דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות כח]
א:
מ"ע לידע שיש אלוה הממציא כל הנמצאים מאין ליש והוא היה הוה ויהיה ומשגיח על כל בעליונים ובתחתונים שנאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כ' בחינוך טמ"ז כי האמונה הזאת הוא מיסודי הדת ואשר לא יאמין בזה הוא כופר בעיקר וענין האמונה הוא שיקבע בנפשו כן הדבר אמת ושא"א בחלוף זה בשום פנים ואם יושאל ע"ז ישוב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחילוף זה אפי' יבואו להרגו רק כן מחזיק וקובע האמונה בלב כו' ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו יבין ועיניו יחזו במופת נחתך שהאמונה הזאת אמת וברור ושא"א להיות בלתי דבר זה אז יקיים מצוה זו מן המובחר עכ"ל. וי"ל מצוה זו באות א עד"ש בס' אודר"ע אלף זה הקדוש ב"ה שהוא ראשון והוא אחרון. ור"ל דנרמז באות א שהוא ג"כ ראשון ואחרון לאותיות ולחשבון. כי אב גד כו' עד ת' הנה א' הוא ראשון והנה אחר אות ת' נחשבים מנצפך. עד ץ' פשוטה ט' מאות וחוזר לאלף שהוא אלף הרי אלף היא אחרון המשלים למנין אלף שהוא ג"כ א ועוי"ל עפמ"ש באודר"ע שאמר הקב"ה לאלוף שבך אני עתיד לתת תורה לישראל ולפתוח בך אנכי י"א הרי נרמז באות א אנכי י"א שהוא קבלת אלהותו ית"ש מצוה זאת וכ' האברבנל במצוה זו שהודיע הקב"ה שבני ישראל אינם נכנעים תחת איזה שר משרי מעלה אבל האלקי והשר אשר על ישראל הוא השי"ת בכבודו ובעצמו והוא אשר ברא כל העולמות ומהוה אותם כאשר רומז עליו שם הוי"ה ב"ה וזהו אנכי הויה אלקיך כו' ]דהנה הוי"ה רומז על שם העצם המורה שהוא מהוה כל הויות מאין ליש והוא נצחי היה הוה ויהיה. אבל שם אלקיך שהוא מענין אלקים רומז לפעמים גם על שרים האלהיים המנהיגים מערכות השמים בציוי הקב"ה אשר ברא גם אותם וכן אלהים לשון שררות. והנה כל אוה"ע המה מושגחים מן שרי מעלה אבל ב"י מושגחים מן הש"י בעצמו. והעד אשר הוצאתיך מאמ"צ והכנעתי כל המזלות ושרי מעלה בהשפיל בכור המזלות]. וזהו אנכי הויה ב"ה המהוה כל הויות אלקיך אני עצמי אלקי שלך ולכן הוצאתיך מאמ"צ כנגד שרים העליונים והי' תכלית ההוצאה משם כדי שאנכי אהיה לכם לאלקים עכ"ד בתוס' באור. וי"ל זה באות א עד"ש באודר"ע אלף אמונתי לישראל פקדתי. ויש להבין הלא גם אוה"ע מצווים על ע"ז שהוא מז' מצות שלהם. אך י"ל דרך אפשר שהם לא נצטוו רק על מל"ת של לא יהיה לך כו' אבל מ"ע של אנכי י"א לא נצטוו ואין להם מצות אמונה הזאת כאשר מבואר אשר הוצאתיך מאמ"צ גם אלקיך לשון יחיד המדבר אל כללות ישראל שהם מיוחדים לו לעם. והאו"ע אין להם בחי' אמונה רק בדרך עונש אם יקבלו עליהם אלהים אחרים. ודו"ק וזהו אמונתי שהוא אמונת אלקותו יתב' הנכלל במ"ז של אנכי רק לישראל פקדתי וזה נרמז באות א. וז"ל הרמב"ם פ' חלק בעיקר הראשון להאמין מציאות הבורא ית"ש שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת מציאות הנמצאים כולם וממנו קיומם כו' ואיו האחדות והאדנות אלא לו לבדו כי הוא מסתפק במציאותו וא"צ למציאות זולתו וכל מה שזולתו מן המלאכים והגלגלים ומה שתוכם ומה שלמטה מהם הכל צריכים במציאותם אליו וזה היסוד מורה עליו אנכי י"א כו' עכ"ל. ויש לרמוז זה באות א עפמ"ש בס' הבהיר א גורמות לכל האותיות קיומם ומה א יצאו כל האותיות עכ"ד והוא עפמ"ש באודר"ע הנ"ל אלף זה הקב"ה. שממנו קיומם של כל הנמצאים כנרמז במצוה זו. וז"ל שעג"ע א צורת יוי סוד הויה רחמים גו רחמים רומז רישא דעתיק זהו בצורתו ומנינו אחד שהוא ראשון לכל המספרים והוא א"צ לכל המספרים והוא עומד בפ"ע ומשתתף עם כולם והם צריכים אליו עכ"ל. הרי נרמז מצוה זו כהוצעת הרמב"ם הנזכר. ובס' תולדות י"י מצוה זו בו כלול הכל ונק' לב כמו הלב חיות כל האברים כך מצוה זו אמונה ושורש לכל רמ"ח מ"ע וזוכה ע"י אמונה לחיי עוה"ב שהוא לב של כל המצות וכו' הרמב"ם במשנה אר"ח ב"ע רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תו"מ וכ' כשיקיים מצוה אחת מתריג"מ כראוי ולא שיתף עמה מכוונת העולם רק שיעשה מאהבה רבה זיכה לחיי עוה"ב וז"ש ר"ח כי המצות בהיותם הרבה א"א שלא יעשה האדם בחייו א' על מתכונתה ובזה זוכה לחיי העוה"ב עכ"ד. וקשה מנ"ל הא ונראה מדלא אמר הש"י רק מצוה א' מפורש אנכי ה' אלקיך (ר"ל כי אנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענו הרי מ"ע א' מפורש מפיו או לפי שתואר מצוה זאת הוא הויה אלקיך עצם אלקותו) והיינו לכוונה זו דבמצוה א' כראוי סגי. ובאמת יש סברה לזה על פי החקירה שכ' הראשונים לידע סוד אחדותו ית"ש שכל מקום שאני תופס ואוחז בקצה וחלק מהאחדות הרי אני תופס כולו וכן שמעתי ממורי והבן והנה מאחר שהתו"מ נאצלו מעצמותו ית"ש שהוא אחדות אמיתי א"כ כשמקיים מצוה זו על מכונה ובאהבה שהיא הדבקות בו ית"ש ותפס במצוה זו חלק האחדות א"כ כאלו כולו בידו כאלו קיים כל המצות שהם כללות אחדותו פרצוף שלם כביכול וכ"כ בזהר נשא המקיים מצוה א' על מתכונתה סגי וכיון הרמב"ם ז"ל לדעת חכמי האמת ברוה"ק עכ"ל ס' תוי"י. ויש לרמוז זה באות א הרומז א' דאנכי כמ"ש בזוהר הנ"ל בהקדמה שבאלף פתח הקב"ה אנכי י"א והנה מצוה זו כולל כל רמ"ח מ"ע. ומל"ת דלא יהיה לך כולל כל שס"ה ל"ת כמ"ש בסה"ק והנה כ' בס' דרך פקודיך דבאנכי נכלל גם לא יהיה לך דמכלל הן נשמע לאו. גם י"ל דמל"ת הוא בחי' נוקבא הנכללת בדכורא שהוא מ"ע דאנכי וכ' בס' זרע קודש בשם מרן הק' מהרמ"מ מרימינאב זי"ע שאפשר שלא שמעו ב"י בסיני רק א' דאנכי ע"ש. והוא כנ"ל דא' כולל אנכי ואנכי כולל גם לא יהיה לך הרי כל תריג"מ נכללים בא שהוא רומז אחדות והתופש במקצת כאלו תפס כולו וכנ"ל והוא תואר מצוה זאת דאנכי י"א שכוללת רמ"ח מ"ע וגם לא יהי' לך הכולל שס"ה ל"ת הרי כל התרי"ג. וכעין זה כ' בס' רזא מהימנא וז"ל אלף אנכי לא יהיה לך כי כן יהיה לך גי' פ' וזהו הנרמז בר"ת אלף אנכ"י ל"א והף' גי' יהי"ה ל"ך ובדיבור א' נאמרו ר"ל שנרמזו באות א' דסיפורא דילי' אחד ובג"כ דיוקנא דילי' א תרין אנפין תרין דבורין עכ"ל הק' הרי א' רומז מצוה זו שנכללים בה כל תרי"גמ. ועי"ל עד"ש בשל"ה שהק' במאמרם ז"ל דס"ר אותיות שבתורה כנגד ס"ר נשמות ישראל והקשה וכי שבט לוי ומשה ואהרן לא הי' להם חלק ואות בתורה. ותירץ דיש פרטות וכללות וכללי כללות דהוא ס"ר אותיות נכללו בכ"ב א"ב שבתורה. וכ"ב אותיות נכללו באלף. לכן ס"ר נשמות ישראל הם פרטים נגד ס"ר אותיות והלוים היו כ"ב אלף נכללו בכ"ב אותיות שהם כללות וכולם נכללו באות א שהוא כולל כולם. הרי א רומז כל ס"ר אותיות שבתורה שהם כל תריג"מ. שהוא מצוה זו דאנכי וכנ"ל. והנה בכלל מצוה זו של קבלת אלקותו ית' להאמין שהוא מנהיג כ"ע על ידי עשר ספירות והשמות הק' כמ"ש חכמי האמת והוא כביכול מתעלם בתוכם לית מחשבה תפיסא בי' כלל. ונרמז באות א רומז על הקב"ה כמ"ש באודר"ע וצורת א יוי הוי"ה ב"ה סוד שם העצם ומקור כל השמות והכינויים הק' גם נרמז י' ספירות הק' כמ"ש בתיקונים ובזוה"ק כ"פ א י עליונה רומז כח"ב עם תלת קוצין שבה קוץ עליון כתר י גופא חכמה קוץ התחתון בינה. ו שבאמצע א רומז ו"ק חג"ת נה"י י תחתונה מידה עשירית ובא צורת יוד הדלת רומז מלכות כנודע. ויש לרמוז בצורת א ובמילואה. צורתה יוי ובהחלק ו' שבאמצע לשנים כנודע כזה יווי גי' ל"ב הרי נ"ח ומילוי אלף ומספרה אחד. ועם ג"כ של מספר צורה מילוי הנ"ל הרי נח קי"א א' ג' גי' אנכי הויה אלקיך או כזה צורת יו"ד גי' כ'. גם רומז מספר י' הרי ל' וצורה יווי ל"ב הרי ס"ב ועם מילואו אלף. הרי קע"ג גי' אנכי הויה אלקיך ובס' אוצה"ח אלף רומז פלא עליון דעת הנעלם תכלית הידיעה שלא נדע ואלף מורה על היחוד והקדמות א' הוא ראשון כמ"ש באודר"ע שאמר הקב"ה ל"א אני נקרא ראשון ואתה ראשון ודי בזה עכת"ד. והארכתי מעט במ"ז שורש כל המצות ולא ביארתי אף כטיפה מן הים כי יראתי להרבות עוד והש"י יעזרני ועל מימי אמונתו ינהלני: