אור ברסלב
דרך החיים כללי דיני מוקצה › דיני עירוב תבשילין

דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

כללי דיני מוקצה · דיני עירוב תבשילין

סדר ודיני תפלת מוסף לר"ה בחול

א י"ט שחל להיות בע"ש אסור לבשל בשביל שבת וצריך להניח עירוב תבשילין מערב י"ט ועי"ז העירוב מותר לבשל מי"ט לשבת (א"ח סי' תקכ"ז):

ב העירוב צריך לעשות בפת ותבשיל ואה לא עשה אלא מתבשיל לחוד מותר בדיעבד (שם) אבל פת לבדו לא מהני (שם בפ"מ):

ג התבשיל צריך שיהיה מדבר הראוי ללפת בו את הפת ואפילו פירות מבושלים וכן מיני קטניות מבושלים אם דרך בני אותו המקום ללפת בו את הפת מותר ואם לאו אסור אבל תבשיל של מיני קמחים אפי' דרך בני אותו המקום ללפת בו את הפת אסור להניחו לשום עירוב תבשילין (מ"א שם):

ד תבשיל זה ל"ד מבושל אלא ה"ה צלי ומעושן או שלוק היינו מבושל הרבה יותר מדאי מותר להניחו בשביל ע"ת ובלבד שיהא ראוי לאכול מחמת צלי או מעושן (שם):

ה כבוש או מליח וכן מיני דגים מלוחים וכן אם כבש בציר או בחומץ אפי' ראוים הם לאכול כך מ"מ אין להניחם לכתחילה בשביל ע"ת ובשעת הדחק שאין לו תבשיל אחר מותר להניחם בלא ברכת עירוב רק יאמר בדין יהא שרא לנא כו' (שם ועיין בתשובת ח"צ סי' ק"ל דלא כמ"ש המ"א כאן):

ו שיעור התבשיל יהיה כזית והפת יהיה שיעורו בכביצה (שם):

ז מותר להניח העירוב ערב י"ט אפי' בספק חשיכה ואם קיבל עליו י"ט כגון שאמר ברכו או שאמרו הצבור ברכו אסור להניח עירוב אפי' חצי שעה קודם הלילה (מ"א וא"ר סי' רס"ה ס"ק ל"ה):

ח מי שבא לבהכ"נ ושכח להניח ע"ת ואם ילך לביתו להניח עירוב תבשילין יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח ע"ת דיוכל להקנות קמחו לאחרים (מ"א שם):

ט מחויב כל אדם לערב בעצמו ואפילו אלמנות שיודעות לערב בעצמן צריכין לערב בעצמן:

י מצוה על כל גדולי העיר לערב על כל בני עירם כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירובו ואבד (מי ששכח מחמת עצלות שהיה יודע שצריך להניח עירוב רק שנתעצל עד ששכח מיקרי פושע) וכן ע"ה שאינו יודע לערב או שלא ידע שמחויב כ"א לערב בעצמו כל אלו סומכין בי"ט על עירובו של הגדול ומותרין לבשל מי"ט לשבת אבל מי שאפשר לו לערב ולא שכח ולא נאנס ויודע שאין לסמוך על הגדול כגון בר בי רב כל אלו אם לא עירבו וסמכו עצמן בכונה שיערב הגדול בשבילם אין מוציא אותם בעירובו ואסורי' לבשל בי"ט בשביל שבת כמו שיתבאר לקמן במי שלא הניח עירוב (שם):

יא כשמערב על אחרים שנאנסו א"צ לפרט שמניח בשביל פ' ופ' אלא מניח בסתם על כל בני עירו וכל שהוא בתחום העיר יוצא בו אבל מי שאינו בתחום העיר אין יוצא בו אפי' אם הניח עירובי תחומין ויכול לבא לעיר אא"כ התנה עליו המניח בפירוש שמניח בשבילו והניח ע"ת ג"כ אז יצא בו (שם מ"א):

יב המערב לאחרים צריך לזכות להם ע"י אחר ולכתחילה אין לזכות להם ע"י בנו ובתו הקטנים אף שאין סמוכים על שלחנו או ע"י בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שלחנו וכן ע"י אשתו שמעלה לה מזומת אבל בדיעבד מותר בין ע"י בנו ובתו הגדולים אפי' הסמוכים על שלחנו ובין ע"י בנו ובתו הקטנים שאינם סמוכין ע"ש וכן ע"י אשתו שמעלה לו מזונות אבל ע"י בנו הגדול ואינו סמוך על שלחנו וכן על ידי בתו שבגרה ואינה סמוכה על שלחנו וכן ע"י בנו הגדול ש לו אשה אע"פ שסמוך על שלחנו וכן ע"י שפחתו ועבדו העברים אפילו הם קטנים וכן מלמד או יתום שסמוכים ע"ש בכל אלו מותר לזכות אפילו לכתחילה על ידיהם והזוכה צריך להגביה העירוב ממקום שמונח שם טפח (סי' שס"ו ותקכ"ח):

יג וחוזר ונוטל המערב מיד הזוכה ומברך ברכת עירוב ואח"כ אומר בדין יהא שרא לנא כו' ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת (שם) ואם מערב על מי שדר חוץ לתחום אף שהניח עירוב תחומין צריך לומר לנא ולפלו' ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת ואם חל יו"ט ראשון ביום ו' ויו"ט שני בשבת צ"ל

מיו"ט החבירו ומיו"ט לשבת מחמת שעושה מעדנים יתירים ביו"ט שחל בשבת משבת אחר (ט"ז בשם ירושלמי):

יד עכשיו שנוסח הברכה כך הוא ואומרים לנא ולכל ישראל סומכין אותן שמותרין לסמוך (כגון השוכח וכיוצא בו האמורים לעיל) על הגדול מן הסתם שבודאי מערב ומזכה כדינו אבל על אדם אחר אין לסמוך אא"כ שואל אותו אם זיכה ע"י אחר ואם זיכה כדינו כמו שנתבאר לעיל ואז סומכין עליו אותן המותרין לסמוך (שם מ"א):

טו אם הניח עירוב ולא אמר בדין יהא שרא לנא כו' או שאמר בדין יהא שרא לנא למעבד כל צרכנא ולא הזכיר המלאכות בהדיא הוי כמו שלא הניח עירוב כלל שיתבאר דינו לקמן אבל אם אמר בדין יהא שרא לנא כו' רק שלא ברך ברכת עירוב יצא כי הברכה אינה מעכבת ואם הזכיר מקצת מלאכות ומקצת לא הזכיר כגון שאמר לאפויי ולבשולי ולא אמר ולאטמוני ולאדלוקי שרגא מותר באותן שהזכיר ובאותן שלא הזכיר אסור רק הדלקת נר אחד לשבת מותר אף בלא עירוב כלל (מ"א שם):

טז אם רוצה לשחוט בי"ט יאמר בפירוש בהנוסח של בדין ולשחוט בי"ט ולמעבד כל צרכנא אבל אם לא אמר אינו מעכב ומותר לשחוט בי"ט מפני שהוא בכלל ולמעבד כל צרכנא (א"ר מ"א שם):

יז נאכל התבשיל או שאבד קודם שבישל לשבת אינו יכול לבשל אלא א"כ נשתייר ממנו כזית אבל אם נאכל הפת או נאבד אין בכך כלום התחיל בעיסתו ונאבד התבשיל או נאכל גומר אותה עיסה ומותר לאפו' אות' וכן אם התחיל לבשל גומר התבשיל שהתחיל ואפי' לא הניח את הקדירה עדיין אצל האש רק שהתחיל בתיקונה כגון שחתך הלפתות וכדומה מותר לבשלו (שם):

יח אפה או בישל לצורך יו"ט ואח"כ נאבד התבשיל יכול להניחו לצורך שבת כיון שנעשה בהיתר ויבשל מכאן ואילך לי"ט (שם):

יט אחר שפכין צרכי שבת והטמין והדליק הנרות של שבת יכול לאכול העירוב תבשילין אבל מ"מ מצוה מן המובחר שהפת של עירוב יקח בליל שבת ללחם משנה וכן בבוקר ובסעודה ג' יבצע עליו כיון דאיתעביד ביה חדא זימנא מצוה יתעביד ביה מצוה אחרת (מ"א שם):

כ אם חל י"ט ביום ה' וביום ו' אף שהניח עירוב אין יכול לבשל מי"ט ראשון לשבת כיון דיו"ט שני חול לדידן דבקיאין בקביעא דירחא ואפילו יודע שיהיה לו אונס ביום ו' שלא יהיה יכול לבשל על שבת אעפ"כ אסור ביום חמישי שהוא יום ראשון של יו"ט לבשל על שבת (מ"א וא"ר שם):

תוכן העניינים

דרך החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה