אור ברסלב
דרך החיים הלכות אבל

דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

הלכות אבל

הלכות מזוזה

הלכות גוסס בר מינן ואם לטלטל מת בשבת

א מצוה לעמוד על האדם בשעת יציאת הנפש ואין מעמצין את עיניו עד שתצא נפשו וכל המעמץ את עיניו קודם שתצא נפשו או אפילו רק שנגע בו הרי זה שופך דמים. וכן אסור לעשות שום מעשה הגורם שימות מהרה אפילו להניח מפתחות ביהכ"נ כדי שיפרד מהרה אסור אבל להסיר המונע מרחוק כגון קול דופק חוטב עצים מותר (בי"ד סי' של"ט):

ב בשעת מיתה יזהרו העומדים שם לראות שלא יצא שום אבר מהמת חוץ למטה דהיינו שיתקנו המטה באופן שלא יוציא שום אבר חוץ למטה ואם הוציא אסורין להחזיר כי אסור ליגע בו (ט"ז שם):

ג כל העומדים בשעת יציאת נשמה אפילו על קטן ואשה חייבין לקרוע קריעה מועטת ואפילו מן הצד סגי (סימן שמ"ו):

ד אסור לטלטל המת בשבת אפילו לצורך כהנים או לצורך מצוה או לצורך חתונה רק ע"י עכו"ם אם הקרובים רוצים אבל אין יכול לכוף הקרובים להוציאו ע"י עכו"ם ואם הוא נפל כופין את הקרובים להוציאו בשבת ע"י עכו"ם וכ"ש בחול בשביל הכהן שיכנס לבית אפי' אין הכהן חולה (סי' שע"א וא"ח סי' שי"א):

ה אם יש שני מתים אם אחד ת"ח ואחד ע"ה מוציאין את הת"ח תחלה אפילו אם הע"ה מת קודם לת"ח. איש ואשה שמתו מוציאין את האשה תחלה אפילו מת האיש קודם משום שקרובה לניוול ואם שני המתים שוין מוציאין קודם מי שמת תחילה (סי' שנ"ד):

דיני טומאת כהן לקרובים

א כהן אסור להטמא למת אבל נשים וחללים אין מוזהרין. ואפי' כהן מצוה להטמא לקרובים היינו לאביו ולאמו אפי' נתחללה ובנו או בתו ואחיו שהם משלשים יום ואילך שאינן נפלים ואפילו הן פסולין רק שלא באו משפחה ונכרית ואחותו מן האב אבל מן האם לא ודוקא אחותו הבתולה שאינה ארוסה ונשואה ולאשתו הכשירה לו. ואין מיטמאין רק לצורך קבורה כגון להכין ארון ותכריכין ולפ"ז בשבת שאין בו צורך קבורה אסור להיות הכהן בבית שהמת בו אף שהוא מת שמצווה להטמא לו (י"ד סי' שע"ג) (ונ"ל בחול מותר להיות בבית המת שמצווה להטמא לו אף שהאחרים עסוקין עמו מ"מ צריך להיות שם שאפשר שיצטרכו שום דבר לצורך ארון ותכריכין וכדומה הוי לצורך קבורה ומותר להיות שם) ולהרוג אין כהן מיטמא משום דנקרא מת חסר וכן אחר הקבורה אסור להטמא ותיכף כשנסתם הגולל בקבר אסור להטמא להם עוד וכן כהן שנשא המטה של אחד מהקרובים אם יצטרך בחזרה לילך על קבר אחר יתן לאחר לישא שם על הקברות כדי שלא יצטרך לטמא א"ע על הקברות בחזרה (שם):

ב אם הכהן עומד בבית חולה שאינו קרובו ורואה שהוא גוסס צריך לצאת מן הבית אבל אם הכהן ישן שם א"צ להקיצו משנתו וכן אם הקיצוהו משנתו והגידו לו שהוא גוסס והוא ערום מותר ללבוש עצמו תחלה (סי' ש"ע) ואם הגידו לו שמת צריך לצאת ערום וכן אם הוא ישן צריך להקיצו תיכף ולא יגידו לו שמת רק יאמרו שיצא כדי שיוכל להלביש עצמו מקודם וכן אם הוא בבתים הסמוכין לאהל המת שהטומאה באה שם ג"כ הדין כן אכן אם יכול לסגור הפתחים שהכהן שם מותר להלביש עצמו בעוד שהדלת סגור וכן אם יכולין לסגור הבית שהמת מוטל שם באופן שלא יהיה שם פותח טפח מותר הכהן להלביש עצמו תחילה ואח"כ יצא משום דאז אין בו רק טומאה דרבנן משום סוף הטומאה לצאת (ובזה אפשר ליישב הש"ך בסימן שע"ב ממה שהשיג עליו המ"א בא"ח סימן שמ"ג ואין כאן מקום להאריך):

ג אסור לכהן לילך בביה"ק או בתוך ארבע אמות של מת או של קבר שאין לו מחיצות גבוהין עשרה או חריץ עמוק עשרה טפחים. אשת כהן מעוברת מותרת לישב באהל המת משום דטהרה בלוע אינה מיטמאה (מ"א סי' שמ"ג):

דין טהרה ודין הרוג ודין יולדת שמתה

א לאחר שטהרו המת לא יניחו אותו באותו מקום שטהרוהו רק ישכבוהו נגד הפתח לפנים מן הבית (צוואת ר"י חסיד):

ב אין מהפכין הדף שטהרוהו עליו כי יש סכנה בדבר פן ימות אחד תוך ג' ימים (שם):

ג אם מצאו הרוג ישראל שמת אפילו אם אין שם שום חבורה ופצע וגם אין עליו שום ליכלוך דם אין מטהרין אותו וקוברין אותו בבגדיו שנמצא הרוג ואפי' במנעליו כדי להעלות חימה ולנקום נקם רק הסובב לובשין על הבגדים למעלה והעפר המלוכלך בדם צריכין לחפור במרא וחצינא לקבור העפר עמו והיכא דהכהו עכו"ם מכת רצח ומצאוהו אי ופשטו את בגדיו ונסתלק הדם דינו כמו נפל מהגג שיתבאר דינו בסמוך (סי' שס"ד):

ד הנטבעים במים או המתים מחמת קור ושלג מלבישין אותן תכריכין ומטהרין אותן (ש"ך):

ה נפל מאליו ומת אם יש פצעים בגופו המוציאים דם ויש לחוש שמא נבלע הדם בבגדיו אין חולצין ממנו בגדיו אפילו מנעליו ומלבישין אותו למעלה הסדין שקורין סובב אבל כשאין פצעים בגופו ואין שם דם פושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכים כשאר מתים ואפילו אם יש פצעים בגופו אם מצאוהו חי ופשטו בגדיו ונסתלק הדם מגופו ומת אחר כמה ימים מטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין רק שיש ליזהר בבגדים המלוכלכים בדם משום חשש שמא נבלע בהן דם הנפש וכן העפר שמובלע בה הדם צריך לחפור במרא וחצינא ולקבור עמו (שם):

ו יולדת שמתה מן הדין אין לטהרה רק לקברה כאשר נמצאה אבל המנהג הפשוט לפשוט בגדיה ולטהרה **([נ"ל שצ"ל ולהלבישה תכריכים ואח"כ מלבישין בגדיה למעלה מהתכריכים ולמעלה מהן הסדין].)** ולהלבישה בגד אחר ותכריכין על הבגדים ועכ"פ צריכין הנשים ליזהר שלא להעביר ממנה שום ליכלוך דם שהוא איסור גמור וגם לקבור עמה כל הבגדים המלוכלכים בדם ונקראת יולדת לנהוג עמה כך כל ד' שבועות אחר לידתה ולא יותר אבל לענין הדם יש ליזהר כ"ז שהדם שופע ממנה בעת מותה מחמת חבלי לידה לקבור הדם וכל מה שעליו הדם (שם):

דיני צדוק הדין

א המנהג כשמגיעים עם המת סמוך לקברות מעמידין אותו ג"פ ובכל פעם ילך עמו ד' אמות כדי להבריח ממנו רוחות הטומאה שלא להכנס עמו לקבורה ובימים שא"א צ"ה א"צ להעמיד אותו כי ביום זה אין כ"כ רוחות הטומאה מצוי' (סימן שנ"ח בע"ז):

ב תינוק בן למ"ד יום שמת אומרים עליו צדוק הדין (סי' שנ"ד):

ג אם קברו את המת בלילה א"א לא צ"ה ולא קדיש (סימן ת"א):

ד א"א צ"ה בכל הימים שא"א בו תחנון וכן א"א בו קדיש וכן בט"ב א"א צ"ה וכן בע"ש ועי"ט אחר חצות א"א אבל בער"ח וערב חנוכה ותענית אסתר אומרים אפי' אחר חצות ולחכם בפניו ג"כ א"א בימים ההם רק בל"ג בעומר וימים שאחר ר"ח סיון לשבועות וערב ראש השנה קודם חצות אף שאין אומרים תחנון מותר לומר צדוק הדין על חכם בפניו וכן בתשעה באב ג"כ אומרים לחכם בפניו (א"ח סי' ת"כ):

דיני קריעה ועל איזה מתים חייבין בקריעה

א על אלו מתים חייבין לקרוע על אביו ואמו. ובנו ובתו. אחיו ואחותו שמתו אחר שלשים יום ללידתן (אבל ביום ל' לא) בין שהאחוה הוא מן האב או מן האם אפילו פסולים רק שאינם באים משפחה ונכרית. ואיש על אשתו ואשה על בעלה. וחייבין לקרוע מעומד ואם קרע מיושב צריך לחזור ולקרוע (סי' ש"מ):

ב במקום הקריעה מלפניו ואם קרע במקום אחר לא יצא וצריך לקרוע השפה (שם):

ההפרש בקריעה לאביו ולאמו או לשאר קרובים

א על אביו ואמו קורע בצד שמאל מפני שצריך לגלות את לבו והלב הוא בשמאל ועל שאר קרובים בצד ימין (שם):

ב על כל המתים רצה קורע ביד רצה בכלי ועל אביו ואמו ביד דוקא (שם):

ג על כל המתים קורע טפח בבגד העליון ודיו ועל אביו ואמו קורע כל הבגדים עד לבו חוץ מהכתונת וכן כל המלבושים שאין דרך בני אדם לילך לשוק בלא זה צריך קריעה ושיעור כל הקריעות טפח (שם):

ד על כל המתים יכול לקרוע בצינעא ועל אביו ואמו צריך קריעה בפרהסיא (שם):

ה על כל המתים אם רוצה להחליף תוך ז' מלבושים אחרים בחול מחליף ואינו קורע ועל אביו ואמו אם מחליף תוך ז' בחול קורע כל הבגדים שמחליף ואינו תופרן לעולם אכן כשמחליף. על שבת בגדי חול אחרים אפי' על אביו ואמו א"צ לקרוע אבל בגדי שבת אסור ללבוש אפי' בשבת (שם בש"ך):

ו על כל המתים תופר לגמרי לאחר ל' ותוך ל' אסור אפי' לשלול דהיינו תפירה בלתי שוה [ואפילו לחבר ראש הקריעה במחט] ועל אביו ואמו אינו מאחה לעולם רק שולל לאחר ל' יום ואשה יכולה לשלול לאלתר מפני כבודה וכ"ז שאסור לשלול דהיינו תוך ל' אפילו על שאר קרובים אסור לחבר ראש הקריעה ע"י מחט כ' הט"ז בשם הב"ח דאם בא לחתוך סביבות הקריעה ולהשליכו ולהושיב שם חתיכת בגד אחר שרי לאחר י"ב חודש דאין זה בכלל איחוי הקריעה כלל (שם):

ז הרגל מבטל גזירת ל' אף לענין קריעה ולכן אם פגע הרגל תוך ל' יום בשאר קרובים יכול לתפור לגמרי בערב הרגל לאחר מנחה ובאביו ואמו יכול לשלול (שם בש"ך):

ח על כל המתים אם לא שמע עד אחר ל' אינו קורע ועל אביו ואמו קורע לעולם כל בגדיו שהיו עליו בשעת השמועה אפי' שמע אחר ל' אבל אותן שמחליף אחר השמועה אינו קורע וכן אם לא היה לבוש מלבושים שלו בשעת מיתה רק בשאולין שלא היה יכול לקיים מצות קריעה ונזדמן לו מלבוש תוך ז' קורע אבל לאחר ז' אינו קורע בשאר מתים אבל באביו ואמו קורע לעולם ודי ג"כ בבגד אחד שהוא שלו ולא יותר (שם בש"ך בשם הרמב"ן):

ט אותן הקריעות שאסור לתפור אפילו מכר בגד זה לאחר הלוקח אסור לתפרן לפיכך אם בא למכרן צריך להודיע ואם מכרן סתם בלא ידיעה הלוקח אסור לתפרן שמא קריעה זו על אביו ואמו הוא שאסור לתפרן לעולם (שם):

י קרע על מת ובתוך ז' מת לו מת אחר מרחיק כג' אצבעות מן הקרע הא' וקורע טפח או שמוסיף על הקרע הראשון אשון טפח אבל אחר ז' כ"ז שהבגד קרוע עליו מוסיף עליו כל שהוא ואפילו אם המת הראשון היה אביו או אמו ואחר ז' מת לו א' משאר קרובים כ"ז שהבגד עליו מוסיף עליו כל שהוא אבל אם מתחלה מת א' משאר קרובים ואח"כ מת אביו או אמו אפי' אחר ז' צריך להרחיק ג' אצבעות ולקרוע כדינו שאין אביו ואמו בתוספות וה"ה אם מת אביו מתחילה ואח"כ אמו צריך קריעה חדשה (שם):

יא מת לו אביו ואמו כאחד או ששמע שמועה אחת על שניהם כא' קורע קרע אחד לשניהם וכן אם מתו שנים מן הקרובים כא' קורע קריעה אחת לשניהם אבל אם מתו לו אביו או אמו ואחד משאר קרובים כאחד קורע תחילה על אביו ואמו ואח"כ מרחיק ג' אצבעות וקורע על האחר טפח (שם):

יב היה לו חולה ונתעלף וסבר שמת וקרע עליו ואח"כ מת אם תכ"ד מת יצא בקריעה ראשונה ואם לאו צריך לחזור ולקרוע בתוך ג' אצבעות (שם):

יג אסור לקרוע בי"ט אפילו בי"ט שני אבל בחוה"מ קורע אפילו על שאר קרובים ואם שמע שמועה רחוקה בחוה"מ אין קורעין בחוה"מ אפילו על אב ואם רק אחר הרגל וכן אם נקבר בי"ט אין קורעין אפי' בחוה"מ רק אחר יו"ט (שם):

יד קטן שמת לו מת אם לא הגיע לחינוך קורעין קריעה כל דהוא משום ע"נ אבל קטן שהגיע לחינוך מצוה לקרוע כגדולים (שם):

דיני אונן

א מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו בחול הרי הוא אונן ופטור מתפלה וק"ש [ומיהו אם יש מתעסקין זולת היתום מותר לו לילך לבהכ"נ לומר קדיש על אביו ומכ"ש בשבת וי"ט ודוקא כשאין אבלים אחרים אבל כשיש אבלים אחרים לא] [ט"ז סי' ע"א ופ"מ] ופטור מכל הברכות [מיהו אם נקבר המת לאחר שאכל ועדיין לא עבר הזמן שיתעכל המזון חייב לברך ברכת המזון וכן באשר יצר אם עשה צרכיו בעודו אונן חייב לברך אשר יצר אחר שנקבר המת אפילו כל היום דדמי להבדלה אם לא הבדיל יום ראשון בעודו אונן מבדיל ביום שני משום דכך המשך החיוב של הבדלה ואינו מטעם השלמה דנימא כל שפטור מן החיוב פטור מהשלמה כמו שמבאר הרא"ש סוף מ"ק ור"פ מי שמתו ה"נ כל שלא נתעכל המזון עדיין זמן המשכת חיוב בהמ"ז וכן באשר יצר אפי' כל היום יכול לברך כנ"ל] אפי' ברכת הנהנין ומכל המצות האמורות בתורה עד שיקברוהו וישליך עפר על המת ואם יש חבורה בעיר שנוהגין שכתפים מיוחדין להוציא המת ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ימסרוהו להם והם יקברוהו משמסרו להם חייב בכל המצות (פ"מ סי' ע"א) וכן מקום שמוליכין המת מעיר לעיר אם מקום קרוב הוא הוי אונן אבל אם המקום רחוק כגון מהלך ב' ימים מותר עד שיבואו לעיר קבורתו (י"ד סי' שמ"א לענין בשר ויין דמותר וכבר כתב הרב"י בא"ח סי' ע"א דזה וזה שוין ע"ש וכן ראיתי להרב בעל דגול מרבבה בי"ד סי' שמ"א ע"ש):

ב ואם עבר זמן תפלה אחת בעוד שהוא אונן כפי שנתבאר לעיל סעיף א' א"צ להשלים אותה תפלה בתפלה הסמוכה כגון שהי' מתו מוטל לפניו מעלות השחר והאיר כל פני המזרח (א"ר סי' פ"ט וע"ש בדיני תפלה) עד אחר חצות [ולא יתפלל בהחצי שעה שלאחר חצות עד זמן מנחה גדולה כמ"ש הב"י ורוב האחרונים] לא ישלים במנחה דל"ד לשכח או נאנס ולא התפלל שחרית דמשלימה במנחה דהתם באמת היה החיוב רק שע"י סבה לא התפלל משא"כ כאן דהוי פטור מדין (עיין סימן ע"א בא"ר וביו"ד סי' שמ"א) וכן הדין במנחה ובמעריב:

ג וה"מ אם היה מתו מוטל לפניו מעת התחלת חיוב התפלה עד השלמת זמנה כמו שנתבאר סעיף ב' אבל אם מת לאחר שכבר התחיל החיוב עליו כגון אם לאחר שהאיר כל פני המזרח אע"פ שלא קברוהו עד אחר חצות משלים בזמן מנחה דהואיל וחל עליו החיוב מתחלת עת שבא זמן התפלה אעפ"י שלא היה שהות לגמור התפלה מ"מ כיון שחל עליו החיוב חייב להשלים אח"כ בזמן מנחה [דהא הרא"ש פ' מי שמתו מדמה לחיגר דל"ל תשלומי' ע"ש והנה הכ"מ פ"ב דחגיגה ה"ה כ' דהיכא שנטמא לאחר שעלה ע"ה כיון דחל עליו החיוב צריך להשלים א"כ ה"נ דכוותי'] [עיין רמב"ם ה' חגיגה פ"ב ה"ה וכ"מ שם ותמצא מבואר כאשר כתבתי ודו"ק] (שם):

ד ואם נמשך אנינות עד סמוך לסוף זמן ק"ש שהוא עד רביע היום כפי ערך השעות של יום [כמ"ש לעיל בהלכות ק"ש ע"ש] ואם יתפלל כסדר יעבור הזמן של ק"ש יקרא ק"ש בלא ברכות ואח"כ יתפלל כסדר ויקרא עוד הפעם ק"ש עם הברכות [עיין סי' נ"ח דאם קרא ק"ש שלא בזמנה יקרא אח"כ עם ברכותי'] ואם נמשך עד לאחר ארבע שעות הברכות שחר דהיינו מה שקודם ב"ש לא יאמרם אף שיש לו פנאי (עמ"א ר"ס ע"א) וביאור דבריו שם שכיון שאמרו בגמרא לכל אלו הברכות זמן כמ"ש כשנועל מנעליו מברך כו' ואף שקי"ל בסימן מ"ו דעל צורך העולם הוא מברך ואף אם ניעור כל הלילה מברכים על צרכי העולם היינו עד זמן קימה שהוא שליש היום כמו בק"ש ע' סי' נ"ח זולת ברכת התורה וברכת שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה אותן הברכות יברך (ולא יניח תפילין ע' יו"ד סי' שפ"ח) ויתפלל כסדר (ואלו הברכות זמנן כל היום ואפי' אחר חצות אם נקבר יאמרם):

ה אם נמשך עד סמוך לזמן תפלה שהוא עד שליש היום כמו שנתבאר לעיל בדיני תפלה ואם יתפלל כסדר יעבור זמן התפלה ויצטרך להתפלל ש"ע אחר שליש היום יתפלל באופן שנתבאר לעיל בדין איחר לבא לבהכ"נ סעיף א' ואילך כסדר ע"ש ה"נ יתפלל כמבואר שם דאם אין לו פנאי בכדי להתפלל עם הציבור ידלג ה"נ ידלג בכדי להתפלל שמ"ע קודם שליש היום ואם יש לו שהות יתפלל הקודם קודם כמבואר שם ואם השעה דחוקה לו שאם יתפלל מברכת היוצר יצטרך להשלים תפלת שמ"ע אחר שליש היום ואם יתפלל שמ"ע לבד לא יוכל לברך הברכות יוצר אור ואהבה רבה ואמת ויציב עד גאל ישראל קודם שליש היום ותו לא יוכל לאמרם דכבר עבר זמנן אבל התפלה אף שיעבור שליש היום ולא יהי' לו שכר תפלה בזמנה מ"מ יהי' לו שכר תפלה שלא בזמנה וגם בכדי להסמיך גאולה לתפלה מוטב שיברך הברכות קודם שליש היום והתפל' לאחר שליש היום ואח"כ לא יאמר עוד ברכות פסוקי דזמרה רק פסוקי דזמרה בלא ברכות כמו שנתבאר לעיל בדיני איחר לבא ע"ש:

ו אם יש להאונן בן למול מלין אותו בבהכ"נ קודם עלינו כמו שאר פעמים וגם האונן מותר ליכנס לבהכ"נ רק לא יברך ברכת להכניסו רק הסנדק יברך מיהו אם אפשר למהר לקברו קודם שיצא מבהכ"נ בשחרית יש לקברו (ט"ז סי' שמ"א ביו"ד וא"ר סי' קל"ב) ולענין לקרות לאונן לתורה נתבאר לעיל בדיני קה"ת ע"ש:

ז מי שמת לו מת בשבת אינו נוהג בעצמו דיני אנינות כלל וחייב בכל המצות [זולת דברים שבצינעא] וכן ביוה"כ ולילי יו"ט ולילי פורים שקורין את המגילה (ועיין בזה בש"ע א"ח ס"ס תרצ"ו) אבל ביו"ט ראשון אם רוצה לקברו ע"י עממין פטור או אפילו בי"ט שני אפילו אינו רוצה לקוברו עתה ג"כ פטור אם לא שא"א לקוברו ע"י אונס או מחמת איד עכו"ם [ע' מ"א סי' תקמ"ח וא"ר שם] אבל בלילי י"ט יקדש ויתפלל הכל ואין בו דין אונן [ע"ש וכן הסכמות רוב אחרונים] ואם מת בשבת ולא קברוהו במ"ש יבדיל ביום א' וה"ה אם לא קברוהו עד יום ג' יבדיל ביום ג' ותו לא אבל לא יברך על נר ובשמים (סי' רצ"ט ע"ש וע' יו"ד סי' שמ"א) ולא יאכל בפני המת אפי' בשבת משום לועג לרש אלא יאכל בבית אחר ואם אין לו בית אחר יעשה מחיצה שאינ' נופלת ברוח מצויה אפי' בהפסק סדין ואם אין לו סדין יחזיר פניו ויאכל (ע' יו"ד סו' שמ"א):

ח אבל ביום ראשון (אפי' ביום שנקבר שאינו יום המיתה כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמים) (א"ר סי' ל"ח) לא יניח תפילין אבל אם מת או נקבר בחוה"מ מניח תפילין בין בחוה"מ בין אחר המועד אף שהוא יום ראשון לאבילות מ"מ כבר נחמוהו מנחמים במועד (שם) וכן כשנקבר בי"ט שני יניח תפילין אחר המועד דיו"ט עולה למנין שבעה ויום שאחר המועד יחשב לשני (פ"מ א"ח סי' ע"ב) וכן אם שמע שמועה קרובה [דהיינו בתוך שלשים אפי' ביום שלשים עצמו]. ג"כ פטור (יו"ד סי' שפ"ח וסי' ת"ב) ואפי' בא לו שמועה קרובה בשכבר הניח תפילין והתחיל להתפלל חולץ אבל אם שמע שמועה רחוקה (דהיינו לאחר ל') באמצע פסוקי דזמרה וכה"ג לא יחלצן רק יחלוץ מנעליו (ע"ש ובא"ר סי' קל"ב) אבל אם שמע בלילה או נקבר בלילה אינו מניח תפילין ביום (א"ר סי' ל"ח):

ט כל זמן שאינו נקבר המת אינו חולץ מנעל וסנדל ואינו חייב בעטיפת הראש אך אסור לו לישב או לישן על גבי המטה אפי' כפויה וכ"ש שאסור בתשמיש המטה ואסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאלת שלום ותספורת ובמלאכה אבל מותר לצאת מפתח ביתו והטעם דודאי יותר מר הוא קודם שנקבר ומוטל לפניו ולא התירו לו רק דברים שצריך לו לעסוק בצרכי הקבורה כגון לילך חוץ לביתו במנעל ובסנדל לכן התירו לו אותן הדברים אף בשעה שאין צריך לצרכי הקבורה ונתבאר לעיל בהלכות צדוק הדין:

י מי שמת בתפיסה ולא ניתן לקבורה אינו חל על הקרובים לא אנינות ולא אבילות ומותרין אפי' בתשמיש (רמב"ן בת"ה ויו"ד סי' שמ"א) והא דגם אבילות לא חל עליהם הוא מטעם דאבילות אינו חל אלא אחר קבורה או אחר שנתייאשו מלקברו דהיינו שסוברים בדעתם שלא יקברוהו כלל כגון שהיתה הגזירה שלא יקברוהו כלל מחמת שנאה ולא מחמת ממון שאז אין עשוי להתבטל אבל כשהוא מחמת ממון אף שהמושל רוצה ממון הרבה מ"מ חשוב כלא נתייאשו:

יא הא דלא חל אנינות כשלא מניחין את המת לקברו היינו שהמת אינו ברשותם וסוברים שלא יקברו אותו כלל אבל אם המת ברשותם ואין מניחים לקברו יום או יומים אף שיודע שיעכבוהו מלקוברו יום או יומים חשוב כאלו לא נתייאשו וחל עליהם אנינות:

יב וכן מי שנהרג בדרך או גררתו חי' או שטפו נהר ולא נתייאשו מלקברו אין חל על הקרובים לא דין אנינות ולא דין אבילות ומונים לו שבעה ושלשים מיום שנתייאשו מלקברו (י"ד סי' שמ"א):

יג וכל הני דינים אם אחר שנתייאשו מצאוהו או שניתן להם רשות אין עליהם אנינות כמו במלקט עצמות (בסי' ת"ג):

יד אם הקרובים בתפיסה אין חל עליהם דין אנינות אבל אבילות חל עליהם אחר הקבורה (י"ד סי' שמ"א):

דיני קבורה

א אין קוברין ב' מתים זע"ז או זה אצל זה ולא ב' ארונות זע"ז אא"כ יש ו' טפחים הפסק עפר שזהו שיעור דופן שיכול לעמוד בעצמו ואין דופן הארון מצטרף דבעי' הפסק עפר ו' טפחים אבל יכול לקבור איש או אשה עם בניהם או בנותם או עם בן בניהם או בת בניהם ואח ואחות שהם קטנים בני ג' שנים ביחד (סי' שס"ב ועיין בב"י בטור י"ד):

ב אם מצאו נסרים או חרסים בשעת חפירות קרקע או עצם אדם מחזירין העפר למקומו וחופרין במקום אחר דאסור לקבור המת אפי' בצד עצמות ולא עצמות בצד המת וכן אסור לפנות העצם למקום אחר ולכן מחזירין העפר:

ג אסור לפתוח הקבר תיכף אחר שנסתם הגולל אפי' אם שכח לעשות בו איזה מנהג (שם):

ד שנים שהם שונאים זא"ז אין לקברם זה אצל זה אפילו כשיש ביניהם דופן ו' טפחים (שם):

ה קוברים אותו בציצית רק שקורעין אחת מן הציצית או שפוסלין את הציצית (סי' שנ"א):

ו כשעושין ארון שלם לבכורים ולכהנים יעשו נסר התחתון בענין שלא ימלא רחבו את רוחב הארון שיהיה נראה עפר משני צדדים (שם):

ז יש להבן להעצים עיני אביו ולשום חרסים עליהם (שם בש"ך בשם הדרישה):

ח מקפידין שלא ליקח מרא וחצינא מיד חבירו כשקוברין המת אלא זורקין ואח"כ לוקחין אותה וכן בשעת הנטילה אין ליטול הכלי מיד מי שרוחץ. ואחר שהניחוהו בקבר מהפכים את המטה שלשה פעמי' (חקר דעת):

דין מת ביו"ט א' וביו"ט ב'

א מת בי"ט ראשון לא יתעסקו בו ישראל ואפי' יסריח אם א"א ע"י עכו"ם אבל אם אפשר ע"י עכו"ם יתעסקו בו עכו"ם (אבל ע"י קראים אסור לקברו בי"ט א' משום דלפני עור לא תתן מכשול דאע"פ שחטא ישראל הוא) אפי' מת בו ביום ואפילו יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח אסור להלינו עד יו"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל וכל זה בעשיית קבר ארון ותכריכין אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר מותר ע"י ישראל אבל הכיסוי שמכסין את המת בעפר צריך לעשות ג"כ ע"י עכו"ם דמילוי גומא הוי כבונה (א"ח סי' תקכ"ו וע' ט"ז שם) וטוב ליזהר לטהרו ע"י קש ע"ג העור או נסר ולא ע"י בגד שלא יבואו לידי סחיטה (שם):

ב בשבת ויוה"כ לא יתעסקו בו כלל אפי' ע"י עכו"ם אפי' רק להוציאו מן הבית לבית אחר אסור אם לא לצורך מצוה או חתונה כמו שנתבאר בא"ח סי' שי"א ס"ב ע"ש דמותר לטלטלו ולהביאו לבית אחר ע"י עכו"ם ונתבאר דין זה לעיל בארוכה ע"ש:

ג מת בי"ט ב' אם אפשר ע"י עכו"ם יעשו ע"י עכו"ם חפירת הקבר ועשיית הארון והתכריכין וכן מה שמכסין אח"כ הקבר בעפר כמו בי"ט ראשון אבל אם א"א ע"י עכו"ם יתעסקו בו ישראל לכל מה שצריך כדרכו בחול וכן מותר לטהרו בסדינין ואין חוששין שמא יבאו לידי סחיטה רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים (שם). ודוקא שרוצה לקברו בו ביום אבל אם אין רוצה לקברו בו ביום אין עושין בו שום דבר איסור מלאכה ואפי' בטלטול אסור (א"ר שם דלא כמ"א) אפי' ע"י עכו"ם אם לא מחמה לצל ע"י ככר או תינוק (שם):

ד בי"ט שני אם אין עכו"ם להתעסק שמותר ע"י ישראל מ"מ אם יש בעיר א' שהכין לו תכריכין יקחו אצלו התכריכין שהם מתוקנים כדי שלא יצטרכו לחלל י"ט ב' (שם):

ה הקברנים אסורים ליקח שכר קברנות בי"ט וכן אסורים לקצץ הדמים עם בעל החנות בעד דמי הבגד שלוקח על התכריכין כדרך שעושה בחול שלא עשו חכמים י"ט כחול לגבי מת רק משום כבודו של מת שלא יהי' מוטל בבזיון אבל לשאר דברים אסור כמו י"ט רק היכא שצריך לקצץ כגון אם לוקח אצל בעל חנות עכו"ם בודאי הכל שרי (שם):

ו מותר להוליך המת בי"ט מעירו לעיר אחרת אם אין בעירו קברות ישראל כדי לקברו בקברות ישראל היינו י"ט א' ע"י עכו"ם ובי"ט ב' ע"י ישראל אפילו אם יכול לקברו במקום שמת מ"מ מותר כדי שיהיה נקבר בקברות ישראל אבל אם לא יקברוהו היום אסור להוליכו בי"ט כדי שיקברוהו למחר (שם). אם יש קברות בעיר וצוה להוליך אותו לקברות אבותיו אסור לחלל י"ט מחמת זה ואם יש לחוש שמא יסריח קוברין אותו במקומו ואי ליכא למיחש שמא יסריח מלינין אותו ומוליכין אותו לקברות אבותיו דמצוה לקיים דברי המת (שם):

ז מותר ללוות המת בי"ט א' בתוך התחום ובי"ט ב' אפי' חוץ לתחום מותר וחוזרין למקומן בו ביום אבל אסור לרכוב על בהמה כדי ללוות המת בי"ט ב' אפי' האבלים אבל הקברני' אם א"א להם לילך לקברו רק שצריכין לרכוב מותרים בי"ט ב' לרכוב על הבהמה ומ"מ לא ירכבו בעיר מפני האומות שיאמרו שמחללין י"ט (שם):

ח אם נודע לבני עיר אחת שישראל מת רחוק משם ד' או ה' ימים ולא ניתן לקבורה ומוטל בבזיון כגון בשדה אף שלא יוכלו להגיע אליו עד אחר המועד מותר לצאת לדרך בי"ט ב' כדי למהר קבורתו שלא יהא מוטל בבזיון אבל אם אינו מוטל בבזיון כגון בבית אין לחלל י"ט בשבילו אם לא יגיעו לקוברו בי"ט (שם):

ט כשמת בליל י"ט ב' דמתעסקים בו ישראל אם אין עכו"ם כשהוא אדם חשוב צריכין ללוותו וממתינים לו עד אחר התפלה וקוברין אותו קודם האכילה ובאם לאו מתאספין י' ב"א וקוברין אותו בשעה שהש"ץ אומר פיוטים ואם מת סמוך ליציאת ביהכ"נ והשיהוי עדיין זמן רב להכין התכריכין ועשיית הארון והקבר שעי"ז ימנעו משמחת י"ט יש לקברו אחר האכילה (שם):

י אין מוציאין המת סמוך לק"ש אפי' באדם חשוב בשאין שהות לקברו קודם שיגיע זמן ק"ש וקודם ק"ש של ערבית מוציאין ואם הוא מפלג המנחה ולמעלה דהיינו ט' שעות ומחצה זמניות קורין ק"ש תחלה ואח"כ מוציאין (א"ח סי' ע"ב):

דינים שאחר הקבורה

א אחר הקבורה מרחיקין ד"א מהקברות ואומרים קדיש דעתיד לחדתה עלמא כו' ותולשין עשבים בצרור עפרן וזורקין לאחורי ראשן ואומרים זכור כי עפר אנחנו וגם הוא רמז לתחיית המתים שיחיו מעפרן ויציצו ויפריחו כעשב השדה ורוחצין ידיהם במים ונוהגין בקצת מדינות לישב ז"פ אחר הרחיצה ואומרים בכל פעם ויהי נועם כו' יושב בסתר דהיינו בפעם א' אומרים עד מלת כי עם המלה ובפעם ב' יוסיף לומר מלאכיו ובפעם ג' עד יצוה ובפעם ד' עד לך ובפ"ה עד לשמרך ובפ"ו עד בכל ובפ"ז יסיים כל המזמור וכן כתב עט"ז שגם הוא נהג כן ומנהג אבותינו תורה ונהגו שלא ליכנס לבית אם לא רחץ ולא ישב ג"פ שלא יבואו רוחות הטומאה לביתו ובשעת רחיצת הידים יש לומר כפר לעמך ישראל כו' ויש לרחוץ גם הפנים ולומר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכשיקבר המת בי"ט יכולין לישב ג"פ כמו בחול וה"ה אם נקבר סמוך לשבת וכשחוזרין כבר קידש היום צריך לישב ג"כ ג"פ (שם):

דין סעודת הבראה לאיש ולאשה

א אבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו אבל בסעודה שניה אפילו ביום א' מותר לאכול משלו ומצוה על שכניו שיאכילוהו סעודה ראשונה משלהם כדי שלא יצטרך לאכול משלו ואם לא שלחו לו סעודת הבראה או שהוא יחידי בעיר אם יכול להתענות עד הלילה ולא לאכול טוב שיתענה ואם לאו שאינו יכול להתענות אין חייב לצער עצמו ומותר לאכול משלו (סי' שע"ח וע' בט"ז):

ב אשה שאירע לה אבל אין לאנשים להברותה אבל נשים מברים אותה ואשה נשואה שאירע לה אבל אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה כיון דבעלה חייב במזונותיה כשלה דמי וכן מי שיש לו סופר או שכיר ואוכל בשכרו ואירעם אבל לא יאכלו סעודה ראשונה משל בעה"ב אבל מי שזן יתום או עני בתוך ביתו או לבנו ובתו הגדולים בלי חיוב מזונות עליו ואירעם אבל יכולין לאכול סעודה ראשונה משל בעה"ב (שם):

ג אם האבל אינו אוכל ביום א' וכן אם נמשך ולא הברוהו עד הלילה מותר לאכול סעודה ראשונה משלו (שם):

ד אם נקבר המת בלילה אם אוכל סעודה ראשונה למחר מברין אותו וכן אינו מניח תפילין למחר משום דהיום הולך אחר הלילה והוי יום א' לענין שמתחיל האבילות למנות (שם):

ה אין מברין על הקטן אא"כ הוא בן ל' יום שלימות או קים לן ביה שכלו חדשיו (שם):

ו מי שנקבר בע"ש מט' שעות ולמעלה שאסור אז לקבוע סעודה אין מברין אותו משום כבוד שבת (שם):

ז אם שמע שמועה קרובה בשבת אין מברין אותו בשבת וכן ביום א' אין מברין מפני שכבר נדחה יום א' אין מברין אותו אח"כ וכן היכא שצריך למנות ז' ול' אחר הרגל אין מברין אותו ביום שיתחיל לנהוג האבילות (שם):

ח מברין על שמועה קרובה דהיינו ששמע תוך שלשים למיתתו ואין מברין על שמועה רחוקה דהיינו ששמע לאחר ל' יום (שם):

ט כיון שנקבר המת מותר לאכול בשר ולשתות יין מעט בתוך הסעודה כדי לשרות האכילה שבמעיו (שם):

י סעודת הבראה צריכין להברות אותו תחילה בביצים או בתבשיל של עדשים זכר לאבילות ואח"כ מותר לאכול כל צרכו (שם):

יא אבל מנודה אין מברין אותו ואין מנחמין אותו אבל מנודה שמת מברין אבליו ומנחמין אותם (סי' שע"א):

דין על איזה מת מתאבלין

א על אלו מתים מתאבלין. אביו. ואמו. בנו. ובתו. ואחיו. ואחותו. בין מאביו בין מאמו. בין בתולה בין נשואה. ואשתו דוקא שהיא כשירה ונשואה. אבל פסולה או אנוסה לא אבל בנו ובתו ואחיו ואחותו אפילו שהם פסולים מתאבלין עליהם אבל אם נולדו משפחה או נכרית אין מתאבלין עליהם. הגר אפי' על אמו שנתגיירה אינו מתאבל:

(סי' שע"ד):

ב קרובים הפסולין לעדות מראין מקצת אבילות עד אחר שבת הראשון. היינו שאין משנין בגדיהם בשבת ואין רוחצין בחמין וגם אין לחוף הראש רק במים פושרין וגם אין לאכול חוץ לביתו אפילו סעודת מצוה. אבל כתונת לבן אין למנוע לכבוד שבת גם אין לשנות מקומו בביהכ"נ (שם):

ג תינוק כל שלשים יום ויום שלשים בכלל אין מתאבלין עליו (שם):

דין אימתי מתחיל האבילות

א מאימתי חל האבילות משיקבר ונסת' סתימת הקבר בעפר מיד מתחיל האבילות ויש לחלוץ תיכף מנעליו בביה"ק ואם צריך לילך מביה"ק לביתו בין שכונת עכו"ם א"צ לחלוץ שם רק יתן עפר במנעליו וכשיבוא לביתו יחלוץ אותם [סי' שע"ה שפ"ב]:

ב אם הקברות סמוך לעיר והאבלים חזרו משער העיר ולא הלכו עם המת לביה"ק אין מונין ז' ול' עד שיאמרו להם שנסתם הגולל (ש"ך) ונלענ"ד שא"צ לינהג אבילות עד שנודע שנסתם הגולל אבל אם חלצו הסנדל ונהגו אבילות קודם שבאו הקוברים מבית הקברות והי' סמוך לחשכה ואח"כ באו הקוברים מבה"ק בלילה ואמרו שנסתם הגולל כשהיה יום קצת אף שהאבלים לא ידעו מזה רק שמספק נהגו אבילות עולה להם למנין שבעה ושלשים כן מוכח ממה שכתב רמ"א שאם הי' סבור שנסתם הגולל והתחיל להתאבל ואח"כ נודע לו שטעה חוזר ומתחיל באבילות מחדש משמע שאם אח"כ נודע לו שנהג אבילות כדין עולה לו מה שהתאבל וכן הקובר מתו בערב הרגל והוא סמוך לחשיכה יכולין האבלים שאין הולכין לבית הקברות לחלוץ מנעלים תיכף ואח"כ כשיבאו הקוברים מבית הקברות ויאמרו שנסתם הגולל כשהיה קצת יום מבטל הרגל את האבילות של שבעה:

ג אם שולחין את המת לעיר אחרת משיחזרו פניהם מללוות מתחיל האבילות למנות מיום זה שבעה ושלשי' ואם גדול הבית הולך עם המת (ולקמן יתבאר מי נקרא גדול הבית) הכל נגררין אחריו ואין מתחילין למנות אלא משנקבר אבל אם גדול הבית נשאר בכאן וקטן הולך עם המת אין הקטן נגרר אחר הגדול לקולא למנות תיכף משיוציא המת מהבית (שם) ונראה דאם גדול הבית הולך עם המת דהדין דאף אותן שבבית מונין משיקבר לכתחילה אין צריכי' לנהוג אבילות עד שנודע להם שנקבר ואם נהגו מקודם אבילות מספק ואח"כ נודע להם היום שנקבר בו עולה להם מספק הימים שנהגו אחר הקבורה אבל אם לא נהגו אבילות צריכין למנות מיום שהתחילו לנהוג (ואין דומה לזלזל במקצת ימים דסי' שצ"ו דא"צ להשלים כיון דכאן פטורין מספק קודם שנודע כנלע"ד):

ד והא דאותן שבבית אין מונין עד שנקבר כשהלך גדול הבית עם המת דוקא כשיכולין לבוא אל הקבר תוך שלשה ימים אבל ברחוק מזה אותן שבבית מונין תיכף משיצא (שם):

ה היכא דאין אותן שבבית מונין אלא משנקבר הימים שבינתיים אינו נוהג לו אבילות ולא אנינות ומותרין בבשר ויין וחייב בכל המצות דחשוב כמסרו לרבים דסימן שמ"א אבל אסור לישב במטה ואסור בתשמיש וברחיצה וסיכה ושמחה ושאלות שלום וכן הדין בכל מקום בימים שאין נוהג אבילות בין מיתה להתחלת מנין ימי אבילות מלבד במת בתפיסה או בדרך ולא נתייאשו מלבקשו שלא חל עליהן אנינות ואבילות מותרים אפי' בתשמיש (רמב"ן בספר תורת האדם שער מי שמתו מוטל לפניו):

ו אם שלחו המת לעיר אחרת במקום שאותן שבבית מתחילין משיצא המת מהבית והתחילו למנות אבילות ואח"כ נתפס המת ולא ניתן לקבורה זמן ארוך אין צריכים להפסוק האבילות וא"ל להתאבל פעם אחרת אחר הקבורה אחר שהתחלת האבילות היה כדין:

ז והא דאותן שהלכו עם המת לעיר אחרת מונים מיום שנקבר דוקא שלא חזרו אותן שהלכו לביה"ק אצל אותן שנשארו בבית אבל אם חזרו אצלם אפילו באו מביה"ק אצל האבלים הנשארים ביום הז' למנין אבילות שלהן קודם שעמדו המנחמים מהם שהנשארים עדיין נוהגים אבילות קצת גם אותן שבאו מונין עמהם ואין חילוק בין אם גדולים בין אם הקטנים הלכו לבית הקברות וחזרו וכן אם הביה"ק רחוק או קרוב אבל ביום הז' אחר שעמדו המנחמים מאצלם שפסק אבילותם מאותן הנשארים בבית אזי הבאין מביה"ק מונין לעצמן משעה שנסתם הגולל (שם):

ח מי שמת לו קרוב ונודע לו במקומו מונה לעצמו אפי' בא אח"כ למקום המת אצל גדול הבית שהתחיל כבר להתאבל לא נקצר אבילתו משום זה וכן אם בא אצל הקרובים ואינו במקום שמת המת ולא במקום קבורה מונה לעצמו משעה שנודע לו אבל אם לא ידע שמת לו מת עד שבא אל הקרובים שבמקום המת או במקום הקבורה אם הוא במקום קרוב שהוא מהלך עשרה פרסאות אפי' בא ביום השביעי אם מצא מנחמים אצל הגדול אפי' שננערו לעמוד הואיל ומצא מנחמים שהאבלים נוהגים קצת אבילות מונה עמהם דכיון שהגדול מונה עמהם גם הוא מונה עמהם אבל אם לא מצא אצלן גדול הבית מונה לעצמו וכן גדול הבית שבא ממקום קרוב מונה לעצמו ואם הבא ממקום קרוב לא מצא גדול הבית מחמת שהלך עם המת לביה"ק אז הדין כך דאם חזר מבית הקברות אפי' ביום ז' כשיש מנחמים שהדין שגדול הבית מונה עמהם גם הבא ממקום קרוב מונה עמהם ואם לא חזר הגדול ביום ז' דמונה לעצמו גם הבא ממקום קרוב מונה לעצמו (שם):

ט איזה נקרא גדול הבית הוא על פי האומד כשאם היו עוסקין בעזבון המת היו הדברים נחתכין על פיו והיו כולם הולכין אחר עצתו אפילו הוא קטן בשנים נקרא גדול הבית ואפי' אינו יורש כגון שאמו בכאן והיא מנהגת הבית היא נקראת גדול הבית והבעל נקרא גדול הבית אם מתה אשתו ואם באו אביה ואחיה מונין עם הבעל (שם):

י מי שמתפלל ערבית ועדיין הוא יום ושמע שמת לו מת מונה מיום המחרת ואותו היום אין עולה לו אבל אם הוא לא התפלל עדיין רק הציבור התפללו ועדיין הוא יום אותו יום עולה לו ואם שמע ביום ל' אחר שהתפלל ערבית אז צריך למנות ז' ול' ולא אמרינן כיון שהתפלל ערבית הוי אז שמועה רחוקה דלקולא לא אמרינן דהוי לילה אבל יום ל' ששמע בו עולה למנין דממ"נ אם הוא יום עולה לו ליום א' ואם הוא לילה אז פטור מלמנות ז' ול' (ט"ז סי' ת"ב):

דין דברים שהאבל אסור בהם

א האבל כל ז' אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה (סי' ש"פ):

ב מלאכה כיצד כל ג' ימים אסור אפילו עני המתפרנס מהצדקה ואם אין לו מה יאכל עושה בצינעא בתוך ביתו ותבא מארה לשכניו שהצרכוהו לכך וכן אסור לעשות פרקמטיא אפי' לעשות ע"י אחרים אפי' ע"י עכו"ם או עבדים ושפחות שמעשה ידיהן שלו אסורין במלאכה אם לא בדבר האבד וצריך שאלת חכם וכן כתיבה אסור אם לא מה שמותר בחוה"מ לכתוב (שם):

ג מותר לקבל מלאכה בימי אבלו לעשותה אח"כ ובלבד שלא ישקול וימדוד (שם):

ד כיבוד הבית הדחת כוסות וקערות והצעת המעות אין בהם משום מלאכה לאבל וכן מותר לאשה שהיא אבילה לאפות ולבשל בימי אבלה כל הצריך לה ולב"ב וכן אשה המשרתת אצל בעה"ב אחר ואירעה אבל מותרת לאפות ולבשל ולעשות שאר צרכי הבית בין שהיא משרתת בשכר בין בחנם אבל אסורה המשרתת לעשות מלאכה שא"צ אלא להרויח וכ"ש שלא תצא מן הבית כדין אבל וכן שמש בהכ"נ שאירעו אבל אסור לו לילך לבהכ"נ ולשמש בצרכי הקהל (שם):

דין איסור רחיצה וסיכה לאבל

א אבל תוך ז' אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו מותר בצונן ואחר ז' עד שלשים מותר אפילו כל גופו בצונן אבל בחמין אסור ואפילו לחוף הראש בחמין אסור כל ל' (סי' שפ"א וע' ש"ך שם):

ב יולדת אבילה שצריכה לרחוץ מותרת לרחוץ אפי' ביום א' של ז' מיהו אם אין לה צורך כ"כ יש להחמיר ביום א' של אבילות (שם):

ג מי שתכפוהו אבילות שאירעו ב' אבילות זה אחר זה מותר לרחוץ כל גופו בצונן (שם):

ד נדה שנזדמנה טבילתה תוך ז' אינה טובלת אבל ללבוש לבנים מותרת בימי אבלה ותלבוש ותציע לבנים כדרכה בשאר ימות השנה רק הרחיצה תשנה קצת שלא תרחוץ רק באותו מקום ובין ירכותיה בין בחמין בין בצונן ואחר ז' עד ל' מותרת לטבול כדרכה בשאר ימות השנה ומותרת ליטול הצפרנים בעצמה בסכין כדרכה בשאר ימות השנה (שם):

דין איסור נעילת הסנדל

א אבל אסור בנעילת הסנדל כל ז' ודוקא של עור אבל אנפלאות של בגד או של גמי או של שער או של עץ מותר ואם הוא של עץ ומחופה עור אסור (סי' שפ"ב):

ב יולדת מותרת לנעול מנעל כל ל' מפני שהצינה קשה לה וה"ה חולה ומי שיש לו מכה ברגליו (שם):

ג אבל שהיה מהלו בדרך מותר בנעילת הסנדל וכשיגיע לעיר חולץ ואם היא עיר שרובה עכו"ם אין חולץ עד שמגיע לרחוב היהודים (שם):

דין איסור תשמישו המטה לאבל

א אבל אסור בתשמיש המטה וכן אסור בחיבוק ונישוק אבל בשאר דבר קורבה מותר כגון במזיגת הכוס והרחצת פניו ידיו ורגליו ומותרת לאכול עמו בקערה אחת בין באבילות דידיה בין באבילות דידה (סי' שפ"ג):

דין שהאבל אסור בתלמוד תורה כל ז'

א אבל כל ז' ימים אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים משנה גמרא הלכות ואגדות ומותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ובהלכות אבילות ובפ' אלו מגלחין והנ"מ בינו לבין עצמו אבל אינו לומד עם אחרים אלא הם נושאים ונותנים בה' אבילות והוא משיבן בשפה רפה (סי' שפ"ד):

ב אם רבים צריכין לו להתלמד כגון מלמד תינוקות מותר ללמוד עמהם ביום שלישי או אפילו מי שלומד עם גדולים אם הם צריכין לו מותר ללמוד עמהם וכן מותר להורות איסור והיתר ליחיד השואל אותו אפילו ביום א' אם אין אחר אלא הוא (שם):

ג האבל יכול להתפלל בימי אבלו להוציא רבים ידי חובתם (שם). ומצוה להתפלל שחרית וערבית במקום שמת שם ואפי' אין אבן שם כי יש בזה נחת רוח לנשמה (שם):

ד אבל שיש לו בנים קטנים אין לו לבטלם מלימודם דאין אבילות לקטן (שם)

ה ולענין לעלות לתורה כל ז' עיין לעיל בהל' קריאת התורה כי שם נתבאר הדין לנכון:

דין שאלת שלום בימי אבלו

א אבל אסור בשאילת שלום כל ימי אבלו כיצד ג' ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו לא ישיב להם ויודיעם שהוא אבל. מג' ועד ז' אינו שואל בשלום אחרים ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו משיב להם מז' ועד ל' אחרים אין שואלין בשלומו והוא שואל בשלום אחרים וכ"ש שמשיב. אחר ל' גם אחרים שואלין בשלומו אפי' הוא אבל על אביו ואמו (סי' שפ"ה):

ב מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת מותר לשאול אבל האבל נותן שלום לכל אדם בשבת שהוא מכלל דברים שבפרהסיא (שם):

דין כפיית המיטה

א עכשיו אין נוהגין בכפיית המטה ואסור לאבל לישב ע"ג מטה או ע"ג ספסל וכן אין ישן ע"ג מטה רק על הקרקע ובשעה שהמנחמים אצלו צריך להיות יושב ע"ג קרקע ובשעה שאין מנחמים אצלו מותר לו לעמוד ולילך בביתו (סי' שפ"ז):

דיני כיבוס ולבישת בגדים מכובסים בימי אבלו

א אבל אסור לכבס כסותו תוך ז' ואפילו ליתן לכובסת עכו"ם לכבס ולהניח לאחר אבילות אסור אבל בגדי קטנים שמת אביהם מותר לכבס וכן האבל שהיה כסותו בקיבולת בידי אחרים מכבס אותו כדרכו (סי' שפ"ט):

ב אסור ללבוש בגד מכובס בימי אבלו אפילו אחר שבעה ונוהגין שבתוך ז' אין לובשין אפילו לכבוד שבת ואחר שבעה לובש אחר תחלה הכתונת שעה מועטת ואח"כ לובש האבל ואפי' בחול ואפי' במגוהצין באבן חלקה ואם הוא מכובס במים לבד א"צ להלבישו לאחר תחילה ושרי ללבוש אחר ז' מיד (ש"ך שם):

ג אסור ללבוש תוך ל' בגדי שבת ועל אביו ואמו נהגו איסור כל י"ב חודש (שם):

דיני גילוח וסריקה באבל

א אבל אסור בגלוח שערו בימי אבלו כל שלשים ואם ישב לגלח ואמרו להמגלח או להמתגלח שמת לו מת מותר להשלים הגלוח משום כבוד הבריות ודוקא שאין אחר שם אבל אם יש שם ספר אחר ואמרו להספר שמת לו מת ישלים האחר (סימן ש"ץ):

ב אחר ל' מותר בגלוח שער אבל על אביו ואמו אסור עד שיגערו בו חבריו ונוהגין שמגלח שערו אחר כל ג' חדשים (שם):

ג אשה אבילה אסורה ג"כ בנטילת שער כל ל' (שם):

ד לסרוק ראשו במסרק מותר אפי' תוך שבעה (שם):

ה כשם שאסור לגלח כל שלשים כך אסור ליטול צפרניו כל שלשים בכלי אבל בידיו או בשיניו מותר (שם):

דין שהאבל אסור בכל מיני שמחה

א אבל אסור בשמחה לפיכך לא יקח תינוק בחיקו כל ז' שלא יבא לידי שחוק (סי' שצ"א):

ב אבל אסור לאכול בסעודת ברית מילה או פדיון הבן וסיום מסכתא וכ"ש בסעודת אירוסין ונשואין כל שלשים על שאר קרובים וכל י"ב חודש על אביו ואמו ובתוך ביתו אם יש סעודת מצוה מותר לאכול אבל בסעודת נשואין יש להחמיר שלא לאכול אפילו בתוך ביתו אבל אה משיא יתום או יתומה לש"ש מותר לאכול שאם לא יאכל שם יתבטל המעשה וכן מותר ללבוש בגדי שבת (שם):

ג אסור ליכנס לבית נשואין כל שלשים אפי' לשמוע הברכות שמברכין שם אבל בחופה שעושין בבית הכנסת ומברכין שם ברכת אירוסין ונשואין מותר לעמוד לשמוע הברכות אחר שלשים על אביו ואמו וכן יכול האבל לאחר שלשים לברך הברכות שמברכין תחת החופה וכן יכול להכניס החתן תחת החופה כדרך שנוהגין ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה ונקראים שושבינים ויכול ללבוש בגדי שבת ובלבד שיהא לאחר שלשים (שם)

ד אין לאכול בסעודת חבורות אנשים בלילה שביום המחרת יהיה לו יא"צ היינו יום שמת בו אביו או אמו (שם):

ה אבל שהוא סנדק או מוהל לאחר שלשים על אביו ואמו ילבש בגדי שבת עד לאחר המילה ויכול לאכול שם על הסעודה (שם):

דין שהאבל אסור כל ל' לישא אשה

א אבל אסור לישא אשה כל שלשים אפילו בלא סעודה וכן אפילו לארס אסור אבל שידוכין מותר אפילו ביום ראשון שהוא יום המיתה ולאחר שלשים אפילו על אביו ואמו מותר לישא אשה (סי' שצ"ב):

ב אם לא קיים מצות פריה ורביה מותר לישא תיכף אחר ז' אפילו באבילות דאב ואם (שם)

דין שהאבל אסור לצאת מביתו

א אבל אסור לצאת מביתו כל שבעה לטייל או לצורך מו"מ אבל אם שלח מושל אחריו או שצריך לילך לדרך או לצורך דבר האבד מותר וכן אם צריך למול את בנו הולך לבית הכנסת אפי' תוך שלשה אבל סנדק אבל לא יצא תוך שלשה ואחר שלשה יתפלל בביתו וכשמביאין התינוק למול הולך לביהכ"נ (סי' שצ"ג):

ב ואם האבל הוא מוהל דינו כמו סנדק כנ"ל ואי ליכא מוהל אחר בעיר מותר אפילו ביום ראשון (שם) ומותר לו לתקן הצפרנים וכן כל דבר מצוה שא"א לעשות בלא האבל מותר לו לצאת לקיים את המצוה (שם):

ג נוהגין שהאבל משנה מקומו בביהכ"נ אפילו בשבת כל י"ב חודש על אביו ואמו וכל שלשים על שאר קרובים (סימן שצ"ג):

דין שמועה רחוקה וקרובה

א מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב שחייב להתאבל עליו אם בתוך שלשים יום הגיע השמועה אפילו ביום ל' עצמו הרי זה שמועה קרובה וקורע וחייב לנהוג שבעת ימי אבילות מיום שהגיע לו השמועה ומונה שלשים ג"כ מיום השמועה ויום השמועה דינו כיום הקבורה לכל דבר ולא יניח תפילין ואותו השלשים יום שנקרא בהם שמועה קרובה היינו שמונין מיום הקבורה ולא מיום המיתה ואם הוא תוך שלשים לקבורה אף שהוא אחר שלשים למיתה הוי עדיין שמועה קרובה (סי' ת"ב נקודות הכסף דלא כמ"ש בש"ך):

ב וחם שמע לאחר שלשים יום הרי זו שמועה רחופה ואין צריך לנהוג אבילות רק שעה אחת ל"ש שמע ביום ל"ש שמע בלילה נוהג שעה אחת ודי ואפילו על אביו ואמו אבל מה שנוהג על אביו ועל אמו כל י"ב חודש נוהג אפי' שמע אחר שלשים ומונה שנים עשר חודש מיום המיתה ולא מיום השמועה ואם בא לו שמועה מאביו ואמו אחר י"ב חודש אינו נוהג אלא שעה אחת אפילו באבילות שנוהג על אביו ואמו כל שנים עשר חודש (שם):

ג השומע שמועה רחוקה א"צ לנהוג כל דין אבילות אלא דיו בחליצת מנעל לבד ומותר במלאכה וברחיצה וסיכה ותשמיש המטה ותלמוד תורה ואם אין לו מנעלים ברגליו בשעת שמועה צריך לעשות מעשה אחרת שיהא ניכר שעושה משום אבילות כגון שישב על הקרקע ואם באה לו שמועה בשעה שהיה עוסק בתורה או במלאכה או שהיה רוחץ מפסיק שעה אחת משום אבילות וחוזר למה שבידו (ואם היה לבוש תפילין אינו חולץ) ומ"מ אין יוצא בזה ידי אבילות רק צריך לעשות מעשה אחרת שניכר בה שעושה אותה משום אבילות כגון חליצת מנעל או ישיבה על הקרקע שעה אחת (שם):

תוכן העניינים

דרך החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה