דרך ימה· רבי יעקב מאיר צבי פרידלנדר
דרוש לתשובה תקצ"ה לפ"ק
רש"י בשם מדרש והיא בתנחומא ר"פ נצבים למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת הכהנים וריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' והרי אתם קיימים לפניו היום כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם והקללות והיסורין מקיימים אתכם לפני:
ויש לדקדק למה לא הוריקו פניהם במ"ט קללות שבתורת כהנים ובתשובה יל"ד אמרו ולא עשה עמכם כלי' תלה הדבר בהקב"ה ולא אמר ואתם לא כליתם ואח"כ אמר מקיימין ומציבין ולא תלה הדבר בהקב"ה:
המפרשים העירו בענין כריתות ברית השני בערבות מואב למה הוא בא כיון שכבר כרת ישראל בני ישראל שמלין ופורעין כדת ודאי מן הראוי שיעמוד להם זכות מצוה זו שישובו לארצם ויתקיים בהם בזאת יבא אהרן אל הקדש: ר"ב] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים ואמרו בספרא ומה ת"ל שני שיהיו שווים במראה ובקומה ובדמים, וכן במשנה יומא ס"ב מצותן שיהיו שווין וי"ל טעם לזה דבספרי בהית הבקר (אות שפ"א) פרשתי הפסוק (הושע י"ב) בבטן עקב את אחיו ופרש"י אחזו בעקבי סימן שהוא יהי' לו לגביר וי"ל בשנקדים לתת טעם לזה דכתיב והנה תומים בבטנה חסר אל"ף וגם לבאר הסמיכות ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער וגם לבאר מה פעלה רבקה בהלבישה את בנה יעקב בגדי עשו הלא זה דבר הנרגש במשמוש אם לובש בגדים שאינן כמדתו ארוכים או קצרים רחבים או מצומצמים. דהנה בילקוט הובא בדרוש ראשון לפרשת תולדות בס' טל אורות להמקובל מו"ה מאיר כ"ץ זצ"ל פאפרש כתב שצור וקלסטר פנים של עשו ויעקב היו שווין ובזה יובן למה הי' עשו אדמוני כולו כאדרת שער ויעקב איש חלק שהי' צורך גדול לזה מאחר שצורתן שווין ממש לא הי' אפשר להבדיל ביניהם ולא הי' ניכר מי יעקב ומי עשו לכך הוצרכו לסימן במראה ובמשמוש עכ"ד- וי"ל טעם למה שנבראו שווין בצורה שעל ידי זה יעלה ביד רבקה להסב הברכות ליעקב. ויובן דכתיב תומים חסר שלא היו כשאר תאומים שנבראום כאחד ואין דומים זה לזה אלא היו שוין ממש בצורתן ולזה סמך לזה מיד שעשו יצא אדמוני כולו כאדרת שער שהוצרך זה הסימן להכירם, וזו שאמר בבטן עקב את אחיו שהוכן בבטן להיות עקב את עשו כמו שאמר ויעקבני זה פעמים כי זה שהי' עשו אדום במראה לא הרגיש יצחק שהוא יעקב מאחר שכהו עיניו, וזה שהי' כאדרת שער תקנה רבקה במה שהלבישה את יעקב גדי עזים בחלקת צואריו. ולפי זה יובן מאחר שהשעיר השני נשלח לעזאזל לסתום פי ס"מ שהוא שרו של עשו שהי' ממש דומה בצורתו ליעקב הוצרך להיות ששעיר זה יהי' דומה ממש להשעיר של השם:
ר"ג] או יאמר דבס' היכל הברכה פ' תשא עה"פ קום עשה לנו הביא בשם הקדוש מו"ה משה ליב מסאסאו זי"ע דתיבת עזאזל הם נוטריקון את זה לעומת זה עשה אלקים ממש בדומה שיהי' שניהם שווים, שיש רבנים ורבוי"מ ושוחטים וחזנים וצדיקים מסיטרא דנוגה קליפה קשה נגד כל אלה שיש בסיטרא דקדושה והם צרעת ממארת, וצדיקים כפופים לפניהם שדרכם דרך צלחה, ובס' דגל מחנה אפרים הביא בשם זקינו הבעש"ט זצ"ל שיש מפורסמים שמפרסם אותם הס"ס, והקדוש מלובלין הזהיר להשפיל עצמו קודם כל לימוד תורה ותפילה ותלמוד אחד שמע ממנו אחר חצות קודם לימודו אמר רבש"ע אפשר אני מאותן שכתוב עליהן מה לך לספר חוקו והתמרמר מאד והאריך בדברי רצוי ותחנונים, וכן אמר אין גרוע בעולם כמותי אפי' יאמר לו מלאך שאני צדיק איני מאמין לו ואם יאמר לו הקב"ה בעצמו שאני צדיק אני מאמין על אותו רגע ולא יותר כי בניקל יוכל לדחות בשאול תחתית, וכן אמר תלמידו הקדוש בס' תפארת צבי זצ"ל שמפחד תמיד בכל רגע אפשר שהוא מקליפת נוגה ולבו נשבר בקרבו לאלף שברים, וצריך כל אדם לבקש רחמים מבעל הרחמים שיזכה להתקשר לצדיק אמת מן הקדושה ולא יתקשר עם רשע הערב רב מראין עצמן צדיק וחסיד פרוש וקדוש יושב ומתענה לומד כל היום בטלית ותפילין מראה עצמו כאלו איני יודע מטוב העולם ואיני נהנה מעולם הזה והם ראשי הדור והוא מן השמים כדי שיהי' בחירה חפשית עד שאין היכר ביניהם בשום דבר עכ"ד. ולזה הי' נצרך שהשני שעירים יהי' שווים, ובהמ"ק נקרא בית הבחירה, וכתב בס' ישמח משה ראה עה"פ והי' המקום שזו גדולת צדיקים יותר ממלאכי השרת שהוצרכו לפנות מקום כדי שיתיחד הכהן הגדול ביום הכיפורים עם הבורא ב"ה והטומאה מתלבשת במלבוש קדושה כקוף בפני אדם עד שאין ניכר להמון בין צדיק אמתי לאותו שהוא מערב רב:
ר"ד] כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. צריך ביאור הכפילות וגם דמתחיל שהוא ית' מטהר אותנו ושוב אמר שאנו נטהר עצמינו, וגם דבתחלת הפסוק סתם מי המכפר והמטהר ושוב אמר שלפני ה' תטהרו. וי"ל שהבעל עבירה מרוחק מאתו ית' לכך לא נאמר בי' מי המכפר והמטהר אבל לאחר כפרה וטהרה נעשו קרובים לו ית' ואז מתקיים קראו' בהיותו קרוב ומעצמם יטהרו שהם לפני ה' וקרובים אליו: ר"ה] או יאמר דבספר הישר והטוב (דרוש ד' ליו"כ) פירש דכפרה הוא אם עבר על ל"ת וטהרה הוא אם בטלו מצות עשה ואית' בזוה"ק דכל מצוה שנעשו בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, וגם כתיב סור מרע ואח"כ ועשה טוב דבעודו רשע אין מתקבלת המצוה ממנו וכתיב (משלי ט"ז) זבח רשעים תועבה, וזו שיכפר עליכם על מם שעברתם על התורה כדי שיהי' אפשרות לטהר אתכם לקבל המצות מידכם ונתן הכתוב עצה האיך יטהרו דהיינו שישתדלו שיגיעו המצות לפני ה' שיעשום בדחילו ורחימו ובזה תטהרו: ר"ו] או יאמר דבס' פנים יפות פ' תשא עה"פ ופני לא יראו כתב דאותיות שאחר השם הם רחמים ואותיות שלפני ה' הם בחינת דין, וזו שאמר בנדב ואבי' בקרבתם לפני ה' וימותו וכן בפרשת קרח עה"פ כי יצא הקצף מלפני ה' כתב דרמב"ן כתב לפני ה' הוא מקום הדין וזה כי יצא הקצף לפני ה' עכ"ד. וזו הוא ית' יכפר עליכם לטהר אתכם לעורר אתכם בהרהורי תשובה אבל לזכות לפני ה' בחינת דין תטהרו מעצמכם:
ר"ז] או יאמר עפש"כ לפרש בסוף איכה הפסוק השיבנו ונשובה דתשובה המעולה הבא מהתעוררת עצמינו ולכך אם בא התעוררת מלמעלה עד ששבנו ויצאנו זכאי בדין ראוי' שנשוב שנית מהתעוררת עצמינו וזו כי ביום הזה וכפר עליכם פירוש מלמעלה לטהר אתכם שמלמעלה מטהרין אתכם על ידי התעוררת לתשובה ואחר כך הנכון שלפני ה' תטהרו מעצמכם שנית בלו התעוררת מלמעלה:
ר"ח] או יאמר עפ"י זוה"ק במדבר שאם מקבל על עצמו באמת למות על קדושת שמו ית' אז מתכפר גם חיוב מיתה דנחשב כאלו כבר מת, או לפני ה' ע"י שתמותו על קדושת השם עי"ז תטהרו גם מחיוב מיתה:
ר"ט] או יאמר דבס' יערות דבש (ח"א דרוש י"ד) ברית בחורב ויל"ד על השינוי הנמצא בין דברי תוכחות שבתו"כ ובין הקללות בערבות מואב בכללות לשונם שבתו"כ תלה כל הייעודים בין לטוב ובין לרע ביד הקב"ה כמאמר ונתתי גשמיכם ובקללות אף אני אעשה זאת. אמנם בברית השני נאמר בלשון הברכות ובאו עליך וכן בקללות וי"ל דפ' האזינו יל"ד למה קרא השמים והארץ ואזינו וישמעו דבריו הלא תכלית השירה הוא להעד בבני ישראל ולהתרות בהם ולהודיע אשר יקרא אותם באחרית הימים וא"כ להם לבדם יאות להאזין ולשמוע לא השמים והארץ ורש"י ז"ל כתב שקראם להיות עדים בדבר השירה הזאת וגם זה צ"ב הלא הוא ית"ש הוא הדיין והוא העד ואינו צריך לעדות זולתו ומי מהברואים יכחיש אותו גם לא נודע איך יעידו באין להם פה לדבר וגם שינוי הלשון להשמים אמר לשון צווי לנוכח ולשון האזנה ולשון דבר ובשלש אלה לא עשה כן אצל הארץ לשון שמיעה ובנסתר בלי צווי ובלשון אמירה ופרש"י שדיבור הוא לשון קשה ואמירה הוא רכה ובעל י"מ כתב שהדיבור הוא לגלות כל ענין המתדבר סיבתו ומקורו ואמירה הוא פשטות המאמר לבד. הנה נודע כי שם ה' חוק ומשפט בדבר פעולות השמים והארץ בתהלוכות טבעם להיות נאחזים בסבך מעשה ידינו אם נשמור ברית ה' לשמוע בקולו לעשות ככל חקת משפט תורתו השמים יערפו טל ויורידו גשם על פני האדמה בעתם ובמקומות ידועים לרוות את הארץ והארץ תוליד ותצמוח לתת יבולה ואם לא נשמור בריתו לפלס מעגלותינו על נתיבות התורה אז השמים נעצרו ולא יערפו טל והגשם לא נתך ארצה בזמן ובמחוז המיוחד והארץ לא תתן את יבולה א"כ מבואר כי טבע העולם ותהלוכות הברואים כולם בידו ית"ש המה לנהל אותם כפי כשרון מעללי בני אדם ומשולבים המה בפעולתם שלא ילכו אופני טבעם רק לעומת רוח חן העם בעיני ה' ולכן נקרא שמו יושב הכרובים רוכב הכרובים ומעתה דברי הברית בין ה' ובין העם גם על השמים יחולו שישגיחו בפעולת טבעם ולא יוריקו שפעת טובם על פני תבל רק כפי כשרון מעשה ידינו וישנו טעמי תהלוכות טבעם ולא ירעפו טל ומטר כאשר לא ישמעו בדבר ה' אמנם הארץ לא תשנה דרכה וטבעה שלא להצמיח ולהוציא יבולה רק כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים להרוותה ולהולידה כמבואר בפרשת בראשית וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואם השמים יעצרו הגשמים הארץ בטבעה לא תוליד ולא תצמיח וא"כ רק השמים לבד הם העומדים על הפקודים לשנות טבעם כפי תהלוכות בני אדם והארץ תגרר אחרי' כפי חק טבעה לכן נאמר ועצר את השמים וגו' והארץ לא תתן תלה עצירת הגשמים ביד ה' והאדמה מטבעה לא תתן יבולה וכן בברכות בפ' בחקתי כתיב ונתתי גשמיכם בעתם תלה ביד ה' ולכך אמר להשמים בלשון צווי להאזין ולהבחין בדבר אלקים ולשון האזנה נופל בהם שהוא בינת הלב לידע סיבת ועומקו של הענין לכך אמר ואדברה לפיכך הי' מבואר נגלה למו פנימיות הדיבור היותם נלכדים ונאחזים במעשה בני אדם במצות ה' ולפרש"י שהוא לשון קשה שקשה להם למנוע טבעם ולשנות דרכם אכן הארץ לא שנתה טעמה וטבעה רק היא כרוכה אחרי פעולת השמים לכן נאמר בה ותשמע בלא לשון צווי כי לא ניתן לה חוק וגדר חוץ לטבעה ונופל בה לשון שמועת האוזן בלבד שהיא מאלי' תשמע לפי השפעות מערכות השמים עלי' אמרי פי ה' מבלי נודע לה סיבת ההשתנות השמים וזה אמירה רכה שלא לשנות טבעה כלל ומעתה השמים והארץ בפעולתם יעידון ויגידון אם ישרים מעשי בני אדם בעיני ה' או לא כי כאשר ישפיעו טובם השמים יוריקו גשם וטל לרוות את הארץ והארץ תתן את יבולה נודע כי ישרים דרכינו בעיניו ית"ש ואם הגשם נעצר וטל השמים לא ירד לרוות את הארץ והארץ לא תתן את יבולה והעם יהי' שרוי בצער מגודל חסרון השפעתם ידעו נאמנה כי נעו מעגלותיהם מטל נתיבות האמת והצדק ומעשיהם אינם רצויים בעיני ה' ויכירו כי יד ה' נגעה בהם וכגמול ידיהם יעשה להם על רוע מעלליהם ולא יתרעמו עוד עליו ית' בעת נגע יקרב באהליהם רק יצדיקו אותו כי תמים פעלו וצדיק וישר הוא כל דרכיו משפט וכן נאמר בפרשת נצבים העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ ר"ל שעדות השמים והארץ הוא רק בכם להאיר עיניכם ולהעיר לבבכם למען תדעו כי מעלליכם לא נרצו בעיני ה' ואין זה רק לעונש האלקים על רוע מעלליכם לבד רק גם להגיד לכם דבר ה'. וזו כונת רש"י ז"ל האזינו השמים שאני מתרה בכם ר"ל על ידי השמים אנו מתרה שיהי' עדים בדבר ולמה העיד בהם שמים וארץ אמר משה רבע"ה אנו בשר ודם למחר אנו מת ואם יאמרו לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם ר"ל כל זמן שאני חי אין להסתפק בביאור מאמרי ה' ואינם יכולים להכחישנו ממה שנמסר לי אמנם לאחר מותי אין מי שיוכל להכחישם ולברר להם אם יסתפקו ע"י מעוררים לאמר לא קבלנו הברית אשר לפנינו על דברים שבעל פה לפיכך העיד בהם שמים וארץ שהם קיימים לעולם ובכל עת וזמן יעידון ויגידון לפניהם אם ישרים דרכיהם וצריך ביאור איך ומה יעידו ולדברינו מובן שאם וזכו יבאו העדים ויתנו שכרם הגפן תתן פרי' והארץ תתן יבולה והשמים טלם אמנם אם יתחייבו ותהי' בהם יד העדים תחלה למען יכירו בהם כי נעו מעגלותיהם מדרכי ה' ואח"כ תבא עליהם הפורענות לאבד אותם על ידי אוה"ע ובזה יכירו וידעו כי כגמול ידיהם יעשה להם ותמים פעלו כי כל דרכיו משפט ולא יתרעמו עליו ויצדיקו את דינו:
והנה בעת ברא ה' את העולם ומלואו שם שם חק ומשפט הטבעי לכל דבר ודבר הן לכל צבא השמים מעל הרקיע והן לכל העוברים ושבים על פני האדמה גם לכל עוברי ימים ונהרות ולכל הרוחשים בעמקי הארץ אשר יתהלכו בה כל הימים השמים יוריקו טל ומטר לרוות הארץ והשמש והירח יחלו אורם עלי' הרוחות ילכו מקצה אל קצה והארץ תוליד ותצמוח כל מיני עשבים ועץ עושה פרי ואילנו סרק כל מין ומין לתועלת מיוחד והחיים על פני האדמה המה יאכלו וישתו ויהנו מכל אשר תוציא הארץ מכל דבר ודבר לצרכו להחיות או להמית להחליש או להבריא ולא נגלה לנו דבר אשר יוסף אומץ בטבעים הללו למהר ולהחיש מעשיהם או יחזיקו כחם להתם מעשיהם ופעולתם גם לא נודע לנו דבר המחליש כחם וימנע אותם מעשות כטבע פעולתם המיוחד להם וכתיב (תהלים קמ"ח) הללו את שם ה' כי הוא צוה ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור וכתיב (קהלת ג' י"ד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא וה' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והמפרשים תמהו הלא כל הנבראים הנעשים המה מורכבים ואין בטבעם לעמוד לעולם. אולם בספר מעשה ה' העיר כי בכל הברואים כתוב ויעש לבד בבריאת האדם לא נאמר לשון עשי' רק וייצר ויברא והטעם לזה כי לשון עשי' לא תפול רק על דבר הנגמר שאין עוד להוסיף עליו ולכן נקרא עשו לשון עשי' שנגמר בשטרו וצפרניו ולכך כל הנבראים הי' בקומתם וצביונם הן בגופם והן ברוחם בענין שאין להוסיף עליהם לכן נאמר בהם ויעש אבל האדם עיר פרא יולד ובכוחו ניתן לו להשלים את עצמו ע"י פעולתו ומדותיו ולא יגמר עשייתו עד שישלים עצמו בפועל ידיו לכך לא נאמר בבריאתו ויעש עכ"ד: וזו הכונה ידעתי כי כל אשר נעשה דייקא נגמר מיד ה' מיד בשעת ברואה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע לבד האדם שלא נאמר בו עשי' היא בכחו להוסיף שלימות והנה נגלה לעינינו כי כל צבא השמים והארץ ומלואה לא יוכלו לפעול רק לפי מעשי ידינו ודעת רמב"ן ז"ל בפ' אחרי בחקתי ועקב שכל היעודים שנאמרו בתנ"ך המה בדרך נסיי למעלה מן הטבע ואין להטבע שום קישור או התלות במעשי ידינו רק ה' עושה ארובות בשמים בכל שעה ורגע כפי רצונו לתת שכר טוב לעושי רצונו ולהעניש לעוברי רצונו ית' שלכן לא נזכרו בתורה רק יעודים גשמים שהם באים דרך פלא לשכר ועונש לא כן היעודים הרוחנים המה מולידים המעשים בטבעם בעשות האדם על פני תבל טוב וישר לפני ה' יוספע לו חיי נצחיי ולהשיג תענוגי עליון וההיפוך לעוברי רצונו המעשים הרעים יולידו בטבעם העונש הרוחני להכרת וכדומה וכמאמרם ז"ל שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ואין נופל עליו שם גמול או שכר ועונש שהם עשויים מאליהם. אולם מדברי חכז"ל נראה שגם אושר והצלחת עוה"ז או הרעות והצרות הבאים על בני אדם בתשלום גמול ידיהם המה מקושרים עם הטבע כי ידיו ית"ש כונן לעשות קשרו ולהתאחד טבע העולם עם מצות וחקי תורתו יהי' משולבים יחד ע"י מאמר פיו ית"ש וכן מבואר במ"ר פ' ראה אמר ר"א משעה שקבלו תורה מסיני מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא ממילא הרעה באה לעושי רע והטובה באה לעושי טוב. מבואר שתלה דרך טבעם השמים והארץ בפעולות בני אדם ולא ילכו אופניהם רק לעומת רוחו של אדם במעשיו ובזה השמים והארץ במספלותם לאות ולמופת אם מעשי ידינו נרצה בעיני ה' או לא כי אין אדם רואה נגעי עצמו ודרך איש ישר בעיניו באמרו חף אנכי מפשע ואין עולתה בו וכאשר מצאנו בזמן הנביאים שהוכיחו על אומרו לא חטאתי ובזה יגדל החטא מאד כי לא יעלה על לב האדם לשוב מדרכו הרעה אם ישר הוא בעיניו לכן השמים והארץ בפעולתם יעידו בפניהם. ועל זה נאמר בפ' נצבים העדותי בכם היום ר"ל שיעיד בכם מעשיכם כמו הכרת פנים ענתה בם וזה מה שהשמים והארץ פועלים איני רק לעונש ושכר אלא גם להיות לאות ומופת למען נדע אם ישרים דרכינו לפני ה' או לא גם היום ועירו בנו רוע מעמד הפרנסה וכל העם הזה צועקים ולא נענים על רוע מעמד המסחר אין זה רק לעורר לבבינו כי לא חפץ ה' במעשינו ולא ישרו דרכינו לפניו ולכן סגרה הטבע תהלוכותי' לפנינו. ומעתה סרה קושית קדמונינו בענין היעודים כי כל אלו לא נאמרו דרך שכר ועונש כי לא רצה הקב"ה שנהי' עובדים ע"מ לקבל פרס והם באים רק לעורר אותנו למען נחתשה דרכינו ונחקורה להכיר כי אינם רצויים בעיני ה' ונשובה לפניו ית"ש ואם ח"ו לא נשוב ולא נתעורר עוד ידו נטוי' להוסיף כהנה וכהנה ח"ו כמאמר הנ"ל ואנכי הסתר אסתיר ואם לא תוסרו באלה וגו' לכן גם עלינו מוטל לחקור ולחפש דרכינו והנה י"ל כי לא נתחדש הקישור בין הטבע ובין שמירת ישראל למצות התורה רק בברית השני בערבות מואב לכן כל אלו תוכחות שבתורת כהנים כלם נותלו ביד ה' וכדעת רמב"ן שבאו דרך פלא ונסיי אבל אלו שבערבות מואב לא נתלו בו ית' שאז נתחדש הקישור בין הטבע והתורה מאליהם בא הטוב לפועלי טוב ורעה לעושי רעה,
וזו הכונה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה כי עד עתה הי' ית"ש נותן בידינו ממש הברכה והקללה וזו היום אבל בערבות מואב יבאו הברכות והקללות מאליהן ולכן לא הוריקו פניהם כששמעו קללות שבתו"כ יען שאז לא הי' מקושר הטבע והתורה הי' מצפים ומתנחמים שלא יבא עליהם הקללות שמחוץ לטבע והטבע תהי' בעוזרם לתת להם כל טוב אכן כששמעו הקללות שבערבות מואב ואז גם דרכי הטבע נסתמה מהם אם לא ישמרו התורה ואין עוד מנוס למו להמלט לכן הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו ועל זה השיב משה רבע"ה הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' אף שכבר כרתם הברית והרי אתם קיימים לפניו ר"ל לא עברתם על מצות התורה מפחד ה' ומהדר גאונו כאשר האיר לכם כן יאיר לכם לעתיד שהרי גם דרכי היום הם תחת ידו וכיום הזה שהוא קיים בטבעו ובכל זה הוא ית' המאפיל והמאיר ואין הדבר נעשה מעצמו וא"כ גם דרכי הטבע הם בידו והקללות מקיימין אתכם מגודל הפחד אתם שומרים עצמכם שלא לעבור פי ה' ולא יבאו עליכם כל אלות הברית ואתם נצבים לפניו דייקא לעבדו ולשמור מצותיו וזה הי' תכלית הקשר הטבע עם פעולת האדם להפחיד לבם למען יתחזקו באהבת ה' ויראתו. ובזה מיושב חקירת הקדמונים בענין ריבוי הקללות ודברי תוכחות אשר הפליג ה' לדבר להביא על עוברי רצונו ית' בכמה מיני יסורין קשים מינים ממינים שונים וביעודי הטובה לא הפליג כ"כ רק מקצר ועולה מעט מעט הלא מרובה מדה טובה ממידת פורענות כאשר הוכיחו רז"ל מאמרו פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ובתשלום גמול הטוב כתיב ועושה חסד לאלפים לאוהביו שהוא חמש מאות פעמים יותר מן העונש ולמה החליף ה' הענין ביעודיו להרבות במיני העונשין ולקצר בענין השכר ולכן כתבו קדמונים כי לכך הרבה ה' להגזים בעונשים לעוברי רצונו ית"ש להפחיד בני אדם וזו טבע האדם יתפעל יותר מפחד מציאות רוב הרעות ממה שיתפעל וירגיש מההעדר רוב הטובה כי יאמר לא מדובשך ולא מעוקצך וימנע מן החטא מפחד עונש ויירא מהגזמת ריבוי היסורים מה שאין צורך לזה אצל עושי המצות כי בהיותם בגדר המעלה לא יצטרכו לריבוי הפלגת טובות רבות שיתעוררו אל מעשה הטוב כי יעשו כן מצד השלמת עצמן אם כן ריבוי הפלגת בתוכחות הם לטוב לנו להפחיד לבבנו לכונן דרכינו בדרך הישר לפני ה' והמה לרסן להטותינו אל נתיבות המשפט והצדק ולכן ביאר כל מיני יסורין לעורר לבבינו למען נירא ונפחד תמיד כל היום ועל ידי זה לא יבאו עלינו לא מהם ולא מקצתם ורעה לא תאונה עלינו אבל אם הי' הכונה להודיע ענין העונש למען הביא אותם עלינו לא הי' מרבה בהם:
וכעין זה ביאר הגאון זצ"ל (בירמי' א') באמרו לא ידעתי דבר כי נער אנכי השיב לו ה' ראה הפקדתוך על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס וגו' הכונה שירמי' טען לא איש דברים אנכי להפליג ולבאר באר היטב אשר נגזר מעם ה' להביא על עוברי רצונו כל מין ומין מהיסורים שונים ולעורר עי"ז לבבות בני אדם לשוב אל ה' ולכונן דרכיהם כפי משפטיו ות"ש לכן אמר לא ידעתי דבר כי נער אנכי ולא נסיתי באלה הדברים וע"ז השיב לו ה' אל תאמר כן וראה כי אנכי הפקדתיך על הגוים ואין הכונה לעורר לבם על ידי רוב הדברים רק לנתוש וגו' ומעתה אין צורך לרוב דברים אמנם גבר חסדו עלינו אנחנו עם מרעיתו לכן שפך עלינו שיחו בהפלגת דברים לעורר לבבינו לטוב לנו והם מקיימין אותנו בדרך הישר והטוב:
וזו כונת (תהלים מ') באמרו אתה ה' לא תכלא רחמיך וחסדך ואמתך תמיד יצרוני ר"ל אף בשעה שאנו עוברים על התורה שהרי אפפוני רעות כ"כ ולמה הפליג בריבוי תוכחות אין זה כי אם מגודל חסדו עלינו לעורר אותנו למען נשמור כל אשר צוה ה' ונקבל רק הטוב ממנו. וזו שאמר משה שלא האביד אתכם ע"י ריבוי הקללות אדרבה הם מקיימין אתכם לפניו במה שאתם עושים רצונו ית' שכן על ידי ריבוי הקללות לב האדם יפחד ולא יחטא, וזה שסיים התנחומא ושמא תאמר מפני מה עכו"ם חייבים כלי' לפי שבשעה שבאים עליהם יסורין מבעטין בהן ואין מזכירין שמו של הקב"ה שנאמר שפוך חמתך אל הגוים וגו' אבל ישראל כשיסורין באים עליהן הן נכנעין ומתפללים שנאמר כוס וגו' צרה ויגון אמצא וגו' לפיכך אמר להם הקב"ה אעפ"י שקללות הללו באים עליכם הן מעמידות אתכם והכונה כיון שהרבה להם הקב"ה ביעודיו ביסורין לכן מיד שהתחיל הפורענות לבא על אחד מבני ישראל יחיל לבו בקרבו ואומת מות נפל עליו בהעלות על לבו זכרון ריבוי תוכחות אשר גזר ה' בתורתו להביא על עוברי רצונו ומתיירא כי יבאו זה אחר זה ומיד הוא שב לפני ה' וזה כשיסורין באים עליהם הן נכנעין ומתפללים שנאמר יגון אמצא ובשם ה' אקרא לא אמר מצאתי בלשון עבר רק אמצא בלשון עתיד הכונה אף שעדיין לא מצאתי רק אמצא יקרא בשם ה' מרוב פחד הצרות והרעות וזו שפייס אותם משה שריבוי הקללות הוא לטובתם עפ"י שפרשתי הפסוק (תהלים קי"ח) יסר יסרני ולמות לא נתנני שיסרני כדי שלמות לא נתנני שעל ידי הפחד מהיסורין נצלתי מהמות:
או יאמר בטעם הצורך לברית השני דמבואר (בגיטין ס') שעיקר ברית הלזה הי' על תורה שבעל פה שנמסרה למשה מפי ה' וכל זמן שהי' משה רבע"ה בחיים הוא מסר להם ביאור כל דברי התורה כאמרו בפרשת ואתחנן ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' ר"ל עם הביאור הנמסר לו לכן כרת הברית הזאת על תורה שבע"פ כי הברית הראשון הי' על תורה שבכתב ואם לא יקבלו תורה שבע"פ תפול כל התורה כי כל איש יבאר התורה כאשר עולה על לבו ובזה יצאו להרוס ולנתוש ולנתוץ את דבר ה' כאשר עינינו רואות בדור הזה בעוה"ר קמו רבים הפורצים גדרי הקבלה ויפשיטו בגדי ישע ביאורים המסורים להציג תורה שבכתב ערומה מטים דברי' לפי חפצם ורצונם להתיר איסורים ולזרוע שריגי המינות ומזה יצאו הבני בליעל לכן כרת ברית על תורה שבעל פה למען יעמדו שניהם בידם לעולם ויחדיו יתלכדו ולא יפרדו ואמנם יען כי תורה שבע"פ לא הי' רשאין לכתוב הוצרך גם לעדות של שמים וארץ ואין העדות להגיד לפניו ית"ש היודע ועד רק לנו ולבנינו יעידון ויגידון כאשר יקום הדור הרע הזה שועלים מחבלים כרמים אשר פטרו פיהם מבלי חק להכחיש דברי הקבלה אשר נמסרה לנו ויבואו להדיח בשפתי חלקות לבאר התורה כפי רצונם ומהם רבו המון המתפרצים ביד רמה ויאמרו לא פעלנו עון ודרכינו טובים וישרים הם כי כן צוה ד' כאשר בדור הזה רבו המתפרצים ומתפלספים בעם יהי' להם לאות ולמופת בשמים ובארץ להגיד להם את דבר ה':