דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
כללי דיני מוקצה · דיני ברכות הדלקת נרות של חנוכה
א המדליק בליל ראשון מברך ג' ברכות. להדליק ושעשה נסים. ושהחיינו. ואם לא בירך זמן בליל ראשון מברך בליל שני או כשיזכוך (סי' תרע"ו):
ב מליל ראשון ואילך מברך שתים. להדליק. ושעשה נסים. ויברך קודם שיתחיל להדליק כדי שתהא עובר לעשייתן ואם שכח והדליק נר אחד פחות מהראוי להדליק באותו לילה ידליק עוד ואין מברך עליו (מ"א שם):
ג גר יאמר בנוסח הברכה שעשה נסים לישראל בימים ההם בזמן הזה ואם אמר שעשה נסים לאבותינו יצא (שם בא"ר בשם אגרת הרמב"ם):
ד מי שלא הדליק כגון שהוא בספינה וכיוצא בו ואין עתיד להדליק באותו לילה וגם אין מדליקין עליו בביתו כשרואה נ"ח של אחר מברך שעשה נסים כו' ואם הוא בלילה א' מברך שהחיינו ואח"כ כשבא לביתו ביום ב' ומדליק בלילה א"צ לברך עוד שהחיינו כיון שבירך בשעת ראיה אבל אם מדליקין עליו בביתו אף שהוא בעצמו לא הדליק ואין עתיד להדליק אין מברך כשרואה וכן כשמדליק בעצמו ביום ב' אין מברך שהחיינו (שם) אחר שהדליק הנר הראשון בעוד שמדליק שאר הנרות אומר הנרות הללו אנו כו' (שם):
ה אשה שאינה יכולה להדליק יכול אדם אחר אף שכבר יצא להדליק בשבילה ולברך ובלבד שתהא עומדת אצלו בשעת הברכה ובשעת הדלקה וכן אם יכולה להדליק בעצמה רק שא"י לברך יכול אחר לברך בשבילה והיא בעצמה תדליק (שם במ"א):