושית הגאון מו"ה יוסף ז"ל מפוזנא שהקשה ב"שארית יוסף" על מה שכתב הר"ן בנדרים (דף מ"ז ע"ב) וז"ל ולענין הלכה וכו' וכן נמי בנודר עצמו דלא אמר אלו מסתברא דלקולא נקיטי דכיון דבכי האי גוונא גבי איסור הנאה דעלמא ליכא למימר דחלופיהן כגידוליהון דמי אלא מדרבנן בעלמא וכדפרישית לעיל הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא עכ"ל הר"ן והקשה הגאון מהר"י ז"ל הא בדבר שיל"מ גם ספק דרבנן אסור והניח בצ"ע ולפי הנ"ל ניחא דיש לומר דהר"ן סובר היכא דהוה לו חזקת היתר ספיקו מותר אפילו בדשיל"מ:

ולפי"ז אין מקום לקושיתו דלר"י דס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא הוא ספיקו שרי דלענין זה הדרן לדינא דדשיל"מ ספיקו אסור אף בספיקא דרבנן דמעולם לא היה לו חזקת היתר ע"ז ואדרבה למה יכניס את עצמו לספק איסור בדבר שאפשר בשאלה והוי דשיל"מ. ונראה דאין לחלק בין ספק נדר לוודאי נדר לענין דשיל"מ. וראיתי באיזה ספר שבתשו' הר"ן מחלק בזה דסברת הר"ן הוא עפ"י מה דקיי"ל דאין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר והרי בכאן הוא מימרא דרבא בנדרים (דף י"ט) ורבא ס"ל בנדרים (ד' צ') דחכם מתיר קודם שחל הנדר וכן כתב הריטב"א שם דרבא לא ס"ל כרב פפי וע"ש בר"ן:

[ג] והנה בגוף הדין דהיכא דהחיוב הוא לכתחילה מדאורייתא ובדיעבד שרי אם צריך מספיקא ליזהר לכתחילה הדבר מפורש דלשיטת הראב"ד ז"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה מה"ת וכתב הש"ך ביור"ד (סי' צ"ט ס"ק ז') דבדיעבד גם דעת הראב"ד ז"ל כמ"ש המחבר וכן כתבו הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל בשמו וכתב הפמ"ג (בש"ד ס"ק הנ"ל) וז"ל הנ"מ אם ספק אם נפל איסור תורה לתבשיל באינו מינו אם אין מבטלין מן התורה אסור להוסיף ואם מדרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא עכ"ד הרי מפורש בדבר שבדיעבד מותר אם לכתחילה אסור מן התורה גם בספק אסור לכתחילה ודו"ק:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה