דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
כללי דיני מוקצה · דיני זמן המילה
א אין מלין ער שתנץ החמה יום שמיני ללידתו ואם מל משעלה ע"ה יצא וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות ומלין בבוקר ואפי' מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום. עבר ומל בלילה צריך להטיף ממנו דם ברית ביום ובשבת אסור להטיף ממנו דם ברית (דלא ניתנה שבת לדחות אלא למילה ממש ולא על הטפת דם ברית) וכן אם מלו תוך ח' וביום נמי דינא הכי (י"ד סי' רס"ב וש"ך שם ובסימן רס"ד ס"ק ו'):
ב חולה אין מלין אותו עד שיבריא וממתיני' מעת שנתרפא חליו ז' ימי' מעל"ע ואז מלין אותו בד"א בחולי של כל הגוף כגון שחלצתו חמה וכיוצא בזה אבל אם חלה בא' מאיבריו כגון שכאבו לו עיניו כאב מועט ממתינים לו עד שיבריא ולאחר שיבריא מלין אותו מיד ואם כאבו לו עיניו כאב גדול היינו שהיו שותתין דמעות מחמת הכאב או דם או שהי' בו ריר מתחלת חליו הוי כחולי של כל הגוף [שם]:
ג נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית בעור העטרה במקום המילה ומיהו בנחת וצריכא מילתא למבדקיה טובא יפה יפה שמא יש שם ערלה כבושה [היינו שמא העור נדבק מאוד בבשרו] ובודק בידים ובמראית עינים ולא בברזל דלא לעייק לי' ורואים ונזהרים האיך מלין וממתינים לו הרבה ואינו חושש ליום שמיני ללידתו שלא יביאהו לידי סכנה ואם נראה לו איזה ערלה כבושה מברכין על המילה ואין מחללין עליה את השבת אבל אם אין נראית לו ערלה כבושה אין מברכין על המילה ג"כ (סי' רס"ג):