דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא
דרוש לג
(א) בספרי הובא בילקוט ברכה וקללה למה נאמר, לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום שני דרכים דרך חיים ודרך מות, נלך באיזה מהן שנרצה ת"ל ובחרת בחיים:
והנה דבריו הללו צריכין ביאור, דמה קשה לו במה שנאמרו ברכה וקללה, שאמר למה נאמר, הא ודאי איצטרכו להודיעם שיש שכר למקיים ועונש להעובר, וגם איך נתישבה קושיא זו במה שנתן עצה ובחרת בחיים, ונראה דבקידושין דף ס"א בפלוגתא דר' מאיר ורחב"ג בתנאי כפול, קאמר בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי ואם בחקותי תמאסו וכו', וזה ניחא באם בחקותי ששניהם נאמרו בלשון אם, אבל כאן בברכה וקללה שהברכה נאמרה בלשון אשר, והקללה נאמרה בלשון אם, והנה רש"י כאן בפסוק אשר תשמעון פירש את הברכה ע"מ אשר תשמעון, הנה סיים ברש"י לשין אשר ללשון ע"מ והדין עמו שהרי אם היה הפירוש לשון אם היה כותב בפירוש לשון אם כמו דכתיב בהקללה, אנא ודאי לשון אשר אינו לשון אם אלא לשון ע"מ, ואמנם איכא למידחי, דלעולם לשון אם הוא, והא דלא כתיב את הברכה אם תשמעו היינו שלא רצה לעשות זאת לספק וגלה להם הדרך החיים שיבחרו בו, ולכן קאמר אשר תשמעו שזה רצון המקום שתשמעו, וההכרע אם הוא לשון ע"מ כפירוש רש"י או כפירושי הוא ממאי דקיי"ל באה"ע סי' י"ח ס"ג, דהאומר ע"מ א"צ ת"כ, ואם אשר היינו ע"מ א"כ למה הוצרך ת"כ, וזהו כונת הספרי ברכה וקללה למה נאמר, פי' למה נאמרו שניהן הא מכלל הן אתה שומע לאו כקושית הגמרא בקידושין, ואם משום דצריך ת"כ קשה הלא בברכה כתיב אשר תשמעון ש"מ שפירושו הוא ע"מ וא"כ אין צריך כפול ולמה הוצרכו שניהן, וע"ז משני דלעולם אשר איננו לשון ע"מ, והא דלא כתיב אם היינו משום דרצונו שיבחרו בברכה לכן קאמר אשר תשמעון:
(ב) ובזה נ"ל דברי הילקוט שם אחר כך ברמז תתע"ו ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו כיוצא בו אתה אומר הלא אם תטיב שאת ברכה ואם לא תטיב שאת קללה, ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה הברכה והקללה, הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו, ופי' הדברים לפי שפירש הברכה ג"כ בלשון אם, וע"ז קאמר ר"א מי לחשך, כלומר מי לחש לך זה לפרש לשון אשר בלשון אם, ודלמא הוא לשון ע"מ כפירוש רש"י, והביא ראי' לסתור פירש"י אמרה תורה הברכה והקללה, פי' מדאיצטריך למימר תרווייהו ש"מ הברכה אם תשמעו שגם לשון אשר הוא לשון אם:
(ג) ונבוא לפרש דברי רש"י בתורה, וז"ל רש"י ברכה וקללה האמורות בהר גריזים ובהר עיבל, את הברכה ע"מ אשר תשמעו, והמזרחי על מה שפירש רש"י האמורות בהר גריזים וגו', כתב שכונתו שבקרא נאמר נותן לפניכם היום ברכה וקללה, ופשוטו של מקרא שהיום ממש נותן לפניהם, לכן פירש"י שאין הפירוש כן רק פירושו שהיום נותן סדר הברכות והקללות שאתם עתידים לקבל בהר גריזים ועיבל, ושוב כתב המזרחי וא"ת מנ"ל לרש"י הא, ודלמא באמת נאמרו היום הברכה והקללה מפי משה, ובהר גריזים ועיבל נאמרו מפי הכהנים והלוים, וי"ל דלא מסתבר שנאמרו בתוך זמן קצר של שני חדשים:
(ד) ואני אומר שלזה כיון רש"י להוכיח שלא נאמרו היום ממה שפירש אשר תשמעו ע"מ, שהרי לעיל פירשתי דברי הילקוט שע"כ אשר הוא לשון אם שאל"כ אלא הוא לשון ע"מ, א"כ א"צ ת"כ ולמה נאמרו שניהן הברכה והקללה, הלא מכלל הן אתה שומע לאו:
ואמנם הב"ש שם בס"ק ד' כתב הטעם דבאומר מעכשיו או ע"מ א"צ ת"כ, הוא משום כיון דמעכשיו חייל המעשה אז הוא חייל בתנאי שמתנה עמו, אבל תנאי באם, כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שאל יחול מעכשיו לא הוי תנאי כי אם בת"כ ע"ש בב"ש, ולפ"ז אם בלא"ה אין המעשה חל מעכשיו גם תנאי ע"מ שוה לתנאי באם, וצריך ת"כ גם בע"מ כיון שעל מנת הזה ודאי אינו מעכשיו הרי אין כחו יותר מתנאי באם ועיין בר"ן פ' מי שאחזו, ומעתה ה כוונת רש"י שפי' נותן לפניכם אין פירושו היום ממש רק עתיד ליתן בהר גריזים ועיבל, וסיים רש"י אשר תשמעון ע"מ וכו', וא"כ אי ס"ד היום ממש וע"מ כאומר מעכשיו א"כ למה לי שניהן הברכה והקללה הרי בע"מ א"צ כפול אלא ע"כ שפירושו שעתיד ליתן וא"כ לא חייל מעכשיו ושפיר בעינן ת"כ: