אור ברסלב
דרך ימה דרך ימה - דרוש לתשובה שנת תקצ"ד

דרך ימה· רבי יעקב מאיר צבי פרידלנדר

דרך ימה - דרוש לתשובה שנת תקצ"ד

הקדמה

בעזהי"ת ספר דרך ימה:

דרוש לתשובה תצד"ק לפ"ק (תהלים ל"ב) אשרי נשוי פשע וגו' י"ל דבתהלים קל"ז על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו צ"ב תיבת וגם, וי"ל דהנה איש עני ואביון הנולד בין אומללים חסירי לחם ונתגדל על ברכם במעט הספקה אשר הי' לאל ידם לתת לו לצרכו והורגל מעודו להיות כפוף לפגעי הזמן ולהכנע אל פני נדיבי העם לשאול לחם צר ומים לחץ להחיות את נפשו וכאשר עשו אבותיו אל ירע בעיניו ואל יחם לבבו על גדול חסרון וההעדר צרכו ורוע מעמדו כי כן דרכי הטבע כל איש יספיק לו כפי תהלוכות הרגלו ולימודו למלא רצונו וחפצו לא כן הנולד בין קציני עם ונתגדל בשמחה ובטוב לבב מרב כל ומעולם לא חסר לו מאומה והי' כי מטה ידו ויאבד עשרו וטובו עד אשר חדל מאתו להחיות את נפשו ולכלכל את ביתו והוכרח לכתת רגליו על פתחי נדיבי עם לקבץ על יד מתנת ידם כפי נדבת רוחם הטוב ירע הדבר מאוד בעיניו כי מעודו לא נסה באלה ולא הורגל בכך כי החי' את נפשו בתענוגים ובמעדנים כפי ברכת יגיע כפו לכן ירד אחריו כבודו וימס לבבו בקרבו מרגשת הצער והיגון אשר גדלו בלבו ויקלל יום נולד בו וכמעשה איוב ומעתה אל תקנא בהצלחת רשעים ובשלות עושי רשעה כי תראה יצליחו בכל מעשיהם כי עדיין לא נגלה לעינינו אם ההצלחה ההוא היא לטובתו של המוצלח ויוכל להיות כי הוא השחת יפול בה ורצון שוכן שמים להגדיל מכאובו ולהרבות יגונו לכן שם שם לו כנפי ההצלחה לעוף מעלה מעלה משם ירד מטה מטה ובזה יוגדל נפילתו וכמאמר משלי ט"ז לפני שבר גאון אם כן כל גדולת הצלחה הוא מפלתם והותם: ובזה יתבאר תהלים צ"ב איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ד' כי הנה אוביך ד' כי הנה אוביך יאבדו יתפרדו כל פעלי און יען רצה להאיר לעין כל כי לא כאשר יראה האדם בעיני בשר הצלחת העולם כן הוא לכן הירא וחרד אשר לו עינים לראות ולב להבין אל יעוז לדבר גבוהות להוציא עתק מפיו בעת אשר יעלה בסולם הצלחה ונהפוך היא כי ורע לנפשו פן יהי' לו למוקש להגדיל נפילתו ועל מה יעוז בהותו לא כן איש בער וכסיל לא ישום לבו אחרית דבר ויבטח ברוב עשרו לאמור כחו ועצם ידי עשה לו את החיל הזה ווניף ידו למרום ולדבר עזות והוא לא ידע כי בנפשו הוא וכי במה שהוא בוטח וישים לו למעוז ומחסה הוא הותו וכמאמר קהלת ה' י"ב עושר שמור לבעליו לרעתו וכן הוא בתהלים נ"ב הנה הגבר לא ישים אלקים מעוזו ויבטח ברוב עשרו ועוז בהותו הכוונה יען שלא שם בטחונו בד' רק ברוב עשרו אשר הוא לרעתו לכך הוא ועוז מה שהוא הותו: וידוע מה שכתבו בביאור הכתוב ומכבדי אכבד ובוזי יקלו ר"ל הברכה והטוב אני נותן בידי ממש למכבדי אבל ובוזי יקלו מעצמן כיון שאסלק שכינתי מהם ומסיר השגחתי מעליהם לעזוב אותם לפגעי הזמן ומקרי טבעי תהלוכות מערכות השמים והמה לרוע להם כמש"כ ביערות דבש ח"א דרוש ד' כי צאצאי אברהם הם שלא הסכים חוק השמים ומסולות הכוכבים שיולדו רק הקב"ה אמר צא מאצטגנינות שלך לכך לפי משפט וגזירת מערכת השמים ח"ו אין קיום לתולדות אבות הקדושים והנה תיבת רם מורה על סילוק השגחה מיושבי תבל ולכך הוא נקרא רם שאיננו על הארץ מתחת ואם כן הירידה והנפילה לאדם קרוץ מחומר בעת רעה איננו ביד ה' בעצמו אבל הטוב הניתן לאדם הוא מיד ה':

ובזה יובן איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת והוא כי בפרח רשעים וכו' ויציצו כל פועלי און איננו לתכלית טובתם רק להגדיל כאבו ומכתו תהי' אנושה, וזו להשמדם עדי עד ר"ל שיהי' נפילתם עדי עד ולא יוסיף קום מגודל הצער והיגון ובאר איך תהי' הנפילה לזה אמר ואתה מרום לעולם ד' ר"ל תסלק השגחתך מהעולם הזה ותהי' מרום לעולם ה' ועל ידי זה אויביך יאבדו ויתפרדו כל פועלי און מאליהם ע"י מערכת השמים וגזירתם. ולזה נתכון איוב בפ' ז' מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית לבך אליו ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו כמה לא תשעה ממני לא תרפנו עד בלעי רקי חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהי' עלי למשא, ומה לא תשא פשעי ותעבור את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני, המפרשים פירשו בתיבות כי תגדלנו ר"ל ענין הגדולה במה ששם עיניו עליו לפקדו לבקרים אבל לדרכנו ע"י הגדולה שהי' לו תחלה ולא חסר לו מאומה והי' לו כל טוב על ידי זה נתרבה צערו ונתגדל כאבו כל עת ורגע בכל אשר פנה הי' חסר לו מהרגלו ולימודו אכן אם לא הי' מעלתו מתחלה בשפע רב ובשמחה ובטוב לב מרב כל לא הי' עתה החסרון וההעדר סביב לו בכל אשר יפנה בכל רגע ורגע להרגיש צער ויגון לרגעים האמנם אם נעשה לו כן להנקם ממנו על רוע מעשיו לא הי' מקום לשאלה זו כי כן דרך הנוקם להגדיל נקמתו בכל כוחו, אכן לא יתכן נקמה רק כשהפעולה הרעה נוגעת להנוקם אבל כשאינו נוגעת להנוקם כלל מה לו להנקם על ריב לא לו לכן אמר מה אנוש כי תגדלנו בכל טוב וכי תשית אליו לבך על ידי כן ותפקדנו לרגעים ולבחון אותו כל רגע ורגע ולא תשעה ממנו ולא תרפני עד בלעי רקי רק אם הי' במעשי ידי דבר הנוגע לך עד שיפול תורת נקמה על מכתי האנושה החרשתי כי כן דרך הנוקם אמנם חטאתי מה אפעל לך נצר האדם לכן למה שמתני למפגע לך כפרש"י כפוגע האדם בעת חמתו ומעורר עליו כל מעשה חובתו ר"ל במה שגדלתני תחלה הייתי עתה לפגע בכל דבר ודבר שאינו כהרגלו ולימודי ואהי' עלי למשא וכיון שאינו בתורת נקמה א"כ ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני ר"ל כיון שהיסורין המה רק לייסרנו ולמרק את עוני א"כ למה אין אתה נושא פשעי כי עתה לעפר אשכב ע"י הכאב הגדול עד כי ושחרתני לאחר מירוק העונות וכבר אינני וכן קרה לנו בעוה"ר כי מאז אשר באנו אל הארץ הקדושה אשר נתן ה' לנחלה לנו היינו בשמחה ובטוב לבב מרב כל מלבד גודל תכלית השלימות אשר השגנו בהיות מקדשינו על מכונו אף גם מטובות העוה"ז וכל תענוגי תבל הי' לנו לשעשוע הן בבנינים בפאר והוד והן בשדות וכרמים רבים נותנים פרים בעתם כאשר העידו המון הכתובים בתוה"ק המפארים ומספרים גודל תהלות תפארת הארץ אשר לא תחסר כל בה ומעת אשר נגרשנו מהסתפח בנחלת הי חסרנו כל אלה אין אצלינו מכל טוב אשר הי' לנו ונשארנו בעירום ובחסר כל וכמאמר הכתוב בפ' תבא תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל ועבדת את אשר ישלחנו ה' אלקיך בך ברעב ובצמא בעירם ובחסר כל אם כן גם הצער והיגון רבתה בנו יען נעדר מאתנו כל טוב אשר היה לנו מימי קדם והי' רוב הברכה ההיא לנו לפוקה ולמכשול בעת אשר חסרנו כל אלה להגדיל האנחה והאבל לכן האומללים האלה ההולכים הלוך וחסר ריקים מכל טוב וחסירי לחם הרגישו עד מאד אשר נגזר עליהם עד כי זלגו עיניהם דמעות כנחל שוטף תמיד יומם ולילה מאין הפוגות אכן דרך האדם כאשר הורגל כמה ימים וזמנים ברוב הצרות ורעות הנאמנים תשכח גם היגון והאנחה ונשכחו הימי קדם וכל מחמדיהם ולא ישמע עוד קול בכי וזעקה רק מאת ה' היתה לנו להעלות על לבינו זכרון ירושלים עיר הקודש ושלא יסור מאתנו זכרון הטוב אשר חסרנו לכך נתן בלב שובינו המה יעלו זכרון ירושלים בפיהם להדאיב לבבינו יום יום ועי"כ גם לאחר זמן רב אשר כבר היינו יושבים בארצות אויבינו לא נשכח מאתנו אשר אבדנו ורבתה בנו היגון והאנחה לעורר קול בכי ונהי. והנה לשון ישיבה מצינו כמה פעמים על העכבה בקביעות זמן כמו ותשבו בקדש ימים רבים וזו שאמר על נהרות בבל שם ישבנו ר"ל אף לאחר שכבר ישבנו שם בקביעות זמן מה בכל זאת גם בכינו בזכרינו את ציון ונתן טעם לזה כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון בענין שהם העלו זכרונה על לבינו יום יום והי' תכלית כוונת. ה' להדאיב את נפשינו ולהרבות יגון ואנחה בלבונו למען יהי' גודל הצער והיגון כפרה על כל חטאתינו ונשוב לעבדו בלב שלם ככתוב בפרשת נצבים והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. והנה דקדקו המפרשים מה ענין אמרו הברכה הלא אין הברכה גורמת לתשובה אבל לדברינו א"ש שר"ל כי יבאו עליך הברכה ואחר כך הקללה תגרום והשבות אל לבבך על ידי גודל חסרון והעדר כל הברכה אשר הורגלת בה משא"כ אם לא הי' הברכה תחלה גם הקללה לא הי' מספיק לעורר לבם לשוב אל ה' אך עתה ע"י שינוי מהברכה להקללה יתעורר רוחם מגודל הצער והיגון אשר רבתה בם לשוב אל ה':

ובזה מובן מה שהקשו המפרשים בכפל ענין התשובה שמתחיל והשבות אל לבבך ושוב אמר ושבת ולדברינו א"ש שענין השינוי מהברכה להקללה יש בה די שאם תשים לבך אליו לעוררך לשוב בתשובה שלימה בכל לבבך ולשמוע בקולו וזו אמרו והי' כי יבאו וגו' והשבות אל לבבך ר"ל שתשים לבך אל שינוי מעמדך וגודל נפילתך ידעתי כי ושבת אל ה' אלקיך מגודל נפילתך והרי כל תכלית הגלות רק לעוררינו לשוב ולשמוע בקול ה' ומצותיו וע"י הברכה והקללה גם שניהם ישובו וחוץ לדרכינו י"ל הכוונה כי ע"י הברכה אם ישמעו בקול ה' והקללה אם לא ישמעו יוכר לעיני כל כי יד ה' עשתה כל זאת להדיחם בכל גוים ואיננו דרך מקרה שהרי כל זמן שהי' שומעים לקול ה' באה אליהם הברכה ומעת שסרו ממצותיו ית"ש הקללה עי"ז ושבת עד ה' וזו שאמר אשר הדיחך ה' שמה ר"ל ע"י הנ"ל תכיר כי ה' הדיחך ולא במקרה עי"ז ושבת ובדרכינו יובן הכתוב בפרשה תבא באמרו והי' כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה וצ"ב הדמיון כאשר שש כן ישיש וגם ח"ו לומר כן על מקור הטוב שישיש להרע לבניו והלא הכתוב אומר עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א) אכן לדרכינו הכוונה בזה כאשר שש ה' להטיב ולהרבות אתכם בזה עצמו ישיש ה' בעת ההוא שהוא להאביד ולהשמיד אתכם כי נסחתם מעל האדמה ר"ל בזה תקבלו שיעור העונש שהי' ראוי' להאביד ולהשמיד להגדיל העונש כפי הראוי' להמעשים אכן מגודל הטוב אשר הי' בידכם מאז ומקדם בהיותכם על אדמתכם תהי' הנסיחה משם בערך שיעור הצער וההאבדה והשמדה לכך ישיש ה' גם בפעם ההוא: אמנם כל ההתעוררות הלזו מזכרון הטוב אשר הי' לנו מימי קדם הי' בימים הראשונים מלבד בני הדור ההוא אשר ידעו וראו כל הטוב ההוא אף גם הבאים אחריהם בכמה דורות שמעו מאביהם אשר הגידו לאמר להם מאשר ראו עיניהם והי' נותנים אמון לדבריהם א"כ הי' די בהצער והיגון הזה לעורר לבם ורוחם לשוב בתשובה כאשר ישימו לבם להבין במעמדם ושינוי תהלוכותיהם אכן עתה כי בעוה"ר נתרבו הדורות מאז אשר גלינו מארצינו ואין עוד זכר בעם מכל הטוב אשר הי' בידינו ואין המון עם מרגישים גודל הנפילה וכבר הורגלו מעת לידתם להחיות נפשם בעמל וצער א"כ אין הצער די לעורר נפשינו בקרבינו לשוב ולשמוע בקול ה' לכך הוכרח הקב"ה לחדש עלינו רעות רבות בעוה"ר חדשים מקרוב באו וכמאמר חכז"ל (סוטה מ"ט) אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו והוא רק לעורר רוחינו בקרבינו וכן צעק הנביא (ירמי' סי' ד') באמרו מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי וגו' שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאום והכוונה דהנה יש שני מיני פורענות הבאים מיד ה' על עוברי רצונו האחד דרך עונש להתם חטאיו לכפר על רוב עונותיו והב' לעורר לב העם להסיר רוע מעללם ולשוב מדרכם הרעה והחילוק ביניהם עפ"י המבואר במדרש (תהלים ו') עה"פ ה' אל באפך תוכיחני משל למלך שכעס על בנו והיתה לפניו אבן גדולה ונשבע המלך שהוא זורקה בו אמר המלך אם אני זורקה בו עוד אין לו חיים מה עשה המלך כתתה ועשאה צרורות קטנות והי' זורקה בו אחת אחת נמצא לא הזיק את בנו ולא ביטל את גזירתו מבואר שאין הקב"ה שולח ידו בפעם אחת במכת אכזרי רק מחלקו לחלקים קטנים למען לא ישכב לעפר ויהי לו כח לסבול אותם:

וזה הכוונה יסור יסרני ולמות לא נתנני והוא רחום בדין אכן כשהי' לעורר לבב אנוש אז ישלח ה' ידו פתאום להגדיל המכאוב ומכתו תהי' אנושה למען יחם לבבו בקרבו ויפשפש במעשיו ומזה יוצא עוד הפרש ביניהם והוא אם מכתו אנושה כל הרואה כלות עיניו וכל השומע תצלנה אזניו מגודל השבר כל אוהביו ורעיו מנגד נגעו יעמודו ואין בפיהם מילה לדבר דברי תנתומים וכמו שקרה לרעי איוב כשראו אותו במעמדו נאמר שם וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקומו אליפז התמני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדיו לבא לנוד לו לנחמו וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעילו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דובר אליו דבר כי ראו כי גדל הכאב מאד וז"ש (ירמי' ל') כי כה אמר ה' אנוש לשברך נחלה מכתך אין דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת איוב הכותיך מוסר אכזרי על רוב עונך עצמו חטאתיך הכוונה כנ"ל שתהי' מכתך כ"כ גדולה עד שאין דן דינך למזור ר"ל שיוכר לעין כל שאין זה לרפואת תעלה לך להעלות ארוכה ולכפר על נפשך כיון שהוא כ"כ גדולה ועי"ז כל מאהביך ישכחוך ולא ידרשו אותך לנחמך ונתן טעה לזה כי מכת אויב הכותיך מוסר אכזרי וגו' ואמר ע"ז מה תזעק על שברך כי אנוש מכתך הלא את עצמך היית בעוכרך לכן שאו קנה על רוב עונך:

והנה ההפרש הג' בין הרעות הנ"ל כשהיא לא תבא רק דרך עונש וגמול ידיו אז כשיושלם שיעור ומדת עונשו אז יניח בשלוה וישקוט בטח אבל כשהוא לעורר אם לא יקוץ משינתו ולא יתעורר אז יחליף ה' וישלח ידו פעם אחר פעם עד ישים אל לבו לשוב מדרכו הרעה וזו כוונת הנביא אשר נתעוררו רחמי לבו על אנשי דורו מגודל ומרוב הפורעניות אשר ראו עיניו משמשין ובאים עליהם לכך אמר מעי מעי אוחילה וגו' שבר על שבר נקרא ר"ל ידעתי כי יבאו שבר על שבר ומהיכן ידע הדבר ביאר שדדה כל הארץ ר"ל אף אשר לא נגעה בו יד ה' נשדד מפחד לבבו ממראה עיניו כי פתאום שדדו אהלי רגע יריעת זהו למופת כי הפרענות אינו להתם חטאת רק לעורר לכך אם לא יעזוב רשע דרכו שבר על שבר יחדיו ידבקו:

אחי ורעי כן קרה לנו בעוה"ר וכך עלתה לנו בימינו כי פתאום שלח ה' מגפותיו וידו נטוי' במכות אכזרי בשבר על שבר כי זה שלש שנים ראו עינינו מוסר ה' עד שנשתנו סדרי בראשית כי ירד רע בשנה ההיא לרוב יושבי העולם וחלו בהם חלאים משונים אי אפשר שנמשכו למנהגו של עולם אבל כל משכיל צריך להודות כי אצבע אלקים היא והמות עלה בחלונינו ונהפך העולם בשנה ההיא יותר ממה שנהפך ונתחלף בזמן קודם במאתים שנה וקרה בכמה מקומות כמו שקרה לדתן ולאבירם שכמה אנשים תמו ונכרתו ונשכח זכרם כאשר ראינו בעינינו ובאזנינו שמענו כי אלו נפלו כדומן על פני האדמה ואלו שכבו בחוצות ויתעלפו, ובשנה זו עוד ידו נטוי' עלינו להביא עלינו תלאות רבות רוב עצירת גשמים עד כי נהפך לשדון בחרבוני קיץ והארץ לא נתנה יבולה והשמים לא יערפו טל ומטר והיוקר גובר והאביונים דלו מאד עד כי חדלו להחיות נפשם ונפשות טפם בלחם צר גם קציני העם לא נמלטו ולא הצליחו במעשה ידיהם וכן דרשו חכז"ל במ"ר עה"פ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשי ידיך כשהגשמים יורדין בעתם הברכה מצוי' גם במשא ומתן וההיפוך בהיפוך כאשר ראינו בעינינו בשנה זו ומי יודע בימי החורף המשמשין ובאין עד כמה יכבד הרעב ח"ו ומלבד זה רוב השריפות ר"ל אשר הי' בשנה זו הן אשר ירדה מן השמים והן ע"י בני אדם ואכלה הון רב מיגיעות בני אדם אשר בזיעת אפם אספו בעליו התעיף עיניך בו ואיננו וגם אלו אשר לא נגעה בם יד ה' לכלות רכושם מגודל חיל ורעדה אשר אחז כל איש מפחד לבם לילה ויום לא ישבותו ונתקיים הכתוב והי' חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך כי כל אחד הי' ירא לנפשו פן יבא עליו ח"ו לכלות כל אשר לו ולקחת נפשות ביתו ח"ו כאשר ראינו בעינינו בעוה"ר כי נשרף אחד מבעלי בתים דקהלתינו אשר הי' רך בשנים אב לבנים קטנים בעל לאשת נעורים מושלם במעלות רוח עברה בו ואיננו וכל מי אשר בתוכו ישכון רוח חיים רגשת בן אדם תסמר שערות ראשו ויזלו תהומות תחתיו אף בשמעו מרחוק השמועה לא טובה ומה גם אנחנו אשר בעינינו ראינו את כל התלאה ונגד עינינו היתומים הקטנים אשר אין להם מנהל ומחזיק בידם ואין להם משען לחם שאו עיניכם וראו את אלה איך לא ימס לבינו בקרבינו ועפעפינו יזלו מים על האומללים האלה אחי שמעו נא את דברי הדמיון בזה לאב שהי' לו כמה בנים וכולם נחלו בחולי מסוכנת ונלאו הרופאים להעלות ארוכה להם כי גדלה חולי הקרירות ר"ל עליהם וצו לטבוח אחד מהבנים ולהכין תרופה מדמו לשארי הבנים להחם בדמו אשר בטבעו הוא דומה לדמם והאבות כשמעם זה הרימו קול נהי ובכי באמרם איך נשלח יד בפרי בטנינו להמיתו אך כאשר ראו כי אבדה תקותם ואם לא יעשו כן ימותו כל הבנים הסכימו במר נפשם לעצת הרופא אכן כאשר רצו ליתן הדם לשאר הבנים בעטו ושפכו את הדם אהה איך רבתה היגון והאנחה האבות הרימו קול בכי ונהי על אשר נשפך דם הנקי ללא הועיל כן אנחנו בני ישראל בנים אנחנו למקום ב"ה וכי חלינו חולי נפש ומחשבות לבינו רק רע כל היום וגברה החולי עד מאד ורצה ית"ש להעיר אותנו להעלות ארוכה ותעלה לנפשותינו ונחפשה דרכינו ונשובה אליו ית"ש אז לוקח אחד מאתנו שנקח מוסר בהראות לנו ידו הנטי' להיות חרדים לדבר ה' אם כי בצרותינו לו צר ויקר המותה בעיני ה' כביכול כובש צערו למען העלות רפואה לכל הדור אכן כשאנו אין שמים על לב לקבל הרפואה אז ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק על אבדון נפש אחד מישראל ללא הועיל לכן אחי ורעי לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו וך ויחבשינו ונחוס על רוב צער כבודו ית"ש ותרד עינינו דמעה על רוב עונינו אשר מעלנו בו ית"ש חוסו נא על עוללינו וטפינו למען יעמדו ימים רבים ואתם בני באו אלי בכו עמי אל פני אבותיכם יפרשו כנפי חסדי האבות עליכם לילך בדרך הישר בעיני ה' למען לא יהי' לכם לפוקה ולמכשול בעברם את ברית ה' כי בעוה"ר שבר על שבר נקרא עליכם ועוד ידו נטי' ובעוה"ר אין איש שם על לב וכל איש הישר בעיניו יעשה באין מוחה ואין פוצה פה לנגדו מלבד כמה איסורי דרבנן אשר נעשה להם כהיתר כמו סתם יינם ונטילת ידים וטלטול מוקצה בשבת ויו"ט ומקח וממכר בבתי משתאות ואוכלים פירות שיש במינם במחובר ופרצו לעבור על איסורי תורה בחילול שבת ויו"ט ונשים הולכות פרוע ראש ועוברים לגלח בחוה"מ ובימי ספירה ובין המצרים וכן המצות מקיימים רק מצות אנשים מלומדה ק"ש ותפלה ציצית תפילין ומזוזה ואם אחד מקיים כראוי' פוטרים פיהם להתלוצץ בו ובין איש לרעי' בלב ולב ידברו הולכי רכיל מחרחרים ריב ומדון ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד וחוצפא יסגא ואין איש גומל חסד להלוות לעניים ולתת אוכל לרעבים ובמה יוכר סימני אבות המה שלשה עמודים ביישנים רחמנים גומלי חסדים והעולה על כולם ביטול תורה והוא שורש פרה ראש ולענה ואמרו חכמז"ל (במכות ה') אם רואה אדם יסורין באים עליו יפשפש במעשיו לא מצא יתלה בביטול תורה ר"ל יתלה החסרון שלא מצא הוא משום ביטול תורה לכך הכל נעשה להם כהיתר אין מאמינים לדברי חכמים ומבעטין בדבריהם מבזין דבר ה' וקדושתו אהה נתקיים בנו הכתוב ישעי' ז' איכה היתה לזונה קרי' נאמנה הלא מקדם היית עטרת תפארת לכל עובר ושב וכל מכירם הי' מספרים תהלתם ביראת ה' ואהבתו ועתה הטו אזנכם ושמעו קול המון הצועקים ברחובות אלה מפה ואלה מפה הזאת הקרי' נאמנה והעיר הצדק והעיקר תלוי בעיני העדה אלו השופטים והשוטרים מעלימים עיניהם ולא שמו לבם לשום רסן בפי העם והדבר מוטל עליהם וזה עיקר עוסקים בצורכי ציבור באמונה ועי"ז אין שומעין למורים ומעיזים פניהם כאלו תורה חדשה ניתנה להם ומי יתן והי' לבם שלם עם ה' והחרשתו כל הימים אבל נתקיים בנו דברי הפייטן כמה יסרתנו על ידי צירים שלוחים לא הקשבנו לשמוע למוכיחים מאז ועד עתה אנחנו נדחים לכן אחי עתה קרבו הימים ימי הדין והמשפט אשר כל באי עולם עוברים לפניו ית"ש כבני מרון לתת דין וחשבון על כל המעשים אשר נעשו כל השנה ולפיהן יושם לנו חוק ומשפט על חיותינו ועל כל הבא עלינו ואם ח"ו לערך מעשינו יצא משפטינו אוי לנו לכן נשפוך שיחים מול פני ה' ונשוב בתשובה שלימה לפניו להסיר רוע מעללינו וירחם ה' עלינו וירבה לסלוח חטאתינו בימי הדין ותכלה שנה וקללותי' ותחל שנה וברכותי' לתת לנו חק ומשפט לחיים טובים וארוכים ונגע לא יקרב באהלינו:

והנה אף כי התשובה באה מכח פורעניות שבא לעולם איננה מעולה כיון שהיא מיראה בכל זה הוא ישרה בעיני ה' ככתוב בפ' נצבים והי' כי יבאו עליך וגו' והשבות אל לבבך מבואר שהתשובה מקובלת אף מתוך צרה אך התנה שתהי' התשובה בכל לבבינו וביאר הר"ן (דרוש ט' וי') שהתשובה מיראת עונש ויש מהם שהתשובה אין נקבעת בלבם לגמרי שעם היות שבעת צרתם קוראים אל ה' אין הענין נגמר בלבם כ"כ ולא נפקחו עיניהם ועל אלה נאמר (ירמי' ב') ובעת רעתם יאמרו קומה ה' והושיענו ולהוציא ענין זה אמר כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך כלומר שתהי' התשובה על אופן הב' והיא שמתוך צרה יכנס מרורות בלבם כלפי שבעת השלוה האדם שותה ושכור מתענוגי עוה"ז עד שישוב אליו ית"ש בכל לב ובכל נפש ויהי' הדבר נקבע בלבו כ"כ עד שאחר עבור הצרה יוסיף אומץ ויחליף כח להתדבק בו ית' ולשבחו על אשר הטיב עמו זה היא תשובה שלימה ועליו נאמר (תהלים ע"א) ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתיך:

והחילוק בין ב' עניני תשובה הוא בענין הצעקה כי השב על דרך הא' אינו צועק רק על צרתו ומכאובו ולא על עונות שעשה אבל השב על דרך הב' הוא מתחרט על דרכו הרע בכל לבבו ובכל נפשו רק לא נתעורר לזה מעצמו כי אם ע"י יסורים שבאו עליו הם הכניעו לבבו להקיצו משינת האולת משכורת תענוגי עוה"ז וטוב מזה אם התשובה הי' באה בלבו בלי התעוררת יסורין ושב בעת הצלחתו וזו כוונת (ירמי' ב') הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלקיך בעת מוליכך בדרך ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשיר לשתות מי נהר תיסרך רעתך ומשבותיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך ולא פחדתי אליך הכוונה הלא כל סיבת הרעות והגלות הוא עזבך את ה' ועתה מה לך לילך בגלות מצרים או בגלות אשור לשתות שמה כיס תרעלה של פורענות תיסרך רעתך הרעות תיסרך מעצמך בלי התעוררת גלות ודעי וראי שכל הרע ומר הוא רק עזבך את ה' ולא פחדתי אליך ועיקר הצעקה צריך להיות על עזבך את ה' וכיון שכן למה לך כל הנה הקיצה מתרדמת האולת בלי התעוררת הגלות להתנחם על רעתך וההפרש בזה הוא הגם ששב בכל לבבו ונפשו רק ששב ע"י התעוררת של יסורים כי אין לבו של אדם בטוח ונאמן לעצמו אם תשובתו הוא רק מאהבת ה' כי יכול להיות כי רוב התלאות אשר עברו עליו הם הכריחו אותו לשוב אל ה' מפני גודל צערו וכעסו אבל עדיין לא ניחם על הרעה אשר עשה אף שלבו אומר לו כי מקירות לבו יהגה ויהמה על עזבו את ה' אין הדבר גלוי ועיקר לו אך אם עשה יעשה לו כנפים לעוף תחת כסא כבודו ית"ש טרם באו עליו הרעות אז גלוי ונתברר כי רק מאהבת ה' הוא שב בכל לבו ומתנחם על הרעה אשר עשה וזו כוונת (תהלים ל"ח) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי והוא עפ"י מאמרם ז"ל (יומא פ"ו ב') שהשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות והשב מיראה זדונות נעשו שגגות והשוגג יקרא חטא והמזיד עון וזו היות כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד לכך לא אוכל ליתן אומן בי שתהי' תשובתי מאהבת ה' כי יכול להיות שמכאובי ומכתו האנושה הרהבוני לכן אף כי עוני אגיד להתודות לפניך עדיין אדאג מחטאתי ר"ל שתשובתו הוא רק מיראה והמזיד נהפך לשוגג לכו אדאג מחטאתי:

תוכן העניינים

דרך ימה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה