אור ברסלב
דרך החיים הלכות חלה

דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

הלכות חלה

הלכות שבת

דיני חלה והפרשתה ומינים החייבין בחלה

א עכשיו המנהג הפשוט שמפרישין חלה ושורפין אותה ונוהגין להשליך לתנור **(צ"ל קודם שאופין כו' כ"ה ברמ"א שם.)** שאופין בו את הפת [סי' שכ"ב]:

ב אין חייבין בחלה אלא ה' מיני תבואה ואלו הן. חיטין. שעורין. כוסמין. ושבולת שועל. ושיפון [היינו דגן]. ועכשיו אין ידוע לנו מה הוא המין כוסמין (סי' שכ"ד) ואותן חמשת המינים מצטרפין זה עם זה אם לש מהן עיסה ביחד אפי' בשלא לשן ביחד רק שעירב העיסות עד שנעשו גוף אחד ג"כ מצטרפין זה עם זה לכשיעור (שם) ואם לא לשן ולא עירבן רק שצירפן בכלי או ע"י נשיכה יתבאר לקמן בעזה"י:

ג אין חייב בחלה אלא עיסה מה' רבעים קמח אבל פחות מזה פטור והשיעור של ה' רבעים הוא מדה שמחזקת מ"ג ביצים וחומש ביצה וכיצד משערין לוקחין מדה גדולה וממלאים אותה מים שתהא מלאה ונותנין לתוכה מ"ג ביצים וחומש ביצה והמדה המחזקת המים היוצאין מאותו כלי לחוץ מחמת הביצים הוא השיעור לחלה (שם):

ד ה' רבעים קמח הללו השאור והסובין והמורסנין מצטרפין להשלים אם לשן בלא הרקדה אבל אם ריקד מהקמח וחזר ועירבן אין מצטרפין (שם):

ה הנוטל קמח מא' מחמשת מיני דגן המתבארים לעיל שחייבין בחלה ומשאר מינים שאין חייבין ולש מהן עיסה ביחד אם אין בעיסה כשיעור חלה ממין שחייב בחלה פטורה מחלה אפי' אם הרוב ממין שחייב בחלה לפי שאין מצטרפין אפי' בלש יחד רק ה' מינים ואם יש בעיסה כשיעור חלה ממין החייב בחלה אם אותו המין שחייב בחלה הוא הרוב חייב בחלה וצריך לברך עליה אבל אם המין שאינו חייב בחלה הוא הרוב רק שיש בהמין שחיוב בחלה כדי ליתן טעם בעיסה יש בזה מחלוקת הפוסקים אם חייבת בחלה ומפרישין ממנה חלה בלא ברכה ואם הוא המועט עד שאין נותנת טעם בעיסה פטורה מחלה (שם):

דין צירוף העיסות לענין חלה

א שתי עיסות שאין בשום א' מהן שיעור חלה ויש בשתיהן שיעור חלה או שבאחת יש בה כשיעור ובאחת אין בה כשיעור אם אין מקפיד על תערובתן כמו שיתבאר לקמן אם נוגעות זו בזו עד שנדבק מזו לזו [וזה נקרא נשיכה] היינו שנושכין כ"כ שאם תנטל עיסה אחת ינטל מחברתה עמה מצטרפין וחייבין בחלה וכן אפי' אם אין נדבקין זו בזו והם בכלי א' הכלי מצרפן לחיוב חלה ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת מהני צירוף כלי להתחייב בחלה (י"ד סי' שכ"ה):

ב צירוף כלי לא מהני אלא בכלי שיש לה דפנות ונותנם בתוך הכלי וצריך שלא יצא שום ככר א' או עיסה א' כולה חוץ לדופני הכלי דאז אין הכלי מצרף לאותו ככר או אותה העיסה היוצאת חוץ לדופני הכלי ולא מהני מה שמכסה במפה עליה ואם המקצת מן הככר או מן העיסה מונחין תוך הכלי ומקצת חוץ לכלי אז הכלי מצרפן (שם):

ג אם נתן את העיסות או את הככרות בטבלא שאין לה לבזבזין אין מצטרף לחלה ואם מכסה הפת למעלה בסדין או במפה כשהן מונחים על הטבלא אין חשוב כמו כלי לצרפן לחלה ובפסח אם אין כלי שיחזיק את כולם כדי לצרף אותם לחלה יניחן בסדין ויכסה באותו סדין עליהם והוי כמו צירוף כלי ואף שבאמצע מגולים רק יזהר שלא תצא מצה שלימה חוץ לכיסוי (שם):

ד בד"א שמצטרפין על ידי נשיכה וצירוף כלי כמו שנתבאר לעיל דוקא שהיו העיסות של אדם אחד ואינו מקפיד על תערובתן אבל אם מקפיד על תערובתן כגון שהאחת פת קיבר והא' פת נקיה או שבעיסה אחת יש כרכום ובשניה אין בה כרכום באותן מסתמא אפי' אדם א' מקפיד על תערובתן ואין מצטרפין וכן אפי' בעיסה שאין סתם בני אדם מקפידין אם הוא מקפיד בפירוש שלא יתערבו זה עם זה אין מצטרפין (סי' שכ"ו):

דין צירוף בעיסות ב' אנשים

א שתי עיסות של ב' אנשים שאין בכל אחת שיעור חלה ויש בשתיהן שיעור חלה ונתערבו יחד שלא מדעתן עד שנשכו זו בזו או שנתן כ"א קמחו לנחתום ועירבן הנחתום שלא מדעתן אפי' ע"ד לחלקן אחר אפייה אפי' אם השתי העיסות ממין אחד שאם היה מאדם אחד לא היה מקפיד על תערובתן מ"מ כיון ששני בני אדם מסתמא מקפידין שלא לערב עיסתן מש"ה אין מצטרפין ופטורין מחלה אא"כ ידוע בפירוש שאין מקפידין על עירוב העיסות והיה דעתן ג"כ שלא לחלק עד אחר אפייה דאז מצטרף וחייב בחלה ותלמידים הלומדים ביחד לפני רב אם נתן כל א' קמחו לנחתום לאפותן ועירבן הנחתום שלא מדעתן כדי לחלקן אחר אפייה מצטרף וחייב בחלה כיון שמסתמא אין מקפידין וכן שני שותפין מסתמא אין מקפידין (שם):

ב שני אנשים שלשו עיסה שאין בה רק כשיעור א' אם היה דעתן לחלק בבצק פטור אפי' אם אחר שחילקן הוסיף כל א' וא' בעיסתו עד שהיה בהם כשיעור פטורין מחלה כיון שהיה להם שעת חיוב ונפטרו אבל אם הוסיף כ"א שיעור שלם חייב אבל אם היה בדעתן בשעת לישה לחלק לאחר אפייה אפי' חולקין בבצק חייבין (ש"ך סי' שכ"ו). וכן אדם א' שעשה עיסה כשיעור כדי לחלק הבצק בפחות מכשיעור לאנשים אחרים או לב"ב שאינן סמוכין על שלחנו וחלקם בבצק אח"כ פטורה מחלה ואפי' הוסיפו אח"כ על כל חלק עיסה עד שיהיה בה כשיעור פטורה כיון שהיה להם שעת חיוב ונפטרו הוי כעיסה שהורמה חלתה אבל אם הוסיף כשיעור חלה חייב בחלה אבל אם לא היה בדעתו בשעת לישה לחלקן בבצק לאנשים הרבה אף שחילקו אח"כ חייבת בחלה (שם):

ג שני מינים מן חמשת המינים שחייבין בחלה אין מצטרפין ע"י נשיכה וצירוף כלי אף באין מקפידין על תערובתן רק עיסת דגן מצטרף עם עיסת שעורים וכן עיסת שעורים מצטרף עם עיסה של שבולת שועל אבל שאר מינין אין מצטרפין זה עם זה אם לא שלש אותן ביחד דאז כל הה' מינים מצטרפין כמ"ש לעיל ולהרמב"ם עיסה של דגן מצטרפת עם של שבולת שועל ולכן לכתחילה אין לצרף עיסת דגן עם עיסה של ש"ש ע"י נשיכה או צירוף כלי ואם צירף מפריש חלה בלא ברכה (סימן שכ"ד):

ד אם דיבק עיסה שלא היה בה שיעור חלה עם עיסה של ה' מינים ממין שאינו מצטרף שלא היה בה ג"כ כשיעור חלה ובין שניהם יש כשיעור חלה ואח"כ חלק אותם והוסיף על כל א' ממינו עד שהיה בו כשיעור חייב כ"א בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבין ועכשיו בא להם החיוב אבל אם דיבק שתי עיסות ממין א' ע"ד לחלקם לשני אנשים ולא היה בכל א' מהם בפ"ע שיעור חלה רק בין שניהם וחילקן אח"כ והוסיף על כ"א מהם עד שהיה בו כשיעור חלה פטורים לפי שכבר היה להם שעת חובה והם היו פטורים באותה שעה (כמו שנתבאר לעיל שם):

דין כיצד מפרישין חלה מן עיסה שיש בה כשיעור חלה על עיסה אחרת שיש בה כשיעור

א אם יש לו שתי עיסות ויש בכל עיסה כשיעור ורוצה להפריש מזו על זו או שאפה אותן פת ורוצה להפריש מאחד על כולם א"צ לא צירוף כלי ולא נגיעה אלא כיון ששתיהן לפניו [וזה מיקרי מן המוקף] מפרישין מזה על זה ובזה אם יש בכל אחד כשיעור אפי' אם הוא מקפיד עליהם שלא יתערבו כגון שהא' פת קיבר והב' פת נקיה או בא' יש כרכום ובשני אין בו כרכום רק אם הם של אדם אחד מפרישין מא' על חבירו כשהן מוקפין ואם לש שתי עיסות משתי מינים ויש בכל עיסה כשיעור ומונחים כולם לפניו אין מפרישין מא' על כולם רק עיסת שעורין וש"ש מפרישין מזה על זה אבל שאר מינים אין מפרישין מזה על זה (סי' שכ"ד סעיף ב'):

דין אם מפרישין חלה מעיסה של תבואה ישנה על עיסה מתבואה חדשה או להיפך

א עיסה מתבואה חדשה ויש בה כשיעור חלה ועשה עיסה מתבואה ישנה ויש בה ג"כ כשיעור חלה אין מפרישין לא מן החדשה על הישנה ולא מן הישנה על החדשה ואם עשה שתי עיסות ואין בכל א' שיעור חלה ויש בשתיהם שיעור חלה והשיכן זו בזו או שצרפן בכלי אין מצטרפין להתחייב בחלה אפי' אם רוצה להפריש חלה מאמצע שניהם דאז מפריש מן החדש על החדש ומן הישן על הישן אפ"ה אין מצטרפין מדרבנן מחמת גזירה [שאם יראו שמצטרפין יבואו להפריש מזע"ז] אבל מדאורייתא מצטרפין וחייבין בחלה ולכן לכתחילה אין להשיך אותן או לצרפן בכלי ואם עבר וצירפן אסור לאכול אותן עד שיפריש על כל א' וא' מעיסה אחרת שלא הורמה חלתה מן החדש על החדש ומן הישן על הישן (סי' שכ"ד) ודוקא ע"י נשיכה וצירוף כלי אין מצטרפין אבל אם לש עיסה אחת מתבואה חדשה וישנה או שעירב העיסות עד שנעשו גוף אחד מצטרפין:

ב אם נילוש ביחד עיסה שלא הורמה חלתה ועיסה שהורמה חלתה אם יש לו עיסה אחרת שיש בה לבד שיעור חלה שלא הורמה חלתה נותנה אצל העיסה שנתערבה כדי שיהיה מן המוקף ומפריש ממנה על העיסה שנתערבה וא"צ לא נשיכה ולא צירוף כלי ואם אין בעיסה הב' שיעור חלה לבד רק עם צירוף העיסה שנתערבה צריך להשיך אותה אל העיסה שנתערבה או לצרפן יחד בכלי ואם אין לו אחרת שלא הורמה חלתה מפריש מעיסת התערובת מינה ובה (שם) ועיין מ"ש בסוף הלכות חלה:

ג נוהגות הנשים ליקח מעט בצק מהעיסה הגדולה קודם הפרשת חלה ומשהות אותה שיהי' לשאור להחמיץ בה עיסה אחרת כדי שיהיה אותו השאור מן החיוב ואז אף אם יזדמן שיבוא השאור לידה בשעת הפרשת חלה מהעיסה יהי' מחיוב על החיוב [ולכאורה קשה כיון דהשאור נילוש ביחד עם העיסה ונתחייב ביחד א"כ כשנוטל אח"כ חלה מן העיסה נפטר השאור ג"כ ומה בכך שנוטל השאור קודם שמפרישין חלה וכדמשמע קצת מפי' שכ"ו בט"ז ובש"ך דאוסרין לחלק בצק גדול שנילוש ביחד להרבה אנשים לכל אחד שיעור חלה שיטול כ"א חלה ע"ש ולכן נראה דאף דחלה א' פוטרת כל העיסה שנילוש ביחד אף אחר שנתחלקה לעיסות מ"מ אם מתכוין בפירוש שלא יפטור רק העיסה זו ולא האחרת אף אותה שנילוש עמה אינה פוטרת דחלה כמו תרומה שניטלת במחשבה וכשמחשב שלא לפטור אינה פוטרת והא דאסרו שם הוא מטעם דהוי ברכה שאינה צריכה כיון שיכול לכוין ולפטור בברכה אחת] ואם נתן שאור שהורמה חלתה לתוך עיסה גדולה שלא הורמה חלתה אם יש לו עיסה אחרת שלא הורמה חלתה ויש בה כשיעור חלה מרים ממנה על העיסה הגדולה ע"י הקפה ואם אין בה כשיעור חלה מצרפה בכלי או ע"י נשיכה לאותה עיסה גדולה ואם אין לו עיסה אחרת מפריש מן העיסה גדולה מינה ובה דבדיעבד ינן על הפוסקים שסוברים יש בילה בדבר לח ומפרישין מן החיוב על החיוב וכן מותר לכתחילה ליטול מעיסה זו שאור קודם שמפרישין ממנה חלה לחמץ בו עיסות אחרות דכולי האי לא חיישינן דמתרמי תרי זימני אותה של פטור (סי' שכ"ד):

ד האופה פשטיד"א מעיסה שלא הורמה חלתה ובתוכו בשר מותר להפריש אח"כ מינה ובה ונפטר אף הטעם של העיפה שנבלע בבשר ולא אמרי' דהוי כמפריש מן החיוב על הפטור כיון דטעם כעיקר דאורייתא [ש"ך בשם מ"כ] ועיין בסוף הלכות חלה והט"ז אוסר להפריש מינה ובה כיון שיש בעיסת הפשטיד"א טעם בשר אמנם הוא תמוה דטעם בשר הנבלע בעיסת הפשטיד"א אינו מזיק להעיסה לענין חלה דהטעם אין מבטל הממש וע"ל בסוף הלכות חלה:

ה עיסה שאין בה כשיעור ובעת אפייתה תפחה עד שגדלה ונראה כאלו יש בה כשיעור פטורה והוא הדין אם תפחה קודם אפייה (שם):

ו אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי להפקיע מחיוב חלה אבל בפסח מותר לעשות פחות מכשיעור מחמת חשש חימוץ ואח"כ יצרפן לחייבן בחלה (שם):

דין אם מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה

א אין מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה מיהו היכא דבעל העיסה אינו בביתו ואם ימתינו עליו מלאפות עד שיבא לביתו ויפריש חלה יש חשש קלקול העיסה יכולה המשרתת בעצמה להפריש חלה בלא רשות בעלת העיסה ואשה אחרת שאינה משרתת אינה יכולה להפריש חלה בלא רשות אלא א"כ כשימתינו על בעלת העיסה עד שתבוא לביתה בודאי תתקלקל דאז בודאי ניחא לה (ש"ך סי' שכ"ח):

ב שני שותפין א"צ ליטול רשות זה מזה אבל אחר אינו יכול להפריש עד שנוטל רשות משניהם (עם):

ג אם נתן רשות לאחד בעודו קמח שיפריש לאחר שיעשה עיסה מועיל [ולא אמרי' כיון דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום וא"כ הא מאי דאיהו בעצמו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח מ"מ כיון דיכול להביא עיסה ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח זה לכשיהיה נילוש מש"ה מהני] (שם):

דין איזה פת חייב בחלה

א אין חיוב חלה אלא בעיסה שראויה לבא לידי לחם שיהא קרוי לחם דכתיב ראשית עריסותיכם וגו' באכלכם מלחם הארץ וגו' (סי' שכ"ט):

ב עיסה שבלילתה רכה היינו שאין מגבלין אותה רק שמערבין מים עם קמח ושופכין אותה לתוך המחבת ואופין אותה במחבת שלא ע"י משקה חייבת בחלה אבל אם טגנה במשקה פטורה מחלה (שם):

ג עיסה שבלילתה עבה וגלגלה ע"ד לבשלה או לטגנה ועשה כן אם היה בה שיעור חלה יפריש חלה בלא ברכה ואם היה בדעתו בשעת לישה לאפות מעט אפי' פחות משיעור חלה מפריש חלה בעודו בצק בברכה ואם לא היה בדעתו בשעת לישה לאפות מעט ממנו רק אח"כ נמלך לאפות מעט צריך מקודם לאפות אותו מעט ואח"כ יפריש חלה בברכה (שם):

ד העושה עיסה במי ביצים או בשאר מי פירות אם עושה אותה כדי לאפות קיכלי"ך וכי"ב אם אין בה תערובת כלל מז' משקים [והן. יין. דבש דבורים. שמן. חלב. טל. דם. מים] המכשירין יש פלוגתא אם חייבת בחלה לכן יפריש חלה בלא ברכה או אם יש לו עיסה שלא הורמה חלתה יניח עיסה זו שנלושה במי ביצים או במי פירות אצל העיסה שלא הורמה חלתה ויפריש מזו על העיסה שנלושה במי פירות (ש"ך שם) אבל אם יש בה תערובת משאר משקין אפי' מעט משעת לישה חייבת בחלה בברכה:

ה העושה עיסה במי ביצים לבשל כמו לאקשי"ן או קרעפלי"ך וכיוצא אם אין בו תערובת כלל מן המשקים המכשירין א"צ להפריש חלה ממנה אפי' בלא ברכה ואם רוצה לאפות מעט יפריש מכל העיסה חלה בלא ברכה ואם יש בו מעט מים או שאר משקים דינו כמו בסעיף ד':

ו יש ליזהר מללוש עיסה במי ביצים או בשאר מי פירות לבדם אא"כ יערב עמהם ממשקים המכשירים מחמת דעיסה שנלושה במי פירות לבדה אינה מוכשרת לקבל טומאה וא"כ חלה זו טהורה ולאכלה ג"כ א"א דאנו רובן טמאים (שם):

ז הדובשנין שבלילתן עבה כגון לעקי"ך חייב בחלה לכ"ע לכן כשעושין לעקי"ך שיעור חלה צריך להפריש חלה וכן במקום שהמנהג כשעושין חתונה או ברית מילה שולחין לו אוהביו כ"א לעקי"ך וכ"א אין מפריש חלה ממנו בביתו מפני שהוא פחות מכשיעור אח"כ כשנצטרפו יחד בכלי אצל מי שנשתלחו לו חייבין בחלה וצריך להפריש מהן חלה והיינו לבצוע מכ"א מעט בלא ברכה והטעם שמא א' נטל בביתו בהצטרפו עם שאר עיסות שלו ויהי' מהפטור על החיוב כשיבוא בידו זה לכן יבצע מכ"א מעט:

דיני חלה בעיסת נכרי

א הקונה בצק מנחתום עכו"ם אף שיש בה כשיעור חלה א"צ להפריש ממנה חלה וכן אם לקח מן הנחתום פחות מכשיעור והוסיף עליו הישראל עד שהיה בו כשיעור פטור אם לא שהוסיף עליו הישראל כשיעור מעיסה שלו וכ"ש הקונה פת מנחתום עכו"ם שא"ל להפריש ממנה חלה (סי' ש"ל):

הב"י בסי' ש"ל הביא בשם מ"כ וז"ל כשלקח עיסה מן הגוי שהיא פטורה מחלה ועירב' עם העיסה של ישראל שחייבת בחלה א"א להפריש עליו ממקום אחר דהוי כמפריש מן החיוב על הפטור אם העיסה שלקח מן הגוי היא הרוב שהרי המעורב בטל מן התורה ברוב ואותה עיסה שלא נתערבה חייבת אע"ג דתרווייהו מדרבנן מ"מ כיון שבעיסה שנתערבה יש תרי דרבנן חדא דחלה בזמה"ז דרבנן שנית שנתבטלה ברוב ואותה עיסה שלא נתערבה אין בה אלא חד דרבנן ואין מפרישין מזו ע"ז דהוי מחיוב על הפטור והביא ראיה ממנחות דל"א דר"ש שזורי שנתערב לו טבל בחולין וכו' ע"ש והד"מ בסי' שכ"ז סתר זה מהא שכתב הטור דאם נתערב לו פת שהופרש ממנו חלה עם פת שלא הופרש ממנו חלה וכן בנטל שאור מן עיסה שלא הורמה חלתה עם עיסה שהורמה חלתה דיכול להפריש עליו ממקום אחר ע"ש ואין להקשות על הד"מ דמאי מייתי ראיה מהך דשאור הא על השאור הטעם משום דטעם כעיקר דאורייתא דז"א דכל מב"מ אין בו משום טכ"ע אף שהשאור הוא מחמיץ ידוע הוא שהמחמיץ ומעמיד אינו אלא מדרבנן כמבואר בפר"ח יו"ד סי' צ"ח. והנה הב"י בש"ע העתיק דינו של הטור ונראה דחזר ממה שהעתיק בהב"י בשם מ"כ ופוסק דמותר להפריש בכה"ג ממ"א. אך מ"מ צריך ליישב הך דמנחות דף ל"א דצוה דוקא לקנות דמאי להפריש ממנו דמשמע דאסור להפריש מחיוב גמור וכדברי המ"כ שהביא הב"י והנה אפשר לחלק בין מעשר לחלה דהנה הא דאסור להפריש מן החיוב מדאור' לחיוב מדרבנן אינו משום הדבר דחייב מדרבנן דהא התוס' ביבמות [פ"ט ע"ב] בד"ה לא תאכל כתבו בהדיא דמן הנקוב על שאינו נקוב דפוטרת הנקוב וגם הוי תרומה דרבנן ואסורה לזרים רק שהאיסור הוא משום הדבר דחייב מדאורייתא דהוי כמרבה במעשרות דפירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים כמבואר בקידושין דף נ"א. וא"כ יש לחלק דבמעשר כיון דצריך שיעור והמרבה במעשר חשוב אותו הרבוי כטבל מדאורייתא וכשיתנם לכהן ויאכל ה"ז כאוכל טבלי' מש"ה אסור להפריש מן החיוב אפי' על החיוב ועל הפטור דאתי לידי קלקול כשיתנם לכהן וכן בתרומה אע"פ שאין בה שיעור אפי' בזמה"ז דעומד לשריפה מ"מ יש חשש תקלה כיון דהחלק שאמר שיהיה תרומה על חיוב דרבנן מדאורייתא דין טבל יש לו כיון שהופרש על הפטור דאורייתא ובטבל טמא אסור להסיק וכשנותנה לכהן [דאף בזמה"ז מחויב ליתן תרומה לכהן כמבואר סי' של"א] בתורת תרומה טמאה מותר להסיקו וממילא כשמתנה לכהן בתורת תרומה אתי לידי תקלה כמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ט) בד"ה לר' נתן ומש"ה אסור משא"כ בחלה כשמפריש מן החיוב דאורייתא ועל החיוב דרבנן ודאי מתוקן כמ"ש התוס' ביבמות שם כנ"ל ומשום תקלה שיבוא ליד כהן ויסיק בטבל ג"כ ליכא למיחש דהא חלה בזמה"ז לא תקנו רק לשריפה ולא ליתנה לכהן משום שלא ישתכח תורת חלה. ונראה דמותר להסיק בעיסת טבל. עוד נלענ"ד לחלק דדוקא כשמפריש מן החיוב על הפטור כגון שיש ט' קבין טבל שאינו חייב אלא מדרבנן ויש לו קב טבל שחייב מדאורייתא ומפריש הקב של חיוב מדאורייתא על הט' קבין שאינן חייבין אלא מדרבנן נמצא דאותו הקב הוא טבל גמור מדאורייתא דהא בתרומה בעינן שישאיר שיריים שנתקנו באותה התרומה ואם עשה כל הדגן תרומה ולא השאיר שיריים לא חשיב תרומה כלל ודין טבל ממש יש לו וא"כ ה"נ כשהפריש קב החייב מדאורייתא על הט' קבין שחייבין מדרבנן הרי מדאורייתא לא היה לתרומה זו שיריים ודין טבל גמור יש לה ולכך חיישינן לתקלה שיעבור הכהן על דאורייתא משא"כ כשנתערב הקב אחד של חיוב בט' קבין של פטור ויש לו ג"כ עשרה קבין במ"א שחייבין מדאור' אז מפריש מאותן י' קבין שחייבין מדאורייתא קב לפטור אותן הקבין החייבין מדאורייתא ועשירית הקב על אותן שאין חייבין רק מדרבנן מחמת התערובות דהוי כמפריש מן וחיוב על החיוב ופטור דאין בזה נגד החיוב דאורייתא רק משום דהוי כמרבה במעשרות דמעשרותיו מקולקלין משום דעשירית הקב שהוא טבל מדאורייתא מעורב באותו הקב שהוא תרומה גמורה דמדאורייתא ברובא בטיל ואף אם יבוא לידי תקלה לא יבוא רק לעבור איסור דרבנן לא חיישינן שוב לתקלה כזו ועוד נראה כיון דהוא רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו וכיון שנתנו ע"ז שם תרומה לפטור את התערובת שהוא מדרבנן ה"נ נתנו עליו שם תרומה להתיר א"ע מחמת שזה עצמו גם כן רק איסור דרבנן ולפ"ז ל"ק כלל ממנחות דשם מיירי דלא ציוה כלל רק לקמת שיעור שצריך לפטור את החיוב דהוי כמפריש מן החיוב על הפטור משא"כ הטור מיירי באופן שמפריש מן החיוב על החיוב ועל הפטור ויש בזה שמפריש על החיוב רוב נגד מה שמפריש על הפטור דמהני כמש"ל וא"ש ג"כ מה שהוצרך בי"ד סי' שכ"ד סעיף י"ב גבי האופה פשטיד"א שיכול להפריש ממ"א מטעם דטכ"ע דאו' ובהא דשאור דמחמיץ אינו רק מדרבנן מ"מ מהני נפרוש ממ"א ולפי הנ"ל א"ש דבאופה פשטיד"א אשמועינן דאף דאין לו רק כזית ממ"א ורוצה להפריש כולו על הטעם הבלוע ולכן הוצרך לטעם זה דטכ"ע מדאורייתא:

תוכן העניינים

דרך החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה