דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
הקדמה
אמרינן בש"ס (ברכות נ״ח ע״א) ת"ר הרואה אוכלסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומה זה לזה, בן זומא ראה אוכלסי על גב מעלה בהר הבית, אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני, הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא פת לאכול, חרש זרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח״כ אכל, וכמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא בגד ללבוש וכו׳, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני, הוא היה אומר אורח טוב אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, וכל מה שטרח בעה״ב לא טרח אלא בשבילי, אבל אורח רע מה אומר, פת אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח של בעה״ב אינו אלא בשביל אשתו ובניו עכ״ל: וצריכין אנו להבין הסמיכות של מאמר האחרון, מן אורח טוב למאמריו הקודמים, דהלוך המאמר מורה שיש איזה סמוכות וערך ויחס לאלו הדברים וענין אחד הם, ובירושלמי מבואר יותר בלשון וכן היה בן זומא אומר אורח טוב מהו אומר, ולהבין דבר זה צריכים להקדים מאמרם ז״ל במשנה (סנהדרין ל״ז ע"א) לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחד בישראל כאלו מאבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחד מישראל, כאלו מקיים עולם מלא, ולהגיד גדולתו של הקב״ה, שהרי אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, כלם דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב״ה, טובע כל בני אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד דומה לחבירו, לפיכך חייב כל אחד לומר בשבילי נברא העולם עכ״ל המשנה:
וביאור הדבר נ״ל בהקדים דברי רבינו הרמב״ם בהקדמתו לפי׳ המשנה, שביאר דברי הש״ס (ברכות ח׳ ע״א) אין להקב״ה רק ארבעה אמות של הלכה, אשר לפי השקפה ראשונה נראה המאמר מחוסר הבנה, כאלו ארבעה אמות של הלכה לבד, הוא התכונה הנדרשת ושאר החכמות והדעות כלם מושלכות אחר גויו, ובזמן שם ועבר ואחריו שלא היתה הלכה, שנוכל —צ״ל הנוכל — לומר שאין להקב"ה חלק בעולם כלל1: וביאר רבינו שם כוונתם על דרך זה שהקדמונים חקרו והוציאו בחכמה, כי כל דבר נמצא יצטרך על כל פנים להיות לו תכלית אחד אשר בשבילו היתה מציאותו, ויש מהם אשר תכלית מציאותם ניכר לעיני כל, כגון הבהמות והסוסים והגמלים והחמורים, ומיני פירות וירקות, ומיני מתכות, אשר מהם תועלת למין האדם בכלל, וע׳ ש״ס סוף קידושין מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני, והם מתפרנסים שלא בצער, וכלם לא נבראו אלא לשמשני ע"ש, ויש עשבים ואילנות, וחיות ושקצים ורמשים, אשר לא נודע עדיין הצורך בהם לבני אדם, וכל מה שמוסיפים בחכמה, מוציאים יקר מזולל להכיר חכמת יוצר כל, וזה היתה גם כן חכמתו של שלמה ע״ה, אשר העיד עליו הכתוב, וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון, ועד האזוב אשר יוצא בקיר, וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים, היינו שדבר על תכלית מציאותם, וכן חז״ל העידו (שבת פ׳ המצניע ובירושלמי פ׳ הרואה) כל מה שברא הקב"ה לא ברא דבר לבטלה, רק קצתם למזונו וקצתם לסייע לו בעבודת האדמה ובמסחרו, וגם לרפואתו ולהסיר החיות הטורפות ורמשים הארסים, אשר יוכלו לרבות בארץ עד אשר לא יהיה באפשרות לשבת על האדמה, והמציא השי"ת שאר חיות אשר יטרפו אותם, ועי״ז נתמעטו, ומן הנגלות אשר השגנו כבר, אנו למדים על אלו הנסתרות מאתנו עד כה, ונגלו בכל דור להחוקרים בטבע, וכאשר מצאו שתכלית כל אלו הענינים למציאת האדם, הצרכנו גם כן לחקור, למה נמצא האדם ומה היתה כוונת יצירתו, וכאשר האריכו לחקור בענין זה, מצאו לאדם פעלים רבים מאוד, ויעשה מעשים משתנים זה מזה, עד שבידו לעשות המלאכות והפעולות של כל בעלי חיים כלם, והוא מעוטר ומקושט במעלת השכל ובתבונה גם כן, אשר נעדר לכל בעלי חיים ורק ע״ז נאמר בתורתינו הקדושה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, והשגותיו הם כלליות ויוכל להשיג בשכל הכללי אשר בו, התחבולות הפרטיות אשר בכל אחד מבעלי חיים, וללמוד מהם גם כן כל המדות הפרטיות אשר נתיחדו בטבע לכל בעלי חיים בפני עצמו, כמאמר (איוב ל"ח י״א) מלפנו מבהמות ארץ, וע׳ עקרים פ"א לשלישי שהאריך בזה בביאור דברי הש״ס (עירובין ק׳ ע"ב) ותכלית פעולותיו הוא לצייר בנפשו הסודות המושכלות, ולדעת האמתות כפי מה שהם עליו, ושלימותו הוא יציאת מה שבו מכח אל הפועל, וזה ההשכלה, מצד היות האדם בעל כחות רבות ונפרדות, ומפ״ז צריך שישים כל השתדלותו ומגמתו, בהוצאות הכחות הנזכרות אל הפועל, וגם ישלים עצמו במחשבה ובמעשה, ואז השלים המטרה הנדרשת מאתו, וזה תכליתו ומגמת מציאותו: ונשאר בכאן לבאר והוא שיוכל אדם לטעון אחרי שהחכמה האלקית, לא המציאה דבר לבטלה ולריק, שוב שבה הקושיא והתמיה מזה שאנו רואים שבכל הנמצאים אשר תחת גלגל הירח הנכבד בהם היא האדם, ולמענו נבראו כלם2, וא״כ מדוע המציא הקב"ה, אלו האנשים אשר לא יבאו בסוד ה׳, ולא יעמדו על המושכלות והסודות הרומזות בבריאה, ואנו רואים רוב בני אדם ערומים מן החכמה, ורובם בורחים מן המדע, ורודפים אחר רהבים ושטי כסף, והאיש החכם המואס בהבלי עולם הוא יחיד בין רבים, לא ימצא אלא אחד בדור, והיכן שלימותם של אלו המרובים המתעסקים בישובו של עולם, אשר עבורם נבראו כל היצורים לרבבות ולאלפים, עד אשר לא יספרו ולא ימנו מרוב, והתשובה על זה שהאנשים הללו נמצאו להיותם משמש לאחד ההוא המעולה, אשר הוא תכלית הבריאה, שאלו יהיו כל בני אדם מבקשים תכלית החכמה לבד, היה נשחת תיקון העולם, מפני שהאדם חסר מאוד בטבע ומצטרך לדברים רבים, ללמוד החרישה והזריעה ומלאכת הבנין והנגר וחייטות, ואין בחיי מתושלח להספיק לאדם פרטי, ללמוד כל המלאכות שאדם מצטרך במחייתו, ומתי ימצא פנאי ללמוד אותם, לכן עיקר התכלית הוא האדם המעולה, הסגולה היקרה דגול מרבבות אחיו, אשר עומד לנס לכל העולם וכל עסקו יהיה רק להגות בתורה ובחכמה, ולהבין סודות הנמצאות כלם, ושאר האנשים העוסקים בדרך ארץ ובמשא ומתן, שלימותם תלוי במה שמסייעים לאדם המעולה הלזה, ואיש את רעהו יעזורו, וכשם שהחכם מזכה עדתו ועמו, בהשפיע להם מה שאסף בחפניו תורה וחכמה, בעתות ורגעים אשר הקדיש לאלהיו, כן העם אשר סרים למשמעתו ומתנהלים לרגלו, וחשים למלאות רצונו, שלימותם הוא בהשתדלותם לעזור להחכם המעולה ההוא להטריף לו לחם חקו, לבלתי יהיה נטרד בפרנסתו: וזה גם כן כוונת הש"ס ריש עבודה זרה אמרו שם לעתיד מתקבצים ובאים כל האומות לקבל שכרם, אמר להם הקב״ה, במה עסקתם אמרו לפניו, הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה גשרים גשרנו, וכלם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה, וכ' שם הרשב״א דהכוונה ג"כ כמו שראינו שדרשו חז"ל פ״ק דסוטה שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, שמה שזבולון היה עוסק בסחורה ובישוב לסייע את יששכר, להיות הנקל אצלו לישב על התורה ועל העבודה, על ידי זה גם שכרו לא יקופח וגם הוא משיג שלימותו ותכליתו, בהוצאת כחותיו אל הפועל, וכן ישיבו האומות שכל מה שעסקו בעולם הזה בישוב העולם ובהוצאות זמנם בעניני תענוג, כל זה נעשה בשביל ישראל, להקל מעליהם ההשתדלות בענינים החושים, והשיב הקב"ה שאלו התעסקו בעולם רק לטובת ישראל, היה להם התנצלות, אבל היתה כוונתם רק לצורך עצמם לבד: וכן דרשו חז"ל (עירובין ק״א ע"ב) רבי מכבד עשירים דכתיב ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו, היינו שהעשירים העוסקים בישובו של עולם, גם המה מסייעים שיש בהם ממש, להרבות הצדקה והחסד בקרב הארץ, ולעזור את העניים והחולים, ולהספיק די צורכם, אשר לא היה באפשרות אם היה האדם מתעסק כל ימיו רק בדיעות ובהבין סודות הנמצאות כלם, ואם ישב עולם לפני אלהים לבד א״כ מי ישמור חסד ואמת, להרבות בצדקה לעניים והדלים, לכן היה רבי מכבד מאוד מעלתם כי גם המה תכלית הבריאה: וכן אמרו בש"ס (ברכות ט״וב ע״ב) מרגלא בפי רבנן דיבנה אני בריה וחבירי בריה, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי, היינו שיהיה נתגדל רק על ידי מלאכתי לבד מפני שגם במלאכתו יש תועלת לאלו החכמים, ובהעדר מלאכתם ענין התורה והמדע של החכמים לא יתקיים, כך אני איני מתגדר במלאכתו, לאמר רק טרחתם הוא העיקר והתכלית העולם, רק שנינו עסוקים בתכלית היצירה, ושמא תאמר בלבבך עבודתך גדולה, מפני שאתה התכלית ופינה הראשית, הרי שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, וא״כ גם הוא כבר השלים החוב אשר מוטל עליו: ועפ"ז יש לפרש דברי הש"ס (ברכות ו׳ ע״ב) מאי כי זה כל האדם א"ר אלעזר כל העולם לא נברא אלא בשביל זה היינו הוא העיקר בבריאה, ור׳ כהנא ס״ל שקול זה כנגד כל העולם, היינו האדם הפרטי אשר הוא עולם מלא שקלו נגד כל העולם התחתון, כי הפרטים בעולם התחתון אין להם רק שלימות המין, והאדם יש לו שלימות באיש, ושמעון בן זומא אומר העולם לא נבראו אלא לצוות לזה, כמאמרו כאן כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול, וא״כ יש להם ג״כ שלימות במה שמכינים להאיש המעולה, ובהעדרם אין אפשרות לשלימות החכם כלל:
ועתה נחזור לענינינו דגם המשנה בסנהדרין כוונה לדבר זה, אדם טובע כמה מטבעות בחותמו וכלם דומים זה לזה, אבל הקב"ה טובע כמה מטבעות בחותמו של אדם הראשון, היינו שכלם יש להם דעת ותבונה, ובכל זאת אין אחד דומה לחבירו, כי מצינו שלימות הרבה אשר אינם מצויים רק בהפרטים לבד, ואין איש אחר מוכשר למעלה זאת, מפני שנעדר ממנו התכונה הטבעית, אשר תאשרהו לזה, כמו כל מלאכת חושב וחרש וציור וכלי שיר, אינם נתונים לכל אדם רק למי שניתנה לו ההכשרה מיום הולדו, ואף על פי שכל בני אדם יש להם השכלה והבנה, להשיג הכל והחלק, והסיבה לזה מפני שהאדם מדיני בטבעו, ואין אפשרות באיש פרטי שיחיה לבדו בהעדר שאר האנשים, לכן איש את אחיו יעזורו, וע״י כלם נעשה גוף אחד מחובר, והפרטים המה רק אברים נפרדים, אשר אין באפשרותם לעמוד לבדם, ובשביל זה נברא האדם יחידי ובני אדם הנטבעים בטבעו, נפרדים זה מזה, להורות על ענין היקר הזה שרק בקבוץ אזי נעשו גוף אחד, ומפני זה החוב לכל אחד לומר בשבילי נברא העולם, שאף איש המוני אשר אין מקדיש עתותיו רק להתעסקות בעניני העולם, וע״ז לבד היה מוטב לו שלא נברא, בכל זאת יש בו תועלת עצום, במה שהוא סיוע ועזר, לאותן הסגולות אשר כל מגמתם להתעסק לבוא בסוד ה׳ ולעמוד לשרת לפני ה׳ בקודש, ובהעדר עשיות המון העם להחיש צרכי הגוף לפני האדם היקר הזה, אזי לא היה אפשרות ביד החסיד הזה לעמוד על המצפה להשלים עצמו בדיעות ובמושכלות, כי הגוף מדור להנפש, ובדירה רעוע האדם מוכן לכל מקרה ופגע, ועל זה נאמר בכל דרכיך דעהו אשר הוא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה (ברכות ס״ג ע"א) והרמב״ם פ״ג מה׳ דיעות מביאו, היינו שאם מכווין בכל פעולותיו ועשיותיו, שכל השתדלותו הוא לקיים מצות בוראו להיות אמצעי לעזור לאדם המעולה, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, וראוי לו לומר בשבילי נברא העולם וגם הוא סבה להרבות הטוב במין בני אדם:
ועפ"ז מובן ג״כ ענין המאמר של בן זומא, אשר הצגנו בפתח דברינו, גם הוא הכיר וראה כמה יגיעות צריך שיגע האדם שעומד לבד, עד שימצא פת לאכול, ובגד ללבוש, ושאר אומניות, ואפילו יחיה כחיי מתושלח, אין באפשרות לו להספיק צרכיו לבדו, בלי עזר משאר אנשים3, והוא משכים ומוצא הכל מוכן לפניו, והוא מן הזרות שיהיה כל העוסקים בישוב, מציאותם לריק ולבטלה, ועל כרחך תכליתם הוא במה שמכינים את הכל שיהי׳ האיש הנבחר מוצא כל זאת ערוך לפניו, ויהיה לבו פנוי מכל עסקי העולם מוכן לעסוק בתורה ועבודת ה׳, לכן סיים בן זומא שאורח טוב מה הוא אומר כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי, כלומר אדם טוב וישר אומר, כל העולם נברא עבורו, מפני שעוסק בישוב העולם ומשלים מעשהו, במה שמוציא כחות הטבע אל הפועל, ועל ידי זה יחשוב כי גדלה מעלתו בבריאה, ויעשה הכל על הכוונה הנכונה, ולא ישחית פעולתו, אבל אורח רע מה אומר כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו, שמחשב ואומר אחרי שכל עסקי אינו רק בענינים שפלים, אם כן אין צריך להשתדל שיהיה מתנהג בחכמה, רק יראת ה׳ יעזוב מעל פניו אחרי שלדעתו איננו חשוב וספון בבריאה, ואיננו רק טפל וסניף, וכבר ידענו מה שפי׳ הרב העקרים הקרא כי עמך הסליחה למען תורא, כי מעלת התשובה, הוא תרופה לכל העולם, מאשר האדם עלול לחטא ולפשע, ואם חס ושלום אין רפואה וסליחה על עונו, הנה מיד בעבור אדם עברה על קלה על דעת קונו, יאמר בלבבו כדרך שאמר אלישע אחר (פרק ב׳ דחגיגה) עד דלתהני מהאי עלמא ליתהני בהאי עלמא, ויהיה עובר בשאט נפש על כל עבירות שבתורה, ויעשה מה שלבו חפץ אחר שיחשוב וידמה בדעתו כי הוא כבר כלי אובד, ואין לו שום תקוה להטיב מצבו בעולם הבא, שוב כל העקוב לפניו למישור, ולא יהיה באפשרות כלל שתתקיים מין אנושי בדרך זה שיהיה מותר לעוברי עבירה לעשות כל הרעות המגונות, ומפ"ז אמר כי עמך הסליחה למען תורא, שע"י שהקב"ה הוא סולח ומוחל לבני ארם כלם, אף שנטו מדרך הישר, ומפני זה גם אלו החטאים מבינים ונותנים אל לבם, כי עוד יש תוחלת לפניהם ותקוה לאחריתם, ומטיבים דרכם הרע ויראים מאל יתברך בבטחון, כי הקב״ה יסור עונם וחטאתם תמחה, ומכל שכן שהחוב מוטל על האנשים העוסקים בישוב לחשוב כי גדלה מעלתם וכל מה שטרח השי״ת בבריאה הכל בשבילם למען יעשו הכל על הכוונה הנאותה4:
וכן יתבאר לנו ג״כ המקרא (מלאכי ב׳) ולא אחד עשה ושאר רוח לו, ומה האחד מבקש זרע אלקים, השמרו ברוחכם ובאשת נעורכם אל תבגודו, הכוונה כמו שאמרנו למעלה במשנה דסנהדרין כי נברא האדם יחידי, מפני שלום הבריות, וכן אמר הנביא קודם לזה הלא אב אחד לכלנו, אל אחד בראנו, מדוע נבגוד איש באחיו, ואמרינן ג״כ בתורת כהנים פ׳ קדושים, ואהבת לרעך כמוך, אמר ר״ע זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם בהבראו כלל גדול מזה, והכוונה דהנה מקרא ואהבת לריעך כמוך, לא נשמע לנו רק שיהיה אוהב את זולתו כעצמו וכגופו, אולם בעצמותו יש גם כן הבדל, מה שסמוך ללבו ולראשו הוא הנכבד יותר מהרגלים וידים המרוחקים מן הלב, ומניח לחתוך אבריו בעת ההכרח למען הציל שאר גופו, כמו שמצינו באיוב עור בעד עור וכל אשר לאדם יתן בעד נפשו, כן ההכרח בהכלל שהם גוף אחד, הנה האברים הקרובים המה יותר מכובדים מאברים הרחוקים, וע״ז אמרו חז"ל (ב״מ ע״א ע"א) חייך קודמים, וא״כ אף אם מקיים ואהבת לריעך כמוך, בכל זאת האדם קרוב אצל עצמו יותר, ואהבתו נגד הזולת הוא כאהבתו לאברים הרחוקים מלבו, אבל ממקרא זה ספר תולדות אדם בהבראו, אשר נאמר בצלם אלקים עשה את האדם, והאדם נכבד רק מצד ההתחלה שכלית אשר בו, עיין מורה פ׳ א׳ ופרק שני מס׳ המורה שעל זה נאמר בצלם אלהים, ומצד הנפש כלם שווים לטובה וכל הנשמות נחצבו ממחצב אחד, אחודים וצמודים יחד, לכן בני אדם כלם המה אחד ונפש אחד להם ואין כאן הבדל בין הרחוקים והקרובים, ובגורם רעה לחבירו הנה נפשו ועצמותו הוא חובל, ומפ״ז מקרא זה כלל גדול יותר מן ואהבת לריעך כמוך: וזה ג״כ הכוונה במקרא ולא אחד עשה, וכי לא עשה השי״ת את האדם יחידי5, ושאר רוח לו רק שהאיש ע״פ הרוב הוא מסוגל ומוכשר לענינים התלוים בחכמה ובתבונה וברוח, יותר מהאשה, ונבראת עצם מעצמיו, להודיע כי מאיש לקחה זאת והיא טפלה אליו, ובכל זאת היא עצמותו וגופו, ומה האחד מבקש, היינו למה נברא האדם יחידי על דרך זה, להודיע כי כלם זרע אלקים, ומטרת הבריאה היתה רק שיהיה התהוות האדם על דרך זה מפני שלום הבריות, לכן השמרו ברוחכם שישמרו מלהתנשא במעלה זאת שיש לו יתרון בחכמה וברוח על הנשים מפני שגם הם זרע אלקים ולא יבגדו על ידי זה באשת נעורם, וזה מה שרצינו לבאר כעת: