דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
הלכות ציצית
דיני ציצית וברכותיה
א
יתעטף בציצית מעומד ויברך מעומר על טלית גדול להתעטף בציצית ועל טלית קטן על מצות ציצית, ואותן המניחין הטלית מקופל סביב צוארן על כתפיהן לא יצאו י"ח. **(ע' באה"ט סי' י"ז ס"ק ד'.)** בחור לא יכסה ראשו בטלית אפי' ת"ח [מ"א סי' ח']:
ב
צריך הפריד חוטי הציצית זה מזה קודם לבישה ולבדוק אם הם כשרים שלא נפסקו ואם הוא שעת הדחק כגון שהציבור מתפללין ואין לו פנאי לבדוק או שקורין אותו לעלות לתורה אם יודע שאתמול היו כשרים יכול להתעטף ולברך בלא בדיקה [שם ואין צריך בדיקה אלא פעם אחת ביום ואפילו לובשו שנית וחייב בברכה א"צ בדיקה [מ"א סי' י"ג ס"ק ה' א"ר סי' ח' ס"ק י"ג]:
ג
מחזיר שתי ציציות מלפניו ושתים לאחריו כדי שיהא מסובב במצות [שם]:
ד
אם לובש טלית קטן כשאין ידיו נקיות ילבשנו בלא ברכה וכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך על מצות ציצית או כשלובש טלית גדול יברך עליו ויכוין לפטור גם את זה ואז א"צ למשמש בציצית [שם]:
ה
יכוין בהתעטפו שציונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שזכור כל מצותיו לעשותם [שם]:
ו
הציצית יהיו מבחוץ ולא תחובין בכנף והולכין בין העכו"ם יוצאין בתחובין רק בשעת הברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד"א [שם במ"א]:
ז
נוהגין לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו [שם]:
ח
אם לובש כמה ד' כנפות בלי הפסק והיה דעתו על כולם לא יברך אלא ברכה אחת ואם שח ביניהם אפילו שלא מענין לבישה א"צ לברך [מ"א ס"ק י"ד]. ואם הפסיק הרבה צריך לברך משום היסח הדעת ולכתחילה לא יפסיק בשיחה ושתיקה ודאי לא הוי הפסק אם לא שהסיח דעתו ואפי' אם פשט הראשון קודם שלבש השני א"צ לברך כיון שהיה דעתו מתחלה על כולם ואם לא היה דעתו מתחלה על כולם והביאו לפניו אפי' בשעה שעדיין לבוש בטליתות שבירך עליהן או שהיו לפניו טליתות שבירך עליהן בשעה שהביאו צריך לברך [מ"א א"ר שם]:
ט
אם בירך על טלית קטן על מצות ותיכף רוצה ללבוש הטלית גדול אם נתכוין בפירוש לפטור גם הטלית גדול בעל מצות א"צ לחזור ולברך על טלית גדול אבל בסתם צריך לחזור ולברך על טלית גדול [פ"מ]:
י
אם לבש טלית קטן ובירך עליו והלך בבית זה למקום אחר בתוך הבית אפי' מחדר לחדר לא חשיב הפסק וא"צ לברך כשלובש טלית גדול כשהי' דעתו מתחילה עליו בשעת ברכה אבל אם הלך מביתו אפילו חזר למקומו צריך לברך דשימי מקום הוי הפסק כיון דהוי ב' מצות הוי שינוי מקום הפסק] [מ"א]:
יא
אם פשט טליתו ויצא לחוץ והיה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד אין צריך לחזור ולברך [משום דבטלית אחד לא הוי שינוי מקום הפסק דהוי כחוזר למצותו כמו ביצא מסוכה וחזר] אבל אם לא הי' דעתו לחזור ולהתעטף מיד צריך לחזור ולברך ואם הסיר הטלית סתם וחזר ונתעטף מיד אז אם נשאר עליו טלית קטן א"צ לחזור ולברך ואם לאו צריך לחזור ולברך כשמתעטף (מ"א וא"ר]:
יב
אם נפל טליתו שלא במתכוין מעל כל הגוף אפילו אם נשאר בידו צריך לברך שנית כשמתעטף בו דאזדא לי' מצותו אבל אם נשאר עוד אפי' על מקצת גופו א"צ לברך שנית [מ"א דלא כט"ז] [והטעם כיון דבודאי אסור לכסות אפי' מקצת גופו בטלית של ד' כנפות בלא ציצית והוי כעוסק עדיין בחיוב כנלפענ"ד]:
יג
הלן בטליתו בלילה או שלובש קודם אור היום כשיאיר היום א"צ לברך וטוב לפטור אותו בטלית גדול [שם]:
יד
נתכסה בבגד שתייב בציצית ולא הטיל בו ציצית ביטל מצות ציצית:
דין בגדים שחייבין בציצית ומקום הציצית
א
בגד של צמר רחלים או של פשתן חייב בציצית מדאורייתא ומשאר מינים או צמר של רחל בת עז י"א דחייב מדאורייתא וי"א דאינו חייב רק מדרבנן ואם טרף צמר ושאר מינים אזלינן בתר הרוב והילכתא דאפילו בגדים של שאר מינים חייבין מדאורייתא [סי' ט"ו]:
ב
ציצית של צמר ופשתן פוטרין בכל המינים חוץ מצמר לפשתן או להיפך משום כלאים והמנהג שלא לעשות ציצית של פשתן כלל אפילו בשאר מינים משום דגזרינן שיש מין של צמר רחלים שדומה למשי ויבא לעשות בו ציצית של פשתן שיסבור שהוא משי ויהי' כלאים [שם במ"א ס"ק ב']:
ג
ציצית של שאר מינין אינן פוטרין אלא במינן כגון משי למשי וראוי שלא לברך רק על טלית של צמר וציצית של צמר ונהגו עלמא לעשות ציצית של צמר אפי' לטלית של משי [שם במ"א]:
ד
אם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציצית ממינו וקצת מצמר או פשתן יש להסתפק אם יצא. טלית שהשתי של צמר והערב של משי יטיל ציצית של צמר ולא של משי וראוי שהברכה יהי' על הטלית קטן של צמר [שם במ"א]:
ה
עושין הציצית רק לבנים ואין לשנות ואף בבגדים הצבועים שם]:
ו
אף שראוי שלא לעשות הטלית רק של צמר מ"מ אם א"א לו בטלית אחר רק בשל פשתן יעשה עלית פשתן וציצית פשתן ולא יבטל מצות ציצית והמ"א כתב שיעשה הכנף של עור ויעשה בטלית ציצית של צמר [שם]:
ז
טלית שאין לה ד' כנפות פטורה יש לה יותר חייב לעשות לה ציצית בד' כנפות המרוחקין ולכתחילה לא יעשה עלית כזה כי יש פוטרין ולכך באותן הטליתות קטנים שיש להן בית הצואר פתוח עד רובו והרי יש לה יותר מד' כנפות יש לעשות הכנפות היתירות עגולים [סי' י']:
ח
יש לה ד' כנפות וחתך כנף א' או ב' באלכסון שנעשתה בת ה' או בת ו' חייבת ויעשה הציצית בהכנפות המרוחקין [שם]:
ט
טלית של בגד וכנפות של עור חייבת וכן אם רובה בגד ומיעוטה עור חייבת ולהיפך פטורה דאזלינן בתר עיקר ורוב הבגד וכן אם למעלה בגד ותחתיו עור חייבת ולהיפר פטורה דהתחתון טפל למה שלמעלה [שם]:
י
יש לה ג' כנפות וקשר בהם ציצית ואפי' קשר אחד ואח"כ עשה לה כנף ד' והטיל בו ציצית צריך להתיר הג' ציצית שעשה בפיסול משום תולמ"ה אבל הציצית שעשה בכנף הד' א"צ להתיר כיון שנעשה בהכשר ואין פסול הראשונים פוסלין אותה [שם במ"א]:
יא
מלבושים שהם פתוחים מן הצדדים למטה ויש להם ד' כנפות לצד מטה ולמעלה הם סתומים אם רובו סתום פטורה ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח בו רובו פסולים משום תולמ"ה ואם רובו פתוח חייב והנקבים שמכניסין בהם הידים מצטרפין לרוב ולכך אפי' אם בסוף רק מיעוט בגד פתוח ועם הפתיחה שבמקום הכנסת הודים רוב פתוח כשר ויוצא בו [א"ר שם] מחצה על מחצה חייב ואין יוצאין בו בשבת והוא הדין דאין מברכין עליו [שם]:
יב
כל המלבושים שאין עשוין שיהיו הב' ציצית לפניו וב' לאחריו כגון [קאפטינוס] שלנו שב' כנפות הם סמוך לארץ ושנים הם אצל הצואר וכיוצא בו פטורים מציצית ולכתחלה יעשה קרן אחת עגולה ואם חוגר עצמו באמצע בחגורה פטור לדברי הכל אפילו לכתחילה [שם]. (יג) אין לעשות בטליתות קטנים שלנו קרסים למטה מחצי' שלא יהי' נראה כסתום ואם הקרסים הם כפופים מאד וא"א לפותחן אלא ע"י מעשה חשבינן לגמרי כסתום הן לענין שעטנז הן לענין ציצית וכן אם מחברם בחוט שקורין [שניריל] עד שא"י לפתוח בקל הוי ג"כ ואם הוא ברוב הגוף כך פטור מציצית ואין יוצאין בו בשבת כשעשה בו ציצית [שם א"ר]:
דיני חוטי הציצית
(א)
החוטין צריכין שיהיו טווין לשמן ושזורין לשמן דהיינו שיאמר בתחילת השזירה ובתחילת הטוויה שהוא עושה לשם מצות ציצית ואם לא טווה לשמן אפי' בדיעבד פסול ואם לא שיזר לשמן כשר בדיעבד [א"ר פ"מ סי' י"א]:
(ב)
אם אה נפסקו משזירתן ונעשו י"ו אם נשתייר כדי עניבה כשר [שם]:
(ג)
שיעור אורך הציצית אחר עשייתן היינו אחר הכריכה והקשירה יהיה י"ב גודלים חוץ ממה שמונח על קרן הבגד והחוט שעושין ממנו הכריכות צריך להיות יותר ארוך ויכול לכרוך הגדיל קצת מחוט זה וקצת מחוט זה משום דבזמן התכלת היו כרוכין קצת מחוטי תכלת וקצת מחוטי לבן [שם במ"א]:
(ד)
חוטים שאולים מן הסתם הלואה הוא דלא הדרא בעינא אבל אם השאילם לו ע"מ להחזיר בעין אין יוצא בהם משום דאמרי' דהשאיל לו למלאכה אחרת אבל אם השאיל לו ציצית מתוקנים היינו חוטים שזורים ופסוקים אפי' ע"מ להחזירם בעין מותר להניח בבגדו דאל"ה אמאי השאילם ודמי למ"ש בסי' י"ד אם שאל לו טלית דצריך לברך עליו [שם ובמ"א]:
(ה)
צריך לעשות נקב באורך הטלית לא למעלה מג' אצבעות דהיינו רוחב ג' גודלין ולא למטה מכשיעור שיש מקשר אגודל עד סוף הציפורן וכן השיעור ברוחב הטלית ואם עשה למעלה משלש אצבעות אע"פ שכשקשר הציצית עשה החוטין שעל הבגד קצרים ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג' פסול וה"ה איפכא בקשר אגודל כשר ואם לאחר שעשה הציצית למעלה מג' אצבעות חתך בנקב שיתלו הציצית למטה מג' אצבעות פסול משום תולמ"ה ואם נתקו מחוטי ערב עד שלא נשאר בו כשיעור קשר אגודל כשר [שם]:
(ו)
צריך לחתוך ראשי החוטין קודם עשיה שאם יכרוך אפי' חוליא אחת ויקשור קשר אחד על החוליות קודם שיחתכן הוי תולמ"ה ובשעת הדחק כגון בע"ש עם חשיכה יוצא אפילו בחוליא אחת וקשר אחד שצריך לעשות מדאורייתא וקשר בלא חוליא או חוליא בלא קשר ע"ג פסול מדאוריי' כיון דבעינן גדיל [שם]:
(ז)
יש אומרים שצריך לדקדק שיתלו הציצית לאורך הטלית דבעינן שיהיו נוטפות על הקרן גם יזהר שלא יהיו הציצית תלויין באלכסון על קרן זויות [שם]:
(ח)
אם נפסקו חוטי הציצית קודם שהטילן בבגד מותר לקשור אותן וכן אם נפסק חוט מצד אחד אחר שהטילן בבגד אפי' לא נשתייר כדי עניבה וקשרו חשוב כאלו היה חוט שלם מתחלה כיון שבחוט אחד לא נפסל והרי נקשר קודם שנפסל ונעשה כחוט שלם ולכך אם אחר כך נפסק חוט אחד מן הצד השני כשר אפילו לא נשתייר כדי עניבה כיון שנקשר חוט הראשון קודם שנפסל נעשה כחוט שלם אבל אם נפסקו ב' חוטים משני צדדים ולא נשתייר כדי עניבה אין מועיל קשירה ופסול כיון שנקשר אחר שנפסל כללא דמלתא קשירה קודם שנפסל נעשה כחוט שלם ואחר שנפסל לא מהני קשירה משום תולמ"ה סי' י"ב]:
(ט)
אם נפסקו קצת מהחוטין צריך שישאר עכ"פ שני חוטין שלמים משני צדדים שיהי' כ"א ארוך י"ב גודלין והשנים האחרים צריכין שישתייר כדי עניבה היינו שצריך לענוב חוט אחד הנפסק על כל החוטין ואם נפסקו שני חוטין ונשאר קצת משני צדדים ולא נשאר אפילו בצד אחד כדי עניבה ובשני הראשים יש כדי עניבה אין מצטרפין ולפ"ז אם דקדק בשעת עשיי' לתת סימן שלעולם יהיו הד' ראשים מצד א' של הקשר ואז אם נפסקו משני צדדים אם נשתייר כדי עניבה בצד אחד כשר ואם לאו פסול ואם לא דקדק אפי' נפסקו הב' ראשים מצד אחד אם לא נשתייר כדי עניבה פסול ואם נפסקו שלשה ראשים בין מצד אחד בין משני צדדים בין דקדק בין לא דקדק פסול [שם]:
דין אם נודע לו בשוק שהציצית פסולין אם צריך לפשוט
א
אם נודע לו בשוק בשבת שנפסק לו אחד מן הציצית אפי' משל הטלית גדול א"צ לפשטו בשוק משום דגדול כבוד הבריות ובשבת כשהולך בבגד בלא ציצית אינו עובר כ"א איסור דרבנן משום דא"י להטיל בו ציצית בשבת וכן אין לאסור לצאת בו בשבת מחמת ששאר הציצית הוי ליה כמשאוי בשבת ואסור לו לילך בשוק ד"א משום מעביר ד"א ברה"ר דמ"מ בזמן הזה דאין לנו רה"ר רק כרמלית ולא הוי רק איסור דרבנן וכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן ולכך אין צריך לפשטו אבל בחול אם נפסקו לו הציצית בשוק מטלית גדול צריך לפשטו אפילו בשוק משום דבחול עובר באיסור דאורייתא בשב וא"ת אם אינו מטיל בו ציצית וכבוד הבריות אינו דוחה איסור דאורייתא בשב וא"ת משום דלא הוי גנאי גדול כ"כ אבל אם נפסקו לו הציצית מן הטלית קטן בשוק אפי' בחול א"צ לפשטו בשוק משום דהוי גנאי גדול לפשוט הטלית קטן ובגנאי גדול דוחה כבוד הבריות אפי' איסור דאורייתא בשב וא"ת [סי' י"ג מ"א שם]:
ב
אם נפסקו לו הציצית כשהוא בבית המדרש ומתבייש לישב בלא טלית יכול ללבשו אפילו לכתחילה בשבת בלא ברכה משום גדול כבוד הבריות ובשבת אינו רק איסור דרבנן כנ"ל אבל בחול אסור ללבשו אבל אם לבש הטלית בבית הכנסת ואח"כ נודע לו שהוא פסול אפילו בחול אין צריך להסירו בבית הכנסת רק ימהר לילך לביתו כדי לפשטו אבל בשבת דאינו אלא איסור דרבנן א"צ למהר לילך לביתו [שם]:
ג
בחול אם נפסק הענף מן הציצית בבהכ"נ ונשאר הגדיל א"צ למהר לילך לביתו כי יש לסמוך על ר"י שמכשיר לעיל בנשאר כדי עניבה מן הגדיל ותיכף כשיבוא לביתו יפשטנו מעליו ויטיל בו ציצית [פ"מ א"א סי' י"ב ס"ק ז']:
ד
בחול אם אין ציצית מצויים כלל דינו כמו בשבת לכל הדינים המבוארים לעיל בסעיפים הנ"ל מ"א שם]:
ה
הרואה בחבירו בשוק או בבית המדרש שנפסקו לו הציצית לא יאמר לו עד שיגיע לביתו ואם אינו רוצה לילך לביתו תיכף יקראנו לבוא לביתו ויאמר לו שם שנפסקו הציצית כדי שיפשיטנו [שם]:
ו
אם ידע מאתמול שהטלית פסול ולא תיקנו אסור ללבשו אפילו בשבת אפילו היכא דשייכא כבוד הבריות [שם במ"א]:
דין ציצית שעשאן גוי ואשה וקטן. ודין טלית שאולה
א
ציצית שעשאן עכו"ם היינו שתלאן בבגד אפילו ישראל עומד ע"ג פסולים ואשה יש לכתחילה להחמיר שלא להניחה לתלות ציצית בבגד אבל בדיעבד כשר [סי' י"ד ומ"א שם] וכן קטן פחות מי"ג שנים דינו כאשה אבל אם הוא בן י"ג שנים ויום אחד אף שלא הביא עדיין שתי שערות אפילו לכתחילה אין להחמיר [פ"מ סי' י"ד]:
ב
הטיל ישראל בבגד ציצית בלא כוונה והוא בשבת שא"א להתירם ולחזור לקשרם או שנפסק אחד מן החוטין שאם יתירם יפסלו מלהחזירה להטילם מחדש אם אין ציצית אחרים מותר ללובשו דיש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר וכן מותר לצאת בו בשבת בכרמלית אבל לא יברך עליו וכן אסור לצאת בו ברה"ר וכבר נתבאר דבזמן הזה אין לנו רה"ר [שם]:
ג
השואל מחבירו או השוכר טלית מצוייצת בודאי נתכוין חבירו להקנות לו הטלית כדי שיצא בו המצוה ומברך ודוקא אם שאלו כדי להתפלל בו אבל אם לא שאלו רק כדי לעלות לתורה או לדוכן אין להכניס עצמו בספק ברכה ויכוין בפירוש שאינו רוצה לקנותו וא"צ לברך עליו לכל הדעות אבל בטלית של קהל צריך לברך עליו אפילו כשלובש אותו רק כדי לעלות לתורה או לדוכן משום דטלית של קהל אדעתא דהכי קנוהו מתחילה שכל מי שלובש אותו יהי' שלו כמו באתרוג [שם ובא"ר]:
ד
מי שלוקח טלית חבירו שלא מדעתו אפילו להתפלל בו יכוין ג"כ שאינו רוצה לקנותו ולא יברך עליו [ומה שכתב המ"א דיברך עליו ומדמה אותו למ"ש התוס' והרא"ש אם שאל טלית שאינו מצויץ והטיל בו ציצית שיכול לברך עליו אף שפטור מידי דהוי אנשים דמברכות על מ"ע שהז"ג אף שפטורות אין נראה לפענ"ד כי התוספות והרא"ש כתבו שפיר בנידון דידהו שהטיל ציצית שלו בבגד שאול אף שהבגד פטור מ"מ מברך עליו כמו דנשים הברכות על מ"ע שהז"ג אבל כאן בנ"ד ששאל בגד עם ציצית הוי כחוטין שאולין ואתרוג שאול דפשיטא דאין מברכין עליהם] [שם]:
ה
אם לקח טלית חבירו כשהוא מקופל כשמחזירו אח"כ צריך ג"כ לקפלו [רק בשבת אין צריך לקפלו כקפולו הראשון] וכן אין רשאי להוציאו שלא מדעת בעלים מביתו לבהכ"נ או מביהכ"נ לביתו כי הבעלים מקפידין על זה [שם א"ר]:
דין אם להתיר ציצית מבגד לבגד. ודין אם נקרע הטלית
א
מותר להתיר ציצית מבגד זה ולהניחם בבגד אחר אבל שלא להניחם בבגד לא משום שאסור לבטל מצות טלית זה ואם רצה לעשות מהעלית בגד שלא יהא בה ד' כנפות מותר להתירן ואם מוכר הבגד לעכו"ם ג"כ מותר להתירן וה"ב אם רוצה להטיל בהטלית ציצית יותר יפין או יותר כשרין דהיינו שהציצית היו פסוקין קצת ראשי' ורוצה להטיל בו עכשיו שלימים ג"כ מותר להתירן ואם נפסק חוט אחד אפילו נשתייר כ"ע וכבר התירה שוב אסור להטיל אותם לכתחילה אפילו בבגד זה [כן משמע בסי' י"ד במ"א ס"ק ד'] וכ"ש בבגד אחר אבל מותר לקשור שני חוטין קצרים כדי לעשות חוט ארוך של י"ב גודלין ולהטיל אותם בבגד בתחילה [סי' ט"ו]:
ב
טלית מצוייצת כהלכה שנחלקה לשתים ורוצה לחברה הדין כך אם אין בכל חלק לבדו כדי להתעטף אזי צריך להתיר כל הציצית משני החלקים ויחברם ואח"כ יטילם בו מחדש ואם יש בחלק אחד כדי להתעטף צריך להתיר הציצית מחלק הב' שאין בו כדי להתעטף ויחברם ואחר כך יטילם וכן הדין אם רוצה לחבר חתיכה אחת מטלית אחר ואין בו כדי להתעטף אין צריך להתיר רק מאותה חתיכה האחרת ואם יש בכל חלק לבדו כדי להתעטף ורוצה לחברם יוכל להתיר הציצית מאיזה חלק שירצה ויחברם ואח"כ יטילם ואם נקרע בהטלית כנף א' בעגול שנעשה בת שלש כנפות צריך להתיר כל הציצית שנעשו בפיסול [שם] (ג) אם נקרע מנקב שהציצית תלויין בו ולמטה ונשתייר כל שהוא למטה מחובר אף שאין שם מלא קשר אגודל אם קדם הטלית ציצית לקרע כשר ואם רוצה לתפור הקרע אז אם הטלית של צמר מותר לתפור בחוט משי אפילו לבן ואין צריך להתיר אותה מהכנף ולחזור ולתלותה שנית אחר שתפר הכנף כיון דלא נפסל מעולם ואם הבגד הוא משאר מינים אז אין רשאי לתפור הקרע ולכן יניחנו כך ולא יתפרנו בחוט לבן (רק בחוט צבוע) שאין נוהגים עתה לעשות הציצית רק לבנים וחיישינן שמא ישתייר מחוט התפירה שם ואח"כ כשיטיל בו ציצית יצרף החוט הנשאר מהתפירה לז' חוטין אחרים שיטיל שם ויהיו הציצית פסולין כי החוט התפירה לא נטווה לשמן ואפילו בדיעבד אם תפר ולא שייר מחוט התפירה והטיל שם ציצית אעפ"כ פסולין מחמת גזירה ולכן בטלית של צמר שאין מטילין בו רק ציצית של צמר דאין המנהג לתפור בחוטין של צמר לא שייך גזירה זו דאף אם ישייר חוט התפירה לא יצרפנו לחוטי הציצית. ובשאר מינים פסול משום גזירה זו ואם ירצה יקח חתיכת בגד משלש על שלש ויתפרנו במקום הכנף ויתפור התפירה של מטה למטה מקשר אגודל והתפירה של מעלה למעלה משלש אצבעות ובזה אפילו לרש"י מותר לתפור כיון דאין ראוי להטיל בו ציצית [שם]:
ד
אם נקרע הכנף מהבגד תוך ג' אצבעות ולא נשאר מחובר אף בכל שהוא וחזר ותפרו וה"ה אם תפר חתיכת בגד פחות משלש לשפת הבגד הן באורך הן ברוחב אז אם הטיל בה ציצית בחתיכה זו פסולה לדעת קצת מפרשים שמפרשים כן לדעת רב עמרם מחמת דהוי כמאן דפסק אף שתפרו לבגד ואם יטיל ציצית למעלה מאותה חתיכה התפורה יהיו הציצית רחוקים מקצה הבגד יותר מג' אצבעות ופסול ולכן נוהגים לתפור בכל כנף מהטלית חתיכה של בגד משלש על שלש שאין בה תפירה משום דברוב בגדים אפילו הם חדשים יש בהן תפירה תוך שלש ויש פסול לדעת המפרשים הנ"ל רק צריך ליזהר שיתפור התפירה של מטה למטה מקשר אגודל והתפירה של מעלה למעלה משלש אצבעות כשהטלית של שאר מינים אבל בשל צמר אין להקפיד [שם]:
ה
כשתופרין סביב הנקב שמטילין בו ציצית משום חיזוק בטלית של צמר יכול לתפור אפי' בחוט לבן ובטלית של שאר מינים לא יתפור רק בחוט צבוע [שם]:
דין שיעור טלית
(א)
שיעור טלית של קטן שהגיע לחינוך [שיעור חינוך כשיודע להתעטף ולהטיל שתי ציצית מלפניו ושתים לאחריו] כדי שיתעטף ראשו ורובו שלו ומשערין בקטן עצמו שמתעטף בו [פ"מ במ"ז סימן ט"ז] לפי גדלו ולפי קטנו ואם יש בו זה השיעור צריך אביו להטיל בו ציצית ואם אין בו זה השיעור אין מברכין עליו ואין יוצאין בו בשבת לכרמלית [שם]:
(ב)
בגד שלובש בו גדול אין חייב בציצית אא"כ יש בו שיעור שיתעטף ראשו ורובו של קטן בן תשע שנים וגם הגדול לובשו לפעמים עראי ויוצא בו לפני פתח ביתו ברחוב ואינו מתבייש ואם הגדול לובשו לפעמים עראי ואין בו כדי שיתכסה ראשו ורובו של קטן רק לפחות מבן ע' או להיפך מטילין בו ציצית ואין מברכין עליו ואין יוצאין בו בשבת אפי' לכרמלית [שם]
(ג)
יש לעשות הכתפים של הטלית קטן רחבים ושלא יהיו בו בתי זרועות ארוכים [מ"א סי' י' ס"ק י"ב]:
דין מי הם החייבים בציצית. וזמן ציצית וברכתו
א
סומא חייב בציצית. נשים ועבדים פטורין ואין להם ללבוש בגד של ד' כנפות ולהטיל ציצית דהוי יוהרא. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ויכולין ג"כ לברך. קטן היודע להתעטף בשתי ציצית לפניו ושתים לאחריו ויודע לאחזן בשעת ק"ש אביו צריך לקנות לו ציצית כדי לחנכו [סי' י"ז]:
ב
להרמב"ם אפילו כסות יום כשלובש בלילה פטורה מציצית וכסות המיוחד ללילה אם לובשו ביום חייב ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום וכסות המיוחד ליום חייב אפי' לובשו בלילה וספק ברכות להקל ולכך אין לברך רק על כסות המיוחד ליום ולובשו ביום ואחר תפלת ערבית שוב אין לברך אף שעדיין יום ויסיר הטלית כשמתחיל ברכו ובליל יוה"כ יתעטף בעוד יום ויברך ובמוצאי יוה"כ לא יסירו עד אחר ערבית והעובר לפני התיבה ביום לאיזה דבר אפילו לקדיש יתום יתעטף מפני כבוד ציבור וכל מלבוש שאין עשוי ללבשו רק לכסות בו בלילה אפילו מכסה בו ביום או שעשוי רק להעלותו דרך העלאה ולא דרך לבישה פטור מציצית ומכל מקום בכיסוי של צמר יעשה קרן אחד עגול כי לדעת התוס' חייב בכה"ג [פי' י"ח]:
ג
כשלובש קודם אור היום אין מברך אבל אחר עלות השחר מברכין והוא הדין בערב עד צאת הכוכבים מברכין [שם]:
ד
ציצית חובת גברא הוא ואינו חייב רק כשלובשו ולכך אין מברך על עשיית המצוה כיון שעושה אותן קודם שלובשו ואפי' נפסקו אחר שלבשו צריך לפשטו ולעשות בו ציצית וצריך לברך כשחוזר ולובשו אף שלובשו תיכף [סי' י"ט]:
ה
עשה טלית לצורך תכריכין אם לובשו לפעמים בחייו חייב בציצית ואין לברך עליו. מוכרי בגדים שלובשין פעמים להראותן פטורין אב אם לובשין להעביר המכס אפשר דחייב [שם]:
דין לקיחת טלית מעכו"ם ולמכור לו. ומה לעשות בציצית שנפסקו. ודין ציצית בבה"ק
א
אסור ליקח ציצית מעכו"ם אפילו מתגר אבל טלית מצוייצת מתגר עכו"ם [אפילו אינו רק תגר משאר סחורות] אם אומר שלקחו מישראל נאמן [ב"י סימן כ'] מצא טלית מצוייצת כשר [פ"מ] ואסור לשלוח ציצית אפי' פסוקין ושזורין ע"י עכו"ם אם לא בב' חותמות [פ"מ במ"ז]:
ב
אסור למכור טלית מצוייצת לעכו"ם ואפילו להפקיד אצלו או למשכן אצלו אסור אם לא לפי שעה מועטת מותר [סי' כ']:
ג
חוטי ציצית שנפסקו אין לזורקן לאשפה ולא לנהוג בהם מנהג בזיון ויש מדקדקין לגנזן בספר ועושין אותן בספר לסימן משום דאיתעבד בהו מצוה חדא זימנא ליתעביד בהו מצוה אחריתא [שם סי' כ"א]:
ד
טליתות של מצוה אדם בודל מהן ואסור לקנח בהן ואסור ליחד אותם לשום תשמיש מגונה אלא זורקן והם כלים [שם סי' כ"א]:
ה
בטלית גדול אסור ליכנס לבית הכסא וכן בקיט"ל אין ליכנס לבית הכסא אבל לקטנים ליכא איסורא ובטלית קטן ג"כ ליכא איסורא וכ"ש שמותר לשכב בטלית קטן וכן אין ליתן לכובס עכו"ם לכבס הטלית עם הציצית אלא מתיר הציצית ואח"כ כובסן [שם]:
ו
יש ליזהר שלא לגרור ציציותיו על גבי קרקע [שם]:
ז
קנה טלית ועשה בו ציצית מברך שהחיינו בשעת עשיית הציצית ואם לא בירך בשעת עשיית הציצית מברך בשעת עיטוף ראשון [דלא גרע מקנה כלים חדשים] [שם סימן כ"ב] ומברך להתעטף קודם ואח"כ שהחיינו פ"מ] כמו ברכת מלביש ערומים ושהחיינו שהדין שמברך מקודם מ"ע ואח"כ שהחיינו (ח) אסור לילך על הקברות והוא לבוש ציצית אף שאין נגררים על הקברות עד שיתחבם בכנפות שלא יהיו מגולים משום לועג לרש [שם סי' כ"ג]:
דין הנהגת לבישת ציצית ושכרה
א
כל אדם יש לו ליזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות [גמרא] [סי' כ"ד]:
ב
אף שאין חיוב מצות ציצית רק כשלובש בגד בת ד' כנפות מ"מ יזהר כל אדם ללבוש טלית קטן שיהא לבוש בו כל היום כדי שיזכור המצוה בכל רגע וע"כ יש בו חמשה קשרים כנגד חמשה חומשי תורה וארבע כנפות שבכל צד שיפנה יזכור המצוה ולכל הפחות יזהר שיהא לבוש בשעת ק"ש ותפלה וכל הקורא ק"ש בלא ציצית כאלו מעיד עדות שקר בעצמו [מ"א בשם הזוהר]:
ג
מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית בין קמיצה לזרת בשעת ק"ש וכנגד לבו רמז לדבר והיו הדברים האלה על לבבך וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם ביד ימין ויביט בהם עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ינשק הציצית ויסירם מידו [מ"א בשם כתבים]:
ד
טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך ויש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיע לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים ומנהג יפה הוא וחבובי מצוה הוא גם נוהגים לנשק הציצית בשעה שרואה בהם וגם זה הוא חיבוב מצוה [שם]:
ה
כשיסתכל מסתכל בשני הציצית שלפניו שיש בהם עשרה קשרים רמז לעשר ספירות וגם יש בהם ט"ז חוטין ועם העשרה קשרים עולים כ"ו כמנין הוי"ה. גדול עונש המבטל מצות ציצית ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו' והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה [שם]: