דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא
דרוש לב - לשבת חנוכה
לשבת חנוכה
(א) רני בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה', הנה בגאולה העתידה, העיקר הכל כי ישוב ה' לשכון במקדשנו אשר בבית שני היה חסר השראת שכינה, ולעתיד נזכה לזה, והיה המדומה שעיקר הרנה יהיה לציון כי שם הוא משכן השכינה, ואמר הנביא לא כן רק רני בת ציון שהוא כנסת ישראל, כי עיקר השראת שכינה הוא למענם, ותדע שהרי גם בזמן הגלות, כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם ולעתיד בקיבוץ גליות השכינה עמנו תבוא ותשוב, וכן כתיב ושב וקבצך ישוב לא נאמר כי אם ושב, וזה כונת הנביא, רני בת ציון בת דייקא ולא ציון בעצמה, והיה עיקר השמחה כי אם בת ציון, כי למען בת ציון הוא עיקר השראה ותדע שכן הוא, כי הנני בא כביכול אני בא עמך מהגלות ושכנתי בתוכך, בתוכך דייקא, ושמא תאמר כיון שהקב"ה כביכול בא עמנו מהגלות, אם כן מה רבותא בגאולה, והלא גם בגלותינו לא עזבנו אלקינו ויהי עמנו:
(ב) אמנם גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו כתיב, אבל המלך חוץ להיכלו אינו מראה נימוסי מלכותו בגלוי כי אין זה כבודו להיות חוץ להיכלו, וכן השכינה בהיותה עמנו בגלות היא מסתתרת, ומראה פנים של זעם במדת הדין ויסורי הגלות, ואמנם הדין משותף ברחמים כי זה טעם גלותה לחסות אותנו בסתר כנפי השכינה, וכן כתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים, לא מאסתים מלשרות בתוכם ולא געלתים לשון פליטה, וכן כתיב ולא תגעל נפשי אתכם, וכתיב בתריה להפר בריתי אתם לגמרי כי אני ה' אלקיהם אפילו בשעת הדין דהיינו אלקיהם, אעפ"כ אני ה' לרחמים:
(ג) והנה בעניית אמן כתבו שהוא בגי' צ"א דהיינו הוי' אלקים, וזה שאמר הנביא ושכנתי בתוכך נאום ה', מה שהיה עתה נאום, דהיינו אותיות אמן דין ורחמים עתה ה' רחמי' גמורים:
וגם הפרש גדול, כי בגלות אף שגלתה שכינה עמנו אבל לא שרתה בתוכנו, והחוש מעיד כי אין אתנו יודע עד מה, ואויל הנביא ומשוגע איש הרוח, כל קביל די רוח יתירה בהו לשבח עצמם שזוכין לרוח הקודש ואין מהם יודע דברים הפשוטים, ומתגאים בנסתרות ואין כאן מקום להאריך, ונחזור לכוונתינו שבגלותינו השכינה גלתה עמנו אבל לא בתוכנו, אבל בעת הגאולה הנני בא ושכנתי בתוכך, ונלוו גוים רבים וגו':
(ד) הנה הנביא היה בתחלת בית שני ואמר רני בת ציון וגו', ושלא יעלה במחשבתם שכוונתו היה על בית שני, ואם יראו אח"כ שאין הדבר כן יוציאו לעז על הנביא כי לא שלחו ה' צבאות, ולכן תכף אמר להם הנביא כי אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, ואמר ונלוו גוים רבים אל ה', ביום ההוא יהיה לי לעם, דהיינו לעתיד לבא שאז ימאסו אליליהם, וישובו אל ה' וביום ההוא יהיה ה' אחד, אז ושכנתי בתוכך לא עתה בבית שני, וכאשר תזכו ליום ההוא, אז וידעת כי ה' צבאות שלחני אליך:
(ה) ונלוו גוים רבים וגו', הנה לא גלו ישראל בין המצריים וכשדים אלא שיתוספו עליהם גרים, וכמו שדרז"ל בריש פ' האשה, וזה ג"כ מטעם גלות השכינה להוציא ניצוצי קדושה, כי טבע כל דבר להתדבק בשרשו, ואמנם לעתיד אז יהיה גמר הבירור ואז ילוו גוים רבים אל ה', והנה היה מקום לישראל לומר כי מה שגלתה שכינה לא לאהבתם של ישראל ולא לתועלתם, כי אם לכבוד עצמה להוציא הגרים מהמצריים, ואמנם כאשר נחזה כי סוף בעת הגאולה מעצמם יבואו גוים מאפסי ארץ וילוו אל ה' והיו לעם, א"כ לא היה נחוץ להשכינה להיות גולה מגלות לגלות, אלא ודאי עיקר גלותה בשביל ישראל, וזה מאמר הנביא בשם השכינה, כאשר תראי כי ילוו עו"ג רבים מעצמם ביום ההוא והיו לי לעם, ואעפ"כ ושכנתי בתוכך ולא בתוכם, אז תדע למפרע וידעת כי ה' צבאות שלחני אליך, מה שה' צבאות שלחני היה אליך למענך:
(ו) ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים, הנה אמרנו כי כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם אבל ההפרש הוא שאף שהיתה שכינה עמנו, אבל לא היה על אדמת הקודש, בה"א הידיעה שהוא מקום המקדש, ועוד הפרש כי אף שנתקדשו גם בחו"ל מקומות בתי כנסיות ובתי מדרשים, ובכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך כתיב, מ"מ לא היה שם שער השמים ואינו מכוון נגד ירושלים של מעלה, אבל מקום בית המקדש מה נורא המקום הזה וזה שער השמים, והנה נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה, וכמו שדרז"ל בפסוק בקרבך קדוש לא אבוא בעיר, ולכן ייעד הנביא ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקודש, כי אז יהיה חלק ה' עמו באדמת הקודש ובחר עוד בירושלים, עוד דייק שיבחר גם בירושלים של מעלה, וזה רמז גם דוד המלך ע"ה, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב, כוונתו כי למצוא מקום לה' אין זה חידוש שיהיה צריך חיפוש כל כך, כי הלא גדול שמו בגוים, ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמו, אבל עיקר החידוש למצוא מקום לה' שיהיה משכנות לאביר יעקב משכנות דייק, שתי משכנות משכן של מטה מכוון נגד משכן של מעלה:
(ז) הנה שמענוה באפרתה כי רחל היא שהתפללה, והובטחה על הגאולה כמ"ש רחל מבכה על בניה, וכתיב יש תקוה לאחריתך לאחריתך דייקא, כי טוב אחרית דבר מראשיתו, וראשית הגאולה שהיתה בימי זרובבל ובימי יהושע בן יהוצדק לא היה רק פקידה ולא גאולה, ולא חזר הארון ובבית שני לא היה שם ארון, ומשניטל הארון אבן היתה ושתיה היתה נקראת, ועליה היה נותן הכהן ביוה"כ מדם חטאת הפנימית אחת למעלה ושבע למטה, וע"ז נרמז בהפטרה הזאת, כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן א' שבעה עינים, רמז אחת שבעה כי כן היה מונה כה"ג ביוה"כ אחת אחת ואחת וכו' עד אחת ושבע:
(ח) ועוד רמז באבן אשר לפני יהושע על מקום המזבח הנקרא מזבח אבנים, כמ"ש ואם מזבח אבנים, ושם הוא מקום השיתין, וכבר אמרו בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא, ובעא למשטפא עלמא, כי באמת בנוקבא דתהומא, שם הוא מקום הקליפות הנבראים ע"י מעשה הרשעים, ובעא למשטפי עלמא והמזבח מגין, ואמר הנני מפתח פתוחה ולא יהיה מורא מתהומא רבה, כי ומשתי את עון הארץ ההיא ביום א', ואם אין עון אשר חטא אין מורא מתהומא רבה:
(ט) ונחזור לענינינו, כי דוד אמר אם אתן שנת לעיני וכו', עד אמצא מקום לה' משכנות וגו', ורמז בזה על גאולה העתידה, הנה שמענוה באפרתה, שם קבורת רחל ותקבר בדרך אפרת, ושמענוה באפרתה כמ"ש קול ברמה נשמע וגו', מצאנוה בשדי יער, כי מקום מקדש הוא נקרא יער בית הלבנון, ונתן דוד סימן לידע אם היא גאולה ממש מנוחה עולמית או רק פקידה בעלמא, ואמר קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך, כ"א יחזור הארון והשכינה, אז היא מנוחה עולמית משא"כ בית שני לא היה שם ארון:
(י) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, הכהנים נקראו חסידיך על שם אהרן הכהן הראש, דכתיב ביה תמיך ואוריך לאיש חסידך, ונתנבא דוד על גדולת ישראל בבית שני, והוכיח שאין זה גאולה אמיתית רק פקידה, שאם היה גאולה ממש היה הצלחת ישראל וגדולתם ונצחונם ע"י זרע דוד, כי הוא וזרעו להם משפט המלוכה לישב על כסא ה', ולכן אמר הן אמת שיהיה לישראל גדולה לפי שעה בבית שני, אבל כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, המה חשמנאי ובניו כהני ה' אשר נעשה תשועה גדולה על ידם, אבל בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, והנה סיים בסוף המזמור שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי, הנה אצמיח הוא עתיד ערכתי הוא עבר, ואמנם רז"ל אמרו, דוד ושלמה נמשחו בקרן ונמשכה מלכותם, שאול ויהוא נמשחו בפך ולא נמשכה מלכותם, ורמזה ע"ז חנה רמה קרני ודרז"ל רמה קרני ולא רמה פכי, והנה בנס החשמנאים מצאו פך של שמן ואומר אני שרמזו להם מן השמים שלא תתקיים מלכות החשמנאים ורמזו להם בפך, כי לא נעשה להם נס שימצאו קרן שמן רק פך, וזה שאמר דוד שם אצמיח קרן, ואני מצפה שיהיה ישועתנו בקרן ולהחזיר עשר קרנות שנטלו מישראל ואז סימן שיהיה לדוד, אבל מה שבבית שני נמצא פך שמן זה לא היה סימן למלוכה, רק ערכתי נר למשיחי שהיה לצורך המנורה:
(יא) ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקודש, כי כל בתי כנסיות שבח"ל מקום משכן שכינה הם, וע"ז נאמר ואהיה להם למקדש מעט, ועתידים בתי כנסיות שבח"ל שיקבעו בארץ הקדושה וזהו ונחל ה' את יהודה אלו מקדשות שבח"ל, שכל א' הוא רק חלק, ולכן נקרא מקדש מעט ועתיד להיות כל זה על אדמת הקודש:
(יב) ונחל ה' כו', ראיתי בתרגום יונתן שתרגם ונחל לשון ינחיל, שכך תרגם, ויחסין ה' לדבית יהודה חולקהון וכו':
והנה בשלהי כתובות אמר ר"ת מתי ח"ל אינן חיין, ומסיק לבסוף שהקב"ה עושה להם מחילות ועומדים והולכים תחת הקרקע עד א"י, ושם מבצבצים ויוצאים ע"ש, ולפירושו קשה א"כ איך קאמר שמתי ח"ל אינם חיין והרי הם חיים בחו"ל שכיון שהולכים כבר חיו, ומה בכך שהולכים במחילות, ולכן נ"ל דמתחלה אמר ע"י גלגול, והיה הכוונה שהעצמות יתגלגלו על הקרקע עד א"י, וע"ז קאמר גלגול לצדיקים צער הוא שאין לך בזיון גדול מזה, ולכן קאמר מחילות נעשו להם בקרקע ושם יגולגלו העצמות עד א"י, ולעולם אין רוח חיים בא בהם עד א"י, ותדע דלא קאמר אלא אמר אביי מחילות נעשו להם משמע דלא הדר ביה מדברי ר"א שאמר ע"י גלגול, אלא פרושי מפרש, שהגלגול יהיה תחת הקרקע תוך המחילות:
(יג) ואמרו עוד שם עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים שנאמר ויציצו מעיר ואין עיר אלא ירושלים והנה ג' שותפין באדם, ובשעת מיתה הקב"ה נוטל חלקו ובשעת תחיית המתים הקב"ה מנחיל אותם חלקו שנטל בשעת מיתה, וזהו ונחל ה' את יהודה חלקו, שינחיל את יהודה להחזיר נשמות לפגרים מתים, על אדמת הקודש, שלא תבוא בהם רוח חיים עד שיגיעו תחת הקרקע, על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים כי שם יציצו מעיר: