אור ברסלב
דרך החיים הלכות תפילין

דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

הלכות תפילין

הלכות ציצית

דין הנחת תפילין וברכתן

א צריך ליזהר שיניח כיס התפילין למטה ולמעלה הטלית בכדי שיפגע תחילה בטלית להניחו קודם כדי שלא יעבור על המצות ואם הגיע תחילה בתפילין צריך להניחם תחלה (סי' כ"ה):

ב ראוי להתעטף בטלית ותפילין בביתו ולילד לבית הכנסת ואם הולך במבואות המטונפות או בין העכו"ם יתעטף בחצר בית הכנסת (שם):

ג אם מניח השל יד מברך להניח בקמץ תחת הה"א ואח"כ בשל ראש מברך על מצות בפת"ח תחת הוא"ו ויאמר אח"כ בשכמל"ו משום ספק ברכה לבטלה (שם):

ד אפילו פגע בשל ראש תחילה מ"מ יניח של יד תחילה (שם):

ה צריך לברך על של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם הקשירה וכן בשל ראש קודם שמהדקן כדי שיהיה עובר לעשייתן וההנחה והברכה יהיה מעומד (שם):

ו אסור להפסיק בשיחה בין של יד לשל ראש ואפי' אותן שאין מברכין בחוה"מ דאינו גורם ברכה שאינה צריכה מ"מ אסור להפסיק וה"ה בתפלין של ר"ת הדין כן ואם שח מברך על ש"ר שתים להניח וגם על מצות וראוי להזיז התפילין ש"י ממקומן קודם שיברך שתים (שם ומ"א):

ז אם שח לצורך תפילין א"צ לברך שתים אבל לכתחילה אסור לשוח אפי' לצורך תפילין אם לא שא"א בלא"ה ואפילו לקדיש ולקדושה לא יפסיק רק ישתוק וישמע ויכוין למה שאומרים ואם הפסיק מברך שתים ובתה"מ שאינו מברך יפסיק לקדיש ולקדושה (שם):

ח לא יוציא הש"ר מכיס עד אחר שיהדק הש"י ואם מונח חוץ לכיס לא יפתח הש"ר עד אחר ההידוק ויניח שניהם מעומד (שם):

ט אם מניחם כמה פעמים ביום צריך לברך בכל פעם נשמטו ממקומם בתפלה א"צ לברך כיון דבתפלה ודאי אין מסיח דעתו אבל אם נשמטו ממקומם שלא בשעת תפלה צריך לברך ואם נשמטה רק אחת ומחזירה מברך כמו שמניח תפלה אחת ואם הזיזן ממקומן אדעתא דלהחזירן א"צ לברך ואפילו חלצן כדי לילך לבית הכסא א"צ לברך אבל אם לא היה בדעתו לחזור מיד צריך לברך וכן אפילו נפסק הקשר מהש"י בין ש"י לש"ר אפילו מפסיק בעשיית הקשר א"צ לברך להניח (ט"ז סי' כ"ה) וכן אם בשעת הברכה לא היה הקשר כלל ועשה הקשר בין ברכה להנחה א"צ לחזור ולברך (ט"ז שם):

י מותר לברך על תפילין שאולין אבל לא על תפילין גזולין (שם):

יא אין לחלוץ התפילין עד אחר קדיש יתום שלאחר עלינו ובר"ח קודם מוסף [ובחול המועד של סוכות קודם הלל] ובחול המועד של פסח הציבור חולצין קודם הלל והש"ץ אחר הלל וקצת נוהגין לחלוץ בחול המועד של פסח קודם קריאת והקרבתם בס"ת ובחול המועד דסוכות קודם הלל (שם):

דין מקום הנחת תפילין

א מקום הנחת תפילין של יד הוא בבשר התפוח שבחצי עצם הסמוך לעלינבוגין ולא בחצי עצם הסמוך לשחי. גידם שאין לו זרוע שמאלית כלל פטור לגמרי מלהניח השל יד אבל אם יש לו זרוע שמאל יניח על יד ימין בלא ברכה (והא"ר כתב דהעיקר כשנשאר הקיבורת מקום הנחת תפילין דיניח על הזרוע שמאל ויברך וכן נראה עיקר לפענ"ד דיניח על הזרוע שמאל דמ"ש המ"א דרב אשי לטעמיה דנפשיה קאמר מ"מ מוכח דלית הלכתא כהספרי דתני התם כיון דידכה משמע ג"כ ימין למה נאמר ידכה ופי' דלמה נאמר ידכה דמשמע ג"כ ימין ה"ל לכתוב שמאלך או לשון אחר שיהיה משמע שמאל ומזה לומד הספרי דגידם מניח בימין וא"כ לרב אשי דס"ל דידכה לא משמע רק שמאל ממילא לא מוכח מקרא דגידם מניח בימין רק דמ"מ נראה דלא יברך דספק ברכות להקל) [סי' כ"ז]

ב יש ליזהר שלא יזיז הקשר מהתפילין (שם):

ג לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו בין בש"י בין בש"ר ואפילו בכינה מתה ועפר יש ליזהר וברצועות אין להקפיד רק שלא להניחם על הבגד אבל בדבר מועט אין להקפיד וכ"ז אינו אלא ברצועה שקושר סביב היד אבל בהכריכות אין להקפיד כלל (שם ט"ז ומ"א):

ד איטר גמור אפילו נעשה איטר ע"י שהרגיל עצמו יניח בימין ואם עושה כל מלאכה בימין רק שכותב בשמאל או להיפוך היד שכותב בה היא חשובה ימין ומניח תפילין ביד שכנגדה ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל של כל אדם (מ"א דלא כא"ר) מיהו כשלא נולד כך רק אחר כך הרגיל עצמו לכתוב בשמאל ועושה כל מלאכתו בימינו יניח בשמאל (שם במ"א):

ה ונוהגין לכרוך על היד שבעה כריכות ואין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזק (שם):

ו אורך רצועה ש"י כדי שתקיף הזרוע וימתחנה על אצבע אמצעי ויכרוך עליו ג' כריכות ב' בפרק התחתון וא' בפרק אמצעי. מקום הנחת של ראש מהתחלת עיקרי השער בהמצח עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס (שם):

ז הקשר צריך שיהיה מאחורי הראש באמצע העורף והקציצה יהיה נגד בין העינים ולא יטה לכאן ולכאן ומקום הקשר שנראה כעין דלי"ת יהיה לצד חוץ (שם):

ח השחור שברצועות יהיה לצד חוץ ולא יתהפכו ואם נתהפכה הרצועה שסביב הראש והזרוע המנהג להתענות. אורך רצועה ש"ר מעט למעלה מהטבור. רוחב הרצועה יהיה לא פחות מכשעורה ואם הן פחות מכשיעור זה ואין לו אחרים יניחם כך. ומ"מ בעינן עכ"פ שיהיו משולשלין קצת לפניו ואם לאו פסולין לגמרי תפילין של ראש יהיו גלויין ובשל יד אין קפידא (שם):

זמן הנחת תפילין וחליצתן

א אסור להניח תפילין בלילה אפי' אחר שהתפלל בעצמו תפלת ערבית ואפי' הוא עדיין יום אבל כשלא התפלל הוא אף כשהציבור התפללו כבר מותר (סי' ל'):

ב אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט אבל בחוה"מ המנהג להניח בלא ברכה וגם לא ילך בהם ברה"ר רק יניחם בבית הכנסת (סי' ל"א):

ג חייב אדם למשמש בכל שעה בהתפילין וכשיאמר לאות על ידך ימשמש בשל יד וכשיאמר בין עיניך ימשמש בשל ראש (סי' כ"ח):

ד תפילין של ראש חולץ ביד שמאל ומעומד אחר שמסיר הכריכות מהאצבע ואח"כ חולץ השל יד מעומד. יעשה התיק צר שיניח הש"י אצל הש"ר לצד מעלה כדי שיפגע בש"י תחלה (שם):

ה זמן הנחתן בבוקר משיראה חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו (סי' ל'):

דין אם נתקלקל עור הבתים והרצועות

א אם נעשה קרע בעור הבתים מבחוץ פסולין אבל אם נעשה בשל ראש קרע בעור הבתים שבין בית לבית אם לא נעשה רק בבית אחד כשר ואם נעשה בשני בתים אם הן זה אצל זה אפי' אם באחד הקרע למעלה ובשני הקרע למטה או אפי' בצד השני פסול אבל כשיש קרע בבית ראשון בין בית לבית ובית אחד שלם ובבית שלישי יש קרע כיון שיש בית שלם מכל צד מפסיק ביניהם כשר (סי' ל"ג):

ב אם נפסקו התפירות דלמטה אם הם ג' תפירות אפי' זה שלא כנגד זה פסול ואם נפסקו ב' תפירות זא"ז ג"כ פסול ואם א"א למצוא אחרים יש לסמוך על הפוסקים המכשירים בנקרע התפירות (א"ר) ונראה דלא יברך עליהם:

ג עור הרצועות צריך שיהיה מעובד לשמן ומעור בהמה טהורה וגם צריך שישחירם הישראל לשמן ואם לא השחירן הישראל לשמן פסולין ולא מהני מה שיחזור וישחיר דחשיב ככתב ע"ג כתב דלא מהני ותקנתם אם אין לו רצועות אחרות שישחיר בצד השני של הרצועות לשמן דאף שהושחרו משני צדדים כשר ויהפוך הצד שהושחר לשמן למעלה (שם בפ"מ):

ד שיעור אורך הרצועה של יד כל שתמשך עד אצבע אמצעי ויעשה ממנו ג' כריכות ב' בפרק התחתון ואחד בפרק האמצעי ובשל ראש של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה ואם נפסק בתוך השיעור שמקיף הראש והזרוע אין לתפור אותם אפי' בגידין רק בשעת הדחק כשר בתפירה בגידין ואין לברך עליהם אבל מה שתולה מן הרצועות חוץ ממה שקושר על הראש והזרוע אפילו שלא בשעת הדחק מותר לתפור ומניחם בברכה (א"ר בשם כמה אחרונים סי' ל"ג):

דין מי הם הפטורין מן התפילין

א חולה מעיים פטור מתפילין אפילו אין לו צער אפי' הולך בשוק ואסור להחמיר ע"ע ואם יודע שיכול לעמוד בעצמו בשעת ק"ש יניח תפילין בין אהבה לק"ש ויברך וכן הדין במי שאין יכול לעמוד על עצמו מלהפיח (סי' ל"ח):

ב המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה ואם יודע בודאי שא"א לו בלא הרהור אסור להניחם (שם):

ג אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין (ועיין עוד לקמן בדיני אונן מה ששייך לזה ע"ש):

דין תפילין שנמצאו ביד עכו"ם

א תפילין שנמצאו ביד עכו"ם כשרין ואין לוקחין מהם יותר מכדי דמיהם הרבה (אבל במעט יותר מחויב לקנותן) (סי' ל"ט):

דין האיך לנהוג בקדושת תפילין

א אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות אבל בכיסן מותר וכן באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלוין מותר וכן אסור לתלות סידור בשלשלת הקבוע בדפי הסידור כי הדפין חשובין כגוף הסידור ואין דומה לתפילין שמותר לתלותן בכיסן (סימן מ'):

ב אסור לשמש מטתו או לעשות צרכיו בבית שיש בו תפילין עד שיניחם בכלי תוך כלי והוא שכלי אחד הפנימי או החיצון אינו מיוחד להם והמיוחדים להם אפי' הרבה מיקרי כלי אחד ואם מניח התפילין והטלית לתוך כים אחד גדול שני הכיסין חשובין כליין ואסור אם לא שמכסה הטלית על התפילין בתוך הכיס מותר דהטלית אינו כליין וכן במזוזה צריך כלי תוך כלי ואם המזוזה מונחת בנרתק של עץ אף שיש זכוכית שהמזוזה נראית מתוכה פורס עליה כלי שאינו כליין ומותר וכן הדין בספרים הנדפסין אפילו הן כתב מעשיטא והכרך נחשב כגוף הספר ובעינן בכיסוי אחר ובשעת הדחק יש להקל בספרים הנדפסין (שם):

ג אפי' בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו או תחת מראשותיו כנגד ראשו אפי' אין אשתו עמו אבל שלא כנגד ראשו מותר אפי' בכלי אחד אם אין אשתו עמו ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי ואם הכר על גביהן מיקרי כלי שני ואם הם משתמרים במקום אחר אסור להניחם תחת מראשותיו ואם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג' טפחים או נמוך ג"ט מותר (שם):

ד לסעודת קבע צריך לחלצן אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן (שם):

ה אפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין אבל מה שדרכו להניח כגון מצנפת או כובע מותר (סימן מ"א):

ו אסור ליקח רצועה של ראש ולעשותה של יד דחשוב הורדה מקדושה אבל משל יד לשל ראש מותר ואם עדיין לא הניחם אפילו בבתים מותר לשנות מש"ר לש"י שתולה עליו מכסה של עור אחד ונראים כבית אחד (סי' מ"ב):

דין אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה

א אם נפסקה רצועה של יד סמוך להקשר אסור לקשור שם כמו שנתבאר לעיל ואפי' אם ירצה להפוך ראש האחר למעלה לעשות בו הקשר ש"י והחתיכה שהיה בה הקשר יקשור למטה אסור משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ואפי' אם אין רוצה לקשור החתיכה שנפסקה אעפ"כ לא יהפוך הצד האחר למעלה לעשות בו הקשר רק יעשה הקשר בהצד שנפסק שם כדי שיהיה עכשיו הקשר באותו הצד שהיה מקודם קרוב אל הקשר וכן בשל ראש אם נפסק מה שמקיף הראש אסור להפוך מה שבתוך הקשר שיהיה חוץ לקשר מטעם הנ"ל (שם):

ב כיס דאזמניה למיצר בי' תפילין (אפי' רק בדבור) לעולם וצר בי' חדא זימנא אפילו בסתם אסור למיצר בי' זוזי ואם צר בי' בפירוש אדעתא דלפנותו מותר ואם עשה הכיס לשה תפילין וצר בי' תפילין חדא זימנא אפילו לפנותן אסור ג"כ למיצר בי' זוזי וכן שאר דברים של חול ואם צר בי' חדא זימנא אדעתא למיצר בי' תפילין אפי' לא אזמניה מעיקרא ג"כ אסור דהוי כאזמניה וצר ביה ואם היה כים והוסיף בו דבר לנאותו לשם תפילין וצר ביה חדא זימנא אדעתא דלפנותן אסור עד שיטול מה שהוסיף לנאותו אבל אם התנה מעיקרא בכל ענין שרי (שם פ"מ):

דברים האסורים קודם התפלה

א כיון שעלה ע"ה אסור לו לאדם להקדים לפתח חבירו או לבית הכנסת לילך ממקום הקבוע לו למקום חבירו ולומר לו צפרא דמרי טב ומכ"ש ליתן לו שצום או לכרוע אליו ואפי' הוא רבו או אביו אסור אך כשאינו הולך להקביל פניו רק כשהוצרך ללכת לאיזה עסק לראות דרך מקומו של חבירו (אבל לא להתעסק) ואגב זה הולך לפתחו מותר לומר לו צפרא דמרי טב אבל לומר לו שלום או לכרוע אליו אסור ונהגו קדמונינו לאסור לומר שלום אפי' פגעו בדרך אף שרגיל לומר לו שלום רק לומר לו צפרא דמרי טב בכדי שיתן לב שאסור להתעכב בדברים אחריה כלל עד שיתפלל אבל כריעה אסור מדינא (סי' פ"ט) וכל זה לפתוח לומר לחבירו שלום אבל כשחבירו שואל בשלומו מותר להשיב בכל ענין:

ב ואפילו התחיל מקצת ברכות אסור להקדים לפתחו לומר שלום או לילך בביהכ"נ ממקום למקום כמו שנתבאר לעי בסעיף א' עד שיתפלל הש"ע אבל פגעו בדרך אין לחוש כ"כ ומותר ליתן לו שלום כשהתחיל הברכות (שם):

ג אסור לאדם להתעסק בצרכיו או לילך לדרך משעלה ע"ה עד שיאמר מקצת ברכות וטוב להחמיר עד שיתפלל תפלת י"ח ואפי' אם יבוא למקום שיכול להתפלל עם הציבור בזמנו אעפ"כ אסור דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו (שם ועיין מ"א וט"ז) אך כל זה שלא בשעת הדחק אבל בשעת הדחק שאין השייר' ממתנת לו יכול לילך מקודם לדרך ויתפלל בדרך (מ"א):

ד כל מה שנתבאר לעיל היינו לאחר שעלה ע"ה אבל קודם שעלה ע"ה מותר אפי' להסתפר או ליכנס לבורסקי (כן נראה ממ"ש הכ"מ מדלא נקט קושיתו על מנחה גם על תפלת שחרית עי' פ"ו מתפלה ע"ש) ועיין לקמן סעיף ו' אצל אכילה ומשם יש ללמוד לשאר מלאכות:

ה ואם התחיל לעשות מלאכה ממלאכות קודם ע"ה א"צ להפסיק לא לק"ש ולא לתפלה אם עדיין יש לו שהות לקרות ק"ש ולהתפלל ואם התחיל לאחר שעלה השחר דהתחיל באיסור פוסק לק"ש אבל לא לברכות ולא לתפלה ואח"כ כשגומר המלאכה קורא ק"ש עם הברכות ומתפלל ודוקא שעדיין יש לו שהות אבל אם רואה שהזמן עובר צריך להפסיק (עי"ש וס"ס ע' במג"א) [ולענין אכילה יתבאר לקמן אי"ה] וכ"מ שאינו פוסק אפי' יעבור זמן תפלה בציבור אינו פוסק (פסקי תוס' הביאו א"ר סי' רל"ב):

ו אסור לאכול ולשתות אחר שעלה ע"ה ומים מותר (וטהעע וקאפפע מותר בלא צוקר וחלב) [אחרונים] בין בחול בין בשבת ואם התחיל לאכול אפי' קודם ע"ה צריך להפסיק כשיגיע זמן ק"ש ותפלה כיון דאסמכוהו אקרא חמירא (שם) אמנם לאכול יותר מכביצה דהוי דרך קבע (וע' ס"ס רל"ב) או לשתות אסור אפילו חצי שעה קודם ע"ה (עיין ס"ס תרנ"ב דאסור בלולב חצי שעה קודם וממילא לענין קריאת שמע דאורייתא) [ונ"ל אכילה ושתיה רגילות היא בין ביום ובין בלילה ולא שייך טעם הרמב"ם והמחבר שכתבו על בורסקי ותספורת שמותר קודם ע"ה דהוא דבר דלא שכיח ע"ש] ולענין התחיל אחר חצי שעה דינו כהתחיל באיסור המבואר לעיל סעיף ה' ע"ש:

ז ואפי' ללמוד אסור כשיגיע זמן תפלה ודוקא מי שרגיל להתפלל בביתו ביחידות ואינו רגיל לילך לבהכ"נ (עיין לקמן בדינים שצריך להשתדל לילך לבהכ"נ) דילמא מיטרד בגירסא ויעבור זמן ק"ש ותפלה ואם רגילין הציבור לבוא אליו מותר דודאי יזכירוהו וכן מי שרגיל לילך לביהכ"נ ואם הוא מלמד לאחרים אפי' אינו רגיל לילך לביהכ"נ מותר דאם לא ילמוד עמהם עכשיו יתבטלו ולא ילמדו כלל (שם):

ח אם התחיל ללמוד אפי' התחיל באיסור (אם מתפלל ביחידות) א"צ להפסיק לתפלה אם לא יעבור ועדיין יש לו שהות (סי' ק"ו ה"א ופ"מ):

ט חצי שעה קודם ע"ה מותר אפי' להתחיל ללמוד (עיין חק יעקב סי' תל"א) אף שהוא דבר המצוי ול"ד למלאכה מ"מ מותר מטעם המבואר בחק יעקב וכשהתחיל שוב אינו פוסק אם לא שירא שיעבור הזמן (עיין ס"ס ע'):

י אם אמר לחבירו שאינו לומד שאם יטרד בגירסא יזכירנו מותר ללמוד (ע' ס"ס תל"א ובבאר היטב שם):

זמן ק"ש ותפלה של שחרית ואם עבר זמנן מה דינם

א זמן ק"ש של שחרית משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א ויכירנו. ונמשך זמנה עד ג' שעות זמניות שהיא רביע היום לפי ערך השעות כגון אם היום ארוך ט"ז שעות נמשך זמנה עד סוף ארבע שעות שהיא ג' שעות זמניות (סימן נ"ח):

ב אם קראה משעלה עמוד השחר יצא בדיעבד אף קודם שיכיר (שם) והוא שלא יהא רגיל לעשות כן דאז גם בדיעבד לא יצא (שם ועיין א"ר):

ג אע"פ שזמנה נמשך עד סוף שעה ג' כנ"ל בסעיף א' אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה עם ברכותי' עד סוף ד' ואם עברה שעה ד' ולא קראה קורא אותה בלא ברכותי' כל היום (שם) ואין להמתין על תפילין עד שיעבור זמן ק"ש (עיין סי' ס"ו ונ"ח בא"ר):

ד אם לא קראה ביום בשוגג או בטעות קורא אותה בערבית אחר שקרא לשל לילה יקרא פעם ב' לתשלומי היום בלא ברכות וכן אם לא קראה בערבית ישלים בשחרית (שם) ודוקא בשוגג אבל לא במזיד ודינה כדין לא התפלל תפלה ויתבאר אי"ה לקמן בדיני תשלומי וספק וטעות בתפלה ותדרשנו לכאן:

ה זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה וראוי ונכון ליזהר בזה אף בימי הסליחות (מ"א סי' פ"ט) ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני כל המזרח (ולא סגי במה שהבריק השחר כנקודה לבד) [א"ר] יצא ואם צריך להשכים לדרך ואין השיירא ממתנת לו מותר לקרות ק"ש ולהתפל מיד כשיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות כמו שנתבאר לעיל בדיני ק"ש (שם) ובליל שבועות שניעורין כל הלילה מותר להתפלל מיד קודם הנץ (ע' פ"מ סי' תצ"ד):

ו זמן תפלת השחר נמשך עד סוף ארבע שעות מניות שהיא שליש היום לפי ערך השעות (דהיינו אם היום ארוך ח"י שעות הוי ו' שעות על היום זמנה וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות על היום זמנה) עד זמן זה צריך לגמור תפלתו ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר תפלה בזמנה שכר תפלה מיהו איכא וה"ה לכתחילה אם לא התפלל מקודם יכול להתפלל אחר ד' שעות עד חצות רק שאין לו שכר כתפלה בזמנה כנ"ל (שם):

ז אחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית לכן כששגג או נאנס ולא התפלל קודם חצות ימתין אחר חצות חצי שעה (דהיינו כדי שיגיע זמן תפלת מנחה) ויתפלל מנחה ואח"כ שחרית בתורת השלמה (ודוקא בטעה או נאנס אבל במזיד אין לו תקנה) ודוקא מנחה קודם כמו שיתבארו אי"ה דינים אלו בדיני תשלומי וספק וטעות בתפלה ע"ש ובדיעבד אם התפלל בחצי שעה זו שאחר חצות יצא ואין צריך להתפלל שנית אחר מנחה לפי שבחצי שעה זאת מחלוקת הפוסקים אם להתפלל שנית לכן נראה לי כמ"ש (ועיין בא"ר) אבל אחר החצי שעה הנ"ל אם התפלל קודם מנחה צריך לחזור ולהתפלל כמו שנתבאר (סי' פ"ט וע"ש בא"ר):

שישתדל האדם להתפלל בצבור ובבהכ"נ ומתי פטור

א ישתדל האדם להתפלל בציבור בבית הכנסת אע"פ שיכול להתפלל בביתו בעשרה משום דברוב עם הדרת מלך ואם הוא אונס כגון שתש כוחו אע"פ שאינו חולה ממש וגם טריחא ליה מילתא לאסוף אליו עשרה להתפלל עמהם יכוין עכ"פ להתפלל בשעה שהציבור מתפללין מיהו אם חלש לבו ואפילו אינו חולה גמור מותר לו להתפלל קודם הציבור בביתו אבל אם הוא בביהכ"נ אסור לו להתפלל קודם הציבור אלא אם כן הוא אונס וכה"ג (א"ח סי' צ' וע"ש במ"א):

ב לכן בני הישובים אם אין להם מנין להתפלל עמהם עכ"פ יראו להתפלל בשעה שהציבור מתפללין בעיירות אך אם הוא צרין ללמוד או לעסוק במלאכתו הנחוץ לו דכבר נתבאר לעיל שאסור קודם התפלה כשיגיע זמנה ובזמן הקיץ מאחרין הקהל התפלל יכול להקדים עצמו ולהתפלל מעת שתנץ החמה ותו דבכמה קהילות מתפללין וותיקין (עיין א"ר שם):

ג וכן אע"פ שעבר זמן תפלה בציבור אעפ"כ יתפלל בבהכ"נ:

ד הא דכתבנו לעיל שצריך להשתדל להתפלל בבית הכנסת עם הציבור הנ"מ שהציבור אין מאחרין זמן התפלה וק"ש כפי שנתבאר לעיל זמנם אבל אם מאריכין בפיוטים ומאחרין זמנם או לסבה אחרת אין להמתין עליהם כלל ומותר לו להתפלל אפילו בביהכ"נ וא"צ לילך לביתו אפילו אם יש לו שהות לילך (שם מ"א וא"ר):

ה לא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללין בעשרה רק מקודם יתפלל בציבור ואח"כ ילך ודוקא אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יצטרך אחר התפלה לילך יחידי (שם):

ו יקבע מקום לתפלתו ולא ישנהו אם לא לצורך ואין די במה שיקבע בהכ"נ להתפלל בה רק יקבע לו מקום בביהכ"נ ולא ישנהו וכל תוך ד' אמות כחד מקום חשוב ומותר לו לשנותו תוך ד' אמות (סי' צ')

ז אם אין לו תפילין להתפלל מוטב שימתין עד לאחר שיתפללו הציבור וישאל מחבירו התפילין דתפלה בתפילין עדיף מתפלה בציבור (מ"א ס"ס ס"ו וא"ר סי' נ"ח):

ממה שצריך להרחיק ושאר דברים שצריך למהר בשעת תפלתו וק"ש

א היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ממקום שכלה הריח ד"א אפילו אם יש לו חולי שאינו יכול להריח מ"מ צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח לאדם המריח וכן אם אין להצואה ריח כלל מ"מ צריך להרחיק מהצואה עצמה ד"א ומלפניו צריך להרחיק כמלא עיניו ואפי' הוא סומא ובלילה צריך להרחיק שלא יראה הרואה אותה ביום (סימן ע"ט):

ב היתה לצדדין שלפניו צריך להרחיק מהן כמלא עיניו ואם מצדו ממש יש לכתחילה להזהר גם מזה כמו מלפניו ולילך בכדי שתהא הצואה מלאחריו ואז סגי בד"א ואם א"א רק בטירחא יתירא סגי גם לצדדין בד' אמות כמו מלאחריו (שם ועיין ס"ס פ"א) ומכ"ש בדיעבד אם כבר התפלל שא"צ לחזור ולהתפלל:

ג ש"ץ המתפלל בבית הכנסת וצואה בבית הכנסת או בבית שמתפללין אפי' היא לאחורי הש"ץ כשיעור הרחקה הנ"ל מ"מ צריך שישתוק עד שיוציאנה דמאחר שמוציא רבים ידי חובתן וצריכין לענות אמן אחר ברכותיו אין ראוי להיות צואה מפסקת ביניהם (שם) ובפסוקי דזמרה עד ישתבח שא"צ לענות אמן מותר הש"ץ להתפלל (שם במ"א) ואם אמר הש"ץ עד אחר ישתבח ושהה שם עד שהעבירו הצואה יאמר הש"ץ איזה פסוקים קודם הקדיש (עיין סי' נ"ד מ"א) ואם שהה בק"ש ובתפלה. כדי לגמור כולה צריך חזור לראש ומשערין לפי הקורא (ס"ס ע"ח) וכפי שיתבאר אי"ה לקמן בדיני הפסקה בש"ע. ובפסוקי דזמרה אפי' שהה כדי לגמור את כולה מ"מ אינו חוזר רק למקום שפסק (עיין סימן ס"ה וסי' נ"ג מ"א ס"ק ה'):

ד מן מי רגלים צריך להרחיק כמו שנתבאר בצואה (עיין ס"ס צ') עד שיבטל ברביעית מים ל"ש בקרקע ל"ש בכלי ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להן. ורביעית שאמרו הוא למי רגלים של פעם אחד בין מעט בין הרבה ולשני פעמים צריך שני רביעית וכן לעולם (סי' ע"ז) ומי שיש לו חולי האבן ב"מ שמי רגליו מטפטפין תמיד עיין ש"ע סי' ע"ח במ"א מאי תקנתי' לתפלה:

ה לפי מה שנתבאר לעיל סעיף ג' וסעיף ד' אם תינוק השתין מים בבית הכנסת צריך הש"ץ לשתוק ולהמתין ויחיד צריך לילך לפניו ד' אמות או מן הצדדים ד' אמות ואפילו עומד בתפלה טוב לילך למקום אחר מלהמתין ולשתוק פן ישהה כדי לגמור את כולה וכן בק"ש (סי' ע"ח בא"ר וס"ס צ') ומאיזה תינוק צריך להרחיק ממימי רגליו יתבאר אי"ה לקמן בסעיף ח':

ו הא דנתבאר עד כמה שצריך להרחיק מצוא' אפי' אין לה ריח רע לפעמים היינו דוקא צואת אדם או צואת חמור הבא מן הדרך וצואת חתול ונמי' ונבילה מוסרחת אבל צואת חזיר וכלב אם לא נתן לתוכן עורות וצואת שאר בהמה חי' ועוף או אפי' תרנגולין ההולכין בבית אם אין בהם ריח רע א"צ להרחיק מהן ואם יש בהם ריח רע שדרך בני אדם להצטער מאותו ריח או לול של תרנגולין שיש בו סירחון דינם כצואת בני אדם וצריך להרחיק מהן כמו שנתבאר לעיל סעיף א' (שם) היינו ד"א ממקום שכלה הריח מיהו בדיעבד בק"ש צריך לחזור ולקרות ובתפלה יתנה ויתפלל כמו שיתבאר אי"ה לקמן בדין ס' אם התפלל ע"ש:

ז צואת עופות של ענגלישע הענער שקורין אינדיק דינה כצואת אדם ואפי' אם אינה מסרח' לפעמים (עמ"א ס"ק י"ב) ובדיעבד כבר נתבאר לעיל ס"ק ו' (תראנו משם):

ח תינוק שאחרים בימיו אוכלין כזית פת או מתבשיל של חמשת מיני דגן מרחיקין מצואתו אבל אם ידוע שלא אכל מימיו כזית פת אין מרחיקין (מ"א סי' פ"א) אמנם טוב וישר להרחיק גם מצואת תינוק אפי' בן שמונה ימים (ע' מ"א שם) וכן אין נכון לקרות ק"ש אצל תינוקות דסתמן מטפחין באשפה מקום צואה (מ"א שם):

ט ריח רע שאין לו עיקר כגון ריח הפחה בין ממנו בין מחבירו אסור לקרות עד שיכלה הריח ואם מרחיק עד שהפסיק הריח די בזה וא"צ ד"א (ס"ס ע"ט). וכן אם העבירו צואה בביתו ונשאר ריח ג"כ סגי שירחיק עד מקום שיכלה הריח ואם יש לו חולי שאינו מריח אע"פ שיש שם ריח א"צ להרחיק רק שלא יריח די בזה (סי' ע"ט במ"א):

י צואה יבשה שנפרכת ע"י גלילה בלי זריקה מותר לקרות כנגדה אם אין לה ריח ודוקא שנפרכת ולא מהני מה שנשברת לשנים וצואה קרושה מחמת הקור והיה כי יחם השמש ונמס אסור ובדיעבד צריך לחזור ולקרות ק"ש ולהתפלל בתורת נדבה כמו שנתבאר לעיל סעיף ו' ע"ש (סי' פ"ב במ"א) [וע' בא"ר]:

יא מי רגלים שנבלעו בקרקע א"צ להרחיק אם לא שיש טופח ע"מ להטפיח (שם ברמ"א ונ"פ הא"ר בשם הרבה פוסקים):

יב היתה צואה על בשרו ומכ"ש בפי הטבעת אם נראה כשהוא יושב אע"פ שמכוסה בבגדו אסור לקרות (וש"ז דינו כצואה) ואם אין שם ממש רק ליכלוך בעלמא והלך הריח והוא כעין מילמולי זיעה מותר לקרית (ומי שיש לו חולי הטחורים ע' מ"א סי' ע"ו וא"ר סי' ע"ז):

יג ואם היה על בגדיו ומכוסה יש להקל לעת הצורך (מ"א וא"ר):

יד צואה בעששית אם אין מגיע לו ממנה ר"ר מותר לקרות כנגדה אע"פ שרואה אותה (סי' ע"ו):

טו צואה בגומא מניח סנדלו עליו וקורא ק"ש דחשיבא כמכוסה וכיון שאין מגיע לו ריח רע מותר והוא שלא יהיה הסנדל נוגע בהצואה (שם):

טז צואה במים צלולים אסור לקרות כנגדה אלא א"כ הוא במים עכורין שאינה נראית מתוכה (שם במ"א ס"ק ט'):

יז העבירו לפניו צואה אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה דמי ואפי' עולה מן הנהר אין הרחיצה עולה לו דהוי כגרף של רעי (שם) ועמש"ל בסעיף ט' מזה ע"ש:

יח היתה הצואה במקום גבוה י' טפחים או נמוך [י"ט] ורוחב ד' טפחים על ד' טפחים (ובדיעבד אף אם לא היה ד"ט על ד' טפחים א"צ לחזור ולהתפלל רק בתורת נדבה וכמו שנתבאר לעיל סעיף ו' כי פלוגתת אחרונים בזה) או שהיתה בבית אחר והפתח פתוח (כגון דהכתלים עודפות מהבית מצדדין ולא נפרץ כל הכותל דאם הפתח בכל הכותל הוי כבית אחד) ויושב אצל הפתח אם רואה אותה אע"פ שאין לה ריח יש להרחיק מלפניו כמלא עיניו אמנם מאחוריו או לצדדין א"צ להרחיק ד' אמות ובשעת הדחק יש להתיר ע"י שיעצים עיניו או בלילה שאינו רואה אותה הואיל וא"א להחזיר פניו ממנה ובלבד שלא יוציא ראשו חוץ לביתו למקום שיש שם הצואה (עמ"א רסי' ע"ד) ואם אינה נראה מחמת גובהה או מחמת עומקה מותר אפי' לכתחילה (ועיין סי' ע"ט במ"א וא"ר שם) והנ"מ שאין לה ריח רע אבל אם יש לה ריח רע לא מהני הפסקה ולא שינוי רשות עד שירחיק למקום שכלה הריח וא"צ יותר וכמו שנתבאר לעיל:

יט קרא ק"ש במקום הראוי להסתפק בצואה ומצא אח"כ צריך לחזור ולקרות עם הברכות והנ"מ אם מצא הצואה תוך ד' אמותיו אבל אם מצא רחוק מד' אמות אפילו מצאה כנגדו אע"פ שצריך להרחיק כמלא עיניו לכתחילה מ"מ בדיעבד שלא היה יודע שיש שם צואה והוא יותר מד"א א"צ לחזור ולהתפלל אף שהיה מקום הראוי להסתפק (ע' ס"ס פ"א) וכן אם מצאה תוך ד' אמותיו ואין המקום ראוי להסתפק א"צ לחזור ולקרות (ע' ס"ס פ"א בא"ר וכן הדין בתפלה וע' פר"ח) וממי רגלים אפי' במקום הראוי להסתפק א"צ לחזור ולקרות (ע"ש):

כ ספק צואה בבית מותר ובאשפה אסור דחזקתו שיש שם צואה אבל ספק מי רגלים אפילו באשפה מותר דאינו אלא מדרבנן דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד של מי רגלים (עיין א"ר ומ"א שם):

כא התפלל ומצא צואה בפי הטבעת חייב להתפלל פעם אחרת (א"ר ס"ק י'):

כב מים סרוחים או מי משרה ששורין בהם פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהן כמו מצואה (סי' פ"ו):

כג לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא ק"ש ואפי' אם היה קורא צריך להפסיק ואם שהה כדי לגמור אל כולה כבר נתבאר שצריך לחזור ולקרות את כולה (סי' פ"ה):

כד אסור לקרות נגד ביה"כ ואפי' אין בו צואה אפי' יש מחיצות ואם רק הזמינו לביה"כ מותר כנגדו ואסור בתוכו אבל אם יש נגד החלון ביה"כ והחלון פתוח לעת הדחק יש לסמוך ולהקל אם אין מגיע לו ריח רע (ועיין סי' ע"ט וסי' פ"ג דאיכא ס"ס להקל):

כה אם סמך בית הכסא לכותל הבית ובאופן שכותל הבית הוא ג"כ כותל ביה"כ כיון דכותל זו אינו מיוחדת דוקא לביה"כ והוא ג"כ כותל הבית מותר (א"ר שם):

כו ספסל העשוי עם נקב ושם מעמידין גרף ונפנין על זה אע"פ שהוציאו הגרף ושמו דף כ הנקב מ"מ הספסל דין בה"כ יש לה וצריך לכסות אותה דהיינו כל המפסל בבגד או בדבר אחר (שם סי' פ"ג) [ול"ד לעביט של מי רגלים דאם של נחושת מותר דכאן צורתן מוכחת עליהם] (וכ"כ הפ"מ סי' פ"ח) ונ"ל דאם הספסל מיוחד לישיבה כמו כסא שמיחדין לישיבה ומכוסה בכר וכשצריך להדבר מסיר הכר שעליו ונפנין על הכלי הנצבת שם שיש להתיר מבלי כיסוי כלל דהא בגרף של רעי נמי אם מיוחד לדבר אחר הסכימו האחרונים בסי' פ"ז ופ"ח דמותר ע"ש במ"א וא"ר וכן התירו במחיצות ביה"כ אף שמחיצות ביה"כ דין ביה"כ יש להם כמ"ש הא"ר מכל מקום אם מיוחד נמי הכותל להבית מותר כמו שנתבאר לעיל סעיף כ"ה ע"ש ה"נ מותר ועוד דאין צורתן מוכחת עליהן כ"כ ודמי לגרף של נחושת וכמש"ל ואין כאן מקום לקבל אריכות:

כז גרף של רעי ועביט של מי רגלים של חרס ושל עץ צריך להרחיק מהן כמו מצואה ואפי' הטיל בהם מים ואין בהם ריח רע אבל אם הם של מתכת או של זכוכית או של חרס מצופה (שקורין גלאזירט) מותר אם הם רחוצין יפה ואין בהם ריח רע ונראה דהיינו כריח רע שאין לו עיקר דדינו שירחיק עד מקום שיכלה הריח (עיין סי' ע"ט וסי' פ"ז) וא"צ ד"א וכמו שנתבאר:

כח אם הכלי מיוחד לדבר אחר ג"כ או בכל פעם שמשתין נותן בתוכו רביעית מים מותר אם אין לו ריח רע (מ"א וא"ר סי' פ"ז):

כט גרף ועביט של תרם שאינו מצופה או של עץ וכפאו על פיו אסור אבל של מתכת אפי' אינן רחוצין מהני כפיי' ואם יש לה ריח רע צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח דהוי כריח רע שיש לו עיקר (כמו בצואה שכתב הרוקח והובא בא"ר סי' ע"ט ה"נ כן אבל אם הם רחוצין ויש להם ר"ר אינו מרחיק רק עד מקום שיכלה הריח כדין ר"ר שאין לו עיקר):

ל אם העמידו תחת המטה ומחיצות המטה מגיעין פחות מג"ט לארץ מותר ואמרי' לבוד והוי כמכוסה וכן אם מכוסה בכלי והוא פתוח קצת למטה אמרינן לבוד כל שהוא פחות משלשה נוכחים (שם) ואם יש להם ר"ר דינו כמו בסעיף הנ"ל:

לא הניחם תוך כלי שפתוחה למעלה צריך שיהא כלי החיצונה למעלה מהן עשרה טפחים (שם א"ר בשם הגדולים):

לב טפח מגולה באשה אפי' באשתו במקום שצריכה לכסות אסור לקרות ק"ש כנגדה ושוקה אפי' פחות מטפח באשתו ג"כ אסור וכן אם לבושה דק ומתחזי בשרה אסור ואין חילוק בין פנוי' לנשואה וכן שער של אשה ואפי' אשתו במקום שצריכה לכסות אסור לקרות ק"ש כנגדה אבל בתולות שדרכן לילך פרועי ראש וכ"ש שער נכרי' אפי' דרכה לכסות מותר וה"ה שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן דמותר (סי' ע"ה שם ט"ז וא"ר):

לג יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה אפי' אשתו ואפי' פנויה בשעת ק"ש אבל קול הרגיל בו מותר (שם):

לד צריך שלא יהא עיניו רואין את הערוה אפי' של חבירו (חוץ מערות קטן שאינו ראוי לביאה וכ"ש ערות בהמה מותר) ואפי' עצם עיניו אסור כיון דהוא נגד עיניו וכשמחזיר פניו וגופו מן הערוה מותר ובעד החלון ג"כ אסור להביט אבל אם עצם עיניו מותר הואיל ואינה עמו במחיצתו ואינו רואה אותה (סי' ע"ד באחרונים):

לה וצריך שלא יהא לבו רואה את הערוה בשעת ק"ש וברכה אפי' אין ערותו מגולה (דאז בלא לבו רואה את הערוה אסור מטעם ערוה מגולה) דהיינו שהולך בבגדיו אם אין בגדיו מונחין דבוקים ממש על בטנו (מ"א צ"א) צריך שילך במכנסים או שיאזור באזור או שיחבק גופו בזרועותיו (אבל שיכסה בידיו לא מהני) דכיון דאין ערותו מגולה רק שלבו רואה את הערוה לכן אם מחבק בזרועותיו דשוב אין לבו רואה את הערוה מהני וכן ערות חבירו לא יראה לבו (דהיינו שלבו מגולה ואין הערוה אתו במחיצתו ועצם עיניו דאז אין אסור משום עינו רואה את הערוה רק משום לבו רואה אותה) (כה"ג שם):

לו שאר אבריו רואין את הערוה מותר ובלבד שלא יהא נוגעת באבריו או בשל אחר וירכותיו שהאבר מונח עליהן צריך להפסיקו בבגד בענין שלא יגע הגיד בהן אבל בכיס אין איסור (שם) אמנם המדקדקין מדקדקין גם בזה (כיש חולקין):

לז וכל זה לענין ק"ש אבל לתפלה צריך שיכסה לבו וה"ה כל גופו ויאזור מתניו אם רגיל לאזור אף שהולך במכנסים ואם הולך כל היום בלא אזור מותר בלא חגורה ומיהו בדיעבד יצא בלא חגורה חוץ מהדברים האסורים גם בק"ש הנ"ל שזה אף בדיעבד לא וצא (ועיין סו' צ"א וס"ס ע"ד בא"ר):

לח היה עומד במום ורצה לברך אם ערותו תוך המים ולבו למעלה אפי' המים צלולין מותר אך לא יביט לערותו כיון דהמים צלולים הם ונראית בהם ערותו ואם גם לבו בתוך המים אם המים צלולין אסור לקרות עד שיחבק גופו בזרועותיו כנ"ל בסעי' ל"ה או שיכסה את לבו או למטה מלבו בבגד ובלבד שלא יסתכל בערותו ואם המים עכורין או שיכול לעכר' ברגליו שלא יהא אבריו נראין כגון שיש עפר וטיט מתחתיו מהני אך שלא יהא ריח רע (סי' ע"ד ובאחרונים):

לט הא דכתבנו דמהני כיסוי למטה מלבו אף שלבו תוך המים ואינו מכוסה מ"מ כשלבו רואה את ערות חבירו אסור (וע' א"ר):

מ אסור לקרות ק"ש בתוך ד"א של מת או בביה"ק אפי' לאחר ד"א של קברים ואם קרא תוך ד"א חוזר וקורא (סי' ע"א):

דיני וסדר מי ראוי להיות ש"ץ ומי לא

א אין לקטן להיות ש"ץ עד שיגיע לכלל שנותיו שהוא שלשה עשר שנים שלימות כגון אה נולד באחד דר"ח ניסן אין נעשה ב"מ שראוי להיות ש"ץ עד שיגיע לתחלת יום ראשון דראש חדש ניסן שנת ארבעה עשר וביום ההוא מותר לו להיות ש"ץ אבל אם התפלל ערבית שלפני ר"ח מבעוד יום אין לו להיות ש"ץ דעדיין לא נשלם שנת שלשה עשר עד הלילה של ראש חדש (סימן נ"ג ויתבארו דינים אלו לקמן אצל דיני קדיש בעשרה ע"ש):

ב ביום שמתענין אין להיות ש"ץ אלא מי שמתענה ומשלים וקיבל עליו את התענית (במקום שצריך קבלה ויתבאר אי"ה לקמן בדיני תענית) מיהו אם אין שם אחר להתפלל יעבור הוא לפני התיבה. והאיך שינהג בעננו יתבאר לקמן בעננו (סימן תקס"ו):

ג סומא יורד לפני התיבה להתפלל (סימן נ"ג) גר יורד לפני התיבה (שם) מיהו אם יש שם אחר אחר עדיף (דאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע) (שם):

ד אבל אין לירד לפני התיבה בשבת ויו"ט וכן בימים נוראים אם לא דליכא עדיף מיני' (יו"ד סי' שע"ו):

ה אם יש אבל ומוהל נדחה המוהל בפני האבל אם לא שיש מנהג קבוע על פי חכמים שהאבל נדחה (עיין ש"ך יו"ד סי' רס"ה בשם מהר"ם מינ"ץ דלא כמ"א סי' נ"ג) ויארצייט ודאי דוחה למוהל וכן דוחה לאבל (מ"א שם) וכל זה שאין הקהל מקפידין על זה אבל רשות ביד הקהל לבחור עליהם מי שירצו (שם):

ו וכן בן השלשים דוחה למי שאחר שלשים וכן כל מי שנדחה בקדיש כמו שנתבאר סי' קל"ב ה"נ לענין תפלה ואם שניהם שווין כמו אם יש שנים שאומרים קדיש על אב ואם וכן כל כה"ג הדבר מסור להקהל את הנבחר יקריבו לתפלה ואם מרוצין לשניהם יטילו גורל וכמו בקדישין שנתבאר בסי' קל"ב הנ"ל:

ז אמנם אם שניהם שווין ואחד כהן והשני לוי או א' לוי והב' ישראל או אחר ת"ח והשני ע"ה הת"ח קודם לע"ה אפי' הע"ה הוא כהן או לוי אבל אם שניהם ת"ח כהן קודם ללוי ולוי קודם לישראל (א"ר סי' נ"ג):

ח מדבר ואינו שומע מותר להיות ש"ץ (עיין סי' נ"ה ובאשל אברהם) (ועיין לקמן בדיני קדיש בעשרה וה"ה הכא ע"ש):

ט אף שאין ממנין ש"ץ מי שלא נתמלא זקנו אבל באקראי שרי להתפלל כל שבא לכלל שנותיו כנ"ל בסעיף א' (ואז און לבדקו אם הביא שתי שערות דמסתמא הביא אם לא שיודעין שעדיין לא הביא) (עיין סימן נ"ג וסי' נ"ה) אך בימים נוראים אין להתפלל אלא מי שנתמלא זקנו ולא מהני מחילת הציבור (שם בא"ר בשם מחברים) ובן כ' שנים אף שלא נתמלא זקנו עדיין או שיש לו זקן מעט והוא מבן י"ח ולמעלה מהני (שם) ובתענית יש ליזהר שירד לפני התיבה מי שיש לו זקן ממש (שם במ"א):

דיני קדיש בעשרה. ומי שמצטרף. ואם יצאו מקצתן

א אין אומרים קדיש וקדושה וברכו וכל דבר שבקדושה פחות מעשרה זכרים גדולים בני י"ג שנים ויום א' (ויום א' לאו דוקא דאפי' שעה אחת ואפי' רגע אחת לשנת י"ד סגי) (מ"א סי' נ"ג) ואפי' נולד בסוף יום ר"ה נעשה בן י"ג שנה בתחלת ליל ר"ה של שנת י"ד (תומים בח"מ סי' ל"ה):

ב אם בא לכלל שנותיו כמו שנתבאר לעיל בסעיף א' א"צ תו לבדקו אם הביא שתי שערות דמסתמא כיון שהגיע לכלל שנותיו כבר הביא (סי' נ"ה):

ג אם נער אחד נולד בכ"ט לאדר ראשון בשנה מעוברת ונער אחד נולד באחד באדר שני ושנת י"ג אינו מעוברת אותו שנולד באחד באדר שני נעשה ב"מ באחד לאדר ואותו שנולד בכ"ט לאדר ראשון נעשה ב"מ בכ"ט לאדר (סי' נ"ה) וכן הנולד באדר בשנה פשוטה ושנת י"ג היא מעוברת אינו נעשה ב"מ עד אדר שני (שם) אבל הנולד באדר ראשון בשנה מעוברת ושנת י"ג היא ג"כ מעוברת נעשה ב"מ ג"כ באדר ראשון (אחרונים שם דלא כמ"א וכן העלה בת' מעיל צדקה סי' כ"א):

ד מי שנולד ביום ראשון דר"ח כסליו שהיו אז ב' ימים ר"ח ובשנת י"ג היה חשון חסר וכסליו אינו אלא יום אחד ר"ח אע"פ כן אינו נעשה ב"מ עד ר"ח כסליו (מ"א וכ"ה) ומי שנולד בר"ח כסליו ולא היה רק יום אחד ר"ח ובשנת י"ג היו שני ימים ר"ח נעשה ב"מ ביום א' דר"ח (ב"ח וא"ר שם):

ה אונן אין מצטרף למנין ואיזה נקרא אונן יתבאר אי"ה לקמן וכתב הפר"ח סי' ע"א באונן שחייב להתאבל אפילו אינו מוטל עליו לקברו אם הוא בעיר שהמת שם אין מצטרפין דדמי לישן להט"ז לקמן דלא מצטרף ואם אינו בעיר שהמת שם ויש שם מי שישתדל עבורו שדינו שאם רוצה לקרות רשאי וחין מוחין כידו מצטרפין (וע' פ"ח סי' נ"ה וע"א) אבל אם הוא בעיר אע"פ שאין מוטל עליו לקברו כגון שאינו יורש שלו ואפילו יש לו מי שיתעסק עבורו אפ"ה אינו מצטרף (ועיין פ"ח הנ"ל) אם לא שמסרו לכתפי' כמו שיתבאר בדיני אונן וכן ישן או שוטה כולם אין מצטרפין (ט"ז ופר"ח ושבות יעקב) וכן מנודה אין מצטרף אבל אם לא נדוהו אף שהוא עבריין מצטרף (שם):

ו חרש השומע ואינו מדבר וה"ה מדבר ואינו שומע מצטרפין אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר אינו מצטרף (שם ודלא כט"ז סימן קכ"ד יע"ש בא"ר ס"ק ח'):

ז אם התחילו מקצתן להתפלל ש"ע לבדם ואינם יכולין לעמת עמהם מצטרפים עמהם לעשרה ובלבד שישארו רובם שאינם מתפללין ש"ע ויכולין לענות עמהם (שם ועיין א"ר סי' כ"ה דלא כמ"א שם):.

ח היה עשרה בבית הכנסת ואומרים קדיש או קדושה אפילו מי שהוא בבית אחר יכול לענות עמהם ובלבד שלא יפסיק טינוף או ע"ז ביניהם או עובד כוכבים ומזלות (א"ר) ואם בא לבית הכנסת ומצא ציבור באמצע קדושה או ביהש"ר עד שלא השלימו יכול לעמת עמהם (שם נ"ה):

ט לכתחילה אם אין בבית הכנסת רק מנין מצומצם אין לשום אחד מהם לצאת ואם יצאו עליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו אבל אם נשארו עשרה יכולין הנשארים לצאת אם כבר שמעו קדושה וברכו והקדישים עד אחר עלינו (סי' נ"ה ועי' סי' ק"ט במ"א):

י אם התפללו בלא מנין ואח"כ בא מנין לא יאמרו מיד קדיש רק יאמרו שלשה פסוקים או מזמור אחד ויאמרו קדיש וכן הדין בעלינו ובפסוקי דזמרה וכאשר אבאר אי"ה כל אחד ואחד במקומו (שם):

יא אם התחילו לומר קדיש שלאחר ישתבח ויצאו מקצתן יאמרו ברכו (א"ר ופרישה שם) (וכן כתב הפר"מ בשם מהרי"ל):

יב אם התחילו להתפלל יוצר בעשרה ויצאו מקצתן לא יתפללו תפלת י"ח בקול רם דכבר נשלם תפלת יוצר ואפילו התחילו תפלת ש"ע בלחש ויצאו אין אומרים הש"ע בקול רם בפחות מעשרה אבל אם יצאו לאחר שכבר התחיל הש"ץ הש"ע בקול רם יגמרו הש"ע וגם הקדושה וחצי קדיש וקדיש שלם שלאחר ובא לציון ודוקא אם נשתיירו רובן אבל אם לא נשתיירו רובן לא ואף אם נשתיירו רובן יקראו בתורה אם לא שהתחילו לקרות בתורה בעשרה ויצאו מקצתן וכמו שיתבאר אי"ה בה' קה"ת ואומרים או"א ברכנו בברכה כו' אבל הכהנים לא ישאו כפם אם לא התחילו בעשרה והקדיש שלאחר עלינו אפילו אם אמרו עלינו בעשרה אין אומרים הקדיש אם יצאו ומכ"ש לשיר ולמזמור (שם בסי' נ"ה):

יג בערבית אם התחילו ברכו בעשרה אומרים הקדיש שקודם תפלת י"ח אפילו אם יצאו מקצתן אבל הקדיש שלאחר י"ח לא (שם) אבל התחילו להתפלל תפלת ש"ע בלחש בעשרה ויצאו אומרים הקדיש שלאחר ש"ע (שם):

יד במנחה אם התחילו אשרי בי' ויצאו מקצתן א"א קדיש שקודם ש"ע ואם התחילו הש"ע הדין כמו בשחרית שנתבאר לעיל סעיף י"ב:

דין אם איחר לבא לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין האיך יתנהג

והאיך יתנהג כשהגיע לשירה חדשה אם ימתין מלהתפלל ש"ע כדי לשמוע דבר שבקדושה.

א אם בא לביהכ"נ ומצא ציבור בסוף פסוקי דזמרה אומר ב"ש עד מהולל בתשבחות ואח"כ תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה ואח"כ אומר ישתבח ומתפלל יוצר אור עד לאחר ש"ע כסדר עם הציבור (סי' נ"ב) ואם יש לו שהות יותר יאמר ג"כ הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה. יש לו שהות יותר יאמר ג"כ הללו את ה' מן השמים עד עם קרובו הללויה. ואם עוד יש לו שהות יותר יאמר שאר הללויה. אם יש לו שהות יותר יאמר ויברך דוד עד וכרות ואם עוד יש לו שהות יותר יאמר הודו עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי ושם יתחיל (שם):

ב ואם איחר לבא וכבר התחילו הציבור יוצר ואין לו שהות לומר פסוקי דזמרה יתפלל עם הציבור מיוצר אור עד אחר ש"ע ואח"כ יתפלל פסוקי דזמרה בלא ברכות ב"ש וישתבח אבל יברך ברכות שמחויב לברך בבוקר לבד מברכת אלהי נשמה דיצא בברכת מחיה מתים (שם וע' פר"ח):

ג ואם בא סמוך לש"ע אם יוכל להתחיל ביוצר ויגיע לתפלת ש"ע בשעה שהציבור מתפללין בלחש יתחיל ואם לא יגיע לתפלת ציבור ש"ע אם יתחיל ביוצר אור לא יתחיל כלל רק יתפלל כסדר בלא הציבור ולא יתפלל הש"ע לבד עם הציבור (שם ועיין סי' קי"א):

ד ואם בא לביהכ"נ והציבור מתפללין ישתבח אם לא יוכל להתחיל בב"ש ותהלה לדוד וישתבח כנ"ל בסעיף א' לא יאמר עמהם ישתבח כלל רק ישתוק וישמע מהש"ץ כשאומר ישתבח ויענה אמן על ברכותיו ואח"כ יתפלל עם הציבור מיוצר כנ"ל בסעיף ב' (סי' נ"ב במ"א):

ה אם היה עומד בק"ש בשעה שהציבור התחילו תפלת ש"ע אם יכול להתחיל ולגמור התפלה [עד אלהי נצור] קודם שיגיע הש"ץ לקדושה בכדי שיוכל לומר עם הציבור מתפלל ואם לא אל יתפלל רק ימתין בשירה חדשה ואם כבר שמע קדושה או שיודע שישמע אח"כ אם יכול לגמור קודם אמן דהאל הקדוש מתפלל ואם לאו אל יתפלל רק ימתין כנ"ל ואם שמע גם אמן דהאל הקדוש או שיודע שישמע אותו אח"כ צריך שיוכל לגמור קודם אמן דברכת שומע תפלה בכדי שיוכל לשמוע הברכה ולענות אמן ואם כבר ענה גם אמן הזה צריך שיוכל לגמור קודם שיגיע הש"ץ למודים ואפי' כבר שמע מודים צריך שיגמור קודם מודים בכדי שישחה עם הציבור ואם יבוא בתפלתו למודים בשעה שהש"ץ אומר מודים או שמשער בעצמו שיבוא לא' משאר ברכות שמשחה בהן בעת שיגיע הש"ץ למודים ויוכל לשחות עמהם יכול להתחיל ולגמור תפלתו וכשיגיעו הקהל למודים והוא לברכות ששוחין בהם ישחה עמהם ויאמר ברכותיו והקהל מודים וישחו [סי' ק"ט ע"ש באחרונים] ואם השעה עוברת אם ימתין יתבאר אי"ה לקמן סעיף י"א:

ו וה"ה אם יודע שהציבור יאמרו ברכו והוא לא שמע עדיין אם יוכל לגמור תפלתו עד אלהי נצור טרם שיאמרו הקהל ברכו מתפלל כדרכו ואם יודע שלא יוכל לגמור תפלתו קודם ברכו צריך להמתין בשירה חדשה עד שישמע ברכו. וכן אם יודע שהציבור יאמרו קדיש צריך שידע שיוכל לגמור תפלתו קודם יהא שמיה רבא כנ"ל [שם] אמנם אם כבר שמע הקדיש וענה איש"ר א"צ להמתין שוב [דלא עדיף מקדושה וברכו ועוד דלא עדיף ממה שנתבאר לעיל בסי' נ"ה בהג"ה בשם מרדכי דאפי' לצאת מותר כשהתחיל הקדיש כשנשארו עשרה ולהוי הא דמתחיל ש"ע כיוצא לחוץ דלא כמ"א כאן וגם לפעמים ע"י שימתין על הקדיש ישהה בברכת אמת ויציב כדי לגמור כולה ויאחז בסבך פלוגתת הפוסקים אם צריך לחזור לראש או לא לכן ינהג כנ"ל]:

ז לכתחילה אין להתחיל ולהתפלל ש"ע עם הש"ץ בחזרתו התפלה בקול רם רק ימתין בשירה חדשה עד שיאמר הש"ץ קדושה וברכת האל הקדוש ויענה אמן ואח"כ יתפלל ש"ע וצריך שישער בעצמו שיוכל להגיע בתפלתו בברכת ש"ת עם הש"ץ בשוה ובשעה שיאמר הש"ץ מודים יאמר הוא ג"כ מודים או לברכת הטוב שמך כדי שישחה עם הציבור כנ"ל בסעיף ה' או שימהר לסיים התפלה עד אלהי נצור קודם שיגיע הש"ץ לברכת ש"ת (שם) ואם יודע שלא יוכל לבא לשם כנ"ל צריך להמתין בשירה חדשה עד מודים וכן אם לא יסיים קודם קדיש ימתין עד אחר קדיש (שם):

ח ואם טעה ואמר גאל ישראל שאז צריך להתחיל התפלה בכדי להסמיך גאולה לתפלה וגם הש"ץ מתפלל בשעה זו וכן אם אין יכול להמתין לסבה מן הסבות או שיעבור זמן התפלה מתפלל עם הש"ץ בשוה ויאמר עמו מלה במלה כל הקדושה כמו שהוא אומר וכן יאמר עמו מלה במלה ברכת האל הקדוש כמו שהוא אומר לדור ודור ויגיע עמו עד למודים ולברכת ש"ת בשוה וכמש"ל ואם יודע שיהיה יכול לסיים מן ברכת האל הקדוש עד לסוף קודם שיגיע הש"ץ לברכת ש"ת מתפלל (שם) וכמו שנתבאר:

ט ואם מתפלל והגיע הש"ץ למודים והוא עומד באמצע התפלה אם הוא באמצע ברכה ישחה בה ולא יאמר מודים ואם הוא בתחלת הברכה או בסוף לא ישחה לכן יכוין להגיע באמצע הברכה בשעה שהש"ץ והציבור יאמרו מודים כדי שישחה עמהם (שם) ואם הש"ץ אומר קדיש (או קדושה) או ברכו באמצע תפלתו ימתין וישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהא כעונה וכד יאמר יתברך הדר לצלותיה (סימן ק"ד):

י יחיד העומד בתפלתו וכשהגיע למקום קדושה הציבור אומרים קדושה דסידרא או קדושת יוצר לא יאמר עמהם קדוש קדוש קדוש כו' שאין הקדושות שוות אבל קדושה דמוסף וקדושה דשחרית יאמר עמהם (סימן ק"ט):

יא כל זה שאמרנו עד כאן שצריך להמתין היינו אה אין השעה עוברת אם ימתין אבל אם יעבור השעה מזמן התפלה אם ימתין אין צריך להמתין ויתפלל מיד אמנם אם אין לו שהות להמתין עד אחר קדושה וקדיש רק על אחד מהן כמו אם ימתין עד אחר הקדושה לא יוכל לענות יהא שמי' רבא ועל שניהם אם ימתין יעבור זמן התפלה יהש"ר עדיף מקדושה (ועיין בסי' נ"ו וק"ט) וכן אם אירע לו במנחה שאם ימתין על יהא שמי' רבא לא יתפלל מעריב בציבור יהש"ר עדיף (א"ר סי' ק"ט דלא כמ"א) ומכ"ש דעדיף ממודים ואמן הנ"ל וקדושה עדיף ממודים דמוטב שיאמר קדושה עם הציבור ומודים אם יוכל לכוין ולהגיע באמצע ברכה יכוין וישחה כמו שנתבאר לעיל אך נראה דקדושה אם יכול לומר עם הש"ץ מלה במלה לא עדיף ממודים (ועיין ב"י וט"ז) ומודים עדיף מאמן הנ"ל ונראה דה"ה במנחה אם ימתין עד מודים לא ישמע ברכו דברכו עדיף ממודים דהא יכול לכוין ולהגיע באמצע ברכה ולשחות (דהא הקו' אמאי ימתין עד מודים יתפלל וישחה באמצע הברכה כמו שנתבאר ותי' הט"ז משום דהוי הפסקה באמצע תפלה ע"ש אמנם הכא דאם ימתין על מודים ולא ישמע ברכו קודם התפלה ודאי שיגיע לברכו באמצע התפלה ויצטרך להמתין באמצע התפלה דלהוי כעונה כמבואר בסי' ק"ה וזה יותר הפסקה דהא לדעת גדולי הרבוותא לא ימתין וישתוק כלל משום דהוי כהפסק ע"ש בב"י שהביאם וכאן לכ"ע אם כבר התפלל ימתין וישחה ואפי' לשאר תירוצים נראה כן ע"ש) ועיין בא"ר ובשאר אחרונים:

דיני איזהו

א יש נמנעין לומר איזהו בבית האבל ואינו נכון ויש לאמרו גם בבית האבל (מ"א סי' נ'):

דיני פסוקי דזמרה

א פסוקי דזמרה צריך לומר קודם ש"ע לכן אם עבר זמן ש"ע או שהוצרך להתפלל ש"ע עם הציבור שוב לא יאמר ברכות פסוקי דזמרה דהיינו ב"ש וישתבח אבל שאר פסוקי דזמרה וכן ברכות השחר שמברך בבקר חייב לומר אחר התפלה (סימן נ"ב):

ב אין לענות אמן אם סיים הברכה בשוה עם הש"ץ דנראה כעונה אמן אחר ברכותיו וה"ה בכל הברכות הדין כך לבד בישתבח ויתבאר אי"ה לקמן ואם סיים הוא ברכה אחת וש"ץ ברכה אחרת מותר לענות אמן (סי' נ"א ועיין מ"א). נכון לומר ב"ש בעמידה (שם). ידגיש הח' של נפשנו חכתה:

תוכן העניינים

דרך החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה