דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
כללי דיני מוקצה · דיני החיובין לקריאה
א אבי הבן בשבת שקודם המילה הוא חיוב. אבי הילד בשבת כשאשתו בריאה והולכת לבה"כ מחויב לקרותו אבל אם היא חולה ואינה יכולה לילך אינו חיוב עד שתלך ואם הוא יום מ' לזכר ופ' לנקיבה הוא חיוב אף שאינה הולכת דהוא זמן הבאת קרבן ואם מתה אשתו שוב אינו חיוב והמפלת בעלה חיוב אא"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה. יא"צ הוא חיוב. החתן בשבת שקודם החתונה אפי' אם החתונה אינה במקום הזה הוא חיוב בשבת שקודם הנסיעה על החתונה במקום שמזמרין אותו אבל במקום שאין מזמרין אותו אינו חיוב. ואם היה החתן סבור שתהיה החתונה בשבוע זו ואח"כ נדחה החתונה והיתה בשבוע אחרת אם רוצה שיזמרו אותו שנית הוא חיוב אח"כ פ"ב לקרותו ואם לאו אינו חיוב. נער שנעשה בר מצוה באותו שבוע אם יש לו עירנות דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו חוץ מן החתן שמזמרים אותו הוא שוה שדוחה ג"כ לכל החיובים ויפילו גורל וחתן ביום חופתו דוחה ב"מ ואם הב"מ אין לו עירנות אינו דוחה שום חיוב. החתן שהיה חתונתו מיום ד' ואילך הוא חיוב בשבת שאחריו ודוקא שהוא בחור או היא בתולה ומי שאשתו הולכת לבהכ"נ הוא קודם לחתן זה. בעל יולדת בת קודם לאבי הילד זכר. יא"צ קודם לאבי הילד. ובשבת שאשתו הולכת לבהכ"נ אפילו לבן הוא קודם לכל החיובין חוץ החתן בשבת שמזמרין אותו שהוא ג"כ קודם. זה הכלל יא"צ אחרון לכל החיובים לבד מאבי הילד קודם המילה שהוא אחרון לו. בפ' ויחי קורין המלאך הגואל ללוי ויכול הלוי לקנות ולדחות כל החיובים חוץ מחתן שמזמרים אותו ונער שנעשה ב"מ. שני חיובים שוים הולכין אחר כבוד התורה ובעניינים אלו תלוי בדעת הסגן לדקדק בזה כפי שכלו: