דרך ימה· רבי יעקב מאיר צבי פרידלנדר
דרוש לתשובה בפ' וילך תר"ד לפ"ק
בפסוק ויאמר ה' אל משה הנך שוכב וגו' ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני רעות האלה ואנכי הסתר אסתיר וגו' והקשו המפרשים למה יחרה אף ה' אחרי שהתודו על מעלם אשר מעלו שלא שתו לנגדם פני ה' ולכן קרה להם תלאות אלו עד שיכפיל ההסתרת פנים ממה שהי' קודם כאשר מורה פשטות המאמר ואנכי הסתר אסתיר וי"ל מאז אשר ברא ה' שמים וארץ וכל צבא מעלה ומטה שם חק ומשפט לתהלוכות הטבע אשר לעומתו יתגלגלו אופני פעולת כלם ולא ישנו את תפקידם ולפיהו יתהלכו תמיד כל היום וכל הלילה מאז ועד עתה לא ישבתו ולא ישקטו תהלוכותיו אף רגע אחד לנתוש ולהרוס ולבנות ולנטוע ולהקים וכמאמר החכם קהלת (א' ה') כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע מה שהי' הוא שיהי' ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש ר"ל כל הברואים כלם המה יגעים במלאכת טבעם תמיד מאין הפנה עד שאין הפה יכול לדבר ואין העין יוכל לראות ואין האזן יכול לשמוע כי תמיד ההווים נפסדים ומתהוים אחרי פרודתם עד שאין כל חדש תחת השמש אכן כבר נודע גדרי פעולתם כי לעולם לא יתהוה בטבע דבר ולא ישתנה לצורה חדשה רק אחרי ההעדר הצורה הקודמת מכל וכל ואז יתחיל ההשתנות לצורה האחרת ויעלה ההשתנות תמיד עד שיתהוו ויתחדש הצורה המעולה כפי כח טבעה אשר אין למעלה ממנה בצבאו', ומשם ירד להשתנות ההעדר משינוי לשינוי עד כי יושלם ההעדר מכל וכל כאשר עינינו רואות בצמחים כי הזרע בארץ לא תצמיח רק אחר בלותה והיתה לבער וכן הענין בבעל חי לנגד עינינו התהוות האפרוחים לא תהי' ולא תתחיל רק אחר שנפסדה ונבאשה צורת הביצה וכן על דרך זו הולכים כל פעולת הטבע בכללה ובפרטה כי לא יתחיל צורת ההוה להיות רק אחרי שהגיעה הצורה הראשונה בירידתה עד קצה גם ענין התהוות והתחלפות יום ולילה הוא על דרך זו כי לא יאיר אור היום באמצע הלילה בתוך חשך ענן וערפל וכן לא תכסה חשכת הלילה פני תבל בחצי היום כאשר השמש בטרופי' תהל אורה לכן נאמר בתחלת הבריאה כאשר כוננו ידיו ית"ש לתת חק וגבול לפעולת הטבע ויהי' ערב ויהי' בקר ולא נאמר ויהי לילה ויהי יום. לא כן מעשי אלקים ית"ש כאשר הרים ידו הגדולה למעלה מן הטבע אין גבול ואין קצה לפניו ית"ש רק ישנה דבר מקצה אל קצה ויתהוה צורה בתוך צורה יום ולילה לא ישבותו לפניו, וטרם יעלה ההעדר על אחד מהם יקום האחר על עמדו לפעול פעולתו לכן נאמר בפרשת בשלח וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה לא ימיש עמוד ענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם ופירש"י ז"ל מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן שעד שלא ישקע זה עולה זה עכ"ל וזה למעלה מן הטבע ובשבת ק"ג למד ר"י מזה שלא לאחר הדלקת נרות שבת יע"ש. וכן שמשו עמודו' האלו בפ"א ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה כי כן דרכו ית' אין מעצור לפניו לתת גבול למעשי ידיו:
ובזה נראה לדעתי כונת מאמרם ז"ל (ברכות יו"ד) א"ל מאי דכתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד מדת בו"ד צר צורה ע"ג הכותל וא"י להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים וב"מ והיינו דאמרה חנה אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלקינו מאי אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו ע"כ ר"ל יען כי פעולת האדם איננה יוצאת מגדר הטבע לכן אין בידו לתת צורה בעוד שהצורה הראשונה קיימת להיות צורה בתוך צורה אמנם פעולת ית"ש אין קצה וגבול למעשה' לכן הוא נותן צורה חדשה בעוד שהצורה הראשונה קיימת ולא נעדר ממנה והנה האדם טרם נפח בו נשמת חיים הוא כאחד משארי בעלי חיים ועוד לא נעדר ממנו צורה זו כי הגוף בחומר צריך לתהלוכת הבעלי חיים לאכול ולשתות ולהוציא המותרות ולתכלית זה יש לו קרבים וב"מ ועכ"ז ויפח ה' באפיו נשמת חיים שאין לה נטי' לדברי הגשמים האלו רק להשיג המושכלות כאחד מצבאו המרום במרום וזו מאמרם ז"ל שהבו"ד אין יכול להטיל קרבים וב"מ ורוח ונשמה יחדיו להיות צורה בתוך צורה רק בשיעדר הצורה הראשונה ישתנה ויתהוה לצורה חדשה אכן ידיו ית"ש כוננו צורה בתוך צורה ומטיל רוח ונשמה קרבים וב"מ גם יחדיו ומעתה אם השחית אדם דרכו על פנו האדמה הזאת והי' ידו נטוי' לאסוף מלא חפנים בתענוגי עוה"ז ולא הניף ידו לה' להחזיק בעמודי הדעת ויראת ה' עד כי נשקעו רגליו בתהומות הטבע לא הי' לאל ידו לשוב אל הדרך הישר והטוב רק כאשר יקדים להסיר מעליו דרכי רשעו מכל וכל ויחלוש גופו בסיגופים רבים ולא יתאו עוד למטעמים האלה שהיו לפניו ונמאסו בעיניו כל התענוגים מימי הקדם עד כי נעקרו ויעדרו מקרבו התאות והי' לבער אז תשיג ידו לאחוז בהשכל ובדעת לעלות ממדריגה למדריגה אל הדרך הטוב והישר כענין תהלוכת הטבע וכמו שכתב רבינו הרמב"ם ז"ל בשמנה פרקים והמשיל הדבר למטה הנעקם בתחבולות בני אדם לא ישוב עוד למישור רק כשיתעקם אל הפוכו תחלה לא כן אם אש התאוה עוד תבער בקרבו אל התענוגים ההם וחמדתו גברה אליהם לא תצלח יד האדם לשוב מיד לפני ה' להיות טוב וישר כי לא יגבר כח האדם על דרכי הטבע לחדש צורה בעוד לא נעדר מקרבו צורה הקודמת. וכ אמר הנביא (ישעי' א') כי תבאו וגו' ובפרשכם וגו' ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע למדו היטב: ומעתה אחי הלא אם מתבוללום בתאוות שעשועי עוה"ז לאכול ולשתות ולהתענג בהם מבלי מסג ורסן כאחד הבע"ח ואין איש שם על לבו להאיר עיני נפשו בדעת ויראת ה' כי כל איש הולך אחר בצעו יום יום לא ישבות ולא ישקוט כל השנה מלהפך ידו בהם תמיד ועוד לא כבה אש התאוה בקרבינו וכל חמדת העולם כצפרים עפים לנגד עינינו ורגלינו לנחשתום הוגשו ועוד נטבלו במו המרים האלה ואיך יערב לבו בימים האלה אשר שערי תשובה פתוחים לפנינו לשוב לפניו ית"ש לעמוד ולהתפלל עלינו ועל הנלוים לנו למחות פשעינו ולכפר עונינו ולהתם כל חטאתינו כגוי אשר צדקה עשה הלא המה עמוסים על פנינו ועוד לא נזורו אחור תאות לבינו לכל חמדת הזמנים אחי הביטו עיניכם וראו הטמון בקרבכם ודרשו מעל חדרי לבבכם האם תאות האלה נמאסו לפניכם ותמצאו שאהבה נפשכם להיות עוד מתבולל בהם עוד כמקדם ובמה תשיג ידינו לשוב לפניו ית"ש אם אש התאות עוד בוער בקרבינו והמה נאהבים ונעימים לרוחינו ובישעי' (נ"ח) כתוב קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלקיו לא עזב שאלונו משפטי צדק קרבת אלקים יחפצון וגו' הלא זה צום וגו' אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח אמנם עוד יש תקוה לנו בהיכל ה' כי לא כדרכי המבט דרכיו ית"ש והלא אנחנו לדרוש את ה' באנו אשר אין גבול לפניו ית"ש לתת מעצור לפעולותיו כאשר שלח ידו ית' לקבל אותנו אין מעצור לפניו ואף אם ידינו מלאים רע ובקרב לבינו מתבוללים עוד רוב התאות כי הוא ית' פותח יד לקבל תשובת פושעים וחטאים אף כשעדין לא רחצו מרוע מעלליהם ולא הסירו התאות מקרבם כמאמרם (שבת ק"ד) הבא לטהר מסייעין לו מן השמים והכונה כשנתעורר רוח נאמן בלב האדם לטהר עצמו מזוהמת חטאיו ואז הקב"ה מסייע לו לשוב גם בעודנו מגועל בתאות הרשע כמאמרם ז"ל על הפסוק (תהלים ס"ח) ואף סוררים לשכון ר"ל אף כשהם סוררים שוכן בקרבם ואחרי שובו והנחם על הרעות שעשה מימי קדם ויהי' כל חמדת העולם מתועבים בעיניו ונמאסו על פניו וכענין ומל ה' אלקיך את לבבך וגו':
וזו הכונה (בהושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך ר"ל שובה לפניו ית"ש אף שעדיין כשלון עונך עמך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ר"ל שאין צורך לכם לשוב לפניו ות' רק בדברים להתחנן אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב כפרש"י ז"ל כל עונות אתה נושא ולמדינו דרך טוב או כפירוש המפרשים קח טוב הסכמתינו להשיב מעשינו מאז והלאה ונשלמה פרים שפתינו ר"ל תחת הפרים אשר עלינו להביא להסיר העונות שעברנו עד הנה נשלמה בדברי ריצוי ותחנונים ויענה ה' אותם ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפו ממנו וכפירש"י ז"ל אעפ"י שעדיין אינכם ראוים לאהבה אתנדב לאהבתם וארפא משובתם אהי' כטל לישראל יפרחו כשושנה דהנה רש"י ז"ל כתב (בפרשת האזינו) שההפרש בין טל למטר הוא שהמטר אינו נוח לכל באי עולם והוא למשא לעוברי דרך אבל הטל הוא נוח לכל ואינו לטורח לשום ברי' לכן אמר הקב"ה שלא יקבל תשובתם כענין המטר שהוא לטורח להרבה בני אדם כן ענין התשובה להסיר תחלה רוע מעלליהם ולהפרד מהם ע"י סיגופים וכדומה הוא קשה לכמה בני אדם ואנכי אהי' כטל לישראל שיהי' נוח לכולם גם המטר אינו שוה לטוב כל עת ועת והטל כל העתים שוות לתועלת והמטר תועלת לצמיחת הגדולים והקשים אבל לא לזרעים ועשבים הרכים לא כן הטל שהוא שוה לטוב לכולם כמבואר (תענית ד') א"ר ברכי' אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה השיבם כהוגן שנאמר (הושע ו') ונדעה ונרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו א"ל הקב"ה אתה שאלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהי' לך כטל דבר המתבקש לעולם שנאמר אהי' כטל לישראל, בזה יובן (הושע ו') לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו כי נודע מחכמת הרפואה כי שורשה לגרש ולהרחיק הליחה הרעה שהיא הסיבה להחליא גופו של אדם וכל זמן שהסיבה ההיא שוכן בקרבו לא יהי' לו תעלה ורפואה והוא על דרך הטבעים להסיר תחלה הצורה הישינה עד שתהי' נעדרת כולה ומאז יתהוה וישתנה לצורה אחרת לא כן הרופא הנאמן ית"ש כי שולח ידו לרפא בעוד שהמכה בתוקפה ואין מעצור לרפואתו ית' בסיבת המחליאה אשר בקרבה לכן כתב הראב"ע על ביום השלישי וז"ל היפך כל נשבר כי אז יכאב לכן אמר הנביא לכו ונשובה אל ה' האף כי לא סרו מתאותם ועוד חלושים כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו ר"ל מיד סמוך למכה הוא ית' מרפא ומחבש שהרי יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו היפוך מדרכי הטבע ברפואתה אשר גדלה הכאב ביום השלישי ולא תעלה מזורה ובפרט בימים האלה אשר שערי תשובה פתוחים לפנינו והוא ית"ש קרוב לנו ומצוו לקבל תשובתינו כמאמרם ז"ל (בר"ה י"ח) עה"פ דרשו ה' בהמצאו קראוה' בהיותו קרוב אימת הוא מצוי אמר רבה בר אבוהא אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ ובירושלמי ברכות פ"ה היכן הוא מצוי בבתו כנסיות ובבתי מדרשות וענין קרבתו לנו או שהוא מצוי לנו ר"ל על דרך הנ"ל שהוא מסייע להבא לטהר ומרפא משובתינו בנדבת אהבתו אלינו והוא אומרו יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמיה' ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ר"ל הרשע יעזב דרכו הרעה והאיש און מחשבותיו הרעים מבלי לעשות דבר רק מיד ישוב אל ה' ואף כי משא הרשע עוד על שכמו כי הוא ית' ירבה לסלוח וענין הריבוי הוא שיסלח אף אם לא חדלו מרע ולא רחצו ולא הזכו להסיר רוע מעלליהם ולזה אמר כי לא מחשבותיכם מחשבותי ולא דרכיכם דרכי נאם ה' כי כאשר וגו' כן גבה' דרכי מדרכיכם ר"ל האף כי לדרכיכם ומחשבותיכם לא תמצא ידכם להשיג הדרך הטוב והישר רק בשתוקדם להסיר רוע מעללים כדרך הטבע שלא יתהוה דבר רק אחרי העדר הצורה הקודמת לא כן דרכי ומחשבתו: או יאמר אף כי עוד אין מחשבותיכם ודרכיכם מחשבתי ודרכי ר"ל שלא הסירו רוע מעללים ולא רחצו גילולי עונם ותיבת כי פירושו אעפ"י והוסיף כאשר ירד הגשם וגו' ר"ל באשר נודע כי הגשם והשלג המתהוים באויר השמים לא נמצאו שמה רק מתהום ומתקבצים מהאדים העולים מן הארץ ואם לא הי' האדים אלו עולים ומתקבצים רק הי' טמונים בקרב הארץ לא הי' די בהם לרוות הארץ להולידה ולהצמיחה רק על ידי קבוצם באויר יתהוה גשמי ברכה שלא לשוב אל הארץ מבלי תועלת נוספה מאשר הי' מימי קדם בבטן הארץ כו אם מרוה את הארץ להולידה ולהצמיחה. וזו כגבו' השמים מן הארץ בדרכיהם כן גבה' דרכי כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים מהאדים העולים לא ישובו שמה כאשר באו מבלי תועלת רק הרוה את הארץ להולידה ולהצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל וזה כח הנתוסף באויר השמים על הכח שהי' באדים בעודם בבטן הארץ כן גבה' דרכי מדרכיכם שאף כי האדים המועטים העולים מרוחכם לא יועילו לכם בעודם עמכם לפי דרכיכם בכל זה כאשר הם עולים לפני יקנו תועלת נוספות ודברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי וזו תועלת נוספות להשיב מחשבותיכם ולמול את ערלת לבבכם ותחת הרשעים שהם כקוצים נעצוץ וסרפד יעלו צדיקים שנמשלו לברושים. והדסים כביאור התרגום כי ה' יהפוך לבבם להסיר הרע ולא יעלו על לבם עוד:
וזו כונת רע"ק סוף יומא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל וזו אשריכם ישראל בטהרה שלכם ואף כי עוד טומאת העונות עליכם והתאות החומרית עוד טמונים בלבבכם והרי אתם מטהרים לפני אביכם שבשמים היודע מחשבות לבבכם וא"כ לא הי' מקום שתטהרו ובכל זה הוא ית"ש מטהר אתכם כמאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ר"ל שהוא ית' עורר לבבם לשוב מדרכם וירפא משובתם בהמולו לבבם והוסיף ראי' ממאמר הכתוב מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים ר"ל אף שטומאתו בו ולא זזה ממנו עדיין אף הקב"ה מטהר את ישראל אף על פי שעוד טומאתם בם אכן תוה"ק נחלקה לשתי מחלקות האחד מה שנוגע בין אדם למקום והשני מה שנוגע בין אדם לחבירו וחלק הא' אין לשכל וטבע האנושי מגע בהם ונהפוך הוא שטבע האנושי נוטה לעבור על רבים מהם מגודל התאוה הבוער בקרבו להתעלס בתענוגי הזמנים כמו איסורי אכילה ושתי' ואיסורי עריות אשר לב האדם מחמדתן כמאמרם ז"ל (חגיגה י"א ב') רק פי הן' כוננו שלא לנטות אחרי תאותיו ושלא לתור אחר עיניהם להיות זונים אחריהם וא"כ האדם אשר גברו תאותיו עליו ועבר על פי ה' לא העביר דרכי הטבע מעליו רק לו לבדו ית' חטא ולכן הוא ית' גבר חסדו עליו להשיב אפו ממנו כאשר פנה לשוב לפניו זכור כי עפר אנחנו ויהי נועם ה' עליו לכונן מעשי ידיו וירפא אותו ממשובתו למעלה מדרכי הטבע להיות הוי' צורה חדשה אף קודם העדר הראשונה אכן חלק הב' בין איש לאחיו מלבד שהוא ית' צוה עליהם אף שכל האנושי ודרכי הטבע שמו פקודתם עלינו לכל הנקרא בשם אדם ודעתו עליו להעשות כן בקרב הארץ איש את רעהו יעזורו בגופו ובמאודו ובעצת תבונתו ושלא ישלח ידו להרע לזולתו ויתן רסן לפיו שלא לבזותו או לגדפו כידוע וא"כ העובר באחד מאלו שתי רעות עשה בעמו א' שעבר על מצותיו ית"ש והב' במה שעבר על דעתו האנושי וטבע שכל הולידם ומלבד שהטבע איננה עומדת על ימינו להיות לו למליץ כמאמר זכור כי עפר אנחנו אף היא עומדת לנגדו יען כי עבר נגד תהלוכות הטבע ומשפט השכל האנושי והשכל גוזר שלא ימצא האדם דרך לשוב להיות ישר ונאמן עד כי תיקן תחלה להסיר רוע מעלליו ויחדלו ידיו מעשות רע לזולתו וילמוד להטיב דרכו עם בני אדם ויתקן אשר שיחת וכן מבואר במשנה סוף יומא עבירות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו ולמד זה מפסוק מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ר"ל במה שנוגע ביניכם זה לזה לפני ה' תטהרו ר"ל קודם שתבאו לפני ה' תטהרו בעצמכם לתקן את אשר עותו ידיכם למען תמצאו ידיכם לשוב כפי חק דרכי הטבע:
ובזה יובן (תהלים נ"א) בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע חנני אלקים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעי הרב כבסנו מעוני ומחטאתו טהרנו כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד לך לבדך חטאתי והרע בעינך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי וגו' והוא כי נתן הנביא המשיל לו משל מעשיר שגזל כבשה אחת שהי' לעני כנודע והגדיל בזה חטאו להיות הדבר נוגע לנגד טבע האנושי לכן חרה אפו בו בתת משפט חרוץ להמיתו גם ישלם ארבעה אכן באמת סיבת ושורש החטא הי' מגודל התאוה ומזה נסבה גם הריגת אורי' לכן התפלל על עיקר החטא כי על הריגת אורי' כבר נתפרש לו עונשו מפי נתן הנביא ואמר חנני וגו' הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני ר"ל שירבה סליחתו כמו מאמר הנביא כי ירבה לסלוח ונתן סבה לזה כי פשעי אני אדע ר"ל עוד בוער בלבי אש התאוה ולא סר ממני ולשון אדע הוא לשון אהבה וחבה כמו כי ידעתיו, בועז מודעתנו, וחטאתי נגדי תמיד עדיין עומד לנגדי ואינו זז מלבי, לכן אתה תרבה סליחתי ונתן סבה לזה הלא לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי, אמנם לא נגד הטבע האנושי, אך נהפוך הוא כי הוא היתה בעוכרו שהרי הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, וא"כ התולדה כרוך אחר טבעת הויתו וכמש"כ הרד"ק בשם אביו לכן תצדק בדברך להרבה סליחתי להיות לי לעזר לרפא משובתי ואם כי פשה הנגע גם נגד אורי' הן אמת חפצתי בטוחות ובסתום חכמה תודיעני ר"ל הלא אתה רואה על מחשבות האדם בעשותם הרע מה שבלבבו וידעת היטב כי לא היתה כוונתי לגזלה ממנו ושלא ברצוני נסבה, וזו כונת (תהלים י"ז) לדוד שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תהלתי בלא שפתי מרמה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משרים בחנת לבו פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי לפעולת אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ וגו', עיין במפרשים במה שנלחצו בדברים האלה. אכן לדרכינו גם כאן התפלה על החטא הידוע שלא היתה כונתו לעבור על ברית האנושי, רק לנגדו ות' לבד חטא בתגבורת תאות לבו כפי חק טבעו לכן ישלח ידו ית"ש לתמכו במעגלותיו, לכן אמר שמעה ה' דברי צדק בלא שפתי מרמה מלפניך משפטי יצא ר"ל אתה לבדך תעשה הכל להנחני בדרך הישר והטוב שהרי עיניך תחזנה משרים שהרי אתה בחנת לבי בל תמצא כי עלה על רוחי דבר מרמה שלא הי' בדעתי להעלות על שפתי כי כן דרך המרמה כי לא ידבר מחשבות לבו לזולתו כדי לרמות רק כל פעולת אדם זה לזה שהם מצוים תמיד בדבר שפתים אני שמרתי ארחות פריץ שלא ילבטו פעמי בהם לא הי' חטאי רק נגדך לבד לכן תמוך אתה אשורי במעגלותיך כי נמוטו פעמי. או יאמר כי כל פעולות אדם זה לזה אני שמרתי ארחות פריץ בהם לא לתכלית שכל האנושי רק בדבר שפתיך כיון שאתה צוית כן שגם מצות שכליות צריך לשמרן מכח שצוה עליהן הבורא ב"ה:
אחי הלא כבר הגיעו הימים אשר אנחנו עומדים לפני כסא כבודו ית"ש למשפט ובכל יום ויום אנו משכימים לשפוך תחנונינו לפניו בוידוי דברים ומרבים בתפלות ערב ובקר ואנו מצפים ליום סליחה וכפרה לעונותינו לכן עלינו מוטל לטהר אותנו מפשעי בינינו וזולתינו קודם בא יום הדין שאין יוה"כ מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו וכתבו המפרשים שזה הוא תנאי שאין הקב"ה מכפר גם על עבירות שבינו למקום עד שירצה את חבירו על מה שבינו לבינו. וזו כי ביום הזה יכפר עליכם בתנאי אם מכל חטאתיכם שבין אדם לחבירו לפני באכם לפני ה' תטהרו. ולמען לא ניגע לריק ברוב שיחינו והפצרת תפלתינו ועינוי נפשינו כמאמר ישעי' א' ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה איננו שומע, ומאחר כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מוטל עלינו לחקור על עניני דברים האלו מה המה המעכבים אותנו מלשוב לפניו ית"ש למען נדע לחדול ידינו מהם ומהמוניהם מה שבינינו לזולתם ישנו שתי בחינת כוללות א' להיות סור מרע ב' להיות מעושי טוב וכל בחינה רבו פאירותי' הרע מתחלק לג' ראשים, במחשבה, בדיבור, בפועל, לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תחרוש על רעיך רעה הוא על המחשבה לא תקלל, חירופים וגידופים רכילות לשון הרע ליצנות הוא בפה ועל זה דרשו רז"ל נאמר לא תונו באונאת דברים, ובפועל נאמר לא תגזול לא תגנוב ולא תונו באונאת ממון לא תסיג גבול רעך מכה רעהו בסתר או בגלוי לא תקום ולא תטור וכדומה, וכן עשיית הטוב הם על שלשה דרכים האלו במחשבה ואהבת לרעך כמוך, ולדון כל אדם לכף זכות בדיבור לדבר דברי ניחומים ולברך רעהו בקול ליעצו בעצה טובה לדרוש טוב עליו בכל ענינו ובפועל לגמול חסד הן בגופו והן בממונו ובפרט לעניים מרודים כמו אלמנה ויתום וגרים בארץ, עוד יש להבחין בחינת האדם בדרך הלוכו בעת אשר גברה התאוה בקרבו ובוחר בר בקטן החל לחלל והי' הולך הלוך וחסור להוסיף חטא יום יום כפי תגבורת התאוה עליו כאשר כן דרכי היצר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך ועבירה גוררת עבירה כמאמרם ז"ל וצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ויום שנאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, א"כ הוא הולך מהלך הטבע שהיא ממדריגה למדריגה לכן בעת אשר יתעורר רוחו לשוב לפניו ית"ש ויאמר זכור כי עפר אנחנו, וטבעו התולדה גברה עלינו להדיחנו מדחי אל דחי הוא ית' ישלח ידו אליו לתמכו ולהאיר עיניו לרפא משובתו וימול את לבבו למען ישוב לפניו ית' באמת ובתמים כמאמר הגמ' שבת ק"ד הבא לטהר מסייעין אותו כי משובתו עמו כי יצר לב האדם רע מנעוריו לא כן איש אשר בשגעון ינהג את עצמו ויהפוך דרכו מטוב לרע בפ"א מבלי מדריגת שונות ואינו הולך מהלך הטבעי בדרך הסתת היצר כאשר המשילו חכז"ל (סוכה נ"ב) להלך ואורח ואיש, ואין טבע תולדותיו גרמה לו אלה, רק הוא ברוע בחירתו בוחר ברע ומואס הטוב, ועוד הוא מטה ידו בדרכו להרוס דרכי טבעו לכן בעת שובו לפניו ית' לא יהי' בעזרו עד כי ישוב ויסיר רוע מעלליו ויחדל מדרכו הרע לתקן קלקוליו בדרך הטבע כיון שהורס מהלך הטבע ברוע בחירתו, גם יש להבחין בענין שנותיו של אדם כי מדרכי הטבע להתגבר תאותו של אדם בהיותו רך בשנים ורתיחת דמו עודנו בתקפו והאש בוער בקרבו להתגולל בתענוגי הזמן לא כן כאשר בא בימים בהגיעו אל ימי הזקנה אשר אין לו בהם חפץ ורצון אל תענוגי הזמן ואין אש בוער בקרבו ישוב אחור, ויתחרט על חטאות נעוריו אמנם האיש אשר יהפוך ידו וישנה דרכו מטוב לרע בימי הזקנה והשיבה הוא מהרס דרכי הטבע והג' הוא כי מדרכי הטבע להיות האיש הולך אחרי שרירות לבו, בעת אשר מלא חפניו מטוב עוה"ז ולא חסר לו מאומה כמאמר הכתיב וישמן ישורון ויבעט שמנת עבות כשית וכדומה אמנם כאשר ירע לאדם ונעדר ממנו טוב העוה"ז יהי' לבו חרד לשמוע דבר ה' ולפני ה' ישפוך שיחו אכן האיש אשר יהפוך דרכו להרע מעשהו בעת צר לו הולך נגד דרכי הטבע ומהרס תהלוכותיו לכן אמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלקי נכר הארץ ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו ר"ל שלא ילכו ממדריגה למדריגה רק יהי' בעיניהם כהיתר וחרה אפו ביום ההוא והסתרתי פני מהם וגו' ואמר ביום ההוא הלא כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ר"ל מיד בעוד טמאתם בם, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ר"ל שלא אשלח להם יד להיות להם לעזור וסייע כיון שלא הי' הולכים מהלך הטבע: