אור ברסלב
דרך החיים הלכות שבת

דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

הלכות שבת

הלכות ברכות שונות

דיני קריאת הפרשה שמו"ת

אע"פ שכל התורה היינו הסדרה כולה שומע כל אדם בציבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פ' אותו השבוע שמו"ת אפי' עטרות ודיבון וכ"ש ראובן ושמעון ואם למד הפרשה ב' פעמים עם פי' רש"י חשוב כמו תרגום וירא שמים יש לנהוג שיקרא הפרשה שמו"ת וגם פי' רש"י. ומי שאין בידו תרגום כגון שהוא בדרך ואין בידו אלא מקרא לחוד יקרא שני פעמים מקרא ואח"כ כשיבא למקום שיהיה לו תרגום יקרא התרגום:

מצוה מן המובחר שיקרא אותה בכל ערב שבת אחר חצות [של"ה] ויטבול אחר הקריאה [מ"א והכוונת] ויקוץ הצפרנים קודם הקריאה [של"ה] אבל אם רוצה לקרות מיום ראשון ואילך קורא וצריך לקרות כל פסוק שנים מקרא ואחד תרגום ולא יקרא כל הפרשה כולה או כל הסדרה כולה שני פעמים ויאמר התרגום ואם היה אונס גדול בע"ש לכל הפחות ישלימנה בשבת קודם אכילה ואם השלים אותה כל יום השבת אעפ"כ יש לו תשלומין כל השנה עד ש"ע דהיינו שיקרא בש"ע כל הפרשיות שלא השלים עדיין שמו"ת [סי' רפ"ה] ואחר הקריאה שמו"ת יקרא ההפטרה של אותה פרשה ובארבע פרשיות או בשבת ר"ח או כשחל ר"ח ביום א' והוי הפטרה מחר חודש יאמר ההפטרה שקורין בציבור:

זמן הדלקת הנר וקבלת שבת

א רביע שעה קודם צאת הכוכבים אסור במלאכה מדאורייתא והיינו שיעור בין השמשות הוא ג' רביע מיל דהיינו י"ג מינוטען וחצי **(הג"ה זהו שיטת הב"י לפסוק כדעת ר"ת דב' שקיעות לשמש ואחר שקיעה הראשונה עדיין הוא יום גמור ואמר שקיעה השני' הוא ביה"ש עד ציה"כ אבל הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו חילוק זה ואף שהב"י רגיל לפסוק כהרי"ף והרמב"ם אף ששאר הפוסקים חולקין מ"מ כיון שלא נתבאר בפי' בדברי הרי"ף והרמב"ם להיפך רק שסתמו דבריהם נוכל לפרש דבריהם כדעת ר"ת לפי שהם העתיקו ל' הגמ' וכמו שיתפרש ד' הגמ' כן יתפרש גם דבריהם כ"נ ד' הב"י (וכן משמע מדברי הה"מ כמ"ש המ"כ בס' א' מ"א פ"י) וע"פ הדברים האלה סתם בש"ע כדעת ר"ת אכן הרבה אחרונים חולקין ע"ז בין על עיקר שיטתו שהיא כשיטת ר"ת ובין על דעתו בדעת הרי"ף והרמב"ם שאם הי' דעתם כדעת ר"ת לא ה"ל למסתם כ"כ ובפרט שמצינו שהגאונים רבינו נסים ורבינו שרירא ורבינו האי כ' בביאור שמיד אחר שקיעת השמש תחת האופק ונסתרת מן העין מתחיל זמן ביה"ש וכמו שהביא לשונם בשו"ת מהר"מ אלאשקר פי' צ"ו ע"ש בודאי יותר מסתבר לומר שדעת הרי"ף והרמב"ם כהגאונים שדרכם להמשך תמיד אחריהם מלומר שכיוונו לחילוקו של ר"ת שאין לו זכר כלל בדברי הראשונים שלפני הר"ת ואפשר שאם הי' רואה הב"י ד' הגאונים הנ"ל לא הי' מסכים ד' הרי"ף והרמב"ם לד' ר"ת וכן תפס בפשיטות בשו"ת הנ"ל שדעת הרי"ף והרמב"ם. והרא"ש כהגאונים דלא כר"ת (עם שהרא"ש הביא ד' ר"ת לענין תענית לחומרא מ"מ לענין שבת סתם דבריו והשמיט ד' ר"ת וכן הטור השמיט ד' ר"ת) וא"כ למעשה לענין הדלקת נרות וקבלת שבת החמורה מאד בודאי ראוי להחמיר כדעת הגאונים להוסיף מעט מחול על הקודש קודם שקיעת החמה שהוא זמן ביה"ש לדעתם וכ"כ המ"כ עם שדעתו כדעת ר"ת והאריך בראיות שדעת ר"ת היא אמיתית עכ"ז כ' שלענין קבלת שבת אין לסמוך ע"ז רק להחמיר כד' הגאונים. (והנה תימה לי על המ"א שהביא בסי' רס"א בשם הב"ח להחמיר כדעת הרא"ם דג' רביעי מיל קודם תחלת השקיעה הוי ב"ה והוא חומרא יתירה רק למי שנוהג בתוספת פרישות (כמו שנראה מלשונו שם ובסי' של"א) כי באמת דעת הרא"ם יחידאה כמו שהאריך המ"כ לסתור הדעת הזו מן הסברא ומן הש"ס וכל הפוסקים ע' בע"ז דף ט"ו משום נסיוני זמנין דזבנא כו')** וצריכין להוסיף איזה זמן שהוא בודאי יום מחול על הקודש (א"ח סי' רס"א):

ב שמונה וחמשים וחצי מינוטען קודם זמן זה הוא תוס' שבת שתלוי ברצונו אם רוצה לקבל שבת רשאי ואשה כשמדלקת בזמן שיעור התוספת זה מן הסתם מקבלת שבת בהדלקה ולכך מתפללת מנחה תחלה ואסורה בכל המלאכות אחר ההדלקה ואיש שמדליק בשיעור תוס' זה מן הסתם אין מקבל שבת עד שיקבל בפירוש ומ"מ טוב שיתנה בפירוש שאינו מקבל שבת בהדלקה ואם צריכה האשה לילך לטבילה או אם יש חופה בעיר ורוצה לילך לחופה יכולה להדליק בתוך שיעור תוספת זה ותברך ותתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה (עיין סי' רס"א ורס"ג ועיין פ"מ שם):

ג ואם תרצה להקדים ולהדליק מפלג המנחה ואילך יכולה להדליק ובלבד שתקבל שבת תיכף ואז אינה יכולה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה אפי' לאיזה צורך גדול ואם הדליקה מפלג המנחה ואילך קודם שיעור תוס' שבת הנזכר בסעיף ב' והתנית שאינה מקבלת שבת בהדלקה צריכה קודם הלילה לכבותם ולהדליק פעם שנית ולברך (וראיה מהתוס' שבת דכ"ה ע"ב ד"ה חובה שהזכירו בשם ר"ת דאם היה הנר דלוק מבע"י צריך לכבותו ולהדליק שנית מהא דאיתא התם ובלבד שלא יקדים ובתוס' ברכות דף כ"ג ד"ה רב צלי מוכח דאם הדליק תיכף מפלג המנחה ולא קיבל עליו שבת הוי בכלל לא יקדים) ושיעור פלג המנחה הוא שעה ורביע קודם צ"ה וחשבינן אותה שעה ורביע זמניות דרך משל אם היום ארוך י"ח **(סמוך לשקיעת החמה כו' מחמר אחר בהמתו בשבת ע"ש ברש"י ובמהרש"א ודוק] ביותר הי"ל להביא ד' הגאונים שמוטל על כל איש מישראל להחמיר כדעתם ועל הב"ח אין תימה כי לא ראה כלל ד' הגאונים רק ד' הראב"ן שהיא כד' הגאונים וד' הרא"ם הנ"ל אבל על המג"א קשה) ובל"ז אף לד' ר"ת הנ"ל מי שאינו בקי בשיעור ביה"ש צריך לקבל שבת ולהדליק נרות כשהשמש בראשי האילנות כדאיתא בגמ' ובש"ע להלכה פסוקה והנה לחשבון ביה"ש של ר"ת צריך בקיאות הרבה כמו שהאריך בזה המ"כ להוכיח בראיות ברורות שמשתנה לפי זמני השנה ולפי מדינות הישוב וא"כ חלילה להקל להדליק בע"ש אחר שקיעת החמה וכ"כ הגאון בעל התניא דלא כהגאון המחבר:)** שעות הוי פלג המנחה שעה ונ"ב מינוטען וחצי ומהתחלת שיעור תוס' שבת ועד צ"ה יש שעה וי"ב מינוטען **(הג"ה ע' לעיל שהבאתי בשם המ"כ ששעה זו היא ג"כ זמניות. וקו' הלבוש תירץ שם המ"כ בטוב טעם ע"ש. ודע דגם הגאון המחבר לא סמך ע"ז למעשה לחשוב תמיד שיעור ג' מילין ורביע אחר השקיעה ליום גמור דא"כ הי' נפיק מיני' ח"ו חורבא בימים הקצרים שאין בין השקיעה לצ"ה רק לערך חצי שעה כנראה בחוש היו עושים מלאכה ומדליקין את הנר בלילה ממש ולכן לעיל בסק"א השכיל המחבר בלשונו לומר שג' רביעי מיל קודם צ"ה הוא ב"ה דהיינו לפי העת מתי שיהי' צ"ה שלו צריך לפרוש רביע שעה קודם ממלאכה ולא אמר החשבון מן השקיעה מטעם הנ"ל ולפי שספר ד"ח מצוי ביד הכל ויכולין לטעות בו להקל ח"ו באיסור סקילה נזקקתי לבאר זאת כדי להרים מכשול חוץ ממה שבארתי לעיל בהג"ה שאין להורות כן למעשה:)** והשעה ההוא הוא שעה שוה נמצא ביום שהוא ארוך ח"י שעות יש מפלג המנחה עד התחלת שיעור תוספת שבת יותר מארבעים מינוטען ובתוך הארבעים מינוטען אינה רשאי להדליק בתנאי ועל דרך זה תוכל לחשוב תמיד ואם היום הוא ארוך ט"ו שעוה יש פחות משיעור זה וכן לעולם (ולפ"ז מיושב הקושיא שהביא בעט"ז בסי' רס"א בשם הלבוש):

ד ואם הדליקה קודם פלג המנחה אף שקיבלה עליה שבת בשעת הדלקה בפירוש צריכה לכבותה קודם הלילה ולהדליק שנית בברכה כי קודה פלג המנחה אינה כלום (א"ח סי' רס"ג ס"ד וכדמוכח בתוס' ברכות הנ"ל):

ה מדינא א"צ להדליק על שבת רק נו אחד רק נוהגין להדליק שתי נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור ויכולין להוסיף כמה שירצה (א"ח סי' רס"ג) אשה ששכחה פעם אחת ולא הדליקה ואפילו לא חיסרה רק נר אחד ממה שהיתה רגילה להדליק צריכה להוסיף כל ימיה נר אחד יותר על מה שהיתה רגילה להדליק (א"ר פ"מ שם) ואם מחמת אונס לא הדליקה א"צ להוסיף כי הטעם שצריכה להוסיף מחמת קנס שתהא זהירה שלא תשכח ובאונס לא שייך זה (מ"א שם) ואם שכחה כמה פעמים צריכה להוסיף עבור כל שבת נר אחד (מ"א שם) ואם היא אשה עניה די לה שתדליק כל ימיה בכל שבת נר גדול קצת יותר ממה שהיתה רגילה (א"ר פ"מ שם):

ו וצרין להדליק בכל החדרים שהולך שם בשבת (מ"א שם) אחד נשים ואחד אנשים חייבי' בהדלקת הנר (א"ח שם) והנשים מוזהרות ביותר וטוב שהבעל יתקן את הנרות (שם) ואפילו אם רוצה להדליק האשה קודמת והיולדת בשבת ראשונה מדליק הבעל ומברך אבל בימי נדותה מדלקת ומברכת (מ"א שם):

ז כשתדליק צריכה לברך בא"י אמ"ה אקבמ"ו להדליק נר של שבת ובי"ט להדליק נר של י"ט ומקודם תדליק ותשים ידה כנגד הנרות כדי שלא תהנה מהאור שלהם ותברך וזה מיקרי עובר לעשייתן ובין בי"ט ובין בשבת תעשה כן (מ"א שם) ואם האיש מדליק צריך ג"כ להדליק מקודם ולשים ידיו כנגד הנרות ולברך אף שהאיש מן הסתם אינו מקבל שבת בהדלקה והיה מותר להדליק אחר הברכה משום דלא פלוג רבנן כמו ביו"ט:

ח ואם שכחה ולא הדליקה נרות עד ביה"ש יכולה כל ביה"ש לצוות לעכו"ם להדליק אבל לא תברך עליהם (כי לא גזרו על שבות ביה"ש במקום מצוה דלא כמ"א סי' רס"ג סקי"א) דמה שמדליק העכו"ם דמי להדליק קוף כיון שאין שליחות לעכו"ם (ועיין בט"ז בי"ד סי' ק"כ ס"ק י"ד לענין טבילת כלים ע"י עכו"ם שסתם בהדיא כן) ויותר נראה דאפי' אם מצווה לישראל חבירו להדליק אינו מברך המצווה רק המדליק כמו שכתב הט"ז בי"ד סי' א' ודמי למילה ובדיקת חמץ ע"י שליח (וע' בח"י בסי' תל"ב ומה שתמה על הלבוש שם):

ט אם נסתפקה אם בירכה על הנרות אם לאו א"צ לברך כי ספק ברכות להקל ועוד דסירכא נקיט ואתיא (נחלת שבעה):

י אם נסתפקה אם הדליקה קודם פלג המנחה או אחר פלג המנחה היא אינה רשאית להדליק משום דאם הדליקה אחר פלג המנחה כבר קיבלה שבת עליה אלא תצוה לבעלה להדליק עוד לכבוד שבת ואם אין בעלה בביתו תצוה לאחר להדליק עוד לכבוד שבת בלא ברכה:

יא הרבה בעלי בתים הדרים בבית אחד המנהג שכ"א מברכת ומדלקת ואפילו בשכולם מדליקים במנורה אחת מדלקת כל אחת ומברכת (א"ר סי' רס"ג ודלא כמ"א שם בשם השל"ה):

יב אשה סומא מדלקת ומברכת שיש לה ג"כ הנאה ממאורות (כמבואר בא"ח סי' ס"ט) ואם דרה עם אחרים בבית אחד ואותן אחרים מדליקין מדלקת הסומא בלא ברכה מפני שאין לה הנאה מה שיש נרות יותר ואם יש לה בעל אף שדרי' עם אחרים בבית א' מדליק הבעל בברכה מפני שהוא יש לו הנאה מה שיש נרות יותר (מ"א ס"ק י"ט):

יג הנרות צריכין להיות דולקים עד סוף זמן אכילה אף שאוכל מבע"י ואין דולקות עד הלילה סגי ולא הוי ברכה לבטלה שאף שעדיין יום יש לו הנאה ושמחה בשעת אכילה מן הנרות ומצוה מן המובחר שיעשו נרות ארוכות שיהיו דולקות עד הלילה אף שרוצה לאכול מבע"י (מ"א סי' רס"ג) אבל אם הדליק בבית ואוכל בחצר צריכין הנרות להיות ארוכים שידלקו עד הלילה ואם לא היו ארוכות שידלקו עד הלילה הוי ברכה לבטלה ואם בבית שהדליק היה קצת חושך ומשתמש שם שום דבר לאור הנרות לצורך סעודה ליכא איסורא אף שאין דולקות עד הלילה ואף שאוכל בחצר (מ"א שם) ומזה נראה שאותן נשים שנהגו כשהולכין לטבילה בע"ש שמדליקין נרות בבהכ"נ ומברכין עליהם משום דמשתמשים שם לאור הנר קצת לצורך שבת דאם יש נרות בלא"ה הוי ברכה לבטלה ובלא"ה אין מנהג זה טוב רק יש לנהוג כמש"ל ס"ק ב':

יד בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם ויש להם חדר מיוחד ללון שם ואוכלים בבית אחר צריכין להדליק נר בחדרם ולברך עליו שגם בזה יש שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן וצריך להיות הנרות ארוכים שידלקו עד שיבואו לביתם בלילה ובלא"ה הוי ברכה לבטלה (שם) [משום דדמי למדליק בבית ואוכל בחצר] אבל מי שיש לו אשה ומדלקת עליו בביתו מדליק בחדר המיוחד לו ואינו מברך שאשתו מברכת בשבילו (שם סי' רס"ג):

טו אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו צריך להשתתף בפרוטה אבל אם מדליקין עליו בביתו ואין לו חדר מיוחד אין צריך להשתתף בפרוטה (שם):

טז כשמדליקין הרבה נרות הברכה צריכה להיות על אותן נרות שמדליק על השלחן וצריך להניחם תחלה על השלחן שישארו שם וידליקם ויברך עליהם ולא יברך על שלחן זה ויניחם אח"כ על שלחן אחר ואם האשה יולדת כשאין הבעל בביתו וצריכה בעצמה להדליק וטירחא גדולה להוליכה לשלחן או השלחן אצלה יעמדו הנרות אצלה על שלחן קטן או ספסל ותדליקם ותברך עליהם ויעמדו שם שעה מועטת ואח"כ יכול ליטלם ויניחם על השלחן שרוצה שיעמדו שם אבל אינו רשאי לאחוז אחר הנרות בידו והיא תדליק אותם כי אינו נראה שהוא לכבוד שבת כי הרואה יאמר לצרכו הוא דנקיט להם:

יז מי שאין ידו משגת שואל על הפתחים ולוקח לו נר לכבוד שבת שהנר בכלל עונג שבת וע"ז לא אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ודי לו בנר אחד. אכילת פת של שלש סעודות כדי שביעה ולחם משנה של שני סעודות קודמות לנר ונר שבת קודם לקידוש היום וקודם ג"כ לנר חנוכה וממ"נ בנר אחד סגי ואם יש לו מעות יותר ממה שצריך לנר אחד יקנה יין לקידוש היום (סי' רס"ג ע' במ"א):

יח נהגו להדליק הנר ולכבותו כדי שתהא מוחרכת ותאחז בו האור יפה והבעל צריך ליזהר לעשותו (מ"א שם בשם כתבים):

יט המדליק צריך שידליק ברוב היוצא מהפתילה חוץ לנר (רפ"ד):

דין אימת מתחיל איסור מלאכה בערב שבת

א ציבור שהתפללו מפלג המנחה ולמעלה תיכף כשמתחילין מזמור שיר ליום השבת נאסרין במלאכה (פ"מ סי' רס"א) והמיעוט אף שלא התפללו נגררין אחר הרוב ואם יש הרבה בתי כנסיות אין אחת נגררת בתר חברתה (מ"א סי' רס"ג) ונ"ל דאם יש מנין בבית אצל היחיד אף שהוא קבוע נגררת אחר הרוב. אדם שבא לעיר בע"ש וכבר קיבלו אנשי העיר שבת אע"פ שעדיין עוד היום גדול אם היה עליו שום חפץ או מעות הולך לחדר ומניחו ליפול (מ"א שם):

ב יחיד שמתפלל בפ"ע אע"פ שעדיין לא התפללו הקהל אם כבר התחיל ש"ע של שבת חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה ואפי' אם התנה שאינו רוצה לקבל שבת חל עליו שבת בע"כ ואם לא התנה שאינו רוצה לקבל שבת מיד שהתחיל מזמור שיר ליום השבת הוי קבלה כדין ציבור המבואר לעיל מיהו גם תנאי בלב סגי [ע' סי' רס"ג סעיף י' וי"א ובב"י שם וא"ר] מיהו יש ליזהר להתנות בפירוש:

ג אם ביום המעונן טעו ציבור וחשבו שחשיכה והתפללו ערבית של שבת ואח"כ נתפזרו העבים וזרחה השמש אינם צריכין לחזור ולהתפלל אם היה מפלג המנחה ולמעלה [היינו שעה ורביע קודם הלילה] ואסורין במלאכה אך המיעוט שלא היו בבהכ"נ אין נמשכים אחר הרוב שקבלו שבת בטעות (ע"ש סעיף י"ד ובא"ר שהביא גדולי המחברים כמ"ש):

ד יחיד המתפלל תמיד מעריב בזמנו שטעה והתפלל תפלה של שבת וקבל שבת עליו מפלג המנחה ואילך משום שהיה יום המעונן שסבר שחשיכה ואח"כ נודע שעדיין הוא יום כנ"ל בסעיף הקדום חייב להתפלל בלילה פעם שנית דשאני רבים דטריחא [וכמו שנתבאר לעיל אצל מנחה] ומותר בעשיית מלאכה (ע' פ"מ ס"ק כ"ז וכ"ח) מיהו אם הדליק נר של שבת וקיבל עליו שבת בהדלקה מחמת שסבר שסמוך לחשיכה ונודע אח"כ שעדיין יום גדול רק שהוא מפלג המנחה ולמעלה כיון שעשה מעשה הדלקה אף שהיה בטעות מ"מ אסור בעשיית מלאכה [דשאני תפלה מהדלקה שהוא מעשה וע' פ"מ] ודוקא לאתר פלג המנחה [היינו לאחר י"א שעות, פחות רביע זמניות] אבל קודם פלג המנחה לא מהני קבלה ע"ש וסי' רס"א בב"י ויש מחמירין שאותו נר שהודלק לשבת אסור ליגע בו ולטלטלו אם לא לצורך מצוה (סי' רס"ג):

ה יחיד שקבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לחברו לעשות לו מלאכה ומותר להניח מאותו מלאכה אפילו בשבת (ס"ס רס"ג). מיהו אם רוב הצבור קבלו עליהם שבת דאז הכל נגררים בתרייהו בע"כ כנ"ל יש חילוק דאם בעוד היום גדול כמו שעה או יותר סמוך לחשיכה קבלו עליהם מותר לומר לעכו"ם לעשות לו מלאכה וכל מה שצריך אבל אם קבלו עליהם חצי שעה סמוך לחשיכה אסור לומר לעכו"ם לעשות מלאכה אם לא לצורך מצוה כגון לומר לנכרי [עיין רסי' רס"א ובמ"א] להדליק נר יא"צ [א"ר בשם רש"ל וט"ז סי' שמ"ב] אבל לעשות בעצמו שבות אפי' לדבר מצוה כמו לערוב ערובי חצירות או לעלות באילן ליטול לולב או שופר וכי"ב כמו שמבואר בסי' שמ"ב ע"ש בע"ז לענין ביה"ש דמותר לעשות בעצמו ביה"ש שבות לצורך מצוה אבל בקיבלו שבת עליהם חמירא טפי ואסור לעשות בעצמו שבות אפי' לדבר מצוה (מ"א פ"ק ז' וי"ב ע"ש בפ"מ) וכן ליכנס למרחץ אפי' להזיע [שם] כללו של דבר דוקא אמירה של מצוה מותר [כמו ביה"ש בלא קיבל ע' א"ר ומ"א] אמנם לפענ"ד אפי' אם צבור קבלו עליהם אחר חצי שעה סמוך ללילה לא חמיר מביה"ש דמותר לעשות מלאכה לצורך מצוה דקבלת צבור הוא רק שיהיה לו דין תוס' שבת כמבואר סי' רפ"א סעיף ב' שתוס' שבת היא מתחלת השקיעה וכו' ובזה"ז רוצה לעשות כולו תוס' עושה רוצה לעשות מקצת עושה ולפ"ז בודאי כשמקדימין כוונתן שעושין אותו לתוס' וכיון שאפי' אין מקבלין שבת חייבין בתוס' שבת שהוא קודם ביה"ש וכיון דחז"ל לא גזרו על שבות ביה"ש שמותר לעשות שבות [כמבואר סי' שמ"ב] כשהוא אחר התוס' מכ"ש שלא גזרו על התוס' שקודם ביה"ש אפי' קיבלו שבת בודאי לא היה כוונתן רק שיהיה לו כדין תוס' שבת שהוא דאוריי' והראיה מהפוסקים שכ' שלא גזרו על שבות ביה"ש לצורך מצוה ולא חילקו אם התפלל קודם:

תוכן העניינים

דרך החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה