דרך ימה· רבי יעקב מאיר צבי פרידלנדר
ספר הבה תמים לשבת תשובה
ב"ה ספר הבה תמים לשבת שובה:
[אות א] (וילך) לא אוכל עוד לצאת ולבא וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה ופרש"י זו פירוש לפי שה' אמר אלי לכך לא אוכל.
ומזרחי הקשה דלא מצינו בוא"ו שיהי' פירושו לפי. וי"ל דמבואר בילקוט שמעוני פ' אתחנן שמשה רבינו ביקש אם לא יוכל להיות מנהיג ישראל יעבר את הירדן כאיש פשוט. ולפי זה י"ל דשתי ענינים אמר לא אוכל עוד לצאת ולבא דהיינו להיות מנהיג ישראל וה' אמר לו שגם כאיש פשוט לא יעבר ויומתק דכן מצינו זה הלשון במנהיג ישראל אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, וגם דבעת שנתמנה משה רבינו למנהיג הו' בן פ' שנה כמספר תיבת עוד ואמר שזה שהוא מנהיג ישראל משהו' בן פ' שנה לא אוכל עוד לצאת:
[אות ב] ה' אלקיך הוא עבר לפניך ואחר כך כתיב ה' אלקיך הוא ההולך עמך. וראיתי מפרשים דהשני הוא מדריגה פחותה מן הראשון, והוא דחוק דלמה יפלו ממדריגתם ובפרט דבשני' כתיב חזקו ואמצו משמעו שע"י התחזקות ובא למדריגה גדולה שיקוים בהם ושכנתי בתוכם, וכן הלשון עמך הוא דביקות והם מרכבה לשכינה כאבותינו הקדושים:
[אות ג] הקהל את העם וגו' ובניהם אשר לא ידעו וגו' וי"ל דרמב"ן כתב ובניהם הם הטף שזכר כי ישמעו וישאלו והאבות ירגילום ויחנכו אותם כי אין הטף הזה יונקי שדים אבל הם קטני השנים הקרובים להתחנך, וזה טעם ולמדו ליראה בעתיד כי למעלה אמר ולמדו ויראו, אבל רבותינו אמרו והטף למה באו ליתן שכר למביאיהם עכ"ד- ומהרש"א בחגיגה ג' כתב דודאי אמת דבניהם קאי על קטנים שהגיעו לחינוך והם בכלל שמיעה ולימוד כדאמרינן קטן שהגיע לחינוך אביו מלמדו תורה ואשר לא ידעו היינו שאין יודעין לשמור ולעשות שנזכר בקרא גבי אנשים ונשים, וא"כ טף לא איירי בהגיע לחינוך ואינן בכלל שמיעה ולימוד ובאים רק ליתן שכר למביאיהם, ובספר דברי יוסף הוסיף דגבי בניהם אמר ולמדו היא מלה מהופכת מעבר לעתיד וגבי אנשים ונשים אמר למען ילמדו שהוא לשון עתיד וא"ש דבנים היינו שהגיעו לחינוך על כן אמר ולמדו מעבר לעתיד דהלימוד אצלם רק לחנך אותם שיקיימו כשיגדלו שעתה עדיין אינן בר חיובא ואברבנאל נתקשה למה הוצרכו לתת טעם לטף הלא הכתוב נתן טעם למען ישמעו, וכתב ואולי הם הבינו שאמרו ובניהם אינו הטף שזכר למעלה אלא הדורות הבאים אחריהם. ולמה שהקדמנו אתי שפיר דבניהם מיירי בהגיעו לחינוך ויומתק לשון חכז"ל בטף ליתן שכר למביאיהם כלשונם ז"ל שאמרו בן מורכב על כתיפו של אביו ולפי זה י"ל בגר שנתגייר הוא ובניו עמו הטף שאין יכולין לבא בעצמן אם יביאום אבותם מקבלים שכר אבל הבנים שהגיעו לחינוך שבאים מעצמן רק מצד מצות חינוך זה אין מוטל על אביו הגר דהא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו קורבה עם אביו הגר לכך הפסיק בגרך בין טף לבנים:
[אות ד] בעיקר קושיתם טף למה בא צריך ביאור דהא בירושלמי פ"א דיבמות הל' ו' אמר ר' יונתן בן הרכינס על ר' יושע בן חנניא זכור אנו שהיתה אמו מולכת ערוסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה, ומאי זה קושיא טף למה בא. וי"ל דבספר נחלת יעקב כתב שקשה להבין שיהא מצוה שאין בה שום תועלת רק לקבל שכר א"ו דיש טעם למצוה זו והקושיא הוא שאין מן הצורך לצוות להביא הטף מאחר דהאנשים והנשים עולין לבית הבחירה ודאי לא יניחו הטף בביתם וגם בלא ציווי יקחו עמהם הטף וע"ז משני שבאה הציוי כדי לקבל שכר על ההבאה ומיושב דודאי טובה גדולה לטף לבא לבית הבחירה, והקושיא רק לאיזה ענין הוצרך לצוות ע"ז:
[אות ה] ואמר ביום ההוא הלא על כי אלקי בקרבי וגו', מקשים מאחר שהתודו על חטאתם למה הוסיף להכפיל ההסתרה. וי"ל הבורא ב"ה רצונו שיוכר כל איש ישראל על פניו שהוא בר ישראל כמאמר הכתוב (ישעי' ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה', והם התודו רק על כי אין אלקי בקרבי דהיינו שדי אם הוא יהודי בקרב לבו לכן הוא ית' מסתיר פניו גם על פני' בעלמא כי פנה אל אלקים אחרים ועל אביזרי' דע"ז:
[אות ו] או יאמר בשנדקדק מה זה שאמר והי' לאכול הלא אחר כך אמר ומצאו' צרות רבות ורעות שהוא כולל הכל. וגם מה זה שדייק הרעות האלה שתיבת האלה בא ליחד אלו דוקא וגם תחלה אמר רק והסתר ואחר כך אמר הסתר אסתר הסתרה כפולה. וי"ל פעמים האומות גוזרין גזירות רעות על ישראל ומשביתים אוכל מפיהם אבל אין מכוונין לצערם רק שנראה להם אם לא יגזרו כן לא יהי' להם הנצרך להם ועושים כן רק לטובת עצמן ואם כי גם זה יכאב לב אבל אין זה יוצא מדרך הטבע וסדר העולם שאוהב עצמו יותר מחבירו. ולפעמים גוזרין גזירות רעות שאין הם נהנין כלום מזה רק כדי לצער את ישראל זה יכאב מאד והוא נגד הטבע וסדר העולם. והנה עונשי השי"ת הם באים תמיד תחלה עונשים קלים ואם לא יועילו אז באים עונשים חמורים ככתוב ואם עד אלה לא תשמעו לו ויספתי ליסרה אתכם וחכז"ל דרשו (פסחים ל"ב ב') על הפ' ואיש כי יאכל קודש פרט למזיק שאם אוכל ממון חבירו הוא נהנה מזה משא"כ במזיק. וזו שאמרו שאם יחטאו ויסתיר השי"ת השגחתו מהם והי' לאכול שיגזרו עליהם גזירות רעות שהם לטובת עצמן דומיא דאכילה ואם לא יתנו לב לשוב לפניו ות' אז יוסיף הסתרה ומצאוו צרות רבות ורעות שהם רק להרע לישראל בלתו הנאתם ואז יאמרו קלי הדעת על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות שח"ו אין השגחה ולית דין ולית דיין והעולם הפקר כי אל"כ איך יעלה בידם לעשות רעות האלם דייקא שאינן להנאתן כלל ועל חטא כפרם בהשגחה יוכפל הסתרת פנים והרעות ואז יודו ויבינו שבכל הצרות שבאו עליהם הי' הבורא ב"ה משגיח עלינו כי קודם הי' להם טוב מעתה שנתרבו הצרות:
[אות ז] או יאמר בהקדם לדקדק דבהסתרה פשוטה כתיב מהם ובהסתרה כפולה לא כתיב מהם וגם בהסתרה פשוטה כתיב עונש ומצאו' צרות רבות ורעות לא כן בהסתרה כפולה לא כתיב עונש כלל. דהנה בכל חטא מענישין לפי עצם החטא וגם לפי ערך איש החוטא בתהלים נ' וסביביו נשערה מאד, ובעמוס ג' רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם עונותיכם. וגם מבואר ברבה איכה עה"פ חטא חטאה ירושלים וכי אוה"ע אינן חוטאין אלא אוה"ע אף על פי שחוטאין איני כלום אבל ישראל כיון שחטאו גלו. ובספר חסד לאברהם כתב דאוה"ע אינן פוגמין בעולמות עליונים רק בשר שלהם אבל ישראל פוגמין בכל העולמות בחטאתיהם ובזה פרשתי בספרי אבות על בנים דף י"ח אות י' הכתוב (בישעי' א') ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כו תרבו תפלה איננו שומע ידיכם דמים מלאו והכתוב שם בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, דצריך ביאור דתיבת והם לכאורה מיותר. ולפי"ז אתי שפיר דלפי גדולת מדרגתם יוגדל החטא והעונש וזו בנים שגדלתי ורוממתי הם פשעו בי וחטאם חמור, והבטיח שאם יכנעו ויתפללו לפניו והיינו ובפרישכם כפיכם יקל עונשם ולא אביט מי הוא החוטא, וזו אעלים עיני מכם דייקא רק אל החטא אדרוש ואם ירבו בתפלה ימחל גם על החטא עצמו ולא ישמע הקטרוג שידיכם דמים מלאו. וזו שאמר והסתרתי פני מהם הוא טובה גדולה להקל העונש שלא אראה מי הוא החוטא וגדולת מדרגתו ולאחר שיתודו יסתיר פניו הן מהחוטא והן מהחטא על כל הרעה ותשליך במצולת ים כל חטאתם כי והי' תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד, ואמרו חכמינו ז"ל (חגיגה ה') ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי ויל"ד דהלא חכז"ל אמרו אין והי' אלא שמחה ואיזה שמחה כי תמצאן אותם רעות. וגם תיבת לפניו צריך ביאור מאי זה לפניו. ובפשיטות י"ל דכיון שהוא עדות כאמרו וענתה לעד לכך צריך להיות לפניו שאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין וצריך להיות לפניו ולענינינו י"ל דבא לנחם אותנו לכל נתיאש ח"ו מרוב צרות כעין זבורא ועקרבא שהן צרות זו לזו שאם יעלה רפואה לזה יכבד חולה האחר, לזה אמר הכתוב ששירה הזאת נאמרה אלפים שנים קודם בא הצרה עליהם ומאחר שיראו שנתקיימה יעוד השירה ולא נפל דבר אחד שלא נתקיים וא"כ בטוחים שגם תתקיים גאולה האחרונה המפורשת בזו השירה על דרך שבסוף מכות שחק רע"ק כשראה שועלים יוצאים מבית קדש קדשים, מאחר שנתקיים הנבואה שועלים הלכו בו יתקיים גם הנבואה עוד ישבו זקנים וזקנות בשערי ירושלים, וזו לפי שהשורה ענתה לפניו אלפים שנה קודם בא הצרה, זה יחזק לב האדם ולא יתיאש מן הגאולה ולזה והי' שמחה כי הרעות והצרות הם הבטחה שיגאלו גאולת עולם: [אות ח] או יאמר דבספר בכור שור (חגיגה ה') על מאמר אחוי לי האי מינא עמא דאהדרינ' מרי' לאפי' מני' אחוי לי' עוד ידו נטוי' עלינו, ופירוש שהכונה על פי דרשת חכמז"ל בזה איכה ב' ג' עה"פ השיב אחור ימינו שנשבע הקב"ה שלא ישיב ימינו עד שיוגאלו ישראל ופסיקתא הובא בילקוט שמעוני (תהלים ס') על הפ' למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך. ולפי"ז הסתרת פנים טובה הוא שאם החזיר פניו ממנו ידו הימנית נטוי' עלינו להגין עלינו עכ"ד. ולפי"ז הסתרת פנים הוא לטובתינו, אבל אם על ידי זה יכפרו בהשגחה אז יסתיר הסתרת פניו ולא יגן עלינו ימינו ית': [אות ט] החיים והמות נתתי לפניכם ואיתא במדרש יכול נלך בדרך שירצה ת"ל ובחרת בחיים, וצ"ב איך הוא שירצו לילך בדרך המות עד שהוצרך הכתוב לצוות שיבחרו בחיים, וי"ל דהי' מקום לטעות דכוונת הכתוב על חיי עוה"ז ובזה ימצאו מרירי יום השואפים למות וכעין שמצינו באיוב וכן אמר הנביא (ירמי ח') ונבחר מות מחיים לשארית הפלטה, לזה אמר ובחרת בחיים בפת"ח תחת הבית להורות שהכונה על חיים נצחיים ומי זה אשר ירצה לאבוד חיים נצחיים ויסבול בתמימות כל היסורים רק שיזכה לעוה"ב:
[אות י] (האזינו) האזינו השמים ואדברה ותשמע ה א רץ אמרי פי יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, ויל"ד השינוי שבין מטר לטל וגם השינוי שבין שמים לארץ. וי"ל דאמרו חכמז"ל (קדושין ל') בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו היא התורה אולם הפעולה הגמורה לנצח היצה"ר היא רק בעוסק בתורה לשמה, אולם כבר אמרו חכמינו ז"ל לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבא לשמה וגם כתב הרמב"ם ז"ל (סוף הל' איסורי ביאה) שאין מחשבות עריות מתגברת רק בלב פנוי מחכמה וא"כ עכ"פ ינצל בשטת הלימוד מיצר הרע גם בלומד שלא לשמה ואמרו חכז"ל (פסחים נ') על סתירת הפסוק (תהלים ק"ח) גדול מעל שמים חסדך והפסוק (תהלים נ"ז) גדול עד שמים חסדך, שאם עושה לשמה הוא מעל השמים ובשלא לשמה הוא רק עד השמים חסדך ומובן עפ"י תיקונו זוה"ק דכל מצוה שלא נעשית בדחילו ורחימא לא פרחת לעילא ממילא הוא רק עד השמים, ולזה כנגד האזינו השמים ואדברה שהתורה והמצות הם בשמים דהיינו בעוסק בה לשמה אז יערף כמטר ישבר לגמרי היצה"ר מעין הכתוב וערפו את העגלה, וכנגד תשמע הארץ שהוא שלא לשמה אז הפעולה חלושה כחילוק בין טל למטר וזו תזל כטל אמרתי:
[אות יא] או יאמר דבפרשת דברים כתיב היום הזה אחל תת פחדך ואמרו חכמז"ל (תענית כ' וע"ז כ"ה) תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב התם (ביהושע ג') היום הזה אחל גדלך לעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהי' עמך ור' שמואל בר נחמני אמר אתי' תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע ביום תת ה' את האמורי, ופריך הש"ס והא כתיב (ביהושע י' י"ד) לא הי' כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע ה' בקול איש ותירצו איבעית אימא שעות הוא דלא הוו נפיש כולי האי ואיבעית אימא אבני ברד לא הוי. והנה בכתוב אין זכר שמשה צוה לחמה לעמוד הגם בהגהות חכמת מנוח בתענית שם כתב שאלו השלשה התפללו ע"ז וזה פלאי שישמע ה' בקול איש אולם אין זכר בכתוב שהתפלל משה, ובספר גבורת ארי בתענית שם כתב בקושית הש"ס לא היתה מלפניו שיקשה ממשה שהי' קודם ליהושע דהא בסיפא דהאי קרא מסיים לשמוע ה' בקול איש והכי קאמר דע"י שאמר יהושע שמש בגבעון דום שמע ה' בקולו והעמיד השמש אבל ההיא עמידה דמשה לא הי' על ידי קול איש שמשה לא אמר שתעמוד השמש ולא התפלל ע"ז כלל אלא הקב"ה מעצמו הבטיחו על זה כדי לגדלו, אלא מהא שעמדה חמה לנקדימון פריך גם לאחריו וקא קשיא לי' דהא לו עמדה החמה ע"י תפלתו והקב"ה שמע לקולו עכ"ד:
[אות והנה ופלא למה לא כתיב מפורש בתורה שעמד החמה למשה רק נלמד בגז"ש ומצאתי שעמד בזה בס' ייטיב לב ריש פרשת ואתחנן, וי"ל דלעשות נס זה בשמים שתעמוד השמש לא הי' אפשר שיצוה משה כן לפי שהי' מסטינים ומקטריגים מעכבים זה אבל בנס שבארץ אמר לעיני כל ופצתה האדמה את פי'. ובזה יובן שאצל השמים אמר לשון האזנה שהוא בלחישה כאדם המדבר לאדם שעומד אצלו ולא נשמע הדיבור לאחרים משא"כ בארץ אמר לשון שמיעה שהוא מרחוק שנשמע הקול לרבים וכזה הי' נס גדול אצל יהושע שדייק הכתוב לשמוע בקול איש והי' זה לעיני כל ישראל שאמר מקודם שכן יהי' ונתקדש שם שמים, וא"ש לפי שאצל משה הי' בדרך נסתר לכך לא נזכר הנס מפורש בתורה רק בגז"ש:
[אות ובזה יובן המדרש על מה שאמר משה רבע"ה אתה החלת להראות את עבדך את גדלך וגו' אעברה נא שטענת משה הי' המתחיל במצוה אומרים לו גמור שמשה הי' הראשון שעמדה לו החמה ולזה ביקש שיסבר את הירדן שגם בפעם השני' יעמיד הוא השמש ומדוייק הלשון אתה החלק שבזה הלשון נרמז שעמדה לו החמה כדכתיב היום אחל תת פחדך שהעמיד החמה למשה, והשיב לו רב לך ואמרו במדרש כבר הגיע זמנו של יהושע להיות רב ועל ידו יעשה הנס בפעם שני' ומדוייק הלשון בדבר הזה דייקא דהיינו דבר זה ממש שבפעם שני' יעשה ע"י יהושע. והנה בפשיטות א"ש על פי המבואר בספרי צדיקים שאם אדם גדול פתח השער ישועה אז ניקל גם לקטן ממנו להעשות ישועה זו על ידו, ויומתק עוד כי בתורה שבעל פה ופה כחו של יהושע משל משה שהוא הראשון שקיבל ממשה והאמין במשה ובכח אמונה זו נעשה נס הנפלא משא"כ משה רבינו שקיבל תורה שבע"פ מפי הגבורה לא הי' נצרך לו אמונה. וי"ל רמז נפלא לזה דבזוה"ק ויחי איתא דתיבת דבש הוא כינוי לתורה שבע"פ ונרמז כל ענין הנס של יהושע בתיבת ד"ב"ש" שהיא נוטריקן שמש בגבעון דום, ומדוייק הכתוב לשמוע בקול איש שמועה דייקא שאצל משה לא כתיב שמועה רק בנס שבארץ אבל בנס שבשמים כתיב לשון האזנה. ומדוייק שכתיב אצל יהושע ויאמר לעיני בני ישראל דלשון אמירה נאמר אצל תורה שבע"פ, ובפתיחתא דאיכה רבתי על איכה יעיב איתא כי מאסו את תורת ה' זו תורה שבכתב ואת אמרת ה' נאצו זו תורה שבע"פ וכ"כ רבינו בחיי ס"פ בא דיבור הוא תורה שבכתב אמירה תורה שבע"פ. ויש להוסיף דבאו"ח סי' תרפ"ז כתב רמ"א אם שכח לומר על הנסים כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ובספר בכור שור חולק עליו דבברכות נ"ד אמרו האומר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא, ופריך מלאה שנהפך עוברה לנס, ומשני אין מזכירין מעשה נסים, וקשה למה אמר שהיא תפלת שוא הא יש מקום לתפלה שתלד בנס אלא ודאי שאין להתפלל על הנם, ובס' ישועת יעקב שם תירץ אף על פי שאם עושין נס לאדם מנכין לו מזכיותיו מ"מ לעומת זה אם נתקדש שם שמים ע"י הנס נתוסיף לו זכות חדש שעל ידו נתפרסם שמו של הקב"ה אבל על נס נסתר שאין נודע לרבים אין להתפלל וא"ש שבמשה שהי' הנס נסתר לא אמר לשמש דום משא"כ ביהושע שהי' לעיני כל יפה עשה שאמר שמש בגבעון דום:
[אות יב] או יאמר דבספר תולדות יעקב יוסף הקשה למה בשמים אמר לשון נוכח ובארץ לשון נסתר ותשמע, עוד מקשים למה לא אמר ושמע הארץ בלשון צווי כמו האזינו השמים וי"ל דעיקר הנס הוא בשמים שגם אם הארץ תתנהג כטבעה להוציא צמחים בכל זה אם השמים יעצרו מלהוריד מטר ממילא לא תוכל הארץ להוציא צמחים לזה אם השמים יאזינו אז ממילא הארץ תשמע: [אות יג] יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, צ"ב לשון לקחי, וי"ל דבספר מלא העמר כתב מטר שאינו שוה לכל נפש קאי על חלק הסוד שקשה להשיגו ואמר לשון עריפה כי מי שרוצה לבא בסוד ה' ואינו ראוי' לזה הורגתו כמו בן עזאי הציץ ומת, וטל הוא חלק הנגלה שיד כל אדם ממשמש בו עכ"ד. והנה איתא (בבבא בתרא י"ד) אורך הלוחות ששה טפחים ומהם טפחים ביד הקב"ה וטפחים ביד משה וטפחים בין יד ליד ופירש בס' נזר הקודש הובא בס' ישמח משה פרשת חקת דחלק הפשט הנקרא תורה שבכתב יד כל אדם להשיגו וחלק הנקרא תורה שבעל פה כל מי שיטרח ישיגנה כמאמרם ז"ל (מגלה ו' ב') יגעתי מצאתי תאמין, וחלק הסוד הוא ביד הקב"ה מתנת השם ליראיו ולולא זה גם אם יגע אינו משיג אותה, ויומתק דעל חלק הסוד שהוא ביד הקב"ה אמר לשון לקחי דצריך לקבלה מיד ה' מתנת ידו ליראיו:
[אות יד] הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא שחת לו לא בניו מומם, י"ל על פי המבואר אם השם הוי' כסדרן גוברים רחמים ואם הוא מהופך דרך אחורים אז דינין שורין בעולם, ובספר נועם אלימלך פ' פנחס פירש הפסוק כי אני ה' לא שניתי הענין שמאתו לא יצא רעות ואין בו השתנות פעם לטובה ופעם לרעה רק ע"י מעשים רעים גורמים להפוך אור הישר והשם ב"ה כשהוא ביושר הוא רחמים וכשהוא מהופך הוא דין עכ"ד וכבר פרשתי בספרי בהית הבקר (אות ש"ס) הכתוב (בישעי' א') נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור היינו שעל ידי מעשים רעים נזורו אמור אותיות השם, וזו שאמר שעי"ז משחיתים את ה' שמהפכים מדת רחמים לדין. וזו שכתב בפ' האזינו כי דור תהפוכות המה שמהפכים אותיות השם, וזו הצור תמים פעלו ותמיד רק מטיב עם בריותיו לכך אם שחת לו לא מאתו תצא הרעות רק בניו מומם צדיק וישר הוא אם אותיות שמו ית' בדרך הישר אז כל העולם שרוים בשלוה:
[אות טו]
או יאמר שמשה רבינו פעל שישראל מאמינים שהוא ית' צדיק וישר ועל הרעה היותר גדולה שנפטר אדם תקנו צדוק הדין הפסוקים אלו והנה לפעמים מת אדם באמצע שנותיו וגם אז לא יהרהרו אחר מידת דינו ית' שכבר כתב הרמב"ם אשרי מי שכלו שנותיו מהרה ולפעמים על ידי שהשלים נפשו בכל מיני שלימות אין עוד מה לתקן בעולם לכן נפטר לחיי' עולם הבא, וזו תמים פעלו האדם שהוא פעולתו ית' כמאמר והגוף פעלך לכן תדע שצדיק וישר ואין עול מאחר שנעשה תמים והשלים נפשו בכל מיני שלימות לכן בא עת פקודתו:
[אות
טז] או יאמר דהכתוב קורא לו ות' הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. ומזה יבאו פתאים לחשוב שהנשמר גדול משומר, אולם שלשה בחינת בשומר האחד שהנשמר גדול כמו עבדי המלך השומרי' אותו והשני שהשומר נצרך להנשער כמו הרועה הצאן, והשלישי הוא מאהבת השומר להנשמר כמו אב השומר את בנו וזו הלה' תגמלו זאת תחת אהבתו לשמור אותנו יחשבו רעה שהוא נצרך להנשמר, לזה אמר שחת לו לא אם האדם משחית דרכו אין הפגם מגיע לו ית' כמאמר איוב (ל"ה ו') אם חטאת מה תפעל בו הלא הוא אביך קנוך יסובבנה'. יצרנו כאשון עינו על גוזליו ירחף מאהבת לבניו:
[אות יז] או יאמר עפ"י שפירש מהר"ם שיק זצ"ל הפסוק הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם שאי אפשר לעמוד על המובחן אם האדם הוא ירא שמים באמת או הוא רק מתנהג כירא לעיני הבריות ושבע תועבות בלבו אבל כשיגדל בנים אז לרוב פעמים מתגלה מה שבלבו ואם אינו ירא שמים באמת שוחר הוא רק לטובת הגוף של בניו ואיני מגדלם לתורה בחשבו שאז יהי' שרוים יותר בשלו' וזו הנסתרות מה בלבו של אדם לה' אלקינו כי רק הוא בוחן לבבות וצופה נסתרות אבל והנגלות שמתגלה בעת שלנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה אז הנסתרות נעשו נגלות. וזו שחת לו לעצמו הוא מושחת אבל לעיני הבריות אוני נראה כמושחת אז בניו מומם ניכר מומו בבניו:
[אות יח] אני פרשתי הכתוב הנסתרות לה' אלקינו, דאם בעת שאין עושין רצונו של מקום בכל זה ית' משגיח עליהם רק שאין השגחתו עליהם בגלוי רק כמציץ מן החרכים ואינו מניח לכלותם למען שמו ית' ולמען זכות אבותינו הקדושים אבל אם עושין רצונו ית' אז רואים כל עמי הארץ ששם ה' נקרא עלינו והוא אבינו ואנו בניו, וזו הנסתרות השגחה בדרך נסתר הוא לה' אלקינו גם אם אין מעשיהם ראוים, אבל והנגלות שיהי' השגחתו גלוי לעיני כל הוא רק אם לשמור את כל דבר התורה:
[אות י"ט] או יאמר דגם אם הרבה אנשים עושים מצוה אחת אין שכרן שוה. כי השכר לפי טהרת המחשבה והדביקות והשמחה שבלב. וזו הנסתרות דהיינו המחשבה לה' אלקינו רק הוא המבין על זה והנגלות הוא המעשה היינו לעשות את כל דבר התורה:
[אות כ] או יאמר דבספר נועם אלימלך פ' חקת בד"ה או יאמר כתב השי"ת נתן לנו התורה הקדושה הכלולה כנגד אהבה ויראה דהיראה הוא הנגלה דהיינו מחמת שאנו רואים את מעשה נוראותיו ונפלאותיו אנו יראים מפניו ית"ש ומצד נוראותיו מורא עלה על ראשינו והוא הנגלה, ואהבה הוא הנסתר דאהבה יוכל להיות כשמזכירין לפניו איזה דבר יופי ומהולל ומהללים ומשבחים לפניו הדבר הזה אז לבו מתלהב לדבר זה מאד ונפשו משתוקק שיזכה לראות דבר ההוא עכ"ד והנה א"א לזכות לאהבה רק אם זוכה ליראה אז נותנים לו מתנה מן השמים אהבה. וזו הנסתרות דהיינו אהבה הוא רק לה' אלקינו למי שרוצה ליתן מתנה זו אבל והנגלות היינו היראה צריכין להשתדל להשיגה ע"י שנשמע את כל התורה:
[אות כ"א] עם נבל ולא חכם זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור. י"ל המינין מתרעמין על חכמי הדור שעושים גזירות ותקנות לשמור התורה והם בסכלותן צועקים הכי תורה חדשה ניתנה ואין מבינים כי באמת התורה נצחיי ולא תשתנה אבל לפי מעמד הדור הוצרכו לעשות גדרים לקיים התורה. והנה ניוול הוא זלזול כעין הכתוב וינבל צור ישועתו, וזו עם נבל שמזלזלין בתקנת חכמי הדור ולא חכם שלא למדו שאלו למדו הי' מבינים שדברי חכמים כדרבנות וכולם נתנו מרועה אחד זכור ומות עולם ואז תבינו שמן הצורך הוא שנות דור ודור השינוי הנעשה בדור מן הדורות שאל אביך ויגדך שמימות משה רע"ה הי' תמיד כן שעשו משמרת להתורה לפי צורך הדור:
[אות כ"ב] ה' בדד ינחנו ואין עמו קל נכר ובמסורה (משלי י"ח) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, י"ל דאבן עזרא פירש ואין עמו קאי על ישראל, ולפי זה צריך ביאור הלשון עמו דבפרשת נצבים כתיב כסף וזהב אשר עמהם ופירש"י של כסף וזהב עמהם בחדרי משכיתם לפי שהם יראים שיגנבו אותם וזה אין שייך אצל ישראל שאצלם אין ע"ז לא בגלוי ולא עמהם, וי"ל הגם שבטלו יצרא דע"ז אנשי כנסת הגדולה אולם בדורות אחרונים נעשה הכסף וזהב הע"ז שהכל רצין אחריהם וכבר הזהירה תוה"ק למלך ישראל שלא ירבה לו כסף וזהב אולם לפעמים נצרך הכסף והזהב (דברים טובים להחזיק ידי עניים ולומדי תורה לזה דייק הכתוב עמהם דהיינו לצרכם לא יחזיקו כסף וזהב אבל מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו להציל עשוקים:
[אות כ"ג] כי דור תהפכות המה אראה מה אחריתם, י"ל דבס' נועם מגדים פ' נצבים עה"פ אם יהי' נדחך בקצה השמים הביא שהבעש"ט זי"ע המליץ עבור עם קדוש שכל מה שעושין אפי' עבירות סוף מעשה הוא לה' גם עושק ואונאה עושים כדי להחזיק בניהם לתורה ולכבד השבת וליתן צדקה וזו אם יהי' נדחך היינו העבירה שהיא נדח ואיני קרוב לפרגוד בקצה ר"ל אם בקצה וסוף הדבר יגיע ממנו לשמים אז מניצוץ זה יקבצך עכ"ד. וזו שאמר אראה מה אחריתם אם עכ"פ בסוף מעשיהם יש ניצוץ לשמים:
[אות כ"ד] או יאמר כי הגאון הצדיק מו"ה מנחם מענדל זצ"ל מרימענעב הזהיר מאד לבל ילכו במלבושים עשוים לפי התחדשות תמידי הנקרא מאדע בלע"ז שעל ידי זה מתרבים הוצאות חנם שהבגדים עדיין טובים ויפים ועושים מלבושים חדשים כדי שיהי' לרוח הזמן לבל ישתנו מפריצי האומות זו לגוף ועוד יותר לנפש שלרוב דרך מלבושים אלו אינן לפי הצניעות שהורגלו בו מאז בישראל וגם באנשים על ידי שצריכין לחדש תמיד הוא ממש כחוכא לעיני כל בעל שכל למשל אנשים גדולים הולכים במכנסים קצרים כילד קטן ובאותו זמן הילדים קטנים לובשים מכנסים ארוכים עד לארץ, וזו דור תהפכות המה גדולים מתלבשים כקטנים וקטנים כגדולים רק להדמות להם:
[אות כ"ה] הם קנאוני בלא קל כעסוני בהבליהם. ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם, י"ל דחכמז"ל (ע"ז ח') אמרו ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הן י"ל חכמינו ז"ל אמרו כל המתגאה או כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכתיב ונתן לך שם לב רגז שם דייקא כמבואר בנדרים (דף כ"ב) לפי זה מאחר שעלולים בחוצה לארץ לכעוס נחשבו כאלו הי' עובדי ע"ז וזו שאמר שנענשו מדה כנגד מדה שהם עבדו ע"ז מרב כל לבסוף יהי' כעובדי ע"ז מעוני ומרוב צער שיהי' שרוים תמיד בכעס שנחשב כעובדי ע"ז והם הכעיסו אותו ות' בהבליהם יענשו שיהי' שרוים תמיד בכעס:
[אות כ"ו] חצי אכלה בם, ואמרו חכמז"ל (סוטה ט') חצי כלין והם אינן כלין, י"ל דאיתא בתנחומא עה"פ אתם נצבים אמר חזקי' בנו של ר' חייא למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות לפי ששמעו ישראל הקללות הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו מיד פייסן משה בואתם נצבים שלא יעשו הקללות כלי' בהם וי"ל לכך קראן חצי על שם מספר הקללות שהן צ"ח: [אות כ"ז] כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה, וצ"ב שמתחיל בלשון יחיד גוי וסיים המה שהוא לשון רבים. י"ל דחכמז"ל אמרו (בילקוט הושע ד') עה"פ חבור עצבים מפרים הנח לו רבי אומר גדול השלום שאפי' ישראל עובדים עבודת אלילים ושלו' ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח ל' משנחלקו מה הוא אומר חלק לבם עתה יאשמו (הושע י') וזו כל זמן שהי' בהם אחדות ונקראין בלשון יחיד הי' להם עצה להנצל מעונש אבל בשעה שיש פירוד ביניהן ונקראין בלשון רבים אבדה עצה מהם להנצל מעונש:
[אות כ"ח] לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם י"ל שיש ביד כל אדם להבחין בעוה"ז אם נפשו טהורה ויזכה לחיי עוה"ב או ח"ו להיפך שאם נפשו טהורה כשילמוד תורה יבין לימודו ואם נפשו איננה טהורה שערי תורה סגורים לפניו ומשנתו אינו עולה יפה, ובס' יערות דבש כתב שביום שלא כיון יפה בתפלתו הי' לימודו באותו יום קשה עליו להשיג האמת וזו לו חכמו ישכילו זאת בעת לימודם יבינו בעוה"ז לאחריתם מה יהי' אחריתם:
[אות כ"ט] או יאמר דבספר חובת הלבבות שער עבודת אלקים פרק ט' כתב שבקצת איי הודו מדינה אחת הסכימו יושבי' למנות עליהם איש נכרי בכל שנה וכאשר השלים לו השנה יוציאוה' ויחזור על הענין שהי' בו קודם שנתמנה והי' כאשר מנו עליהם איש סכל לא ידע סודם בו קבץ ממונות ובנה ארמונות וחזקם ולא הוציא ממדינתם דבר והשתדל להביא כל אשר הי' לו חוץ למדינה ממון ואשה ובנים אלי' וכאשר נשלמה לו השנה הוציאו אותו אנשי מדינה ההיא נעור וריק מן הכל והפרודו בינו ובין כל מה שקנה וקנה תחלה וסוף ולא מצא בצאתו מאומה מכל מה שהי' לו בעיר וחוצה לה והי' מתחרט ומתאבל על טרחו והשתדלותו במה שבנה וקבץ והי' לזולתו ואחר כך הסכימה דעתם למנות עליהם איש נכרי נלבב ונבון, וכאשר נתמנה עליהם בחר מהם איש אחד והטיב אליו ושאל אותו על מנהגי העם ודתיהם עם מי שנתמנה עליהם קודם, וגלה לו סודם ודעתם בו וכאשר ידע הדבר לא נתעסק במאומה ממה שנתעסק בו הראשון אשר זכרנו אך השתדל וטרח להוציא כל דבר יקר שהי' במדינה ההוא למדינה אחרת ושם כל מכמניו ומחמודיו בזולתם ולא בטח בגדלותם ובכבודם והי' בין האבל והשמחה כל ימי עמדו במדינה מתאבל במהירות יציאתו מאתם ועל שמעט בעיניו מה שמוציא מן חמודותיו כי אם הי' עומד שם הי' מוציא יותר והי' שמח בצאתו מהרה ממנה להתישב במקום אשר שם חמודותיו וישתמש בהם באופני תועלותיו ומיני הנאותיו בלב שלם ונפש בטוחה והתמדת ענין, וכששלמה שנתו לא דאג על צאתו מאתם אך מהר לדבר בשמחת לב וסבר פנים משבח מעשהו והשתדלותו והלך לטובה רבה וכבוד גדול בשמחה מתמדת ושמח בשני הענינים והגיע אל תאותו בשני המקומות, והנמשל האדם נשלח לעוה"ז והוא מלך על כל הברואים אם הוא חכם מבין שכצל ימינו על ארץ ואם לא ישתדל להכין לו כעת צאתו מן העולם הזה ערום ישוב לביתו, אבל לו חכמו ישכילו זאת שהאדם כגר בעוה"ז ויבינו לאחריתם להכין להם זכיות בעת צאתו מן העוה"ז ואז ישחק ליום אחרון:
[אות ל] או יאמר על פי המובא בילקוט ראובני ראה בשם סודי רזי שאם אדם נותן ללומדי תורה וגומל חסד עמהם כשמת לומדים אמו. וזו לו חכמו ישכילו זאת להחזיק לומדי תורה הנקראת זאת אעפ"י שבעוה"ז אין מבינים יבינו לאחריתם לאחר מותם:
[אות ל"א] או יאמר על פי שכ' בשם בעש"ט זי"ע שאמר שכל מה שיחסר לאדם יתפלל רק על השכינה הקדושה ואז יושעו מהנצרך להם וזאת הוא כנוי לשכינה וזו לו חכמו לא יצעקו על מה שחסר להם רק ישכילו זאת שתהי' השכינה הקדושה במלואה בלי חסרון ואז ממילא יושעו ויבינו לאחריתם:
[אות ל"ב] איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, והקשה המזרחי דבפרשת בחקותי על הפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו אמרו בתורת כהנים והיכן הוא החשבון והלא לא הי' צריך לומר אלא שנים מכם אלפים ירדפו, אלא איני דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה, וזה ניחא בפ' בחקתי דזכות הרבים מרובה מזכות היחיד, אבל בפ' האזינו שהוא לרעה יקשה כנ"ל שנים יניסו רבבה איני לפי החשבון. וי"ל דמפורש בפ' בחקתי בקרא שלפניו דרדיפה הכונה לכלותם לגמרי דכתיב ברדיפה ונפלו לפניכם לחרב אבל בפ' האזינו כתיב ניסה וזה אינו רדיפה כמאמרם ז"ל (סוטה מ"ד ב') תחילת נפילה ניסה אלמא דניסה רק התחלת נפילה, ובזה מיושב מה שכפל בפ' בחקתי הרדיפה שסיים ומאה מכם רבבה ירדפו אעפ"י שהתחיל הפסוק ורדפו, והטעם שהי' מקום לטעות דגם כאן הכונה דמאה רבבה הכונה על ניסה לזה כפל ירדפו שהוא רדיפה גמורה כעין תחלת הפסוק ומוכרח דאינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים: [אות ל"ג] לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם וחש עתידות למו, י"ל דבכתובות (נ' א') אמרו שבאושא התקינו אשה שמכרה נכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מידי לקוחות, וי"ל טעם למה התקינו אז זה התקנה כי אז התחיל הגלות וזו אחת מהגליות שגלתה סנהדרין לאושא כמבואר (ראש השנה ל"א) וע"י הגלות שנתערבו בין האומות נשתקעו כמה נפשות ביניהם והבורא ב"ה הוא כבעל וישראל הם כאשתו ולכן תקנו שהבעל מוציא מידי לקוחות ועי"ז גם הקב"ה יפדה נפשות העשוקות אם כי בעונותינו נמכרנו הוא ית' מוציא מידי הלקוחות והנה לעת תמוט רגלם שיבררו כל הנצוצות גם אשר נשתקעו ברגלם כהאר"י הקדוש שעל שם זה נקרא זה הזמן עיקבא דמשיחא ורמז באיזה אופן יתוקנו הנשמות על פי הדין כי תיבות חש עתידות למו בגימטריא תקנות אושא:
[אות ל"ד] ואין מידי מציל כי אשא אל שמים ידי, י"ל בדרך אפשר כי שר העולם נקרא ידו ית' שעל ידו מנהיג העולם והוא מטטרו"ן שעליו נאמר בפרשת משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ופי' רש"י ז"ל רבותינו אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו הרי שאין בכחו למחול ולהציל רק הוא ית' לבדו. וזו אין מידי מציל שמטטרון אין בכחו להציל רק לדבר שנשלח מאתו ית' ורמז דתיבת א"ל ש"מים י"דו ר"ת איש שהוא חנוך נעשה מטטרון ונהפך מאיש למלאך:
[אות ל"ה] אתם נצבים היום, במדרש זו שאמר הכ' הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד י"ל דחכמז"ל אמרו רשעים מלאים חרטות ולכך אינם רשעים רק ברגע שחוטאים ומיד כשהופך פניו מעבירה מתחרט ואיני עוד רשע, והחילוק בין רשע לצדיק שהצדיק אינו זז אפי' רגע מדרך הטוב שהוא בנין עדי עד. וזו אתם נצבים לפני ה' אלקיכם וע"ז אמר שברשעים כתיב הפך רשעים ואינם מיד שהופכין פנים מעבירה אינן עוד רשעים והחילוק רק שבית צדיקים יעמוד ולא זז ממקומו אפי' רגע:
[אות ל"ו] שלו' יהי' לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה, צ"ב איך יעלה על הדעת שעל ידי זה יהי' שלו' לו. י"ל דבפ' פנחס כתיב בריתי שלום תרגם אונקלס אריכת ימים, והנה כתוב השמר לך פן תשכח ואמרו רז"ל (אבות פ"ג מ"ח) השוכח דבר אחד ממשנתו חייב מיתה ולזה מאחר שאמר אשר לבבו פונה היום פירוש שיפנה עורף לשמוע דברי תורה ויחשוב שעי"ז יאריך ימים וזו שלו' יהי' לי שלא יתחייב מיתה על ששכח דבר אחד ממשנתו מאחר שלא שמע תורה מעולם. וזו למען ספות הרוה את הצמאה מי שהוא שבע ואיני צמא לשמוע דברי תורה:
[אות ל"ז] והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ושבת עד ה' אלקיך, וצ"ב לענין מאי זכר שה' הדיחם בין הגוים, וי"ל כי ע"י עול גלות הכבד מאד וצרות מתגברות יום יום יחשבו חסירי דעת שאם יתדמו לאוה"ע יקל גלותם והוא אך שוא כדמיון השוטה המבקש מהמקל שלא יכה אותו הלא האומות הם שבט עברתו ית' כדכתיב [ישעי' י' ח'] הוי אשור שבט אפי וכתיב (ישעי' ט' י"ב) לא שב העם עד המכה' וזה שאמר מאחר שה' הדיחם בין הגוים אין לצפות ישועה מהם רק ממנו ית' המדיחם וזו אם תבא לידיעה זו שס' הדוחך אז ושבת עד ה' אלקיך עד שב עד המכה:
[אות ל"ח] ושבת עד ה' אלקיך וגו' ואתה תשוב צ"ב הכפילות וי"ל דבס' פנים יפות תשא עה"פ אנא חטא פירש הפסוק (בתהלים נ"א) כי פשעי אני אדע מה זה שאמר בלשון עתיד אדע, י"ל דכל עוד שיתחזק שכלו ביראת השמים יכיר יותר פגם חטאותיו כי רבו ויהי' כל ימיו בתשובה, לזה אמר בלשון עתיד בכל פעם יכיר יותר פשעיו ולזה אעפ"י שכבר שבו יוסיפו עוד לשוב עוד הפעם כי בכל פעם יבין יותר גודל חטאו:
[אות ל"ט] זה שאמר בפעם ראשון ככל בכ"ף הדמיון ובפעם שני אמר כל, י"ל דהרבה מצות שא"א לקיימן בפועל בארצות העמים רק על דרך שאמרו חכמז"ל (ילקוט שמעוני צו) כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה לזה אמר בכ"ף הדמיון אבל לאחר שישובו לארצם אז יקיימו בפועל כל המצות: [אות מ] או יאמר מאחר שהתשובה בגולה הוא רק ע"י צרות רבות ורעות לכך אחר שנשוב לארצינו נשוב פעם שנית מאהבה:
[אות מ"א] (יומא פ"ה ב')
האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, י"ל טעם לזה דהא קיימ"ל דמצוה הבא בעבירה אינו מצוה וכתבו תוס' (ב"ק ס"ז ד"ה עולא) דהיינו דוקא אם ע"י עשיית המצוה נעשה העבירה ומעתה אם לא הו' חוטא רק על סמך שישוב אח"כ הוא חוטא הוי מצות תשובה מצוה הבאה בעבירה ואיני מתקבלת:
[אות מ"ב] (אבות פ"ג מי"א) המחלל את הקדשים וגו' אעפ"י שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא וכתב מהרש"א יש ספרים גורסין תשובה ומעשים טובים וזה טעות שאין דבר עומד מפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א) ועוד דא"כ הול"ל מי שחילל אין מועיל לו תשובה ומדנקיט לשון המחלל מוכח שרק אם עודנו מחזיק ברשעתו אין לו חלק לעוה"ב, ובספרי אבות על בנים כתבתי שם שכדבריו מפורש בירושלמי סנהדרין ר"פ חלק ובש"ס בבלי (סנהדרין צ"ט) מפורש דיצא להם דרש זה מפסוק (במדבר ט"ו) דבר ה' בזה וכן הוא בספרי שם ומסיים יכול אפי' עשה תשובה ת"ל עונה בה ולא שעשה תשובה:
[אות מ"ג] ילקוט הובא בבינה לעתים דרוש כ' עה"פ צרור עון אפרים כל מי שיש בידו דבר עבירה ומתבייש לעשות תשובה וחליפנה במעשה הטוב ויעשה תשובה ויתקבל משל לאדם שיש לו זוזים רעים ילך אצל חנוני ויחליפם בזוזים טובים אף כל מי שיש בידו מעשים רעים ועשה תשובה ומעשים טובים ובינה לעתים הקשה מאי זה יחליפן וכן אם מתבייש לעשות תשובה האיך יעשה מעשה הטוב ויעשה תשובה הא מתבייש לעשות כן, ופרשתי בספרי אבות על בנים ס"א א' דנודע שצריך להיות קודם סור מרע ואח"כ ועשה טוב ובעוד שאינו מתקן מה שחטא החיצונים יונקים ממע"ט שעושה, ולפי"ז י"ל עפ"י מאמרם בעושה תשובה מיראה דזדונות נעשה כשגגות ובשב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות לזה בתשובה מיראה עדיין מתבייש לכך יעצו להחליף העבירה במצוה ע"י עשות התשובה מאהבה שאז מזדונות נעשו זכיות ואין כאן מה להתבייש עוד ולזה בסוף היפך הלשון והקדים תשובה למעשים טובים דבאמת מעשים טובים הם רק לאחר התשובה אבל להחליף ולעשות מעבירה מצוה זה הוא תשובה המעולה:
[אות מ"ד] ובזה ביארתי כוונת הפייטן שחר קמתי להודות וארנן לך בקר ואודיעך חטאתי תנתן לו בזה שכר לפעולתו. דצ"ב תיבת בזה וגם איך שייך וארנן שהוא לשון שמחה בעת שמודיע חטאיו, וי"ל עפ"י שכתב בספר קדושת לוי לפרש מאמרם ז"ל עה"פ ולקחתם לכם ביום הראשון וכו ראשון הוא אלא ראשון לחשבון עונות, דצ"ב מאי זה חשבון עונות ופירש דבימים נוראים עושים תשובה מיראה ונעשין מזדונות שגגות אבל בסוכות זמן שמחה עושין תשובה מאהבה ונעשו זדונות זכיות ואז מחשב עונותיו כי מקבל שכר כאלו הי' זכיות ולכך ראשון לחשבון עונות עכ"ד, וז"ש וארנן לך בקר ורנה בשמחה עושים תשובה מאהבה ואז אודיעך חטאתי תנתן לי בזה דייקא כלומר על חטאתי שכר לפעולתו כי נעשו זכיות:
[אות מ"ה] (אבות פ"ג מ"א)
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מקשים מאי דין וחשבון ומאי הפירוש שהוא יתן דין הלא הבורא ב"ה דן את האדם ופרשתי בספרי אבות על בנים ל"א אות ל"ו דאמרו חכמינו ז"ל גדול השבח היוצא מגהינם שאומרים יפה דנת יפה חייבת, וזו שיתן דין שיצדיק הדין עליו, וחשבון י"ל עפ"י (קהלת י"א) שמח בחור בילדותיך וגו' ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט ובשבת ס"ג ע"כ דברי יצר הרע מכאן ואילך דברי יצר הטוב ופי' בספר אוהב ישראל פ' אמור עה"פ ועניתם בהג"ה שיצה"ר מתלבש בלבוש וצר טוב ומסיתו שיוסיף לחטא כי כבר הרבה לחטא ואין לו תקנה עוד ומאחר שכבר אתה נאבד מעולם הבא יהי' לך עכ"פ הנאת עולם הזה עיי"ש משל נאה לזה וזו והסר שטן מלפנינו ומאחרינו שקודם מסיתו שאין בזה עבירה ולאחר שעשה כן מגדיל העבירה בעיניו שיתיאש מן התשובה, וטענתו שקר וכי מי שאכל שום יחזור ויאכל שום ובכל פטם מוסיף עונש אפי' באיסור כרת איני דומה מי שחטא פעם אחד יותר למי שחטא פעם אחד פחות, זו ודע שגם לאחר שדנין על העבירה עושין חשבון כמה פעמים עשית העבירה ולכך אל תשמע לקול יצר הרע המסיתך שאם תרבי לך בורית נכתם עונך לפני ואין לך תקנה כי שקר בימינו כי הכל בחשבון והכל בדין. ויומתק עוד על פי שפירש האלשי"ך הק' לידי עבירה היינו לפי שאם עבר עבירה אז עבירה זו גוררת עבירה אחרת וע"י הסתכלות זה ינצל מידי עבירה שלא תגרור עבירה אחרת כי העבירה יש לה ידים לגרור עבירה אחרת, ולדברינו א"ש כי היצר הרע מסיתו שאם עבר עבירה אין לו תקנה לכך יעבור עוד וע"י שיסתכל ויתבונן שהכל לפי החשבון כמה פעמים עבר העבירה ינצל מזה:
[אות מ"ו] אתם נצבים היום וגו' טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, יל"ד למה כתיב טף ונשים אצל ישראל ולא אצל גרים וי"ל על פי סוגי' דגר קטן (בכתובות י"א) דהנה בישראל כתיב כל איש ישראל והי' מקום לטעות מדאמר איש שאין הנשים בכלל לכך הוצרך לפרט הנשים משא"כ בגרים דלא כתיב לשון איש גם נשים בכלל אפי' במקום דכתיב בתורה לשון זכר אינו ממעט נקבות דרוב התורה נאמרה בלשון זכר וכולל גם נקבות, וטף לא הוצרך לפרט אצל גרים דאם נתגייר כשהוא קטן לדעת הרבה מראשונים אינו גר כלל מה"ת וגם להסוברים שהוא גר מה"ת מ"מ מאחר דאם הגדיל יכול למחות לא שייך לומר בהם לעברך בברית, ואם מיירי בטף שכבר הורתן ולידתן בקדושה אלו אין נקראים גרים והם ישראלים גמורים ואם נתגיירו לאחר שנות י"ג נכללים בכלל גרך:
[אות מ"ז] (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ויל"ד דבפסוק ראשון דיבר בלשון יחיד ובפסוק שני בלשון רבים וי"ל דבעל תשובה אין יכול לקפוץ בפעם אחת למדריגה גדולה ואם ירצה שתתקיים תשובתו צריך לילך ממדריגה למדריגה והנה העבודה והתשובה בתוך קהל ועדה יקשה יותר לעשות בתמימות בלי פני' משאם מתבודד בינו לבין קונו ולזה יעץ הנביא בתחלה לשוב בינו לבין קונו ולזה אמר לעשות תשובה ביחידות ואם כבר יתחזק בזה אז יעשה תשובה ברבים. ובזה מובן שבפסוק ראשון נאמר אלקיך ולא בפסוק השני להראות שהתשובה בינו לבין קונו ביחוד:
[אות מ"ח] או יאמר בתחנה ישוב רק על מה שחטא נגדו ית' אבל כבר אמרו חכז"ל (קדושין ל"ט) לעולם יראה אדם כאלו חצי העולם זכאי וחציו חייב ואם חוטא מכריע את כל העולם לכף חובה, ואז צריך לשוב על אשר חטא נגד כלל ישראל והכריע כל העולם לכף חובה וזו כל תשא עון ג' מה שחטא נגד חבירו:
[אות מ"ט] או יאמר עפ"י שכתב בספר ייטיב לב שהמדריג' המעולה הוא שגם בעומדו בתוך קהל ועדה יחשב כאלו עומד לבדו ואין שם איש ועל זה נאמר (שמואל ב' ו') ודוד אחוז אפד בד עכ"ד, ולזה מזהיר לישראל שהוא כינוי למדריגת אדם גדול שיחשוב בנפשו כאלו הוא עומד לבדו בינו לבין קונו וזה מדריגת בני עלי' שהם מועטים ולהמון אמר שמהם מתקבל אפי' אינם במדריגה זו והם מרגישים שעומדים בתוך רבים:
[אות נ] או יאמר ויתישב גם למה בפסוק שני יען שיקחו עמהם דברים ולא כן בפסוק ראשון, וגם יתישב מה שנתקשו המפרשים על אומרו כל תשא עון דהול"ל תשא כל עון וכתבו שהוא מקרא מסורס, וגם יתישב אומרו מי חכם ויבן אלה מה זה צריך לחכמה להבין את זאת ולמה בדרך אחד צדיקים ילכו בו ופושעים יכשלו באותו דרך עצמו, וגם מה זה שדייק ונשלמה פרים שפתינו. וי"ל דכתיב (הושע ד' י"ז) חבור עצבים אפרים הנח לו ואיתא בילקוט שם רבי אומר גדול השלו' שאפי' אם ישראל עובדים עבודת אלילים ושלו' ביניהם כביכול איני יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו אבל משנחלקו מהו אומר (הושע י' ב') חלק לבם עתה יאשמו הא גדול השלו' ושנוי המחלוקות. והנה בספרי משמרת אלעזר חלק שערי ציון אות י"א פרשתי הא דאיתא במגלה כ"ח שאל ר' עקיבא את ר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אתו גוזי וקא מחו לי' סליק יתיב ארישא דדיקלא א"ל רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד אמר צורבא מרבנן הוא שבקוה' א"ל אחד מיוחד שבעדרו, וצ"ב למה שאל לו דייקא זו השאלה ואיזה שייכות יש לזה השאלה עם המעשה שלפניו, ועוד הקשה הגאון ר' ישעי' פוק זצ"ל מובא בנוב"י מה"ת חאו"ח קל"ט מהיכן ידע ר' נחוניא שהוא צורבא מרבנן משאלה זו ששאל והלא שאלה כזו גם תינוק יכול לשאל אם נאמר כבש למה נאמר אחד וגם בתשובת אחד מיוחד שבעדרו למה שכתבו הראשונים שהכוונה שתמיד של שחר יהי' יותר מובחר מתמיד של בין הערבים צריך טעם למה הקפידה תורה שיהי' תמיד של שחר יותר מובחר, וי"ל דאיתא בפסיקתא דאיכה רבתי לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל לא הבאת לי שה עולותיך שני תמידין שהי' מקריבין בכל יום שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכתב בספר יבין שמועה ס"פ פנחס שמבואר מדברי מדרש אלו שזה שבטלו מלהקריב תמידין גרם שנחרב הבית וצ"ב למה הי' תלוי קיום הבית בהקרבת תמידין וי"ל דחכמינו ז"ל אמרו (יומא ט' ב') מקדש שני נחרב בשביל שנאת חנם, והנה התורה הקפידה שיהא קרבן תמיד נקרב משל צבור ואם יחיד הי' רוצה ליתן כל דמי התמידין לא הי' מקבלים ממנו ומי שלא פרט בזמנו חלקו הי' ממשכנין אותו וצריך טעם למה הקפידה תורה שיהי' לכל אחד מישראל חלק בתמידין וי"ל שהוא מטעם שמזה יהי' מליצה על ישראל שאין שונאין זה את זה ששונאים לא ישתתפו יחד לשום דבר ולכך כשהי' קטרוג על ישראל שאין שלו' ביניהן הי' הקרבן תמיד למליץ בעדם שהרי בכל יום כל ישראל חברים הן בקרבן אחד וזה מורה על אחדותן ואהבתן זה לזה ומאחר שבעון שנאת חנם נחרב הבית מובן שכל זמן שהקריבו תמידין לא נחרב הבית שהי' התמיד ממליץ עליהם ששנאתם אינו בלב אלא משפה ולחוץ ובשעה שבטלו התמידין נתעורר חטא שנאת חנם ונחרב הבית בעוה"ר:
[אות ובזה יובן למה הקפידה תורה על תמיד של שחר שיהי' יותר מהודר מתמיד של בין הערבים כי קרבן התמיד הי' מעורר לכל איש מישראל למלאות רצון אביהם שבשמים שיתנהגו באהבה ובאחדות זה עם זה והנה בלילה כל אחד מצוי בביתו אין לו מקום לפגוע בכבוד חבירו ולהרע לו אבל ביום שמצוים בחוץ צריך יותר להתעורר לאהוב איש את חבירו לכך הי' לתמיד של שחר יותר פעולה מתמיד של בין הערבים ולפי שמצינו שהקב"ה מקפיד יותר על כבוד צדיקים מכל כבודו דכתיב מלכים (א' י"ג ד') וישלח ירבעם ידו וגו' ותיבש ידו ואיתא בפסיקתא הובא בילקוט שמעוני שם ר' אידא אמר חס הקב"ה על כבודן של צדיקים יותר מכבודו שירבעם עומד ומקטיר על גבי מזבח לע"ז ולא יבשה ידו וכיון ששלח ידו בצדיק יבשה ידו ואמרו חכז"ל (ברכות י"ט) גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה. ובזה יובן שרע"ק רצה ללמוד מר' נחוניא באיזה זכות מאריכין ימים ולכן שאל ממנו במה האריך ימים ומשרתיו חשדו אותו שמזלזל בכבוד רבם וקץ בחייו ולזה אמר האיך יחשדוני בכך הלא אם נאמר כבש למה נאמר אחד עכ"ח הטעם ללמד המיוחד שבעדרו לנהוג כבוד בבריות והאיך יעלה על הדעת שאני רוצה לזלזל בך ונמצא שהי' קישור לשאלתו להענין שלפניו ומזה הבין לפי ששאל שאלה זו דוקא שכוון לדרש האמת שמיוחד שבעדרו אמר צורבא מרבנן הוא ומאחר שכוונתך רק ללמוד ממנו אומר לך הזכות שעל ידה הארכתי ימים. וזו שאמר אם הם כולם כאיש אחד אז בקל מתקבלת התשובה אבל אם הם כרבים אז קחו עמכם טענה לזכות בדין אמרו אליו כל תשא עון היינו שכל אחד מתפלל שתשא לכל איש מישראל עונותיו ונשלמה פרים שפתינו כמו שבקרבן הי' כולם משתתפין בקרבן אחד כמו כן תפלות כנגד תמידין תיקנם (ברכות כ"ד) ולזה השכילו ותקנו כל התפלות שכל אחד מתפלל בעד כל ישראל אפי' עבור שונאיו וכדאי הוא שתשמע תפלתם אולם כבר אמרו חכז"ל (סנהדרין ס"ח) כינוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם ופיזור לרשעים נאה להם ונאה לעולם ולזה אמר מי חכם ויבן אלה שדבר שהוא טוב לאחד הוא רע לחבירו שזה שהפליג הכתוב בשבח האחדות בין ישראל לחבירו צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם שאצלם פיזור נאה להם ואצל צדיקים כינוס נאה להם ולעולם ואז למדנו סוגיא דניתקו חצירות ונעשו בתים כשעירבו יחד (בשבת ק"ל) ופרשתי עד"ה תהלים שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו שהבית הוא עולם הבא והחצר הוא עולם הזה על דרך מאמרם ז"ל (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ואפשר לתקן שגם בחצירות יפריחו ויעשו מהחצירות בתים היינו אם עירבו יחד שהם באחדות ואינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה וברוב עם הדרת מלך:
[אות נ"א] או יאמר עד ה' משמעות שהוא דרך רחוק עד שיגיע לשם ואל ה' משמעו שהוא קרוב אליו ויתישב גם אמרו כי כשלת בעונך והוא שטרם יתקבל תשובתו על דברים שבינו לבין קונו צריך לתקן דברים שבינו לבין בני אדם, וזו כי כשלת בעונך היינו החלשת והכשלת חבירך בעונך כי לו יתברך אם תרשע מה תפעל בו לא כן אם חטא רק בינו לבין קונו אז התשובה קרובה להתקבל והוא ית' מקרב עצמו אליו:
[אות נ"ב] או יאמר (דבקדושין ל"ט) מבואר דאם עבר ושנה נענש גם על המחשבה וי"ל בטעמו של דבר שאם חישב לעשות עבירה יש לו חזקת כשרות שודאי לא יעשה כמחשבתו אבל בעבר ושנה נעשה לו כהיתר אז ודאי יעשה כמחשבתו מאחר שהוא היתר בעיניו ואם נענש גם על המחשבה אז נדון מהשי"ת עצמו כמש"כ בספר וערות דבש ח"א דרוש י"ד שמלאכים אין יודעין מחשבות בני אדם ואם הוא ית' דן אותו אין עד נעשה דיין ואז אין כאן מי שיעיד על רוע מחשבתו, וזו עד ה' דייקא ולא לפני פמליא של מעלה כי כשלת בעונך היינו שעבר ושנה ונעשה לו כהיתר אבל אם לא עבר ושנה ואז אין נענש על המחשבה מתקבל תשובתו גם לפני פמליא של מעלה:
[אות נ"ג] או יאמר כי מכל עבירה נברא מלאך רע המקטרג עליו והוא כמסך המבדיל בינו לבין הבורא ב"ה לכן תחלת התשובה פועל להעביר המקטרג וכן הוא בזוה"ק על הפ' (תהלים נ"א) גם ה' העביר חטאתך לא תמות שאם כי עדיין לא נמחל לו החטא פעל שהעביר ה' המקטרג וכל זמן שמשחית הנברא בעונו קיים הוא כמחיצה מפסקת וקשה לבא עד ה' אבל אחר שהעביר המשחית קרוב להתקבל תשובה כי ידו ית' פשוטה לקבל שבים, וזו שובה ישראל עד ה' אלקיך שמשמעותו שהדרך רחוק לבא עד ה' ואם יקשה הלא כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לזה אמר כי כשלת בעונך שבראת מכשול על ידי עונך אבל אם העביר המכשול אז בדברים בעלמא מתקבל תשובתו:
[אות נ"ד] או יאמר (דבר"ה י"ז) אמרו חכמז"ל גזר דין של צבור אע"ג שנחתם נקרע אבל ביחיד כל שנחתם הגזר דין אי אפשר לקרוע, אולם זה רק בכל השנה אבל בעשרת ימי תשובה גם גזר דין של יחיד אפשר להקרע שנאמר דרשו ה' בהמצאו ועשרת ימי תשובה הוא מצוי לדורשיו, עיין פרשת דרכים דרוש י"ג דרך הרבים. ולפי"ז ביחיד אמר שובה עד ה' אלקיך בעוד שהוא אלקיך קודם גזר דין אבל ברבים אפי' אינו אלקיך שכבר נחתם הגז"ד מ"מ מועיל תשובת רבים ומתקבלת:
[אות נ"ה] או יאמר שהרא"ש פסק לענין השאלה דבחוצה לארץ גם צבור דינו כיחיד מובא בבית יוסף או"ח סי' קי"ז ויערות דבש ח"ב דרוש י' ואמרו חכז"ל כתובות ק"ו כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלקי, וזו מה שאני מזהיר ליחיד שישוב קודם שנחתם גזר דין וברבים מהני תשובה גם לאחר גזר דין הוא רק בארץ ישראל ששם הוא ה' אלקיך אבל בחוצה לארץ ששם הוא כאלו אין לו אלקים גם צבור דינם כיחיד וצריכין למהר לשוב קודם גז"ד נ"ו] או יאמר דעד ה' אלקיך היינו תשובה מאהבה שאז זדונות נעשו זכיות כי אם עושה רק מיראה כי כשלת בעונך אז נשאר עדיין מהעון מכשול דהיינו שוגג אבל אם רבים עושים תשובה גם מיראה קחו עמכם דברים כל תשא עון שיסלח העון לגמרי ולא ישאר אפי' שוגג כי גדול כח רבים העושים את התורה ומיושב קו' המפרשים דהול"ל תשא כל עון ולדברינו א"ש שהפי' שלא ישאר מהעון כלום נ"ז] או יאמר שהיצר הרע מטעה את האדם ומראה לו שאם הולך בדרך התורה לא יצליח והעוזבים אורחות יושר הם חיים חיי נחת וכמאמר הרשעים (ירמי' מ"ד) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל והאמת שהתורה והמצות נותנים גם חיי עולם הזה ואם לא הצליח הוא רק לפי שקדם לו חטא ופשע ויעץ הנביא נסה נא לשוב על עונותיך ואז תלך באותו דרך ממש שהלכת ונכשלת ותראה איך תצליח ותשכיל כי רק החטא גורם הריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי.
וזו שובה עד ה' ואז יודע לך שמה שנכשלת באותו דרך הוא רק מחמת כו כשלת בעונך ותבחין כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ורק פושעים יכשלו בם:
[אות נ"ח] או יאמר דהנה צדיקי דורות ברוח קדשם העלו באיזה סיגופים יתוקן כל חטא אבל בעוה"ר נחלשו הדורות ואין להם כח לסבול סיגופים קשים ומרים לעומת מה שנהנו מהחטא ונתקיים הכשיל בעוני כחי וכמאמר הפייטן לבררם אין בי כח וצריכין להשתדל בכל כח להפוך מדת הדין לרחמים, וזו שובה עד ה' אלקיך שאולי תזכה להתקבל במדת רחמים כי לעשות תיקוני תשובה כראוי' אי אפשר כי כשלת בעונך שנחלשת והובא בשם מדרש שאמר הקב"ה לישראל שטענו עניים אנחנו קחו עמכם דברים בכו והתפללו לפני ואני מקבל כי הוא הבוחן לב שאם הי' להם כח הי' עושים כל מיני סגופים וטובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות: [אות נ"ט] או יאמר דכתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם (תהלים ק"ב) ואמרו בזוה"ק בתפלת יחיד פונים לחפש ולדקדק בה אם הוא כראוי' לפני מלך מלכי המלכים לא כן תפלת צבור לעולם איני נמאסת והן קל כביר לא ימאס, ולזה אמר אם היחיד עושה תשובה הדרך רחוק לבוא עד ה' אבל ברבים קחו עמכם דברים ותתפללו לפניו ית' ותתקבל תשובתכם:
[אות ס] או יאמר עפ"י מאמרם ז"ל (ב"מ ל"ג) עה"פ (ישעי' נ"ח) הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות, והטעם כי המון עם אם רואים תלמוד חכם עובר עבירה חושבים שודאי מותר הוא ואין תולין בשגגה ועושים הם במזיד כן ולזה אמר שובה ישראל שהוא מדריגה מעולה עד ה' שצריך תשובה גדולה כי כשלת בעונך אחרים נכשלו על ידך ולכך גם שוגג נחשב אצלך כמזיד ולשאר העם התשובה יותר בניקל כי אין יודעין במה נכשלין וגם עונותיהם שגגות מחמת חסרון ידיעה:
[אות ס"א] או יאמר כי חכז"ל אמרו (חולין ה') שמומר לע"ז או לחלל שבת הוא מומר לכל התורה, ולזה אמר שובה ישראל בענין הנוגע באמונה בה' אלקיך כי כשלת בעונך כאלו עברת על כל התורה ובשאר עונות התשובה יותר קרובה כל שמאמין באמונה שלימה בהבורא יתב' שמו:
[אות ס"ב] או
יאמר דבס' חובת הלבבות שער עבודת אלקים פ"ו כתב דלפי הטובה שקיבל אדם מהבורא ב"ה כן יתרבה חיוב העבודה, וזו שאמר אם ה' מיחד אלקותו עליך שניכר בך השגחתו מרוב טובה שהשפיע לך אז צריך לתשובה גדולה לא כן שאר המון עם כשלא קבלו רב טובו ואין אלקותו מתיחד עליהם קרובים להתקבל בתשובה:
[אות ס"ג] או יאמר למה שכתבו המפרשים למה שאול שלא חטא רק בחטא אחד לא נתקבלה תשובתו ודוד נתקבלה תשובתו, הטעם לפי ששאול רצה להתנצל ואמר כי יראתי את העם ועוד יותר אמר הקמותי את דבר ה', לא כן דוד אמר מיד חטאתי בלי שום התנצלות. וזה שאמר במזמור נ"א לך לבד חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך הן בעון חוללתי, כתבו המפרשים שהכונה לך לבד אם אני עומד לפניך לבד אני אומר חטאתי והרע בעיניך עשיתי רק לפי שאם תמחול לי יעמדו מסטינים ויקטרגו עלי ויתבעו דין מאלקי המשפט כדי שתצדק בדברך תזכה בשפטך לסתום פיהם אני אומר המלצה הן בעון חוללתי, וזו שובה ישראל עד ה' אלקיך אם אתה ביחוד עמו ית' אל תתנצל מאומה ותודה בפה מלא כי כשלת בעונך אבל אם אין אתה ביחוד עמו ית' עד שייחד שמו עליך להיות נקרא אלקיך ובני אלקים יתיצבו על ה' אז קחו עמכם דברים וטענות ואמתלאות להצדיק אתכם כדי לסתום פי המקטריגים:
[אות ס"ד] או יאמר אם עשה עבירה כזו הגורמת לסלק השריית שכינה מישראל אז צריך לתשובה גדולה כי הרע לכלל ישראל שכל זמן ששכינה שורה על ישראל הם משומרים מכל נזק כמאמר הכתוב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך אבל בשאר עבירות שלא הזיק רק לעצמו תשובתו יותר קרובה להתקבל וזו שובה ישראל עד ה' אלקיך שניכר לכל שה' אלקי ישראל שוכן בתוכם לכך צריך אתה לשוב עד ה' לפי שכשלת בעונך ע"י שגרמת סילוק שכינה מישראל נזוקו רבים בעונך ובשאר חטאים שובו אל ה' וקרובה להתקבל: [אות ס"ה] או יאמר גדול העונש המוחק את השם וכן המגלח זקנו בשער נחשב כמוחק את השם ובספר פנים יפות פירש בזה הכ' בנים משחיתים את ה' שאם משחיתים זקנם הוי כמשחית השם, וזו שובה ישראל בדבר שנוגע לשמו ית' היינו עד ה' אלקיך לכך נצרך לתשובה גדולה משא"כ בשאר עבירות תשובה קרובה להתקבל:
[אות ס"ו] או יאמר על פי שפרשתי בספרי גבעת שאול אות תרמ"ה מאמרם ז"ל יומא פ"ו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד הכונה שע"י העונות בני אדם מחלישים כח כל העולמות והפגם מגיע עד כסא הכבוד ובספרי משמרת אלעזר חלק אור עולם אות ק"א פרשתי הפסוק האזינו השמים וברבה הה"ד קהלת ג' ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע י"ל דידוע דעת חכמי האמת שכל מצוה ממצות התורה ניתנה בכונה מכוונת על זה האופן דוקא ויש לכל חלק וענפי' טעם למה יהי' דוקא כך, ואם מקיימין המצות כתקנן באופן שצוה אותן הבורא ב"ה משפיעין בזה חיות לכל העולמות ולכל הברואים שבשמים וארץ, ואם עוברין עליהן פוגמין ח"ו בכל העולמות ואין לשער גודל הקלקול שעושין בעבירה ודעת החוקרים שאין להמצוה טעם מיוחד שיהי' דוקא באופן זה כי תכלית כל המצות הוא רק לנסות את בני אדם אם יעשו רצון ה', ויש מהם הביאו ראי' לדבריהם מהפסוק (איוב ל"ה ו') אם צדקת מה תתן לו (איוב ל"ה ד') ואם חטאת מה תפעל בו ואמרו ע"ז חכז"ל (בראשית רבה פכ"ד) מה איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן העורף או מן הצואר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות הדא דכתיב (תהלים י"ח) כל אמרת ה' צרופה והוא לכאורה ראי' עצומה לדבריהם שאין נ"מ בעשיית המצוה באיזה אופן רק שניתנו לנסות את הבריות. אמנם הגאון בעל נוב"י בספרו אהבת ציון (דרוש ד') דחה היטב ראייתם וכתב שהאמת הוא שהבורא ב"ה למעלה מכל השגת אנושי ואצלו ית' באמת אין נ"מ אם עושים מצות או עבירות כי בו ית"ש אי אפשר לעשות שום פעולה הן לטובה והן לרעה אבל חוץ ממנו ית"ש אין שום דבר וברו' בכל העולמות שלא יהי' חיותו תלוי בקיום מצות התורה, וכל העולמות וברואי מעלה ומטה הם כפופים תחת עבדי ה', ולכך האמת בפי חכמי האמת שבכל מצוה ומצוה ובכל חלק וענף מהמצוה יש טעם גדול שרק על אופן זה אפשר לקיים העולמות ולא באופן אחר, ומה שכתב אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו הוא ודאי אמת כי בו בבורא כל העולמים ב"ה בודאי אין נעשה שום שינוי והוא אינו מתפעל משום דבר אבל חוץ ממנו הכל קיים רק בקיום מצות התורה הקדושה, וראיתי בבינה לעתים (דרוש כ') שפירש שכוונת הפסוק ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהי' לעולם פירוש שכל מה שברא וכל מה שצוה לעשות הוא רק לקיום העולם בשביל תכלית קיום העולמות צוה כ"ז אבל עליו על הקב"ה בעצמו ובכבודו אין להוסיף בעשיית מצות וממנו אין לגרוע בעשיית עבירות והנה מזה הפסוק יש ג"כ לדייק כדעת הנוב"י עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אבל לכל הדברים חוץ מהבורא ב"ה יש להוסיף או לגרוע ע"י קיום מצות או ע"י עשיית עבירות:
[אות ומעתה מיושב היטב הפסוק והמדרש כי משה רע"ה קרא לשמים ולארץ שישמעו לדברי תורתו, ולכאורה יפלא לאיזה תכלית צריכין השמים ודרי' לשמוע בקול דברי תורת משה לזה בא המדרש לתרץ שהאמת כן הוא כי גם השמים ושמי השמים תלוים ועומדים בקיום תוה"ק וכל חיותם הוא רק מתוה"ק וע"ז מביא לראי' הה"ד ידעתי כי כל אשר יעשה אלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע שמזה עצמו מוכח שרק בהבורא ב"ה אי אפשר לפעול כלום אבל חוץ ממנו כל העולמות וכל הברואי' תלוי' בתוה"ק שעולים בקיום מצות תוה"ק ויורדים בעשיית עבירות ח"ו והנה ידוע שכתבו המפרשים שזה שבקשו המלאכים שיתנו להם התורה לא הי' כוונתם על חלק הנגלה בהתורה כי חלק זה בוודאי אין שייך במלאכי מעלה שאין בהם אכילה ושתי' וקנאה ושנאה וכדומה אבל יש בכל מצוה רוחניות ופנימיות וסודות התורה וזה חיות המלאכים וזה החלק בקשו שיותן להם, והנה ידוע מה שאמרו חכמז"ל (בחגיגה י"ג) שסודות התורה אין לדורשן בפרסום כמו שאמרו אין דורשין במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד וכן אמרו שם מהפסוק דבש וחלב תחת לשונך שסודות התורה צריכין להסתיר מאד ונמסרים בלחישה להראוו' להם, וידוע שלשון האזינו הוא מי שמדבר בלחישה שאינו נשמע למרחוק כמו שלוחש לחבירו באזנו ולשון שמיעה הוא שמדבר בקול שנשמע למרחוק ולכך כשקרא משה רבינו ע"ה את השמים ומלאכי מעלה שישמעו אליו מה שידרוש בחלקם שהם סודות התורה אמר לשון האזינו שהם דברים הניתנין בלחישה וכשקרא הארץ ודרו' לדרוש להם בחלק הנגלה אמר לשון שמעו שהוא נשמע למרחוק כמו חכמות בחוץ תרנה, ואם הי' מראים לבני אדם הפגם שעשו לא הי' בכחם לעמוד על רגליהם מרוב פחד ובהלה וזו תדע שצריך אתה לשוב ולתקן עד כסא הכבוד כי עד שם מגיע הפגם העונות וזו שמגעת עד כסא הכבוד וזו שובה עד ה' אלקיך ולא עד בכלל כי אליו ית' אינו מגיע הפגם כי כשלת החלשת כל העולמות ע"י עונך:
[אות ס"ז] או יאמר דכתיב אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת שרק אם ימחול לכל ישראל רצונו בחיים. ולפי"ז י"ל דשובה ישראל קאי על כלל האומה וקחו עמכם דברים קאי על המנהיגים שיאמרו כל תשא עון רק אם תשא לכלל ישראל אנו רוצים בחיים:
[אות ס"ח] או יאמר ויתישב גם שבפסוק הראשון מיחס העון לנו ובפסוק שני אמר עון ולא עונינו, י"ל דר' יונה כתב בריש ברכות עיקר היראה היא להזהר מן הספיקות שעונש על הספק הוא יותר מעל הודאי שעל הודאי מביא חטאת בדנקא שהוא שתות דינר ואשם שמביא על הספק צריך להביא בשני סלעים שהם מ"ח מעין שהסלע ר' דינרין והדינר שש מעין אשתכח שב' סלעים הם מ"ח מעין ועל הודאי סגי במעה אחת בלבד עכ"ל. ולפי זה י"ל דפסוק ראשון קאי שנכשל בשוגג והוא מודה ומכיר שהוא עון ולזה קראו עונך ולזה תשובתו קלה שהיא בדנקא ופסוק השני קאי בספק חטא לזה אמר קחו עמכם דברים שצריך להרבות בריצוי ופיוס לפי שאינו מכיר שחטא ולזה אמר עון ולא אמר עונינו והוסיף ונשלמה פרים שפתינו כמו בקרבן צריך בספק מ"ח פעמים יותר מהודאי כן בדברים, ובתיבת קחו עמכם אותיות שניות הם מ"ח לרמז על זה שצריך מ"ח פעמים בספק יותר על הודאי ואותיות הנשארים מתיבת עמכם חוץ מהמ"ם הם בגימט' ס' ועי"ן שהם נוטריקון ספק עבירה: [אות ס"ט] או יאמר על פי מאמרם (ז"ל יומא פ"ב) מי שעבר ושנה נעשה לו כהיתר ועובר גם במזיד לכך אם כשלת בעונך שעבר ושנה ונעשה לו כהיתר אז צריך תשובה גדולה עד ה' אבל בפסוק שני שאמר רק עון ולא מכשול שלא עבר ושנה והתחרט מיד בזה תשובה יותר קל ומסייעין לו לשוב:
[אות ע] קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון, י"ל (דבכריתות י"ח) אמרו חכז"ל דעל חצי שיעור אין יום הכיפורים מכפר ובמשנה למלך פ"ג משגגות כתב שהענין פלא. וי"ל דמפרשים כתבו על הפסוק כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא שפירש יחטא הוא לשון חסרון כמו הכתוב והייתי אני ובני שלמה חטאים דהיינו שאין עושה מצוה בשלימות כראוי' שלא יהי' בהמצוה חסרון. ולכך בבא יום הדין ימצאו מסטינים לקטרג על כל מצוה שעשינו שאין טוב בלא חסרון, ולזה התחכם המרחם על בריותיו שאם אכל חצי שיעור אין יוה"כ מכפר והלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות ואם על חצי שיעור העונש מרובה עד שאין יו"כ מכפר וחשוב חצי שיעור איסור מכש"כ שיהא חשובה חצי שיעור מצוה לקבל עלי' שכר והנה בכמה מקומות תיבת כל ממעט חצי דבר ורק כל הדבר נצרך ובחצי שיעור איסור מרבינן ח"ש לאיסור מכל הנאמר בחלב והענין מאחר דחלב סתמא משמעו דבר שלם לכך אם כתוב כל אתי לרבות חצי שיעור משא"כ אם אין כתיב שום דבר לפני כל אז משמעות תיבת כל דוקא כולו ולא קצתו לפי"ז יעץ הנביא שיטענו לזכות בדין שלא ידחו מצות שעשו ישראל בשביל איזה חסרון אמרו אליו כל דהיינו שיעור שלם תשא עון אבל חצי שיעור אין יוהכ"פ מכפר א"כ קח טוב אעפ"י שיש חסרון בהמצוה ראוי' שתקבל מצות שלנו ומיושב קושית המפרשים שלא אמר תשא כל עון שאם היי כ' כן הי' משמעו שמוחל גם ח"ש כעין כל חלב:
[אות ע"א] או יאמר ויתישב גם הכתוב ישובו יושבי בצלו מאי זה יושבי בצלו, וי"ל דבר"ה ח' דרשו חכז"ל מהפסוק (מלכים ח') לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל מלך וציבר מלך נכנס תחלה ונתנו שם טעמים לזה ויש להוסיף שאם המנהיג יצא זכאי בדין יגין זכותו על כל ישראל שיזכו גם הם בדין, ולפי"ז הוא גם טובה לצבור שידונו המלך תחלה, ולפי"ז פסוק ראשון הנאמר בלשון יחיד קאי על המנהיג והוא צריך לתשובה גדולה עדה"כ (תהלים נ') וסביביו נשערה מאד ולאחר שזכה הוא בדין אמר להמון עם שתשובתן ניקל, וסיים ישובו יושבי בצלו שהחוסים תחתיו הם יושבי בצלו ודאי ישובו לאחר שהמנהיג זכה בדין:
[אות ע"ב] בספרי אבות על בנים ד' כ"ג פרשתי הא דכתיב כל תשא עון ולא אמר תשא כל עון עפ"י יומא ז' עה"פ ונשא אהרן את עון הקדשים וכי איזה עון הוא נושא זו טומאת מת שהותרה בצבור הרי דטומאת מת קרי עון סתמא.
והנה איך יגש להתפלל לפניו ית' כמאמר שלפניו קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אם רשעים בחייהם קרוים מתים והכתוב (ישעי' ו') בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אולם מאחר שבצבור הותרה טומאת מת לזה אמר אמרו אליו כל היינו בצבור תשא עון היינו טומאת מת שהותרה בצבור לכן קח טוב ונשלמה פרים שפתינו כמו בקרבן הותרה טומאת מת בצבור כן אם אנו טמא שפתים תקבל תשובתינו:
[אות ע"ג] או יאמר ויתבאר גם אומרו מי חכם ויבין אלה מה חכמה יש בזה ומה זה הדרך שצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. י"ל דלכאורה איך מהני תשובה הא הוי מצוה הבאה בעבירה ולאו מצוה הוא ומצות תשובה נצמחת מהעבירה שעשה, מי' ל"ק דהא אם עושה תשובה מאהבה זדונות נעשו זכיות ואין כאן עבירה כלל אולם בתשובה מיראה עדיין יקשה לראשונים הסוברים דגם בשוגג שייך מצוה הבא בעבירה ובתשובה מיראה זדונות נעשו שגגות והוי מצהב"ע וממילא נשאר גם העון מאחר שמצות התשובה לא חשוב מצוה אולם לכאורא תמוהא שיה' משפט שוה למי שגנב ואכל ושתה למי שגנב וקנה לולב דלכאו' הי' ראוי' שעל העבירה יענש ועל המצוה יקבל שכר, אולם זה טובה גדולה מהמרחם על בריותיו דבספר נועם מגדים נצבים הביא בשם הבעש"ט זי"ע פירוש הכתוב אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך שהמליץ שבכל עבירה שנקרא נדח מאתו ית"ש יש בסופו ניצוץ לשם שמים לגדל בניו לתורה לכבד שבתות לפדות שבוים וכדומה ומניצוץ זה שהוא לשם שמים יגאול אותו ששוב בתשובה. ולפי זה זה שיגנב אדם לולב לא שכיח כלל ונצמח מזה טובה גדולה לכפר כל עונותינו שאם מצוה הבאה בעבירה לאו מצוה הוא כש"כ עבירה שבא ממצוה שראוי' לכפר ולומר דלאו עבירה היא דהא מדה טובה מרובה ממדת פורענות וזה שיעשה עבירה שבקצה' וסופו הוא רוצה לעשות מצוה שכיח מאד כי המסית מטעה את האדם שהוא מצוה לעשות כן וזו שאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך תשובה מאהבה ומוכרח לעשות כן שאם ישוב מיראה כי כשלת בעונך שנשאר מהעון מכשול שזדונות נעשות שגגות ועדיין הוי מצוה הבאה בעבירה לראשונים הסוברים דגם בשוגג הוי מצהב"ע ושוב אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הכונה אם אין בכחכם לשוב מאהבה עד ה' שובו אל ה' מיראה וקחו עמכם טענות לזכות בדין אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב אם אדם עשה מצוה הבא בעבירה אתה נושא העון ואינך מקבל המצוה משום שהוא מצהב"ע א"כ קח טוב ותפסול העבירות שסופן מצוה שלאו עבירות הן וסיים מי חכם ויבין אלה למה פסל מצוה הבא בעבירה דלכאורה די שיענש על העבירה ולמה לא יקבל שכר על המצוה, אולם להאמור ישרים דרכי ה' כו צדיקים ולכו בם שיוצא מזה טובה גדולה להמון בית ישראל רק פושעים יכשלו בם להרהר אחר מידת דינו ית':
[אות והנה בסוכה ל' הגרסא בראשונים שרב אשי מתרץ לשמואל שלית לי' מצוה הבאה בעבירה, ובחידושי לב"ק ס"ו ביארתי שאביי שהקשה לרבה מקרבנו ולא הגזול אע"ג דאפשר דסובר רבה דיאוש קונה מדרבנן ותרצתי שאביי סובר דגם אם יאוש אינו קונה עכ"פ יאוש ושינוי השם או יאוש ושינוי רשות קונה, וא"כ הא דפסול קרבן הגזול עכ"ח משום מצוה הבאה בעבירה, ורבה עכ"ח סובר כשמואל שאין פוסל מצוה הבאה בעבירה, ובס' יוחסין איתא דאביי נחמני שמו ורק לפי שהי' יתום קראו רבה אביי שהוא נוטריקון אשר בך ירוחם יתום ומאחר שהטענה הי' לפסול כל העבירות מכח דמהב"ע פסול לזה רמז אשור שהוא אותיות רב אשי שאינו פוסל מצהב"ע לא יושיענו לטעון כנ"ל לפסול העבירות אבל אשר בך ירוחם יתום שהוא אביי הסובר דמצוה הבאה בעבירה פסול הוא נותן לנו ליקח דברים וטענה לפסול העבירות:
[אות ע"ד] או יאמר דבסוגיא דחרשת יבמות קי"ג וגיטין צ"ה מבואר שעשו חכמז"ל תקנה שיהי' יכולין להשיא יתומה שאין לה אב וגם להשיא חרשת ובשתיהן הקדושין מדרבנן אבל יש חילוק ביניהם דקטנה שנשאות לכהן אוכלת בתרומה אבל חרשת שנשאית לכהן איני אוכלת בתרומה. והנה המינים המפקפקים בדברי חכז"ל יש להם מקום להוציא דבה על חכז"ל שאוסרים ומתירים כפי רצונם דמ"ש חרשת מקטנה שבשניהם הקדושין מדרבנן למה יתומה אוכלת בתרומה וחרשת איני אוכלת וצדיקים יודעים טעם נכון ומתוק לחלק ביניהם כמבואר בראשונים בסוגיא זו. ולזה רמז אשר בך ירוחם יתום שחכז"ל ברוח קדשם תקנו להשיא יתומה, ולזה אמר מי חכם ויבן אלה מ"ש מחרשת צדיקים ילכו בם ימצאו טעם נכון לחלק ביניהם ופושעים יכשלו בם ולשונם תהלך בארץ למצא מקום לרדות בתקנות חכז"ל:
[אות ע"ה] אהי' כטל לישראל וגו' מי חכם וגו', י"ל דטל מרומז על התעוררת מלמעלה לתשובה כטל שבא רק משמים ולא כמטר שאד יעלה מן הארץ, והנה המינים ימצאו מקום לפקפק בראותם רשע מצליח בכל מעשיו ומאריך ימים וכבר אמר (קהלת ז' ט"ו) יש רשע מאריך ברשעתו ושתו בשמים פיהם למה אין מעוררין הרשע משמים שישוב וזו אהי' כטל לישראל שאעורר אותם לשוב, וע"ז אמר מי חכם ויבין את אלה הרי בעינינו רואים שלות רשעים וכל צורריו יפיח בהם לזה אמר צדיקים ילכו בם וימצאו טעם הגון להצדיק דינו ית' ורק פושעים יכשלו בם והטעם הוא דבספרי גבעת שאול אות קכ"ח וקכ"ט ביארנו מאמרם ז"ל (ביומא פ"ו) תניא ר"א אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואיני מנקה לשאינם שבים ופרש"י בד"ה אי אפשר דכתיב ונקה לא ינקה גבי הדדי, והקשה הרי"ף בעין יעקב לאיזה ענין דייק רש"י דכתיב גבי הדדי הלא אם גם אין כתובים בהדדי קשה הסתירה, ובספר שיורי קומץ המנחה הקשה גם לתירוץ הש"ס קשה דניהי דדינא הכי שלא לוותר נגד שאינן שבין אבל איזה שייכות יש לזה לי"ג מידות רחמים הסמוכים וי"ל דזו חסד גדול וראוי' לי"ג מידות של רחמים דחכמינו ז"ל אמרו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה רק מיסר אותו תחלה בהפסד ממון אולי ישוב מתוך כך ולכך תחלה באה הנגע בבתים ואחר כך בגופו. ולפי"ז יש לומר דכל זה בשיש קצת תקוה אולי ישוב על ידי הפסד ממון והבחירה עדיין בידו אבל אם הוא רשע גמור שאין שום תקוה שישוב בתשובה שחטאיו גברו עד שאין לו עוד בחירה אין מענישין אותו בהפסד ממון דמאחר דסופו להענש בגופו ואבד חלקו לעוה"ב ותהנה עכ"פ בעוה"ז כל זמן חיותו. וכן איתא בחגיגה ט"ז בעת שיצא הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר אמר הואיל ואיטרד האי גברא מההוא עלמא ליפוק לתהנו מהאי עלמא והוא כעין שנאמר כדי רשעתו ואמרו חכז"ל (כתובות ל"ב) משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ואין מחייבין למות ולשלם דעונש ממון בא רק אולי ישוב ולא יצטרכו להענישו מגופו. והנה בב"ק דף מ"א דרשו חכז"ל הפסוק ובעל השור נקי, שאבד ממונו כאדם האומר יצא פלוני נקי מנכסיו:
[אות ולפי זה יובן ונקה היינו שיצא נקי מנכסיו היא ממידת רחמים שמענישין אותו בממון אולי ישוב, ועל ידי זה יהי' לו חלק לעוה"ב, וע"ז הקשו הא כתיב לא ינקה דמשמעו שלא יענישו אותו בהפסד מממונו ולזה תירצו שזה דוקא כשהוא ברור שלא ישוב בתשובה ע"י הפסד ממון והוא נאבד מעוה"ב אז מניח לו מעות שיהנה. עכ"פ מעוה"ז. ומיושב שפיר דיש לו שייכות למודות הרחמים שמודיע שרחמיו על כל מעשיו אפי' לרשע גמור מרחם עליו שלא יפסיד ממונו ויהנה עכ"פ מעוה"ז ומיושב קושית הרי"ף דבאמת אין כאן סתירה רק משום דכתובי גבי הדדי דבספר בני יששכר במאמרי כסליו וטבת מאמר ג' אות קנ"ה מביא בשם ס' ארץ צבי דחכז"ל דייקו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה אבל במידת הדין פוגע בנפשות תחלה ולפי"ז אין שום סתירה די"ל ונקה הוא במדת הרחמים ולא ינקה הוא במדת הדין אם לא כתיבו בהדי הדדי, לכך פירש רש"י דכתיבי גבי הדדי ושייכים שתיהן למידות הרחמים לכך תירצו דלא ינקה מיירי באופן שגלוי לפניו ית' שלא ישוב ע"כ ממידת הרחמים שיהי' לו עכ"פ הנאה בעוה"ז: [אות ע"ו] בברייתא דר' ישמעאל וכאן שני כתובים הבאים כא' המכחישים זה את זה, בס' בני יששכר מאמרי תמוז ואב מאמר ג' אות ז' התעורר דתיבת וכאן אין לו ביאור.
ולפי הפשט צ"ל שהוא כמו וכן עכ"ד לא דבר רק הוא למה לא אמר התנא וכן וגם וכן אינו מתישב כ"כ. וכקדוש מו"ה צבי הירש זצ"ל מזדיטשוב סו' עפ"י הידוע מהמגיד ממעזריטש זצ"ל, שי"ג מידת שהזכיר ר' ישמעאל הן מכוונים כנגד י"ג מידות של רחמים הכתובים בתורה, ומידה הי"ג הוא ונקה לא ינקה, בגמרא הקשה סתירה. ותירצו ונקה הוא לשבים, ואיני מנקה הוא לשאינן שבים, והוא המידה הי"ג שבמיכה מימי קדם שהוא התשובה שקודמה לעולם. ולפי"ז הכונה וכאן במדה הי"ג שתי כתובים המכחישים זם את זה, ונקה לא ינקה והכתוב השלישי במיכה מכריע שמנקה לשבים ואינה מנקה לשאינם שבים עכ"ד ולמ"ש באות הקדום יומתק מאוד תיבת וכאן דאם הו' כתוב אחד מהשתי כתובים במקום אחר רא היי מכחישין זה את זה רק לפי ששתי הכתובים כתובין כאן דהיינו במקום אחד לכך הם מכחישין זה את זה וכל הסתירה הוא לפי ששתי הכתובים כתובים כאן זה אצל זה נמצא דרק אז מעוררין מלמעלה לתשובה אם הוא לטובת הרשע אבל אם אין תקוה שישוב מתקיים בו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו מעולם הבא:
[אות ע"ז] או יאמר עפ"י סוגיא דטביחה ומכירה ב"ק ע"א בענין מעשי שבת אם הוא אסור מה"ת או מדרבנן הקשו סתירה על הרא"ש דבב"ק פסק דמעשי שבת הוא דאורייתא ובחולין י"ד פסק דמעשה שבת דרבנן וכן בנו הטור באו"ח סי' שי"ח פסק דמעשה שבת דרבנן ובחו"מ סי' ש' פסק שהוא מה"ת, ותירץ הדרישה שם דבאמת כן הוא דרק לענין דו"ה פטרו מטעם דמעשה שבת דאורייתא, והביא ראי' לזה מדלא הביאו פלוגתת רב אחא ורבינא בשבת ובחולין א"ו דבעלמא כו"ע מודו דמעשה שבת דרבנן ובזה מיושב למ"ד מעשה שבת דאורייתא מה עבד בקרא דהיא שמשמעותו שאין מעשה שבת קדושים וא"ש דבעלמא דרשינן הוא קודש ואין מעשי' קודש ורק לענין דו"ה חשבינן כאלו הוי דאורייתא. ובזה מובן סוף דברי הדרישה שכתב דזה שאמרו דאורייתא הוא לאו דוקא ומיד אחר זה כתב שהוא דאורייתא. ולפי"ז א"ש דכוונתו דלאו וכל ענין הוא דאורייתא רק לענין דו"ה. ויש לתת טעם לזה דשם שאלו למה החמירה תורה לחייבו בדו"ה ותירצו מפני ששנה בחטא, וי"ל שזה גם טעם בגנב וטבח בשבת שאסרה תורה הבשר ובזה י"ל שאמר מי חכם ויבן אלה הסתירה הגדולה שפעם אמרו מעשה שבת דאורייתא ופעם אמרו שהוא דרבנן וימצאו המינים מקום לרדות שחכמים דנין כפי רצונם פעם כך ופעם כך לכך הקדים כי כשלת בעונך ופרשתו שהכוונה שעבר ושנה בחטא. ובזה יש טעם מה שלענין דו"ה מעשה שבת דאורייתא שהוא לפי ששנה בחטא וצדיקים ילכו בו רק פושעים יכשלו בענינים כאלה ואין להקשות הא אדרבה ע"י שמעשה שבת דאורייתא הוא פטור מדו"ה דזה איני דרוב פעמים לא נודע מי הגנב וממילא חומרא הוא שאסר הבשר מה"ת ולא יחרוך רמי' צידו להנות מהגניבה:
[אות ע"ח] ויהי כזית הודו, י"ל דבספר ישמח משה כתב על מאמר הפייט לעומתם ברוך יאמרו שזה שבח גדול לאומה ישראלית שגם בעת צר להם וה' נצב לעומתם כצר ושונא הם מקבלים באהבה ומצדיקים דינו ית' וגם מברכין על הרעה כעל הטובה ואם נפטר אחד מישראל קרוביו אומרים ברוך דיין אמת ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ובאוה"ע כתיב (ישעי' ח') והי' כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלקיו וזו לעומתם אם הוא ית' עומד לנגדם ומענישם ברוך יאמרו על הרעה כעל הטובה עכ"ד. והנה עה"פ עלה זית טרף בפי' דרשו חכז"ל (ערובין י"ח) שאמרה היונה יהי מזונותי מרורין כזית ביד הקב"ה וזו ויהי כזית בעת שחיו מלאים מרורים כזית אז ניכר הודו ותפארתו של ישראל:
[אות ע"ט] או יאמר בישוב שלא אמר תשא כל עון, די"ל המלצה גדולה על כל העבירות דרק קודם שחטא יש לאדם בחירה אבל כיון שכבר עבר עבירה ראשונה אז עבירה גוררת עבירה ומושך העון בחבלי שוא, ולפי"ז אין להענישו רק על עבירה הראשונה. והנה חכמז"ל אמרו (ר"ה י"ז) מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה, וא"כ אם חוזר בתשובה רק שהמקטריגים רוצים לעכב שלא יתקבל תשובתו יש מקום לסתום פיהם בזה דאם הוא ית' מוחל עבירה ראשונה שוב אין לדחותו בשביל שאר עבירות משום שאין לו כח לעמוד נגד היצה"ר ונגד המשחית הנברא בעבירה ראשונה, וזו שאמרו כל תשא תוכל למחול כל החטאים אם תשא רק עון הראשון כמדתך הטוב להעביר ראשון ראשון: