אור ברסלב
דרכי שלום סימן ב

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן ב

סימן א

לרב אחד.

על דבר שאלתו באשה שהרופאים אמרו שאם תתעבר תסתכן אם מותר לה לשמש במוך:

[א] ביבמות (דף י"ב.) תני רב ביבי שלש נשים משמשות במוך ופירש"י מותרות לשמש במוך. ורבנו תם מפרש צריכות וכן פירשו הר"ן והרא"ש בנדרים יע"ש. וביאור הענין לפי מה שמבואר בתוס' (יבמות דף י"ב ד"ה שלש) שיטת ר"ת היא דאשה לא הוזהרה אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדא אפריה ורביה. והא דאמרו בגמרא (נדה י"ג) נשים דלאו בנות הרגשה נינהו וס"ל לרבנו תם דקודם תשמיש אסור לשמש במוך דהרי הוא כמטיל זרעו על עצים ואבנים והיינו דהאיסור הוא משום ליתא דידיה אבל אם היא נותנת מוך לאחר תשמיש אין כאן איסור כי הוא מצדו כי אורתיה משמש ואף שיודע כי היא תתן מוך לאחר תשמיש לא איכפת לן לאסור עליו מידי דהוה אקטנה ואיילונית ולגבה ליכא איסורא ולפי זה לא ניחא ליה לרבנו תם לפרש הא דשלש נשים משמשות במוך דמותרות דאין לומר דמותרות קודם תשמיש דמאחר דמקודם תשמיש איכא איסורא לגביה למה נתיר לו לעשות איסור אחר שיש לפנינו דרך לתקן בהיתר אחר התשמיש דליכא איסור כלל וגם ליכא לפרש דהא דמותרות הוא אחר התשמיש דהיה משמע דבשאר נשים אסור וזה ליתא דלאחר תשמיש ליכא איסורא ולכן מפרש רבנו תם דשלש נשים צריכות לשמש אחר תשמיש נמצא דלשיטת רבנו תם קודם תשמיש אסור לכולי עלמא בין לרבי מאיר בין לחכמים בכל הנשים ולאחר תשמיש מותר לכולי עלמא בכל הנשים ולא נחלקו רבי מאיר וחכמים רק אם השלש נשים צריכות או לא:

[ב] והנה שיטת רש"י ז"ל אינו מבואר במה שפירש מותר להן לשמש במוך אם ר"ל קודם תשמיש או לאחר תשמיש ומדברי התוספות כתובות (ל"ט) ממה שהקשה עליו רבנו תם ז"ל דהא קטנה ואיילונית מותר לשמש בהדייהו ולא הוי השחתת זרע כיון שהוא דרך תשמיש עכ"ל. נראה דהבין רבנו תם בשיטת רש"י ז"ל דשאר נשים אסורות גם לאחר תשמיש דאי קודם תשמיש הרי תהא שיטת רש"י כשיטת רבנו תם דאסור דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל זרעו על עצים ואבנים כמבואר בתוספות יבמות (י"ב ד"ה שלש) אלא דרבנו תם הבין בשיטת רש"י ז"ל דגם לאחר תשמיש אסור ולזה הקשה עליו דמאי שנא מקטנה ואיילונית כמבואר בתוס' יבמות דר"ת מדמה נתינת מוך לאחר תשמיש למשמש בקטנה ואיילונית יע"ש. ולפי זה אפשר לומר לדעת רש"י ז"ל דגם בשלש נשים אלו אסור לשמש במוך קודם תשמיש גם לרבי מאיר כי למה נתיר לו לעשות איסור להטיל זרעו על עצים ואבנים אחרי שעוד אין כאן סכנה וכענין שאמרו בנדרים (דף צ') אין מתירין את הנדר עד שתל הנדר:

ואפשר לומר דלרש"י ז"ל אין חילוק בין קודם תשמיש לאחר תשמיש דבשניהם יש בזה משום השחתת זרע דאסור בשאר נשים ומותר בשלש נשים אלו לרבי מאיר והיינו משום ליתא דידיה דהוא אסור לשמש באופן שיש בו השחתת זרע בין קודם תשמיש בין לאחר תשמיש שנעשה בין שניהם והיינו דקודם תשמיש אסור לו לשמש אחר שהמוך מוכן לפניו וגם אסור לשמש באופן שתתן המוך אתר כך לאחר תשמיש שאז נגמר איסורו על ידה והיא מסייעת להאיסור והאיסור השחתה לא מצדה רק מצדו דלא עלה על דעת רבנו תם שרש"י ז"ל סובר דהאשה מוזהרת אהשחתת זרע מצד עצמה ורק מצדו לזאת הקשה עליו ר"ת דמאי שנא מקטנה ואיילונית דנתינת מוך לאתר תשמיש מדמה ר"ת להמשמש בקטנה ואיילונית ויצא לנו מזה דלשיטת רש"י ז"ל למאי דקיי"ל כחכמים אסור בכל הנשים קודם תשמיש ואתר תשמיש מצד הבעל:

אמנם ממה שכתבו התוס' בשם הר"י וז"ל ולר"י נראה לקיים פירש"י דבריש נדה משמע שהמוך במעיה כל שעה והוי כמשמש על האבנים ועל העצים ולא דמי למשמש קטנה ואיילונית עכ"ל. ולפי"ז תהי' שיטת רש"י לפי דעת הר"י דמיירי קודם תשמיש דאז הוי כמשמש על עצים ואבנים ובשלש נשים אלו רבי מאיר מתיר וחכמים אוסרים אבל לאחר תשמיש מודה רש"י לר"ת דמותר בכל הנשים ולפ"ז מוכרת לומר דלכן רש"י אינו מפרש כר"ת כי ר"ת לא ניחא ליה לפרש דרבי מאיר מתיר קודם תשמיש אחר שיש דרך לעשות בהיתר אחר תשמיש לזאת מפרש צריכות ורש"י ס"ל דרבי מאיר חייש לסכנה אין עליה לסמוך על מה שתעשה אח"כ דשמא תשכח או שמא תשהה לזאת מותרת לתת מוך מקודם שתהי' בטוחה מחשש סכנה נמצא דלמאי דקיי"ל כחכמים אין נפקותא לדינא בין רש"י לר"ת דבכל הנשים קודם תשמיש אסור ולאחר תשמיש מותר:

ראיתי לתוס' שכתבו אחר זה ועוד אפילו היתה נותנת מוך אחר תשמיש אסורה דאעפ"י שאינה מצווה על פריה ורביה מכל מקום אסורה להשחית זרע עכ"ל ולפי"ז מפרש הר"י בדעת רש"י ז"ל דהוא לאחר תשמיש דאסור בכל הנשים משום השחתת זרע משום ליתא דידיה ואין זה ענין כלל לקטנה ואיילונית. והנה זה שחידש הר"י ליישב שיטת רש"י כי ר"ת שהקשה דאם נותנת מוך לאחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחיה משמש מידי דהוה אקטנה ואיילונית כי רבנו תם הבין דרש"י אוסר משום ליתא דידיה לזה כתב כי האי גברא כי אורחיה משמש ואם כי ידע שתתן מוך אתר תשמיש לא איכפת לן כמו בקטנה ואיילונית ובא הר"י ופירש שהאיסור מצדה שגם היא מוזהרת אהשחתת זרע ואין זה ענין לקטנה ואיילונית ויצא לנו מזה לשיטת רש"י למאי דקיי"ל כחכמים דבין קודם תשמיש בין לאתר תשמיש אסור בכל הנשים לשמש במוך ודו"ק:

[ג] וכתוב בבית מאיר באה"ע (סי' כ"ג) וז"ל ופירש"י ז"ל מותרות לתת מוך וכתבו הרשב"א ונ"י ואינו מחוור דא"כ משמע הא קודם זמן זה אסור ואמאי דהא אינה מתעברת ואין כאן משום השחתת זרע אלא חייבים קאמר משום סכנה והמעיין שם בתוס' יראה דזה לא קשה מידי דבאשר פירש השמוש במוך בשעת תשמיש אינו דומה למשמש עם הקטנה דהרי כדרכו משמש משא"כ על המוך דהוי שפיר השחתת זרע משום דאין דרך תשמיש בכך והוי כמטיל על העצים עכ"ל. נראה דהבין ליישב פירש"י ז"ל באם כוונת רש"י הוא על קודם תשמיש דאז הוי כמטיל זרעו על העצים אבל אם נפרש דעת רש"י דמיירי לאתר תשמיש נשארת קושית הרשב"א ז"ל ונ"י בתקפה, דאמאי קודם זה אסור. ולפי מה שביארתי דעת הר"י בשיטת רש"י אף אם נימא דפירש"י הוא לאחר תשמיש היא אסורה בעצמה בהשחתת זרע ואין זה ענין לקטנה כמו שאין ענין אצלו בין השחתת זרע למשמש עם קטנה דאף שמותר לו לשמש עם קטנה אסור להשחית זרעו ודו"ק:

[ד] גם מה שכתב בבית מאיר שם להביא ראי' לשיטת רש"י ז"ל מהא דכתובות (ע"ב) או שתהא ממלאה ושתהא מנפצת וכתב וז"ל וקשה אמאי הא לא מיפקדא אפו"ר וכל דלא באה בטענה מה איכפת לה ותעביד וראי' מזה לפירש"י ז"ל דאף היא מוזהרת עכ"ל. ובאמת מבואר שם בנמ"י וז"ל שתהא ממלא ומערה פירוש ממלאה ושתהא מנפצת אותו כדי שלא תתעבר ואית בה השחתת זרע ועוד דמצי אמרה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה עכ"ל הנמ"י ולפי"ז יהי' ר"ת מפרש כטעם השני. ושוב מצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ת ח"ד סי' י"ג) שהביא שם בשם השיטה מקובצת שני הפרושים האלה ומתרץ בזה קושית הבית מאיר יע"ש:

[ה] לענין דינא בספר בית מאיר שם פסק להחמיר כדברי רש"י ז"ל ומבואר בדבריו דאפילו אחר תשמיש אסור וכן הוא דעת הגאון בשו"מ שהבאתי ובפ"ת אה"ע (סי' כ"ג ס"ק ב') הביא מתשו' חת"ס חיור"ד (סי' קע"ב) שדעתו לאסור קודם תשמיש ולהקל אחר תשמיש ברשות הבעל ורצונו וכן הוא בתשו' רע"א ז"ל חיור"ד (סי' ע"א) מחמיר בקודם תשמיש ושם (בסי' ע"ב) מיקל לאחר תשמיש. וכן הורה בבי"א וכן כתב בתשו' מהרש"ם ז"ל ח"א (סי' נ"ח) בשם תשו' אמרי אש ובנין ציון ח"א (סי' קל"ז) ובספר נדרי זריזין בכנוי נדרים (לסי' רט"ז) וכן הורה הגאון הנצי"ב בתשו' משיב דבר (סי' פ"ח) דקודם תשמיש אסור ולאחר תשמיש שרי וכן דעת הגאון בית יצחק אה"ע (סי' צ"א). אמנם יש פוסקים המקילים בתשו' חמדת שלמה (סי' מ"ו) הובא בפ"ת (ס"ק הנ"ל). ובחשו' מהרש"ם הנ"ל הביא בשם היש"ש ומתשו' הרדב"ז ח"ג (סי' תקצ"ו) שהעלה להתיר בשלש נשים אם יראות רשאות לשמש במוך בשעת תשמיש כיון דאיכא פקוח נפש. ובשד"ח מערכת אישות (סי' א' אות ל"ב) הביא מתשו' צ"צ החדש חאה"ע (סי' פ"ט) שכתב שם דוקא בשלש נשים שעפ"י רוב אינן מתעברות אסורות משא"כ בנשים שרובן מתעברות ויש סכנה בדבר יש להקל עכ"ד יע"ש. והנה בתשו' מהרש"ם שם כתב שבזה"ז נותנים הרופאים לנשים כאלה כמין כסוי של גומי דק המכסה פי האם והוא המקור מסביב שלא יקלוט הזרע ואם כן התשמיש כמו בשאר נשים אלא דכמו במעוברת סגור פי המקור כן הכא נמי בזה ובכה"ג לכולי עלמא שרי במקום סכנה עכ"ד. אבל לכסות את אבר הזכר בגומי פשיטא שאסור ועיין בתשו' ב"א חלק אה"ע (סי' י"ב). ולענין לשתות כוס של עיקרין מבואר בש"ע אה"ע (סי' ה' סעי' י"ב) ועיין פ"ת שם (ס"ק י"א) מה שהביא מתשו' חת"ס ושם בתשובה בבית יצחק כתב היכא דאיכא סכנה ודאי מותרת לשתות יע"ש:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה