דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
הלכות ברכת המזון
דיני כוס בהמ"ז ושלא יהא פגום
א מצוה מן המובחר לברך בהמ"ז על הכוס ואפי' שהוא אוכל ביחיד יש לברך על הכוס וכשהוא אוכל ביחיד ומברך על הכוס אין לאחוז הכוס בידו בשעת בהמ"ז רק מניחו לפניו על השלחן ונכון מנהג זה ע"ד הקבלה (סי' קפ"ב):
ב כוס של בהמ"ז צריך לברך על היין אם יש לו ואם לאו מברך על השכר כיון שרוב שתיית ההמון הוא שכר הוי חמר מדינה ואם רוב שתייתן הוא מי דבש יותר טוב לברך על מי דבש אבל אם אין שותין מי דבש רק לפרקים שכר עדיף (שם):
ג צריך שלא יהא פגום שאם שתה ממנו פגמו ואפי' שתה מן הכד או מן החבית פגמו ואפי' מים פגומים אסור למזוג בהם כוס של ברכה (שם) ויכולין לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו מעט יין או מים (שם):
ד אם החזיר כים פגום של יין לתוך הקנקן היין שבקנקן כשר ובלבד שיהא היין שבקנקן יותר מהיין פגום (מ"א שם):
ה כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ואם הוא נקי שאין בו שיורי פת א"צ וה"ה אם מקנחו במפה דיו וצריך למלאות אותו שיהיה מלא על כל גדותיו אף שישפוך ממנו קצת אין בכך כלום (סימן קפ"ג):
ו כוס של ברכה צריד היות שלם שלא יהא נסדק וכן אם יש בו חסרון כדי חגירת ציפורן פסול וכן אם נשבר בסיס התחתון פסול (בא"ר שם):
ז מקבל הכוס בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל אבל אם נותן השמאל תחת הימין לסייעה ואין נוגע בכוס מותר ומגביהו מעל השלחן טפח ונותן בו עיניו כדי שלא יסיח דעתו ואין לוקחין כוס שפיו צר לברך עליו. ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו ואפילו לא אכלה עמהם (שם):
ח איטר אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל דם (שם):
ט אסור להפסיק בשום הפסק בברכת המזון (שם):
י יקדים לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן אחר המברך (שם):
יא צריך לישב בשעה שהוא מברך ואפילו אם היה הולך כשאכל צריך לישב לברך כדי לכוין דעתו וגם לא יהא מיסב ושוכב על צדו כשהוא מברך שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה וביראה אבל בדיעבד אפילו בירך כשהוא מהלך יצא ואסור לברך כשהוא עסוק במלאכתו (שם):
לקבוע ברכה במקום סעודה ועד במה יכול לברך מי ששכח ולא בירך
א מי שאכל במקום אחד צריך לברך קודם שיעקר ממקומו ואם יצא ממקומו אפי' בשוגג ולא בירך בהמ"ז ונזכר במקום שהוא שם שלא בירך אם יש לו פת אפילו פחות מכזית יאכל במקום הב' ויברך ברכת המזון ואם לאו יחזור למקומו שאכל ויברך שם ובדיעבד אם בירך במקום שנזכר יצא אפילו עקר ממקומו במזיד וכן אם א"א לחזור למקומו כגון שהולך עם שיירא ואין בני השיירא רוצין להמתין עליו עד שיחזור או שהרחיק ממקומו כ"כ שאם יחזור יתעכל המזון שבמעיו בכל אלו יברך במקום שנזכר (סי' קפ"ד):
ב אכל ואינו יודע אם בירך בהמ"ז אם לאו אם אכל כדי שביעה שחייב מדאורייתא בבהמ"ז הוי ספק דאורייתא וחייב לברך שנית ואפילו ברכה רביעית שהיא מדרבנן צריך לברך כדי דלא לזלזולי בה ואם אינו שבע אף שאכל כביצה פת א"צ לברך מספק (מ"א שם):
ג עד אימת יכול לברך עד כדי שיתעכל המזון והשיעור כ"ז שאינו רעב מאכילה ראשונה לא נתעכל עדיין ומשעה שהתחיל להיות רעב הוי נתעכל ושוב אסור ברך ובסעודות גדולות שיושבין לפעמים ד' או ה' שעות קודם שמברכין בהמ"ז אין המנהג נכון כ"כ ויש לנהוג לברך בהמ"ז מיד ומ"מ אם יושבין ושותין ואוכלים פרפראות ואין תאבים לאכול מחמת הפרפראות שאכלו יכולין לברך ברכת המזון (מ"א שם):
ד מי שאכל מעט ולא שבע ממנו דמחויב לברך בהמ"ז מדרבנן ושהה קודם שבירך בהמ"ז ואח"כ אינו יודע לשער אם נתעכל המזון במעיו שמקודם ג"כ היה רעב קצת יאכל כזית פת קודם בהמ"ז [מ"א שם] וא"צ לברך המוציא על מה שרוצה לאכול דאף אם נתעכל המזון במעיו א"צ לברך המוציא קודם שבירך אם לא הסיח דעתו (אה"ע דלא כמ"א):
ה מי שאכל פירות ושהה קודם שבירך ברכה אחרונה ג"כ השיעור אם אינו תאב לאכילת שום פירות יכול לברך ברכה אחרונה (שם):
דיני בהמ"ז בג' או בי' ואם טעה בברכת המזון
א ג' שאכלו כאחד חייבין בזימון שיאמר אחד נברך שאכלנו כו' (סי' קצ"ב):
ב אין המסובין עונין אמן אחר ברכת הזימון אבל אדם אחר שבא לשם שלא נצטרף עמהן יתבאר דינו בסימן שאחר זה (א"ר שם):
ג המברך אומר ב"ה וב"ש קודם שמתחיל ברכת המזון והאחרים אין אומרים וה"ה יחוד כשמברך אין אומר (א"ר שם):
ד בעשרה אפי' עד ריבוא מזמנין בשם ואומר המברך נברך אלהינו וכו' והם עונין ברוך אלהינו כו'. אם טעה המברך בעשרה והעונין ולא הזכירו השם ואפילו אם המזמן אמר השם והעונין לא הזכירו את השם אין יכולין לחזור ולהזכיר השם דהוי כזימון למפרע ואפילו המברך שחוזר ועונה אחר העונים ברוך אלהינו כו' הפסיד ואינו מזכיר השם ואינו אומר רק ברוך שאכלנו משלו כו' [שיורי ברכה בשם תשו' הרשב"א כת"י]. ואם טעה המזמן ולא הזכיר השם אם לא ענו העונין אחריו עדיין חוזר המזמן ומברך בשם ואם כבר ענו אחריו בשם כשחוזר המזמן לומר אחר העונים צ"ל ברוך אלהינו בשם כיון דהעונים ענו בשם (באר היטב):
דין מי שלא אכל ושמע ברכת הזימון היאך עונה אחריהם
א שלשה שאכלו והן מברכין בזימון והיו שם אחרים שלא אכלו עמהם כששומעים שאומר המברך נברך שאכלנו כו' צריכין לענות ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד ואם באו לשם כשהמסובין עונין אחר המברך ברוך שאכלנו כו' עונים אחריהם אמן וכן אחר שחוזר המברך ואומר ברוך שאכלנו כו' עונים האחרים שלא אכלו אמן ואם היו האוכלין עשויה שמזמנים בשם עונין אותם שלא אכלו אחר המברך ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (סי' קצ"ח):
דין צירוף לזימון ומתי אינן רשאין לחלק
א משלשה ועד חמשה וחמשה בכלל וכן מעשרה עד י"ט וי"ט בכלל שקבעו עצמן לאכול כאחד אין רשאין לחלק אם לא באופנים שיתבאר בסעיפים דלקמן דמותרים לחלק אבל מו' עד ט' וט' בכלל וכן מעשרים ולמעלה יכולין תמיד לחלק אם ירצו ובאופן שלא יפסידו הזימון בשם (סימן קצ"ג):
ב שלשה שאכלו על שלחן אחד או על מפה אחת אפילו לא אכלו בפ"א רק אחר שאכלו השנים וגמרו מלאכול אלא שלא אמרו עדיין הב לן ונברך בא השלישי וישב אצלם לאכול ואפילו כ"א אוכל מככרו ואפי' לא אכלו רק שנים פת והשלישי אכל כזית ירק או שתה רביעית משקה הרי אלו מצטרפין לזימון (סימן קצ"ג קצ"ז) ואם כבר בירך ברכה אחרונה על הירק או על המשקה שוב אינו מצטרף (מ"א שם):
ג אם אחד יש לו דבר נחוץ מאוד וא"י להמתין עד שיגמרו חבריו שיברכו בזימון אף שהתחילו לאכול כא' יכול לגמור סעודתו קודם חביריו ולברך בפ"ע אבל אם גמרו כולן סעודתן אסורין לחלק אפילו לדבר נחוץ (סי' ר' בט"ז):
ד לדבר מצוה שהוא נחוץ מאוד אפילו התחילו כא' וגמרו כולן והאחרים אין רוצין לברך עדיין מותר לחלק (שם):
ה בכל אלו החילוקים שנתבארו בסעיף דלעיל לענין שלשה במקום שמצטרפין לענין זימון ובמקום שאון רשאין לחלק כן הדין לענין עשרה כדי לזמן בשם [שם] רק בעשרה אם שבעה אכלו פת ושלשה אכלו ירק או שתו רביעית משקה מצטרפין לזמן בשם אבל אם ששה אכלו פת וארבעה אכלו ירק אין מצטרפין לזמן בשם (סי' קצ"ז):
ו שתי חבורות שאוכלין על שתי שלחנות או אפילו בשני חדרים בבית אחד ואין בכל אחד ג' כדי לזמן ורוצים לברך בזימון או שאין בכל אחת עשרה ורוצים להצטרף כדי לזמן בשם אם ישבו מתחלה ע"ד להצטרף ומקצתם רואים אלו את אלו או ששמש אחד משמש לשניהם אע"פ שאין רואין אלו את אלו מצטרפים אבל אם יש בכל אחת זימון שלשה בפני עצמן ורוצים לזמן ביחד דהיינו שאחד מהחבורות יברך בזימון לשתי החבורות אם מקצתן רואין אלו את אלו או ששמש אחד משמש לשניהם אף שלא ישבו ע"ד להצטרף יחד מצטרפין (פ"מ סי' קצ"ה) וצריך שיהיו כולן יכולין לשמוע כל בהמ"ז מפי המברך כדי שיענו אמן על כל ברכה וברכה ולכן יש ליתן לברך למי שקולו חזק ואם אינן יכולין לשמוע יתבאר דינו לקמן
ז שלשה שאכלו כאחד ושכחו שנים מהם וברכו בפני עצמן בטל מהם הזימון ואין יכולין לחזור ולזמן למפרע אבל אם שכח א' מהם ובירך לעצמו יכולין השנים לזמן עם השלישי אף שכבר בירך (סימן קצ"ד) ויכול לומר שאכלנו משלו והם יוצאין ידי זימון והוא אינו יוצא (פ"מ שם):
ח שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק בלא בהמ"ז כשרוצין לברך קוראין אותו ומודיעין לו שרוצין לזמן כדי שיצטרף עמהם וכן הדין אם היה צריך אחד מהם לילך לדבר מצוה ובירך לעצמו וקיים המצוה קודם שברכו השנים צריך לבוא אצלם ויכולין לברך בזימון אף שהג' כבר בירך כמו בשכח ובירך שנתבאר לעיל וכן הדין בעשרה שהוצרכו שלשה לילך לדבר מצוה וזימנו לעצמן וקודם שברכו האחרים גמרו המצוה צריכין לבוא אצלם ולצרף עמהם ולברך בשם ובעשרה אף שזימנו שלשה מהם מצטרפין אח"כ לזמן בשם כמו שיתבאר לקמן (שם):
ט שלשה שאכלו כאחד ורוצים השנים לברך ואחד רוצה עדיין לאכול צריך האחד להפסיק על כרחו להשנים ועונה עמהם ברכת הזימון וצריך שימתין עד אחר שיאמרו ברכת הזן את הכל ואח"כ גומר סעודתו וצריך לאכול כזית פת כדי שיוכל לברך ברכת הזן ובעשרה אין צריך להפסיק רק עד שאומרים ברוך אלהינו כו' ואח"כ גומר סעודתו בלא ברכה ואם לא רצה להפסיק מזמנין עליו בין עונה בין לא עונה אבל השנים א"צ להפסיק לאחד אא"כ שנתרצו ברצון הטוב בשבילו ואם לא רצו וזימן הוא בע"כ לא עשה כלום (סימן ר'):
י חמשה שאכלו על שלחן אחד ורצו שנים לברך והפסיק השלישי להם כמו שנתבאר לעיל אין יכולין אח"כ השנים הנותרים לזמן אפילו אם רוצים לצרף עמהם אחר דכבר פרח זימון מינייהו אבל מי שהפסיק לשנים ואח"כ באו שנים אחרים וישבו על שלחנו ואכלו שם אם אכל המפסיק אחר שהפסיק אפילו רק כזית ירק או שתה רביעית משקה מצטרף עמהן לזימון וכן אם היו ששה או שבעה וברכו שנים מהם והפסיק השלישי להם ואח"כ רוצים עוד שנים מהם לברך אה אכל השלישי אחר שהפסיק להשנים הראשונים אפילו רק כזית ירק יכול להפסיק להשנים האחרים ולענות אחריהם ברכת הזימון וכן יכול להפסיק בענין זה כמה פעמים וגם לא שייך כאן לומר פרח זימון מהנותרים כיון דהנשארים שלא זימנו הם כדי זימון (שם):
יא שלשה או ארבעה שהפסיקו לחבריהם לזמן בשם אם אכלו ביחד אחר כך לאחר שהפסיקו יכולין לברך בזימון ולא פרח זימון מינייהו כי לא נצטרפו רק להזכרת השה (מ"א בשם הטור) וכן יכולין אח"כ להצטרף לו' אחרים שאכלו אצלם לזמן בשם אפי' לא אכלו אחר שהפסיקו אפי' כזית ירק וגם לא שתו רביעית משקה וכן אם יש אפילו חמשה שהפסיקו לששה אחרים מצטרפין אח"כ לה' אחרים לברכת אלהינו (שם פ"מ וא"ר):
יב אם רבים הם המסובין ורחוקין מן המברך ואינן יכולין לשמוע כל בהמ"ז מפי המברך כדי שיוכלו לענות אמן מוטב שהרחוקים יזמנו לעצמן אפילו בשלשה כדי שישמעו ויוכלו לענות אמן משיזמנו עם חבורתם בשם ולא יוכלו לענות אמן על כל ברכה וברכה סימן קצ"ה וא"ר):
יג שלשה שבאו משלשה חבורות של זימון ונתחברו השלשה יחד אף שלא אכלו השלשה ביחד רק כ"א אכל שם בפ"ע חייבין בזימון כיון דכבר נתחייבו אצל חבורתם וצריכין לברך קודם שזימנו חבורתם דאם זימנו חבורתם קודם פרח זימון מינייהו ואף שנפרדו דכיון שזימנו הרוב פרח זימון מן המיעוט אבל אם זימנו אלו שלשה הנפרדים קודם אפילו לא נשאר בכל חבורה רק ב' כיון דהם הרוב לא פרח זימון מינייהו ויכולין כל חבורה לצרף עמהן אחר שיאכל אפילו רק כזית ירק ולזמן (סי' קצ"ג):
יד קטן שהוא בן י"ג שנים אף דלא ידעינן אם הביא שתי שערות מצטרף לזימון (סי' קצ"ט:
טו ג' שאכלו כא' וא' אוכל בשר והשנים אוכלים מאכלי חלב או להיפוך כיון דהאוכל חלב אם ירצה יכול אח"כ לאכול עם חבירו בשר מצטרפין לזימון אבל אם האוכל חלב א"י לאכול בשר כגון שהוא בין המצרים והוא נזהר מלאכול בשר או שאוכל גבינה קשה שאסור לאכול בשר אחר גבינה קשה אין מצטרפין (א"ר ומ"א סימן קצ"ו):
דין בהמ"ז ודיני יעלה ויבוא ודיני על הנסים בבהמ"ז
א צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו אבל בדיעבד אם בירך ולא השמיע לאזניו ובלבד שהוציא בשפתיו יצא (סי' קפ"ה):
ב בחנוכה ופורים צריך לומר על הנסים בבהמ"ז בברכת נודה לך קודם ועל הכל ואם שכח אין מחזירין אותו [ואם נזכר אחר שאמר השם שוב א"צ לחזור אפילו בסעודה ראשונה של יום פורים] (א"ר פ"מ) ויכול לאמרו בתוך שאר הרחמן הוא ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי כו' (סי' קפ"ז) ובשבת של חנוכה והזכיר של חנוכה בבהמ"ז ולא הזכיר של שבת ולא נזכר עד אחר שהתחיל הטוב והמטיב דדינו שיחזור לראש א"צ להזכיר של חנוכה בבהמ"ז הב' (סי' קפ"ח מ"א סקי"ב):
ג אם בירך והיתה צואה כנגדו צריך לחזור ולברך אבל מי רגלים כנגדו א"צ לברך שנית (סי' קפ"ה):
ד בברכת רחם נא יאמר הנוסח רענו בשו"א תחת הרי"ש זונינו במלאפו"ם שהוא לשון בקשה שמתפלל להקב"ה על מזונו שיזון אותו ואפילו בשבת שאסור לשאול צרכיו יכול לומר נוסח זה משום דנוסח הברכה כך הוא (מ"א בסי' קפ"ח):
ה בשבת ויו"ט וחוה"מ ור"ח צריך להזכיר בבהמ"ז מעין המאורע בשבת אומר רצה כו' ביו"ט וחוה"מ ור"ח אומר יעלה ויבוא קודם ובנה ירושלים ואם שכח רצה ונזכר קודם שגמר ברכת בונה ירושלים היינו שאמר ברוך אתה ולא אמר עדיין השה אומרו שם אבל אם אמר השם הוי כגמר הברכה ואם נזכר קודם שאמר הטוב והמטיב אומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית. ברוך אתה יי מקדש השבת (סימן קפ"ח):
ו ביו"ט וחוה"מ ור"ח אומר יעלה ויבוא קודם ובנה ירושלים ואם הוא בשבת אומר רצה קודם ואח"כ יעלה ויבוא ואם טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בי"ט אל נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (הפלוני) הזה. ברוך אתה יי מקדש ישראל והזמנים. ואם חל יו"ט בשבת ושכח לומר של שבת או של יו"ט אומר אותו ששכח ואינו כולל השני עמו משום שכבר הזכירו. ואם שכח להזכיר שניהם אומר נוסח זה ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג (הפלוני) הזה. ברוך אתה יי מקדש השבת וישראל והזמנים. אבל אם לא נזכר בכל אלו עד שהתחיל הטוב והמטיב חוזר לראש בהמ"ז (שם סי' קפ"ח) ואם חל י"ט בשבת ולא שכח רק של שבת או של י"ט ולא נזכר עד אחר שהתחיל הטוב והמטיב שצריך לחזור לראש צריך אח"כ להזכיר בחזרה של שבת ושל י"ט (שם):
ז בראש השנה אם טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא אם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזכרון הזה ואינו חותם בה ואין אומר שם ומלכות בפתיחה [פ"מ במ"ז סק"ו] ואינו אומר בנוסח הברכה לששון ולשמחה [א"ר שם] ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר לראש רק יאמר אחר בהמ"ז כל הנוסח יעלה ויבא [נלמד ממ"ש הפ"מ סימן קפ"ח סק"ו] ואם חל ר"ה בשבת ושכח שניהם אומר ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים את יום הזכרון הזה. ברוך אתה יי מקדש השבת וישראל ויום הזכרון. ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל הטוב והמטיב אף שהזכיר של ר"ה רק שלא הזכיר של שבת חוזר לראש וצריך להזכיר בחזרה של שבת ושל ר"ה אבל אם הזכיר של שבת ולא הזכיר של ר"ה דינו כמו אם חל ר"ה בחול ולא הזכיר של ר"ה (שם):
ח בחוה"מ דינו כמו בר"ח רק שאומר בנוסח הברכה ברוך שנתן ימים קדושים לעמו ישראל לששון ולשמחה (פ"מ):
ט בר"ח אם שכח יעלה ויבוא בבהמ"ז בין ביום בין בלילה ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון בלא פתיחה ובלא חתימה ואם חל בשבת אם שכח של שבת ונזכר קודם הטוב והמטיב אומר של שבת לבד (והנוסח נכתב לעיל) וא"צ לכלול של ר"ח ואם שכח שניהם אומר ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה עמו ישראל באהבה וראשי חדשים הזכרון. ברוך אתה יי מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל הטוב והמטיב אפילו לא שכח רק של שבת לבד צריך לחזור לראש וצריך לומר בחזרה רצה ויעלה ויבא אבל אם שכח של ר"ח לבד דינו כמו אם חל ר"ח בחול (שם):
י סעודה שלישית בשבת דינו כמו בר"ח וכ"ש אם אוכל עוד סעודה רביעית בשבת וכן בי"ט סעודה שלישית דינו כמו בר"ח (שם):
יא שלשה שאכלו בשבת וי"ט ושכחו להזכיר מעין המאורע שצריכין לחזור לראש בהמ"ז א"צ לברך בזימון כי ידי זימון כבר יצאו בפעם ראשון (שם):
דין מי שאכל בשבת ויו"ט בחנוכה ובפורים ונמשכה סעודתו עד הלילה היאך יזכיר בבהמ"ז
א היה אוכל סעודה שלישית בשבת ויצא שבת אעפ"כ מזכיר של שבת בבהמ"ז ואם היה ביום א' ר"ח אם אכל גם בלילה כזית פת מזכיר של ר"ח בבהמ"ז ולא של שבת ואם לא אכל בלילה כזית פת מזכיר של שבת ולא של ר"ח (מ"א סי' קפ"ח):
ב במ"ש לחנוכה או לפורים אף שאוכל גם בלילה כזית פת מזכור של שבת לבד ולא של חנוכה ופורים (שם סי' קפ"ח):
ג היה אוכל בי"ט או בר"ח וחשכה אם לא התפלל ערבית אף שהתפללו הציבור ערבית כיון שהוא לא התפלל עדיין מזכיר של יו"ט או של ר"ח בבהמ"ז אבל אם התפלל ערבית אפילו מבע"י שוב אינו מזכיר ואם התחיל לאכול אחר שהתפללו הקהל ערבית מבע"י אם לא התפלל מנחה עדיין מזכיר של י"ט או של ר"ח בבהמ"ז אבל אם התפלל מנחה והתחיל לאכול אחר שהתפללו הקהל ערבית מבע"י שוב אינו מזכיר (א"ר שם):
ד אחר שבירך בהמ"ז מברך על הכוס שמברך עליו בהמ"ז וצריך לשתות רביעית שלם כדי שיוכל לברך עליו ברכה אחרונה משום שספק אם לברך ברכה אחרונה די בכזית ששתה או אם צריך רביעית שלם לכן כוס אחר שאינו של ברכה יכול לשתות פחות מכזית אם ירצה ולא יתחייב בברכה אחרונה אבל כוס של ברכה שצריך לשתות מלא לוגמיו דהוא יותר מכזית יש ספק אם נתחייב בברכה ע"כ לצאת מידי ספק צריך לשתות רביעית שלם [סי' ק"ץ] ובכל המשקין הדין כן שאין לברך ברכה אחרונה על פחות מרביעית (א"ר שם):