דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
כללי דיני מוקצה · הנהגות ליל ויום הושענא רבא
א נוהגים כל ישראל להיות נעורים בליל ערבה וכבר נדפס הסדר. ביום השביעי שהוא הושענא רבה נוהגים לומר למנצח כמו בי"ט ואומרים מזמור לתודה וא"א נשמת ואומרים קדיש שלאחר התפלה כמו ביו"ט ואומרים אין כמוך שמע ישראל כמו ביו"ט ואומרים בקדושת מוסף נעריצך כו' כבודו מלא עולם כו' ואין עושין מלאכה של חול עד אחר יציאה מביהכ"נ ומרבים קצת בנרות כמו ביו"כ והמדקדקים נוהגין לטבול ערב הושענא רבה ונוהגין ללבוש בגדי שבת והש"ץ לובש הקיט"ל ומקיפים ביום זה ז"פ עם הלולב וערבה ואוחז שניהם בידו עד שמגיע לתענה אמונים יניח האתרוג והלולב מידו ואוחז הערבה לבדו (סי' תרס"ד ומ"א):
ב ערבה שבלולב אף שנזרקת אסור לפסוע עליה משום בזיון (שם):
ג אסור ליהנות מן ההושענא כל אותו היום אף אחר נטילתה משום דלכולא יומא איתקצאי אא"כ התנה עליה מעיקרא וטוב להצניע ההושענא ולזרוק אותה לתוך התנור בשעת אפיית מצות מצוה הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחריתי (שם):
ד יש ליזהר שלא יקוץ הישראל בעצמו ערבה למצוה משדה עכו"ם אפילו ברשות עכו"ם רק העכו"ם יקוץ בעצמו ויקח הישראל ממנו (שם):
ה אם חל יום הושענא רבה ביום א' וקצצו ערבה בשבת והביאו כשירה לצאת בה מיהו אם צוה הישראל לקוצצה ואפי' לא צוה לקוצצה בפירוש רק שאמר שתהא מזומנת למ"ש ואיכא פרהסיא בדבר יש להחמיר אם יש לו ערבה אחרת (שם וע' במ"א):
ו שיעור ערבה זו אפי' עלה אחד בבד אחד מיהו מהראוי ונכון לעשות ערבה יפה משום זה אלי ואנוהו (שם):