דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
הלכות אבל · דיני צדוק הדין
א המנהג כשמגיעים עם המת סמוך לקברות מעמידין אותו ג"פ ובכל פעם ילך עמו ד' אמות כדי להבריח ממנו רוחות הטומאה שלא להכנס עמו לקבורה ובימים שא"א צ"ה א"צ להעמיד אותו כי ביום זה אין כ"כ רוחות הטומאה מצוי' (סימן שנ"ח בע"ז):
ב תינוק בן למ"ד יום שמת אומרים עליו צדוק הדין (סי' שנ"ד):
ג אם קברו את המת בלילה א"א לא צ"ה ולא קדיש (סימן ת"א):
ד א"א צ"ה בכל הימים שא"א בו תחנון וכן א"א בו קדיש וכן בט"ב א"א צ"ה וכן בע"ש ועי"ט אחר חצות א"א אבל בער"ח וערב חנוכה ותענית אסתר אומרים אפי' אחר חצות ולחכם בפניו ג"כ א"א בימים ההם רק בל"ג בעומר וימים שאחר ר"ח סיון לשבועות וערב ראש השנה קודם חצות אף שאין אומרים תחנון מותר לומר צדוק הדין על חכם בפניו וכן בתשעה באב ג"כ אומרים לחכם בפניו (א"ח סי' ת"כ):