אור ברסלב
דרך ימה דרוש לתשובה תקצ"ה לפ"ק

דרך ימה· רבי יעקב מאיר צבי פרידלנדר

דרוש לתשובה תקצ"ה לפ"ק

דרוש לתשובה בפ' וילך תר"ד לפ"ק

האזינו השמים וגו' בספר מעשי ה' כתב שענין השירה הזאת כונתה לאחר שצוה ה' להתרות בהם על קיום דברי התורה ולהזהירם על העונש המופלג אשר יגיעם אם לא יקיימו את התורה רצה קודם שיתרה בהם להראות להם שלימות התורה בכל הענינים וגם שעל ידי' ישיגו כל הידיעות המחוייבות להצלחת הגופני והרוחני והנפשי ושהיא שלימה באופן שהרוצה להעמיק ולהבין סודותי' ימצאנה לפניו כשלחן ערוך ואשר תקצר ידיעת שכלו מהשיג סודותי' מה שמשיג ממנה יספיק להצלחת נפשו אחר שלא נתרשל וטרח בלימודה וזה כמשל למלך שצוה לצאת כל בני עירו לקבל פניו ולכל הבא ינתן קשיטה אחת בשובם אל העיר הגם שמאותם שהלכו לקבל פניו רבים מהם שלא הגיעו לראות פני המלך כיון שטרחו כל האפשר להם לראותו יהי' שכרם שוה כאותם שראו ואמרו ז"ל ולא עליך המלאכה לגמור ועוד הודיעם שבחה של תורה התמימה שעל כן נקראת תמימה ששאר החכמות צריכות הקדמות מן החכמה הקודמת לה עד המושכלות הראשונות. ולזה אמר משה שלדעת כל מה שצריך להשגת הנפש ולהצלחתה תספיק ידיעות התורה בלתי שום הקדמה אחרת והיות שראה משה רבינו שאברהם אבינו על ידי השגתו המופלגת בטבעיות ובתכונת השמים והארץ הציץ והשכיל עד שהגיע אל מדריגת הכרת בוראו כמאמרם ז"ל במדרש משל למי שהי' הולך ממקום למקום וראה בירה דולקות אמר אפשר בירה זו בלא אדון עד שהציץ עליו בעל הבירה וכונתם לומר שאברהם הי' חוקר באלקות והבין שמה שבני דורו החזיקו לאלקות הוא בלתי נכון וביקש ענין אחר וכן מענין לענין עד שהגיע למאורות והי' הבירה דולקות ומשם הבין האלקות כדכתיב השמים מספרים ואיכות ענין הסיפור אמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם בכל הארץ יצא קום הכונה שהם אינן מספרים אבל יצא קום בכל העולם ובקצה תבל מליהם למי שעיין בהם ובתנועותיהם יכירו וידעו אדון הבירה במשה רבינו בא לומר לישראל שהתורה הוא עדות נאמנה מחכימת פתי ואיני צריכה לשאר חכמות ואחר נתינת התורה בסיני שהם ראו ושמעו און צריכין השמים לספר להם ולהודיעם חידוש העולם לזה אמר האזינו השמים כי המדבר וחבירו ג"כ מדבר אמר לו תאזין ואני אדבר ר"ל תשתוק ואני מדבר ככתוב באיוב ל"ג הקשב איוב שמע לו החרש ועוד כתיב שמע לי החרש ואאלפך חכמה שלחרישה אומרים שמיעה והאזנה לכן אמר האזינו השמים ר"ל שישתקו מלפרסם לבני אדם כבודו ית' כי ותשמע הארץ אמרי פי ר"ל אעפ"י שאברהם לא היתה השגתו רק ע"י תנועת הגלגלים עתה שניתנה תורה מבלעדי סיפורם כבר בני הארץ ישמעו אמרי פי שהיא התורה:

בזה יובן אמרו יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי דאברבנאל כתב וז"ל ואפשר לפרש יערף וגו' שיהי' דבריו מעטי הכמות ורבי האיכות והידיעות ר"ל שהלקח והתורה תהי' כמטר הרב והדברים והמלות אשר ידבר יהי' כטל המועט עכ"ל. ולזה מאחר שהקדים להגדיל שבח התורה במה שנמצא בה מכל החכמות והידיעות לכן אמר הגם שאמרו מועטים המה כטל בכל זה ספון ועמון בהם לקח רב כמטר עד שכל המתבונן בהם ימצא די סיפוק הפק רצונם בידיעות רבות אשר אותה נפשו בהם אמנם היות כי דברי תורה קצרים המה ולא נגלה לעין כל באר היטב כל הטמון בה רק איש תבונות ידלנה מבאר מים חיים העמוקים א"כ לא ישתוו כל הסוגים בה כי אין בינות בני אדם שוין המה להשיג כל הצפון בהם.

לזה אמר כשעירים עלו דשא וכרביבים עלי עשב דהנה דשא המה העשבים הקטנים שאין בהם כח לקבל הרביבים שהם המטר הרב כמש"כ הראב"ע רק השעירים שהוא הטל הדק אבל העשב הגדול שיש בהם קלח יש להם כח לקבל אף הרבובים כן המה דברי תורה כי בה טמון כל חכמות וידיעות שבעולם ולא תחסר כל בה רק העיקר תלוי בהמקבלים אם הם משכילים ומבינים וידם הדה לדלות המים העמוקים ימצאו די הפק רצונם וכמשלי ב' אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא אכן האיש אשר אין ידו משגת לחפור בעומקה אין החסרון בהתורה רק כי קצרה השגתם להבין טוב הכונה הטמון בדבריהם כדמיון הדשא שאין בו כח לקבל הגשם העב והנה שם דשא כולל לכל מיני ירקות בין קטן ובין גדול לכן אמר כשעירים שהוא טוב עלי דשא בין לקטן ובין לגדול כן דברי התורה בפשטיותה ניכרים לכל בין להמשכילים ובין לאינם משכילים כ"כ אכן כרבובים עלו עשב שהם הגדולים שאין מספיק להם הגשם הדק עד כי ירד עליהם הרביבים ויש בהם כח לקבלם כן המבינים והמשכילים בעם לא יספיק להם פשטיות התורה ויחפשו כמטמונים כפי כח קבלתם ימצאו את שאהבה נפשם כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו ר"ל דהנה מתכונת השמים ניכר לכל מציאת הבורא ב"ה אשר עשה ותיקן אותם על סדר זה ויש מניע אותם עד המניע הראשון אכן אין לנו מופת מהם על השגחתו ית"ש על ברואי הארץ ונהפוך הוא ככתוב (בתהלים ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הרי שמגדולת שמים ותהלוכותם יציץ ויפרח מחשבת און להסיר השגחתו ית"ש מצאצאי תבל מגודל שפלותם בערך השמים וצבאם אך כשיחקור עפ"י תורתינו הקדושה יאירו עיניו גם בענין ההשגחה כי כל דברי' בנויים על שורש זה כי בלתי השגחה אין מקום לכל דברי התורה הזאת לכך אמר משה רבינו ע"ה אל השמים אם אתם תשתקו לדברי ותאזינו כי אקרא שם ה' לבאר גדולתו וגבורתו ית"ש אז תתנו גודל שהיא תורה על ההשגחה לה' אך לבל יאמר האומר א"כ שהוא ית"ש ברא ומנהיג לכל הברואים עפ"י השגחתו ית"ש הלא חפץ חסד הוא וכל תכלית הבריאה הי' להטיב עם הברואים א"כ למה זה ישנו פעמים מטוב לרע הלא אין שינוי רצון אצלו ית"ש ככתוב [מלאכי ג'] אני ה' לא שיניתי גם אין האומן נכסף לבלות מעשי ידיו ח"ו ועל מה זה נשתנו סדרי הטבע כמה פעמים אכן אין השינוי מאתו ית' שרק הוא נותן ומשפיע בכל יום רק עונותינו הם המבדילים ומעכבים אותנו לקבל השפע כדמיון השמש אשר מרפא בכנפי' לכל הבאים לחסות תחת ניצוצי אורה לא כן מי שבא אל האוהל ולא יהל עליו השמש בגבורתה אין המניעה מן השמש רק סך דרכו מזריחתה, וכן אם אדם עושה אוהל על שדה' ולא ירדו עליו גשמים אין המניעה מהנותן מטר על פני תבל במה שלא נתרוה ארצו רק הוא עשה מחיצה לעצמו, כן עונינו מבדילם בינם ובין קונם עד שאין כח בנו לקבל שפע הטוב מידו באופן שאין שום שינוי ח"ו ברצונו הטוב ותמיד הוא שופע עלינו כל טוב אלא שאין בידינו לקבל רוב הטובה כמו החולי עינים אין יכול לראות אור השמש והוא מכאיב את העינים:

והנה פעולת האומן המקולקלת וחסורה במלאכתה יוכל להיות באחד משני פנים או שאין האומן שלם במלאכתו ואינו יודעה עד תכליתה או אם הוא יודע ושלם אך אינו איש נאמן לשום עיניו על מלאכת אחרים לעשות בשלימות וברמו' הוא עושה רק לקבל שכרו לכן יחיש וימהר מעשה', ואינו משגיח על שלימותה אמנם האומן השלם במלאכת אומנתו והוא איש מהימן ומביט ומשגיח במלאכתו שלא להוציא דבר שאין מתוקן מתחת ידו רק להפיק רצון בעליו להשלים מלאכתו בפאר והוד כפי אשר אותה נפשם אז המלאכה לא תהי' חסירה רק תמים תהי' בלי שום חסרון ומגרעת, לכן אמר הצור תמים פעלו ר"ל כי ממנו ומצדו ית"ש ודאי אין שום חסרון בפעולתיו רק הוא תמים שהרי כל דרכיו משפט א"כ אין חסרון ביכלתו והכל הוא בשלמות ובמשפט עשה את הכל וגם אין חסרון מחמת חסרון הנאמנות שהרי הוא קל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא באופן שאין חסרון בבריאה מצדו ולכן שחת לא לו ר"ל ההשחתה הנראה לפעמים בעולם אינו מאתו ית"ש רק בניו מומם דור עקש ופתלתל ר"ל פעם יעשה הישר בעיני השם ואז יש להם כח לקבל רוב טובה ופעם יעשה הרע בעיני השם ואז אין להם כח לקבל רוב השפעת טובתם באופן שאין המניעה מאתו ית"ש ואין שינוי רצון ח"ו אצלו כי לא בן אדם הוא ויתנחם:

ובזה מבואר כונת הת"א על פסוק הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם דמתרגם עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו דהנה הרב אברבנל פי' הפסוק עם נבל ולא חכם וז"ל אפשר שקראם עם נבל להיותם אפיקורסים כי האפיקורסות יקרא בלשון נבלה כמ"ש איוב לאשתו על אשר דברה שלא כראוי' כדבר אחת הנבלות תדברי, ודוד המע"ה אמר נבל בלבו אין אלקים וגנה אותם שהיו באמונתיהם עם נבל לא חכם ואפיקורסים שלא הביאם לאותו אפיקורסות רק ההתחכמות והחקירה כי הם היו עם לא חכם ומבלתי חכמה נפלו באפוקורסות. מ"כ והנה שארי האומות כאשר נוגה עליהם אור לחקור בידיעות ושלחו ידם בחקירות להבין ולחקור בטבעים כפי הנהוג ביניהם אין לזעוק עליהם היות כי אין להם מקור נאמן מבוע מים חיים לשאוב מעייני האמת והעיון והחקירה הישרה בלי עיקול כי נלאו בשכלם להבין דבר על מכונו האמיתות אכן עם ה' אלה אשר שם שם לו חק ומשפט בתורתינו התמימה אשר ממנה יזובו צינורי הידיעות כלם להבין ולהשכיל בידיעות שונות למה לנו לשאוב מבארות בורות נשברות מספרים חיצונים וכדומה הלא אתנו מקור מים חיים מים הנאמנים ולא יכזבו מימיו המורים לנו דרכי הישר להשיג מפעלות אלקים בלי שגיאה וטעות כמאמר שלמה המלך ע"ה ודעת אלקים תמצא ולא ימוטו רגלינו במכשול וטעות בידיעות ואמונות וכמו שאמר דוד המע"ה (תהלים ל"ז) פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשריו. אכן בעוה"ר אין המון חפצים בדרכי האלקים לשום עיונם בדבר ה' ותורתינו הקדושה רק כל תאותם בילדי זנונים להפיק רצונם בספרי חיצונים אשר אין בם מועיל ובכל ספריהם אין בהם להשיב נפש אף בא' מדרכי החקירה או לתת מרגוע להמשתשע בהם ובדבריהם. נגד דברי החקירה אחת המצוי בספרי הקדושים מגאוני זמנינו ז"ל כמו ספרי הרמב"ם אשר המה מלאים יראת ה' וכדומה להם. לכן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם ר"ל הם נבלים וטפשים שהרי בהספלפותם לא ימצאו דבר חכמה ותבונה להיות ראוי' לשם חכם ונבלים וגרועים המה, שהרי יש בידם תורת ה' התמימה והשלימה בכל הידיעות כלם משא"כ שארי אוה"ע ולכן אמר המתרגם שהם עם נבל דקבילו אורייתא ועכ"ז לא חכימו. וזו שאמר הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך ר"ל עשך בתורתו ויכוננך שלא ימעדו אשורך ולא תמוט, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט קל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל ר"ל כי כל עיקר כונת דברי משה רבינו בדברי השירה הזאת היתה לפי המבואר בפי הקודמות למען ידעו דור אחרון בנים יולדו כי יקרא אותם רעה באחרית הימים כאשר יסורו ממצות השם להפר בריתו אשר כל זאת היתה להם מיד ה' ולא יתלו הדבר במקרה או בטבעי תהלוכת מערכת השמים וכמבואר באר היטב בדברי ה' אל משה באמרו ועתה כתבו לכם את השירה הזאת למען תהי' לו השירה הזאת לעד בבני ישראל כי אביאנו וגו' ע"ש ותכלית הודעה הזאת הוא כשיתלו כל הרעות במקרה לא ישומו לבם לשוב מדרכם הרעה כי לא יאמינו בה' כי גמול ידיהם יעשה להם ואף כי יצר להם מאד ויזעקו אל ה' יוציאם מחושך וצלמות לא יהי' לבבם לשוב אל ה' מדרכם הרעה רק כונתם להצילם מהרעות אשר הורע להם במקרה ובטבע כפי דעתם וכאשר ירוח להם עוד ישובו לעשות כמעשיהם הראשונים. והנה ב' עניני תשובה מיראת עונש המה רצוצים ממחשבות השב בענין הרעה הבאה אליו אם איני יודע כי מיד ה' היתה זאת לגמול ידיו רק מקרה לא טהור הוא או כפי מערכת השמים אז גם אם יצעק אל ה' ישלח ידו וירפאה' ממכת הטבעי או המקרה כל שסר ממנו מכאובו ושוב לדרכו הרעה כיון שלא ידע שהפורענות היתה לו לעונש אמנם היודע כי מיד ה' באה הרעה אליו לעונש על גמול ידיו ושב מיראת העונש אז לא ישוב לדרכו הרעה אף לאחר שירחב לו:

וזו הכונה באמרו והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ושבת עד ה' ושמעת בקולו ודקדקו המפרשים א] לשון ככל הדברים האלה לכאורה מיותר ב] הברכה וכי הברכה מעורר לתשובה הלא הכתוב מעיד להיפך באמרו וישמן ישרון ויבעט ג] שני תשובות ל"ל אכן לדרכינו הכונה שלא יאמר הקללה הוא במקרה ולא מיד ה' ולא ישוב בכל לבבו ובכל נפשו לכן אמר כי יבאו כל אלה הדברים הברכה וקללה ר"ל בתחלה כשישמע לקול ה' תבא עליו הברכה ואח"כ כשיסור מדרכי השם תבא עליו הקללה א"כ כשישים לבו על שינוי הקורות לו יראה עון בעין כי מיד ה' היתה לו כל הרעות האלה וכגמול ידיו יעשה לו שהרי כל זמן שהי' הולך בדרך הישר בעיני אלקים הברכה היתה מצוי' אתו לכך ישוב בכל לבבו ובכל נפשו ויעזוב דרכו הרע עד עולם. וזו בכל הגוים ר"ל תשים אל לבך בגלותך אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ר"ל שהגלות הוא מיד ה' ולא במקרה ועי"כ ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וגו' בכל לבבך ובכל נפשך. והנה כל זה הי' גלוי לאבותינו שהי' שרויים על אדמת קודש והי' להם כל טוב ארץ אשר לא תחסר כל בה עיני ה' דורש אותה כל הימים ושוב כאשר סרו מאחרי ה' באו עליהם כל הרעות המוודעות ואם הי' שמים על לבם שינוי העתים והקורות הי' ניכר לו יד ה'. אכן הבנים אשר נולדו בארצות הגלות ולא ידעו מכל טוב אשר הי' מקדם לאבותיהם לא יכירו כי מיד ה' היתה להם לגמול מעשי ידיהם לכך צוה להם כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל למען תהי' לעד בבני ישראל ר"ל שלא ידעו מהטוב מימי קדם יהי' השירה להם לעד שיד ה' עשתה זאת כאשר התרה בהם. ולכונה זו אמר זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור ר"ל השינוי בשנות דור ודור ואם אתה לא ידעת מהם באחרית הימים שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך מכל טוב אשר הי' להם כאשר הלכו בדרך ה'. ולזה אמר צור ילדך תשי ותשכח קל מחוללך ר"ל שכחת גם שניהם הטוב והרעה שהם באים מיד ה' ומחוללך הוא מלשון חיל וכאב רב מחולל ותכלית השירה הזאת למען תהי' לעד כי מיד ה' היתה להם כל הקורות האלה הן לטוב כאשר שמעו בקול ה' והן לרע כאשר סרו מאחריו ולא אבו בדרכיו הלך ועי"כ ישימו לבם לשוב אל פני ה' בכל לבבם ובכל נפשם ואז יקויים בנו ושב ה' אלקיך את שבותך. ואף לדעת הרמב"ן שהגאולה המיועדת לנו בשירה הזאת איננה בתנאי התשובה ואינה רק שטר עדות שנעשה רעות וחטאים ושיבאו עלינו התוכחות והעונשי' והוא ית"ש לבלתי החל שמו בגוים ישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים ויכפר חטאתינו א"כ אין תכלית השירה הזאת לעורר אותנו ועכ"פ תחזק לבינו באמונת הגאולה העתידה כי הגאולות המוודעות בהשורה יעידון ויגידון שהוא רק על גאולה העתידה מכמה ראיות שהנקמה והשילם לכל הצרים אותנו ככתוב לי נקם ושלם אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם אשביר חצי מדם וחרבי תאכל בשר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו ועדיין לא נתקיים לא בבית שני ולא בזמן אחר ב] כי הגאולה הנזכרת כאן שיש לה גבול ולא נגלה הזמן לשום נברא ככתוב בה הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותו ולי נקם ושלם לעת תמוט רגלם הרי שיש זמן ידועה ומוגבל לא נודע לנו והרי פקידת בית שני הי' גלוי וידוע כי לשבעים שנה יפקדו ג] אמרו כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב כי יגיע מצבם לתכלית השפלות בעיני העמים לא ירדו ישראל קודם בואם לארץ וזה לא נתקיים בבית שני ולא הי' ישראל בשפלות קודם בואם לבנין בית שני אדרבה הי' מכובדים במלכות בבל ד] אומרו הרנינו גוים עמו גם זה לא נתקיים בבית שני רק לעגו עליהם מה היהודים האומללי' עושים וכל גדוליהם עובדים בהיכל מלך בבל וכלם משעובדים לו וכתב הרמב"ן ז"ל שהשורה הזאת הבטחה מבוארת על הגאולה העתידה על כרחו של מינין ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית הי' ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דברי' עד עתה לא נפל דבר אחד אף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי אלקים מפי נביאתו הנאמן בכל ביתו נאמן אשר אין לפניו ואחריו כמוה':

תוכן העניינים

דרך ימה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה