אור ברסלב
דרכי שלום סימן ו

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן ו

סימן ה

לנ"א החריף ובקי טובא כמר זאב לייטער נ"י כעת הרב הגאון אבד"ק פיטסבורג יע"א בעהמ"ס בית דוד:

[א] מכתבך הגיעני מה שהקשית בהא דחולין (צ"ו) לק"מ דלא שייך חזקת כשרות רק באדם ידוע ועיין תוס' שבועות (דף מ"ו ע"ב ד"ה וספרא) וז"ל וליכא למימר החם טעמא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דהתם לא קאמר שהוא גנבו אלא אומר שהגנבים גנבו וכמה גנבים איכא בעלמא עכ"ל ועיין בהרא"ש ובש"ך (חו"מ סי' קל"ג) ועיין בית שמואל באה"ע (סי' י"ז ס"ק פ"ד) ד"ה וי"ל וכו' ודו"ק היטב שם ותבין כוונתו ובחנם השיג עליו בתשו' נו"ב וכבר העיר בזה בתשו' שו"מ וקצרתי כי לפניך הכל גלוי ושוב מצאתי בשו"ת נטע שעשועים (חאה"ע סי' ע"ט) שביאר כן דברי הבית שמואל:

[ב] ואשר הבאת אומר הבא מן החדש קושית השעה"מ אמאי חייב לפדות את בנו דילמא טריפה הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב וכתבת לתרץ עפ"י דברי השיטה מקובצת בב"ק (דף י"א) דבמצוה הולכין אחר הרוב עכ"ד. לא יצאת ידי חובת העיון, דבשיטה מקובצת כתוב בלשון קושיא וז"ל ומיהו קשה לי נימא דמשום מצוה הולכין אתר הרוב כדי לקיים המצוה וכו' ע"ש ועיין שו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ד סי' קנ"ג). והנה מבואר ברי"ט אלגאזי בכורות (פ"ג אות כ"ה) וז"ל והנה לענין זה דאין הולכין בממון אחר הרוב לענין נתינת בכור לכהן יראה דאיכא ב' סברות ע"ש וכתב עוד וז"ל והנה צריך למודעי שמ"ש שם לדעת רבינו והרא"ש דאפשר דס"ל לענין מתנות כהונה חשוב כדבר איסור ואזלינן בתר רובא טעות היא בידי עכ"ל ושם באות ל"ט (בד"ה "וראיתי להריטב"א") כתב וז"ל דזה פשוט לענין ממון זה כלל גדול בדין הממע"ה אפילו לענין מתנות כהונה דאיכא מצות נתינה כדאמרינן לענין ספקת הגר ולענין ספק בכור בהמה טהורה וספק פ"ת דבכמה דוכתי במתני' אמרינן המוציא מחברו עליו הראיה עכ"ל ומבואר שם לשיטת התוספות והרא"ש אפילו רב מודה ועיין בר"ן נדרים (דף ז' ע"א בד"ה "ולענין הלכה") מה שחולק עם הרשב"א ז"ל ועיין במחנה אפרים מה שכתב על דברי הר"ן ז"ל הרי לפנינו דקושית שעה"מ קשה ודו"ק:

[ג] לפענ"ד נראה ליישב קושית השעה"מ לפימ"ש המהרש"א (חולין דף י"א) דמיעוט דטריפה הוא מיעוט דלא שכיח לפ"ז יש לומר דלמיעוטא דלא שכיחא לא חיישינן. ואין להקשות לפ"ז א"כ איך יליף הש"ס בחולין מזה דאזלינן בתר רובא כבר כתב הפמ"ג (ביור"ד סי' ל"ג בש"ד סק"ה) דמה"ת אין לחלק בין מיעוט בין לא שכיח ע"ש. אבל אחר שנתברר דאזלינן בתר רובא שפיר יש לחלק לענין ממון בין מיעוט דשכיח למיעוט דלא שכיח כאשר מצינו דמוציאין ממון ע"י חזקה טובה כמו חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו וכדומה חזקה טובה דאתיא מכח סברא ואין להקשות דאמאי חיוב לפדות את בנו דילמא לאו אביו הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב די"ל משום דאיכא רובא וחזקת כשרות של האם ובכה"ג מהני אף בממון וכמו שכתבו התוספות (כתובות דף ט"ז) על הא דפריך הש"ס כיון דרוב נשים בתולות נישאת וכתבו בתי' דהקושיא היא אפילו לשמואל משום דאיכא חזקה המסייעה להרוב ע"ש ויש לפלפל בזה בסוגיא דחולין י"א:

[ד] ומה שכתבת ליישב קושית הגאון ר"ץ האלבארשטאט ז"ל על דברי התוס' שכתבו בשם ר"ת דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא דא"כ איך משכחת לה בת כהן בשריפה דדילמא לאו אביה הוא ואי משום רובא הרי ממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא דבריך נכונים:

והגאון הגדול ר"י ענגעל ז"ל אמר לי ליישב קושית הגאון מהר"ץ הנ"ל דסברת התוס' הוא דבענין דין מיתה יש שני ענינים. ענין ובערת הרע מקרבך שהוא מוטל על בי"ד וזה נתקיים בכל מיתה שהומת. וענין השני הוא מצד הנידון לקיים מיתה הכתובה בו לכפרה. והנה תורת הרוב לא נאמר רק על הספק. אבל זה שלא נסתפק לא נאמר בו דין רוב כלל ולכן גבי נסקלין בנשרפין שהספק הוא לבי"ד ידונו בסקילה וקיים הבי"ד מצות ובערת הרע מקרבך ולענין הנידון לא שייך ענין רוב דהוא יודע במה נתחייב ולגביה ליכא ספק ואין זה ענין לשריפת בת כהן כי היכי דמספקא לן מספקא לה ושפיר אזלינן בתר רובא:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה